ספר שיבוש תרבות

[אנונימי]

• אדבאסטרס: http://www.adbusters.org
• אינדימדיה: ישראל - http://www.indymedia.org.il, כללי - http://www.indymedia.org
• הוצאת בבל: http://www.babel.co.il
• פרק מתוך הספר: http://bdidut.com/consume/lasn1.htm

[אביה_נו*]

שיבוש תרבות / קאלה לאסן
השם במקור:
CULTURE JAM - The Uncooling of America TM / Kalle Lasn
הוצ' בבל

לאסן הוא המייסד של ארגון adbusters והעורך של המגזין שלהם, זה הארגון שיזם את יום ללא קניות , שבוע כיבוי הטלוויזיה, ומנסה לקעקע את ההגמוניה של התאגידים באמצעי התקשורת ולהצליח להשחיל מסרים אלטרנטיביים.

הספר נותן סקירה ממצה של תרבות הצריכה –
· נזקיה החברתיים ונפשיים (בהנחה שאת נזקיה הסביבתיים כולם מכירים – אלה מוזכרים ממש על קצה המזלג), שהוא קורא להם זיהום סביבתי נפשי. לא רק האלימות, הניכור, הבעיות הנפשיות וכו', אלא גם: ההכתבה וההאחדה של השאיפות והאידאלים.
· התפתחות ההיסטורית של תרבות הצריכה – איך הגענו למצב בו התאגידים שולטים ומכתיבים את סדר היום הכלכלי, החברתי, והנפשי של החברה בארה"ב (ושל שאר העולם בעקבותיה), בתמיכת החוק.
(ולמי שכמוני מחבב את הניתוחים של סטיבן ג'יי גולד – קל מאד לראות את זה כתהליך אבולוציוני רגיל: יישות [התאגידים] שנוצרה ושואפת לגדול ולהתפשט, צרוף מקרים קטן פה וצרוף מקרים קטן שם והופ עומד מולנו טי-רקס אימתני כעובדה שאין עליה עוררין. מהבחינה הזו אנו תקועים עם תרבות הצריכה בדיוק כמו שאנו תקועים, נניח, עם מקלדות הqwerty .)
· איך נראים החיים של מי שמשתחרר משטיפת המוח וחי את חייו שלו האותנטיים.
· איך אפשר להשתחרר מהכבלים – קודם כל ברמה האישית (ופה מוזכרים כל ה"פשטות מרצון", יום ללא קניות, שבוע ללא טלויזיה וכו') ואח"כ ברמה הציבורית (מ"תיקון" פרסומות ועד "אינדימדיה" , ארגוני מאבק ב G7 , פיתוח מדדים כלכליים אלטרנטיביים הרגישים גם לנזקים אקולוגיים וחברתיים ועוד).

אני מוצאת את הספר מאיר עיניים, נותן את התמונה הרחבה על קצה המזלג ועם כל היותו עב כרס, אפשר בקלות לראותו כספר מבוא; רשימת המקורות מתוכם הוא שואב ארוכה וכל פריט בה נשמע שווה קריאה בפני עצמו.
מבחינתי – נכנס לרשימת המתנות המומלצות.

