ניתוח קיסרי

אנונימי

ראו:

ברצוני לקבל עצות מועילות להחלמה קלה מניתוח קיסרי עבור חברה טובה שילדה אתמול בניתוח קיסרי, לאחר יותר מ-20 שעות נסיון ללדת באופן טבעי אך בתנאים קשים :ירידת מים מקונייאלים עובר שלא ירד לאגן, ללא פתיחה כמעט (2 ס"מ) וללא צירים ןלכן קיבלה זירוז. אני חושבת האם היו אפשרויות אחרות כי לעמוד אסרו עליה מפחד לצניחת חבל טבור וזאת הסיבה שהלידה לא התקדמה. כמה חבל שלמרות הרצון ללדת טיבעי הנתונים הבסיסיים היו קשים, או שאולי בעצם היו לה אפשרויות אחרות. אם מישהי יודעת לתת תשובות כלשהן, אשמח לקרוא על כך

חשבתי על רעיון.. אילו היו שמים אותה בבריכה של מים, אז לא היתה בעיה של צניחת חבל הטבור בגלל הלחץ של המים, וגם האי חשיפה לחמצן. הרגע שהראש עומד לצאת, נגיד שהוא לוחץ על החבל הטבור, הלחץ הזה נעלם ברגע שהראש בחוץ, מפני שהצוואר לא לוחץ הרמטית, ואז הכתפיים כבר נחלצות. אם כל זה קורה באוויר ולא במים, יש את הסיכון שהחשיפת חבל הטבור לאוויר יגרום להפסקת הזרימת דם אחרי כמה דקות.. עליתי על משהו?

ככל שאני יודעת אמבטיות לא מומלצות לאחר ירידת מים מחשש לזיהום.

לא מבינה איך השהות במים מונעת צניחת חבל הטבור - הם רק מבחוץ (ולכן גם אין בעיה עם אמבטיה לאחר ירידת מים - כי זה חד כיווני). מים מקוניאלים (= סימן אפשרי למצוקה) ועובר גבוה, ללא התקדמות לידה זה מצב בעייתי.

אולי למישהו פה יש תשובה לשאלה ששאלתי באמנות הלידה.

השערה לא מלומדת שלי:
ההתמחות שלהם היא בניתוחים קיסריים מתוכננים. אנשים מגיעים לשם במיוחד לצורך זה, מן הצפון ומן הדרום. לכן שם יש הכי פחות סיבוכים.
הם בי"ח התערבותי בצורה שאין לי בשבילה שם תואר מתאים: חותכים, מזרזים ("פה זה לא בית מלון"), פוקעים, תוקעים אפידורל במהירות האפשרית, מעיפים מהחדר דמויות תומכות על כל פיפס. אז ברור שלידות וגינליות שם מסתבכות וילודים יוצאים במצב פחות טוב.
לידות קיסריות לא מתוכננות ממילא מועדות לסיבוכים - הרי מגיעים אליהן בד"כ בגלל מצוקה עוברית/אמהית כלשהי (פגים, דימום, לידה ארוכה מאוד, שפע חומרי הרדמה - מה ש(לא) תרצי).
אבל נשמע מעניין מאוד.
ואני בטוחה שיהיו מספיק רופאים שיסיקו מן התוצאות ש"לידה קיסרית מתוכננת היא הטובה והבטוחה ביותר." גם ככה יש מספיק כאלה שחושבים כך היום.

זה בדיוק סוג ההשערות שאני רוצה להעלות. הוא התקיל אותי עם זה שלצורך הסטטיסטיקה לא משנה אם הסיבה לניתוח היתה מוצדקת או לא, אבל לא חשבתי על כך שגם הניהול של לידות שמסתיימות בלי ניתוח, לקוי לבלי די שם.

הסטטיסטיקה לא משנה אם הסיבה לניתוח היתה מוצדקת או לא
אבל את לא יולדת לצורך הסטטיסטיקה, אלא לצורך עצמך... (-:

חברה טובה,
השיחה כאן גלשה לנושא "לידות בבית-חולים נגד ונגד", אבל לעניין העצות:
אני ילדתי בניתוח קיסרי מאחר והבת שלי הייתה במצג עכוז ולאחר 2 ניסיונות היפוך היא לא זזה (ונשארה עקשנית עד עצם היום הזה). התלבטנו הרבה האם לנסות ללדת לידת עכוז או לא, ולצערי בית-החולים פשוט לא ערוך לזה. יש שם סטאג'רים שמעולם לא ראו לידת עכוז, וזה רק מראה עד כמה הם ממעיטים לבצע אותם.
אני מודה שהעניין עורר אצלי חוסר בטחון, ולידת בית במצג עכוז נראה לנו עוד פחות (למרות שהגיוני שדווקא למיילדת וותיקה יהיה יותר נסיון עם העניין). יצאה ילדה מקסימה ונהדרת.

ולשאלתך: לקבל עצות מועילות להחלמה קלה מניתוח קיסרי עבור חברה טובה שילדה אתמול בניתוח קיסרי
אני ממליצה לקום ולהתחיל ללכת ולהתחיל להזיז את הגוף והשרירים באופן החופשי ביותר (עד כמה שניתן כמובן). ככל שעוצרים את תנועת הגוף, כך לוקח לו יותר זמן להחלים.
כדאי למרוח שמן על אזור הבטן והניתוח (לאחר הוצאת הסיכות/תפרים). אני קיבלתי במתנה שמן ארומותרפי מיוחד, אך שם שמן שקדים יוכל לעזור.

והיעקר שיהיה במזל טוב

גם אני ילדתי בקיסרי. ניתוח מתוכנן בגלל מצב רוחבי שהתגלה בבדיקה שיגרתית בשבוע 38. ב-39 וחצי ילדתי.
עצות להחלמה מהירה: יש ללכת כמה שיותר. בהתחלה, עוד בשעות הראשונות ובימים הראשונים, כשנמצאים עדיין בבית-חולים, אז ללכת לאט. בקצב של היולדת, לא למרחקים ארוכים. לא לאמץ מדיי את הגוף, אבל גם לא לרחם מדיי על הגוף ועל עצמה.
לקחת 3 פעמים ביום בצורה קבועה משכך כאבים, אך לפני כן לוודא שאינו פוגע בחלב. וזה במידה שהיולדת מעוניינת בהנקה. בנושא משככי הכאבים, אני לא רציתי להקשיב לעצת הרופאים ולקחתי רק כשכאב, וזו טעות. בחדר בו ילדתי שכבה מישהי שגם ילדה בקיסרי, ואחרי יומיים כבר הייתה רצה במיסדרונות, כאילו שהיא מבקרת אורח. יכול להיות שמשככי הכאבים עזרו לה ויכול להיות שזה עניין של הסתגלות מהירה למצב חדש. הרי כל גוף מגיב אחרת לזעזוע שעבר/חווה. והרי זהו זעזוע לא קל. גם לידה, גם ניתוח - פצע. כואב.
בכל מקרה, כעבור שבועיים הכאב נשאר מאחור. מה שכן הבטן התחתונה נשארת רדומה לאורך זמן.
אני הרגשתי "רדימות" בבטן גם אחרי חמישה חודשים
מאחלת מזל טוב ואריכות ימים.

