ניתוח כפתורים באזניים

אנונימי

בת שנה ושלושה חודשים, דלקות אוזניים כל הזמן. לפני חודשיים הפסיקו (מדובר באחיינית שלי) לגמרי חלב, יש שיפור בדלקות, אבל עדיין יש נוזלים (איזה נוזלים? אומרים נוזלים כאילו הכל ברור) וממליצים על כפתורים. אם מישהו התנסה בענין או יש לו דעה בעד/נגד/בעד משהו אחר, אשמח לשמוע

אני בעד השיטות הטבעיות. וגם לבדוק אפשרות של "שקד שלישי" - לפעמים גורם בהחלט לדלקות אזניים, אם כי עם עוד סימפטומים.

לא למהר לנתח - לרופאים יש נטייה להמליץ על ניתוחים כלאחר יד ובצורה גורפת ובלי לטרוח להסביר להורים את הדבר הבסיסי ביותר ניתוח זה דבר מסוכן ופולשני שעלול להסתבך אז אני ממליצה בחום לבדוק קודם כל את כל האופציות האחרות ורק אם אחרי חצי שנה של טיפולים אחרים יש החמרה במידה כזאת שמחייבת ניתוח להתחיל לחשוב על זה
בהצלחה והרבה בריאות

גילה -

ולנו הניתוח בכלל לא עזר. זה עוד משהו שהרופא שלך לא יאמר לך.

חבצלת, אז מה עשיתם?

אנחנו ניסינו הכול, כולל דיקור, אבל אנחנו דוגמה לא טובה. נסי הומאופטיה וכל רפואה הסינית, זה כפי ששמעתו עוזר ברוב הפעמים. וגם נרות הופי.

יש לנו ילד עם בעיות שמיעה קשות.
ניסינו הכל - מהומאופטיה דרך נרות הופי ועד דיקור סיני - שום דבר לא עוזר והשמיעה הולכת ומדרדרת.
הרופא שפגשנו כל כך הפחיד אותנו והאשים אותנו בהדרדרות, עד שאנו ממש לא מעוניינים ללכת אליו שוב.
חקרנו ושמענו רבות על ניתוח כפתורים ונראה לנו שזה באמת לא נכון לילד וגם לא בטוח שיעזור.

שליחה על ידי מי* » 14 ספטמבר 2003, 22:44

מגע בריאות, מאיזו בחינה לא נכון?

לי הניתוח מאוד עזר: שמו לי כפתור באוזן כשהייתי בת 14. אחרי שנים של דלקות וכאבים זה פתר את הבעייה.
אני זוכרת שהיה חשש שאאבד את השמיעה באופן משמעותי לאחר הניתוח אבל זה לא קרה. אני שומעת באוזן שנותחה קצת פחות טוב אבל לא משמעותית (מעולם לא הפריע לי לנגן)

להשקפתי, ניתוח זו התערבות בוטה ביותר באיזון העדין של הגוף.
אם הילד לא שומע טוב - יש לזה כנראה סיבה טובה.
ההתערבות בסימפטום ותיקונו לכאורה יביאו להחמרת המצב - אם אפשר אז באוזן עצמה, ואם לא במקומות רגישים וקשים יותר ויותר.
ההבראה תתרחש רק כאשר יזוהה המקור לבעייה ויתוקן.
נאמר פה כבר שהרופא מעוניין לחתוך ומהר כי בעצם זה הכלי היחיד שיש לו ביד לטפל. נלך לניתוח רק כשיהיה לנו ברור שאין שום אפשרות אחרת ושהנזק הנוצר בלתי הפיך.

אני בתור ילדה סבלתי מדלקות חוזרות ונשנות. ההורים שלי דחו את הניתוח, עד שחשו שיש ירידה בשמיעה ואז עברתי אותו בגיל שלוש או ארבע כמדומני. נחסך ממני סבל רב בעקבותיו. יש לציין שלא נוסו שום טיפולים אלטרנטיביים קודם לניתוח, רק קונבנציונליים.
דרך אגב, הניתוח עצמו זכור לי וזכור כחוויה טובה. אני זוכרת שהשכיבו אותי על מיטה, שמו לי פרפרים על הבטן ועל החזה (א.ק.ג.) ואז, כשהתחילו להסיע את המיטה הכל נהיה מעורפל וקסום (חומרי ההרדמה התחילו לפעול).

כששון היתה קטנה היו לה המון דלקות אזניים. שמעתי על ניתוח כפתורים ושאלתי את הרופא שלה בביקור הבא אם לא כדאי לשקול את זה. התשובה שלו היתה שהיא מאד רחוקה ממצב בו צריך לשקול את זה, רק כשיש חשש לפגיעה תמידית באוזן ובשמיעה צריך לשקול את האפשרות הזו.
כשבר נכנס לגן, אחרי שעברנו לארה"ב, גם הוא התחיל עם דלקות אזניים בלתי פוסקות. כאן מאד אוהבים לנתח (וגם לתת אנטיביוטיקה, אגב), ומהר מאד הרופא שלו התחיל לדבר על ניתוח כפתורים. מאד לא אהבתי את הרעיון, והחלטתי לנסות להפסיק עם חלב פרה ומוצריו, בנוסף לטיפול בדיקור סיני שהוא כבר קיבל לפני כן. מאז לא היו יותר דלקות אזניים, אבל ייתכן שזה בגלל שזה היה באביב כשמזג האוויר התחמם וממילא היו פחות הצטננויות. במקביל הלכנו למומחה אא"ג שקבע שהמצב גבולי וכרגע הוא לא רואה אינדיקציה לניתוח, ולמכון שמיעה שקבע שאין כל בעיה בשמיעה, עד כמה שאפשר לקבוע בגיל הזה. כך שהחלטתי לוותר על הניתוח במצפון שקט.
חברה שלי ניתחה את בנה בן השנה וקצת בהמלצת הרופא ("הלכתי לשני מנתחים ושניהם המליצו על הניתוח. אצלם כמובן."). תוך זמן קצר הדלקות חזרו. בביקור בארץ הם היו אצל רופא שקבע שהוא לא היה ממליץ לנתח.
ככה שלדעתי - כדאי לחשוב טוב טוב לפני שמחליטים לנתח, ולהשתכנע שבאמת יש סיבות טובות לכך, וסיכון אמיתי לפגיעה אם לא מנתחים.

שליחה על ידי מי* » 16 ספטמבר 2003, 15:38

דיאנה מעניין מאד מה שכתבת
כי גם אצלנו מדובר בהמלצות של רופאים בקנדה ולא בישראל

אותי מטריד דווקא כשאין בכלל בכלל הסטוריה של דלקות אזניים, מה אז יכול לתרום ניתוח כזה ומה הרציונל לבצעו?

