עד כמה ללכת לקראתו במיטה

היי! לא צריך להיות מבוגרת ובעלת נסיון מיני כדי להיות פמיניסטית בעלת אג'נדה.

גם אבוא הכי מבין בעולם, עדיין העובדה תישאר שלפחות בקצה שלי קורה נזק לזוגיות כשתקופות יובש ארוכות הן חלק קבוע מהחיים.

לחלוטין.
אני מסכימה עם הכול. עם זה שדחיה כמצב קבוע זה פוגע ומעליב, עם זה שתקופות יובש גורמות נזק לזוגיות, עם זה שסקס זה לא רק כיף , זה גם מקרב.

אני רק חושבת שהפתרון לא נעוץ בזה שנשים (באופן גורף) תעשנה סקס (אפשר כבר לכתוב להזדיין במקום לעשות סקס?) כשהן לא רוצות.

רק על עצמי לספר ידעתי ודווקא הדיון הזה בא לי טוב בלעכל כמה דברים.
מה קורה לי כשאני עושה סקס כשאני לא רוצה:
אני מרגישה כעס. גדול ועצום. זה לא כעס ספציפי ואני יודעת שהוא לא אשם, אבל קשה לי שלא להפנות אותו אליו. (זה אימון. וטיפול. והרבה דיבור עם עצמי.)
הכעס הזה הוא כעס גנרי: אני כועסת על כל האנשים שגרמו לי לעשות דברים שלא רציתי כשהייתי קטנה וחסרת אונים, כשלא יכולתי להגן על עצמי. אני לא יודעת למה הכעס הזה מתבטא במין, לא הוטרדתי מינית בילדותי, אבל ככה זה.
מין הוא מאוד רגשי בשבילי: אני מרגישה את עצמי רכה מאוד פעמים רבות. אני נורא אוהבת, גם סטוצים, כשאני שוכבת. זה ככה, קשה להסביר, זו רכות, משהו נפתח אצלי, משהו מאוד עמוק וראשוני.

ההיפך של זה, זה הכעס. וכמו שהרכות היא מאוד מקיפה וממש בולעת אותי, ככה גם הכעס. אני לא יכולה לסבול את זה.

ממני מדבר על בחירה. אני לא מרגישה שיש לי בחירה. אני מאוד אוהבת את בעלי. מאוד-מאוד. והוא איש נהדר וטוב אלי באלף דרכים. ולמרות כל זה, כשאני לא מינית, אני לא יכולה פשוט "לתת" את עצמי.
אין פה אגו. זו חוויה כל כך ראשונית, כל כך אינסטנקטיבית - אני מתכווצת.

אל תקראו להתכווצות הזו מעשה להכעיס - כי זה עושה כל כך הרבה עוול לנשים. אנחנו בנויות אחרת, זה כל הסיפור.

נקופנדה 73, אני מזדהה עם מה שאת כותבת, עד גבול מסוים.
קשה לי לומר ש סקס זה כמו מים ושינה עבורי.
לא אוכל להינות ממין עם זר או עם מישהו שאני לא מחבבת. אבל את בן הזוג אני מחבבת מאוד
וטוב לנו במיטה גם אם הוא עלה על העצבים שלי באותו יום / שבוע / תקופה
לי סקס טוב עושה טוב ומשחרר אותי מכעסים ומשפר את האווירה -
וכל זה מתוך הבנה שהמתחים והדברים המעצבנים הן לא בגלל שהבנזוג לא מתחשב או משתדל, אלא בגלל שאנחנו אנשים שונים והוא באמת לא רואה את האבק על הרצפה ואת השחור באמבטיה.
וקשה לי לדמיין חיים ללא חיי מין - כי יש לי צורך גופני בזה

היי! לא צריך להיות מבוגרת ובעלת נסיון מיני כדי להיות פמיניסטית בעלת אג'נדה.
אבל צריך להכיר את נושא השיחה... במקרה הזה הנושא אינו (רק) אג'נדה אלא גם חוויה אישית.

_בחייאת, רק אל תייעצי למניקות, ראבאק!
(אני דווקא חושבת שזה מסביר הרבה)_

אחרי שקראתי את הדברים האחרונים של צוויליך ושל מיכל, חשבתי לעצמי:
הרצון הגברי במין נתפס כאן כ דרישה (או תביעה), שמפעילה כוח ומגמדת את הצד השני. בעוד שבעיני הגבר עצמו הוא נתפס אפילו לא כצורך אלא כ נזקקות . משמע, כמשהו שבא מתוך עמדה פגיעה ואפילו מושפלת.
זה כמו להביט בציור של האישה הצעירה-זקנה. האם להיות חרמן זו דרישה תוקפנית? או שזה מצב פגיע שמותיר אותך תלוי ברצונו של הצד האחר?

היי! לא צריך להיות מבוגרת ובעלת נסיון מיני כדי להיות פמיניסטית בעלת אג'נדה.
זה לא האישיו. מדובר על מין בזוגיות, ועם כל האג'נדה הפמיניסטית...

מה שמזכיר לי מיד את בריאן כוכב עליון ....
It is simbolic of our struggle against opression. It is simbolic of our strugggle against reality
קטע נהדר.

לורטה -

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צוויליך אתה מסביר יפה, ולא רק הפעם.

להתרשמתי יש לי תשובה - כאשר לגבר חשובה הזוגיות והאישה שאתו, או שחשוב לו התא המשפחתי שכולל ילדים, והאישה שאתו לא ממש אתו, אז החרמנות היא מצב פגיע שעושה אותו תלוי ברצונה. אנשים שנמצאים במצב פגיע נוהגים לפעמים בתוקפנות מתוך מצוקה, ולכן העסק יכול לבלבל.

ממני ,
אתה צודק, אני באמת מסביר יפה.

צוויל

רק שהן איכשהו לא מבינות!!

צוויל

(-: הה-הה

ובאמת,
דומני שזה נכון בשני הכיוונים, באפליקציות שונות - צרכים שונים - אצל הגבר או האשה, אצלנו בולט יותר - "קלאסי" - החסך במין, אצלן בקשר אינטימי, הקשבה, קיפול כביסה.
ואני מנחש שבכל צד, החסך "הקלאסי" מאפיל על חסכים אחרים, פחות משוּוָקים בחברה שלנו - אולי אפילו ג'נדר-סימטרי.

נכון שברור לכם שיש לי משקפיים?

צוויל

ממני, אני מנסה להבין.

אתה לא מצפה שהפתרון לכעסים במערכת יחסים שלך יהיה סקס, אלא שהמיטה תהיה בועה נפרדת, שונה ממה שקורה בחיי היומיום.

אני חייבת להגיד לך שזה נשמע לי נהדר. אני הייתי עושה מזה אפילו כלל אצבע - לא גוררים כעסים למיטה.
אלא שבשביל לא לגרור כעסים למיטה צריך לפתור אותם מחוץ למיטה, לא?

_דומני שזה נכון בשני הכיוונים, באפליקציות שונות - צרכים שונים - אצל הגבר או האשה, אצלנו בולט יותר - "קלאסי" - החסך במין, אצלן בקשר אינטימי, הקשבה, קיפול כביסה.
ואני מנחש שבכל צד, החסך "הקלאסי" מאפיל על חסכים אחרים, פחות משוּוָקים בחברה שלנו - אולי אפילו ג'נדר-סימטרי._

אני לא מזדהה עם זה. אבל בטח כשאהפוך לאמא מותשת אבין על מה אתה מדבר.
אני לא רוצה סקס לפעמים בגלל אלף דברים, אולי 20% מהם קשורים בכלל אליו.

_מה שמזכיר לי מיד את בריאן כוכב עליון ....
It is simbolic of our struggle against opression. It is simbolic of our strugggle against reality
קטע נהדר.

לורטה -_

הרגת אותי עם זה. לגמרי פרצתי בצחוק.

נו אז נגיד שאצל גברים הצורך במין הוא חיוני יותר והחוסר בו מביא אותם למצב צבירה של שלולית מתרפסת, אז מה זה קשור לאישה? מה זה קשור לבחירות שלה בחיים?
אצל נשים רבות הצורך להכנס למסגרת יחסים בטוחה ולהוליד ילדים הוא חיוני יותר ומגיע בגיל צעיר יותר מאשר אצל גברים רבים. אז זה אומר שגבר צעיר שחברתו זקוקה לביטחון ולרביה מיד יתחייב אליה חוקית ויעשה איתה ילד, למרות שהוא בכלל התכוון לעשות קודם את הטיול הגדול לדרום אמריקה? היא תצטרך לחכות עם הצרכים האלה עד שיתפתחו גם אצלו.

וזה מזכיר לי, שכשהייתי בת 15 בערך היה לי "חבר" בן 25 שממש לא הבין למה אני לא עוזרת לו להיפטר מכאב הביצים הנגרם לו מההתמזמזות בפארק. הרי אני גרמתי לו, לא? מזל שהייתי מספיק חכמה להסביר לו שהביצים הם שלו, הכאב הוא שלו, והוא עצמו יצטרך למצוא לזה פיתרון שלא כולל את הידיים ואיברי המין שלי כי אני לא בעניין.

החרמנות היא מצב פגיע שעושה אותו תלוי ברצונה. אנשים שנמצאים במצב פגיע נוהגים לפעמים בתוקפנות מתוך מצוקה
הנה לכם הצדקה מצויינת לאנסים באשר הם, לא רק בבית.

מה אגיד לך, כולי תקווה שאת לא רואה עצמך כחיה עם אנס בבית.

צוויל

אפשר להירגע צוויל, בנזוגי האהוב לא נוהג בתוקפנות כאשר הוא במצב פגיע כי הוא חרמן ולאשתו לא מתחשק. למה שאבחר לי בנזוג כזה ו/או אשאר עם בנזוג אם הוא מסתבר ככזה? במקרה הפרטי שלי הוא מכין לי איזשהו תבשיל הודי נהדר ויודע שזה יעשה לו את העבודה

כולי תקווה שגם אתה לא רואה עצמך כחי עם אישה מסרסת

אם לא טענה לקריאת מחשבות? הרי אתה יודע מה אני מרגישה יותר טוב ממני.
אישה במסע
בואי נעשה סדר. לא התכוונתי לתקוף אותך. אני לא קורא את מחשבותיך, ואני לא יודע ולא יכול לדעת מה שאת מרגישה. אין ולא היתה לי שום יומרה לדעת או להרגיש מה את מרגישה. מה שניסיתי להגיד, זה שבעיני, ולא רק בעיני, הדברים היו ביטוי של כעס. זה לא אישי. שום דבר אישי.
האם לא קרה לך שראית או שמעת מישהו כועס או צועק, אבל כשמעירים לו, הוא משיב אפילו בכעס - אני לא כועס! אני לא צועק!
אלא שכל הידע שלי בנושא הוא תיאורטי, וכל הדיון הזה תיאורטי לחלוטין מבחינתי.
עד כמה ללכת לקראתו/ה, זה ממש לא תיאורטי. לגמרי מעשיות. חלק ניכר מהדברים כאן הם בעצם לא מעשיות, אלא פוליטיקה מינית

הדף הזה כפי שהוא התפתח, מביא אותי למחשבה האמנם בין נשים ובין גברים פעורה תהום מרוח הדברים שנושבת מכמה מהנשים כאן, אני חש שיש עוינות מובנית, אולי מלידה, כלפי גברים. לא רק זעם בוטא כאן, גם קריאות למלחמה.
איך? איך אני יכול לצאת למלחמה, נגד אדם שרק אתמול בלילה עשיתי איתה את הדברים הכי אינטימיים שבחיי? איך?

שליחה על ידי ע* » 17 אוגוסט 2012, 13:21

נשים גברים ותקשורת האם אפשרי

בחיי שגיליתי את הסוד של נשואה ותיקה.
הסוד הוא יותר מה שכתבה בשמת
בעיני, אין דבר יותר סקסי מגבר שתמיד רוצה ותמיד זמין "כמו תפוח במקרר". ויצא לי לדבר עם גברים לאחרונה על הנושא הזה, וכל מי שדיברתי איתו אמר שאין דבר שמדליק אותו יותר מאשר שהאשה שלו זמינה ורוצה 24 שעות ביממה. עצם הידיעה, שהיא תמיד רוצה אותו, גורמת לו להיות בעננים כל הזמן.
בעננים קל הרבה יותר לשטוף כלים.

נו אז נגיד שאצל גברים הצורך במין הוא חיוני יותר והחוסר בו מביא אותם למצב צבירה של שלולית מתרפסת, אז מה זה קשור לאישה?
הממ. מה זה קשור? שכל אחת תחליט לעצמה אם זה קשור אליה או לא שבן זוגה מעוניין במין איתה...

אבל הנקודה הזו חשובה בעיניי, כי הצורך של הגבר במין הוליד פה מכמה כותבות את ההתנגדות האינסטינקטיבית למה שנתפס כתביעה ואפילו כתביעה שקשורה בהפעלת כוח ובדיכוי של האישה. היתה ממש התקוממות, איך הוא מעז לדרוש / לתבוע / לקבוע וכולי. כל מיני מושגים שקשורים בכוח המוגבר של הגבר בחברה שלנו.
ועכשיו, בהסתכלות האחרת אם הוא מצטייר לך פתאום כמסכן עם זקפה שמבקש שתעזרי לו, את כמובן לא חייבת, אבל האם ההתנגדות שלך היא עדיין אותה התנגדות? כנראה שלא.
אצלך כפי שאני רואה ההתנגדות הפכה ל"מה זה ענייני, שיטפל בעצמו בבעיות שלו"...