אני חושבת שההתאוששות היא עניין אינדיבידואלי. אני לקחתי משכך כאבים בדיוק פעמיים אחרי הניתוח (אחרי שתי התקפות צחוק בלתי נשלטות - זה לא יאמן כמה שרירי בטן משתתפים בצחוק) ובכל זאת התאוששתי מאוד מהר מהניתוח. נותרתי חלושה עוד בגלל לחץ הדם המתעתע (רעלת הריון) שלקח לו זמן להתייצב, אבל לניתוח עצמו הגוף הגיב טוב.

נורא כואב כשצוחקים (או בוכים). אני זוכרת שצחקתי צחוק קטן (כי אי-אפשר גדול, בגלל הכאבים) ותפסתי את הבטן כאילו צחקתי צחוק גדול.

לפני 5 חודשים עברתי קיסרי חרום.
הלקח הראשון הוא שצריך להתכונן גם לתסריטים לא צפויים.
למדתי "כל מה שצריך לדעת" כשהולכים ללדת. איזה שיטות יש לשיכוך כאבים, טבעיות ולא טבעיות,
על זרוז, על לידות מכשירניות
כל מה שצריך לדעת? כמעט. דילגתי על פרק.
ניתוח בכלל לא היה אחד מהתסריטים האפשריים.
אז כשהגעתי לזה - לא הייתי מוכנה.
למרבה המזל היתה איתי במחלקה חברה שבדיוק סיימה אשפוז אחרי קיסרי (חרום) וחברה שהתאשפזה לצורך קיסרי (מתוכנן) אז את הטיפ המרכזי להתאוששות (קומי מהמיטה ונועי) קיבלתי.
אבל יש עוד המון דברים שצריך לדעת.
הרבה לפני ההתאוששות.

צריך לדעת שההרדמה (מין חיזוק של האפידורל. כזה חיזוק שמרדים עד החזה) גורמת להרגיש בחילה בגוף.
שהידיים פרושות לצדדים. אחת מהן קשורה אני חושבת. והן מחוברות לכל מיני מכשירים שמודדים מיני מדדים (לחץ דם מידי כמה דק'. מתנפח לוחץ ומעיק. דופק).
שאם יש מזל (או אם מבקשים מספיק יפה והמלווה מתחייב לא להתעלף) אז את אחת הידיים מחזיק מלווה.
ששמים מסך מול העיניים ושהגוף שלך פשוט נעלם. לא רואה לא מרגישה.
שחדר הניתוח קר. ושהרעידות באות כנראה מההרדמה ולא מהקור. ושהבד ששמים לך על הידיים כדי לחמם לא עוזר.
שפתאום מרגישים לחץ בבטן ואז יש בכי ושהכל קורה רחוק ממך. את סטטיסטית רועדת בלידה של עצמך.

שאחרי שהתינוק בחוץ צריך גם לסגור אותך.
את הילד שלך תראי לשניה אחת, בדרך החוצה.
(אבל לדעתי אם תתעקשי ישאירו אותו דקה שתיים. אני לא חושבת שזה יכול לגרום נזק למישהו)
הפעם הבאה שתראי אותו תהיה כשתצאי מההתאוששות, כמה שעות אחר כך.

לאבא יש תפקיד חשוב אחרי הניתוח: להיות עם התינוק עד שאמא מתאוששת.
כדאי שיהיה שם עוד מישהו לדאוג לאמא, כדי שאבא לא ימצא את עצמו נקרע בין התינוקיה לחדר ההתאוששות.
לחדר ההתאוששות לא נותנים לזכרים להכנס.
די נורא שם. לבד ועצוב וקררררררר (ושוב - זה בגלל ההרדמה, לא בגלל הטמפרטורה).

לגבי הימים שאחרי הניתוח:
אני הייתי קלה ונמרצת כשהגעתי לבית החולים
אולי בגלל זה ההתאוששות שלי היתה מהירה.
אחרי 12 שעות מעודדים את המנותחת לקום מהמיטה.
אז קמתי.
ואז התחיל גל של מבקרים נרגשים אז כבר לא יכולתי לחזור למיטה.
אחרי יומיים וחצי השתחררתי (בדילוגים. אני חייבת לציין).
לגבי שימוש במשככי כאבים: אני לא רואה סיבה לקחת משכך כאבים אם לא כואב.
בהתחלה כאב אז לקחתי. אח"כ הפסיק אז הפסקתי.
היו לי בעיות בהנקה אבל הן לא היו קשורות לניתוח.

בעיה קשה שאני רואה עם הניתוח (לא לצחוק) זה התפריט למתאוששות.
אני חושבת שהרעיון הוא לא להעמיס על המערכת כי לוקח לה זמן להתאושש מההרדמה
לכן אוכלים כלמיני יוגורטים ופירה עד שיש "יציאה" שמעידה שעניינים זזים.
אותי זה דיכא נורא. (ומרוב תסכול אכלתי המון שוקולד שהביאו לי. רע מאוד)
אני חושבת שאם כבר יוגורטים אז עדיף פרוזן יוגורט. מילקשייק.
לא יודעת. אוכל של בני אדם.

הקפל של הבטן נשאר רדום עוד חודשים אחרי
והצלקת מגרדת לפעמים. חודשים אחרי.
אבל ברגע שמורידים את הסיכות (אחרי כמה ימים)
אז אפשר להזדקף

ושהגוף שלך פשוט נעלם. לא רואה לא מרגישה.
אוי כמה נכון. ואת מתכווצת לך, מנסה לתפוס כמה שפחות מקום כדי לא להפריע.

אני לא ראיתי אותה לא לשנייה ולא לחצי שנייה. ישר לפגייה, מונשמת, וראיתי אותה רק אחרי 48 שעות זוועתיות שביליתי בחדר ההתאוששות, שממוקם בדיוק מול חדרי הלידה. כך זכיתי להשתתף בלידות טבעיות, גם אם לא כמשתתפת פעילה, ולשמוע אנחות-גניחות-קללות-ואאאהההה! של תינוקות אמיתיים שיודעים לנשום לבד.

שתי לידות עברתי והדבר הטוב היחיד שיש לי להגיד עליהן הוא שהייתי בהכרה, להבדיל מחויית הלידה של כמה מחברותי שמסתכמת במסיכה על הפנים. אולי בגלל זה אני קוראת אובססיבית של סיפורי לידות יפות, טבעיות וביתיות.