ומשהו על סעיף 3 לעיל, איך נראים החיים של מי שמשתחרר משטיפת המוח וחי את חייו שלו האותנטיים:
מדובר שם הרבה על מהומות פריז 68' , שהיו על רקע התנגדות לאמריקניזציה. המהומות ההן גוועו, על פי לאסן, כי התשתית הרעיונית לא תורגמה לתכנית פעולה מעשית, ומפני שהנזקים עליהם דיברו מחוללי המהומות היו עדיין לא ברורים ובוטים כמו שהם היום (=לא היו מספיק תומכים). אבל באשר לתשתית הרעיונית, לאסן מצטט הרבה מדברי ההוגים שלהם.
הנה ציטוט משל גי דבור, מנהיג תנועת הסיטואציוניסטים, מחבר "חברת הראווה", שמובא בתור תשובה של לאסן לשאלה "איך נראים החיים של מי שאינו נשבה בתרבות הצריכה":
דבור טבע את המונח הדריב derive (בצרפתית , יש אפוסטרופי מעל הe) שפרושו "סחף", "תנועה ללא מטרה", והציעו כ"דרך להחלץ מהטראנס של תרבות ההמונים: ...
...אתה אמור לרחף בעיר , ולהיפתח לכל מה שנקרה בדרכך, וע"י כך לחשוף את עצמך לכל מיגוון הרגשות שאתה נתקל בהם באקראי בחיי היומיום. פתיחות היא המפתח. אתה מחבר כל מה שאתה אוהב, ותוך כדי כך מגלה מה אתה שונא.
הסיטואציוניסטים האמינו שהדריב יכול להחליף כמעט לגמרי את שני העיסוקים התאומים הנושנים, עבודה ובידור, ולהפוך לדגם של "יצירה משחקית" של דרך חיים חדשה. הדריביסט הוא בטלן במובן החיובי ביותר של המילה – לא מישהו שנפלט ממעגל החיים, אלא מישהו שצף מעלה ומעבר, שחי מחוץ לתפקידים הנוקשים שהחברה מכתיבה. חיים טובים, אמר דבור, כרוכים ב"הצגת שאלות שיטתית על כל הסחות הדעת והפעילויות של חברה, ביקורת מלאה של רעיון האושר שלה". "

נשמע מוכר?
ראו, למשל, סתם יום של חול.
ז'תומרת, כל מי שחי עם ילד ונותן לו להיות מורה הדרך – זוכה בהזדמנות לחוויה הזו.
וזה מתחבר מאד לדברים של דני לסרי, שמדבר הרבה על הילדים כמורים לשחרור מהכבלים המנטליים שחונכנו על פיהם.
כך שבעצם אני ממליצה על ערכת שי: שיבוש תרבות + הספרים של לסרי.

[איתי_שרון*]

מצטרף להמלצה.
מצאתי את הספר כיותר ידידותי מ-No logo של נעמי קליין שהיה ארוך יותר וקצת מתיש (למרות שהוא ספר מעניין ומאיר עיניים מאוד בכל הקשור לשליטת התאגידים בחיינו).

[אביגיל_בו*]

אני דווקא מצאתי אותו קצת פשטני. כשסיימתי לקרוא אותו (הוא קריא מאוד, יאמר לזכותו) הרגשתי שמדובר בספר "איך להיות משבש תרבות תוך 21 יום". משהו מאוד אמריקאי. אם כבר, אני ממליצה בחום רב על No Logo של נעמי קליין. הוא אמנם קצת פחות קריא משיבוש תרבות, אך מעמיק ממנו שבעתיים.

[שרה_המשוחררת*]

וואו!
נראה שעליתי על דרך המלך!

[שרה_המשוחררת*]

אני כופרת באמירה (או שמא אמונה?) ש ז'תומרת, כל מי שחי עם ילד ונותן לו להיות מורה הדרך – זוכה בהזדמנות לחוויה הזו.
גם מי שאין לו ילדים (כמוני) יכול לזכות בחוויה.
לא ילדתי, אבל יש לי ילדה בפנים.

[שרה_המשוחררת*]

דבור טבע את המונח הדריב derive (בצרפתית , יש אפוסטרופי מעל הe) שפרושו "סחף", "תנועה ללא מטרה", והציעו כ"דרך להחלץ מהטראנס של תרבות ההמונים: ...
זה מזכיר לי עוד טכניקה ליציאה מהטראנס. משהו שנקרא "מיקוד תחושתי". זה כמו ביו-פידבק ללא מכשירים.
יש גירסת און-ליין (חינם) של הספר שמלמד טכניקה זו: הרגשות בחיי היום יום ותחזוקתם

[שרה_המשוחררת*]

בחגים, קיבלתי מהלקוחות שלי מתנה: תלושים לקניות ב"קסטרו".
הקניינות היא הרגל שזנחתי לפני זמן מה, אבל לאחר עליה קטנה במשקל, בכל זאת, צריך זוג מכנסיים מתאימים. ומה יותר מתאים אם לא..."קסטרו"?
אז יצאתי אתמול למסע תחת כותרת ה"דריב" (המושג של גי דבור. ראו במסר הפותח בעמוד זה), ונחתתי בקניון עזריאלי.

