עקרון הרצף באמנות של ילדים
-
- הודעות: 12
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2008, 00:17
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה, בוקר טוב
כן, אני מציירת, ובטח, רוצה להמשיך! מחכה להדרכתך
אני רוצה לשאול לגבי הילדה שלי בכתה א'. הציורים שלה משיעורי אמנות נראים כמו פתרונות גרפיים של מישהו אחר. ממש לא היא. אני מוכנה להתערב שהציורים של כל הכתה נראים אות הדבר....
יש לי איזה חוסר נוחות עם העניין. אני לא מבינה למה הם צריכים בכלל שיעורי אמנות בגיל 6.
השאלה שרציתי לשאול היא כללית יותר - מה השלב ההתפתחותי בציורי ילדים בגיל 6 ?
תודה
כן, אני מציירת, ובטח, רוצה להמשיך! מחכה להדרכתך
אני רוצה לשאול לגבי הילדה שלי בכתה א'. הציורים שלה משיעורי אמנות נראים כמו פתרונות גרפיים של מישהו אחר. ממש לא היא. אני מוכנה להתערב שהציורים של כל הכתה נראים אות הדבר....
יש לי איזה חוסר נוחות עם העניין. אני לא מבינה למה הם צריכים בכלל שיעורי אמנות בגיל 6.
השאלה שרציתי לשאול היא כללית יותר - מה השלב ההתפתחותי בציורי ילדים בגיל 6 ?
תודה
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הציורים שלה משיעורי אמנות נראים כמו פתרונות גרפיים של מישהו אחר.
הי , אמא לילדה ,
בתור התחלה:
האם תוכלי לתאר לי בפרטים את הציורים שלה משעורי אמנות ?
הי , אמא לילדה ,
בתור התחלה:
האם תוכלי לתאר לי בפרטים את הציורים שלה משעורי אמנות ?
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
לשים רק צבעי יסוד אדום כחול צהוב וצבע לבן . כלומר אם על יד השולחן יש מקום לחמישה ילדים צריך שיהיו שם שישה כחולים שישה צהובים שישה אדומים ושישה לבנים.(ניתן להשיג אותם באריזה של 10 ,דומה לחפיסת סיגריות). כחול פרוסי . אדום כרמין . צהוב קדמיום. לבן . שיהיה שפע גירים אבל רק צבעי יסוד. ולבן.
מה עומד מאחורי בחירת הצבעים האלה דווקא? האם זה לא לקוח משטיינר?
מה עומד מאחורי בחירת הצבעים האלה דווקא? האם זה לא לקוח משטיינר?
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
מה עומד מאחורי בחירת הצבעים האלה דווקא? האם זה לא לקוח משטיינר?
השרבוט למען התפתחותו לא זקוק בכלל לצבעים .
אותם שלבי שרבוט יתפתחו גם עם האצבעות בחול או עם גחלים מהמדורה .
הבחירה שלי בשלושה בלבד , (קטנטנים גם לא צריכים לבן) , היא כדי להקטין הסחת דעת מצד אחד , להרגיע גננות והורים מצד שני ולספק לילד הזדמנויות לחקר וגילוי . הגוונים המוכנים מזרזים את המושגים החזותיים - חום לאדמה , אפור - לעננים , "צבע גוף" לגוף ... ומכיון שבלאו הכי יש גישה סכמתית בילדות , הגשתם מגבירה את ההתקבעות עליהם.
פלונית _אלמונית ,
האם ב"צבעים אלה " את מתכוונת אדום כחול צהוב ולבן - כי אז מפני שאלה צבעי היסוד אשר ע"י ערבוב ב"קטן" ניתן להפיק את שאר צבעי הקשת.
או אולי התכוונת יותר ספציפי מדוע פרוסי, כרמין וקדמיום -
זאת מפני שהפרוסי והכרמין +לבן נותנים סגול מדויק. פרוסי + צהוב קדמיום נותן ירוק מהולל , כרמין+צהוב קדמיום נותן כתום טוב ...וכולם ביחד בלי לבן נותנים חום עשיר ..
. וזה מה שאפשר לתאר בכתב... במציאות מדובר על אפשרות ליצור סולם גוונים מפותח ביותר אשר מספק כר פעולה אמנותי לפחות כד גיל 13..
באמת בולדורף נותנים צבעי הקשת . אבל אני חושבת שזה בא מכיוון עמוק יותר.
לצערי לא למדתי מספיק אנתרופוסופיה אך להרגשתי יש קשר בין צבעי הקשת והקשת עצמה כחווית יסוד קמאית לבין האונטוגנזה הפילוגנטית .
אשמח לשמוע על כך יותר מאנתרופוסופים.
בולדורף מגישים , אם הבנתי נכון , את צבעי הקשת , אבל אינני יודעת באיזה מהלכים.
ולמעלה מזה , בולדורף מגישים צבעי מים ומכחולים בגיל הגן כך שלמעשה המכחול מושך לכיוון של "שדות צבע" .לדעתי זה מעכב את התגלות הקו ונותן זמן להתהוות כוחות הצורה .(כוחות הצורה מושג ולדורפי אשר שבה את ליבי)(תודה משה) .
ככל שאני רואה לאן מתגלגלת האמנות הילדית והילדות בכלל , אני מזדהה יותר עם קולו של שטיינר .
האם את אנתרופוסופית אלמונית ?
אשמח לשמוע ממך@}
השרבוט למען התפתחותו לא זקוק בכלל לצבעים .
אותם שלבי שרבוט יתפתחו גם עם האצבעות בחול או עם גחלים מהמדורה .
הבחירה שלי בשלושה בלבד , (קטנטנים גם לא צריכים לבן) , היא כדי להקטין הסחת דעת מצד אחד , להרגיע גננות והורים מצד שני ולספק לילד הזדמנויות לחקר וגילוי . הגוונים המוכנים מזרזים את המושגים החזותיים - חום לאדמה , אפור - לעננים , "צבע גוף" לגוף ... ומכיון שבלאו הכי יש גישה סכמתית בילדות , הגשתם מגבירה את ההתקבעות עליהם.
פלונית _אלמונית ,
האם ב"צבעים אלה " את מתכוונת אדום כחול צהוב ולבן - כי אז מפני שאלה צבעי היסוד אשר ע"י ערבוב ב"קטן" ניתן להפיק את שאר צבעי הקשת.
או אולי התכוונת יותר ספציפי מדוע פרוסי, כרמין וקדמיום -
זאת מפני שהפרוסי והכרמין +לבן נותנים סגול מדויק. פרוסי + צהוב קדמיום נותן ירוק מהולל , כרמין+צהוב קדמיום נותן כתום טוב ...וכולם ביחד בלי לבן נותנים חום עשיר ..
. וזה מה שאפשר לתאר בכתב... במציאות מדובר על אפשרות ליצור סולם גוונים מפותח ביותר אשר מספק כר פעולה אמנותי לפחות כד גיל 13..
באמת בולדורף נותנים צבעי הקשת . אבל אני חושבת שזה בא מכיוון עמוק יותר.
לצערי לא למדתי מספיק אנתרופוסופיה אך להרגשתי יש קשר בין צבעי הקשת והקשת עצמה כחווית יסוד קמאית לבין האונטוגנזה הפילוגנטית .
אשמח לשמוע על כך יותר מאנתרופוסופים.
בולדורף מגישים , אם הבנתי נכון , את צבעי הקשת , אבל אינני יודעת באיזה מהלכים.
ולמעלה מזה , בולדורף מגישים צבעי מים ומכחולים בגיל הגן כך שלמעשה המכחול מושך לכיוון של "שדות צבע" .לדעתי זה מעכב את התגלות הקו ונותן זמן להתהוות כוחות הצורה .(כוחות הצורה מושג ולדורפי אשר שבה את ליבי)(תודה משה) .
ככל שאני רואה לאן מתגלגלת האמנות הילדית והילדות בכלל , אני מזדהה יותר עם קולו של שטיינר .
האם את אנתרופוסופית אלמונית ?
אשמח לשמוע ממך@}
-
- הודעות: 12
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2008, 00:17
עקרון הרצף באמנות של ילדים
>מחקתי בטעות, וכתבתי שוב<
אין כמו מראה עיניים
2008]ציור משיעור האמנות הראשון 0930[/po]%D7%90%D7%9B%D7%AA%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D0051.JPG
2008]עוד ציור משיעור אמנות 0930[/po]%D7%90%D7%9B%D7%AA%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D0050.JPG
שאלתי אותה היום לגבי הציור הראשון (תרנגול), התברר שהמורה נתנה להם לצייר לפי ציור של איזה צייר.
והוסיפה (ואני ממש מצטטת אותה כאן במילים שלה):
"אבל הצייר צייר יותר יפה, לא כמו שאנחנו"...
"אבל אסור שיראו לבן"... אני: "מי אמר?" .... "המורה לאמנות"
אני: "זה כיף?" ...."לא כל כך"... "בכיתה אנחנו לא מציירים. רק מציירים מה שהמורה אומרת לנו".
אין כמו מראה עיניים
2008]ציור משיעור האמנות הראשון 0930[/po]%D7%90%D7%9B%D7%AA%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D0051.JPG
2008]עוד ציור משיעור אמנות 0930[/po]%D7%90%D7%9B%D7%AA%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D0050.JPG
שאלתי אותה היום לגבי הציור הראשון (תרנגול), התברר שהמורה נתנה להם לצייר לפי ציור של איזה צייר.
והוסיפה (ואני ממש מצטטת אותה כאן במילים שלה):
"אבל הצייר צייר יותר יפה, לא כמו שאנחנו"...
"אבל אסור שיראו לבן"... אני: "מי אמר?" .... "המורה לאמנות"
אני: "זה כיף?" ...."לא כל כך"... "בכיתה אנחנו לא מציירים. רק מציירים מה שהמורה אומרת לנו".
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
בקר טוב אמא _לילדה בכתה א' ,
הי יקירתי ,
קשה לי לתאר לך מה אני מרגישה למקרא דברי הילדה ולמראה הציורים .
הרי הסיטואציה הזאת מוכרת לי וידועה . אני מכירה את מצעד האיוולת של החינוך האמנותי בגיל הרך , - בורות נפשעת .
התברר שהמורה נתנה להם לצייר לפי ציור של איזה צייר.
זה לא רעיון פרטי של המורה ! היא פועלת על פי רעיונות אשר באים 'מלמעלה' !
זוהי בורות ממוסדת אשר קיימת בכל שטחי החיים החינוכיים..
המכנה המשותף לכל אלה הוא 1) התעלמות מוחלטת משלבי ההתפתחות הטבעיים של האדם .
2)מהירות 'אקדמית' . מה שיותר מוקדם יותר טוב .
3) מחסור מוחלט בהבנה הוליסטית ובראיה של האדם /הילד בראיה המחוברת לעובדה ההוליסטית.
התברר שהמורה נתנה להם לצייר לפי ציור של איזה צייר.
מפני שדחוף להם להוכיח שהם מלמדים 'משהו' ששייך ל'תרבות'.
מפני שלא עולה על דעתם שהילד הוא צייר טבעי ויש לו נושאי ציור ודרכי ציור אופייניים ל'תקופתו' - תקופת הילדות !
מפני שהציור הטבעי של הילד לא מספיק יפה לדעתם .
"אבל אסור שיראו לבן"... אני: "מי אמר?" .... "המורה לאמנות" )':
הוכחה ניצחת לחוסר הבנה משווע של האמנות הילדית , והתעלמות מוחלטת מהעובדה שהילדים האלה בני 6 בלבד!
המוח הילדי רק עכשיו התארגן :
אדמה למטה שמים למעלה ,
רק לאחרונה התחיל הצייר הילדי לבסס את הפתרון הגרפי לעובדה שמציירים בדו מימד את מה שבחיים מופיע כתלת מימד.
האויר הריק שנמצא בין האדמה לשמיים מאפשר לצייר הילדי לבטא את העובדה שהדברים 'עומדים' .
"בכיתה אנחנו לא מציירים. רק מציירים מה שהמורה אומרת לנו".
"מפי עוללים ויונקים יסדתי עוז" - תקשיבו לילדים , אולי תלמדו משהו.
ההערה הזו מוכיחה שהילדה , שלושה שבועות בכתה א' , מארגנת לעצמה את המושגים . יש - לצייר . ויש לצייר מה שהמורה אומרת לנו. התשתית להפרדה של 'הילד' מן 'המבוגר' מונחת כאן בכוח רב.
וזאת ילדה אשר לפי הציורים שלה רואים נסיון רב בשימוש בגירי צבע , יד חופשית ,חוש ציור מפותח , בשלות פסיכו-מוטורית ...
מה קורה לילדים בכתה אשר טרם הבשילו ? - מכבש האקדמיזם הזה מייצר הפרעות על הפרעות.
עוד ציור משיעור אמנות.
שוב , הוכחה ניצחת להשתלטות אלימה על אמנות הילד .
המסורת אומרת לנו שאוכלים רימונים בראש השנה . נחמד . זה היה מאז ומעולם פרי העונה ... בריא , טרי ונהפך אפילו לסמל תרבותי.
אבל כאן מתפתחת מסורת של התעלמות מגיל הילדים , התעלמות מתהליכים התפתחותיים טבעיים , שיבוש תהליכים , השתלטות על דרכי ביטוי ,
נושא רציני לעיון .
אמא לילדה בכתה א' ,
אני רוצה לשאול לגבי הילדה שלי בכתה א'. הציורים שלה משיעורי אמנות נראים כמו פתרונות גרפיים של מישהו אחר.
פתאום עולה על דעתי אולי תסכימי לשלוח ציורים קודמים של הילדה ונראה מה נוכל ללמוד מהם ?
ועוד משהו : אני ממש מודאגת כמה צער את בודאי חווה . .
בואי נתחזק מן העובדה שאנו תורמות להארת הנושא וליצירת דעת קהל @}
נצטרך לחשוב ביחד איך לשמור על המתוקה .
בשלב זה אני מציעה להשתדל שהיא לא תדע על הבקורת הקשה הזאת כלפי המורה וכלפי בית הספר .
היא עצמה באופן אישי חזקה , הפעילות האמנותית שלה בבית תמשיך ואת בודאי תתפתי בקרוב לעבור לחנ"ב (-;
ארצה לשמוע ולראות עוד.
תודה@}
הי יקירתי ,
קשה לי לתאר לך מה אני מרגישה למקרא דברי הילדה ולמראה הציורים .
הרי הסיטואציה הזאת מוכרת לי וידועה . אני מכירה את מצעד האיוולת של החינוך האמנותי בגיל הרך , - בורות נפשעת .
התברר שהמורה נתנה להם לצייר לפי ציור של איזה צייר.
זה לא רעיון פרטי של המורה ! היא פועלת על פי רעיונות אשר באים 'מלמעלה' !
זוהי בורות ממוסדת אשר קיימת בכל שטחי החיים החינוכיים..
המכנה המשותף לכל אלה הוא 1) התעלמות מוחלטת משלבי ההתפתחות הטבעיים של האדם .
2)מהירות 'אקדמית' . מה שיותר מוקדם יותר טוב .
3) מחסור מוחלט בהבנה הוליסטית ובראיה של האדם /הילד בראיה המחוברת לעובדה ההוליסטית.
התברר שהמורה נתנה להם לצייר לפי ציור של איזה צייר.
מפני שדחוף להם להוכיח שהם מלמדים 'משהו' ששייך ל'תרבות'.
מפני שלא עולה על דעתם שהילד הוא צייר טבעי ויש לו נושאי ציור ודרכי ציור אופייניים ל'תקופתו' - תקופת הילדות !
מפני שהציור הטבעי של הילד לא מספיק יפה לדעתם .
"אבל אסור שיראו לבן"... אני: "מי אמר?" .... "המורה לאמנות" )':
הוכחה ניצחת לחוסר הבנה משווע של האמנות הילדית , והתעלמות מוחלטת מהעובדה שהילדים האלה בני 6 בלבד!
המוח הילדי רק עכשיו התארגן :
אדמה למטה שמים למעלה ,
רק לאחרונה התחיל הצייר הילדי לבסס את הפתרון הגרפי לעובדה שמציירים בדו מימד את מה שבחיים מופיע כתלת מימד.
האויר הריק שנמצא בין האדמה לשמיים מאפשר לצייר הילדי לבטא את העובדה שהדברים 'עומדים' .
"בכיתה אנחנו לא מציירים. רק מציירים מה שהמורה אומרת לנו".
"מפי עוללים ויונקים יסדתי עוז" - תקשיבו לילדים , אולי תלמדו משהו.
ההערה הזו מוכיחה שהילדה , שלושה שבועות בכתה א' , מארגנת לעצמה את המושגים . יש - לצייר . ויש לצייר מה שהמורה אומרת לנו. התשתית להפרדה של 'הילד' מן 'המבוגר' מונחת כאן בכוח רב.
וזאת ילדה אשר לפי הציורים שלה רואים נסיון רב בשימוש בגירי צבע , יד חופשית ,חוש ציור מפותח , בשלות פסיכו-מוטורית ...
מה קורה לילדים בכתה אשר טרם הבשילו ? - מכבש האקדמיזם הזה מייצר הפרעות על הפרעות.
עוד ציור משיעור אמנות.
שוב , הוכחה ניצחת להשתלטות אלימה על אמנות הילד .
המסורת אומרת לנו שאוכלים רימונים בראש השנה . נחמד . זה היה מאז ומעולם פרי העונה ... בריא , טרי ונהפך אפילו לסמל תרבותי.
אבל כאן מתפתחת מסורת של התעלמות מגיל הילדים , התעלמות מתהליכים התפתחותיים טבעיים , שיבוש תהליכים , השתלטות על דרכי ביטוי ,
נושא רציני לעיון .
אמא לילדה בכתה א' ,
אני רוצה לשאול לגבי הילדה שלי בכתה א'. הציורים שלה משיעורי אמנות נראים כמו פתרונות גרפיים של מישהו אחר.
פתאום עולה על דעתי אולי תסכימי לשלוח ציורים קודמים של הילדה ונראה מה נוכל ללמוד מהם ?
ועוד משהו : אני ממש מודאגת כמה צער את בודאי חווה . .
בואי נתחזק מן העובדה שאנו תורמות להארת הנושא וליצירת דעת קהל @}
נצטרך לחשוב ביחד איך לשמור על המתוקה .
בשלב זה אני מציעה להשתדל שהיא לא תדע על הבקורת הקשה הזאת כלפי המורה וכלפי בית הספר .
היא עצמה באופן אישי חזקה , הפעילות האמנותית שלה בבית תמשיך ואת בודאי תתפתי בקרוב לעבור לחנ"ב (-;
ארצה לשמוע ולראות עוד.
תודה@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אני אשכרה עם דמעות בעיניים מהסיפור של כיתה א'... אני אאבק ואלחם עכשיו שנתיים, ובכיתה א' מה? שוב להיאבק? איך אפשר לפתח משהו טבעי אם זה מה שעושים בגנים ובבתי ספר?
אני לא חושבת שאני אצליח לשכנע לעשות שולחן כמו שתיארת, בוודאי שלא לגרום לגננת לקרוא ספר... היא הרי כבר 10 שנים גננת, אז ספר משנת 65 פתאום יותר רלוונטי מכל ההשתלמויות שהיא עושה?
הוא כותב שם דברים בספר הזה, שבאף מקום לא עושים - סוגי הדפים שהוא מתאר (הדף החום הזה שתיארת גם רשום שם לדעתי) בכלל לא נמצאים בחנויות לגנים, הוא בכלל רושם שילדים קטנים (עד 4) שעוד אין להם משמעות של גבול דף, צריכים דפים גדולים (35 על 50), והיום בכל גן מציירים על A4 מגיל פצפון, צבעי הפנדה הספציפיים שאת והוא מתארים בבודדים נמצאים רק בארטא ורק בנחלת בנימין, וגם אז לא תמיד, ולשם הגננות לא תמיד מגיעות... וכו' וכו', היא פשוט תחשוב שהוא מיושן.
אני לא מצליחה לשכנע הורים מסביבי, אני לא מצליחה לבטא במילים את מה שכל כך עושה לי שכל בראש, ואם לא הצלחתי עם הדף הזה שהכנתי לה למנוע ממנה לקרוא לו לשולחן (והוא וודאי לא ניגש לבד למלא דג שהגננת ציירה, או להקיף בפלסטלינה קו של שופר ...), אז קטונתי.
את אולי עושה הרצאות? אולי אצליח לארגן הרצאה עם כותרת מעניינת ולשכנע הורים להגיע? ואז אולי גם את הגננות? עשית פעם הרצאות כחלק מהשתלמויות של גננות/מורות? אולי זה גם ישפיע על בית הספר?
סליחה על נימת הייאוש, אבל לא יודעת... נשמע שצריך משהו אחר, ולא אמא אחת שנאבקת.
אני לא חושבת שאני אצליח לשכנע לעשות שולחן כמו שתיארת, בוודאי שלא לגרום לגננת לקרוא ספר... היא הרי כבר 10 שנים גננת, אז ספר משנת 65 פתאום יותר רלוונטי מכל ההשתלמויות שהיא עושה?
הוא כותב שם דברים בספר הזה, שבאף מקום לא עושים - סוגי הדפים שהוא מתאר (הדף החום הזה שתיארת גם רשום שם לדעתי) בכלל לא נמצאים בחנויות לגנים, הוא בכלל רושם שילדים קטנים (עד 4) שעוד אין להם משמעות של גבול דף, צריכים דפים גדולים (35 על 50), והיום בכל גן מציירים על A4 מגיל פצפון, צבעי הפנדה הספציפיים שאת והוא מתארים בבודדים נמצאים רק בארטא ורק בנחלת בנימין, וגם אז לא תמיד, ולשם הגננות לא תמיד מגיעות... וכו' וכו', היא פשוט תחשוב שהוא מיושן.
אני לא מצליחה לשכנע הורים מסביבי, אני לא מצליחה לבטא במילים את מה שכל כך עושה לי שכל בראש, ואם לא הצלחתי עם הדף הזה שהכנתי לה למנוע ממנה לקרוא לו לשולחן (והוא וודאי לא ניגש לבד למלא דג שהגננת ציירה, או להקיף בפלסטלינה קו של שופר ...), אז קטונתי.
את אולי עושה הרצאות? אולי אצליח לארגן הרצאה עם כותרת מעניינת ולשכנע הורים להגיע? ואז אולי גם את הגננות? עשית פעם הרצאות כחלק מהשתלמויות של גננות/מורות? אולי זה גם ישפיע על בית הספר?
סליחה על נימת הייאוש, אבל לא יודעת... נשמע שצריך משהו אחר, ולא אמא אחת שנאבקת.
עקרון הרצף באמנות של ילדים
דנדי אני מגזימה איתך או מה קרה לי ?
לא מגזימה מה פתאום , אבל זה פשוט לא אני, אני אוהבת (כמו שמישהי אחרת כתבה כאן), פיילוט, ולעשות שירבוטים הנדסיים יותר, קווים עגולים או ישרים שיוצרים כל מיני צורות, ואז אני ממלאה אותם, או חלקם, וככה יכולה למלא דפים שלמים, אין פתק שאני רושמת עליו משהו שלא מתלווה עליו שרבוט כזה, כל המחברות שלי מהילדות היו כאלה, ככה אני חושבת/מתרכזת הכי טוב, וזה כמובן הולך מצויין עם הטלפון.
אבל השרבוטים של הילדים, זה לא משהו שאני יכולה לעשות באופן טבעי, ניסיתי כבר כ10 פעמים, וזה לא יילך לדעתי (ניסיתי גם יד שמאל, ובכוונה לרטוט, וזה לא עוזר, זה עדיין מבוגר שמנסה לחקות שרבוט, ולא שרבוט מקסים ומקורי של ילד)
לא מגזימה מה פתאום , אבל זה פשוט לא אני, אני אוהבת (כמו שמישהי אחרת כתבה כאן), פיילוט, ולעשות שירבוטים הנדסיים יותר, קווים עגולים או ישרים שיוצרים כל מיני צורות, ואז אני ממלאה אותם, או חלקם, וככה יכולה למלא דפים שלמים, אין פתק שאני רושמת עליו משהו שלא מתלווה עליו שרבוט כזה, כל המחברות שלי מהילדות היו כאלה, ככה אני חושבת/מתרכזת הכי טוב, וזה כמובן הולך מצויין עם הטלפון.
אבל השרבוטים של הילדים, זה לא משהו שאני יכולה לעשות באופן טבעי, ניסיתי כבר כ10 פעמים, וזה לא יילך לדעתי (ניסיתי גם יד שמאל, ובכוונה לרטוט, וזה לא עוזר, זה עדיין מבוגר שמנסה לחקות שרבוט, ולא שרבוט מקסים ומקורי של ילד)
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
דנדי יקירתי ,
אני אשכרה עם דמעות בעיניים מהסיפור של כיתה א'... אני אאבק ואלחם עכשיו שנתיים, ובכיתה א' מה? שוב להיאבק? איך אפשר לפתח משהו טבעי אם זה מה שעושים בגנים ובבתי ספר?
נכון.זה מאוד קשה .
אני מזדהה איתך ב 100% .
והענין היותר קשה הוא ששיבוש המנגנון האמנותי הטבעי משקף את השיבוש הכללי המתרחש בבתי הספר.
הסיבה המרכזית לכל השיבושים היא העדר מוחלט של הכרה בשלבי ההתפתחות הטבעיים של האדם. זה מקור לסבל אדיר.
לא לשוא אנשים יוצרים את האופציה של החנוך הביתי .
אבל רוב הציבור חי כרגע בסבל אמיתי של השיבוש .
כדי טיפה לעודד אותך , אני חייבת להראות לך לאיזה הישג הגעת ברמת הפרט .
את למעשה הצלחת לשנות את 'אוירת הכשלון' הבלתי מוצדקת כמובן אשר אפפה את בנך. את מסוגלת כרגע לשדר לו מסר אוהד וחיובי להיות ולפעול בחופשיות בשמחה ובמרץ .
את עכשיו מבינה את תורת השלבים ויש לך סבלנות לתת לילד שלך להתפתח .
הילד כבר נרגע ותראי איך הוא עכשיו יתפתח אצלך נפלא לאור היחס הנכון שאת מעניקה לו.
אלה השגים עצומים.
באשר ל"מאבק" . אינני רואה צורך לבזבז כוחות על "מאבק" אלא להשקיע את המרץ בהבעת דעה של 'צרכן מודע' .
בדיוק כמו הצרכן אשר מחפש ומוצא אוכל אורגני כך גם הצרכן אשר מחפש חינוך אורגני , אמנות אורגנית .
אלא שהמודעות למזון אורגני-רוחני , ההבנה שהאמנות בנויה בתשתית הטבע האנושי נמצאת בחיתוליה.. .. ורצוי לגדל אותה 'בלי חיתולים' D-:
את אולי עושה הרצאות? אולי אצליח לארגן הרצאה עם כותרת מעניינת ולשכנע הורים להגיע?
עשיתי בעבר , ואעשה עכשיו בכיף .
מספיק כמה הורים שילדיהם בני השלוש- ארבע אומרים "אני לא יודע לצייר" או מבקשים שיציירו להם , - זה הסימן שהילד במצוקה.
אפשר גם לבוא אלי .. לעשות 'מנין' ולבוא ...
עשיתי השתלמויות למורים וגננות .
לא פעם ניגשו אלי בסוף הרצאה עם דמעות בעיניים "הגישה כל כך נכונה אבל מה שדורשים מאיתנו זה בדיוק ההפך "...
הגישה של תורת השלבים לא נקלטת ב"תעשיית החינוך" והסיבה לכך ברורה המסר האורגני מאיים על תעשיית הג'אנק .
ברצון אוכל להקנות את תורת השלבים.
תודה @}
אני אשכרה עם דמעות בעיניים מהסיפור של כיתה א'... אני אאבק ואלחם עכשיו שנתיים, ובכיתה א' מה? שוב להיאבק? איך אפשר לפתח משהו טבעי אם זה מה שעושים בגנים ובבתי ספר?
נכון.זה מאוד קשה .
אני מזדהה איתך ב 100% .
והענין היותר קשה הוא ששיבוש המנגנון האמנותי הטבעי משקף את השיבוש הכללי המתרחש בבתי הספר.
הסיבה המרכזית לכל השיבושים היא העדר מוחלט של הכרה בשלבי ההתפתחות הטבעיים של האדם. זה מקור לסבל אדיר.
לא לשוא אנשים יוצרים את האופציה של החנוך הביתי .
אבל רוב הציבור חי כרגע בסבל אמיתי של השיבוש .
כדי טיפה לעודד אותך , אני חייבת להראות לך לאיזה הישג הגעת ברמת הפרט .
את למעשה הצלחת לשנות את 'אוירת הכשלון' הבלתי מוצדקת כמובן אשר אפפה את בנך. את מסוגלת כרגע לשדר לו מסר אוהד וחיובי להיות ולפעול בחופשיות בשמחה ובמרץ .
את עכשיו מבינה את תורת השלבים ויש לך סבלנות לתת לילד שלך להתפתח .
הילד כבר נרגע ותראי איך הוא עכשיו יתפתח אצלך נפלא לאור היחס הנכון שאת מעניקה לו.
אלה השגים עצומים.
באשר ל"מאבק" . אינני רואה צורך לבזבז כוחות על "מאבק" אלא להשקיע את המרץ בהבעת דעה של 'צרכן מודע' .
בדיוק כמו הצרכן אשר מחפש ומוצא אוכל אורגני כך גם הצרכן אשר מחפש חינוך אורגני , אמנות אורגנית .
אלא שהמודעות למזון אורגני-רוחני , ההבנה שהאמנות בנויה בתשתית הטבע האנושי נמצאת בחיתוליה.. .. ורצוי לגדל אותה 'בלי חיתולים' D-:
את אולי עושה הרצאות? אולי אצליח לארגן הרצאה עם כותרת מעניינת ולשכנע הורים להגיע?
עשיתי בעבר , ואעשה עכשיו בכיף .
מספיק כמה הורים שילדיהם בני השלוש- ארבע אומרים "אני לא יודע לצייר" או מבקשים שיציירו להם , - זה הסימן שהילד במצוקה.
אפשר גם לבוא אלי .. לעשות 'מנין' ולבוא ...
עשיתי השתלמויות למורים וגננות .
לא פעם ניגשו אלי בסוף הרצאה עם דמעות בעיניים "הגישה כל כך נכונה אבל מה שדורשים מאיתנו זה בדיוק ההפך "...
הגישה של תורת השלבים לא נקלטת ב"תעשיית החינוך" והסיבה לכך ברורה המסר האורגני מאיים על תעשיית הג'אנק .
ברצון אוכל להקנות את תורת השלבים.
תודה @}
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אבל השרבוטים של הילדים, זה לא משהו שאני יכולה לעשות באופן טבעי, ניסיתי כבר כ10 פעמים, וזה לא יילך לדעתי (ניסיתי גם יד שמאל, ובכוונה לרטוט, וזה לא עוזר, זה עדיין מבוגר שמנסה לחקות שרבוט, ולא שרבוט מקסים ומקורי של ילד)
דנדי
ברור .@} ... ברור .. . @} ..
היו כאן שתי כוונות שונות .
1)שאת משרבטת לך על הנייר ומפגינה , בקטנה, את העונג והענין שלך וכל זה בבחינת "דוגמה אישית לילד" איך כיף לצייר.
2)הדרכה שנתתי לאמא של ילדה בכתה א' (חובבת עטי הפיילוט) שהיא רוצה להגיע לידי ציור משוחרר מעכבות וללא הכוונה ל'תוצר' . איתה אנחנו בתהליך הדרכה אישי . והרעיון הוא לשחרר את המוח משיפוט ושפיטה תמידיים.
באמת אין שום סיכוי להגיע ל'כתב יד' של שרבוט מקורי של ילד .. בדיוק כמו התמימות המקורית של ילד . זאת טריות מדהימה , זאת האותנטיות .
אבל זה פשוט לא אני, אני אוהבת (כמו שמישהי אחרת כתבה כאן), פיילוט, ולעשות שירבוטים הנדסיים יותר, קווים עגולים או ישרים שיוצרים כל מיני צורות, ואז אני ממלאה אותם, או חלקם, וככה יכולה למלא דפים שלמים
לילה טוב@}
דנדי
ברור .@} ... ברור .. . @} ..
היו כאן שתי כוונות שונות .
1)שאת משרבטת לך על הנייר ומפגינה , בקטנה, את העונג והענין שלך וכל זה בבחינת "דוגמה אישית לילד" איך כיף לצייר.
2)הדרכה שנתתי לאמא של ילדה בכתה א' (חובבת עטי הפיילוט) שהיא רוצה להגיע לידי ציור משוחרר מעכבות וללא הכוונה ל'תוצר' . איתה אנחנו בתהליך הדרכה אישי . והרעיון הוא לשחרר את המוח משיפוט ושפיטה תמידיים.
באמת אין שום סיכוי להגיע ל'כתב יד' של שרבוט מקורי של ילד .. בדיוק כמו התמימות המקורית של ילד . זאת טריות מדהימה , זאת האותנטיות .