<סתם משתעשעת בזוויות ראייה>

אצלך כפי שאני רואה ההתנגדות הפכה ל"מה זה ענייני, שיטפל בעצמו בבעיות שלו"..
טוב, את יכולה לראות כרצונך, אין כל כך קשר למה שכתבתי

הביצים הם שלו, הכאב הוא שלו, והוא עצמו יצטרך למצוא לזה פיתרון שלא כולל את הידיים ואיברי המין שלי כי אני לא בעניין.
אין קשר למה שכתבת?

וזה מזכיר לי, שכשהייתי בת 15 בערך היה לי "חבר" בן 25
גבר מתחיל עם אשה, קודם כל כי הוא מחפש קשר מיני. מה נערה בת 15 מחפשת אצל גבר בן 25? זה?
הצורך להכנס למסגרת יחסים בטוחה ולהוליד ילדים הוא חיוני יותר ומגיע בגיל צעיר
הצורך הוא שלה, אז שתמצא פתרון שלא כולל את ברי המין שלי
(חה חה היום את יכולה לפתוח חשבון בבנק).

התרשמתי, בגיל 15 לא הייתי בעניין בכלל, החלק הזה נכון. אחרי לא הרבה שנים התחלתי להיות בעניין, בהחלט. עדיין העניין שלי הוא בליהנות, לא בסיוע ל"מסכן עם זקפה" - מה שבנזוגי היקר מעולם לא היה בעיניי.

פלוני אלמונית -
_מה נערה בת 15 מחפשת אצל גבר בן 25? זה?
הצורך להכנס למסגרת יחסים בטוחה ולהוליד ילדים הוא חיוני יותר ומגיע בגיל צעיר_
מממששששש

מרגיעון: אגדת המציאות עשויה להיות אחרת לחלוטין רק מעצם השינוי בהגדת המציאות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

"אצל נשים רבות הצורך להכנס למסגרת יחסים בטוחה ולהוליד ילדים הוא חיוני יותר"
מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים...
אני יודע שמה שאכתוב יעורר התנגדות רבה, אבל האמת היא נר לרגליי.
באופן לא מפתיע חוסר היכולת לכאורה מצד האישה לקיים יחסי מין עם בן זוגה בעקבות איזושהי אי הסכמה / מתח / לא עשה מה שרצה = לא התחשב בה, מופיע רק אחרי שנולד ילד/ילדים, והכוונה לחוסר יכולת שנמשך תקופה ולא רק יום יומיים.
האישה השיגה מה שרצתה, עכשיו יש לה ילדים, בן הזוג והרצונות שלו ממש ממש לא מעניינים אותה, היא גם עייפה ועסוקה יותר, יש הרבה יותר סיבות למתחים ולחצים ביניהם, וגם יש לה תעודת ביטוח בדמות הילדים, אותם הגבר אוהב ולא יעזוב כל כך בקלות. לפני שנולדו הילדים לא הייתה מעזה לנהוג כלפיו כך, כי קל יחסית להיפרד וגבר מתוסכל ופגוע פשוט יעזוב. כשיש ילדים ורכוש משותף שנצבר בעמל רב - קשה לו לעזוב, הוא לא רוצה להתרחק מהתא המשפחתי שבנה ולשבור אותו, אז היא יכולה להרשות לעצמה.

כתבתי פה פעם מזמן בתחילת הדיון. מחקתי לילה אחד בבהלה כי הרגיש לי אישי מדי...
הזדהתי עם הנושא אבל ממש לא מצאתי את עצמי בין שלל הקולות והמחנות "גברים" לעומת "נשים".
גברים מורעבים לסקס ונשים שברגע שהפכו לאמהות, לא נותנות.
לא מזדהה גם עם שם הדף. מה זאת אומרת "עד כמה ללכת לקראתו במיטה"? אולי "עד כמה הוא מוכן ללכת לקראתי במיטה?".

בגדול, המלצתי שם על ספר בשם "אינטילגנטיות אירוטית" (באנגלית השם מוצלח הרבה יותר: mating in captivity- "מזדווגים בשבי").
אסתר פרל, פסיולוגית ויועצת זוגית שמה לב שהבעיה בזוגיות אצל רב הזוגות שבהן היא טיפלה, קשורה למין- לתדירות המין ולשחיקה של הזוגיות בריגוש המיני הראשוני.
היא קוראת דווקא לצור חומות קטנות, הפרדות בין כל התחומים. לאו דווקא לספר ה-כ-ל. לשמור על מסתורין. לא חייבים לעשות ה כ ל ביחד. לשמור משהו לעצמך...
כל העסק באמת נעשה מורכב יותר כשצצים ילדים אבל גם אז היא טוענת שיש לחפש אחר מין טריטוריה זוגית ללא הקונטקסט המשפחתי.
אלי זה דיבר כי הבעיה שלי עם חיי המין והזוגיות היא בעיקר ההתמודדות עם השחיקה, חוסר הריגוש, השיגרה.
אני דווקא שייכת אולי יותר לקלישאות על גברים שברגע שמשהו בטוח ומוגן הוא כבר לא מרגש ומענין.
במערכות זוגיות שחוויתי לאורך שנות רווקותי (כלומר בתקופה פרי היסטורית לפני הילדים) תמיד חל דירדור בחיי המין כשעברנו לגור ביחד וכשהכל היה הרמוני.
לרב בשלב זה נטשתי את המערכה ומצאתי קורבן אחר (-:
מאז שצצו הילדים אין לי את הפריוולגיה לעשות את הצעד (לסגור את הדלת ולא להסתכל אחורה) ואז התחילו להן שנים של עבודה קשה הרבה סבל האשמות, אשמה וכאב
ועכשיו אני יכולה להעיד שכן יש שיפור
אני למשל ממש לא מתגרה מגבר שמחליף חיתול או עושה כלים... (אולי כי זכיתי בבעל כזה)
אני מתגרה מדייט לא צפוי. מליה מתחת לכוכבים. מהליכה יחד לקונצרט...
לעומת זאת אם אני עצבנית על הבן זוג שלי ממש לא בא לי עליו בתור אוביקט מיני.

קראתי את הדברים של ממני ואני חושבת שאכן יש מין מנגנון כזה של הטבע- משחק החיזור שבסופו נולדים צאצאים ואז האשה מאבדת עינין בגבר וכל ליבה, גופה ומחשבותיה נתונות לילדים.
אני יודעת שאני באופן אישי חוויתי את הלידות שלי כסופות טורנידו שבסופם "כבר לא הייתי בקאנסס".
הציצים שלי (שפעם היו לצרכי "נוי בלבד" השפריצו חלב. הכוס שלי שהיה קרוע (ומה לעשות שהוא מעולם לא חזר להיות כימי קדם...) הבטן השטחה כבר לא היתה כל כך מתוחה.
הייתי צריכה לעשות מין מסע ארוך של הכרות מחודשת עם עצמי...והגבר שלי אומנם החזיק לי את היד ומדד שם צירים אבל...נישאר אותו הדבר.
וכן...התעורר בי איזשהו כעס על זה שהוא לעולם לא יבין...

_באופן לא מפתיע חוסר היכולת לכאורה מצד האישה לקיים יחסי מין עם בן זוגה בעקבות איזושהי אי הסכמה / מתח / לא עשה מה שרצה = לא התחשב בה, מופיע רק אחרי שנולד ילד/ילדים, והכוונה לחוסר יכולת שנמשך תקופה ולא רק יום יומיים.
האישה השיגה מה שרצתה, עכשיו יש לה ילדים, בן הזוג והרצונות שלו ממש ממש לא מעניינים אותה, היא גם עייפה ועסוקה יותר, יש הרבה יותר סיבות למתחים ולחצים ביניהם, וגם יש לה תעודת ביטוח בדמות הילדים, אותם הגבר אוהב ולא יעזוב כל כך בקלות. לפני שנולדו הילדים לא הייתה מעזה לנהוג כלפיו כך, כי קל יחסית להיפרד וגבר מתוסכל ופגוע פשוט יעזוב. כשיש ילדים ורכוש משותף שנצבר בעמל רב - קשה לו לעזוב, הוא לא רוצה להתרחק מהתא המשפחתי שבנה ולשבור אותו, אז היא יכולה להרשות לעצמה._

אלוהים ישמור ממני, באיזו מערכת יחסים אתה חי?

אלוהים ישמור ממני, באיזו מערכת יחסים אתה חי?
כיוון שלפחות שליש מהזוגות מתגרשים למרות ש קשה לו לעזוב , סביר מאוד להניח שזו מערכת יחסים רווחת מאוד מאוד

Symbolic

ממני ,
אכן, ניתן למצוא קורלציה בין סינדרום החסך בסקס לבין תקופת גידול הילדים, אבל לא צריך למהר ולקפוץ למסקנות פשטניות.
הרי האשה עוברת שינויים וקשיים שבחלק נכבד מהם אנחנו יכולים לתמוך בה, אבל עדיין לא להיות שם במקומה.
אבל אני (כגבר, כפי הנראה) יכול לראות על מה אתה מצביע כאן.
אכן, אפשר לומר, לבת הזוג כבר אין מניע מרכזי לשמור על בנזוג מסופק מינית.
אולם, ברבדים מקבילים יש לה גם הוצאות אנרגטיות שלא היו לה מקודם ונקודות חיכוך נוספות עם הבנזוג שלא היו קיימות אף הן לפני הילדים.
היא גם מתבגרת ונהיית מודעת יותר למה שנכון לה.

ומיכל,
שאלוהים באמת ישמור, אבל אני מסכים עם ממני . איני אומר שהאשה נצלנית מטבעה, זאת התנהגות מצויה גם אצל הגבר - גם הוא יכול להרשות לעצמו כי הוא יודע שהיא לא תמהר להיפרד כמו שהיתה עושה לפני הילדים והמשכנתא.

צוויל

אשתי היקרה
במשך השנה האחרונה ניסיתי לשכב איתך 365 פעמים. הצלחתי רק 6 פעמים שזה בממוצע פעם בחודשיים. הרשימה הבאה מפרטת למה לא הצלחתי לעיתים קרובות יותר
33 פעמים היה לך כאב ראש
27 פעמים כאבה לך הבטן
22 פעמים היית עייפה מדי
37 פעמים כעסת עלי, ואמרת שאת לא יכולה לשכב איתי כשאת כועסת
28 פעמים היה חם מדי
17 פעמים עשית את עצמך ישנה
19 פעמים פחדת שהילדים יתעוררו
23 פעמים היה מאוחר מדי
12 פעמים היה לך מחזור
19 פעמים לא היה לך מצב רוח
18 פעמים הבטן שלך היתה מלאה מדי
8 פעמים הבטן היתה רכה מדי
7 פעמים היית שרופה מהשיזוף
5 פעמים לא רצית להרוס את התסרוקת
4 פעמים לא רצית שהשכנים ישמעו
6 פעמים לא רצית כי אמא שלך הייתה אצלנו
16 פעמים כי רק החלפנו את הסדינים וחבל ללכלך

6 פעמים שכן הצלחתי לא נהניתי במיוחד, כי רק שכבת ולא עשית כלום.
פעם אחת רק הזכרת לי שיש כתם בתקרה
3 פעמים אמרת לי לגמור מהר
פעם אחת פחדתי שפגעתי בך כי הרגשתי שאת זזה!!!

שאלוהים באמת ישמור, אבל אני מסכים עם ממני . איני אומר שהאשה נצלנית מטבעה, זאת התנהגות מצויה גם אצל הגבר - גם הוא יכול להרשות לעצמו כי הוא יודע שהיא לא תמהר להיפרד כמו שהיתה עושה לפני הילדים והמשכנתא.

אני לא יודעת, אין לי ילדים עדיין. אבל זה נשמע לי נורא-נורא עצוב.
אנחנו חותרים לתחושת בטחון, לא? בזוגיות? כלומר, שיש מקום לעשות כך וכך דברים בלי שינופפו בחרב מעל הראש שלך.

אפשר להסתכל על הדברים גם מנקודת מבט כזאת, אבל בשביל מה? זה לא מוסיף לזוגיות שום דבר מלבד מרמור.

מה זה הרשימה הזו?
_אשתי היקרה
במשך השנה האחרונה ניסיתי לשכב איתך 365 פעמים_

_6 פעמים שכן הצלחתי לא נהניתי במיוחד, כי רק שכבת ולא עשית כלום.
פעם אחת רק הזכרת לי שיש כתם בתקרה
3 פעמים אמרת לי לגמור מהר
פעם אחת פחדתי שפגעתי בך כי הרגשתי שאת זזה!!!_

מה זה התיאור ההזוי הזה? זה אמור להיות תיאור של זוג אנשים שרואים בכלל האחד את השני?