"עבדים מרצון" אני קוראת להן. למוכרות (ויש גם כמה מוכרים) שאין להן אפילו כסא אחד לשבת עליו לכל אורך המשמרת. הכורסא היחידה בשטח נועדה ללקוחות בלבד. המוכרות עומדות כל היום. אולי בגלל זה הן דוחקות בי לקחת זוג מכנסיים שקטן עלי במידה. הן כבר לא יודעות איך זה לשבת במכנסי "שעון-חול" שחובקות את הירכיים והמפשעה כמו שלוש צבתות.
ברקע, הדיסק (החדש, אני מניחה) של בריטני ספירס מנגן בקולי קולות "אני אהיה העבד שלך". בתפאורה, זורמות הנה והנה עוד ועוד בנות בעוד ועוד מכנסי "שעון-חול". בדרך כלל זה ג'ינס (אבל תאמינו לי, ב"מיס סיקסטי" יש את הדוגמאות הכי קוליות! הרבה יותר שווה מג'ינס! בחי אדוני האופנה).
אני מקפידה להיות נחמדה למוכרות. הן בסך הכל עושות את העבודה שלהן. אני מסרבת בחיוך כשאחת מציעה לי "אפודה תואמת". הנחמדות היא קרש ההצלה שלי בתוך גלים בלתי נגמרים שמנסים לסחוף אותי בשצף קצף לחוף המבטחים: גם אני אהיה בריטני או כריסטינה! או יעל, או סנדי! או דוגמנית!! או "קוסית", או "נערת מועדונים", או "אשת עסקים מצליחה", או "נערת טבע", או "מלכת הסטייל"...
אבל את המכנסיים שרציתי היה רק בשחור...
ושחור זה לא הצבע שלי!
אבל קניתי אותם. וגם קניתי סריג צבעוני.
אבל זה בסדר, בשחור אני אהיה "האנרכיסטית". מה, גם אנרכיסטית זקוקה לזהות חזותית, לא?

עלות החוויה: 100ש"ח מכיסי. 250ש"ח בתלושים.

[איתי_שרון*]

ממש סיור אנתרופולוגי

[אביה_נו*]

באמת התכוונתי לכתוב "נותן את התמונה הרחבה על קצה המזלג " , אז תיקנתי למעלה.
מישהו קרא ספר שנקרא "האלים החדשים"? נכתב בידי 2 מחברים, האחד מהם פרסומאי (אחד מהשמות הידועים). דיברו עליו באיזו תכנית בוקר בטלויזיה לפני 10 חודשים, והאמת שעכשיו שאני חושבת על זה גם הסיטואציה בה שמעתי את התכנית שייכת לכאן: היה זה בחדר ההמתנה של הגניקולוג ירום הודו, כנהוג בחדרי המתנה בימינו יש שם טלויזיה פתוחה (בתקווה שלא נשים לב שאנחנו – שוב – מתייבשים שעה בתור), תמיד על איזה טלנובלה או תכנית ארוח וכיוצא בהן. אני יושבת בכורסא שלצד הקופסא כדי לפחות לא לראות, ובעודי מנהלת שיחה ערה עם תינוקי קלטה אזני לפתע משפט המדבר על "ניקה, אלת הניצחון, והחברה שאנו-מנועים-מלהזכיר את-שמה-בשידור אבל כנראה לא במקרה בחרו את השם שבחרו". מיד שרבבתי צווארי כדי להתבונן, ושאלתי את שאר 5 האנשים שישבו בחדר, כולם מול המכשיר, כולם בוהים בו: "הם מדברים על ספר חדש שיצא?" וכולם ענו לי בחיוך נבוך: "אה, מה? לא יודע/ת [היה שם בעל אחד], לא שמתי לב".

[איתי_שרון*]

לאחת המחברים קוראים לילך סיגן והיא באמת פרסומאית. היא כתבה ב-TheMarker והיום כותבת בגלובס. עלעלתי בספר בחנות והוא לא נראה לי עמוק מדי אז ויתרתי... אם מישהו קרא והתרשם אחרת אשמח לשמוע.