צניחת חבל הטבור קורה בגלל פקיעת מים מלאכותית. בפקיעת מים ספונטנית זה סיבוך נדיר. וגם אם זה קורה אפשר לשים מגבת רטובה במים ומלח. אם יש צירים אפשר לשבת באמבט במילא אז החבל הטבור לא נחשף למים. אם נותנים לאשה ללדת ספונטנית, הזמן שהראש לוחץ על חבל הטבור זה קורה רק בשניות ספורות ואז הראש כבר בחוץ, והצוואר כבר לא לוחץ על החבל הרמטית ומהר מאד הגוף כבר יוצא. אם האשה בשכיבה זה נסחב יותר ומסוכן אבל אם האשה כורעת או עומדת זה קורה ספונטנית. הגוף האשה עובד הכי טוב כדי לאפשר לתינוק להישרד. לעיתים הוא כבר כחול אבל מהר מאד הוא נהיה וורוד ומתחיל לנשום, מפני שהחבל הטבור שוב פעם מזרים דם לתינוק והעסק מסתדר. תינוקות יכולים לשרוד עד 5 דקות עם חבל טבור שנלחץ בין הראש לאגן. הזמן שזה קורה עד שהראש יוצא פחות מ5 דקות כך שהכל מסתדר

אנשים, עזרה.
חברה טובה שלי בשבוע 38, ויש לה כבר ילד בן שלוש שלידתו (הנרתיקית) לקוחה מסרטי אימה ממש. כל תסריט הכי כואב, משפיל, חודרני ומפחיד- היה שם.
בהריון הנוכחי היא אמרה שתגיעה יותר מוכנה ותהיה יותר מעורבת ותקווה ליותר טוב.
פתאום הבוקר היא הודיעה שהיא ממש בפניקה מתסריט דומה וכבר דיברה עם הרופא שלה לגבי לבקש קיסרי יזום, וזה לא בעייה.
היא אפילו קבעה תור לראשון הבא.

מצד אחד אני לא מאשימה אותה בפחד וברצון להיות בשליטה ולגמור עם זה.
מצד שני... ממש חבל לי... התערבות כירורגית בתהליך הכי טבעי בעולם...

אני תוהה אם פשוט לתמוך בה בהבנה מלאה, או שלנסות להשפיע (ואם כן, באילו עובדות?!).

אני לא מצליחה להבין למה בנאדם בריא ירצה לעבור ניתוח מיוזמתו
סליחה על הבוטות, אבל בתור אמא לילדה שנפגעה מניתוח "הכי פשוט שיש" אני חושבת שכדאי לתת לה לקרוא קצת חומר על סיבוכים של ניתוחים קיסריים, אולי אפילו אפשר למצוא מאמרים בנושא ברשת, כדי שהיא תבין שזה הליך פולשני עם כל מיני סיכונים לסיבוכים ועלול להיות הרבה הרבה יותר טראומטי מלידה רגילה.

ומנסיוני האישי הלידה השניה היתה יותר קלה ויותר קצרה מהראשונה וכמעט ללא תפרים וההחלמה שלי ממנה היתה ממש בצ'יקצ'ק יחסית לראשונה
הלידה השלישית לעומתם, שהיתה קיסרית, היתה לא קלה. ההליך עצמו הוא פשוט, למרות שאותי לפחות האפידורל בגב נורא הפחיד. בלידה לא מרגישים כלום, אבל אי אפשר לחבק מיד אח"כ את התינוק וזה ממש הפסד. ההתאוששות מההרדמה, עבורי לפחות, היתה די מגעילה - גירודים בכל הגוף ובחילה. הסיוט הגדול היה לקום מהמיטה כל פעם בלי לאמץ את שרירי הבטן, זה אפילו יותר כואב מאשר לנסות לשבת על גלגל אחרי שעושים לך מליון תפרים (בלידה ראשונה)
בקיצור - אני בעד שתפעילי את כל כושר השכנוע שלך כדי להניא אותה מהרעיון. בהצלחה

גלית, קודם כל קבלי חיבוק על מה שעברת...
אני איתך לגמרי. גם אני עברתי לידת סיוט, אבל בשום פנים ואופן לא אעבור ניתוח מרצוני החופשי!.
אני ברגשות מעורבים אם להתערב בכלל. סה"כ היא מאוד לחוצה ומבחינתה כבר הכל נקבע...

הייתי רוצה לבוא אליה עם עובדות יותר ספציפיות , מעבר ל"לא כדאי לך ניתוח!".

חגית פ , גם אני לא אביא לך עובדות מספריות ממחקרים, אבל אני רק יכולה לספר לך מנסיוני שניתוח קיסרי (אמנם לא יזום) הוא לא חוויה מלבבת במיוחד, והייתי נותנת הרבה כדי להבטיח שהלידה הבאה שלי תהיה נרתיקית.

הניתוח שלי גם היה זוועה (ולא נתחיל להשוות עם החברה שלך למי היה יותר קשה), אבל אולי כדאי להראות לה שגם ניתוח קיסרי לא מבטיח לה חוויה טובה במיוחד.
אני הרגשתי חלק מהניתוח, הייתי מאוד מטושטשת ואח"כ ההחלמה מהניתוח....סיוט!

זהו, אז גם אני אומרת במילים פשוטות: "לא כדאי לך ניתוח!"

אני ילדתי בניתוח קיסרי בגלל שהילדה היתה מצג עכוז. בלי להכנס ליותר מדי מסביב...
עצות:
לאכול אוכל מזין אבל שקל לאכול. לי הכינו מרקים עם חיטה וירקות וזה היה מצוין, וגם דייסת קוואקר עם שקדיה, דברים כאלה. ואכן לא שוקולד.
ברגע שיכולים - ללכת לטיולים. כל פעם קצת ולעשות מזה הרגל, לי זה עשה נפלאות.
לא להתאמץ יותר מדי בבית ועם מבקרים. להשאיר את המאמץ לדברים החשובים באמת, כמו האכילה הנכונה והטיולים וכל מה שנועד לחזק. אני ראיתי הבדל גדול שבבית חולים אכן נחתי באופן טוטאלי, והרגשתי טוב די מהר, ואיך שחזרתי הביתה הכאבים מאד התגברו.
בהצלחה - בסך הכל ההחלמה היא לא הבעיה לדעתי, אם את בסך הכל בריאה. התהליך עצמו - הפער בין המצוי לרצוי. את זה אפשר לעבד רק עם הזמן ולחשוב הלאה.

מה זה לבצע היפוך בהריון?

עד כמה שאני יודעת, אין מניעה לבצע היפוך חיצוני אחרי קיסרי.
שיטות נוספות - מוקסה בזרת, תנוחות הפוכות, דמיון מודרך+הרפיה, שירה מרובה, פנס, שינה עם כרית בין הרגליים שדוחפת את הבטן. יש עוד כמה שיטות מיסטיות שקשה לי לקבל כמו: לוודא שכל הספרים בבית, במיוחד ספרי קודש, הם בכיוון הנכון ולא הפוכים וכד'.
לפעמים, כששום שיטת היפוך לא מצליחה, מסתבר שיש לכך סיבה. העובדה שזה עכוז חוזר, עשויה לרמז לכך גם.
חשוב לזכור שתמיד קיימת גם האופציה של לידה במצג עכוז נרתיקית. עפ"י מחקר בבי"ח נהריה, גם עכוז-אחרי-קיסרי עדיף לבצע בלידה נרתיקית (והם עדיין לא מיישמים).

אז אני מחזיקה לך אצבעות!