כל כך לא מתאים לאתר הזה, ההחפצה של האישה שהולכת ומתגברת בדף הזה.

כל כך לא מתאים לאתר הזה, ההחפצה של האישה שהולכת ומתגברת בדף הזה.

נכון.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למיכל - אני אכלתי אותה בזוגיות עד העצם ולכן אני מתריע.

ולא שאני נקי מאשמה. לא ידעתי בזמנו להעריך נשים כמו נשואה ותיקה, לא מאתגר ? קל מידי ?

הייתי צריך ללמוד שיעור רציני, ולמדתי בגדול, אבל בחיים כמו בחיים, אין צלצול לסיום השיעור.

ונקודה למחשבה - ולמה הרבה פעמים הביצ'יות תופסות את הבחורים הטובים ?

למיכל - אני אכלתי אותה בזוגיות עד העצם ולכן אני מתריע.

אולי זוגתך אכלה אותה עד העצם.

כותבות לך כאן כמה נשים על תחושת האונס כשהן אפילו מעלות על דעתן לעשות סקס בניגוד לרצונן ואתה ממשיך ולומר שהכל בראש שלהן ואחרי הכל "זה כיף". ואתה אומר את הדברים כאילו אתה מדבר על עגבניות בלי להניד עפעף,
וכשמפנים את תשומת לבך - אתה מאשים את הנשים הללו בעבר בעייתי שמצריך טיפול.

והדברים שלך מתקבלים פה שוב ושוב בשאט נפש ואתה בשלך. כאילו מדובר באי הסכמה רגילה בין גבר לאישה. כי כשמישהו ולא משנה מאיז \ה מין אומר - ככה הקשרים מחוברים אצלי בראש הדבר המתאים הוא להקשיב ולשאול ולהסתקרן - בייחוד כשאתה לא מבין את זה. אבל אתה מראש לא מקבל! זה לא ייתכן מבחינתך! כי אנחנו צריכות להתנהל כמוך בדיוק אחרת איך תבין משהו שאינו אתה?! זה כבר לאקשור לגברים ונשים אלא לאטימות מובנית. אני בטוחה שגם בויכוחים על נושאים אחרים הרבה פחות טעונים אתה לא זזמילימטר. וזה יקירי חתיכת ברוך עבור אשתך שתחיה שבטח מרוב התמודדות עם קיר אטום בבית נאטמו רגשותיה ותחושותיה וככה נראית הזוגיות שלך ולא ההיפך.

פעם ראשונה שיש אפשרותת להציץ לצד האחר ולמה שמתרחש לו בראש ובנשמה בלי מסיכות ואתה מכניס את כל הדברים האלה תמיד לאורך כל הדיון לסל שמתאים לדעות הראשוניות שלך. שום דבר בעמדות שלך ובהבנות שלך לא זז מילימטר - רק הנשים, האנחנו, כל אחת בתורה - צריכה להבין, לדעתך - שמשהו לא בסדר אצלה בראש או שהיא מתחשבנת או שיש לה עבר בעייתי והיא צריכה טיפול. בכל מקרה שום דבר ממה שנאמר כאן לא מתקבל אצלך.

מלבד גישתה של נשואה ותיקה שהזלת עליה ריר בלי לחשוב שהיא גם מקבלת מהזוגיות שלה משהו שכנראה חסר אצלכם - שהיא מתהלכת בבית תמיד עם ידיים ורגליים פתוחות והכי מצחיק שפיספת גם למה - כי הבן זוג שלה הוא גבר גבר אמיתי, אחד שתומך , שותף פעיל בבית, לא מתחשבן, לא מתקטנן, לא נמצא שם רק בגל שנח לו או בגלל שיקולים כלכליים. והאמת שאני בטוחה שאם היתה מסרבת לו מדי פעם גם לא היה נוטר לה, כמוך.

לי ברור שאם אתה נמצא בזוגיות ש הדבר הכי טוב בה זה הנוחיות והשיקול הכלכלי, וכל ויכוח איתך כנה עד כמה שיהיה לא מזיז אותך מילימטר - זו לא זוגיות. ואישה נורמלית לא תהיה מסוגלת לתת מעצמה במין פשרה עגומה כזו.

אני מהדף הזה לוקחת המון, את המצוקה הגברית באמת, את ההבנה על השונות הגדולה כל כך, את ההבנה שגברים אוהבים או רוצים בקרבת נשותיהם אחרי שנים רבות של נישואין הרבה יותר משחשבתי (חשדתי שזה נדיר יותר ממה שראיתי כאן) ועוד. אבל אתה, לא לוקח כלום! רק כמה רע לך, כמה אשתך זיפת וכמה כל גישה שונה מ"סקס זה כיף מה הקטע שלך אישה" - אין לה מקום, היא סטייה בכלל. והתוקפנות הגברית - מתמצת בחוסר סקס. שביב של הבנה לא קיים בכל הדיון הזה.

ומול מה אנחנו מנהלות אותו? אלמלא האתנחתות הקומיות של התנצחויות על סגנון - לאן הדיון הזה הולך? מי מהגברים הדומיננטים בדיון הבין משהו על מה שקורה אצלנו בראש? שאל והסתדקרן באמת להבין עוד ממה שכתוב כאן או רק טרח להתנצח שוב ושוב. צצו כאן כמה נשים שבאמת שאלו ורצו לדעת שבאמת סתקרנו שבאמת דיברו עלחשבון נפש ועל שינוי שיישמו בזוגיות שלהן, חלק אימצו את גישתה של נושאה ותיקה, אחרות עשו חשבון נפש מהכיוון האחר. ואחרות עוד פוערות עיניים ושואלות ופתוחות למידע החשוב בו. והגברים מה?

ואני רוצה להגיד לך ממני שסקס טוב מתחיל מקשב, וכשאין קשב מחוץ למיטה למילים ברורות אז בטח שאין קשב בתוך המיטה. קשב לדקויות קשב לזינמיקיות, לכל תזוזה, ומבט. קשב אמיתי

ואני אגיד עוד משהו - לגברים היקרים כאן שמדברים על "בחירה" של אישה במקום על כל מה שנשים מעידות על עצמן , ולך בייחוד "ממני" - אם מישהו מכם היה תותח אמיתי במיטה, ואני מדברת על תותח אמיתי, לא רק בגדול "מתחשב", או "אוהב", לא כלה אמירות האלה על "מכיר את הגוף שלה", אלא אחד שיכול לגרום לה לגעת בגן עדן ובחזרה שגורם לה לרטוט ולהתקשות, להסמיק ולהתאדם, ליילל ולהאנח מקצות העצבים הקטנים ביותר ועד קצותה שערות שגורם לה ללפות אותו מהצוואר ועד קצות הציפורניים ולירוק אש מהעיניים - לא היתה לאף אחד מכן בעיה.

כן, לא היתה לאף אחד מכם בעיה.

אין ולא קמה האישה שיודעת להגיע לאורגזמה ושתסרב לאורך זמן לאורגזמה אלוהית עם גבר קשוב אליה.
זה לא אומר שתהיה זמינות תמידית, כי כשיש כעסים ומתחים - אין סקס, את זה כבר הסברנו למה.
אבל התדירות הרבה הרבה יותר גדולה ברגעים שאין כעסים ומתחים עד כדי כך שבזוגיות ממוצעת לא יווצרו חסכים כאלה משמעותיים כמו שמתארים כאן.

וגם כשאישה מרגישה שהסקס הוא המקום לקבל באמת ולא משהו טכני שהיה עובר קלטת פורנו אבל לא את האישה שלך ולא רק לתת כל הסיפור מקבל משמעות נוספת. הו הו, אחרת לגמרי!

וכדאי שתשבו עם נשותיכן, לשיחה מלב אל לב או כמה שיחותכ אלה על כוס יין במסעדה, או במיטה אם היא לא הפכה מזמן למקום שנרדמים בו אוטומטית במקום ל]חות בחלק מהזמן לחיק תענוגות - ותבינו כמה אתם באמת טובים במיטה?! אם אתם מוכנים באמת לשמוע ביקורת אמיתית.

אף פעם לא מאוחר ללמוד לענג באמת ונשאלת השאלה כמה רצון יש לכם בזה, או שהרצון מתמצה בסקס הקיים שכאמור בוודאות לא מספק את נשותיכם, כן אלו שאומרות לא!

כמות הזחיחות של יודע-הכל שניבטת לאורך הדיון איתך ממני מבהירה שיש בעיה גדולה יותר והיא לא קשורה רק למין. ולא רק לך.

כשאני קוראת שצוויליך מחרה-מחזק אחריך כאילו שתחושת האונס היא בחירה אני באמת לא יודעת איך אפשר להגיע מנקודה כזו לדיאלוג אמיתי כשמדובר בגישה בסיסית שונה לאותו דבר וההתחלה בהבנה היא הכרה בשונות וזה ששניכם ואחרים כותבים ברהיטות וכו' לא ממסך את העיניים והמחשבה מההאטימות בנושא זה.

מתוך 365 ימים אשתך במחזור רק 12 ימים? איזו בת מזל!
מעמיד את הרשימה שלך בספק גדול.
אני במחזור 365 ימים בשנה, מתוכם יש לי ווסת כ60 יום.
אלא אם כן אני בהריון, או אחרי לידה מה שבהחלט גורם לשינויים בזמינות שלי לסקס.

באמת נחוצה התייחסות לרשימה הזאת? נו.

צוויל

ול מישהי ,

האתנחתות הקומיות של התנצחויות על סגנון_ (כמו התיחסותך למשתתפת בדיון כ _מתהלכת בבית תמיד עם ידיים ורגליים פתוחות )
הן הנסיון לא לתת לו לשקוע כל פעם מחדש.
היה יותר פורה אם היית מנסה לראות שהאטימות שלי מראה לך את האטימות שלך.
אני אומר מתוך אמונה שלמה שכל חוסר הבנה וחוסר אמפטיה גברית עולה יחדיו עם מקבילה נשית.

אני קורא אצלך בהוספה הארוכה האחרונה שלך את כל האטימות והאגוצנטריות שאת מלינה עליה.

הפרובוקציות של ממני (עד העצם, ביצ'יות וכו') מעסיקות אותך ומשאירות אותך במקום קנטרני לא פרודוקטיבי. וסה"כ מיליוני נשים וגברים מחכים לנו מחוץ לדף לראות האם נפתור כבר את הבעיה הזאת.

אבל התדירות הרבה הרבה יותר גדולה ברגעים שאין כעסים ומתחים עד כדי כך שבזוגיות ממוצעת לא יווצרו חסכים כאלה משמעותיים כמו שמתארים כאן.
את לא רואה סתירה בין "זוגיות ממוצעת" לבין "אין כעסים ומתחים" ?
את לא חושבת שכולנו רוצים את אבן החכמים הזאת?
אני בטוח שכן. מי ירצה לחיות בג'יפה?
אבל זוגיות כזאת דורשת בגרות שבאה מעבודה עצמית, שלוקחת זמן לבנות.
אצלך אני קורא
כמות הזחיחות של יודע-הכל שניבטת לאורך הדיון איתך ממני מבהירה שיש בעיה גדולה יותר והיא לא קשורה רק למין. ולא רק לך.
ואת לא זחה עליך דעתך? אין לך קורה קטנה בין עיניך?
נכון כתבת, לא קשורה רק למין.
אני רואה את זה אצלי בזוגיות וכמעט בכל מקום סביב, האשמה הדדית במקום חיפוש פנימי.

צוויל

מה זה התיאור ההזוי הזה?
מה זה, אין לכם חוש הומור?

מסכימה עם הדברים של מישהי שכולנו לומדים בדף הזה.
אני למדתי שהבעייתיות שלי עם מין הייתה שלא הלכתי עם עצמי עד הסוף
לא הקשבתי לרכות ש מיכל בז דיברה עליה, וגם לא לרגישויות שלי לסוגי מגע מסויימים. חשבתי שמשהו בי לא בסדר.
אם היינו יכולים לדבר בפתיחות נושא המין בינינו היה נראה אז אחרת.