[איתי_שרון*]

והנה product]לינק improved[/po].asp?pf%5Fid=27098&dept%5Fid=1806&master%5FDept=18&mscssid=5TRKE2VGALGE9JUN84G8JABEWAXR8RJ7 לספר.

[נועה_ברקת*]

אני קוראת בספר עכשיו (במקביל לעוד אחרים) ומוצאת אותו די קול....הוא כתוב כך כך שיווקי... ממש בא לי פתאום להיות משבשת תרבות בעצמי...

[שרה_המשוחררת*]

מישהו קרא ספר שנקרא "האלים החדשים"? נכתב בידי 2 מחברים, האחד מהם פרסומאי (אחד מהשמות הידועים).
שמעתי על זה גם כן. חברה העירה את תשומת לבי לעובדה שמישהו מוכר לנו ספר שמסביר איך מוכרים לנו דברים...
אם הפרסומאי שכתב את זה לא פרש ממקצוע הפירסום לאחר כתיבתו, אז אין לי סיבה לקרוא אותו בכלל.

האלה סנדי בר יושבת ענקית ופראית, בשחור, בפוסטר הענק בכניסה לאיזור הבורסה דרך רחוב ההלכה.
לרגע חשבתי שהיא מכריזה על האנרכיזם הקרב ובא , ואז נזכרתי שבעצם היא מזמינה אותי לחזור על חווית הקניות הגיהנומית ב"קסטרו"

[ענת_שן_לוי*]

קראתי פרסום של אחד שהוא גם דוקטור בביולוגיה ימית וגם פרסומאי, והוא קצת בלבל אותי.
בעשותו הקבלה בין עולם המים לבין עולם הפרסום, הוא מדבר על שיטות השרדות של היצורים הימיים שרבות מהן כוללות הטעיה ואחיזת עיניים, והוא אומר שבשורה התחתונה גם הטבע עובד רק על 70% אמינות...
והוא כותב נורא יפה ונורא חכם.
אז פתאום עולם הפרסום נראה לי כמו איזה חיה גדולה ומעוררת אהדה שעושה את מיטב יכותה לשרוד ונמלאתי חמלה גדולה וסליחה לכל הפרסומאים היקרים האלו שעמלים לילות כימים לפוצץ לנו את הנוף בקמפיינים ובסלאו-גנים.

[בשמת_א*]

לי דווקא ממש אין אהדה אליהם, והלוואי שמישהו ימציא חוק שיסלק את כל הפרסומות מהנוף. כיעור, כיעור תרבותי, סכנה בטיחותית לנהגים.

[רועי_שרון*]

בשמת, אם אני לא טועה אז ענת התכוונה באירוניה.

[ענת_שן_לוי*]

לא ממש באירוניה. המאמר היה כל כך מרשים שבאמת נמלאתי חמלה. חמש דקות לאחר מכן זה יכול היה להאמר באירוניה. כותרת המאמר היתה "הבריף של הריף" והיא הופיע בעיתון המשוקץ של איגוד המפרסמים הקרוי "אותות". אין להם אתר, אז אי אפשר לְלָנֶק.

[שרה_המשוחררת*]

בן זוגי התחיל לקרוא אתמול את הספר (כמעט הכל ביום אחד...), ו...
היום חזרתי הביתה...
ומצאתי
שמשהו חסר
בפינת החדר...
משהו חסר...
אה, כן
הטלוויזיה שלו.
(הוא סגר אותה בתוך ארון הבגדים הגדול)

[איתי_שרון*]

המסקנה היא שכנראה שארון הבגדים שלו גדול מדי

[מה יש לנו נגד מקדונלד*]

http://www.bdidut.com/trade/mac.htm

[שרה_המשוחררת*]

היום סיימתי לקרוא את הספר.
בשבילי, זה ספר על יצירת הפיכה במעמדות.
זה ספר על רגש המעמד, ודרכים לשנות אותו.

[שרה_המשוחררת*]

והיום קיבלתי את המכתב הזה, שהוא תשובה משעשעת ל יום ללא קניות :

Steal Something Day
Celebrate
STEAL SOMETHING DAY
November 24, 2000
Participate by participating!

a shameless 24-hour stealing spree!
For the past nine years ( 11 years) , a few self-described
"culture jammers" from Adbusters Magazine have dubbed
the last Friday in November "Buy Nothing Day."

