נשיאה על הגב אותנטית יותר

שוב אני עם המחקרון שלי על מינשאים,
את הדף הזה יהיה אפשר לצרף לדף אבות ומינשאים , ברשותכם (האם זה חוקי כאן?) אני מנסה להידחף קצת ל מה חדש.

ושאלתי היא:

אני עורכת את המון התמונות של נשים (וגם גברים) עם מינשאים שאספתי, ושמה לב שבאופן די גורף, לפחות באוסף שלי, הנשים מהחברות האותנטיות (אפריקה, דרום-מזרח-אסיה)נושאות את ילדיהן על הגב, לפעמים גם נושאות על הגב עוד איזה סל עם מזון, ועוד סל על הראש, ולפעמים ידיהן עסוקות בפעולה כלשהי. דרום אמריקה- נשיאה על הצד, ועדיין תחושה שהידיים והפרונט בכלל פנויים לעיסוקים אחרים.

לעומת זאת, ברוב התמונות של נשים וגברים "מערביים" (משתמשת במרכאות של בשמת א) הילדים נישאים מלפנים, לפעמים על הצד,

לכאורה הידיים פנויות, אבל נשמע לא פראקטי ואף מסוכן לבשל, למשל, עם תינוק מלפנים, או לכבס או לעשות קניות, לנהל שיחה או משא או מתן עם אדם אחר כאשר "תראו איזה תינוק חמודי" מנמנם או ממלמל בתווך.

דוקא הנשיאה מלפנים נראית לי כמו החזרת התינוק למרכז העיניינים. הכל סביבו.
פעולת הנשיאה היא על מנת להרגיע אותו, להרדים אותו, לפתח ולטפח את הקשר איתו, לתקן את העוול הריגשי שנעשה לנו בילדותינו וכו' וכו'
זאת לא הפעולה שנעשיית באגביות תוך כדי העיסוקים הרגילים- כמו אצל הפיליפנית בשדה האורז, ושאר הדוגמאות.

נקודה זו, כמו גם השימוש של גברים במינשאים, מעניינות אותי מאוד, כי במסגרת העבודה שלי אני מנסה לעמוד גם על הסוויצ'ים שקורים במעבר של המינשאים מתרבויות אותנטיות לתרבות שלנו.

אנשים חכמים, אנא, מה דעתכם??

פעם נשאתי את בני במנשא צד, נדמה לי שמלפנים (הוא עוד היה פיצי). אתיופית שראתה אותי, טענה שעל הגב הרבה יותר טוב...

כשהוא גדל, תנוחות הצד-אחורי וגב הפכו להיות נוחות יותר (ובטוחות יותר. בהגדרה גב במאיה ווראפ זה רק מגיל שנה, אבל השתמשתי קודם) ואני מאד אוהבת לקחת אותו על הגב (ומתה על התמונה המדהימה שיש לי איתו על הגב) - אבל הוא לא כל כך אוהב... הוא רוצה לראות את הנוף...

אגב, כמי שמשתמשת הרבה במנשא (סליחה, השתמשה. היום כבר הרבה הרבה פחות), בהחלט, הרבה מהפעולות שאני עושה עם המנשא הן באגביות. כמעט שוכחת שהוא שם.
זה מה שאני אוהבת במנשא: למלא הרבה מהצרכים שלו, במינימום מאמץ וצורך לשנות את אורח חיי.
ברור שתוך כדי כך הוא גם נרדם, מחובק, מלוטף ומלטף וכו' וכו', אבל בעיקר, המנשא מאפשר לי להמשיך בדרכי, תוך כדי.

לדעתי, הסבר טריוויאלי יותר: אורח חיים מערבי כולל לא מעט ישיבה על כסאות עם משענת גב. קשה לשבת באוטובוס עם ילד על הגב, לא נוח לשבת בבית קפה, ובכלל - המנשא הוא "במקום עגלה" (בחוץ) ולא "במקום ידיים" (בכל מקום).

אנונימי

אני מאמצת את גישתה של ט': מסכימה עם הכל

גם לדעתי, זה שהתינוק נמצא במנשא מלפנים, שם אותו, במידה מסויימת, במרכז.
יחד עם זה, הרבה מהפעולות שאני עושה עם המנשא הן באגביות. כמעט שוכחת שהוא שם.

חוץ מזה, תלוי בגיל התינוק. ככל שיותר קטן, פחות מכירה אותו ואת צרכיו, ואם הוא אז על הגב, לא אדע מה הוא מנסה להגיד לי כשהוא פונה אלי. אז אצטרך להוריד אותו, או להעביר קדימה בתדרות דע גדולה... לא מאד נוח.

שלי לפחות, גם עשה קקי בתדירות מאד גבוהה עד לא מזמן. לבישתו על הגב היתה עלולה להיות מאד לא נעימה במצב כזה.

תוהה מה ה"שבטיות" עושות בענין היציאות.

ולקינוח, רשימת 'תירוצים' למה לא על הגב:

אי אפשר לשבת ולהישען כשהתינוק על הגב.
הוא מושך לי בשיער כשהוא על גבי...
יותר טרחה ועבודה להעביר תינוק מהגב לסלקל באוטו.
ויותר מכל דבר אחר, לא ממש מצליחה ללבוש אותו על הגב ניסיתי אי אלו פעמים, וזה לא הסתדר.)

בשאיפה, שבקרוב ננסה שוב ביתר הצלחה.

אצלינו היה הבדל בגלל ההנקה.
הבכורה שלא ינקה נישאה על הגב שנתיים רצוף בערך, בבית ובחוץ. היה לה מוצץ שקשור שם, למדה די מהר לקחת אותו לבד והיה לה נהדר ומעניין ונוח שם מאחור, וגם לנו.(אמא אינקובטור, זה באמת נכון, עניין המשענות, ואני זוכרת שבגודל מסויים נהגתי לשבת ולהשען עליה קצת...זה לא היה בלתי נוח (-: )
הקטנה, רצתה קירבה לציצי ולא הסכימה לשמוע על הגב.
ועל הגב באמת הרבה יותר נוח מהצד. אפשר לעשות הכל ולא כמעט הכל. חלוקת המשקל אחרת, זה כמו ההבדל בין תרמיל גב כבד וטוב לבין תיק צד טוב. מנשא הצד גם מסתיר אותך מהעולם ולפעמים מעודד אותך להסתתר ממנו.

מעניין איך הן מסתדרות עם נושא ההנקה, בתרבויות הלא מערביות. האם גם אצלן זו הנקה לפי דרישה? זה כל כך לא זמין, ולא נוח לפרוק את כל העסק אם התינוק רוצה לינוק לדקה בהפרשים של עשר דקות.

אני גם חושבת שהפרשנות המערבית לעיקרון הרצף קצת התערערה כשהלבשנו את התינוקות בכיוון הבטן ולא הגב. אצלנו לפחות זה מאוד ממרכז את התינוק (מושך המון קוצי מוצי), לא נוח לבצע פעולות ולפעמים אף מסוכן (בישול, התכופפות קדימה) ובעיקר קיים בשביל לפנות את העומס מהידיים.

