ספרים על חינוך ביתי

אנונימי

אני לא מחנכת בבית, וגם לא קוראת יותר מדי בנושא, אבל חברה אמריקנית וירטואלית שאני מעריכה מאוד את דעתה חלקה לאחרונה, אחרי קריאה של למעלה ממאה ספרים בנושא, את רשימת המומלצים שלה. אולי יעניין מישהו.

Recommended books:
1) "Learning All the Time" Amazon:0201550911 by John Holt (all his books are great)
2) "Dumbing Us Down: the Hidden Curriculum of Compulsory Education" Amazon:0865714487 by John Taylor Gatto
3) "The Teenage Liberation Handbook" Amazon:0962959170 by Grace Llewellyn
4) "And the SkyLark Sings With Me: Adventures in Homeschooling and Community-Based Education" Amazon:0865714010 by David H. Albert
5) "Homeschooling for Excellence" Amazon:0446389862 by the Colfaxes

אני עושה כמה הזמנות מהאינטרנט, כולל ספרים, אימי תביא לי את הדברים כשתחזור לארץ עוד חודש.
חוץ מהספר שהצעתם לתרגם, "Learning All The Time" Amazon:0201550911 של ג'ון הולט, האם יש עוד שניים-שלושה ספרים מומלצים בתחום שקשה להשיג בארץ?
נכנסתי לאתר של ג'ון הולט וחינוך ביתי אבל מבחר הספרים גדול ולא נראה לי לעשות אן-דן-דינו...

אימי סיפרה שהספרים של ג'ון הולט נכתבו לפני כמה עשרות שנים, יש גם כותבים עדכניים בתחום שמתייחסים לעידן המחשב והאינטרנט? אינני מתכוונת שהעובדה שהספרים ישנים מרמזת שאינם טובים, אצלנו במשפחה (מאז נעוריי) הסתובבו תמיד הספרים של א.ס ניל על סאמרהיל וויסות עצמי, ועד היום הם חביבים עלי והשפיעו על חינוך ילדיי עוד לפני שנתקלתי בעיקרון הרצף ובקהילת באופן טבעי. פשוט מסקרן אותי אם יש עוד דמויות מפתח שתרמו להתפתחות המודעות והיישום של החינוך הביתי.
תודה, יוליה

יוליה, ג'ון הולט הוא פשוט הכי. באמת לגמרי. אם את חושבת לקנות עוד ספרים, כן כדאי עוד ספרים שלו לדעתי. אם את מתעקשת על ספרים של אחרים, אפשר את Family Matters של Guterson, שהוא נהדר לאבאים, ואפשר ספרים של Mary Griffith ושל Linda Dobson שהם מאוד מעשיים אבל מאוד אמריקאיים.

אה, ויש ספר נפלא ונהדר לא של הולט, שנקרא The Teenage Liberation Handbook מאת Grace Llewellyn. הוא מדבר אמנם על (וגם אל) בני נוער, אבל רלוונטי גם למבוגרים.

כתבת: פשוט מסקרן אותי אם יש עוד דמויות מפתח שתרמו להתפתחות המודעות והיישום של החינוך הביתי.
הזוג מור השפיעו מבחינה הסטורית, אבל אני לא הייתי בוחרת לקרוא דווקא אותם. מי שעוד השפיע זה איוואן איליץ' בספרו ביטול בית הספר שתורגם לעברית.

שאלת: יש גם כותבים עדכניים בתחום שמתייחסים לעידן המחשב והאינטרנט?
בספרים של גריפית' ושל דובסון מוזכרים גם מחשבים ואינטרנט, אבל זה לא נושא מרכזי. אבל קראתי מאמר על חינוך בעידן הפוסט-תעשייתי שאולי יעניין אותך.

מה קוראים אחרי "learning all the time" ?
(קראתי ומאוד נהניתי. משכנע מאוד בunschooling)

תלוי לאן אתה רוצה להמשיך...

בנושאי למידה, הייתי ממשיכה עם הולט: How Children Fail, How Children Learn, Teach Your Own. וגם את The Teenage Liberation Handbook שמתאים גם ללמידה של מבוגרים.
בנושאים חברתיים, אפשר לנסות את איוואן איליץ
לגבי ביקורת בי"ס, יש שפע גדול. אני ממליצה לקרוא את גאטו המוקדם ואת לנווט בסערה של רוני אבירם.
כללי על הורות יש כמובן את עקרון הרצף, ויש את "הורות יעילה" של גורדון.