>From their stylish home base in Vancouver's upscale
suburb of Kitsilano, the Adbusters' brain trust has
encouraged conscientious citizens worldwide to "relish
[their] power as a consumer to change the economic
environment." In their words, Buy Nothing Day "[p]roves
how empowering it is to step out of the consumption
stream for even a day."

The geniuses at Adbusters have managed to create the
perfect feel-good, liberal, middle-class activist
non-happening. A day when the more money you make,
the more influence you have (like every other day). A day
which, by definition, is insulting to the millions of people
worldwide who are too poor or marginalized to be
considered "consumers."

It's supposed to be a 24-hour moratorium on spending, but
ends up being a moralistic false-debate about whether or
not you should really buy that loaf of bread today or ... wait
for it ... tomorrow!

Well, this year, while the Adbusters cult enjoys yet another
Buy Nothing Day, accompanied by their fancy posters,
stickers, TV and radio advertisements and slick webpages,
a few self-described anarcho-situationists from Montreal's
East End are inaugurating Steal Something Day.

Unlike Buy Nothing Day, when people are asked to
"participate by not participating," Steal Something Day
demands that we "participate by participating." Instead of
downplaying or ignoring the capitalists, CEOs, landlords,
small business tyrants, bosses, PR hacks, yuppies, media
lapdogs, corporate bureaucrats, politicians and cops who
are primarily responsible for misery and exploitation in this
world, Steal Something Day demands that we steal from
them, without discrimination.

The Adbusters' intellegentsia tell us that they're neither
"left nor right," and have proclaimed a non-ideological
crusade against overconsumption. Steal Something Day, on
the other hand, identifies with the historic and
contemporary resistance against the causes of capitalist
exploitation, not its symptoms. If you think
overconsumption is scary, wait until you hear about
capitalism and imperialism.

Unlike the misplaced Buy Nothing Day notion of consumer
empowerment, Steal Something Day promotes
empowerment by urging us to collectively identify the
greedy bastards who are actually responsible for promoting
misery and boredom in this world. Instead of ignoring
them, Steal Something Day encourages us to make their
lives as uncomfortable as possible.

As we like to say in Montreal: dranger les riches dans leurs
niches!

And remember, we're talking about stealing, not theft.
Stealing is just. Theft is exploitative. Stealing is when you
take a yuppie's BMW for a joyride, and crash into a parked
Mercedes just for the hell of it. Theft is when you take
candy from a baby's mouth. Stealing is the re-distribution
of wealth from rich to poor Theft is making profits at the
expense of the disadvantaged and the natural environment.
Stealing is an unwritten a tax on the rich. Theft is taxing
the poor to subsidize the rich. Stealing is nothing more than
a tax on the rich. There is solidarity in stealing, but
property is nothing but theft.

So, don't pay for that corporate newspaper, but steal all of
them from the box. Get some friends together and go on a
"shoplifting "spree at the local chain supermarket or
upscale mall. With an even larger mob, get together and
steal from the local chain book or record store. Pilfer purses
and wallets from easily identified yuppies and business
persons. Skip out on rent. Get a credit card under a fake
name and don't pay. Keep what you can use, and give away
everything else in the spirit of mutual aid that is the
hallmark of Steal Something Day.

Download our detourned poster http://adbusters.tao.ca,
make copies and stick it up wherever you can. And don't
forget, send your scamming and stealing tips to us at
[email protected].

See you next Steal Something Day which, unlike Buy
Nothing Day, happens every day of the year.

[איתי_שרון*]

ברוח "שיבוש תרבות", החלטנו גם אנחנו לבצע כמה שיבושי תרבות קטנים משלנו; הנה שניים מהם:
סקרים
במקום לענות תשובות נכונות (אסור!) או להגיד "אני לא משתתף" - פשוט לבחור תשובות בלי קשר לשאלה (כמו פעם כן ופעם לא). אם מספיק אנשים יענו כך, אולי הסקרים האלה יעלמו. מכיוון שאני לא צופה שזה מה שייקרה - פשוט תהנו מהעניין...

