נישואים פתוחים

אנונימי

_{ראו גם: מדור אהבה חופשית פוליאמוריה / מערכות יחסים פתוחות / לאהוב יותר Faq}

איך מתחילים?
שמעתי על הדפים האלה והחלטתי שהגיע הזמן להעלות את הנושא הזה.
אני רוצה לשתף אתכם בחוויותי האשיות לגבי הנישואים הפתוחים שלי.
הענייו התחיל ממש לא מזמן ואם זאת עצם המחשבה הביאה אותי לריגושים אדירים לגבי המניות של עצמי.
ההחלטה גובשה בהסכמה מלאה של בת זוגתי.
המקום שלי במערכת זו באה מבחירה של חופש ושחרור.

אשמוח לשמוע תגובות מנשים שמביעות עניין בנושא.

אתה גבר או אשה?
אני רוצה לשתף אתכם בחוויותי האשיות לגבי הנישואים הפתוחים שלי.
נשמח לשמוע
הענייו התחיל ממש לא מזמן
הנישואים? או ההחלטה להפוך אותם לפתוחים?

אנונימי

מה המשמעות של נישואים פתוחים? מותר לרעות בשדות זרים/ות? רק מבחינה מינית? מותר לנהל מערכת יחסים עמוקה מבחינה רוחנית, נפשית ופיזית במקביל? תוכל/י להגדיר לי(נו) מה המשמעות של המושג?

אהלן לכם אני גבר והדבר החדש הוא נישואים פתוחים ובכול מה שקשור ביחסים ריגושים שדות זרים השמים הם הגבול הכול עינין של תעוזה אל הלא נודע זהו חלק גדול מין הריגוש

למה למחוק?
רק נפתח הדף היום.
מעניין שנושאים כאלה מזעזעים משהו בבאופן.

אני הייתי בזוגיות פתוחה כרווקה, זאת היתה תקופה מלאת משמעות ולמידה.
מאד האמנו בדרך, היום כמובן אני מבינה דברים שלא הבנתי בזמן התרחשותם,
אבל מרגש אותי להזכר בזה.

היום כמובן אני מבינה דברים שלא הבנתי בזמן התרחשותם,
את יכולה לפרט?

אני יכולה לפרט?
נראה לי שאני צריכה קצת להכנס לזה.
זה לא שאני מתחטת על מה שהיה, אני רק יכולה לראות דברים מזווית אחרת, בהתאם למה שאני רוצה לחיי היום.
היום אני לא רוצה זוגיות פתוחה, אבל רעיונית בלבד, לא בטוחה שאני מתנגדת לזה. אני לא רואה הרבה הגיון בסגירות ההרמטית הזאת של זוגיות כפי שמקובלת היום.
זה מה שיש לי כרגע,
אולי זה יבוא בהמשך.

יופי אני זרקתי לכם פצצה אני די שמח שאתם מיתאוששים יכול להעיד לכם שאחרי 13 שנות נישואים משהו חייב להישתנות ולא משנה כמה אהבה יש מיפני שריגושים הם חלק בילתי ניפרד מהסובב אותנו וממש לא בריא לדכא אותם אם הבחירה של פתיחות באה מימקום של חופש ושיחרור ןלא מימקום של קינאה אפשר להגיע למקומות קסומים לדבר יש השלכות חיוביות על התא המישפחתי ועל הזוגיות עצמה כן נכון נגד ההגיון אני לא טוב בכתיבה ממושכת פשוט לא רגיל להקליד ואמשיך עם חויות אישיות בעתיד היה נעים ביי

הפינס,
אולי כדאי לשים איזה פסיק פה ושם אי אפשר כל כך לקרוא את מה שאתה כותב כי אין לך אוויר אז קח אוויר ותפתח את הנישואים שלך לכל העולם וכשאשתך תבוא הביתה מריחה מגבר אחר נראה מה תפתח אז ולמי.