לגבי הלא מערביות - אני חושבת שפשוט מסובבות את היונק דרך הצד כשהוא מבקש לינוק...(משום מה הציצי שלהן בדר"כ לא עגול וזקוף כשלנו...ליתר זמינות ביותר כיווני אויר אולי?)
ולגבי הקקי - פעוטות לא לובשים בגד תחתון, או שיש בגדים עם פתח בטוסיק. אחי ראה שבהודו מי שנושא את התינוק מתכופף אחורה מתי שהתינוק צריך לשחרר D-:

בוקר טוב,
תודה לכולן
אני לומדת מכם כ"כ הרבה!

תמר, אבל מה עם פיפי (בעיקר אצל בנים)? כשהוא על הגב, נראה לי שהכל נרטב...
(אני מוציאה אותו, כשצריך פיפי. אבל הוא גם כבר די גדול).

אצלי הילדה היתה מלפנים עד שנהיה לי כבד מדי (גיל חצי שנה? משהו כזה. היא עלתה במשקל לאט).
בהתחלה ערסול ואחכ מערבי (בייבי ביורן).
זה נעים מלפנים ונותן בטחון לאמא חדשה ש"התינוק בסדר".

אני חושבת שאין כמו ערסול בהתחלה ואין לו תחליף.
האם בחברות הלא מערביות לא נהוגה איזושהי תקופה של משכב לידה? תקופה של כמה שבועות בהן התינוקות לא נישאים על הגב?

אני מניחה שעם הילדה הבאה אעבור לנשיאת גב מהר הרבה יותר.
תהיה לי ילדה גדולה יותר לטפל בה ועם תינוק על הגב - זה אפשרי.

תוהה מה ה"שבטיות" עושות בענין היציאות.
יש תשובה בדף מנשא אתיופי - הן לא עושות כלום, והמנשא (לפחות זה שעשוי מעור) נושא בתוצאות ומדיף ניחוחות

האם בחברות הלא מערביות לא נהוגה איזושהי תקופה של משכב לידה? תקופה של כמה שבועות בהן התינוקות לא נישאים על הגב?
אני חושבת שבתקופה כזו לא האם נושאת את התינוק. חלילה לא הגברים אבל זקנות או נשים אחרות נושאות ומטפלות בתינוק ובאימו |איקון מקנא במקצת|
<מנסה להיזכר בשיעורי האנתרופולוגיה>

אני מוציאה אותו, כשצריך פיפי. אבל הוא גם כבר די גדול
גם אני, וכך היה עוד לפני גיל חצי שנה.

התכוונתי, שהמרווחים שלו כבר די גדולים. תינוק קטן שעושה כל רבע שעה, זה די מציק, אם הוא כל הזמן על הגב. בטח יש להם פתרון לזה (ולא נראה לי שרק לעשות על הנושא/ת)

תוהה מה ה"שבטיות" עושות בענין היציאות.
קודם כל תלוי איזה שבטיות.
בשבטים טיבטים נוודים התינוק מונח במנשא עור, על מצע של גללי יאק מיובשים וטחונים (משהו כמו ארגז חול נישא

).
בשבטים מסויימים באפריקה, האמהות מעודדות יציאות בתינוקן מיד לאחר האוכל, על ידי שילוב של עיסוי ויריקת מים אל פי הטבעת (יריקה, כי הן עושות זאת באמצעות הפה).
ואני מניחה שכמספר השבטים, כן מספר הטקטיקות...

וואו, מיכל, ממש מעניין.
וארגז החול הנישא, גדול

מ י כ ל - מרתק! אולי תתני לנו עוד דוגמאות- זה מדהים!

עירית_לוי

אנט ש , איזה דף מעניין פתחת.

נכון שנשיאה קדמית אינה פרשנות ישירה של עקרון הרצף, ומעודדת התרכזות בילד, והיא גם פחות נוחה.
אבל מה, בחודשים הראשונים זה מה ש הרגיש לי הכי נכון. הרגשתי שאני רוצה לראות אותה ולהרגיש אותה עלי ולהחזיק אותה בין זרועותי.
אולי זה היה בעצם מה ש ה עוגיה אמרה:
זה נעים מלפנים ונותן בטחון לאמא חדשה ש"התינוק בסדר".

בימים אלו, כשהיא עולה במשקל והגב שלי מתחיל לסבול, היא עוברת גם לתנוחת צד, ובטח בהמשך גם לגב.

אנונימי

אולי כשכבר מתרגלים ושולטים בזה בקלות, לשים אותו על הגב נהיה פשוט.
בינתיים, במנשא בד ארוך, ניסיתי וניסיתי, ולא רק שלבד לא הצלחתי, אפילו עם עזרה לא ממש הצלחתי

לא מתייאשת, ואמשיך עוד לנסות, אבל זה די מבאס.

ליאת - אולי תנסי במאיה ווראפ? (יש לך? (-; )

עירית_לוי

אמנם כאן זה לא דף המלצות מנשאים, אבל ליאת -
עם ה'סלגוזל' זה די קל. את יכולה אפילו ללבוש את גוזלך על הצד או מקדימה ואח"כ לסובב אותו לגב. אם תרצי, אני אתן לך לנסות כשניפגש.

אני מעדיפה בגדול על הגב כי זה לא הורס לי אותו. כי זה לא הורס לי את הכתפיים. כי דווקא בגלל שאני מיניקה התינוק לא דבוק לציצים מקדימה ומריח את החלב כל הזמן וככה הוא יונק לפי רעב ולא לפי קריז. כי יש לי עוד עיסוקים ועל הגב אני יכולה להתפנות אליהם.
כי זה מרגיש לי יותר אותנטי.

קצת צורמת לי כותרת הדף הזה, מה זאת אומרת אותנטית יותר?

כשהיא הייתה פיצית לא עלה על דעתי לשים אותה על הגב, הרבה יותר נוח מלפנים בעירסול, מה גם שהיא עוד לא יכלה להחזיק את הראש. בהדרגה עברנו לתנוחה שהיא עם הפנים אל החוץ, יכולה לראות את העולם. מאז גיל חצי שנה התחלתי לקחת אותה רק על הצד, עם או בלי המנשא, כי ככה הרגיש לי נוח, ואני מניחה שבשלב מסויים בעתיד נעבור לגב.

אני לא עושה דברים בגלל שהם יותר אותנטיים. אני עושה מה שנוח לי.

קצת צורמת לי כותרת הדף הזה, מה זאת אומרת אותנטית יותר?
ליזה ליזה, אני חושבת שהכוונה היא שבמקור, בחברות המסורתיות, הנוהג הוא שתינוקות נישאים על הגב.
תראי את המשפט שכתבה אנט בראש הדף:
לפחות באוסף שלי, הנשים מהחברות האותנטיות (אפריקה, דרום-מזרח-אסיה)נושאות את ילדיהן על הגב,

אנט, האם יש לך תמונות של תינוקות ממש קטנים נישאים על הגב?
מה עושות הנשים בתרבויות שבטיות עם התינוקות הפיצפונים?