אבל זה פשוט לא אני, אני אוהבת (כמו שמישהי אחרת כתבה כאן), פיילוט, ולעשות שירבוטים הנדסיים יותר, קווים עגולים או ישרים שיוצרים כל מיני צורות, ואז אני ממלאה אותם, או חלקם, וככה יכולה למלא דפים שלמים
- נפלא . לא ידעתי שגם את חובבת פיילוט . שזה כמובן מתאים על ניירות קטנים כאלה של פתקאות ואם הילד רוצה לעשות כמוך - זאת מוטוריקה עדינה במיטבה . (תמיד יוצא ששלך יפה יותר משלו וצריך לנחם אותו ...)
לילה טוב@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אבל אם את מציירת על יד הילד הסימנים והצורות יהיו קלים יותר לעיכול למוח של ילד קטן אם תרטיטי קצת את היד והקו יצא פחות מרשים
אני בדר"כ לא עושה את זה ליד הילד, ואם כן - הוא אף פעם לא התייחס לזה (במצב כזה אני בדר"כ בשולחן גבוה, והוא ברצפה משחק)
יודעת מה הוא אמר לי אתמול?
שוב שמתי דף על הרצפה - והוא כבר ישר אמר: "אמא אני לא אשאיר לך מקום", והתחיל למלא את הדף - הבדיחה עוד עובדת...
ואז הוא רצה שגם אני אצייר, וביקש שאני אמלא בתוך הציור שלו - אמרתי לו שזה הציור המקסים שלו, ואני רוצה לצייר ציור משלי - ולא למלא אצלו, אז הוא אמר: "אבל צריך למלא", מי אמר לך? "הגננות..."
שוב, הן כנראה נתנו הסבר/המלצה לילד/ה אחרת בגן, והוא שמע, אבל... אוף!
הוא גם אמר שזה לא ציור אלא סתם קשקוש לא יפה (ברור שעניתי לו את כל מה שהמלצת), מסכני שלי, מה הכניסו לו לראש!
גם ההרגשה שלי הייתה שהוא סתם ניסה למלא את הדף, כדי שלי לא יהיה מקום, ולא באמת נהנה מהציור.
אני בדר"כ לא עושה את זה ליד הילד, ואם כן - הוא אף פעם לא התייחס לזה (במצב כזה אני בדר"כ בשולחן גבוה, והוא ברצפה משחק)
יודעת מה הוא אמר לי אתמול?
שוב שמתי דף על הרצפה - והוא כבר ישר אמר: "אמא אני לא אשאיר לך מקום", והתחיל למלא את הדף - הבדיחה עוד עובדת...
ואז הוא רצה שגם אני אצייר, וביקש שאני אמלא בתוך הציור שלו - אמרתי לו שזה הציור המקסים שלו, ואני רוצה לצייר ציור משלי - ולא למלא אצלו, אז הוא אמר: "אבל צריך למלא", מי אמר לך? "הגננות..."
שוב, הן כנראה נתנו הסבר/המלצה לילד/ה אחרת בגן, והוא שמע, אבל... אוף!
הוא גם אמר שזה לא ציור אלא סתם קשקוש לא יפה (ברור שעניתי לו את כל מה שהמלצת), מסכני שלי, מה הכניסו לו לראש!
גם ההרגשה שלי הייתה שהוא סתם ניסה למלא את הדף, כדי שלי לא יהיה מקום, ולא באמת נהנה מהציור.
-
- הודעות: 12
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2008, 00:17
עקרון הרצף באמנות של ילדים
דנדי,
בהמשך לפעילות שלכם עם צבעי המים, אני מוסיפה לך עוד כמה רעיונות לפעילויות דומות (אצלנו הם להיט) -
וחוץ מזה, אני מזדהה איתך מאד.
>כיף לשמוע שיש עוד אנשים באחוות הפיילוטים <
בהמשך לפעילות שלכם עם צבעי המים, אני מוסיפה לך עוד כמה רעיונות לפעילויות דומות (אצלנו הם להיט) -
- קצף גילוח על חלון גדול - לתת לו למרוח את הקצף על כל החלון (כמה שיותר גדול יותר טוב), פעילות כיפית ומעולה ליום חורפי...
- צבעי אמבטיה - אלו שנראים כמו צבעים רגילים, אפשר לצייר איתם על דפנות האמבטיה תוך כדי ישיבה באמבט מלא מים + קצף + צעצועים...
- צבעי ידיים - טוב ליום קיץ, ורצוי במרפסת... לתת לו להיות בלבוש מינימלי, גיליון גדול של בריסטול עבה/יריעת ניילון, ולהשתולל עם הצבע...
- יצירה עם קטניות - עוד פעילות מענגת (אני מתענגת סתם כך מלהרגיש אותם בידיים), להכין צלוחיות עם סוגים שונים של קטניות, דבק פלסטי, וקרטון שאפשר להדביק עליו (אפשר של קורנפלקס למשל)
וחוץ מזה, אני מזדהה איתך מאד.
>כיף לשמוע שיש עוד אנשים באחוות הפיילוטים <
-
- הודעות: 12
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2008, 00:17
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה,,
אני מצרפת לכאן קישורים לכמה ציורים...(קשה לבחור, אני כל כל אוהבת את כולם )
2008]ציור בגואש 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990001.JPG
2008]ציור על רבע גיליון 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990002.JPG
2008]ציור בטושים 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990003.JPG
2008]ציור מכונה שהיא המציאה 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990004.JPG
2008]כפות ידיים 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990005.JPG
2008]המשפחה שלנו 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990008.JPG
6NVZr]כוכב ירח Squvs[/po]/s576/2008 1002%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990009.JPG
אני מצרפת לכאן קישורים לכמה ציורים...(קשה לבחור, אני כל כל אוהבת את כולם )
2008]ציור בגואש 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990001.JPG
2008]ציור על רבע גיליון 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990002.JPG
2008]ציור בטושים 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990003.JPG
2008]ציור מכונה שהיא המציאה 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990004.JPG
2008]כפות ידיים 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990005.JPG
2008]המשפחה שלנו 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990008.JPG
6NVZr]כוכב ירח Squvs[/po]/s576/2008 1002%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990009.JPG
-
- הודעות: 12
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2008, 00:17
עקרון הרצף באמנות של ילדים
ושני ציורים מפעמים שהיא ראתה אותי מציירת בפנדה והצטרפה גם-
2008]שלושתינו מציירות יחד 0930[/po]%D7%90%D7%9B%D7%AA%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D0045.JPG
(הייתי כל כך נרגשת ממה שהן ציירו, שהפסקתי לרגע את הציור שלי בשביל לצלם)
2008]ציור 1 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990014.JPG
2008]ציור 2 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990015.JPG
ואחרון לסיום, ציור של הקטנה, בת 3
2008]ציור 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990013.JPG
2008]שלושתינו מציירות יחד 0930[/po]%D7%90%D7%9B%D7%AA%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D0045.JPG
(הייתי כל כך נרגשת ממה שהן ציירו, שהפסקתי לרגע את הציור שלי בשביל לצלם)
2008]ציור 1 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990014.JPG
2008]ציור 2 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990015.JPG
ואחרון לסיום, ציור של הקטנה, בת 3
2008]ציור 1002[/po]%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%990013.JPG
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
והוא כבר ישר אמר: "אמא אני לא אשאיר לך מקום". איזה מתוק !!
את רואה איזה השפעה מתוקה יש לך עליו ?
גם ההרגשה שלי הייתה שהוא סתם ניסה למלא את הדף, כדי שלי לא יהיה מקום, ולא באמת נהנה מהציור.
לא יקירתי , בכל מקרה כאשר הוא עושה זאת יש לו עונג קינאסטתי אשר מעורר את המנגנון ומתוך "שלא לשמה בא לשמה" ..
נשיקה לציור שלו ולקחת נייר חדש ...
"אבל צריך למלא", מי אמר לך? "הגננות..."
ברצוני שתדעי משהו : הוא לא ממש יודע לעומק מה נקרא נייר ממולא ואף ילד בגיל זה לא ממלא כמו שאת ואני מבינות את המושג הזה . בשבילו מה שהוא עושה נקרא למלא , הגננות פשוט שוב אמר ו איזה שטות אמנותית שבעצמן לא יכולות להסביר את הרציונל שלה. מזל שהילדים לא ממש מבינים.
ואת אבל יכולה לצקת תוכן ל"מילוי " שלו :
" פשוט מתחשק לרוץ עם הגיר על כל הנייר ... לרוץ בסיבובים .. לרוץ רחוק , לרוץ קרוב... לפעמים אתה רוצה ללכת לאט ולהתגלגל.." והנה הנייר מתמלא". - זהו לא פחות ולא יותר . זה יכול לעניין אותו הרבה זמן
אחר כך אפשר , אבל בקמצנות רבה , "לגלות" לו מסלולי ריצה והליכה נוספים נניח ללכת ישר או הלוך וחזור או מפינה לפינה - יש המון מסלולים . אבל לא להמציא בשבילו !
כאן המקום שלך בהזדמנות , רק מפעם לפעם להיות איתו או על הרצפה או על יד שולחן ולגלות לו איך את "הולכת" "רצה" ו"קופצת" לך על על הנייר
את תראי שהוא יבחר בדרך זו כי היא המתאימה למנגנון בשלב זה.
בקרוב הוא יתרכז דקות שלמו והציור שלו יבלוט ביחודיות הילדית והגננת תתחיל להבין כאן משהו ! @}
שבת שלום@}
את רואה איזה השפעה מתוקה יש לך עליו ?
גם ההרגשה שלי הייתה שהוא סתם ניסה למלא את הדף, כדי שלי לא יהיה מקום, ולא באמת נהנה מהציור.
לא יקירתי , בכל מקרה כאשר הוא עושה זאת יש לו עונג קינאסטתי אשר מעורר את המנגנון ומתוך "שלא לשמה בא לשמה" ..
נשיקה לציור שלו ולקחת נייר חדש ...
"אבל צריך למלא", מי אמר לך? "הגננות..."
ברצוני שתדעי משהו : הוא לא ממש יודע לעומק מה נקרא נייר ממולא ואף ילד בגיל זה לא ממלא כמו שאת ואני מבינות את המושג הזה . בשבילו מה שהוא עושה נקרא למלא , הגננות פשוט שוב אמר ו איזה שטות אמנותית שבעצמן לא יכולות להסביר את הרציונל שלה. מזל שהילדים לא ממש מבינים.
ואת אבל יכולה לצקת תוכן ל"מילוי " שלו :
" פשוט מתחשק לרוץ עם הגיר על כל הנייר ... לרוץ בסיבובים .. לרוץ רחוק , לרוץ קרוב... לפעמים אתה רוצה ללכת לאט ולהתגלגל.." והנה הנייר מתמלא". - זהו לא פחות ולא יותר . זה יכול לעניין אותו הרבה זמן
אחר כך אפשר , אבל בקמצנות רבה , "לגלות" לו מסלולי ריצה והליכה נוספים נניח ללכת ישר או הלוך וחזור או מפינה לפינה - יש המון מסלולים . אבל לא להמציא בשבילו !
כאן המקום שלך בהזדמנות , רק מפעם לפעם להיות איתו או על הרצפה או על יד שולחן ולגלות לו איך את "הולכת" "רצה" ו"קופצת" לך על על הנייר
את תראי שהוא יבחר בדרך זו כי היא המתאימה למנגנון בשלב זה.
בקרוב הוא יתרכז דקות שלמו והציור שלו יבלוט ביחודיות הילדית והגננת תתחיל להבין כאן משהו ! @}
שבת שלום@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שלום חוה,
מותר להצטרף בשאלות?
בתי בת 5, ולאחרונה החלה לגלות אכזבה מרמת הציור שלה, כי, לטענתה, חברתה הטובה מהגן מציירת יותר יפה ממנה. (מדובר בילדה שאכן מציירת "יפה" במונחים של המבוגרים - יותר פיגורטיבי, יותר ריאליסטי, יותר מדויק, ולהגנתה אומר שיש לה גם הרבה רעיונות יצירתיים לתוכן הציור (-:)
מדובר בילדה שבאופן כללי חשוב לה להצטיין במה שהיא עושה, לא רק בציור.
מה שנראה לי הכי בעייתי זה, שהיא מנסה להעתיק באופן מדויק את הציורים של חברתה (הייתי עדה לכך כששתיהן היו אצלנו וציירו, והבת שלי שאלה אותה "אפשר להעתיק ממך?)
ניסיתי לומר לה, שכל-אחד מצייר אחרת ולכל אחד הציורים הייחודיים שלו. שיהיה הרבה פחות מעניין אם נעתיק אחד מהשני. "תארי לך שנלך למוזיאון וכל הציורים ייראו בדיוק אותו דבר... יהיה מאוד משעמם!" (ביקרנו במוזיאונים, אז היא מכירה).
שאני מאוד אוהבת את הציורים שלה, כי הם מאוד צבעוניים ושמחים (מה שנכון!)
ש- X אכן מציירת יפה מאוד ואפשר ללמוד ממנה, לקבל רעיונות, אבל חבל להתאמץ להעתיק.
שאנחנו לא יכולים להיות "הכי-הכי טובים" בכל דבר שאנחנו עושים - יש לי חברות שמציירות יותר יפה ממני, מבשלות יותר טוב ממני או רוקדות יותר טוב ממני, וזה בסדר גמור. כל-אחד "הכי טוב" בדברים אחרים.
כל זה לא ממש משכנע אותה )-:
ניסינו לצייר יחד, פעילות שהיא מאוד אוהבת, אבל נתקלנו בדיוק בתופעה ש -
תמיד יוצא ששלך יפה יותר משלו וצריך לנחם אותו ...)
(כולל זה שהיא פשוט הגיעה לדמעות...)
וגם- ניסיתי לצייר בכוונה כל מיני צורות דמויות מנדלה, וגם זה היה לה קשה -
הוא גם אמר שזה לא ציור אלא סתם קשקוש לא יפה
אז היא אמרה שהיא התכוונה לציור אחר, שהיא תוכל להעתיק ממני או שאני אעתיק ממנה...
יש לך רעיונות מה אומרים? איך מוציאים אותה מה"נישה" הזו?
תודה רבה מראש!
מותר להצטרף בשאלות?
בתי בת 5, ולאחרונה החלה לגלות אכזבה מרמת הציור שלה, כי, לטענתה, חברתה הטובה מהגן מציירת יותר יפה ממנה. (מדובר בילדה שאכן מציירת "יפה" במונחים של המבוגרים - יותר פיגורטיבי, יותר ריאליסטי, יותר מדויק, ולהגנתה אומר שיש לה גם הרבה רעיונות יצירתיים לתוכן הציור (-:)
מדובר בילדה שבאופן כללי חשוב לה להצטיין במה שהיא עושה, לא רק בציור.
מה שנראה לי הכי בעייתי זה, שהיא מנסה להעתיק באופן מדויק את הציורים של חברתה (הייתי עדה לכך כששתיהן היו אצלנו וציירו, והבת שלי שאלה אותה "אפשר להעתיק ממך?)
ניסיתי לומר לה, שכל-אחד מצייר אחרת ולכל אחד הציורים הייחודיים שלו. שיהיה הרבה פחות מעניין אם נעתיק אחד מהשני. "תארי לך שנלך למוזיאון וכל הציורים ייראו בדיוק אותו דבר... יהיה מאוד משעמם!" (ביקרנו במוזיאונים, אז היא מכירה).
שאני מאוד אוהבת את הציורים שלה, כי הם מאוד צבעוניים ושמחים (מה שנכון!)
ש- X אכן מציירת יפה מאוד ואפשר ללמוד ממנה, לקבל רעיונות, אבל חבל להתאמץ להעתיק.
שאנחנו לא יכולים להיות "הכי-הכי טובים" בכל דבר שאנחנו עושים - יש לי חברות שמציירות יותר יפה ממני, מבשלות יותר טוב ממני או רוקדות יותר טוב ממני, וזה בסדר גמור. כל-אחד "הכי טוב" בדברים אחרים.
כל זה לא ממש משכנע אותה )-:
ניסינו לצייר יחד, פעילות שהיא מאוד אוהבת, אבל נתקלנו בדיוק בתופעה ש -
תמיד יוצא ששלך יפה יותר משלו וצריך לנחם אותו ...)
(כולל זה שהיא פשוט הגיעה לדמעות...)
וגם- ניסיתי לצייר בכוונה כל מיני צורות דמויות מנדלה, וגם זה היה לה קשה -
הוא גם אמר שזה לא ציור אלא סתם קשקוש לא יפה
אז היא אמרה שהיא התכוונה לציור אחר, שהיא תוכל להעתיק ממני או שאני אעתיק ממנה...
יש לך רעיונות מה אומרים? איך מוציאים אותה מה"נישה" הזו?
תודה רבה מראש!
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
מותר להצטרף בשאלות? נו.. בא'מת ..- ברוכה הבאה
שלום שירין
יש לך רעיונות מה אומרים? איך מוציאים אותה מה"נישה" הזו?
הייתי מתחילה דווקא בך . בנו , בכולנו וב'נישות' בהן אנו לכודים .( כולנו ... חוץ ממני כמובן P-: )
ואעשה זאת ,
אך לפני כן צריכה כמה הבהרות :
מדובר בילדה שבאופן כללי חשוב לה להצטיין במה שהיא עושה, לא רק בציור.
במשפט זה את מתכוונת לבתך בת החמש ולא לחברתה . נכון?
ולהגנתה אומר שיש לה גם הרבה רעיונות יצירתיים לתוכן הציור
להגנת בתך או להגנת החברה המציירת?
ושאלת השאלות - האם היא בת בכורה ? האם יש לה אחים צעירים ממנה?
מחכה לתשובתך@}
שלום שירין
יש לך רעיונות מה אומרים? איך מוציאים אותה מה"נישה" הזו?
הייתי מתחילה דווקא בך . בנו , בכולנו וב'נישות' בהן אנו לכודים .( כולנו ... חוץ ממני כמובן P-: )
ואעשה זאת ,
אך לפני כן צריכה כמה הבהרות :
מדובר בילדה שבאופן כללי חשוב לה להצטיין במה שהיא עושה, לא רק בציור.
במשפט זה את מתכוונת לבתך בת החמש ולא לחברתה . נכון?
ולהגנתה אומר שיש לה גם הרבה רעיונות יצירתיים לתוכן הציור
להגנת בתך או להגנת החברה המציירת?
ושאלת השאלות - האם היא בת בכורה ? האם יש לה אחים צעירים ממנה?
מחכה לתשובתך@}
-
- הודעות: 12
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2008, 00:17
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי חוה, בוקר טוב
צרפתי לכאן קישורים לכמה ציורים של המתוקונת שלי (לפני יומיים), ראית את המתיקות?
עלה לי איזשהו רעיון... רוצים להתחיל בכתה שלה פעילויות הורים - הורה שרוצה, בתיאום עם המורה, יכול להגיע לכתה ולספר על המקצוע/עבודה שלו, או/גם להעביר פעילות בכתה.
מה את אומרת, אולי אני יכולה להעביר פעילות ציור כלשהי?
ובקשר לציור שלי, אני עדיין מציירת בצבעי היסוד+לבן, עדיין אותם שרבוטים. איך את מציעה לי להתקדם?
שיהיה יום נהדר
צרפתי לכאן קישורים לכמה ציורים של המתוקונת שלי (לפני יומיים), ראית את המתיקות?
עלה לי איזשהו רעיון... רוצים להתחיל בכתה שלה פעילויות הורים - הורה שרוצה, בתיאום עם המורה, יכול להגיע לכתה ולספר על המקצוע/עבודה שלו, או/גם להעביר פעילות בכתה.
מה את אומרת, אולי אני יכולה להעביר פעילות ציור כלשהי?
ובקשר לציור שלי, אני עדיין מציירת בצבעי היסוד+לבן, עדיין אותם שרבוטים. איך את מציעה לי להתקדם?
שיהיה יום נהדר
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
ראית את המתיקות?
ראיתי גם ראיתי . אין כמו 'כתב יד' של קטנטנים . - זה במקום להתמוגג , וזה בשביל מאור פנים
אני רואה שהיא גם מביאה את השרבוט לדרגות גבוהות וגם מציירת דמויות וסביבה במושגים חזותיים .
אני שואלת מה מפריע למורים לאמנות לתת לילדים להמשיך עם הנושאים האישיים שלהם?
אני רואה ב'ציור על רבע גיליון' שהיא ממלאה רקע , זה גם מהגן נכון?
בכל מקרה היא שרדה את גן הילדים בואי נראה איך תצליח חשמור על המנגנון שלה בבית הספר. נחכה עוד איזה שני שעורים בלי להגיד משהו ? מה דעתך?
באשר לשימוש בקיטניות . אומר לך את דעתי בישירות ואני סומכת עליך שאת יודעת שכוונתי טובה . (ברור לי גם שמי שרוצה יכול לזרוק את הדעות שלי לפח)
כתבתי במקומות אחרים : קטניות זה אוכל ,זה לא חומר אמנותי.
לעשות תמונה מקטניות זה תוצאה של מחשבה ה'מכוונת לתוצר ' זה הלך מחשבה שונה לחלוטין מהלך המחשבה בגיל הזה של בנותיך.
לא הייתי אומרת כלום אם נערה בת 16 היתה מגלה מתוך ניסיון אישי את הצבעוניות המרהיבה של עדשים וקיטניות והיתה משתמשת בהם למעשה יצירה.. במקרה כזה אפשר היה לחשוב שלנערה יש גם סיבות משמעותיות אישיות נוספות לבחור בגרגרים אלה. ולאו דוקא בהדבקה .
לילדים קטנים זו פעילות אשר :1)מסיטה אותם הצידה מן העניינים של המנגנון הטבעי.
2)מעמידה להם אתגר מוטורי שתוכנן על ידי המבוגר , זה לא בא מהמקום ה'אמנותי' של הילדים הקטנים.
3)זה אוכל . יש כאן לדעתי ענין ערכי . זה דבר אחד להנות ולהתלהב מן היופי של הצבעים והצורות בטבע, לעשות ארוחה בחמישה צבעים וכו' וזה דבר אחר לגמרי לעשות מזה תוצר אמנותי לא אותנטי.
בתמונה 'שלושתינו מציירות ביחד' רואים את כתב היד המבוגר , מסודר ונקי שלך . האם ניסית לצייר דומה לבת שלך ? פחות מסודר ?
ואם ניסית איך הרגשת ?
אמשיך איתך אח"כ חייבת לרגע לטוס.@}
ראיתי גם ראיתי . אין כמו 'כתב יד' של קטנטנים . - זה במקום להתמוגג , וזה בשביל מאור פנים
אני רואה שהיא גם מביאה את השרבוט לדרגות גבוהות וגם מציירת דמויות וסביבה במושגים חזותיים .
אני שואלת מה מפריע למורים לאמנות לתת לילדים להמשיך עם הנושאים האישיים שלהם?
אני רואה ב'ציור על רבע גיליון' שהיא ממלאה רקע , זה גם מהגן נכון?
בכל מקרה היא שרדה את גן הילדים בואי נראה איך תצליח חשמור על המנגנון שלה בבית הספר. נחכה עוד איזה שני שעורים בלי להגיד משהו ? מה דעתך?
באשר לשימוש בקיטניות . אומר לך את דעתי בישירות ואני סומכת עליך שאת יודעת שכוונתי טובה . (ברור לי גם שמי שרוצה יכול לזרוק את הדעות שלי לפח)
כתבתי במקומות אחרים : קטניות זה אוכל ,זה לא חומר אמנותי.
לעשות תמונה מקטניות זה תוצאה של מחשבה ה'מכוונת לתוצר ' זה הלך מחשבה שונה לחלוטין מהלך המחשבה בגיל הזה של בנותיך.
לא הייתי אומרת כלום אם נערה בת 16 היתה מגלה מתוך ניסיון אישי את הצבעוניות המרהיבה של עדשים וקיטניות והיתה משתמשת בהם למעשה יצירה.. במקרה כזה אפשר היה לחשוב שלנערה יש גם סיבות משמעותיות אישיות נוספות לבחור בגרגרים אלה. ולאו דוקא בהדבקה .
לילדים קטנים זו פעילות אשר :1)מסיטה אותם הצידה מן העניינים של המנגנון הטבעי.
2)מעמידה להם אתגר מוטורי שתוכנן על ידי המבוגר , זה לא בא מהמקום ה'אמנותי' של הילדים הקטנים.
3)זה אוכל . יש כאן לדעתי ענין ערכי . זה דבר אחד להנות ולהתלהב מן היופי של הצבעים והצורות בטבע, לעשות ארוחה בחמישה צבעים וכו' וזה דבר אחר לגמרי לעשות מזה תוצר אמנותי לא אותנטי.
בתמונה 'שלושתינו מציירות ביחד' רואים את כתב היד המבוגר , מסודר ונקי שלך . האם ניסית לצייר דומה לבת שלך ? פחות מסודר ?
ואם ניסית איך הרגשת ?
אמשיך איתך אח"כ חייבת לרגע לטוס.@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
היי חוה
תודה על קבלת הפנים החמה!
_מדובר בילדה שבאופן כללי חשוב לה להצטיין במה שהיא עושה, לא רק בציור.
במשפט זה את מתכוונת לבתך בת החמש ולא לחברתה . נכון?_
נכון מאוד.
_ולהגנתה אומר שיש לה גם הרבה רעיונות יצירתיים לתוכן הציור
להגנת בתך או להגנת החברה המציירת?_
אני רואה שזה באמת יצא מבולבל. האמת היא שלשתיהן יש רעיונות יצירתיים, אבל במשפט המקורי התכוונתי לחברה.
ושאלת השאלות - האם היא בת בכורה ? האם יש לה אחים צעירים ממנה?
בכורה, כמובן... ונולדה לה אחות תינוקת לפני חודש.
מקווה שהצלחתי להבהיר קצת את התמונה.
תודה!
תודה על קבלת הפנים החמה!
_מדובר בילדה שבאופן כללי חשוב לה להצטיין במה שהיא עושה, לא רק בציור.
במשפט זה את מתכוונת לבתך בת החמש ולא לחברתה . נכון?_
נכון מאוד.
_ולהגנתה אומר שיש לה גם הרבה רעיונות יצירתיים לתוכן הציור
להגנת בתך או להגנת החברה המציירת?_
אני רואה שזה באמת יצא מבולבל. האמת היא שלשתיהן יש רעיונות יצירתיים, אבל במשפט המקורי התכוונתי לחברה.
ושאלת השאלות - האם היא בת בכורה ? האם יש לה אחים צעירים ממנה?
בכורה, כמובן... ונולדה לה אחות תינוקת לפני חודש.
מקווה שהצלחתי להבהיר קצת את התמונה.
תודה!
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
בקר טוב שירין ,
אז כמו שאמרתי בהתחלה נתחיל עם ה'נישות' שאנו כמבוגרים לכודים בתוכן.
מה שנראה לי הכי בעייתי זה, שהיא מנסה להעתיק באופן מדויק את הציורים של חברתה.
אנו , המבוגרים לכודים בקונספציה שזה לא טוב להעתיק אחד מן השני . חיקוי נחשב בתרבות שלנו לדבר נחות לעומת ה'מקור' .
זוהי תפיסה מודרנית ביסודה אשר מעריכה את ה'חידוש' כדבר חיובי ביותר בניגוד לתפיסה מסורתית אשר חושדת בכל דבר חדש ושואפת למסור (מסורת) מדור לדור את הערכים המקובלים עליה .
אני מקווה שברור מתוך דברי שאינני שופטת את הקונספציה הזאת לרעה אלא אני מציינת בפשטות את קיומה ככוח מניע בחיי האדם והחברה מדורי דורות.. כדי להחזיק בקונספציה זו צריכים כוחות גוף ונפש של 'בן -תרבות' כלומר גילאי 16-18 לפחות.
ילדים קטנטנים נמצאים מבחינה התפתחותית ברמה השרדותית ראשונית אשר בה כשרון החיקוי נברר (ע"י האיבולוציה) כמכשיר למידה חזק ביותר .
כך לומדים שפה , כך לומדים ובמהירות כל מה שאמא /אבא/ קהילה מציגים בהתנהגותם. החיקוי הוא טבעי בשביל הילדים גם בינם לבין עצמם.
(הייתי עדה לכך כששתיהן היו אצלנו וציירו, והבת שלי שאלה אותה "אפשר להעתיק ממך?)
זהו בדיוק. זאת התנהגות קלאסית בין ילדים .
הם הרי תופסים את הדף כטריטוריה אישית ולכן מבקשים רשות 'לקחת' משהו . חברתה אשר ודאי אוהבת אותה , היתה ברוב נדיבותה מרשה לה להעתיק ממנה (וכך בתך היתה לומדת את מה שהיא רוצה ללמוד) או לחילופין אילו חברתה היתה מאויימת היתה מסרבת . אבל עצם השאלה מצד בתך מעידה כבר על ידידות בין השתיים.
בעת מריבה , להבדיל, ילדים מקשקשים בכוח בדף של החבר שהכעיס אותם.
ניסיתי לומר לה, שכל-אחד מצייר אחרת ולכל אחד הציורים הייחודיים שלו.
את דברת מתוך הקונספציה הנ"ל . זוהי ה'נישה' שאנחנו , המבוגרים הלכודים בה , צריכים לצאת ממנה כדי לאפשר לילדינו לגדול בנחת.
למעשה בדבריך את 'מלמדת' אותה את עובדת הנפרדות בשעה שהיא נמצאת בשלב שמאופין ע"י אחדות מבורכת של גיל הילדות .
"תארי לך שנלך למוזיאון וכל הציורים ייראו בדיוק אותו דבר... יהיה מאוד משעמם!" (ביקרנו במוזיאונים, אז היא מכירה).
זו 'נישה' נוספת שאנחנו חייבים לצאת ממנה .
אין שום קשר בין מה שרואים במוזיאון לבין האמנות הפרטית של ילדה בת חמש . לא אכנס עכשיו לניתוח עולמו של האמן הבוגר אשר מציג במוזיאון . אני כידוע מקדישה את זמני לניתוח עולמו של האמן הילד .
אומר רק זאת : האמנות הילדית מקבילה בפילוסופיה שלה לאמנות השבטית מכל בחינה. בתפיסה שבטית העשיה ה'דומה' היא ערך ! כל השבט רוקד , כל השבט שר , כל השבט מצטבע , הכל הולך על ריטואלים ועוד.. ועוד.
(ביקרנו במוזיאונים, אז היא מכירה).
עוד נישה אשר בתוכה לכוד החינוך האמנותי של בתיה"ס (בכלל בעולם המערבי לא רק בארץ).
ילד רואה יצירות במוזיאון . בסדר , זה איזושהי 'מנת - תרבות ' שאנו מרגישים חובה לתת לו אך לדעתי אסור לקשור בין מנה זו לבין האמנות הפרטית של הילד .
שירין,
אני צריכה להפסיק עכשיו לכתוב ואולי זה גם לטובה .
יתכן וכל היציאה הזאת מן הנישות קשה כיציאת מצריים .. ברצון אמשיך לשוחח איתך על כך .
באשר להדרכה ממש ישירה לך ולבתך -אני מבטיחה לחזור אליך בקרוב@}
אז כמו שאמרתי בהתחלה נתחיל עם ה'נישות' שאנו כמבוגרים לכודים בתוכן.
מה שנראה לי הכי בעייתי זה, שהיא מנסה להעתיק באופן מדויק את הציורים של חברתה.
אנו , המבוגרים לכודים בקונספציה שזה לא טוב להעתיק אחד מן השני . חיקוי נחשב בתרבות שלנו לדבר נחות לעומת ה'מקור' .
זוהי תפיסה מודרנית ביסודה אשר מעריכה את ה'חידוש' כדבר חיובי ביותר בניגוד לתפיסה מסורתית אשר חושדת בכל דבר חדש ושואפת למסור (מסורת) מדור לדור את הערכים המקובלים עליה .
אני מקווה שברור מתוך דברי שאינני שופטת את הקונספציה הזאת לרעה אלא אני מציינת בפשטות את קיומה ככוח מניע בחיי האדם והחברה מדורי דורות.. כדי להחזיק בקונספציה זו צריכים כוחות גוף ונפש של 'בן -תרבות' כלומר גילאי 16-18 לפחות.
ילדים קטנטנים נמצאים מבחינה התפתחותית ברמה השרדותית ראשונית אשר בה כשרון החיקוי נברר (ע"י האיבולוציה) כמכשיר למידה חזק ביותר .
כך לומדים שפה , כך לומדים ובמהירות כל מה שאמא /אבא/ קהילה מציגים בהתנהגותם. החיקוי הוא טבעי בשביל הילדים גם בינם לבין עצמם.
(הייתי עדה לכך כששתיהן היו אצלנו וציירו, והבת שלי שאלה אותה "אפשר להעתיק ממך?)
זהו בדיוק. זאת התנהגות קלאסית בין ילדים .
הם הרי תופסים את הדף כטריטוריה אישית ולכן מבקשים רשות 'לקחת' משהו . חברתה אשר ודאי אוהבת אותה , היתה ברוב נדיבותה מרשה לה להעתיק ממנה (וכך בתך היתה לומדת את מה שהיא רוצה ללמוד) או לחילופין אילו חברתה היתה מאויימת היתה מסרבת . אבל עצם השאלה מצד בתך מעידה כבר על ידידות בין השתיים.