הספרים הגיעו אלי. הזמנתי כמה ספרים משומשים של ג'ון הולט. אני קוראת עכשיו את LEARNING ALL THE TIME ונהנית מכל מילה.
כיצד זה שעוד לא תורגם לעברית?
בני לימד את עצמו קרוא וכתוב בגיל 5 והתהליכים שמתוארים בספר ממש מקבילים לשלבים ולדרכים בהם למד.
התחלתי לכתוב לעצמי כל מיני אנקדוטות שהספר הזכיר לי בקשר לדינמיקה של בני עם עצמו ואיתי בזמן שהשתלט על קריאה וכתיבה. אגב, זה לא קשור בהכרח לחינוך ביתי, זה ספר שמתאים לכל הורה. כשאגמור לקרוא את הספרים אתרגם את הפרק הראשון.

מה עם "החינוך מן הבית" של רולנד מייהן? הוא בעברית וכדאי להזכיר אותו לפחות, למרות שהוא בעיקר ספר להראות להורים (של ההורים) - בעיקר את המחקר על כך שילדי חינוך ביתי מתקדמים מילדי בית ספר בכל פרמטר שנבדק... ומצטט הרבה את ג'והן הולט (אגב, יש ספרים של הולט שמתורגמים לעברית)?
בכל זאת לי הוא נתן איזו תחושה של התלהבות, כאילו אני יוצאת להרפתקה, ועשה לי חשק, והבהיר לי קצת איך החיה הזו עובדת ומה עושים, למרות שזה עדיין די מבהיל ומאוד מבלבל, ושקעתי עמוקות בדילמה בין חינוך ביתי פעיל לסביל, זאת אומרת יוזם וחושף או לגמרי unschooling, שעדיין לא נפתרה לגמרי ואולי תיפתר רק כשזה יהיה "על אמת" ואולי לא תיפתר לעולם, ומן הסתם תהיה משהו באמצע, זורם ומשתנה כמו החיים עצמם.
ובכל זאת, אם למישהו יש תובנות מעניינות או ניסיון מעניין, אשמח לשמוע.

לא בדיוק על חינוך ביתי, אבל נראה כמו ספר לעניין:

החינוך שילדינו ראויים לו
מאת אלפי קון, הוצ' ספריית הפועלים.

לא קניתי (עדיין) ולא קראתי אלא את הסקירה הביקורתית
במוסף "ספרים" של הארץ מתאריך 23.4 (מי יודע לעשות קישור?)
הנה ציטוטים נבחרים (מהסקירה):

...קון מבקר את המערכת שגרמה שהתלמידים יבואו לבתי הספר כדי להצליח בחיים, בשעה שהיו צריכים לבוא כדי לחוות חוויות אינטלקטואליות ורגשיות. הוא מבקר את מערכת החינוך שמשרתת את המדינה ואת השיטה הכלכלית, בשעה שצריכה הייתה לשרת את נפשם של הילדים....צורת הלימוד קיבעה את התפיסה שלפיה יש רק דרך אחת לפרש את העובדות...הופכת את התלמידים לנכים מבחינה אינטלקטואלית...ומבחינה רגשית...

והנה עוד משהו:

מה הורים לילדים יכולים לעשות? הורים המסוגלים לכך צריכים לשקול ברצינות את האפשרות של הוצאת ילדיהם מבית הספר וחינוכם במסגרות אחרות.

טוב, הא? מישהו שמע על הכותב או קרא באנגלית?

בהחלט! הוא אחד המתנגדים הגדולים לציונים ובחינות, ומרצה פופולארי בחוגי החינוך הביתי. האתר שלו שווה ביקור: http://www.alfiekohn.org.

יצא לאור NS]חינוך ביתי בישראל -- התחלות GetProdInfo[/po].asp?prodid=11640017 מאת חיה הלר-דגני. אם מישהו קרא/קורא -- בבקשה תספרו לנו איך הספר.

איזה כיף .
לאור המלצתה של מיכל דנקנר הזמנתי את הספר "Homeschooling For Success" Amazon:0446678856 מאמזון.
אני כל כך מצפה לבואו...ובהתרגשות...

הו ספר נפלא.
אני שוב מאד אופטימית לגבי החינוך הביתי בזכותו.
כמות המחקרים המצוטטת בו היא אדירה וכולם לטובתינו - המחנכים בבית.

