נשוי אך חושב על אחרת

[אנונימי]

[spoiler=שלום]
[sub]ראו גם דיון שהתחיל בדף זה ועבר לדף משלו: [po]בעלי התאהב באחרת[/po][/sub]

[b]שלום[/b] (2010-04-01T02:57:41):
ברצוני לקבל יעוץ - אני נשוי כ-15 שנה + 3 . לאחרונה (מזה כ-4 חודשים) אני מוצא עצמי נמשך לאשה אחרת וחושב עליה רבות (ביום, בלילה, בבית, בעבודה, ביום חול וכן בסופי שבוע). ברצוני לציין שאני לא בקשר ולא היה לי כל קשר עימה בעבר.
במשך כל שנות נישואי לא נתקלתי במצב דומה, אני רוצה לציין שאני מאוד אוהב את אשתי והדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה.
מצב זה הוא בלתי נסבל מבחינתי, הוא פוגע בתפקודי כבעל (אני מאוד עצבני, לחוץ, יותר מרוכז בעצמי, לא מסוגל להעניק את החום ואהבה שהענקתי), כמו כן תפקודי כאב נפגע וכן תפקודי בעבודה.
בדרך כלל התנהגות כזו אינה אופיינית לי, אני אדם מאוד רגוע, בעל תומך, עוזר רבות.
איך עלי לטפל בבעיה זו?
איזה סוג טיפול?
האם עלי לשתף את אשתי?
האם כדי לקבל ייעוץ לפני שאחליט האם לשתף אותה?
האם זהו מצב אופייני להרבה גברים/נשים נשואים? אשמח לשמוע תגובות של מי שחבה מקרה דומה ויצא מימנו?

[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-04-01T04:42:11):
מה אתה רוצה?
אנחנו הרי בני אדם, ולכולנו יש מחשבות תשוקות מאוויים חלומות ופנטזיות.
מחשבות על אחרת, זה דבר אחד, מימוש זה דבר אחר.
אם זו רק פנטזיה, אז כמו כל פנטזיה, כשבני הזוג פתוחים זה לזה, אפשר ורצוי לספר.
אם אלה מחשבות על תשוקה לממש....
נראה לי שיש כאן דפים על בגידות ו"בגידות".
מה אתה רוצה?


[b]שלומית[/b] (2010-04-01T05:01:50):
אתה נשמע אדם מקסים . האם אתה באיזור המרכז ?
[u]אני רוצה לציין שאני מאוד אוהב את אשתי והדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה.[/u] אתה צודק . אם תשתף את אשתך היא עלולה להיפגע קשות . ולפעמים אין דרך חזרה.
הייתי במצב דומה . נפגשתי לכמה שיחות עם יועצת פילוסופית מדהימה . שמה נעמי גבע והיא עובדת בת"א .שמעתי שהיא התחילה לעבוד גם בטבעון.
היא מנתחת את החיים ברוח הפילוסופיה של היהדות . כך שהשיחה עם גבר יכולה להיות שונה מאשר השיחה עם אשה .


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-04-01T05:33:25):
חוויתי את הצד השני- צד האשה ה"נבגדת" ומה שיש לי להגיד בנדון הוא שזה פתח לנו פתח למצוא מה חסר לנו בקשר, לאן אפשר לצמוח. אמנם בהתחלה היתה פגיעה גדולה באמון, אף על פי שהכל היה בראש, אבל מאז הפגיעה שככה והזוגיות התחזקה והגיעה לגבהים חדשים. דרך אגב, הנסיון שלך להתמודד עם ממש מעורר הערכה.


[b][po]זרח הפרח[/po][/b] (2010-04-01T06:49:15):
אצלי זה קורה מדי פעם. פתאום אני פוגשת מישהו חדש, לא חייב להיות מישהו שיש לי קשר איתו, יכול להיות אפילו לקוח, מישהו שיש לי איתו קשר מינימלי, אבל היו גם מקרים של חבר חדש שנכנס לי לחיים והסתובבנו יחד.
פתאום אני מתלהבת ממישהו אחר, רוצה להיות איתו, חושבת עליו, קצת מאבדת עניין בבעלי.
כמעט אף פעם זה לא מגיע אפילו ללעשות עם זה משהו, ברור שזה נשאר בגבולות המחשבה.

באף אחד מהמקרים לא סיפרתי לבעלי על זה, אבל הוא יודע.
זאת אומרת, הוא מרגיש שאני לא ממש איתו, שאני מדברת פתאום הרבה על מישהו אחר (לא מסתירה את זה, כי באמת שאין לי שום מחשבות לקחת הלאה את הקשר).
הוא מכיר אותי ויודע שאני משתעממת בקלות, ולפעמים צריכה "להתלהב" ממשהו חדש.
עד היום זה נמשך תקופה (כמה חודשים), ופתאום ההתלהבות נגמרה, וזה עבר.


[b]רחל[/b] (2010-04-01T07:09:18):
השאלות שאתה צריך לשאול את עצמך הם
מה הדבר הכי חשוב לך? מה אתה רוצה שיקרה?
או להתרחק בהבחורה הזו כמו מאש, לעשות עבודה פנימית ולשכוח מקיומה (זה יקח זמן אך ככל שהזמן יעבור בלעדיה יהיה לך יותר קל לשכוח ממנה)ולשמור ולחזק את חשיבות הקשר עם אשתך
או להכנע לתשוקה הזו , לוותר על חיי הזוגיות התקינים עם אישתך, להתגרש, ולהתחיל מערכת יחסים עם הבחורה החדשה.
אפשר לעשות את ה"טיפול" כאן, מניסיון מאוד עוזר...
אז קודם כל תכתוב מה אתה מעדיף מבין השניים.
קח בחשבון שלדעתי אלו שתי האופציות היחידות שיש לך. לפי אמונתי, אין מצב לבגידות וכאלה..אתה לא רוצה חיים כאלה.
אולי יש אפשרות לדבר עם שתיהן על אפשרות ששתיהן תהיה שלך... אך סיכוי נדיר שהן תסכים...


[b]רכה[/b] (2010-04-01T13:15:58):
שלום איש ,

יש לי שאלה .. האם מושא מחשבותיך מודעת לכך ?
האם המשיכה היא הדדית ?
כי , אם לא . אז זה בגדר פנטזיה ומן הסתם יעבור לא לא יעבור..כי צריך שניים לטנגו
אבל , אם אתה מרגיש שזה הולך לכיוון שאי אפשר להתאפק יותר מצד שניכם.. אז פה יכולה להיות בעיה וזה רק עניין של זמן.
את זה אני אומרת כי לי זה קרה . למרות שבלב ובראש כל-כך התנגדתי לזה . הייתי כמוך , לא מרוכזת. עצבנית . מחפשת אותו כשאני בחוץ . הכל היה נע סביב הבחור הזה.
ואז שיכנעתי את עצמי שאני חייבת את זה לעצמי . וכך היה.
בעלי לא ידע ולא יודע עד היום שזה קרה . ולא , לא קרה שום דבר נורא ליחסים ביננו . ואני כן יכולה להסתכל לו בעיניים.
אולי זאת אני . כפי שאפשר ללמוד יש אנשים שמורכבות כזאת גדולה על אופיים


[b][po]הקול הגברי[/po][/b] (2010-04-01T14:27:08):
שלום
אם אתה יכול לדבר עם אשתך על זה - אני חושב שכדאי לדבר.
גם אני נשוי לאישה שאני אוהב מאד ואני משתף אותה בכל מה שקורה לי ומה שאני חושב
המחשבות שלנו הן זכות וטהורות. קולות שבתודעה שלנו (שיפוט, אגו, עלבון ועוד...) הם ששופטים אותן
לשתף הכל זה אומר לשתף גם בדברים הפחות נעימים מבחינת הנורמות והשיפוט.

לסיכום:
אם אשתך היא אכן בת זוג טובה וחברה טובה אז היא תראה בכנות שלך ובלבטים שלך אות לאהבתך הרבה אליה. היא תעזור ותבין ועצם העובדה שתוכל לשתף כבר תקל עליך מאד.

מנג, אם אשתך תרשום את זה בפנקס השחור ותשמש בזה נגדך ביום הדין - תשתוק - אבל אם זה המקרה אז כדאי תבדוק באיזו זוגיות אתה חי (ואולי זו הסיבה).

בהצלחה



[b]האחרת[/b] (2010-04-01T19:39:22):
קיוויתי שגם אתה חושב עלי.
אין מצב שאזום משהו עם גבר נשוי, כי משפחה זה קדוש בעיני יותר מהכל. נכון- אתה מוצא חן בעיני מאד מאד, אתה בטח מרגיש את זה. קח את זה בתור מחמאה. לא רוצה להיות הרעה שתאשים בכשלון נישואיך. אני סומכת עליך שתעשה כל שביכולתך הרבה לאהוב את האשה שאתך. לפרק משפחה זה לא חוכמה. מי שנדפק מזה זו האשה והילדים-
ואתה, אהובי? שוב תבקש את החופש ממני כשתפגוש את הקשיים שלי? האם אוכל לסמוך על אהבתך? האם אני בוחרת בגבר חלש או חזק? הלוואי שיסתדר לכם. אתה מקסים ויכול ואוהב ומבין מה צריך לעשות עכשיו, וזה לא איתי, זה איתך.


[b]שלום[/b] (2010-04-02T15:08:20):
תודה לכל המגיבים. כמו שציפיתי לכל אחד דעתו האישית שגיבש עלפי אופיו, ניסיונו, תחושותיו...
בשלב זה אני מאוד שמח לקרוא ולחשוב, כרגע איני בשל להחלטה האם לשתף את אישתי ומתי (לפני/אחרי/במהלך טיפול). אני סבור שבשלב מסוים אשתף אותה על מנת לצאת מהתקופה הקשה הזו עם כמה תובנות שישפרו את הקשר שלנו.
אך כרגע לקחתי פסק זמן לחשוב ולנסות לצאת מהפנטזיה בה אני נמצא - לכל השואלים הכל בגדר פניטזיה, אני לא פניתי לאשה שעליה אני חושב עלמנת לברר את תחושותיה, אין ביני לבינה שום אינטרקציה, כך שאני מאמין שהיא כלל לא בכיוון. איני מתכוון לברר זאת, רק רוצה להפסיק לחשוב עליה באופן כזה שישבש את שיגרת חיי.

למגיב: "המחשבות שלנו הן זכות וטהורות. קולות שבתודעה שלנו (שיפוט, אגו, עלבון ועוד...) הם ששופטים אותן לשתף הכל זה אומר לשתף גם בדברים הפחות נעימים מבחינת הנורמות והשיפוט."
[list]
[*] ומה אם בצד שמנגד עומדת אישה רגישה ואוהבת אשר עלולה לקחת זאת קשה מאוד, הרי היא רגילה לבן זוג אשר הוא אך ורק שלה. אני חושב שעלמנת לפתוח את הנושא לשיחה בינינו, אני זקוק לעזרה/תמיכה/עוד כלים ממישהו שמבין , אני מעונין לעשות זאת בהדרגה, ברגישות ובתזמון הנכון.
[/list]


[b]סאלוש[/b] (2010-04-02T15:30:27):
[u]איזה סוג טיפול?[/u]

איזה סוג טיפול?... טיפול שמכבד אותך כפי שאתה. לא מישהו שמנסה לכוון אותך לכוון מסוים. טיפול שילמד אותך להקשיב לעצמך. ללמוד ולהתחבר ולהבין, מה קורה איתך. מה אתה רוצה, מה חסר לך, מה אתה מעוניין ליצור בחייך הזוגיים והאישיים. יש מטפלים שיש להם אג'נדה (כמו שפרויד היה...). ויש מטפלים שאין להם, הם נטו איתך. יד ביד - אבל בכוון שלך.

יש גם סוגים של עבודה שהם לא טיפול. סוגים שיותר מלמדים אותך לכוון את עצמך.

האם לשתף את אשתך?

מזה שאתה שואל, כנראה שכרגע זה עוד לא הזמן המדויק. יש פה הרבה דברים לא ברורים לך. למשל דוגמא משלי, אם אני כועסת על בן זוגי, אני משתדלת לא לרוץ אליו בכעס ולפרוק עליו הכל. אני מעדיפה קודם לעשות עבודה (השיטה שאני אוהבת היא "התמקדות") עם הפרטנרים שלי, ואז אני מבררת את העניין - שהוא שלי, ובן זוגי רק היה הטריגר. ואז אחרי זה לפעמים אני משוחחת איתו על זה. אני לא מצפה שהוא יפתור לי את בעיית הכעס.

אפשר לשוחח - אבל תלוי במה המטרה. היא לא יכולה להיות המטפלת שלך או מי שיתמוך בך, כי זה יהיה מאוד כואב עבורה. למעשה אולי אתה תצטרך לתמוך בה - כשתוכל.


[b][po]הקול הגברי[/po][/b] (2010-04-02T15:31:05):
שלום.
אני עברתי דבר דומה. הרי בסך הכל כולנו בני אדם ואנו חווים בכל רגע המון דברים.
הגברת המודעות גורמת לכך שאנו חשים הרבה יותר דברים ובעוצמה הולכת וגודלת.
אני השתמשתי בזה כדי לחזק את הקשר של אשתי, החברה שלי

את מה שקרה לך אפשר לתעל לחיזוק הקשר שלך עם אשתך ואפשר לגרום לו ללכת לכיוון השני

דוגמה לכך היא האנרגיה המינית. מטבע היותנו בני אדם יש בנו אנרגיה מינית.
עכשיו, עם יש קשר טוב, פתוח, ואוהב האנרגיה מינית מסייעת להתקרב.
אם מכניסים את התיסכולים והמחלוקות לקשר האינטימי [b]אותה אנרגיה מינית[/b] ממש יוצרת ריחוק.

כמו בכל דבר ההחלטה היא שלנו. מה שקרה לך קרה.
עכשיו תנצל את השיעור הזה כדי לשפר את עצמך ונראה לי שאתה בדרך
בהצלחה


[b]משהי[/b] (2010-04-02T18:54:52):
שלום אתה נשמע לי אחלה בן אדם, המחויבות שלך אל אשתך והקשר בינכם, פשוט מקסים.
אני סקרנית ותסלח לי , אתה לא חייב לענות, האשה האחרת, אתה מספר שאין בינכם שום קשר,
אז מה בה משך אותך? מה בפנטזיה ? מה זה גורם לך להרגיש לגבי עצמך? מה זה מעורר בך?
וחוץ מזה אולי התשובות לשאלות האלה יעזרו לך להבין כמה דברים.
תודה לך על השיתוף, יש בך הרבה כנות שגורמת לי לחשוב על הדברים בצורה חדשה.


[b][po]אהבת עולם[/po][/b] (2010-04-03T02:19:49):
יש דף עם שם דומה: [po]נשוי ומאוהב באחרת[/po]


[b][po]אביטל צ[/po][/b] (2010-04-03T08:16:08):
לפעמים ההתאהבות במישהו (או משהו) מחוץ לנישואים, מהווים סוג של בריחה או מסווה לדברים שחסרים או מפריעים לנו בקשר.
ולפעמים זו הדרך של הראש שלנו להכניס עניין ואקשן לחיי השגרה.
תחשוב האם משהו מהדברים האלה רלוונטי לגבייך.


[b]שלום[/b] (2010-04-10T18:19:01):
שלום, שוב אני, שבוע מאז שהגבתי לאחרונה. ברצוני לציין שכחודש אני עסוק במחשבות על הזוגיות והסיבות למשבר בו אני נמצא. עסקתי הרבה בחשיבה, קריאה, אירגון מחשבותיי, ברור לי שהפנטזיה שאני חי בה כרגע הינה תולדה של חסרים במערכת הזוגית.
זה זמן רב שאני מודע לצורך לשפר את הזוגיות, אני וזוגתי דנו בנושא. אך ברצוני לומר שבמהלך הימים האחרונים, בזמן העיסוק המסיבי בנושא, אני מרגיש שהרבה מאוד מהווים, צרכים, ... שאני ויתרתי עליהם והדחקתי, צצו ועלו. אני מדבר על התחום האינטימי, שיתוף, חום שמאוד חסר לי, דברים ביחסיים המיניים בינינו, שיתוף פעולה טוב יותר, איכפתיות הדדית...
אני מרגיש שחלק מדברים אלו, לא רק שחסרים לי, אלא אני רוצה אותם מאוד , אני צריך אותם.
האמת שהפערים בין הרצוי למצוי מאוד גדולים.
איך מגשרים על פערים אלו ? לאחר כל כך הרבה שנים בהם ויתרתי המון, הסתרתי רצונות וצרכים שזוגתי לא הרגישה נוח איתם, והכול על מנת שיהיה לה טוב.
עכשיו אני שואל מה איתי? מה לגבי צרכי ? אני רוצה/צריך יותר!


[b]נינה[/b] (2010-04-11T21:33:21):
שלום,
נשמע שהכל בסדר בזוגיות שלך חוץ מ..... שלא טוב לך,
כי, כן, צריך בזוגיות, מתוך אהבה, להקריב, לוותר ולהיות בנתינה, כדי לשמר ולטפח את הקשר הזוגי,
אך אם אתה מרגיש שזה "על חשבונך" ושזה לא עושה לך טוב, אפילו מרגיש פראייר, ז
זה בעיה,זה לא אמור לקרות, כי זה אמור לשמח, גבר צריך לעבוד, לפרנס, ולהשקיע במילוי צרכיה של אישתו,
השאלה, האם המחסור שאתה חש תלוי [b]רק[/b] במשהו שאישתך לא נותנת לך?
האם אתה מאמין שיגיע רגע שהיא תמלא את החוסר הזה?
האם אתה יכול לחשוב על דרך אחרת למלא את החוסר הזה? (לא מאהבת!! אלא אולי הערכה מצד חברים, או הצלחה בעבודה, או משהו שאתה יכול ליצור בעצמך שימלא אותך, שתאהב את עצמך, שתהיה מסופק מעצמך.
יכול להיות שהתחתנת צעיר, ואתה עדיין מחזיק באיזושהיא פנטזיה על "איך זוגיות צריכה להיות"?
ועוד לא הגעת להשלמה ש"זה מה יש" ולא תוכל לשנות את אישתך, תוכל רק לשנות משהו בעצמך, למצוא את הדרך להעניק לעצמך ללא ציפיה מאשתך לעשות זאת..
לדעתי זה הכיוון הראשוני של השינוי, שינוי של תפיסה, שינוי של ציפיה מאחר. אלא - לקחת את הצרכים שלך בידיים , להעניק לעצמך מה שאתה יכול, גם אם זה על חשבון אשתך,


[b][po]הקול הגברי[/po][/b] (2010-04-12T00:38:20):
שלום
על כך אמרו חז"ל אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מי אני ואם לא עכשיו אימתי.

דבר ראשון שאתה צריך לפתור עם עצמך זה להתגבר על [b]הפחד[/b]. אתה אמנם אוהב את אשתך, רוצה להתאים את עצמך אליה אבל בדרך לשם אתה מבטל את עצמך.
אתה רוצה משפחה, את רוצה לחיות עם הילדים שלך באותו בית והפחד שזה לא יקרה אולי גורם לך לבטל בעצמך את עצמך.
לכן, אתה חונק את הצורך שלך בחום באהבה באינטימיות כביכול כדי לרצות את אשתך.
לכן, השלב הראשון הוא שתודה לעצמך בכך שמגיע לך מה שאתה צריך. זו לא בושה לבקש אינטימיות זו אפילו זכות גדולה.
תזכור שאתה לא צריך לבטל בעצמך את הרצונות שלך וכמובן שאשתך לא חייבת למלא את רצונותיך וכאן מגיעים לדבר השני.

הדבר השני הוא להגיד לה ביושר, באהבה, ובכנות מה אתה רוצה.
האם אתה אומר לה בדיוק, ביושר, באהבה ובלי כעס מה אתה רוצה?
הרי גם היא בוודאי רוצה קרבה, גם היא רוצה אהבה.
גם היא רוצה לאהוב ולהרגיש אהובה על ידי אבי ילדיה.
גם היא רוצה שמצאו דרך חזרה זה לליבו של זו
תעזור לה - תאיר לה את הדרך.
נשים חושבות שהן מכירות גברים אבל הן מכירות גברים בערך כמו שגברים חושבים שהם מכירים נשים.
תעוזר לה - כולם ירוויחו.


המחשבה שאפשר לפתור את הבעיה של תקשורת אמיתית שלך עם עצמך ושלך עם אשתך על ידי הכנסת אשה אחרת (שאולי אפילו לא מעוניינת בכך) לא יצלח
אתה רק תעמיס על עצמך עוד ועוד רגשות שליליים, רגשי אשם ותרגיש בסופו של דבר רע יותר - ממש כאילו לקחת הלוואה לסגור אוברדרפט אבל שכחת שגם אותה צריך להחזיר
הכיוון הזה רק יפגע בסיכוי שלך להשיב את היחסים עם אשתך למסלול הנכון.

לך בדרך הישר.. עם עצמך... עם בת זוגך

לא קלה היא הדרך אבל אחרות קשות ממנה

בהצלחה


[b][po]סאלי תדמור[/po][/b] (2010-04-12T11:29:06):
מרגש ומעורר השראה לקרוא אתכם, שלום, הקול הגברי וכולם.

הקול הגברי, ניסחת יפה כל כך. ושלום - ניסחת ברור כל כך :-)

אולי בגלל שלא הרבה גברים סביבי מתבטאים בצורה כזו, מרגש אותי לקרוא אתכם כותבים בכזו כנות ובהירות, על מה שאתם רוצים, ועל מה שאפשר להביא לקשר. אם אתה רוצה להשאר בעולם המילה הכתובה, אז אני יכולה להמליץ לך על ספר נפלא בשם [url=http://www.amazon.com/Habits-Highly-Effective-People/dp/0671708635]שבעה הרגלים של אנשים אפקטיביים[/url] שאני קוראת עכשיו (אולי השם בעברית טיפה שונה - אני קוראת באנגלית, והשפה שלו ממש חויה, שווה השקעה). אף על פי שהוא נשמע כמו ספר ניהול, והוא אכן קצת ספר ניהול, הוא בעיקר ספר שמעורר חשיבה מעמיקה מאוד על כל הערכים שלנו בחיים. אני לומדת שם מפסקה לפסקה. נפלא.

עם זאת, אני מאמינה - וזו בגדר אמונה כי אי אפשר להוכיח את זה - שכמו שהגוף שלנו, כולנו, צריך אוכל בריא וספורט, על בסיס קבוע, ואולי גם סקס, כך אנחנו צריכים גם תמיכה רגשית על בסיס קבוע. אם הגעת לכך [po]ש ויתרתי[/po] המון, הסתרתי רצונות וצרכים שזוגתי לא הרגישה נוח איתם_, אז אני מרשה לעצמי להניח שמשהו בתמיכה שלך לוקה בחסר. אני רואה את זה על העציץ מיזונה (עלים כאלה ששמים בסלט) שלי. אם אני לא משקה יומיים, כל העלים נופלים כלפי מטה. אני משקה - הם כולם מזדקפים, חוזרים לחיים. מאוד מדגים כמה כולנו צריכים תמיכה.

מה שקורה בלי תמיכה, הוא שיש פער בין המחשבות שלנו, מה שאנחנו רוצים שיהיה, לבין הרגשות שלנו, שעוצרים אותנו מלהגשים את זה. אבל אם עובדים, אז דברים מתחילים להתפתח.

בהצלחה רבה @}


[b][po]חני בונה[/po][/b] (2010-04-12T12:23:30):
[u]עכשיו אני שואל מה איתי? מה לגבי צרכי ? אני רוצה/צריך יותר![/u]
שלום יקר,
לפעמים אני שמים את עצמנו בצד ולא מספיק מודעים לכך ולמחיר שאנו משלמים על כך.
הצעד הראשון שנדרש לעשות הוא לדבר על זה בדיוק.
לדבר במסגרת זוגית על מה שעכשיו ראית ולא שמת לב אליו מספיק עד עתה. ולא לרצות עדיין שום שינוי אחר אלא השינוי שבהקשבה.
לא להפוך את השיחה לרשימה של רצונות שחשוב להגשים בבחינת הפיכת הרצוי למצוי אלא שיתוף והקשבה.
תודה ואהבה.


[b][po]הילה ב[/po][/b] (2010-04-12T12:54:39):
אני חושבת שזה יכול להיות קשור לגלגול אחר...
אולי באיזה גלגול הייתם נאהבים או בקרבה חזקה (אחים, הורה וילד) ובעצם זה הנשמות שמבקשות להיות ביחד שוב... ואתה מתרגם את זה למה שהכי קל (משיכה).

שאלות להבהרה עצמית:
מה בה מושך אותך?
הפנטזיה היא על מין בלבד? או שהכמיהה היא להיות עמה?

סתם נראה לי שכשיש סדר בראש זה יכול לעזור לרגש.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-04-12T12:58:32):
[u]הקול הגברי, ניסחת יפה כל כך. ושלום - ניסחת ברור כל כך.[/u]


[b][po]צפריר שפרון[/po][/b] (2010-04-12T13:23:39):
הקשב.
הקשב לעצמך, הקשב לאהובתך. הקשב למתרחש.
פקח אוזניים לטון הדיבור.
על פני לוותר על צרכיך ומאוויך, זהה את שלה.
אין שוני באמת.

התבונן.
התבונן כיצד כל מה שאתה מלין עליו - בידיך.
כיצד אתה עצמך בולם, מונע.
לא מספק אהבה שמעוניין לקבל.

אמור.
מילים טובות.

דבר.
בגובה העיניים. כחבר אל חברתו.
דבר איתה, דבר עם עצמך. דבר.
דבר בקול. דבר בראש. דבר.

אהוב.
הרעף אהבה.

[hr]

תודות.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-04-12T13:36:18):
[u][po]צפריר שפרון[/po][/u]
אני אוהבת אותך


[b]אלמוניה[/b] (2010-04-12T22:05:01):
_[po]צפריר שפרון[/po]
אני אוהבת אותך_

את נשואה?

(סורי, לא יכולתי להתאפק)


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-04-13T14:17:19):
לא נשואה, אבל אל תבהלי לא "התחלתי" איתו,
סתם היה לי פרץ של אהבה אלמונית אחרי קריאת דבריו.


[b][po]האישה של[/po][/b] (2010-04-21T01:22:28):
שלום,
עקבתי אחרי הדף הזה בעניין רב.
אני אישה של גבר שמצא את עצמו במצב זהה לשלך.
בעלי התאהב באחרת ומכיוון שאוהב אותי מאד ומכבד ומעריך אותי הוא שיתף אותי ברגשותיו לאחר כחודשיים שבהם לא יכל להפסיק לחשוב עליה.
המצב לא קל, לשנינו...
מסקרן אותי לשמוע איך אתה עובר את זה וקצת יותר על מה שאתה עובר.
אשמח גם לפרט לגבי איך הדבר משפיע והשפיע עלי אם זה מעניין אותך.
לא חשבתי מעולם שנמצא את עצמינו במצב הזה אבל נראה שזה שכיח יותר ממה שחשבתי רק שלרב בני הזוג שמרגישים את המשיכה העזה למישהו/י אחר/ת פשוט לא מודים בכך ו- או שמתעלמים ממה שעובר עליהם או שבוגדים בבני זוגם...

אם אתה עוד כאן אשמח לשמוע מה קורה כיום.


[b]המשך הדיון עם [po]האישה של[/po] עבר לדף משלה [po]בעלי התאהב באחרת[/po][/b]

[b][po]עירית לוי[/po][/b] (2010-04-21T11:11:16):
שלום לך [b]שלום,[/b]
אני אתייחס ספציפית אל מה שכתבת אצלי:

_אני מודע לכך שמצב הזוגיות דורש טיפול, אך אני חש שקודם עלי לטפל בעצמי. חוסר היכולת שלי לשתף את זוגתי (פחד מביקורת, פחד מפגיעה גם בושה), חוסר היכולת להביע את צרכי בזוגיות (בעבר ניסיתי אך אף פעם לא התעמתתי או עמדתי על שלי, תמיד הדחתי על מנת לא לפגוע בזוגתי? איך היום אחרי כל כך הרבה שנים אני יעלה זאת שוב?).
תמיד אני פחות חשוב, תמיד אני וצרכי יכולים לחכות, תמיד אני בחששות איך התנהגותי תשפיע על אישתי,... כמובן שהסוגיות שאני מעלה הינן זוגיות, אך אני חש שיש משהו במבנה אישיותי שחוסם אותי, שאני צריך להשתחרר ממנו.
כמובן שמבנה זה של אישיותי איננו משפיע אך ורק על החיים בבית , אלא גם חוסם אותי במקום עבודתי וכן בתחום החברתי.
[b]אני עדין מתלבט לגבי הטיפול שאני זקוק לו, אך אני חייב קודם כל לפתור את הבעיה הבוערת מבחינתי כרגע (האישה האחרת, איך אני שוכח ממנה וחוזר לתיפקוד רגיל) לפני שאתחיל.[/b]_

אתה אומר [b]שלפני[/b] שאתה מתפנה לטפל בשחרור הדפוסים המגבילים שלך, אתה מעוניין קודם כל לפתור את הבעיה הבוערת והיא להפסיק לחשוב על האישה האחרת.

העניין הוא שבעיני, [b]שני הדברים – שחרור הדפוסים ועצירת העיסוק האובססיבי בה – כרוכים זה בזה.[/b]
לא נראה לי שזה משהו שיהיה לך קל להפריד, או שבכלל כדאי לך להפריד בינהם. יהיה לך הרבה יותר קל, וגם יותר אפקטיבי להתייחס אל שני הדברים יחד.

הסיבה לכך היא שהבריחה אל העיסוק בה – היא בריחה מלהישיר מבט אל עצמך, אל כל מה שמפחיד אותך, בתוכך, ושמשתקף היום בזוגיות שלך.
זה סוג של מנגנון שעוזר לך להסיח את הדעת.
זו הסחת דעת מאוד מאוד נעימה לעומת מה שאתה עלול לפגוש אם תפסיק לברוח ותתחיל לעמוד על שלך.

