נסיון שני הדור הבא
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
נסיון שני הדור הבא
את מרשה לי להעתיק את החוכמות המקסימות לדף לקט חוכמות של ילדים מרחבי האתר?
אני עושה עכשיו עבודת ליקוט....
אני עושה עכשיו עבודת ליקוט....
-
- הודעות: 300
- הצטרפות: 30 אוגוסט 2007, 09:23
- דף אישי: הדף האישי של עורבני_מצוי*
נסיון שני הדור הבא
כמה אני מתגעגע לגן החיות שלי, כמה ני אוהב את כל החיות המקסימות הנימצאות שם
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
דברים מדהימים קורים לנו פה היום...
האמת שהשנה האחרונה היתה לנו קשה מאוד. מתישהו כשבמבי התחיל לזחול (ארבעה חודשים?) חיפושית גילתה שאח קטן זה לא פיקניק, לא רק שהוא חטף לה את אמא הוא גם מתחיל לחטוף לה צעצועים... כל המצב התחיל להתדרדר. פתאום משום מקום היא פיתחה חרדת נטישה יותר גרועה משל תינוק בן 8 חודשים. היא סרבה לשחק בחדר המשחקים בלעדי. במקביל רמת התיסכול שלה ירדה וכל דבר גרם לה ליאוש. היא הפסיקה לשחק כי לא הצליחה להעסיק את עצמה לבד ולי לא תמיד היה חשק לשחק איתה בדיוק באותו הרגע, העיסוק העיקרי שלה היה ללכת אחרי לכל מקום, לעשות מה שאני עושה. לא שזה רע אבל לא היה לה שום דבר משל עצמה. היא גם הפסיקה לצייר, מדי פעם עוד ציירה מעט בגואש אבל מלבד זאת ונסיונות לכתוב שהיא החליטה שהיא צריכה לעשות וזהו. היא לא הצליחה להחזיק את הצבע באופן שאפשר לה לשלוט בו והיתה מתוסכלת מידי מכדי להתאמן. היה קשה. היה הרבה בכי. הרבה יללות. כל דבר קטן גרם לה לבכי. כל תיסכול הכי קטן. אוכל גם היה עניין וסצנות סביב בטטות שנגעו בקינואה היו בשגרה. רגישות גדולה.
גם בתחום עם אחיה היו המון קשיים, היא ממש סרבה להתיחס אליו כאל ילד. יש לה חברים עם אחים קטנים בגילו ואיתם מאוד אהבה לשחק כגדולה שמשחקת עם תינוק אבל עם אחיה התקשתה מאוד. שום תקשורת מלבד לגרש אותו או לבכות שהוא מפריע לה ושאקח אותו ממנה.
לפני שבוע וחצי נתקלתי באחד הדפים בקישור לאתר מסויים בו מכינים תמציות פרחי באך לפי התאמה והזמנה. כבר המליצו לי פה לטפל בה בעזרתם. קראתי, בחרתי לה כמה תמציות והזמנתי לה בקבוקון. התחלנו בטיפול ביום ראשון שעבר.
בשבת נסענו באוטו ופתאום באמצע הדרך היא קוראת לנו מהמושב שלה מאחור ומראה לנו בלוח המגנטי ציור אמיתי שציירה, היא פיתחה את ה"מוקד המקרין" והפכה אותו לחיה והיתה מאוד גאה בעצמה כי הצליחה להחזיק את ה"עיפרון" כמו שרצתה כדי לשלוט במה שהיא מציירת. במשך כל הנסיעה שהיתה ארוכה היא ציירה בהנאה גדולה כמו שמזמן לא ציירה. בלי תיסכולים.
היום בבוקר הסתמנה עוד פריצת דרך, בעודי מארגנת את הדברים ליציאה לטיול הבוקר שלנו מצאתי את הילדים מסתודדים, היא מדברת עם במבי והוא מקשיב לה קשב רב, כששאלתי בחטטנות מה על מה דיברו ננזפתי על ידי החיפושה "אל תתערבי לנו, זה עניין של במבי ושלי ולא של מבוגרים!" התנצלתי כמובן והבטחתי לא להתערב בעניינים לא לי שוב.
בזמן שהכנתי ארוחת צהריים ובמבי ישן החיפושית ישבה לה בסלון ובנתה בסבלנות אין קץ מבנים מורכבים מאוד מקוביות הסברס, בזמן האחרון גם התחילה לבנות בלגו של הגדולים ואפילו הקוביות שהיו מיותמות עד כה זכו למבנים מורכבים ביותר של בדיקת שיווי משקל מדהימה.
אחרי ארוחת הצהריים נכנסתי למקלחת וכשיצאתי הלכתי להכין לעצמי משהו לשתות, כדרך אגב, כמו שאני אומרת תמיד הזמנתי את הילדים ללכת לחדר המשחקים לשחק ושאני אבוא עוד רגע להיות איתם, בדרך כלל חיפושית לא היתה מסכימה לכך ומחכה לי לידי שאסיים ורק אז הולכת לחדר המשחקים. להפתעתי מצאתי אותה שם בונה בקוביות בסבלנות אין קץ. היא הלכה לבד לחדר המשחקים! היא יצאה מהרדיוס הצמוד אלי!