את בני הבכור ילדתי בניתוח בגלל חוסר תשומת לב של רופאה קרה ולא סימפטית שלא שמה לב לסימנים של סכרת הריון. במעקב של סוף הריון, בשבוע 40 , גילו את הסכרת בבית חולים והזמינו אותי לניתוח מתוכנן. מפאת גילי הצעיר, והעובדה שזה היה הריון ולידה ראשונים, לא ניסיתי אפילו להתנגד. אף אחד לא טרח להסביר לי בבית החולים שרצוי להמתין פרק זמן מסוים אחרי ניתוח קיסרי ולפני הריון נוסף, וכך מצאתי את עצמי שוב בחדר לידה כעבור שנה וחודשיים. ידעתי שאני מאד רוצה ללדת טבעי ובשום אופן לא בניתוח. אחרי שהשכיבו אותי 6 שעות עם בלון, פקעו לי את המים בברוטליות ונתנו לי כמות גדולה של פיטוצין, גילו שיש לי חום, הריצו אותי לחדר ניתוח, שם גילו שהרחם נקרע. הכתף של הבן שלי הציצה דרך הקרע ברחם. את בתי השלישית ילדתי כשנתיים וחצי אח"כ, אחרי שאפסנו אותי במחלקה להריון בסיכון גבוה משבוע 29, בניתוח כמובן. בהבדל אחד משמעותי - בגלל שהייתי מאושפזת כמעט חודשיים, אחת מאחיות המחלקה המקסימות הכינה אותי לניתוח, וידאה שבעלי יוכל להיות נוכח ונתנה לי טיפים שהפכו את הסיטואציה למעט יותר נסבלת (לבקש סדין חם מהמיילדות שמקבלות אותך בחדר הניתוח - יש דבר כזה!, לבקש שישאירו יד אחת לא קשורה, לפחות כשמוציאים את התינוק, ולבקש ללטף ולנשק את התינוק\ת. דברים כל-כך פשוטים, אבל כל כך לא מובנים מאליהם בסיטואציה הלא פשוטה של חדר ניתוח.) לעולם לא אבין נשים המבקשות לעבור ניתוח מרצונן החופשי. כדאי שתדענה שזו דרך לא פשוטה, הכרוכה בסבל ממושך הרבה יותר מאשר זה הכרוך בלידה רגילה כמו גם בהשלכות לגבי הריונות ולידות הבאים. ואם הצלחתי להניא ולו אשה אחת מצעד לא חכם כזה, יהא זה שכרי.

לעולם לא אבין נשים המבקשות לעבור ניתוח מרצונן החופשי. אמן ואמן. אחרי שני ניתוחי חירום, חותמת על כל מלה שלך.

מודעה חרדית במיטבה... שימו לב למסקנות בתחתית המודעה. http://www.hofesh.org.il/gamzo/[po]linktous sister[/po].html
בנות ישראל היזהרנה.

האם מישהי מוכנה לומר כמה זמן יש להמתין לפני הריון הבא אחרי ניתוח קיסרי ראשון?

לפחות לפחות חצי שנה.רצוי יותר.

בהרצאה על לידה טבעית אחרי ניתוח קיסרי (VBAC) ששמעתי, דיברו על לחכות שנתיים עד הלידה הבאה. המחמירים טוענים לחכות שנתיים עד הכניסה להריון.
דובר גם על הכנה טובה מאד של הנרתיק (עיסויים וכל הווג'רס הזה), להמנע כמובן מזירוז, לבוא עם סיכום ניתוח קודם, ועוד כל מני דברים.

לפחות שנה עד כניסה להריון, עדיף מעל שנתיים עד ללידה. לפי אתרים בנושא, מעודכן ללפני 4.5 שנים.

למעוניינות נכנסתי להריון 7 חודשים אחרי הניתוח הקיסרי ההפרש בין הילדים שנה ו-3 חוד' ואני לא מצטערת לרגע, לצערי גם השני נולד בקיסרי, בגלל הסתבכות שלו-התנתק ממנו חבל התבור במהלך הלידה.

מנסה להוסיף קישור http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/641747.html

הודעת הפתיחה בדף הזה ביקשה עצות מועילות להחלמה מקיסרי וכל ההודעות הבאות אחריה נוגעות לכמה קיסרי זה רע. בהחלט לא מעודד לכל הקיסריות.
רק רציתי לספר שעברתי לפני כמה ימים קיסרי מתוכנן בגלל מכלול סיבות והוא היה נפלא, חוויה מתקנת בהחלט ללידה הראשונה שהיתה זוועתית. כמה עצות לקיסרי: עדיף מתוכנן מאשר חירום, אנא שיקלו את כל הסיבות ואל תלכו ישר על ויבק מתוך מחשבה שויבק=טוב קיסרי=רע, זה לא עניין של שחור ולבן. בנוגע להחלמה: לסבול לא יביא אותך בהכרח להחלמה מהירה, גם אם זה במחיר של לקחת משכחי כאבים - תלכי על זה, זה ממש מקל כולל לקחת תרופות נגד גזים שזה הדבר הכי כואב בעיני אחרי הניתוח. לנסות לקום כשאת מרגישה כשאת יכולה עדיף כמה שיותר מהר וללכת זקוף זה הרבה יותר קל מללכת כפוף למרות שהפיתוי גדול. לפני הקיסרי לדבר עם הרופאים או לכתוב מה את רוצה, אני אמרתי שהפעם שלא יעיזו לקחת ממני את המשקפיים כמו בלידה הקודמת, שיתפרו אותי טוב כי אני מודעת לזה שאין הרבה מה לתפור בי והתפרים תמיד נוטים להפתח ושאני רוצה להניק סמוך למוד הלידה עד כמה שניתן ואכן כל הבקשות מולאו, הצוות היה נהדר וחיבקו וליטפו אותי (!) כל הזמן לפני, אחרי ותוך כדי הניתוח. אז הנה - יש קיסרי אחר.

לפני כששה שבועות ילדתי תאומים. בניתוח קיסרי. הראשון, ז"א זה שקרוב לפתח, התעקש לא להתהפך. מכיוון שהרופא שלי היה בחו"ל לא ידעתי מה המנח לאשורו והתפללתי שהתינוק השובב יסכים להסתובב. יכולתי לבדוק שוב את המנח/מצג גם אצל רופא אחר אך ניסיתי ככל הניתן להמנע מניתוח מתוכנן. הרעיון היה לי בלתי נתפס - שאני ורופא נקבע יחד את תאריך הלידה? זו הרי עבודתו שלו יתברך ואין אני מתערבת בשיקוליו. הגעתי לחדר הלידה עם ירידת מים, אחרי צירים ממושכים ובלתי מורגשים בעליל (הספקתי לחצות חצי מדינה עם תהיה קלה בדבר היותי עם צירים). הייתי כבר עם צירי לחץ כשהאולטראסאונד הראה מנח/מצג עכוז, והבדיקה הידנית העלתה חשש להמצאותה של רגל קטנה כבר בדרך החוצה....התינוק השני היה במצג ראש, מה שהבטיח קיסרי. יש חשש גדול שהסנטרים "ייתקעו" זה בזה....אבוי...(אחרי הלידה, רופא חביב אחד סיפר בקור רוח איך ברוסיה הוא היה עד ללידה שכזו שהסתיימה במותו של אחד התינוקות). בקיצור הוטסתי אל חדר הניתוח, תוך כדי ניסיונות שכנוע חלושים שלי ללדת רגיל...הורדמתי בהרדמה כללית, שוספתי, ותוך דקות יצאו שני הבונבונים.... התוצר של ניתוח חירום שכזה היה אשפוז של שבועיים בבית החולים, עם זיהום, אנטיביוטיקות מחשכי הגיהנום ששורפות ורידים, ילד גדול בבית הסבים שכמעט ונטרפה דעתנו מהריחוק ההדדי וחגים מלנכוליים במחלקה. שכנתי לחדר שהתה כך חודש(!!!) עקב זיהומים חריפים בניתוח חירום דומה. מסקנה? אולי עדיף היה ניתוח מתוכנן. רגוע, בטוח, שהיה מאפשר לי להיות נוכחת בלידה ולחזור לתפקוד מהר יותר. עם זאת, אי אפשר היה לי לנהוג אחרת. הרצון לחוש את הסערה והדחיסות הזאת של תהליך הלידה היה חזק ממני...תודה לאל שיש באפשרותנו ללדת בקיסרי. אל לנו לשכוח שבמקרים רבים הוא מציל חיים. שיהיה לכולם לידה נעימה ובטוחה....