בעת מריבה , להבדיל, ילדים מקשקשים בכוח בדף של החבר שהכעיס אותם.
ניסיתי לומר לה, שכל-אחד מצייר אחרת ולכל אחד הציורים הייחודיים שלו.
את דברת מתוך הקונספציה הנ"ל . זוהי ה'נישה' שאנחנו , המבוגרים הלכודים בה , צריכים לצאת ממנה כדי לאפשר לילדינו לגדול בנחת.
למעשה בדבריך את 'מלמדת' אותה את עובדת הנפרדות בשעה שהיא נמצאת בשלב שמאופין ע"י אחדות מבורכת של גיל הילדות .
"תארי לך שנלך למוזיאון וכל הציורים ייראו בדיוק אותו דבר... יהיה מאוד משעמם!" (ביקרנו במוזיאונים, אז היא מכירה).
זו 'נישה' נוספת שאנחנו חייבים לצאת ממנה .
אין שום קשר בין מה שרואים במוזיאון לבין האמנות הפרטית של ילדה בת חמש . לא אכנס עכשיו לניתוח עולמו של האמן הבוגר אשר מציג במוזיאון . אני כידוע מקדישה את זמני לניתוח עולמו של האמן הילד .
אומר רק זאת : האמנות הילדית מקבילה בפילוסופיה שלה לאמנות השבטית מכל בחינה. בתפיסה שבטית העשיה ה'דומה' היא ערך ! כל השבט רוקד , כל השבט שר , כל השבט מצטבע , הכל הולך על ריטואלים ועוד.. ועוד.
(ביקרנו במוזיאונים, אז היא מכירה).
עוד נישה אשר בתוכה לכוד החינוך האמנותי של בתיה"ס (בכלל בעולם המערבי לא רק בארץ).
ילד רואה יצירות במוזיאון . בסדר , זה איזושהי 'מנת - תרבות ' שאנו מרגישים חובה לתת לו אך לדעתי אסור לקשור בין מנה זו לבין האמנות הפרטית של הילד .
שירין,
אני צריכה להפסיק עכשיו לכתוב ואולי זה גם לטובה .
יתכן וכל היציאה הזאת מן הנישות קשה כיציאת מצריים .. ברצון אמשיך לשוחח איתך על כך .
באשר להדרכה ממש ישירה לך ולבתך -אני מבטיחה לחזור אליך בקרוב@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה,
תודה רבה! נתת לי הרבה חומר למחשבה. ממש שינית לי את נקודת המבט שממנה הסתכלתי על הסיטואציה. כי אני שפטתי את הרצון להעתיק כחוסר ביטחון ביכולת של עצמה (האם את לא חושבת שיש כאן ביטוי גם לזה? לאור המצוקה שלה מהנושא ולאור מה שאמרה, שהיא אינה מציירת יפה כל-כך כמו חברתה?) ועכשיו אני מנסה לבחון את הדברים מחדש.
מצד אחד הדברים שכתבת נשמעים כל-כך הגיוניים וברורים, שלא ברור לי איך לא חשבתי על זה קודם. מצד שני, זה באמת שונה מאוד מצורת החשיבה הרגילה תלוית-התרבות שלנו ועדיין לא ברור לי איך מתרגמים את זה לעשייה / אמירה בסיטואציות דומות בעתיד. ומתי וכיצד מטפחים את הייחודיות והיצירתיות האישית (או שזה פשוט בא לבד???).
כמו שאת יכולה לראות, אני קצת מבולבלת אבל גם מרגישה שזו סיטואציה מעניינת ומלמדת.
אני מחכה בסבלנות להמשך ההדרכה שלך!
תודה רבה! נתת לי הרבה חומר למחשבה. ממש שינית לי את נקודת המבט שממנה הסתכלתי על הסיטואציה. כי אני שפטתי את הרצון להעתיק כחוסר ביטחון ביכולת של עצמה (האם את לא חושבת שיש כאן ביטוי גם לזה? לאור המצוקה שלה מהנושא ולאור מה שאמרה, שהיא אינה מציירת יפה כל-כך כמו חברתה?) ועכשיו אני מנסה לבחון את הדברים מחדש.
מצד אחד הדברים שכתבת נשמעים כל-כך הגיוניים וברורים, שלא ברור לי איך לא חשבתי על זה קודם. מצד שני, זה באמת שונה מאוד מצורת החשיבה הרגילה תלוית-התרבות שלנו ועדיין לא ברור לי איך מתרגמים את זה לעשייה / אמירה בסיטואציות דומות בעתיד. ומתי וכיצד מטפחים את הייחודיות והיצירתיות האישית (או שזה פשוט בא לבד???).
כמו שאת יכולה לראות, אני קצת מבולבלת אבל גם מרגישה שזו סיטואציה מעניינת ומלמדת.
אני מחכה בסבלנות להמשך ההדרכה שלך!
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אמא לילדה בכתה א'? - תודה על כל הרעיונות (וההזדהות ),
חוה - קצף הגילוח וצבעי האמבטיה נשמעים לי כיף אומנתי טבעי - נכון? זה נכנס בתוכנית שלנו?
החיקוי הוא טבעי בשביל הילדים גם בינם לבין עצמם.
לא ראיתי את זה כך, הוא באמת כל הזמן מנסה לחקות אחרים (לא בציור... בכלל בחיים), ואני תמיד מנסה להסביר לו שהוא צריך להיות הוא עצמו, ולא כמו החבר, מעניין לחשוב שזה בעצם טבעי, ושצריך להניח לו גם בנקודה זו... (בקיצור להניח להם וזהו, הא?)
חוה - קצף הגילוח וצבעי האמבטיה נשמעים לי כיף אומנתי טבעי - נכון? זה נכנס בתוכנית שלנו?
החיקוי הוא טבעי בשביל הילדים גם בינם לבין עצמם.
לא ראיתי את זה כך, הוא באמת כל הזמן מנסה לחקות אחרים (לא בציור... בכלל בחיים), ואני תמיד מנסה להסביר לו שהוא צריך להיות הוא עצמו, ולא כמו החבר, מעניין לחשוב שזה בעצם טבעי, ושצריך להניח לו גם בנקודה זו... (בקיצור להניח להם וזהו, הא?)
-
- הודעות: 12
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2008, 00:17
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אני רואה ב'ציור על רבע גיליון' שהיא ממלאה רקע , זה גם מהגן נכון?
לא חשבתי על זה, אבל עכשיו נפל לי האסימון... זה מהחודש האחרון, היינו, אחרי השיעור על "תרנגול" ו"אסור להשאיר לבן" ו"הצייר צייר יותר יפה" (תעזבו לי את הילדה בשקט )
_בתמונה 'שלושתינו מציירות ביחד' רואים את כתב היד המבוגר , מסודר ונקי שלך . האם ניסית לצייר דומה לבת שלך ? פחות מסודר ?
ואם ניסית איך הרגשת ?_
אני מצליחה לצייר או "מקושקש מאוד" (ז"א קווים גדולים, תנועות גדולות, עיגולים), או "מסודר" מאד (לחץ חזק על הצבע, ערבובי צבעים, צורות אורגניות, (קצת דומה לשרבוט בפיילוט...)
זה בדר"כ מתחיל בציור אחד "מקושקש" ואז אני עוברת לציור שני "מסודר" שאני יותר "נכנסת" אליו, יותר נהנית ממנו.
קשה לי עם ה"פחות מסודר".
לא חשבתי על זה, אבל עכשיו נפל לי האסימון... זה מהחודש האחרון, היינו, אחרי השיעור על "תרנגול" ו"אסור להשאיר לבן" ו"הצייר צייר יותר יפה" (תעזבו לי את הילדה בשקט )
_בתמונה 'שלושתינו מציירות ביחד' רואים את כתב היד המבוגר , מסודר ונקי שלך . האם ניסית לצייר דומה לבת שלך ? פחות מסודר ?
ואם ניסית איך הרגשת ?_
אני מצליחה לצייר או "מקושקש מאוד" (ז"א קווים גדולים, תנועות גדולות, עיגולים), או "מסודר" מאד (לחץ חזק על הצבע, ערבובי צבעים, צורות אורגניות, (קצת דומה לשרבוט בפיילוט...)
זה בדר"כ מתחיל בציור אחד "מקושקש" ואז אני עוברת לציור שני "מסודר" שאני יותר "נכנסת" אליו, יותר נהנית ממנו.
קשה לי עם ה"פחות מסודר".
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
בקר טוב ,
(עוד לא כתבתי מילה אחת וכבר המחכימון קובע <כולנו זקוקים לחיבוק> ) מה רע ?
אמא לילדה בכתה א' ,
ובקשר לציור שלי, אני עדיין מציירת בצבעי היסוד+לבן, עדיין אותם שרבוטים. איך את מציעה לי להתקדם?
עכשיו להתמקד במטרה העמוקה שלך בזמן שאת מציירת/משחקת/עובדת/ את ה'שטויות' האלה .( שטויות בלשון סגי-נהור כמובן )
המטרה העמוקה שלך היא להשתחרר מבקורת עצמית משתקת .
האם תוכלי לשתף אותי במחשבות ורגשות שעולים בך בזמן העבודה/המשחק/הציור .
אינני רוצה להעלות השערות משלי לכן אחכה לתגובתך ומשם נתקדם.
שוב
@}
(עוד לא כתבתי מילה אחת וכבר המחכימון קובע <כולנו זקוקים לחיבוק> ) מה רע ?
אמא לילדה בכתה א' ,
ובקשר לציור שלי, אני עדיין מציירת בצבעי היסוד+לבן, עדיין אותם שרבוטים. איך את מציעה לי להתקדם?
עכשיו להתמקד במטרה העמוקה שלך בזמן שאת מציירת/משחקת/עובדת/ את ה'שטויות' האלה .( שטויות בלשון סגי-נהור כמובן )
המטרה העמוקה שלך היא להשתחרר מבקורת עצמית משתקת .
האם תוכלי לשתף אותי במחשבות ורגשות שעולים בך בזמן העבודה/המשחק/הציור .
אינני רוצה להעלות השערות משלי לכן אחכה לתגובתך ומשם נתקדם.
שוב
@}
-
- הודעות: 12
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2008, 00:17
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה את מקסימה, עשית לי חיוך
תודה
תודה
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שירין ,
תודה לך על השיתוף . @}
כמו שאת יכולה לראות, אני קצת מבולבלת אבל גם מרגישה שזו סיטואציה מעניינת ומלמדת.
זר לא יבין זאת ,
אך מאחר שזאת היתה ההרגשה שלי במשך שנים ארוכות אני קולטת אותך היטב עכשיו.
אני זוכרת את עצמי יוצאת מתוך הנישות האלה תוך כדי התבוננות בילדים הפרטיים שלי / עבודה אישית לחילוץ עצמי מתוך מלכודות הילדות שלי / ועבודה עם ילדים בגילאים השונים... - המון עבודה , סדנה מתמשכת של מודעות אמנותית ומודעות עצמית.
אתן כאן 3 מפתחות לניהול הבלבול שאת מתארת :
1)להבין שהמילה אמנות כוללת בתוכה טווח של תופעות החיים בקנ"מ הרבה הרבה יותר רחב ממה שהורגלנו לחשוב.
2) לקבל שכמו שגיל הילדות הוא תקופה בחיי אדם עם פיזיולוגיה משלה , פילוסופיה משלה , פסיכולוגיה משלה כך גם אמנות משלה .
3) יש את ענין הפילוגנזה האונטוגנטית אך נראה לי שמוקדם לדבר על כך . או אולי לא ?
בקשר ל"איך להתנהג עם הבת שלך" .
נראה לי שכרגע היא צריכה חיבוק חם ואוהב יותר מכרגיל , 'מאור פנים' - התנהגות שאני מרבה לייעץ אותה , בלי דיבורים ו'הערכות' בקשר לציורים שלה ופשוט לכל ציור במקום דיבורים.
אם יש צורך , מאחר והיא מאוד ורבלית וחכמה , אפשר גם לומר לה : "תשמעי מתוקונת , הכי טוב זה פשוט לצייר בכיף בלי לשאול כל הזמן אם זה יפה או לא יפה ..... די , אהובה של אמא , זה מעייף אותך לחשוב על זה כל הזמן "
ואז היא , ואפילו בוכה : "אבל לא יוצא לי יפה"
ואז את תוך כדי חיבוק : "מתוקונת , לאחרונה למדתי שגם מה שלא יפה זה יפה ...! ! (-8 D-: (-; /-: (:< !!
הנה ... אפילו קשקושים ... אם זה מה שהיד שלי רצתה אז שיהיה לה לבריאות ..." אפשר גם להגיד את זה בשובבות והתפרעות כלשהי
"לפעמים היד רוצה ככה ולא ככה אז תני ליד שלך חופש ואל תכעסי עליה .."
הילדים מאוד נרגעים כאשר עושים פרסוניפיקציה ליד שלהם - כאילו "היד" שלה זה לא "היא" זה מפורר את הגוש הרגשי אשר 'עומד להם בגרון'..
שירין ,
חשוב שנזכור שהאמנות של הילדה וההתייחסות שלה ל'תוצרת העצמית' שלה משקפים את החיים שלה ואת ההתייחסות שלה לעצמה .
אין פלא שהיא שואפת להצטיין , היא בכורה . היא חיה כבר 5 שנים עם שני מבוגרים מצטיינים , המודל שלה לחיקוי נמצא על רף גבוה . לילדים שניים ושלישיים קל יותר כי המודל שלהם לחיקוי הוא גם האחים שלהם..
אין פלא שהיא נתקפת בבקורת עצמית קשה ובדאגה בזמן שיש לה אחות חדשה . אך אין טעם לדוש בכך מילולית . לציור שלה יכולה לעשות חלק גדול מן העבודה.
אשמח שתמשיכי לשתף . ברור שהסיטואציהה מורכבת .
תודה@}
תודה לך על השיתוף . @}
כמו שאת יכולה לראות, אני קצת מבולבלת אבל גם מרגישה שזו סיטואציה מעניינת ומלמדת.
זר לא יבין זאת ,
אך מאחר שזאת היתה ההרגשה שלי במשך שנים ארוכות אני קולטת אותך היטב עכשיו.
אני זוכרת את עצמי יוצאת מתוך הנישות האלה תוך כדי התבוננות בילדים הפרטיים שלי / עבודה אישית לחילוץ עצמי מתוך מלכודות הילדות שלי / ועבודה עם ילדים בגילאים השונים... - המון עבודה , סדנה מתמשכת של מודעות אמנותית ומודעות עצמית.
אתן כאן 3 מפתחות לניהול הבלבול שאת מתארת :
1)להבין שהמילה אמנות כוללת בתוכה טווח של תופעות החיים בקנ"מ הרבה הרבה יותר רחב ממה שהורגלנו לחשוב.
2) לקבל שכמו שגיל הילדות הוא תקופה בחיי אדם עם פיזיולוגיה משלה , פילוסופיה משלה , פסיכולוגיה משלה כך גם אמנות משלה .
3) יש את ענין הפילוגנזה האונטוגנטית אך נראה לי שמוקדם לדבר על כך . או אולי לא ?
בקשר ל"איך להתנהג עם הבת שלך" .
נראה לי שכרגע היא צריכה חיבוק חם ואוהב יותר מכרגיל , 'מאור פנים' - התנהגות שאני מרבה לייעץ אותה , בלי דיבורים ו'הערכות' בקשר לציורים שלה ופשוט לכל ציור במקום דיבורים.
אם יש צורך , מאחר והיא מאוד ורבלית וחכמה , אפשר גם לומר לה : "תשמעי מתוקונת , הכי טוב זה פשוט לצייר בכיף בלי לשאול כל הזמן אם זה יפה או לא יפה ..... די , אהובה של אמא , זה מעייף אותך לחשוב על זה כל הזמן "
ואז היא , ואפילו בוכה : "אבל לא יוצא לי יפה"
ואז את תוך כדי חיבוק : "מתוקונת , לאחרונה למדתי שגם מה שלא יפה זה יפה ...! ! (-8 D-: (-; /-: (:< !!
הנה ... אפילו קשקושים ... אם זה מה שהיד שלי רצתה אז שיהיה לה לבריאות ..." אפשר גם להגיד את זה בשובבות והתפרעות כלשהי
"לפעמים היד רוצה ככה ולא ככה אז תני ליד שלך חופש ואל תכעסי עליה .."
הילדים מאוד נרגעים כאשר עושים פרסוניפיקציה ליד שלהם - כאילו "היד" שלה זה לא "היא" זה מפורר את הגוש הרגשי אשר 'עומד להם בגרון'..
שירין ,
חשוב שנזכור שהאמנות של הילדה וההתייחסות שלה ל'תוצרת העצמית' שלה משקפים את החיים שלה ואת ההתייחסות שלה לעצמה .
אין פלא שהיא שואפת להצטיין , היא בכורה . היא חיה כבר 5 שנים עם שני מבוגרים מצטיינים , המודל שלה לחיקוי נמצא על רף גבוה . לילדים שניים ושלישיים קל יותר כי המודל שלהם לחיקוי הוא גם האחים שלהם..
אין פלא שהיא נתקפת בבקורת עצמית קשה ובדאגה בזמן שיש לה אחות חדשה . אך אין טעם לדוש בכך מילולית . לציור שלה יכולה לעשות חלק גדול מן העבודה.
אשמח שתמשיכי לשתף . ברור שהסיטואציהה מורכבת .
תודה@}
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי אמא לילדה , תודה . כתבנו ביחד ..(עכשיו רואים כמה זמן לוקח לי לכתוב ...P-: ) )
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
קשה לי עם ה"פחות מסודר".
כאן השעור שלך ...
כדי להתקדם אני צריכה יותר פירוט על מחשבות ורגשות אשר עולים כאשר קשה לך.
תראי מה מאלה את יכולה להרשות לעצמך להתבטא ברשת.
@}
כאן השעור שלך ...
כדי להתקדם אני צריכה יותר פירוט על מחשבות ורגשות אשר עולים כאשר קשה לך.
תראי מה מאלה את יכולה להרשות לעצמך להתבטא ברשת.
@}
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הוא באמת כל הזמן מנסה לחקות אחרים (לא בציור... בכלל בחיים), ואני תמיד מנסה להסביר לו שהוא צריך להיות הוא עצמו, ולא כמו החבר, מעניין לחשוב שזה בעצם טבעי, ושצריך להניח לו גם בנקודה זו... (בקיצור להניח להם וזהו, הא?)
הי דנדי
ממש נכון. להניח להם . לראות ולהתבונן בהשתאות על פלא הבריאה . במובן הפשוט ביותר : בתוך הגוף שלנו נוצר גור-אנוש אשר הגיע מצויד בתוכנת התפתחות מורכבת וחכמה.
צריך לתת זמן לתוכנה 'לעלות' על המחשב שהוא המוח...
צריך להניח להם וזהו.
אך יש כמובן הבדל בין 'להניח להם' לבין 'לזרוק אותם לכלבים'... !
חלק גדול מהתוכנה עולה תוך אינטראקציה גדולה עם ההורים ובגיל הינקות בעיקר עם האם .
יש הרבה הגיונות סותרים . צריך גם אותם לקבל בהשתאות .. ו...לעשות את העבודה.
@}
הי דנדי
ממש נכון. להניח להם . לראות ולהתבונן בהשתאות על פלא הבריאה . במובן הפשוט ביותר : בתוך הגוף שלנו נוצר גור-אנוש אשר הגיע מצויד בתוכנת התפתחות מורכבת וחכמה.
צריך לתת זמן לתוכנה 'לעלות' על המחשב שהוא המוח...
צריך להניח להם וזהו.
אך יש כמובן הבדל בין 'להניח להם' לבין 'לזרוק אותם לכלבים'... !
חלק גדול מהתוכנה עולה תוך אינטראקציה גדולה עם ההורים ובגיל הינקות בעיקר עם האם .
יש הרבה הגיונות סותרים . צריך גם אותם לקבל בהשתאות .. ו...לעשות את העבודה.
@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שלום חוה.
רציתי קודם כל לומר שאני לומדת המון מהשיחות פה עם ההורים, ובמיוחד עם דנדי, שבנה מזכיר לי קצת את בני... הדף הזה הוא פשוט אוצר של ידע ואשמח לשמוע אם את מקיימת סדנאות לגננות או להורים.
רציתי גם לשתף בכמה סיפורים מאצלנו: הגדול בן 4 ורבע, הקטנה בת רבע ל-2.
אז קודם כל, לשמחתי בגן החדש שלו אין שום לחץ על תוצר. הם אמנם עושים כל מיני פרוייקטים מדי פעם (לצבוע רימון וכד') אבל בגדול הגישה היא שהתהליך הוא החשוב, שכל ילד מצייר מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה, וכו'.כך זה גם הוצג לנו במפורש בתחילת השנה (שיטת רג'יו אמיליה). לראשונה גם נראה שאף אחד אינו מוטרד מהמוטוריקה העדינה של בני - הגננת אמרה לי שהיא לא רואה שום סיבה לדאוג. גם אני לא.
חוץ מזה יש להם בגן פעם בשבוע חוג אמנות עם אמנית מקומית. אחרי השיעור הראשון הבן שלי סיפר לי שהוא שאל אותה אם מותר לו לצייר "סלסולים" (אני השתמשתי במילה הזאת פעם לתאר ציור שהוא קרא לו קשקוש והוא התאהב במילה.) הוא סיפר שהיא ענתה לו בטח!! במאור פנים גדול. אז זה גם משמח. (גם כאן נאמר לי שהם עובדים על כך שכל ילד יצייר מה שהוא רוצה ומה שנכון לו, ללא שום הכוונת תוצר.)
בבית נראה שיש לו יותר עניין בציור מבעבר. זה אמנם לא בא ממנו, אבל אם אני מציעה הוא מסכים בשמחה (שזה ממש חדש, בעבר הוא סירב). ומתיישב לעשות את השרבוטים שלו. (עדיין משרבט בדומה לבן של דנדי.) מה שמצער אותי זה שהוא כל הזמן שואל אמא, זה יפה? זה יפה? אני לא כל כך יודעת איך להגיב לזה חוץ מלהגיד שזה יפה (אנסה להבא לנשק את הציור!) אני מניחה שחוסר הבטחון שלו הוא מול ילדים אחרים בגן שמציירים יותר מתקדם ממנו, כי לא נראה שזה בא מהצוות ובטח לא בא ממני (לצערי בציור אני כמו אמא נמרה, עם אותה ילדה קטנה חסומה שם בפנים..) לא יודעת איך להגיע למצב שהוא מצייר בלי צורך באישור ממני, וגם לא יודעת איך לענות לשאלה שלו. מה שעוד מצער זה שאחותו הקטנה התחילה לצייר בהתלהבות (זה כמובן משמח, הקטע המצער בהמשך..). היא משרבטת בכל מיני צבעים (פחות מגוון של שרבוטים, פשוט המון קוים "קשקושיים"). נראה שזה קצת קשה לו ושאולי מבחינתו אין כזה הבדל בין הציורים שלהם, כי הוא שואל אותי לפעמים שאלות כמו, נכון שהציור של X יפה? זה יותר יפה משלי? אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם זה.
אצל הקטנה לשמחתי נראה שאף אחד עוד לא הצליח להתערב לה בהתפתחות הטבעי - הגן שלה הוא "מסורתי" הרבה יותר אבל לא נראה לי שהיא קולטת את ההוראות שלהם או מתייחסת בכלל. הבוקר הם קיבלו דפים עם ברכה והתבקשו לצבוע עם הדבק (עם מכחול) מסגרת לברכה ואז לשפוך על זה נצנצים. היא מאד נהנתה להבריש את הדבק על כל הדף ואז לשפוך כמויות של נצנצים. הגננת אמרה לי לא להילחץ מזה, היא יכולה לסדר את זה. שאלתי להילחץ ממה? אז היא אמרה, מזה שהנצנצים בכל הדף ולא במסגרת. אז קיבלתי הזדמנות לומר לה שזה ממש לא חשוב, שההתנסות היא החשובה, שהתוצאה הסופית לא מעניינת אותי בכלל, ושאני רוצה שהיא תרגיש שהיא יכולה ליצור בלי שום הגבלה בהתאם ליכולות ולעניין שלה. הגננת הקשיבה בעניין והסכימה לכאורה אבל אין לי מושג כמה זה נכנס.
ושוב תודה!
רציתי קודם כל לומר שאני לומדת המון מהשיחות פה עם ההורים, ובמיוחד עם דנדי, שבנה מזכיר לי קצת את בני... הדף הזה הוא פשוט אוצר של ידע ואשמח לשמוע אם את מקיימת סדנאות לגננות או להורים.
רציתי גם לשתף בכמה סיפורים מאצלנו: הגדול בן 4 ורבע, הקטנה בת רבע ל-2.
אז קודם כל, לשמחתי בגן החדש שלו אין שום לחץ על תוצר. הם אמנם עושים כל מיני פרוייקטים מדי פעם (לצבוע רימון וכד') אבל בגדול הגישה היא שהתהליך הוא החשוב, שכל ילד מצייר מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה, וכו'.כך זה גם הוצג לנו במפורש בתחילת השנה (שיטת רג'יו אמיליה). לראשונה גם נראה שאף אחד אינו מוטרד מהמוטוריקה העדינה של בני - הגננת אמרה לי שהיא לא רואה שום סיבה לדאוג. גם אני לא.
חוץ מזה יש להם בגן פעם בשבוע חוג אמנות עם אמנית מקומית. אחרי השיעור הראשון הבן שלי סיפר לי שהוא שאל אותה אם מותר לו לצייר "סלסולים" (אני השתמשתי במילה הזאת פעם לתאר ציור שהוא קרא לו קשקוש והוא התאהב במילה.) הוא סיפר שהיא ענתה לו בטח!! במאור פנים גדול. אז זה גם משמח. (גם כאן נאמר לי שהם עובדים על כך שכל ילד יצייר מה שהוא רוצה ומה שנכון לו, ללא שום הכוונת תוצר.)
בבית נראה שיש לו יותר עניין בציור מבעבר. זה אמנם לא בא ממנו, אבל אם אני מציעה הוא מסכים בשמחה (שזה ממש חדש, בעבר הוא סירב). ומתיישב לעשות את השרבוטים שלו. (עדיין משרבט בדומה לבן של דנדי.) מה שמצער אותי זה שהוא כל הזמן שואל אמא, זה יפה? זה יפה? אני לא כל כך יודעת איך להגיב לזה חוץ מלהגיד שזה יפה (אנסה להבא לנשק את הציור!) אני מניחה שחוסר הבטחון שלו הוא מול ילדים אחרים בגן שמציירים יותר מתקדם ממנו, כי לא נראה שזה בא מהצוות ובטח לא בא ממני (לצערי בציור אני כמו אמא נמרה, עם אותה ילדה קטנה חסומה שם בפנים..) לא יודעת איך להגיע למצב שהוא מצייר בלי צורך באישור ממני, וגם לא יודעת איך לענות לשאלה שלו. מה שעוד מצער זה שאחותו הקטנה התחילה לצייר בהתלהבות (זה כמובן משמח, הקטע המצער בהמשך..). היא משרבטת בכל מיני צבעים (פחות מגוון של שרבוטים, פשוט המון קוים "קשקושיים"). נראה שזה קצת קשה לו ושאולי מבחינתו אין כזה הבדל בין הציורים שלהם, כי הוא שואל אותי לפעמים שאלות כמו, נכון שהציור של X יפה? זה יותר יפה משלי? אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם זה.
אצל הקטנה לשמחתי נראה שאף אחד עוד לא הצליח להתערב לה בהתפתחות הטבעי - הגן שלה הוא "מסורתי" הרבה יותר אבל לא נראה לי שהיא קולטת את ההוראות שלהם או מתייחסת בכלל. הבוקר הם קיבלו דפים עם ברכה והתבקשו לצבוע עם הדבק (עם מכחול) מסגרת לברכה ואז לשפוך על זה נצנצים. היא מאד נהנתה להבריש את הדבק על כל הדף ואז לשפוך כמויות של נצנצים. הגננת אמרה לי לא להילחץ מזה, היא יכולה לסדר את זה. שאלתי להילחץ ממה? אז היא אמרה, מזה שהנצנצים בכל הדף ולא במסגרת. אז קיבלתי הזדמנות לומר לה שזה ממש לא חשוב, שההתנסות היא החשובה, שהתוצאה הסופית לא מעניינת אותי בכלל, ושאני רוצה שהיא תרגיש שהיא יכולה ליצור בלי שום הגבלה בהתאם ליכולות ולעניין שלה. הגננת הקשיבה בעניין והסכימה לכאורה אבל אין לי מושג כמה זה נכנס.
ושוב תודה!
עקרון הרצף באמנות של ילדים
_זר לא יבין זאת ,
אך מאחר שזאת היתה ההרגשה שלי במשך שנים ארוכות אני קולטת אותך היטב עכשיו._
זה מאוד מעודד, תודה!
יש את ענין הפילוגנזה האונטוגנטית אך נראה לי שמוקדם לדבר על כך . או אולי לא ?
אני לא בטוחה למה כוונתך. אני יודעת שההתפתחות של כל פרט היא למעשה חזרה על ההתפתחות הפילוגנטית. האם לכך התכוונת?
אך מאחר שזאת היתה ההרגשה שלי במשך שנים ארוכות אני קולטת אותך היטב עכשיו._
זה מאוד מעודד, תודה!
יש את ענין הפילוגנזה האונטוגנטית אך נראה לי שמוקדם לדבר על כך . או אולי לא ?
אני לא בטוחה למה כוונתך. אני יודעת שההתפתחות של כל פרט היא למעשה חזרה על ההתפתחות הפילוגנטית. האם לכך התכוונת?
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי עדידו
ובמיוחד עם דנדי, שבנה מזכיר לי קצת את בני...
גם אני מוצאת דמיון ביניהם (פעם אפילו בדקתי להיות בטוחה שאני עונה לה באמת ולא לך ) @}
לראשונה גם נראה שאף אחד אינו מוטרד מהמוטוריקה העדינה של בני - הגננת אמרה לי שהיא לא רואה שום סיבה לדאוג. גם אני לא.
(שיטת רג'יו אמיליה). !
(עדיין משרבט בדומה לבן של דנדי.) זה לא "עדיין " זה אחלה!
ראשית אפשר לשרבט כל החיים מתוך בחירה ועדיין האמנות 'משרתת' את הנפש ואת הגוף.
שנית הוא בן ארבע ורבע !!!|תינוק| במונחים של הציור הילדי . ילד קטון , הכל עוד לפניו . חייבים לשדר זאת בגדול .
מה שמצער אותי זה שהוא כל הזמן שואל אמא, זה יפה? זה יפה?
למעשה הוא זקוק לאישור . ה"יפה שאת חושבת זה לא ה"יפה" שהוא חושב
התשובה הכי טובה היא :"בטח יפה" , " יפה רוצה לשתות קפה" "יפה לא רוצה לצאת מהפה " " יפה הולך לבית קפה " להתפרע בכיף !!
(אנסה להבא לנשק את הציור!)
כמובן !!
נכון שהציור של X יפה? זה יותר יפה משלי?
שוב זה מראה לך שהמילה "יפה" משמשת עבורו כהגדרה ל"אישור" על התנהלות נכונה ולא מבחינה אסטתית .
הוא הרי קטון ולא מסוגל בכלל להשוות ולחשוב שאחותו מתקדמת לגילה והוא לא .
התשובה כאן : "מה פתאום?" - זה יפה{} (על שלו) ... וזה יפה{} (על שלה) ואני אוהבת שאתם כאלה חרוצים ואוהבים לעבוד !!
חרוצים ואוהבים לעבוד זה הרבה יותר חשוב להתקדמות מאשר היפה הזה כל הזמן.
(לצערי בציור אני כמו אמא נמרה, עם אותה ילדה קטנה חסומה שם בפנים..)
תחגגי על הילדים שלך ! תתקשקשי כמוהם . תרפאי את הילדה שבתוכך .
ועוד משהו : תפסיקי להציע לו . שבי לצייר / להתקשקש למען עצמך בכיף .. ואם הוא ירצה להצטרף 'תואילי בטובך' להסכים לו .
ואם שלושתכם מציירים והוא מתחיל עם ה "יפה" שלו , אל תשכחי לתת גם לציור שלך ..!
אספר לך משהו קטן :כשהייתי מורה לציור (עכשיו אני בפנסיה) הייתי אומרת לפעמים לילדים :
"תשמעו , נורא מתחשק לי לצייר .. אז מוכנים לא לפנות אלי כמה זמן .. שאני אספיק להנות קצת... ? "
אין לי מספיק מילים לתאר לך איזו אוירה מקסימה היתה משתררת בכיתה .. כולנו ציירנו והיה כיף .
ואשמח לשמוע אם את מקיימת סדנאות לגננות או להורים.
כן אני מקיימת בשמחה למי שמתארגן לכך , אני לא מארגנת בעצמי.
@} עכשיו אני ממש חייבת לטוס...
ובמיוחד עם דנדי, שבנה מזכיר לי קצת את בני...