שליחה על ידי מי* » 19 ספטמבר 2003, 00:49

עדינה מאד, למה באמת? לא ידוע לי שמנתחים בלי היסטוריה של דלקות

בגלל ירידה משמעותית בשמיעה גם מנתחים כדי להוציא את הנוזלים שלוחצים שם ומעכבים את השמיעה, כאן יותר מסובך אפילו למצוא טיפול אלטרנטיבי, כי אין סמפטום מאוד ברור חיצוני

רוצה לעדכן: הילדה עברה את הניתוח. היה פשוט מאד, תוך רבע שעה יצאה מן הניתוח, התעוררה, חזרה הביתה אחרי שעתיים, והנה עולם אחר. פתאום הילדה שומעת, התמלאה מרץ, נעשתה נוחה יותר, וגם הפתעה מעניינת: נדמה לנו שההליכה מאד השתפרה. היה משהו מכני בהליכה, כאילו הטונוס גבוה מדי, ועכשיו ההליכה הרבה יותר גמישה וזורמת. האם יתכן שהלחץ באזניים פגע בשיווי המשקל? בכל מקרה, נכון לעכשיו - שלושה ימים אחרי - נראה שזה היה צעד נכון.

רציתי לשתף בגלגול בעיית הנוזלים באוזן אצלנו..
לפני כחצי שנה, אבחנו ירידה בשמיעה אצל בן הארבע עקב נוזלים באוזן (נראה לי שלקח לנו די הרבה זמן להבין שהוא לא שומע טוב..לא היו לו דלקות אוזניים בכלל).
רופאת המשפחה שלנו הפנתה לבדיקה אצל רופא אף אוזן גרון, ואמרה שאפשר לנסות טיפולים אלטרנטביים, אבל מהנסיון שלה בדרך כלל הם לא עוזרים ומגיעים לניתוח כפתורים.

היינו בטוחים שזה מה שרופא אא"ג יגיד לנו, ולכן לא הלכנו אליו. הלכנו למטפל סיני (מומלץ בחום, אלון הישברג מפרדס חנה). המטפל עזר לילד בדברים שונים (נזלת, עייפות) אבל בבדיקת שמיעה חוזרת, הוברר שהנוזלים באוזן נשארו, וסף השמיעה נשאר כשהיה...(למרבה אכזבתנו.. היינו בטוחים שהוא שומע יותר טוב..)

קבלנו המלצה על רופאת אא"ג והלכנו אליה.
היא, למרבה ההפתעה, אמרה שצריך לנסות כל מיני אפשרויות לפני שמגיעים לניתוח כפתורים. הטיפול הראשוני שהיא המליצה היה משולב מתרגיל לילד והרבה אנטיביוטיקה.
התרגיל נקרא פמפום. הילד צריך לסתום את האף בידו, ולנסות לנשוף אוויר מהאף כמה פעמים. הרופאה אמרה שהפמפום יותר חשוב מהתרופה.
עכשיו אנחנו שבועיים אחרי, והילד שומע! הכל!
מקריאים לו סיפור ממש בשקט והוא שומע!

איזה יופי!

שליחה על ידי שרה* » 26 אפריל 2004, 23:11

כל כמה זמן עשיתם את הפמפום הזה?

לי עשו ניתוח כפתורים בילדותי והתוצאה היתה טובה, חוץ מזה שזה זכור לי כשנה סיוטית בה אסור היה להרטיב את הראש, וביחוד להכנס לנחל בקיבוץ, וכן הניתוח עצמו זכור לי מאד ולדעתי השפיע עלי הרבה. אבל לאחותי הקטנה, לעומת זאת, אותו ניתוח הסתבך, ונוצר קרע בעור התוף.
כשראיתי שלבת שלי יש גם נטייה לדלקות אזניים מיד התחלתי טיפול מונע בדיקור משולב בצמחי מרפא, ובינתיים הן ממש נעלמו, כך שאני ממליצה (שוב...) על ארם ממעגן מיכאל.

שרה, הילד עשה את הפמפום כמה פעמים ביום, כמה פמפומים בכל פעם.

דרך אגב, כמה שבועות אחרי הוא שוב היה מנוזל, ושוב שמע פחות טוב.. ממש פחות טוב. אחר כך שוב השתפר, אבל עדיין לא היה טוב. המשכנו לבקש ממנו לפמפם, ומידי פעם הוא אמר שהצליח לו פמפום טוב, כזה שמרגישים שיוצא משהו מהאוזן. עכשיו הוא בתקופה ארוכה של שמיעה טובה מאוד.
מה שעזר לנו לחכות לפני מחשבה על הליכה לניתוח היה דברי הרופאה שבמקרה שלו, לא צפוי נזק לאוזן אם נחכה כמה חודשים.

הילדה שלנו בת 4 וחצי ללא היסטוריה של דלקות אוזניים, בבדיקת שמיעה הובחן כנראה פגיעה עצבית קלה בצלילים חלשים וכן מים בשני האוזניים שמורידים את סף השמיעה בכ50 אחוז , והומלץ על ניתוח כפתורים. האם מי מכם נתקל בבעיה דומה וכיצד פעל האם זה עזר . האם יש טיפולי חלופיים?

שליחה על ידי טל* » 31 מאי 2005, 11:12

אצל ביתי בת ה 5 אובחנו נוזלים באוזניים וירידה בשמיעה . הרופא המליץ על המתנה של כחודש ללא כל טיפול ובמידה ולא יהיה שיפור ימליץ על ניתוח כפתורים . אבקש המלצות על טיפולים אלטרנטיביים באזור ראשון לציון והמרכז וחוות דעת על תקופת ההמתנה ללא טיפול האם היא מומלצת או שמוטב לא להתעכב . תודה .

טל אם את רוצה את יכולה ליצור איתי קשר בדף ב הבית שלי יש שם מספר טלפון
אני יכולה לתת לך מידע ויעוץ בטלפון הן כאמא לזוהר שעברה ניתוח כפתורים שבוע שעבר ,והן כמטפלת ברפואה משלימה .
תקופת ההמתנה תלויה במצב של הילד בגיל ,בהיסטוריה. אני המתנתי עם זוהר שנתיים אני מאד שמחה שהיא עברה את הניתוח וגם בקלות גדולה . ששואלים אותה איך היה הניתוח היא אומרת : כייף...
עם זאת יש ילדים שמגיבים טוב לטיפול אלט ,ואני מקוה שזה הסיפור של הבן האמצעי שלי ( אצלנו הסיםור תורשתי משני ההורים)
נראה שכך.
מכל מקום בהצלחה בכל דרך אשר תבחרי

בני איתי בן 5 ו10 חודשים אנחנו כבר שנה וחצי יודעים שיש לו יריד בשמיעה עקב נוזלים באוזניים , לא היו לו דלקות אזניים , רק פעם אחת וגם אז הוא טופל בצורה הומאופטית ,ניסינו נירות עם אש לייבוש הנוזלים באוזניים, טיפלנו יותר משנה אצל הומאופט ממש טוב( קובי פריד) ואין שום שיפור , עכשו אובחן אצלו ADHD בעיות קשב וריכוז עם היפראקטיביות ויכול להיות שהרבה מזה זה בגלל שהוא לא שומע טוב, בגן ההתנהגות שלו קשה, אימפולסיבית ולא מרוכזת ,הוא מפריע במפגשים. ההומאופט הרים ידיים הוא רוצה להתייעץ עם המורה שלו מומחה מארה"ב ווגה רוזנברג באוקטובר, זה נראה לי רחוק בזמן. מה שנוטר הוא לנתח (כפתורים) אנחנו לא מתלהבים מהעיניין אבל גם לא יכולים לתמשיך לתת לבן שלנו לחיות בעולם בלי לשמוע , אולי זה גורם לו לתיסכולים ולהיות מרוחק יותר ממה שקורה סביבו, אולי הוא לא רוצה לשמוע ובגלל זה יש לו את הירידה בשמיעה.הוא אמור להתחיל כיתה א' בספטמבר ואנחנו מודאגים, אמרו לנו שבלי רטלין הוא לא ישרוד בבית ספר רגיל , בקיצור אנחנו לא יודעים מה לעשות, או לנתח ,ו/ או ללכת לבית ספר דמוקרטי א/או לנסות ריכוזית...
בקיצור אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד , תודה .