ואו מזל טוב!
תודה ששיתפת ושתחלימי בקלות!

תודה! ואגב...תובנות רבות עלו מכל הסיפור...

אני בשבוע 24 הריון ראשון ובסקירה השנייה נאמר לי ולבעלי שבננו בכורנו צפוי לעבור את ה 4 קילו ומכיוון שזה הריון ראשון יש אופציה די ברורה לכיוון של קיסרי. רציתי לדעת את דעותיכן לגבי קיסרי ומה הסיכונים ומה לגבי הרדמת האפידורל . כמו כן אני מעוניינת ללדת ברוטשילד (בני ציון) מישהי ילדה שם בקיסרי? אשמח לקבל תגובות מרגיעות אבל אמיתיות למרות שיש לי עוד זמן..... אני קצת לחוצה.... אלפי תודות דרך אגב שני רופאים מומחים אישרו את גודלו של הבייבי שלנו וטענו שכיום לא לוקחים סיכון בלידה ראשונה כשהעובר גדול.

תגובה מרגיעה לצערי אין לי
הסיכון שאני מכירה בהרדמת האפידורל היא רגישות לחומר המוזרק. אני ממש לא אוהבת להפחיד, אבל ביקשת:
לי זה גרם הפסקת נשימה ואחרי מספר דקות שלקח לצוות המופלא לקלוט את זה, היו צריכים להנשים אותי ולהזריק לי איזשהו חומר "מחיה"... ובגלל שבזמן הניתוח את קשורה בידיים ומורדמת ברגליים אין לך שום דרך לסמן את מה שעובר עלייך. וכשלא נושמים, גם אי אפשר לצעוק... יש גם משחקים באי דיוק החומר. אינני יודעת להשוות את זה מול הרדמה כללית... אבל יש לקחת בחשבון.
אגב רגישות כזו יכולה לעבור בתורשה ואולי אפשר לבדוק במשפחה אם ישנה. כי לבת דודתי הרדמה אפידורלית בניתוח קיסרי גרמה את אותו הדבר. רק מאחר והיא הוזהרה והזהירה מראש, שמו לכך לב מיד.
ולגבי חוות הדעת של שני ה"מומחים", כדאי לדעתי להתייעץ עם אחד "טבעי" לפני שמקבלים החלטה. לי זה כמעט עלה בחיים.
אשמח לענות לך בדף הבית שלי, אם תרצי
מרווה

ורד הגליל,

לפני שאת מכינה את עצמך לקיסרי כאילו זאת עובדה מוגמרת, קחי בחשבון שני דברים:
הערכת משקל, גם שנעשית בחודש תשיעי, יכולה לטעות ובגדול. קודם כל, יש טווח טעות ממוצע שהרופאים מודים בו של 10 עד 15 אחוז. ושמעתי על הערכות שטעו הרבה יותר מזה, במיוחד הערכות שנעשו באולטרסאונד (להבדיל ממישוש ידני של הבטן ע"י מיילדת, שזו הערכה יותר מדויקת בד"כ). ואת עדיין באמצע ההריון, אי אפשר לדעת עכשיו בכלל מה יהיה בהמשך. ואם את חוששת מעובר גדול, את תמיד יכולה להצטמצם עם הפחמימות (אבל כמובן באופן שקול ועדיף תוך ייעוץ עם דיאטנית. יש פה כמה דפים בנושא, השם היחיד שאני זוכרת כרגע הוא בלוג של לוטם מרווני, תזונה בהריון בלוג).
דבר שני. אמרו לך שכיום לא לוקחים סיכון בלידה ראשונה כשהעובר גדול. מאיפה להתחיל לענות לך על זה? זה מוציא ממני בעיקר אנחת תסכול גדולה... מציעה לך לקרוא את הדף תינוקות גדולים (המידע הרלוונטי מתחיל קצת לפני אמצע הדף - לפני כן מדובר על תינוקות שכבר נולדו, תגללי קצת קדימה). אני לא יודעת מה הגובה שלך, אבל ברוב המקרים תינוק גדול הוא לא סיבה מוצדקת להחשיב לידה כלידה בסיכון, ויש לי כמה חברות שילדו בבית תינוקות של 4 קילו ויותר. והן לא נשים גדולות במיוחד. אחת מהן די קטנה. את יכולה לשאול את שרה לה, או את דנה ה ב בלוג שוליית המיילדת, הן יידעו להסביר לך יותר טוב ממני על תינוקות גדולים - סיבה לניתוח כן או לא, וגם על הערכות משקל.
בקיצור, את לא צריכה להשלים עם הקביעה שאת הולכת ללדת בניתוח. אלא אם כן האפשרות הזאת קורצת לך יותר מאשר לידה נרתיקית, ואז באמת לא צריך לחפש סיבות, אפשר פשוט לבקש וברוב בתי החולים די ישמחו לנתח... אני עברתי ניתוח קיסרי לא מתוכנן לצערי הרב, ואמנם התאוששתי מהר יחסית, אבל חייבת לומר שזה ממש קשה בימים הראשונים (פיזית), ומאחר שבכלל רציתי לידה טבעית, זה היה מאוד מדכא בשבילי (אבל זה גם קשור לעובדה שהפרידו ביני לבין התינוק ל-8 שעות, שזה זמן ארוך גם יחסית לאחרי ניתוח).
בהצלחה בכל מקרה. @}

הדהמת אותי עכשיו בתיאור של הקיסרי ביקיני.

בזמן שניתחו אותי הרגשתי פתאום שאיבר פנימי מהבטן שלי נמצא ממש מחוץ לגוף שלי, הרגשתי אותו כאילו גבוה באוויר. כל הזמן חשבתי שזו תחושה סובייקטיבית שלא מעידה על כלום. עכשיו אני קולטת שזה אכן קרה - לשלפוחית השתן שלי. מדהים.

לבקש שישאירו יד אחת לא קשורה, לפחות כשמוציאים את התינוק
לי לא קשרו את הידיים בכלל!

_לבקש שישאירו יד אחת לא קשורה, לפחות כשמוציאים את התינוק
לי לא קשרו את הידיים בכלל!_
גם לי לא.