ולכן העיסוק המחשבתי באישה האחרת הוא כל כך חזק ונחווה מבחינתך כבלתי נשלט.
הוא כאילו מגונן עליך מלפעול, מלהגיד "די", אני מרים את הראש ומפסיק את הדיכוי העצמי שאיפשרתי עד היום.

דיכוי שהוא קודם כל שלך את עצמך,
והוא בא לידי ביטוי בכל מערכת יחסים שאתה נמצא בה: עם בת הזוג שלך כמובן, עם חברים ועם האנשים עימם אתה עובד.

ונניח ובאמת תוציא את עצמך מהזוגיות הנוכחית ותיצור לך מערכת יחסים חדשה, למשל עם מושא מחשבותיך.
לדעתי סביר מאוד להניח שגם שם, במוקדם או במאוחר, אתה תביא לידי ביטוי את הנטייה לדכא את עצמך, לרַצות ו"להוריד את הראש".

ישנה איזושהי [b]אשליה[/b] שאיתה זה יהיה אחרת, שאיתה תוכל לבוא לביטוי עצמי מלא.

גם עצם הפניית המבט החוצה הוא סוג של מרד, של הרמת הראש. אבל בעיני גם הוא סוג של תעתוע עצמי.
[b]כי אין כאן התמודדות אמיתית עם האדם.[/b]
[b]הרגע שבו אתה נדרש לבחור אם להנמיך את עצמך או להרים את הראש ולבט את עצמך מול האישה ההיא לא מתממש לעולם.[/b] כי זו פנטזיה לא ממומשת.

[b]וזה מקום מאוד מפתה להיות בו, ושמאוד ממכר להישאר בו.[/b]
מצד אחד היחסים לא מתממשים, ואז גם [b]הדיכוי לא מתממש.[/b] וזה נעים וחדש ומשחרר. כביכול.
ומצד שני בגלל שהיחסים לא מתממשים אתה לא מגיע לרגע שבו אתה נדרש לעמוד על שלך ולבטא את עצמך. [b]גם הביטוי העצמי בעצם לא מתממש.[/b] כי זה רגע שעבורך הוא מאוד מאוד מפחיד. באופן טבעי ומובן ואוטומטי לגמרי אתה נמנע ממה שהכי מפחיד אותך.

וכך אתה כבול בין אשליה של "אני לא מדוכא", ובין הפחד שעלול להופיע ברגע שבאמת תתחיל לבטא את עצמך.
האם אתה יכול לראות כמה זה ממכר?
כמה זה נעים, וכמה קשה לצאת ממקום כזה?

כל מנגנוני ההגנה שלך חוגגים, כי זה מקום מאוד מוגן מבחינתם עבורך, והם עושים הרבה כדי שתישאר שם.

כדי להתחיל להוציא את האישה האחרת מתוך המערכת הפנימית שלך, ולחזור לתפקוד רגיל כמו שאתה קורא לזה,
אתה לא יכול להפעיל כוח ושרירים נגד עצמך.
ניסית וראית שזה לא עובד.

מה שכן יוכל לעבוד כאן בעיני -
זו הסכמה פנימית כנה לפגוש את מה שנדרש על מנת לצאת מהמלכוד הזה.

קודם כל [b]לראות[/b] את המלכוד בצורה ברורה ובהירה,
ואחר כך [b]להסכים[/b] למצוא בתוכך את החוסן הפנימי לפגוש עם מה שנדרש ממך לפגוש בתוכך. שזה בעיני בעיקר הפחד של מה יקרה אם תעז לבטא את עצמך ביטוי מלא מלו העולם.

האם אתה יכול לראות מדוע אמרתי ששני הדברים – שחרור הדפוסים ועצירת האובססיה – כרוכים זה בזה?

תבדוק אם אתה מתחבר לזה.
אם תרצה להמשיך בקו הזה אני כאן.
:-)


[b][po]האישה של[/po][/b] (2010-04-21T12:12:55):
שלום עירית, אני שמחה מאד שהגעת לכאן, חיכיתי לדברייך.
אני אמנם אנונימית בדף הזה אבל בדרך כלל כותבת בשמי המלא כאן ואנחנו מתכתבות בדפים אחרים.
בנושא הזה שהוא דווקא הכי רלוונטיי לחיי כרגע אני לא יכולה לכתוב עליו כאן (שונאת לכתוב בעילום שם) לכן שמחה שהדף הזה נפתח ושנתת לו את תגובתך.
תודה


[b]פילי[/b] (2010-04-21T12:35:46):
[u]אני רוצה לציין שאני מאוד אוהב את אשתי והדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בה.[/u]
נדמה לי שיותר מכל וקודם כל תפגע בעצמך


[b]שלום[/b] (2010-04-21T23:57:28):
ברצוני לציין שבשבוע שחלף שיתפתי את אישתי במחשבותי לגבי האשה האחרת (מעט פרטים בהמשך).

[b]עירית תודה רבה לך על ההשקעה והרצון לעזור.[/b]

הניתוח אותו את מציגה (שני הדברים – שחרור הדפוסים ועצירת העיסוק האובססיבי בה – כרוכים זה בזה) נשמע מאוד הגיוני.
[b]שאלה:[/b] כיוון ומדובר בזוגיות בה יש שני צדדים, צריך לבחון איך השינוי בדפוסים ישפיע על הזוגיות. אם לאחר שאני ישנה דפוסים ישנים ואלמד לבטא את עצמי אמצא שמצב הזוגיות נותר כפי שהיה או יורע?
האם לא נדרשת כאן עבודה זוגית?
אשמח לשמוע את דעתך.
אני אכן מסכים ששינוי בדפוסי ההתנהגות שלי אכן נדרשים עלמנת לעזור לי להתקדם/להתפתח בזוגיות/בעבודה/בתחום החברתי/...

אשמח אם תוכלי לפרט מעט במה תהליך כזה כרוך? מהו התוואי?
כמובן שאצטרך כיוון איך להתחיל.

[b]האשה של[/b]
כמו שתיארתי אני עובר תקופה קשה, אני מתקשה בתיפקוד היום יומי, בבית/עבודה.
אני עובר תהליך עם עצמי, בו אני בוחן את הקשר, את התפקוד שלי ושל זוגתי באספקטים שונים, אני מנסה להבין מה חסר, מה דרוש שיפור.
בתקופה זו אני משתף יותר את זוגתי, היא מודעת לכך שאני בתקופה קשה (הן משיחות והן מהתנהגותי) ואף שיתפתי אותה במחשבותי לגבי האשה האחרת (לפני כמה ימים).
אני מודע לכך שזו הרגשה מאוד לא נעימה שבן זוגך חושב על מישהי אחרת, אך כפי שאמרה לי אישתי, היא אכן מבינה איך הגענו למצב הזה.
האוירה מעט מתוחה מאז אותה שיחה, אך בהחלט אני מרגיש הקלה ששיתפתי ואנו יכולים לדבר על זה.
בניגוד לתקופה רגילה בה נדחקות הבעיות, אנו מדברים על המשבר ומתכוננים להתחיל יעוץ זוגי.

תודה לכולם על ההתענינות, השיתוף והעצות.


[b][po]סאלי תדמור[/po][/b] (2010-04-22T00:11:31):
[u]אם לאחר שאני ישנה דפוסים ישנים ואלמד לבטא את עצמי אמצא שמצב הזוגיות נותר כפי שהיה או יורע?[/u]

מרשה לעצמי לענות אפילו ששאלת את עירית.

מנסיון רב שנים: זוגיות מושפעת מכל עבודה שאחד הצדדים עושה. כמובן שנעים ויעיל ומהיר יותר לעשות עבודה מקבילה של שני הצדדים, אבל הזוגיות מושפעת מהעבודה גם אם היא חד צדדית. למה שהמצב יורע? אולי בהתחלה, אבל אם אתה עושה עבודה אמיתית עם עצמך (אני מניחה שזה יהיה בליווי), התקשורת ביניכם אמורה להשתפר מאוד.

במה התהליך כרוך? קודם כל לבחור מסלול ושיטה. אני יודעת שחגית ספנסר מתחילה ממש בקרוב קורס התמקדות לזוגות. קבוצה של עד 4 זוגות, שלומדים את הטכניקה, עובדים ומתפתחים עם השיטה (זה 12 מפגשים), וגם לומדים צורת תקשורת נהדרת שנגזרת מהשיטה. אני מאוד אוהבת "התמקדות" שלדעתי עוזרת להגיע לשורשים עמוקים שלנו, ועוזרת לנו להמנע מלהכנס לכל מיני מחשבות מעגליות שיכולות לגזול הרבה זמן.


[b]נינה[/b] (2010-04-22T11:42:02):
[u]אם לאחר שאני ישנה דפוסים ישנים ואלמד לבטא את עצמי אמצא שמצב הזוגיות נותר כפי שהיה או יורע?[/u]
אתה חושש שאם יהיה לך טוב, ותלמד לבד איך לעשות זאת, תהיה אגואיסט?
בכל מקרה אם תצליח ב"ה זה יהיה משהו שאשתך תצטרך להתמודד איתו, יכול להיות שדווקא נוח לה במצב הזה, אך יותר הגיוני שכשלבן אדם יותר טוב הוא מקרין את זה לסביבתו ונעים להיות בחברתו ומי שרע לו אז לא נעים להיות בחברתו.


[b]נינה[/b] (2010-04-22T11:45:49):

יש עוד אופציה שעולה לי מהשאלה שלך- אולי אתה חושש שאם תהיה אמיתי איתה זה יוביל לפרדה? (ח"ו)


[b][po]עירית לוי[/po][/b] (2010-04-22T20:35:56):
[b]שלום,[/b]

_שאלה: כיוון ומדובר בזוגיות בה יש שני צדדים, צריך לבחון איך השינוי בדפוסים ישפיע על הזוגיות. אם לאחר שאני ישנה דפוסים ישנים ואלמד לבטא את עצמי אמצא שמצב הזוגיות נותר כפי שהיה או יורע?
האם לא נדרשת כאן עבודה זוגית?
אשמח לשמוע את דעתך.
אני אכן מסכים ששינוי בדפוסי ההתנהגות שלי אכן נדרשים עלמנת לעזור לי להתקדם/להתפתח בזוגיות/בעבודה/בתחום החברתי/..._
אני מצטרפת אל מה ש [b]סאלי[/b] כתבה,
ומוסיפה משלי:

ניתן לעשות גם עבודה זוגית וגם פרטנית. ושתיהן יכולות להיות מאוד יעילות עבור הזוגיות.

הכל תלוי בעיני במידת המוכנות ובמידת הרצון הכנה של [b]שני[/b] בני הזוג לעשות עבודה. לא תמיד לשני בני הזוג יש רצון, מוטיבציה ומשאבים פנימיים בדיוק באותו פרק זמן (דבר מאוד מאוד טבעי ולגיטימי :-)), ובמקרה כזה גם עבודה של אחד מבני הזוג יכולה לעשות נפלאות.

כדי שעבודה פנימית תהיה יעילה נדרשת לה בשלות ורצון פנימיים אמיתיים ליצור שינוי. דרייב פנימי.
כאשר אחד מבני הזוג מצטרף לתהליך רק כדי לרַצות את האחר, או מתוך פחד שמא האחר יעזוב, זה לא תמיד יעיל. לפעמים הדרייב מתעורר תוך כדי ולפעמים לא.

בנוסף, אני אישית מאמינה שגם כאשר עושים תהליך זוגי משותף, כדאי וחשוב לשלב בתוכו עבודה אישית. באופן מעשי זה אומר תהליך שמשלב מפגשים פרטניים של כל אחד מבני הזוג עם מפגשים משותפים מדי פעם. זה לתפיסתי האישית. יש כל מיני גישות.

[b]העבודה שאתה התעוררת לגלות שאתה מעוניין לעשות, דורשת בראש ובראשונה – אותך. כלומר את המוכנות שלך להעז ולבטא את עצמך.[/b]
זה משהו שאמנם תהליך משותף יוכל לתמוך בו, אבל קח בחשבון שאף אחד לא באמת באמת יוכל לסלול עבורך את הדרך.
למשל, את הפחד שלך לעמוד על שלך מול העולם, אישתך, עם כל הרצון הטוב ועם כל אהבתה אליך, לא תוכל לרכך או לעמעם. זה פחד פנימי שלך שאתה ורק אתה תצטרך להסתכל לו בעיניים.

בעיני, אחד היתרונות של עבודה פרטנית-דווקא הוא שאין על מי "להפיל" את העבודה, או את האחריות לשינוי.
לפעמים דווקא עבודה משותפת מהווה בהקשר הזה מלכוד, כי אצל רובנו קיימת נטייה אוטומטית מאוד מאוד מאוד חזקה ומובנת שבן הזוג יעשה [b]אצלו[/b] את השינוי המשמעותי שיביא להקלה [b]אצלנו.[/b]

"אם רק [b]הוא[/b] יבין. אם רק [b]הוא[/b] יעשה מאמץ. קטן. קטנטן!! מה הבעיה בשבילו?? אם רק [b]זה[/b] יקרה אני ארגיש אחרת. הכל יראה אחרת."
"אם היא תפסיק לִרדות בי אני אוכל לבטא את עצמי ולהגיד מה אני רוצה".
"אם הוא יגיד סוף סוף מה הוא רוצה אני לא אצטרך לקחת כל הזמן את העניינים לידיים ולהחליט".
מוכר? :-)

הרבה יותר נוח לצפות שההקלה תגיע כתוצאה משינוי שיקרה מחוצה לנו. משינוי שהאחר יואיל בטובו לעשות.
השינוי שהאחר "אמור" לעשות כדי שלנו יהיה נעים וקל בחיים - תמיד נראה לנו מנקודת מבטינו הרבה יותר קל לביצוע. ("מה כל כך קשה לה להפסיק לעשות X או Y ??").

כאמור, את השינוי שלך, רק אתה עצמך יכול לעשות. כך שבשורה התחתונה לא כל כך משנה באיזה מסגרת הוא יעשה.
.

לגבי שאלתך האם קיים סיכוי שמצב הזוגיות יתערער - זה סיכון שבהחלט קיים.
בדרך כלל תהליכים כאלה תומכים ומשפרים את הזוגיות. בדרך כלל.

אבל צריך לקחת בחשבון [b]שלפעמים[/b] (זה לא קורה הרבה אבל זה קורה) לא תמיד המערכת הזוגית או בן הזוג מסוגלים או בשלים להכיל את השינוי של מי שמולו, ולצמוח יד איתו אל המדרגה הבאה של שניהם.

תאר לך למשל שלפני חמש שנים אשתך היתה מתעוררת כתוצאה ממשבר כלשהו, מחליטה שהיא מפסיקה להוביל, שהיא מפסיקה להחליט במקומך (בהנחה שזו הדינאמיקה ביניכם. אני לא בטוחה שיש לי מספיק מידע כדי לדייק בדוגמא),
או מפסיקה לעשות כל דבר אחר שמזין או משתף פעולה עם הדפוס שלך,
ושאתה במקרה עדיין לא היית בשל להכיל את זה. נניח שלא היית בשל לבטא את הרצונות שלך ולעמוד על שלך.
אז יכול להיות שבסופו של דבר כן היית עובר תהליך, ובסופו של דבר מיישר איתה קו וצומח אל אבן הדרך אליה היא הגיעה,
אבל יכול להיות גם שלא.

זה לא מידע שאתה אמור להפחיד את עצמך איתו חו"ח :-), אך מכיוון ששאלת – זה משהו שכדאי לדעת.
.

_אשמח אם תוכלי לפרט מעט במה תהליך כזה כרוך? מהו התוואי?
כמובן שאצטרך כיוון איך להתחיל._
כמו שסאלי צינה כדאי לבחור שיטה שאתה מתחבר אליה. שמתאימה למבנה האישי שלך, ושבתחושה הפנימית שלך תקדם אותך. יש אינסוף דרכים ושיטות ולכל אחד מתאימה דרך מסויימת.
אם אתם מחליטים על תהליך זוגי חשוב שהוא ידבר אל שניכם כמובן.

אם אתה מעוניין להתחיל עם עצמך את הבירור הפנימי כאן בדף הזה (ותשאל את עצמך אם זה באמת נכון לך. היה קשוב לעצמך :-)),
אמור לי ואוכל להנחות אותך.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-05-10T09:18:21):
לאן נעלם [b]שלום[/b] פותח הדף ???


[b][po]אהבת עולם[/po][/b] (2010-05-14T18:46:26):
הדיון של [po]האישה של[/po] עבר לדף משלה: [po]בעלי התאהב באחרת[/po].
בהצלחה לך [po]האישה של[/po].

ו...[b]שלום[/b], אשמח אם תמשיך לכתוב כאן בדף.
נראה לי שיש אנשים שתוהים לאן נעלמת ורוצים להמשיך לקרוא וללוות אותך...

{@


[b][po]לא יודעת מה לעשות[/po][/b] (2010-05-14T19:32:29):
הבוס שלי מאוד מוצא חן בעיני. מאוד מאוד. אני מפנטזת עליו. בגלל זה אני לוקחת צעד אחורה בקושי אומרת שלום וכו' והוא לא מבין מה קורה ונעלב. לא נראה לי שהוא בעניין אבל אולי גם הוא מסווה. היו פעמים שחשבתי שהוא בעניין. אני נשואה עם בעל וילדים וגם הוא. ילדיו כבר די גדולים. הייתי מתה לחוות את זה איתו פעם אחת אבל אני לא רוצה לפגוע במשפחה שלי. חוץ מזה, אני רוצה לשמור על מקום העבודה שלי וזה עלול ליצור בעיות.


[b]נינה[/b] (2010-05-21T00:12:48):
((-))נשמע רע,
בהצלחה ,
שתבחרי בדרך הטובה


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2010-05-21T08:23:51):
[u]הבוס שלי מאוד מוצא חן בעיני. מאוד מאוד. אני מפנטזת עליו[/u]
דווקא הבוס?
תרחמי עליו. הוא עלול ללכת לכלא. חפשי מישהו אחר.


[b]שלום[/b] (2010-05-23T23:06:02):
שלום לכולם,
אני מצטער על כך שנעלמתי לזמן ממושך. ברצוני למסור עידכון לגבי המצב הנוכחי.
אשמח לתגובות/הצעות.

אני ואשתי כיום מתפקדים על תקן הורים, אך קיים נתק עמוק בזוגיות, אנו מתקשרים בקושי, הרבה מתח ועצבים.
למרות שאישתי לא משתפת , היא מאוד פגועה.
אנו התחלנו טיפול זוגי, שלבים ראשוניים.

ברצוני לציין שבשנים שלנו כזוג, אישתי לא אחת חוותה משברים, אותם היא דחקה, הסתירה עד להתפוצצות.
כמה נקודות שברצוני לציין:
[list=1]
[*] בכל משבר כזה הייתי שם לתמוך בה, להעניק אהבה וחום.
[/list]
תמיד הייתי כזה שאוהב להעניק לזוגתי (לא רק בתקופת משבר), למרות שקיבלתי פחות.
כיום במשבר הנוכחי אין ביכולתי להעניק, אני פשוט אינני מסוגל, מרגיש מרוקן, אין לי את היכולת, אין את האמפתיה שתמיד היתה.

[list=1]
[*] אישתי חשה כמה משברים בשנים האחרונות (לפחות 3 קשים ב- 4 שנים האחרונות).
[/list]
היא אמרה שרע לה בבית, היא לא רוצה לחזור הביתה מהעבודה, היא רוצה לברוח מהבית, להיות לבד.
דירבנתי אותה לטפל במשבר ולחקור מה הסיבות/סיבה, מה שורש הבעיה.
אך כל פעם טענה שאיננה יודעת וטיפול במידה ונעשה היה שיטחי.

[list=1]
[*] אישתי היא טיפוס אשר אוהב שמעניקים לו, היא פחות יודעת/אוהבת להעניק.
[/list]
לא אחת דיברתי איתה על נושאים אשר חשובים לי, אך לא זכיתי לשיתוף פעולה.

כיום כאשר אני במשבר כה קשה, אני קיוויתי שהיא תעמוד לצידי ותתמוך, אך היא הסתגרה בעצמה ושקעה ברחמים עצמיים.
היא רואה שאני מתפקד בקושי, לא כרגיל + לא אחת דיברתי איתה על הרגשתי, אך היא אינה שואלת/מתענינת, כששאלתי אותה מה פשר האדישות הזו כלפי? היא טענה שלא רוצה לברר פן תביך אותי בשאלות על האישה האחרת.


לסיכום: תקופה לא קלה, לא כיף, אני חש רצון לברוח, להיות לבד.

אודה לכם על תגובותיכם. אני אמשיך לעדכן.

תודה.


[b][po]האישה של[/po][/b] (2010-05-24T11:41:20):
שלום [b]שלום[/b],

[u]יום כאשר אני במשבר כה קשה, אני קיוויתי שהיא תעמוד לצידי ותתמוך, אך היא הסתגרה בעצמה ושקעה ברחמים עצמיים.[/u]
יש לי הרגשה שבעלי חש דומה לך.
הוא היה רוצה לקבל ממני יותר תמיכה ולי קשה להיות התומכת. מהמקום הפגוע והמובך והמתבייש שלי אני רוצה להסתגר רב הזמן.
כשאני במצבי הקשה, קשה לי לסבול שהוא רואה אותי ככה.
מיד אני מציירת לעצמי את הדמות של האישה האחרת בראשי שהיא כל כך חזקה ומשוחררת ומושלמת ולא כועסת או עצובה או מושפלת כמוני ואני לא רוצה לחשוף את עצמי ככה.

לשמחתי יש עליות וירידות ובימים האחרונים יש שיפור במצב רוחי כי אני עושה הכל בכדי להתרכז [b]בי[/b], בצרכים וברגשות שלי בראש ובראשונה ולא מחפשת פיתרונות כי אין.
בעיקר נמצאת בהתבוננות מתמדת. נותנת לרגשות לעבור דרכי - לא מתעסקת בהם יותר מידי ולא מדחיקה אותם.

_אישתי היא טיפוס אשר אוהב שמעניקים לו, היא פחות יודעת/אוהבת להעניק.
לא אחת דיברתי איתה על נושאים אשר חשובים לי, אך לא זכיתי לשיתוף פעולה._
מעניין איך אישתך היתה מתארת את עצמה.
מעניין האם היא מודעת לאיך אתה מרגיש בנושא הזה.
האם אתה דואג לבטא את עצמך כמו שהיית רוצה?
לדבר ולפתוח את הדברים כאשר אתה חש צורך?

בכל מקרה, מאד מעניין אותי הנושא כמובן , מעניין אותי לקרוא מה עובר [b]עליך[/b] ולשמוע את הדברים מהצד שלך ללא הביקורת והכעס שאני חשה למשל כלפי בעלי. (למרות שברור לי שאתם שני גברים נפרדים ושונים ואני לא ממש יכולה לעשות השלכות ובכל זאת אני חושבת שיש קווי דמיון בסיסיים).
אני עצמי גיליתי שאני לא מבינה את מה שעובר עליו [b]כלל וכלל[/b] וכל פעם שאני מבינה את הנקודה הזאת היא משחררת אותי לחזור ולשאול את עצמי מה עובר עלי ומה אני צריכה או רוצה באותו רגע.

[u]אנו התחלנו טיפול זוגי, שלבים ראשוניים.[/u]
איך זה מרגיש לכם?
כמובן רק אם בא לך לפרט...

ודבר אחרון אני חושבת שאין דרך לעקוף את הדברים האילו -
[u]תקופה לא קלה, לא כיף, אני חש רצון לברוח, להיות לבד.[/u]
צריך לעבור דרך כל זה. זה קשה וזה כואב וזה מעורר...


[b][po]האישה של[/po][/b] (2010-05-24T11:42:44):
אה ורציתי גם להוסיף שאולי יעניין אותך לקרוא קצת בדף שלי [po]בעלי התאהב באחרת[/po] שהוא נגזר מהדף הזה.
אולי זה יאיר קצת את עינייך ויפתח את ליבך. ואולי לא. אולי אתה לא מרגיש קשר בינינו.


[b][po]דברתיה קוממי[/po][/b] (2010-05-24T16:05:00):
[u]מעניין איך אישתך היתה מתארת את עצמה.[/u]
זה גם מאוד מעניין אותי.


[b]משי[/b] (2010-05-24T21:52:01):
[u]האם זהו מצב אופייני להרבה גברים/נשים נשואים? אשמח לשמוע תגובות של מי שחבה מקרה דומה ויצא מימנו?[/u]

שלום,
מצאתי את המשפט הזה בתחילת הדף.
ודבר ראשון, קבל חיבוק גדול. על השיתוף ועל הרצון לשנות ועל הקושי.

אני נשואה כבר הרבה שנים, עם ילדים ובית ומצאתי את עצמי לפני בערך 4 שנים מאוהבת מאד מאד באדם שגר לידי, גם הוא נשוי.
הוא לא יודע מזה וגם לא אף אחד אחר..כבר הרבה שנים שאני עסוקה, לעיתים יותר ולעיתים פחות, במחשבות, תהיות, כמיהות וכאבים סביב הרצון שלי להיות בקשר רומנטי עם אותו אדם.
אבל זה בלתי אפשרי. לגמרי. שום סיכוי שזה יקרה.
בהתחלה זה כאב לי מאד והטריף אותי לראות אותו ולדבר איתו כאילו הכל כרגיל כשבפנים אני רוצה רק להתנפל עליו..וכמובן שהייתי משווה הרבה בינו לבין בעלי...

עם הזמן גיליתי הרבה דברים. גיליתי שאני באמת אוהבת את בעלי ומעריכה אותו מאד ורוצה להמשיך להיות אישתו. גיליתי שאני גם אוהבת את אותו אדם אחר, בלתי מושג ושכנראה, אם היתה לי האפשרות, בחיים אחרים אולי, הייתי יכולה להיות לחיות כפוליאמורית. גיליתי שיש לי את הרצון והרעב והיכולת לאהוב כמה ולא רק אחד..
גיליתי גם שרחוק מהעין מקל על המצב ושאני יכולה כבר לאהוב אותו בלי שזה יכאב לי כל הזמן, שאני יכולה לרוב (בזמנים מסויימים של החודש זה עוד כואב..אבל פחות..) לחיות די בשלום עם העובדה שהאהבה הזו לא תמומש ושאני תמיד אהיה רק השכנה הנחמדה שלו.
גיליתי שיש לו חסרונות שאם היינו זוג בטח היו משגעים אותי וגיליתי שלמרות זה, אני עדיין מוכנה ורוצה לשכב איתו.
גיליתי גם שהאהבה הלא ממומשת הזו משרת איזה צורך פנימי שלי. יש בי איזה רצון להיות קצת כמהה וקצת מתגעגעת וחסרה..בגלל זה קשה לי לוותר על ההתאהבות - אהבה הזאת. זה לא רק קשור אליו. הוא "רק" האובייקט שאליו אני משליכה את הצרכים הנסתרים והעמוקים והלא מודעים האלה שלי. כנראה שאם זה לא היה הוא זה היה מישהו אחר..אני עוד צריכה להבין לעומק את העניין הזה..

בקיצור, רציתי לחבק אותך, להגיד לך שזה בהחלט קורה גם לאחרים ושאני מקווה שתמצא את הדרך שלך בתוך כל הסבך הרגשי הקשה הזה..
(())


[b][po]סאלי תדמור[/po][/b] (2010-05-25T01:50:10):
שלום לך שלום,

לא קל המצב.

רציתי לעודד אותך לעשות עבודה כלשהי (טיפול למשל או סוג אחר) בעצמך, בלבד, חוץ מהטיפול הזוגי.
יש לי תחושה שיש עליך הרבה עומס. והרבה דברים שדווקא לא קשורים לזוגיות בכלל. נשמע לי שלא תזיק עוד תמיכה, חוץ מהטיפול הזוגי שמחלק את הזמן לשניכם. ומן הסתם יש לו מגבלות של מסגרת משותפת.

אני מתלבטת אם לכתוב את זה. אבל השבוע גבר אמר לי: אל תהיי עדינה. תגידי וזהו. אני גבר, אנחנו יכולים לקבל ביקורת :-). אז אני אנסה:
[u]לא אחת דיברתי איתה על נושאים אשר חשובים לי, אך לא זכיתי לשיתוף פעולה.[/u]
יש פה עניין של אחריות, שיעזור לעבוד עליו. כל עוד אתה מרגיש ככה, ש[b]היא[/b] לא משתפת פעולה ולכן יש בעיות, אתה יודע בוודאות שאתה לא במקום של אחריות. זה מקום לא חזק, וקשה להתקדם ממנו. זה הרגל לא קל לשנות אותו, הרגל של חוסר אחריות. אבל אפשרי.
כתבתי קטע על [url=http://sites.google.com/site/sallytadmor/responsibility.]אחריות[/url] כשהראיתי את זה לאיש שעבורו כתבתי את זה (לא רציתי להטיח בפניו שהוא עומד בחוסר אחריות מוחלט), הוא אמר לי שהוא מכיר בול את הנושא. אשתו היא בדיוק כך :-)

גם בספר המעולה "7 הרגלים של אנשים אפקטיביים ביותר", סטיבן קובי מדבר על להיות proactive. זה להיפך מ - reactive. ריאקטיבי זה מי שמגיב למציאות. פרואקטיבי זה מי שיוצר את המציאות. אלו לא רק סיסמאות - עם עבודה אפשר לחזק את השרירים הפרואקטיביים.