אדית

הבן שלכם סובל, השקעתם המון, ניסיתם דרכים שונות ולא הצלחתם לפתור את בעית השמיעה, במצבכם אני הייתי הולך על ניתוח (יש לי בת בת 5 עולה לגן חובה ואנחנו במקום דומה לשלכם).
מה הסיבה שגורמת לילד לא לשמוע - נכון לנסות לברר, אני לא הייתי עושה את זה על חשבון איכות החיים הנוכחית של הילד, אם כל מה שמלווה את ההחלתה לעשות ניתוח (פחדים, הפרת איזון, הרצון לפיתרון הבעיה ולא הסימפתומים ועוד...) אני במצבכם הייתי בוחר בניתוח.

כמובן שחשוב מאוד להכין את הילד (ואותנו ההורים) לא רק לשם יצירת ניתוח מוצלח מכל הבחינות, חשוב מאוד להכין את הילד לכך שהוא יתחיל לשמוע והשמיעה יכולה להגיעה האופן חד ופתאומי שמצד אחד זה דבר נפלא ומצד שני יכולה להציף את הילד וליצור לו קשיים חדשים, החיבור של זה עם כניסה לכיתה א יכול להיות ממש לא פשוט.
שלא יובן מדברי שאני ממליץ לדחות את הניתוח - נהפוך הוא.

כן לפעמים, לפחות עבור חלקנו, נכון לבחור ברפואה המערבית, הפולשנית, גם אפ זה "רק" לשם שיפור איכות החיים, במיוחד שיש פוטנציאל מוחשי לכך שליקוי השמיעה משפיעה עליו חברתית והתנהגותית בצורה מאוד חזקה ולא טובה.

בהצלחה שולח לכם חיבוק גדול אם המון כוח.

שמעתי מכירופרקטית שיש להם פתרונות שמונעים ניתוח כפתורים.
אין לי ניסיון עם זה, אבל חשבתי לשתף.

תודה ערן , מילותך ממש מעודדות ,אנחנו עכשו בחיפוש אחרי רופא טוב(אף אוזן ,גרון מנתח ילדים)
אם יש למישהו להמליץ נשמח , אנחנו במכבי.
איך מכינים את הילד לזה שהוא ישמע יותר טוב? אולי באמת תהייה לו הצפה...(יש לציין שהוא כן שומע אבל כנראה לא ממש טוב)

אנחנו כרגע ממש בודקים אפשרות לניתוח עם רופאה שנראית לנו בסדר (מקבלת דרך הביטוח שלו במדיקל סנטר בהרצליה) וקיבלנו עליה המלצות. את יכולה לבדוק עוד שבוע בערך ולקבל את חוות הדעת שלנו.

ולגבי ההתלבטות. אנחנו במצב דומה, הבת שלנו בת שנתיים. כמעט מאז שנולדה יש קושי בנשימה בלילה ומסתבר שיש ירידה בשמיעה. אנחנו כל הזמן מנסים טיפולים שונים והמצב לא השתנה. אנחנו לא לגמרי סגורים על ההחלטה אבל כקרע בגלל שאין שיפור וחשוב לנו שיהיה לה מספיק חמצן בשינה החלטנו בכל זאת לנתח למרות שאנחנו לא שלמים עם הניתוח. גם ברור לנו שניתוח זה עניין זמני כי המצב יכול לחזור. ובכל זאת כרגע החלטנו לעשות כדי להקל עליה אופן מיידי. למעשה ברור לנו שיש עוד עבודה שלנו ושלה כדי לדאוג שהמצב לא יחזור.

תודה מיכלול ה על השיתוף , בהחלט אשמח לשמוע על הרופאה הזאת .
יש לי כמה שמות ד"ר מרטין לנדר בהוד השרון (מכבי) וד"ר אייל רווה בכפר סבא (פרטי או כללית), או סיוון גושן (כללית) אשמח לשמוע עלייהם.
בהצלחה עם הבת שלכם .

אנחנו היינו עד כה בהתייעצויות אצל ד"ר גושן. שמעתי גם המלצות על רווה אבל לא נפגשנו איתו. כאמור בעוד שבוע כנראה תהיה לי חוות דעת יותר ברורה.
ובהקשר לעניין החברתי הרופאה היום אמרה שידוע שילדים שלא שומעים טוב מסתגרים בעצמם ובהחלט יכול להיות שבעית הקשב שלו קשורה לכך שאין לו קשב (קשה לו לשמוע), אז גם אני במקומכם לא הייתי כל כך מתלבטת לגבי ניתוח. ושוב אני מאמינה שניתוח הוא רק פתרון זמני כי אם לגוף יש בעיה יש סיבה רגשית עמוקה לכך. (ראי למשל לואיז הייז שבדיאבד גילית כמה הייתה מדוייקת באבחנות שלה לגבי). העניין המסובל הוא שהסיבה הרגשית היא בדרך כלל לא אצל הילד עצמו אלא אצל ההורים או בדרך בה הם תופסים את העולם. העבודה האמיתית היא של ההורים, כל אחד עם עצמו וגם ביחד. הילדים דרך המחלות שלהם משקפים לנו את הבעיות הרגשיות שלנו שעליהן אנו אמורים לעבוד. למשל לגבי שמיעה אולי יד לילד בעיות שמיעה כי הוא מנסה להתנתק ממה שקורה סביבו? אולי ההורים שלו מנסים להתנתק מהמציאות והדרך של הילד לשקף את הקושי הזה של ההורים הוא באמצעות בעיות שמיעה? סתם רעיון.

מיכלול ה אני מסכימה מאוד עם מה שאת אומרת, תמיד ידעתי שכאשר לא שומעים למשל , זה משהוא שאנחנו לא רוצים לשמוע או להתנתק ,אבל עכשו נתת לי חומר למחשבה לגבנו ההורים.תודה!
לגבי ד"ר גושן האם הלכתם אליה דרך הכללית או באופן פרטי? האם יש החזר ממכבי ?
השארתי הודעה אצל רווה ויש לנו תור אצל לנדר בינתיים.
ביום רביעי נעשה בדיקת שמיעה לראות מה מהצב עכשו.
הבן שלי אומר , אני שומע מצויין , נמעס לו ללכת לבדיקות וטיפולים. כואב לי הלב עליו.