אחרי שסיימה לבנות בקוביות ואספה הכל (בלי שאבקש בכלל) ניגשה לשולחן והתחילה לצייר יצורים קטנים ובעלי קרניים על דף ענקי, כל הדף מלא בשפע יצורים מוזרים ומצחיקים פצפונים עם המון ידיים ורגליים, אמבות מקסימות ורבות. אחר כך ניגשה לארונית והוציאה ערימה של דפים מודפסים שאנחנו משתמשים בהם לצייר על הצד החלק שלהם, בצד המודפס יש דוגמאות של מבוכים שמישהו הדפיס לעצמו ולא עשה בזה שימוש, מעולם לא הראתי לה מבוך ומה צריך לעשות בו, אני לא מאמינה בפעילויות מהסוג הזה בגילאים הללו. בשמחה גדולה היא התישבה עם אחד הדפים, הסתכלה במבוך החזיקה טוש ביד ופתרה את המבוך. כשהראתה לי את המבוך לא כל כך האמנתי לה והיא מיד מצאה עוד מבוך קשה יותר ופתרה גם אותו. כך גם עשתה בכייף גדול לערימה די גדולה של מבוכים שמצאה בארונית ולבסוף קינחה בנקודה קו עם מספרים.
את ארוחת הצהריים (קינואה עם עדשים ובטטות, סלט ירקות וטחינה) אכלה בלי קיטורים ושמחה בקינואה הדבוקה לבטטות. בגן השעשועים ניגשה לילד זר והזמינה אותו להיות חבר שלה ולשחק איתה בחול. ולקינוח הושיבה את אחיה על המיטה ובמשך רבע שעה שלמה סרקה אותו לקול גירגוגיו (כמה הוא אוהב שמתעסקים איתו וכמההוא אוהב את אחותו, התגשמות הפנטזיה הכי פרועה שלו).
האם היה זה חלום? יכול להיות שפרחי הבאך עד כדי כך עובדים? כמה כייף זה לראות אותה מאושרת. מצליחה. מתקדמת. עושה ונהנת. כמה דמעות יש לי בעיניים כשאני רואה את זה. איזו הפתעה!
האמת שהשנה האחרונה היתה לנו קשה מאוד. מתישהו כשבמבי התחיל לזחול (ארבעה חודשים?) חיפושית גילתה שאח קטן זה לא פיקניק, לא רק שהוא חטף לה את אמא הוא גם מתחיל לחטוף לה צעצועים... כל המצב התחיל להתדרדר. פתאום משום מקום היא פיתחה חרדת נטישה יותר גרועה משל תינוק בן 8 חודשים. היא סרבה לשחק בחדר המשחקים בלעדי. במקביל רמת התיסכול שלה ירדה וכל דבר גרם לה ליאוש. היא הפסיקה לשחק כי לא הצליחה להעסיק את עצמה לבד ולי לא תמיד היה חשק לשחק איתה בדיוק באותו הרגע, העיסוק העיקרי שלה היה ללכת אחרי לכל מקום, לעשות מה שאני עושה. לא שזה רע אבל לא היה לה שום דבר משל עצמה. היא גם הפסיקה לצייר, מדי פעם עוד ציירה מעט בגואש אבל מלבד זאת ונסיונות לכתוב שהיא החליטה שהיא צריכה לעשות וזהו. היא לא הצליחה להחזיק את הצבע באופן שאפשר לה לשלוט בו והיתה מתוסכלת מידי מכדי להתאמן. היה קשה. היה הרבה בכי. הרבה יללות. כל דבר קטן גרם לה לבכי. כל תיסכול הכי קטן. אוכל גם היה עניין וסצנות סביב בטטות שנגעו בקינואה היו בשגרה. רגישות גדולה.
גם בתחום עם אחיה היו המון קשיים, היא ממש סרבה להתיחס אליו כאל ילד. יש לה חברים עם אחים קטנים בגילו ואיתם מאוד אהבה לשחק כגדולה שמשחקת עם תינוק אבל עם אחיה התקשתה מאוד. שום תקשורת מלבד לגרש אותו או לבכות שהוא מפריע לה ושאקח אותו ממנה.
לפני שבוע וחצי נתקלתי באחד הדפים בקישור לאתר מסויים בו מכינים תמציות פרחי באך לפי התאמה והזמנה. כבר המליצו לי פה לטפל בה בעזרתם. קראתי, בחרתי לה כמה תמציות והזמנתי לה בקבוקון. התחלנו בטיפול ביום ראשון שעבר.
בשבת נסענו באוטו ופתאום באמצע הדרך היא קוראת לנו מהמושב שלה מאחור ומראה לנו בלוח המגנטי ציור אמיתי שציירה, היא פיתחה את ה"מוקד המקרין" והפכה אותו לחיה והיתה מאוד גאה בעצמה כי הצליחה להחזיק את ה"עיפרון" כמו שרצתה כדי לשלוט במה שהיא מציירת. במשך כל הנסיעה שהיתה ארוכה היא ציירה בהנאה גדולה כמו שמזמן לא ציירה. בלי תיסכולים.
היום בבוקר הסתמנה עוד פריצת דרך, בעודי מארגנת את הדברים ליציאה לטיול הבוקר שלנו מצאתי את הילדים מסתודדים, היא מדברת עם במבי והוא מקשיב לה קשב רב, כששאלתי בחטטנות מה על מה דיברו ננזפתי על ידי החיפושה "אל תתערבי לנו, זה עניין של במבי ושלי ולא של מבוגרים!" התנצלתי כמובן והבטחתי לא להתערב בעניינים לא לי שוב.
