סיפור הלידה של עלמא
סיפור הלידה של עלמא
סיפור לידה- עלמא 5.4.04
אולי כדאי להקדים ולומר כי התכוננתי ללידה טבעית. או לפחות, חשבתי במושגים רציונלים שאפשר להתכונן לחויה הזו... עשיתי יוגה, קראתי המון בנושא, עשיתי קורס הכנה אצל גילה רונאל ובעיקר, וזו הנקודה המשמעותית ביותר, לקחתי תומכת לידה- דולה. כרמי מרציאנו התגלתה כאוצר שלא יסולא בפז. ואין לי ספק שהתמיכה שלה, החל משבוע 37, בלידה עצמה וגם אחריה, הובילה אותי בסופו של דבר ללידה שעל אף שהיתה כואבת מעבר לכל דמיון, היתה חויה חיובית והכניסה את עלמא לעולם הזה באוירה טובה.
בערב, קודם לכן הרגשתי פתאום רטוב בתחתונים, קפיצה (ממש כך!) לתוך האמבטיה גילתה נוזל ורדרד, חשבתי שמדובר בירידת הפקק הרירי, אולם כשהזרימה לא הפסיקה, הבנו שמדובר בירידת מים. מיד התקשרנו לכרמי. לאחר שהיא וידאה שלא מדובר במים מיקוניאלים, היא הרגיעה אותי ואמרה שנהיה בקשר בשעה הקרובה על מנת לראות אם מתפתחים צירים. תוך רבע שעה התחילו צירים סדירים כל 3-5 דקות, התחלנו לקבל אותם בבית, ואחרי שעה (כמו בספר) יצאנו לבית החולים מאיר.
הגענו בשעה 1:00 לפנות בוקר לחדר הקבלה. אולם אף אחד לא התייחס אלי.. בדיעבד הסתבר כי היה לילה עמוס במיוחד (אולי בשל ערב פסח, שחל למחרת, הגיעו יולדות רבות שניקו כל אותו יום, לקראת החג) אחרי עשרים דקות, שאני מקבלת צירים תכופים על דלפק הקבלה תוך ייסורים מרובים ואין זכר למי שאמור לקבל אותי, ניגשה אלי רופאה.. הסתכלה ומיד אמרה שנראה לה שאני לא צריכה להיות שם והכניסה אותי ישר לחדר הלידה, שם בדקה אותי ובישרה לי שאני במהלך לידה וכי יש פתיחה של 4 ס"מ (הרופאה ננזפה מאוחר יותר על ידי מיילדת חמורת סבר, על כך שנכנסתי לחדר לידה ללא הליך קבלה מסודר.... "אין מדבקות").
בבית התאמנתי על כדור פיזיו, אבל בחדר הלידה גיליתי שממש לא נח לי... התחלתי בהשענות על המיטה וסיבובי אגן, (עם תמיכה ועיסוי של בן זוגי, יואב), בינתיים מילאה כרמי את האמבטיה ועברנו לשם... לקח זמן למצוא תנוחה שהיא נסבלת, הצירים היו בתדירות גבוהה מאוד (פעם בדקה או שתיים) והכאב די בלתי נסבל... כרמי ויואב דיברו אלי, עיסו אותי תמכו בי מאוד, נשמו יחד איתי וכולנו הוצאנו אויר בקולות עמוקים... פיונה המיילדת נכנסה מדי פעם ובדקה עם מוניטור כי העוברית בסדר. רק כאשר התלוננתי על תחושת לחץ חזקה (מה שמכונה בעברית צורך עז לחרבן) קראה כרמי למיילדת.. לא היתה לי כל תחושה של זמן, אבל אני ממש זוכרת שהתחלתי לחשוב שאולי כדאי לקחת אפידורל ולגאול את עצמי מהיסורים הללו. אבל כאשר באה, פיונה, המיילדת ובדקה אותי, והודיעה כי יש פתיחה של 10 ס"מ הופתעתי מאוד לגלות קרניים ראשונות של בוקר בחוץ....
עליתי על המיטה בתנוחת כריעה, כשאני נשענת על מסעד המיטה שהיתה בזוית של כסא... היתה תחושה של הקלה מסוימת לעומת הכאבים בשלב הראשון, תדירות הצירים פחתה ויכולתי לכל הפחות להסדיר את הנשימה ולשוחח עם הסובב. עכשיו התחיל שלב הלחיצות, שבתחילה לא היה נורא כל כך אולם עם התקדמות הלידה הלך והתגבר עד שהפך ממש בלתי נסבל... כרמי ישבה מולי ומשכה אותי בשתי ידיים כאשר לחצתי (רק אחר כך ראיתי איזה סימני שריטות השארתי לה על האמות).....יואב עיסה אותי בגב התחתון... אין לי (שוב) מושג כמה זמן זה לקח, אבל פשוט התחלתי לצרוח, פשוט לא יכולתי... בשלב מסוים הנחתה פיונה את ידי על מנת לחוש בראש המבצבץ.. אני חייבת להודות שזה לא ניחם אותי.. רק רציתי לגמור עם זה... פיונה וכרמי ויואב דיברו אלי ועזרו ועודדו ותמכו.