אבל זוגיות כזאת דורשת בגרות שבאה מעבודה עצמית, שלוקחת זמן לבנות.
אני חושבת שזהו משפט מפתח.
אני יודעת שגברים רבים, ואולי כמה נשים, מאד התהלבו מהגישה שלי. אבל צריך לקחת בחשבון את ההבדל הגדול ביני לבין רוב הכותבות/ים כאן - שנות נסיון. אחת כאן מעידה על עצמה
למען הגילוי הנאות, אני נערה בת 19, ומעולם לא קיימתי יחסי מין.
ואחרת אומרת
אני לא יודעת, אין לי ילדים עדיין.
ולכן חלק גדול מהדיון שלהן תיאורטי בלבד. אני משערת שגם אני במצבן אמרתי דברים דומים - איך יתכן שגבר חרמן יצפה מזוגתו להיות זמינה תמיד. שיא החוצפה!
אבל השנים מביאות איתן רוגע ושלווה והבנה שיש גם דברים חשובים יותר מעקרונות פמיניסטיים לוהטים. וכמובן שמיד יתנפלו עלי, אבל לא נורא. אני לחלוטין מודעת שעם כל הפמיניזם - נשים וגברים הם לא אותו הדבר. רק אנחנו יכולות ללדת ולהניק. ולכן, איך בכלל אפשר לצפות שגברים ונשים יהיו אותו הדבר? עם הבדל מהותי כל כך בינהם? אנו הנשים עבורות חויות כאלו מדהימות שהגברים בשום אופן בעולם לא יכולים לעבור. לפני שעוברים את החויות האלו סביר לחשוב שאין הבדל מהותי בינינו, שיש סימטריה.
זה מזכיר תי את המשפט - מי שלא קומוניסט בגיל 20 הוא חסר לב, ומי שנשאר קומוניסט לאחר גיל 30 הוא חסר מוח.
עוד ועוד זוגות בסביבתנו נפרדים. כאב לב גדול. חברים טובים, וסתם שכנים. ואני ממשיכה לשבור את הראש איך זה קורה. איך זה שאנשים שפעם אהבו, רצו לחלוק את חייהם, הביאו ילדים יחד, עכשיו, אחרי 20-25 שנה כבר לא יכולים לחיות אחד עם השני. זה כל כך עצוב. איך אמרה לי חברה לפני כמה ימים: אנחנו גרים באותו בית, מתנהגים באדיבות, אין צעקות או טריקת דלות, אבל אנחנו כמעט אף פעם לא באותו חלל - אני בטלויזיה - הוא במחשב, אני במטבח - הוא בחדר העבודה, אני הולכת לישון מאוחר - הוא מוקדם, אני נוסעת בשבת לבקר את הילדה בצבא, הוא הולך למשרד.

נשואה ותיקה אני שואפת לחיי מין שבהם מדברים על מין, עושים הרבה סקס ונהנים ממנו. וכשאני לא רוצה אני אומרת ומסבירה את עצמי. אבל אני בהחלט שואפת למצב שבו שנינו ניהיה מסופקים, כל אחד לפי צרכיו.
זו נראית לי שאיפה לגיטימית.
ולדעתי היא לא דורשת ממני ללכת תמיד לקראתו. אני אדם מאוד מיני ומאוד רוצה לממש את המיניות הזו. לכן חשוב לי שהדיבור על סקס יהיה פתוח, כנה וקיים.

אני בהחלט שואפת למצב שבו שנינו ניהיה מסופקים, כל אחד לפי צרכיו.
חשוב לי שהדיבור על סקס יהיה פתוח, כנה וקיים.
מסכימה לגמרי.
אבל אני מתרשמת שלאחר שיש ילדים הפער בין הגבר לאשה גדל אצל זוגות רבים. כלומר - צרכיו של הגבר פחות או יותר נשארים דומים, אך צרכיה של אשה מאד יורדים, לפחות לתקופה, לפחות אצל חלק גדול מהנשים. אז ברור שמצופה לגמרי שהגבר יתחשב באשתו האהובה, וכך גם עושה בעל אוהב, קשוב ורגיש. אבל מה קורה כאשר התקופה הזאת הולכת ומתארכת? כשר קיים פער אמיתי ומתשמך בצרכים המיניים של שני בני הזוג? גם כשהגבר הוא עדין, מתחשב, מנסה לגרות את אשתו, ובכל זאת - היא מבחינתה היתה מעדפיה פשוט להרדם מחובקת. ונניח שמדברים על זה. אבל הפער קיים. הוא צריך ורוצה X והיא צריכה ורוצה Y. לרוב X>Y, אם כי לעיתים גם ההפך. ואז צריך למצוא דרך לגשר על הפער. מבחינתי, וזה נכון לי, ולי בלבד, הדרך הטובה ביותר זה "לבוא לקראתו", כי זה לא קשה לי, אני לא מרגישה נאנסת, לא מרגישה פריירית, ואני מרגישה שזה עושה נפלאות לכל החיים שלי.
אם מישהי אחרת מרגשיה שזה גורם לה להרגיש נאנסת זה כמובן לא מתאים לה. אבל יש לי רושם שנשים רבות לא מרגישות נאנסות, אלא סתם מרגישות סוג של מרמור - מה פתאום שתמיד אני אלך לקראתו במיטה? עיניין עקרוני. ולנשים אלו אני מנסה להציע שאולי אם בכל זאת יעשו זאת - יתכן ויהיו הרבה פחות מתחים בבית.

אני ככה מהצד
לא קראתי הכל
אבל בימים האחרונים האווירה פה היא בהחלט של וכחנות ואי הקשבה ולא של שיחה
מה מבקש הדף הזה להיות עכשיו? במה הדיון?
גם אני כאשה רואה את הנשים כאן מתבצרות בעמדתן כנגד "אויב" גברי ופחות מקיימות תקשורת
וגם עולה כאן שכנראה יש הבדל משמעותי באיזה שלב בחיים האישיים, בחיים הזוגיים ובחיים המשפחתיים נמצאים והשוואה עושה כנראה עוול לכל שלב...
ימים טובים

נשואה ותיקה, אני מסכימה עם כל מה שאמרת בפוסט האחרון, חוץ מהמילה תמיד. זאת המילה שעושה לי את הקושי עם ההצעה שלך מהתחלה. היא לגמרי לא מובנת לי ולא נראית לי אפשרית.

וברור שאשה יכולה גם לסרב לעיתים. אין כל בעיה עם זה. הכל שאלה של מינון. אני יודעת מנשים רבות שמבחינתן פעם בשבועיים, שלושה, חודש זה סביר בהחלט. אבל רוב הגברים ירגישו תסכול רב מתדירות כזאת.
שלא לדבר על שלב שמגיע בגיל שעבור רובכן הוא רחוק מאד, כאשר תקפות הפוריות נגמרת. יש נשים שבשלב הזה לא מרגישות צורך רב בקיום יחסי מין. אך רוב הגברים ממשיכים להזדקק לכך.
ההרגשה שלי היא שהצורך של רוב הגברים לקיום יחסי מין עם הנשים שלהן חזק יותר מחוסר הצורך של האשה. כלומר - הדרישה מגבר לא לקיים יחסים, הקושי שלו לעמוד בדרישה כזאת, קשה יותר מהדרישה שנשים יקיימו יחסים גם שלא בדיוק בא להן. זה בודאי לא נכון לכולם, אבל לחלק זה נכון. אני מרגישה שהויתור הנדרש ממני לקיים יחסים גם שלא ממש בא לי הוא קטן יותר מהויתור הנדרש מגבר לא לקיים יחסים שכן ממש בא לו. אני לא מרגישה שמשהו נגרע ממני, פוגע בכבודי או בגופי או בנפשי כאשר אני "באה לקאתו במיטה".. אבל זו רק אני.

המילה "תמיד" היא שלי. אולי משהו ממחשבה מאגית. מין אמונה תפלה שלי. כמו "לא לדרוך על הקווים". פעם, לפני המון שנים, החלטתי ביני לביני שאני לא אסרב לבעלי כאשר ירצה לקיים יחסים. מאז אני נוהגת ככה. ומבחינתי זה מצוין. כפי שכתבתי לעיל כמה פעמים - התוצאה מצוינת, ואני לא רוצה לשנות.
אפשר בודאי לשנות את "תמיד" ל"לרוב", או ל"לעיתים קרובות" או כל שינוי אחר שמתאים לכל אחת.
אבל עיקרי הדברים מבחינתי הם שלא נגרע דבר מכבודה של אשה שמקיימת יחסים עם בנזוגה גם כשלא בא לה. ושוב מסייגת - בתנאי שהיא לא מרגישה נאנסת, רמוסה וכו'. בתנאי שיש לה בנזוג עדין, מתחשב, מודע.

_
פעם, לפני המון שנים, החלטתי ביני לביני שאני לא אסרב לבעלי כאשר ירצה לקיים יחסים. מאז אני נוהגת ככה. ומבחינתי זה מצוין. כפי שכתבתי לעיל כמה פעמים - התוצאה מצוינת, ואני לא רוצה לשנות.

נשואה ותיקה אני לא חושבת שיש לך נוסחא לנישואים טובים.
יש לך נישואים טובים בגלל שילוב של כמה מרכיבים וחלקם הגדול נובע מזה שאת ובן זוגך יודעים להיות פרטנרים טובים,
חלק מזה זה אהבה.
חלק מזה התאמה.
חלק מזה גם בגרות.
בגרות התחלתית גבוהה וגם גיל.

אבל חלק גדול מזה זהמזל כמו שאמרת בתחילה.

חלק גדול זה משהו שהוא לא בשליטתך כולל התאמה ומזל.

מהזווית שלי אין קשר ואם יש קשר הוא קשר הפוך בין יחסי המין התדירים להצלחת הנישואים. יכול להיות שדווקא בגלל שהקשר שלכם טוב כל כך את מסוגלת להיות משוחררת בסקס ולעשות אותו בלי לקשור אליו כאבים ומתיחות.

ומהזווית שלי מאוד ייתכן שהבחירה שעשית לפני כמה שנים היתה שגויה. כי אם לא היית עושה סקס כשאת לא רוצה ולא היית מזייפת אורגזמות יכולתם לגלות עולם מופלא של סקס שאת לא מכירה ולאהוב יותר ולהשתקוקק יותר. כיאתם בקשר בוטח ומדבר ומתקשר ונטול מתחים. ויכולת להוציא ממנו התנהגות מחזרת וגברית יותר במטרה להעלות שלב בקשר הבטוח שלכם לסקס מאתגר יותר.

ואולי אם לא היית נענית תמיד, היית מצליחה להרגיש יותר רעב? רעב שבא מכיוונך? הרבה יותר מכרגיל. זה נכון גם לגברים. לפעמים כשמרפים ולא תובעים כל הזמן, הדברים עולים מהצד השני. זה אלף בית בדינמיקה זוגית.

אני רק אומרת שהכל בגדר השערה. אבל מה שלא בגדר השערה זו העובדה שהרבה הנשים חשות שהן לא מסוגלות פיזית להיכנס למיטה כשאין מרגישות לא אהובות או לא מסופקות מחוצה לה וגם את כותבת כאילו שאין זה נכון, כאילו שרוב הנשים לא עושות סקס מתוך עיקרון.

והאמת היא שלא את ולא אני יודעת מה זה הרוב הזה ומה הוא רוצה.
אני משערת שיש נשים שלא עושות סקס בגלל סיבות כלליות שלא קשורות לזוגיות, למשל חוסר רצון באופן כללי, מיניות לא זהה לזה של הבן זוג.
אחרות, בגל מתחים בזוגיות.
אחרות בגלל מתחים מחוץ לזוגיות.
אחרות בגלל שהן אחרי לידה לפני לידה בזמן לידה..

אחרות בגלל שכואב להן - את יודעת יש מחלות ויש כאבים ויש שלל בעיות רפואיות.
אחרות - בגלל שפעם הן אהבו סקס והיום לא. למה? השיגרה? הסקס הלא מעניין. אפילו סיבות טכניות - הן לא נמשכות יותר.

ויש גם מקרים הפוכים - של הרבה נשים שקוראות בסתר את הדף הזה ומתות לצעוק שהלוואי ובן זוגן היה משתוקק אליהן כי הוא לא. ממש לא. בטח לא בתדירות שלהן.

אז אני חושבת שלא את ולא אני יודעות מה הרוב מרגיש, אבל כשאני כותבת אני מתייחסת למי שכותבות כאן. ואם יש כאן כמה נשים, שהן הרוב שכותבות שהן מרגישת לא מסוגלות פיזית להיכנס למיטה כשיש מתחים בזוגיות שזה מרגיש להן פוגעני, ניצול, ומה שלא יהיה - נמאס לקרוא שאת וממני וצוויליך ועוד כמה חושבים שזה עניין של בחירה.
זה לא בחירה

ולא אני לא חושבת שחוסר בסקס אצל הגבר הרבה יותרהיסטרי לו מלהענות לסקס כאישה שלא רוצה. אצלך כזה ככה. אצל הרבה אחרות זה לא. את ממנטרת את זה שוב ושוב ושוב בכל הודעה שלך. זה טוב לך, זה לא טוב אצל אחרות.יש משהו מאוד מטריד בנפח של הויתור שלך בסקס שאת טווה לגבי הצלחת הזוגיות שלך כאילו שיש לה קשר ישיר לתדירות וההיענות שלך בניגוד לרצונך ביחסי המין.

אני חושבת שאם ביום מין הימים בעלך יגלה שאת מזייפת אורגזמות מזה.. כמה? 30 שנה בחלק רציני מיחסי המין שלכם זה יהיה משבר רציני ועמוק. הוא ירגיש מושפל, הוא ירגיש מרומה, ואת עם כל האהבה אכן עושה סקס מרחמים. כמו שאת כותבת - החוסר שלו מכביד יותר מההיענות שלך, מה זה אם לא חמלה? מה זה אם לא למנוע ממנו לדעת איך את באמת כשאת מגיעה לאורגזמה? אני תוהה איך הוא לא שם לב? הפכת לשחקנית על או שהוא כבר כל כך רגיל לקבל סקס בכל בכל שעה ומקום - שהוא כבר רואה אותך הרבה פחות ממה שנדמה. אן הכלכל כך טוב למה לשחק משחק שלם עבורו? למה לא לעשות את זה כמו שזה סקס עבורו?