בהצלחה @}


[b]שלום[/b] (2010-05-28T12:14:31):
שלום,
[b]האשה של[/b] - _אישתי היא טיפוס אשר אוהב שמעניקים לו, היא פחות יודעת/אוהבת להעניק. לא אחת דיברתי איתה על נושאים אשר חשובים לי, אך לא זכיתי לשיתוף פעולה.
מעניין איך אישתך היתה מתארת את עצמה. מעניין האם היא מודעת לאיך אתה מרגיש בנושא הזה. האם אתה דואג לבטא את עצמך כמו שהיית רוצה? לדבר ולפתוח את הדברים כאשר אתה חש צורך?_

אני ואשתי מדברים על נושאים אלו בפתיחות (בתקופה האחרונה) , אני שם לב שיש פער גדול בין איך ששנינו רואים ותופסים את המצב.
בעוד אני חש חוסר (חום, תמיכה, הקשבה, מין, ...)היא בטוחה שהיא מעניקה והרבה.
אנו מדברים על אירועים ודוגמאות ספציפיים, ויש הבדל גדול בין התפיסות.
אני חש שיש הבדל גדול בין מה שאני רוצה/צריך לבין מה שאני מקבל בזוגיות.
לא כיף לי, חסרה לי האופטימיות ושמחת החיים שאפינו אותי עד לפני כמה חודשים.
אני תולה את זה במצב הזוגיות.

מצב היחסים הנוכחי, לפי דעתי, זה הטריגר לבריחה שלי לעולם הפנטזיה.
זה מנגנון שעוזר לי, מקל עלי.
אני מרגיש שהתאהבתי בפנטזיה הזו, זה כיף לי זה עושה לי טוב. אני רוצה להמשיך.
אני משלים עם זה ומנסה ליהנות מזה. ([b]משי קצת דומה למצב שלך?[/b])
אך עלי למזער את ההשפעה על חיי היום יום כדי שאוכל לנהל חיים רגילים רגועים.

אני אוהב את אשתי, היא מאוד חשובה לי וקשה לי לראות אותה במצב שרע לה.
אך כיום, במצב בו אני נמצא, קשה לי להתקרב להעניק, לתמוך.
אני חש נזקק לעזרה.
אני חש מרוחק. הרגשות כלפיה לא כפי שהיו.
מקווה שאם הזמן עוצמת הרגשות שהיו לי כלפיה תחודשנה ואף תגברנה.


[b]משי[/b] (2010-05-28T15:21:47):
_לא כיף לי, חסרה לי האופטימיות ושמחת החיים שאפינו אותי עד לפני כמה חודשים.
אני תולה את זה במצב הזוגיות._

_אני מרגיש שהתאהבתי בפנטזיה הזו, זה כיף לי זה עושה לי טוב. אני רוצה להמשיך.
אני משלים עם זה ומנסה ליהנות מזה._

כן, דומה למצב אצלי..

עם הזמן (אני בסיפור הזה כבר הרבה זמן..4 שנים בערך..) אני לומדת שאני בעצם משליכה את ההרגשה שלי על אנשים אחרים..

למשל, אם קורה שיש לי איזו אינטראקציה נחמדה (של שכנות נחמדה, שום דבר מעבר, רק שההוא שם לב אלי בצורה נעימה...איזו עליבות מצידי..) אז זה מעלה לי את המצב-רוח ואם קורה שאני מרגישה שהוא לא רואה אותי בכלל או סתמי אלי או, חס וחלילה, מתלהב ממישהי אחרת זה יכול לבאס לי את כל היום...כמה קורבני ואומלל מצידי..
כאילו כל תפיסת הערך העצמי שלי מתבססת על מה שהוא חושב ומביע כלפי.

אז בזמן האחרון אני מנסה להתגבר על זה. לשכנע את עצמי שאני ממש נהדרת, שאני יפה ואהובה ומוצלחת כמו שאני, בלי להצטרך לקבל את זה מאחרים.
אני אומרת לעצמי שהאחריות על שמחת החיים והאופטימיות שלי נמצאת בידיים שלי ולא אצל אף אחד אחר...
אני מביאה את עצמי לראות שבאמת יש לי בעל מתוק ואוהב, שמשוגע על הגוף שלי.
אני מנסה למצוא עניין בחיים שלי, להנות ממה שאני עושה כדי לא להזדקק כל כך לחיים בפנטזיה..

הבנתי שאני אוהבת קצת פנטזיה בחיים שלי אבל אני מנסה לשמור על המינונים כדי לא לחיות באומללות במציאות..

(()) ושבת שלום


[b]שלום[/b] (2010-05-28T20:01:06):
שבת שלום,

[b]משי[/b] , מענין אותי לדעת, כמובן אם זה בסדר מבחינתך, האם בדקת/חקרת למה כל זה התחיל?
מצב הזוגיות? השיגרה? צורך בשינוי/ריגוש? האם טיפלת בשורש הבעיה?
עלי זה נפל פתאום , ללא כל הודעה מוקדמת, שנים שהצורך הזה היה רדום, הסתפקתי במה שיש. אהבתי את מה שיש.
רק כשזה קרה, הבנתי (כפי שכבר ציינתי) שאני רוצה/צריך שינוי.

תודה רבה ושבת שלום.


[b]משי[/b] (2010-05-31T19:55:24):
אני חייבת להודות שכשאני חושבת על זה, אני מבינה שהסיבות ללמה אני מתאהבת באחרים (כן, כבר קרה לי לפני במישהו אחר ) הן מורכבות מכמה רבדים וכיוונים.
כי אני מחפשת ריגושים, כי אני מחפשת חיזוקים, כי במקור נועדתי לחיות חיים פוליאמורים, כי למרות שאני אוהבת את בעלי היקר המון וחושבת שהוא אדם נפלא לפעמים אני מתפתה להאמין שיש אהבה כמו באגדות ושאולי לא הוא הנסיך האמיתי שלי, כי משהו חסר לי בתוכי ואני לא יודעת מה...המון סיבות.


[u]רק כשזה קרה, הבנתי (כפי שכבר ציינתי) שאני רוצה/צריך שינוי.[/u]
זה מצויין!
ההתאהבות העירה אותך לראות בעצמך רצונות וצרכים שעד אז לא ראית.

אני גיליתי שאם "משעמם" לי, אני נוטה לברוח יותר אל ההתאהבות הזאת. ולכן אני משתדלת למצוא לעצמי עניין בחיים, דברים שמעסיקים ומעניינים אותי.


[b]שלום[/b] (2010-06-01T05:58:26):
מאוד דומה למצב שלי.

כיום גם אני בחיפוש אחר עיסוקים חדשים במטרה למזער את הבריחה הזו.
הבעיה היא שכרגע זה כל כך כיף לי, אני נהנה מאוד מהבריחה, מהחלום, מהפנטזיה.


[b]אחת[/b] (2010-06-01T08:35:57):
מזדהה. אצלי אני "נעזרת" באקס המיתולוגי הבילתי מושג מגיל 15, היה לנו רומנצ'יק בגיל 18-19,אבל הייתי קטנה מידיי עבורו,עכשיו (עכשיו=כבר אייזה 5 שנים) אני כבר בגיל שבו הפער גילאים בנינו סביר ומאפשר קשר ואני חוגגת על זה בפנטזיות, יש בי אפילו צורך להתפרסם כדי שהוא יראה אותי פתאום בעיתון/טלוויזיה ויייצור קשר.
זו פנטזייה דבילית שלא תתרחש לעולם שמקורה בצורך באקשן ,באש ובעניין.
פעם אחת בעשר שנים האחרונות ראיתי אותו ממרחק של קילומטרים והתחרפנתי, תוך 24 ש' החלפתי עבודה, שיניתי תספורת, נרשמתי לקורס חדש ועוד ועוד.
אני מאוד מקווה שגם אם אפגוש בו בטעות והוא יפלרטט איתי (כי הוא כזה...)אצליח להמנע מבגידה.


[b]אחת[/b] (2010-06-02T14:30:08):
אימאל'ה, רק אתמול כתבתי ,סתם בצחוק , פליטת מקלדת , "יש בי אפילו צורך להתפרסם כדי שהוא יראה אותי פתאום בעיתון/טלוויזיה ויייצור קשר".
והיום בבוקר התקשרו אליי מאחד מהערוצים המרכזיים בטלוויזיה וביקשו שאגיע להצטלם ולהתראיין (זה לא קרה לי אף פעם בעבר, ואנילא עוסקת בתחום שמגיעים ממנו בדרך כלל לתקשורת)...


[b]פילפלונית[/b] (2010-06-02T14:48:18):
אני כרגע עוברת איזה משבר זוגי במהלכו יצרתי קשר עם מכר מהעבר כדי לשמוע את "הצד הגברי".
הוא גם נשוי עם ילדים וגם הוא עובר משבר ואיכשהוא יוצא שאנחנו מעבר לתמיכה שנותנים אחד לשני גם קצת מפלרטטים.
אבל לשנינו ברור שאנחנו לא הולכים לעבור שום גבול ושנינו גם יודעים שכל אחד מאיתנו זקוק כרגע לחיזוק האגו וזה מה שמתאים לנו כרגע.

[u]הבעיה היא שכרגע זה כל כך כיף לי, אני נהנה מאוד מהבריחה, מהחלום, מהפנטזיה.[/u] זה בדיוק מה שאני מרגישה. זה ממכר..

[u]אני מאוד מקווה שגם אם אפגוש בו בטעות והוא יפלרטט איתי (כי הוא כזה...)אצליח להמנע מבגידה.[/u] כנ"ל... האמת היא שאני די בטוחה שאצליח להמנע מבגידה כי יש לי יותר מדיי לאבד. אבל המחשבה שאם ניפגש ואולי ניסחף מעבירה בי צמרמורת של עונג (גם אצל נשים תקף המשפט כשה*#@ השכל בתחת...
(-;)

בכל אופן זה עוזר לי לעבור את הימים הקשים וזה מרים לי קצת את הראש למעלה בלי זה הייתי שוקעת בדיכאון..


[b]פילפלונית[/b] (2010-06-02T14:55:43):
התכוונתי לכתוב כשה*%#@ עומד השכל בתחת..
ניסיתי לערוך אבל לא הצלחתי


[b]נינה[/b] (2010-06-02T19:08:34):
[u]סתם בצחוק , פליטת מקלדת ,[/u] D-: תשמרי על המקלדת שלך...
|Y|סחטיין עלייך


[b]פילפלונית[/b] (2010-06-02T19:13:48):
[u]נינה[/u]
_סתם בצחוק , פליטת מקלדת , תשמרי על המקלדת שלך... חחח..
סחטיין עלייך_ תודה


[b]אלמונית[/b] (2010-08-10T23:22:16):
שלום. ברגע שלא תראה יותר את האחרת אז זה יחלוף עם הזמן ,כשזה זמני זה יותר קל אם זה קבוע זה קצת יותר בעיה..


[b]שלום[/b] (2010-08-11T20:58:15):
[u]שלום. ברגע שלא תראה יותר את האחרת אז זה יחלוף עם הזמן ,כשזה זמני זה יותר קל אם זה קבוע זה קצת יותר בעיה..[/u]
זה בהחלט נכון, לא פעם זה עולה,מתגבר לאחר מפגש.
אך כל התקופה הזו היא נמצאת במחשבותי, וזה מציק, מפריע לתפקוד.


[b]משי[/b] (2010-08-11T21:52:04):
הי שלום..
רק להגיד שלום, מפנטזיונרית אחת לפנטזיונר אחר... :-)

אצלי גיליתי שזה בא והולך..כבר לא שורף וכואב..אני חייה די בשלום עם ההבנה שהפנטזיות שלי הן חלק ממני, ממה שכייף לי..אני לא נלחמת בזה כבר..אני לפעמים מביאה את הפנטזיות לסקס עם בעלי..הוא לא יודע אבל לפעמים אני ממציאה לעצמי פנטזיה בזמן שאני איתו וזה בסדר בעיניי כי אני חושבת שזה טבעי ובלב אני מרשה גם לו לפנטז...


[b]שלום[/b] (2010-08-12T06:06:19):
משי, תודה על השיתוף והחיזוקים.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-04-17T09:27:10):
אני חושב הרבה לאחרונה לפנות לפתח כיוונים אחרים בין אם מדובר בתחום פרקטי ואולי אף פיתוח תחביב כלשהו.
בזמן האחרון אני חושב ומהרהר רבות על העתיד הרחוק.
בגילי, אני מתקרב בצעדים לא קטנים אל העשור החמישי, עת להסתכל קדימה, לתכנן ולראות את הצעדים הבאים אשר לפני.
אין זה זמן להלחץ אלא ברגע זה, אני חש שברשותי יש את רב הכלים, הידע, הניסיון ואף את השלווה אשר לטעמי מהווים עבורי אמצעים וכלים חיוניים, בסיסיים להחלטה נכונה.
אני נחוש להשקיע ולהתפתח כיום.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2011-06-04T07:08:19):
שלום שלום,
אם אתה עובר/קורא מדי פעם, אנא עדכן אותנו. מה המצב כיום?
האם אתה חי עדיין עם אותם פנטזיות? מה עבר עליך מאז?
האם יש מישהו עם סיפור דומה? איך חיים עם פנטזיות כאלו?
תודה.
[/spoiler]
[spoiler=המתייסר - נשוי ומאוהב באחרת]
[b]המתייסר[/b] (2005-01-24T11:36:02):
שלום לכולם וכולן,
זו הפעם הראשונה שלי במעמד כזה, גם בפורום שכזה וגם בסיטואציה שתוצג כאן.
אני מה שנקרא - נשוי באושר + 2 ילדים מקסימים וחי חיים טובים. לאחרונה התאהבתי אהבת אמת בחברה לעבודה ומאז אני בשיבוש מערכות. אני אוהב אותה אהבה אמיתית ורוצה להיות איתה כל רגע וכל שניה. היא יודעת את זה ומרגישה אותו דבר, אלא שהיא קרועה בין האהבה שלה אלי לבין הרצון להיות עם מישהו שייתן את כל כולו לה ושלא תאלץ להסתפק בפירורים. אני מבין אותו וכואב איתה יחד אך לא יכול שלא לחשוב עליה ובוודאי שלא לחשוב על לנתק את הקשר.
אני מוצא את עצמי חושב רק עליה כל הזמן ומאבד עניין בכל דבר שהיא לו שם. אני קרוע בין הרצון "לשחרר" אותה, עם כל הכאב והאבדן, לבין הרצון להיות איתה, גם אם זה לא לתת לה הכל.
עיזרו לי.


[b][po]לוונדר סגול[/po][/b] (2005-01-24T13:55:41):
אין לי איך לעזור לך
רק להשתתף בצערך...
דברים כאלה קורים ורק לזמן פתרונים.

[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-01-24T14:24:24):
אוי, קשה.
אני מנסה לחשוב על משהו שאולי יעזור לך:
תנסה לשאול את עצמך, בינך לבין עצמך, מה מפחיד אותך בבית וגורם לך רצון לברוח? האם יש פתאום קפיצת מדרגה באינטימיות בינך לבין זוגתך? אני מציעה את זה כי אתה כותב "נשוי באושר" ולא כותב דווקא על מריבות ובעיות.
הרבה פעמים אנחנו רגילים למנת אינטימיות וקירבה מוגבלת בחיינו, וכשפתאום המנה הזאת מתגברת, במקום שלכאורה רק יהיה לנו יותר טוב - משהו בתוכנו נבהל ומוכרח לחזור למרחק הישן והמוכר (אפילו שהוא פחות "טוב").
עוד המלצה: תקרא את הספר [po]לבסוף מוצאים אהבה[/po] , ותשים לב למה שכתוב שם על "פתחי יציאה".
בהצלחה!

[b][po]ענת ב פ[/po][/b] (2005-01-24T14:41:45):
המתייסר,
שלום לך! אני שמחה בשבילך שמצאת את המקום הזה בו אתה יכול לשחרר קצת את ה'קיטור' ולחלוק את הסיטואציה עם אחרים.
[u]אני מה שנקרא - נשוי באושר + 2 ילדים מקסימים וחי חיים טובים[/u]
נראה לי שאת כל התסבוכת הזאת אתה יכול לנצל בשביל לעצור רגע ולחשוב-
האם אני מאושר באמת?
האם אני במקום הנכון לי?
האם זהו, זו פסגת האושר של חיי הזוגיים?
מה אני רוצה מעצמי?
מה חסר לי במסגרת הנישואין?

אני 'יורה' לכל הכיוונים. יש לי הרגשה (תקן אותי אם אני טועה ...) שמבחינתך בגידה בעקרון אינה הדרך ולכן המצוקה הגדולה. יש גברים (ונשים) שברגע שההזדמנות היתה נקרית על דרכם לא היו עוצרים ת'צמם.לא במקרה שלך. אם כך- קח את הרגע באמת להתבוננות עצמית. מה הביא אותך לזה?
יש לי הרגשה ש'נתפסת לא מוכן', שהרגשות שלך מפתיעים אותך. ההתאהבות בלבלה אותך.
אז תן לי רגע לומר לך- גם אם אנחנו נשואים להערכתנו באושר, וגם אם מוסרית בגידה אינה דרכנו, אין זה אומר שאנחנו קהיי רגשות כלפי המין השני. אל תפחד מהרגשות האלה, לדעתי זה נורמלי לחלוטין להתאהב במישהו אחר. השאלה היא- מה עושים?
אז קודם כל אומרים לעצמנו- זה אנושי. דבר שני מזכירים לעצמנו שאפילו מערכת היחסים הכי טובה דורשת התכווננות כל הזמן והרבה עבודה. כל התאהבות הופכת עם הזמן לאהבה והשיגרה מפחידה.
בעקרון, גם ההתאהבות הנוכחית, במידה ותתמסד, תיהפך לשיגרה.
אינני אומרת שבגלל זה צריך בכל מחיר להישאר יחד. אבל נראה שכן יש אהבה במעונך והיא קצת שקטה ומשעממת לך מדי (ושוב, תקן אותי...). יכול להיות שאם תוותר על אשתך תשלם מחיר (לא רק כלכלי אלא בעיקר רגשי) כבד.

לכל החלטה יש יתרונות וחסרונות. אתה צריך להחליט על עזיבת הקיים או על בחירה מחדש בקיים.
בהצלחה

[b]המתייסר[/b] (2005-01-24T14:43:47):
מה הייתם עושים?
עוזרים אומץ ומנסים להתנתק ממנה (ובכך לחסוך ממנה את הכאב שבדרך ללא מוצא) או מנסים לממש את האהבה ואז אולי להינות ממה שיש כל עוד זה שם?


[b][po]ענת ב פ[/po][/b] (2005-01-24T14:45:50):
אני כזו איטית.. עד ששלחתי את הודעתי נשלחה בינתיים ההודעה של [po]בשמת א[/po]
המתייסר, אני ממליצה לך גם על הספר-"טובים השניים" נישואין כדיאלוג של ד"ר קלייר רבין.
שוב בהצלחה


[b]המתייסר[/b] (2005-01-24T14:53:39):
[po]לענת ב פ[/po],
נראה לי שבאמת נתפסתי לא מוכן ואולי זה מה שמעצים את ההתאהבות.
לשאלתך - כל חיי נישואין באיזה שהוא שלב הופכים להיות שגרה שקטה ומשעממת איפה שהוא, אלא שאז אולי מחפשים ריגושים בחוץ וסטוצים.
נראה לי שהמקרה שלי שונה - אני פשוט מאוהב עד אובד הכרה, אני חושב עליה כל הזמן ולא בהיבט המיני דווקא, הכוונה היא שזה לא שאני
מפנטז עליה במיטה כל הזמן אלא פשוט חושב עליה, רוצה לדבר איתה רוצה להיות איתה כל הזמן.
"הבעיה" היא שזה הדדי והיא חושבת עלי כל הזמן ובוכה בלילות מגעגוע, אבל כנראה שהיא החזקה בסיפור הזה והיא לא רוצה להכנס למשהו שהיא
לא תקבל ממנו הכל.
אני מבין אותה אבל קשה נורא לוותר על מישהו שאוהבים, גם אם זה לטובתו.


[b][po]לוונדר סגול[/po][/b] (2005-01-24T14:59:45):
בשתי האופציות שציינת, אם הבנתי נכון, אין לך כוונה להפרד ממשפחתך
השאלה היא רק אם
[list=1]
[*] לעזוב את כל הסיפור עכשיו.
[*] להנות ממה שיש, ואח"כ לעזוב אותו.
[/list]
במקרה כזה, אתה צריך להתייעץ עם הבחורה שאתה אוהב, וליידע אותה שאתה לגמרי סגור ובטוח שזה לא יוביל לכלום.
שאין מצב שתעזוב את הבית. שהביחד שלכם הוא רק לכאן ולעכשיו, כי האח"כ - שמור לאישתך.
אם היא תדע את זה וגם תאמין לזה, אני מאמינה שהיא כבר תפתור לך את הבעיה...


[b][po]ענת ב פ[/po][/b] (2005-01-24T15:10:32):
אני מסכימה
שהבחורה הזו זה רק סימפטום לבעיות_
בנוסף תסתכל על הדברים מהצד. תראה את ההשפט הזה-

[u]והיא חושבת עלי כל הזמן ובוכה בלילות מגעגוע[/u]
היא נותנת לך כל כך הרבה כוח השפעה ועוצמה. היא שמה אותך במקום כ"כ עוצמתי שאשתך (בית, ילדים, סידורים, נקיונות וכו") בחיים לא תוכל להתחרות עם האנרגיה הזו.
זה פועל על האגו שלך פלאים, אתה כעת הדבר שהיא הכי זקוקה לו, אתה "הכי שווה" "הכי ראוי" בעיניה. וואחד ליטוף לאגו.
בנוסף - זה ידוע שמקום עבודה הוא קרקע 'טובה' להתפתחות רומנים. הקירבה היומיומית מקרבת אתכם.

אני הייתי פוחדת לאבד את מה שיש לי. לפני שהייתי הולכת לרומן עם מישהו אחר הייתי בודקת טוב טוב למה אני רוצה את הבריחה.
אם תגלה שהאחרת שווה את המחיר לך על זה. אבל לא לפני שתעשה בדק בית, חריש עמוק עם עצמך.
להזכירך, ההתאהבות לגיטימית והשאלה מה עושים איתה. יצא לי להידלק על גברים אחרים. מעולם לא מימשתי דבר מזה כי הבנתי שהמחיר מבחינתי אינו אפשרי. מה איתך?!


[b][po]סיגל ב[/po][/b] (2005-01-24T15:16:14):
דיון משיק התקיים גם בדף: [po]ייסורי בגידה[/po].
סיטואציה מעט שונה אך אולי תמצא עניין בדיון הזה.


[b]המתייסר[/b] (2005-01-24T15:17:36):
[po]ללוונדר סגול[/po]:
הלוואי שמה שכתבת בסוף היה נכון... היא מודעת היטב לעובדה שסביר להניח שהסיפור הזה לא יוביל לחופה, וזה הדבר היחיד שמונע ממנה עד כה להמשיך עם זה קדימה, אבל מנגד אנחנו עדיין מדברים על זה, נוגעים אחד בשני ואומרים לעצמו "מה נעשה עם זה? לאן אנחנו הולכים עם הסיפור הזה?".
אני כותב "הלוואי שמה שכתבת היה נכון" כי כבר היום היא יודעת שהסיכוי קלוש ועדיין היא (וגם אני) קרועה בין הרצון לחתוך לבין הרצון להיות ביחד.
אז שלא מכאן תבוא הישועה...


[b][po]לוונדר סגול[/po][/b] (2005-01-24T15:30:36):
אתה אומר:
[u]שסביר להניח,[/u]
[u]שהסיכוי קלוש.[/u]
ואני אמרתי:
[u]שאתה לגמרי סגור ובטוח[/u]
[u]שאין מצב.[/u]
ובדיוק לזה התכוונתי. לגונג הגדול של המציאות.
בלי פתחים לפנטזיה.


[b]המתייסר[/b] (2005-01-24T15:39:36):
[po]ללוונדר סגול[/po],
תשמעי, אני מוריד את הכובע - יש לך את זה. את צודקת שמעולם לא אמרתי לה "תשכחי מזה אני לא עוזב את אשתי", אבל דווקא היא אמרה את זה. היא זו שאמרה, "אנ יודעת שאני הולכת לקבל טעימות ושמעולם לא אקבל הכל" וכאן מעולם לא אמרתי לה שהיא טועה אלא אמרתי לה שסביר להניח שהיא צודקת.
אני שוב משתמש במילה "סביר להניח" כי האמת - גם אני לא יכול לדעת במאה אחוז לאן זה יוביל. בשלב הזה אני לא מתכוון לעזוב את הבית בשבילה, אבל מי יודע לאן זה יוביל? אולי אני עובד על עצמי בעינים ומנסה לעשות מזה יותר ממה שזה?


[b][po]לוונדר סגול[/po][/b] (2005-01-24T16:28:50):
ואולי...
לא היו הדברים מעולם... ואולי?..


[b][po]נהר שליט[/po][/b] (2005-01-24T16:36:20):
המתייסר, אתה יכול להנות ממה שיש לך, משפחה מאושרת, אשה וילדים, לאהוב אותם ולהשקיע בחיים שלך.
לטפל בגנך וליהנות ממנו, על פני להזניחו ולהניח לאחר לקטוף את הפירות.


[b]הנבגדת[/b] (2005-01-24T20:04:38):
במקום לפנות אלי ולחלוק איתי את הבעיה שמעידה על ליקויים בחיי שנינו, אתה מרגיע את מצפונך עם נשות האתר?
לפרק את החבילה יהיה משבר עמוק שממנו לא נצא אותו הדבר,בגידתך מעידה גם על זו שלי בך (מבחינת האינטימיות בינינו). בוא נדבר,נכעס ונשבור ונבנה.מאתגרת אותך להבין איזה צורך ילדי אתה מנסה למלא.בוא אלי, אישתך.


[b][po]לוונדר סגול[/po][/b] (2005-01-25T01:41:36):
התפתחות מעניינת...


[b][po]ענת ב פ[/po][/b] (2005-01-25T08:44:01):
הנבגדת,
לקח לי יותר מיום לעכל את כניסתך לדיון. רוח דבריו של בעלך היתה שאינך יודעת. כך אני הבנתי. אם משהו ממה שכתבתי פה פגע בך אז סליחה.

[u]אתה מרגיע את מצפונך עם נשות האתר?[/u]
יש לי הרגשה שדווקא רוב הקולות שנשמעו פה היו כאלו שהיפנו אותו חזרה להסתכל פנימה, לתוך עצמו וביתו.


[u]בוא נדבר,נכעס ונשבור ונבנה[/u]
אני מרגישה שאת אסרטיבית והזוגיות חשובה לך. בהצלחה לך ולכם קבלי (()) וחיזרי לכאן אם תירצי


[b]המתייסר[/b] (2005-01-26T11:29:53):
צר לי (או שלא) להודיע חגיגית שנפלתם בפח של מתחזה ("אישתי") וחבל על האנרגיות שלכם/שלכן בלנסות לתקשר "איתה".
חבל שבפורום כזה רציני וחשוב משתחלים גם מתחזים שהורסים את האמינות של הדבר היפה הזה.


[b][po]ש מים וארץ[/po][/b] (2005-01-26T11:58:08):
מניפולציה משעשעת אמנם (מאת ה [b]נבגדת[/b])
במקומך לא הייתי מוותרת עליה כל-כך מהר.
לא על המניפולציה ולא על ה'נבגדת' האמיתית שלך.

האמת, בא לי לנער אותך, להגיד שוב שאתה מתענג על סוכריה 'מתוקה' שבסופה מגיעה אותה 'מרירות' השיגרה שאתה כבר מכיר.

אבל ראיתי שכבר הפנו אותך ל [po]ייסורי בגידה[/po],
מעניין אם התישבת לקרא....
ממליצה לך לבקר גם ב [po]אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ[/po]


[b]המתייסר[/b] (2005-01-26T12:54:55):
[po]לש מים וארץ[/po]:
קראתי כל מילה בייסורי בגידה. אכן מצבים קשים ומייסרים. הלוואי והייתי יכול לחזור לימים של לפני "המפץ הגדול".


[b][po]ש מים וארץ[/po][/b] (2005-01-26T19:31:30):
[u]הלוואי והייתי יכול לחזור לימים של לפני.[/u]
אתה יכול, אבל מעדיף להתפנק.


[b]פלונית[/b] (2005-01-27T09:26:33):
חייבת להגיד:
אתה מתפנק ומתחנף אלינו וכשאני קוראת את כל הדיון, מרגיש לי שאתה מחביא איזה רצון מאחורי סיפור בדוי.


[b]אליה[/b] (2005-01-27T17:19:08):
ההתאהבות היא רגש ששום דבר בחיי נישואין ארוכים ושגרתיים לא יכול להשתוות לו בעוצמות שהוא מביא איתו.

בעצם, כמעט שום דבר.

כי יש דבר אחד שהעוצמה שלו כפולה ומכופלת- העוצמה של הצער, הכאב והעלבון, כשנחשפת הבגידה שלך באדם יקר ואהוב.

אני מתארת לעצמי שזה לא מה שמעסיק אותך כשאתה מגניב עוד מזמוז חפוז בחדר צדדי.
אני בטוחה שזה לא מה שמעסיק את זו שהיתה מוכנה להאיץ בך לעזוב את חייך, לפגוע ביקרים לך ולרמוס בדרך את האמון שניתן בך יום יום, כאשר אתה מתעורר, מתלבש ויוצא לעבודה, רק בשביל לקבל עוד מבט מיוסר מעונג שלך.

מה רצית? שנגיד לך שתלך על זה?

אתה יודע מה, לך על זה.

אבל אתה לא הולך, מה?

למה, כי אתה "נשוי באושר"?
בפעם האחרונה שבדקתי במילון החיים שאתה מתאר עכשיו לא היו רשומים תחת ההגדרה "אושר", ואני מקווה מאד שלא שינו בינתיים את ההגדרות.

ובכל זאת אני אומר דבר נוסף, בכנות. אין לך את הזכות המוסרית להמשיך ולהישאר תלוי ככה בין שמים וארץ. הרי אתה לא ממש מאמין שבשיחות איתנו פה יימצא הפתרון. זה מן הסתם רק עוד נסיון שלך להרוויח זמן של ליהטוט בין שני העולמות.