גם אני מוצאת דמיון ביניהם (פעם אפילו בדקתי להיות בטוחה שאני עונה לה באמת ולא לך ) @}
לראשונה גם נראה שאף אחד אינו מוטרד מהמוטוריקה העדינה של בני - הגננת אמרה לי שהיא לא רואה שום סיבה לדאוג. גם אני לא.
(שיטת רג'יו אמיליה). !
(עדיין משרבט בדומה לבן של דנדי.) זה לא "עדיין " זה אחלה!
ראשית אפשר לשרבט כל החיים מתוך בחירה ועדיין האמנות 'משרתת' את הנפש ואת הגוף.
שנית הוא בן ארבע ורבע !!!|תינוק| במונחים של הציור הילדי . ילד קטון , הכל עוד לפניו . חייבים לשדר זאת בגדול .
מה שמצער אותי זה שהוא כל הזמן שואל אמא, זה יפה? זה יפה?
למעשה הוא זקוק לאישור . ה"יפה שאת חושבת זה לא ה"יפה" שהוא חושב
התשובה הכי טובה היא :"בטח יפה" , " יפה רוצה לשתות קפה" "יפה לא רוצה לצאת מהפה " " יפה הולך לבית קפה " להתפרע בכיף !!
(אנסה להבא לנשק את הציור!)
כמובן !!
נכון שהציור של X יפה? זה יותר יפה משלי?
שוב זה מראה לך שהמילה "יפה" משמשת עבורו כהגדרה ל"אישור" על התנהלות נכונה ולא מבחינה אסטתית .
הוא הרי קטון ולא מסוגל בכלל להשוות ולחשוב שאחותו מתקדמת לגילה והוא לא .
התשובה כאן : "מה פתאום?" - זה יפה{} (על שלו) ... וזה יפה{} (על שלה) ואני אוהבת שאתם כאלה חרוצים ואוהבים לעבוד !!
חרוצים ואוהבים לעבוד זה הרבה יותר חשוב להתקדמות מאשר היפה הזה כל הזמן.
(לצערי בציור אני כמו אמא נמרה, עם אותה ילדה קטנה חסומה שם בפנים..)
תחגגי על הילדים שלך ! תתקשקשי כמוהם . תרפאי את הילדה שבתוכך .
ועוד משהו : תפסיקי להציע לו . שבי לצייר / להתקשקש למען עצמך בכיף .. ואם הוא ירצה להצטרף 'תואילי בטובך' להסכים לו .
ואם שלושתכם מציירים והוא מתחיל עם ה "יפה" שלו , אל תשכחי לתת גם לציור שלך ..!
אספר לך משהו קטן :כשהייתי מורה לציור (עכשיו אני בפנסיה) הייתי אומרת לפעמים לילדים :
"תשמעו , נורא מתחשק לי לצייר .. אז מוכנים לא לפנות אלי כמה זמן .. שאני אספיק להנות קצת... ? "
אין לי מספיק מילים לתאר לך איזו אוירה מקסימה היתה משתררת בכיתה .. כולנו ציירנו והיה כיף .
ואשמח לשמוע אם את מקיימת סדנאות לגננות או להורים.
כן אני מקיימת בשמחה למי שמתארגן לכך , אני לא מארגנת בעצמי.
@} עכשיו אני ממש חייבת לטוס...
עקרון הרצף באמנות של ילדים
'מאור פנים' - התנהגות שאני מרבה לייעץ אותה
וודאי, זה שזור לאורך הדף הזה, וכבר אימצתי את העצה הזו בחום, לא רק בהקשר לציור. בכל פעם שאני חושבת על צירוף המילים הזה, אני נזכרת בך וכבר מחייכת (-:
_אם יש צורך , מאחר והיא מאוד ורבלית וחכמה , אפשר גם לומר לה : "תשמעי מתוקונת , הכי טוב זה פשוט לצייר בכיף בלי לשאול כל הזמן אם זה יפה או לא יפה ..... די , אהובה של אמא , זה מעייף אותך לחשוב על זה כל הזמן "
ואז היא , ואפילו בוכה : "אבל לא יוצא לי יפה "
ואז את תוך כדי חיבוק : "מתוקונת , לאחרונה למדתי שגם מה שלא יפה זה יפה ...! !_
המממ... אני לא בטוחה שזה יעבוד איתה. אולי אפשר יהיה פה ושם להפוך את העניין לצחוק, כמו שהצעת לעדידו מתחת, אבל בסופו של דבר השאלה "זה יפה?" תחזור ותעלה ואי-אפשר יהיה לפטור אותה בתשובות מתחמקות (זה ללא ספק יחווה על-ידה כהתחמקות).
למען האמת אין לי בעיה לענות שזה יפה, כי זה באמת יפה בעיני! הציורים שלה כל-כך שמחים שתמיד נעים לי להתבונן בהם, הם פשוט עושים מצב רוח טוב. וזה גם מה שאני אומרת לה. מה דעתך על זה? ההתייחסות היא לרגש שהציורים מעוררים, לצבעוניות, להתנסות שלה בדרכי ציור חדשות (אם אני מבחינה שהיא ציירה משהו שלא ציירה קודם, או ציירה בצורה שונה מאשר בעבר), וכד'. כלומר, אני מנסה לחשוב על תגובות שיש בהן התייחסות לתהליך ולחוויה ולא רק לתוצר.
חשוב שנזכור שהאמנות של הילדה וההתייחסות שלה ל'תוצרת העצמית' שלה משקפים את החיים שלה ואת ההתייחסות שלה לעצמה .
בדיוק! ודווא בגלל זה נראה לי שיהיה קשה לא לתת לה את האישור שהיא כל-כך מבקשת. ברור שהיא זקוקה לתגובה שמוכיחה לה שהיא מצטיינת, שהיא מוצלחת, שהתוצרים שלה זוכים להערכה. (אני יכולה להזדהות עם הדברים האלה בעצמי, במידה מסוימת גם כיום, אבל בעיקר כילדה וכנערה. למותר לציין שאני בת בכורה בעצמי...).
לתת נשיקה לציור יכול להיראות לה נחמד, אבל אני חוששת שזה לא יהיה מספיק. היא כן זקוקה לתגובה המילולית - היא ילדה מילולית מאוד מגיל צעיר.
אשמח להמשיך לדון בזה איתך ולגבש תגובות אפשריות לסיטואציות האלה, שמצד אחד יענו על הצורך של הילדה הספציפית הזו, ומצד שני לא יפריעו ל לפתח בשקט את המנגנון הטבעי והיצירתי שלה. מעניין, אגב, שבתחומי הבעה אחרים אני לא מרגישה קושי כזה מצדה. למשל, היא אוהבת מאוד להמציא סיפורים, להעלות הצגות. ושם היא לא מרגישה נחיתות כלשהי. אולי מפני שהיא באמת מאוד ורבלית ומרגישה שהיא שולטת היטב בכלי הזה.
וודאי, זה שזור לאורך הדף הזה, וכבר אימצתי את העצה הזו בחום, לא רק בהקשר לציור. בכל פעם שאני חושבת על צירוף המילים הזה, אני נזכרת בך וכבר מחייכת (-:
_אם יש צורך , מאחר והיא מאוד ורבלית וחכמה , אפשר גם לומר לה : "תשמעי מתוקונת , הכי טוב זה פשוט לצייר בכיף בלי לשאול כל הזמן אם זה יפה או לא יפה ..... די , אהובה של אמא , זה מעייף אותך לחשוב על זה כל הזמן "
ואז היא , ואפילו בוכה : "אבל לא יוצא לי יפה "
ואז את תוך כדי חיבוק : "מתוקונת , לאחרונה למדתי שגם מה שלא יפה זה יפה ...! !_
המממ... אני לא בטוחה שזה יעבוד איתה. אולי אפשר יהיה פה ושם להפוך את העניין לצחוק, כמו שהצעת לעדידו מתחת, אבל בסופו של דבר השאלה "זה יפה?" תחזור ותעלה ואי-אפשר יהיה לפטור אותה בתשובות מתחמקות (זה ללא ספק יחווה על-ידה כהתחמקות).
למען האמת אין לי בעיה לענות שזה יפה, כי זה באמת יפה בעיני! הציורים שלה כל-כך שמחים שתמיד נעים לי להתבונן בהם, הם פשוט עושים מצב רוח טוב. וזה גם מה שאני אומרת לה. מה דעתך על זה? ההתייחסות היא לרגש שהציורים מעוררים, לצבעוניות, להתנסות שלה בדרכי ציור חדשות (אם אני מבחינה שהיא ציירה משהו שלא ציירה קודם, או ציירה בצורה שונה מאשר בעבר), וכד'. כלומר, אני מנסה לחשוב על תגובות שיש בהן התייחסות לתהליך ולחוויה ולא רק לתוצר.
חשוב שנזכור שהאמנות של הילדה וההתייחסות שלה ל'תוצרת העצמית' שלה משקפים את החיים שלה ואת ההתייחסות שלה לעצמה .
בדיוק! ודווא בגלל זה נראה לי שיהיה קשה לא לתת לה את האישור שהיא כל-כך מבקשת. ברור שהיא זקוקה לתגובה שמוכיחה לה שהיא מצטיינת, שהיא מוצלחת, שהתוצרים שלה זוכים להערכה. (אני יכולה להזדהות עם הדברים האלה בעצמי, במידה מסוימת גם כיום, אבל בעיקר כילדה וכנערה. למותר לציין שאני בת בכורה בעצמי...).
לתת נשיקה לציור יכול להיראות לה נחמד, אבל אני חוששת שזה לא יהיה מספיק. היא כן זקוקה לתגובה המילולית - היא ילדה מילולית מאוד מגיל צעיר.
אשמח להמשיך לדון בזה איתך ולגבש תגובות אפשריות לסיטואציות האלה, שמצד אחד יענו על הצורך של הילדה הספציפית הזו, ומצד שני לא יפריעו ל לפתח בשקט את המנגנון הטבעי והיצירתי שלה. מעניין, אגב, שבתחומי הבעה אחרים אני לא מרגישה קושי כזה מצדה. למשל, היא אוהבת מאוד להמציא סיפורים, להעלות הצגות. ושם היא לא מרגישה נחיתות כלשהי. אולי מפני שהיא באמת מאוד ורבלית ומרגישה שהיא שולטת היטב בכלי הזה.
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
למען האמת אין לי בעיה לענות שזה יפה, כי זה באמת יפה בעיני! @} ברור !! אבל הפתרון לא נמצא מתחת לפנס
שירין ,
אני בטוחה שאת אלף פעם אומרת לה שזה יפה . וברור שזה יפה בעינייך . ואפשר להמשיך להגיד יפה בספונטניות כמה שרוצים.
אבל לפנינו ילדה אשר מגיעה לדמעות סביב הנושא הזה .. !
לפי המנגנון הטבעי היא אמורה עכשיו להיות בשיא של קומבינציות מרתקות , + יכולת להתרכז 3/4 שעה או יותר ולהגיע לסיפוק עמוק מאוד .
כמות האנדורפינים האמורים לטפטף למוחה אמור לגרום לה אושר ולא בכי !
משהו מתוך הפנימיות שלה, יחד עם שיבוש בוטה של המנגנון האמנותי הטבעי המתרחש בימינו , גורם לה לצער רב . זה צער גדול , תאמיני.
היעוץ שנתתי לך כאן מכוון לשנות אצלה דעות קדומות אודות ציור ואמנות אשר השתרשו במחשבתה.
אינני מחפשת איך להתחמק מלהגיד לה "יפה". אלא מחפשת דרך להאיר לה את ה'אמנות' באור אחר .
הייעוץ שנתתי לך כאן מכוון להטות אותה לכוון של משחק-ציור , לכוון של 'הפקר ות מאושרת' , להורדת מתחים בלתי נסבלים שמצטברים בחיים ולא הגיעו לפורקנם .
בדרך כלל המנגנון הטבעי בנוי כך שהאדם/הילד מעבד חוויות יסוד אשר מתקיימות בעולמו .
החודרנות לאמנות הילד , אשר לצערי מתחילה בימנו עוד לפני גיל שנתיים , מונעת מן הילד לעבד את חוויות היסוד האלה .
הילד בעל המנגנון המשובש נמצא ב'אוברדראפט' גדול ומה שקורה עם בתך עכשיו שיש עדות לכך שחסרים לה משאבים :
גם המנגנון משובש וגם החיים מעיקים
אנא , קבלי את דברי באותה אהבה שאני כותבת לך אותם .@}
אני יודעת שאלה מילים קשות לעיכול .
אך יש חדשות טובות . והן :
ניתן לשקם . נסי לעשות את מה שכתבתי ספציפית לילדה שלך . אל תחששי מתגובותיה.(האחרים , דנדי ועדידו, הם בני 4 והאיפיון שלהם אחר)
קחי את ההדרכה הזאת בתוך הקונטכסט של ה'נישות ' שמניתי לפניך .
שתפי אותי במחשבותיך , אם אינך שלמה עדיין לעשות שינוי ביחס הכולל ל'אמנות' , ולגבי אמנות הילד בפרט , בואי נדסקס זאת עוד .
אני יודעת שזה לא פשוט ..
אבל אפשר בהתכתבות לעשות עוד הרבה עבודה.
תודה @}
_היא אוהבת מאוד להמציא סיפורים, להעלות הצגות. ושם היא לא מרגישה נחיתות כלשהי. אולי מפני שהיא באמת מאוד ורבלית ומרגישה שהיא שולטת
היטב בכלי הזה._
הערה חשובה בנושא זה :
אחת הבעיות הקשות עם הציור הילדי בימינו היא שהתוצאה נשארת מול העיניים.
נגינה , זמרה , המחזה , המצאת סיפורים קיימים רק בעת המעשה ואז הם חולפים על דבשם ועל עוקצם .
לא כך הציור הוא נשאר מול העיניים.
שירין ,
אני בטוחה שאת אלף פעם אומרת לה שזה יפה . וברור שזה יפה בעינייך . ואפשר להמשיך להגיד יפה בספונטניות כמה שרוצים.
אבל לפנינו ילדה אשר מגיעה לדמעות סביב הנושא הזה .. !
לפי המנגנון הטבעי היא אמורה עכשיו להיות בשיא של קומבינציות מרתקות , + יכולת להתרכז 3/4 שעה או יותר ולהגיע לסיפוק עמוק מאוד .
כמות האנדורפינים האמורים לטפטף למוחה אמור לגרום לה אושר ולא בכי !
משהו מתוך הפנימיות שלה, יחד עם שיבוש בוטה של המנגנון האמנותי הטבעי המתרחש בימינו , גורם לה לצער רב . זה צער גדול , תאמיני.
היעוץ שנתתי לך כאן מכוון לשנות אצלה דעות קדומות אודות ציור ואמנות אשר השתרשו במחשבתה.
אינני מחפשת איך להתחמק מלהגיד לה "יפה". אלא מחפשת דרך להאיר לה את ה'אמנות' באור אחר .
הייעוץ שנתתי לך כאן מכוון להטות אותה לכוון של משחק-ציור , לכוון של 'הפקר ות מאושרת' , להורדת מתחים בלתי נסבלים שמצטברים בחיים ולא הגיעו לפורקנם .
בדרך כלל המנגנון הטבעי בנוי כך שהאדם/הילד מעבד חוויות יסוד אשר מתקיימות בעולמו .
החודרנות לאמנות הילד , אשר לצערי מתחילה בימנו עוד לפני גיל שנתיים , מונעת מן הילד לעבד את חוויות היסוד האלה .
הילד בעל המנגנון המשובש נמצא ב'אוברדראפט' גדול ומה שקורה עם בתך עכשיו שיש עדות לכך שחסרים לה משאבים :
גם המנגנון משובש וגם החיים מעיקים
אנא , קבלי את דברי באותה אהבה שאני כותבת לך אותם .@}
אני יודעת שאלה מילים קשות לעיכול .
אך יש חדשות טובות . והן :
ניתן לשקם . נסי לעשות את מה שכתבתי ספציפית לילדה שלך . אל תחששי מתגובותיה.(האחרים , דנדי ועדידו, הם בני 4 והאיפיון שלהם אחר)
קחי את ההדרכה הזאת בתוך הקונטכסט של ה'נישות ' שמניתי לפניך .
שתפי אותי במחשבותיך , אם אינך שלמה עדיין לעשות שינוי ביחס הכולל ל'אמנות' , ולגבי אמנות הילד בפרט , בואי נדסקס זאת עוד .
אני יודעת שזה לא פשוט ..
אבל אפשר בהתכתבות לעשות עוד הרבה עבודה.
תודה @}
_היא אוהבת מאוד להמציא סיפורים, להעלות הצגות. ושם היא לא מרגישה נחיתות כלשהי. אולי מפני שהיא באמת מאוד ורבלית ומרגישה שהיא שולטת
היטב בכלי הזה._
הערה חשובה בנושא זה :
אחת הבעיות הקשות עם הציור הילדי בימינו היא שהתוצאה נשארת מול העיניים.
נגינה , זמרה , המחזה , המצאת סיפורים קיימים רק בעת המעשה ואז הם חולפים על דבשם ועל עוקצם .
לא כך הציור הוא נשאר מול העיניים.
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
_ואני אוהבת שאתם כאלה חרוצים ואוהבים לעבוד !!
חרוצים ואוהבים לעבוד זה הרבה יותר חשוב להתקדמות מאשר היפה הזה כל הזמן._
בקר טוב שירין ,
המשכתי להרהר בקשר אלייך ולבתך.
מצאתי שדווקא יש מה לקחת מהשיחות עם דנדי ועדידו ולא כמו שאמרתי בהתחלה שהאיפיונים שונים.
האיפיונים באמת שונים אבל יש מה לקחת משם כדי לבנות אצלה גישה שהכל לגיטימי בציור ו"היופי" קשור גם לאוירה כיפית שהבנאדם מאפשר לעצמו.
אסביר ת'עצמי :
הבת שלך כרגע , (הדגש הוא על "כרגע") שבויה לחלוטין בפלא ובקסם של הציור "האמיתי" שזה המושגים החזותיים.(אינני כותבת "הציור הריאליסטי" כי זה לא , אבל השלב הסכמתי נחווה כריאליסטי ע"י הילדים ). זה הפלא של ה'מציאות המדומה' וכל דבר אחר נחשב 'פאסה' ..
יש מקום ללגיטימציה של שירבוט פרוע , לגיטימציה של קומבינציות מעניינות כדי לפתוח מקום לקצת 'אויר' תוך כדי הבנה שלנו שבאמת מה שהכי מעניין אותה עכשיו זה פיתוח הסכימות שלה .
אז היא אמרה שהיא התכוונה לציור אחר, שהיא תוכל להעתיק ממני או שאני אעתיק ממנה...
היא רצתה לקבוע לך מה את תציירי וכאן בדיוק הענין , -את כאדם בוגר כבר לא בשלב השבטי !
היא רצתה שאת תציירי "ריאליסטי" / סכמתי. ולא רצוי לחשוף אותה להעתיק סכימות שלך כי רצוי להשאיר לה שדה /מרחב עצמאי לפתרוןנות גראפיים(עם החברה זה שונה).
כאן יש הזדמנות להבהיר לה שילדים מציירים בצורה מיוחדת , שאת אוהבת איך ילדים מציירים , ואת מוכנה לשחק ב"אמא מעתיקה מילדה ".
כאן יש הזדמנות לעשות הבחנות שלא קשורות רק לשאלת ה"יפה" . יש הבדלים ברורים בין ילדים ומבוגרים ורצוי לקבל אותם בפשטות ולא בהתנשאות של המבוגר על הילד.
כאן יש לך הזדמנות להנות בכיף מהסכימות שלה ועל ידי כך לחזק את מעמדה בעיני עצמה.
זאת פעם ראשונה שאני מציעה לעשות כך .אני מנסה למצוא משהו שמשדר לה כבוד על ידי עשייה ולא ע"י מילים .
אשמח לשמוע ממך אם זה מצליח.
וגם כשאתן עובדות ביחד ראוי לשבח את החריצות והשמחה שאתן חוות ולהניח לשאלת ה"יפה". ברור שיפה @}
ומתי וכיצד מטפחים את הייחודיות והיצירתיות האישית (או שזה פשוט בא לבד???).
היצירתיות והיחודיות , כמו שאת אומרת ,- זה פשוט בא לבד . כרגע זה גיל "שכל השבט" עושה ביחד .
יצירתיות זאת תכונה טבעית .ההורה או המורה היצירתי הוא זה אשר נותן ליצירתיות הטבעית להתקיים . (זה קשה לרוב המורים וההורים).
ויחודיות זה דבר אשר קיים בכל אדם והיא מתפתחת יחד עם האינדיוידואציה . לא רצוי לחדד את 'המיוחד' .. זה מכניס רעש מיותר למערכת הרגשית.
@}
חרוצים ואוהבים לעבוד זה הרבה יותר חשוב להתקדמות מאשר היפה הזה כל הזמן._
בקר טוב שירין ,
המשכתי להרהר בקשר אלייך ולבתך.
מצאתי שדווקא יש מה לקחת מהשיחות עם דנדי ועדידו ולא כמו שאמרתי בהתחלה שהאיפיונים שונים.
האיפיונים באמת שונים אבל יש מה לקחת משם כדי לבנות אצלה גישה שהכל לגיטימי בציור ו"היופי" קשור גם לאוירה כיפית שהבנאדם מאפשר לעצמו.
אסביר ת'עצמי :
הבת שלך כרגע , (הדגש הוא על "כרגע") שבויה לחלוטין בפלא ובקסם של הציור "האמיתי" שזה המושגים החזותיים.(אינני כותבת "הציור הריאליסטי" כי זה לא , אבל השלב הסכמתי נחווה כריאליסטי ע"י הילדים ). זה הפלא של ה'מציאות המדומה' וכל דבר אחר נחשב 'פאסה' ..
יש מקום ללגיטימציה של שירבוט פרוע , לגיטימציה של קומבינציות מעניינות כדי לפתוח מקום לקצת 'אויר' תוך כדי הבנה שלנו שבאמת מה שהכי מעניין אותה עכשיו זה פיתוח הסכימות שלה .
אז היא אמרה שהיא התכוונה לציור אחר, שהיא תוכל להעתיק ממני או שאני אעתיק ממנה...
היא רצתה לקבוע לך מה את תציירי וכאן בדיוק הענין , -את כאדם בוגר כבר לא בשלב השבטי !
היא רצתה שאת תציירי "ריאליסטי" / סכמתי. ולא רצוי לחשוף אותה להעתיק סכימות שלך כי רצוי להשאיר לה שדה /מרחב עצמאי לפתרוןנות גראפיים(עם החברה זה שונה).
כאן יש הזדמנות להבהיר לה שילדים מציירים בצורה מיוחדת , שאת אוהבת איך ילדים מציירים , ואת מוכנה לשחק ב"אמא מעתיקה מילדה ".
כאן יש הזדמנות לעשות הבחנות שלא קשורות רק לשאלת ה"יפה" . יש הבדלים ברורים בין ילדים ומבוגרים ורצוי לקבל אותם בפשטות ולא בהתנשאות של המבוגר על הילד.
כאן יש לך הזדמנות להנות בכיף מהסכימות שלה ועל ידי כך לחזק את מעמדה בעיני עצמה.
זאת פעם ראשונה שאני מציעה לעשות כך .אני מנסה למצוא משהו שמשדר לה כבוד על ידי עשייה ולא ע"י מילים .
אשמח לשמוע ממך אם זה מצליח.
וגם כשאתן עובדות ביחד ראוי לשבח את החריצות והשמחה שאתן חוות ולהניח לשאלת ה"יפה". ברור שיפה @}
ומתי וכיצד מטפחים את הייחודיות והיצירתיות האישית (או שזה פשוט בא לבד???).
היצירתיות והיחודיות , כמו שאת אומרת ,- זה פשוט בא לבד . כרגע זה גיל "שכל השבט" עושה ביחד .
יצירתיות זאת תכונה טבעית .ההורה או המורה היצירתי הוא זה אשר נותן ליצירתיות הטבעית להתקיים . (זה קשה לרוב המורים וההורים).
ויחודיות זה דבר אשר קיים בכל אדם והיא מתפתחת יחד עם האינדיוידואציה . לא רצוי לחדד את 'המיוחד' .. זה מכניס רעש מיותר למערכת הרגשית.
@}
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אני יודעת שההתפתחות של כל פרט היא למעשה חזרה על ההתפתחות הפילוגנטית. האם לכך התכוונת?
כן.
וזה נכון לא רק מבחינה פיזיולוגית אלא גם באופן החשיבה . הפתרונות הגראפיים הם שיקוף של צורת החשיבה והאמנות של ילדים משקפת זאת .
האמנות של ילדים בין גיל 2-17 משקפת את תולדות האמנות . זה פלא בפני עצמו.
כן.
וזה נכון לא רק מבחינה פיזיולוגית אלא גם באופן החשיבה . הפתרונות הגראפיים הם שיקוף של צורת החשיבה והאמנות של ילדים משקפת זאת .
האמנות של ילדים בין גיל 2-17 משקפת את תולדות האמנות . זה פלא בפני עצמו.
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה שלום,
שאלה - אם בני חזר מהגן עם יצירה כלהלן - קרטון שעליו הוא הדביק קופסאות של מעדנים, וצורות מקרטון, וקינח בנצנצנים, אבל הוא הסביר לי במשך 10 דקות איזה מכונה הוא הכין כאן, ומה היא בדיוק עושה. אם נתעלם לרגע מהנצנצנים (שהפריעו לו גם בהסבר על המכונה...) זה היה נשמע לי בסדר, כלומר בניגוד ליתר הדברים שהם עושים שם, שזה ברור שהוא לא מביא שום דבר מעצמו ל"יצירה", כאן הוא ממש ביטא את עצמו, אמנם לא באופן הפשוט שאנחנו מדברים עליו, אבל עדיין...
מה את אומרת?
וציטוט של אחיינית שעלתה לכיתה א': אח שלה שאל אותה אם הם מציירים בבית הספר, אז היא ענתה: "לא, לצייר זה כיף, בבית הספר לומדים..."
שאלה - אם בני חזר מהגן עם יצירה כלהלן - קרטון שעליו הוא הדביק קופסאות של מעדנים, וצורות מקרטון, וקינח בנצנצנים, אבל הוא הסביר לי במשך 10 דקות איזה מכונה הוא הכין כאן, ומה היא בדיוק עושה. אם נתעלם לרגע מהנצנצנים (שהפריעו לו גם בהסבר על המכונה...) זה היה נשמע לי בסדר, כלומר בניגוד ליתר הדברים שהם עושים שם, שזה ברור שהוא לא מביא שום דבר מעצמו ל"יצירה", כאן הוא ממש ביטא את עצמו, אמנם לא באופן הפשוט שאנחנו מדברים עליו, אבל עדיין...
מה את אומרת?
וציטוט של אחיינית שעלתה לכיתה א': אח שלה שאל אותה אם הם מציירים בבית הספר, אז היא ענתה: "לא, לצייר זה כיף, בבית הספר לומדים..."
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי דנדי
כאן הוא ממש ביטא את עצמו,...... נכון
אני שמחה שאת מעלה את הנושא .
כל דבר שילדים עושים בגיל זה הוא באופן של שרבוט . כלומר , הוא לוקח קופסאות מסוגים שונים זה שווה ערך לקוים מסוגים שונים.. והוא מחבר אותם ביחד זה שווה ערך לקומבינציה . הוא קורא לזה בשם , - זה שווה ערך ל 'כינוי צורות בשם'.
מדוע שרבוט ולא סכימה ? - כי , לפי מה שנראה לי הוא חיבר דברים ותוך כדי עבודה זה צמח להיות המכונה אשר עושה מה שעושה.
זה יהיה מקביל לסכימה כאשר הוא ידע מראש שבכוונתו לעשות מכונה 'כזאת וכזאת' .
למעשה זה לא כל כך חשוב כרגע לעשות את ההבחנה הזאת.
כוונתי היא לומר שזה בדיוק האופן של הביטוי העצמי שאנו מדברים עליו .
ואם אפשר היה לתת לו פשוט לשחק ולחבר ככה עוד ועוד (בלי לקבוע מראש מה הולך 'לצאת מזה' !!) , כי אז היינו נותנים לו אפשרות לבטא את עצמו ,
את החושים שלו , את המחשבות והרעיונות שלו אפילו אם אנחנו לא ממש נדע מה הם היו !
מעניין שהזכרת את בית הספר . @}
פנתה אלי מפקחת ממשרד החינוך בבקשה לעשות השתלמות למורים בנושא :התפתחות ציור הילד.
שאלתי אותה אם אפשר להציע למורות וגננות מאיזורי פיקוח אחרים אשר מעוניינות.
תשובתה היתה שהגננות יכולות להשתתף אך לא יוכלו לקבל על כך גמול. (לדעתי אם יבקשו אישור מהמפקחת הישירה שלהן , אולי יקבלו).
לגבי מורות תשובתה היתה שמורות לאמנות בודאי יוכלו להשתתף ויוכלו לקבל גמול השתלמות.
@}
כאן הוא ממש ביטא את עצמו,...... נכון
אני שמחה שאת מעלה את הנושא .
כל דבר שילדים עושים בגיל זה הוא באופן של שרבוט . כלומר , הוא לוקח קופסאות מסוגים שונים זה שווה ערך לקוים מסוגים שונים.. והוא מחבר אותם ביחד זה שווה ערך לקומבינציה . הוא קורא לזה בשם , - זה שווה ערך ל 'כינוי צורות בשם'.
מדוע שרבוט ולא סכימה ? - כי , לפי מה שנראה לי הוא חיבר דברים ותוך כדי עבודה זה צמח להיות המכונה אשר עושה מה שעושה.
זה יהיה מקביל לסכימה כאשר הוא ידע מראש שבכוונתו לעשות מכונה 'כזאת וכזאת' .
למעשה זה לא כל כך חשוב כרגע לעשות את ההבחנה הזאת.
כוונתי היא לומר שזה בדיוק האופן של הביטוי העצמי שאנו מדברים עליו .
ואם אפשר היה לתת לו פשוט לשחק ולחבר ככה עוד ועוד (בלי לקבוע מראש מה הולך 'לצאת מזה' !!) , כי אז היינו נותנים לו אפשרות לבטא את עצמו ,
את החושים שלו , את המחשבות והרעיונות שלו אפילו אם אנחנו לא ממש נדע מה הם היו !
מעניין שהזכרת את בית הספר . @}
פנתה אלי מפקחת ממשרד החינוך בבקשה לעשות השתלמות למורים בנושא :התפתחות ציור הילד.
שאלתי אותה אם אפשר להציע למורות וגננות מאיזורי פיקוח אחרים אשר מעוניינות.
תשובתה היתה שהגננות יכולות להשתתף אך לא יוכלו לקבל על כך גמול. (לדעתי אם יבקשו אישור מהמפקחת הישירה שלהן , אולי יקבלו).
לגבי מורות תשובתה היתה שמורות לאמנות בודאי יוכלו להשתתף ויוכלו לקבל גמול השתלמות.
@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
איזה יופי! ברגע שיהיו לך פרטים על ההשתלמות, תעבירי, ואני אעביר הלאה לגננות/מורות באיזור שלנו.
-
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה שלום וברכה,
בני בן ה-3.10 מתחיל לתת שמות וצורות לציורים שלו, יותר מאשר בעבר.
לפני כמה ימים התחיל לצייר (שוב ושוב) עיגול שמתוכו יוצאים קווים, הוא קורא לזה "שמש". שאלתי אותו מי לימד אותו לצייר שמש והוא ענה "סבא". אבל אחרי כמה ימים תיקן ואמר "אני לימדתי את עצמי, בגן".
היום ראיתי שהוא מתכנן, בזמן הציור, לצייר "קוביית שוקולד", ואכן צייר צורה מרובעת וכמה נקודות אקראיות בפנים. אח"כ רצה לצייר שוב עיגול של שמש, אבל יצא לו קו ישר מצד אחד, ואז קרא לזה "פטרייה", הוסיף לחצי העיגול "רגל" למטה - זה אכן נראה כמו פטרייה - ואז עוד המון קווים בצד של הרגל, "שהיא תעמוד טוב ולא תיפול".
הרבה פעמים הוא מדבר על הציורים שלו תוך כדי, אבל זו הפעם הראשונה שאני רואה שמה שיוצא לו באמת דומה למה שהוא מדבר עליו.
אין לו כמעט התערבויות בציור (למעט סבתא שלימדה אותו "חיריק חיריק קו מתוח..." והוא חוזר על הציור הזה לפעמים, מצייר 2 נקודות כעיניים, ומתחתן פה. מה לעשות). מהגן זה לא הגיע כנראה, כי מסתבר שהגננת שם, לאושרי, מכירה את הגישה של מלכה האס ומיישמת אותה.
מה לדעתך קורה פה? קפיצה התפתחותית או סימן להתערבות כלשהי שקרתה?
בני בן ה-3.10 מתחיל לתת שמות וצורות לציורים שלו, יותר מאשר בעבר.
לפני כמה ימים התחיל לצייר (שוב ושוב) עיגול שמתוכו יוצאים קווים, הוא קורא לזה "שמש". שאלתי אותו מי לימד אותו לצייר שמש והוא ענה "סבא". אבל אחרי כמה ימים תיקן ואמר "אני לימדתי את עצמי, בגן".