אני שמה את עצמי במקום של גבר שלא מזהה מתי אשתו מזייפת ומתי לא ותוהה כמה מכל זה אמיתי. מה? הסיפוק הפיזי? זהו?
גם לעשות עבורו סקס כשאת לא רוצה וגם לחוס על רגשותיו ולא לומר לו שאת לא בעניין וגם לזייף אורגזמה. זה לתת מתוך התנשאות. את החלטת לתת ככל שיחפוץ ויאללה כל השאר לא משנה. העיקר שהתוצאות מצוינות.

ואולי הוא בסתר ליבו מרגיש מחויב לספק לך את הסקס באופן שהורגל לו, אולי הוא מקיים בעל כורחו סקס יותר מכפי שהנוא רוצה רק כי את כל הזמן בעניין לא יוזמת אולי הוא סבור שזה התפקיד שלו ורק חלק מזה אמיתי ? כאילו, כשמסתירים ואין דיבור אמיתי על זה הכל יכול להיות.

חלק נכבד מהסיבות שמניתי למעלה לאי קיום יחסי מין אינו נובע מבחירה.

כולנו מסכימים שבזוגיות ממושכת אמורים לבוא לקראת השני, ולוותר כשאפשר. לא התכנסנו לדבר על זה. התכנסנו לדבר על כמה הויתור הזה שורט ואצל מי הוא שורט יותר.
כי את יודעת מה?
אני קוראת אותך ואני רואה שאת כל הזמן מדברת אל הנשים, "תלכו לקראת, אולי זה הסוד, אני לא מרגישה רע להיפך, אני קיבלתי החלטה והיא משרתת אותי."
את כל הזמן משחררת איוו הסתייגות קטנה "רק אם אתן לא מרגישות נאנסות"

ואני תוהה למה את לא משתפת יותר במה שבן זוגך עושה בשותפות שלכם עבורך? לא במשפט אחד מתוך מאות שפיזרת כאן. למה שלא תשתפי אותנו הרבה יותר בויתורים שהוא עושה. למה נקודת ההנחה היא שכדאי לדבר אל ליבן של הנשים יותר מאשר ללבם של הגברים?

את כאילו מדברת על המקרה הפרטי אבל את כל הזמן עוטפםת אותו בהצהרות "התוצאה מצויינת" ושאותן ממורמרות או אלו שנקטו בכך מבחירה כדאי להןלשקול לחשוב אחרת. ושאצלך זה עובד. הקשר הזה הוא קשר לא קיים. וגם אם הוא קיים, כאמור, למה את מזניחה בצורה חד צדדית את הצד הגברי?

למה את לא פורטת לפרטי פרטים באותה הרמה שעשרות הודעותייך פורטות את התרומה של הגבר בחייך לתחושה הזו שגורמת לך לעשות סקס בניגוד לרצונך, עבורו. דווקא מהמקום הנשי, זה שאמור להרגיש הזדהות וחמלה גם בעבור הנשים שרוצות בזוגיות בטוחה שחלק ממנה זה סקס אבל לא רק. נדמה שאת מתמקדת במבחן הריצוי שלו לטובת הקשר ולא להיפך ואם בתחילת הדיון הגנתי בעוז על עמדותייך אני מבינה שהן הופכות לאג'נדה שזה לא שזרמת עם הסקס עבורו כחלק מקשר, טוב ואוהב, את באמת חושבת שזו הסיבה ולא ההיפך. את באמת חושבת שאת הויתור צריכה לספק האישה וכל השאר יסתדר. גם כשנשים אומרות שזה לא ממקום של בחירה (בחלק מהמקרים) וזה מאוד עצוב לטעמי.

ואני מוצאת שהדעה שלך מאוד שמרנית, כאילו שנשים לפי מה שאת מתארת לאורך תקופות רבות לא מעוניינות בסקס באותה תדירות שגברים רוצים. החדשות הן שכבר מזמן ברור שזה כבר לא דיכוטומי כמו שחשבו בעבר. גברים נהיו מפלצות הייטק שמייטק, שיווק, מכירות, הם חנוטים במשרדים 10 שעות ביום, חלקם גם לומדים ואח"כ במשפחה וגם להם לא תמיד יש כח וזמן. מוצפים בפורנו עייפות ומתחים, ונשים - לא פחות. הרבה נשים רוצות לא פחות מגברים וגם ההיפך. הנוסחא האמיתית היא קשב. ולא משנה מאיזה צד של הזוגיות ובאיזו תקופה.

וכל הזוגות האלה שמתגרשים סביבך, שאת כל הזמן מתפלאת איך אצלם ומה יש לכם שזה לא על הפרק? אני חושבת שצריכים להיות צנועים ולהגיד בלי עין הרע על מה שיש לכם. את כל הזמן מתארת את הפלא, אצלכם לא ואצל אחרים כן. גם מדליין אולברייט חשבה שלה זה לא יקרה, ואחרי 50 שנות נישואים (או כמה.. ) זה קרה.

גברים נהיו מפלצות הייטק שמייטק

D-:

מפלצת הייטק שמייטק בחיי זה אחלה ניק

צוויל

למה נקודת ההנחה היא שכדאי לדבר אל ליבן של הנשים יותר מאשר ללבם של הגברים?
נדמה לי שאם נמשיך לדבר על המרחב הציבורי, אז ימשך כאן רק ויכוח. אבל אם נחזור אל המרחב הפרטי, אז גם אמירה של מיכל בז
אני בהחלט שואפת למצב שבו שנינו ניהיה מסופקים, כל אחד לפי צרכיו.
היא אמירה מספקת. נדמה לי שגם כל הגברים כאן מסכימים, שאם את לא רוצה, אז נגד רצונך, זו כפייה. אונס. אבל, וכאן יש אבל גדול למדי, כשלא בדיוק בא לך. / כשלא בדיוק מתחשק לך. זה קודם כל התפקיד של הגבר לגרום לזה שיתחשק לך, ובכלל שתיעני לו למרות שמלכתחילה לא בא לך. כי סקס בין בני זוג, זה לא רק מרכז העונג שלהם, אלא קודם כל מרכז התקשורת ביניהם. כשיש בעיות / אי הבנות / פערים, זה כי יש בעיות בתקשורת.
כבר בתחילת הדף כתבה או רורה תקשורת תקשורת תקשורת. לדבר ולהסביר ולמצוא דברים ששניכם יכולים לאהוב
על זה לדעתי צריך להיות הדיון. ולא על הגברים שלא מתחשבים בנשים, והנשים שלא מתחשבות בצרכים של הגברים ומשתמשות בסקס כהתחשבנות.
האם אשה שנענית לבעלה, כמו נשואה ותיקה, תסכים שכדרך שיגרה הוא יעיר אותה "כדי לעשות סקס"? נדמה לי שלא. אבל, גם פותחת הדף לא שאלה, על "סתם לא בא לי". היא שאלה על דברים
הוא עושה לי כי הוא חושב שהם נעימים לי - עושה אותם למעני - והייתי בשמחה מוותרת עליהם._ או _שהם מדליקים אותו - אבל הם לא נעימים לי.
הוא רוצה שאני אעשה לו - אבל אני לא עושה כי זה לא נעים לי.
וגם אני אעשה לו - אבל זה לא נעים לי. וזה רחוק מהויכוח שהתפתח כאן על נשים רגישות וגברים לא מפותחים.
ואם מדליין אולברייט התגרשה אחרי 50 שנות נישואים, זה לא "קרה" ולא מקרה. זה 50 שנים של תקשורת פגומה ביניהם. חיי נישואים הם כל הזמן ויתורים, גם אם את מוותרת במיטה, כי הרווח גדול יותר מהויתורים. אבל אם כופים עליך, אין לך רווח, גם כשהכפייה היא מחוץ למיטה.
באנו להינות, לא?

ועדיין לא ממש ראיתי התייחסות לשאלות
אם הייתי הולכת רק לפי מה שבא לי, הסקס שלנו היה מסתכם בדבר אחד - חדירה, אורגזמה ולישון. והוא כל כך משתדל, מעסה וכו' ומבחינתי לשווא. לדבר איתו על זה? איך לדבר איתו על זה? האם הוא יפגע? אוף. זה כל כך מסובך...
ודבר נוסף - איך לגרום לו להבין שיש דברים שלמרות שהוא חושב שהם נעימים לי, אני ממש בשמחה הייתי מוותרת עליהם? ניסיתי להסביר לו, אבל קשה לו כנראה להפנים את זה...קשה לו להאמין שזה לא כיף לי. הרי בפורנו הן כל כך נהנות מזה...

שצריכים להיות צנועים ולהגיד בלי עין הרע על מה שיש לכם
חמסה חמסה
מסכימה לגמרי.

לגבי מה בעלי עושה למעני - כתבתי לאורך הדף. הוא האדם הנדיב, האוהב והמדהים ביותר בעולם!
ואפיל ופרטתי בכמה מקומות, (ראי את זה: הנה גיליתי את הסוד? (16.08.2012 00:13) )
אבל זה קטנוני בעיני. באופן כללי הוא מעריך אותי, מכבד אותי, רואה בי את החברה שלו, השותפה שלו בכל דבר ועיניין, ההיועצת העיסקית שלו, הפסיכולוגית שלו, וכמובן אותו הדבר אני לגביו.

למה נקודת ההנחה היא שכדאיל דבר אל ליבן של הנשים יותר מאשר ללבם של הגברים?
כי רק על עצמי לדבר ידיעתי. וגם זה כבר נאמר.

אני לא יודעת איזה ויתורים הוא עושה, אבל כנראה שהוא עושה את כל הויתורים הנדרשים כדי שמצבנו יהיה כמו שתארתי לאורך הדף. לא צריך יותר.

מישהי - מדברייך נשמע סוג של עלבון או כעס עלי. ואת בודאי צודקת - אני כל המזן חוזרת על אותם דברים, וזה מייגע. אבל זו האמת שלי, ואין לי אחרת.
נשמע גם קצת קנאה וצרות עין. אם כל כך טוב לי, בודאי שזה לא ימשך לאורך זמן, ובסוף אני אשלם ביוקר. אני חושבת שאם ביום מין הימים בעלך יגלה שאת מזייפת אורגזמות מזה.. כמה? 30 שנה בחלק רציני מיחסי המין שלכם זה יהיה משבר רציני ועמוק. הוא ירגיש מושפל, הוא ירגיש מרומה, ואני ממש חושבת שלא. הוא יהיה גאה בכך שגרם לי כל השנים לאהוב אותו כל כך שברצון הלכתי איתו והשקעתי מאמצים כדי לעשות לו טוב.

אין ספק שאין לי את המפתח לזוגיות טובה, וגם אני מחפשת אותו. צר לי אם פגעתי ברגשותיהן של חלק מהנשים. זו לא היתה כוונתי.

נראה שכבר אמרתי יותר מידי, ולכן אסיים כאן את חלקי בדף הזה.

הי,
טוב לשמוע את קולך, נשואה ותיקה . (-:
ברור, צנוע ולא מתנצל על מה שיש לומר.
אני לגמרי רואה את הכעס בחלק מהתגובות אליך, ומעריך מאד שנשארת שקטה וברורה.
תודה.

צוויל

נשואה ותיקה עוד שאלה קטנה ברשותך לפני שאת פורשת.
האם יש איזה סיכוי קטן שבעלך יוזם למענך? כי נדמה לו שאת זו שרוצה את התדירות הזו? יכול להיות שאם הוא היה יודע שלא תמיד יש לך חשק ורצון המינון היה משתנה?

סתם, נזכרתי באיזה פעם כשטיילתי עם בן זוגי באתיופיה, והיה שם איזה הר, ורק אחרי שטיפסנו עליו חמש וחצי שעות מתישות לגמרי התברר שזו הייתה אי הבנה.
אני הנחתי מראש שהוא ירצה לטפס עליו (הוא אוהב לטייל ברגל ולטפס) אז החלטתי להקדים תרופה והצעתי שנטפס ומסתבר שהוא לא כזה היה בעניין אבל אם אני כבר מציעה אז הוא לא יסרב...
בקיצור, יצא ששניינו טיפסנו על הר שאף אחד מאיתנו לא באמת התכוון לטפס עליו D-:

מובן הקשר?
כאילו, אולי גם לו לא תמיד באמת בא אבל הוא מרגיש מחויב אליך? יש לך איך לבדוק את זה?

תודה @}

תודה דלית. אחשוב על זה ואנסה לבדוק.

נשואה ותיקה , לא כל כך מסתדר גם לי התיאור האידילי של חיי המין שלכם, מצטערת. מה שכתבת:
אני מודה שלא תמיד אני נהנית. לעיתים לקראת השינה אני כבר יודעת שהוא יזום משהו כי הוא בא מאחורי באמבטיה ומתחיל ללטף אותי, ואני קצת מתבאסת כי אני מתה לישון, אבל אני שוב משווה לקימה בלילה לתינוק
כל כך לא מעורר קנאה, כל כך מעורר רחמים.