לך לטיפול.
זוגי, פרטני, זה לא משנה.
לך לברר מה אתה באמת רוצה מעצמך ומהנשים האלו. לך היום, לא מחר. היית צריך ללכת כבר אתמול.
העונג שבבגידה מתקיים מתוך הסבל של הנבגד. ואם אמרת שאתה [u]נשוי באושר[/u], אז לפחות את העליבות של היות נבגדת מחורי גבה, תחסוך מאשתך.


[b][po]נעמי בן שיטרית[/po][/b] (2005-01-28T10:01:37):
[u]בשלב הזה אני לא מתכוון לעזוב את הבית בשבילה, אבל מי יודע לאן זה יוביל? אולי אני עובד על עצמי בעינים ומנסה לעשות מזה יותר ממה שזה?[/u]

שלום לך.
השאלה היא באמת מה זה בשבילך.
יהיה קשה לך לדעת בשלב כה מוקדם הכולל בתוכו מים גנובים ומתוקים, תשוקה וראשוניות מעוררת.
במקום זה תוכל לשאול את עצמך מה היא אשתך בשבילך.
לאן הנשואים שלך מובילים?
האם אתה עדיין רוצה את אשתך?
אם כן, מדוע?

קיבלת הזדמנות נפלאה לשפר את נישואיך.
להוסיף להם תשוקה, עניין, התרגשות.
זאת תודות לאותה אחרת שהזכירה לך שיש בך רגשות אלה.
תודות לה תוכל, אם תרצה, לעבוד ולהשקיע בזוגיות הקיימת ולהביאה למקום הראוי לה - נשוי באושר.
כי כיום אתה לא.


[b]שלו[/b] (2005-01-29T20:56:51):
הייתי בסיטואציה דומה. לא רציתי ללכת לטיפול ומרוב מעורבות לא יכולתי לראות מה קורה. הייתי בתהום. הלכתי לגרפולוגית מדהימה שפרסה בפני את התמונה כהוויתה. כשיכולתי לראות - נפל האסימון. זה היה תהליך מדהים, מלווה בהארות רצופות.
פתאום ראיתי את האינטאקציה בין שלשת הדמויות, את התפקיד ב"טירוף" הזה של כל אחד מאיתנו ותוך כמה שעות היו לי הפתרונים..
ממנה למדתי שכל משבר - הוא הזדמנות. ידעתי, אך זה היה ברובד שונה.

איתך, אחי, מקוה שכל החלטה שלך תוביל לאושר.


[b]ברק[/b] (2005-01-30T00:01:03):
שגרת הנישואים עלולה להיות קשה וכולאת לעיתים מעודדת יציאה החוצה לעולם הפתוח לכאורה.
חשוב לבדוק מה מציאות ומה החלום.
מה אתה ב א מ ת רוצה?

ראשית, בחן את עצמך ללא שיוך לאשתך או לאהובתך החדשה.
היכן א ת ה עם חייך.
אולי אתה נדרש לשינוי מרתיע בחייך או התמודדות כואבת עם קושי או פחד וכמפלט מאותו שינוי, קושי או פחד בחרת לברוח להתאהבות באחרת.
נסה לבחון עצמך מתוך כנות ואומץ.

במידה ושלב זה לא הביא לשינוי
בחן העניין במסגרת יחסיך עם אשתך
ושוב - כנות היא הבסיס
אם אינך מסוגל לומר את כל האמת מצא דרך לשתף אותה בקושי שלך
דבר מתוך רגש לא מתוך שכל.
טיפול זה דבר מומלץ. כל טיפול - בתנועה, במגע, ביצירה, בכתיבה, בדיבור....
כדאי מאד לשקול טיפול זוגי - להעלות את הבעיות על פני השטח. להיות ולחיות בתקשורת כנה.
צא מהשיגרה, סע לטייל לבד. טייל עם אשתך. צא לבלות, אפשר זמן איכותי מענג עם אשתך (בלי הילדים).

אם לאחר כל אלה עדיין אינך מוצא מנוח ונפשך יוצאת החוצה אל אהובתך החדשה -
ערוך מבחן מציאות איתה. לא יודע איך. זה כבר שלב מסובך. אבל אישית אני מאמין שגם שלב זה חשוב שייעשה מתוך כנות. שקר הוא דבר שאין לו שום סיכוי במערכת יחסים. גם אם לא יודעים את הפרטים מרגישים את מכלולם ובמהרה חוסר האמון נכנס הבייתה וכשחוסר אמון נכנס למערכת הזוגית המערכת בינכם לעולם תהייה שונה. בינכם יעמוד לעד חיץ. גורם חדש, שלישי, יכנס בינכם ולכן, כבר לא תהיו זוג, אחדותכם תאבד.
לטעמי מוטב לשתף את השותף בכנות על הקושי והכאב ואף לשאול לעצתו. רק אלוהים יודע מה זוגתך תספר לך.
לבטח שקר מוליד שקר ואמת מולידה אמת.
והאמת היא ששקר ממילא יוליך להרס הזוגיות כך שאין לך באמת מה להפסיד אם תאמין ותדבר אמת.

אין הנחות, אין לוטו, טוטו, פיס, הכנסת עצמך למבוך ואתה האחראי לצאת ממנו
מתוך כנות, אמון, קבלה ואומץ רק טוב יצא
עם מי שלא תהייה
העיקר שתהיה ותחייה ביושר עם עצמך
המבחן הוא שלך
בהצלחה


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2005-01-30T08:37:07):
בתור [po]נשואה ומאוהבת באחר[/po] נדמה לי שהרבה פעמים האחר הוא מקרי. הוא משתנה. הוא בר החלפה (גם אם נדמה כרגע שהיא האחת והיחידה).

האחר עונה על הצורך בך. איזה צורך? האם זה צורך להחליף "סוס אחד באחר" (מסופקתני מקריאה שלך) או צורך להחליף "סוס ביגואר" (גם מסופקתני) או צורך שהוא צורך [b]נוסף[/b] על המערכת הקיימת והרצויה?

צורך הכיבוש? הצורך להיות נאהב "כמו בראשונה"? חיזוק עצמי? סיכון עצמי?

רק חיפוש הצורך האמיתי שעומד מאחורי הרפתקאה מופלאה כזו יכול להביא לבחינה אמיתית של "פתרון" (בהנחה שישנו כזה בכלל).


[b][po]הלב הרואה[/po][/b] (2005-01-31T03:42:45):
"בוגד נבגד", תודה על הדיון המסעיר. אני חושבת למה היחס השליט כאן הוא כל-כך חמרי - מדברים על תפקידי הנשים בחייך (האישה, המאהבת) ולא על הנשמות והייעוד... הלא יכול להיות ששניים נועדו ללכת יחדיו למטרות שונות מקיום משפחה בצורה המקובלת בתרבות שלנו... ואולי נועדת לשנות את חייך לחלוטין? אני בהחלט מאמינה בכינות ובשיתוף - אבל לדעתי רק אלוהים (האמת שבתוכך) צריך לתת לך מסר, ולא אנשים מסביבך שיש להם את המוסר החברתי או האחר שלהם וקרועים גם כן בחיפושים או בהתפשרויות שונות. אם תלכו לטיפול, עוד נשמה נכנסת לך לחיים, היא עשויה לעזור לך לתקן את חיי הנישואין ולהעמיקם, רק שמתישהו תבין שעליך לפגוש את עצמך, ולא את החברה שבה גדלת, ולמצוא את האומץ להיות שלם, אומץ.
יש לי חבר שהיה נשוי באושר וכל חברי הזוג ראו בהם זוג למופת, הורים למופת, אבל הם לא התאימו - הם התאימו לסגירות אחד של השני - לתקיעות. הוא פגש מישהי, סיפור דומה... הוא עזב את המשפחה, לא היה קל. הוא עם האישה השניה, היא בהריון, הם מתאימים - יש גם סיפורים אחרים, מה לעשות? החיים - כשמנסים לשלוט בהם בכוח - מרימים גבה ומראים לנו מי הבוס, ואתה הוא הבוס של החיים שלך. מי אתה??? גוף נפש ורוח מה הסיבה לאושר?


[b]המתייסר[/b] (2005-01-31T09:42:36):
חזרתי לאחר העדרות קצרה וקראתי בשקיקה כל מילה שנכתבה פה. ולפלונית: לא, אני לא "מחביא איזה רצון מאחורי סיפור בדוי", אני מנסה להוציא החוצה משהו שאין לי כל מקום אחר להוציא אותו, לא חברים לא משפחה ובשלב זה לא אישתי. אני חושב שכל מה שנכתב כאן אלו דברי טעם, גם המצדדים וגם הפוסלים ואני לא מנסה להתחנף לאף אחד. הלוואי והייתי יכול להעביר את עוצמת הרגשות שאני נמצא בהם. אני מרגיש שאני גוהה בתוך עצמי. הדבר קשה ומסובך וברור לי שהפתרון יבוא רק ממני (אלא אם כן כל הסיפור ימות מעצמו) נכון לעכשיו אני מרגיש אהבת אמת לאשה השניה וחושב עליה כל הזמן. זה אמיתי וזה בא ממקומות שלא ידעתי שקיימים. אני קרוע בין שני העולמות ולא יודע את נפשי מרוב יסורים. איך גורמים למוח לנצח את הלב?


[b]בל[/b] (2005-01-31T12:12:02):
גוהה בתוך עצמך???


[b]בל[/b](2005-01-31T12:27:00):
אם אתה רוצה [u]שהמוח ינצח את הלב כדי שתוכל להתגבר על אהבת האמת שלך[/u]
אז מאיפה בא הרצון הנ"ל??
[u]אולי גם ממקומות אמיתיים שלא ידעת שהם קיימים?????????[/u]
עבור לחיות עם המאהבת וראה איך אשתך תהפוך להיות אהבת האמת המפוספסת שלך או כל אישה אחרת.
תספר לאישתך, זאת הדרך היחידה ,כל עוד היא לא תדע אתה תרצה להמשיך.
עדיין לא בגרת אל תוך בשלות שהיא מעבר להתמכרות לפנטזיות וזו זכותך.
קבל את הנער הזה שהוא אתה ובדוק,ולו למען הילדים אם אתה יכול להיהפך לגבר
אחראי. בשלב זה רק אשתך תוכל לעזור לך. אם היית חי עם המאהבת היית צריך להגיע איתה עד בדיוק אותו השלב ולגלות שוב את חולשתך זו.
ספר לאשתך ותתחילו להתבגר שניכם (גם היא צריכה).
או שתמשיך לבגוד ותתגרש (גם נפשית זה נחשב).


[b]אליה[/b] (2005-01-31T12:47:02):
[u]אם תלכו לטיפול, עוד נשמה נכנסת לך לחיים, היא עשויה לעזור לך לתקן את חיי הנישואין ולהעמיקם[/u]
והיא יכולה גם לעזור להיפרד. זה כל הרעיון של טיפול. לבדוק. לא להכריח את הגוף והנפש להיות במקום בו הם לא רוצים להיות.

מסתובבת לי בבטן כבר כמעט שבוע ימים התנצלות, שאולי הגיע הזמן לתת:
מתייסר, אני יודעת שאתה מתייסר. אני מודעת לכאב, לקושי ולבלבול. הייתי שם בעצמי לפני מספר שנים. ההודעה שכתבתי לך פה היא מתנשאת ולא הוגנת בנימה שלה, ובדיעבד התלבטתי אם למחוק אותה בעריכה(איזה יופי שצ'יק צ'ק מאפשר דיעבדים..), אבל רציתי שבכל זאת תקרא אותה. גם זה קול שחשוב לשמוע..

אני מבקשת לספר לך בכמה מילים את הסיפור שלי, אולי יעזור: לפני מספר שנים הייתי נשואה. אי אפשר היה לומר "באושר", כי מעולם לא היה שם אושר אמיתי. היו בטחון, נוחות, חיבה, והרבה דחפים שגעשו אצלי מתחת לפני השטח, כי התחושה המרכזית שלי לאורך כל הזוגיות הזו היתה, כמו שמילן קונדרה היטיב לנסח, ש"החיים הם במקום אחר".
אהבתי איתו כי ידעתי שהוא לעולם לא ילך ממני, ובאותה נשימה, שנאתי אותו שנאה אמיתית על כך. או אולי להגיד "אהבתי אותו" יהיה מעט מוגזם, בראייה לאחור.

כל הזמן חיפשתי משהו אחר, אפילו בלי להיות מודעת לזה שככה אני עושה.

עד שיום אחד הגיע למקום העבודה שלי איש אחד, שקשה לי לתאר איך בדיוק, אבל פחות או יותר בחמש השניות הראשונות שראיתי אותו, הבטן התהפכה לי. אני זוכרת את עצמי הולכת בעקבותיו במקום העבודה, בלי להבין למה בכלל אני עושה ככה. כמו תיכנות מוזר. הוא נראה לי מכוער מדי, צעיר מדי, נבוך מדי, ובכל זאת, הרגליים שלי לקחו אותי לגשת אליו.

מהר מאד התפתח שם קשר חברי חזק, כשבתוכו התחלתי להבין שמשהו קורה לי ביחס אליו.

אתה בטח זוכר היטב את היום שבו הבנתם שאתם מאוהבים זה בזו. אני גם זוכרת את היום הזה, אצלנו.

למחרת אותו היום התקשרתי לפסיכולוגית שהמליצו לי עליה, ונכנסתי לטיפול. לא זוגי. טיפול שלי, עם עצמי ועם כל השדים הפרטיים שלי.
למה? כי היה לי ברור שהגעתי למבוי סתום. "נשואה לאחד, מאוהבת באחר"? שום טוב לא יכול לצאת מזה כל עוד המשפט הזה בנוי ככה. רק צער, לכל מי שמעורב.

כעבור חצי שנה של טיפול אינטנסיבי, מפרק, כואב, אמיתי, מחזק,

נפרדתי מהאיש שהייתי נשואה לו. זו היתה החלטה שהתקבלה בזכות הטיפול, מנותקת מהרומן שהיה לי. כשהתגרשתי, ידעתי שבין אם היה קיים האדם הנוסף, ובין אם לא, אני צריכה לקום ולעזוב את הבית.

האדם השני נשאר בחיי, ואחרי שנה נפרדנו.

בדיעבד, הפרידה היתה חייבת לקרות. ולו כדי להוכיח לעצמנו שהזוגיות שלנו שנולדה מתוך נישואין לאחר והובילה לגירושין ממנו, יכולה להתקיים גם בכוחות עצמה.

והסתבר שהיא יכולה.
היום אנחנו נשואים, אוהבים, חברים טובים, נמשכים זה לזה, הורים לילד קטנטן ויפה, ואני יכולה להוסיף על כל זה גם "באושר". וזה יהיה אמיתי.

כשאני מסתכלת אחורה, יש לי המון רגשות אשם, עזבתי איש שאהב אותי, איש שלא היו לו ספקות לגביי, ואהבתי אחר מאחורי גבו, כמו שלא אהבתי מעולם..
אם יש משהו שהייתי מעדיפה לשכוח זה את החצי שנה הזו שעדיין גרתי איתו. את השקט שעמד אז בין הקירות.

[b]אבל אני גם יודעת שלקתי אחריות.[/b] אנחנו לא יכולים לשנות את מה שהיינו ואת מה שעשינו כתוצאה מכך, אבל אנחנו בהחלט יכולים לשנות את מסלול החיים שלנו בהווה ובעתיד, ואת זה עשיתי, עם כל הקושי והכאב. אני יכולה להגיד לך שחצי שנה זה לא הרבה זמן בשביל להסיט את ספינת חיי מהמסלול שהיא שטה בו.

היה לי הרבה יותר קשה לחיות עם עצמי היום אם הייתי יודעת שנתתי לעצמי להתבוסס בתוך הביצה המכוערת-מענגת- הזוייה הזאת של בגידה, בלי לנסות לעשות שינוי אמיתי במציאות שלי. [b]במציאות. במציאות. [/b](ולא, מתייסר, לכתוב פה זה לא לעשות פעולה במציאות. לא כל עוד אתה נשאר לדבר איתנו פה במקום לעשות מעשה כלשהו, בעולם האמיתי. )

אני מקווה שהבנת מה שאני מנסה לומר. ואני באמת מקווה שתמצא את האושר שלך בחייך, עם או בלי קשר להתאהבות כזו או אחרת.

בהצלחה.


[b][po]זוהר הצפון[/po][/b] (2005-02-01T07:09:53):
למתייסר
נסה לחשוב לטווח הרחוק.איך תרגיש עם ה"כוכבת" החדשה עוד 10 שנים, + שניים שלושה ילדים, שיגרה נוחה של פרנסה
עבודות בית,משכנתא זוגיות נפלאה וכו, לראות פעם בשבוע את הילדים מ"הנוכחית" אבל לשלם מזונות כל חודש (לשמחת "הכוכבת").
כתבת:[u]אני מה שנקרא - נשוי באושר + 2 ילדים מקסימים וחי חיים טובים[/u] אז למה לך שטויות? חזור הביתה מייד.
בגלל האופי המנומס של הדף אני נמנע מלהישתלח בך בחופשיות אבל רד מזה. יש לך אשה טובה וילדים מקסימים, מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?


[b][po]ברונית ב[/po][/b] (2005-02-01T11:54:28):
אליה, תודה.


[b][po]נונה בי[/po][/b] (2005-02-01T14:05:03):
[u]אליה, תודה.[/u]

[b][po]זה מה שקורה כש[/po][/b] (2005-02-06T01:16:48):
הוא מספר פה על תחושתיו, אומרים לו לך,תשתף את אישתך,
ואז מקבלים את :[po]בעלי רוצה אישה אחרת[/po]
כפתור ופרח.


[b][po]כפתור ופרח[/po][/b] (2005-02-06T14:06:27):
המון כפתורים. המון חורי כפתורים. המון פרחים והמון פרפרים.

הלואי ולכל סיפור היו שני צדדים פשוטים כאלה. אבל לא.


[b]עננה[/b] (2005-08-31T22:53:39):
סקרנית. מ קורה אחרי חצי שנה?


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2005-09-11T22:56:30):
**האחר עונה על הצורך בך. איזה צורך? האם זה צורך להחליף "סוס אחד באחר" (מסופקתני מקריאה שלך) או צורך להחליף "סוס ביגואר" (גם מסופקתני) או צורך שהוא צורך נוסף על המערכת הקיימת והרצויה?

צורך הכיבוש? הצורך להיות נאהב "כמו בראשונה"? חיזוק עצמי? סיכון עצמי?**

אז מה עושים עם הצורך להיות "נאהב כמו בראשונה" אחרי שנים של חיים ביחד, שכבר מזמן הפכו לחברות הרבה יותר מהתאהבות? אותה שאלה גם לגבי שאר האופציות שהוזכרו.


[b][po]נונסנס נוסטלגי[/po][/b] (2005-09-12T21:00:33):
מה עושים עם הצורך להיות מחובק ועטוף לגמרי בין ידיה הגדולות של אימא?
מה עושים עם הרצון להכנס בין השיחים שמאחורי הבית הישן (פעם זה היה [b]המקום[/b] שלך והיום גם בזחילה אי אפשר להידחק לשם) ולהתחבא איזה שעה קלה?
מה עושים עם הכמיהה להיות שוב צעיר, נמרץ ויפה?

>אני עושה ביד<


[b][po]אורנה הודיה[/po][/b] (2005-09-13T21:22:34):
עוד נקודת מבט.

נשמות קרובות, אשר יש בינהן קירבה בעולם הרוח (עולם הנשמות) ואשר נפגשו בעבר בגילגולים קודמים, עשויות להמשך מאד האחת אל השניה.
המשיכה הנפשית, הרוחנית ולאוו דווקא המינית, עשויה להיות מאד חזקה. זה שאנחנו בדרך כלל לא זוכרים את "עולם הנשמות" ואת הגילגולים הקודמים שלנו, גורם לנו להשאר לפעמים המומים מהתחושות האלה.
זה לא אומר, שבהכרח, השניים, שיש להם קירבה נשמתית, חייבים להיות ביחד ולפרק מסגרות קודמות. יכול להיות, שיש להם תפקיד אחר האחד בחיי השני. לפעמים אפילו בלי להיות מודעים לכך, הם עשויים ללמד משהו האחד את השני. למרות הקירבה הנשמתית, זה גם לא חייב להיות קשר לאורך זמן בגילגול הנוכחי.

אם נקודת המבט הזו מעניינת אותך, אני יכולה להמליץ לך על כמה ספרים:

"רק האהבה היא ממשית" מאת ד"ר בריאן וויס (וגם ספרים נוספים שלו)
וויס הוא פסיכיאטר, שמטפל בעזרת רגרסיה היפנוטית לחיים קודמים. ספריו הם תעוד של העבודה שלו והנושא שתארתי מופיע בהם.

"מסע הנשמות" מאת ד"ר מייקל ניוטון.
ניוטון הוא פסיכולוג שמטפל בעזרת רגרסיה היפנוטית לתקופה של החיים שבין החיים. גם הוא מזכיר בספרו את הקירבה הנשמתית.

"התקדשות" מאת אליזבט הייך.
סיפור ההתעוררות הרוחנית של הכותבת, אשר נזכרת בחיים הקומים שלה במצרים העתיקה. בין השאר היא מזהה בחייה הנוכחיים דמויות מפתח מחייה אז.


[b]קרוע[/b] (2005-10-19T07:08:03):
מתייסר, איך יצאת מזה בסוף?
מצב בלתי אפשרי, מה?


[b]אלמונית[/b] (2006-02-12T14:15:04):
קורה שמתאהבים. אפשר להתאהב בעוד 10 נשים השאלה האם שווה להרוס חיים יפים. נכון גם כשמאוד טוב קורים דברים (מנסיון מר) השאלה היא איך חיים בהרמוניה ולא חיים ברוטינה.


[b][po]שושו ושחר[/po][/b] (2006-02-12T22:18:44):
תחיו כולם יחד... ככה לא צריך לפרק שום דבר וכולם מרוצים.


[b]מושון[/b] (2006-02-15T09:56:55):
[u]תחיו כולם יחד... ככה לא צריך לפרק שום דבר וכולם מרוצים.[/u]
תגדירו "מרוצים".


[b][po]אמא של ברקת[/po][/b] (2006-04-24T23:17:45):
משום מה ישנה התחושה אצלי כאילו מעודדים ומטפחים את הקשר הנוסף,היותר נעים המרגש,המלהיב,המקסים,האם לא במרבית המקרים יש את הנאמר "מים גנובים ימתקו"?,האם לא קל יותר לברוח ממחויביות של חינוך ילדים,טיפוח זוגיות,משכנתא,חובות וזכויות,כאן הקסם והשרדות המערכת הזוגית דורש עבודה קשה ורבה.בתור אחת שקיבלה מבעלה למתנת יום הולדת-בגידה,וכל עולמי חרב עלי.
כיום בראיה לאחור נראה כי החברה בה אנו חיים הינה חברה אינסטנת.וזאת משום שאנו רוצים שהכל יהיה מושלם,הכל טוב מרגש ומקסים ,יש קושי?-נברח לאהבה חדשה.
לקח לי כמספר חודשים להתאבל על מה שאבד.
לקח לי עוד כשנתים להבין מי אני ומה אני דורשת מעצמי ומבן זוגי.
לוקח לי יום יום להבין ולעבד את מצבי לעבוד על עצמי וזוגיתי.
אני,שבעלי היה הכל בשבילי והפכתי לתלותית בה נראה כעת אחרת בעיניי.
היה צורך בעבודה קשה,וכל יום יש צורך בזה.
לשקם אגו שנפגע מבחורה בת עשרים ושלוש שהיה חשוב לה לרכוש נסיון זוגי גם עם גבר נשואי,ללא מחויבות.וללא אחריות לצד השני,הרי זה הדבר הקל ביותר.
גם היום כאשר אני נזכרת בזה הלב נשבר לי כל פעם מחדש,אני חושבת שהייתי כל כך תמימה ונאחזת באהבה ביופי שבה כצורך יומי ולעיתים אף תלותי.
בעלי היה החבר הראשון שלי-בכל המובנים.
כאשר הכרתי אותו הייתי משודכת לבחור אחר נחמד מאוד,ושברתי הכל התנתקתי משנים של חינוך חרדי ופניתי לדרך חדשה והכל בשם האהבה.
החיים היו שונים מגוונים ומיוחדים,למרות שהשוני כמקובל במגזר החילוני בזוגיות היה קשה לי מאוד.
הנאמנות היתה מעל הכל!!!!האומנם?
הייתי לאחר לידה שניה ובבית ילדה צעירה בפער של שנה וחצי בינהם,סוף סוף קיבלתי תפקיד שאליו שאפתי במשך כשלוש שנים,עם תינוק קצת לא שגרתי שדרש התיחסות שונה קצת מאיתנו לצרכיו(גם כיום).ובעלי "היקר" קיבל תפקיד נהולי בכיר בחברה בה הוא עבד כשש שנים.
ופתאום הבן אדם תחיל לדבר במושגים של הגשמה עצמית מעל הכל,לחצים גדולים בבית,הכרה וההערכה מרובה בעבודה,ומשיכה בלתי מוסברת לנשים המונייות ובעלות שפע מחמדים.
ואני......תמימה כולי שקועה באמונה שבה חונכתי ברגעי משבר רק האהבה תנצח!
נו באמת,אהבה למישהיא זרה.
"אהבתי" את שאמר לי בעלי ברגה הגילוי:"אני ישר כי אני מספר לך ...אני כבר לא יכול לחיות כך", ישר?.?????????????????????????????????????? סליחה!!!!!! המצפון התחיל להפריע?ואולי החשש להפסיד את עצמך ,את מה שטיפח כעשר שנים?אולי החשש להפסיד את הילדים?
לא יודעת בדיוק,אבל בשיחות בטיפול הזוגי התגלה לי אדם שונה ממה שהכרתי.
נפגעתי מאוד,אני חושבת שזה היה פחות כאוב אם זה היה מפגש חד פעמי חולף.אבל מאחר והוא נערך כארבע חודשים וכלל בתוכו יחסי מין פעילים והון שיחות על הזוגיות שלנו,ובהמשך התברר לי שהוא גם הכיר לה את ביתינו,גנב תמונות שלי על מנת להראות לה,והיא והוא הצדיקים יושבים בצד ומנתחים את נפשיי וזוגיותי.
נראה לי שהגזמתי בפתיחותי כרגע,אולי כי הנושא לעיתים כה מכאיב לי ואני מרגישה צורך לרוק הכל ולכאוב.אז סליחה .


[b]ענת[/b] (2006-04-25T00:25:57):
[u]נראה לי שהגזמתי בפתיחותי כרגע,אולי כי הנושא לעיתים כה מכאיב לי ואני מרגישה צורך לרוק הכל ולכאוב.[/u]
(())
בשבילי הפתיחות שלך אינה 'יותר מדי'. הלא זה היתרון של האינטרנט, לא??

[u]אז סליחה[/u]
אין על מה יקירה. קחי לעצמך את כל המרחב הדרוש לך כרגע. בלי התנצלויות.

אני מאחלת לך ימים קלים יותר. אני מאמינה שהם יגיעו @}


[b]יעלי[/b] (2006-04-25T10:29:27):
[u]לוקח לי יום יום להבין[/u]
שיהיה לך הכח לעוד יום ועוד יום...
(())


[b][po]אמא של ברקת[/po][/b] (2006-04-25T14:22:47):
אתמול בלילה לאחר עוד רגע של שבירה,הלכתי לכסות את ילדיי,הבטתי בהם וחשבתי לעצמי מה אני בעצם מבקשת בשבילם?איזה מן אדם יהיה בני,האם גם הוא יפגע באישתו כמו אביו?,ולילדתי מה לומר? לא להאמין באהבה?ומה היא בעצם אותה אהבה?
האם נכון הדבר כי יש להשאיר טפחים שונים מסוגרי ליבנו ולא לחשוף אותם בפני בן הזוג?האם פעם פעם בעתיד הרחוק ההוא אוכל לספר להם את אשר קרה?
לעיתים קרובות אני מרגישה אשמה כבדה על אותם שנים של בלבול,בכיות,מתחיים וכאב במסגרת המשפחתית שלנו.
עדין ישנם דברים כה מרובים שלא מצאו את דרכם החוצה ממני,ולעיתים אני חושבת לעצמי מי אני ומה אני ומה היא דרכי?
מרגישה כמו נטע זר בעולם החילוני ובתור אפיקורסית בעולם הדתי.
אבל בדבר אחד אני שמחה ושלמה בכל ילד שלי ובחינוכו.
באותו ניסיון ליצור להם יום ושעה של "אני" ושקיפות פנימית.
חייבת לסיים.....


[b]יעלי[/b] (2006-04-27T12:11:41):
לאמא של ברקת,
אני בטוחה שאת עושה הכי טוב שאת יכולה עבור ילדייך, ועם זאת מנסה גם למצוא את הטוב בשבילך, את הכח לעבור עוד יום ועוד יום. לעתים שני הרצונות האלה, עבור ילדייך ועבורך, מתנגשים - הניחי לייסורים.
[list]
[*] באהבה.
[/list]


[b][po]אמא של ברקת[/po][/b] (2006-06-12T15:24:07):
יעלי תודה רבה.
לעיתים דווקא אנשים זרים יכולים לתת עצה ותמיכה יותר מאדם קרוב,תודה לך....
השאלה בה אני כמעט תמיד מוצאת עצמי מהרהרת בה האם המשך זוגיות עבור הילדים ולעיתים ביטול הכאב האישי וצורך בפרדה,חשובים יותר מהצרכים שלי.
לפעמים שאני מסתכלת עליו כל כך מתחשק לי לשוב ולאהוב אותו,אבל בלי התרעה וכמעט תמיד הזיכרון עולה והוא כל כך חזק.
אני לא יודעת ממה אני יותר פגועה,מזה ששכב איתה או מעצם השיחות המשותפות בינהם,היחד שלעיתים היה על חשבוני וחשבון הילדים.
זכור לי מקרה כל כך כואב: מסיבת פורים בגן (בקיבוץ),והוא הורס מרוב מתיקות פונה אלי ואומר שיזמין לנו מונית על מנת שנחזור הביתה כי הוא חייב לקפוץ לעבודה לשלוף מספר פריטים מהמחשב.ואני פתייה שכמותי מבינה שהתפקיד החדש שלו דורש הרבה,בכל זאת הוא קודם לדרגת ניהול(וכנראה שעלה לו השתן לראש),צריכה לתמוך ולהבין,וכך אני עים שני ילדים קטנים חוזרת מתארגנת ומשכיבה כרגיל לבד........
והוא חוגג.
כוח?יש ימים שאני מרגישה חזקה יותר ולפעמים כל כך שבירה שבזמן הסיפור לפני ההשכבה הדמעות יורדות ללא רצון.