שלום לך אלמונית נחמדה.............אני לא פה בשביל שואו אוף לאף אחד,ולא בא להיתנצח עם אף אחד באשר לאויר יש לי בשפע בישביל כל מי שירצה. לגבי הריחות מהגב או מכול חלק אחר, זה לא דבר שצריך להסתיר , הכל יורד במים. אבל יקירה, יש לי הרגשה שאת מחמיצה את הדבר היפה בעינין הגדול הזה. עברנו הרבה סרטים ביחד אני ובת זוגתי,ומאמין שנעבור עוד הרבה טובים.דרך אגב, מה תגידי על הניקוד? שיהיה לך ערב ניפלא....

הפינס, שמע, אין מילים בפי.
זרקת לאוויר נושא שאני באופן אישי הייתי רוצה מאוד לנסות.
כבר הצעתי בעבר לזוגתי לנסות כל מיני דברים כמו חילופי זוגות וכולי אבל היא ממש לא מסכימה. היא קנאית מאוד. היא חייה את חייה בשלוה ולא חושבת על דברים כאלה כשם שאני חושב.
היא למשל חושבת שדבר כזה בוודאי יהרוס את הזוגיות שלנו. היא לא מסוגלת לחשוב שאני אתנשק עם מישהי אחרת ולאמור את האמת גם לי יהיה קשה לחשוב שהיא עושה את זה. אמרתי לה שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה אבל לא יספר לשני וכמובן שגם את זה היא דחתה.
אני חושב שזה לא נורמאלי שכל החיים אהיה גבר של בחורה אחת. אני מרגיש שזה נכפה עליי בהסכם שאני לקחתי על עצמי ואני חייב לקיים.
לפני שהתחתנתי, יצאתי עם מספר רב של בחורות ולרב המין היה הדבר שהיה הכי חשוב לי. במערכת הזוגית, כמה שלא אהיה יצירתי, (וכן, אני יצירתי), אני לא זוכר כבר הרבה זמן את הפרפור הזה בבטן מן ההתרגשות של לגעת אצבע באצבע עם מישהי לא מוכרת.

אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מעריך את הדרך שלך ושל זוגתך. אני לא מכיר אנשים אחרים שהלכו בדרך שלך.
אני נהנה לקרוא אותך, תמשיך כמו שאתה, דבר מהלב.

בתור הרפתקה אישית אשמח לעקוב ולראות איך זה מתפתח כאן.

בהצלחה וכל הכבוד על האומץ.
ובאשר לכתב, תכתוב מהלב, לא משנה עם חסר הניקוד אן ששכחת איזו אות.

תמונה

אני הייתי בזוגיות פתוחה כרווקה נשמע אוקסימון.

את מוזמנת,אבל הרווקות לא נחשבת,כשיש ילדים הסיפור שונה לגמרי....

אנונימי

שמע,
יופי שאתה משתף, מתייחס לנקודות מהותיות - זה שכשיש ילדים זה לא כמו כשאין וכו'.
אבל, למען הקלה על הקוראות, יחד עם סימני הפיסוק, אם תכניס קצת ריווח של השורות, תשתמש בפסקאות למשל, או סתם במקש האנטר כשזה מתאים לתוכן דבריך, זה יהפוך את הקריאה של דבריך לקלה הרבה יותר, וכך - למובנים יותר
(אם יותר יקראו, יהיו יותר שיצליחו להבין)

ראה גם תגובת גוש

גם אצלי מוטל וטו על הנושא. מצדי כמובן.
יחד עם אמונה שלימה שזוגיות זה דבר לא הגיוני, צורת חיים הגובלת בבלתי אפשרי.
סתירה שכזו.

אל תסתכלו בקנקן אלא מה שיש בו.

אני נפעם פעם שנייה לנוכח הקריאה למחוק את הדף.
מדובר פה בנושא חשוב. למי שרוצה להציע למחוק את הדף אני מציע שלא ייכנס בכלל לדף או שיקרא ויפנים.
ובאשר לכתיבה, שמתי לב שאתה ממש משתדל להוסיף את הניקוד. יפה אך מה שחשוב, זה התוכן.

אל תתייאש.