בזמן שהכנתי ארוחת צהריים ובמבי ישן החיפושית ישבה לה בסלון ובנתה בסבלנות אין קץ מבנים מורכבים מאוד מקוביות הסברס, בזמן האחרון גם התחילה לבנות בלגו של הגדולים ואפילו הקוביות שהיו מיותמות עד כה זכו למבנים מורכבים ביותר של בדיקת שיווי משקל מדהימה.
אחרי ארוחת הצהריים נכנסתי למקלחת וכשיצאתי הלכתי להכין לעצמי משהו לשתות, כדרך אגב, כמו שאני אומרת תמיד הזמנתי את הילדים ללכת לחדר המשחקים לשחק ושאני אבוא עוד רגע להיות איתם, בדרך כלל חיפושית לא היתה מסכימה לכך ומחכה לי לידי שאסיים ורק אז הולכת לחדר המשחקים. להפתעתי מצאתי אותה שם בונה בקוביות בסבלנות אין קץ. היא הלכה לבד לחדר המשחקים! היא יצאה מהרדיוס הצמוד אלי!
אחרי שסיימה לבנות בקוביות ואספה הכל (בלי שאבקש בכלל) ניגשה לשולחן והתחילה לצייר יצורים קטנים ובעלי קרניים על דף ענקי, כל הדף מלא בשפע יצורים מוזרים ומצחיקים פצפונים עם המון ידיים ורגליים, אמבות מקסימות ורבות. אחר כך ניגשה לארונית והוציאה ערימה של דפים מודפסים שאנחנו משתמשים בהם לצייר על הצד החלק שלהם, בצד המודפס יש דוגמאות של מבוכים שמישהו הדפיס לעצמו ולא עשה בזה שימוש, מעולם לא הראתי לה מבוך ומה צריך לעשות בו, אני לא מאמינה בפעילויות מהסוג הזה בגילאים הללו. בשמחה גדולה היא התישבה עם אחד הדפים, הסתכלה במבוך החזיקה טוש ביד ופתרה את המבוך. כשהראתה לי את המבוך לא כל כך האמנתי לה והיא מיד מצאה עוד מבוך קשה יותר ופתרה גם אותו. כך גם עשתה בכייף גדול לערימה די גדולה של מבוכים שמצאה בארונית ולבסוף קינחה בנקודה קו עם מספרים.
את ארוחת הצהריים (קינואה עם עדשים ובטטות, סלט ירקות וטחינה) אכלה בלי קיטורים ושמחה בקינואה הדבוקה לבטטות. בגן השעשועים ניגשה לילד זר והזמינה אותו להיות חבר שלה ולשחק איתה בחול. ולקינוח הושיבה את אחיה על המיטה ובמשך רבע שעה שלמה סרקה אותו לקול גירגוגיו (כמה הוא אוהב שמתעסקים איתו וכמההוא אוהב את אחותו, התגשמות הפנטזיה הכי פרועה שלו).
האם היה זה חלום? יכול להיות שפרחי הבאך עד כדי כך עובדים? כמה כייף זה לראות אותה מאושרת. מצליחה. מתקדמת. עושה ונהנת. כמה דמעות יש לי בעיניים כשאני רואה את זה. איזו הפתעה!
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
נסיון שני הדור הבא
וואו, איזה מדהים.
בהצלחה גדולה....
אפשר קישור לאתר?
בהצלחה גדולה....
אפשר קישור לאתר?
-
- הודעות: 88
- הצטרפות: 14 אוקטובר 2007, 17:15
נסיון שני הדור הבא
מ-ד-ה-י-ם!
<אין לי נסיון בפרחי באך, נשמע מפתה מאוד>
<אין לי נסיון בפרחי באך, נשמע מפתה מאוד>
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
פנינה נוספת מהיום:
חיפושית משחקת בכלי הרופא שלה ("ווטרינרית!") ומטפלת בטיגר, כולו פלסטרים. אחר משכיבה אותו בארגז ובאה אלי נרגשת:
"מצאתי לטיגר המון המון עצמות שבורות וגם כתוב שם 'נא לא לגעת, שייך ל*צ'ימבה היצירתית, המקורית והמיוחדת!' "
הרסה אותי הפרעושה...
חיפושית משחקת בכלי הרופא שלה ("ווטרינרית!") ומטפלת בטיגר, כולו פלסטרים. אחר משכיבה אותו בארגז ובאה אלי נרגשת:
"מצאתי לטיגר המון המון עצמות שבורות וגם כתוב שם 'נא לא לגעת, שייך ל*צ'ימבה היצירתית, המקורית והמיוחדת!' "
הרסה אותי הפרעושה...
- צ'ימבה הוא אחד ממליון שמות החיבה שלה אבל במקור כמובן שזה היה שמה האמיתי.
נסיון שני הדור הבא
איזו מדהימה. מה ההפרש ביניהם?
הסיפור שלך מעורר אצלי תקווה.
הסיפור שלך מעורר אצלי תקווה.
-
- הודעות: 599
- הצטרפות: 18 יולי 2008, 15:29
- דף אישי: הדף האישי של ש_י_ר_י*
נסיון שני הדור הבא
כמה פעמים ביום אתם נותנים את התמצית? נשמע נהדר!
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
נסיון שני הדור הבא
את יכולה לתת לי קישור לאתר של הפרחי באך?
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
ההפרש בין השובבים הוא שנתיים וחצי. ואנחנו נותנים לפי מה שהמליצו באתר, ארבע פעמים ביום (אם אני לא שוכחת וחיפושית לא זוכרת להזכיר לי).
