אני רוצה להתייחס דווקא לא לצד האידיאולוגי אלא לצד החוקי.
בישראל נחקקו הרבה חוקים לטובת נשים אבל חלק מהם דווקא פוגעים בהן לרעה.
חוקים טובים
- החוק שמקנה לאישה גימלת זיקנה של הביטוח הלאומי בגיל 65 גם אם לא עבדה אף פעם מחוץ למשק ביתה ולא שילמה דמי ביטוח לאומי. כמובן, יש קבוצה שלמה של נשים עקרות בית שהיו מבוטחות במסגרת הביטוח לעקרות בית והן שילמו עבורו, הקיצבה שלהם תהיה גבוהה יותר ותתחיל מגיל 60.עברו הרבה שנים עד שהחוק הזה התקבל. מעבר למשמעותו הכספית הוא מהווה הכרה בגדול ילדים וטיפוח הבית כעבודה יצרנית.
- חופשת לידה בשכר. ברור, אין צורך בהסבר.
- שמירת הריון. היום הביטוח הלאומי משלם עבור שמירת הריון לאחר ניצול מלא של ימי המחלה. זאת כבר התקדמות. בעבר אישה שנזקקה לשמירת הריון וניצלה את כל ימי המחלה נשארה ללא משכורת. עדיין צריך תיקון נוסף. כל שמירת ההריון צריכה להיות על חשבון הביטוח הלאומי. שמירת הריון אינה מחלה. במצב הנוכחי קורה שחולים באמת ואין כבר ימי מחלה.
- אפשרות להעדר 6 ימים מהעבודה בגלל מחלת ילד/ה על חשבון ימי המחלה של האם. זכות זו שמורה רק לאמהות
חייב להיות תיקון לחוק המחלק את ימי ההעדרות בין שני ההורים ובכך מונע אפלייה בגלל העדרות. בעייה נוספת היא שהאם יכולה להימצא במצב שהיא עצמה תהיה חולה ויחסרו לה ימי מחלה, או שתהיה פגיעה בפיצויים המגיעים לה בזמן פרישה עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים.
- איסור העסקת נשים בעבודת לילה. לעיתים קרובות זה סידור טוב מבחינת השגחה על הילדים ע"י חלוקה בין ההורים. עבור עבודת לילה גם משלמים יותר.
על מי אוסרים? עובדות במפעלים ששם ממילא השכר נמוך והאפשרות לעבוד במשמרות מאפשרת הגדלת שכר.
חוקים המיטיבים עם נשים ופוגעים בגברים
- קרנות הפנסיה גובות סכומים שווים מגברים ומנשים. אם נפטר הגבר מקבלת בת זוגו 60% מהגימלה שלו. אם האישה נפטרת מקבל בן הזוג רק 30% מגימלת האישה וזה פשוט שוד בצוהרי יום. לכן נשים רבות בזמן הפרישה, אם הן נשואות או חיות עם "ידוע בציבור" מעדיפות לוותר על הפנסיה ולקחת את הכסף שנצבר ואז מס הכנסה שותף רציני בעסק.
- הביטוח הלאומי עוד הגדיל לעשות: למרות שהגבייה מנשים וגברים שווה, אם הגבר נפטר מקבלת האישה קיצבת שארים אך אם האישה נפטרת הגבר לא מקבל מאומה. (בשני המקרים ילדים עד גיל 18 מקבלים קיצבה).