מענה טלפוני אוטומטי
קרוב לודאי שאין אחד שלא ניסה לקבל מידע כלשהו דרך הטלפון ולא נתקל בנתב שיחות שכל תחליתו היא להוריד את העומס מעל הטלפנים האנושיים, וע"י כך לחסוך בהוצאות של נותן השרות על טלפנים. כל זה טוב ויפה עד שהעניין מגיע לכדי אבסורד: בכדי לקבל מידע קטן צריך להתחיל ללכת לאורך כמה תפריטים, ולבזבז דקות ארוכות עד שמגיעים (או שבד"כ לא מגיעים) למידע הנחוץ. חברות כרטיסי האשראי הן אלופות בעניין: לכל מי שייקח לידיו את האתגר וינסה לברר מידע כלשהו שקשור לכרטיס האשראי שלו מובטחות דקות ארוכות של שיטוט מעצבן בין תפריטים.
הפתרון:
בכל מקום שבו אנו יודעים שלא נצליח להגיע למחוז חפצנו תוך שתי לחיצות, אנחנו פשוט בוחרים את הדרך הקצרה ביותר שתוביל אותנו לנציג שרות אנושי. בד"כ האפשרות הזו היא אחרונה בתפריט, ואם היא לא נמצאת אז צריך לנסות לנחש מהו סוג המידע שמחשב לא יכול לספק בעצמו. אצל כרטיסי אשראי - תלכו לאפשרות של "ברור פרטים לגבי עסקה", ותגיעו לנציג שרות. שימו לב שלא צריך להיות קשר בין מה שבאמת רציתם לבין מה שבחרתם: כמעט תמיד נציג השרות שתגיעו אליו יוכל לספק לכם את המידע אותו רציתם. אם אתם רוצים, ציינו בפניו בסוף השיחה כמה אתם מתעבים את נתב השיחות של החברה שלו.

[שרון_ג*]

אני לרוב מנסה ללחוץ אפס או תשע וזה מוביל אותי למרכזיה בלי להקשיב עד הסוף אפילו...

[זור*]

סקרים.

ניתן לענות תשובות אשר לא נמצאות בתרשים הזרימה.

כגון:
סוקר: אתה קורא עיתון ?
זור: לא.
סוקר: למה לא ?
זור: אני מתנגד לכריתת יערות הגשם .
סוקר: ?!?!?!?!?_D4 ?
זור: יום טוב.

[זור*]

מענה טלפוני אוטומטי

או שתחפשו את התפריט של העשירים.
לבעלי כרטיס פלטינה לחץ ...

[תזמורת_הים*]

איתי, לדעתי עדיף לא להשתתף בסקרים בכלל מאשר לענות תשובות לא נכונות. עד כמה שידוע לי תשובות לא לענין יתקבלו כתשובות לכל דבר. יצא לי לעבוד (מזמן, כשהייתי קטנה וטפשה) יומיים בחברת סקרים ובמהלך היומיים האלו עשיתי שני סקרים: סקר אחד על משקאות קלים (קוקה קולה וכד'), וקבלתי רשימת מספרי טלפון בירושלים. רוב המספרים היו של חרדים שכמובן לא קונים את המותגים שעליהם דובר ולא יכלו לענות לענין על השאלות. הסקר השני היה על שידורי הערוץ השני (שהיה די חדש) והמספרים היו באילת, שם עדיין לא קלטו את הערוץ השני. גאוני, נכון? לכן אני חושבת שתשובות לא רלוונטיות לא יהוו בעיה, הן נלקחות בחשבון בין כה וכה. כשמתקשרים אלי עם סקרים אני מעדיפה לסרב מיד ולנתק את הטלפון. אם כל האנשים היו עושים כך לא היה שום סקר...

[האזרח_דרור*]

אכן הספר הוא קליל ולא יותר מידי מעמיק. זהו ספר שמיועד יותר ל"משוכנעים". מי שרוצה להעמיק בנושא, יכול לעשות זאת אצל קורטן (כשתאגידים שולטים בעולם) או אצל נעמי קליין (נו לוגו).