נתקלתי עכשיו בספר של חיה הלר דגני בסטימצקי, ורפרפתי.
באמת רק רפרפתי, אז לא להתייחס למה שאני כותבת כאן כאל דעה מוגמרת ומבוססת.
הרושם הוא שהמחברת מאוד תומכת בחינוך ביתי -- והיא גם מודה בכך בהקדמה שלה. עקרונית, כמובן, אין בזה שום דבר רע (להיפך

). מה שקורה הוא, שכשבאים עם זה בתור עמדה קדם מחקרית -- גם אם מדובר במחקר איכותי, שהקריטריונים שלו שונים מאלה של מחקר כמותי -- יש תחושה שזה קצת משטיח את הדיון. אני בספק, אם בחומר הזה אפשר לשכנע בן זוג מתלבט, למשל.
עוד נקודה שהפריעה לי היתה השער "סיפורי משפחות". קודם כל, בהקדמה הודגש הצורך לא לחשוף את המשפחות (מחשש לתביעה פלילית), ונוצרה ממש תחושה של איזו מחתרת שושואיסטית. בפועל, שתי משפחות שהוזכרו שם זיהיתי בוודאות -- השמות הבדויים היו, כמובן, דומים לשמות המקוריים בצלילם ובמשקלם, והיה ממש קשה לטעות בפרטים -- ייתכן שהייתי מזהה משפחות נוספות לו הייתי ממשיכה לקרוא, ואני רק אורחת-פורחת מהאינטרנט, שמעולם לא פגשה בהן מחוץ למחשב. כלומר, עניין שמירת הסודיות והפרטיות לא נראה ממש אמין (טוב, יכול להיות גם שהתחושה שלי נובעת מזה שהמשפחות הספציפיות האלה לא בדיוק מתחבאות, אבל אם כך, לשם מה השמות הבדויים?). התיאור של המפגשים עם המשפחות כתוב בסגנון עיתונאי שהוא לא כל כך לטעמי, מה לעשות. לא בספר שמבוסס על דוקטורט.
מצד שני, מקום על מדף ספרי החינוך של סטימצקי הוא יופי של שירות לחינוך הביתי. הרעיון יכול לחלחל גם לכל מיני מעלעלים מקריים, וזה באמת חשוב.
אני חוזרת ומדגישה שרק רפרפתי. בהזדמנות אחזור לקריאה מעמיקה יותר.

הגלוי והנסתר בציורי דמויות-אנוש מאת עדה אברהם.
ממש לא ספר על חינוך ביתי אבל תראו מה מצאתי שם בחלק שבודק את ממצאי המחקר בארץ, בפרק שבודק את גובה הדמויות המצוירות.
הם מגלים שגובה הדמות עולה ככל שעולים בגיל..
אבל יש 2 סטיות. בגיל 6 יש ירידה לעומת גיל 5.
הכותבת מניחה שהירידה קשורה בשינוי בדימוי העצמי, אשר חל עם המעבר לבית הספר.
כדי לבדוק את ההשערה הם הישוו עם ציורים של בני 6 אשר עדיין בגן ואכן בציורים אלו הדמויות גבוהות יותר מאלו של בתי הספר. לפי גובה הדמויות - בנים הם אלה שדימויים העצמי נפגע יותר.

אאוץ'.

אותי עיצבן הספר של הלר דגני. נשארתי עם תחושה שהחינוך הביתי הוא איזו קפריזה של הורים שמבקשים למלא צרכים בלתי ממומשים שלהם על חשבון הילדים. הרגשתי שעשו שימוש במשפחות המתראיינות כדי לדבר "מעל לראשיהן" אל הקוראים. הילדים עצמם איכשהו הלכו לאיבוד בספר, כאילו הילדים הם לא חלק משמעותי בענין.

או. משמח לדעת שאני לא היחידה. גם לי היתה תחושה שההורים מוצגים שם בתור פריקים ("חלק מאורח חיים הכולל לידה בבית, הנקה ממושכת, הוצאת הטלויזיה מהבית" -- אני לא מדייקת בציטוט, אבל משהו בסגנון). גם ניתוחי "מיתוס היער" "מיתוס הבית במרכז" וכל מיני כאלה יצרו אצלי תחושה לא נוחה, כאילו זה נמצא שם כדי לכסות על האהדה הטבעית של המחברת ל"אנטי ממסדיים". זה נראה לא אמיתי. והכי עצבן התיאור של ה"ילדה" ש"פיסלה בפלסטלינה" ו"אמה הרשתה לעצמה לענות במקומה".
אבל -- נקודה מעניינת: ברשימת התודות של המחברת יש גם כמה אנשי משרד החינוך עלומים, ששמותיהם אינם מוזכרים. האם לאט לאט צומחת לה מחתרת בלב לבו של הממסד?