אופיר א

תודה לך אופיר.
איזה עולם אה? שאני יקבל פרגון מגבר ולא מאישה.
טוב חברות יקרות ,אני אספר לכם קצת על עברי הממש לא משהו בפורומים והקלדות.
התחלתי לכתוב רק ליפני כמה ימים פעם ראשונה בחיי בפורומים, וזו כנראה הסיבה,
לטענותיכם הרבות והמטרידות.
נשים יקרות, אם אין לכן מה לומר בנושא,אתן יכולות לקרוא לגחך ולצחקק.
אבל להיתפס לחולשתו של אדם שמנסה לפתוח נושא מעניין הרבה יותר,
מהכיצד לכתוב ואיך לפסק???????? נו באמת!!!
אני מחכה לשמוע מהפחות מתלוננות בי,י וערב טוב.

_אבל להיתפס לחולשתו של אדם שמנסה לפתוח נושא מעניין הרבה יותר,
מהכיצד לכתוב ואיך לפסק????????_
גיח גיח
<כנראה שיש לנו, הנשים, קושי עם כל מה שקשור בלפסק>
בכל מקרה, אני סקרנית לשמוע ממך.
אני מאמינה שנישואים פתוחים הם עניין מוצלח לאנשים ספורים.
אותי מעניין לשמוע איך אתה מצליח לא להתאהב בנשים שאיתן אתה שוכב

שליחה על ידי י* » 23 יולי 2006, 21:09

באמת, מה פתאום למחוק??? גם אני לא חושבת ש נישואים פתוחים מתאימים לי, אז מה? למה זה מוריד מזכות קיומו של הדף?
למי שלא ברור אם זו בדיחה או ברצינות, שימו לב ש הפינס פרידום פתח גם דף בית, ואפשר לשאול אותו שם לכוונותיו ועל עצמו (הוא כבר סיפר).

שליחה על ידי י* » 23 יולי 2006, 21:10

אותי מעניין לשמוע איך אתה מצליח לא להתאהב בנשים שאיתן אתה שוכב

מה, ענת, את לא יודעת שלגברים יש כישרון לזה? הפתעת אותי

י יקרה, אני יודעת שיש להם כשרון לזה. אבל 1 ל10 (לדוג) יכולה 'להתפלק' להם התאהבות לא?!
ומה אז??
מיפני שריגושים הם חלק בילתי ניפרד מהסובב אותנו.
הפינס, כמו שאני מבינה את זה, גם בקומבינה הפתוחה שיצרת לעצמך יש גבול לריגוש. יותר נכון, יש גבול ללהתרגש. ז"א, אם היית עם מישהי לילה, ואז בא לך עוד לילה (או צהריים) אז מתישהו אתה צריך להגביל את עצמך כי אחרת לא תהיה בבית...
בקיצור, במקום שאני פה אסתבך בניסוחים אתה מוזמן להרחיב מעולמך.

אם היית עם מישהי לילה, ואז בא לך עוד לילה (או צהריים) אז מתישהו אתה צריך להגביל את עצמך כי אחרת לא תהיה בבית...
אפשר לפתוח דף תמיכה איך אבא גם בוגד וגם רואה את הילדים שלו

נשים יקרות,
ערב טוב לכן.
אם נעזוב לרגע את המושג: נישואים פתוחים,ונתייחס יותר לרעיון הכללי,
הכול מתחיל ממקום של בחירה וחופש, שמקובל עלי ועל בת זוגתי.ברור לגמרי,
שהדבר לא מתאים לרוב הזוגות,מעצם התכונה הנוראית הנקראת קינאה.

באשר לשאלתך על איך לא להתאהב, אני לא חושב על זה כאיום,מיפני שאם
ניבנת אהבה חדשה היא לא דוחקת את הישנה ,העניין רק מטפח את מה שחסר,
או נישחק במשך הזמן, והמערכת חוזרת אם המון אנרגיות חדשות ומרגשות הביתה.
כמובן שהמשחק יכול להיות מסוכן,לבעלי תאבון ללא שליטה. ופה החוכמה למצוא,
רק את מה שבאמת חסר כאן ועכשיו.