-
- הודעות: 1080
- הצטרפות: 07 נובמבר 2007, 10:20
- דף אישי: הדף האישי של אלה_לי_לה*
נסיון שני הדור הבא
טוב מותק, שכנעת אותי. אני מצלצלת ואת מארגנת הזמנת פרחי בך גם בשבילי
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
מתכננים טיול עם הכלבה אחר הצהריים בשדה, אני מכינה פופקורן במטבח וחיפושית ובמבי משחקים בחדר השינה, פתאום אני שומעת את במבי קורא "דו דו!" משמע "פיפי!" עוד לא הספקתי לעזוב הכל ולהגיע לחדר השינה ואני מוצאת אותו ואת חיפושית בשרותים, חיפושית הניחה לו את מקטין האסלה, עזרה לו לעלות, דאגה שהבולבולון שלו יהיה ממש בתוך "כדי שלא תלכלך סביב" אומרת לו ואחר עוזרת לו לרדת עם יד לשרפרף ולרצפה.
קסם...
קסם...
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
נסיון שני הדור הבא
אבל למה את לא נותנת את הקישור לאתר?
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
נסיון שני הדור הבא
רק עכשיו מצאתי תודה
נסיון שני הדור הבא
מדהים הסיפור עם פרחי הבאך
איך ידעת באיזה להשתמש?
יש לך מישהו להמליץ עליו?
תודה
איך ידעת באיזה להשתמש?
יש לך מישהו להמליץ עליו?
תודה
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
נסיון שני הדור הבא
חיפושית הניחה לו את מקטין האסלה, עזרה לו לעלות, דאגה שהבולבולון שלו יהיה ממש בתוך "כדי שלא תלכלך סביב" אומרת לו ואחר עוזרת לו לרדת עם יד לשרפרף ולרצפה.
איזה מקסים.
מה, זה גם קשור לַפרחי באך?
איזה מקסים.
מה, זה גם קשור לַפרחי באך?
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
מה, זה גם קשור לַפרחי באך?
נראה לי שזה בעיקר קשור לכך שאבא שלהם בחו"ל והיא משתדלת להיות סופר ילדה שעוזרת (כמו שהבטיחה לאבא שלה). אבל המילה קסם לא מתיחסת לשום דבר מלבד לרגע הקסום ולילדים הקסומים, פשוט קסם.
היא גם הצליחה לעשות לו מקלחת, מה שאני לא מצליחה לעשות ונאלצת לשטוף אותו יחד איתי תוך כדי צעקות מחאה (הייתי מבליגה לו אבל מרוב לחות וזיעה הוא חטף חררה על כל הבטן והמפשעה האומלל). החלק המצחיק בכל העניין היה שאני התקלחתי בעוד שניהם עמדו בחדר והסתכלו, חיפושית חיכתה שאסיים ואכוון לה מים לא קרים מידי ולא חמים מידי ואילו הוא ישב על השרפרף ליד וכשאני שאלתי אותו אם הוא רוצה להתקלח הוא צעק "די!" וממש נעלב מההצעה וכשהיא הציעה לו הוא מיד רץ פנימה.
איזה כייף זה הרגעים האלו שהם מתנהגים ממש כמו אחים. בדרך כלל חיפושית אומרת בשלב מסויים של רגעים קסומים כאלו "חבל שלא נולדנו שנינו יחד ככה היינו תאומים בני ארבע".
נראה לי שזה בעיקר קשור לכך שאבא שלהם בחו"ל והיא משתדלת להיות סופר ילדה שעוזרת (כמו שהבטיחה לאבא שלה). אבל המילה קסם לא מתיחסת לשום דבר מלבד לרגע הקסום ולילדים הקסומים, פשוט קסם.
היא גם הצליחה לעשות לו מקלחת, מה שאני לא מצליחה לעשות ונאלצת לשטוף אותו יחד איתי תוך כדי צעקות מחאה (הייתי מבליגה לו אבל מרוב לחות וזיעה הוא חטף חררה על כל הבטן והמפשעה האומלל). החלק המצחיק בכל העניין היה שאני התקלחתי בעוד שניהם עמדו בחדר והסתכלו, חיפושית חיכתה שאסיים ואכוון לה מים לא קרים מידי ולא חמים מידי ואילו הוא ישב על השרפרף ליד וכשאני שאלתי אותו אם הוא רוצה להתקלח הוא צעק "די!" וממש נעלב מההצעה וכשהיא הציעה לו הוא מיד רץ פנימה.
איזה כייף זה הרגעים האלו שהם מתנהגים ממש כמו אחים. בדרך כלל חיפושית אומרת בשלב מסויים של רגעים קסומים כאלו "חבל שלא נולדנו שנינו יחד ככה היינו תאומים בני ארבע".
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
רוצה להמשיך משהו בקשר לחיפושית.
פתאום נראה כאילו היא השילה מעצמה שק גדול ומציק שסחבה איתה כבר זמן מה. דברים רצים לה מהר יותר וברור יותר. יש לה אור חדש בעיניים וכולה יותר קלילה. זה נעים.
לקח לי שעה להשכיב אותה לישון, היא ישנה צהריים ובכל זאת הצלחתי לפני עשר. היא שכבה במיטה שלה (חלק מהמיטה המשותפת לכולנו אבל מוגדר כ
"שלה") ובקשה שאניח את הראש שלי על הבטן שלה וככה בחושך שיחקה לי בשיער בעדינות, סוף סוף יצא גמול ראוי לכך שהפסקתי לכסח את השיער (בגללה, כן? היא בקשה שאפסיק כדי שתוכל לסרק אותי ומאז לא סרקה אותי ולו פעם אחת...) כמעט שנרדמתי אני עליה מרוב נעימות. יש לה ידיים מתוקות ומדוייקות. בסוף אחרי די הרבה זמן היא נרדמה בשקט.
