פרידה או לא פרידה

אני גם קוראת כל הזמן, רק שלא יודעת מה להגיד. מה הנכון.
אני מעריכה אותך.
הייתי רוצה שיהיה לך טוב. הלוואי.
מאחלת לך בכל ליבי.

כמו כן, גם אני התחברתי למה שכתבה בת גישרית.

יחד עם זה, אני חושבת שחשוב להיות עם אצבע על הדופק - אם מדובר בהתמסרות פנימית אמיתית, או בקורבניות. אם זה מתוך שמחה או מסכנות. (לא תמיד הגבול ברור)

תודה גם לך אהבת עולם.
נראה לי שמה שקשה פה הוא שבאמת אין נכון או לא נכון.
הלוואי זה היה יותר פשוט או ברור מה נכון.

תודה על הרצון והאכפתיות (-:
לפעמים ההרגשה הטובה שזה עושה (שמישהו מקשיב או פשוט נמצא שם) זה מספיק מעל ומעבר

הגיע הצלצול הגואל (או שלא)
קיבלתי טלפון בלילה,הוא אמר שמזמן לא דיברנו ...
הוא ידע שהוזמנתי ליום הולדת של חברה ושאל בעיקר שאלות על זה - לאן יצאתן, איך היה, מי היה, כמה שתית.....
ואז הוא לא התאפק ושאל אם הכרתי מישהו.
כעסתי, שאלתי אותו מה הוא רוצה ממני, תשובה הוא לא קיבל והייתה שתיקה.
הוא אמר כשניפגש נדבר.
חקרתי אותו קצת - על מה יש לדבר?!?!
בקיצור אין חדש, הוא עדיין לא יודע מה עובר עליו אבל הוא חושב שלא מתאים שנלך לטיפול יחד, אם כבר הוא ילך בעצמו,
הבעיה היא אצלו ולא אצלי, אין משהו שאני יכולה לעשות עוד כי זה לא תלוי בי.
שוב הוא מתחיל להתבלבל ולהלחץ ומתחמק, אמר שצריך לקום מוקדם וחייב לזוז לישון.
מוזר.
השיחה היתה קצרה ולא הראיתי התלהבות כמו בפעמים הקודמות, אחרי שניתקנו עברו מספר דקות ואז קיבלתי ממנו SMS,
תמונה שלו ושל החתול יחד בבית, הוא רצה להראות לי שהוא הסתפר.
בוא נראה מתי יתקשר שוב...

היי עצובה,

נשמע לא פשוט...
אני יודעת שיותר קל לייעץ מליישם, אבל מהיכרות עם מצבים דומים משני הצדדים אני חושבת שממש כדאי לא לענות, ובעיקר לא בלילה. אני יודעת שמאוד קשה לעמוד בפיתוי אבל אולי תנסי לפחות לא לענות לשיחות בשעה מאוחרת? זה גם שולח מסר של "אני זמינה בכל שעה" וגם צריך לקחת בחשבון שהרבה פעמים בלילה רואים את הדברים אחרת, יש תחושה של קרבה וגעגועים (משני הצדדים) שאחר כך מתמוססת בבוקר ומתחרטים... לדעתי לא כדאי ליפול לפח הזה.

אולי יעזור לך להגיד לעצמך שאם הוא ירצה לחזור הוא יגיד לך את זה בצורה ברורה? שאין לך מה לענות כל עוד לא מדובר בהודעה חגיגית שהוא רוצה לחזור? אם הוא באמת ירצה הוא כבר יבהיר לך את זה, כך שאין לך מה לדאוג שתפספסי משהו חשוב אם לא תעני. להיפך, אני באמת חושבת שהסיכויים שתחזרו גדולים יותר אם תנתקי קשר, כי זה יגרום לו להעריך אותך יותר וגם יכריח אותו להתמודד באמת עם אובדנך ולראות עד כמה זה חסר לו.

בטח כבר אמרו את זה לפני, לא קראתי הכל...

תחזיקי מעמד! ואם את מתפתה לענות זה גם לא סוף העולם... אבל עדיף שלא.

@}

אומרים שהאהבה מנצחת תמיד!!! בזה אין הכוונה שנקבל תמיד את מה שאנחנו כמהים אליו. אולי את מה שנותנת האהבה לא תמיד ניתן להעריך בהתחלה. אבל מה שהרשים אותי בך ששונה כל כך ולכן התייחסתי אליך כמי שמזכירה לי דמות מסרט זה המסירות והאהבה שאת חשה אליו. את מוכנה לדבוק באהבה וזה לא משהו כל כך שכיח!!
אני אומרת שהאהבה תני לה להוביל אותך. יהיה מה שיהיה! אל תהפכי למרירה. האמיני בכוח האהבה שלך. אולי תחזרו אולי לא אבל תני לכוח הזה להנחות אותך. תני לה לרפא אותך. האמיני שמה שצריך לקרות יקרה.

קיזי - זה נכון ואני מרגישה את זה, ככל שאני יותר מתרחקת הוא יותר מחפש אותי.
זה נעים ונחמד אבל אני ממש לא רוצה שירצה בחברתי מתוך קנאה, אני לא ינתק קשר בתקווה שזה מה שיגרום לו לחזור.
אני רוצה שהוא יחזור, אבל אני רוצה להיות אני בלי משחקים ושהוא יחזור.

בת גישרית - כן, יש לי אהבה גדולה כלפיו, אני עדיין חושבת שהוא אהבת חיי.
אני לא מצליחה לראות בזה משהו שונה כמו שאת אומרת, למה זה לא כל כך שכיח בעינייך?
על מה יש לי להיות מרירה? על זה שהוא עשה החלטה שתשליך על חייו בצורה רצינית והוא אמר את האמת ונפתח בפני בריגשותיו?
זה לא אמור להיות ככה? ההחלטה עצמה היא קשה כי היא לא לוקחת אותי בחשבון וההתמודדות עם התוצאה היא בלתי נסבלת (אני מקווה שזה נכון רק לעכשיו) אבל אני עדיין מסוגלת לכבד אותו על זה שבא ואמר, שלא בגד או שיקר או לא יודעת מה...
צריך הרבה אומץ לעשות צעד כזה ואני יודעת שלא קל לו גם עכשיו.
מה אני יגיד לך... זה לא קל, אולי ככל שעובר הזמן זה קצת יותר נסבל אבל בהחלט אני לא שלמה עם מה שקרה ולא מרגישה מוכנה לוותר.
הלוואי הוא היה חושב עלי כמו שאת מתארת פה.

מיותר להגיד שזו אני כתבתי בהודעה הקודמת?

יקירה
נראה לי שהיא ניסתה להגיד שגם אם הוא לא ירצה אותך וזה יכאב תמשיכי לאהוב. את מדהימה ואוהבת ומגיע לך הטוב ביותר.

_אני ממש לא רוצה שירצה בחברתי מתוך קנאה, אני לא ינתק קשר בתקווה שזה מה שיגרום לו לחזור.
אני רוצה שהוא יחזור, אבל אני רוצה להיות אני בלי משחקים ושהוא יחזור._
אני ממש מבינה אותך שאת לא רוצה לשחק משחקים. זה גם מה שאני מרגישה תמיד. אני מאוד מעריכה את זה אצלך.

יחד עם זה, לא מתוך משחק, האם את מסוגלת להגיד לו 'בבקשה אל תתקשר אליי, אלא אם כן החלטת שאתה רוצה לחזור'?
ואפילו להרחיק לכת יותר ולהגיד: 'אני לא מתכוונת יותר לענות לטלפונים שלך, אלא אם כן אתה מבהיר לי (דרך SMS למשל) שאתה מתקשר כדי לחזור'...

האם את מסוגלת לזה?
האם היית רוצה?

(ככה לפחות לא יתעוררו בך תקוות שווא כל פעם.... תדעי שאם הוא מתקשר - זה רק מסיבה אחת....)

לפני איזה חודש ומשהו ביקשתי את זה באמת.
אמרתי לו שאני רוצה להמשיך הלאה ושלא יעכב אותי ובגלל זה אני רוצה שיסביר לי למה זה קרה ושלא יתקשר אלי יותר.
היה לי מאוד קשה.
בסוף הקשר התחדש כי היו לנו המון דברים לסגור בנוגע לחשבונות שדחינו.

אני לא עושה את הצעד הזה כי כבר הייתי שם ואני יודעת שזה מאוד קשה, כיף לי לשמוע ממנו מידי פעם והכי כיף לי לראות שהוא מתקשר אלי.
זה לא גורם לי לחשוב כל פעם ש"הנה הוא חוזר אלי" אבל זה משמח אותי לראות שהוא חושב עלי ויוזם קשר.
זה לא שאני לא מסוגלת זה בגלל שאני לא רוצה.
זה יישמע אולי מוזר ורוב האנשים לא מקבלים את מה שאני אומרת וחושבים שאני איזו מסכנה שנתלית עליו אבל באמת אני מרגישה שעובר עליו משהו, זה לא שהוא לא באמת רוצה להיות איתי פשוט נראה שהוא לא מסוגל עכשיו להחליט לגבי משהו.
אולי הוא לא רוצה אותי, זו אופציה אבל כרגע הוא לא יודע פשוט מה הוא רוצה.
הוא יודע שפשוט הוא לא יכול לתת עכשיו 100% מעצמו ולכן לא שם אותי בסטנד-ביי ובעצם אומר לי להמשיך הלאה.
כל פעם שאנחנו מדברים אני רואה שלא קל לו, שהוא לא שלם עם ההחלטה אבל הוא גם לא מסוגל לעשות צעד לשנות משהו - לפה או לפה, לא לעזוב אותי סופית ולנתק את הקשר וגם לא לחזור אלי, חלק מזה נאמר במפורש וחלק מאוד ברור לי מאיך שאני מכירה אותו.
קשה לי לחשוב שלא נהיה ביחד אבל יותר קשה לי לראות אותו מתפתל ומתוסכל.
פשוט לא מחליט.