רק יכול לומר לכן שמאז הבחירה לצעד הפתוח המיניות שלי גדלה ועפה לירח ,דווקא
אם בת זוגתי.אז למה צריך את זה? מי שלא ינסה לא ידע. הפרפרים שווים הכול!!!

אנונימי

הפינס,
תשמע, אם זה עובד לך - אז אחלה.
אבל מה - שאלו אותך פה שאלות רציניות ועניניות, ועכשיו כשאתה כבר מודע לאיך אפשר לכתוב בצורה שתקל על קוראותיך, אז אולי גם תשיב?
אני מצטרפת לשאלות, ומדגישה (או שואלת מעצמי אם השאלה לא עלתה - בשעות כאלה אני לא מתגאה ביכולת ריכוז גבוהה במיוחד. וגם לא בשעות אחרות או בכלל...):
איך אתה נזהר מהריון? מה יקרה עם לבנות זוג אלטרנטיביות שאתה איתן, יהיה תאבון גדול לקשר יותר משמעותי איתך, וירצו ממך ילד, ויעשו זאת, עם או בלי הסכמתך?
ובמקרה הפשוט יותר, שאלה טכנית: איך אתה מחלק את הזמן בין עבודה, אם ילדיך (ז"א אשתך), ילדיך ובנות זוג אחרות?
אשמח לתשובה מפורטת על שתי השאלות.

טוב, זה משהו שאני תוהה עליו רבות.

כאשר אני צופה בסרטים שבהם אנשים נקלעים למצבים של 'בגידה' וקנאה וכל ה'סרטים' שהם נכנסים אליהם - אני שואלת את עצמי: "בשביל מה צריך את כל זה?". למה לכפות את עצמנו לתוך תבניות בלתי אפשריות? בשביל מה טובה הקנאה? למה בכלל נדהמים כשבן הזוג או בת הזוג הולכים עם מישהו אחר - כאילו זו אפשרות כ"כ לא סבירה, לא צפויה, כאילו רק עכשיו נולדנו?
למה שלא יהיה לנו איזה מרכז פנימי חזק, שלא יזוז בכלל כשהבן זוג מעדיף מישהו אחר, ונמשיך לחיות את חיינו בשמחה ובאושר?
למה אנחנו כ"כ חלשים?
למה אנחנו כ"כ צריכים להיות 'מספר 1'? מה אכפת לנו אם מעדיפים מישהו אחר על פנינו?

כל המחשבות האלה חולפות בראשי כשאני רואה סרטים בנושא, או שומעת סיפורים וכנ"ל.
ובתאוריה הכול נפלא. נדמה לי שאני יכולה להיות חזקה, ולחיות שונֶה.

אבל, לדאבוני, סף הקנאה שלי כ"כ נמוך. שאפילו על חבֵרה שמעדיפה לשבת ליד חברה אחרת אני מקנאה.

כל העסק הזה נראה לי כ"כ מיותר, אבל מרגישה שבויה בדפוסים, שאיני יודעת איך לשנות.

אני בטוחה שזה קשור למידת האהבה והביטחון שכל אחד קיבל בילדות. כאשר זה היה רופף, אז הצורך תמיד להרגיש אהוב ורצוי ומס' 1 הוא נורא חזק. וגם הפחד לאבד הוא נורא חזק. והפחד שאם יפסיקו לאהוב אותי אני אאבד את כל עולמי הוא נורא דומיננטי. כאילו, הגרעין הפנימי של אדם כזה הוא לא מספיק חזק, והוא תלוי ב'אהבה' מבחוץ.

בכל אופן, למרות הפחד שלי שבן זוגי יילך עם אחרות, אני כבר שנים לא מאמינה במושג בגידה. אני מעדיפה לקרוא לזה באופן יותר פשוט 'לשכב עם אחרים', או 'לנהל מערכות יחסים עם אחרים' וכד'.
אני ממש לא חושבת שזו בגידה.
הבעייתיות בעיניי היא לא בעצם זה ששוכבים עם מישהו אחר, אלא בזה שמשקרים.
כי כששוכבים עם מישהו אחר הרבה פעמים נקלעים למצב שמרגישים צורך לשקר.
וזה נראה לי הכי לא רצוי - לשקר במערכת יחסים. לי קשה לשקר. ולא הייתי רוצה שישקרו לי.
לדעתי כשיש שקרים, מערכת היחסים מאבדת את הבסיס שלה.