היום ראיתי שהוא מתכנן, בזמן הציור, לצייר "קוביית שוקולד", ואכן צייר צורה מרובעת וכמה נקודות אקראיות בפנים. אח"כ רצה לצייר שוב עיגול של שמש, אבל יצא לו קו ישר מצד אחד, ואז קרא לזה "פטרייה", הוסיף לחצי העיגול "רגל" למטה - זה אכן נראה כמו פטרייה - ואז עוד המון קווים בצד של הרגל, "שהיא תעמוד טוב ולא תיפול".
הרבה פעמים הוא מדבר על הציורים שלו תוך כדי, אבל זו הפעם הראשונה שאני רואה שמה שיוצא לו באמת דומה למה שהוא מדבר עליו.
אין לו כמעט התערבויות בציור (למעט סבתא שלימדה אותו "חיריק חיריק קו מתוח..." והוא חוזר על הציור הזה לפעמים, מצייר 2 נקודות כעיניים, ומתחתן פה. מה לעשות). מהגן זה לא הגיע כנראה, כי מסתבר שהגננת שם, לאושרי, מכירה את הגישה של מלכה האס ומיישמת אותה.
מה לדעתך קורה פה? קפיצה התפתחותית או סימן להתערבות כלשהי שקרתה?
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אח"כ רצה לצייר שוב עיגול של שמש, אבל יצא לו קו ישר מצד אחד, ואז קרא לזה "פטרייה", הוסיף לחצי העיגול "רגל" למטה - זה אכן נראה כמו פטרייה - ואז עוד המון קווים בצד של הרגל, "שהיא תעמוד טוב ולא תיפול".
הי קרוטונית !
תודה לך על התיאור המדויק . בדיוק אופייני לגיל ואופייני למנגנון הטבעי . יש רק שיבושון קטן ואפשר כבר עכשיו לטפל בו .
שלוש וחצי - ארבע , זה הגיל שבו ילדים מתחילים לכנות בשמות את מה 'שיוצא להם' במקרה .
מה קרה דוקא עכשיו? למעשה זה שלב שיא בשירבוט אשר בו לילד יש כבר אוצר גדול של סימנים ואוצר נאה של 'הרכבים' . העיגול אשר ממנו יוצאים קוים נקרא בשפה המקצועית
"מוקד מקרין".הקומבינציות האלה לא יוצאות במקרה אלא נוצרות בתהליך עקבי וארוך של סלקציה וקומבינציה . התהליך איננו מודע לילד
הי קרוטונית !
תודה לך על התיאור המדויק . בדיוק אופייני לגיל ואופייני למנגנון הטבעי . יש רק שיבושון קטן ואפשר כבר עכשיו לטפל בו .
שלוש וחצי - ארבע , זה הגיל שבו ילדים מתחילים לכנות בשמות את מה 'שיוצא להם' במקרה .
מה קרה דוקא עכשיו? למעשה זה שלב שיא בשירבוט אשר בו לילד יש כבר אוצר גדול של סימנים ואוצר נאה של 'הרכבים' . העיגול אשר ממנו יוצאים קוים נקרא בשפה המקצועית
"מוקד מקרין".הקומבינציות האלה לא יוצאות במקרה אלא נוצרות בתהליך עקבי וארוך של סלקציה וקומבינציה . התהליך איננו מודע לילד
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי קרוטונית ..
הפלוני הזאת היא אני , חוה בת חיים על מחשב אחר .. לחצתי בטעות על הוסף לדף כשרציתי בעצם להפסיק לכתוב .
אמשיך בערב מהבית. להת' @}
הפלוני הזאת היא אני , חוה בת חיים על מחשב אחר .. לחצתי בטעות על הוסף לדף כשרציתי בעצם להפסיק לכתוב .
אמשיך בערב מהבית. להת' @}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שלום חווה.
התייעצתי כאן כמה פעמים בעבר.
הבת שלי כבר בת שנה ושבעה וחצי חודשים, ולאחרונה חזרה לשרבט, אז חזרתי להציע את הצבעים והנייר.
ובדיון עם בן זוגי על הנושא עלתה ההתלבטות והחשש שלו (שמשותף גם לי) מכך שהנושא והצורך שלנו להגן על הקטנה מפני התערבויות ביצירה שלה יכול לגרום לכך שכל סיטואציה שבה היא מציירת תהפוך למין ויכוח/דיון/מסע הסברה עם הסובבים, שהיא בטוח תבין שיש כאן עניין רגיש. ושעצם הקישור של סיטואצית הציור עם הדיונים החוזרים בנושא יכולים לגרום לה לא לרצות לצייר.
הוא בגישה של לשתף את המשפחה הקרובה במה שחשוב לנו אבל לתת לדברים להתרחש בלי לעשות עניין בכל פעם שאנחנו או היא נפגשים עם חברים/שכנים וחשופים להערות, התערבויות, שאלות וציורים של מבוגרים/ילדים אחרים שמושפעים מהם.
אני מאוד מבינה את זה וגם רוצה לא לעשות מזה עניין ומצד שני רוצה להגן עליה. וודווקא בגלל שאני רואה כמה זה שכיח שמבוגרים מציירים לילדים או שואלים אותם מה הם ציירו, או מציירים בשבילם. והכל מכוונות טובות וממקום של רצון להתקרב וליצור קשר עם הילד.
מה עושים?
התייעצתי כאן כמה פעמים בעבר.
הבת שלי כבר בת שנה ושבעה וחצי חודשים, ולאחרונה חזרה לשרבט, אז חזרתי להציע את הצבעים והנייר.
ובדיון עם בן זוגי על הנושא עלתה ההתלבטות והחשש שלו (שמשותף גם לי) מכך שהנושא והצורך שלנו להגן על הקטנה מפני התערבויות ביצירה שלה יכול לגרום לכך שכל סיטואציה שבה היא מציירת תהפוך למין ויכוח/דיון/מסע הסברה עם הסובבים, שהיא בטוח תבין שיש כאן עניין רגיש. ושעצם הקישור של סיטואצית הציור עם הדיונים החוזרים בנושא יכולים לגרום לה לא לרצות לצייר.
הוא בגישה של לשתף את המשפחה הקרובה במה שחשוב לנו אבל לתת לדברים להתרחש בלי לעשות עניין בכל פעם שאנחנו או היא נפגשים עם חברים/שכנים וחשופים להערות, התערבויות, שאלות וציורים של מבוגרים/ילדים אחרים שמושפעים מהם.
אני מאוד מבינה את זה וגם רוצה לא לעשות מזה עניין ומצד שני רוצה להגן עליה. וודווקא בגלל שאני רואה כמה זה שכיח שמבוגרים מציירים לילדים או שואלים אותם מה הם ציירו, או מציירים בשבילם. והכל מכוונות טובות וממקום של רצון להתקרב וליצור קשר עם הילד.
מה עושים?
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה יקרה,
תודה על שחזרת וחשבת והעמקת בשאלות שלי. אני מעריכה את זה מאוד. קצת נעלמתי מכאן בגלל קוצר זמן, וכשחזרתי חיכה לי הרבה חומר למחשבה.
כאן יש הזדמנות להבהיר לה שילדים מציירים בצורה מיוחדת , שאת אוהבת איך ילדים מציירים , ואת מוכנה לשחק ב"אמא מעתיקה מילדה ".
זה נשמע כמו פתרון מצוין למצב שנוצר! זה בהחלט משהו שהבת שלי תשמח לקבל. יופי של רעיון! למעשה, היא עושה את זה באופן ספונטני עם אבא שלה, שמקוטלג על-ידה כמישהו שלא יודע לצייר והיא מנסה ללמד אותו אנסה את זה בין שתינו ואספר לך איך הלך.
שוב תודה רבה!
תודה על שחזרת וחשבת והעמקת בשאלות שלי. אני מעריכה את זה מאוד. קצת נעלמתי מכאן בגלל קוצר זמן, וכשחזרתי חיכה לי הרבה חומר למחשבה.
כאן יש הזדמנות להבהיר לה שילדים מציירים בצורה מיוחדת , שאת אוהבת איך ילדים מציירים , ואת מוכנה לשחק ב"אמא מעתיקה מילדה ".
זה נשמע כמו פתרון מצוין למצב שנוצר! זה בהחלט משהו שהבת שלי תשמח לקבל. יופי של רעיון! למעשה, היא עושה את זה באופן ספונטני עם אבא שלה, שמקוטלג על-ידה כמישהו שלא יודע לצייר והיא מנסה ללמד אותו אנסה את זה בין שתינו ואספר לך איך הלך.
שוב תודה רבה!
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
בקר טוב קרוטונית מהמרק הגדול ,
אמשיך מהמקום שהפסקתי אתמול . אני מצטטת את המשפט האחרון:
_העיגול אשר ממנו יוצאים קוים נקרא בשפה המקצועית
"מוקד מקרין". הקומבינציות האלה לא יוצאות במקרה אלא נוצרות בתהליך עקבי וארוך של סלקציה וקומבינציה . התהליך איננו מודע לילד_ ומעל הכל ה :
התהליך לא נפסק , עכשיו , כאשר מתחיל 'כינוי צורות בשם' . (גם זה מונח מקצועי).
שתי מילים על התהליך : זה למעשה תהליך רב מימדי של חקר וגילוי . התהליך מתרחש כל הזמן אפילו בעוברות ברובדים התחלתיים ביותר של זיקות גומלין עם ה'מציאות' המתרחשת בתוך ומחוץ לגוף האם - קולות , רגישות לראיה, תחושות מגע בקצות האצבעות ובעור..
זהו תהליך קינאסטתי - תחושה-תנועה אשר מאפיין את החיים.
כשהאדם תינוק העין 'צדה' את הסימנים , האדם / המוח מעניק לסימנים משמעות , ומתחיל התהליך הגראפי שהוא רק חלק קטן מכל ההתרחשות הקינאסטתית .
קרוטונית ,
הבן שלך נמצא בתוך התהליך ונמצא במצב טוב :
יש לו אוצר של שירבוטים (פרי חקר וגילוי של למעלה משנתיים ) . מה שנראה לך 'קפיצה התפתחותית' זה פשוט שלב טבעי אשר נגלה עכשיו למבוגרים בגלל ה'כינוי בשם' .אני מאושרת עבור בנך ועבורכם ועבור הגננת ! @}
ולענין השיבוש הקטן : אל תתבלבלו ! אל תתמקדו עכשיו יותר מידי בתוצר . ההתלהבות היא בלתי נמנעת אבל מאור פנים מספיק , אחרת זוהי התרכזות יתר בילד וכידוע , זו פועלת לרעתו .
המוקד המקרין שהילד קורא לו שמש , הוא מקור לכל התצורות ! הנה 'הפטריה' - זוהי המחשה מעולה אשר מראה לך איך המוח של הילד עובד .
אל תמהרו למקם לו את השמש במרום הדף! - זוהי שגיאה נפוצה ביותר. (עדכנו את החברים , עדכנו את הסבים והדודים)
ובאותנ מידה אל תעודדו את הילד לתת שמות לדברים כי המוקד המקרין ממשיך 'לעבוד' לכל הכיוונים .
השיבושון שאני רואה אצלו זה :
היום ראיתי שהוא מתכנן, בזמן הציור, לצייר "קוביית שוקולד",
אני מתמקדת כרגע במילה "מתכנן" - זה תכנון ברמה התחלתית שהוא חלק מבורך בתהליך אך מבוגרים נוטים להדגיש את התכנון כערך גדול ולא היא בגיל זה . וראית בעצמך:
אבל יצא לו קו ישר מצד אחד, ואז קרא לזה "פטרייה", הוסיף לחצי העיגול "רגל" למטה - זה אכן נראה כמו פטרייה - ואז עוד המון קווים בצד של הרגל, "שהיא תעמוד טוב ולא תיפול".
הילד מצויד בתוך המנגנון היצירתי הטבעי בתכונה אשר מנחה אותו להפיק תועלת ממה שקרה לציור 'במקרה' . אם ממוקדים מידי בתוצר מאבדים את התכונה המבורכת הזאת .
תכונה זו נדרשת כל החיים. ראו הוזהרתם. ( ) .
אני מתכוונת במיוחד לסבתא חיריק חיריק קו מתוח , (לפי זה אני יודעת שהיא בת הדור שלי ...)
אנא ! מיצאו רגע שקט שלא בנוכחות הילד , ספרו לה על המנגנון הטבעי , תנו לה אולי לקרוא כאן בדף , ובקשו ממנה בשמי לחדול מהצגת 'מופתים' כאלה . ילדים מגלים תוך כדי התפתחות המוקדים המקרינים , דרך המנדלות , את הפרצוף ואת הגוף . וזה אושר אמיתי.
אם סבתא או מישהו , רוצה פעם לצייר בחברת הילד , שיסתפק בכל מיני 'שמשות' , - מוקדים מקרינים עם כל מיני קוים ויקפיד על פה סגור .
המבוגר לא צריך ללמד את הילד לצייר ! אלא להניח לו תוך 'מאור פנים' להתפתח .
נדיר בימינו למצוא ילד עם מנגנון ציור טבעי כל כך תקין !
וחשוב להדגיש : מנגנון ציור טבעי תקין מצביע על תקינות כללית !
ברכותי וד"ש לגננת.
@}
אמשיך מהמקום שהפסקתי אתמול . אני מצטטת את המשפט האחרון:
_העיגול אשר ממנו יוצאים קוים נקרא בשפה המקצועית
"מוקד מקרין". הקומבינציות האלה לא יוצאות במקרה אלא נוצרות בתהליך עקבי וארוך של סלקציה וקומבינציה . התהליך איננו מודע לילד_ ומעל הכל ה :
התהליך לא נפסק , עכשיו , כאשר מתחיל 'כינוי צורות בשם' . (גם זה מונח מקצועי).
שתי מילים על התהליך : זה למעשה תהליך רב מימדי של חקר וגילוי . התהליך מתרחש כל הזמן אפילו בעוברות ברובדים התחלתיים ביותר של זיקות גומלין עם ה'מציאות' המתרחשת בתוך ומחוץ לגוף האם - קולות , רגישות לראיה, תחושות מגע בקצות האצבעות ובעור..
זהו תהליך קינאסטתי - תחושה-תנועה אשר מאפיין את החיים.
כשהאדם תינוק העין 'צדה' את הסימנים , האדם / המוח מעניק לסימנים משמעות , ומתחיל התהליך הגראפי שהוא רק חלק קטן מכל ההתרחשות הקינאסטתית .
קרוטונית ,
הבן שלך נמצא בתוך התהליך ונמצא במצב טוב :
יש לו אוצר של שירבוטים (פרי חקר וגילוי של למעלה משנתיים ) . מה שנראה לך 'קפיצה התפתחותית' זה פשוט שלב טבעי אשר נגלה עכשיו למבוגרים בגלל ה'כינוי בשם' .אני מאושרת עבור בנך ועבורכם ועבור הגננת ! @}
ולענין השיבוש הקטן : אל תתבלבלו ! אל תתמקדו עכשיו יותר מידי בתוצר . ההתלהבות היא בלתי נמנעת אבל מאור פנים מספיק , אחרת זוהי התרכזות יתר בילד וכידוע , זו פועלת לרעתו .
המוקד המקרין שהילד קורא לו שמש , הוא מקור לכל התצורות ! הנה 'הפטריה' - זוהי המחשה מעולה אשר מראה לך איך המוח של הילד עובד .
אל תמהרו למקם לו את השמש במרום הדף! - זוהי שגיאה נפוצה ביותר. (עדכנו את החברים , עדכנו את הסבים והדודים)
ובאותנ מידה אל תעודדו את הילד לתת שמות לדברים כי המוקד המקרין ממשיך 'לעבוד' לכל הכיוונים .
השיבושון שאני רואה אצלו זה :
היום ראיתי שהוא מתכנן, בזמן הציור, לצייר "קוביית שוקולד",
אני מתמקדת כרגע במילה "מתכנן" - זה תכנון ברמה התחלתית שהוא חלק מבורך בתהליך אך מבוגרים נוטים להדגיש את התכנון כערך גדול ולא היא בגיל זה . וראית בעצמך:
אבל יצא לו קו ישר מצד אחד, ואז קרא לזה "פטרייה", הוסיף לחצי העיגול "רגל" למטה - זה אכן נראה כמו פטרייה - ואז עוד המון קווים בצד של הרגל, "שהיא תעמוד טוב ולא תיפול".
הילד מצויד בתוך המנגנון היצירתי הטבעי בתכונה אשר מנחה אותו להפיק תועלת ממה שקרה לציור 'במקרה' . אם ממוקדים מידי בתוצר מאבדים את התכונה המבורכת הזאת .
תכונה זו נדרשת כל החיים. ראו הוזהרתם. ( ) .
אני מתכוונת במיוחד לסבתא חיריק חיריק קו מתוח , (לפי זה אני יודעת שהיא בת הדור שלי ...)
אנא ! מיצאו רגע שקט שלא בנוכחות הילד , ספרו לה על המנגנון הטבעי , תנו לה אולי לקרוא כאן בדף , ובקשו ממנה בשמי לחדול מהצגת 'מופתים' כאלה . ילדים מגלים תוך כדי התפתחות המוקדים המקרינים , דרך המנדלות , את הפרצוף ואת הגוף . וזה אושר אמיתי.
אם סבתא או מישהו , רוצה פעם לצייר בחברת הילד , שיסתפק בכל מיני 'שמשות' , - מוקדים מקרינים עם כל מיני קוים ויקפיד על פה סגור .
המבוגר לא צריך ללמד את הילד לצייר ! אלא להניח לו תוך 'מאור פנים' להתפתח .
נדיר בימינו למצוא ילד עם מנגנון ציור טבעי כל כך תקין !
וחשוב להדגיש : מנגנון ציור טבעי תקין מצביע על תקינות כללית !
ברכותי וד"ש לגננת.
@}
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
מי יודע להסביר מדוע כותב באותיות אלכסוניות , אחרי שהציטוט כבר נגמר?
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הוא בגישה של לשתף את המשפחה הקרובה במה שחשוב לנו אבל לתת לדברים להתרחש בלי לעשות עניין בכל פעם שאנחנו או היא נפגשים עם חברים/שכנים וחשופים להערות, התערבויות, שאלות וציורים של מבוגרים/ילדים אחרים שמושפעים מהם
, אני מסכימה עם הבנ-זוג .
אין לשוחח על כך באותו הרגע שזה קורה . צריך לשוחח על כך לפני כן.
טוב שהילדה כה צעירה . זה הזמן שלכם לשוחח עם חברים והורים ודודים על הנושא הזה .
לצערי אני מתמהמהת עם הוצאת ספר מסודר בנושא , אך אפשר להציע לקרוא כאן בדף .
בשיא הרצינות ,
השיבוש המערכתי של המנגנון האמנותי הטבעי הוא כה גדול .. והשלכות השיבוש כה גדולות !
רק הורים מסורים ומודעים יצליחו להוציא את העגלה הזאת מן הבוץ .
, אני מסכימה עם הבנ-זוג .
אין לשוחח על כך באותו הרגע שזה קורה . צריך לשוחח על כך לפני כן.
טוב שהילדה כה צעירה . זה הזמן שלכם לשוחח עם חברים והורים ודודים על הנושא הזה .
לצערי אני מתמהמהת עם הוצאת ספר מסודר בנושא , אך אפשר להציע לקרוא כאן בדף .
בשיא הרצינות ,
השיבוש המערכתי של המנגנון האמנותי הטבעי הוא כה גדול .. והשלכות השיבוש כה גדולות !
רק הורים מסורים ומודעים יצליחו להוציא את העגלה הזאת מן הבוץ .
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
יעל
ועוד משהו : עדיין אפשר לחכות עם הגשת צבעים ונייר. השרבוט מתרחש גם ללא נייר וצבעים. ואם הילדה עדיין לא הולכת לגן אפשר לחכות. ממש.
ועוד משהו : עדיין אפשר לחכות עם הגשת צבעים ונייר. השרבוט מתרחש גם ללא נייר וצבעים. ואם הילדה עדיין לא הולכת לגן אפשר לחכות. ממש.
עקרון הרצף באמנות של ילדים
תודה חווה
עדיין אפשר לחכות עם הגשת צבעים ונייר. השרבוט מתרחש גם ללא נייר וצבעים. ואם הילדה עדיין לא הולכת לגן אפשר לחכות. ממש.
אני יודעת אבל היא כבר מבקשת. וכשאין צבעים היא מגיעה איכשהו לעטים שלנו ומשרבטת איתם. וכבר היו מצבים שאצל סבא וסבתא נתנו לה דף ועט. בכל אופן היא לא ממש נשארת עם הציור יותר מדי. כמה שניות וממשיכה הלאה.
צריך לשוחח על כך לפני כן.
זה הזמן שלכם לשוחח עם חברים והורים ודודים על הנושא הזה .
אני לפעמים מרגישה לא בנוח ליזום שיחות או לדבר על דברים כאלה לפני שהם רלוונטים. גם ככה הבחירות שלנו הן לא בדיוק המיינסטרים. לאנשים שזה רחוק מהם לא תמיד יש סבלנות להקשיב/להפנים את העניין. רק הפתוחים באמת ישקיעו ויבואו לקרוא חומר בנושא.
ואז איכשהו רק כשזה קורה כאן ועכשיו אני מזדעקת.
אני יודעת שאת צודקת לגמרי וגם הוא, אבל לא תמיד יודעת איך לגשת לזה.
עדיין אפשר לחכות עם הגשת צבעים ונייר. השרבוט מתרחש גם ללא נייר וצבעים. ואם הילדה עדיין לא הולכת לגן אפשר לחכות. ממש.
אני יודעת אבל היא כבר מבקשת. וכשאין צבעים היא מגיעה איכשהו לעטים שלנו ומשרבטת איתם. וכבר היו מצבים שאצל סבא וסבתא נתנו לה דף ועט. בכל אופן היא לא ממש נשארת עם הציור יותר מדי. כמה שניות וממשיכה הלאה.
צריך לשוחח על כך לפני כן.
זה הזמן שלכם לשוחח עם חברים והורים ודודים על הנושא הזה .
אני לפעמים מרגישה לא בנוח ליזום שיחות או לדבר על דברים כאלה לפני שהם רלוונטים. גם ככה הבחירות שלנו הן לא בדיוק המיינסטרים. לאנשים שזה רחוק מהם לא תמיד יש סבלנות להקשיב/להפנים את העניין. רק הפתוחים באמת ישקיעו ויבואו לקרוא חומר בנושא.
ואז איכשהו רק כשזה קורה כאן ועכשיו אני מזדעקת.
אני יודעת שאת צודקת לגמרי וגם הוא, אבל לא תמיד יודעת איך לגשת לזה.
-
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה, תודה על התשובה המפורטת!
הסבתא מצוידת בהנחיות כבר ממזמן ועושה כמיטב יכולתה (ואני מנסה ללכת על חבל דק.. ).
אני ממש לא מכוונת אותו, רק מחמיאה.
_נדיר בימינו למצוא ילד עם מנגנון ציור טבעי כל כך תקין !
וחשוב להדגיש : מנגנון ציור טבעי תקין מצביע על תקינות כללית !_
צירוף של מזל (שלי) ושכל (של הילד) מן הסתם
הסבתא מצוידת בהנחיות כבר ממזמן ועושה כמיטב יכולתה (ואני מנסה ללכת על חבל דק.. ).
אני ממש לא מכוונת אותו, רק מחמיאה.
_נדיר בימינו למצוא ילד עם מנגנון ציור טבעי כל כך תקין !
וחשוב להדגיש : מנגנון ציור טבעי תקין מצביע על תקינות כללית !_
צירוף של מזל (שלי) ושכל (של הילד) מן הסתם
עקרון הרצף באמנות של ילדים
מנסה למקד.
כשאני מגלגלת בראש איך לעשות נגיד שיחת הכנה עם סבא וסבתא בנושא אני מרגישה שזה ממש בעייתי.
התאוריה הזו, כמה שהיא מדברת אליי וברורה וכמה שאפשר לסכמה בהנחייה פשוטה של "להניח לילד לנפשו בעניין", היא גם מאוד מורכבת אם רוצים להסביר אותה לאדם אחר. במיוחד אם רוצים שהשיחה תתנהל בצורה נעימה ולא ביקורתית.
אני מוצאת שכדי להסביר איך להתייחס לציור, זה כולל הרבה בקשות של "לא" ו"אל". כי הבעייתיות העיקרית היא הרי עודף התערבות, ובאמת מה שנדרש זה פשוט להמנע מיותר מדי התערבות. שיחות כאלה מעוררות הרבה התנגדות.
אני מחפשת איך לדבר על הנושא, בצורה פשוטה וברורה ועם זאת חיובית ולא מאיימת.
אשמח אם הורים אחרים שכבר עברו את השלב הזה יוכלו לעזור לי להתנסח.
בינתיים חשבתי אולי ליזום מין שיחה כזו ולספר שהקטנה מתחילה לגלות עניין בציור ושאני רוצה לשתף אותם בדברים שקראתי על ההתפתחות של הציור אצל ילדים, כדי שהם יוכלו לעזור לנו ולקטנה לתמוך בהתפתחות הזו באופן טבעי.
אבל מכאן, אני מסתבכת בניסיון לתמצת את התאוריה לאמירות ובקשות מזמינות ולא ביקורתיות /-:
כשאני מגלגלת בראש איך לעשות נגיד שיחת הכנה עם סבא וסבתא בנושא אני מרגישה שזה ממש בעייתי.
התאוריה הזו, כמה שהיא מדברת אליי וברורה וכמה שאפשר לסכמה בהנחייה פשוטה של "להניח לילד לנפשו בעניין", היא גם מאוד מורכבת אם רוצים להסביר אותה לאדם אחר. במיוחד אם רוצים שהשיחה תתנהל בצורה נעימה ולא ביקורתית.
אני מוצאת שכדי להסביר איך להתייחס לציור, זה כולל הרבה בקשות של "לא" ו"אל". כי הבעייתיות העיקרית היא הרי עודף התערבות, ובאמת מה שנדרש זה פשוט להמנע מיותר מדי התערבות. שיחות כאלה מעוררות הרבה התנגדות.
אני מחפשת איך לדבר על הנושא, בצורה פשוטה וברורה ועם זאת חיובית ולא מאיימת.
אשמח אם הורים אחרים שכבר עברו את השלב הזה יוכלו לעזור לי להתנסח.
בינתיים חשבתי אולי ליזום מין שיחה כזו ולספר שהקטנה מתחילה לגלות עניין בציור ושאני רוצה לשתף אותם בדברים שקראתי על ההתפתחות של הציור אצל ילדים, כדי שהם יוכלו לעזור לנו ולקטנה לתמוך בהתפתחות הזו באופן טבעי.
אבל מכאן, אני מסתבכת בניסיון לתמצת את התאוריה לאמירות ובקשות מזמינות ולא ביקורתיות /-:
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אני מוצאת שכדי להסביר איך להתייחס לציור, זה כולל הרבה בקשות של "לא" ו"אל". כי הבעייתיות העיקרית היא הרי עודף התערבות, ובאמת מה שנדרש זה פשוט להמנע מיותר מדי התערבות. שיחות כאלה מעוררות הרבה התנגדות.
בקר טוב יעל ,
אכן מיקדת במקום הרגיש ביותר של הנושא : שיחות כאלה מעוררות הרבה התנגדות .
זאת הסיבה שצריך בהתחלה פשוט לספר על התופעה , לשים את הדגש על המנגנון הטבעי , על העובדה האיבולוציונית שקיים בכלל מנגנון כזה . על העובדה שהמנגנון מתפתח לאט , בשלבים מקבילים לשאר שלבי ההתפתחות ,
כלומר להתמקד ברקע התיאורטי , בתיאור המחקר שנעשה בנושא ובאופיו של המנגנון האמנותי הטבעי .
אני מציעה לך לבוא עם הנושא מהמקום שאת מדווחת על תופעה מרתקת אשר נחשפה רק בשלהי המאה ה-20 ולכן איננה נודעת ברבים, ולא בצמידות לחיי היומיום של הילדה.
ממש להימנע ממה שעושים תמיד וזה שניגשים לפרקטיקה לפני שקולטים את עומק הרקע התיאורטי. אני מודה שעשיתי את הטעות הזאת הרבה פעמים וגם בדף הזה .
השיחה גולשת באופן מיידי להתנצחויות כי הנושא עצמו טעון רגשית בצורה מדהימה.
גיליתי שאחוז גבוה מאוד באוכלוסיה מגיב בהתרגשות מאוד חזקה לנושא .(כולל אותי ..) כמעט כל אדם מבוגר סובל בעומק נשמתו משיבוש של המנגנון האמנותי(כולל אותי..) והתגובה לנושא , אפילו ברמה התיאורטית טעונה מאוד. לי אישית לקח המון זמן להירגע ולטפל בנושא במנוחת נפש .
אז ממש באופן מודע להימנע ממש מדרישות 'עשה' ו'אל תעשה' ולהתמקד ברקע התיאורטי.(למה אף אחד לא הכין אותי לזה ..)
@} במקביל אני ממליצה להרחיק עטים ולקרב צבעי פנדה . להנהיג (ביניכם , הורי הילדה) שמציירים בבית .
עכשיו , יעל , אל תתבלבלו.
בכל אופן היא לא ממש נשארת עם הציור יותר מדי. כמה שניות וממשיכה הלאה.
השניות האלה קובעות רושם עצום במוחה של הילדה . ככה המנגנון מתפתח , נדבך על נדבך . לכן חשוב מאוד שבזמן הקצר הזה יהיו חומרים טבעיים . בגלל זה אפשר להסתפק ב'מריחות' של גבינה או יוגורט פה ושם , חול ובוץ פה ושם ..
נייר וצבעים זרים לחלוטין מבחינה איבולוציונית , עט ונייר זה בכלל.... ואם הסביבה החינוכית לא בשלה לכך עדיף לא להגישם בכלל בגיל שנתיים.
בקר טוב יעל ,
אכן מיקדת במקום הרגיש ביותר של הנושא : שיחות כאלה מעוררות הרבה התנגדות .
זאת הסיבה שצריך בהתחלה פשוט לספר על התופעה , לשים את הדגש על המנגנון הטבעי , על העובדה האיבולוציונית שקיים בכלל מנגנון כזה . על העובדה שהמנגנון מתפתח לאט , בשלבים מקבילים לשאר שלבי ההתפתחות ,
כלומר להתמקד ברקע התיאורטי , בתיאור המחקר שנעשה בנושא ובאופיו של המנגנון האמנותי הטבעי .
אני מציעה לך לבוא עם הנושא מהמקום שאת מדווחת על תופעה מרתקת אשר נחשפה רק בשלהי המאה ה-20 ולכן איננה נודעת ברבים, ולא בצמידות לחיי היומיום של הילדה.
ממש להימנע ממה שעושים תמיד וזה שניגשים לפרקטיקה לפני שקולטים את עומק הרקע התיאורטי. אני מודה שעשיתי את הטעות הזאת הרבה פעמים וגם בדף הזה .
השיחה גולשת באופן מיידי להתנצחויות כי הנושא עצמו טעון רגשית בצורה מדהימה.
גיליתי שאחוז גבוה מאוד באוכלוסיה מגיב בהתרגשות מאוד חזקה לנושא .(כולל אותי ..) כמעט כל אדם מבוגר סובל בעומק נשמתו משיבוש של המנגנון האמנותי(כולל אותי..) והתגובה לנושא , אפילו ברמה התיאורטית טעונה מאוד. לי אישית לקח המון זמן להירגע ולטפל בנושא במנוחת נפש .
אז ממש באופן מודע להימנע ממש מדרישות 'עשה' ו'אל תעשה' ולהתמקד ברקע התיאורטי.(למה אף אחד לא הכין אותי לזה ..)
@} במקביל אני ממליצה להרחיק עטים ולקרב צבעי פנדה . להנהיג (ביניכם , הורי הילדה) שמציירים בבית .
עכשיו , יעל , אל תתבלבלו.
בכל אופן היא לא ממש נשארת עם הציור יותר מדי. כמה שניות וממשיכה הלאה.
השניות האלה קובעות רושם עצום במוחה של הילדה . ככה המנגנון מתפתח , נדבך על נדבך . לכן חשוב מאוד שבזמן הקצר הזה יהיו חומרים טבעיים . בגלל זה אפשר להסתפק ב'מריחות' של גבינה או יוגורט פה ושם , חול ובוץ פה ושם ..
נייר וצבעים זרים לחלוטין מבחינה איבולוציונית , עט ונייר זה בכלל.... ואם הסביבה החינוכית לא בשלה לכך עדיף לא להגישם בכלל בגיל שנתיים.
עקרון הרצף באמנות של ילדים
מעוניינת להתיעץ:
הבת שלי, בת 5 פלוס, מציירת בתקופה האחרונה הרבה מאוד משבצות וקוביות. בצבעים שונים ומגוונים.
בזמן האחרון היא מציירת פנים מרובעות, עם תווי פנים ושיער, אבל תמיד ריבועים ריבועים.
האם זה מעיד על משהו?