קשה... לשניכם, אני לא יודעת מי יותר סובל את או הוא...
תזכרי שזו תקופה, ושזה יעבור, זה כנראה מיכשול ששניכם צריכים לעבור .. שעדיין לא ברור מה סופו, אך בכל מקרה זה יחזק אותכם ויגיע הרגע שדברים יהיו יותר בהירים... מאחלת לך בכל ליבי שזה יקרה במהרה. ממש מחר או מחרתיים.
שבוע טוב. תאמיני בטוב, תתחזקי(())

למה בכלל מישהו משנינו אמור לסבול???? אוי זה כל כך מעצבן.
כמה החיים יכולים להפתיע אותנו ולהיות מסובכים.
בהחלט ברור לי שזו תקופה כזו אבל מה שלא ידוע זה מתי היא תעבור ומה יהיה בסופה.
אני רוצה להאמין שבסופה יהיה רק טוב אבל אני בן אדם שדי חושב בפסימיות (אולי מהפחד להתאכזב),
בהחלט למדתי המון על עצמי, עליו, על הקשר שהיה לנו וגם על הקשר שהייתי רוצה לאחל לעצמי בעתיד (הוא לא שונה בהרבה אולי רק בהיבט של להיות יותר ערה לדברים ולהגיד אותם במפורש), זה לפחות משהו שאני יכולה להגיד לטובה על כל הסיטואציה אבל עדיין זה מרגיש לי כל כך מוזר ולא נתפס ואני ממש רוצה לדעת מה אני הולכת לעשות, ויותר חשוב מזה - להיות שלמה עם המהלך שאני יעשה.

זה ייקח לי עוד קצת זמן.

אני לא יודעת אם את עושה את זה כבר,
אבל תמיכה חיצונית ,של מגע ,שיחה ,באך או כל דבר - תעזור
ואולי אפילו תשפוך אור על ההתנהגות שלך מולו .
בסופו של דבר, ממש בשורה התחתונה ,
הוא דמות, אמנם מאוד משמעותית, אבל דמות בסיפור חייך...הוא בא לקדם אותך כמה מהלכים.
ייתכן והוא יהיה שחקן המשנה בסרט שלך ואולי אפילו יזכה באוסקר, אבל חייבים לזכור שזה הסרט שלך!
ובסופו של דבר השיעור הוא באיך את מתמודדת עם השיעורים שאת מקבלת השכם והערב.

בקיצור, תמיכה חיצונית...נדמה לי שלא יכולה להזיק.

יחזקו ידיך

אינטואיציה - בהחלט תמיכה חיצונית נותנת הרגשה טובה
היום עשיתי יוגה טיפולית

היה מעולה!!!!!!!!!!!!!!!!

האם את עצובה כמו בפתיחת הדף, או שאולי ניק שונה יכול ליצג אותך טוב יותר?
חיבוק

האמת שכן, אני עדיין די עצובה.
אולי יותר ניכרת האכזבה למשהו שרציתי ולא קרה....
לא בא לי כרגע לשנות את השם. זה לא באמת ישנה את ההרגשה.

היום אני בהחלט עצובה,
גיליתי ממש במקרה שהוא טס הערב עם אחותו לסופ"ש בלונדון לנקות את הראש.
זה די עצוב שוב לראות עד כמה אני לא בתמונה שאפילו דבר כזה אני לא יודעת ולא שומעת ממנו.
אולי הוא יקבל שם איזו תובנה לגבי המצב ובאמת יחזור עם ידיעה חדשה, תהיה אשר תהיה, לפה או לפה אבל שרק תהיה ודאית
ובלב שלם.
קשה לי ככה!

שליחה על ידי פל* » 03 דצמבר 2009, 18:22

_יחזור עם ידיעה חדשה, תהיה אשר תהיה, לפה או לפה אבל שרק תהיה ודאית
ובלב שלם._((-)) אמן

שליחה על ידי נגה* » 03 דצמבר 2009, 18:33

_אולי הוא יקבל שם איזו תובנה לגבי המצב ובאמת יחזור עם ידיעה חדשה, תהיה אשר תהיה, לפה או לפה אבל שרק תהיה ודאית
ובלב שלם.
קשה לי ככה!_
האם את מודעת לבחירה שלך להישאר תקועה? האם את נוכחת מול הרצון שלך להיתלות בהחלטה של אדם אחר שיקבע כיצד תמשיכי את חייך? יכול להיות שהוא חסר החלטיות בגלל כובד המשקל שהפלת על הבחירה שלו? כי הוא יודע שהוא מחזיק בידיו את חייך?
יצא לי מרגיעון "מילים טובות מסלקות עננים שחורים" והמילים שלי יצאו לא טובות - אם תרצי תמחקי.

נגה - תודה לך על ההתיחסויות לדברי (אין מילים שלא יצאו טוב, חשוב לי לראות זויות שונות ואני לא מוחקת פה כלום גם אם זה יהיה הכי נורא)
כן, אני מודעת לזה....
האמת היא שאני לא מרגישה מוכנה לוותר.
בשיחה האחרונה שלנו הוא אמר שלא מסוגל להחליט והוא יודע שזה לא פייר כלפי והוא לא יכול לבקש ממני לחכות.
בכל זאת החלטנו שהוא לוקח עוד כחודש-חודשיים כדי להחליט סופית.
זה נשמע רע... זה לא שאני תלויה בו, אני די חיה את החיים שלי אבל הכוונה היא שאני לא רוצה לשמוע ממנו יותר חוסר החלטיות,
התלבטויות, דברים דו משמעיים כי זה באמת בלתי נסבל מבחינתי.
ההחלטה שהוא צריך לעשות היא די עבודה על עצמו - או שהוא משחרר את זה סופית ומשלים עם העובדה שזה מה שהוא בחר בלי
ספקות או שהוא נותן לזה צ'אנס ואנחנו הולכים לאיזה טיפול ומבררים בכלל אם האופציה לחזור רלוונטית.
אני ממש לא מצפה שהוא יחליט איך אני ימשיך את חיי, אני מאוד אוהבת אותו ואשמח להעביר את חיי איתו אך כמובן לא בכל מחיר, וגם
אני קצת מרגישה שקיבלתי את התשובה שלי בעצם המעשים שלו אבל אני פשוט צריכה לשמוע ממנו משהו ודאי כדי באמת באמת
להפנים את זה ולהמשיך הלאה בידיעה שבאמת סימנתי וי גדול על זה ועשיתי ה-כ-ל לפני.
אני מאוד מקווה שחוסר ההחלטיות לא נגרם בגללי, הוא יודע טוב מאוד שהוא לא מחזיק את חיי בידיו אחרת לא היה מתקשר וכל כך מתחקר אותי
אם אני עדיין אופציה ואם יש לי מישהו אחר בפחד שמא יפספס משהו.
לדעתי אם הוא היה מרגיש ככה הוא מזמן היה אומר לי תשובה מפורשת רק כדי לצאת ידי חובה אפילו ולהפטר מהתחושה האיומה הזו.
זה שהוא שוקל את העניין בכובד ראש ומראה נכונות להשקיע מחשבה קצת מעודד כי זה מראה שבאמת אכפת לו והוא לא סתם זורק לי תשובות כדי שיהיה לו שקט.
אני מקווה...

שוב עבר עוד שבוע ובו לא דיברנו בכלל.....
אתמול בלילה (ב-1) קיבלתי הודעה לפלאפון, הוא אמר שלא הספיק לצלצל, שהוא טס עוד מעט ורק רצה להגיד שלום.
אמרתי שלום ושאני לא יכולה לדבר ושתהיה לו טיסה נעימה.
כמובן שהוא ישר שלח עוד הודעות - איפה את? עם מי? למה את לא יכולה לדבר.
הסברתי שהפלאפון התקלקל וזה לא נוח.
והוא אמר שנרגע כי ישר הראש שלו עובד....(שוב הוא נלחץ שיש לי מישהו)
הוא אמר שידבר איתי שיחזור, בוא נראה מתי זה יהיה

עוד שבת שקטה שגורמת לחשוב....

שליחה על ידי נגה* » 05 דצמבר 2009, 19:13

אם החלטת שאת ממתינה אז זה יופי - כי החלטת החלטה ולא נסחפת עם מה שהוא רוצה, לקחת אחריות על עצמך.

קשה לי לחכות שיחזור מחו"ל ויתקשר...
אני מפחדת לשמוע שוב את אותם הדברים.
כדאי ליצור קשר עם אחותו? (היא הגיעה מחו"ל לביקור, הם בקשר ממש טוב ועכשיו שניהם ביחד בחופשה, בטוח הוא ידבר איתה על הנושא, אולי היא תגיד דברים שהוא לא מסוגל להגיד)

כמובן שהוא ישר שלח עוד הודעות - איפה את? עם מי? למה את לא יכולה לדבר.
תשמעי, אני לא מכירה אותך ואותו ולכן יכולה להחטיא כאן בענק, אבל אני מרגישה אי נוחות גדולה מהמילים האלה. אני בכלל לא בטוחה שהייתי מוכנה לקבל אותן אפילו מהאיש שהוא בן זוגי 8 שנים ואבי ילדי, קל וחומר ממישהו שפירק -- אני חוזרת, פירק!! -- קשר רומנטי ואינו רואה עצמו מחוייב למאומה. איזו זכות יש לו לתחקר אותך?
ומתחיל להתגנב לזה צליל מפחיד, לתאוות השליטה שלו בך.
כדאי ליצור קשר עם אחותו?
ככה סתם בשליפה מהמותן -- לדעתי לא. אבל זה בלי התעמקות בסיטואציה, רק תחושה שלא צריך שעוד ידיים יבחשו בקלחת (ההתערבות של אמא שלו עזרה לך?).

שליחה על ידי נגה* » 07 דצמבר 2009, 09:20

לא, לא להתקשר לאחותו. אני עם סמדר נ.