[b]אחת[/b] (2006-06-12T17:19:57):
נשמע קורע לבבות. האם אתם הולכים לטיפול זוגי?


[b][po]אמא של ברקת[/po][/b] (2006-06-12T22:42:55):
היי אחת.
כן, הלכנו לטיפול זוגי אבל ברגע שנדרש מבן זוגי לחשוף ולנבור בנפשו הוא קיפל את זנבו וברח.ואילו אני המשכתי כשנתיים לבד,כיום אני חושבת שחשוב ביותר שבן הזוג יהיה נוכח לעיתים במספר פגישות על מנת להצליח בטיפול.
כיום אני יודעת לעמוד מולו בעמדה של כוח ולדרוש(לעיתים) ולא להראות שברים מיותרים.קל לי יותר לזהות ולהבין מעשים שונים שלו.
לרוב נדמה לי שאני ממשיכה בקשר בגלל הילדים,ובציפיה לגבר שידע לחדור לנפשי מבלי לפגוע,ואני בציפיה לכך,לרוב זה נותן לי כוח,למרות שהדבר הוא פסול.אבל כך קל לי להתמודד עים היום יום והקרבה בלילה.
מקווה לתקופות טובות יותר.


[b][po]אמא של ברקת[/po][/b] (2006-06-29T13:32:46):
סוף סוף זה קורה.מדברים על התכנסות -התנתקות והנה אצלי הדבר קורה גם.
בן זוגי שהיה בשבוע שעבר במילואים,וכרגע בחו"ל לשבועים-לו מותר הרי הוא עובד,הילדים הם רק שלי.....(נסיעה לצורך עבודה).
הלילות שלי היו מדהימים,קראתי,צפיתי בסרטים אהובים,ישבתי לי עים עצמי והרהרתי,נהנתי מלהיות לבד, בלי שום תלותיות בלי ביכיונים הבית היה כל כך רגוע, ואפילו ההשכבות שלעיתים דורשות עודף אנרגיה מהבן ,עברו בשלום בכיף ובשלווה,נדמה לי שאפילו את עצמי הפתעתי.
והכי חשוב....
משהוא שם לב אלי.
אלי.
אלי.
מדי פעם שולח מחמאה,עידוד ושיחה נעימה.
הוא נחמד שופע חם ולא פנוי.
אני יודעת שכלום לא יצא מזה.מאחר וששננו נשואים,וחוץ מיזה אולי אילו רק התחושות שלי שכל כך צמאות לאהבה,לרכות,לשיחה.
בן הזוג ניסה לשמור על קשר במיוחד עם הילדים,אבל לי לא היה את החשק אפילו לשוחח.
הללויה.


[b][po]אמא של ברקת[/po][/b] (2006-07-03T09:51:41):
כמה חבל שהלילה קצר והיום משכים קום.
זהו,זאת היתה התאהבות קצרה בהחלט,מין רצון להרים את עצמי לתת לתחושות לזרום שוב לא לחיות באפור.
האם כך אמורים להיות החיים?בגעגוע אחד מתמשך לאהבה?רק לזמן פתרונים.....
החלטתי לשתף את בין זוגי באשר קרה,לא שקרה דבר מיוחד,מלבד זה שדמינתי לעצמי שסוף סוף משהו ראה אותי מעבר....
בלבי עמוק אני מרגישה אכזבה נוראית ,היה לי כל כך נעים בשבועים האחרונים הרגשתי כאילו אני שוב חיה היה לי הכוח ליזום דברים ולעשותם,לתת לעצמי ולא רק לסביבה ופשוט להתפעל גם מהדברים הקטנים אשר מרעידים את הלב.
אני מאוכזבת ,כואבת,שבורה....
כנראה שמרוב חיפושים מתחילים לפרש נחמדות טבעית לדברים אחרים ,סוחפים.
שיעברו כבר ימים אלה ויתחילו החיים....


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2006-07-03T10:50:36):
(())


[b]איילת[/b] (2006-07-04T08:58:47):
יקירה.
את כל כך פגועה מבעלך,וממשיכה בחייך כאילו כלום לא קרה,(כלפי חוץ) ואולי מכאן נובעת המשיכה והרצון לטוב ביותר בטרם פתרת את הבעיות מבית.
חשבי טוב על הכל.
תני לעצמך קצת חופש מחשבתי,פני לעזרה,והשלמי ואהבי את עצמך.
לדעתי,על תתני לנחמדות מזדמנת אפשרות לרסק את חייך כליל.
על תצרי לעצמך בעיות נוספות למרותשהתחלת כל מערכת יחסים נעימה ומרגשת,אבל במצבך היא עלולה לרסק אותך יותר.
מלא חיבוקים ושפע תמיכה....


[b][po]שחר חדש[/po][/b] (2006-08-08T14:24:52):
לא כל-כך הבנתי, אתם עדיין יחד? לא נפרדתם לאחר הבגידה?

את נשמעת כל-כך חסרת אמונה בכוחך וביכולתך, כל-כך פגועה- כמו ציפור פצועה, שבא לי לאסוף אותך מתחת לכנפיי ולרפא אותך.
קראת את "לבסוף מוצאים אהבה"?


[b][po]האשה האחרת[/po][/b] (2006-08-29T21:38:57):
הוא במצב של גירושים, נשוי 30 שנה + עזב את הבית בשביל אשה יותר צעירה, ויפה כפי שהוא אומר, הם חיו ביחד שנה נפלאה, ככה הוא אומר, לפני כמה חודשים , הוא מאוכזב, החברה שלו איין לה סבלנות לחכות, ככה הוא אומר , הרומן ביננו נהייה סוער, אני מאוהבת, והוא נראה לי נהנה, הוא תמיד חוזר, אני לא שואלת דבר, הוא סיפר לחברה שלו על הרומן שלנו, היא צלצלה כדי לוודא אם זה נכון, אמרתי שאני לא מכירה את הבן אדם הזה. טסתי מחוץ לישראל, מה שנותר זה ההתכתבות המאד צנועה , בלי שום מילים מכשילות, לאחר כמה שבועות קיבלתי אימיל מאותה בחורה, מכתב די טפשי, שאני צריכה להפסיק לכתוב , שהוא חבר שלה,ושאין לו שום עניין, זה בהחלט בקיצור.... זה נכתב מהאימל שלו , עניתי שאני כותבת לכל מיני ידידים ושאין לי עניין לקחת לה אותו., היא שוב ענתה ושלחה אלי את כל האימלים שהאדם קיבל. אחרי כמה שבועות של כאב, ובכלל של אי הבנה איך אפשר להתנהג בצורה כזאת., אמר לחבר, שהחברה חיתתה בדבריו וכאילו הוא לא ידע ממה שנעשה, מאחורי גבו, אני מאמינה שיש הרבה הסברים: להתנהגות של גבר כזה , הוא עבר גיל 50,כנראה השתמש במה שכתבתי כדי לגרום ללחץ, לחברה שלו, שהוא חזר אליה, שזה לא מפריע לי , אני במילא נצאת מחוץ לארץ למשך תקופה, מה שכאב לי זאת ההתנהגות המזלזלת הזאת, הוא איפשר לאחרת לזלזל בכל הרגש שהייה.
[/spoiler]

[גבר_מחפש_אהבה*]

מדליק ומרגש לפגוש קהילה של אנשים שרוצים לעזור אחד לשני. מצאתי את הפורום הזה במהלך שיטוטים אובססיביים שהתחלתי בהם בשבועיים האחרונים בניסיון למצוא רגיעה לעצמי. התחלתי לכתוב אחרי קריאה בנשימה עצורה של עשרות דפים שמצאתי כמעניינים ורלבנטיים.

אני נשוי כ-10 שנים, עם שתי ילדות מקסימות ומדהימות שאני מטורף עליהן!

בשנתיים - שלוש האחרונות עברנו אני ואשתי כל מיני משברים, זוגיים (אשתי רצתה להפרד לפני כשנתיים) ואחרים.
דווקא בחצי השנה - שנה האחרונה, דברים התחילו להשתפר, כאילו סדרת המשברים נתנה לנו סתירה ונכנסנו לאיזה מסלול יותר יציב. התחלנו להרגיש יותר טוב אחת עם השניה גם מבחינת התקשורת הבינאישית ואפילו הסקס שלנו השתפר מאד, והגיע ממה שהייתי מגדיר כ'בינוני מינוס' ל'טוב עד מצוין' אני חושב שגם אשתי היתה מסכימה למשפטים האחרונים

בחודש האחרון חווינו שוב הידרדרות מחודשת ביחסים.

ההלם האמיתי הגיע בשבועיים שלושה האחרונים. יש לי חברה לעבודה שהגיעה אלינו גם היא לפני כחודש. מהרגע הראשון אני מרגיש איתה כימיה וזרימה כמו שלא הרגשתי מזמן עם אף אחד ואף אחת והגעתי למצב די אובססיבי שבו אני חושב עליה פשוט כל היום, עם פנטזיות מכל מיני סוגים (גם מיניות וגם והרבה פנטזיות של אהבה ורומנטיקה דווקא). אני מחפש את קרבתה כל הזמן ומיצר זמן משותף ביחד האמת שפשוט נורא כיף לי להיות אתה ודי מתחשק לזרוק הכל לעזאזל ולברוח איתה לאיזה אי

הבחורה מהעבודה היא רווקה שצעירה ממני בכמה שנים (לא דרמטי - 31-37) ונראית לי קצת מחפשת כיוון בעצמה בענייני הזוגיות

אני לא בטוח אפילו שהיא בעניין (לא דיברנו על שום דבר מפורש אבל אנחנו כן הולכים הרבה מסביב כבר כמה ימים). אבל התחושת בטן שלי - שכן. אני גם משער / חושב שהיא נמשכת אלי כגבר אבל נרתעת (ובצדק...) מהמצב המשפחתי שלי

אני משגר את ההודעה הזו שלא תצא ארוכה מדי לאתר, אמשיך את הסיפור שלי מיד...

[גבר_מחפש_אהבה*]

ראיתי את ההודעה הקודמת, באמת יצא ארוך אבל יש לי עוד המון לשפוך.... מעריך את מי שיקרא אותי עד הסוף.

בעקבות תחושת ההתאהבות הפתאומית התחלתי לחפש בכל מיני אתרים וראיתי שהרבה אנשים חושבים שהתאהבות כזו מעידה על חוסר במערכת היחסים הקיימת. עשיתי עם עצמי הרבה חושבים בזמן הזה לגבי מצב היחסים שלי עם אשתי היום והמסקנות שלי לפחות כרגע, לא מלבבות במיוחד:

דברים טובים:

• יש לנו שתי בנות נפלאות ואני חושב שאנחנו מתפקדים יחד די טוב כהורים
• כאשר שנינו רגועים ולא מודלקים יש לנו יכולת לשוחח וליהנות מאד אחד מחברת השניה
• יש לנו רמה טובה בסה"כ של משיכה מינית ויחסי מין טובים (עליות וירידות אבל דווקא שיפור בזמן האחרון)

דברים לא טובים:

• אני נמצא בתוך מערכת עבודה - משפחה - זוגיות - חיים שלמעשה מחקה ומוחקת חלקים גדולים באישיות שלי. מרגיש כמו סוס עבודה ששמו לו את הדבר הזה ששמים להם ליד העיניים שלא יתבלבלו (שכחתי איך קוראים לזה). העבודה שלי כולה סביב נושאים ריאליים וביזנס עם מעט מאד יצירתיות. מרגיש שהחלק היצירתי אצלי פשוט נקבר חי, יחד עם כל מיני חלקים כמו להיות אדם חברתי ופתוח ועוד
• אני מרגיש שהציפיות של אשתי ממני זה להיות מין סוס עבודה שגם עושה סקס (וגם מטפל בילדים / מנקה / מבשל / ...) לא מרגיש יחסי שותפות שבהם היא באמת רואה אותי. מרגיש כמו איזה אינסטרומנט
• אשתי נוטה מאד לכעוס - אני חושב שהיא בעצמה מחזיקה המון מטעני כעס ומרירות אלי. כמובן שהתחושה של כעס מצידה ואילו ספיגה ובנית מרירות אצלי לא עושים משהו טוב...
• אני לא בוטח באהבה של אשתי אלי וגם לא במוטיבציות שהכניסו אותה לקשר איתנו. ברגעי כעס היא הטיחה בי בעבר שהנישואין איתי היו בגלל שהרגישה לחץ להתמסד והיום היא לא בטוחה יותר שהבחירה שלה היתה שלמה
• אני בכלל לא בטוח שאשתי מסוגלת לאהוב / לחיות עם מישהו כאשר היא קשובה לרצונות שלו ומאפשרת תקשורת אמיתית דו כיוונית. היא מתלוננת עלי שאני מחזיק דברים בבטן אבל כל פעם שאני מנסה להוציא מהבטן אני איכשהו חוטף ממנה וזה לא מיצר שינוי לטובה. עד שבסוף אין יותר מקום בבטן...

למען האמת גם אני התחתנתי בלי יותר מדי מחשבה, התחושה היתה שמצאתי משהו 'מספיק טוב'. באותה תקופה השקעתי את כל האנרגיות שלי בקריירה ושם שמתי את הפוקוס שלי ודי שמחתי שלא אצטרך להמשיך לחפש.

בסופו של דבר - חסרה לי מאד מאד תחושה של אהבה ללא תנאים בחיים. לא שותפות כלכלית / מפעל גידול ילדים ממוסד / עסק נדל"ני אלא פשוט שני אנשים שרוצים להיות ביחד כל הזמן ונהנים באינטנסיביות אחד מהשניה. לאיפה זה הלך? האם זה באמת משהו שלא אפשרי יחד עם חיי משפחה? אני שואל את עצמי אם לי ולבת זוגי היום היה את זה אי פעם? אני חושב שאולי כן, לזמן קצר מאד בעבר. חוץ מזה אנחנו בעיקר עסוקים בתחזוקה של קשר שיהיה במצב 'כמעט טוב' וזה כשלא נמצאים בתוך מערכת של ריבים וצבירת משקעים.

התחושות האלה כל כך חזקות שמתחיל להיות לי קשה לחזור אחורה אני מרגיש בתוך תהליך שיוציא אותי מהמשפחה והקשר הנוכחי שלי. אני רוצה להרגיש מאוהב! אם לא אז אולי עדיף לפרק ולחזור לחיים של חיפוש? ומה עם הבנות שלי, עדיף להן לחיות בבית שבו אבא מרגיש מעוך (וכנראה גם אמא לא מרגישה מי יודע כמה לחיות עם גבר שמרגיש מעוך), או אולי לחיות במשפחה מפוצלת חדשה אבל עם אב שיש לו חיים חדשים / זוגיות טובה (בתקוה שבאמת תהיה)?

תודה לכל הקוראים. כבר מרגיש קצת יותר טוב אחרי כתיבה של הדברים.


-
-

[עמוק_בפנים*]

אני קוראת לזה סימפטום המלחמות. יש בעיות כלכליות וחברתיות בישראל, פותרים אותן במלחמה, בדרך כלל לפני בחירות, כי יותר קל להסתכל החוצה.
יש בעיה או קושי בזוגיות, במקום לפתור מסתכלים החוצה.
מניסיוני בחיים מה שלא נפתר לא נעלם. אתה גבר? משום מה אני מוצאת שגברים רבים מתנהגים כמו ילדים ובמקום לנסות לפתור את הקושי עם מי שקשה להם והיכן שקשה להם, כלומר עם בת זוגם, הם מעדיפים למצוא איזה ריגוש. נכון, לטווח הקצר זה קשה להתמודד ויותר קל לברוח. לטווח הארוך, אישית, אני משוכנעת שלא.
אגב, יש לי כבר כמה חודשים רומן עם מישהו נשוי שאני מכירה שנים רבות, כולל האישה והילדים וכן, אני מסתכלת בראי בבוקר. אני לא יכולה לראות איך הבריחה שלו מהתמודדות עם מה שהיה לו קשה עשתה לו טוב בחיים, גם אם רומן כזה או אחר עזר לו לשרוד את היומיום. גם כשהוא כבר עזב את הבית זה היה מתוך בריחה ולא מתוך כוונה להתמודד. בתור התחלה, תקשורת עם בת הזוג ואם צריך אז עזרה מבחוץ. לפעמים צריך לעבור 3 מטפלים לפני שמגיעים לנכון לכם, אבל בעיני מוזר שאנחנו מוכנים לשלם הון למישהו שיטפל במכונית שלנו אבל לא מוכנים להשקיע אפילו מעט משאבים למי שיעזור לשקם את החיים שלנו.

[גבר_מחפש_אהבה*]

שלום עמוק בפנים
אני מרגיש נימת כעס קלה אצלך, או שזה נדמה לי? אולי בגלל שגם את נמצאת במצב דומה (מהצד השני). אגב את רווקה או נשואה בעצמך? על איזה צורך הקשר הזה מנסה לענות אצלך?

חזרה אלי - אני כרגע בשלב המחשבות. עדיין לא מפרק שום דבר ולא בורח. גם קשה לי לראות את עצמי נכנס למהלך של בגידות והסתרה אני באיזה שהוא מקום חושב שהדרך שלי עוברת דרך הידברות עם אשתי. אני מחכה לה שתחזור מנסיעה בחו"ל ומכין את עצמי בינתיים.

אבל אני מרגיש שאנחנו משקיעים המון המון זמן, משאבים ושנים ביחד בניסיון לשפר משהו שאולי הוא פשוט לא שם יותר? זה לא משבר ראשון אצלנו, אנחנו כבר כמה שנים ממשבר למשבר. לא ניסינו טיפולים זוגיים אבל - אנחנו כן מתקשרים ומנסים לפתור כל הזמן.

מתי להישאר ולהילחם ומתי צריך לפרק. מה אתם אומרים?

[חני_בונה*]

ברגעי כעס היא הטיחה בי בעבר שהנישואין איתי היו בגלל שהרגישה לחץ להתמסד והיום היא לא בטוחה יותר שהבחירה שלה היתה שלמה

למען האמת גם אני התחתנתי בלי יותר מדי מחשבה.

שומעת בקול של שניכם את הספק האם לא עשיתם טעות בבחירה שלכם.

בזמנים קשים בזוגיות הספק הזה הוא טבעי. עם זאת הוא לוקח אנרגיה יקרה שנדרשת לכם להתבוננות והתמודדות.

מציעה לך כמה דברים:
האחד לחזק את עצמך. לראות מה טוען אותך בכוחות (שלא קשור באחרים)
השני (אחרי שעשית את הראשון) להתבונן על בת זוגך מזווית ראייה אוהבת. ולשים לב מה עוד נוסף לתמונה שתיארת קודם לכן.

[סאלי_תדמור*]

חסרה לי מאד מאד תחושה של אהבה ללא תנאים בחיים. לא שותפות כלכלית / מפעל גידול ילדים ממוסד / עסק נדל"ני אלא פשוט שני אנשים שרוצים להיות ביחד כל הזמן ונהנים באינטנסיביות אחד מהשניה. לאיפה זה הלך? האם זה באמת משהו שלא אפשרי יחד עם חיי משפחה?

שלום לך @}

נשמע לי שאתה נמצא בשלב של התאהבות פיזית עם אותה חברה. המוח שלך מפריש הורמונים שמושכים אותך אליה. זה בדיוק השלב הזה שרוצים להיות ביחד כל הזמן ונהנים באינטנסיביות אחד מהשניה.. לכן יתכן שכל ההגיון שנרעיף עליך כרגע, או אתה על עצמך, לא יגיעו אליך (אני מקוה שכן).

אתה שואל האם זה באמת משהו שלא אפשרי יחד עם חיי משפחה? - בטח שזה אפשרי, אבל זה דורש עבודה רבה, תשומת לב, השקעה, מחשבה, תהליך של התפתחות אישית. זה אוטומטי ופשוט רק בשלב שבו המוח שלך מנהל את העניין עבורך. הגוף. פיזיולוגי. הגוף מעוניין להתרבות והוא מכוון אותך לשם. אז זה אוטומטי ואתה נהנה באינטנסיביות ללא כל השקעה. בשלבים מאוחרים יותר - זה יהיה תלוי בך. אם תתמיד עם התפיסה הזו שהקשר צריך פשוט להגיע אליך, בלי שאתה עושה משהו (משמעותי ורב) בשביל לטפח אותו - זה יעלם, כנראה, ושוב תשאל את עצמך את השאלה הזו.

מה עכשיו? עכשיו אתה יוצר סיבוך גדול אם אתה מתכוון לפניה לאדם אחר בצורה לא מוסכמת בתוך נישואין.

אני בטוחה, אגב, שאתה יכול - וכל אדם - ליצור קשר זוגי מדהים. זה רק יגיע ממך, מהשקעה רבה ותהליך התפתחות רציני שתעבור עם עצמך. איזו אישה זו תהיה - אני לא יודעת. אבל לסמוך על ההורמונים וההתרגשות הפיזית של תחילת קשר שיובילו אותך קדימה בחיים - זה די ילדותי, אתה לא חושב?...

[פלוני_לא_אלמונית*]

שלום לך,
נראה לי כמעט ברור שהבחורה מהעבודה זה עניין קטן ושולי לחיים שלך, ושהמפגש איתה רק מעצים את התחושות והבעיות שלך בזוגיות.
אני בכל מקרה לא הייתי מתחיל אפילו עם הבחורה מהעבודה. זה מן הסתם יכול להרוס מה שבנית בעשר שנות נישואין ומשפחה.
אתה צריך לחשוב ולהתלבט ולדבר ולהחליט מה אתה עושה עם הזוגיות והמשפחה שלך. נראה שחשוב להחליט את זה ממקום נקי והוגן, ולא מתוך סיפור
שבטח לא יהיה רציני עם מישהי אחרת. אם הזוגיות שלכם תסתיים, זה בטח לא ייגמר יפה, וזה טבעי. אבל זה יכול עדיין להסתיים הוגן.
אל תזרוק את השנים האלה ואת האישה והילדות שלך, גם אם תחליט בסוף שאתה רוהצ לעזוב.
לדעתי אולי אפילו כדאי לך לחשוב לשנות את שם הדף, כדי להתפקס. אתה נשמע לי גבר שלא טוב בזוגיות ארוכה ועם משפחה, והעובדה שהיכרת לפני חודש
מישהי נחמדה בעבודה, היא לטעמי עובדה קטנה ופעוטה, שאתה צריך להבין שאין לה שום משמעות חוץ מאשר לרמוז לך באופן חזק ביותר ללכת לחשוב
מה איתך, מה אתה רוצה, איזה חיים אתה רוצה, כמה טוב לך או לא טוב לך, ובסופו של דבר -- מה אתה הולך לעשות. וזה נשמע לי לא קל בכלל...

[פלוני_אלמונית*]

התחושות האלה כל כך חזקות שמתחיל להיות לי קשה לחזור אחורה אני מרגיש בתוך תהליך שיוציא אותי מהמשפחה והקשר הנוכחי שלי. אני רוצה להרגיש מאוהב! אם לא אז אולי עדיף לפרק ולחזור לחיים של חיפוש? ומה עם הבנות שלי, עדיף להן לחיות בבית שבו אבא מרגיש מעוך (וכנראה גם אמא לא מרגישה מי יודע כמה לחיות עם גבר שמרגיש מעוך), או אולי לחיות במשפחה מפוצלת חדשה אבל עם אב שיש לו חיים חדשים / זוגיות טובה (בתקוה שבאמת תהיה)?

אנחנו נפרדנו לא מזמן. אחרי תקופה קצת יותר ארוכה משלכם.
לא כי מישהו מאיתנו התאהב אלא כי האהבה נעלמה והיו חיכוכים ויותר מידי נושאים לא מוסכמים.
יש ילדים וזה הקושי הגדול.
הילדים בסדר כי אנחנו בהליך פרידה יחסית חברי, מתוך הבנה שכך עדיף לנו, אבל עדיין המשפחה נקרעת.
החייים נקרעים וחשוב שתבין זאת.
כרגע אתה "מסונוור" אחרי האהבה, וזה טבעי לרצות את התחושות הללו וההתעוררות הזו היא בעיני מבורכת.
רק חשוב שתבין איפה הראש שלך נמצא ולא תאבד אותו. יש זמנים (כמו זה שאתה מתאר) שהראש מסתובב לו בין הרגליים. נמוך נמוך. "לא רואה ממטר"
ורק חושב על הרגע, פורקן, התעלות, אושר.
אלו יופי טופי אבל לא החיים האמיתיים. חשוב שלא תשכח.
אהבה יש לתחזק. אהבה היא עבודת התפתחות. שניים שהולכים בדרך משותפת.
אפשר גם לאהוב ולהישאר לבד כמובן. אבל אתה רוצה בשניים, אז שים לב למלכודת הזו.
כרגע היא מלכודת דבש, ומהצד השני מחכה לך מלכודת עכברים.
כך או כך אתה נמצא בזמן שמתעורר לשאול שאלות. זה חשוב כשלעצמו.
בהצלחה.

[קואלה*]

מזדהה עם תחושות הקשות של חיי נישואים מתוך פשרה. גמאני במשבר זוגי (כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש)
ואני דווקא חושבת אחרת מהכותבים פה מעלי
אהבה חדשה יכולה להביא עימה הרבה מאוד שמחה והתחדשות
ונכון שפירוק משפחה גובה מחיר כבד בעיקר מהילדים ומבחינה כלכלית
אבל מה לגבי המחיר שנדרשים לשלם כשנשארים בזוגיות ללא קרבה, בחיים זוגיים אפורים ונטולי שמחה ואהבה?
האם זהו מחיר הוגן לדרוש מעצמנו לשלם?

אני כמובן לא מתיימרת לקחת אחריות כלשהי על הבחירות שלך יהיו אשר יהיו ואני בעצמי מתקשה ליישם את הגישה הזאת בחיי
מפני שצריך הרבה מאוד אומץ להמר על הכל בשביל הסיכוי לאהבה נושכת

[פלוני_לא_אלמונית*]

אני לא חושב שצריך להישאר בחיים זוגיים אפורים ונטולי שמחה ואהבה.
זה לא מחיר שצריך לשלם. זה לא טוב לאף אחד, נראה לי שגם לא לילדים. אפשר לפרק אם צריך.
אבל אם לפרק -- אז נקי. להתמודד עם זה, לא לרוץ לפני הסוף למשהו אחר.
פרידה טובה ואמיתית והחלטה טובה וצלולה באות מתוך זה שאתה יודע
שגם אם זה אומר שתהיה אחר כך הרבה לבד, אולי תמיד, זהעדיף על מה שיש עכשיו.
צריך אומץ, לקחת סיכון, ולשמור על אופטימיות.
אהבה חדשה אולי מביאה שמחה והתחדשות, אבל לכמה זמן?
ומה המחיר של זה שלא התמודדת עם הפרידה באופן אמיתי? האם לא תסחוב את הבעיות
כמו שהן לקשר הבא עם החברה החדשה? יכול היות שההתמודדות צריכה להיות על ידי פרידה,
אבל אני לא חושב שהיא צריכה להיות על ידי קשר אחר.

[נועה_ברוך*]

_פרידה טובה ואמיתית והחלטה טובה וצלולה באות מתוך זה שאתה יודע
שגם אם זה אומר שתהיה אחר כך הרבה לבד, אולי תמיד, זה עדיף על מה שיש עכשיו.
צריך אומץ, לקחת סיכון, ולשמור על אופטימיות._
מסכימה.
בעניין הילדים - חשוב לדעת שהקושי הוא גם להורים, פרידה מהילד לימים שלמים אינה קלה.
בעניין הזוגיות -
דווקא בחצי השנה - שנה האחרונה, דברים התחילו להשתפר, כאילו סדרת המשברים נתנה לנו סתירה ונכנסנו לאיזה מסלול יותר יציב. התחלנו להרגיש יותר טוב אחת עם השניה גם מבחינת התקשורת הבינאישית ואפילו הסקס שלנו השתפר מאד, והגיע ממה שהייתי מגדיר כ'בינוני מינוס' ל'טוב עד מצוין' אני חושב שגם אשתי היתה מסכימה למשפטים האחרונים
מתקשה להתעלם מהעובדה הזו! יש כאן משהו מאוד משמעותי שצריך לחפור בו

[עמוק_בפנים*]

כשהדפים יתאחדו יהיה לי יותר קל להמשיך את מה שהתחלתי לומר. בינתיים, לא כל כך יודעת איפה להמשיך...

[אהבת_עולם*]

גבר, העברתי לכאן את מה ש-עמוק בפנים כתבה לך ואת תשובתך אליה (מופיע מיד אחרי הודעות הפתיחה שלך).
בהצלחה....

[אהבת_עולם*]

דרך אגב, יש לפחות שני דפים באותו נושא:
נשוי אך חושב על אחרת
וגם נשוי ומאוהב באחרת

[עורכת_קהילתית*]

_דרך אגב, יש לפחות שני דפים באותו נושא:
נשוי אך חושב על אחרת
וגם נשוי ומאוהב באחרת ._
נכון. גבר מחפש אהבה, לאיזה מהדפים הנ"ל תרצה להעביר את הדיון הזה?