עלמא הגיחה לאויר העולם בשעה 06:48 בערב פסח. שמחתי שהיא באה לעולם באוירה אוהבת ותומכת, עם אור ראשון של בוקר (עדיין היה שעון חורף). כרמי ופיונה הניחו אותה עלי והיא מיד החלה לינוק. שלא כמו בסיפורים לא הרגשתי מיד אהבה מציפה אותי.. הייתי כל כך תשושה שאני כלל לא יודעת מה חשתי.. רציתי שהשיליה תצא ושזה יגמר לגמרי.....
מסתבר שעיסוי הפירינאום הוכיח את עצמו לא נזקקתי לתפרים, אחרי שעה לקח יואב את עלמא לתינוקיה וכרמי עזרה לי להתקלח בטרם ארד למחלקה.
גיסתי אמרה פעם שללדת זה "כמו לחרבן אבטיח"... אני חושבת שעד הלידה לא הבנתי למה היא מתכוונת והיום ברור לי שזה ממש המינוח הנכון...
אולי כדאי להקדים ולומר כי התכוננתי ללידה טבעית. או לפחות, חשבתי במושגים רציונלים שאפשר להתכונן לחויה הזו... עשיתי יוגה, קראתי המון בנושא, עשיתי קורס הכנה אצל גילה רונאל ובעיקר, וזו הנקודה המשמעותית ביותר, לקחתי תומכת לידה- דולה. כרמי מרציאנו התגלתה כאוצר שלא יסולא בפז. ואין לי ספק שהתמיכה שלה, החל משבוע 37, בלידה עצמה וגם אחריה, הובילה אותי בסופו של דבר ללידה שעל אף שהיתה כואבת מעבר לכל דמיון, היתה חויה חיובית והכניסה את עלמא לעולם הזה באוירה טובה.
בערב, קודם לכן הרגשתי פתאום רטוב בתחתונים, קפיצה (ממש כך!) לתוך האמבטיה גילתה נוזל ורדרד, חשבתי שמדובר בירידת הפקק הרירי, אולם כשהזרימה לא הפסיקה, הבנו שמדובר בירידת מים. מיד התקשרנו לכרמי. לאחר שהיא וידאה שלא מדובר במים מיקוניאלים, היא הרגיעה אותי ואמרה שנהיה בקשר בשעה הקרובה על מנת לראות אם מתפתחים צירים. תוך רבע שעה התחילו צירים סדירים כל 3-5 דקות, התחלנו לקבל אותם בבית, ואחרי שעה (כמו בספר) יצאנו לבית החולים מאיר.
הגענו בשעה 1:00 לפנות בוקר לחדר הקבלה. אולם אף אחד לא התייחס אלי.. בדיעבד הסתבר כי היה לילה עמוס במיוחד (אולי בשל ערב פסח, שחל למחרת, הגיעו יולדות רבות שניקו כל אותו יום, לקראת החג) אחרי עשרים דקות, שאני מקבלת צירים תכופים על דלפק הקבלה תוך ייסורים מרובים ואין זכר למי שאמור לקבל אותי, ניגשה אלי רופאה.. הסתכלה ומיד אמרה שנראה לה שאני לא צריכה להיות שם והכניסה אותי ישר לחדר הלידה, שם בדקה אותי ובישרה לי שאני במהלך לידה וכי יש פתיחה של 4 ס"מ (הרופאה ננזפה מאוחר יותר על ידי מיילדת חמורת סבר, על כך שנכנסתי לחדר לידה ללא הליך קבלה מסודר.... "אין מדבקות").
בבית התאמנתי על כדור פיזיו, אבל בחדר הלידה גיליתי שממש לא נח לי... התחלתי בהשענות על המיטה וסיבובי אגן, (עם תמיכה ועיסוי של בן זוגי, יואב), בינתיים מילאה כרמי את האמבטיה ועברנו לשם... לקח זמן למצוא תנוחה שהיא נסבלת, הצירים היו בתדירות גבוהה מאוד (פעם בדקה או שתיים) והכאב די בלתי נסבל... כרמי ויואב דיברו אלי, עיסו אותי תמכו בי מאוד, נשמו יחד איתי וכולנו הוצאנו אויר בקולות עמוקים... פיונה המיילדת נכנסה מדי פעם ובדקה עם מוניטור כי העוברית בסדר. רק כאשר התלוננתי על תחושת לחץ חזקה (מה שמכונה בעברית צורך עז לחרבן) קראה כרמי למיילדת.. לא היתה לי כל תחושה של זמן, אבל אני ממש זוכרת שהתחלתי לחשוב שאולי כדאי לקחת אפידורל ולגאול את עצמי מהיסורים הללו. אבל כאשר באה, פיונה, המיילדת ובדקה אותי, והודיעה כי יש פתיחה של 10 ס"מ הופתעתי מאוד לגלות קרניים ראשונות של בוקר בחוץ....