שליחה על ידי גלי* » 07 דצמבר 2009, 15:59

גם אני עם סמדר נ. גם לא להתקשר לאחותו. וגם בנוגע להבחנה לגבי הבחור שיש לו את החוצפה (וסליחה אם אני מתרגזת פה שלא במקומי) גם להיפרד ממך
בלי שום תשובות מוחצות וגם לתחקר אותך (!) כשאת רוצה להמשיך בחייך ולא נעמדת דום לצלצול הטלפון כשהוא מתקשר אלייך.
אני חייבת להגיד שזה מאוד מתוחכם מצידו
לגרום לך להבין שהוא מקנא לך (בידיעה שזה יחמיא לך ויגרום לך להמשיך לטפח תקוות שהנה אוטוטו הוא מתאפס וחוזר אלייך)

אני מזדהה עמוקות עם הסיטואציה שבה את נמצאת. מכירה כל מחשבה שאת כותבת פה כאילו אני בעצמי כתבתי אותה. למזלי, התבגרתי ואני כבר לא במקום הזה בחיים שלי
(נגמרו שנות העשרים (; ) ולכן אני שמחה להגיד לך שבסופו של דבר, עם הזמן, זה נעשה נסבל ... עד שהלב שלך מספיק משתחרר כדי לשים לב שיש עוד בחורים (ואפילו די מוצלחים!)
מסביבך. ולהתחיל לשדר לעולם שאת פנויה. מכל הבחינות.
אולי את עדיין לא שם.
נשמע שאת עדיין עמוק במחשבות עליו, על מה שהוא עובר על מה שהוא יחליט בסופו של דבר , על מתי הוא יתקשר ... והלב שלך יקפוץ לגרון ובחזרה למקום שלו... כי הינה הוא חשב עליי

כשאני נזכרת (מכאן ועכשיו) בעצמי בסיטואציות האלה אני חושבת שהן די פאתטיות, כי אנחנו כל כך מאבדות את עצמינו בהן. מתמכרות לדרמה, מנתחות כל מעשה הכי קטן, כל מחווה, כל נשימה שלו, למה הוא התכוון
האם יש סיכוי שהוא יחזור אליי. מה זה אומר שהוא נסע לחו"ל ואני לא ידעתי מזה. מה זה אומר שהוא חלם ככה וככה.. כל מיני שטויות. באמת.
כשהאמת היא - שכאשר האהבה היא אמיתית, שום דבר לא מאוד מסובך, ואחרי כמה ימים בלי הבן אדם אתה כבר יודע לבד את התשובה - כי אתה רק רוצה אותו לידך !
ואם עבר כל כך הרבה זמן...
את צריכה להתחיל לחשוב על החיים שלך אחריו, להתחיל לדמיין לפחות שעה ביום איזה חיים את רוצה עכשיו
בהתחלה זה יהיה בלתי אפשרי, ולאט לאט זה יהיה אפשרי יותר.

אני מאחלת לך חיים עמוסי אהבה מבחור שלא יוכל שני רגעים בלעדייך !!

(ושוב סליחה אם נסחפתי)

אני איתך-מחבקת

הוא חזר מחו"ל והתקשר אלי,
השיחה היתה קצרה ומוזרה, אולי כי עניתי בלי לראות מי זה וששמעתי אותו זה הפתיע אותי.
אמרתי שאני לא יכולה לדבר כי אני בשיעור והתחלנו להתכתב.
בערב שוב דיברנו והתעדכנו אחד לגבי השניה, הוא שאל מתי אני נמצאת ואיפה ואמר שאולי ניפגש...

לא התאפקתי ושלחתי מייל לאחותו, היא ענתה מייד ואמרה שהתזמון שלי מעולה, היא בדרך לנתב"ג (חוזרת לחו"ל) ושאני יתקשר אליה לפני שהיא סוגרת את הפלאפון,
התקשרתי כי אני יודעת שאם היא היתה יודעת משהו היא היתה אומרת לא משנה מה זה (חשבתי שאולי יש משהו שלא נעים לו להגיד לי).
היא אמרה שהיו להם שיחות ארוכות וטובות שהיו בחו"ל ושהיא עדיין חושבת שהוא צריך זמן לבד,
היא אומרת שהוא לא מתכוון לשחק בי, שהוא לא משקר אלא באמת מבולבל עד שלא יכול להחליט מה ללבוש או מה לאכול.
עובר עליו משהו ולה זה נשמע די הגיוני (קרה לה דבר דומה עם בן זוגה בערך באותו הגיל ולאחר מערכת ממושכת).
היא אמרה שאני אהיה אני - אם בא לי לענות לו ולהפגש איתו שאני יעשה זאת ואם לא אז לא.
היא חיזקה אותי ונתנה לי הרגשה טובה, אני שמחה שדיברנו.
בסוף השיחה היא אמרה לי כמה הוא אומר שאני מקסימה ומבינה אותו ולא לוחצת או מתעלמת ממנו וזה מקל עליו, שלדעתה נחזור אבל זה ייקח זמן ושנעדכן אחת את השנייה שיהיו התפתחויות.

קצת אוויר לנשימה.

אני איתך-מחבקת

קבענו להיפגש היום...
אני כל כך שמחה ומחכה לזה
לא ראיתי אותו חודש
אבל בו זמנית אני מתה מפחד שזה לא יחזיר אותי אחורה ושוב יהיה לי קשה.
זה פשוט לוקח ממני המון כוחות וממלא את הראש במחשבות
עדיין זה מה שנראה לי נכון כרגע....
אני מקווה

לשבת, לחכות, לתכנן, לחשוב ובסוף זה התבטל.
זה הכי גרוע מבחינתי...

טוב, אולי היום....

לשבת, לחכות, לתכנן, לחשוב ובסוף זה התבטל.
מה, הוא ביטל?

יקרה, הכל לטובה, תנצלי את הזמן להיות עם עצמך, לנשום, להתחזק -בלי תנאי,ככה פשוט כי את בריאה וחכמה חזקה ואוהבת את עצמך. ויודעת להנות גם בלעדיו. ואם בסוף תהיו ביחד- אז יופי ואם לא- אז גם יופי. חשוב שתשמרי על עצמך ואל תתני לו יותר מידי לטלטל אותך..
מה, הוא ביטל?
את הפגישה,(אם הבנתי נכון) מעניין למה...
מאחלת לך שפע אור ואהבה

שליחה על ידי גלי* » 13 דצמבר 2009, 16:12

זה פשוט לוקח ממני המון כוחות

אז בשביל מה ??
אחרי חודש שלם שלא התראיתם, במה זה יועיל ?
את הרי לא תקבלי בפגישה הזו את התשובה שלה את כה מייחלת, מדוע את ממשיכה לענות את עצמך ?
תתארי לעצמך לרגע את ההרגשה של אחרי הפגישה, כשאת מבינה שלא התקדמת צעד מאיפה שהיית קודם ואולי גרוע מזה - הלכת אחורה.

אני יודעת ששלושה (ומשהו ) חודשים של פרידה אחרי תשע שנים זה פסיק של זמן , אבל כאב הלב הוא כל כך גדול...

מאחלת לך ימים של אור

אפשר להגיד שהוא ביטל אבל זה לא היה סתם, זה קרה די ברגע האחרון בגלל משהו שצץ וקשור לעבודה ולא היה מה לעשות.
הוא התקשר והתנצל ואמר שנדבר כשיחזור.
הוא באמת התקשר אחר כך אבל היה כבר מאוחר והיה ברור לשנינו שנדחה את זה.
הוא הציע שניפגש היום ואני אמרתי שנראה...
אז באמת נראה מה יהיה....
מצד אחד - כל כך בא לי לראות אותו, לראות מה שלומו, לדבר קצת על החודש שעבר על כל אחד, לראות את החתול
מצד שני - בא לי קצת להקשות ולראות עד כמה הוא יתאמץ להיפגש
שונאת את המשחקים האלו, אני לא כזו אבל אני יודעת שזה קצת מתבקש פה (כשאני מתרחקת הוא מתקרב).

עצובה יקרה

קראתי בעיון את מה שכתבת וצר לי להגיד שמעבר למה שאת אומרת נראה לי שאת די נהנית מהמצב. אחרת אני לא מבין למה את ממשיכה וממשיכה משהו שהוא לא נכון ולא טוב לך וכנראה גם לגבר המדובר.
אני מציע לך לקרוא את מה שאת בעצמך כותבת ולשאול את עצמך מה זה אומר עליך ומה זה אומר על מה שאת מרגישה באמת כלפיו.
חבל לכם לבזבז זה את זמנו של זה...

האם נראה לך שיש אפשרות שתקיימו אי פעם מערכת יחסים מהסוג שאת רוצה בשבילך? מהסוג שאת חושבת שמגיע לך?

כיוון נוסף -
כן, קראתי את מה שכתבתי, ולא פעם אחת.
אני ממש לא נהנית מהמצב ואני לא חושבת שלרגע תיארתי פה דבר כזה.
אם הייתי בטוחה שזה לא טוב לי או לו, ברור לי שלא הייתי ממשיכה לחפור ולרצות בזה כי זו לא אני וזהו ממש לא הכיוון.
אני מקווה שזה באמת לא בזבוז של זמן.
בעבר, אף פעם לא כתבתי את שעל ליבי, זה חדש לי, זה כיף לי, זה משחרר ואני מרגישה בנוח לשתף בעיקר כי זה בעילום שם ואני מקבלת תגובות של אנשים שאינני מכירה - כל אחד והזוית שלו.
אני לא רוצה לפגוע אבל מה שכתבת גורם לי למעט בושה בדברים שכתבתי ומעלה בי ספק לגבי מה אחרים חושבים עלי.
תודה בכל זאת על ההתיחסות - מלבד האי נעימות שלה זה גם מכוון וזה חלק מהעניין פה בעצם.

גם לי צרם המשפט של כיוון נוסף
נראה לי שאת די נהנית מהמצב.
תחושה שלי שנכנס משהו שלקוח מהחיים שלו (אולי הוא היה מעורב בקשר כזה עם בחורה ששיגעה אותו (? )והוא מוציא כאן איזשהו כעס שלאו דווקא נכון לגביך)
לי בכלל לא נראה שאת נהנת מהמצב.
אך מאחלת לך שתדעי את התשובה לשאלה הזו-
האם נראה לך שיש אפשרות שתקיימו אי פעם מערכת יחסים מהסוג שאת רוצה בשבילך? מהסוג שאת חושבת שמגיע לך?

עצובה שלום

אין לי כוונה לפגוע ואני לא שיפוטי. את חווה תקופה קשה ואין לי חשק להעיק עוד.

לגבי פנייתי, המדיום הכתוב המאפיין אתרים מסוג מעביר מסר חסר שאין בו שפת גוף ואין בו טונים ולכן ברור שחלק מהמסר שאת קלטת נובע גם מהאופן בו את קראת אותו.
לכן הוא אומר משהו על הרגשות הפנימיים שלך. יכול להיות שאת צריכה תהליך ניתוק והחלמה ארוך יחסית כי הקשר שלכם היה ממושך... אולי ממושך מדי.