ממה שידוע לי לשיטת משגב לדך יש יותר סיכוי לקרע ברחם בלנל"ק.
>כרמית כרמית, האם שומעת??<

שמעתי על זה, לא הצלחתי למצוא מחקרים/מאמרים תומכים או שוללים.
רמזו לי פעם שאולי הנתון הזה נובע מקנאה ומכך שאין נביא בעירו.... לא יודעת.

לי עשו ניתוח במשגב לדך, איך אפשר לדעת אם בשיטה הזו? זה אכן לקח כ-20 דק' כל הסיפור, הרדמה אפידורלית ותפרים חיצוניים בקו הביקיני, הבנתי שבשאר השכבות לא חתכו. ועדיין היו כאבים והמקום היה רגיש אח"כ עוד מס' חודשים.

נסי להשיג את הרישומים מהניתוח. זה מאד מעניין בכל מקרה - ואת זכאית לקבל את המידע.

איך אפשר? משגב לדך נסגר מזמן...

אמממ..... בעיה. אולי אפשר לנסות לברר אם הם העבירו לאנשהו את הארכיון שלהם.

בשבועיים האחרונים אני מרגישה כאבים עמומים ברחם באזור הצלקת. בא והולך. קצת מזכיר ברקסטונים חלשים. אני שואלת את עצמי אם זה כאב של החלמה או של משהו לא בסדר. מישהי מכירה? (אני 5 חודשים אחרי)

אים עברת ניתוח קיסרי רגיל זה יכול להיות כאבים של התפר הפנימי בקצוות.

אים עברת ניתוח קיסרי רגיל זה יכול להיות כאבים של התפר הפנימי בקצוות.
לכתחילה, כששאלתי הנחתי שבזה מדובר ורק רציתי לדעת אם זה תקין או לא (סימן של החלמה או סימן שמשהו לא בסדר).
בדיעבד, השאלה שלי לא רלוונטית, כי הסתבר שהסיבה לכאבים היא שקיבלתי מחזור (שעתיים אחרי שכתבתי את השאלה...), דבר שלא עלה על דעתי (אף שכבר קיבלתי פעם אחת חרף ההנקה המלאה), כי זה כאב ככה שבועיים, כאמור.

שליחה על ידי שר* » 22 ינואר 2006, 12:05

הי, אני בשבוע 38 ועובריתי במצג עכוז (ניסינו הכל כולל היפוך חיצוני כואב שלא עזר). אני מתלבטת אם לקבוע תור לניתוח לשבוע הבא כפי שממליץ הרופא שלי (לטענתו אין טעם לחכות. הסיכוי שתתהפך קלוש ביותר וכדאי שהניתוח לא יהיה ברגע האחרון אלא מתוכנן, בצום, עם מרדים זמין וכו') או לקבוע תור ממש רחוק ולחכות לתחילת לידה אולי עוד תתהפך. מישהו יכול לעזור לי בהתלבטות???

הי שר האם ניסית גם מוקסות? (אני בזמנו ניסיתי ולא עזר...)
שמעתי על נפלאות שתיית מים מהסטף שליד ירושלים ותפילה שהופכת את העובר, האם שמעת על זה?
אני מכירה באופן אישי, ממקור ראשון, מישהי שעשתה זאת, לא זוכרת כרגע את השבוע המדוייק שהיתה כשעשתה זאת, אך גם בשבוע מאוחר להיפוכים, והאקט הזה שבסטף - שתיית המים + תפילה מיוחדת בהנחיית איזה שהוא רב הצליחו להפוך לה את העובר (שכיום הוא ילד מתוק בן 2.7)!

אם את רוצה שאקשר אותך איתה את מוזמנת להשאיר פרטים.

בעקבות ניתוח קיסרי שעברתי לפני 9 חודשים יש לי הידבקויות של רקמות בבטן - כנראה רקמות של רחם נדבקו לרקמות של שלפוחית השתן, רקמות של רצועות נדבקו אחת לשנייה וכד'. לא מסוכן וחסר השלכות, מלבד כאב חד ומציק כשיש פעילות באזור - בווסתות ובביוצים. לרפואה הקונב' אין פתרון. מישהי מכירה דרך טיפול כלשהי בבעיה?

שליחה על ידי ענת* » 14 יוני 2006, 10:37

ספרו של מישל אודנט, "לידה יוצאת דופן, הניתוח הקיסרי" תורגם לעברית, וניתן להורדה בחינם ב:
http://www.dyada.co.il/junenewsletter/[po]birth article2[/po].html

ניסיתי להוריד את הספר מהאתר של דיאדה והסתבכתי לגמרי. נדרשתי לכתוב שם את השם של ה- internet server ושם משתמש וסיסמה שאין לי מושג מה הם רוצים ממני.
מישהי יודעת על דרך שפויה יותר לקבל את הספר? מישהי ניסתה את זה?

נסי שוב. משהו הסתבך לך. אני נדרשתי רק למלא פרטים אישיים, וזה הספיק.

תודה

שליחה על ידי טל* » 04 ספטמבר 2006, 14:05

שלום לכן,
אני נאלצת לעבור בקרוב ניתוח קיסרי (שלישי) ורציתי לדעת אם משהי מכירה משחה טבעית למריחה על איזור הצלקת או טיפול אחר שיכול להקל על הריפוי של מקום הניתוח.

אולי תנסי לשאול את מינדי לוי (יש את המספר שלה בדף מיילדות בית). בזמנו היא נתנה לי שמן שעשה לי פלאים. היא בטח יודעת איפה משיגים את זה.

אהלן טל,
יש משחת קלנדולה (צפורני חתול), היא מעולה
אבל חשוב לבדוק שהיא מכילה 100%קלנדולה, ולא מעורבבת עם צמחים נוספים.

אני ממליצה על משחה של קלנדולה ופרופוליס. נמכרת בסופרפארם בשם "סופט לג" של נטע.

שלום אני בהריון תאומים לאחר טיפולים שבוע 35 מצג ראש וראש ולמרות זאת שוקלת קייסרי מאחר וחברות שלי הסתבכו בלידה של אחד שירד לו הנשימה ואחת עברה וואקום , אני לא מוכנה לסכן את העוברים שלי גם במחיר החלמה קשה , ובכל זאת שניהם מצג ראש, בעלי ממש בעד קייסרי ואם חלילה יקרה משהו אני לא מאמינה שיסלח לי כי הוא לפני כן היה נשוי וניסה 7 שנים להביא ילדים, מה לעשות?

אולי כדאי לך לחפש סיפורי לידה מהאינטרנט או ממכרים על תאומים נולדו בלידות רגילות וטובות. לי יש חברה שילדה תאומים בלידה אמנם קצת מוקדמת - שבוע 35 - אבל טובה ודי קצרה. לא היתה מצוקה לאף אחד והיא התאוששה ממש מהר.
אם חלילה יקרה משהו אני לא מאמינה שיסלח לי
גם בניתוחים קיסריים יש סיכונים אם חלילה יקרה משהו, את מאמינה שתסלחי לו?