אפשר בודאי לשנות את "תמיד" ל"לרוב", או ל"לעיתים קרובות" או כל שינוי אחר שמתאים לכל אחת.
זה נשמע לי לגמרי סביר, אבל את יכולה להבין איך זה עושה הבדל משמעותי ולא רק סמנטי?

וגם -
_טוב לשמוע את קולך, נשואה ותיקה? .
ברור, צנוע ולא מתנצל על מה שיש לומר.
אני לגמרי רואה את הכעס בחלק מהתגובות אליך, ומעריך מאד שנשארת שקטה וברורה.
תודה._

תודה נשואה ותיקה,
למדתי ממך הרבה
והזוגיות שלי הרוויחה ממילותייך
במיטה ומחוצה לה.
אני מאחלת לך ולבעלך עוד שנים רבות של כבוד הדדי, הנאה הדדית וחברות אמת.

כל כך לא מעורר קנאה, כל כך מעורר רחמים.
פעם ראשונה בחיי הבנתי שיש דבר כזה פמיניזם פולני
והצהובון - "גם כאשר השמיים כחולים - אי שם יורד גשם"..

תשמעי נשואה ותיקה, שפכתי פה כמויות של מחמאות ופירגונים כלפייך וכלפי הזוגיות שלך, לדעתי ביחס של 95 אחוזים לאורך העמוד הזה כולל בפוסט האחרון לעומת 5 אחוז ביקורת שהושמעה מצידי רק בפוסט האחרון.

אבל אני קוראת במילותייך האשמה כלפיי כאילו שאם מופנית ביקורת כלפי חלק מהדברים שלך -אז זה מגיע ממקום של צרות עין - אם את לא מסוגלת לקבל ביקורת אלא להפוך אותה לצרות עין ומיד להתנתק מהדף לא פלא שאת לא יכולה לסבול את המחשבה שבן זוגך יקבל ממך סירוב אחת לכמה זמן.
את מחזיקה בתפיסה של שחור לבן. או שמקבלים את תפיסתך לגמרי או שלא. או שהוא מקבל תמיד סקס או שהאלטרנטיבה שלפעמים כשמתחשק לך וזה - המצב החלקי לא ייתכן מבחינתך. ואם הוא מקבל מך סקס אז זה עם כל הדרמה והמשחק, הרי לא תשתפי אותו שאת לא באמת רוצה אבל בשבילו תשמחי
הכל מאוד אבסולוטי. אין מקום לחלקיות. לטוב ורע.
גם התשובות שלך לשאלותיי ותיאור הזוגיות שלכם מתחילת הדף ועד סופו לעומת זוגיות שלא חרים סביבך - מתעסק רק באבסולוטיות - "החלטתי פעם שתמיד אעתר לו". :,אין לנו חברים" "אף פעם לא רבנו, אולי לפני 15 שנה" "מיד ידעתי שזה זה" "זו האמת שלי" "התוצאות של הדרך שלי מצויינות" " זוגות סביבי מתגרשים" "הוא תמיד פינק אותה והיא תמיד..." "זו האמת שלי" הכל מאוד מאוד אבסולוטי. ותופס כיוון אחר לגמרי ממה שחבתי בהתחלה על הסיפור שאת מציגה. בעיקר כי את עונה כאילו מסודר ומושכל ושקול, אבל לאורך הזמן התחושות האלה מקבלות ביסוס שקשה להימלט ממנו, יותר מדי שחור לבן, ולא באמת דיאלוג בינך לבין עצמך או פה בדף.

כי גם כשיש דברים שברור מאליהם שהם מורכבים מזה, שאין סיכוי שאפשר יהיה לתאר אותם במילים אבסולוטיות - את עונה בטון יודע כל ורוד ומצייר הכל מושלם. למשל, אני כותבת לך מה את חושבת שיקרה כשיגלה אחרי עשרות שנים את מזייפת? שבחלק מהזמן התייחסת אליו כאל חולבת זרע, מקור לפורקן, עבדת בסקס? (סליחה אבל כשמשווים סקס עם הבן זוג לבאסה של לקום לתינוק בלילה רק בשביל לספק צורך, רעב, כאב, אז זה מה עולה לי בראש).

אז את מציירת בורוד את תשובתו אם יגלה - זו שאת נמנעת לשמוע אפילו פעם אחת כי הקפדת להסתיר זאת ממנו כל השנים האלה - שישמח ויתרגש מהמחווה. אם ישמח ויתרגש אז למה לא לומר לו כבר היום בערב? תשמע לא בא לי אבל אתה כל כך רוצה.. למה ההסתרה כל השנים? זו לגמרי לא תשובה הגיונית.

וכיאה לחשיבה אבסולוטית את אומרת "שזו האמת שלך,," האמת שלך יפה כמו של כולנו, אבל את הופכת אותה למנטרה.
איך היית מגיבה לו היה נכנס לכאן אדם ומתחילת הדיון במשך 30 הודועת אומר בכל הודעה - אם תשמרו שבת ותקיימו מצוות ותשמרו נידה בעזרת השם כל צרותיכם בזוגיות יימחקו מעל האדמה?
זה לא מישהו שאפשר לפתח איתו דיאלוג. זה מישהו שראה את האור. וזה גם מקור בעייתי לדיאלוג איתך.

עכשיו זה בסדר עבורך, בכל זאת זכותך. אבל כשאת הופכת את זה לפתרון כוללני זה כבר לא.זה מגיע יחד עם אמירתך שלדעתך אצל רוב הנשים זה מבחירה, ואולי אם רק ינסו ושכדאי ו.. הבנו. זה כבר תסומנת המשיח. לא מסתפקת בהעברת דעתך הברורה מזה עשרות הודעות (?).
בנוסף, שאלתי אותך למה את לא מביעה כאן בעמוד מה את מקבלת מהבן זוג ולא רק מה את נותנת, לטובת הדיון ואת אומרת שרק על עצמך ידעת לספר.
שוב - עטיפה רהוטה בורוד.
איך זה קשור? מה שאת מקבלת אינו כלול בארגז הכלים - של חייך והסיפורים על עצמך? ציינת פה ושם אבל במנותק ובזרזיף עדין לעומת הקילוחין של הבשורה האמיתית - לעשות סקס ככל שיחפוץ. למה הדיבור הוא אל האישה שבינינו ולארק אל הגבר שכאן? זו לא האשמה, סתם שאלה מסקרנת כי בדיון יש כאן גם גברים, היה נחמד שישמעו מה הגבר שלך עושה שאת הגעת למסקנה כזו לעשות עבורו את הנל.

כי את כנראה באמת חושבת שמה שאת עושה הוא זה שמוביל לקשר הטוב. את חושבת שאנחנו אחראיות דרך המיטה לקשר שלנו זה לגיטימי אבל זו כנראה התשובה שלך ולא - רק על עצמי לספר ידעתי.

לי זה נשמע שמעבר לטון היודע והמסופק יש לך הרבה מאוד סוגסטיות בינך לבין עצמך.

ואת יודעת מה גם אם לא - גם אם הכל באמת אותנטי ואת לא מספרת סיפורים לעצמך בחלק מהזמן כמו רובינו אגב, העובדה שאת מקבלת ביקורת כצרות עין מעידה על כמה את לא מסוגלת לראות את הצד האחר של ההתנהלות "בבחירה שהחלטת תמיד להעתר לו". שהבחירה של מצויינת בלי היסוס. טרחת לציין היסוס בתחילה אבל מיד זה הפך להחלטה מצויינת והתוצאות מצויינות והאמת שלך וכלה שאר.

רק להמחיש - חשפניות צעירות רבות במועדוני לילה שטופי זימה יספרו לך שהן נהנות הממקצוע שלהן, שהן מצליחות לעשות בשבוע מה שחברותיהן עושות בחודשיים. הן מתמוגגות מהצלחתן ומרגישות שניצחו את השיטה. הן גם חוות אלימות ומחיקה טוטלית של אישיותן כשהן הופכות אובייקט מיני שכל אדם וכל דורש יכול לגעת בו, הן גם עושות מאמצים כבירים לגרום לאותן ידיים פולשניות לרצות בהן יותר על מנת לזכות בעוד כמה שקלים.

הן באמת אוהבות את זה.
הן באמת מאמינות וחושבות שזו דרך חיים מצויינת.

כשהן מדברות על זה הן אומרות שהתקפות האלימות שהן חוות פעם בכמה ימים זניחות ושיש שומרים. הן לא ממוקדות על הכאב וההשפלה מצד המשפחה והסביבה. הן לא מספרות על שאט הנפש שנוגעת בהן וחודרת את עור הפיל שגידלו כשמישהו באמת גס, באמת מגעיל, מסריח, תובעני, שיכור, מסומם תוחב בלי התרעה את אצבעותיו באיבר המין שלהן. הן לא מתוודות עלז ה קודם כל בינן לבין עצמן ואחכ החוצה.

הן גם לא קראו את הספר שמדבר על זה שרובן סבלו מפגיעה מינית בילדותן.

טוב להן והזחיחות עימן.

שלא תטעי - אין קשר בינך לבין ההתנהגות שלהן כמו שאין קשר בינך לבין אותו דתי שממנטר לבוא לעשות שבת אצלו והכל יהיה בסדר.

אבל האבסולוטיות וזה שאת לא באמת מסתכלת על הצד השני של בחירתך כן דומה באותם מקרים.
מבינים שזה טוב לך אבל מבינים שגם יש צד שני לסיפור שלך ואת לא רואה אותו או בוחרת לא לראות אותו או בוחרת לקשור את מבחן התוצאה בעניין הזה. אתאומרתש את בודקת עם עצמך אבל כשיש שאלות התשובות שלך חוזרות על עצמן ולעיתים בחוסר הגיון מוחלט. והמקסימום זה לשמוע שאנחנו מדברות מצרות עין. התעלמת לגמרי מההערה שלי שייתכן ואם היית נוקטת אחרת היו לכם חיי מין מעשירים יותר וגם לנושא הזה שייתכן והוא מנסה לרצות אותך בעוד שאת מנסה לרצות אותו ויוצא שחצי מהזמן אתם מקיימים יחסי מין של גמילות חסדים (וזה נחמד שהקהל הגברי פה מזיל ריר כי העיקר שיש סקס אבל - מצב כזה הוא די לעבוד בסקס ולא לעשות סקס).

ואחרון חביב לזו שכתבה על מדליין אולברייט והתקשורת החסרה אם הוא התגרש ממנה אחרי 50 שנה. בחייאתתת. אנשים מתגרשים כשיש תקשורת מופלאה ואהבה וחיבור בעבותות. הם מתגרשים בגלל שחיקה. הם מתגרישם כי מישהו מהקשר החליט לצאת מהארון. הם מתגרשים כי הם השתנו, הם אוהבים את מי שאיתם אבל חושיבם שיכולים לאהוב מישהו אחר יותר. הם מתגרשים כי מלכתחילה זה לא היה זה אבל שותפות הגורל והקשר היתה שם לאורך הזמן. הם מתגרשים כי התקשורת היתה כל כך טובה והחיים המשותפים היו כל כך טובים והיה הכל כך טוב אבל הם הרגישו שהם הפכו אחים. הם מתגרשים כי הקשר עלה על שרטון יכבר כמה פעמים והיתה פעם אחת שזה היה יותר מדי למרות האהבה ובגלל קשיים כלכליים או משפחה חיצונית מאמללת או פערים באינטלקט וגם בסקס לא רק בתדירות, בעניין, בבחינת הגבולות, או ...הם מתגרשים בגלל בגידה שהתרחשה לאורך זמן במשך שנים או פעם אחת בגלל חולשה בשעת משבר בגלל כלום - בלילה אחד. הם מתגרשים כי הקשר נרקב. ואת יודעת מה אם נסתכל על זוגות צעירים הם מתגרשים כי הם רוצים משהו יותר טוב, הם מתגרשים כי הם מבולבלים, הם מתגרשים כי קשה כי טוב כי משעמם כי הכל.

אה,מחקרית - נשים מעל גיל 40 אמורות לחוש תשוקה זהה אם לא מוגברת מזו של הגבר בגלל מקומם ההולך וגדל של הורמונים גבריים בגופן.
גם הביטחון בזוגיות קבועה, וקשר יציב וחם אמורים להשפיע על הליבידו הנשי בגילאים האלה לעומת שנים עברו.

אז אל תאשימו את הביולוגיה, לא בזה. אם לנשים יש עדיין חוסר מוכנות/חשק/יכולת לקיים סקס הבעיה מצויה במקום אחר (בדר"כ).

גם אני מרגישה שיש אצל נשואה ותיקה דיסוננס שקשה ליישב אותו בין התיאור הפנטסטי של מערכת היחסים לבין תיאור חיי המין שכולל חוסר כנות, חוסר תקשורת וחוסר הדדיות (נשואה ותיקה מעוררת בי המון רגשות שונים ומעורבים, אבל בחרתי לשתף בזה למרות הזיגזוג). וחבל לי קצת שעזבת, נשואה ותיקה.