שליחה על ידי nuli* » 04 פברואר 2004, 19:40

חגית - מצטרפת לאאוץ' של יונת.

סמדר, מה גרם לך לחשוב שדגני תומכת בעניין? אני קוראת עכשיו (עוד לא קראתי הכול) וממש לא מתרשמת כך.
התחושות שלי הן אכן של איזושהי רדידות מחקרית, ולא רק בעומק אלא גם ברוחב, כלומר הסתכלות מאוד צרה ומזוויות שלא לגמרי ברור מה עניינן לכאן ואת מי הן מעניינות, כמו ההקשר של התפוררות החברה הישראלית שהיא מקדישה לו תשומת לב די נרחבת ותמוהה.
ואכן היא שמה דגש רב על ה"פריקיות" וה"שוליות" של המשפחות, וטורחת לפתוח כל ביקור בתיאור תלאות דרך החתחתים המובילה לבקתה בראש ההר שלא מחוברת לחשמל, ובה האם טווה צמר והאב מגבץ גבינות או משהו כזה. מה שלא נראה לי קשור ורלוונטי, וגם לא לטובת העניין.
בקשר לילדים, היא מתרשמת, כמו אנשים רבים אחרים אני מוכרחה לציין, שעצם הרצון שלהם ליצור קשר עם אדם שבא לביתם מעיד על החוסר שלהם בקשרים עם בני אנוש. נו באמת. ואולי להפך? אולי שתבדוק למה ילדי גן/בי"ס לא מתקשרים עם מבוגרים זרים באותו אופן חופשי וחף מיראה?
בינתיים בכל אופן היא מעוררת בי בעיקר אנטגוניזם ותחושה שאני צריכה להגן על העניין מפניה (ובוודאי לא לחשוף בפניה את הבטן הרכה שלו, היא היא כמובן העניין החברתי), ולא מישהי אוהדת שאני יכולה לשמוח שהספר שלה נמצא על המדף בסטימצקי. היא מציגה את זה כמו מועדון שלא ממש כדאי להצטרף אליו, בטח לא למי שחושש שחוקרי אקדמיה יסתכלו עליו בעין עקומה.

מה גרם לך לחשוב שדגני תומכת בעניין?
היא הצהירה כך בהקדמה שלה... אולי "תומכת" זו לא המילה. יותר משהו בסגנון "אוהדת".
אני מתקשה לא לדמיין מנחה דוקטורט עומד ונושף בעורפה מבחינת ה"אובייקטיביות" שעליה להראות.
עוד משהו: חינוך ביתי הוא כרגע תופעה איזוטרית במדינת ישראל. לכן, מי שבאמת מתנגד לו ישרת את השקפת עולמו באופן הטוב ביותר אם פשוט יתעלם ממנו, ולא יביא את עובדת קיומו לתודעת הציבור (רובו המכריע של הציבור בישראל בכלל לא יודע שיש דבר כזה חינוך ביתי). מי שעוסק בנושא בפועל ומפרסם אותו -- חשוד עלי מראש כאוהד, או לכל הפחות כלא-שולל-על-הסף.
אני עדיין מתלבטת אם להעביר לכאן מהדפים של נגה שפרון ושלי את השיחה שהיתה לנו לפני כמה חודשים בעניין הספר הזה.

ואכן היא שמה דגש רב על ה"פריקיות" וה"שוליות" של המשפחות
ולמרות זאת חלק מהמשפחות שהיא מביאה הן מאוד מיינסטרים. ובכל זאת הנתונים שהיא עצמה מביאה לא גורמים לה לוותר על התזה של "פריקים שוליים".

וטורחת לפתוח כל ביקור בתיאור תלאות דרך החתחתים המובילה לבקתה בראש ההר
כן, התל-אביביות שלה כל כך בולטת שזה מגוחך. מבחינתה אין הבדל בין תקוע ושניר לבין קדיתא -- כולם לא תל-אביב ומכאן שכולם נידחים. בכלל התרשמתי שהיא מרגישה שכל מי שלא גר בתל-אביב עושה זאת מתוך רצון להתנתק מהעולם. (ואני מרגישה שדווקא תל-אביב מנותקת מהעולם...)