לדעתי, לפעמים, אנחנו נמצאים במקום שלא מתאים לנו להיות בו אבל בסך הכל אנחנו חושבים שטוב לנו שם ואנחנו נשארים שם. המקום הזה הוא אזור הנוחות שלנו - למרות הכל טוב לנו שם.
במצב זה, כל השאלה היא כמה רע צריך להיות לנו כדי שנבין שאנחנו צריכים לצאת מהמקום הזה ולצאת על התחנה הבאה במסלול חיינו.
אני חושב שזה הזמן המתאים ביותר בשבילך לחשוב מה את רוצה? (זוגיות, משפחה, ילדים...)
ולשאול את עצמך אם לדעתך בכלל יש פוטנציאל להשיג את זה עם אותו אדם.
שוב, אין כאן שיפוטיות. אני מניח שהוא אדם נחמד וטוב, וגם את אדם נחמד וטוב אבל יכול להיות שמשהו בחיבור שלכם לא עובד.

אל תחפשי שבבים של תקווה היכן שהם לא נמצאים.
אל תכלי את חייך בציפיה למשהו שמדבריך זועק שהוא לא קיים בכלל.

אני מנסה לעורר ואולי יצאתי "מנער".

לדעתי, לתת למשהו זמן זה שם אחר ללא להחליט והרי הדף הזה מדבר על החלטה של כן ולא.
את מחפשת את הדרך השלישית אבל היא לא קיימת.

השחרור באמצעות הכתיבה הוא מצוין טוב ונכון.

_אל תחפשי שבבים של תקווה היכן שהם לא נמצאים.
אל תכלי את חייך בציפיה למשהו שמדבריך זועק שהוא לא קיים בכלל._
כיוון נוסף? לדעתי זה לא זועק מדבריה... ובגלל זה היא נקרעת כי יש כאן משהו שאי אפשר כל כך מהר לוותר עליו- אם בכלל,

_לדעתי, לתת למשהו זמן זה שם אחר ללא להחליט והרי הדף הזה מדבר על החלטה של כן ולא.
את מחפשת את הדרך השלישית אבל היא לא קיימת._
בסוף היא תחליט, אך גם לקחת זמן זו החלטה, וגם- לא בדיוק החלטה אלא מצב לא רצוי שהיא נקלעה אליו אז לאט לאט, נורא קל להגיד מהצד מה נכון ומה לא, ואתה צודק, אך היא בתוך זה, יודעת יותר ממך, ויש לה תקווה אז מי אתה שתגיד לה שאין??

יערה - תודה לך על הסינגור וההבנה, אין כמוך!!!

אני מקווה באמת שאני לא נתלית על משהו שהוא לא אמיתי וחסר כל תקווה,
אני כל כך עסוקה בלהיות במקום הזה של לבחון את הכל מכל הצדדים ולוודא שאכן אני נוקטת בדרך נכונה ולא נאחזת בכח בלי טעם, במשהו שהוא נגמר כבר ולא יחזור, כמה שאני לא מנסה להבין את דבריך (כיוון אחר) בכל טון שהוא, אתה קצת מוציא לי את הרוח מהמפרשים.
עברתי דרך ארוכה (כך לפחות אני מרגישה), אם זה היה בהתחלה לא נתפס ולא יכולתי לחשוב על זה בלי לבכות, עכשיו זה נסבל וגם מתקבל.
אני מקבלת המון סימנים של התעוררות כלשהי מהצד השני וזה מה שגורם לי רק להתחזק וללכת יותר בכיוון הזה.
נכון - הדף הזה מדבר על החלטה של כן ולא, ההחלטה היא קצת בידיים שלו (יותר לגבי של כן או לא) וגם בידיים שלי - אם יש לי את הכוחות וההבנה והרצון לשבת ולחכות לתשובה שלו של כן או לא, או פשוט למחוק את העבר, להרים ראש ולהמשיך הלאה.
אבל אני החלטתי - אני יחכה קצת, וכן יש לזה דד ליין שנקבע בין שנינו יחד - החלטנו שהוא חושב על העניין ברצינות ושאני מוכנה לחכות עוד שלושה חודשים (חודש אחד כבר עבר), בסוף הזמן הזה הוא יגיד מה הוא חושב וזה יהיה סופי - או שלא וכאן דרכינו נפרדות לגמרי ואני לא מוכנה לשמוע יותר בלבול וחוסר ודאות או מסרים סותרים, או שכן והוא שלם עם זה ואנחנו נותנים צ'אנס נוסף.
מה יותר מזה...
אתמול נפגשנו, היה ממש כיף, הוא קיבל אותי בחיבוק חמים ולא הרפה, אמר שהתגעגע אלי.
היתה לנו שיחה טובה, הוא אומר שהדברים נראים אחרת, שהוא מתחיל לקבל פרופורציות ומצליח קצת יותר להתעסק בזה ולא להדחיק, חושב על זה בלי להתחמק והוא מבטיח שאנחנו נדבר על זה ברצינות בדד ליין שהחלטנו.
זה משמח אותי - לדעת שזה לא משחק, שהוא לא משקר אותי, שהבעיה היא לא שלי והבלבול שלו לא מבלבל גם אותי, לקבל עידוד מאחותו שאומרת שהוא צריך קצת לבד והפאזל מתחיל להתחבר.
זה מה שטוב לי, שהמשבר הזה מתחיל להתגמד וכבר רואים את הפתח בקצה המנהרה.
ושוב, שלא תבינו לא נכון, זה לא קשור לתוצאה שתבוא בסופו של דבר - אם נחזור או לא, (אם להיות כנה, אני אשמח לחזור אליו) חשוב לי יותר לקבל תשובה שהיא חד משמעית, שהיא סופית, שאני אדע שאני עשיתי כל שביכולתי, להרגיש שאני שלמה על צעדי ולדעת שהוא בסדר, שלא עובר עליו כלום וזהו...
נשמע כבר קצת פחות מסובך (אני מקווה)

יערה שלום
אולי בגלל שאת ואני קוראים אחרת את דבריה של עצובה אנחנו מבינים אותם אחרת. אני קראתי אותם בעצב. שמעתי בהם בלבול וזעקה. מה שקורה לא מקובל עליה, נכפה עליה, קשה לה לקבל החלטה.

אסביר למה לקחת זמן זו לא החלטה אלא החלטה לכאורה. נניח שאני צריך לנסוע לאן שהוא. אני יכול רק לנסוע או לנסוע. אבל אם יש לבטים אז אני נכנס למצב של "חושב לנסוע" שתרגומם בפועל הוא שאני לא נוסע אבל איך שהוא ממשיך לחשוב שאני כן. מה יעלה ומה יוסיף חודש למערכת יחסים שנמשכה תשע שנים?

עצובה
למה את חושבת שאת צריכה סניגוריה?
אם את מעוניינת באנשים שיעזרו לך לצלוח את התקופה הקשה שאת נמצאת בה היית צריכה לקרוא לדף הזה בשם אחר.

אם את רוצה לחזור אליו, אם בטוחה שזה הדבר הנכון בשבילך אז תלחמי על הגשמת השאיפות שלך. זה נראה לך שאת תפקידי את הרצון שלך בידיים של אחר.

נסי לבדוק מה לא נכון בסיפור הבא:

לי ולבן זוגי מערכת יחסים ארוכה (9 שנים), בשנה האחרונה עברנו למגורים משותפים
שמונה שנים הייתה לנו מערכת יחסים לא תובענית. דייטים, טיולים, סקס, כיף...
בשנה שעברה רף המחויבות עלה (של מי היה הרעיון לעבור למגורים משותפים?)

לפני כשלושה חודשים הוא הנחית עלי פתאום שהוא חושב שאנחנו צריכים להיפרד וכך באמת היה
זה לא פתאום. הוא שתק שתק שתק וירה. דפוס נפוץ אצל הרבה אנשים. שותקים שותקים שותקים ומתפרצים.
אחרי כמה חודשים הוא הבין למה הוא נכנס. אני לא מתכוון לשום דבר רע עליך. אני מדבר על כך שהוא הבין שהוא מעלה את סף המחויבות שלו.
אדם שנמצא בעבודה שמאוד אוהב אך היא מעט תובענית וכוללת עבודה בלילות ולעיתים גם בשבתות.
לא רוצה עוד מחויבות..

היות ולא יכול היה להודיע על סוף הקשר ככה פתאום אחרי תשע שנים הוא מדבר על צורך בתקופה לחשיבה. המטרה היא למנוע שוק ולרכך אותו על ידי מריחה שלו על זמן ארוך יותר.

לגבי האשמה שאת לוקחת על עצמך (לא השקעתי וכן הלאה) מציע לך לרדת מזה. את מי שאת.
את טובה נהדרת חומדה ומלאת כשרונות וצריכה בן זוג שיראה את זה ויהנה מזה

המטרה היא למנוע שוק ולרכך אותו על ידי מריחה שלו על זמן ארוך יותר.
כיוון אחר, זה קצת יומרני לפרשן מעשים והחלטות של מישהו אחר. יתכן שכך אתה עשית ומסיבות כאלה אבל זה לא מחייב שהגבר של עצובה נמצא באותו מצב. ממה שהיא מתארת- הוא מבולבל לא פחות ממנה ואולי אף יותר כי הוא יודע שההחלטה נמצאת רק אצלו.
האקס (הפרה-היסטורי) שלי שיגע אותי במשך 4 שנים בהם נהג להופיע אצלי בפתח הבית כל פעם ששמע שיש לי בן זוג אחר ולהזכיר לי שבסוף אני אמורה להתחתן איתו (אחרי שימצה את עצמו,כמובן, מבחינה מינית אצל אחרות).

_לגבי האשמה שאת לוקחת על עצמך (לא השקעתי וכן הלאה) מציע לך לרדת מזה. את מי שאת.
את טובה נהדרת חומדה ומלאת כשרונות וצריכה בן זוג שיראה את זה ויהנה מזה_
כל מילה!

כיוון נוסף -
לא עברנו לגור יחד כי זה לא התאפשר לי מבחינה כלכלית, מי שלחץ לעשות את הצעד זה דווקא הוא, אמר שנסתדר שהוא יוכל לתת יותר ממני וממש הראה שזה בוער לו, עשינו את הצעד והיה כיף אבל זה גם שינה המון, פתאום שנינו היינו צריכים לעבוד המון שעות שבעבר הזמן הזה היה לשנינו יחד, היינו מתראים בעיקר בסופי שבוע וזה היה קצת עצוב לראות שעד שעברנו לגור לבד פחות היה לנו זמן לבד.
זה שינה קצת את התמונה וזה בדיוק כמו שהוא תיאר שעזב את הבית - פתאום זה הרגיש ריק ואנחנו חייבים לשנות משהו.
השינוי יכול לקרות, בתקופה האחרונה שבילינו כל אחד לבד חשבנו המון - האם זה נכון לחזור, אולי עדיף ככה מאשר לדחות את הקץ, האם אנחנו באמת אוהבים אחד את השני או שזה הפחד מלהיות לבד...
דיברנו על זה הרבה וכל פעם עולה שמה שהיה בעייתי זה אופי הקשר שלנו ולאו דווקא האופי של אחד משנינו או רצונות שונים.
פיטרו אותו מהעבודה והוא נאלץ לחפש משהו אחר ובאמת מצא עבודה באותו תחום שמצריכה ממנו לעבוד 3 ימים בשביל אותו שכר, גם אני השנה מסיימת את לימודי באוניברסיטה וברור לי שהכל יכול להראות אחרת.