אני לא מסכימה עם האמירה ש -
_פעולת הנשיאה היא על מנת להרגיע אותו, להרדים אותו, לפתח ולטפח את הקשר איתו, לתקן את העוול הריגשי שנעשה לנו בילדותינו וכו' וכו'
זאת לא הפעולה שנעשיית באגביות תוך כדי העיסוקים הרגילים- כמו אצל הפיליפנית בשדה האורז, ושאר הדוגמאות._

כשהתחלתי לשאת את בתי הפיצפונת (מלפנים), זה נבע מצורך אמיתי בידיים פנויות לעיסוקים שונים בבית, אם הייתי מניחה אותה בעריסה היא הייתה פשוט בוכה עד שאני מרימה אותה. היא הייתה מקופלת בתוך המנשא בד ארוך כמו בבטן של הריון, וככה טיפלתי בכלים ובכביסה ועשיתי קניות וסידורים (בהתחלה הרבה אנשים חשבו בטעות שאני בהריון).

לגבי הלא מערביות - אני חושבת שפשוט מסובבות את היונק דרך הצד כשהוא מבקש לינוק...(משום מה הציצי שלהן בדר"כ לא עגול וזקוף כשלנו...ליתר זמינות ביותר כיווני אויר אולי?)
אני ראיתי את זה במו עיני כשטיילנו לאחת השמורות כאן, בקניה.(אנחנו גרים בניירובי שבקניה)

ליזה ליזה, הי
זה ברור שיש הבדל בין נשיאת תינוקות בשבטים (תרשי לי להשתמש בשם גנרי כרגע) לבין איך שזה אומץ אצלינו, ככה זה במעבר בין תרבויות, ויש חוגים שלמים שעוסקים בזה באוניברסיטה (אבל לא החוג שלי) אני מנסה לעמוד על ההבדלים והשינויים, והם לא חייבים להיות דראסטיים, למרות שלדעתי הם כן שונים ומאוד מאוד גדולים, מעצם זה שהחיים שלנו אחרים מכל בחינה, גם אם מדובר באנשים שאינם חובבי טכנולוגיה וכימיקלים.
אני מקצינה את השאלה על מנת לחדד את הנקודה.
עברתי שוב על אוסף התמונות (אני בשלבי עריכה סופיים של הסמינריון, וואי, סופסוף)
אז אין ממש תמונות של קטנטנים נישאים על הגב בשבטים, יש תמונה אחת של נשים בשוק ,אולי בסן קריסטובל, מקסיקו, מקור ההשראה ל רבוזו , שעל הגב יש להן חבילה מכורבלת, לא רואים ראש, אבל נראה קטן ובתנוחת עירסול. לעומת זאת יש המון תמונות מהמערב של יותר גדולים שכבר מחזיקים את הראש, ואף יושבים, ונישאים מלפנים, , ובגלל שבני המערב גם אוהבים לעשות פוזות למצלמות אז זה בכלל נראה סופר פוצי מוצי ומירכוז הילד וכו'...
לכן גם שאלתי את השאלה, להבין מה באמת טבעי ונוח לכם, ולא איך מצטלמים בפוזה חמודה.
עדיין אני חושבת שאחד השינויים הגדולים הוא השימוש המאסיבי של אבות ומינשאים (ראי תשובות מרתקות שענו שם בדף) ובמקום שני - התינוק חוזר (או נשאר) במרכז. וזה אולי בגלל שאנחנו מן דור ביניים שמנסה "לתקן את העוול" שעשו לנו בילדותינו, ובעוד כמה דורות זה יהיה אחרת.

<טוב שאמא שלי לא קוראת את זה, היא לא מבינה שאני לא באמת חושבת שהיתה לי ילדות עשוקה>

אני לא אפריקנית וגם לא וויאטנמית אבל לקחתי על הגב מגיל מאד מאד צעיר. פחות מחודש.

תמונה אחת של נשים בשוק ,אולי בסן קריסטובל, מקסיקו, מקור ההשראה ל רבוזו , שעל הגב יש להן חבילה מכורבלת, לא רואים ראש, אבל נראה קטן ובתנוחת עירסול
בתמונה שצגת יש פעוט בן שנה וחצי, במשהו דומה ל maya wrap, על הגב.

_לגבי הלא מערביות - אני חושבת שפשוט מסובבות את היונק דרך הצד כשהוא מבקש לינוק...
אני ראיתי את זה במו עיני כשטיילנו לאחת השמורות כאן, בקניה.(אנחנו גרים בניירובי שבקניה)_
נשמע פרקטי להפליא!
אורית, את יכולה לנסות לתאר את המנשא? את צורת הנשיאה?

לכן גם שאלתי את השאלה, להבין מה באמת טבעי ונוח לכם
אז אני מתגייסת לעזור קצת ולתת את השני גרוש שלי:
מבחינתי, לצרכים שלי כאמא מערבית, שהם לדעתי הרבה יותר ורסאטיליים מהצרכים של אמא "שבטית", אין מנשא אחד שהוא "נוח יותר".
בעיקרון, הכי נוח על הגב.
אני שמתי אותו בווילקינט על הגב (זה מנשא רך מבד שנקשר בסרטים, והתינוק כאילו מחובק על הגב שלי) מגיל קטן מאוד, אולי שלושה חודשים (אולי הייתי מתחילה קצת קודם, אבל הוא היה מושאל אצל אחותי (-; ). את בתי הרדמתי שם מגיל 10 חודשים בערך (אז קניתי אותו לראשונה) ועד גיל שלוש לפחות.
כשהתינוק/הילד על הגב, אני יכולה לעשות הכל, וגם נוח לי ולא כבד לי מדי. עם הילדים בווילקינט רחצתי את הבית, בישלתי, רחצתי כלים, תליתי כביסה בחוץ (עם מנשא קדמי אי אפשר להתכופף מעבר למרפסת, כי הילד נמחץ ביני לבין הקיר), וכמובן - כתבתי את הדוקטוראט על המחשב, קראתי, צילמתי חומר בספריות, ה"בייביסיטר" שלי ישבה ולמדה לתואר הראשון (כשהיא היתה, אז היא היתה מרדימה את הילדה בווילקינט בעזרת תנועה ופעילויות כמו תלייה/הורדת כביסה ורחיצת כלים בזמן שאני עבדתי, ואחרי רבע שעה, כשהקטנה היתה נרדמת, היא היתה מצטרפת לישיבה לידי, שתינו בלימודים...).

החסרונות בנשיאה על הגב:

התינוק/הילד לא תמיד מוכן, כי שדה הראייה שלו מוגבל יותר. וכי הוא מרגיש יותר רחוק מאמא ככה.
צריך לקשור את הילד על הגב, וכדי להוריד אותו צריך לפתוח את הקשרים. זה לא קליל כמו להכניס ולשלוף ממנשא צד, למשל.
אי אפשר להניק תוך כדי נשיאה.