הבת שלי, בת 5 פלוס, מציירת בתקופה האחרונה הרבה מאוד משבצות וקוביות. בצבעים שונים ומגוונים.
בזמן האחרון היא מציירת פנים מרובעות, עם תווי פנים ושיער, אבל תמיד ריבועים ריבועים.
האם זה מעיד על משהו?
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
האם זה מעיד על משהו?
שלום נגה
משבצות , זה בהחלט מעיד על מעורבות של מבוגר כלשהו אשר משמר גישה שהיתה נהוגה בשנות הארבעים-חמישים .
היו עושים לילד 'רשת' שיוצרת מרובעים ומעודדים אותו לצבוע את הריבועים. בדרך כלל לילד יש סבלנות ו/או כוח לשלושה או מכסימום ארבעה וחצי ריבועים.
חידוש ה'מסורת' הזאת ראיתי לאחרונה בכמה וכמה גנים.
זאת אחת הדרכים שהמבוגרים מתערבים שהכי פחות מזיקה אבל גם היא כמובן מיותרת .
@}
לעשות מבסיס של ריבוע פרצוף כרעיון מקורי של ילדים , מתקבל על הדעת , רואים כזה בספרות המקצועית , - אבל זה נדיר.
רואים כזה גם בסרטים מצוירים וגם בכל מיני גרפיקות של כל מיני אייקונים וזה משפיע על הילדים.
האם זה מעיד על משהו?
אם את מתכוונת על כוונה נסתרת , ביטוי רגשי ,דיווח על חוויה נסתרת כלשהי , עלי לומר לך שרוב רובם של ציורי הילדים מכילים דיווח על חיי רגש נסתרים.
וכדי למצוא אפיק לבטא אותם נוצר כפי הנראה המנגנון האמנותי.
האם זה מעיד על בעיה בחיים או בעיה התפתחותית ?
כדי לפענח צריך אוסף ציורים של שלושה חודשים או יותר , וצריך לראות אותם.
@}
שלום נגה
משבצות , זה בהחלט מעיד על מעורבות של מבוגר כלשהו אשר משמר גישה שהיתה נהוגה בשנות הארבעים-חמישים .
היו עושים לילד 'רשת' שיוצרת מרובעים ומעודדים אותו לצבוע את הריבועים. בדרך כלל לילד יש סבלנות ו/או כוח לשלושה או מכסימום ארבעה וחצי ריבועים.
חידוש ה'מסורת' הזאת ראיתי לאחרונה בכמה וכמה גנים.
זאת אחת הדרכים שהמבוגרים מתערבים שהכי פחות מזיקה אבל גם היא כמובן מיותרת .
@}
לעשות מבסיס של ריבוע פרצוף כרעיון מקורי של ילדים , מתקבל על הדעת , רואים כזה בספרות המקצועית , - אבל זה נדיר.
רואים כזה גם בסרטים מצוירים וגם בכל מיני גרפיקות של כל מיני אייקונים וזה משפיע על הילדים.
האם זה מעיד על משהו?
אם את מתכוונת על כוונה נסתרת , ביטוי רגשי ,דיווח על חוויה נסתרת כלשהי , עלי לומר לך שרוב רובם של ציורי הילדים מכילים דיווח על חיי רגש נסתרים.
וכדי למצוא אפיק לבטא אותם נוצר כפי הנראה המנגנון האמנותי.
האם זה מעיד על בעיה בחיים או בעיה התפתחותית ?
כדי לפענח צריך אוסף ציורים של שלושה חודשים או יותר , וצריך לראות אותם.
@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
לא נראה לי עניין של הגן. אני רואה אותה בכל ציור כמעט מציירת ריבועים. הרבה מאוד ריבועים מופיעים בציורים.
אבל היום היא היתה עם אביה בספריה וציירה של - לראשונה לדעתי - פרצופים עגולים.
אבל היום היא היתה עם אביה בספריה וציירה של - לראשונה לדעתי - פרצופים עגולים.
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חוה שלום,
מה שלומך?
באוקטובר הייתי עסוקה בפרוייקט אחר, אז לא כל כך הספקתי לצייר עם בני, ממש פעמים ספורות, ולבד זה הרי לא הולך, אבל השבועיים האחרונים חזרנו לעינינים.
בגן שוב הייתי צריכה לדבר עם הגננת, כי היא שוב קראה לו לשולחן היצירה (חזר הבייתה עם מדבקה על החולצה, כי הוא עשה יצירה עם דבק וגזירי עיתונים (שהוא גזר), אז הסברתי לה שוב פעם. נראה כמה זמן זה יחזיק הפעם.
ובבית - הוא הפסיק לשחק במשחק של אני אצייר לך על הדף (עלה על זה שזה באמת בכלל לא מפריע לי...), אז עכשיו הוא משחק בלהעלים את הצבעים לכולם, ואז צריך לחפש את הצבעים, אז בכלל לא מציירים.
כשסוף סוף מגיעים לצייר בכלל - הוא רוצה לצייר איתי בדף, וזה הולך ככה בערך -
את מציירת תנין? תציירי תנין.
ואני כמובן אומרת לו בדיוק את מה שהצעת, אבל זה חוזר לאורך כל הציור.
אז הוא עושה קו ארוך ומתפתל (כי ניסיתי גם להגיד לו שהצבע הולך לטיול בדף, מהר, לאט, רחוק, קרוב, כמו שאמרת) בדף שאני מציירת עליו - אמא הנה חוט חשמל, תתחברי אליו,
והוא נותן לי הנחיות איך לצייר איתו בדף, בעיקר עושה את הקו הארוך ורוצה שאתחבר אליו כל הזמן.
וכשאני אומרת לו שאני רוצה גם לצייר לבד, הוא אומר - אמא, אני מעדיף שתעשי איתי דברים אחרים, אני לא רוצה שתציירי.
ואז כשאני מגיעה סוף סוף ללצייר לבד, הוא פשוט קם והולך.
פעם הוא אפילו אמר לי - אז תציירי בבוקר כשאני בגן...
העניין הוא שאני עדיין לא מצליחה לגרום לו להנות מזה - אבל אני אמשיך לנסות.
ולפי התיאור אין לי ציורים לשלוח להראות התקדמות - כי הוא בעצם לא מצייר.
דנדי
מה שלומך?
באוקטובר הייתי עסוקה בפרוייקט אחר, אז לא כל כך הספקתי לצייר עם בני, ממש פעמים ספורות, ולבד זה הרי לא הולך, אבל השבועיים האחרונים חזרנו לעינינים.
בגן שוב הייתי צריכה לדבר עם הגננת, כי היא שוב קראה לו לשולחן היצירה (חזר הבייתה עם מדבקה על החולצה, כי הוא עשה יצירה עם דבק וגזירי עיתונים (שהוא גזר), אז הסברתי לה שוב פעם. נראה כמה זמן זה יחזיק הפעם.
ובבית - הוא הפסיק לשחק במשחק של אני אצייר לך על הדף (עלה על זה שזה באמת בכלל לא מפריע לי...), אז עכשיו הוא משחק בלהעלים את הצבעים לכולם, ואז צריך לחפש את הצבעים, אז בכלל לא מציירים.
כשסוף סוף מגיעים לצייר בכלל - הוא רוצה לצייר איתי בדף, וזה הולך ככה בערך -
את מציירת תנין? תציירי תנין.
ואני כמובן אומרת לו בדיוק את מה שהצעת, אבל זה חוזר לאורך כל הציור.
אז הוא עושה קו ארוך ומתפתל (כי ניסיתי גם להגיד לו שהצבע הולך לטיול בדף, מהר, לאט, רחוק, קרוב, כמו שאמרת) בדף שאני מציירת עליו - אמא הנה חוט חשמל, תתחברי אליו,
והוא נותן לי הנחיות איך לצייר איתו בדף, בעיקר עושה את הקו הארוך ורוצה שאתחבר אליו כל הזמן.
וכשאני אומרת לו שאני רוצה גם לצייר לבד, הוא אומר - אמא, אני מעדיף שתעשי איתי דברים אחרים, אני לא רוצה שתציירי.
ואז כשאני מגיעה סוף סוף ללצייר לבד, הוא פשוט קם והולך.
פעם הוא אפילו אמר לי - אז תציירי בבוקר כשאני בגן...
העניין הוא שאני עדיין לא מצליחה לגרום לו להנות מזה - אבל אני אמשיך לנסות.
ולפי התיאור אין לי ציורים לשלוח להראות התקדמות - כי הוא בעצם לא מצייר.
דנדי
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
פעם הוא אפילו אמר לי - אז תציירי בבוקר כשאני בגן... ... נכון
בקר טוב דנדי ,
קראתי בתשומת לב את ההודעה שלך ואני מרגישה צורך לעודד אותך .
מן ההתחלה ידענו שהבן שלך אוהב 'חוץ' , ריצה , אופניים וכד' .
אני חוזרת ומדגישה שפעילות זו מחזקת בכל התחומים כולל הכושר הציור.(מונח מקצועי : "שויון ערך הפעילויות").
הקדשת המון תשומת לב להתפתחות הציור , הצלחת לשנות את האוירה הקודרת שאפפה את הבן שלך ולמדת הרבה על הנושא.
העניין הוא שאני עדיין לא מצליחה לגרום לו להנות מזה - אבל אני אמשיך לנסות.
עשית כל מה שאת יכולה כדי שהנושא הזה יפסיק להכאיב לילד - זה הישג גדול.
פתחת לו שער לכיוון - זה הישג .
"לגרום לו להנות" - במצב כפי שהוא עכשיו עלול להיות אקט שתלטני . עכשיו צריך להרפות לחלוטין .
גם לגבי הגן . גמרנו עם הגננת . היא שמעה היא יודעת . גם כאן צריך להרפות .
עשית תיקון מסוים למנגנון האמנותי הטבעי הדברים פעלו לטובת הילד.
החשוב בעיני הוא לשמור על מאור פנים . בשום אופן לא לשדר לילד אכזבה ממנו . זאת ההזדמנות שלך לשדר לו קבלה מוחלטת .
לסמוך על התהליכים הטבעיים . לא לתת למערכת להעמיד את הילד למבחנים יודע לצייר ילד או לא יודע ... זה שטויות !
כל מבוגר צריך להפנים לעומק את הרעיון של שוויון ערך הפעילויות . מערכת השרירים ומערכת העצבים מבשילות תוך כדי כל פעילות עד כדי כך הטבע נדיב ולקראת 'כתיבה' המערכות מבשילות גם בלי להתמקד דווקא בפעילות של ציור.
המערכת המנטלית , הרגשית והרוחנית מקבלות את סיפוקן מכל פעילות משחקית .
חשוב לי לציין שרוב הלימוד שאני מנסה להעביר הוא במניעת שיבוש של המנגנון הטבעי .
אני מקווה שדברי אלה מסייעים לך ליצור איזון אשר מתבקש כרגע .. אשמח כמובן להמשיך לשוחח איתך וליישב סתירות אשר ניכר שקיימות..
כל טוב@}
בקר טוב דנדי ,
קראתי בתשומת לב את ההודעה שלך ואני מרגישה צורך לעודד אותך .
מן ההתחלה ידענו שהבן שלך אוהב 'חוץ' , ריצה , אופניים וכד' .
אני חוזרת ומדגישה שפעילות זו מחזקת בכל התחומים כולל הכושר הציור.(מונח מקצועי : "שויון ערך הפעילויות").
הקדשת המון תשומת לב להתפתחות הציור , הצלחת לשנות את האוירה הקודרת שאפפה את הבן שלך ולמדת הרבה על הנושא.
העניין הוא שאני עדיין לא מצליחה לגרום לו להנות מזה - אבל אני אמשיך לנסות.
עשית כל מה שאת יכולה כדי שהנושא הזה יפסיק להכאיב לילד - זה הישג גדול.
פתחת לו שער לכיוון - זה הישג .
"לגרום לו להנות" - במצב כפי שהוא עכשיו עלול להיות אקט שתלטני . עכשיו צריך להרפות לחלוטין .
גם לגבי הגן . גמרנו עם הגננת . היא שמעה היא יודעת . גם כאן צריך להרפות .
עשית תיקון מסוים למנגנון האמנותי הטבעי הדברים פעלו לטובת הילד.
החשוב בעיני הוא לשמור על מאור פנים . בשום אופן לא לשדר לילד אכזבה ממנו . זאת ההזדמנות שלך לשדר לו קבלה מוחלטת .
לסמוך על התהליכים הטבעיים . לא לתת למערכת להעמיד את הילד למבחנים יודע לצייר ילד או לא יודע ... זה שטויות !
כל מבוגר צריך להפנים לעומק את הרעיון של שוויון ערך הפעילויות . מערכת השרירים ומערכת העצבים מבשילות תוך כדי כל פעילות עד כדי כך הטבע נדיב ולקראת 'כתיבה' המערכות מבשילות גם בלי להתמקד דווקא בפעילות של ציור.
המערכת המנטלית , הרגשית והרוחנית מקבלות את סיפוקן מכל פעילות משחקית .
חשוב לי לציין שרוב הלימוד שאני מנסה להעביר הוא במניעת שיבוש של המנגנון הטבעי .
אני מקווה שדברי אלה מסייעים לך ליצור איזון אשר מתבקש כרגע .. אשמח כמובן להמשיך לשוחח איתך וליישב סתירות אשר ניכר שקיימות..
כל טוב@}
-
- הודעות: 143
- הצטרפות: 12 יולי 2008, 22:34
- דף אישי: הדף האישי של מונו_לוגית*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חווה, שלום
אני רוצה לחזק את מה שאת אומרת מתוך הנסיון שלי, ובעקבות דברים שכתבת לי כאן לפני חדשים, ובאותה הזדמנות להגיד תודה .
הבן שלי (כמעט 4) פשוט לא היה מוכן להתקרב לצבעים שנה שעברה, כנראה בעקבות התנסויות לא טובות בגן ועם אמא (המלחיצה..), וגם בגלל שהיה לו יותר כיף לרוץ, לקפוץ, להשתולל. בסופו של דבר החלטתי להרפות והרחקתי כל דבר שקשור לציור בבית. לפני חודש או יותר (אחרי כמעט חצי שנה שלא צייר), שאלתי אותו יום אחד אם הוא רוצה לצייר (הוא ראה ציור של כריש וזה הדליק אותו). הוא אמר שכן. הוצאנו את הגירים ודפים. בפעם האחורנה שהוא צייר הוא קישקש על דף ועזב (לפני חדשים). עכשיו, הוא צייר לפחות 5 ציורים בשמחה ובהתלהבות. בכל הציורים - עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול וכן הלאה - מיומנות שהוא התנסה בה לראשונה (!). הוא המשיך לצייר כל החודש, כל כמה ימים "מסה" של ציורים, די דומים. אני לרוב אפילו לא על ידו והוא מצייר לו בשקט. ככה הוא בשלו ואני גם לא מתפתה לדבר איתו על הציורים או להראות את ההתלהבות המוגזמת שלי .
לפני שבוע הוא התחיל להוציא קוים (כמו שמש - הוא אומר שזה דרקון שיורק אש). רואים שהוא נהנה מזה. בשבילי זה נהדר לראות אותו ככה.
דרך אגב - כל הציורים באותו צבע תכלת
אני רוצה לחזק את מה שאת אומרת מתוך הנסיון שלי, ובעקבות דברים שכתבת לי כאן לפני חדשים, ובאותה הזדמנות להגיד תודה .
הבן שלי (כמעט 4) פשוט לא היה מוכן להתקרב לצבעים שנה שעברה, כנראה בעקבות התנסויות לא טובות בגן ועם אמא (המלחיצה..), וגם בגלל שהיה לו יותר כיף לרוץ, לקפוץ, להשתולל. בסופו של דבר החלטתי להרפות והרחקתי כל דבר שקשור לציור בבית. לפני חודש או יותר (אחרי כמעט חצי שנה שלא צייר), שאלתי אותו יום אחד אם הוא רוצה לצייר (הוא ראה ציור של כריש וזה הדליק אותו). הוא אמר שכן. הוצאנו את הגירים ודפים. בפעם האחורנה שהוא צייר הוא קישקש על דף ועזב (לפני חדשים). עכשיו, הוא צייר לפחות 5 ציורים בשמחה ובהתלהבות. בכל הציורים - עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול וכן הלאה - מיומנות שהוא התנסה בה לראשונה (!). הוא המשיך לצייר כל החודש, כל כמה ימים "מסה" של ציורים, די דומים. אני לרוב אפילו לא על ידו והוא מצייר לו בשקט. ככה הוא בשלו ואני גם לא מתפתה לדבר איתו על הציורים או להראות את ההתלהבות המוגזמת שלי .
לפני שבוע הוא התחיל להוציא קוים (כמו שמש - הוא אומר שזה דרקון שיורק אש). רואים שהוא נהנה מזה. בשבילי זה נהדר לראות אותו ככה.
דרך אגב - כל הציורים באותו צבע תכלת
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
אח"כ רצה לצייר שוב עיגול של שמש, אבל יצא לו קו ישר מצד אחד, ואז קרא לזה "פטרייה", הוסיף לחצי העיגול "רגל" למטה - זה אכן נראה כמו פטרייה - ואז עוד המון קווים בצד של הרגל, "שהיא תעמוד טוב ולא תיפול".
לפני שבוע הוא התחיל להוציא קוים (כמו שמש - הוא אומר שזה דרקון שיורק אש). רואים שהוא נהנה מזה. בשבילי זה נהדר לראות אותו ככה.
שלום מונו לוגית ,
שמתי ציטוט ממה שכתבה לפני כמה ימים קרוטונית מהמרק הגדול ומיד אחריו ציטוט מההודעה שלך .
נדמה שכאילו מדובר באותו ילד .. ... - הנה לכם דוגמה קלאסית על כך שהתופעה היא אוניברסלית ומתבטאת באופן אינדיבידואלי בכל אחד .
זיכרו ש"השמש" היא מוקד מקרין אשר משמש 'מקור' לכל התצורות .
אנא , אל תובילו את ה'שמש' לראש הדף כי זה סותם את האפשרויות של המוקד המקרין המבורך.
תודה לך על השיתוף@}
דרך אגב - כל הציורים באותו צבע תכלת
גם זה אופייני ! למעשה השרבוט לא זקוק לצבעים ומתפתח במינימום . תזכרו 'לחשוב פרימיטיבי' , שפירושו להבין שהשרבוט התפתח מבחינה איבולוציונית בעזרת ענף או אצבע על חול... או גחל שחור על סלע...
מאוחר יותר צבעי אדמה - זה היה כבר גילוי גדול ! מוטל עלינו לתת לילדים לגלות לאט ולא להציף אותם בחומרים.
@}
לפני שבוע הוא התחיל להוציא קוים (כמו שמש - הוא אומר שזה דרקון שיורק אש). רואים שהוא נהנה מזה. בשבילי זה נהדר לראות אותו ככה.
שלום מונו לוגית ,
שמתי ציטוט ממה שכתבה לפני כמה ימים קרוטונית מהמרק הגדול ומיד אחריו ציטוט מההודעה שלך .
נדמה שכאילו מדובר באותו ילד .. ... - הנה לכם דוגמה קלאסית על כך שהתופעה היא אוניברסלית ומתבטאת באופן אינדיבידואלי בכל אחד .
זיכרו ש"השמש" היא מוקד מקרין אשר משמש 'מקור' לכל התצורות .
אנא , אל תובילו את ה'שמש' לראש הדף כי זה סותם את האפשרויות של המוקד המקרין המבורך.
תודה לך על השיתוף@}
דרך אגב - כל הציורים באותו צבע תכלת
גם זה אופייני ! למעשה השרבוט לא זקוק לצבעים ומתפתח במינימום . תזכרו 'לחשוב פרימיטיבי' , שפירושו להבין שהשרבוט התפתח מבחינה איבולוציונית בעזרת ענף או אצבע על חול... או גחל שחור על סלע...
מאוחר יותר צבעי אדמה - זה היה כבר גילוי גדול ! מוטל עלינו לתת לילדים לגלות לאט ולא להציף אותם בחומרים.
@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
במניעת שיבוש של המנגנון הטבעי
אתמול ציירנו שוב.
הוא לא רצה, אפילו לא איתי (אני לא מציעה לו בכלל, פשוט מציירת בעצמי).
בסוף בכל זאת צייר, לא זוכרת למה, פשוט ניגש אלינו. והפעם זה הלך ככה
הנה שמש (צייר עיגול צהוב בפינה הימנית למעלה, עם פסים)
ככה עושים שמש, רואה?
הא, וגם צריך... (כאילו נזכר) (ואז מלא את השמש בצבע צהוב)
(עכשיו עשה נקודות), הנקודות זה כמו עננים (לא ציטוט מדוייק...)
והנה דרקון, (משך קו לאורך הדף)
וכאן צריך להתחבר, (וסגר את הקו כך שיצר צורה כלשהיא)
עכשיו צריך שמיים למעלה בכחול (התחיל לצייר פס למעלה)
הא רגע, שכחתי, קודם אדמה למטה (התחיל לצייר פס למטה)
את רואה הדרקון באדמה (גם לא ציטוט מדוייק)
ואז נאלצתי לקום לרגע, אז הוא הפסיק כבר את הציור ויותר לא המשכנו אח"כ.
הצלחתי להאיר פנים דרך אגב, לאורך כל התהליך הזה.
זה פעם ראשונה שהוא עושה את זה, אבל המנגנון שלי לדעתי כבר שובש חזק מידי. הוא נמצא כל הבוקר בסביבה מאוד יצירתית ומשובשת, אז מקווה שלא לעשות כלום באמת יעבוד, אבל זה כנראה באמת הדבר היחיד שאני יכולה לעשות.
טוב, אעשה כדבריך, אפסיק לגמרי, זה יקל ביותר כי הקטן לוקח את הצבעים וצובע את כל הצעצועים שלו, הבגדים שלו/שלי וכו', ועד שהגדול גמר ציור אחד, כבר סיימתי להסביר 8 פעמים מה מותר ומה אסור עם צבעים, וזה ממש מעיק.
מתי לחזור לנושא? מתי ליצור קשר שוב? הוא כבר בן 4 וחצי אם זה משנה משהו.
תודה על העידוד (באמת עודדת כרגיל)
דנדי
אתמול ציירנו שוב.
הוא לא רצה, אפילו לא איתי (אני לא מציעה לו בכלל, פשוט מציירת בעצמי).
בסוף בכל זאת צייר, לא זוכרת למה, פשוט ניגש אלינו. והפעם זה הלך ככה
הנה שמש (צייר עיגול צהוב בפינה הימנית למעלה, עם פסים)
ככה עושים שמש, רואה?
הא, וגם צריך... (כאילו נזכר) (ואז מלא את השמש בצבע צהוב)
(עכשיו עשה נקודות), הנקודות זה כמו עננים (לא ציטוט מדוייק...)
והנה דרקון, (משך קו לאורך הדף)
וכאן צריך להתחבר, (וסגר את הקו כך שיצר צורה כלשהיא)
עכשיו צריך שמיים למעלה בכחול (התחיל לצייר פס למעלה)
הא רגע, שכחתי, קודם אדמה למטה (התחיל לצייר פס למטה)
את רואה הדרקון באדמה (גם לא ציטוט מדוייק)
ואז נאלצתי לקום לרגע, אז הוא הפסיק כבר את הציור ויותר לא המשכנו אח"כ.
הצלחתי להאיר פנים דרך אגב, לאורך כל התהליך הזה.
זה פעם ראשונה שהוא עושה את זה, אבל המנגנון שלי לדעתי כבר שובש חזק מידי. הוא נמצא כל הבוקר בסביבה מאוד יצירתית ומשובשת, אז מקווה שלא לעשות כלום באמת יעבוד, אבל זה כנראה באמת הדבר היחיד שאני יכולה לעשות.
טוב, אעשה כדבריך, אפסיק לגמרי, זה יקל ביותר כי הקטן לוקח את הצבעים וצובע את כל הצעצועים שלו, הבגדים שלו/שלי וכו', ועד שהגדול גמר ציור אחד, כבר סיימתי להסביר 8 פעמים מה מותר ומה אסור עם צבעים, וזה ממש מעיק.
מתי לחזור לנושא? מתי ליצור קשר שוב? הוא כבר בן 4 וחצי אם זה משנה משהו.
תודה על העידוד (באמת עודדת כרגיל)
דנדי
עקרון הרצף באמנות של ילדים
קראתי את מה שכתבתי שוב, ונזכרתי למה הוא התחיל.
כחלק מהשרבוט שלי, ניסיתי לעשות (גם לפי המלצותיך לאחד ההורים) לעשות סוג של מוקד מקרין, ציירתי באמצע הדף עיגול, עם קצת פסים חוצים אותו, ואז הוא אמר: ציירת שמש, ואז התחיל את כל מה שאמרתי.
כחלק מהשרבוט שלי, ניסיתי לעשות (גם לפי המלצותיך לאחד ההורים) לעשות סוג של מוקד מקרין, ציירתי באמצע הדף עיגול, עם קצת פסים חוצים אותו, ואז הוא אמר: ציירת שמש, ואז התחיל את כל מה שאמרתי.
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
ככה עושים שמש, רואה?
הא, וגם צריך...
וכאן צריך להתחבר,
עכשיו צריך שמיים למעלה בכחול.
דנדי יקרה שלי ,
אל תתיאשי.יש דרך לנצל את ה"צריך" הזה שהוא קולט בגן.
זה פעם ראשונה שהוא עושה את זה, אבל המנגנון שלי לדעתי כבר שובש חזק מידי.
אל תתייאשי . ראשית את רואה שהוא מסוגל לעשות מה שהוא ראה אצל ילדים . שזה חלק מהתפתחות נורמטיבית.
המנגנון שלו חוטף שיבושים אבל במקביל אנחנו איתו על מסלול של שיקום כפי שמניתי את ההישגים במכתבי הקודם אלייך.
אמנם הצעתי מקודם להרפות לחלוטין , ועדיין אני דוגלת בה ל"עכשיו" .
אבל יחד עם זאת , לאור שיחתכם האחרונה , וכדי להרחיב את רפרטואר ההתייחסויות אל הילד ברצוני להראות לך איך לקחת לכיוון הרצוי את הסיטואציה כמו כאן עם ה'מוקד המקרין' שלך וה'שמש' שלו.
נניח מצב כנ"ל :
הוא: ככה עושים שמש רואה?
את : הממ.. מעניין.. גם אני רוצה.. (ואת ממש עושה עוד אחת כמו שלו) - זאת תגובה שמשדרת מאור פנים בפעולה.
הוא : הא , וגם צריך ....צהוב .. -
את : הא , הממ.. זה נעים .. צהוב נחמד .. נעים לי גם לחזק את הצבע ... - זאת תגובה שמשתתפת איתו ב'תלמודו' ומוסיפה משהו משל עצמך - אתם שותפים עכשיו .
וגם צריך - - -
_והנה דרקון, (משך קו לאורך הדף)
וכאן צריך להתחבר, (וסגר את הקו כך שיצר צורה כלשהיא)_
את : וואו איזה צורה חזקה .. גם אני רוצה (ואת עושה צורה סגורה , לא עגול ! ועוד מוסיפה 'קרניים' . ומוסיפה אותן לאט וקרניים בגדלים שונים .. !! )
ואז אולי הוא :הי אמא די , יש כבר שמש
ואז את אולי: נכון , עכשיו אפשר שזה כבר לא שמש ... אפשר עוד כאלה ואפשר שהם לא יהיו דווקא שמש ..
הכוונה שלך לשדר כמה דברים : ידידותיות , השתתפות , כיף והחשוב ביותר : אפשר כאופציה עצמאית מול הצריך אשר כרגע נמצא אצלו במוקד ההתעניינות.
אפשר צורה סגורה עם קרניים מסביב . למה ? כי אני רוצה . כיף לצייר צורה כשרוצים.
ואפשר מאוד להציב אותן במקומות כמו אמצע , צד או על קו האדמה ...
@}
הנה שני מכתבים שמציעים אופציות מנוגדות אך לא סותרות..
זהו .
שבת שלום@}
הא, וגם צריך...
וכאן צריך להתחבר,
עכשיו צריך שמיים למעלה בכחול.
דנדי יקרה שלי ,
אל תתיאשי.יש דרך לנצל את ה"צריך" הזה שהוא קולט בגן.
זה פעם ראשונה שהוא עושה את זה, אבל המנגנון שלי לדעתי כבר שובש חזק מידי.
אל תתייאשי . ראשית את רואה שהוא מסוגל לעשות מה שהוא ראה אצל ילדים . שזה חלק מהתפתחות נורמטיבית.
המנגנון שלו חוטף שיבושים אבל במקביל אנחנו איתו על מסלול של שיקום כפי שמניתי את ההישגים במכתבי הקודם אלייך.
אמנם הצעתי מקודם להרפות לחלוטין , ועדיין אני דוגלת בה ל"עכשיו" .
אבל יחד עם זאת , לאור שיחתכם האחרונה , וכדי להרחיב את רפרטואר ההתייחסויות אל הילד ברצוני להראות לך איך לקחת לכיוון הרצוי את הסיטואציה כמו כאן עם ה'מוקד המקרין' שלך וה'שמש' שלו.
נניח מצב כנ"ל :
הוא: ככה עושים שמש רואה?
את : הממ.. מעניין.. גם אני רוצה.. (ואת ממש עושה עוד אחת כמו שלו) - זאת תגובה שמשדרת מאור פנים בפעולה.
הוא : הא , וגם צריך ....צהוב .. -
את : הא , הממ.. זה נעים .. צהוב נחמד .. נעים לי גם לחזק את הצבע ... - זאת תגובה שמשתתפת איתו ב'תלמודו' ומוסיפה משהו משל עצמך - אתם שותפים עכשיו .
וגם צריך - - -
_והנה דרקון, (משך קו לאורך הדף)
וכאן צריך להתחבר, (וסגר את הקו כך שיצר צורה כלשהיא)_
את : וואו איזה צורה חזקה .. גם אני רוצה (ואת עושה צורה סגורה , לא עגול ! ועוד מוסיפה 'קרניים' . ומוסיפה אותן לאט וקרניים בגדלים שונים .. !! )
ואז אולי הוא :הי אמא די , יש כבר שמש
ואז את אולי: נכון , עכשיו אפשר שזה כבר לא שמש ... אפשר עוד כאלה ואפשר שהם לא יהיו דווקא שמש ..
הכוונה שלך לשדר כמה דברים : ידידותיות , השתתפות , כיף והחשוב ביותר : אפשר כאופציה עצמאית מול הצריך אשר כרגע נמצא אצלו במוקד ההתעניינות.
אפשר צורה סגורה עם קרניים מסביב . למה ? כי אני רוצה . כיף לצייר צורה כשרוצים.
ואפשר מאוד להציב אותן במקומות כמו אמצע , צד או על קו האדמה ...
@}
הנה שני מכתבים שמציעים אופציות מנוגדות אך לא סותרות..
זהו .
שבת שלום@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
מה אני אגיד... תודה!{@
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
זקוקה לעצה.
ביתי בת השלוש ושליש בבית. היא מאוד אוהבת לשרבט בעיקר בצבעים נוזליים וגירים/פחם על המרצפות בגינה. פעם בשבוע אני מטפלת בילדה נוספת בשעות הצהריים, ילדה בת ארבע וחצי, ילדת גן. הילדה הזו מציירת כבר כמו כל ילד גן, שמים בקו, שמש, עץ ובעיקר לבבות. כל דבר שביתי משרבטת היא אומרת לה "זה לא יפה לצייר ככה זה סתם קשקוש!" כך יצא שביתי התחילה לקרוא לציורים שלה קשקושים והפסיקה לצייר כמעט לחלוטין (מלבד פחם וגירים על המרצפות). היא מעדיפה שיצרו במקומה, כלומר כשמישהו בא אליה היא מזמינה אותו לצייר איתה ומתישבת ליד ומחכה לראות מה יצייר וזהו. אין לה בקשות שיציירו לה דברים היא פשוט מסתכלת ואחר כך אומרת שהיא לא יודעת לצייר היא רק יודעת לקשקש (בטון מאוכזב).
בנוסף לזה, הילדה הזו מציירת תמיד למישהו, ציור לאבא, לאמא, לנו, אף פעם לא סתם להנאתה, ביתי פתאום התחילה גם לצייר בשביל מישהו או לשאול אותי כשאני מציירת למי אני מציירת (אני מורה לאומנות בדימוס ונהנת ליצור בזמני החופשי), אני טורחת להגיד לה שאני מציירת לעצמי בשביל הכייף.
איך אני יכולה לעודד אותה לחזור ולהנות מהשרבוט שלה ומה הטקטיקה שהיית נוקטת מול הילדה שמצטרפת אלינו?
תודה.