נכון, הוא הודיע את זה במפתיע, ברור לי שרק אותי זה הפתיע כי הוא התבשל בזה קצת זמן, זה לא יכול להיות מונע שוק כי זה עשה בדיוק להיפך - זה היה מפתיע והשוק היה גדול מאוד מאוד. זה נכון שהוא צריך זמן של חשיבה אבל אני לא חושבת שזה כדי למרוח את הזמן ולרכך את הפרידה.
הוא מאוד מכבד אותי והוא לא בן אדם של משחקים. הוא לא מפחד ממחוייבות ועובדה שהיה מחוייב לי 8 שנים והמעבר לגור ביחד הגיע די מאוחר מה שמראה כי הוא רצה את המחוייבות הזו.
הזמן הזה באמת מושקע לחשיבה, אם זה נכון לחזור וגם חשוב איך לחזור עם שינוי שיעבוד ויהיה טוב, אם זה לא נכון לחזור אז לדעת לשים את הגבול עד כמה להתעסק בזה ומתי לשחרר אבל בצורה שאנחנו שלמים איתה ויודעים שזה הדבר הנכון.

מה אני יגיד??
אני רוצה להיות בעוד חודשיים כבר, אז אני אהיה יותר חכמה.
לא משנה מה יקרה שם, נחזור או לא, אני רק רוצה לדעת שאני באמת באמת עשיתי הכל (נלחמתי עד הסוף בשביל מה שבאמת רציתי).

שליחה על ידי גלי* » 15 דצמבר 2009, 13:58

נדבר על זה ברצינות בדד ליין שהחלטנו.

אפשר לשאול למה שלושה חודשים ? זה נשמע מאוד שרירותי, האם כך ? האם באמת "החלטנו " או שהוא החליט ואת נאלצת להסכים כי אין לך באמת ברירה אחרת
הרי אם זה היה תלוי בך היית מעדיפה שלושה שבועות.... לא ?

ומה באמת יש לחשוב כל כך הרבה, זה לא שכל יום הוא יושב ומקדיש לזה שלוש ארבע שעות מחשבה, תכלס נשמע שהוא רוב הזמן חי את חייו ולפעמים יוצא לו לחשוב על זה...
וכן , הדברים מתבהרים כי הזמן עובר והכאב של הפרידה פחות מערפל את החושים. הוא מבין שאת שם כמה זמן שיתחשק לו. מחכה. מצפה. מקווה
למה שימהר בעצם ?

לדעת שזה לא משחק, שהוא לא משקר אותי

הוא באמת לא חושב שזה מה שהוא עושה, אולי בכלל לא יכול להודות שהוא מסוגל להיות אכזרי כל כך כלפי הבחורה שהוא מתיימר לאהוב.

וכבר רואים את הפתח בקצה המנהרה

למה עכשיו רואים את קצה המנהרה ? זה הכל סמנטיקה. המצב הוא בדיוק אותו מצב , אלא שעכשיו נתת לעצמך איזה תאריך אי שם בעתיד, שם תלוי ועומד כל עולמך
ונשאר לך רק לחכות שהזמן יעבור . זה נקרא לעשות הכל ?? זה לעשות שום דבר. זה לתת למישהו אחר שהוא איננו את לקבוע את עתידך. לבד.

עצובה
יש לי שאלה
מה תרצי מאיתנו המקשיבים לך?
הרי לכאורה את שואלת מתלבטת ואנחנו כאן נותנים עצות אבל סופו של דבר את עושה את מה שנראה לך נכון.
האם יש איזושהי אמת נסתרת?
לא נוכל לדעת אף אחד מאיתנו מי הוא או מי את באמת. למה עזב? אולי הוא דווקא בחור שלוקח דברים ברצינות ולוקח זמן ומחשבה להחליט על משהו גורלי.
תנו לה את הקרדיט שהיא יודעת, תנו לו את הקרדיט ואת הזמן להתמהמה. לזמן יש את הכוח שלו. סבלנות
עדכני אותנו במתרחש-אנחנו כאן מקשיבים

שליחה על ידי א'* » 15 דצמבר 2009, 16:10

עצובה יקרה, אני יכולה להציע לך בעיקר הזדהות. אני לא מבינה למה יש כאן לא מעט תגובות שנשמעות אגרסיביות או חסרות סבלנות. אני רואה את המקום שלך ומכירה אותו מקרוב. יכולה לספר לך מנסיוני שהמעבר לגור יחד הוא שינוי גדול ואם הייתם רגילים להיות באופי מסויים של יחסים במשך 8 שנים, הרי שהשינוי שבמעבר לגור יחד בודאי מטלטל. הבחור שלך מאד מזכיר לי את החבר שלי שכעת אנחנו נפרדים גם כן. נראה שזה מעלה אצלו המון פחדים עמוקים, והוא מת לעבור דרכם אבל גם מת מפחד ולכן הוא תקוע. אולי הוא מרגיש שויתר לעצמו במשהו בכך שלא התעקש ונשאר איפה שהיה לו מפחיד. נראה לי שיכול לעזור לו טיפול שיעודד אותו לפגוש ולעבור דרך המקומות הקשים שהוא פגש בלגור יחד. כמובן שזה צריך לבוא ממנו. ולגביך? נראה לי שפשוט תהיי היכן שאת נמצאת. אם אינך יכולה עוד לעבור הלאה אז אל תעשי זאת. גם זה לא מקרי. אולי יש סיבה להשאר בדיוק שם. ומקשר של 9 שנים בכל מקרה לוקח הרבה זמן להפרד ולהמשיך כך שזה טבעי בשביל שניכם. והתקווה והרצון שלך לחזור הם גם טבעיים אם את כל כך אוהבת אותו! אין מישהו שיכול לדעת בשבילך או בשביל שניכם מה נכון ומה ייקרה!! וגם את זה אני לומדת על בשרי. שולחת לך חיבוק!!

א' ביטאת כל מילה בסלע

גם אני מאוד מסכימה עם א'

עשיתי חיפוש על המילה פרידה באתר, בשביל למצוא את הדף שלך, ועלו מלא דפים... אין אחד או אחת מאיתנו שלא עברו את זה ולא עוברים את זה שוב ושוב...
יש לי סיפור בשבילך: במסעותי ישבתי מול זן מאסטר בארה"ב, שאלתי אותו, 'איך משחררים?'
ברור שטוב לשחרר, ולהמשיך הלאה, לחיות ברגע הזה, אבל איך?!?! איך משחררים?
How do you let go?
אז הוא לקח עט שהייתה לידו, הרים את העט, ועזב את העט, כך שהעט נפלה מגובה היד שלו עד השטיח.
'ככה', הוא אמר.
אני צחקתי... הוא חייך
ואמר, הנה, תנסי... אז ניסיתי: הרמתי את העט ועזבתי והעט נפלה.
וזהו, זה כל מה שהיה לו ללמד אותי באותו רגע, זה היה מרתק!
בגלל זה מרתק לי להיות עם ילדים, כי ככה בפשטות הם יכולים לפתור בעיות גדולות...

לדוגמא, אישה בהריון מחזיקה ומזינה עובר בבטן, ואז מגיעה שעת הלידה, וכאן כדאי לשחרר את העובר, ולתת לו להיולד ולהפוך לתינוק
השחרור מסיים דבר אחד ומתוכו נולד דבר אחר, אבל הדבר האחר אינו ידוע וזה כל כך מאיים שפשוט לא רוצים להיוולד! איך את מרגישה לגבי הכיוון מחשבה הזה?

שליחה על ידי גלי* » 16 דצמבר 2009, 10:02

נטע ש עשית לי צמרמורות !! מקסים.

נטע ש עשית לי צמרמורות !! מקסים

נזרום רגע איתך... אבל תחשבי מה התשובות שלך לשאלות הבאות

מה יקרה אם עוד שלושה חודשים יצטרך עוד שלושה חודשים?
נניח שייגיד כן. האם תוכלי להתחתן איתו? להרות איתו?
האם זה סוג ההתנהגות שהיית מצפה לה מאבא של הילדים שלך.

שימי לב שרוב המזדהות מספרות שהן חוו את אותו הדבר ובסוף זה נגמר בפרידה.
מציע לך להקדיש כל רגע מעכשיו לך ולמערכת היחסים החדשה שמגיעה לך.

ואגב, אני לא התנסיתי במצב כזה.
לי נראה שהתנהגות הגבר במקרה הזה היא במקרה הטוב לא הגונה.
ככה לא מתנהגים לאישה שאוהבים אותה.

א' - תודה על החיזוק, זה באמת נשמע שהוא מפחד ודי תקוע במקום וכן אני נותנת את הזמן לזה וגם בשביל עצמי במקום בו אני כרגע.
אני לא בלחץ מבחינת הזמן.

נטע ש - זה מאוד יפה מה שכתבת, אני הרבה חושבת על זה - להתמקד בטוב, הרי אני לא יכולה לשנות כרגע את המצב אבל מה שחשוב זה לדעת מה יצא מזה לטובה - הכרתי את עצמי לבד, למדתי להתמודד עם משבר שלא חוויתי בעבר, חיזקתי קשרים חברתיים שהזנחתי, למדתי לקבל דיעות אחרים, מכאן יש רק לאן לצמוח וזה לא כזה מפחיד כמו שלא כל כך בא לי עכשיו להתעסק באיך להמשיך מכאן.