הצד האפל של [po]הניתוח הקיסרי[/po]

גרסת הדפסה של אותו מאמר

גם בלידה רגילה יש סיכונים שמעתי כמה פעמים שנולדו ילדים מתים, אני אישית גם לא בעד ניתוח סתם, אני מתלבטת רק בגלל שיש לי תאומים, אבל לדעתי המחקר של קיסרי לגבי תמותה הוא לא מדויק כי הוא לוקח גם את המקרים שילדים שנולדים בקיסרי הרבה פעמים זה בגלל שהם פגים וקטנים מאוד כדוגמת שלישיה ויותר שנולדים הרי רק בקיסרי במשקלים נמוכים, לידות של פחות מ1500 גרם גם נולדים בקיסרי- מן הסתם פגים במשקלים נמוכים הם עם בעיות נשימה קשות ובעיות שונות ולכן הסיכוי לתמותה גבוה יותר, לידות של קיסרי חירם שהעובר כבר הגיע למצב של מצוקה ורק אז ניתחו בקיסרי גם מן הסתם משפיע על בעיות נשימה עתידיות, מחלות שונות של האם כגון רעלת וכו שמילדים בקיסרי ומן הסתם אמאות חולות יכולות לפגוע בעובר כך שהמחקר לא מורכב רק מלידות קיסרי אלקטיבי של בחורה בריאה עם עוברים בריאים ובמשקלים טובים חשוב לזכור זאת!!, בכל מקרה אני שוקלת לידה רגילה ורציתי לדעת אם בסוף אגיע לקיסרי חירום עם העובר השני חלילה כמה זמן עובר עד שאפשר לתפקד כי חלק אמרו לי שבוע וחלק חודשים ואני רוצה להכין את עצמי לכל מצב

קודם כל, בקשר למחקר: המחקר כלל רק ניתוחים אלקטיביים.
אני מניחה שזה אכן כולל גם שלישיות ופגים, אבל זה לא כולל ניתוחי חירום. מצד שני, הלידות ה"רגילות" כוללות בתוכן גם ואקום ומלקחיים, ככה שנראה לי שהנתוני האלה די מתקזזים.
בלי קשר, אני ממליצה בחום על לידה וגינלית, בשבילך ולא רק בשבילם.
ממליצה להכנס גם לדף רגשות אחרי ניתוח קיסרי

לגבי ההתאוששות-
זה כנראה תלוי למה מי שדיברה איתך קוראת לתפקד.
אחרי שבוע כבר אפשר ללכת כמו בנאדם פחות או יותר. בחודש הראשון ההוראה הרפואית היא לא להתאמץ, ואצלי, למשל, אם אני לא יכולה לסחוב את הסל של הכביסה הרטובה אני לא מרגישה שהתאוששתי.
בקיצור-
אם תפקוד כולל רק טיפול בתינוק, אני התאוששתי תוך ימים ספורים. אם תפקוד אצלך זה להתנהג כרגיל לגמרי, כאילו לא עברת ניתוח בכלל, זה לוקח בערך חודש וחצי-חודשיים. הכאבים בצלקת באים והולכים, במרווחים יותר ויותר גדולים, אבל אצלי הם נמשכים גם בימים אלו, שלוש ורבע שנים אחרי.

שיהיה בהצלחה ובקלות.

הי, אני בשבוע 38 ועובריתי במצג עכוז (ניסינו הכל כולל היפוך חיצוני כואב שלא עזר). אני מתלבטת אם לקבוע תור לניתוח לשבוע הבא כפי שממליץ הרופא שלי (לטענתו אין טעם לחכות. הסיכוי שתתהפך קלוש ביותר וכדאי שהניתוח לא יהיה ברגע האחרון אלא מתוכנן, בצום, עם מרדים זמין וכו') או לקבוע תור ממש רחוק ולחכות לתחילת לידה אולי עוד תתהפך. מישהו יכול לעזור לי בהתלבטות???
דוקטור ברדה מיילד בלידות עכוז ושמעתי גם על מיילדת בית אחת.

עברתי - 3 -ו זה אכן לא נעים בכלל. אבל ,בסוף עובר.
אצלי היה הכי קשה , שאי אפשר להרים את האחים הגדולים יותר מיד אחרי הניתוח.
הקושי הנוסף - הרגשת ההחמצה של לידה רגילה.
לבד מאילו - אם מצליחים להתגבר עליהם מהר יש גם יתרונות בקיסרי
והחשוב מכולם -שאם אי אפשר אחרת אז זו הדרך המופלאה להיות ללדת את הילדים שלנו

רציתי גם לומר משהוא אישי לשקטי
תקשיבי לעצמך , ותקשיבי לעובר
תנסי להיות במדיטציב ולראת מה הוא רוצה.
הרופאים לא יקחו שום צאנס ובדרך כלל ינתחו בקיסרי
כדאי שגם את לא תקחי צאנסים אלא תקשיבי לעצמך לכם ותדעי.
אפשר גם לקבוע תור ולבטל ברגע האחרון.
שיהיה בשעה נפלאה.

תודה אמא של א א א , את יודעת להרגיע וזה חשוב כי בתאומים לצערי הרב יש סיכוי גבוה גם להגיע לקיסרי כי יש סיכוי שהשני יתהפך לאחר שיש לו מקום,אם בסוף אגיע לקיסרי , למרות שאני לא בטוחה שאני רוצה עוד יותר ילדים אני כבר בת 32 ו2 ילדים מבחינתי זה די מספיק אולי עוד אחד בעוד 4 שנים גם לא בטוח תלוי במצבי הכלכלי, רציתי לדעת אם בדרך כלל קיסרי לא פוגע בפריון, כי הבנתי שמלא נשים ילדו אחרי קיסרי וכולן טוענות שזה ניתוח פשוט ולא מסובך ולא פוגע בפריון שזה נדיר ,וגם לידה רגילה עלולה לפגוע - חברה שלי קיבלה זהום אחרי לידה רגילה וגנילית וכמעט כרתו לה את הרחם ואני מכירה המון בנות שכבר ילדו פעמיים או פעם אחת כבר אחרי קיסרי, לפי מה שאת יודעת זה אכן נדיר?

אני עם תאומים חודש 9 למרות מצגיי ראש שוקלת קיסרי מאחר ויש לי בעית טחורים קשה ביותר עם דימומים, אני חוששת מלידה קגילה כי הבנתי שהכאב באגן הוא עצום ומחמיר את הטחורים וגם ככה אני בוכה מכאבים, ניסיתי הכל וכלום לא עוזר