מישהי תודה!
הצלחת להעביר במילים את מה שהרגשתי.
יש משהו רדוד בסיפורים של נשואה ותיקה. אולי זה מספיק לה אבל ודאי זה לא מתכון מנצח.
(ׁוגם: כשהיא אומרת כל פעם לכמה היא מתכוונת פעם ביום? בשבוע? בחודש?)

התגובה של מישהי כבר לטורח עלי.
למרות שאני לא נוהגת כמו נשואה ותיקה, אני מכבדת אותה
ואת איך שהיא התנהלה בדף זה.

נראה לי שככל שאני מנסה להסביר יותר אני מובנת פחות. לכן חשבתי לפרוש מכאן. אבל אנסה פעם אחרונה, ואז מבטיחה שלא אנדנד יותר.

מה כל כך מסובך?

יש לי חיי נישואין נפלאים באופן יוצא דופן (לפי מה שאני רואה סביבי) מזה קרוב לשלושים שנה. אין לי מושג מה גרם לכך ואיך זכיתי בזה. ניסיתי לחשוב על זה רבות, והדבר היחיד שאותו אני עושה במודע, שהוא כנראה שונה מהרגיל, זה ללכת לקראת בעלי במיטה, גם בעיתות שלא ממש בא לי. כל שאר הדברים בחיינו המשותפים באים מעצמם, בלי שאעשה משהו מודע מיוחד. ולכן עלתה לי המחשבה שאולי הדבר אותו אני עושה במודע, שאני משקיעה בו מחשבה, שלא בא מעצמו, הוא הוא זה שגרם להצלחה הזאת. כאשר ראיתי את שם הדף הזה לפני כמה שבועות חשבתי שאולי אוכל לתרום לאנשים אחרים מנסיוני.

כנראה שטעיתי. לפי התגובות כאן אני מבינה שזה כנראה לא זה. ולכן נשאר במצב הקודם - יש לי חיי נישואין נפלאים, ואין לי מושג איך זכיתי. חמסה, חמסה, טפו,טפו, טפו.
(אם כי היו לפחות שתים כאן כתבו לי שדברי גרמו להן לשנות משהו בחיי הזוגיות שלהן.)

כתבתי בכל הזדמנות שאני לא חושבת שזה מתאים לכולם, ושאני כלל לא בטחוה שלבוא לקראתו במיטה זה מתכון מנצח. אבל אולי.

משום מה דברי מעוררים כעס, עלבון ואכזבה.

כל מה שאתן כותבות בתאור של חיי על חוסר כנות, רדידות, חוסר תקשורת, חוסר הדדיות, נבואות זעם לעתיד וכד' רחוק מחיי בצורה שקשה לתאר. אני לא חושבת שהדף הזה נועד לתאור מפורט של חיי הנישואין שלי, ולכן אני נמנעת מכך.
אבל אולי זה כמו שכבר טולסטוי כתב באנה קרנינה - כל המשפחות המאושרות דומות, כל משפחה אומללה היא אומללה על פי דרכה. ולכן הסיפור שלי משעמם ורדוד בעינכן. הרי לא יתכן שסתם כיף וטוב למישהו בזוגיות שלו. אין דבר כזה.

צר לי לאכזב אתכן.

יכולה רק לאחל לכולם את מה שיש לי - בשיא הכנות.

התגובה של מישהי כבר לטורח עלי.
גם עלי. חבל.

אני חושבת שהתגובה של מישהי אגרסיבית ולא נעימה. זאת לפעמים הסיבה שאנשים לא משתפים פה הם פשוט מפחדים שיתקיפו אותם ולא לכולם יש עור של פיל. חבל.

הסגנון הישיר והברור של מישהי עדיף לי עשרות מונים מההתחסדות הסכרינית של נשואה ותיקה , אבל זה באמת עניין של טעם.

גם לפי הבנתי, מי שרוצה להאמין בכך שהחלטה בתחילת הזוגיות לאפשר תמיד סקס (ולצורך העניין כל החלטה עקרונית שאינה מאפשרת חיבור אותנטי למציאות הזוגית בתחום כלשהו) מביאה לאושר ועושר, נראה לי שויתרה מראש על התפתחות של הקשר הזוגי והיא עסוקה בלשמור על הדימוי המושלם שלו.

אני חושבת שהתגובה של מישהי אגרסיבית ולא נעימה. זאת לפעמים הסיבה שאנשים לא משתפים פה הם פשוט מפחדים שיתקיפו אותם ולא לכולם יש עור של פיל. חבל.

מישהי לא מקבלת את הדרך ש נשואה ותיקה בחרה בה, לכן מוצאת לנכון להציע לה הרגשות כגון חולבת זרע כפנינים בהוספה הארוכה שלה.
אכן, כל הכבוד, מישהי , תמשיכי ובסוף תכריחי את נשואה ותיקה לספר לנו את כל האמת, איך ויתרה על אישיותה וכפפה עצמה בכל לבעלה, זה רק עניין של עוד
5 אחוז ביקורת .

או שזה שוב הניג'וסים על התנסחויות שכל כוונתם לדכא ביטוי פמיניסטי אותנטי?

צוויל

עוקב אחרי הדף הזה מתחילתו ומעניין לראות שוב ושוב כיצד הבנה השונה של אותו מושג בעברית (יחסי מין) גורמת לכך שהדף הזה הוא דו שיח של חרשים.

אם גבר רואה בגוף של אשתו אמצעי לביצוע אוננות (או להפך) זה באמת נמאס באיזה שהוא שלב (על שניהם).
הסיבה לכך היא התרבות שלנו מלמדת אותנו שיחסי מין הם משהו די מכאני שעושים עם הגוף, שנשים "נותנות" וגברים "צריכים" כי לוחץ להם.
אם יחסי מין נמדדים בתדירות ובעוצמת אורגזמות זה לא יחסי מין אלא מירוץ - לרוב לשום מקום.
התייחסות כזו גורמת ליחסי המין להראות כמשהו שתפקידו למלא צורך ולא מהות בפני עצמה.
כראוי לכל מה שנעשה מפחד ולא מאהבה, מתלוות לזה גם תוצאות האיומות של מה יקרה אם כן תעשו את זה ומה יקרה אם לא תעשו את זה. ככה זה בשלטון פחד. לא משנה מה תעשה - צריך ללבות את הפחד.

אבל, אם אנשים רואים ביחסי מין תקשורת לא מילולית של אהבה של רוך חום נתינה חברות וקשר המילים תדירות, אורגזמות ושאר מילים שהן טכניות בהוויתן נעלמות היות והן לא שייכות לשיח.
מהי אורגזמה לעומת אהבה? מה זה חשוב אם אוהבים אותי פעם בשבוע, פעמיים ביום או פעם בשבועיים?
מה זו אורגזמה (שלא צריך אהבה בשביל להגיע אליה) לעומת אהבה?

נכון שלא קל לעשות שינוי כזה.
גדלנו בחברה שרואה במין אקט כוחני. בדרך כלל יוזם אותו הגבר שהוא כוחני יותר ויש לו מטרה.
את הגבר מלמדים לכבוש את היעד המבוצר הזה כי אחרת הוא לא גבר.

ושוב, תסתכלו שוב במישור המילולי. הרי כל הדיון הזה הוא מילולי נטו.
תסתכלו על הקשת הרחבה של שימוש במילה לז...ן
תראו איך החברה שלנו משתמשת בביטויים לכאורה מיניים כדי לתאר אלימות.
למשל שאפשר לז...ן מישהו במכות, אפשר לז...ן (או לדפוק) מישהו אחר במחיר.
אפשר לדפוק את האוטו בחניה..

לכן, אני חושב שחלק מאי ההבנה של חלק מהאנשים את נשואה ותיקה נובע מכך שאנשים שחיים במצב של עימות מתמיד לא מסוגלים להבין מישהו שלא נמצא שם.
כמי שהיה שם ובעבודה לא פשוטה ואוהבת יצא משם אני מכיר את שני צדדי המטבע.
מי שלא עושה את השינוי לא מסוגל להבין אותו.

לגבר שרוצה כל הזמן לכבוש ולז...ן אישה כמו נשואה ותיקה שלכאורה נותנת את עצמה כל הזמן נראית ממש מתנה.
לגבר שרוצה להוכיח שהוא גבר וכובש אישה כזו היא לכאורה מתנה משמיים.
המציאות היא כמובן הפוכה אבל זה לא קל להבין את זה.

גם לאישה שנמצאת בעימות מתמשך עם בן זוגה אישה כזו היא איום.
היא לכאורה מראה לה שכן אפשר לעשות מין כל הזמן ולהשיג שקט מגזרת הבעל על ידי אספקה שוטפת של מין
אבל זה לא זה בכלל. מה שנשואה ותיקה מתארת זאת אהבה.

נכון. אפשר לקרוא לה חולמת, אפשר להגיד לה שהיא לא אמיתית שהיא חסרת עמוד שדרה אפשר להגיד לה הכל
הרי הרבה יותר טוב להיות בכעס בריב ולריב עם הבעל על כל מגע מיני.
הרי יותר טוב להרגיש צודק מול בן זוג (שהוא לא צודק) ולחשוב על החיים המשותפים כמשהו רע.

מה שכתבתי, הוא לא המצאה שלי.
הרי אלוהים ברא את הגוף שלנו באופן תמים עם אברי מין שמתאימים כל כך יפה זה לזה.
לבריאה הזו יש מטרה ברורה ובהירה שהחברה שלנו מטשטשת וממסחרת כמו שהיא עושה עם המון דברים אחרים.
מי שרוצה שישתמש באברים שאלוהים נתן לו לפי הוראות היצרן מאפשר לעצמו חיים טובים ומי שלא, שימשיך להיות צודק, נשוי לבן זוג שצריך לדחות אותו ושיהנה מזה (לפחות)

למי שרוצה ללמוד מהי אהבה מציע לקרוא את דבריה אבל בלי הרצון למצוא בהם טעויות ולראות בה אישה כנועה (או מתנה משמיים)
ברגע שיש אהבה המיניות היא נפלאה לא כי היא טובה יותר, כי התדירות גבוהה יותר והאורגזמות חזקות יותר אלא פשוט כי היא נמצאת במקום אחר.

ותיק,

התוכל לתת כמה מילים על
כמי שהיה שם ובעבודה לא פשוטה ואוהבת יצא משם אני מכיר את שני צדדי המטבע.
אני סקרן.

תודה,

צוויל

נשוי ותיק, תודה.

גם אני חושבת שהתגובה של מישהי אגרסיבית ולא נעימה
ויותר מזה - התגובה הזו לא לעניין: מה פתאום הניתוח הזה של חיי הנישואין של נשואה ותיקה, של האישיות שלה, של המוטיבציות שלה?
הדיון אינו עליה.
ואם היא אבסולוטית? ואם היא רואה את העולם בשחור ולבן? ואם היא משקרת לעצמה? (מסקנה מרחיקת לכת בעיניי),
איך כל זה קשור??
היא ציינה אלמנט בזוגיות שלה שקשור לנושא הדף וטרחה לחזור שוב ושוב על כך שזה מתאים לה והיא לא מתיימרת לעשות מזה עיקרון.
אולי מתאים לה משהו מוחלט שכזה?
אני ממש לא מבינה על מה ולמה הניתוח החצוף, אבל הוא מריח מעצבים ורוגז, משיפוטיות ומצדקנות.
כנראה הדברים שלה ממש לא מתיישבים פה למישהו עם תפיסת העולם או עם האידאלים שלו, וקשה לו להכיל את הדיסוננס.

ההודעות האחרונות ובמיוחד הניתוח של אישיותה של נשואה ותיקה , מרגישות קצת כמו מעבר ליד תאונת דרכים - אי אפשר לא להסתכל על זה (או לקרוא את זה, במיוחד שזה כתוב רהוט כל כך) אבל לגמרי היה עדיף בלי.

כמי שהיה שם ובעבודה לא פשוטה ואוהבת יצא משם אני מכיר את שני צדדי המטבע.
גמני סקרנית.

וגם אנ סקרנית.
טוב שבאת נשוי ותיק!

נשואה ותיקה - המילים שהשתמשתי בהן - חוסר כנות, הדדיות ותקשורת, הן פרשנות שלי לפי הדברים שכתבת כאן - לא מדברים על מין, הוא תמיד יוזם, את מזייפת אורגזמות. אני מבינה שמתחת לפני השטח יש מערכת הרבה יותר מורכבת, וכנראה דומה יותר למה שמתאר נשוי ותיק, מערכת של יחסי אהבה שרובנו כנראה לא מכירים, כמו בשיר של שימבורסקה. זה אכן מעורר הרבה קנאה, אין מה לדבר. ואני נעה בין רגשות של חוסר אמון וקנאה לבין לקחת מזה את מה שטוב ונכון לי, ובזה אני מצטרפת לאלה שאמרו כאן בדף - גם לי הדף הזה שיפר את יחסי המין ואת מערכת היחסים שלי. ואם אני מנסה לשים את הנקודה על מה בדיוק, אז אצלי המקום שהיה צריך להיפתח להסכמה הוא לאו דווקא בעצם קיום יחסי המים אלא במה שפתחה בו פותחת הדף - עד כמה אני מוכנה ללכת לקראתו כשאנחנו כבר שם. אבל היפה היה שלא אילצתי את עצמי לשום דבר - פשוט רציתי. וזה פתח משהו חדש ונפלא. ועל כך תודה לך ולכל כותבי הדף. אני באמת לומדת ממנו הרבה.