היא מעוררת בי בעיקר אנטגוניזם ותחושה שאני צריכה להגן על העניין מפניה
היא בסך הכל עושה דקונסטרוקציה לחיים של אנשים; זה מאוד מקובל היום. רק לא ברור לי למה מקבלים על זה דוקטורט.

סמדר, אשמח לקרוא את השיחה שלך ושל נוגה בדף אחד (אם הבנתי נכון הן מפוצלות כרגע) ולי אין מושג איך עושים את זה. תודה.

היא בסך הכל עושה דקונסטרוקציה לחיים של אנשים
מעצבן, לא? בייחוד אם אתה האנשים. ובייחוד אם המסקנות שלה לא ממש קשורות
למה שהיא ראתה. (אני צריכה לגמור לקרוא כדי להבין מה היא בעצם ניסתה להגיד).

אולי שתבדוק למה ילדי גן/בי"ס לא מתקשרים עם מבוגרים זרים באותו אופן חופשי וחף מיראה
הכללה גסה כמובן. סליחה.

האם יש אנשים באתר שיכולים לנסות לכתוב ספר על חינוך ביתי לילדים-
אם אני רוצה להקריא ספר לילדים על השתלבות בביה"ס יש המון (שלום כיתה א וכו), אם אני רוצה להקריא על ילדים דתיים אחרים- גם יש המון ספרים,
על ילד בחינוך ביתי אין. (חוץ מ"הזאב הלבן", אך שם חי הילד בשמורת טבע.)
אפשר לנסות לכתוב ספר לילדים- לכתוב על החיים של הילד בבית, על איך הוא מעביר את היום, על חוויות, על קשיים, על מה מעניין ומעסיק אותו, דרכים בהם "גילה " דברים חדשים, אפשר לחשוב על עוד רעיונות.
על ילד שתמיד היה בבית או על ילד שעזב את ביה"ס.
ספר שהילדים שלנו יוכלו להזדהות איתו .
יש פה מישהו שמוכן "להרים את הכפפה"?

האם יש אנשים באתר שיכולים לנסות לכתוב ספר על חינוך ביתי לילדים
ראי רשימת ספרי ילדים (ואחרים) על חינוך ביתי באתר שלי: http://ootips.org/horut/books.html. תמצאי שם ממיטב ספרות הילדים -- ממש לא חייבים לכתוב משהו "מטעם".
אגב, מסתבר שגם ספרי "הארי פוטר" במידה מסויימת: http://www.jkrowling.com/textonly/en/[po]faq view[/po].cfm?id=101

בן עמי למה הפרצוף העצוב?
ישר העצבת אותי גם. רציתי רק לכתוב שבילבי לא היתה בבית ספר (ונדמה לי שגם שאר הילדים בספרי אותה המחברת.), גם הילדים בפיטר פן לא. גם עליסה בארץ הפלאות, והמומינים, ועוד המון.
אבל את צודקת, על ילד ישראלי או אחר בימינו אין ספר כזה. ואני בהחלט מוכנה להרים את הכפפה אבל היא נורא נורא כבדה וזה ייקח לי זמן.
ממש לא חייבים לכתוב משהו "מטעם". לא חייבים (-: אבל ספרים "ממיטב ספרות הילדים" לא מדברים על הילדים שלנו בזמן שלנו.
ואני בטוחה שמקהילת כותבים מוכשרים כמו כאן יכול לצאת אפילו ספר סיפורים קצרים מאת מחברים שונים. אני מתחילה להתרגש. זה נשמע לי רעיון נפלא.

ואני קוראת לאביה של הלוחשת לפירורים להתחיל לחשוב על זה.
עד שהוא יוציא הכל מהתנור היא כבר תהיה ילד בחינוך ביתי, אז שיתחיל להתפיח עכשיו.

נכנסתי לרשימת הספרים על חינוך ביתי באתר שלך, אני חושבת שהספר (הנהדר) של דלין מתיה נקרא "הקפות ביער" ולא "הקפות בגבעה".

על ילד ישראלי או אחר בימינו אין ספר כזה.
סקליג. לא ישראלי, אבל בהחלט בימינו. ספר נפלא.