פתאום נראה כאילו היא השילה מעצמה שק גדול ומציק שסחבה איתה כבר זמן מה. דברים רצים לה מהר יותר וברור יותר. יש לה אור חדש בעיניים וכולה יותר קלילה. זה נעים.
לקח לי שעה להשכיב אותה לישון, היא ישנה צהריים ובכל זאת הצלחתי לפני עשר. היא שכבה במיטה שלה (חלק מהמיטה המשותפת לכולנו אבל מוגדר כ
"שלה") ובקשה שאניח את הראש שלי על הבטן שלה וככה בחושך שיחקה לי בשיער בעדינות, סוף סוף יצא גמול ראוי לכך שהפסקתי לכסח את השיער (בגללה, כן? היא בקשה שאפסיק כדי שתוכל לסרק אותי ומאז לא סרקה אותי ולו פעם אחת...) כמעט שנרדמתי אני עליה מרוב נעימות. יש לה ידיים מתוקות ומדוייקות. בסוף אחרי די הרבה זמן היא נרדמה בשקט.
-
- הודעות: 3987
- הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
- דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
אני שוב חולה. לפני הנסיעה של האיש חטפנו כולנו וירוס בטן ועכשיו הילדים העבירו לי איזה שפעת או משהו כזה. נראה לי שעכשיו יותר טוב.
בלילה באחד מטיולי הפיפי שלי עם במבי הסתכלתי על חיפושית הישנה וחשבתי על הדברים הקטנים האלו שאני כל כך אוהבת בהם:
אני אוהבת איך שחיפושית ישנה, הכרית זו המלצה בלבד לכיוון הראש. כשהסתכלתי בלילה ישנה הפשושה כשישבנה על הכר ורגליה בכיוון הכר של האיש.
אני אוהבת את התנועות המצחיקות של במבי, נראה שהוא מודע למתיקות הקוטן שלו, בא, נעמד מולי עם חיוך קונדסי על פני, כולו מעט יותר מגובה ברך, מסתכל בי למעלה מנפנף לי לשלום ובורח.
אני אוהבת איך שחיפושית אוספת את במבי אחת ליום, מושיבה אותו ומסרקת אותו, לה הוא לא עושה בעיות ויושב יפה אפילו שהיא יכולה להיות די מתעללת.
אני אוהבת איך שבמבי פתאום משום מקום מתנפל על אחותו בחיבוקים מלאי אהבה אמיתית וטהורה.
אני אוהבת איך שהאיש מסביר לחיפושית דברים.
בלילה באחד מטיולי הפיפי שלי עם במבי הסתכלתי על חיפושית הישנה וחשבתי על הדברים הקטנים האלו שאני כל כך אוהבת בהם:
אני אוהבת איך שחיפושית ישנה, הכרית זו המלצה בלבד לכיוון הראש. כשהסתכלתי בלילה ישנה הפשושה כשישבנה על הכר ורגליה בכיוון הכר של האיש.
אני אוהבת את התנועות המצחיקות של במבי, נראה שהוא מודע למתיקות הקוטן שלו, בא, נעמד מולי עם חיוך קונדסי על פני, כולו מעט יותר מגובה ברך, מסתכל בי למעלה מנפנף לי לשלום ובורח.
אני אוהבת איך שחיפושית אוספת את במבי אחת ליום, מושיבה אותו ומסרקת אותו, לה הוא לא עושה בעיות ויושב יפה אפילו שהיא יכולה להיות די מתעללת.
אני אוהבת איך שבמבי פתאום משום מקום מתנפל על אחותו בחיבוקים מלאי אהבה אמיתית וטהורה.
אני אוהבת איך שהאיש מסביר לחיפושית דברים.
-
- הודעות: 1134
- הצטרפות: 15 ינואר 2006, 19:11
- דף אישי: הדף האישי של אום_שלום*
נסיון שני הדור הבא
מקסים כתמיד לקרוא את מה שאת כותבת @}
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
הבטחתי ל אלה לי לה אז אני מקיימת:
לפני שנה וחצי בערך קיבלנו מאלה חולדון זכר צעיר וחביב, לבן עם עיניים אדומות, חיפושית מיד קראה לו תות ואהבה אותו מאוד. במשך זמן רב הסתובבה איתו בתיק קטן לכל מקום שהלכה אבל הזמן חלף, תות גדל, הגיע הקיץ וזה נראה לי כבר עינוי בשבילו. למה שיצור חי ירצה להיות בתוך תיק? למה שיצור שאמור להיות בימים בתוך מחילה ובלילות לחפש אוכל ירצה בכלל לצאת מהמחילה שלו ולהסתובב? תות העדיף להיות במחילה שלו ולא מיהר להכנס לתיק יותר ואני וויתרתי לו. כך בילה זמן רב בכלוב שלו. לאט לאט נהפך רכושני יותר ויותר כלפי כל פיסת ג'יפה שאגר לעצמו ולנקות לו את הכלוב היה גם עינוי במחינתו. שלושה ימים אחרי כל ניקוי הוא היה בדיכאון, לא אכל ולא שתה. אומלל. כל הזמן הזה נאבקנו בין הרצון לשחרר אותו בפינת החי שלנו כי אני ממש לא יכולה לראות חיות בכלוב לבין החשש שזה יהיה גזר דין מוות בשבילו. בסוף נכנעתי, אחרי נסיון לנקות את הכלוב שלו כי מכת זבובים פרצה בגללו שכמעט ונכשל החלטתי שאפילו מוות עדיף. בנינו בפינת החי פינה מגודרת בה יוכל להשתחרר בהדרגה ובשלווה ושם הנחנו את הכלוב שלו פתוח. לקח לו שלושה שבועות לעזוב את הכלוב, בהתחלה הוא לא יצא בכלל אבל אחר כך היה יוצא לגיחות קצרות, כולו מפוחד ונכנס מהר לכלוב. יום אחד ראינו אותו כבר מחוץ לשטח המגודר (היה מגודר בעיקר נגד ילדים) מתרוצץ בצינורות הפלסטיק ששמנו לקביות. אחר כך לא ראינו אותו יותר.