האובר דה שולדר בייבי הולדר נוח לי כי הוא נותן לשנינו הרגשה של חיבוק, כי אני יכולה לנשק את ילדי ולדבר איתם בקירבה אינטימית ונוחה, כי קל מאוד להכניס ולהוציא את הילד ולכן אין בעיה להכניס-להוציא-להכניס-להוציא שוב ושוב לכל מטרה ובכל תנאי (לשים על הגב לבד צריך איזה משטח עזר), וכי נוח ודיסקרטי להניק בו בקלי קלות בכל גיל (רק אתמול הסתובבתי בדרום ת"א והנקתי את בן הכמעט שנתיים תוך כדי הליכה).
אבל בבית הוא מגביל יותר.
למרות זאת, בחודשים הראשונים השתמשתי כמעט רק בו, לסדר, לטאטא, לתלות ולקפל כביסה, להכין אוכל פשוט, להביא ולקחת וכו'. אבל נעשה לי כבד יותר מוקדם.

בשמת א, תודה על התיאור המפרוטרט, (ואגב, הודיתי לך במקום אחר על הכתבה המרתקת על אהבת אם)
ול תבשיל קדרה, אני יודעת. התמונה שהתכוונתי נמצאת איפשהו בפנים באתר, לא מצליחה לשחזר את הלינק המדוייק כרגע

זה, אולי?

שאלה למנוסות -
אני הולכת עם התינוקת במנשא לכל מקום (ברגל ובתחבורה הציבורית), ובדרך כלל סוחבת אתי עוד דברים, בתרמיל גב. כשלוקחים תינוק על הגב, איך סוחבים את שאר הדברים (ואל תציעו לי - על הראש, כי לא נראה לי שזה יילך...)?

לגילה. היגענו לכניסה לשמורה, ועצרנו בשער בכדי לשלם.
תוך שבריר שניה עטו עלינו כמה אנשים שניסו למכור לנו כל מיני שמוצעס, וביניהם אישה צעירה, שעל גבה תינוק מלא זבובים. התינוק היה תלוי בעזרת בד דהוי ומלוכלך. פשוט בד שקשור על כתף אחת. (כמו המנשא צד של over the shuolder ...להבדיל).כשהוא התחיל לייבב היא התחילה להתנועע למעלה ולמטה בניסיון להרגיעו, וכשזה לא עזר,היא הביאה אותו הצידה, פשוט סובבה את ה"מנשא" שלה ושלפה ציצי לכיוונו(שלא היה מכוסה היטב ונגיש לגמרי) .
באמת היה נראה שהציצי שלה כאילו מגיע יותר בקלות הצידה...

ליזה ליזה - יש תשובות כאן: מנשא קובבה בתאריך 3.5.04

ליזה...אני פשוט מלבישה את התיק על הכתפיים אבל מקדימה. מין הריון מדומה.

אנונימי

ליאת - אולי תנסי במאיה ווראפ? (יש לך?

)
כרמית, נו באמת - אבל מאיפה שיהיה לי?

במאיה ראפ, סלינג, אפשר רק מעל גיל שנה להעביר לגב, כי הם לא ממש חובקים את התינוק בצורה בטיחותית מספיק. שוני למשל יכול בקלות להיאבק קצת בבד ולשלוף ראש או יד. אחרי שהראש בחוץ, הדרך מטה קצרה ומהירה מדי...
בפאוצ' אפשר עד גיל 3 חודשים, ומעל גיל שנה, מאותה סיבה. עד גיל 3 חודשים, הם מספיק קטנים בשביל ל'טבוע' בפנים, ויותר חסרי אונים בתנועותיהם, כך שזה בסדר. ואחרי גיל שנה אפשר שוב.
אולי זה כדי שלא אוכל לעשות עבודות בית בשנה הראשונה?

ושאוכל לנשק לו את הראש כל חצי דקה, להסתכל אחד לשני בעיניים, ולהניק תוך כדי שאר הדברים...

ואגב, כרמית, את היא זו שסיפרה שרוכבת על אופנים עם תינוק במאיה ראפ?
(אולי תמונה כזו תתרום למחקר של אנט)

עירית לוי,
עם ה'סלגוזל' זה די קל. --- --- אם תרצי, אני אתן לך לנסות כשניפגש.
ארצה. למה לא לנסות?
ובכל זאת, מבלי לנסות, אני עדין לא מושיבה את שוני. עד שהוא לא ישב לבד (אם לא יתיישב לבד - נראה), לא מתכוונת להושיב אותו, כך שלא בטוח שהמנשא הזה יענה על צרכי.
אבל - לנסות מוכנה ואף אשמח.

אז מתי את באה אלי להדגמה?

לא זוכרת בן כמה שוני, אני לקחתי על הגב גם קצת לפני גיל שנה (10 ח' או משהו כזה, לא ממש קטן).
רכבתי על אופניים עם המאיה ווראפ (עכשיו אין צורך - הוא יושב בכיסא על הכידון, ואוהב את זה מאד, מאד), אבל אין לי תמונה. מצד שני, יש לי תמונה מדהימה שלו על הגב. אם הוא לא היה עם מוצץ, זה היה ממש נראה שבטי (אה, הוא גם לא בצבע הנכון...) לא מפרסמת אותה פה, אבל מוכנה לשלוח בדואל....

הנה הגרוש וחצי שלי -

אני חושב שאחת הסיבות לכך שבעולם המערבי נושאים פחות על הגב היא שאנחנו זקוקים לשליטה.
חונכנו והתרגלנו שהכל חייב להיות "תחת שליטה". מה שלא תחת שליטה - זה מסוכן, זה לא יציב ולבטח משהו רע יקרה שם.

כל הענין של תינוקות הוא פחות טבעי לנו (מכל הסיבות הידועות. כי שאמא שלנו טפלה באחים הקטנים שלנו- היינו בבי"ס עם בני גילינו,
ושלאחים הגדולים שלנו נולדו ילדים אז אנחנו גרים כבר שעה נסיעה מהם וכ"ו). תינוק חדש זה פלא לא רק בגלל שאדם חדש הוא
אכן פלא, אלא בגלל שזה משהו מאוד חריג. מתי יוצא לנו להיות הרבה עם תינוקות, עד שנולד לנו תינוק ?
לחלקינו התינוק שלנו זה הראשון שאנו מטפלים בו באיזהשהוא אופן.
זה אולי קצת פרדוקס אבל תינוק עבורינו הוא משהו ממש לא טבעי !

(אני כל הזמן משתמש בגוף ראשון רבים, אבל אני לא מתכוון לכולם. אני מרגיש כך ואני מניח שאני לא לבד)

לכן, לשים אותו על הגב ??
מה יקרה לו שם ? איך הוא ינשום ? הוא יכול להתכווץ ולהחנק ?
אם היינו גדלים במקום שבו תינוקות תמיד על הגב, אז גם היינו שמים את שלנו.
אבל לא גדלנו כך ולכן אנחנו פשוט מפחדים שיקרה לתינוק משהו (כל הזמן ובפרט שהוא על הגב).
הגב זה המקום שבו אנחנו לא יכולים להסתכל עליו ולכן אנחנו (שוב, אני וחלקינו) נמנעים מלשים אותו שם.
זה מנוגד לאינסטינקט שלנו להשגיח כל הזמן על הדבר החריג שיש לנו - פעוט בן יומו.