לדעתי , יונת , בן עמי מחפש ספרים להקריא לילדיו ואלה שבאתר שלך הם למבוגרים ונוער רובם , אולי למעט ספרי בלבי .

הנסיך הקטן מתאים גם לילדים צעירים יותר. וגם ספרי המומינים (שלא קראתי ממש, אז הם רק מוזכרים למטה). שלא לדבר על ד"ר סוס...

אני מציעה עוד שני ספרים :

ג'ים ונהג הקטר
ג'ים וכנופיית ה-13

את שניהם כתב מיכאל אנדה. התרגום טוב והציורים נהדרים (הוא גם צייר) והמוטיב החוזר בספר (הראשון, השני הוא רק ההמשך שלו) הוא שג'ים לא מוצא כל טעם ללכת לבית הספר או ללמוד בכלל משום שהוא מסתדר מצויין גם ככה.
עד... שהוא מגלה שמוטב לדעת לקרוא (למרות שאפשר להיות מלך גם בלי לדעת זאת) אבל לא חייבים ללמוד זאת בבית הספר

הספר מקסים לדעתי רק ש.... השוביניזם מטפטף פה ושם ופה ושם מכל פינה ואני משייפת את הסיפור לפי גיל הילדים. לקטנים אני קוראת בלי הטפטופים השוביניסטיים (שהם ממילא קטנים, למשל: "היה שם חושך גדול וכמה בנות התחילו לבכות". קטנים ודוקרים) לגדולים אני קוראת עם הכל כולל ביקורת שלי על השוביניזם . בהמשך הם נהיים ביקורתיים בעצמם

ולא צריך לומר להם לשים לב. אחר כך, כשהם כבר קוראים לבד את "השביעיה הסודית" למשל - הם כבר באים בעצמם בטענות לסופרת

הספרים מומלצים בכל מקרה.

גם "מומו" של מיכאל אנדה. ספר מעולה בשביל ילדים שלא הולכים לבי"ס.
"רוני ונומי והדוב יעקוב" (-:

"למה זה כל כך מסובך" - ספר חובה לכל מי שמתעניין בחינוך ביתי.

http://www.ibooks.co.il/[po]NS GETPRODINFO[/po].ASP?ProdID=12922371&GlobMenuID=1

שני ספרים לקטנטנים שמתארים יום של ילד בבית והילדים שלי מאוד אוהבים:
"מה השעה" - ספר קשיח בהוצאת כתר על יום בחיי עידו. כל עמוד הוא על שעה אחרת ביום.
"פיקולינו" - על ילד קטן וכל מיני דברים שהוא אוהב לעשות במשך היום.
ולקצת יותר גדולים: "שבעה אכלנים משונים" - שבעה ילדים, הרבה בלגאן ואהבה.

מצאתי בחנות ספרים משומשים את הספר "המשפחה החופשית" מאת פול וג'ין ריטר. רק התחלתי לקרוא ועוד אין לי אמירה מגובשת, אבל רציתי לשאול אם מישהו מכיר? כי לא מצאתי אזכור שלו כאן (אולי לא חיפשתי טוב) והוא דווקא נראה לי כמו ספר קלאסי על אנסקולינג, והם מתייחסים לא"ס ניל, וגם ללידה והנקה - בקיצור מעניין. והוא יצא בעברית בשנת 74', ובמקור כבר ב-1959. ובכל זאת נראה רלוונטי...

נדמה לי שנתקלתי בו.

{
,,ףףףללללחלחחייייייעעערר3ק'

בינתיים קראתי את סיפורי חמש הלידות שלה. מהראשונה בבית חולים, שבה אפילו שהיא ידעה מה היא רוצה הכל השתבש בגלל המוסכמות הרפואיות ששלטו אז, ועד החמישית, שהיתה לידת בית מושלמת, כמעט לבד (בעלה היה בחדר הסמוך והיא לא הרשתה לו להפריע לה. המיילדות באו אחר כך). מדובר על לפני כמעט שישים שנה...

,,ףףףללללחלחחייייייעעערר3ק'
מי אמר?