[גבר_מחפש_אהבה*]

אני מאד נרגש מכל התגובות. אני בעבודה ובערב אני רוצה לקרוא הכל בעיון להגיב - ואוסיף עוד משלי.

אני מודה לעורכות שאיחדו את הדפים. אבל אשמח אם אפשר להשאיר את הדף הזה, אני לא חושב שאפשר לערבב את הסיפורים.

[עורכת_קהילתית*]

אבל אשמח אם אפשר להשאיר את הדף הזה, אני לא חושב שאפשר לערבב את הסיפורים.
גבר יקר, לא נהוג בבאופן לפתוח דף בנושא שכבר קיים. אנו סובלים מעודף של אלפי דפים ומאחדים דפים בנושא דומה. נהוג מאוד להמשיך דף קיים, גם אם הסיפור שלך שונה.
אז, אנא בחר את הדף הרצוי לך. תודה

[אהבת_עולם*]

נתתי לו את הקישורים כדי שיוכל לקרוא בהם, לא בהכרח כדי לאחד בין הדפים אם לא מתאים לו.
כאשר יש סיפור אישי, עם דיון ארוך עליו - כן מקדישים לו דף.

למשל, יש המון המון דפים שעוסקים בזוגיות בעייתית - ועדיין לא מאחדים ביניהם.
(אפילו כרגע במה חדש רצים כמה דפים כאלה).
לכל אחת/אחד סיפור הזוגיות הבעייתית האישית שלו.

אם גבר יתייג דף זה כ-דף בלוג או דף תמיכה, הרי שיש לדף זכות קיום משל עצמו.

[אהבת_עולם*]

(אבל את צודקת במובן שאם הדף לא יתפתח הרבה, אז בהמשך לאחר מעשה יהיה אולי כדאי לאחד אותו עם דף אחר).

[פלוני_אלמונית*]

אבל מה לגבי המחיר שנדרשים לשלם כשנשארים בזוגיות ללא קרבה, בחיים זוגיים אפורים ונטולי שמחה ואהבה?
האם זהו מחיר הוגן לדרוש מעצמנו לשלם?
לא קונה את האמירות האלה בקלילות כזו.
כמה את משקיעה בגידול הילדים? כמה את משקיעה שיהיה לילדים טוב? שלא יסבלו? הרי את משקיעה את נשמתך. את כל מרצך וזמנך. ופתאום אמירה קלילה כזו?!
ונכון שפירוק משפחה גובה מחיר כבד בעיקר מהילדים ומבחינה כלכלית
הרושם שלי הוא שהתחליף ל חיים זוגיים אפורים ונטולי שמחה ואהבה ברוב המקרים מביא אחרי הגירושים לחיים גרושים אפורים נטולי אהבה ושמחה.
(בלי לזלזל בכלל בצורך באהבה ובעיות אחרות, ובלי לפגוע בכנות הכוונות)
אז כן, לחשוב על אחרת (וגם על אחר) ולא רק לחשוב. חשבתי ועשיתי, כמו מיליונים לפני. אבל גירושים?! חד משמעית, רק פתרון אחרון.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

תנו לבנאדם לדבר. יש כאן יותר הודעות בנושא עריכה מאשר תוכן!

[מסכימה*]

תנו לבנאדם לדבר. יש כאן יותר הודעות בנושא עריכה מאשר תוכן!
תענוג לקרוא אותו.

[עמוק_בפנים*]

טוב, התשובה שלי כאן תלושה ולא שייכת, כי התייחסה למה שכתבת בדף ההוא, ללא הפירוט.
בכל מקרה אני חושבת שגירושין הם מוצא אחרון אחרי ניסיונות לתקן. אני אחזור לדוגמא שנתתי ואגיד שאם אתה מתדלק לבד וממלא אויר לבד אז סבבה, אבל יום אחד אתה מגלה נזילת מים ואם לא תלך למוסך הראש יתחמם ואולי ילך ראש מנוע ואפילו מנוע. זה כבר לא כמו לתדלק לבד. ברור שאתה מחפש תירוצים ללמה לגיטימי לרצות ריגושים. שוב מחפש ריגושים בחוץ.
ואולי זו בעיני הבעיה של הרבה גברים: תלותיות יתר. במקום לפתח עצמיות, אתם מאשימים את האישה שאתכם על שהיא לא מאפשרת (סליחה, היא לא אמא שלך, לא אמורה לדחוף אותך לנגן, אם חשוב לך לעשות דברים שאתה אוהב אז תעשה) ואז משתמשים בתירוץ הזה כדי למצוא מישהי שתחזק לכם את תחושת העצמי במקום ליצור אותה לעצמכם. סליחה אם אני מכלילה, גם נשים עושות את זה, רק נשים פחות נוטות לפתור את העניין הספציפי הזה על ידי בגידה/פירוק, ככה נדמה לי.
תתאמן בלאהוב את עצמך וליצור לך חיים מרגשים בלי קשר לנישואין או גירושין ותראה מה יקרה. ובקשר לזה שאתה חווה ממני כעס, יכול להיות, לא פשוט לי בימים אלה. ולא, אני לא נשואה, לא חושבת שהייתי יכולה להיות נשואה ולהיות ברומן עם מישהו אחר. גם ככה קשה לי מול הילדים שלי, בהקשר שאני משתדלת להיות דוגמא חיובית ומוסרית ובימים אלה משת"פית עם שקרים/הסתרות של אדם אחר שברמה כזו או אחרת גם הילדים שלי שותפים לכל זה בעל כורחם.

[פלוני_אלמונית*]

ממליץ לך לטשטש קצת פרטים - נראה לי שמי שמכיר עשוי לזהות

[גבר_מחפש_אהבה*]

חזרתי.

לא יודע מאיפה להתחיל. קודם כל אולי תודה. תודה לכל כך הרבה אנשים טובים שגם קראו וגם הגיבו

שמתי לב שרוב התגובות בסגנון של לנסות לשמור על הקיים, להתעקש על הזוגיות ולהמשיך ביחד.
הפירוק של המשפחה נתפס אצל חלקנו כויתור על הרעיון של לחיות יחד, עם משפחה ובת זוג, ולכן נתפס כמפחיד אולי וכמוצא אחרון.

כמה תגובות אומרות לי ללכת אחרי הלב (שכבר בטח הבנתם לאן הוא נוטה עכשיו)

אני דווקא לא מרגיש שאשאר לבד. באיזשהו מקום אני מאמין שאמצא זוגיות חדשה וטובה, אולי זו אשליה (אולי בגלל החברה לעבודה שכרגע נותנת לי אשלית 'אלטרנטיבה' שלא באמת מבוססת
על כלום חוץ מהתחושות שלי). זה מאד מפחיד אותי להישאר לבד לתמיד אבל אני לא מעריך (בכנות) שזה מה שיקרה לי, לפחות לא בשלב הזה בחיים.

אני הרבה יותר מפחד מכמה דברים אחרים דווקא:

• הפגיעה בילדים. אני חושש שהם יחוו את זה כנטישה שלי אותם וזה פשוט מעביר אותי על דעתי. אני לא יכול לפגוע בהן אבל מרגיש שאני כרגע מאד כואב בעצמי. לא יודע מה לעשות כדי למזער את הפגיעה בהן אבל עדיין להרגיש שאני חי את החיים שניתנו לי ולא בוגד בעצמי לגמרי ומוחק את השנים שעוד נותרו לי
• הפגיעה באשתי. אני ממש מפחד מה זה יעשה לה. אני קשור אליה מאד - כאם ילדי וגם כאדם אהוב וקרוב. קשה לי הפגיעה שאני עומד לפגוע בה אם אפעל - נראה לי שהיא תהיה קשה.

עם זאת - קשה לי לקבל את הכניעה לפחדים כתמריץ מספק עבורי. אף פעם לא הייתי אדם שנכנע לפחדים - אם אני מרגיש שהם עומדים ביני לבין משהו שאני רוצה אני מתמודד אתם ומזיז אותם מהדרך.

העניין הזה - באמת קשה מנשוא עבורי.

אני מתקשה לקבל את הרעיון שכדי שיהיה לנו טוב בחיים צריך להסכים לחיות במערכת יחסים כבויה ולא מספקת. אני מרגיש שהתאהבות היא דבר גדול , וכל כך חסר בחיים של הרבה אנשים (כולל אני עד לא מזמן).

כתבו למעלה על תגובות פיזיולוגיות - ואני מרגיש שזה נכון! הגוף משדר לי מה נכון בשבילי עכשיו. להילחם במה שהוא אומר לי? או שאולי אנחנו פשוט לא בנויים למערכות יחסים של מעל 10 שנים?

אני מאד אוהב את אשתי (בחלקים הטובים שלנו) ואם היתה לי תגובה פיזיולוגית של אהבה ללא תנאי אליה, הייתי שמח! אבל התגובה הזו הגיעה עם מישהי אחרת.

[גבר_מחפש_אהבה*]

קואלה אני קורא את הדף שלך, ממש התרגשתי מהסיפור. עדיין קורא.

קודם כל - אחלה מוזיקה... אהבתי את הטעם

[גבר_מחפש_אהבה*]

קצת עלי ועל החברה לעבודה.

אני מרגיש שהקליק שלנו מאד עוצמתי וחזק, אנחנו פשוט מנגנים טוב ביחד, הכל זורם פתאום.

זה לא שהייתי קבור 10 שנים בבית ולא פגשתי אף אחת, זו לא הבחורה הראשונה שאני פוגש מאז הנישואין... לא בגדתי באשתי (So far) אבל אני מטבעי טיפוס די פתוח (לפעמים) ואולי גם קצת פלרטטן (גם כן עניין של מצב רוח). יש לי תקופות שבהן אני פוגש לא מעט אנשים וגם יצא לי לעבוד עם די הרבה בחורות (שחלקן מצאתי כמושכות) בממשק קרוב. אבל הכל תמיד היה בשליטה / משחק ולא הרגשתי שאני עושה או נמשך למשהו שיכול להרחיק אותי מבת הזוג / משפחה ולפתוח לי פתאום חלון לחיים אחרים לגמרי

הפעם משהו אחר. אולי זה מגיע מבפנים (כלומר המצב שלי בזוגיות ובמשפחה שלי הגיע לנקודת שבירה) אבל אני קצת מאמין (או רוצה להאמין) שיש אנשים שפשוט מתחברים יותר טוב , מין חיבור קוסמי כזה שאי אפשר להסביר אותו.

אני לא בטוח שזה משהו שולי וקטן כמו שהציעו כמה אנשים. אולי יש כאן משהו. אני לא חושב שזה רק הורמונים (למרות שגם הם בתמונה) אולי באמת משהו מעבר? מהו המנגנון הזה שגורם לנו לרצות להיות כל היום עם מישהו? זה מעבר לסקס ולהורמונים. מאיפה הרצון להמשיך לחבק ולהיות ביחד גם אחרי הזיון (או שנים)? ההורמונים כבר נרגעו אבל הנפש רוצה ביחד. ככה אני מרגיש היום (וזה שורף)

[גבר_מחפש_אהבה*]

לסאלי תדמור -
אני לא חושב שאני בנוי לבגידות וודאי לא לחיים כפולים. יש לי יותר מדי הערכה וכבוד לבת הזוג שלי וגם לזו שאני (אולי) מתאהב בה. לא רוצה לעשות לאף אחת מהן רע כדי לנסות לארגן לעצמי משהו נוח יותר.

אני חושב שאני שוקל פירוק (וניסיון ליצור קשר עם החדשה שלי) או אולי נסיגה, למקום שבאמת ברור לי שלא יכול להמשיך בלי טיפול שורש מאד עמוק וכואב

לסאלי תדמור ו-עמוק בפנים -

אני יודע שיש לי חופש לעשות שינויים ועדין להשאר בתוך המסגרת הזוגית. אני בוטח באשתי כאחת שניתן לדבר איתה על שינויים שאני רוצה לעשות וגם לעשות אותם (עם מעט יותר או מעט פחות תמיכה ממנה). אני חושב שאני בקשת שבין עצמאי לתלותי - איפשהו קרוב מאד לקצה העצמאי של הסקלה - אולי יותר מדי... תמיד הייתי.

אני לא בטוח שזו הבעיה (כלומר - סגנון חיים, נושאים לא מסופקים וכיוצא באלה). אולי זה חלק מהעניין - אבל לב העניין הוא שאני רוצה משהו שיגרום לי להרגיש שיש לי אשה שאני רוצה להיות אתה כל הזמן. זה לא קשור אלי ולכל מני שינויים במקצוע / תחביב / מקום מגורים / וכיו"ב זה גבר ואשה. אני חייב לחזור להרגיש את זה. אני לא יודע אם אפשר להחזיר את הגלגל הזה

אפשר לברוח למקום של 'רע לי אם בת הזוג שלי אבל זה גדול וקשה מדי' אז 'בעצם אני גם גר בעיר הלא נכונה ועובד בעבודה הלא נכונה בואו נשנה את זה קודם - זה קליל'

בולשיט. אולי אם אתעורר ליד אשה שאני באמת מאוהב בה, פתאום פחות מעניין באיזו עיר אני ואיפה הולכים לעבוד בבוקר?


תודה לכן על ההקשבה והתגובות

[גבר_מחפש_אהבה*]

תודה למסכימה

תנו לבנאדם לדבר. יש כאן יותר הודעות בנושא עריכה מאשר תוכן!
תענוג לקרוא אותו.

מסכימה, היה תענוג לקרוא את התגובה שלך, תודה

[ע_ע_ע*]

אני מתנצלת על ההערה המוטעית שלי, מחקתי אותה.
הסבר + דעתי בדיון העריכה הקטן שהיה פה - אצלי בדף.

גבר מחפש אהבה,
אני לא יכולה להתנצל בשם אחרות על זה - יש כאן יותר הודעות בנושא עריכה מאשר תוכן
אבל שמחה שאתה לא נותן לזה להחניק את הדיון
מאחלת לך למצוא אהבה איפה שהיא נמצאת (ורק אתה יכול לדעת איפה היא נמצאת)

[גבר_מחפש_אהבה*]

ע ע ע, תודה

[פלונית_בינתיים*]

גבר יקר, ראית את הסרט דלתות מסתובבות?..
דמיין לך ארבעה תסריטים:

1. חיים משותפים עם אשתך ובנותיך וקצת ויתורים על אדרנלין והורמונים
2. חיים משותפים כנ"ל וכבויים או מתוחים
3. חיים נפרדים ממשפחתך אבל ביחסים סבירים / טובים ולך יש זוגיות טובה
4. חיים נפרדים ממשפחתך ולך יש עוד זוגיות מקרטעת / אין זוגיות

באיזה תסריט אתה הכי רוצה לחיות?
עם איזה תסריט אתה לא מוכן לחיות?

החיים לא מושלמים ויש לכך הוכחות כל יום.
ואני מצטטת מדף אחר:
_...התשובות שלעולם לא יהיו מושלמות.
אולי במובן של "מה שמושלם הגיע לכדי סיום". וסיום הוא מוות.
מתוך כך יוצא שדווקא בבלתי מושלם מצויים כוחות החיים._

בבלתי מושלם, כלומר במה שיש לך עכשיו, יש הרבה עבודה.
ואין לך כוח כרגע לעשות אותה.
אבל גם במה שנראה לך כרגע קסום והרבה יותר קרוב למושלם תהיה לך הרבה מאד עבודה
בחלקה עבודה מאד קשה ולא נעימה.
אתה לא לבד, אתה יכול לבקש עזרה, גם מזוגתך וגם מעוד אנשים וגם בתשלום.
הם יוכלו לעזור לך לעשות את העבודה הפנימית הקשה שלא מתחשק לעשות.

לפעמים אנחנו מתאהבים במי שגורם לנו להרגיש אהבה אל עצמנו
בעיקר כשאנחנו לא כל כך אוהבים את עצמנו. או את איך שאנחנו נראים לעצמנו.
הקולגה הנחמדה בוודאי מזכירה לך תקופות יפות שהיית צעיר, ללא דאגות
היה הרבה יותר קל לאהוב את עצמך אז.
גם עכשיו אתה יכול לאהוב את עצמך ואת מה שיצרת עד היום,
אם תהיה מוכן ליזום. ליצור מחדש. במיוחד אם יש בך עוד אהבה לבת זוגך ואם ילדיך.
זה לא יחזיר את מה שהיה פעם,
אבל עם גם אשה חדשה בסופו של דבר תתגלגל כפי הנראה לחיים דומים לאלו שיש לך עכשיו.
או בעצם לא ממש דומים כי אין מה לעשות, פירוק הבית יגרום זעזוע לכל בני הבית. והמטען הזה
יבוא איתך לכל מקום.
אני לא יודעת בנות כמה בנותיך אבל אני לא חושבת שזה יכול לעבור לילד בשלום באף גיל.
זה כואב ועצוב ובלתי מובן.
ליבי איתך, אני חשה מדבריך את הקריעה
מאחלת לך שתמצא את החיים הבלתי מושלמים שאתה רוצה לחיות בהם, להשלים איתם ואותם
ולאהוב בהם את עצמך ואת מי שאיתך.
כל טוב לך ולמשפחתך.

[חלוקית_נחל*]

קוראת

[גבר_מחפש_אהבה*]

שלום לקוראת ולעורכת קהילתית (ולכל העורכים / עורכות האחרים)

אני מרגיש שהתגובות שאני מקבל כאן עוזרות (מאד) והדיון הזה חשוב לי

ראיתי את הדפים האחרים בנושאים דומים, יש שם סיפורים של אנשים שהם דומים ולא דומים לסיפור שלי. התחושה שלי שהסיפור שלי אחר ואישי והייתי רוצה
שהוא ימשיך בדף משל עצמו (הדף הזה)

מצד שני, כאורח אני מקבל עלי את משמעת האתר ואם העורכות יחליטו כך - אמשיך את הדיון היכן שהוא יועבר

[חלוקית_נחל*]

שלום גבר,

ברוך הבא,
שואלת מתוך סקרנות ואשמח אם תסכים לענות. זה מאוד יוכל לעזור. לאיזה פורום אתה חושב שהגעת? לאיזה סוג של אתר?

[גבר_מחפש_אהבה*]

פלונית בינתיים שלום

תודה לך על ההקשבה והתגובה.

דברייך קולעים לענין. משהו במערכת היחסים החדשה הזו לוקח אותי חזרה לעולם יותר צעיר / משוחרר / בלי דאגות.
אני מבין שיש כאן אשליה שעתידה להתנפץ יום אחד - האם לא כל החיים שלנו הם אשליה אחת גדולה שעתידה להתנפץ.

קמתי היום עם רצון קצת שונה, לעצור רגע ולחשוב -- אם אני ממשיך בחיים הקיימים (עם הקשיים והכל) איך אוכל להגיע חזרה עם אשתי למצב שבו
אנחנו באמת מאוהבים ולא רק חברים? האם התהליך הזה הוא הפיך? מה אפשר לעשות כדי להגיע (או לחזור) למקום כזה עם אשתי?

דמיינתי מצב שבו אני מציג לאשתי רשימה של תביעות ודרישות שמטרתן 'לשפר עמדות' ולקבל חיים יותר טובים / משוחררים מאשר יש לנו היום. נניח שנצליח להסכים על חלק או אפילו כל מה שאבקש.
אני לא בטוח שזה יעזור. האם מגורים בסביבה אחרת או שינוי בעיסוק (למשל רענון יחד עם משהו יצירתי יותר) יגרמו לי לאהוב יותר את אשתי ולהגיע לדרגת ה'מאוהב' שאני כל כך רוצה? אני מסופק.
אני חושש שדיון כזה חוטא לעניין

במקום זה אני חושב שעלי לגלות לאשתי את המצב. להגיד לה שאני מרגיש שחלק מהאהבה הלך לאיבוד (או אולי לא היה אף פעם?) ואני לא יכול בלעדיו.
ומה היא תעשה עם זה? מה בעצם אני רוצה / מצפה / דורש ממנה?

אני מוכן להפשיל שרוולים ולעבוד קשה בשביל המשפחה שלי ובשבילי (לפני שזורקים הכל). אבל על מה לעבוד?

[גבר_מחפש_אהבה*]

תשובה לחלוקית נחל

אני מבין שהאתר עוסק בנושאים מגוונים והתפתח במקור מתחום החינוך הביתי (במקור).
עיון באתר הראה נושאים רבים ומגוונים שחודרים לכל תחומי החיים של בני אדם

מצאתי דפים בנושאים דומים וראיתי שהתגובות שמקבלים מאנשים שמגיבים כאן מאד מעניינות אינטיליגנטיות ומבינות ביחס למה שרואים באינטרנט (הישראלי) בדר"כ

לכן החלטתי לכתוב את הסיפור שלי. אני באמת לא מצפה לשום דבר מהאתר חוץ מדיון חופשי שקשה לי לקיים בנושא הזה עם הרבה אנשים טובים אחרים בסביבתי
האנונימיות מאפשרת לי את הדיון הפתוח שאני צריך ורוצה

האם זה נראה לכם החלטה נכונה / מקובלת?

בתודה

[קוראת*]

האם זה נראה לכם החלטה נכונה / מקובלת?
נשוי, אתה מוזמן בהחלט להצטרף. ויחד עם זה, בבקשה התייחס לכללים שציינו בפניך. יש שני דפים באותו נושא ממש. מן הראוי לצרף את הדיון שלך לאחד מהדפים. אתה מוזמן להסתכל ב{{}}דברים שלא מקובל לעשות באתר בסעיף 2.

אתה כותב,מצד שני, כאורח אני מקבל עלי את משמעת האתר ואם העורכות יחליטו כך - אמשיך את הדיון היכן שהוא יועבר.
העורכות הן לא שוטרות ולא אוכפות משמעת. זה אתר שבו סומכים על הכותבים שיתחשבו בכללים בלי אכיפה. אם העורכות כתבו לך משהו מאוד סביר על פי כללי האתר ועל רקע עומס דפים, לדעתי, הכי נעים היה אם היית נענה לזה בלי שיתעורר פה ויכוח. אתה נשמע בחור מקסים ממש . הגעת למקום חדש, אז יאללה נסה גם לזרום עם כללי המקום.
מה דעתך?
כמו שאמרתי, הדיון איתך יהיה לא פחות פורה ולא פחות עוזר (אולי אפילו זה יקרב כאלה שמרגישים אי נוחות על כך שנפתח דף חדש בלי התחשבות בזה שקיים כבר דף כזה).

[גבר_מחפש_אהבה*]

הי קוראת

אני חושב שיכול להיות שיש כאן מקום לדף נוסף גם בצד המהותי - מעבר לתחושתי האישית. מה אם נשוי ומאוהב באחרת (למשל) יבחר ללכת עם האהבה החדשה שלו ואילו אני אמצא דרך חזרה הביתה (למשל)
סוף הסיפור של אחד מאיתנו יהיה באמצע דף ארוך, זה עשוי לטשטש את הייחוד או לא לאפשר לקורא עתידי להבין / להפריד בין הסיפורים

אנחנו אמנם שנינו גברים (כנראה) אבל זה לא אומר שאנחנו באמת זהים...

אני מרגיש שסיפור כזה לא באמת מאפשר דף וויקי אחד שיתן את התשובות למי שיתקל בבעיה דומה בעתידו או בעתידה...

אבל - כמו שאמרתי - אני אורח וחדש כאן ואני מקבל את החלטת הרוב / העורכות הותיקות באהבה

אני לא מצפה שיאכפו עלי 'משמעת' ומבין שהעורכות מתנדבות ואינן שוטרות, מצד שני אין לי מושג איך לאחד בין דפים. אם תחליטו - תעשו כך בבקשה
ואמשיך מצדי את הדיון בדירה החדשה שלו

[חלוקית_נחל*]

תודה על התשובה.

מתוך סיור מודרך באתר _אתר באופן טבעי הוקם על ידי אנשים ונשים מקהילת החינוך הביתי בישראל.
הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
זה אתר קהילתי של קהילת "באופן טבעי". אין אחידות בקהילה – חברים שונים בקהילה מדגישים הבטים שונים של חיים טבעיים: משפחה, הנקה, חינוך ביתי, אקולוגיה ועוד._

התשובה שלי אליך מורכבת.
מבחינתך ברור שפעלת נכון כי התגובות שמקבלים כאן הן מושקעות ביחס למקומות אחרים.
אבל, כול זה קורה בגלל שזה אתר קצת אחר, והמהות שלו היא אחרת. לתפיסתי לפחות הוא בא לאתגר את המקובל, לפתוח צוהר לכיווני מחשבה אחרים, לערער את המוסכם, לשים סימן שאלה גדול על כול "הצריך" למיניהם ולהעביר ולפתח ידע בנושאים אלו.
עכשיו, בדוק עם עצמך האם אתה נופל להגדרה הזו, האם אתה רוצה להיות שייך, אם כן, אז ברוך הבא

על מנת לשמר את הייחוד הזה, לתפיסתי צריך להישמר יחס מסוים בין דפי תמיכה אישיים לבין דפי מהות וידע ולכן מופנית אליך הבקשה להעביר את ההתלבטות שלך לדף קיים. היות ואתה היחיד שפעיל כרגע בנושא אפשר לערוך אותו בצורה כזו שהסיפורים הקודמים יהיו מוסתרים בטקסט נפרש וכך בעצם זה יהיה מאוד דומה למה שקיים עכשיו, רק בלי לפגוע באיזונים. נכון שבעבר היה מקובל לחכות ו/או לאפשר דפים נפרדים אבל היו אז פחות גולשים ופחות מקרים.

וכול זה על מנת להסביר את הרקע לתגובות שקיבלת, שעלולות להיתפס כפוגעות או בלתי ענייניות. אז ראשית זה לא אישי נגדך אלא עקרוני וחשוב שתדע את זה. @}

[אחת*]

אתה יודע, המצב שלך באמת בעייתי.
לכאורה אין לך קשר נורא בבית ואפילו יש שיפור לאחרונה.
מנגד יש התחלה של משהו שם בחוץ, מדומיינת או אמיתית - אבל כזו שנותנת זרקור חדש על החיים שלך.

המצב שלך בעייתי דווקא כי הוא מאוד מאוד גבולי.
8
אין לך קשר שאימלל אותך שנים שניוון אותך שהרס את נשמתך. יש קשר שחוהמשברים ולאחרונה שיפור ויש ההערכה הדדית ואפילו אהבה (אתה מדבר על אשתך מתוך אהבה גם אם לא מאוהבות) ויש ילדים ויש חיי משפחה טובים. היתרונותש כתב על המשפחה שלך נדירים. רוב האנשים לא יכולים להצהיר בפשטותש הם מתפקדים טוב כהוריםש הסקס שלהם מצוין ושיש הידברות וההערכה בינם לבין בת הזוג.זה נדיר נדיר נדיר. ואל רק אחרי 10 שנים אלא אחרי הרבה פחות.

מחוץ לבית - יש הבטחות אחרות. יש כימיה שאגב אני מסכימה איתך שיש אנשים שהזרימה איתם טבעית וחלקה הרבה יותר מאחרים ולפעמים בקשר קיים אתה כן מסוגל למצוא את הנפש התאומה שלך דווקא בחוץ פתאום כאילו משום מקום, כזו שמאירה את זוגתך באור שונה עוד יותר ממה שחשבת. מכיר את השיר של גידי גוב "דייג ויקינגי חסון" " מה אני עושה איתו בכלל מי זה הגבר הזה ששוכב לצידי, מה אלה התחתונים האלה?" הוא מדבר בדיקו על זה. שהוא חושש שאשתו לוקחת את התחושות האלה של להתבונן מבחוץ פנימה ועלוהל לברוח לו עם דייג ויקינגי חסון ש"בואי נראה אותו משחרר את הסתימה בניאגרה". כאישה אני יכולה לומר שדייג ויקינגי חסון יכול להמיר אותי מדתי עם כל הכבוד לסתימות בניאגרה.. אבל עדיין יש משהו חזק בלהבין שזזה שפגשת הרבה נשים ורק עם זאת משהו פורח לא אומר שיש כאן משהו נדיר מלבד כימיה ראשונית טובה שבאה בנסיבות מסויימות שגם אפשרו אותה. ואולי זו יכולה להיות אהבה גדולה ואולי אהבה בינונית ואולי קרש קפיצה החוצה ואולי בוסט לאגו שיוביל לדברים טובים ואולי אכזבה גדולה ואולי חזיון, ואולי..

כלומר, הסיפור הזה מלבד העובדה שהוא מאיר את הנישואין שלך בצורה אפורה עוד יותר - אין בו עוגן כלשהו ששווה כרגע להתייחס אליו. לא כי הואלא חזק או כי אנימבטלת אתהתחושות שלך לגביו שיכולות להיות באמת מוצדקות אלא שכרגע - הוא מעורר מחשבה וסערת רגשות והוא מציף אותך - שזה בדיוק ההיפך מעוגן, ממשהו להאחז בו ובכל זאת נושא הדף וכל חייך נבחנים לאורו.

מוזר לא?
האמת שזה מוזר אבל אנושי וטבעי.
אם היית נטול משפחה זה היה אחרת אבל בגלל ההימור הגדול.. בדיוק כמו בפוקר... אתה מהמר בגדול כשיש לך הרבה מה להרוויח. לא פחות. ויכול להיות שהלרוויח במקרה הזה תהיה אהבה שכבר מחכה בחוץ או אהבה אחרת, כי אתה אומר היי הלו, אני פתאום מגלה שיש פה מישהי שאולי מעוניינת בי כפי שאני אני ולא אשתי שאומרת לי שגם בנעורינו היא בחרה אותי כברירת מחדל. זה משפט חזק וכואב אבל בשקט אגיד לך שלכולנו יש תחושות כאלה גם עם האהבות הגדולות שלנו שאולי היינו צעירים מדי מהירים מדי, שמרנים מדי, לחוצים מדי.