ליאן שלום
אני בת - 40 ומאז גיל 32 היו לי כבר 6 הריונות. מתוך הסיפור ההריוני שלי (איזו שהיא בעיה בקרישיות הדם) נפלו 2 הריונות
והבן הראשון שלי נולד פג הרבה לפני הזמן - ולכן נולד בקיסרי בהול. שוב הקשבה לעצמי - כי כל הרופאים שהגעתי אליהם היו שאננים אמרו שהכל בסדר, ומזל שלא הקשבתי להם, אלא לו ולעצמי ובדקה התשעים הגעתי לבית חולים והוא הוצא חי
אומנם נאבקנו על חייו שלושה חודשים ואחר כך עוד די הרבה , אבל היום תודה לאל הוא בן שבע ומדהים.
אחיו , נולד שנה ותשע אחרי. לא ברור מהיכן שאבתי את האומץ . נאבקתי להשאירו אל מול החברה שטענה שלא אצליח לטפל בשניהם ,כשהגדול כל כך חולה. ובהריון הייתי במעקב צמוד של רופאים שהמליצו לי על זריקות . הקשבתי לעצמי ורק לעצמי ולקחתי רק כדורים של קרטיה. התעקשתי על לידה רגילה ובהסכמת הרופא המטפל בשבוע 38 זרוז. כדי של תהיה אופציה להיפרדות שיליה. הגעתי לבדיקה מוקדמת והסתבר שהקטנציק התהפך, מה שאומר קיסרי שני.
הוא נולד מדהים . וביחס לקיסרי הראשון הבהול וההיסטרי עם רופא שכבר כמעט חבר זה היה סביר.
כמובן שאחרי שני קיסרי אף רופא לא מוכן לקחת צאנס והשלישי יצא מושלם בקיסרי שלישי.אם אותו רופא.
נכון הרחם מצולקת כבר מאוד ולכן בהריון השביעי נכנעתי ללחץ של הבעל המשפחה והרופאים וחודש אחרי יום הולדת 40
עשיתי הפלה - מיד כשהתגלה לי שאני בהריון. הרופא אמר שבעקבות הצלקות והגיל לא כדאי להמשיך, אבל השאיר אופציה כאפשרי. והוא אמר עוד- שהוא מכיר דתיה שילדה 11 בקיסרי.
רוצה לומר עוד דבר ,שהנה עכשיו אני לפני כיפור ובקושי מוצאת כפרה לעצמי על הכניעה להפלה.
הרופאה שעשתה לי את הגרידה אמרה שהרחם לא נראה רע והיא חושבת שהייתי יכולה לעבור את ההריון.
מסקנה : להקשיב לעצמך האפשריות רבות אפשר בקלילות רבה מידי אפילו להכנס להריון אחרי קיסרי ואחרי הפלות ואחרי
גיל 40 . ואפשר גם אפשר לקשיב לרופאים אבל אפשר גם לא. וגם אפשר - להתעקש אם צריך.
היכולת שלנו להכנס להריון ולהכיל אותו תלויה (לפי אמונתי )ביכולת ההכלה שלנו .
עובדה בהריון של השלישי אפילו קרטיה לא לקחתי . עבדתי בדימיון מודרך ו יצא הילד היפה בתבל.
תבדקי את הפחד. על מה הוא נשען. המלצתי : תכנסי למדיטציה תדברי איתם תראי למה הוא התהפך מה הדינמיקה שלהם, בין שניהם . אולי הם רוצים להיוולד בקיסרי . אולי הם משחקים בינהם. ( למשל השני שלי שהתהפך רגע לפני הלידה -ו כשהיה בין 8 חודשים התחיל לעשות עמידות ראש וגלגולים בקלילות , ואז הבנתי שזה טבעו, הוא אתלט הוא אוהב להתהפך ולהתגלגל , אולי אם הינו מחכים עוד יום או יומיים הוא היה מתהפך שוב.)
הידיעה קימת אצלך. וגם אם את לא רואה אותה כרגע תתמקדי בלפוגג את הלחץ דרך נשימה , דרך הדמייה , דרך הקשבה.
ותתפללי.
אני מאחלת לך באהבה
לידה מוצלחת ומאושרת( ולא משנה איזה סוג היא תהיה.)
שנה טובה.

ועוד כתבה בעניין לדורות הבאים...

שלום לכולן,
קראתי בשקיקה את הסיפורים ואף רשמתי לעצמי מספר עצות לקראת הניתוח הקרוב.
אני בשבוע 32 ואמורה ללדת בניתוח קיסרי יזום לאחר שעברתי שני ניתוחים לא מתוכננים. רגשותיי עוד מהניתוח הראשון טבולים באכזבה מאי יכולת ללדת טבעי, פחד, חויות כאב וחשש מהניתוח הבא וזאת מהסיבה שהיו הדבקויות. אני מנסה להשלים עם הניתוח הקרוב ולקבלו ללא כל החששות מסביב. רציתי לשאול מישהי אם היא מכירה מנתחים טובים בבית החולים "קפלן", האם אני צריכה לחשוש מן ההדבקויות כמו שהציג זאת הרופא המנתח בפעם האחרונה?
תודה

שליחה על ידי עדי* » 29 ינואר 2007, 13:31

ספר (ברשת) מרתק ומומלץ של מישל אודה על ניתוח קיסרי והתיחסות ללנ"ק, לידות בכלל, ועתיד המין האנושי -
כאן

תגידו, כמה זמן הצלקת הזאת עוד תמשיך לגרד??? כל החיים???????

נראה לי. אחרי 9 חודשים מהלידה אתמול זה כ"כ הציק לי. דיייייייייייייייייייייייי.

אני כבר שנתיים אחרי. מגרד כמעט כל יום. לפחות פעם בשבוע יש איזה יום שהגירודים הם היסטריים - אח"כ כל הבטן התחתונה שלי סגולה מהגירודים. לפעמים אני מפנטזת שהצלקת היא אטריית ספגטי שמישהו הדביק לי לגוף, ובא לי פשוט לתלוש-לקלף אותה משם!!!!!
(סביר להניח שהניתוח שלי לא היה יכול להימנע, אבל תכל'ס הלכתי אליו בהסכמה ללא מצוקה כלשהי בלידה, חוץ מעייפות וייאוש של שלב המעבר. א-ב-ל אילו מישהו היה אומר לי ששנתיים אחרי זה יגרד ככה, לא הייתי חותמת בחיים)

בכל אופן השאלה שלי רצינית ומופנית לנשים שעברו קיסרי לפני 10 שנים ומעלה: האם הגירודים מפסיקים מתישהו או שזה לנצח? הרי מבחוץ (ובעצם גם מבפנים) ההגלדה הושלמה מזמן. מה יש לזה לגרד?!

מפסיקים מתישהו.
לא זוכרת מתי אבל עכשיו (4.5 שנים אחרי) זה כבר מזמן מזמן לא מגרד.
יש תקווה

תודה, זה מרגיע... (אולי קשור להריון חוזר?)

יעלי לה תיבדקי אם אין לך פיטרייה על הצלקת - זאת יכולה להיות סיבה טובה לגרוד!
(אני עברתי שלושה קיסריים...)

אני שבע שנים אחרי קיסרי, ולא זכורים לי גירודים כאלו.

"מחייה" את הדף עקב שאלה שיש לי: כמה זמן אחרי ניתוח קסרי מקבלים ווסת??? כבר חודשיים ועשרים יום אחרי ניתוח קסרי ו...כלום....

הוסת חוזרת כמו אחרי כל לידה: אצל אשה אחת תוך חודשיים, אצל אחרת תוך שנתיים... אצל רובן איפשהו באמצע. (תלוי גם כמה מניקים).
חודשיים ועשרים יום אחרי ניתוח - אין לך כל סיבה לדאגה!

"מחייה" את הדף עקב שאלה שיש לי: כמה זמן אחרי ניתוח קסרי מקבלים ווסת??? כבר חודשיים ועשרים יום אחרי ניתוח קסרי ו...כלום....

את מיניקה?