זה מנוגד לאורח מחשבה שמה שלא נבדוק אותו ונשגיח עליו - סופו להתקלקל.

זה התאוריה הכלללית שלי.

לי יש סיבה קצת אגואיסטית שאני שם את בתי מלפנים -
במשך 5 ימים בשבוע אני עמה רק שעות ספורות ביום שהיא ערה (משאני חוזר מהעבודה ועד שהיא הולכת לישון).
בד"כ אני יוצא עמה לטיול אחה"צ.
אני פשוט רוצה לראות אותה !
היא כל כך מקסימה וכל כך כיף לי לתקשר עמה (לא משנה שהיא כל הזמן מסתכלת על הסביבה ולא אלי )': )
שאני בכלל לא חושב על לשים אותה על הגב. אני פשוט רוצה לראות אותה.

אולי זה נכון לעוד אבות שרואים את הילדים זמן מועט ? ולאולי לאמהות עובדות ?

רון

רון, אהבתי. מאוד.

רון, וואו, פשוט סיכמת הכל!, (כולל את הדף השני שפתחתי)
זה כמעט תואם את מה שכתבתי אמש בפרק הסיכום, אוכל להרשות לעצמי לצטט אותך קצת?

גילה- זאת התנוחה, אך לא התמונה, עדיין לא מצאתי.
אנסה בהמשך להעלות איכשהו איזה לינק לעבודה עם התמונות.

בהמשך לדברים היפים והמעניינים של רון, אז באמת חשבתי על זה:
נכון שבתי היא התינוקת הראשונה שבעצם החזקתי בחיי, וממש לא ילדתי בגיל צעיר, אבל אחרי החזקה על הידיים במשך עשרה חודשים, היה לי מאוד כיף, נוח ונעים לקשור אותה על הגב כדי שאוכל "סוף סוף לעשות משהו".
נכון, שרק שעתיים-שלוש ביממה היא היתה על הגב, הרבה יותר שעות בהנקה (בישיבה או בשכיבה), ועוד שעות סתם על הידיים או במנשא על המותן.
ובהמשך לדברי רון, החסך שלנו בחיבוקים אולי גורם לזה שיש לנו צורך אדיר לחבק ולנשק את התינוקות המתוקים שלנו, בעוד שב"שבטים" אין לאנשים שום חסך, ולכן התינוקות מקבלים בדיוק את החיבוקים והנישוקים שהם צריכים, לא מנה גדושה של הורים שיש להם צורך עז "ליהנות" מהתינוק. להם מספיק המגע גוף לגוף.

אני התחלתי לשאת על הגב את בני השני בגיל חודש, ברגע שקיבלתי את הקובבה.
אני הרגשתי שאני ממש חייבת לעשות את זה כדי להמשיך לתפקד כאמא לעוד ילד בן שלוש וחצי, ובכלל. ככה יכולתי לעשות אמבטיה לגדול, להרים אותו על הידיים אם צריך, וכמובן שכל עבודות הבית. הרגשתי גם שזה מנטרל את ענין הקנאה או ההלם שיש הרבה פעמים לבכורים שנולד להם אח/ות. רוב הזמן המשכתי להיות אותה אמא בדיוק, רק עם תיק על הגב...
למרות שהיה על הגב הרגשתי אותו לגמרי. ידעתי מתי הוא נרדם ומתי התעורר, מתי פולט, מתי צריך פיפי.
כשהוא היה ממש קטן הוא היה ישן 3-4 שעות על הגב, ואז אין שום בעיה של פיפי/קקי/הנקה, וגם כשהוא על הגב הוא עושה פיפי בתדירות נמוכה יותר וזה יכול לענות על השאלה של איך מורידים אותם כל הזמן לפיפי.

גם אני הייתי חייבת מנשא גב, כאשר מספר 2 הגיע.
יצאתי למבצע לחיפוש מנשא הגב האולטימטיבי. ניסיתי מנשא אתיופי, למדתי לקשור את התינוק על הגב מאשה אפריקאית (גאנה) (ראו תמונות ב המלצות מנשאים), ולבסוף, התבייתי על הווילקינט כאשר אני צריכה לבצע עבודה פיזית.
עם הווילקינט אני מרגישה הכי חופשיה, גמישה ומשוחררת (נשמע כמו פירסומת לטמפונים, לא?).
אבל הווילקינט באמת נותן לי תחושת ביטחון שאין לי כאשר התינוק קשור בשמיכה על הגב. מה לעשות, אני אשה מערבית.

נראה לי שיש דברים שצריך לגדול איתם, לחוות אותם מגיל צעיר, לראות אותם מסביב. כמו לפתוח בצק של פילו, או לעגל פיתה דרוזית ענקית, או להבדיל, להחזיק עכבר של מחשב ביד. אחרת אתה חסר ביטחון, גמלוני ומסורבל.
ולמרות שרכשתי מיומנות מסויימת בקשירת התינוק על הגב, לעולם התנועות שלי לא יהיו זורמות ובטוחות כמו של האשה הגאנית שלימדה אותי את המלאכה. ואף פעם לא ארגיש ביטחון מוחלט ללכת איתו כך למכולת, או לשטוף את הרצפה.
לעומת זאת, עם הוויקינט התינוק קשור ומקובע על הגב, כך שאין בי שום פחד לבצע כל מלאכה.

וידויי - פעם כבר הפלתי את התינוק לרצפה, ממנשא צידי, תנוחת בטן אל בטן, כאשר שטפתי ריצפה. לא נעים בהחלט. לתינוק שלום.

להחזיק עכבר של מחשב ביד?
הצעירים שבינינו (הבוגרים ז'תומרת, לא כולל ילדים ונוער) משתמשים בעכבר מגיל העשרה המאוחר, אם היתה להם גישה למחשבים (וזה היה פחות נפוץ מכיום)....

להחזיק עכבר של מחשב ביד
אבא שלי ספץ בעכברים, ובמחשבים בכלל. זה לא עניין של גיל.
ואני הייתי בשנות העשרים שלי (ראשית התואר השני) כשרכשנו את המחשב הביתי הראשון. עכבר עדיין לא היה אז. (כונן אחד! תוכנת וורדמיל! לא ייאמן...)

רציתי להזכיר שמינשא "שיבטי" לא מיועד להיות נוח. הוא פשוט הכרח קיומי. האמהות ה"שיבטיות" הרבה פחות מפונקות מאיתנו. צריך אז עושים. ואם צריך להוריד את התינוק מהגב ולהלביש שוב אז עושים את זה. גם אם זה קצת מסורבל. אחרי 50 פעמים זה נעשה הרבה פחות מסורבל והרבה יותר מהיר. בעיניין ההנקה, נכון שהציצים שלהם "מעוצבים אחרת" משלנו, שוב: מרכז העולם שלהם שונה. קראתי על שבט שהנשים בו מאריכות בכוונה שד אחד כך שהן יוכלו להעביר אותו אחורה (!).