כיוון אחר - אם בסוף השלושה חודשים יבקש עוד זמן אז החלטתי שאני לא יכולה לתת עוד זמן, זה משהו שאני יודעת בוודאות שאני יחתוך בדיוק בסוף שלושת החודשים האלו, זה הגבול מבחינתי - וזהו!!!
ברור לי שגם במידה וירצה לחזור אני צריכה לחשוב טוב טוב אם זה מה שאני ב-א-מ-ת רוצה.
נצטרך לקחת את העניינים לאט לאט ולראות איך מתקדמים, אני לא מתכוונת ישר להתחתן או לשנות פאזה מקצה לקצה אלא לבדוק את הרצינות שלו, את היכולת שלי לסלוח ולהיות איתו בלי משקעים של זה ולראות שזה באמת הולך כי אם לא אין טעם למשוך את הזמן, ככל שיותר זמן יעבור ככה יהיה יותר כואב אחר כך.
אני לא מתעלמת מזה, זה מעסיק אותי המון לחשוב אם בכלל זה משהו ישים וכדאי.
אני לא אוהבת להשוות את עצמי לאחרים כי באמת כל אחד הוא שונה אבל, רוב התגובות פה של אנשים מסיטואציות דומות באמת אומרות שלא כדאי או שזה לא עובד אז אני לא אדע עד שאני אהיה שם בעצמי.

זה מתסכל לרצות משהו שאתה לא יכול להשיג אבל יותר מתסכל פתאום לקבל משהו שמאוד רצית ולא לחשוק בו בכלל.

עצובה

אני מאד מעריך אותך על אומץ הלב שגילית. בתגובה האחרונה שומע מנגינה שערבה יותר לאוזני (דעתי הסוביקטיבית).

המצב שבו את נמצאת נקרא בעגה המקצועית תסמונת ויאטנם ובהשאלה למציאות שלנו תסמונת לבנון. פירוש הדבר הוא שבגלל שהשקענו הרבה בדבר מסוים אנחנו מסרבים לראות את מצבו האוביקטיבי. לכן אנחנו משקיעים עוד בתקווה להציל את מה שכבר השקענו ובפועל אנחנו פשוט מפסידים גם את ההשקעה הנוכחית. לפעמים צריך להודות בכך שמה שהושקע ירד לטמיון במקום להשקיע שם עוד.

כתבתי כבר שהבעיה היא לא הוא מה הוא יגיד בעוד שלושה חודשים אלא אם את, רוצה להמשיך ולהשקיע משאבים במה שנראה חסר סיכוי. במקום זה אני מציע לך להודות לעצמך בכך שהעניין הזה הגיע לסיומו ואת הולכת להשקיע את עצמך, את האדם המיוחד והטוב שבך במשהו נכון - כמו שמגיע לך. מהכתיבה שלך עולה שאת אדם עמוק עם רגשות, מוסרי, אכפתי, אוהב. מגיע לך בן זוג שיהלום אותך. מהתיאור שלך עולה שהוא לא כזה (לדעתי הסוביקטיבית).

אבל, אם את מרגישה לעצמך חובה להמתין עוד חודשיים, כדי להיות בטוחה - תעשי את זה....

אני לא אדע עד שאני אהיה שם בעצמי

זה מתסכל לרצות משהו שאתה לא יכול להשיג אבל יותר מתסכל פתאום לקבל משהו שמאוד רצית ולא לחשוק בו בכלל

כיוון נוסף -
זה לא שאני מנסה שוב ושוב כי חבל לי על מה שהשקעתי ואני ממש לא מסרבת לראות את המצב האוביקטיבי - הלוואי והייתי מצליחה לדעת מהו באמת ולהיות בטוחה שזהו, זה נגמר ואני צריכה ללמוד איך לשחרר.
איך אתה כל כך בטוח שזה סופי ולא יכול להשתנות?? אתה מאוד נחרץ בדיעותיך וזה מפליא אותי קצת.
ונגיד שאתה צודק - שאין מנוס מלהיפרד לעד בלי יכולת לחזור, אני מוכנה להשקיע עוד קצת מאמץ (לחכות חודשיים) כדי לדעת שמבחינתי נתתי לזה מקום וזמן, גם אם ההשקעה הנוכחית (נוסף על ההשקעה בעבר) תרד לטמיון.
זה בדיוק הפואנטה - אני צריכה להרגיש שלמה עם מה שאני עושה, זו בדיוק ההחלטה שעשיתי - לתת לו את הזמן, בלי להלחיץ, בלי לשפוט, בלי לכעוס. בוא נראה מה יהיה.
אני באמת אוהבת אותו ומבחינתי אולי אני יוצאת מופסדת אבל זה לא העניין פה, אני רוצה לעשות את הצעדים שלי מהלב ולא מהראש.

הבנתי שלא שאלת מה הוא יגיד עוד שלושה חודשים אלא מה אני רוצה לעשות, וזה מה שאני עונה - אני רוצה לחכות שלושה חודשים, וכן אני רוצה להשקיע מכל הלב בזה כי אני רוצה את זה,ושתדע לך שזה ממש קשה, בכל יום אני כמעט ונשברת, רוצה להתקשר אליו ולהגיד שזה נמאס ולא מגיע לי, שאין לי יותר סבלנות ושלא יתקשר אל יותר אבל אני לא עושה את זה, אני באמת יושבת ומחכה את החודשיים האלו גם כדי להוכיח לעצמי שעשיתי את זה, עד היום הבטחתי לעצמי כל כך הרבה דברים ולא עמדתי בכלום, אם זה בנוגע לשיחות איתו, למפגשים איתו וכו', עכשיו החלטתי וזהו!!
אני יעשה את זה, וזה עובד לשני הכיוונים - כן אני יחכה בסבלנות עם כל הקושי כדי לדעת שבאמת השקעתי והלכתי עם זה עד הסוף, ולא משנה כמה קשה זה או מה אחרים אומרים,אבל גם אם בסוף החודשיים זה לא יצא לפועל אז זה הדד ליין ומשם אני לא מוכנה יותר להשקיע בזה מאמצים כלל, אני מנתקת את הקשר, מסיימת עם הכל ומתחילה דרך חדשה.
זה כן משהו שהוא בשבילי.

שליחה על ידי א'* » 17 דצמבר 2009, 10:51

נטע ש' תודה! אני בדיוק עם אותה שאלה עצמה שבאת איתה אל המאסטר. וכן כנראה שכולנו עוברים את הכאב הזה בזמן כזה או אחר. מחזק לדעת שבסוף צומחים מזה..

עצובה שלום

ראשית, את ואני לא נמצאים משני צדדיו של איזה שהוא מתרס. אני שמח על ההתייחסות שלך.
אני נחרץ בדעותי כי כמו שאת בעצמך כתבת, יש אפשרות לפרידה או לא פרידה וכרגע יש מצב ביניים מעורפל ולא ברור.
אני גם חושב ששווה ונכון לחכות חודשיים אם את מרגישה שזה יתן לך את ההכשר הרגשי לעבור לפרק הבא בחיים (גם כתבתי את זה).
אם החודשיים הללו יתנו לך את השלמות שחסרה לך עכשיו לעשות את הצעד הזה אז אשריך. ועל זה נאמר אין דבר יותר שלם מלב שבור.

אני מתאר לי שזה מאד קשה לך. אני מתאר לי שאת אוהבת אותו, מכירה איתו, יש לך חוויות טובות איתו ודי מפחיד אותך לעבור ממצב של חברה קבועה (9 שנים) לאחת שמחפשת להתחיל מחדש...

אני שמח שאת מבינה שהחודשיים הללו זה משהו שאת נותנת לעצמך ולא משהו שאת נותנת לו.

מחזק אותך ברגעים הקשים הללו.

כיוון נוסף?
יש לי תחושות לא טובות כקוראת את התגובות שלך, יש בין השורות בדברייך נימה של התנשאות או משהו כזה, משהו לא נקי. הבנתי את עמדתך, אתה חוזר עליה שוב ושוב ורציתי לכתוב לך את זה, סתם כך לתשומת ליבך .

אני דווקא אוהבת את התגובות של כיוון נוסף
מחזירות את הפוקוס אליה, ואל הצרכים שלה
במקום רק להיות בהמתנה לאקס

פלוני אלמונית
אני מאמין שתמיד האופן שבו אנחנו קוראים טקסט מלמד אותנו הרבה מאד על עצמנו. את הטון, הנופך, שפת הגוף שכל כך חסרים במדיום הכתוב הסטרילי הזה אנחנו משלימים בעצמנו בהתאם לדפוסים סטריאוטיפים שיש לנו בראש (וכאן השיעור).

בכל מקרה, היות ולא הייתה לי ואין לי שום מטרה כזו (ואני מתנצל בפני עצובה אם אלו פני הדברים) ואמנם זו לא מטרת הדף אבל אודה לך מאד אם תצייני דוגמאות כדי שאני אלמד על עצמי מהן.

אני חושב שאולי מקור התפיסה של תגובתי הוא כזה כי (א) אני גבר ו (ב) כי התגובות של עצובה לדברי הפכו לעוצמתיים יותר במהלך הדף (ולכן חזרתי על עמדתי כמה פעמים אבל בהקשר של התגובות של עצובה).

אני שמח שאת מבינה שהחודשיים הללו זה משהו שאת נותנת לעצמך ולא משהו שאת נותנת לו.
זה יפה מאד בעיניי. עצובה, מה שלא תבחרי, תעשי זאת בשבילך. בכל מקרה, גם הבחירה שלו להתנתק נבעה משיקול אישי שלו. הוא לא עשה את זה בגלל שזה לטובתך. גם אם יחזור- זה בגלל שהוא יחליט שזה לטובתו.
תהיי בעדך, תחיי, תצאי לבלות, תקראי ספרים, תלכי לטייל, תהיי עם חברים- אל תעצרי את החיים ב"הולד". תחווי חוויות בכל החושים. תחגגי את הלבד כי זה משהו שכבר מזמן לא היה לך. תכירי את עצמך מחדש כאישיות בפני עצמה.
שבת שלום לך.

תודה על החיזוקים!!!!
בהחלט אני מתמקדת בי עכשיו, כבר כל כך כעסתי על עצמי שאני "טובה" מידי (לאחרים) והרגשתי שזה בא על חשבוני שעכשיו אני קודם כל לעצמי.
זה שיעור ענק לחיים, חבל שלמדתי אותו בצורה כזו.

כיוון נוסף - אני חייבת להגיב על מה שנאמר מפלוני אלמונית, בפעם הראשונה שקראתי תגובה שלך הרגשתי כך גם, זה היה שונה מכל התגובות שקיבלתי וגם לי ענית בצורה דומה - שהכל תלוי בטון בו אני קוראת את הדברים וזו לא הייתה הכוונה.
אני לא חושבת שיש לך על מה להתנצל אך אני רוצה להאיר את עיניך כי אני לא היחידה שחשה כך וגם אתה די מתגונן שאומרים לך על זה משהו ומעביר את האחריות אל הקורא ואיך הוא תופס את הכתוב.