עליתי על המיטה בתנוחת כריעה, כשאני נשענת על מסעד המיטה שהיתה בזוית של כסא... היתה תחושה של הקלה מסוימת לעומת הכאבים בשלב הראשון, תדירות הצירים פחתה ויכולתי לכל הפחות להסדיר את הנשימה ולשוחח עם הסובב. עכשיו התחיל שלב הלחיצות, שבתחילה לא היה נורא כל כך אולם עם התקדמות הלידה הלך והתגבר עד שהפך ממש בלתי נסבל... כרמי ישבה מולי ומשכה אותי בשתי ידיים כאשר לחצתי (רק אחר כך ראיתי איזה סימני שריטות השארתי לה על האמות).....יואב עיסה אותי בגב התחתון... אין לי (שוב) מושג כמה זמן זה לקח, אבל פשוט התחלתי לצרוח, פשוט לא יכולתי... בשלב מסוים הנחתה פיונה את ידי על מנת לחוש בראש המבצבץ.. אני חייבת להודות שזה לא ניחם אותי.. רק רציתי לגמור עם זה... פיונה וכרמי ויואב דיברו אלי ועזרו ועודדו ותמכו.
עלמא הגיחה לאויר העולם בשעה 06:48 בערב פסח. שמחתי שהיא באה לעולם באוירה אוהבת ותומכת, עם אור ראשון של בוקר (עדיין היה שעון חורף). כרמי ופיונה הניחו אותה עלי והיא מיד החלה לינוק. שלא כמו בסיפורים לא הרגשתי מיד אהבה מציפה אותי.. הייתי כל כך תשושה שאני כלל לא יודעת מה חשתי.. רציתי שהשיליה תצא ושזה יגמר לגמרי.....
מסתבר שעיסוי הפירינאום הוכיח את עצמו לא נזקקתי לתפרים, אחרי שעה לקח יואב את עלמא לתינוקיה וכרמי עזרה לי להתקלח בטרם ארד למחלקה.
גיסתי אמרה פעם שללדת זה "כמו לחרבן אבטיח"... אני חושבת שעד הלידה לא הבנתי למה היא מתכוונת והיום ברור לי שזה ממש המינוח הנכון...
-
תבשיל_קדרה*
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
סיפור הלידה של עלמא
אז איפה הייתם בסדר? (-;
דף סיפור לידה.
דף סיפור לידה.
-
אם_פי_3*
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
סיפור הלידה של עלמא
מזל טוב! (ובטח כולם אומרים לכם שפספסתם ביום תאריך טוב, אבל כשאני אומרת את זה, אני מתכוונת ליומולדת של הבכורים שלי (-: )
יופי של סיפור! איזה בית חולים?
יופי של סיפור! איזה בית חולים?
-
אמא_מתחדשת*
- הודעות: 242
- הצטרפות: 09 ספטמבר 2003, 22:36
- דף אישי: הדף האישי של אמא_מתחדשת*
סיפור הלידה של עלמא
מזל טוב @ אין כמו ילדי אביב 
סיפור הלידה של עלמא
מזל-טוב!! מצטרפת לשאלה - איזה בית חולים?
שללדת זה "כמו לחרבן אבטיח"... בדיוק מה שאומרת סבתו של אישי שילדה תשעה ילדים.
שללדת זה "כמו לחרבן אבטיח"... בדיוק מה שאומרת סבתו של אישי שילדה תשעה ילדים.
-
ב_דרך*
- הודעות: 611
- הצטרפות: 04 מרץ 2004, 16:52
- דף אישי: הדף האישי של ב_דרך*
סיפור הלידה של עלמא
ואחרי שעה (כמו בספר) יצאנו לבית החולים מאיר.
מזל-טוב! @}
מזל-טוב! @}
-
לוטם_מרווני*
- הודעות: 3987
- הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
- דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*
סיפור הלידה של עלמא
מזל טוב@}
-
סיגל_ב*
- הודעות: 3017
- הצטרפות: 29 פברואר 2004, 08:57
- דף אישי: הדף האישי של סיגל_ב*
סיפור הלידה של עלמא
מזל טוב! 
שלא כמו בסיפורים לא הרגשתי מיד אהבה מציפה אותי..
מסתבר שרוב הדברים בכל הקשור ללידה הם לא כמו בסיפורים... אבל ככה זה עושה את זה שלך...
חוץ מזה שנשמע שהאהבה הציפה אותך בשנייה שחזרת לעצמך...
שלא כמו בסיפורים לא הרגשתי מיד אהבה מציפה אותי..
מסתבר שרוב הדברים בכל הקשור ללידה הם לא כמו בסיפורים... אבל ככה זה עושה את זה שלך...
חוץ מזה שנשמע שהאהבה הציפה אותך בשנייה שחזרת לעצמך...
סיפור הלידה של עלמא
מזל טוב, וכל הכבוד על היכולת לסבול את הכאבים האלה. זה תמי דמפתיע אותי בסיפורי הלידה הטבעיים והפחות טבעיים, איך ניתן לסבול שעות על גבי שעות! כל הכבוד! 