מאריכות בכוונה שד אחד כך שהן יוכלו להעביר אותו אחורה
איך????

קראתי על שבט שהנשים בו מאריכות בכוונה שד אחד כך שהן יוכלו להעביר אותו אחורה (!).
חברה סיפרה שראתה את זה בטלויזיה. הופ והיא הקפיצה לו אותו אחורה. גדול. (וגדול).

פעם איש אחד מקניה אמר לי כשהוא ראה את בני בן השלוש קשור בפיסת בד אל הגב שלי: בקניה אומרים: תינוק על הבטן זה לפנק. תינוק על הגב, זה לגדל.
האופציה של לא לשאת את התינוק נמצאת מחוץ למשוואה....

חמוטל, תודה שהחזרת את הדף הזה למה חדש!
אהבתי את האמרה הקנייתית מאוד.

אנט, איך נשלמה העבודה? והאם העלית אותה לרשת? אשמח לקרוא ולראות את התמונות אם זה אפשרי...

כשקראתי את שם הדף, חשבתי על סוגיה שקצת מטרידה אותי
(הנסיון שלי עם מנשאים הוא מלטפל בתינוקות <של אחרים>)

יש לי הרגשה שמנשא צד הוא לא בריא, וכשאני רואה שאכן לא משתמשים בו ב"שבטיות", אני סומכת עליהם יותר מעלינו, וזה מחזק לי את ההרגשה.
משהו בלחץ ובמגע המתמיד באברי המין של התינוקות,
משהו בחוסר איזון שזה יוצר בגוף של שני השותפים לאביזר.
והאמת, היא שזה לא כזה נוח.

יערת - אני חולקת עלייך. ראשית, יש לי נסיון של כמה וכמה שנים בהרבה מנשאים מכל מיני סוגים (קובבה, מאיה ראפ, פאוצ', תליני, אובר דה-שולדר, מנשא בד ארוך) עם ילדיי.
יש שבטים שכן משתמשים במנשא צד, אפילו ילדים גדולים. הם נושאים את אחיהם הקטנים. שנית, כשתינוק קטן איבריו האינטימיים לא צמודים לגוף הנושא, כשמשתמשים בתנוחת ערסול או לוטוס.
גם כשנושאים ילד ללא מנשא, על המותן האיברים מתחככים בנושא, ואני לא רואה בזה בעיה מיוחדת. זה חלק מהמגע עם הנושא/מטפל.

לא התכוונתי שיש בזה בעיה בהיבט המיני,
התכוונתי ללחץ המופעל על המקום, שבהליכה גדל.
את יודעת, אומרים למשל שרכיבה על אופניים פוגעת באיכות הזרע או באברי המין הזכריים.אני למשל עשיתי פעם אחת ספינינג והיה לי ממש קשה בגלל הלחץ על המקום והכאב.
אני לא מדברת על תנוחת ערסול, כמובן, אלא על נשיאת "רכיבה" רגילה על הצד.
גם כשנושאים ילד ללא מנשא, על המותן האיברים מתחככים בנושא
כשנושאים ילד ללא מנשא, לא עושים את זה למשך זמן ארוך, והידיים של הנושא די מרימות את התינוק.
תדמייני, הליכה פעילה בחוץ, כשהילד מיטלטל קצת על המותן.

מבחינתי זאת שאלה, אני לא בטוחה, אבל יש לי גם הרגשה חזקה שצריך לבדוק את הנושא.

משהו בלחץ ובמגע המתמיד באברי המין של התינוקות
לפי מיטב הבנתי אותה בעיה קיימת גם בנשיאה על הגב שכן גם במצב זה התינוק יושב בפישוק, אך השפשוף הוא רק עם בד ולא עם גוף האדם הנושא את התינוק.

יש הבדל בין ישיבה פשוקת רגליים על הגב, שהוא טיפה מקומר פנימה ובין ישיבה בצד האדם הנושא, על המותן, שיש לו שם בליטה של עצם האגן.

אם כבר נראה לי שיותר בעייתי זה תנוחת הנשיאה לפנים עם הפנים קדימה, במיוחד במנשאי בד כשהרגליים משתלשלות למטה. החיתול משמש סוג של הגנה, אבל בלי חיתול זו נראית לי ממש תנוחה בלתי אפשרית. בצד לעומת זאת, אמנם יש מגעף אבל לא שם נמצאת נקודת הכובד. לא אברי המין אילו שנשענים על העצם אלא יותר הטוסיק.

איזו הצטרפות מקרים... במקרה פתחתי את מה חדש וראיתי את הדף העתיק שלי בראש...
ומה עלה בגורל העבודה והלימודים? אז במקרה, שלשום קיבלתי סופסוף את האישור לזכאות לתואר השני.
אין, אין מקרים בעולם... בכלל
העבודה יצאה טובה ומעניינת, נהנתי ולמדתי ממנה המון, כשסיימתי אותה ניסיתי ללא הצלחה להעלות אותה לרשת, סתם ידיים שמאליות, או אצבעות שמאליות על המקלדת, ומאוד הצטערתי שלא יכולתי לחולק איתכם, ובכך להכיר תודה לכל מי שעזר לי במחקר, הדברים שנכתבו כאן היו בסיס חשוב לעבודה...
אז זו הזדמנות לחגוג את האישור לתואר, וגם לתקן עוול שעשיתי כשהרמתי ידיים מהר מידי מלשתף אתכם בעבודה,
יש למישהו רעיון לאתר עליו אפשר להעלות את העבודה, טקסט+תמונות?
אני גם אחפש במקביל,
שוב תודה לכולם, וברכות

אם כבר נראה לי שיותר בעייתי זה תנוחת הנשיאה לפנים עם הפנים קדימה, במיוחד במנשאי בד כשהרגליים משתלשלות למטה
זו תנוחה נוראית בעיניי בלי שום קשר לגיל התינוק. זה לא טוב לגב התינוק.

מצילומים של אמא שלי בפפה נו גיני ראיתי שסוחבים שם תינוקות בתנוחת עירסול על הגב עם מעין סל שהתינוק גם יכול לראות דרכו,האם יש משהו דומה במנשאים הקיימים בארץ? מדובר בשכיבה במצב אופקי על הגב התחתון.

את יכולה לצרף צילום? זה נשמע מעניין...

גם אני אשמח לראות.