משהו נחמד מתוך הספר "המשפחה החופשית" שאני קוראת לאיטי כי רוב זמני הפנוי אני באתר:
"אולי סבורים אתם, כי קשה לשאת תינוק במשך שעות רבות, או שזה דבר בלתי-אפשרי. אולם, מה יכול להיות חשוב יותר מתינוק מרוצה? ומאידך, כל כמה שיהיה ילדך מרוצה יותר, כן ימעיט לדרוש שתשאי אותו בזרועותיך. אם רוצים בכך, אפשר ללמוד במרוצת הזמן לעשות את רוב הדברים כשיד אחת אוחזת בילד. ודאי לא יארכו הימים ומישהו ימציא משהו נאה ויעיל בדומה לסוּדרים שבהם נקשרים התינוקות אל אמותיהם ברבים מפרברי העוני שלנו. אז תהיינה שתי ידיה חופשיות (אין כוונתנו לומר שיש ללבוש דבר מעין זה בכל עת ובכל שעה, אלא רק כשהילד רוצה בקרבתה של אמו). לשאת תינוק בזרועות ולהיטיב לאהבו - זו התרופה הפשוטה לכל מחלה, והדעת נותנת, שדבר כזה צריך להיות בהישג ידו של כל אדם בכל עת."

הכותבת ובעלה גידלו את חמש בנותיהן באנגליה בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים בדרך שמכונה בספר "שיטת הוויסות העצמי" - self regulation.
הדבר המעניין בספר הוא הקונטקסט החברתי שבו הוא נכתב - הקונבנציות ששלטו בתחום הלידה וגידול הילדים ואיך שהכותבים מתייחסים אליהן. עוד לא הגעתי לחלקים על הלמידה ואחרים.
מה שכן, ראיתי איזה משפט על בית ספר - יכול להיות שהם בכלל לא גידלו בחינוך ביתי אלא רק עד גיל בית ספר? אם יתברר לי שזה המקרה אעביר את הכתוב לדף מתאים יותר.

הספר החדש של ג'ון טיילור גאטו
ניתן לקרוא את כולו באתר.

יש לי מספר ספרים בנוגע לחינוך ביתי. אני פותחת את הספריה שלי להשאלה לכולם, אפשר לקבל את הספרים בדואר.
רשימת כל הספרים נמצאת כאן http://imhaimanaama.blogli.co.il/ספרית-ההריון/.
אפשר לפנות אלי במייל [email protected] או בטלפון 052-4696834

האם לספרים של גון הולט יש תרגום לעברית?

יש תרגומים לשלושה מספריו:

האחרון: בלמידה מתמדת
המהדורה הראשונה של הראשון "כיצד נכשלים ילדים" יצאה בשנות השבעים בהוצאת מסדה. אבל יש המון תוספות חשובות במהדורה השניה.
המהדורה הראשונה של השני "כיצד לומדים ילדים" יצאה גם היא בשנות השבעים בהוצאת מסדה. אבל גם בספר הזה יש המון תוספות חשובות במהדורה השניה.

לגבי ספרים לילדים העוסקים בחינוך ביתי, יש לי שאלה.
מה עושים עם פינוקיו ?
באופן כללי זה מעצבן שבכל הסיפורים הילדים הולכים לגן או לבית הספר (אם הם חולים ניתן להשאירם בבית לפרק זמן מסויים עם הגבלות).
אבל פינוקיו זה ממש משבר, האם ילדינו יבינו לבד שהם אמיתיים או שצריך לברר איתם את הנושא, האם יש דרך להוכיח להם שהם אמיתיים למרות שהם לא הולכים לבית הספר ?
תהיות

חבל להתעצבן.
קודם כל, לא כל ספר שנכתב הילדים חייבים לקרוא.
במקרה, ובלי שידעתי על גן ובי"ס, הילדים שלי שקוראים המון - מעולם לא קראו את פינוקיו, ולא נפלה שערה משערת ראשם.
הם גם לא קראו את הסיפורים האכזריים של האנס כריסטיאן אנדרסן, כמו מוכרת הגפרורים הקטנה או חייל הבדיל.

ומה רע בכך שיקראו ספר שבו יש דמויות שהולכות לבי"ס או לגן?
כך רוב הילדים שמסביבם, אין עם זה בעיה, זה דווקא מסקרן אותם.

לא אבחר בכוונה ספר שמדבר על בי"ס, אבל לא אמנע מספר טוב רק בגלל שהדמויות בו הולכות לבי"ס.
זה מעניין כמו לקרוא על ילד בג'ונגל ועל ילדים בפנימייה באנגליה. זה אחר.

"The Underground History of American Education"' ספר של ג'ון טיילור גאטו, ממנהיגי - . בחינם אונליין כאן