בעיני החשיבות של הספר היא לא ב"לא לקנות" ולא בחרמות, ואפילו לא בקריאה של המחבר לשיבוש תרבות.
אלא קודם כל בהבנה שמדובר בתרבות. לא סתם פרסומות פה ושם , או איזשהו משדר מפגר בטלוויזיה או בובה במבצע, אלא במערך תרבותי שמנסה (ובהדרגה גם מצליח) לנגוס בכל התרבויות האנושיות המוכרות לנו.

מכאן גם האלטרנטיבה שלי- לא לשבש תרבות אלא ליצור תרבות חלופית. כמובן שזו משימה קשה, ואיני מצפע להצליח בה לבדי. איני מאמין גם שהתרבות שבה אני אדגול תהיה טובה לכל מי שאינו מרוצה מתרבות התאגידים "המערבית" אולם המסלול הוא זהה - יציאה מהתרבות הזאת (עי הכרה בקיומה מציאת נקודות ההשפעה עלינו והתנתקות ממנה), ופיתוח תברות חלופית עם עוד אנשים דומים לך בהשקפות.

[ענבל*]

נחמד שהדף מתעורר לחיים. לא קראתי את הספר הזה אבל נחשפתי ל"חברת הראווה" ול no logo . אני עסוקה בכל מה שקשור לתרבות העכשוית דרך עיניין אישי שלי (אני עוסקת באמנות) וגם דרך קורסים שעברתי באוניברסיטה...מרתק. האמת היא שהייתי מאוד ביקורתית בעבר עם הרבה פחדים אבל עכשיו אני חשה משהו קצת שונה שאני לא יודעת איך להגדיר אותו בדיוק. אני מוכנה לבדוק את מה שאני מרגישה ביחס לעצמי בתוך "עולם הראווה" בתוך עולם שבמקביל אליו קיים עולם וירטואלי שמשפיע ללא הרף. עכשיו מוכנה להתבונן בזה שוב. זה מעניין אותי.

[יעקב*]

כן,קראתי את הספר לפני כשנתיים ומה שכתוב בו הוא אמת לאמיתה,צריך רק להשתחרר מכבלי המחשבה להם אנו רגילים(או שהורגלנו בהם)
ולזרום,שימו לב שהסמל של מקדונלד מזכיר במשהו את צורתם של 2 לוחות הברית-האם הם חשבו על זה,אלוהי הג'אנק פוד...
אני עדיין מחפש את המקום בארץ בו מתקבצים אנשים אשר זנחו את דרך הקפיטליסטית הדורסנית וחייים בהרמוניה עם הטבע בשלמות רוחנית וגופנית מבלי לרוץ ולהתחרות-פשוט לחיות כפי שברא אותנו הבורא-בני אדם,ולא כחזירים.

[אביגיל_בו*]

זה עתה סיימתי לקרוא את ספרה של ארנה קזין, במרחק הליכה - חיבור על תרבות הצריכה.
הספר קצר וקריא מאוד. מדבר על המקום הממשי והסימלי שתופסים בחיינו החד-פעמי והקניון, ומנגד בעירוניות כסותרת מגמות של תרבות הצריכה.
הפרק האחרון מפסיק להיות חיבור "יובשני" ודן בפיוטיות בערכה של שוטטות בעיר כדרך להשתחרר מתרבות הצריכה. צריך לקרוא כדי להבין. מומלץ.

[שרון_ברקת*]

ספרה של ארנה קזין "במרחק הליכה"

הספר הוא חלק מהסדרה החדשה "סביבה ישראלית" בהוצאת בבל
ביום שישי, 3.12 יתקיים במכללה החברתית-כלכלית בסמינר הקיבוצים, דיון לרגל צאת הסדרה החדשה, תחת הכותרת: "האופי החברתי והפוליטי של המשבר הסביבתי בישראל".

[זיו_?*]

לא ידעתי שיש שם לסטייה החברתית שלי!

סוף כל סוף אנשים לרוחי. את כל הרשת סרקתי והלכתי בדרכיה ימים ולילות, והנה! אז אני גם כן "קלצ'ר ג'אמר". לכל משתלחי התרבות הצרכנית המערבית השטחית המקוצרת והמקצרת באשר הם, ברכות.