ביתי בת השלוש ושליש בבית. היא מאוד אוהבת לשרבט בעיקר בצבעים נוזליים וגירים/פחם על המרצפות בגינה. פעם בשבוע אני מטפלת בילדה נוספת בשעות הצהריים, ילדה בת ארבע וחצי, ילדת גן. הילדה הזו מציירת כבר כמו כל ילד גן, שמים בקו, שמש, עץ ובעיקר לבבות. כל דבר שביתי משרבטת היא אומרת לה "זה לא יפה לצייר ככה זה סתם קשקוש!" כך יצא שביתי התחילה לקרוא לציורים שלה קשקושים והפסיקה לצייר כמעט לחלוטין (מלבד פחם וגירים על המרצפות). היא מעדיפה שיצרו במקומה, כלומר כשמישהו בא אליה היא מזמינה אותו לצייר איתה ומתישבת ליד ומחכה לראות מה יצייר וזהו. אין לה בקשות שיציירו לה דברים היא פשוט מסתכלת ואחר כך אומרת שהיא לא יודעת לצייר היא רק יודעת לקשקש (בטון מאוכזב).
בנוסף לזה, הילדה הזו מציירת תמיד למישהו, ציור לאבא, לאמא, לנו, אף פעם לא סתם להנאתה, ביתי פתאום התחילה גם לצייר בשביל מישהו או לשאול אותי כשאני מציירת למי אני מציירת (אני מורה לאומנות בדימוס ונהנת ליצור בזמני החופשי), אני טורחת להגיד לה שאני מציירת לעצמי בשביל הכייף.
איך אני יכולה לעודד אותה לחזור ולהנות מהשרבוט שלה ומה הטקטיקה שהיית נוקטת מול הילדה שמצטרפת אלינו?
תודה.
-
- הודעות: 770
- הצטרפות: 22 אוקטובר 2007, 12:57
- דף אישי: הדף האישי של קלמנ_טינה*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
קודם כל
בגן "שלנו" היה ילד שהתיז צבע.
בעקבות זאת, הראו לילדים (בני 4-6) ציורים של ג'קסון פולוק, ורבים ציירו כמוהו במשך שבועיים-שלושה (לפחות!). בסוף היתה בגן תערוכה של ציורי השפרצות.
זה פתרון די מכובד בעיני.
חוץ מזה, נשמע לי שהילדה מהגן מרגישה חשובה נורא. אולי אפשר להגיע לגאוות הבית של החיפושית גם בלי להתייחס ישירות לציור. משהו אחר שיזכיר לה שלהיות בבית זה שווה יותר (ולפחות - לא פחות) מללכת לגן.
בהצלחה וספרי איך היה.
נ.ב: חייבת לספר: השבוע ישבו בגן ארבע בנות וציירו ילדות עם שמלות וכתרים. שאלתי אחת מהן אם היא מציירת נסיכות, והיא הסתכלה עלי בזלזול מסוים ואמרה "מה פתאום, זה כתר צעצוע!"
D-:
בגן "שלנו" היה ילד שהתיז צבע.
בעקבות זאת, הראו לילדים (בני 4-6) ציורים של ג'קסון פולוק, ורבים ציירו כמוהו במשך שבועיים-שלושה (לפחות!). בסוף היתה בגן תערוכה של ציורי השפרצות.
זה פתרון די מכובד בעיני.
חוץ מזה, נשמע לי שהילדה מהגן מרגישה חשובה נורא. אולי אפשר להגיע לגאוות הבית של החיפושית גם בלי להתייחס ישירות לציור. משהו אחר שיזכיר לה שלהיות בבית זה שווה יותר (ולפחות - לא פחות) מללכת לגן.
בהצלחה וספרי איך היה.
נ.ב: חייבת לספר: השבוע ישבו בגן ארבע בנות וציירו ילדות עם שמלות וכתרים. שאלתי אחת מהן אם היא מציירת נסיכות, והיא הסתכלה עלי בזלזול מסוים ואמרה "מה פתאום, זה כתר צעצוע!"
D-:
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חווה תודה. אני מהרהרת הרבה בדברים.
לצערי אני מרגישה קצת במילכוד עם הנושא, פשוט כי אני מבינה שאין דרך לשלוט בתגובות של כל האנשים שיבואו במגע עם הקטנה ודוגמאות לכך אני קוראת כאן כל הזמן. למשל בהודעתה של ילדת טבע למעלה.
עכשיו אני מנסה לצרף עוד ביביסיטר לתמונה ושוב מוצאת את עצמי בפלונטר.
יש לנו ביביסיטר צעירונת (בת 13) ומקסימה שכמו שחשבתי, ככל שהיא צעירה יותר כך יהיו פחות בעיות עם פרדיגמות שהיא תבוא איתן ונוכל לעצב את גישתה כפי שאנחנו רוצים. כשהיא היתה איתנו וקרה שהקטנה ציירה, ראיתי שהיא בטבעיות מגיבה בפשטות, באמירה של "איזה ציור יפה" ובהנחיות לגבי איפה מותר לצייר ואיפה לא.
אבל עכשיו כשאני רוצה להכניס מישהי בוגרת יותר, כזו שברצוני לאפשר לה יותר אחריות ולצאת מהבית לפעמים, בפגישה עם אחת פוטנציאלית כזו, ראיתי שהיא כבר באה עם תפיסות יותר מובנות לגבי "מה שצריך לתת לילדים" - צעצועים התפתחותיים ולימודיים, חוברות צביעה ועוד מיני רעיונות כאלה.
וגם בתגובה שלי אליה שוב מצאתי את עצמי מתחבטת מה להגיד וישר חושבת פעם שנייה אם אני רוצה בכלל שהיא תשאר עם הילדה... )-:
לקחתי את הצעתך לדבר עם הקרובים על התאוריה תחילה. אבל אני מוצאת שהתאוריה לא מספיק ברורה לי כך שאוכל להסביר אותה במילים פשוטות לאנשים פשוטים. לי הכל ברור מאוד גם בלי מילים, גם כי זה מאוד מתאים לפילוסופית החיים שלי וגם כי למדתי טיפול באמנות. אבל ברור לי שקשה להסביר את זה למי שבכלל לא בתחום או בעניין.
הזמנתי כמה חוברות של מלכה האס, בתקווה שאוכל ללקט משם אי אלו 'הסברים פשוטים להדיוטות' P-:
אשמח להכוונה נוספת למקורות שיכולים לעזור לי.
תודה!
לצערי אני מרגישה קצת במילכוד עם הנושא, פשוט כי אני מבינה שאין דרך לשלוט בתגובות של כל האנשים שיבואו במגע עם הקטנה ודוגמאות לכך אני קוראת כאן כל הזמן. למשל בהודעתה של ילדת טבע למעלה.
עכשיו אני מנסה לצרף עוד ביביסיטר לתמונה ושוב מוצאת את עצמי בפלונטר.
יש לנו ביביסיטר צעירונת (בת 13) ומקסימה שכמו שחשבתי, ככל שהיא צעירה יותר כך יהיו פחות בעיות עם פרדיגמות שהיא תבוא איתן ונוכל לעצב את גישתה כפי שאנחנו רוצים. כשהיא היתה איתנו וקרה שהקטנה ציירה, ראיתי שהיא בטבעיות מגיבה בפשטות, באמירה של "איזה ציור יפה" ובהנחיות לגבי איפה מותר לצייר ואיפה לא.
אבל עכשיו כשאני רוצה להכניס מישהי בוגרת יותר, כזו שברצוני לאפשר לה יותר אחריות ולצאת מהבית לפעמים, בפגישה עם אחת פוטנציאלית כזו, ראיתי שהיא כבר באה עם תפיסות יותר מובנות לגבי "מה שצריך לתת לילדים" - צעצועים התפתחותיים ולימודיים, חוברות צביעה ועוד מיני רעיונות כאלה.
וגם בתגובה שלי אליה שוב מצאתי את עצמי מתחבטת מה להגיד וישר חושבת פעם שנייה אם אני רוצה בכלל שהיא תשאר עם הילדה... )-:
לקחתי את הצעתך לדבר עם הקרובים על התאוריה תחילה. אבל אני מוצאת שהתאוריה לא מספיק ברורה לי כך שאוכל להסביר אותה במילים פשוטות לאנשים פשוטים. לי הכל ברור מאוד גם בלי מילים, גם כי זה מאוד מתאים לפילוסופית החיים שלי וגם כי למדתי טיפול באמנות. אבל ברור לי שקשה להסביר את זה למי שבכלל לא בתחום או בעניין.
הזמנתי כמה חוברות של מלכה האס, בתקווה שאוכל ללקט משם אי אלו 'הסברים פשוטים להדיוטות' P-:
אשמח להכוונה נוספת למקורות שיכולים לעזור לי.
תודה!
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
איך אני יכולה לעודד אותה לחזור ולהנות מהשרבוט שלה ומה הטקטיקה שהיית נוקטת מול הילדה שמצטרפת אלינו?
שלום לך ילדת טבע היקרה,
אני זוכרת התכתבות איתך שנפסקה .. היתה לך אסוציאציה עם דאדאיזם ולא המשכת לפתח את הרעיון .. ( בטח היית )
אולי זו נקודה טובה כדי להתחבר אל הענין שאת מציגה עכשיו.
"זה לא יפה לצייר ככה זה סתם קשקוש!" כך קובעת ילדה בת ארבע וחצי וברור לנו שהיא למעשה מצטטת בוגרים ממנה . כי לפי המנגנון הטבעי
היא עצמה צריכה להיות בשלב מתקדם של השרבוט . אילו זכתה להעריך ולאהוב את האמנות הטבעית שלה היתה בה סובלנות טבעית לאמנות של חברתה הצעירה ממנה . וזה נכון בכל תחום בחיים.
במילים אחרות : היא כבר עכשיו מעבירה הלאה גישה הרסנית שהופעלה נגדה !
הייתי בפשטות אומרת לה : " זה לא יפה להגיד לא יפה לחברה ..ככה ילדים בכל העולם מציירים וגם את יכולה ..
ואני מבקשת לצייר בכיף בלי להגיד דברים ..."
אנו , המבוגרים מאוד נזהרים ב"כבודם" של הילדים אבל אני מבטיחה לך שאמירה פשוטה ומכובדת כמו זאת איננה פוגעת באף אחד אלא מראה את הדרך הנכונה. במקרה שלפנינו : כבוד לכל 'זולת' .
ואני מציעה שגם את תשרבטי אבל תשימי לב לעשות שרבוטים מן השלב המתקדם כלומר לא רק תנועות בחישה וטיולים אקראיים על הדף אלא הרבה מבניות ! זה מתאים כבר לגיל של בתך. ושימי לב לא לצייר עיגולים אלא צורות אמורפיות סגורות . זה הבדל מאוד חשוב.
הטקטיקה שאני מציעה תהיה מועילה לכל מפני שהיא מבוססת על השקפה אשר מכבדת כל זולת באשר הוא וכל מעשה של הזולת .(כל עוד אינו פוגעני)
אני מציעה לך להצטרף לילדות המציירות ולהשתלב בשיחה ובציור.
אני מציעה גם בריסטול גדול על השולחן וכמות מספקת של צבעים ו.. שלוש ארבע .. לעבודה.. אפשר גם לשים מוזיקה כיפית ופשוט ליהנות מתנועות גדולות וקטנות, חזקות וחלשות..
הייתי מסבירה בטון רציני אך אוהד שילדים צעירים מציירים קשקושים . כל אחד גם אני כשהייתי בפעוטון ובגן וגם את (הילדה מהגן) וגם את (בתך) יכולה ...
לא מוכרחים לצייר רק מה שהגדולים אומרים ..! (זה מסר מאוד חשוב בשביל בת הארבע וחצי !)
קשקושים זה לא 'סתם' קשקוש זה נפלא . והמילה הטובה שלהם היא שרבוט.
, שרבוטים זה טבעי , מעניין , מענג. לכולם מותר לקשקש./ לשרבט. אבל תעשי שרבוטים מתקדמים אחרת זה כבר מנותק ממציאות חייה בגיל זה.
ילדת טבע , אני מקווה שברור שזהו שלל הצעות ואין צורך הכל בבת אחת..P-:
כשבתך מבקשת שתציירי לה,
הייתי בפשטות גדולה אומרת לבתך : אם אני מציירת בשבילך זה כאילו שאני אוכלת את האוכל שלך !
ופשוט משתעשעת איתה עם צבעי פנדה או מה שהיא רגילה ולעשות מבניות ראשוניות : למשל צורה בתוך צורה בתוך צורה ובשום אופן בלי להקפיד על עיגול ולהשאיר את הצורה אמורפית ופשוטה . או מוקד מקרין שעשוי מקוים אשר חוצים אחד את השני .. וכד' - זה 'לחם' בשביל הילדים.
אשמח לשמוע איך הולך.@}
שלום לך ילדת טבע היקרה,
אני זוכרת התכתבות איתך שנפסקה .. היתה לך אסוציאציה עם דאדאיזם ולא המשכת לפתח את הרעיון .. ( בטח היית )
אולי זו נקודה טובה כדי להתחבר אל הענין שאת מציגה עכשיו.
"זה לא יפה לצייר ככה זה סתם קשקוש!" כך קובעת ילדה בת ארבע וחצי וברור לנו שהיא למעשה מצטטת בוגרים ממנה . כי לפי המנגנון הטבעי
היא עצמה צריכה להיות בשלב מתקדם של השרבוט . אילו זכתה להעריך ולאהוב את האמנות הטבעית שלה היתה בה סובלנות טבעית לאמנות של חברתה הצעירה ממנה . וזה נכון בכל תחום בחיים.
במילים אחרות : היא כבר עכשיו מעבירה הלאה גישה הרסנית שהופעלה נגדה !
הייתי בפשטות אומרת לה : " זה לא יפה להגיד לא יפה לחברה ..ככה ילדים בכל העולם מציירים וגם את יכולה ..
ואני מבקשת לצייר בכיף בלי להגיד דברים ..."
אנו , המבוגרים מאוד נזהרים ב"כבודם" של הילדים אבל אני מבטיחה לך שאמירה פשוטה ומכובדת כמו זאת איננה פוגעת באף אחד אלא מראה את הדרך הנכונה. במקרה שלפנינו : כבוד לכל 'זולת' .
ואני מציעה שגם את תשרבטי אבל תשימי לב לעשות שרבוטים מן השלב המתקדם כלומר לא רק תנועות בחישה וטיולים אקראיים על הדף אלא הרבה מבניות ! זה מתאים כבר לגיל של בתך. ושימי לב לא לצייר עיגולים אלא צורות אמורפיות סגורות . זה הבדל מאוד חשוב.
הטקטיקה שאני מציעה תהיה מועילה לכל מפני שהיא מבוססת על השקפה אשר מכבדת כל זולת באשר הוא וכל מעשה של הזולת .(כל עוד אינו פוגעני)
אני מציעה לך להצטרף לילדות המציירות ולהשתלב בשיחה ובציור.
אני מציעה גם בריסטול גדול על השולחן וכמות מספקת של צבעים ו.. שלוש ארבע .. לעבודה.. אפשר גם לשים מוזיקה כיפית ופשוט ליהנות מתנועות גדולות וקטנות, חזקות וחלשות..
הייתי מסבירה בטון רציני אך אוהד שילדים צעירים מציירים קשקושים . כל אחד גם אני כשהייתי בפעוטון ובגן וגם את (הילדה מהגן) וגם את (בתך) יכולה ...
לא מוכרחים לצייר רק מה שהגדולים אומרים ..! (זה מסר מאוד חשוב בשביל בת הארבע וחצי !)
קשקושים זה לא 'סתם' קשקוש זה נפלא . והמילה הטובה שלהם היא שרבוט.
, שרבוטים זה טבעי , מעניין , מענג. לכולם מותר לקשקש./ לשרבט. אבל תעשי שרבוטים מתקדמים אחרת זה כבר מנותק ממציאות חייה בגיל זה.
ילדת טבע , אני מקווה שברור שזהו שלל הצעות ואין צורך הכל בבת אחת..P-:
כשבתך מבקשת שתציירי לה,
הייתי בפשטות גדולה אומרת לבתך : אם אני מציירת בשבילך זה כאילו שאני אוכלת את האוכל שלך !
ופשוט משתעשעת איתה עם צבעי פנדה או מה שהיא רגילה ולעשות מבניות ראשוניות : למשל צורה בתוך צורה בתוך צורה ובשום אופן בלי להקפיד על עיגול ולהשאיר את הצורה אמורפית ופשוטה . או מוקד מקרין שעשוי מקוים אשר חוצים אחד את השני .. וכד' - זה 'לחם' בשביל הילדים.
אשמח לשמוע איך הולך.@}
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
בעקבות זאת, הראו לילדים (בני 4-6) ציורים של ג'קסון פולוק, ורבים ציירו כמוהו במשך שבועיים-שלושה (לפחות!). בסוף היתה בגן תערוכה של ציורי השפרצות.
קלמנ טינה יקירתי ,
אם תבחני את סיטואצית 'גקסון פולוק' עבור ילדים בגיל הרך במונחים טבעיים תיראי שגם היא מצטיינת בגישה שאיננה מכבדת את התהליך הטבעי.
(ממש כואב לי לכתוב זאת).
נכון שג'קסון פולוק התיז ושפך דליי צבע .
הוא חיפש , בכל כוחות הנפש והאינטלקט , מתוך עומק הדכאון של אדם מודרני הכבול בעבותות ה'תרבות' ודרישותיה את ה'ראשוניות' .
ציוריו הם למעשה "זעקה ראשונית" גדולה וקשה וכואבת.
הראשוניות שהוא חיפש קיימת בילדים שלנו באופן טבעי . פשוט יותר ומאוד נחוץ לתת לה להתקיים באופן יומיומי .
ולברר לעומק מה בעצם עשינו עם שבועיים בעקבות פולוק .. ,תערוכה ...
כל זאת אני אומרת בידיעה ברורה ש'לצייר בעקבות אמנים' בני ילדים זאת הנחייה של משרד החינוך . את תראי שעד סוף השנה הם יציירו בעקבות מירו , בעקבות פיקסו , בעקבות קדישמן ובעקבות .. ובעקבות...ובעקבות....
מעבר למסרים ולאנרגיות הקשות שהילדים נחשפים אליהם בטרם עת - מתי תתקיים ותבשיל בהם התוכנה הטבעית לגילם ?
קלמנ טינה יקירתי ,
אם תבחני את סיטואצית 'גקסון פולוק' עבור ילדים בגיל הרך במונחים טבעיים תיראי שגם היא מצטיינת בגישה שאיננה מכבדת את התהליך הטבעי.
(ממש כואב לי לכתוב זאת).
נכון שג'קסון פולוק התיז ושפך דליי צבע .
הוא חיפש , בכל כוחות הנפש והאינטלקט , מתוך עומק הדכאון של אדם מודרני הכבול בעבותות ה'תרבות' ודרישותיה את ה'ראשוניות' .
ציוריו הם למעשה "זעקה ראשונית" גדולה וקשה וכואבת.
הראשוניות שהוא חיפש קיימת בילדים שלנו באופן טבעי . פשוט יותר ומאוד נחוץ לתת לה להתקיים באופן יומיומי .
ולברר לעומק מה בעצם עשינו עם שבועיים בעקבות פולוק .. ,תערוכה ...
כל זאת אני אומרת בידיעה ברורה ש'לצייר בעקבות אמנים' בני ילדים זאת הנחייה של משרד החינוך . את תראי שעד סוף השנה הם יציירו בעקבות מירו , בעקבות פיקסו , בעקבות קדישמן ובעקבות .. ובעקבות...ובעקבות....
מעבר למסרים ולאנרגיות הקשות שהילדים נחשפים אליהם בטרם עת - מתי תתקיים ותבשיל בהם התוכנה הטבעית לגילם ?
-
- הודעות: 770
- הצטרפות: 22 אוקטובר 2007, 12:57
- דף אישי: הדף האישי של קלמנ_טינה*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי חוה
אני דווקא חולקת עליך בניתוח הסיטואציה הזאת:
גם משום שבהמשך השנה לא התממשה התחזית הקודרת שלך,
וגם משום שהרעיון היה לתת במה מכובדת ליצירה של ילדים שלא מציירים לפי השטאנץ, אבל זקוקים לחיזוק חיצוני שזה בסדר.
יש ילדים רבים שאין להם ביטחון ביצירה העצמית שלהם כבר בגיל כזה. אם גיבוי מאמן נחשב יכול לתת את זה - מה טוב.
ככה הילדים למדו ששום דבר לא מובן מאליו.
המוטיבציה לא היתה לתת לילדים שיעור בתולדות האמנות, אלא שיעור בפלורליזם ובכבוד לשונה.
אני דווקא חולקת עליך בניתוח הסיטואציה הזאת:
גם משום שבהמשך השנה לא התממשה התחזית הקודרת שלך,
וגם משום שהרעיון היה לתת במה מכובדת ליצירה של ילדים שלא מציירים לפי השטאנץ, אבל זקוקים לחיזוק חיצוני שזה בסדר.
יש ילדים רבים שאין להם ביטחון ביצירה העצמית שלהם כבר בגיל כזה. אם גיבוי מאמן נחשב יכול לתת את זה - מה טוב.
ככה הילדים למדו ששום דבר לא מובן מאליו.
המוטיבציה לא היתה לתת לילדים שיעור בתולדות האמנות, אלא שיעור בפלורליזם ובכבוד לשונה.
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
בקר טוב ושבת שלום לך יעל ,
את מעלה ענין ממש מורכב :
מצאתי את עצמי מתחבטת מה להגיד וישר חושבת פעם שנייה אם אני רוצה בכלל שהיא תשאר עם הילדה... ( לפי זה D-: בקרוב תמצאי את עצמך בחינוך הביתי...)
אני קוראת את דבריך ויודעת , מתוך נסיוני האישי שההתחבטויות רק מתחילות ואינן קשורות רק לחינוך האמנותי של הילדה אלא משקפות גישה כללית.
ראיתי שהיא כבר באה עם תפיסות יותר מובנות לגבי "מה שצריך לתת לילדים" - צעצועים התפתחותיים ולימודיים, חוברות צביעה
תפיסות כאלה משקפות משהו בסיסי אשר תופס את הילד כדף חלק אשר תפקידו של המבוגר 'למלא אותו' .. לעומת תפיסה אשר מעניקה חשיבות גדולה למה שהילד 'מביא איתו' מעצם היותו יצור אנוש - כל המנגנונים הטבעיים .
אין מה לשלוח ביבי סיטר לקרוא את מלכה האס .. זה מורכב מידי ודורש זמן להפנמה.
לכמה שעות את משאירה אותה עם מטפלת ? ( קצת זה יותר פשוט כמובן)
הכי טוב זה למצוא מטפלת שתהיה ב'ראש' שלך לפחות קצת ו/או להציג את תפיסת עולמך 'למטפלת' בצורה של דרישות פרקטיות פשוטות .
אל תחששי להציג את דרישותיך בפשטות בדיוק כמו שאת עושה לגבי אוכל, שינה , משחק וכד' .
אני מבינה שאין דרך לשלוט בתגובות של כל האנשים שיבואו במגע עם הקטנה. ברור .ולא רצוי.
אבל כן אפשר להציג דרישות פרקטיות בלשון פשוטה :
אל תתני לה סוכריות. אל תתני לה חוברת צביעה. או: הקפידי לתת לה לשחק עם עצמה , הגישי לה כל פעם משהו קטן , תני לה לחפור באדמה..אפשרי לה להתלכלך ,בוץ חול - לא נורא...תני לה להנות ממים..
את מעלה ענין ממש מורכב :
מצאתי את עצמי מתחבטת מה להגיד וישר חושבת פעם שנייה אם אני רוצה בכלל שהיא תשאר עם הילדה... ( לפי זה D-: בקרוב תמצאי את עצמך בחינוך הביתי...)
אני קוראת את דבריך ויודעת , מתוך נסיוני האישי שההתחבטויות רק מתחילות ואינן קשורות רק לחינוך האמנותי של הילדה אלא משקפות גישה כללית.
ראיתי שהיא כבר באה עם תפיסות יותר מובנות לגבי "מה שצריך לתת לילדים" - צעצועים התפתחותיים ולימודיים, חוברות צביעה
תפיסות כאלה משקפות משהו בסיסי אשר תופס את הילד כדף חלק אשר תפקידו של המבוגר 'למלא אותו' .. לעומת תפיסה אשר מעניקה חשיבות גדולה למה שהילד 'מביא איתו' מעצם היותו יצור אנוש - כל המנגנונים הטבעיים .
אין מה לשלוח ביבי סיטר לקרוא את מלכה האס .. זה מורכב מידי ודורש זמן להפנמה.
לכמה שעות את משאירה אותה עם מטפלת ? ( קצת זה יותר פשוט כמובן)
הכי טוב זה למצוא מטפלת שתהיה ב'ראש' שלך לפחות קצת ו/או להציג את תפיסת עולמך 'למטפלת' בצורה של דרישות פרקטיות פשוטות .
אל תחששי להציג את דרישותיך בפשטות בדיוק כמו שאת עושה לגבי אוכל, שינה , משחק וכד' .
אני מבינה שאין דרך לשלוט בתגובות של כל האנשים שיבואו במגע עם הקטנה. ברור .ולא רצוי.
אבל כן אפשר להציג דרישות פרקטיות בלשון פשוטה :
אל תתני לה סוכריות. אל תתני לה חוברת צביעה. או: הקפידי לתת לה לשחק עם עצמה , הגישי לה כל פעם משהו קטן , תני לה לחפור באדמה..אפשרי לה להתלכלך ,בוץ חול - לא נורא...תני לה להנות ממים..
- אלה תנאים מהותיים לשמירת המנגנונים הטבעיים ! המנגנון האמנותי כרוך ביחד עם שאר המנגנונים , הוא לא מתקיים לעצמו בנפרד !!
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
תודה חווה. בינתיים היא מסרבת לצייר עם הילדה הנ"ל אבל בין לבין אני מספקת לה צבעי גואש והיא נהנת להפלש בהם ומבחינתי זה מספיק לעכשיו אני בטוחה שהביטחון יחזור אליה. לגבי הילדה הנוספת אני אזכור את הצעת התגובה שלך, מצאה חן בעיני. הקטע עם הילדה הזו הוא שהיא ענקית ביחס לביתי, היא מאוד מאוד גבוהה (כמו ילדים בכיתה ב' בערך ) ואילו קטנתי נמוכה מאוד (כמו בני שנתיים...) ככה שיש לה סוג של עליונות, ביתי מרגישה שהיא סוג של מבוגר נוסף. זה עניין אחר שאנחנו צריכות לעבוד עליו, שהרי גנטית, לנצח תהיה פיצית ולא כל מי שגבוה יותר הוא גם הבוס (אם כי ברמה האבולוציונית... האלפא הוא תמיד הגדול והגבוה יותר...).
עוד בעיה שלי זה שאני לא יכולה לצייר איתן יחד כי אני נמצאת עם במבי השובב בזמן הזה, קשה לתת לו להלך חופשי כשכל מה שהוא רוצה לעשות זה גם מה שאחות והגדולה עושה (על הדף שלה כמובן ועם הצבע שיש לה ביד באותו הזמן בדיוק, כמובן).
לגבי מה שדיברנו בעבר... אני ממש כבר לא זוכרת... ילדתי מאז ועשיתי עוד המון דברים וכמובן שהמוח, אוי המוח... יום אחד יהיה לי זמן לחפש התכתבות קודמת זאת ולהמשיך לפתח את הרעיון. סליחה...
עוד בעיה שלי זה שאני לא יכולה לצייר איתן יחד כי אני נמצאת עם במבי השובב בזמן הזה, קשה לתת לו להלך חופשי כשכל מה שהוא רוצה לעשות זה גם מה שאחות והגדולה עושה (על הדף שלה כמובן ועם הצבע שיש לה ביד באותו הזמן בדיוק, כמובן).
לגבי מה שדיברנו בעבר... אני ממש כבר לא זוכרת... ילדתי מאז ועשיתי עוד המון דברים וכמובן שהמוח, אוי המוח... יום אחד יהיה לי זמן לחפש התכתבות קודמת זאת ולהמשיך לפתח את הרעיון. סליחה...
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
בינתיים היא מסרבת לצייר עם הילדה הנ"ל. |יד| היא מרגישה מה נכון לה . ! @}
שלום ילדת טבע ,
בכלל בקשר לציור בגיל כה קטן , אחת המסקנות שלי לאחרונה היא להניח לנושא הזה ולא לגעת בו בכלל אפילו עד גיל ארבע וחצי -חמש.
היה מחקר שנעשה בשנות השבעים עם קבוצת ילדים בני חמש ממאהל בדווי , שגדלו בטבע וסייעו בעבודות בעיקר עם הצאן במרעה.
קבוצת ילדים זו קבלה נייר וצבעים ומיד החלו לשרבט ותוך זמן קצר (3 חודשים) עשו את כל השלבים באופן מזורז ובגיל חמש וחצי -שש ציירו בבשלות המתאימה לגילם .
כיום , לאור הנזק שאנו רואים עקב התערבות חודרנית בקטנטנים אני נוטה להמליץ על התהליך הזה כטיפול מונע....@} !
שלום ילדת טבע ,
בכלל בקשר לציור בגיל כה קטן , אחת המסקנות שלי לאחרונה היא להניח לנושא הזה ולא לגעת בו בכלל אפילו עד גיל ארבע וחצי -חמש.
היה מחקר שנעשה בשנות השבעים עם קבוצת ילדים בני חמש ממאהל בדווי , שגדלו בטבע וסייעו בעבודות בעיקר עם הצאן במרעה.
קבוצת ילדים זו קבלה נייר וצבעים ומיד החלו לשרבט ותוך זמן קצר (3 חודשים) עשו את כל השלבים באופן מזורז ובגיל חמש וחצי -שש ציירו בבשלות המתאימה לגילם .
כיום , לאור הנזק שאנו רואים עקב התערבות חודרנית בקטנטנים אני נוטה להמליץ על התהליך הזה כטיפול מונע....@} !
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
גם משום שבהמשך השנה לא התממשה התחזית הקודרת שלך,
שלום קלמנ טינה ,
שמחתי מאוד שלא התממשה .. והייתי מבוישת כלשהו כאילו אני מחזיקה בתחזיות קודרות .. שהרי תמצית העבודה הרוחנית היא על חשיבה חיובית P-:
אלא שזאת (ה'תחזית הקודרת')היא פשוט התוכנית לפי הוראות משרד החינוך.
יש ילדים רבים שאין להם ביטחון ביצירה העצמית שלהם כבר בגיל כזה
לגבי הדרך להעניק בטחון נישאר חלוקות בדעותינו ואין בכך כל רע , הנה אפילו המרגיעון אומר : >הצדק ,לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים<
תודה@}
שלום קלמנ טינה ,
שמחתי מאוד שלא התממשה .. והייתי מבוישת כלשהו כאילו אני מחזיקה בתחזיות קודרות .. שהרי תמצית העבודה הרוחנית היא על חשיבה חיובית P-:
אלא שזאת (ה'תחזית הקודרת')היא פשוט התוכנית לפי הוראות משרד החינוך.
יש ילדים רבים שאין להם ביטחון ביצירה העצמית שלהם כבר בגיל כזה
לגבי הדרך להעניק בטחון נישאר חלוקות בדעותינו ואין בכך כל רע , הנה אפילו המרגיעון אומר : >הצדק ,לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים<
תודה@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שלום חוה - יש לי שאלה
בתי בת חמש וחמישה חודשים. היא נכנסה השנה לגן והתחילה באינטנסיביות רבה לצייר.
מה שנראה לעין הוא שהיא "לא יודעת לצייר" כלומר: הציורים שלה יוצאים מאוד לא ברורים ולא מדויקים. היא ציירה עץ ויצא משהו מאוד משונה.
לצערי לועגים לה בגן על זה. אבל היא לא מתייאשת, וממש לומדת מילדים אחרים איך לצייר, היא יושבת לידם ומעתיקה.
יש איזה עניין בילדה בגילה שמציירת בצורה "עילגת"? יש מה לעשות?
תודה
בתי בת חמש וחמישה חודשים. היא נכנסה השנה לגן והתחילה באינטנסיביות רבה לצייר.
מה שנראה לעין הוא שהיא "לא יודעת לצייר" כלומר: הציורים שלה יוצאים מאוד לא ברורים ולא מדויקים. היא ציירה עץ ויצא משהו מאוד משונה.
לצערי לועגים לה בגן על זה. אבל היא לא מתייאשת, וממש לומדת מילדים אחרים איך לצייר, היא יושבת לידם ומעתיקה.
יש איזה עניין בילדה בגילה שמציירת בצורה "עילגת"? יש מה לעשות?
תודה
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
בקר טוב שלי ,
האם אני מבינה נכון שהיא היתה בבית עד שנכנסה לגן השנה?
מה שנראה לעין הוא שהיא "לא יודעת לצייר" כלומר: הציורים שלה יוצאים מאוד לא ברורים ולא מדויקים.
שלי יקירה - אין דבר כזה "לא יודעת לצייר" . היא מציירת נפלא וראוי להתפעל מן החריצות שלה .
והתחילה באינטנסיביות רבה לצייר. זאת ההתנהגות הטבעית . הדגש הוא על האינטנסיביות זה סימן שהמנגנון הטבעי עובד ותורם לגופ-נפש את מיטב תרומותיו.
המושג של 'יודע לצייר' הוא מושג שגוי . אני אף פעם לא משתמשת בו . אני אומרת : למשל : "הילד מצייר המון"... "לילד יש הרבה נסיון בציור"
"הילד ממש אוהב לצייר" "הילד מצייר נפלא"..