חשבנו שאולי יצא מפינת החי לכיוון הקומפוסט, גן העדן של החולדות ונטרף על ידי חתול או שהתנשמת ראתה את הלבן לבן הזה מתרוצץ והביאה אותו, סעודה של אחוז שומנים גבוה, לגוזלים שבקן. טוב, לפחות היו לו כמה שבועות שמחים בחופש, חשבנו.
בוקר אחד, הלכתי לרוקן את הסיר של הקומפוסט והנה, אני לא הוזה, תות מציץ מתוך אחד הצינורות בפינת החי. כולי התרגשות קראתי לחיפושית לבוא ולראות את תות החי. הייתי בטוחה שכשנחזור הוא כבר לא יהיה שם מרוב צעקות אבל זה חיכה לנו, נכנסנו הוא התחיל להתרוצץ בין רגלנו בשמחה גדולה כאילו יצא למסע ושב כדי להגיד שלום. כמו שאנחנו שמחנו לראותו הוא שמח לראותנו.
מאז כל כמה ימים רואים אותו, הוא בא לבקר ויוצא מפינת החי כרצונו. אתמול כשנכנסנו בבוקר להחליף מים לברווזה הוא היה שם. שוב מאוד שמח שנפגשו דרכנו. הוא חיכה שנחלק אוכל והתחיל לקחת מעט מעט לכיוון המחילה של הארנבים. חיפושית צחקה שאולי גרישה האוגרת גרה איתו שם למטה (שיחררנו אותה מזמן ומאז נעלמו עקבותיה) ויש להם גורים חולדוגרים קטנים סורים עם זנב של חולדה. כך שעה ארוכה ישבנו שם והתבוננו בו נכנס ויוצא מהמחילה, אוסף אוכל, מקלות ועלים ומכין לעצמו קן בתוך המחילה.
במבי התרוצץ סביבו, מביא לו אוכל ומלטף, חיפושית צוחקת באושר.
מפתיע, הקביות, הארנבים והברווזה כולם רואים אותנו יומיום ואין להם כל קשר ממשי לקיומיינו, הם בכלל לא מודעים אלינו ובעיקר מפחדים מאיתנו ואילו החולדון הלבן והשמן הזה חבר אמיתי, שמח לראותנו, ובוטח בנו. באמת יצור נבון ביותר. הכי הפתיע אותנו שהוא שורד, עכבר מעבדה שדורות על דורות חי לו מבויית בכלובים פתאום מוצא את עצמו חופשי ויודע היטב מה לעשות עם זה. מקסים.
לפני שנה וחצי בערך קיבלנו מאלה חולדון זכר צעיר וחביב, לבן עם עיניים אדומות, חיפושית מיד קראה לו תות ואהבה אותו מאוד. במשך זמן רב הסתובבה איתו בתיק קטן לכל מקום שהלכה אבל הזמן חלף, תות גדל, הגיע הקיץ וזה נראה לי כבר עינוי בשבילו. למה שיצור חי ירצה להיות בתוך תיק? למה שיצור שאמור להיות בימים בתוך מחילה ובלילות לחפש אוכל ירצה בכלל לצאת מהמחילה שלו ולהסתובב? תות העדיף להיות במחילה שלו ולא מיהר להכנס לתיק יותר ואני וויתרתי לו. כך בילה זמן רב בכלוב שלו. לאט לאט נהפך רכושני יותר ויותר כלפי כל פיסת ג'יפה שאגר לעצמו ולנקות לו את הכלוב היה גם עינוי במחינתו. שלושה ימים אחרי כל ניקוי הוא היה בדיכאון, לא אכל ולא שתה. אומלל. כל הזמן הזה נאבקנו בין הרצון לשחרר אותו בפינת החי שלנו כי אני ממש לא יכולה לראות חיות בכלוב לבין החשש שזה יהיה גזר דין מוות בשבילו. בסוף נכנעתי, אחרי נסיון לנקות את הכלוב שלו כי מכת זבובים פרצה בגללו שכמעט ונכשל החלטתי שאפילו מוות עדיף. בנינו בפינת החי פינה מגודרת בה יוכל להשתחרר בהדרגה ובשלווה ושם הנחנו את הכלוב שלו פתוח. לקח לו שלושה שבועות לעזוב את הכלוב, בהתחלה הוא לא יצא בכלל אבל אחר כך היה יוצא לגיחות קצרות, כולו מפוחד ונכנס מהר לכלוב. יום אחד ראינו אותו כבר מחוץ לשטח המגודר (היה מגודר בעיקר נגד ילדים) מתרוצץ בצינורות הפלסטיק ששמנו לקביות. אחר כך לא ראינו אותו יותר.