לגבי ההכנה של הילד (ושלנו)- לא מרגיש לי שנכון לי לנסות לייעץ - את מוזמנת לחפש את הנושא ולשאול שאלות כאן ובאתרים אחרים,
מן הסתם הן הורים לילדים עם ADHD שנבע מבעית שמיעה שטופלה והן למטפלים ולעוסקים בתחום יש יכולת וניסיון לתת תשובות בנושא.

רופאה - מהבדיקות שאנחנו עשינו (די מקיפות מול מספר אנשים שאנחנו סומכים עליהם ושהילדים שלהם נותחו וטופלו על ידה), ומההתרשמות האישית שלי מביקור בודד אני ממליץ על ד"ר לויט אירנה מכוכב יאיר מקבלת דרך מכבי (גם אנחנו שם) - הן מהפן המקצועי והניסיון בביצוע ניתוחים אלו (כפתורים, שקד שלישי) והן מהפן של גישה למטופל ולחיים (מדברת בגובה העיניים, הוליסטיות). אם אני הייתי צריך לבחור מי ינתח את הבת שלי הייתי בוחר בא.

נושא נוסף להתבוננות הוא מה אנחנו מביאים לתהליך , לדוגמה לראות אם יש שם פחדים שלנו ואילו פחדים, על מנת ליצור תהליך מוצלח חשוב מאוד לעשות עבודה עם פחדים הללו ולהגיע לכל מה שתבחרו לעשות כולל הניתוח ממקום כמה שיותר שלם ונקי.

שולח לכם המון הצלחה, המון כוח, מזמין אותכם לסמוך, מאוד מאוד חשוב לסמוך על עצמכם שהבחירה שלכם נכונה, לסמוך על הבן שיעבור את הכל ובגדול והכל לטובה, לסמוך על הרופאה והצוות הרפואי שהם יודעים מה שהם עושים והם יעשו את כל מה שצריך בדרך הנכונה והמדויקת. מזמין אותכם להיות ולעשות את כל התהליך אם המון אהבה.

חיבוק גדול
ערן

ערן תודה על התגובה, מאוד מחזקת גם אותי. ובעיקר מבהירה לי שאני עוד לא מוכנה לנתח את הבת שלי כרגע.

ולשאלותיה של אדית, אנחנו הגענו לד"ר גושן דרך כללית מושלם בהשתתפות עצמית של 100 ש"ח. ולגבי התלבטות על רופאים, ברגע שברור אם בוחרים לנתח כבר לא כל כך משנה לפי דעתי הרופא (חוץ מרופאים גסי רוח והעלי חוסר טקט מובהק). סך הכל הילד רואה בעיקר את הרופא המרדים והניתוח פשוט ונעשה על ידי הרופאים האלו כסרט נע. נראה לי יותר חשוב לבחור מקום סימפטי יחסית להיות בו בשלב האשפוז, שהאחיות יהיו סימפטיות שיתנו להורים להיות איתו בלי לעשות פרצופים וכו'. אם החלטתם לנתח אז העיקר כבר להיות אחרי זה ולבחור מקום נעים יחסית לעשות את זה וגם לבחור להיות בניתוח על הבוקר כדי לחסוך מהבן שלכם להיות בצום בזמן זהוא ער.

והמלצה ממש חשובה שקיבלתי מרופאת המשפחה שלי, אם רוצים לקבל חוות דעת שאינה מוטה לכוון מסויים. ללכת לרופא מומחה א.א.ג שאינו מנתח כי אין לו שום אינטרס אישי בשיקולים האם לנתח או לא.

אדית בוקר טוב

במחשבה נוספת ובדיקה פנימית שלי עם עצמי על נושא ההצפה שיכולה להגיע לאחר הניתוח -
מבחינת ההבנה וההפנמה הפנימית שלכם כהורים, כן עלולים לצוף קשיים, אתם שם יחד איתו בכדי להתמודד איתו עם כל מה שיעלה, לכם ולו יש את היכולות הפנימיות להתמודד עם כל מה שיעלה ואתם תעשו את כל מה שצריך בכדי לעזור לילד ולהיות איתו, אם זו עבודה שלכם כהורים ואם זו עבודה שלו כילד ואם זו עבודה משותפת, הן פנימית בתוך המשפחה והן בעזרת גורמים חיצונים, הכל בהתאם לצרכים ולמה שהחיים מזמנים לכם.

מתוך המודעות הפנימית שלכם אתם מוזמנים לבחור איזה מסר אתם מעבירים לבן, לדוגמה שיחה עם הילד, שאתם איתו ביחד עם כל מה שיגיע, אוהבים אותו, תומכים בו (אין צורך אמיתי להציף את החששות מול הילד, חשוב לתת לו את הבטחון שאתם איתו בכל מה שיגיע). חשוב ליצור אווירה שמחה וטובה לפני הניתוח, ליצור את השמחה לקראת הניתוח, לקראת הדברים הטובים שהוא ייצר בחיים שלכם, לקראת פתרון הנושאים שמפריעים היום.

לגבי ADHD חשוב לגשת לנושא ממקום רגוע, שליו, לבוא ממקום בטוח שיש לכם את היכולת להתמודד עם הנושא ולשדר את זה לבן. חשוב לא להיכנס ללחץ מעצם ההגדרה, את הבן אתם מכירים, עם הנושאים שעולים אתם התמודדתם עד היום, מה שיכול להיות שכרגע בעקבות ההגדרה, הנושאים הפכו ליותר מודעים וליותר מפחידים, חשוב לזכור שהפחד הוא רק פחד ועם המציאות שיצרה את הפחד אתם יודעים להתמודד ומתמודדים יום יום, ולקחת את המקום שעצם ההגדרה מאפשר לכם יותר כלים, יותר מודעות, יותר יכולות להבין את הבן, את מה שהוא חווה וליצר לכולכם חיים טובים יותר.

את מוזמנת להמשיך בשרשור זה עם מה שעולה אצלך, ובמידה ואת מעוניינת לשוחח את מוזמנת לשלוח לי אימייל ל eranot ב email נקודה com (אם את שולחת לי אימייל, תכתבי את זה בבקשה גם כאן, אני לא עוקב אחרי חשבון האימייל הזה בצורה קבועה).

מיכלול ה שמח שחיזקתי, מקווה שגם בתגובה הנוכחית שלי בדברים שכתבתי לאדית תמצאי את הקישורים והחיזוקים שלך, אם את מרגישה שאני יכול לעזור לך להיות מוכנה ולהתמודד עם מה שעולה ומה שהחיים מזמנים לנו, בשמחה.