בלי קשר לכך - אני שמחה לשמוע את תגובותיך, בעיקר בגלל שהן שונות ומגיעות מנקודת מבט של גבר וגם כי הן מאוד מכוונות ומביאות אותי למחשבה על הדברים בצורה שונה.
תודה לך ולכל המגיבים והמגיבות שאיתי לאורך הדף הזה...
שבת שלום

אני מאוד מעריכה את איך שאת מתייחסת לתגובות שאת מקבלת, גם כשהן פחות נעימות לך.
יש בך משהו מאוד נעים, לא מתגונן, חשוף ותמים במובן החיובי, משהו מאוד מקבל, מאוד קשוב.
יחד עם זאת - גם מקשיב פנימה.
והרבה עוצמה פנימית.

אני מרגישה שאת באמת בן אדם מיוחד.

אני ממש לא קוראת כך את כיוון נוסף. שימי לב שכמעט כל מה שהוא אמר כבר נאמר לך כאן למעלה ע"י נשים טובות, חכמות ולרוע המזל- מנוסות...

אני לא אביא ציטוטים, כי אולי את מרגישה שמאז השתנו דברים. וגם אהבתי מאוד (אם זה באמת אמיתי מתוכך, ולא שכנוע עצמי למענו):

אני רוצה לחכות שלושה חודשים, וכן אני רוצה להשקיע מכל הלב בזה כי אני רוצה את זה כי כאן יש החלטה שלך ולקיחת אחריות על מה שבשליטתך.

כך או כך- אני קוראת את הדף ועוברת פלאשבקים: שלי, של חברות. למעשה אני סוף סוף מנסחת לעצמי בבהירות דברים שעברו עלי לפני שנים רבות. אז תודה לך. כמו שאמרו כאן רבות
המקום שאת נמצאת בו כנראה כל אשה היתה בו פעם אחת או יותר...

יבואו ימים טובים. זו הבטחה!

עצובה יקרה

תודה על התגובה המחזקת.

רוצה להתייחס ל:
בהחלט אני מתמקדת בי עכשיו, כבר כל כך כעסתי על עצמי שאני "טובה" מידי (לאחרים) והרגשתי שזה בא על חשבוני שעכשיו אני קודם כל לעצמי. זה שיעור ענק לחיים, חבל שלמדתי אותו בצורה כזו.

אל תכעסי על עצמך על כך שאת טובה. זו תכונה נהדרת. תשמרי על התום הזה, על הטוב הזה כי הוא נמצא בכל נים מנימי נפשך.
תשאירי את הטוב שבך כדי שיתחבר עם הטוב של בן הזוג שאיתו תקימי את המשפחה שלך

מחזק אותך....

שוב תודה... (אהבת עולם, פלונית וכיוון נוסף)

השבוע נפגשתי איתו 3 פעמים, זה מוזר. פעם אחת זה היה ביוזמתי - הייתי ליד הבית ושאלתי אם בא לו לשבת לקפה.
הוא היה מחוץ לבית אבל אמר שתוך 5 דקות יגיע ושמאוד שמח שאני באה.

זה קשה... לשבת איתו ולדבר על הכל חוץ מעלינו.
החלטנו שלא נדבר על זה עד סוף הזמן שהקצבנו, ברור שמידי פעם שנינו זורקים דברים על זה אבל ישר מנסים לשנות כיוון.
אני שוב מוצאת את עצמי חושבת מה אני הייתי רוצה - לדבר על זה או להתעלם ולחכות והאמת שאין תשובה.
שלא מדברים על זה זה מפריע לי וגם שמדברים על זה ואז שוב חוזרים ל"שגרה" זה גם קשה.
אני מפחדת שאם לא נדבר על זה במפורש הוא לא יתעסק בזה בכלל והזמן יעבור וזה יהיה די בזבוז לשבת ולחכות למשהו שלא יקרה.
בא לי לפוצץ את זה, להתקשר ולשפוך הכל ואז לבקש שלא יתקשר יותר, שהתיאשתי, שאני לא מחכה!!!!!!
אבל תוך שנייה אני מתעשתת על עצמי, אומרת שאין טעם לכעוס, שזה לא ישנה את הדברים, ושאני הבטחתי לעצמי אז כדאי שאני אשב בשקט ופעם אחת יוכיח לעצמי שאני עומדת בהחלטות שלי.
הראש שלי כמו יו-יו.

עצובה יקרה
הכנות שלך והתהליך שאת עוברת מיוחדים מאוד
פתאום חשבתי שאולי ראוי לך לשנות את כינוייך 'עצובה'
אמנם זה 'רק כינוי' אבל יש בכך הזדהות עם מצב מסוים שהוא רק אחד מיני רבים...
עצב הוא בלי ספק חלק מהתהליך אבל כמו שכתבת את עכשיו במקום של לזהות מה הצרכים והרצונות שלך ומה מיטיב עמך
אולי תבחרי לך כינוי שישרת את הכוונה הזו
איחולים לזמן טוב ולעשייה שתיטיב עימך

החלטנו שלא נדבר על זה עד סוף הזמן שהקצבנו,
החלטנו או שהוא החליט ואת הסכמת? ושוב, הסכמת לא כי את טובה מדי אלא כי את רוצה לרצות אותו וכי את מפחדת ממה שאת יודעת שהוא יגיד.
אני לא מבין מה זאת אומרת להיפגש ולא לדבר על זה. אז על מה לדבר? על מזג האוויר?
זה בוער בך. האש הזו מכלה אותך ולא מגיע לך לדעת מה הוא חושב ומה הוא מרגיש?
כשאת רואה אותו ולא מדברת על זה את עושה עוול לעצמך.

את צודקת בפחד שלך. הוא לא רוצה לדבר על זה כי לדעתי הוא כבר החליט....
את מפחדת שהוא יגיד שהוא לא רוצה להמשיך ואז הגרוע בחששות שלך יתממש.
פרידה מאהוב או אהובה זה ארוע מאד מאד טראומתי ואת מפחדת מהמצב ובצדק אבל מדבריך עולה שהוא בלתי נמנע

ולכן: בקשר ל: אבל תוך שנייה אני מתעשתת על עצמי, אומרת שאין טעם לכעוס, שזה לא ישנה את הדברים, ושאני הבטחתי לעצמי אז כדאי שאני אשב בשקט ופעם אחת יוכיח לעצמי שאני עומדת בהחלטות שלי.
תקראי שוב את דבריך ותראי שההחלטה לא לבטא את הרגשות זו בעצם החלטה שלו שאת קבלתי מסיבות שונות. מציע לך במפגש הבא לא לקיים הבטחה שהיא בעצם לא שלך, היא גם לא מציאותית וגם גורמת לך נזק.

לגבי הכינוי שבחרת. אז לדעתי, את אכן עצובה ויש לך סיבות טובות מאד להיות עצובה.
לפני כמה שנים קיננה בי המחשבה שבת זוגי לא אוהבת אותי יותר. מה שהתברר למזלי הטוב כטעות טפשית שלי. המחשבה הזו גרמה לי לעצב, דיכאון וחרדה - כי אני מאד אוהב אותה ועצם המחשבה על פרידה ממנה הייתה עבורי קשה מאד (יש לי אפילו צמרמורת עכשיו כשאני נזכר בזה).
תהיי עצובה אבל חזקה. יש לך את הזכות והחובה להתאבל על משהו יקר וחשוב שכנראה איננו עוד.
ככל שתרשי לעצמך להרגיש יותר את הכאב ככה תוכלי להשתקם ממנו.

שולח חיזוק...

וואוו.....
מזמן לא כתבתי פה....

היו הפתעות נעימות בדרך - הוזמנתי ליציאה לפאב וגם לארוחת צהריים במסעדה, אנחנו מדברים כל יום ונפגשים פעםם-פעמיים בשבוע,
אפילו הוא הפתיע אותי כשצילם תמונה לעיתון מפורסם ושם את השם שלי כקרדיט על הצילום אבל האמת שהמצב עדיין מתנדנד.
החלטנו שמחכים שלושה חודשים והם בעצם הדד ליין שאני הקצבתי לעצמי (זה יקרה ב15 לפברואר)
היו מספר פעמים שחשבתי לוותר כי לא אוכל לחכות יותר, אני חסרת סבלנות ולפעמים קצת כועסת על הסיטואציה שהבאתי עצמי אליה,
היו לי המון שיחות איתו על זה ובפעם אחת שאמרתי לו שאני מרימה ידיים ופורשת הוא ממש התחנן אלי שאני יתן לו עוד קצת זמן.
זה היה מוזר, מצד אחד הוא ממש התחנן והיה נראה שהוא רציני (אמר שהוא יודע שזה דבר ענק לבקש וזה לא מובן מאליו) ומצד שני זה גם לא גרם לו לעשות צעד כלשהו.
אני מרגישה שהוא רוצה להיות איתי ואומר במפורש שלא יכול לוותר אבל הוא ממש נלחץ כאילו שביקשתי ממנו מחר להתחתן.
הוא נתקע במקום, ממש קופא ונלחץ ואני לא יודעת מה הקטע הזה.
אני יודעת שהמון גברים נלחצים ממחוייבות או ממה שהם חושבים שמצפים מהם אבל זה לא נשמע מוגזם??
יש שינוי דרסטי ממה שהיה בהתחלה, הוא יותר יוזם קשר, אומר שאוהב אותי, מוסר ד"ש למשפחה שלי, הזמין אותי אליו עם עוד חברים, משתף אותי, שולח הודעות SMS נחמדות, מכין הפתעות קטנות ונותן לי הרגשה שאני רצוייה - כל זה לא היה בהתחלה...

פשוט הוא פחדן, לא מסוגל להתחייב

אני עדיין מחכה...
עוד חודש...

אני שוב מרגישה בלבול, מתלבטת, חושבת....
מה בעצם אני רוצה?