חשבנו שאולי יצא מפינת החי לכיוון הקומפוסט, גן העדן של החולדות ונטרף על ידי חתול או שהתנשמת ראתה את הלבן לבן הזה מתרוצץ והביאה אותו, סעודה של אחוז שומנים גבוה, לגוזלים שבקן. טוב, לפחות היו לו כמה שבועות שמחים בחופש, חשבנו.
בוקר אחד, הלכתי לרוקן את הסיר של הקומפוסט והנה, אני לא הוזה, תות מציץ מתוך אחד הצינורות בפינת החי. כולי התרגשות קראתי לחיפושית לבוא ולראות את תות החי. הייתי בטוחה שכשנחזור הוא כבר לא יהיה שם מרוב צעקות אבל זה חיכה לנו, נכנסנו הוא התחיל להתרוצץ בין רגלנו בשמחה גדולה כאילו יצא למסע ושב כדי להגיד שלום. כמו שאנחנו שמחנו לראותו הוא שמח לראותנו.
מאז כל כמה ימים רואים אותו, הוא בא לבקר ויוצא מפינת החי כרצונו. אתמול כשנכנסנו בבוקר להחליף מים לברווזה הוא היה שם. שוב מאוד שמח שנפגשו דרכנו. הוא חיכה שנחלק אוכל והתחיל לקחת מעט מעט לכיוון המחילה של הארנבים. חיפושית צחקה שאולי גרישה האוגרת גרה איתו שם למטה (שיחררנו אותה מזמן ומאז נעלמו עקבותיה) ויש להם גורים חולדוגרים קטנים סורים עם זנב של חולדה. כך שעה ארוכה ישבנו שם והתבוננו בו נכנס ויוצא מהמחילה, אוסף אוכל, מקלות ועלים ומכין לעצמו קן בתוך המחילה.
במבי התרוצץ סביבו, מביא לו אוכל ומלטף, חיפושית צוחקת באושר.
מפתיע, הקביות, הארנבים והברווזה כולם רואים אותנו יומיום ואין להם כל קשר ממשי לקיומיינו, הם בכלל לא מודעים אלינו ובעיקר מפחדים מאיתנו ואילו החולדון הלבן והשמן הזה חבר אמיתי, שמח לראותנו, ובוטח בנו. באמת יצור נבון ביותר. הכי הפתיע אותנו שהוא שורד, עכבר מעבדה שדורות על דורות חי לו מבויית בכלובים פתאום מוצא את עצמו חופשי ויודע היטב מה לעשות עם זה. מקסים.
-
- הודעות: 1080
- הצטרפות: 07 נובמבר 2007, 10:20
- דף אישי: הדף האישי של אלה_לי_לה*
נסיון שני הדור הבא
תודה
נהנת לקרוא לא פחות משנהנת לשמוע את החיפושית מספרת לי עליו בטלפון
נהנת לקרוא לא פחות משנהנת לשמוע את החיפושית מספרת לי עליו בטלפון
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
נסיון שני הדור הבא
איזה סיפור מקסים.
הקביות, הארנבים והברווזה כולם רואים אותנו יומיום ואין להם כל קשר ממשי לקיומיינו, הם בכלל לא מודעים אלינו ובעיקר מפחדים מאיתנו ואילו החולדון הלבן והשמן הזה חבר אמיתי, שמח לראותנו, ובוטח בנו.
באמת מעניין ההבדל הזה, אפילו מרגש. כנראה שהוא באמת נבון.
ואני בכלל לא מתה על קירבת בעלי חיים (מעדיפה אותם מרחוק) והם לרוב לא הכי מעניינים אותי, אבל איכשהו את הסיפורים שלך תמיד נעים ומעניין לי לקרוא.
הקביות, הארנבים והברווזה כולם רואים אותנו יומיום ואין להם כל קשר ממשי לקיומיינו, הם בכלל לא מודעים אלינו ובעיקר מפחדים מאיתנו ואילו החולדון הלבן והשמן הזה חבר אמיתי, שמח לראותנו, ובוטח בנו.
באמת מעניין ההבדל הזה, אפילו מרגש. כנראה שהוא באמת נבון.
ואני בכלל לא מתה על קירבת בעלי חיים (מעדיפה אותם מרחוק) והם לרוב לא הכי מעניינים אותי, אבל איכשהו את הסיפורים שלך תמיד נעים ומעניין לי לקרוא.
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
נואיבה
שמש של בוקר ,
אני מתעצל
עד ששוקעת ,
שוכב לי בצל
רגע של שקט ,
שלא מסתיים
סוד שלחשתי
פתאום מתקיים .
סתם בן אדם
אוכל שותה נרדם ,
בלי זימים ובלי כנפיים
כבר אחר הצהרים
את תגלי ,
את המחבוא שלי
עוד מעט יבואו מים
בואי נתחבא בנתיים
בתוך צדפה .
שקט, ים, חופש שם
במרחק, אופק דק ,
פס זהב, זכר לשמש
גדולה
נפלה, צללה .
סתם בן אדם
אוכל שותה נרדם ,
בלי זימים ובלי כנפים
כבר אחר הצהרים
את תגלי ,
את המחבוא שלי
עוד מעט נלך למים
בואי נתחבק בינתיים
בתוך צדפה .