בעיקר מה שהסיפור עם ההיא מעורר אצלך זה את המחשבה שאתה חי פחותטוב ממה יכולת, שמגיע לך יותר. הוא מעורר שאלות ושאלות זה יופי - אבל הוא לא העגן ול אנראה על פניו שלעבור מעוגן יציב ששרד טלטלות למשהו כזה - כרגע יהיה חכם אבל רק כרגע.

אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך אבל כתחושה עמוקה הייתי אומרת - למרות הקושי אבל דווקא כיאתה נשמע אדם שקול ודווקא כי המצב גבולי ויש מה לאבד, אגב משני צידי המתרס, אם תיפרד לא נכון וחכם ושלם - הצלקות ימררו את החיים שם בחוץ. ואם לא תיפרד בניגוד למה שהיה נכון לך - המרמור עלול להעביר אותך על דעתך.

לכן, אני במקומך וזו אני - הייתי פשוט נושמת עמוק בתוך הדבר הזה. חיה אותו עוד זמן. המערבולת קשה, אבל פשוט ממשיכה לחיות בתוך הסיטואציה הזו עד שהדברים יהיו מעט יותר ברורים. עד שהמציאות הודינמיקות והתהליך שבתוכך יבהירו לך מעט יותר לאיזה כיוון המאזניים נוטות.

כרגע נראה שזה מוקדם מדי, מעורפל מדי. ואני אל חובת שצריך לעשות אקט מסויים. לא לחצות קוויים עם ההיא מהעבודה ולא לשבור כלים או לדבר עם האישה. פשוט לחיות את זה עוד חודש, חודשיים. פרק זמן שתתחום לך ובסופו תבחן שוב את המקום שלך. אם ההיא מהעבודה באמת מעוניינת ואם זה חזק זה לא יעלם בעוד חודש חודשיים. ואם המצב בבית שווה להישאר בו - זה לא ישתנה בעוד חודש חודשיים - אבל אתה מול הדינמיקות המנוגדות תשתנה מעט. ו ומעניין מה השינוי הקטן יעשה לך. כרגע מוקדם מדי גם אם נדמה לך שאתההולך להשתגע. אניחושבת שאם תיתן לעצמך את"המנוחה" מהעיסוק במה לעשות אקטיבית בשביל לקדם את הקשר עם ההיא או לקדם בבית - תוכל באמת לראות נכוחה את הדרך הנכונה לך כי תהיה נוכח בהם ולא טרוד מהם.

[גבר_מחפש_אהבה*]

חלוקית נחל - מה שאת מציעה נראה לי כמו פתרון טוב, אני באמת מעדיף שהדיון יתמקד בעניין עצמו ופחות במיקום הדיון

אין לי מושג איך לעשות את זה. תוכלו לעזור?

[חלוקית_נחל*]

ועניינית למקרה שלך,
אני עם אחת שמעלי.
הייתי מחכה ובודקת עם עצמי לעומק מה אני רוצה, מה זה מעורר בי וכו' נעזרת אפילו בעזרה מקצועית לצורך הבירור החיוני.
וגם להשלמת התמונה והתסריט העתידי, מציעה לך להיות מציאותי גם בחלום ולהיכנס לפורומים של גרושים צעירים או לבדוק עם גברים גרושים בסביבתך על החיים החדשים שלהם. כי גם זה יהיה חלק מן המציאות החדשה.
חשוב בעיני לדייק את המקום הזה.

[גבר_מחפש_אהבה*]

שלום ל'אחת'

תודה לך, אני מרגיש שבאמת הבנת את מה שעובר עלי.

לא בטוח שאני מסכים או יכול ליישם את הפתרון (להמתין). מרגיש שאני ממתין כבר כמה שנים יותר מדי. רוצה לפעול - כך או אחרת

[אחת*]

הענין עם זרקור חדש שהוא עושה בדיוק את זה - הוא מאיר את כל מה שכבר קיים באור אחר לגמרי וכאילו מאלץ לפעול מהר, להספיק ליישם את ההבנה החדשה שכביכול עוררה אותנו תרתימשמע.

התחושות שלך הם שלך ואתה יודע מה נכון לך.

רק שכאיש פיננסי (נדמה לי) - אתה בטח יודע שלהחלטות בלתי הפיכות מקדישים זמן רב יותר מלהחלטות הפיכות ולזו הכוונה. הכוונה לזמן שחולף מרגע שקיבלת נתון חדש שמשנה את התמונה ולא רטרואקטיבית.

[גבר_מחפש_אהבה*]

שלום אחת

החלק הפיננסי היה תמיד הפחות חביב עלי בעיסוק שלי (צדקת - יש גם צד פיננסי למרות שהוא לא העיקר)

בעיקרון אני בחור די אימפולסיבי בבסיסי - אני צריך להחזיק את עצמי גם בהחלטות הפיננסיות.... למדתי לעשות את זה שם כשרגש אינו מעורב. אבל הפעם זה קשה ... מאד

אחת - אולי בעצם אנחנו צריכים פעם בכמה שנים את החידוש הזה? אולי את צריכה למצוא את ה"דייג ויקינגי חסון" הזה ? אולי אני ה"דייג ויקינגי חסון" של מישהי אחרת היום?

[פלוני_אלמונית*]

1. דיוני העריכה כבודם במקומם מונח, אבל עורכות יקרות, באמת שאפשר לחכות איתם קצת ולראות איזה נפח הדף הזה תופס. להעביר תמיד אפשר!

1. גבר מחפש אהבה , שני דברים לי אליך:

א. תהיתי על הניק שלך. האם אהבה = ריגושים? כי אתה נשוי פחות או יותר נישואים טובים, יש לך כבר אהבה והמטרה היא לשמור על האהבה הזו . אלא אם אתה לא מחפש אהבה, אלא אהבה חדשה... ואולי בעצם לא אהבה אלא אדרנלין? אני מתעכבת על זה כי נראה לי שבחרת את הניק אינטואיטיבית והוא מעיד על הרבה.
ב. קח בחשבון שנישואין לא מתפרקים סתם כך. גם בתסריט הכי "נקי", לוקח חודשים ושנים לבסס את הפרידה, להגיע לאיזון חדש, להסתגל למצב ולסייע לילדים להסתגל אליו. עושה רושם שאתה חושב ש"תחתוך ודי" (ומקסימום דואג שאשתך או הילדים ייפגעו) אבל אתה לא קולט שאין חיתוך נקי.

ואגב,
דמיינתי מצב שבו אני מציג לאשתי רשימה של תביעות ודרישות שמטרתן 'לשפר עמדות' ולקבל חיים יותר טובים / משוחררים מאשר יש לנו היום. נניח שנצליח להסכים על חלק או אפילו כל מה שאבקש.
האם הדרישות הן רק ממנה? מה אתה יכול לתרום לעניין?

[אחת*]

יכול להיות.
שאנחנו צריכים את החידוש הזה.
יכול להיות שחלק מאיתנו צריכים את זה.

השאלה היא - אם זה מה שאנחנו באמת רוצים.
הושאלה השנייה - מה אנחנו מוכנים לתת עבור זה.

אם אהייתב זוגיות נטולת ילדים היה פשוט יותר.
אם היית בזוגיות קשה כואבת הרסנית - היה פשוט יותר.
אם היית משקיע בזוגיות שנתיים ולא עשור...
אתה לא.

ויש דברים בלתי הפיכים. וזה אחד מהם. אי אפשר להחזיר גלגל אחורה אחרי שמפרקים.

אבל אניר וצה לומר עוד משהו, לגבי אשתך. כבחורה - אנייכולה לומר שנשים מסוגלות להישאר בקשר שנים מתוך הקרבה. לא תחושה ממש הקרבה. אמרת שהיא רצתה לפרק והתחרטה. אמרת שהיא אמרה שהיא בחרה לא נכון מבחינתה להינשא ובכל זאת היא פה. אם תבוא אליה עם סוף פסוק שאתה עוזב זה יהיה הרסני. גם אם תתוודא שהתאהבת במישהי אחרת - זה יהיה הרסני. הרבה דפים פה מדממים כאב שלנשים שהתבשרו בשני אלה
אבל אם תבוא בשלב מוקדם יותר שבו אתה בדיוק נמצא ותגיד בדיוק את המ שאתה מרגיש לגבי הרצונות שלך בזוגיות לא איתה או עם אחרת - בכלל,, הריגוש, החידוש, אולי שאתה חושב שאתם צריכים לחשוב האם זה נכון לכם להישאר בקשר כזה או שאפשר אחרת. תעלה כשאלה שבחנת עם עצמך בלילהזכיר צד שלישי ובלי לדבר על פרידה ובלי לרמוז. לבוא נקי.
משם תתקדמו. לדעתי. כאישה.

[גבר_מחפש_אהבה*]

אחת,

אני מקבל את מה שאת אומרת לגבי אשתי. אני חושב שמוקדם לוידויים (בטח לגבי משהו שלא היה בעצם...)
אני גם לא בנקודה בה החלטתי לעזוב (אז ודאי לא אגיד משהו שעוד לא החלטתי).

אבל - אני חושב שאני כן חייב לה כנות לפחות ברמה של מה אני מרגיש, מה חסר לי. אני לא יודע מה היא יכולה לעשות עם זה. אבל אני מרגיש שלנסות לבלוע את הדברים או
לרכך אותם עבורה זו טעות גדולה, היא צריכה להבין שיש שבר - אם בשביל להיות מוכנה יותר למה שיבוא אחר כך (למשל פרידה) או לנסות לתקן ביחד (צריך לדעת מה מקולקל בשביל זה)

הכי קשה לי דווקא עם השאלה שלך:
אם אהייתב זוגיות נטולת ילדים היה פשוט יותר

אני לא יכול להתחמק מהשאלה הזו. והתשובה ככל הנראה: כן!!! נראה לי שכבר הייתי בחוץ או בדלת. בלי לחשוב פעמיים ובלי להביט אחורה. אולי עם ניסיון להיות כמה שיותר רגיש ומתחשב, לא לפגוע שלא לצורך.

מה זה אומר עלינו?? אני די בטוח שאם היינו עכשיו שנתיים או אפילו חמש ביחד, בלי הילדים (נשואים או לא - היה מעניין אותי כקליפת הנייר שעליו זה כתוב), .....

[אהבת_עולם*]

אני לא מבינה מה פתאום צריך לאחד את הדף הזה עם דפים אחרים.

האם מישהו הציע לקואלה לאחד את הדף שלה על זוגיות בעייתית עם הדף 'הזוגיות השבורה שלי'? ואולי נאחד את שני הדפים האלה גם עם הדף של לימונדה על קשיים בזוגיות?
הרי שלושתם באותו נושא !!!!!!!!!!

ואולי את הדף הנוכחי בכלל כדאי לאחד עם ייסורי בגידה? למה לא בעצם?

אה, כי ייסורי בגידה זה דף קאלט שכל האתר בזמנו נהנה לקרוא ולהתייסר ביחד.
לא, יסורי בגידה ברור שזה סיפור שעומד בפני עצמו, שאנחנו לא נערבב בו סיפור אחר. נכון?
אבל הדף של 'גבר'?

ואולי בכלל לנשים מגיע לקבל דף לכל סיפור אישי וכל פיפס, אבל גברים - תמיד הרי הסיפורים שלהם זהים, אז למה שלא נאחד?

עד שסוף סוף שומעים קול גברי באתר, ישר רוצים להדביק אותו לדף של עוד גבר.

ובכלל, אם 'שלום' מהדף נשוי אך חושב על אחרת יחזור לספר לנו את המשך הסיפור, איך בדיוק הוא ימשיך אם פתאום יודבק לו בדף סיפור אחר לגמרי?
ואיך האשה של מהדף בעלי התאהב באחרת הייתה יכולה לחזור כל תקופה ולעדכן, אם היו מכניסים לה לדף סיפור של מישהי אחרת, רק בגלל שהחלטנו שזה 'אותו נושא'?

*************

'גבר', אתה לא חייב להעביר לדף אחר, רק אם אתה מרגיש שזה נכון לך.
בעיקרון, אם אתה מתייג דף שאתה כותב כ-דף בלוג או כ-דף תמיכה (שזה בעצם מה שזה לדעתי), אז אתה יכול לכתוב בו כאוות נפשך.

[גבר_מחפש_אהבה*]

שלום אהבת עולם

ברוכה הבאה לדף

איך מתייגים משהו כ-דף בלוג ?

[אהבת_עולם*]

ברגע שכתבת את המילים דף בלוג כך, עם קו תחתי ביניהן - זה כבר תייג את הדף.

[או_רורה*]

מסכימה עם אחת.

אני חושבת, שבכלל, מה שאתה חווה כרגע עם אותה אישה הוא לא "אהבה" או "התאהבות", אלא מה שנקרא : "הידלקות" - היא צעירה, היא מושכת, היא רווקה, כל האפשרויות הזוגיות עדיין פתוחות לפניה, היא חידוש וריגוש.
אבל... מכאן ועד אהבה, לדעתי המרחק גדול.

אני לא אגיד לך ש"לא שווה לפרק קשר של שנים בשביל אהבה"- כי גם לדעתי זה לא העניין.
העניין הוא שרע לך, כבוי לך, אין לך קשר כמו שדמיינת שיהיה לך ורצית שיהיה לך וזה כואב.
התפכחות כואבת שלדעתי כולנו עוברים בשלב כזה או אחר של הנישואים שלנו.

אני חושבת שבדרך כלל בשנות העשרים שלנו אנחנו נוהים אחרי זוגיות מונוגמית, מקודשת, עם אהבה ללא תנאי ואין קץ - על מנת להקים את הבית שלנו, להרות וללדת את הילדים המתוקים שלנו ולגדל אותם ביחד.
ואז... אחרי כמה שנים אנחנו "מתפכחים".
אנחנו רואים שהרבה ממה שחשבנו ודמיינו הוא אשליה.

אין זוגיות מקודשת. אין אהבה ללא קץ. בטח ובטח שאין אהבה ללא תנאי לבן הזוג שלנו.
אנחנו טובעים תחת גידול ילדים ושגרה ושחיקה ומחשבות של "מה היה אילו.." ו"מה יהיה אם..".

אולי זה הזמן להחזיר את האחריות אל עצמנו.
אל הידיים שלנו.
הזוגיות שלנו אולי לא מקודשת, אנחנו לא מאוהבים כל הזמן, אבל יש כבוד והערכה ואהבה ואפשר להצית תשוקה מחודשת.
אפשר לבחור מחדש אבל להבין שזה דורש הרבה עבודה - מעצמנו, קודם כל.

אני חושבת שאולי, בבסיסנו, לא נועדנו להיות נשואים יותר מעשר שנים, ביולוגית.
גם רעיון הנישואים המונוגמיים בעיני הוא סטירה בפניה של הביולוגיה המולדת.

אבל........... זה מה יש ועם זה ננצח.
לא שאין אלטרנטיבות אחרות, אני לא בטוחה שהן יותר טובות.

והבחורה בעבודה - באמת, אתה מאמין שהיא רוצה ויכולה להיכנס לקשר רציני עם נשוי (אולי פרוד) עם שתי ילדות קטנות, מזונות ותיק על הגב?

[אחת*]

_אבל - אני חושב שאני כן חייב לה כנות לפחות ברמה של מה אני מרגיש, מה חסר לי. אני לא יודע מה היא יכולה לעשות עם זה. אבל אני מרגיש שלנסות לבלוע את הדברים או
לרכך אותם עבורה זו טעות גדולה, היא צריכה להבין שיש שבר - אם בשביל להיות מוכנה יותר למה שיבוא אחר כך (למשל פרידה) או לנסות לתקן ביחד (צריך לדעת מה מקולקל בשביל זה)_

לזה התכוונתי בדיוק.לא לרכך, לדבר על שבר אבל במובנים שלך עם עצמך ובתוךה זוגיות בלי קשר לגורם שלישי.

[קוראת*]

אולי בכלל לנשים מגיע לקבל דף לכל סיפור אישי וכל פיפס, אבל גברים - תמיד הרי הסיפורים שלהם זהים, אז למה שלא נאחד?
אהבת, תראי איך את תמיד מחרחרת ריב. יש פה דיון עריכה כל כך מקובל על נוהג כל כך מקובל. וחלוקית כתבה כל כך יפה וערכה כל כך יפה ובטעם, ובצורה שמשאירה במה נהדרת לנשוי. ואת ישר מייחסת פה אפליה ושאר מרעין בישין ומעכירה את האווירה.
ברור לי שלא תסכימי בחיים להקשיב לזה, אבל זה מה שאת עושה.

[נועה_ברוך*]

חלוקית כתבה כל כך יפה וערכה כל כך יפה ובטעם, ובצורה שמשאירה במה נהדרת לנשוי.
חלוקית נחל כתבה במאור פנים והתייחסה בכבוד לאורח. תענוג לקרוא אותה!
ואני איתה גם בכל מה שכתבה לפותח הדף, ובעיקר זה:
הייתי מחכה ובודקת עם עצמי לעומק מה אני רוצה, מה זה מעורר בי וכו' נעזרת אפילו בעזרה מקצועית לצורך הבירור החיוני.

_במקום זה אני חושב שעלי לגלות לאשתי את המצב. להגיד לה שאני מרגיש שחלק מהאהבה הלך לאיבוד (או אולי לא היה אף פעם?) ואני לא יכול בלעדיו.
ומה היא תעשה עם זה? מה בעצם אני רוצה / מצפה / דורש ממנה?_
אם תבוא אליה בלב אוהב כפי שאתה מתאר כאן:
אני קשור אליה מאד - כאם ילדי וגם כאדם אהוב וקרוב. קשה לי הפגיעה שאני עומד לפגוע בה
ומתוך איכפתיות ואהבה תביע את התחושות שהתעוררו כעת, לא כהאשמה, לא מתוך רצון לפרק אלא מתוך צורך לאחד, אין סיבה שתפגע בה
כרגע בוער בך הצורך להחיות את האהבה בחייך. כרגע אתה בחוסר. זו המציאות שלך.
המציאות הזו היא תוצר של שניכם. זה הקשר הזוגי שלכם בשלב זה של החיים.

אם אתה רוצה לשנות אתה לוקח אחריות לטפל במצב הזה.
שלב א' - מדבר איתה על הצורך שלך, משתף את האישה שאתה אוהב בתחושה שלך, בגעגוע שלך לתחושה, חוויה, שכיום איננה.
שלב ב' - אתה לוקח אחריות להחזיר את התחושה הזו לחייך, יחד עם אישתך אתם חושבים איך עושים זאת כדי שזה לא יתפרק.

אם תאמצו בשיתוף דרך, זה יכול לעבוד.
אם תכנסו להאשמות ולהתחשבנות, זה מייד יתפרק.
זה תלוי בך לגמרי. אתה מבקש את השינוי בחייך, אתה לוקח את הצעדים להשיב לחייך תחושה שחסרה.

קח בחשבון שתחושה של 'חזרה הביתה' לא תהיה כמו תחושה של התלהבות שנמצאת בהתחלה חדשה. אלו שני דברים שונים בתכלית.
התלהבות "בריאה" היא תוצר של אש שאתה מייצר מבפנים - כי אתה רוצה, ואתה מתדלק את הרצון, להבדיל אלף אלפי הבדלות מהתלהבות שהיא תוצר של פרסומת או סרט הוליוודי, או בחורה יפה שפגשת לשבוע של פאן, שהיא התלהבות כתוצר ממוצר נוצץ בחלון ראווה.

אני מוכן להפשיל שרוולים ולעבוד קשה בשביל המשפחה שלי ובשבילי (לפני שזורקים הכל). אבל על מה לעבוד?
על עצמך - קודם כל להיפרד מפנטסיה על אהבה חדשה. על אישתך - שתעריץ אותך ותרצה לאהוב אותך בזכות האהבה שאתה מרעיף עליה.

זה לא פשוט, כי החיים הם לא סרט. ואהבה שאתה מתאר היא הידלקות והתלהבות וקלילות, והיא סוחפת.
נדרש כוח רצון חזק לשמור על הקיים. לשבור אפשר ברגע. זה קל יחסית, בעיקר אם לא לוקחים בחשבון את התוצאות, אבל אתה לא שם. וטוב שכך.

[פלונית*]

אולי אם אתעורר ליד אשה שאני באמת מאוהב בה, פתאום פחות מעניין באיזו עיר אני ואיפה הולכים לעבוד בבוקר?

לך על זה ואל תקשיב לכל רואות השחורות. הקשר עם הילדות יוכל להיות אפילו יותר טוב אחרי הגירושין וגם אם בסוף לא יסתדר עם הבחורה בעבודה, לפחות תפתח את הדלת למשהו טוב אחר.לא צריך שהנישואין יהיו גרועים בשביל לפרק אותם. מספיק שהם לא ממש טובים. למה שנסתפק במשהו שהוא פחות טוב ממה שיכול להיות לנו?

זה כל-כך נדיר למצוא אהבה! אל תפספס את ההזדמנות. וגם אם לא יצליח - זה עדיף מאשר להישאר עם מישהי שלא לגמרי אוהבת אותך.

[פלונית*]

ותוספת למה שכתבתי קודם: מז'תומרת "זה רק הורמונים"? תפסיקו להגיד כל הזמן שהורמונים זה דבר חולף וזמני. אני רואה אצלנו זוגות שמדליקים אחד את השנייה גם בגיל 90, אחרי 70 שנה ביחד.

[אחת*]

הממ.. אני רואה את זה בכלל דף תמיכה כתוב מפורשות שפותח הדף מחפש תמיכה. יעוץ, הכוונה.
לא נעים לראות חוסר רגישות לדף תמיכה שמתבטאת בדיוני עריכות ומה מותר ומה אסור יותר מהדיון עצמו. תנו לבן אדם לצאת עם ערך מוסף מהדיון פה ולא עם חבטה בראש.

הוגריין - הסבר פנים על פני הסתר פנים

[אחת*]

פלונית איפה זה "אצלנו"? גם אני רוצה להידלק ככה ואני לא בת תשעים

[עוד_קוראת*]

כשראיתי את שם הדף לראשונה נזכרתי בדף שכעת ברח לי שמו, של אישה שעברה טלטלה בנישואיה לאחר שבעלה בגד בה עם קולגה. סוף מעשה- הם נישארו יחד ויצאו מחוזקים. לטענתה היא אפילו הרגישה הודיה על המשבר כי היא צמחה הודות לבגידה. (לדעתי, למרותו).
מסתבר שכולנו מזמרים שירים מאד דומים ולכן גם אם לא קראתי את כל הפרטים של הסיפור שלך, אני מנחשת שיכולה לדקלם אותם.

נקודה למחשבה:
אם תלך על התסריט של מימוש המשיכה לחברתך לעבודה, גם נניח שיהיה שם אפילו סיפור אהבה בומבסטי עם כינורות וזיקוקי דינור ...
אם תיסע במנהרת הזמן, עשר שנים קדימה, קיימת סבירות גבוהה שאתה עלול למצוא את עצמך תקוע, במהות, במקום מאד דומה להיום- רק עם האישה החדשה. אלא שאז כבר תפרק משפחה אחת (ותשלם גם מזונות..)
ותהיה על סף של פירוק משפחה נוספת. (כתבת שהיא צעירה יותר, לא?)

הקטע העצוב הוא, שזה אפילו לא תסריט היפוטתי. רק אחרי שכתבתי, פתאום נזכרתי בשני סיפורים דומים - לגמרי אמיתיים...
בכל מקרה- בהצלחה

[גבר_מחפש_אהבה*]

אני חושב שדיון העריכה בדף הזה, וכן בדף האישי שניסיתי לפתוח (גבר מחפש אהבה) הוא חלק בלתי נפרד מהדיון עצמו.
חשוב להגיד - לא נפגעתי מאף אחת מההערות ואני מברך על כל קריאה וכל תגובה שהיא, בענייני עריכה או אחרת

אני חושב שכנראה שחלק מהקארמה של הדיון הזה הוא שהוא עורר תגובות חזקות מצד העורכות וחלק מהמעורבים באתר.

אני מבין שהגעתי 'טרי' והפרתי (בטעות...) כמה כללים של כתיבה נכונה / מומלצת אבל נדמה לי שבסה"כ הטקסטים שלי לא פוגעניים, ומטרתם ודאי לא היתה להפריע לקהילה

מצד שני - יתכן והנושא שהבאתי מעורר רגשות חזקים, או אולי פחדים, אצל חלק מהקוראות (והקוראים). יתכן ומכאן הרצון להכניס את הדף לתוך מעין 'מסגרת' יחד עם גברים אחרים שאולי ניתן לתייג / לקטלג אותם כאיכשהו קשורים אלי.

מבלי לשפוט אף אחד, קראתי את הדיונים הנוספים בדף החדש (נשוי אך חושב על אחרת) - שני הכותבים האחרים אמנם גברים (ככל הנראה) אמנם נשואים (לדבריהם) אבל כאן נגמר הדמיון.
אני לא מצליח להזדהות איתם או לראות את הנושא שלי כקשור ולא כמה שהוא - בעיה / סיפור אינדיבידואלי לגמרי של אדם שהוא - באמת - לא דומה לאף אחד אחר (אפילו אם הוא גם גבר...)

כדי להרגיע את הרוחות, אני מציע להמשיך את הדיון בדף החדש (הנוכחי). אם זה טוב יותר מבחינת כללי האתר זה בסדר מצדי (וסליחה מהבחור נשוי אך חושב על אחרת אם ירצה לחזור ויגלה שעלינו לו על הדף...

רק טוב

[עוקבת*]

תכן והנושא שהבאתי מעורר רגשות חזקים, או אולי פחדים, אצל חלק מהקוראות (והקוראים). יתכן ומכאן הרצון להכניס את הדף לתוך מעין 'מסגרת' יחד עם גברים אחרים שאולי ניתן לתייג / לקטלג אותם כאיכשהו קשורים אלי.
אתה לגמרי טועה פה. יש באתר אינספור דיונים והתוודויות על בגידות מכל הכיוונים וכל הסוגים. פשוט נקבע מתחילת האתר שלא פותחים דף בנושא שישנו ויש פה בעיה של עומס מטורף של דפים.
אני מציעה שבתור חדש תימנע מניתוחים פסיכואנליטיים של חברי קהילה ותיקים. זה נשמע לי קצת יהיר...

ובקשר למקרה שלך, אני חושבת שגירושין זה דבר קשה וקורע. אך נראה ששניכם נכנסתם לקשר קצת בחוסר להט, וחוסר הלהט לא נבנה עד היום. זאת בהחלט בעיה.
מצד שני, אתה כן אומר שהסקס הפך למצוין וזה בדרך כלל המבחן ליכולת להחזיר את הפרפרים בבטן לחיי הנישואין.

מדוע אשתך רצתה להיפרד לפני שנה וחצי, אם מותר לשאול?

[גבר_מחפש_אהבה*]

עוקבת - יכול להיות שיצאתי קצת מפרופורציה.

התחושה שלי שדיון העריכה יצא מפרופורציה גם הוא, נדמה לי שנכנסו רגשות עזים לתמונה, אולי קצת יותר ממה שאפשר לצפות בעניין של איחוד דפים.
יכול להיות שגם נכנסו כאן לתמונה כל מיני ויכוחים ישנים שלא קשורים אלי בכלל.

בכל אופן לא התכוונתי להתנשא ולפגוע (הגעתי מתוך מצב די פגיע בעצמי)

לסיכומו: הדף כבר עבר בהמלצת העורכים.

אני מזמין את כל מי שמעוניין להמשיך איתי. נראה לי שאני רוצה להמשיך לכתוב כאן גם בימים הקרובים ולספר לכם מה קורה איתי. הקריאה שלכם חשובה לי וגם התגובות

אשלח מאוחר יותר תגובה לכמה דברים שנכתבו

[עוקבת*]

_התחושה שלי שדיון העריכה יצא מפרופורציה גם הוא, נדמה לי שנכנסו רגשות עזים לתמונה, אולי קצת יותר ממה שאפשר לצפות בעניין של איחוד דפים.
יכול להיות שגם נכנסו כאן לתמונה כל מיני ויכוחים ישנים שלא קשורים אלי בכלל._
היו פה בשנה האחרונה ויכוחים סוערים על דמותו של האתר, ומלאכת עריכה מסיבית לצמצום מספר הדפים.

(הגעתי מתוך מצב די פגיע בעצמי)
הדיון באמת לא אישי נגדך חלילה. מה שביקשו ממך מבקשים מכולם בכל נושא.

ראה לי שאני רוצה להמשיך לכתוב כאן גם בימים הקרובים ולספר לכם מה קורה איתי.
אני אישית מחכה לקרוא אותך.

[נשואה*]

קודם כל אני חייבת לציין שהתרשמתי מאוד מאישיותך , כפי שהיא משתקפת מהדיון עד כה, כן ירבו גברים כמוך.
כל כך נגעת ללבי אז אני מגיבה, שלא כהרגלי.

אתה מתאר מצב שכיח בעד כדי מאה אחוזים מהזוגות הנשואים, הזמן עובר החיים לוחצים, משכנתא, ילדים,עבודה, חילוקי דעות, קשיים בתקשורת- בקיצור עול החיים והשחיקה. האדם מחפש מוצא , עורך חשבונות נפש וחשבונות אחרים ומגיע למסקנה שהחיים מחכים לו שם בחוץ.
עכשיו הבחירה בידיך, האם לבחור להתמודד עם הקושי ואף לצמוח איתו , כפי שאתה מתאר שכבר קרה,במידה מסוימת. או לצאת לסבב ב' בתקווה שהכל יהיה טוב יותר.
אני לא יודעת את התשובה, אני ובן זוגי בחרנו בינתיים באפשרות הראשונה, ועדיין לא מצאנו את עצמינו מתחרטים על כך, ולהפך, האהבה והקרבה מתעצמים.