וגם אני

הנה התמונות של לושינקה:

1]+תמונה 112098538[/po].jpg

1]+תמונה2 112098578[/po].jpg

איזה קטעים, נכנסתי לכאן להתייעץ וראיתי את התמונה, שלשום ניסיתי לאלתר תנוחות חדשות לגורה (בת שבועיים וחצי)
עם ה'מאיה ווראפ', בשביל לבשל, והגעתי לתנוחה בה היא תלויה לי כך בגובה המותן, וכשעברתי לטיגון העברתי אותה אחורה לגב,
ממש כמו בתמונה...
ולשאלתי - את הבכור נשאתי על הגב במנשא בד ארוך החל מגיל חצי שנה (ואח"כ בסל-גוזל ובמאיה ווראפ),
כעת, טריה אחרי לידה, אני הרבה יותר בתנועה מאשר עם הבכור, ואני לבדי בבית עם שניהם.
ובאמת קצת קשה לתפקד כאשר יש תינוקת ביני ובין הפעולות ההכרחיות שעלי לעשות...
אני מתלבטת מה עדיף, להשאיר אותה לשכב בצד בזמן שאני עסוקה (לעתים הרבה זמן)
או לשאת אותה על הגב, למרות שפחות מומלץ לעשות זאת עם תינוקות כאלו פצפונים.
האם יש כאן מישהי עם נסיון בנשיאה של קטנטנים פצפונים על הגב/ מישהי מכירה שבטים שנושאים על הגב מגיל אפס?
(עוגיה-נראה לי שיש תקלה בתמונה הראשונה- רואים רק פינה של מנשא וילד עם בולבולון מציץ)

גם אני עם שניים בבית לבד, כשנגמרה חופשת הלידה של בן זוגי הלכנו וקנינו מנשא סיני שנוח גם ללבישת גב עם עולל (אז בן שבועיים), אז נכון היה לי מאוד קל ללבוש אותו לבדי על הגב אבל הוא הסכים לשבת שם בדיוק חצי שעה וגם זה בחסד כי ציצי, כי פיפי, כי קקי כי סתם מתחשק לו משהו אחר... מקדימה דווקא סבבה אבל להוריד ולשים וכל הקשירות... מצאתי את עצמי נסחבת שוב עם הלופי שאני לא סובלת ואז נתפס לי הצואר ובכלל ממש לא נחמד השק הזה מקדימה, יותר גרוע מבטן הריונית זה בטוח... לשים בצד זה יעיל כשהוא ישן ונרדם כך, לא ממש שורד העברה שלו מהמנשא לעגלול ולא משנה כמה אומרים שזה קל להעביר מהסיני בשינה או מהלופי, לא הולך עם התינוק שלי. בקיצור פתאום נזכרתי שראיתי פעם ביוטיוב (חבל שלא שמרתי את הלינק כי אין לי מושג איך הגעתי לשם) אפריקנית אחת שאורזת תינוק בתוך חתיכת בד בתנוחת עירסול ואז קושרת אותו על הגב ככה, בדיוק כמו קדימה רק אחורה. גאונות האפריקניות האלו. לקחתי לונגי, עירסלתי העולל, קשרתי על הגב. רצה ציצי? הופ, סובבתי קדימה וואלה, הוא מעורסל קדימה ויונק, סיים לינוק? הופ חזר למקומו המקורי ונרדם. מצויין! ארוחת ערב מושקעת בדרך... הכי נוח גם כשאנחנו בלי חיתולים, עד שאני קולטת שהוא מסמן לי פיפי בסיני ומשחררת אותו הוא כבר עשה את הכל ישר לתוך התחתונים שלי. אגב, העולל עכשיו (בדיוק היום ליתר דיוק) בן שישה שבועות. אני לא חושבת שיש נזק בנשיאת עירסול על הגב כי אין כל משקל שיושב על הגב או מעמיס על איברים וחלוקת המשקל שווה וטובה. אם אני אמצא את הסרטון הנ"ל אשמח לצרף אותו לכאן בהזדמנות.

טרם מצאתי את הסרטון אבל תראו במה נתקלתי. מדהים! אכן אוטנטית יותר...
http://www.youtube.com/watch?v=o77V0cel ... re=related

נמצאה האבדה ולמען הגילוי הנאות אני חייבת לתקן את עצמי, זה לא אפריקני אלא הונדורי (מהונדורס) אבל גם הנשיאה של האפריקניות נראת לי הרבה יותר אוטנטית לעבודות בית (או שדה) עם עולל צעיר מאוד ועוד משהו, כנראה שלשאריות השומן מההריון יש שימוש גם הלאה... אחרת איך יהיה להם נוח על הגב?
http://www.youtube.com/watch?v=3EopXo76NIA&NR=1

שמעתי בזמנו מ ליאתסקיפי שאפשר במאיה לשאת על הגב בשבועות הראשונים (אם זכרוני אינו מטעני).
אני מניחה שזה אפשרי רק בהתחלה כי אח"כ כשהם פעילים הם יכולים לקפוץ משם...

(ואין תקלה בתמונה הראשונה. זאת התמונה

)

אין שום בעיה לשאת על הגב גם פצפונים אבל לדעתי עדיף להשתמש ב-מנשא מסורתי סיני שנותן תמיכה אופטימלית לכל אברי הגוף.
אותי היה מפחיד לשאת על הגב פצפון במנשא צד, אבל זו גם אופציה. מבחינת התינוק אין הבדל אם הוא מעורסל מקדימה או מאחורה.

ואוו, איזה כיף, כמה תגובות, הרגעתן אותי שזה אכן ברור לשאת פצפונים על הגב...
פתאום נזכרתי באתר המדהים הזה http://www.mamatoto.org/StartHere/ByTyp ... fault.aspx
שדרכו למדתי לקשור עם הבד הארוך על הגב מלכתחילה, ופתאום שמתי לב שהם מדגימים שם עם פצפון.
ילדת טבע, תודה על הקישור ההונדורי (גם זה של הילדה מדהים!!!),
מזכיר לי את "תנוחת הנקניקיה" שרואים כאן http://www.mamatoto.org/Default.aspx?tabid=71 במורד הדף,
ונראה לי אפשרי לביצוע גם עם המאיה ווראפ.
מחכה בכליון עיניים למחר (אחרי שאשן קצת ואהיה פחות סמרטוט), לנסות שלל תנוחות חדשות!

ילדת טבע, איזה קישורים מדהימים. זה של הילדה ממש ריגש אותי! כמה ידע שימושי לילדה בת 5,6... היא קושרת כמו בוגרת צופים לפחות (-:
והקישור השני גם מקסים, איך הפעוט מקבל בנחת את הערסול.

הילדה שלי עושה את זה מגיל שנתיים בערך

(מרגע שירדה מהגב שלי והפסיקה להיות דוגמנית מנשאים - היא התחילה לשאת בעצמה עם כלמיני מנשאים מאולתרים או לא מאולתרים. יום אחד אני אצלם אותה ואשים באתר...)