יום טוב
ערן

תודה לכם ערן ומיכלול ה
מחזק מאוד לחלוק איתכם את הלבטים ולקבל דעות נוספות.
מיכלול ה באמת כדאי להתייעץ עם אאג לא מנתח , זה חשוב שלא יהיו לו אינטרסים.
יש לי המון חומר למחשבה בעקבות מה שכתבתם, שוב תודה
אדית

עדכונים - למעשה אצלנו מדובר בניתוח מורכב יותר של כפתורים, אדנואידים ושקדים בגלל הפסקות נשימה בשינה. החלטנו לחכות המון זמן וקבענו זמן טנטטיבי לקיץ למחרתיים. השבוע היינו אצל הרופאה ואני הרגשתי שאני עדיין לא מוכנה לנתח אותה למרות שהבנתי רק השבוע שזה הדבר הנכון לעשות - אחרי שכבר 10 חודשים אנחנו יודעים שצריך ניתוח וניסינו המון טיפולים אלטרנטיביים שאף אחד לא הביא לשיפור משמעותי. אנחנו יודעים שהניתוח הוא לא הפתרון העמוק לבעיה אבל מכיוון שעוד לא מצאנון משהו אחר חשוב לנו להקל עליה. מגיע לה לנשום ולשמוע טוב כמו כל אחד אחר. הניתוח נדחה מסיבות טכניות ואני שמחה שכך, כי אני מעדיפה לבוא לניתוח של הבת שלי בהרגשה שאני עושה את הדבר הנכון עבורה (ועד כה לא הייתי שלמה עם הניתוח). הגעתי למסכנה שאם אני עושה ניתוח אנחנו חייבים לחשוב שזה הדבר הנכון ולשדר לבת שלנו שאנחנו עושים את הדבר הטוב עבורה. את הזמן עד הניתוח במקום לנסות לרפא אותה בשיטות אלטרנטיביות בלחץ של זמן להשקיע את האנגיה שלנו בהכנה לניתוח - להיות רגועים ושלווים, לתת אמון לצוות הרופאי לתת אמון לגוף של הבת שלנו ולנפש שלה שתדע להתמודד עם ההרדמה ועם הפלישה לגוף שלה. ולהתכונן ולייחל ליום שאחרי שתוכל לישון סוף סוף שינה טובה ולנשום מהאף.

עאדית, עוד דבר שאני מציע לך שמאוד עזר לנו הוא לחשוב מה גורם לך להתלבט כל כך לגבי הניתוח אן להתנגד אליו. אנחנו ראינו שבתוך ההחלטה מעורב המון רשג שלנו שקשור לחוויות האישיות שלנו מפקוצדורות רפואיות. למשל אני עברתי כמה בדיקות רפואיות פולשניות מאוד שגרמו לי לאבד אמון ברפואה קונבנציונלית ובן זוגי עבר בגיל 4 בעצמו ניתוח שקדים אדנואידים וכפתורים, הזכרונות שלו מהניתוח טובים והוא בעיקר זוכר את ההקלה ואת ההרגשה הטובה לאחר הניתוח שיכול היה לנשום ולשמוע טוב. לעומת זאת עד היום הוא מנסה להמנע ככל האפשר מכל התעסקות עם רופאים ובדיקות רפואיות ואולי זה קשור לניתוח שעבר.

נראה לי שהנושא גלש מניתוח כפתורים לבכלל האם לנתח ילדים כשלא מדובר במצב חרום. ואולי שווה להעביר את הדיון לדף נפרד כי לפי דעתי יש לו ערך להורים אחרים בסיטואציות כאלו. אני לא כל כך יודעת איך עושים את זה אז אםפ מישהו רוצה לעזור בכך אשמח.

אדית עוד נושא שלא עלה בינתיים לגבי המקרה שלכם הוא לא להכניס אותו כרגע לבית ספר קונבנציונלי כי גם זה יקל עליכם מאוד וזה אולי בלי שום קשר להאם לנתח או לא. אולי הלחץ הזה שלו ושלכם להכניס אותו למסגרת שלו מתאימה לו כרגע מיותרת וסתם יוצרת מתח נוסף שאינו מוסיף לתהליך הריפוי שלו?
האם בדקתם אפשרות להשאיר אותו עוד שנה בגן? או אפילו בגן אחר? או מראש לשלוח אותו למסגרת קצת פחות נוקשה?

מיכלול ה בוקר טוב,
באמת ההתנגדות שלי מהניתוח הוא דבר אישי ועקרוני, אני בעד כמה שפחות התערבויות בכלל ופולשניות בפרט,
מפחיד אותי ההרדמה הכללית וסיפורים ששמעתי של אחרים עם ניתוחים של הילדים שלהם,
ומפחיד אותי הקלות הבלתי ניסבלת ששולחים אנשים לניתוח מהר מידי והרבה מידי , לא תמיד אני יודעת האם זה נכון 100% מבחינה רפואית ללא כל אינטרס של הרופא להרוויח עוד כסף או של חברות תרופות, ומי יודע מי עוד מרוויח מזה . יש התערבויות מיותרות לגמרי.
אני עצמי לא חוויתי (טפו, טפו) ניתוח , ההרגשה שזה לא דחוף , חיים ומוות , ושאני מכניסה ילד "בריא" להרדמה כללית שיש לה סיכונים מפחידה. היו מיקרים...(ולא נפרט) .
האמת גם כאשר חיסנו את הילד הראשון (את האחרים כבר לא חיסנו) אני לא הייתי שם כאשר הכאיבו והחדירו לו את החומר ה"רעלי" בדקירה , בעלי היה שם ואני נכנסתי אחרי כדי לנחם ולהיות איתו. גם עכשו אמרתי לבעלי שאני לא אעמוד במצב הזה שהילד נרדם לי ואני עוזבת אותו על שולחן הניתוחים לבד עם "אנשים זרים". חבררה שלי אומרת לי שאני חייבת להיות שם בשבילו, אבל אם אני לא יכולה להתמודד עם זה ובעלי יכול ויש לו קשר מצויין איתו והוא לוקח דברים בקלות , עם הומור וישדר רוגע וכייף לילד , אז למה לא?
בקשר לבית הספר , זה קצת מסובך ,גם בגלל שזה בעוד שבועיים ואין זמן ... גם בגלל שהוא היה בגן חובה בתוך בית הספר בחטיבה הצעירה .
וגם בגלל שלא חשבנו אף פעם שהוא יצטרך להשאר שנה נוספת , לא אנחנו ולא הגננת או אנשים האחרים שטיפלו בו. זה נכון שזה לא יהיה פשוט ונהיה עם היד על הדופק על כל דבר , אתמול דיברנו על זה עם בעלי ( בי"ס דמוקרטי או לא ) והחלטנו שלא עכשיו , זו בהחלט אופצייה אבל אולי שנה הבאה במקרה שזה לא יסתדר בבית הספר הנוכחי שהוא מכיר ואח שלו שם ( וזה ליד הבית) .
טוב אצא לי לריצת הבוקר שלי ואשתחרר קצת מהדאגות.
יום טוב , ואולי נתראה במפגש לה לצ'ה היום.
אדית

אדית, אני כל כך מבינה, גם אני הייתי שם ועדיין מרגישה קצת כמוך. אם אתם מגיעים למסכנה שהניתוח יעזור לו וזה הדבר הנכון לעשות יהיה נכון על פי דעתי שתכינית את עצמך לניתוח, כי הבן שלך והמשפחה שלך צריכים שתתמכי בתהליך ולא תתנגדי אליו. יכול להיות שעזרה ממטפל או ממישהו בעל תובנות בעניין יעזור לך עם התהליך הזה, (זה בכל אופן מה שאני עשיתי).