בגלל שנראה לי טיפשי להגביל את עצמנו לפי תבניות בלתי אפשריות, כפי שכתבתי לעיל, אני לפעמים בוחנת עם עצמי אפשרות של קשר פתוח.
אבל בגלל שאיני יכולה להתכחש לרגשותיי, גם אם אינם מתיישבים עם שאיפותיי הרוחניות - אני חייבת להודות שבמצב הנוכחי איני בנויה לקשר פתוח.

ומלבד זאת, אני כן מאמינה שאם רוצים לבנות משהו, משהו חזק וטוב - יש להשקיע את כל האנרגיה במקום אחד ולא לפזר אותה קצת פה וקצת שם. (כמו בבניית בית - שמרכזים את כל הלבנים במקום אחד, ולו הייתי שמה לבנה אחת בחצר אחת ולבנה אחת בחצר שנייה - לא היה מוקם בית).
ובפרט אם יש ילדים - אז חשוב ששני בני הזוג ישקיעו בקשר.

וגם, אני חושבת, שכאשר יש 'קשר פתוח' - אז אולי עלול להיווצר מצב שעל כל ויכוח קטן בין בני הזוג - ועוד יותר מזה עם יש איזו בעיה יותר גדולה, הם ירוצו לחפש נחמה בחוץ במקום להשקיע בקשר ולפתור את הבעיה.
אך כאשר שני בני הזוג יודעים שזה הקשר שהם מחוייבים אליו (מרצון) מעתה ולתמיד - הם ישקיעו בו את כל נשמתם.
(הנ"ל לא מחייב, אך עובד כך במקרים מסוימים).

יש לי גם התלבטות נוספת:
אני מצדי כן רוצה להיות יכולה להרגיש פתוח לשכב עם מי שאני רוצה. ולו רק לשם תחושת החופש שבעניין. והאפשרות ללכת אחרי לבי.
אבל, כפי שכבר כתבתי, אני חוששת שיהיה לי קשה שבן זוגי ישכב עם אחרות.
הפתרון אם כן: בן זוג שלא אכפת לו שאשכב עם אחרים, אבל הוא אינו חושק באחרות.

(כבר היה לי אחד כזה, דרך אגב...)
פתרון אפשרי נוסף: שכאשר אמצא באמת אדם כלבבי, כבר לא אחשוב שאני רוצה לשכב עם אחרים.
כן הייתי רוצה לרצות רק בבן זוגי - אך שזו באמת תהיה תחושה של רצון ולא של כורח. לא להרגיש מוגבלת, ולדעת שזה אפשרי להיות עם אחרים אם ארצה. לפחות בגדר ידיעה, תחושה. הרגשת חופש.

לסיכום, מסקנתי לעת עתה:

עדיף ששני בני הזוג יידעו מראש שהם רוצים קשר בלעדי. וזו תהיה הכוונה וההתכווננות.
אך, יחד עם זה, שנרגיש שכן יש לנו את החופש - אם נרצה בכך, אך אנחנו בוחרים להיות זה עם זה. ולעשות עבודה פנימית ללכת אל מעבר לקנאה, כך שאם בכל זאת יהיה משהו - לא נעשה מזה עניין גדול, והמרכז של כל אחד מאתנו יישאר יציב.

ודרך אגב, בקשר לסוגיית ה-האם בכלל אפשר שיהיו ריגושים והתחדשות גם בקשר ארוך ואיך? - כבר המציאו את הטנטרה.
(כבר הרחבתי על זה כמה פעמים, אז מי שלא שמע על זה - שיעשה חיפוש בגוגל).

שליחה על ידי hey* » 24 יולי 2006, 08:45

לב אדום, מה דעתך להיות המקום ה1 של שני אנשים?

שהדבר לא מתאים לרוב הזוגות,מעצם התכונה הנוראית הנקראת קינאה.
זה לא בהכרח קנאה. זה נובע מסוג האהבה שיש בין בני הזוג.