אם כן הבן שלי הוא נקנקיה גאה

מסתבר שיש לזה שם... כל בוקר אחרי המסז' שאני עושה לשניהם אני מניידת אותם אל מחוץ לחדר השינה ומארגנת להם את טבילת הבוקר שלהם (בכיור מהטבח), עד שאני מלאה את המים אני עושה עוד מליון דברים ולכן בדרך כלל הוא נמצא בלופי וכולו עירנות וציפיה לטבילה שהוא כל כל אוהב. הבוקר ניקנקתי אותו והוא נרדם לי שם עוד לפני שהספקתי להגיע למטבח... מסתבר שממש כייף לו שם. הוא מת על חוויות חזרה לרחם.
אגב ילדות ומנשאים, אז החיפושית שלי גם אוהבת מנשאים וגם אוהבת לשאת את הדובים שלה בכאלה, רק שאני צריכה לרשור לה אותם... סבתא שלה קנתה לה באירלנד מנשא מערבי כזה כמו הביורן עם דובי בפנים והיא לא מוכנה להסתובב איתו בכלל, אומרת שזה לא נוח. לפני ארבעה שבועות בערך הלכנו יחד לטייל בשדה כשהשבלולון במנשא לופי והיא דרשה גם תינוק במנשא ובמשך טיול של שעתיים סחבה את טיגר בתוך סלינג שאילתרתי לה בעודה אומרת לו "אוי, טיגר, אתה כבד לי מידי, קשה לי לסחוב אותך!" וסרבה בתוקף שאקח אותו ממנה....

המון תודות על כל הקישורים המעניינים! יש לי בעייה גדולה עם נשיאת גב והקטנה כבר חצי שנה+.
עם זאת, אני מודה שלא אוכל לשאת תינוק לא כנקניקיה ובטח ובטח שלא כמו חפץ שמונח בתיק. זה נראה לי ממש לא מתחשב.

ל חגית ל ועוד לכל מי שיש לו מחשבות שכאלה אני רוצה לספר שכבר שבוע שלא יצא לי לשאת את השבלולון שלי על הגב כנקנקיה, קודם כל היה גשם ויותר קל לי לשאת אותו מקדימה בתוך הפונצ'ו שלי עם התיק על הגב (בדרך כלל כשיש יום יפה ואנחנו לא הולכים לטייל בשדות אני לוקחת אותו ואת אחותו הגדולה בעגלול עם חתיכת לופי כתיגבורת חירום) אחר כך טיילנו בעיקר בשדות וליקטנו ואז הוא היה במנשא דמוי המאיה ראפ שתפרתי גם מטעמי תיק גב גדול. בקיצור היום אחרי טיול נוסף בשדה חזרנו הביתה עם תינוק מקוטר מאוד, לא מוצא את עצמו ומת לישון. אני הייתי צריכה להכין ארוחת צהריים והוא לא הסכים למגע של אישי היקר. פרסתי את הלונגי השכבתי אותו בפנים כדי לשים אותו על הגב בניקנוק, מיד זרח חיוך של אושר על פניו הקטנים (אחרי שעה שלי קיטורים ויבבות עייפות) קשרתי על הגב ותוך דקות הוא נרדם, למעשה, הוא ישן שם עדיין עכשיו. מה יותר מתחשב לדעתך? לתת לו לבכות?

התחשבות זה להקשיב לתינוק ולראות מה מתאים לו ומה לא.
אם הוא אוהבת להיות נקניקיה אז לא לקחת אותו כך זה חוסר התחשבות.

חגית, נראה לי שמנשא ילקוט הוא המנשא בשבילך.

אוי מה קרה לאתר של mamatoto מההודעה של עולם קטן... הפך גם הוא למפלצת מסחרית... לאן נעלמו כל תנוחות הנשיאה המעולות? מי מחזיק במידע הנדיר הזה בימים אלו? פויה...

הגורה שלי בת ששה שבועות ובלי עין הרע שוקלת 5.200 , לי כבר כואב הגב מנשיאה מקדימה.
באיזה מנשא אני יכולה לשאת אותה על הגב כבר עכשיו?

את יכולה במנשא סיני/אפריקאי/קוריאני..

קחי בחשבון שאת רגע אחרי לידה. וחוץ ממעבר לגב, יעזור לך לחזק שרירי רצפת אגן ובטן.

אוי מה קרה לאתר של mamatoto מההודעה של עולם קטן... הפך גם הוא למפלצת מסחרית... לאן נעלמו כל תנוחות הנשיאה המעולות? מי מחזיק במידע הנדיר הזה בימים אלו? פויה...

מישהו מכיר אתר חלופי בו אפשר ללמוד על תנוחות עם המנשא?

קחי בחשבון שאת רגע אחרי לידה. וחוץ ממעבר לגב, יעזור לך לחזק שרירי רצפת אגן ובטן.
זה ברור, ואני במקצועי מחזקת שרירי רצפת אגן ובטן אבל זה פשוט מרגיש לי לא נכון לשאת משקל כזה מלפנים, ברור שאפשר ויש שגם נושאים 10 ק"ג ויותר ובכל זאת אני מרגישה שזה לא נכון לא לגב התחתון ולא לכתפיים והשכמות.
זה גורם לי לשאת אותה פחות במנשא ולהעדיף לצאת מהבית עם עגלה וחבל לי.
תודה על ההצעות @}

מנשא סיני הכי טוב בעיניי, לגיל הזה ובכלל. אנחנו השתמשנו במקדם. גם טליה נראה לי נהדר אבל לא ניסיתי.

אשמח להיפגש עם מישהי שתעזור לי ללמוד את הקשירה האפריקאית האותנטית. ראינו את זה בפעולה באפריקה והתאהבנו. יש כאן מישהי כזו? אני בתל אביב.

אמא טריה, יש לי חברה שהתנדבה בבית יתומים באפריקה וראיתי מצילומים שלה שהנשים וגם היא, קושרות את התינוקות על הישבן. אני רוצה שהיא תלמד אותי ואז אשמח ללמד אותך

חשבתי על הדף הזה הרבה, ועלתה בי השאלה,מה זה אותנטי?
האם החברות שאנו מדברות עליהן באמת אותנטיות?
חיפשתי את ההגיון הביולוגי, מה אותנטי לגוף שלי, לפני המצאת המנשא הידיים ושאר איברים שימשו (ומשמשים אותנו) והגעתי למסקנה ש-
תינוק ממש קטן אפשר להחזיק על הידיים מקדימה מבחינת תווך התנועה והנוחות-בבטן לבטן \ עירסול, בשכיבה על האמה או על הכתף של אבא (הפרפר מאוד אוהבת).
נראה לי שתינוק שעוד לא מחזיק את עצמו אין סיכוי לשאת אותו באופן טבעי על הגב.
כשילדה מתחילה להחזיק ראש אפשר לשאת על הצד (על האגן, בעיקר של אמא) וקצת על שתי כתפיים עם תמיכה מאחורה. רק תינוק שכבר ממש יושב ויכול להאחז בעצמו באמת אפשר לשאת על הגב (כמו באבו-יויו).

מחדדת שוב שהכוונה שלי כאן היא לבחינה אבולוציונית ולא תרבותית, נטו גוף.

קראתי על שבט שהנשים בו מאריכות בכוונה שד אחד כך שהן יוכלו להעביר אותו אחורה (!).
נזכרתי שאמא שלי, שגדלה בדרום-אפריקה, סיפרה לי שעוזרות הבית השחורות תמיד נשאו את התינוקות שלהן על הגב, וכשהם רצו לינוק, הן היו מניפות את השד למאחורי הכתף... שנים חשבתי שזו סתם אגדה, אבל אחרי שקראתי כאן, אני תוהה שמא יש גרעין של אמת בסיפור.