אתמול היינו אצל ד"ר לנדר , אחרי שעשינו בדיקת שמיעה בשבוע שעבר ויצא שבני שומע תקין מאוזן אחת אבל עם ירידה משמעותית מאוזן שנייה , כך שהמצב לא כל כך נורא , אבל הוא המליץ לנתח ולעשות כפתור באוזן אחת, בינתיים עשינו תור לראשון באוקטובר , עם תקווה שאולי משהו ישתנה עד אז, וגם יתן לי זמן לעכל ולהיות יותר שלמה עם ההחלטה. חשבתי אולי לחזור להומאופט ולראות מה אפשר לעשות עד אז, היו מיקרים שלפני ניתוח זה השתנה פתאום ( או שאני משלה את עצמי???) בבית הספר קיבלנו מורה שנחשבת מעולה ובתקווה שתשתף פעולה ותעזור היא תושיב אותו עם האוזן ששומעת קרוב אליה ותקפיד שהוא אכן שמע .
אשמח לשמוע תגובות.
יום טוב אדית

לאן מעלמתם ? התומכים שלי, מיכלול ה וערן ...
אשמח לשמוע מיכם
שבת שלום ושנה טובה
אדית

אדית, אני שמחה שיותר ברור לכם מה קורה איתו. מצטערת שלא חזרתי אלייך, יש לי את הטלפון שלך אז אם את רוצה תכתבי לי בדף בית ואשתף אותך בתובנות שלי.
אצלנו דחינו פעם אחת את הניתוח ב3 שבועות בגלל עניינים טכניים ובינתיים החלטנו לדחות לזמן בלתי ידוע. נראה לנו שיש שיפור במצב שלה ולכן היה נראה לי טעות לנתח לפני שרואים אם השיפור משפתר עוד. ואכן יש סימנים שמצבה טוב יותר, היא נוחרת פחות בלילה, ישנה פחות ביום ובכלל נראה שיש לה יותר מקץ וגם ומגיבה לקולות שמעידים שהיא שומעת בסדר גמור (לפחות לפי הבנתנו) למשל אוטו גלידה ברחוב ליד או אווירון בשמיים לפני שראתה אותו.

אני חוזרת לדווח , בינתיים בני מתפקד טוב מאוד בכיתה א', הוא אומר שהוא שומע, ביטלנו את הניתוח וההומאופט התקשר והציע לנו להשתתף בכנס של הומאופטים של המורה שלו מארצות הברית הומאופט מאוד מאוד טוב.אכן עשינו את זה שבוע שעבר. היתה חוויה מיוחדת ומעצימה , ישבו שם 70(או יותר) הומאופטים והקשיבו לסיפור שלנו וכולם ביחד חשבו מה הרמדי שהכי מתאים לבננו. אחרי יותר משעה וחצי הגיעו לרמדי שבדיעבד נודע להם שהיא אותה הרמדי שההומאופט שלנו נתן לנו בהתחלה. במינון חדש התחלנו אותה אתמול. זה נתן לי הרבה כח להמשיך ולהאמין שאנחנו בדרך הנכונה ,נתן לי הרבה אמון בהומאופט שלנו שהוא באמת טוב וגם לא חשש להציג את המיקרה בפני העמיתים שלו , להודות שהוא לא הצליח עד עכשו ולבסוף יצא שהוא צדק. אני מקווה שהכל ישתפר סוף סוף . אמשיך לדווח אם משהו ירצה לקרא .זה בטח יתן כח לאחרים שאולי מתלבטים בין קונבנציונלי לאלטרנטיבי . זה המקרה שלנו שעדיין לא הצליח אבל אנחנו רגועים ומאמינים שזו הדרך.

אדית שמחה לשמוע שהבן מסתדר בכיתה א' שזה היה החשש הכי גדול. מקווה שהרמדי תעזור. ואם לא יכול להיות שיש דרכים אחרות לעזור לו ביניהן גם ניתוח.

היי מיכלול ה
אכן איתי מסתדר אבל אני עדיין חושבת ושואלת את עצמי האם בית ספר רגיל מתאים לו או שעדיף דמוקרטי, יש לנו כמה חודשים לחשוב לפני שנחליט לשנה הבאה .
בינתיים שורדים ומקווים שהרמדי באמת תעזור .

שליחה על ידי ערן* » 30 ינואר 2008, 01:29

בתחיל מהסיפה - היום עברנו ניתוח כפתורים ושקד\פוליפ שלישי (פוליפ שלישי לא ניתוח שלישי) - כולי תקווה שסגרנו היום את הרומן הארוך עם הדלקות\נוזלים באוזניים\נזלת כרונית-בתקופות מסוימיות\קשיי שמיעה ועוד....
ההחלתה לנתח לא היתה פשוטה אבל בהחלט הינו ולשמחתי אנחנו עדיין מאוד שלמים איתה.
היומיים האחרונים היו ממש לא פשוטים ועם כל העבודה עם הפחדים לקראת הניתוח, הבחירה של להיות במקום של לסמוך, וההשלמה עם הניתוח עדיין הגיעו פחדים אצל שלושתינו אתמול והיום וגם דרכם עברנו....
במקביל עשינו ואנחנו ממשיכים ועושים הרבה מאוד עבודה ריגשית הן שלי הן של בת זוגתי והן של כלל המשפחה על כל מרכיביה, הרבה מאוד התבוננות, למידה, גדילה ועשייה.
הסיבה העיקרית לבחירה לנתח היא איכות החיים העכשוית של הבת שלנו והקשיים שנוצרו לה הן חברתית והן התפתחותית ושכמובן הושפעו והשפיעו על קשיים נוספים שנוצרו סביב הקושי בשמיעה.
ההתעוששות מהניטוח מצוינת, והשמיעה השתפרה פלאים, מאמין ןמחזיק אצבעות שהתהליכים שעברנו כולנו ושאנחנו נמצאים בהם יאפשרו לבתנו להמשיך לשמוע את כל מה שהיקום מזמן לה ושיש לה היום מספיק אהבה כלים ועוצמה בכדי להתמודד עם כל מה שיגיע אליה....
אהבה תמיד היתה שם ובשפע, כפי הנראה שבעולמנו ובדרך בא אנו חיים יש צורך בעוד דברים מעבר לאהבה בכדי לפגוש את החיים....
הניתוח בוצע ע"י דר לוויט מכוכב יאיר שהיא רופאה ואישה מדהימה הן מקצועית, הן ברמה הבין אישית, והן בגישה ההוליסטית לחיים - פועלת מהנשמה בצורה מדהימה.
זהו - מספיק לי לכתוב להלילה, היה חשוב לי לסגור את המעגל גם כאן
יכול להיות שאחזור לשתף עוד
אם יש שאלות ספציפיות על התהליך שעברנו או כל דבר אחר אשמח לכתוב
לילה טוב
ערן

חוזר לעדכן

התהליך מבחינתנו מאוד מוצלח, הוסיף רוגע ועליצות לילדה שהיתה ועדיין מלאת אהבה ושמחה לכל העולם.
שומעת יותר טוב
מתקשרת מילוית יותר טוב
דורש תשומת לב במקלחת וכדומה לא להרטיב את פנים האוזן (פקקים וכדומה).