"הילד יודע לצייר" ? לפי איזה קריטריונים?
אין דבר כזה ילד אשר מצייר בצורה עילגת .הייתי רוצה לראות את העץ שסיפרת עליו בהודעתך . אני בטוחה שהוא אופייני לשלב הטבעי ואוכל להסביר את הקונטכסט שלו בתוך השלב.
הילדים חייבים ללמוד לכבד את האמנות של ה"אחר" .
כמובן שזה חשוב גם למענם באופן אישי !
תהיי בטוחה שכל ילד שלועג על ציור של ילד אחר , סובל בעומק ליבו בהקשר לציור של עצמו.
חובתנו כמבוגרים , אמא, אבא, גנן וגננת וכולם להנהיג אהדה בפועל , מאור פנים בפועל , שוויון בפועל , לצערי מרבים לדבר על הדברים האלה ואילו ההזדמנות לעשות אותם מתחמקת מעיני המחנכים.
אשמח לשמוע ממך עוד@}
האם אני מבינה נכון שהיא היתה בבית עד שנכנסה לגן השנה?
מה שנראה לעין הוא שהיא "לא יודעת לצייר" כלומר: הציורים שלה יוצאים מאוד לא ברורים ולא מדויקים.
שלי יקירה - אין דבר כזה "לא יודעת לצייר" . היא מציירת נפלא וראוי להתפעל מן החריצות שלה .
והתחילה באינטנסיביות רבה לצייר. זאת ההתנהגות הטבעית . הדגש הוא על האינטנסיביות זה סימן שהמנגנון הטבעי עובד ותורם לגופ-נפש את מיטב תרומותיו.
המושג של 'יודע לצייר' הוא מושג שגוי . אני אף פעם לא משתמשת בו . אני אומרת : למשל : "הילד מצייר המון"... "לילד יש הרבה נסיון בציור"
"הילד ממש אוהב לצייר" "הילד מצייר נפלא"..
"הילד יודע לצייר" ? לפי איזה קריטריונים?
אין דבר כזה ילד אשר מצייר בצורה עילגת .הייתי רוצה לראות את העץ שסיפרת עליו בהודעתך . אני בטוחה שהוא אופייני לשלב הטבעי ואוכל להסביר את הקונטכסט שלו בתוך השלב.
הילדים חייבים ללמוד לכבד את האמנות של ה"אחר" .
כמובן שזה חשוב גם למענם באופן אישי !
תהיי בטוחה שכל ילד שלועג על ציור של ילד אחר , סובל בעומק ליבו בהקשר לציור של עצמו.
חובתנו כמבוגרים , אמא, אבא, גנן וגננת וכולם להנהיג אהדה בפועל , מאור פנים בפועל , שוויון בפועל , לצערי מרבים לדבר על הדברים האלה ואילו ההזדמנות לעשות אותם מתחמקת מעיני המחנכים.
אשמח לשמוע ממך עוד@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי חוה ,
תודה על תשובתך המחבקת (לתחושתי).
שוב היא אמרה לנו אתמול בערב שילדים בגן כל הזמן אומרים לה שהיא לא יודעת לצייר. חייכתי אליה בחום וחיכיתי בתוכי למענה הנכון. פתאום האח הקטן שלה (3.5) אומר לה: מה הם לא ראו את המגירה שלך? (בגן, שבה כל ילד אוסף את תוצריו), ואז אמרתי לה - שמעת מה אחיך אומר? שאנחנו חושבים שהציורים שלך מאוד יפים ומאוד אוהבים את מה שאת מציירת - ציורים צבעוניים, שמחים...
זה מה שכרגע אנחנו עושים - מחזקים אותה וגם אמרנו בעבר שהדיבור הזה לא יפה, וכל ילד מצייר את מה שהוא רוצה.
אני יודעת שיש שם ילדים שמציירים מאוד מדויק ו"יפה" . יש ילד שאבא שלו צייר וכנראה גם הוא מוכשר.
היא לא שנה ראשונה בגן, בשנה האחרונה היינו בחופשה בבית אבל קודם היא היתה שנה וחצי - מגיל שנתיים וחצי בגן קטן, אינטימי עם גננת מאוד מקצועית שהקדישה תשומת לב רבה לתקשורת בין הילדים.
עד היום יותר ציירו יחד בגואש וצביעה פשוטה וחופשית, אבל בגן אולי היא נחשפת פתאום לציור יותר פיגורטיבי, כמו כן היא מאוד אוהבת להעתיק אותיות, בלי לדעת לקרוא. לפני הגן היא אהבה לעשות זאת במספרים.
תודה על תשובתך המחבקת (לתחושתי).
שוב היא אמרה לנו אתמול בערב שילדים בגן כל הזמן אומרים לה שהיא לא יודעת לצייר. חייכתי אליה בחום וחיכיתי בתוכי למענה הנכון. פתאום האח הקטן שלה (3.5) אומר לה: מה הם לא ראו את המגירה שלך? (בגן, שבה כל ילד אוסף את תוצריו), ואז אמרתי לה - שמעת מה אחיך אומר? שאנחנו חושבים שהציורים שלך מאוד יפים ומאוד אוהבים את מה שאת מציירת - ציורים צבעוניים, שמחים...
זה מה שכרגע אנחנו עושים - מחזקים אותה וגם אמרנו בעבר שהדיבור הזה לא יפה, וכל ילד מצייר את מה שהוא רוצה.
אני יודעת שיש שם ילדים שמציירים מאוד מדויק ו"יפה" . יש ילד שאבא שלו צייר וכנראה גם הוא מוכשר.
היא לא שנה ראשונה בגן, בשנה האחרונה היינו בחופשה בבית אבל קודם היא היתה שנה וחצי - מגיל שנתיים וחצי בגן קטן, אינטימי עם גננת מאוד מקצועית שהקדישה תשומת לב רבה לתקשורת בין הילדים.
עד היום יותר ציירו יחד בגואש וצביעה פשוטה וחופשית, אבל בגן אולי היא נחשפת פתאום לציור יותר פיגורטיבי, כמו כן היא מאוד אוהבת להעתיק אותיות, בלי לדעת לקרוא. לפני הגן היא אהבה לעשות זאת במספרים.
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שהציורים שלך מאוד יפים ומאוד אוהבים את מה שאת מציירת - ציורים צבעוניים, שמחים...
שלי ,
הייתי אפילו מרחיקה לכת בתגובתי לילדה שחברים בגן אומרים לה שהיא לא יודעת לצייר .
הייתי אומרת : אין דבר כזה שבנאדם לא יודע לצייר ! כל האנשים מציירים ובכלל לא צריך לבלבל את המוח !
אבהיר את עצמי : על ידי הכללה כזאת אינני יוצאת 'מנחמת' אותה שבאמת בציורים שלה יפים .. - כי בכך משאירה עדיין פתח לאחרים להגיד שהם לא יפים ! וגם אינני יוצאת כועסת על אלה שאמרו כי בכך הייתי משאירה פתח להם להעלב .
לכן סוגרת את הענין וזהו .@}
תודה על תשובתך המחבקת (לתחושתי).
בהחלט מחבקת ,
כי הציור משקף את צפור הנפש . באמת . ולכן כואב כל כך ש'הילדים אומרים' , ולכן צריך לפתח חוסן על ידי הכללות כאלה .
תמיד מאור פנים. (כמובן רק לציורים של ילדים ... בשאר החיים להזעיף פנים כל היום וכל הלילה.. - סתאאם )
אבל בגן אולי היא נחשפת פתאום לציור יותר פיגורטיבי. אצרף עוד הסבר לזה , כרגע אני עסוקה כמה ימים.
שלי ,
הייתי אפילו מרחיקה לכת בתגובתי לילדה שחברים בגן אומרים לה שהיא לא יודעת לצייר .
הייתי אומרת : אין דבר כזה שבנאדם לא יודע לצייר ! כל האנשים מציירים ובכלל לא צריך לבלבל את המוח !
אבהיר את עצמי : על ידי הכללה כזאת אינני יוצאת 'מנחמת' אותה שבאמת בציורים שלה יפים .. - כי בכך משאירה עדיין פתח לאחרים להגיד שהם לא יפים ! וגם אינני יוצאת כועסת על אלה שאמרו כי בכך הייתי משאירה פתח להם להעלב .
לכן סוגרת את הענין וזהו .@}
תודה על תשובתך המחבקת (לתחושתי).
בהחלט מחבקת ,
כי הציור משקף את צפור הנפש . באמת . ולכן כואב כל כך ש'הילדים אומרים' , ולכן צריך לפתח חוסן על ידי הכללות כאלה .
תמיד מאור פנים. (כמובן רק לציורים של ילדים ... בשאר החיים להזעיף פנים כל היום וכל הלילה.. - סתאאם )
אבל בגן אולי היא נחשפת פתאום לציור יותר פיגורטיבי. אצרף עוד הסבר לזה , כרגע אני עסוקה כמה ימים.
-
- הודעות: 1
- הצטרפות: 03 ינואר 2009, 11:09
- דף אישי: הדף האישי של חוזרים_לארץ*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
עד היום יותר ציירו יחד בגואש וצביעה פשוטה וחופשית, אבל בגן אולי היא נחשפת פתאום לציור יותר פיגורטיבי, כמו כן היא מאוד אוהבת להעתיק אותיות, בלי לדעת לקרוא. לפני הגן היא אהבה לעשות זאת במספרים.
שלום שלי ,
בגיל חמש וחצי המנגנון האמנותי הטבעי בשל לקראת הציור במושגים חזותיים.
את קוראת לזה ציור פיגורטיבי אך המינוח המקצועי לכך בניתוח ציורי ילדים הוא "מושגים חזותיים" או "הציור הסכמתי" .
"פיגורטיבי"הוא מונח שמשתמשים בו באמנות של מבוגרים לתיאור ציור העוסק בחקר הצורה . הוא מופיע בתולדות האמנות בשלב של השתחררות מהציור הריאליסטי - אקדמי לקראת ההפשטה אשר נקראה "הציור המופשט" . נכון הוא שהציור המופשט שאב הרבה מן הגישה הילדית ..ומהגישה הפרימיטיבית..
למה אני מתעסקת עם זה ? מישהו יכול לומר שזוהי סמנטיקה מעצבנת /-: .
אך לא : אני מצביעה על שלבים של התפתחות באמנות של ילדים .
כל שלב מעיד על תפיסת העולם של הילד באותו זמן. כדי להבין מה מתרחש בילד העומד לפנינו אנו חייבים להפנים את הרעיון שאופן הציור שלו באותה עת משקף את צורת החשיבה שלו. (אני מדגישה:אופן הציור שלו , ולא שאיפות המתבטאות באופן מילולי ).
טוב , לפני שאני אתחיל להרחיב יתר על המידה נחזור אל ילדתך המתוקה:
היא בת חמש וחצי והיא בשלה לקלוט את הציור במושגים חזותיים . גם כשציירו בגואש וצביעה פשוטה ,(האם בגן אנתרופוסופי?) אני מאמינה שהמוח מתגרה על ידי סימנים אקראיים של המכחול , מצרף אותם לקבצים (מוקדים מקרינים , מנדלות ) ומעניק להם משמעות . לא יכול להיות שלא .
ואז בגילה העכשוי היא בשלה להפוך את הקבצים האלה למושגים מן המציאות .
כאשר היא רואה אצל ילדי הגן סכימות מגובשות יותר היא 'נגנבת' מהם כי זה בול עונה על הצורך הטבעי של אותו גיל.
יתכן שחסר לה נסיון בשלב השרבוט הגבוה וביצירת סכימות ואז היא דבקה בפתרונות הגרפיים שהיא רואה אצל הילדים.
זה בדיוק מה שקשה לי בהדרכה בהתכתבות כי אילו ראיתי ממש ציורים שלה הייתי אולי מזהה מה קורה ממש איתה.
שוב אני ממהרת מידי וחייבת להפסיק .
איתך הסליחה .
מה שלום הילדה עכשיו ? שהרי עברו כמעט 3 שבועות ..
@}
שלום שלי ,
בגיל חמש וחצי המנגנון האמנותי הטבעי בשל לקראת הציור במושגים חזותיים.
את קוראת לזה ציור פיגורטיבי אך המינוח המקצועי לכך בניתוח ציורי ילדים הוא "מושגים חזותיים" או "הציור הסכמתי" .
"פיגורטיבי"הוא מונח שמשתמשים בו באמנות של מבוגרים לתיאור ציור העוסק בחקר הצורה . הוא מופיע בתולדות האמנות בשלב של השתחררות מהציור הריאליסטי - אקדמי לקראת ההפשטה אשר נקראה "הציור המופשט" . נכון הוא שהציור המופשט שאב הרבה מן הגישה הילדית ..ומהגישה הפרימיטיבית..
למה אני מתעסקת עם זה ? מישהו יכול לומר שזוהי סמנטיקה מעצבנת /-: .
אך לא : אני מצביעה על שלבים של התפתחות באמנות של ילדים .
כל שלב מעיד על תפיסת העולם של הילד באותו זמן. כדי להבין מה מתרחש בילד העומד לפנינו אנו חייבים להפנים את הרעיון שאופן הציור שלו באותה עת משקף את צורת החשיבה שלו. (אני מדגישה:אופן הציור שלו , ולא שאיפות המתבטאות באופן מילולי ).
טוב , לפני שאני אתחיל להרחיב יתר על המידה נחזור אל ילדתך המתוקה:
היא בת חמש וחצי והיא בשלה לקלוט את הציור במושגים חזותיים . גם כשציירו בגואש וצביעה פשוטה ,(האם בגן אנתרופוסופי?) אני מאמינה שהמוח מתגרה על ידי סימנים אקראיים של המכחול , מצרף אותם לקבצים (מוקדים מקרינים , מנדלות ) ומעניק להם משמעות . לא יכול להיות שלא .
ואז בגילה העכשוי היא בשלה להפוך את הקבצים האלה למושגים מן המציאות .
כאשר היא רואה אצל ילדי הגן סכימות מגובשות יותר היא 'נגנבת' מהם כי זה בול עונה על הצורך הטבעי של אותו גיל.
יתכן שחסר לה נסיון בשלב השרבוט הגבוה וביצירת סכימות ואז היא דבקה בפתרונות הגרפיים שהיא רואה אצל הילדים.
זה בדיוק מה שקשה לי בהדרכה בהתכתבות כי אילו ראיתי ממש ציורים שלה הייתי אולי מזהה מה קורה ממש איתה.
שוב אני ממהרת מידי וחייבת להפסיק .
איתך הסליחה .
מה שלום הילדה עכשיו ? שהרי עברו כמעט 3 שבועות ..
@}
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
העבר | מחק | קישור חוזרים לארץ
זה אני חוה . מי יודע למחוק בשבילי את הכותרת "חוזרים לארץ"?
הודעה למחיקה.
זה אני חוה . מי יודע למחוק בשבילי את הכותרת "חוזרים לארץ"?
הודעה למחיקה.
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שלום חוה,
עברו להם חודש וחצי מאז שדיברנו.
אין שום חדש בנתיים, וכפי שסיכמנו לא יזמתי ציור בזמן הזה.
מהגן הוא לא חוזר יותר עם ציורים (רק עם עבודות יצירה, וגם זה בערך אחד לשבוע)
נוצרו לו 3 הזדמנויות שונות לצייר, ובהן צייר שוב את אותו ציור ראשוני (של 5 קווים בערך).
לשימחתי לא שמעתי שוב על עניין השמש השמיים והאדמה.
להמשיך להמתין? למשך כמה זמן?
בתודה,
דנדי
עברו להם חודש וחצי מאז שדיברנו.
אין שום חדש בנתיים, וכפי שסיכמנו לא יזמתי ציור בזמן הזה.
מהגן הוא לא חוזר יותר עם ציורים (רק עם עבודות יצירה, וגם זה בערך אחד לשבוע)
נוצרו לו 3 הזדמנויות שונות לצייר, ובהן צייר שוב את אותו ציור ראשוני (של 5 קווים בערך).
לשימחתי לא שמעתי שוב על עניין השמש השמיים והאדמה.
להמשיך להמתין? למשך כמה זמן?
בתודה,
דנדי
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי דנדי ,
יש לי כמה וכמה ימים עמוסים אז לקח לי קצת זמן (המרגיעון כבר קופץ : "קחו זמן להפנמה" D-: )
העיקר : שמחתי לשמוע ממך.
אני מקווה שהמתוק שלך ממשיך אופניים ,משחקים וריצות , אני סומכת עליו .
ברור לי שיש לו חוש אסתטי חזק מאוד וזאת יכולה להיות סיבה מספקת להימנעות מציור . האם הוא מתלונן שלא יודע או לא יכול לצייר ?
להמשיך להמתין?
כן. להמתין בסבלנות ובשקט לא לדאוג וברור שלא לשדר דאגה . ובעיקר לשדר שמחה ושביעות רצון מהפעילויות הטבעיות שלו .
למשך כמה זמן?
את זה נדע רק אחרי שהזמן יעבור ונראה מה קורה .
ד"ש חם ממני @}
יש לי כמה וכמה ימים עמוסים אז לקח לי קצת זמן (המרגיעון כבר קופץ : "קחו זמן להפנמה" D-: )
העיקר : שמחתי לשמוע ממך.
אני מקווה שהמתוק שלך ממשיך אופניים ,משחקים וריצות , אני סומכת עליו .
ברור לי שיש לו חוש אסתטי חזק מאוד וזאת יכולה להיות סיבה מספקת להימנעות מציור . האם הוא מתלונן שלא יודע או לא יכול לצייר ?
להמשיך להמתין?
כן. להמתין בסבלנות ובשקט לא לדאוג וברור שלא לשדר דאגה . ובעיקר לשדר שמחה ושביעות רצון מהפעילויות הטבעיות שלו .
למשך כמה זמן?
את זה נדע רק אחרי שהזמן יעבור ונראה מה קורה .
ד"ש חם ממני @}
-
- הודעות: 184
- הצטרפות: 07 מרץ 2003, 13:59
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שלום חוה - אשמח לעצתך.
ביתי בת 4.5, בגן קיבוצי. מרבה לצייר (גם בגן וגם בבית), ולעסוק בכל מיני יצירות ועשיות (מהדקת, גוזרת, מדביקה, כותבת כתיבת ילדים וגם אותיות) - בעיקר יוצרת דברים קטנים.
הגישה בגן די חופשית, אך לא לגמרי 'נכונה' ו'בריאה'. יש טושים לצד הצבעים (והבחירה היא בדר"כ בטושים),יש דפי צביעה (של דמויות) ויש לעיתים אמירות של 'יודע' / 'לא יודע', 'יפה' / 'לא יפה'.
הביטויים האלו דובקים גם ביתי.
אני מקבלת את גישתך ונוהגת ברוח זו בבית זמן רב.
אני מתלבטת האם ללכת איתה לחוג רישום וציור, במטרה לשפר ולאזן את הגישה של הגן ולאפשר לה מקום פתוח לביטוי.
אני מתלבטת האם כל התערבות עלולה לשבש או עשויה לשפר.
היינו בשיעור ניסיון : האוירה נעימה, כ-10 ילדים (גילאי 4-6), בדר"כ הם עוסקים בדברים חופשיים, בחומרים שונים, לעיתים מכינים צבעים (הכינו בשיעור שלפני כן חול ציבעוני וערבבו צבעים), אין טושים.
בשיעור שהיינו (ביתי ישבה איתם סביב לשולחן ואני ישבתי בצד) : הם התבוננו על הפנים עם מראה, דיברו על הפנים, ורשמו את הפנים אח"כ.
המדריכה עודדה את כולם, התיחסה לכל אחד בדרכו והשרתה אוירה נעימה ומאפשרת. הציורים היו מאוד מגוונים ושונים. כשסיימו לרשום בעיפרון היא חילקה צבעים לצבוע.
אך גם, חיזקה בעצמה קוים בודדים בציורים של ילדים, עזרה למחוק (יש מחק), הציעה להניח את הדמות (אם היתה באויר) על משהו (שביל, ספסל..), והציעה לצבוע את הרקע בצבע שונה/ קונטרסטי.
מה דעתך ?
תודות רבות
ביתי בת 4.5, בגן קיבוצי. מרבה לצייר (גם בגן וגם בבית), ולעסוק בכל מיני יצירות ועשיות (מהדקת, גוזרת, מדביקה, כותבת כתיבת ילדים וגם אותיות) - בעיקר יוצרת דברים קטנים.
הגישה בגן די חופשית, אך לא לגמרי 'נכונה' ו'בריאה'. יש טושים לצד הצבעים (והבחירה היא בדר"כ בטושים),יש דפי צביעה (של דמויות) ויש לעיתים אמירות של 'יודע' / 'לא יודע', 'יפה' / 'לא יפה'.
הביטויים האלו דובקים גם ביתי.
אני מקבלת את גישתך ונוהגת ברוח זו בבית זמן רב.
אני מתלבטת האם ללכת איתה לחוג רישום וציור, במטרה לשפר ולאזן את הגישה של הגן ולאפשר לה מקום פתוח לביטוי.
אני מתלבטת האם כל התערבות עלולה לשבש או עשויה לשפר.
היינו בשיעור ניסיון : האוירה נעימה, כ-10 ילדים (גילאי 4-6), בדר"כ הם עוסקים בדברים חופשיים, בחומרים שונים, לעיתים מכינים צבעים (הכינו בשיעור שלפני כן חול ציבעוני וערבבו צבעים), אין טושים.
בשיעור שהיינו (ביתי ישבה איתם סביב לשולחן ואני ישבתי בצד) : הם התבוננו על הפנים עם מראה, דיברו על הפנים, ורשמו את הפנים אח"כ.
המדריכה עודדה את כולם, התיחסה לכל אחד בדרכו והשרתה אוירה נעימה ומאפשרת. הציורים היו מאוד מגוונים ושונים. כשסיימו לרשום בעיפרון היא חילקה צבעים לצבוע.
אך גם, חיזקה בעצמה קוים בודדים בציורים של ילדים, עזרה למחוק (יש מחק), הציעה להניח את הדמות (אם היתה באויר) על משהו (שביל, ספסל..), והציעה לצבוע את הרקע בצבע שונה/ קונטרסטי.
מה דעתך ?
תודות רבות
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי אמא של ,
השיטה שאת מתארת לקליטת מראה הפנים , השימוש במחק , ההצעה להניח את הדמות על משהו ... - כל אלה אמצעים שממש מתאימים לילדים בני 12-14 .
ברור שאפשר להגיד את זה במילים עדינות ובצורה מאפשרת ... ואח"כ , כשהילד מוכיח במעשהו שיש לו חשיבה אחרת (הרי הוא רק בן/בת 4.5) , פשוט לחייך אליהם בנחמדות - - אפשר וראיתי כבר מורים שהחזיקו ככה הרבה ילדים.
אבל צריך לדעת שזה מבוסס על אישיותה הנחמדה של המורה ולא על השיטה שלה .
ילדה בת ארבע וחצי שאוהבת ומציירת בבית יותר חשוב שתהיה עם אמא בבית ותזכה למאור פנים טבעי מאשר שתלך לקבל מאור פנים מאדם זר אשר תלוי בתוצר שלה.
גם בחוג הזה ידבקו בה אמירות שיש בגן . אלה האמירות השגורות בימינו.
עדיף בעיני לחזק אותה בבית.
ציור זה דבר אינטימי.
לילה טוב @}
השיטה שאת מתארת לקליטת מראה הפנים , השימוש במחק , ההצעה להניח את הדמות על משהו ... - כל אלה אמצעים שממש מתאימים לילדים בני 12-14 .
ברור שאפשר להגיד את זה במילים עדינות ובצורה מאפשרת ... ואח"כ , כשהילד מוכיח במעשהו שיש לו חשיבה אחרת (הרי הוא רק בן/בת 4.5) , פשוט לחייך אליהם בנחמדות - - אפשר וראיתי כבר מורים שהחזיקו ככה הרבה ילדים.
אבל צריך לדעת שזה מבוסס על אישיותה הנחמדה של המורה ולא על השיטה שלה .
ילדה בת ארבע וחצי שאוהבת ומציירת בבית יותר חשוב שתהיה עם אמא בבית ותזכה למאור פנים טבעי מאשר שתלך לקבל מאור פנים מאדם זר אשר תלוי בתוצר שלה.
גם בחוג הזה ידבקו בה אמירות שיש בגן . אלה האמירות השגורות בימינו.
עדיף בעיני לחזק אותה בבית.
ציור זה דבר אינטימי.
לילה טוב @}
-
- הודעות: 184
- הצטרפות: 07 מרץ 2003, 13:59
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
ציור זה דבר אינטימי
תודה רבה
תודה רבה
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שלום חווה,
בני הולך לחוג חיות, בסוף החוג יש "יצירה", התלבטתי אם לוותר על החוג בגלל זה, והחלטתי שלא, אני לא אצליח להעלים את המושג יצירה מחייו, והדברים הטובים בחוג טובים מכדי להפסיד אותם.
כמובן שהוא אף פעם לא עושה את היצירה המדוברת, ואם הוא עושה חלקית אזי מתקשה או לא רוצה.
המדריכה אמרה לי שלדעתה (ויש לה ניסיון של כמה עשרות שנים) יש לו חולשה בידיים, ואני צריכה לנסות לחזק את זה אצלו.
אני מקווה שאני לא מפספסת כאן משהו חשוב, ובעצם בכך שלא מתעסקת עם הנושא - אני מזניחה.
מה דעתך?
בני הולך לחוג חיות, בסוף החוג יש "יצירה", התלבטתי אם לוותר על החוג בגלל זה, והחלטתי שלא, אני לא אצליח להעלים את המושג יצירה מחייו, והדברים הטובים בחוג טובים מכדי להפסיד אותם.
כמובן שהוא אף פעם לא עושה את היצירה המדוברת, ואם הוא עושה חלקית אזי מתקשה או לא רוצה.
המדריכה אמרה לי שלדעתה (ויש לה ניסיון של כמה עשרות שנים) יש לו חולשה בידיים, ואני צריכה לנסות לחזק את זה אצלו.
אני מקווה שאני לא מפספסת כאן משהו חשוב, ובעצם בכך שלא מתעסקת עם הנושא - אני מזניחה.
מה דעתך?
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
חווה שלום.
האם אפשר להתעייץ איתך במייל? יש לי סוגיה שלא הייתי מעונינת לחשוף כאן.
תודה
האם אפשר להתעייץ איתך במייל? יש לי סוגיה שלא הייתי מעונינת לחשוף כאן.
תודה
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
הי דנדי ,
אני חוששת שאנו בגבול של מה שאפשר לעשות בהתכתבות .
יש כאן ענין של גישות . הוא ילד ממש קטן . נוצרה אצלו מבוכה גדולה בענין מה שנקרא 'יצירה' בגיל מאוד קטן. הוא מוותר לעשות כי יש לו אבחנה אסתטית חזקה ואין התאמה בין המצוי לרצוי מבחינתו. דבר שיגיע לאיזון כאשר יוסר ממנו לחץ וכאשר יגיע לגיל 6-7-8.
קשה לי לתאר שהוא חלש בידיים לאור העובדה שהוא משחק ,רץ, קופץ נוסע באופניים ובודאי גם מטפס ונדמה לי שמשחק משחקי הרכבה . (?)
יצירה בפני עצמה זה דבר ענק שאי אפשר להוציא אותה מחייו של אדם . אל תתייאשי .
חוג חיות זה נפלא .
חורה לי מאוד שמערבבים חוויה של מפגש עם חיות ביחד עם מה שהם קוראים "יצירה".
מצד שני : לא פגשתי את הילד ואולי השיפוט של המדריכה שפוגשת אותו עדיף על השיפוט שלי שלא זכיתי לפגוש אותו .
אם הוא הולך לחוג בשמחה סימן שזה בסדר בשבילו. פוגש חיות , מקבל הזדמנות להתבונן בטבע , פוגש חברים וכד ' חבל אולי לוותר על החוג.
על אף שלדעתי זה גיל צעיר מידי לחוגים . המדריכים מרגישים שהם חייבים להפיק 'יצירות' כי אחרת כאילו אין הצדקה לקיום שלהם . זאת כמובן שטות.
מה שמוטל עלייך זה לשמוח עם כל דבר שהוא עושה ו/או לא עושה ב"יצירה" .
ולהרגיע את המדריכה ,שלא תסבול שמא היא זאת שלא מוצלחת כאן.
אם יש חולשה היא לא רק בידיים אלא חולשה של חיבורים בין הידיים לבין המוח לבין התחושות לבין הדימוי העצמי ... אני לא קבלתי את הרושם הזה
אך כאמור לא ראיתי את הילד. זה יהיה חוסר אחריות מצידי להתעקש על דעתי בתנאים אלה.
אשמח לשמוע ממך עוד.
@}
אני חוששת שאנו בגבול של מה שאפשר לעשות בהתכתבות .
יש כאן ענין של גישות . הוא ילד ממש קטן . נוצרה אצלו מבוכה גדולה בענין מה שנקרא 'יצירה' בגיל מאוד קטן. הוא מוותר לעשות כי יש לו אבחנה אסתטית חזקה ואין התאמה בין המצוי לרצוי מבחינתו. דבר שיגיע לאיזון כאשר יוסר ממנו לחץ וכאשר יגיע לגיל 6-7-8.
קשה לי לתאר שהוא חלש בידיים לאור העובדה שהוא משחק ,רץ, קופץ נוסע באופניים ובודאי גם מטפס ונדמה לי שמשחק משחקי הרכבה . (?)
יצירה בפני עצמה זה דבר ענק שאי אפשר להוציא אותה מחייו של אדם . אל תתייאשי .
חוג חיות זה נפלא .
חורה לי מאוד שמערבבים חוויה של מפגש עם חיות ביחד עם מה שהם קוראים "יצירה".
מצד שני : לא פגשתי את הילד ואולי השיפוט של המדריכה שפוגשת אותו עדיף על השיפוט שלי שלא זכיתי לפגוש אותו .
אם הוא הולך לחוג בשמחה סימן שזה בסדר בשבילו. פוגש חיות , מקבל הזדמנות להתבונן בטבע , פוגש חברים וכד ' חבל אולי לוותר על החוג.
על אף שלדעתי זה גיל צעיר מידי לחוגים . המדריכים מרגישים שהם חייבים להפיק 'יצירות' כי אחרת כאילו אין הצדקה לקיום שלהם . זאת כמובן שטות.
מה שמוטל עלייך זה לשמוח עם כל דבר שהוא עושה ו/או לא עושה ב"יצירה" .
ולהרגיע את המדריכה ,שלא תסבול שמא היא זאת שלא מוצלחת כאן.
אם יש חולשה היא לא רק בידיים אלא חולשה של חיבורים בין הידיים לבין המוח לבין התחושות לבין הדימוי העצמי ... אני לא קבלתי את הרושם הזה
אך כאמור לא ראיתי את הילד. זה יהיה חוסר אחריות מצידי להתעקש על דעתי בתנאים אלה.
אשמח לשמוע ממך עוד.
@}
-
- הודעות: 977
- הצטרפות: 12 מאי 2005, 22:58
- דף אישי: הדף האישי של חוה_בת_חיים*
עקרון הרצף באמנות של ילדים
שלום לפלוני אלמונית ,
אינני יודעת מה היקף הטיפול בסוגיה שאת מבקשת ייעוץ בהקשרה.
אני מציעה שתכתבי לי למייל:HAVABHאט ג'ימייל דוט קום . ונראה איך להתקדם משם הלאה.@}
אינני יודעת מה היקף הטיפול בסוגיה שאת מבקשת ייעוץ בהקשרה.
אני מציעה שתכתבי לי למייל:HAVABHאט ג'ימייל דוט קום . ונראה איך להתקדם משם הלאה.@}
עקרון הרצף באמנות של ילדים
את כנראה צודקת. היא כנראה מתקשה לקבל את המצב שהוא לא מעוניין לעשות את היצירות שלה (כמובן ששוחחתי איתה ארוכות על הנושא הזה לפני החוג, כך שהיא לא אומרת לו כלום בנושא), ולכן היא החליטה על עניין הקושי.
הוא לא משחק במשחקי הרכבה - אבל זה לא כי הוא לא מסוגל (כי פעם פעמיים הוא עשה את זה ובגדול).
כמובן כמובן, כל מה שהוא מביא מתקבל באהבה (היצירות האלה הם על גבול המשחק, אז זה לפעמים נחמד).
מצחיק שאני צריכה כל פעם עידוד חיצוני כדי לחזור לביטחון שיש לי בו.
אני עדיין חושבת איך לשלב כאן הרצאה שלך...
שוב תודה, דנדי.
הוא לא משחק במשחקי הרכבה - אבל זה לא כי הוא לא מסוגל (כי פעם פעמיים הוא עשה את זה ובגדול).
כמובן כמובן, כל מה שהוא מביא מתקבל באהבה (היצירות האלה הם על גבול המשחק, אז זה לפעמים נחמד).
מצחיק שאני צריכה כל פעם עידוד חיצוני כדי לחזור לביטחון שיש לי בו.
אני עדיין חושבת איך לשלב כאן הרצאה שלך...
שוב תודה, דנדי.