בנוסף יש את הילדים שאנחנו בחרנו להביא לעולם ואנחנו מחוייבים להעניק להם את הבית הטוב ביותר שיש ביכולתינו, כל עוד אנחנו מסוגלים לחיות באהבה וכבוד, אנחנו נעשה כל מאמץ לשמור על התא המשפחתי.

אלו היו שני הגרוש שלי, מאחלת לך הצלחה ואושר בכל אשר תבחר!

[גבר_מחפש_אהבה*]

שלום לאו רורה, ברוכה הבאה לדף ותודה על התגובה:

כתבת שזו 'הידלקות' ולא 'התאהבות' מה בדיוק ההבדל לדעתך? אם את מתכוונת ל'הידלקות' כעניין של משיכה מינית, אני חש משיכה להרבה נשים שסביבי - כל השנים - ואף פעם לא הרגשתי ככה (לפחות לא מאז הנישואין). לא יודע למה אבל אני מרגיש משהו אחר לגמרי. אני לא רוצה להיכנס לפרטים בשביל למנוע זיהוי - אבל יש כל מיני דברים קטנים שקורים כל הזמן שפשוט משדרים לי שזה הולך להיות כל כך טוב, שזה כואב. יד וכפפה
אני נוסע באוטו ונזכר בכל מיני קטעים במשך היום ומתחיל לצעוק ולהשתגע - לא זוכר מתי הייתי ככה אם איפעם

לגבי הקשר הקיים. היה לי שותף פעם (גבר אחר), היתה לנו הערכה, כבוד, אפילו אהבה מסוימת (לא מינית), היה כיף לדבר, ואפילו יכולנו לצחוק ביחד. ניהלנו עסק משותף (שזה קצת דומה לבית לא?) ואפילו לא נעים להודות - בצורה לא נטולת חיכוכים לגמרי- אבל חלקה קצת יותר ממה שיש לי היום בצד ה 'ניהולי עסקי' של החבילה שלנו

בקיצור, יש את כל המרכיבים לעוגה (ועם אשתי - גם הסקס בנוסף לכל רשימת המכולת הנכבדת), אבל אין עוגה, היא לא תופחת, מה עושים במקרה כזה? אני מקבל הרבה תשובות בסגנון 'תעבדו / תעבוד על עצמך / עצמכם' מה העבודה שאנחנו צריכים לעשות? ואיך? בשביל לקבל את התשוקה החסרה הזו שהיא מעבר לסקס

לגבי החברה - אני לא יודע באמת מה היא חושבת ומרגישה ולא מתיימר ליצג אותה. אם אני צריך להמר, אני חושב (די בטוח למעשה) שהיא חשה את המשיכה החייתית שאני חש ובנוסף יש לה בודאי רתיעה משל עצמה מכל מה שסביב. אני מניח שאם הייתם שואלים אותה לפני שלושה חודשים אם היתה רוצה גבר במצבי, על הנייר - ודאי שלא.

אבל אולי בשבילה אני ה'אחד' הזה שהיא מחפשת בעצם? לפעמים גבר נשוי/פרוד/גרוש עם שתי בנות יכול להיות טוב יותר (עבורה) מרווק בלי ילדים? הגבר המסוים הזה מביא איתו עוד כמה דברים
חוץ מה'נתונים היבשים'

[גבר_מחפש_אהבה*]

שלום נועה ברוך

התלהבות "בריאה" היא תוצר של אש שאתה מייצר מבפנים - כי אתה רוצה, ואתה מתדלק את הרצון, להבדיל אלף אלפי הבדלות מהתלהבות שהיא תוצר של פרסומת או סרט הוליוודי, או בחורה יפה שפגשת לשבוע של פאן, שהיא התלהבות כתוצר ממוצר נוצץ בחלון ראווה

אני לא חושב שמה שאני חווה דומה באיזשהו אופן להתלהבות ממוצר נוצץ. לפני שפגשתי את אשתי היו לי כמה קשרים ממושכים אבל גם תקופות לא קצרות של 'רווקות' משל עצמי והחלפה של בנות זוג / סטוצים / זיונים בסגנון תל-אביב ובתדירות גבוהה, תוך כדי שאני זוכר תחושה של אי נוחות ש 'זה לא זה' והבחורות שאני פוגש לא באמת עושות לי את זה. כל הזמן היה אצלי ברקע דווקא הרצון ביחסי אהבה עם בחורה שאיתה באמת הכל יזרום...

לא מקום או זמן שהייתי רוצה לחזור אליו : עדיף להישאר אפילו בקשר 'לא מלהיב' מאשר להיות כל שבוע עם בחורה אחרת שלא באמת רוצים (לא בטוח שכל הגברים יחתמו, אבל כזה אני)

מה שאני חש הפעם שונה, לא בטוח אם זה היה אי פעם -הפעם זה הלב (לא רק האיבר ההוא שלמטה יותר). לא חזרתי לגיל 16, ואני מבין בראש שגם בקשר החדש ובבחורה החדשה - יש אי שלמות, יש חסרונות, יהיו קשיים. אבל אני מרגיש שזה חזק ממני (לפחות ברגע הכתיבה הזה)

[גבר_מחפש_אהבה*]

פלונית:

לך על זה ואל תקשיב לכל רואות השחורות. הקשר עם הילדות יוכל להיות אפילו יותר טוב אחרי הגירושין וגם אם בסוף לא יסתדר עם הבחורה בעבודה, לפחות תפתח את הדלת למשהו טוב אחר.לא צריך שהנישואין יהיו גרועים בשביל לפרק אותם. מספיק שהם לא ממש טובים. למה שנסתפק במשהו שהוא פחות טוב ממה שיכול להיות לנו?

אני מאחל לך שיהיה לך המשהו הכי טוב שיכול להיות

[גבר_מחפש_אהבה*]

תגובה ל עוד קוראת:

הלכת קדימה וכתבת שיכול להיות שבעוד 10 שנים אמצע את עצמי שוב במשבר דומה. יכול להיות. שמעתי תיאוריה שטוענת כי אנחנו בעצם משחזרים שוב ושוב את אותו משבר (כל חיינו)

אתן תיזה נגדית. אני מרגיש היום אדם שונה לגמרי מאשר הייתי לפני כ-12 שנה בתחילת ההיכרות עם אשתי. מנוסה יותר, מפוכח יותר, גם שקול וזהיר יותר אולי (לפני 12 שנה הייתי כבר בדירה שלה במקום כאן באתר ). אני חושב היום שאני מבין שאם יש אהבה אמיתית, כזאת שמרגישים 24X7, צריך לשמור ולטפח אותה מכל משמר ולבנות את החיים סביבה, לא חושב שהבנתי את זה אז.

אולי הניסיון שצברתי כבר בסיבוב החיים המורכב הנוכחי שלי יכול לעזור לי להמנע מנפילה לאותו בור פעם נוספת?

[או_רורה*]

שלום מחפש אהבה.
ההבדל לדעתי בין אהבה להידלקות, הוא בעומק ובמוכנות.
יש הבדל בין אהבה שרוצה ללכת לאן שהוא, ובין אהבה המתמקדת בכאן ועכשיו, יותר גופנית, או כמו שאתה מגדיר את זה: "חייתית".
בכל אופן, בניגוד לאשתך, שאותה אתה רואה ואיתה אתה חי כל יום כבר עשר שנים, הבחורה הזו היא מישהי חדשה, גם יותר צעירה, גם מושכת.
אותה אתה לא רואה כל הזמן, גם כשהיא קמה בבוקר וגם כשהיא צועקת על הילדים כשהיא עצבנית, וגם כשהיא לא מרגישה טוב ולא מסכימה איתך על כל מיני דברים.
אז ברור שזה מפתה יותר וקורץ יותר, אבל, לדעתי, ורק לדעתי, גם זה יכול (ואף סביר) שיהפוך בעתיד כלשהו למשהו כמו עם אשתך. או שלא.

אני נשואה כבר חמש שנים, עם שני בנים, לבעל מקסים (רוב הזמן...) ואני יכולה להגיד לך שגם אנחנו וגם חברים שלנו מתלבטים באותן סוגיות און אנד אוף.
השחיקה לא פוסחת על אף אחד ועל שום זוג.

בקשר לעוגה שלא תופחת -

יש שתי אסכולות שנתקלתי בהן עד עכשיו:
האחת, שאומרת שהבעיה היא העוגה.
משהו בקשר הזה לא עובד טוב, ואם נחליף את העוגה, או את האישה - יהיה יותר טוב.
למה?
כי נמצא את עצמנו מכירים מישהו שמתאים לנו יותר, שהפגמים שלו פחות מרתיעים - שאיתו העוגה תעלה ותפרח.

האסכולה השנייה אומרת שבמקום לפרק את הקשר ולתור אחר בן זוג הולם יותר, אפשר שנשנה קודם כל את עצמנו.
שניתן לבן הזוג שלנו את האהבה שאנו מבקשים לעצמנו, את החופש שאנחנו רוצים, את ההבנה וההכלה וההכרה בו כאדם מיוחד ומדהים.
שנשנה את העוגה מבפנים.
זו העבודה.

מהי באמת? ספיציפית לכל זוג.
אצלנו, למשל, בעלי הרגיש, די בדומה לך, שהוא נשוי לילדה אגוצנטרית שמרוכזת רק בעצמה. מה שהיה נכון.
מאז עברו הרבה מים בנהר, אחרי שאני עשיתי שינויים מעמיקים, והוא השתדל ועודו משתדל לקבל ולהכיל כשבכל זאת זה קורה.
להגיד לך שעכשיו הוא נשוי לאישה מקריבה, שטובתו נר לרגליה? ממש לא.
אבל לצרכיו יש הכרה והתייחסות, הוא מרגיש שמקשיבים לו, שהוא "נראה" בזוגיות הזו, וזה מה שחשוב.

[גבר_מחפש_אהבה*]

או רורה

תודה על התגובה השניה ואני גם מעריך שחלקת איתי (איתנו) את הניסיון האישי שלך.

אשתי היום היא אשה מושכת ויפה. אמנם כמה שנים אחרי אבל בהחלט עדין 'שווה'

גם החברה לעבודה - יפה ומושכת מאד (חולשה שלי מאז ומתמיד...). לא ראיתי אותה צועקת על ילדים עדיין אבל אני יכול לדמיין את זה... לא מפריע לי

באופן מוזר (או לא כל כך מוזר בעצם) הן אפילו קצת דומות, מבנה גוף די דומה, סוג מראה (החביב עלי ביותר כנראה), אפילו כמה קוי אופי דומים שכבר זיהיתי - לטוב ולרע
אבל בחדשה יש כמה דברים שאין לי מילה יותר טובה להגדירם מאשר 'זרימה' שכל כך חסרים לי, אני לא בטוח שזה ניתן לשינוי

ראיתי את השיטה שאת מציעה 'לעבוד' על הקשר, נראה לי מענין. לא יודע אם זה יכול לעצור אותי כרגע אני די שור עם סדין אדום

אולי

[גבר_מחפש_אהבה*]

תגובה ל עוקבת:

אני מעדיף לא להיכנס לפרטים כרגע לגבי ה'כמעט פרידה' לפני שנה וחצי שנתיים כיוון שאני חושש מזיהוי. רק אומר שלא מדובר בבגידות או משהו כזה.
אם יש מישהו שמרגיש שאני משתף ביותר מדי פרטים מזהים - תגידו לי בבקשה.
אני מאד מאד מאד מאד לא רוצה להחשף כרגע, העניין אמיתי טרי וחי, בבקשה תעזרו לי אם אני שוגה

[עוד_קוראת*]

הבהרה- אני לא שופטת אותך בכלום. פשוט נמצאת מספיק רחוק מהסיטואציה. סטטיסטית אחוזי גירושין בנישואין שניים גבוה יותר. אפילו בתרחיש שבו עשר שנים קדימה, בזוגיות החדשה, לא תהיה על סף פרידה, אלא גם בזוגיות שנחשבת ״מוצלחת״- מן הסתם תהיה בה שחיקה-ושגרה ותקופות קשות וכו. שומדבר מהאופריה שמפתה אןתך לעשוב ושגורמת לך להרגיש כל-כך חי עכשיו. עדיין תצטרך להשקיע בתחזוק הזוגיות- הרבה עבודה. אז למה שלא תשקיע עכשיו, במשפחה הזו, שכבר קיימת?
לגבי הילדים:
(אגב, אני אמא לשתיים, גרושה)
רע מאד לילדים, לגדול בבית מסוכסך, בזה אין ספק. עם זאת, גירושי הורים הם טראומה לילדים. נקודה. אפשר למזער את הטראומה וכו, אבל זו טראומה. לכן, אם אפשר להציל- חבל סתם לפרק משפחה!!
תג מחיר הכאב, של כולם, כולל אותך, גבוה מדי.

[גבר_מחפש_אהבה*]

עוד קוראת

אני לא חושב שגירושין זה משהו שעושים כלאחר יד, ומניח שהתהליך יעבור בכאבים (לצערי......) לכל מי שמעורב

כמו שכתבתי קודם, בלי הילדים אני מניח שכבר לא הייתי, וההכרה המכאיבה הזו דוחפת אותי יותר החוצה. כי נראה לי שלוותר על כל כך הרבה בשביל הילדים,
להעמיס את כל האין שלי על הגב הקטן שלהם, זה לא פייר.

מה לעשות? אולי זה הפתרון הנכון לטווח ארוך אם בצד השני מחכה אהבת אמת

אני חושב שאם נלך לכיוון הזה אשתי תרצה למזער את הנזק לילדים ונוכל לשתף פעולה היטב. אני באמת מאמין בה (בטח במה שקשור לילדים שלנו)
אין דרך לעשות להם (וגם לנו) קל יותר?

[גבר_מחפש_אהבה*]

תגובה ל נשואה:

כתבת שאת ובעלך בחרתם בדרך של 'לעבוד על הקשר' האם את מרגישה שאתם באמת אוהבים / מאוהבים (אולי כועסים ורבים לפעמים אבל בעיקר רוצים להיות ביחד כל הזמן...).
האם היו תקופות בעבר בהן הרגשת שבעלך הוא מעין 'שותף לדירה'? האם הצלחת לצאת ממצב כזה

[אחת*]

גבר מחפש אהבה אתה נשמע איש מיוחד. דווקא דרך הדיונים על העריכה עולה הייחוד האצילי הזה.
לי יש תחושה שלנו יש מה ללמוד ממך, לא רק בדף הזה, אלא בכלל, חסרים פה בכלל קולות גבריים ובפרט מאוזנים ורציונליים כמו שלך.

ככל שאני חושבת על זה אני חושבת שלא משנה מה יקרה, יש משהו באפקט החיובי שקורה לקשר שלך ושל אשתך לאחרונה (הסקס וכו') שאם תפרק ותבנה משוה אחר בחוץ ולא שמנה אם יהיה טוב או לא, אם תבנה כזה מיד או לא אלא שמתישהו בין לבין והמיתשהו הזה צץ המון - כמו לכולנו עלולים לעלות בך הרהורי חרטה (אפילו לנוכח הילדים), לא על העזיבה כמו על כך שלא נתת צ'אנס אחרון.
אולי לא.
אבל סביר שכן.
כל גרוש/ה מדבר על רגעים של בדידות וסנטימנטליות גם כשהם מאוד מאושרים בקשר אחר וגם כשהגירושים התבקשו אול אובר.
אולי כדאי לעשות מעשה רדיקלי, חופשה זוגית ארוכה בחו"ל, סדנת טנטרה, סדנה זוגית, כל השמאלץ ביחד - כי תקשורת וההערכה יש לכם, ורק חסר הניצוץ והריגוש ואז והיה וזה לא מצליח, ויכול להיות שמשהו שם לא יזוז, הדרך תהיה יותר נקייה לעזוב. ואם זה יצליח - מה טוב.
ורגע לפני שאתה חושב לעצמך (נדמה לי ) כבר ניסינו כל מיני מה זותי באה לי עם קלישאות.. אז זה לא ככה. ניסיתם מתוך אפרוריות, שיגרה, עייפות החומר - עכשיו אתה מגיע ממקום של שבר. המוטיבציות אחרות, מה שעומד על הכף דרמטי יותר ולכן אולי זה יחולל דינמיקה לכאן או לשם שלא היתה קודם.

[עוד_קוראת*]

כל כך הרבה מהאהבות אמת האלה , מתחלפות למשהו אחר אחרי מעט שנים.
אין דרך לעקוף את זה.
גם אין דרך לעשות להם (וגם לנו) קל יותר!

אישית נראה לי, שפרידה בגלל צד ג׳ קצת יותר מדי מקשה. זו רק תחושת בטן, ולא מנסיון...

[גבר_מחפש_אהבה*]

תגובה לאחת

תודה רבה על המילים החמות

ההצעות שלך קונקרטיות, בכל זמן אחר היו נראות לי גם נורא נכונות

כרגע מרגיש נשאב למשהו חזק ממני.

[גבר_מחפש_אהבה*]

עוד קוראת

לא יודע אם היתה לי אהבת אמת כזו אי פעם. והיו הרבה פעמים... אולי אפשר לנצח את הסטטיסטיקה לפעמים? (את יודעת, קצת כמו זכיה בלוטו...)

[אחת*]

תשמע, זה נשמע כמו לחסום שור בדישו...
מצד שני,אמרת בעצמך שאתה אימפולסיבי מצד אחד ומצד שני שלמדת להיות זהיר יותר.
אולי בגלל הדחיפות שאתה מגלה ואולי בגלל מה שאתה מצהיר עליו לגבי עצמך - שאתה כבר לא רואה בעיניים (זה מה שעולה מהדברים) - אולי כדאי ללכת לאיש מקצוע, לבדוק בכמה פגישות אינטנסיביות מה הכי נכון לך ואיך.
גם לפרק צריך לדעת איך אם מפרקים וזה שאתה רציונלי ומפוכח לא אומר כלום על מה שמחכה שם במידה ותיישם זאת. ואולי אחרת, אולי זה הזמן המיטבי. לא יודעת. כך שבכל מקרה איש מקצוע שיהיה שותף לדרך זו או אחרת יעזור לך.
אגב אני לא מצטרפת לנבואות שחורות לגבי העתיד. יש קשרים שעולים יפה וצומחים נהדר, גם אם יש להם תאריך תפוגה. וישאחרים שסוחבים 30ו-40 שנות נישואים גרועים.
אני לא מצטערת על הרבה דברים שעשיתי בחיי, אני כן מצטערת על דברים שעשיתי כתוצאה מאיפולסיביות. רובם יצאו גרוע. באמת.

[פלוני_אלמונית*]

אפשר להמשיל את האהבה לעוגה אבל אני מעדיף לדמות אותה לאדמה, כי זה תפקידה להיות הקרקע שממנה צומחים פירות חיינו, ואדמה אפשר אומנם לקלקל אבל בניגוד לעוגה אדמה גם אפשר לתקן.
ואם האדמה שלנו לא מצמיחה כרגע את הפירות שאנחנו רוצים אפשר תמיד להתחיל מחדש,תמיד יש עוד עונה (טוב אולי לא תמיד,גם אנחנו זמניים אבל לפחות בינתיים) ,אפשר לדשן, אפשר לחרוש ,אפשר להשקות.
ואדמה שדמתה לנו קודם כארץ המובטחת ,גם אם אכזבה אותנו ,הרי וודאי היא לא חלקה מושחתת שאי אפשר לעבד.
כל חקלאי יודע שהזריעה הראשונה בחבל ארץ חדש לרוב לא צולחת ,צריך להכיר,צריך לדעת.
ולמרות שאפשר לקנות "ארץ מובטחת" חדשה ,אולי עדיף לעבד את זו שאנחנו מכירים,את זו שאת צרכיה אנחנו מבינים.

[פלונית_לעכשיו*]

יכול להיות שבאמת יהיה לך מעניין לקרוא את הדף בעלי התאהב באחרת
אמנם זה מנקודת המבט של האישה אבל הבעל שם דומה לך במובנים רבים וכמו שכתבו לך איפשהו כאן למעלה הזוג הזה יצא מה"משבר" שלהם קרובים ואוהבים יותר ממה שהיו לפני.
תהליך ארוך וקשה אבל סופו היה קירבה הדדית.

[או_רורה*]

אני לא אוהבת את הדף ההוא.
מדובר שם, לדעתי, על בעל שדרש מאשתו משהו שלא היה לה טוב, וגם שיקר לה אחר כך. לא דוגמא טובה, בעיני.

גבר מחפש אהבה יקר,
נראה לי, שאתה שבוי במעין קונספציה רומנטית הוליוודית משהו.

אחרי כמה שנים וילד או שניים, לא, אי אפשר לדעתי לרצות להיות בחברתו של בן זוגך כל הזמן.
אני יודעת שאני לא, והוא לא, לא כל הזמן.
יש תקופות טובות יותר וטובות פחות, הטובות הן בעיקר כשאנחנו מצליחים להיות קשובים, מבינים, ותומכים - וזה לא קל בכלל....
אבל....
יש אהבה ענקית, והיא נוכחת גם כשהשגרה מפריעה.
זו לא אהבה הוליוודית, ולא הניצוצות של ההתחלה.
אבל זו אהבה.

נראה לי שסך הכל זה עניין של בחירה.
או שאתה בוחר החוצה, ויש לזה יתרונות.
או שאתה בוחר באישה שאיתך, וגם לזה יש יתרונות וחסרונות.
אין נכון לדעתי.
יש רק מה נכון לך, ובזמן נתון.

מה שכתבו לך, נכתב מהיגיון ומניסיון.
באמת, רוב הסיכויים, שכל אהבה תגיע בסופו של דבר לפסים כאלה של שותפות בוגרת, בעיני זה חלק מהמחזור הטבעי של האהבה.

[א*]

מבינה לליבך.

אצלי יש קשר ישיר בין איכות הקשר הזוגי לבין מידת האובססיביות שלי בחיפוש (בילוש?) אחר האקס המיתולוגי.

אתרום מניסיוני כאחת שבחרה "לעבוד על הקשר" כאשר הבינה שללא עבודה זוגית זה ייגמר בבגידה (שלי בו) :
אם מתמסרים זה עובד, צריך להזכר הרבה מאוד באש של ההתחלה,זה משפיע לטובה.
להחמיא אחד לשני בלי סוף ולשים זרקור על הדברים הטובים,על הדלק ועל הדבק.
למדתי שהשגרה השוחקת ילדים,משכנתא וכו גם מעשירה את הקשר יוצרת תחושת שותפות לקושי "שותפות גורל"
ומעמיקה את האינטימיות,הייתי צריכה ל"עבוד" ו"לחפור" כדי לראות את זה.

היום מצבינו טוב מאי פעם,קצת טיפול אימאגו והרבה רצון להתמסר לתהליך.

היום יש יותר אש אפילו מאשר בהתחלה,אני לפעמים מתגעגעת אליו כשהוא בעבודה,אני מעריצה אותו ונמשכת אליו,אני מתיפייפת לכבודו
ומנסה למצוא זמן להיות איתו לבד כי זה כייף לי ,תדירות ואיכות הסקס השתפרו ואני כבר לא מחפשת את האקס.


הצעות :

1. תזכר לפרטי פרטים בתקופה הראשונה שלכם כזוג.תזכר ברגע הכי מדהים שלהם.
2. תרשום 50 דברים שאתה אוהב אצלה ומעריך אצלה היום .
3. כל פעם שאתה נכנס הבייתה,לפני שאתה נכנס הבייתה תזכיר לעצמך כמהמעלות שלה.

[פלונית_בינתיים*]

_אני מוכן להפשיל שרוולים ולעבוד קשה בשביל המשפחה שלי ובשבילי (לפני שזורקים הכל). אבל על מה לעבוד?

על עצמך - קודם כל להיפרד מפנטסיה על אהבה חדשה. על אישתך - שתעריץ אותך ותרצה לאהוב אותך בזכות האהבה שאתה מרעיף עליה._

ואני מוסיפה עוד רעיונות לעבודה, ואל תקח את המילה עבודה כמשהו שלילי, עבודה יכולה בהחלט גם להיות מהנה..

ערוך לך רשימה של הדברים שאתה אוהב לעשות, שגורמים לך שמחה, תחושת מלאות, הנאה,
דברים שגורמים לך לאהוב את עצמך ואת חייך.
פצל את הרשימה לדברים שתלויים בעיקר במעשים שלך ודברים שתלויים במעשים של אחרים.

ועכשיו תראה איך אתה מממש את הדברים שתלויים בך, חלק מהם, (לאט לאט לא הכל בבת אחת)
מימוש יכול להיות תכנית לעתיד לא רק משהו שאתה עושה ברגע זה - משהו לצפות לו.

ועכשיו תעשה גם רשימה דומה על אשתך ותבדוק איזה דברים שאתה אוהב לעשות
היא גם אוהבת ותן עדיפות לדברים האלו שאתם יכולים לעשות ביחד.

לדוגמא אם אתה אוהב לבשל מאכל מיוחד ושניכם אוהבים לאכול אותו
אז שניכם יוצאים נשכרים ושמחים.

אני חושבת שיש עוד משהו שכדאי לעשות אבל אתה צריך לחשוב אם זה נכון לכם.
לפתוח עם אשתך את הקושי שיש לך, את השגרה ששוחקת את השמחה והאהבה שלך לעצמך ולה
ספר לה שאתה מעוניין לערוך יחד איתה "מסע לרענון מעיינות האהבה" (או שתמציא שם אחר)
ושהיית רוצה שהיא תהיה שותפה שלך במסע הזה לשם חיזוק הקשר שלכם.
ספר לה על הצרכים שלך והקשב לצרכים שלה.
תעניק באהבה והאהבה תגדל ותחזור אליך, זו מין ספירלה כזו שיכולה להיות נפלאה (וכשהיא הפוכה היא יכולה להיות מכלה).

אתה יכול למשל לתכנן נסיעה למקום קסום ששניכם אוהבים (לדעתי שווה לבד בלי הבנות במקרה שלכם)
ותכין הפתעות נחמדות...
ואפשר גם לעשות דברים חגיגיים בבית, ביום יום.. אם צריך רעיונות אני בטוחה שתמצא פה הרבה מומחיות..
בהצלחה!

אשמח לשמוע מה דעתך

בהצלחה!

[נמרה_יפה*]

שלום גבר שמחפש אהבה,
הניק שלך מאוד מדבר אלי.
גם אני לא מה "הארד קור" של האתר, אבל מאוד אוהבת את הדרך שבה אפשר לדבר כאן על נושאים "רגישים" עם אנשים אינטליגנטיים.
לא קראתי את כל הדף - סלח לי אם אחזור על דברים שכבר נאמרו לך.
אני ובעלי נפרדנו לפני כחצי שנה. לא היו ריבים או משהו בלתי נסבל - אבל היה לי ברור שאהבה ושותפות כמו שאני רוצה לא תיתכן בינינו. מסיבות כלכליות וטכניות (ילדים מאוד קטנים) החבילה לא פורקה קודם.
בערך שבוע אחרי שהוא עזב את הבית (להורים - עם מזוודה קטנה) הכרתי דרך חברים גבר אחר. והתאהבתי בו עד כלות. אחרי כמה שנים של חיים בלי אהבה, חום או אפילו תקשורת סבירה, הוא קיבל ממני את כל מה שהיה לי.
זה לא נמשך. כי זה לא התאים לו. אבל זה הספיק לי כדי לדעת, שאם היה לי כזה מקום בלב בשבילו - כנראה שאין לי מה לחפש עם אבי ילדי. שרצה לחזור הביתה אחרי כמה ימים, כי המרחק ממני עשה אצלו דווקא תהליך הפוך.
השורה התחתונה שלי - אם אתה חושב שהיחסים עם אישתך לא יכולים לעשות אותך מאושר, זו החלטה שאתה, לדעתי, צריך לקבל באופן עצמאי - בלי קשר לבחורה מהעבודה. אבל עצם זה שאתה רוצה בה, ובעוצמות שאתה מתאר, וגם עם פנטזיות של אהבה ורומנטיקה ולא רק סקס - זה הדבר ששווה להסתכל עליו.
נכון שמשפחה זה חשוב, ולא צריך לפרק בקלות, אבל גם הצד השני לא כל כך נורא. ילדים יכולים לגדול מצוין עם הורים פרודים שכל אחד מהם מאושר בחייו, הרבה יותר מאשר עם הורים ש"סוחבים".
אני עד היום מכירה תודה על האהבה החדשה שזכיתי לחוות, מכיוון שלולא האהבה הזו סביר להניח שתהליך הפרידה היה הרבה יותר איטי, ועצם החוויה של לאהוב שוב, ככה, "בגילי" - גורמת לי להרגיש פשוט בחיים.

[נמרה_יפה*]

תוספת מאוחרת - אני מאוד מעריכה את העובדה שלא בגדת באישתך. רבים אחרים במצב שלך היו עושים זאת, ואתה מכבד את התא המשפחתי למרות הספקות ולא מקיים קשר מקביל. בעיני זה מצביע על רמה גבוהה של אינטגריטי.

[הרמוני_7*]

שלום לגבר שמחפש אהבה

כל הכבוד על הפתיחות והחקירה העצמית.
אכן הזדמנות טובה לצמיחה...
אני עצמי מרגיש לגביך כי יש עוד עבודה פנימית שאתה יכול לעשות לפני נקיטת פעולות חיצוניות כאלו ואחרות.
הכיוון אותו הייתי מציע לך הוא עבודה על נושא הגבריות.
לא זו אותה אנו מכירים אלא אחת חדשה ומשודרגת.
האם קראת את הספר דרך גבר?
הנה twsm]פרק sample chapters[/po].pdf משם שיכול לעזור לך.
ומומלץ לקנות אותו בהקדם ולקרוא.

במהלך השנה מתקיימים מעגלי גברים במקומות שונים בארץ.
אני עברתי שניים כאלו (10 מפגשים כל אחד),והם עזרו לי מאוד.
נראה לי שיעזרו גם לך...

שיהיה המון בהצלחה
ואם תרצה עוד מידע בנושא אני כאן...