שקט ים
שמש של בוקר ,
אני מתעצל
עד ששוקעת ,
שוכב לי בצל
רגע של שקט ,
שלא מסתיים
סוד שלחשתי
פתאום מתקיים .
סתם בן אדם
אוכל שותה נרדם ,
בלי זימים ובלי כנפיים
כבר אחר הצהרים
את תגלי ,
את המחבוא שלי
עוד מעט יבואו מים
בואי נתחבא בנתיים
בתוך צדפה .
שקט, ים, חופש שם
במרחק, אופק דק ,
פס זהב, זכר לשמש
גדולה
נפלה, צללה .
סתם בן אדם
אוכל שותה נרדם ,
בלי זימים ובלי כנפים
כבר אחר הצהרים
את תגלי ,
את המחבוא שלי
עוד מעט נלך למים
בואי נתחבק בינתיים
בתוך צדפה .
שקט ים
-
- הודעות: 1134
- הצטרפות: 15 ינואר 2006, 19:11
- דף אישי: הדף האישי של אום_שלום*
נסיון שני הדור הבא
אני כל כך אוהבת את השיר הזה...@}
-
- הודעות: 1080
- הצטרפות: 07 נובמבר 2007, 10:20
- דף אישי: הדף האישי של אלה_לי_לה*
נסיון שני הדור הבא
יש לי הרבה מה לומר על הקליפ שלו
אבל אני אשתוק ואחייך
לא הכרתי
http://www.youtube.com/watch?v=tUMtF08kOEw
אבל אני אשתוק ואחייך
לא הכרתי
http://www.youtube.com/watch?v=tUMtF08kOEw
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
תודה אלה.
אגב, את יכולה יותר מלחייך. את יכולה לפרוץ בצחוק פרוע (זה מה שאני עשיתי) היו זמנים במערב...
אגב, את יכולה יותר מלחייך. את יכולה לפרוץ בצחוק פרוע (זה מה שאני עשיתי) היו זמנים במערב...
-
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
נסיון שני הדור הבא
אפילוג?
עשר שנים שלמות חלפו מאז הפוסט האחרון שלי פה.
האמת שזה מרגיש כמו חיים שלמים.
מה זה כל המלל הזה? מי כותב בלוגים כאלו בכלל בלי שום תמונה, מה זה "יומני היקר" הזה ומי קורא כאלו חפירות (אני אפילו לא זוכרת איך עושה חייכנים).
ממש מרגש לקרוא את עצמי כאמא ממש ממש צעירה אבל גם ממש מביך ומשונה הדברים חסרי המשמעות שהתעסקתי בהם.
אז חלפו להן עשר שנים, החיפושית כבר נערה לתפארת, בגובה שלי.
השבלולון כבר מזמן הפך לקיפוד וגם הוא נער חמודות, רגיש בטירוף, עם ידיים חכמות ולב ענק.
יש להם שני אחים קטנים, אחד בן שמונה וחצי ואחת בת שנתיים.
אנחנו לא בהודו, גם לא בקוסטה ריקה ואף לא בשום קהילה כזו או אחרת אבל אנחנו עודנו מחוץ למערכת עם כל הארבעה.
מזמן נטשתי אג'נדות והגדרות ואני בעיקר זורמת עם מה שנותנים לי לזרום.
תודה לאתר באופן טבעי המופלא שהיה לי לרחם לצמוח בתוכו
עשר שנים שלמות חלפו מאז הפוסט האחרון שלי פה.
האמת שזה מרגיש כמו חיים שלמים.
מה זה כל המלל הזה? מי כותב בלוגים כאלו בכלל בלי שום תמונה, מה זה "יומני היקר" הזה ומי קורא כאלו חפירות (אני אפילו לא זוכרת איך עושה חייכנים).
ממש מרגש לקרוא את עצמי כאמא ממש ממש צעירה אבל גם ממש מביך ומשונה הדברים חסרי המשמעות שהתעסקתי בהם.
אז חלפו להן עשר שנים, החיפושית כבר נערה לתפארת, בגובה שלי.
השבלולון כבר מזמן הפך לקיפוד וגם הוא נער חמודות, רגיש בטירוף, עם ידיים חכמות ולב ענק.
יש להם שני אחים קטנים, אחד בן שמונה וחצי ואחת בת שנתיים.
אנחנו לא בהודו, גם לא בקוסטה ריקה ואף לא בשום קהילה כזו או אחרת אבל אנחנו עודנו מחוץ למערכת עם כל הארבעה.
מזמן נטשתי אג'נדות והגדרות ואני בעיקר זורמת עם מה שנותנים לי לזרום.
תודה לאתר באופן טבעי המופלא שהיה לי לרחם לצמוח בתוכו
-
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
נסיון שני הדור הבא
יאו! איזה כיף שחזרת לעדכן.
ובטח שקוראים! בשקיקה.
ובטח שקוראים! בשקיקה.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
נסיון שני הדור הבא
איזה כיף שחזרת לעדכן.
(-:
(-:
-
- הודעות: 96
- הצטרפות: 16 יולי 2014, 06:54
- דף אישי: הדף האישי של דגן_בגן*
נסיון שני הדור הבא
מי קורא כאלו חפירות
אני! נדמה לי שבזמנו קראתי הכל
אני! נדמה לי שבזמנו קראתי הכל
-
- הודעות: 96
- הצטרפות: 16 יולי 2014, 06:54
- דף אישי: הדף האישי של דגן_בגן*
נסיון שני הדור הבא
(אבל בטח קראתי בשם אחר )