הי שוב,
היה לי שבוע די לחוץ - חזרנו, יום אחרי היתה לי יום הולדת ויומיים אחרי ניתוח (שבסוף אחרי בילוי של יום שלם בבי"ח הוא נדחה).
כתבתי בקצרה כי רק רציתי לתעד את הרגע המיוחל והפירוט מגיע עכשיו אחרי קצת רגיעה...
הגענו למסעדה והחלטתי שאני לא אומרת כלום על הנושא, היינו שם במשך שעה ודיברנו רק על דברים אחרים ואז הוא אמר - חשבתי שאני יעבור חקירה צולבת ואני רואה שאת לא שואלת כלום, אמרתי שאני רוצה לשמוע את מה שיש לו להגיד והוא התחיל...
סיפר על מה שעבר עליו, על כמה קשה היה לו לעשות את הצעד ועל שכועס על עצמו כי עשה את זה בצורה לא הגיונית שכאבה הרבה לשנינו ופגעה בי, הוא אומר שיודע שיש לו בעיה לדבר ולהיפתח וחלק מזה גרם לקושי לדבר על הקשיים ולנסות לעשות שינוי.
הוא אמר שהיה צריך את החופש הזה, היינו יחד 9 שנים מאז סוף התיכון, אף פעם לא גר לבד, תמיד ההורים שלו פינקו אותו עד חנק ופשוט הוא רצה לבד. רצה ללמוד להסתדר, לבשל, לעשות כביסה, לצאת בלי לדעת שמחכים לו בבית.
לדעתו הקשר שלנו לאורך החיים יכול "לעשות בי"ס" להמון זוגות. הוא חשב על מה שלדעתו צריך להשתנות בי וגם בו,
אחרי כל זה הוא אמר - אני מאוד רוצה שתחזרי הביתה...
אני ישבתי מולו והקשבתי, הייתי מאוד מופתעת מהיכולת לבוא ולהגיד את הכל בלי שאני יכוון או ישאל.
הרגשתי שהוא התכונן לשיחה הזו.
בהתחלה זה באמת היה מבלבל, חשבתי שזה לא יקרה אף פעם ופתאום שזה קרה הייתי לא ידעתי כיצד להגיב.
אולי קצת פחדתי שיש סיכוי ששוב יתחרט.
אמרתי לו שהוא אכזב לא פעם אחת ופגע באמון, שזו לא החלטה פשוטה, שאני מאוד אוהבת אותו ושמחה על זה שיש לנו את ההזדמנות לנסות ולתקן אבל שגם ייקח לי קצת זמן עד "שניכנס חזרה לעניינים".
החלטתי שאני רוצה קצת זמן עד שאני חוזרת הביתה, שזה לא יהיה קיצוני אבל בינתיים את הימים האחרונים העברנו יחד, או אצלו או אצלי, הוא הגיע גם להורים שלי וגם סיפר להורים שלו על זה, זה גם סימן ברור בשבילי שההחלטה שלו היא סופית - לאורך כל הדרך אני הייתי צריכה להגיד לשניהם כי הוא התחמק כל הזמן והם לא הבינו מה קרה.
הוא אמר שתכנן משהו ולא הסכים לגלות מה, הוא אמר שעוד יפתיע.... אני מחכה (כמובן בלי סבלנות - כמו שמתאים לי)
אני מאושרת מהשינוי אבל מנסה גם לא להסתנוור מידי ולחזור אחורה לאותו מצב וגם יש חששות.
היה לי המון זמן (כמעט חצי שנה!!!) לחשוב על הרגע הזה ומה יהיה מתאים אבל עכשיו הכל קצת מתערבב בראש.
אנחנו מנסים יחד לחשוב על מתכון להצלחה - מדברים על זה, חושבים יחד, אומרים מה לדעתנו נכון ומה לא.
אני בהחלט לא עצובה יותר.... מעכשיו אני
מרגישה אהובה