אנחנו מאוד שלמים ושמחים עם הבחירה לעבור את הניתוח.

ערן, תודה על הדיווח מאחלת לבת החלמה מהירה. אודה לך מאוד אם תמסור עוד פרטים על הרופאה, האיך אם איזה קופות חוילים עובדת. איך ניתן להגיע אליה.

שליחה על ידי רון* » 12 מאי 2008, 23:28

בני בן שלוש וחצי, הופנה לניתוח כפתורים כבר ע"י שלושה רופאים מומחים, ואחרי חצי שנת ניסיון בדרך הומאופטית ועוד ארבעה חודשי ניסיון בטיפול רפלקסולוגי והוליסטי. יש לו ירידה משמעותית בשמיעה על פי בדיקות ממכון שמיעה. אנחנו שוקלים ניתוח , אף שמאוד היינו רוצים להימנע מימנו. חושבים לחכות עד סוף עונת הרחצה, זה נותן לנו עוד שלושה חודשי ניסיון ללכת בדרך אחרת. אשמח לשמוע על דרכים אלטרנטיביות שהצליחו. תודה

אנחנו היינו לפני ניתוח כפתורים עם ירידה בשמיעה ונוזלים באוזניים והחלטנו לתת צאנס למרפאה סינית שעשתה לו טיפול אחד שכלל נרות הופי מסג ודיקור ואחרי כמה ימים חזרנו על בדיקת השמיעה .לא היו נוזלים באוזניים והשמיעה היתה בגדר הנורמה !!!והילד היה ילד חדש בלי ניתוח..הוא בן ארבע וחצי

שולמית יש שתי אלטרנטיבות ששמעתי עליהן ולא נוסו על ידינו:
האחת היא לבדוק אם יש לילד לשון קשורה אצל ד"ר פורר בירושלים. הוא טוען שחלק גדול מבעיות של נזלים באוזניים ובעיות א.א.ג אחרות נובעות מלשון קשורה או קצרה. בכוונתי ל]תוח דף בנושא עם כל המחקרים ששלח לי אבל טרם עשיתי זאת.
יש מכשיר שהוכיח עצמו כפותר בעיות שמיעה אך בדרך כלל משתמשים בו עם ילדים יותר גדולים שיכולים לשתף פעולה.

ועוד דבר חשוב הרופא שניתוח את ביתי לפני שבועיים טוען שממחקרים ומנסיונו האישי אין צורך באטמי אוזניים. ובמקרה הצורך אם יש בעיה אז פשוט שמים טיפות אוזניים. אנחנו מאוד שמחנו כשאמר את זה ולכן החלטנו לנתח די בקלות. אבל יש לקחת בחשבון שלא תמיד ילדים יסכימו לשים טיפות באוזניים. לעומת זאת הבת שלנו מש לא התנגדה לשים אטמי אוזניים.

וגם הסתכלי בדף ניתוח כפתורים באוזניים ובכלל כדאי להעביר את תוכן הדף הזה לדף שכבר קיים.

שליחה על ידי רוני* » 13 מאי 2008, 09:41

רפואה סינית היא אלטרנטיבה לא רעה, אם כי טיפול כזה לוקח כמה חודשים
ראי גם מידע בדף שאלות למטפלת ברפואה סינית לילדים
אשמח לתת עוד מידע
roni pelli#yahoo.com

אנחנו הצלחנו להימנע! שלושה טיפולי דיקור בדיוק ופעמיים נרות הופי.... אה, וגם הרבה ים, ממש כל יום. לא יודעת מה מכל זה עזר, אבל השמיעה חזרה, למרות שהיתה ירדה קשה והרופאים צפו ששום דבר לא יעזור. אשמח לתת עוד פרטים אם את מעוניינת. אני בטלפון אפס חמש שתיים, 5994413

שליחה על ידי רון* » 14 מאי 2008, 22:23

תודה, אני נדהמת מההענות,פעם ראשונה ששואלת.
זה מחזק את ההבנה שכדאי לנסות נרות הופי.
בני בנתיים לא הסכים, אולי כדאי כשהוא ישן.
אמא נוסעת? ,אתקשר ,תודה

אנונימי

אני יודעת שאיציק ברדה מרחובות מטפל בילדים ישנים.
אה, וגם אני עוד סיפור הצלחה של נרות הופי שהצילו מהתערבות.

לכל ההורים לילדים הסובלים מבעיות אוזניים אני ממליצה לגלוש לדף לשון קשורה ושקדים פוליפים ולקרוא מאמר מרתק על הקשר בין לשון קשורה לבעיות א.א.ג. אולי זה מה שיש לילד שלכם.

וחוץ מזה אנחנו עברנו ניתוח כפתורים ושקד שלישי לפני כחודש. אחרי הניתוח היה שיפור מיידי אצל הבת שלנו. ואני מאוד שמחה שהצלחנו לשפר סוף סוף את איכות החיים שלה.

חזרתי שוב לבקר את האתר והדף

מיכלול - שמח לקרוא על השיפור לאחר הניתוח.

לשימחתי הרבה אני יכול לכתוב שמאז הניתוח נושא האוזנים הפסיק להיות ISSUE מקפידים על הפקקים, מאז הניתוח היה פעם או פעמיים של כאב אוזנים, פקק שעווה באחת האוזנים היה המקור (הפיזי) לכאב, גם את זה עברנו.

מיכלול ה - לשאלתך הרופאה היא כפי שמופיע בתגובה שלי מה 30 לינואר דר. לוויט מכוכב יאיר - מקבלת דרך מכבי ועוד מספר קופות, את הניתוחים היא עושה בפתח תקווה (אסותה?), את ההתרשמות שלי ממנה אפשר לקרוא בתגובה ההיא.

תופעה בעקבות הניתוח - אינפוף קל בדיבור שמורגש בעיקר כאשר ביתנו בחוסר שקט\ריכוז פנימי \ עיפות - תוצר של הרחבת מעברי האויר לכיוון האף כתוצעה מהוצאת השקד השלישי - בכדי להתגבר על הנושא הבת אמורה לעשות תרגילי\מישחקי נשיפה למיניהם.

אז הנה העדכון.
עברנו את הניתוח בחודש מאי. אחרי התלבטות ארוכה החלטנו לעשות רק שקד שלישי וכפתורים באוזניים. היציאה מההרדמה היתה קשה אבל יום אחרי היא כבר התנהגה אחרת לגמרי. היתה עם המון כוח, והרבה יותר ערנית.
גם השמיעה מאוד השתפרה.
עדיין יש נחירות קלות אבל המצב הרבה יותר טוב מקודם וגם ידענו שהנשימות לא ישתפרו באופן מושלם בגלל שלא הרודנו את השקדים. (ולפי דעתי זאת היתה חלטה נכונה לא להוריד אותם).