אני קוראת את כל הדף שלי ואת התגובות השונות של כולם פה, זה קצת מערער אותי שוב וגורם לי לחשוב על הכל בצורה שונה.
אני חושבת איך אני פועלת מכאן, כעס משתלט עלי ואני חושבת איזו מניפולציה אני יעשה כדי לזעזע אותו (זה בעיקר הקול שעולה בי בעקבות התגובות של הסביבה שלי - "תראי לו שיש לך מישהו חדש", "תגרמי לו לקנא והוא יחזור אלייך"...)
מה שמדהים זה שתוך כמה דקות אני מרגיעה את עצמי, מזכירה לעצמי שזו לא באמת אני ושאני החלטתי לחכות ולתת את הזמן לזה
גם המחשבות האלו עוברות ושוב אני במערבולת שאין לה סוף מסתחררת מצד לצד בלי להצליח להיאחז במשהו יציב

זה קשה, אני מרגישה שאני מבזבזת המון אנרגיות בעצם היותי רק יושבת ומחכה, הראש שלי עובד שעות נוספות, זה מעייף
מה שהכי קשה זה שאין לי משהו אקטיבי לעשות או אפילו רעיון
אני לא מסוגלת להחליט אם אני יכולה לחכות או צריכה לקום ולחתוך - בינתיים הזמן עובר, ל-א-ט ל-א-ט
איזה תסכול
אני ממש מפחדת להגיע לסוף ולראות שחייתי באשליה שאולי נחזור
אני לא יודעת אם אני משכנעת את עצמי שיש עוד סיכוי או שבאמת יש סיכוי...

חיבוק.
לקרוא שוב את הדף זה לא רעיון טוב. מה שיש עכשיו הוא מה שעכשיו, אין סיבה להזרק שוב למה שהיה.
הזמן עובר. ואם לא הייתם עכשיו יחד? הוא היה עובר מהר יותר? בחרת את מה שמרגיש לך נכון. אין סיבה לתהות אם תתחרטי בעתיד או לא. את לא מבזבזתאת זמנך. את חיה. הזמן עובר, מתקדם. מתישהו יגיע יום ההולדתשלי, ומיד אחריו התאריך המיועד.
משהו אקטיבי לעשות?
הנה משהו שעשוי לעזור להרגשתך עכשיו, שיטת TAT הפשוטה שניתן לבצעה לבד: http://www.youtube.com/watch?v=RsUNfja5kgA
ממליצה לעשות לפחות פעם ביום למשך שבוע. פעם אחת עשוייה להיות מאוד אפקטיבית גם היא. מכיוון שבמקרה הזה מדובר בארוע שעדיין לא הסתיים (מועד ההחלטה הוא עתידי), ממליצה לעשות באופן מתמשך.
בהצלחה!

תודה

האם את כבר יודעת מה את רוצה?

אני לא בדעה שצריך להראות לו לחנך אותו או להפחיד אותו שאת עוזבת...
שהוא יעשה את השיקולים שלו אם הוא צריך עוד זמן וכמה זמן הוא צריך
יכול להיות שהוא צריך עוד שנה או שנתיים להחליט... ואולי שלוש.....

במקביל את תעשי את השיקולים שלך.
אל תראי במחוות שהוא עושה שינוי בו. הוא לא השתנה ולא ישתנה.
הוא גם לא פחדן או מפחד ממחויבות. הוא פשוט הוא.

זה בסדר, אם אחרי כל כך הרבה שנים ביחד, מתוך ידיעה שהזמן לא מחכה לאף אחד את תחליטי סוף סוף מה מתאים לך?

לדעתי, אין לקשר שלכם סיכוי, אבל כדאי לסיים את פרק הזמן שהוקצב בתנאי שבסופו את מחליטה לנתק את הקשר במידה והוא לא רוצה את מה שאת רוצה - אבל לנתק על באמת.

חזרנו....
הוא אתמול הזמין אותי למסעדה ואמר שהוא ממש רוצה שאני יחזור הביתה
הייתה לנו שיחה ארוכה והיה נחמד

איך ממשיכים מפה?!?!?
זה קצת מלחיץ

איך ממשיכים מפה?!?!?
לאט ובזהירות, ותוך מוכנות שלך להיות קשובה מאוד לעצמך, למה טוב לך, מה את רוצה.

אני קוראת את הטון שלך כלא מתלהב, אולי מתוך חשש להתלהב (מבינה את זה מאוד. כשמשהו שמאוד רוצים קורה פתאום, במיוחד אחרי סאגה שכזו, לפעמים זו רק ירידת מתח). אין בזה שום דבר לא בסדר, אני רק מציינת את זה כי אני מבינה שאני מגיבה בצורה מאוד עדינה, כמעט לא נוגעת, מתוך התחושה שאת בעצמך לא יודעת איך להתייחס לזה.

אגב אם משהו לא מתאים לך מדברי, את מוזמנת למחוק.

את יכולה לספר יותר על מה אמר, איך הרגשת? מה בעצם היה שם? ואיך את מרגישה עכשיו?

יש חשש גדול מחזרה לאותו מצב
תבקשי הבהרות כמו מועד לחתונה או מגורים משותפים
תדגישי כל מה שהיה חסר לך ושאת לא מוכנה בלי

דבריך מעידים שאת לא בטוחה...

מה דעתך להגיד לו עכשיו שאת צריכה שלושה חודשים כדי לחשוב אם לחזור אליו?

וואו. אני לא בטוחה שאת שמחה עם מה שקרה ? למה זה נדמה לי ?
אולי בגלל האופן שבו בחרת להתבטא הפעם, מאוד לקוני, לא מתלהב, בלי להסגיר שום רגש
"היתה שיחה ארוכה, היה נחמד " נחמד ? את מחכה לשיחה הזו, למילים האלו שלו כבר חודשים !!!!!!!!!!

נחמד ?

ועוד משהו שחשבתי פתאום.. שעכשיו, כששמעת את מה שכל כך רצית לשמוע, שאת בטוחה שהוא רוצה אותך בחזרה
רק עכשיו את באמת תרשי לעצמך להסתכל אחורה ולהבין לעומק את כל מה שעברת בשבועות האחרונים
אולי רק עכשיו הדברים יצופו ויעלו
הכעס... רק חומר למחשבה. אם לא מתאים לך - תמחקי.

חזרנו....

((-))

בהצלחה ...תעדכני...
..

הכי חשוב...

עצובה האם את עדיין עצובה?

למה פתאום לא ברור לך איך ממשיכים???? הרי זה מה שרצית לא?
אם זה לא מה שרצית למה חיכית כל כך הרבה זמן?

עצובה, בהצלחה!
בבקשה כיתבי ועדכני..
אני מרגישה איתך שותפות גורל ורוצה לשמוע לאן זה מתפתח..
מבינה גם את הזהירות שאותה נקטת, אם נקטת, כשכתבת על החזרה.
בכל מיקרה, חיבוק גדול לך!

הי שוב,
היה לי שבוע די לחוץ - חזרנו, יום אחרי היתה לי יום הולדת ויומיים אחרי ניתוח (שבסוף אחרי בילוי של יום שלם בבי"ח הוא נדחה).
כתבתי בקצרה כי רק רציתי לתעד את הרגע המיוחל והפירוט מגיע עכשיו אחרי קצת רגיעה...

הגענו למסעדה והחלטתי שאני לא אומרת כלום על הנושא, היינו שם במשך שעה ודיברנו רק על דברים אחרים ואז הוא אמר - חשבתי שאני יעבור חקירה צולבת ואני רואה שאת לא שואלת כלום, אמרתי שאני רוצה לשמוע את מה שיש לו להגיד והוא התחיל...
סיפר על מה שעבר עליו, על כמה קשה היה לו לעשות את הצעד ועל שכועס על עצמו כי עשה את זה בצורה לא הגיונית שכאבה הרבה לשנינו ופגעה בי, הוא אומר שיודע שיש לו בעיה לדבר ולהיפתח וחלק מזה גרם לקושי לדבר על הקשיים ולנסות לעשות שינוי.
הוא אמר שהיה צריך את החופש הזה, היינו יחד 9 שנים מאז סוף התיכון, אף פעם לא גר לבד, תמיד ההורים שלו פינקו אותו עד חנק ופשוט הוא רצה לבד. רצה ללמוד להסתדר, לבשל, לעשות כביסה, לצאת בלי לדעת שמחכים לו בבית.
לדעתו הקשר שלנו לאורך החיים יכול "לעשות בי"ס" להמון זוגות. הוא חשב על מה שלדעתו צריך להשתנות בי וגם בו,
אחרי כל זה הוא אמר - אני מאוד רוצה שתחזרי הביתה...

אני ישבתי מולו והקשבתי, הייתי מאוד מופתעת מהיכולת לבוא ולהגיד את הכל בלי שאני יכוון או ישאל.
הרגשתי שהוא התכונן לשיחה הזו.
בהתחלה זה באמת היה מבלבל, חשבתי שזה לא יקרה אף פעם ופתאום שזה קרה הייתי לא ידעתי כיצד להגיב.
אולי קצת פחדתי שיש סיכוי ששוב יתחרט.
אמרתי לו שהוא אכזב לא פעם אחת ופגע באמון, שזו לא החלטה פשוטה, שאני מאוד אוהבת אותו ושמחה על זה שיש לנו את ההזדמנות לנסות ולתקן אבל שגם ייקח לי קצת זמן עד "שניכנס חזרה לעניינים".

החלטתי שאני רוצה קצת זמן עד שאני חוזרת הביתה, שזה לא יהיה קיצוני אבל בינתיים את הימים האחרונים העברנו יחד, או אצלו או אצלי, הוא הגיע גם להורים שלי וגם סיפר להורים שלו על זה, זה גם סימן ברור בשבילי שההחלטה שלו היא סופית - לאורך כל הדרך אני הייתי צריכה להגיד לשניהם כי הוא התחמק כל הזמן והם לא הבינו מה קרה.
הוא אמר שתכנן משהו ולא הסכים לגלות מה, הוא אמר שעוד יפתיע.... אני מחכה (כמובן בלי סבלנות - כמו שמתאים לי)

אני מאושרת מהשינוי אבל מנסה גם לא להסתנוור מידי ולחזור אחורה לאותו מצב וגם יש חששות.
היה לי המון זמן (כמעט חצי שנה!!!) לחשוב על הרגע הזה ומה יהיה מתאים אבל עכשיו הכל קצת מתערבב בראש.
אנחנו מנסים יחד לחשוב על מתכון להצלחה - מדברים על זה, חושבים יחד, אומרים מה לדעתנו נכון ומה לא.

אני בהחלט לא עצובה יותר.... מעכשיו אני מרגישה אהובה

מרגישה אהובה - שיהיה במזל !!! שמחה בשבילך.

הרבה הצלחה !