באהבה רומנטית יש חלק מאד נכבד ליחסי המין. בני זוג שקשורים שאהבה כזו ירצו לשמור על חיי המין שלהם בתוכה.

יש זוגות עם מיני אהבה אחרים ביניהם. אולי רוב הזוגות הם כאלו. דבר זה מותיר בשני בני הזוג כמיהה לאהבה רומנטית (זאת עם הפרפרים בבטן והריגוש המיני). אם שני בני הזוג מוכנים להודות בצורך הזה שלהם (שבדרך כלל נהוג להתכחש אליו, לפחות בפני בן הזוג), הם יכולים לנהל יחסים "פתוחים". גברים רבים מרגישים צורך באהבה רומנטית, אך לא מעיזים להודות בו לפני נשותיהם, ומעדיפים לשקר ו"לבגוד".

אותי מעניין לשמוע איך אתה מצליח לא להתאהב בנשים שאיתן אתה שוכב
אבל ההתאהבות והאהבה הרומנטית הן הרי המטרה של כל העסק (הפינס פרידום - תקן אותי אם אני טועה). פורקן מיני כשלעצמו אפשר למצוא גם בכף היד.

לי יש שאלה דוקא לנשים. האם אתן לא מרגישות צורך באהבה רומנטית? (השאלה מופנה לנשים שמערכת היחסים שלהם עם בני זוגם אינה רומנטית. אם יש גברים כאלו, מן הסתם יש גם נשים כאלו.)

אנונימי

אשמח אם תסביר למה כוונתך במושג "אהבה רומנטית"?
יש לי הרגשה שאני יודעת למה אתה מתכוון, אולם לא רואה איך אני יכולה להסתמך על זה, כדי להבין בוודאות את השאלה ואת התשובות שינתנו לך.

הפינס פרידום - למה הכוונה: happiness freedom או שמא the penis('s) freedom?

טוב, אני פתחתי (ומייד מחקתי) את הדף בעלי מפנטז על אחרות, ואני מאוד שמחה על הפתיחות של לב אדום, כי אני מרגישה קצת (יותר) נורמלית עכשיו. הלוואי שהייתי יכולה לעשות delete לכל רגשות הקנאה שלי. אני מקנאה, אני חושבת, בכל מי שאני חושבת שיכולה להיות ברת תחרות מולי. אני לא מקנאה במי שאני מכירה, מאידך. גם אם פגשתי רק פעם אחת.
כן, אני מקנאה גם אם הקשר הוא ידידותי לחלוטין, כי אני חוששת שיגלוש מעבר לכך, כמו שכבר קרה לבעלי.

אני בטוחה שזה קשור למידת האהבה והביטחון שכל אחד קיבל בילדות. כאשר זה היה רופף, אז הצורך תמיד להרגיש אהוב ורצוי ומס' 1 הוא נורא חזק. וגם הפחד לאבד הוא נורא חזק. והפחד שאם יפסיקו לאהוב אותי אני אאבד את כל עולמי הוא נורא דומיננטי. כאילו, הגרעין הפנימי של אדם כזה הוא לא מספיק חזק, והוא תלוי ב'אהבה' מבחוץ.
כל מילה אמת.

עדיף ששני בני הזוג יידעו מראש שהם רוצים קשר בלעדי. וזו תהיה הכוונה וההתכווננות.
בקשר נישואין, גם בלי שאומרים את זה מפורשות, זו הכוונה בדרך כלל. וזו הרי הסיבה מאחורי מסיבות רווקים או רווקות. הזדמנות אחרונה לחגיגה 'חופשית'.

_בכל אופן, למרות הפחד שלי שבן זוגי יילך עם אחרות, אני כבר שנים לא מאמינה במושג בגידה. אני מעדיפה לקרוא לזה באופן יותר פשוט 'לשכב עם אחרים', או 'לנהל מערכות יחסים עם אחרים' וכד'.
אני ממש לא חושבת שזו בגידה.
הבעייתיות בעיניי היא לא בעצם זה ששוכבים עם מישהו אחר, אלא בזה שמשקרים._
בעיניי זו בגידה באמון הקיים במערכת היחסים. כי כמו שכתבתי לעיל, הכוונה וההתכוונות בקשר ממוסד היא, בין השאר, לבלעדיות בקשר המיני. משקרים כי עושים מה שאינו מקובל. אם זו לא היתה בגידה לא היה צריך לשקר.