דרך אגב הרופא אליו הלכנו אמר שלא חייבים לשים אטמי אזניים. ובעצם מאוד קשה להקפיד על כך עם הבת שלנו כי היא פשוט מוציאה אותם בעצמה ומסרבת להיותא יתם. בכל מקרה אנחנו מנסים כמה שיותר לשמור שמים לא ייכנסו לאוזן והורדנו את מינון הכניסות לבריכה ולים עד שהאוזן תרפא לגמרי.

ואתה יכול לקרוא עוד על מה שעברנו בדף לשון קשורה ושקדים פוליפים.

יש לי שאלה:
הפסקתי להניק את בני לפני כחצי שנה, כשהיה בן 3.
גילינו שיש לו מים באזניים וכן הצטברות שעווה.
אם אחזור להניק אותו נגיד פעמיים-שלוש ביום, האם זה יכול לעזור?

מאינטואיציה, בלי יותר מדי ידע, נראה לי שכן. אבל כמה זמן תניקי? מה יקרה בחורף הבא? אולי כדאי לעשות בירור מעמיק של למה זה קורה (למשל אלרגיות).

שליחה על ידי אהוד* » 28 מאי 2010, 08:15

גם אנחנו עברנו את כל הסיפור ובסופו של דבר הגענו לניתוח כפתורים ושקד שלישי שפתר את הבעיה. אני עדיין מאוד מסכים שכדאי לנםות את כל הדרכים הטבעיות ולהגיע לניתוח רק כפתרון אחרון.
במהלך הנסיונות האלטרנטיביים היינו אצל רופא סיני (דר ראובן ברק) שבנוסף לטיפול הסיני המליץ לנו על מכשיר בשם אירפופרס שיכול מאוד לעזור וממש לפתור את הבעיה ללא ניתוח ובזמן קצר. לצערנו הבן שלנו ממש לא הסכים לשתף פעולה אפילו שהמכשיר נראה די תמים ולא מאיים. עכשיו אחרי שכבר עשינו את הניתוח אין לנו צורך במכשיר ואנו מציעים אותו למכירה. אפשר להתקשר אלינו (המכשיר נמכר) וגם לקרוא עוד על האיר פופרס באתר http://www.earpopper.co.il/

שלום לכולם יש לי שאלה חשובה ביתי בת החמש בדרך לניתוח כפתורים אני מעוניינת לדעת יש מי שנותח על ידי דר' מרטין מהוד השרון או דר' ווליך מראש העין ( או רמת השרון) חשוב לי לדעת המלצות לפני הניתוח.
ויש לי שאלה חשובה לא פחות, אני יודעת שהיום יש שני סוגים של כפתורים.
האחד זה בתשלום שזה הכפתורים החדשים, והשני זה הכפתור הישן שכמה חודשים אסור והרטיב את האוזניים יש לכם מידע.
תודה עדי

מתלבטת
בני בן השלוש סובל מנוזלים באוזניים למרות אנטיביוטיקות ובהמשך ספריי לאף - נזונקס. חשבנו שיש בעיה בשמיעה כשראינו לקראת גיל שנתיים עיכוב בדיבור. פנינו לקלינאית תקשורת שאישרה את חששנו, אכן יש עיכוב של כעשרה חודשים.
במהלך השנה האחרונה הילד בטיפול אצל קלינאית, מדי כמה חודשים עושים בדיקות שמיעה המשתנות ומתנדנדות, אבל תמיד יש נוזלים!
פנינו במהלך הזמן למספר רופאים שהמליצו להמתין עם ניתוח, אולם בשבוע שעבר הלכנו לד"ר משה חייצו'ק שהמליץ על ניתוח. בעלי נוטה להסכים ואילו אני בהתלבטויות. אני מפחדת מאוד מההרדמה והשפעותיה!!!
יש לציין שד"ר חייצו'ק קבע מועד לניתוח לעוד כחודש. האם למישהו יש פרטים לגבי הרופא הנ"ל? האם מכירים מישהו שנותח אצלו?
רוצה לציין שתוך גלישה באינטרנט, מצאתי שהרופא הנ"ל פתח קליניקה פרטית עם רופא מומחה לרפואה סינית ולהפתעתי בין דפי המידע באתר, ציין את הבעיות העלולות להיגרם מניתוח כפתורים כגון:
זיהומים, בלאי לעור התוף, כשעור התוף אינו מתאחה יש צורך בניתוח....
האין זהו הרופא שהמליץ לי על ניתוח הכפתורים????

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ביתי בת 6, סובלת מירידה משמעותית בשמיעה עקב נוזלים ב 2 האוזניים תוצאות בדיקה: 45 ו 50 , רציתי לדעת אם נרות הופי יכולים לעזור בכלל במצב כזה, או רק ניתוח כפתורים, אודה לתשובה מהימנה, אני יודעת שאני נמצאת בפורום של טבעי, וכולם כאן בעד, אבל באמת חשוב לי להבין אם יש מצבים שבהם נרות הופי ודיקור לא רלוונטיים?
אודה לתשובתכם.

תפילה_לאם

בעבר ניסינו טיפול בדיקור סיני במקרה דומה - ללא הועיל.
נרות הופי לא ניסינו. להבנתי, הנרות מאפשרים הקלה זמנית בלבד.

בריאות! @}

נרות הופי לא ניסינו. להבנתי, הנרות מאפשרים הקלה זמנית בלבד.
למיטב הבנתי הנרות לא עושים כלום. הם אפילו נחשבים ללא חוקיים בכמה ארצות בתור פרקטיקה רפואית מסוכנת (שגרמה לאנשים לכל מיני בעיות בעור התוף). אפר לקרוא על זה עוד בפוסט המתאים בחשיבה חדה.

תפילה_לאם

לא מכירה את השיטה מקרוב, אבל מה שתארתי לעצמי הוא שהבערת הנר מכלה את החמצן הכלוא בינו לבין עור התוף בתעלת השמע. כתוצאה מכך נוצר וואקום קל, שמושך את עור התוף מעט החוצה, ובעקבות זאת נוצר וואקום קל בחלל האוזן התיכונה, שגורם לפתיחת המעבר לתעלת אאוסטכיוס ומכאן לניקוז מסוים של נוזלי הדלקת לחלל האף ול{{}}הקלה זמנית עד היווצרותם של נוזלים חדשים.
ואולי אני טועה לגמרי.
<רפרפתי על התכנים בקישור.>

ואולי אני טועה לגמרי.
אכן. כל ההסבר הפסבדו-פיזיקלי הוא פסבדו. נרות הופי לניקוי אוזן אמיתי הוא מה שהומופאתיה לתרופות מוכחות. אין לזה שום קשר למדע (מה שלא לוקח מאנשים את הזכות להאמין בזה. רק בבקשה, בלי פסבדו-מדע).

תה אכניצאה מומלץ לדלקת כרונית באוזן