ולמי שעוד מתעניין בהפשטת עצמו מן התרבות, הייתי מציע לשמוע את ההרצאות שנשא בזמנו טרנס מק'קנה (Terrence McKenna) באוניברסיטאות ברחבי ארצות-הברית בשנים 1990-2000. מק'קנה היה בין "נביאי" ה-DMT של העולם בזמן החדש, ולטענתו החומר הזה (סם, למעשה, שמיוצר במוחנו ומשתחרר בעיקר בזמן השינה וברגעים שבזמן ולאחר המוות) וכן עוד מספר סמים שהוא ערך בהם (על עצמו ועם רבים אחרים) ניסויים רבים מאד, הם הדרך שלנו לחוות בתוך עצמנו חלקים בהווייתנו שמכוסים רוב הזמן ע"י שמיכות ההשקפות התרבותיות ועל-ידי האידאולוגיות שלנו, חופשיות ככל שיהיו.

מק'קנה נפטר בשנת 2001 מגידול נדיר במוחו.
ניתן להוריד מהרשת (במיטב המסורת האנרכיסטית בחינם כמובן) חלקים גדולים מאד מההרצאות שנשא, כולל שאלות ותשובות מן הקהל. הוא היה אדם רחב אופקים, שנון בצורה מדהימה, פתוח ואמיץ לב שמעטים ישנם כמותו. למי שמודאג בקשר לעתיד ילדינו בעקבות התפשטות נגע הסמים, יש לו גם כמה הצעות שנראות לי מאד מעשיות ושיוכלו להועיל בנוגע לטיפול בבעיה המחורה הזו. אחת ההצעות שלו, למשל, היא ליצור הבחנה ברורה בין חמרים ממקור צמחי, ובין חומרים המסונתזים במעבדות. הוא מסביר בהרחבה ונותן דוגמאות. הוא גם מספר על אינטראקציות מוזרות לחלוטין שהיו לו עם ילדיו (שלא היו תחת השפעות כלשהן) ואירועים מוזרים אחרים שחווה. מומלץ מאד לכל אדם באשר הוא להקשיב למה שהיה לו לומר.

ישנם גם חלקים בהרצאות בהן הוא שוטח בפני המאזינים את התיאוריה שלו בנוגע לאבולוציה של השפה האנושית, הדבורה והכתובה והמעבר ביניהן (ואיך גם זה קשור לסמים), מגמות בטכנולוגיות הנוכחיות והאבולוציה שלהן בדומה להתפתחות השפה.

אפשר להוריד את הקבצים (בפורמט mp3) בין השאר מהכתובות הבאות:
http://mckenna.psychedelic-library.org

http://www.deoxy.org/mckenna.htm

http://fusionanomaly.net/terencemckenna.html

כמו-כן, בנוגע לחומר הקרוי DMT ולמשקה פולחני בשם איואסקה (המופק מ-DMT ומחומר נוסף) אפשר למצוא חומר רב במחקריו של הפרופ' בני שנון מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הפרופסור התנסה במשקה כ-35 התנסויות שונות במסגרת כנסיית Santo Daime (ההתארגנות היחידה שיש להם החרגה בחוק האמריקאי לעניין היתר ייצור ושימוש ב-DMT שהוא חומר אסור בארה"ב) וערך גם מחקר רב משתתפים (בסביבות 3000) על המשקה והשפעותיו ועל הקבלות מאד מאד מעניינות בין חווית האיואסקה לתיאורי נבואות ואירועים מפורסמים מהתנ"ך. גם כאן מצאתי לפחות הרצאה אחת (בוידיאו) שניתן גם-כן לראות און-ליין ללא תשלום:
http://www.pot-tv.net/archive/shows/pot ... -2477.html

שיהיה לכם כיף.

[במבי_ק*]

וערך גם מחקר רב משתתפים (בסביבות 3000) על המשקה והשפעותיו ועל הקבלות מאד מאד מעניינות בין חווית האיואסקה לתיאורי נבואות ואירועים מפורסמים מהתנ"ך.

יש לי למי לספר, איזה יופי..

דף נחמד, מעניין שהגעתי אליו לגמרי במקרה בזמן שאני מכינה לגמרי במקרה כרגע עבודה על reality hacking ושיבושי תרבות...