איזה דף.
תודה לכולכם.
יש לי שאלה שבאה ממקום כואב, ואבקש את התייחסותכם.
אשמח לשמוע את כל מי שרוצה אבל בעיקר אני מחפשת את הקול הגברי - צווייליך או נשוי ותיק או מי שמעוניין- תסבירו לי בבקשה מה זה הדבר הזה.
יש לי בעל מקסים. לצערי הסקס טעון שיפור אבל אנחנו לא יודעים איך אפשר לשפר.
אגב, כשאני בהריון יש סקס מעולה. חבל שאי אפשר להיות בשליש שני לנצח:)

לילה אחד
תפסתי אותו רואה חשפניות ברשת.
הוא טוען שזה לא קשור אליי. וזה לא בגללי והוא אוהב אותי ורוצה אותי וצופה בזה מתוך עייפות ולא באמת רוצה להיות במקום הזה.
איך להבין את כל הדבר הזה?
הוא לא רוצה שארגיש אשמה.
אני לא יודעת אם להרגיש אשמה. כי נכון שפיזית אני לא מאד מושכת (הוא טוען שכן.) אבל דווקא זה בא כשאני כל כך תמכתי, הערכתי נתתי הכל
חשבתי שהוא לא רוצה סקס כי הוא כל כך עייף וטרוד.
בא לי לבכות אני מרגישה טיפשה וחלולה ונמצאת בתחרות לא הוגנת. צר לי אין סיכוי שאיראה כמו הדוגמניות חשפניות.
מה לחשוב על הטיעונים שלו?

זה קשור לדף כי למרות ששכלית אני מבינה שזה איזה פורקן צדדי שלא קשור אליי (???) אני פשוט לא מסוגלת לשכב איתו.
מרגישה מאויימת, מכוערת, נבגדת.

אגב, הצפייה הזו שלו קורה לאורך תקופה.

הי באלבלה,

אני מציע לך לבדוק את הדפים
פורנו בזוגיות
האם ישנם גברים שלא צופים בפורנו
שם דיונים לרוב בנושא, שאכן קשור לדף זה (מין, מיניות, זוגיות...) אך אינו נושאו.

מעבר לכך אני יכול להניח ש
הוא גבר נורמטיבי
הוא אוהב אותך
הוא נמשך אליך
וגם אולי
כדאי לדבר על זה ואם קשה אז למצוא יעוץ מקצועי (לאוטו נותנים טיפול ולזוגיות לא??)
לחשוב - האם עצם הצפיה עצמה מפריעה לך כ"כ, או ההשערות שלך שזה בגלל שאת לא מושכת מספיק

ולגבי הסקס הטעון שיפור, לבד, עם ספר או סקסולוג/ית - ממתי שיעורי הבית היו מהנים כ"כ? (-:

צוויל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

באלבלה שלום

ראשית אני מציע לך להאמין לו.

מה שקרה זה לא בגללך (די עם האשמות עצמיות - את לא הכרחת אותו לראות את זה) ובכלל מה זה תפסתי - הוא לא חוטא או משהו.
אם הוא אוהב אותך באמת (אבל באמת) אז אם את לא מאד מושכת (כמו שמערכת יחצנות המין מגדירה מושכת) זה לא חשוב לו. הוא הרי אוהב אותך ולא את הגוף שלך.
הוא אוהב את הנשמה שלך ולא את הדימוי הגופני שלך. לכן, אל תראי כמו החשפניות. תהיי את כי אותך הוא אוהב.

כמו כן
אל תרגישי שאת מאוימת (מה שאת מסוגלת באמת לעשות לו אף אחת מהן לא מסוגלת)
אל תרגישי מכוערת (למרות שאת מנסה להאמין בכך כדי להסביר לעצמך את ההתנהגות שלו)
אל תרגישי אשמה כי לא נעשה כאן שום חטא או פשע.

ראי במה שראית לא בעיה שלו או בעיה שלך.
זו אולי תוצאה ויזואלית של מערכת יחסים שבה כמו שאת אומרת הסקס טעון שיפור.
זה תמרור שאומר שכדאי לכם לעשות משהו עם עצמכם כדי שיהיה לכם יותר טוב.
השיפור הוא לא מה שיחצני מין למינם אומרים אלא פשוט הכנסת דיאלוג ואהבה לחיים שלכם.

וכאן אענה גם לשואלים ושאלות אחרים
התהליך הוא ארוך, אבל מרגישים שיפור מיידי כבר בהתחלה
התהליך הוא לא קל אבל מספק ומתגמל ובסופו של דבר הוא מהנה ומלמד מאד.

ניתן לקרוא עליו בספר של בארי לונג (נדמה לי ששמו מעשה האהבה).

גם אני מרגישה שיש אצל נשואה ותיקה דיסוננס שקשה ליישב אותו בין התיאור הפנטסטי של ....
גם ההתקפות האלה על נשואה ותיקה, מביא אותי להזכיר את איילת ולדמן, ישראלית לשעבר שחיה בניו יורק, עורכת דין מוצלחת, חונכה חינוך פמיניסטי, ומזדהה כפמיניסטית בעצמה. פרסמה לאחרונה ספר בשם "אמא רעה", מספרת פחות או יותר את מה שתיארה נשואה ותיקה, בו מתייחסת ליחסים עם הבעל, ללידת הילדים - הנקה וכו.
יותר מזה. היא אמרה שאצלה הבעל מקום הראשון לפני הילדים. הספר מאוד מעורר מחשבות, והנה מה שכתבה שוהם סמיט עליה ועל הספר
ולדמן מעמידה במרכז הדיון את השינוי שעובר הליבידו הנשי עם הפיכתה של אשה לאם - התשוקה מועברת אל התינוק. ולמרות זאת היא ממליצה להיענות לבעל גם כשאין לך כל כך חשק. בלשונה - זה 10 דקות, וזה משתלם.

תפסתי אותו רואה חשפניות ברשת.
איך להבין את כל הדבר הזה?
מה זה משנה על מה או על מי הוא מסתכל? העולם מלא בנשים יפות ובגירויים. מה שחשוב - זה את מי הוא אוהב.

לבאלבלה- לי היה סיפור דומה עם בעלי וכתבתי עליו אי שם בתחילת הדף. אני ממליצה לך לקרוא. זאת בהחלט הייתה נקודת השפל התחתית שבתחתית של חיי הנישואין שלנו ומהמקום הזה יכולנו רק לעלות. והיום אנחנו כבר תקופה ארוכה ( כמעט שנה) של ירח דבש שני, פשוט גילינו אהבה מחודשת וקיבלנו מתנה גדולה הריון חדש. אני בעצמי לא יכולה להאמין שאפשר להיות כל כך מאושרים, ועוד באופן יציב ולא של עליות ומורדות. ואני חושבת שזה קשור בזה שאני מרגישה יותר טוב לגביי עצמי. אני ראיתי בפורנו תמרור אזהרה ענק... היום זה על המסך ומחר זאת אישה אחרת, מגיע לך להרגיש יפה ומושכת, מגיע לך להיות מאושרת. והפלא ופלא ברגע שירדתי במשקל וחזרתי להראות מהמם נעלמו לנו תשעים אחוז מהבעיות גם במיטה וגם מחוץ למיטה בלי טיפולים ובלי יועצים. ואני לא חושבת שהבעיות שלנו נבעו מזה שבעלי לא אהב אותי אלא מזה שאני לא אהבתי את עצמי ולא הרגשתי ראויה שיאהבו אותי, זה מקום נוראי להיות בו מזל שאפשר להתחיל מהתחלה.

גם ההתקפות האלה
אני ממש לא מנסה להתקיף את נשואה ותיקה, רק לנסות להבין אותה ואת מה שלא מסתדר לי בתיאורים שלה. זה הכול. אם זה התפרש כהתקפה אני מתנצלת.

ההודעה של "מישהי" לא נראית לך הודעה מתקיפה?

דף מענין, תודה למשתתפות/ים.
אני רוצה לציין משהו שנשוי ותיק קצת נגע בו (אם כי באופן קצת שונה). אני מוצאת שמין כפי שהוא נתפס היום חברתית, אישית ופוליטית, הוא לחלוטין נגזרת של מיניות גברית. נשים (וגברים) כלל לא יודעות, ואולי רק מתחילות לחקור מיניות שאינה פטריארכלית, שאינה נגזרת ממבני הכוח המאוד מובהקים, ממוסדים, כל כך טמועים בנו עד שמעט לא ניתן להבדיל בינם וביננו, שהרי גופנו נשאר (בערך) כפי שהוא אלפי שנים, אך החברה והתרבות משתנות. הרעיון שהוצע פה קודם לכן, שמין בתרבות שלנו הוא מעין מטבע, סחר חליפין, בא לידי ביטוי בדף הזה באופן מאוד מובהק הן בתיאורים של נשואה ותיקה, והן בתיאורים של הגברים פה. מישהי ונשים אחרות פה ניסו להציע שמדובר בעיסקה מעט מפוקפקת עבורנו כנשים. שהרי אם המערכת כולה מבוססת על מיניות גברית (גברים "לוקחים", נשים "נותנות", מין הוא "צורך" אותו יש "לספק" אחרת יביא ל"מרמור" וכו' וכו'), נשים יכולות להתנהל בתוך זה תוך קבלה של כללי המשחק (נשואה ותיקה המקסימה, למשל), או תוך מרד בהם. אתם ואתן צריכות להבין - שהעסקה הזו מפוקפקת, שילדות ברגע שהן מתבגרות, מבינות שהן שלותר על הקול שלהן, על רצון האותנטי שלהן, כדי להיות אישה (מחקרים בנושא מפה על הודעה חדשה, למתענינות/ים חפשו את קרול גיליגן). כשהמהות שלך זה לספק, לוותר על עצמך, להיות רצויה בכל מחיר, כשזהו מהותך בוודאי שענין כמו מין שהוא כל כך אינטימי יעורר בנו מאבקים, הן בתוך עצמנו והן החוצה, במערכות היחסים שלנו
(ואני מכניסה פה בסוגריים שהפטריארכיה דפקה/עיצבה גם את המיניות הגברית באינספור דרכים, כדי להיות הוגנת). מה שאני אומרת זה אנחנו לא יודעות/ים מה זה מין, אנחנו למדנו מהו דימוי של מין. ובדימוי הזה, האישה היא תמיד אובייקט. למה? כי ככה היה אלפי שנים, ועכשיו, רק עכשיו אנחנו מתחילות לתקן, לנסח לעצמנו בכלל מה טוב לנו, מה גורם לנו להרגיש בטוחות, מה נעים לנו, מה מגרה אותנו. יש גברים שזה מאיים עליהם, ולמרבה השמחה יש גם גברים שרוצים להשתתף איתנו במסע הזה.

מתוך הנקודה המאוד לא סימטרית הזו נוצרות נקודות המוצא לגבי מין. גברים בוודאי לא היו רוצים להתפס כיצורים חד תאיים פרימיטיבים שחושבים רק עם הז*ן, ונשים לא היו רוצות להתפס כאובייקט מחופצן שיעשה הכל כדי למצוא חן. אבל אנחנו חיות בחברה הזו, וזה השיח שאנחנו אמורות להתמודד איתו. יש מיניות אחרת (אולי זוהי מיניות נשית?), אני מקווה, כזו שרואה מין כתקשורת, כתהליך, כרשת, ולא כדרך להגיע מנקודה א' לב', או כמשהו שאתן לך כתמורה לזה שתקום בלילה לתינוק. כל שיח אחר שמנציח את הסדר הישן, המשעמם, המדכא, הפורנוגרפי, המשטיח של המין, ממש מבאס אותי להשתתף בו, כי שהמשחק מכור מראש, שלא משנה מה אעשה, אני אפסיד. אני רוצה לשנות את חוקי המשחק, אני רוצה להפוך את הלוח, אני רוצה בכלל לקרוא או לשכב על הדשא במקום לשחק. כשהשאלה הזו "מה נשים רוצות" תהפוך להיות מרכזית וחשובה לא פחות ולא נגזרת/מראה של "מה גברים רוצים", אז נוכל לנהל שיחות על מערכות יחסים שוויוניות, על מין שוויוני, על אהבה שוויונית. עד אז, נוותר במאבקי כוחות מתישים, "ויתורים" והאשמות.

אני לא חושבת שהבעיות שלנו נבעו מזה שבעלי לא אהב אותי אלא מזה שאני לא אהבתי את עצמי ולא הרגשתי ראויה שיאהבו אותי, זה מקום נוראי להיות בו מזל שאפשר להתחיל מהתחלה.
זהב על זהב

צוויל

ההודעה של "מישהי" לא נראית לך הודעה מתקיפה?
היא לא נראית לי מתקיפה היא נראית לי ישירה וההבדל הוא שהיא משתפת מעצמה. אם קוראים באמת את הפוסטים שלה ברור לגמרי שהמטרה שלה היא לא להשתלח בנשואה ותיקה.