בשלב שבו אנחנו נמצאים בקשר הנישואין שלנו, אין מקום לנישואים פתוחים או חצי סגורים. אולי בעתיד....

שלום לכולם/ן,
אני לא בטוחה שהרעיון בפתיחת הדף הוא שהפינס יספק מענה לשאלות העולות כאן...
אם אני מבינה נכון,הפינס פתח נושא שמאד משמעותי כרגע בחייו,לא משום שברצונו להיות מי שיענה על כל הדברים העולים כאן ,כמו מתוך המטרה לנהל כאן דיאלוג כלשהו...
משהו ממעגלי נשים וממעגלי הקשבה בכלל: כשאני מדבר במעגל,חברה או כל מקום אחר,
אני מדבר/ת אותי בגוף ראשון, את מה שעולה בי נוכח הנושא המוצג,
ולא פותח בקטיושות , ושיפוט לכיוון מי שהעז באומץ להביא עצמו מעומק ליבו...
מזמינה כל אחד ואחת מכן,להיות מספיק אמיצים ולדבר אתכם בלבד.
אני אשמח מאד לראות כאן דיאלוג ושיתוף-ואתחיל בעצמי:
יכולה לספר שממסע של זוגיות ארוכה במשך שנים רבות, לאחר שחלפה התאהבות הראשונית (שיחסית נמשכה הרבה זמן), עם הילדים והמחויבויות- הזוגיות,והאהבה הופכות לחברות עמוקה,לשותפות....וזה לא תמיד קל..לפעמים קשה מאד,לפעמים מרומם נפש...בעצם-יש בזה מהכול.
פעמים רבות מצאתי עצמי בגעגוע רב לריגוש אותו יש במפגשים הראשונים,בקשרים חדשים,בהתאהבות.
שנים , לא ממש ידעתי מה לעשות עם זה... איך האישה הפראית שאני,השותפה הנאמנה,האמא המסורה ועוד חלקים רבים של אני- איך כולן חיות בכפיפה אחת,מסופקות,מאושרות,מלאות.
אני- שתמיד האמנתי בחופש כדרך הנכונה לחיות,להוות-עבורי,
אני- שלא ממש מסכימה למוסכמות רק משום שנקבעו,אם אין הן עומדות בקנה אחד עם האמת שלי,
אני- שמאמינה שבמקום בו יש אמת-הלב שקט....
לא ממש האמנתי שמהותה של זוגיות,היא בבלעדיות. שמהותה של אהבה היא בלהימנע מעוד אהבה...
ובכלל-שעל מנת שתהיה אהבה,יש לשמור עליה מכל משמר באמצעות הפחד של מה יקרה אם...
וגם לא ראיתי אותי בוגדת,מינית ככל שאהיה... מאמינה באמת...
באיזה שהוא שלב-העזתי ובחרתי לאהוב בזוגיות שלי מתוך בחירה בחופש מלא
לאן זה יוביל בעתיד הרחוק? לא יודעת,וזה ממש לא מפחיד אותי.
כמו שלא מפחיד אותי פשוט לחיות.
בתכלס? אצלי-מפלס האהבה בזוגיות עלה. אין לי קושי לראות את בן זוגי מאושר מעוד אישה או שתיים. האם יש אושר המועדף על אושר אחר? האם יש אהבה טובה ואהבה רעה? בעיני-לא.
ואין כאן זילות של הזוגיות,אלא העצמה שלה ע"י בחירה מחודשת בכל יום מחדש באותה הזוגיות.

בחופש יש משהו מאד מקודש בעיני... אושו אומר בהסבר על קלף הנאהבים:

ישנם 3 סוגים של אהבה:

הסוג הנמוך ביותר הוא-סקס,הוא פיזי והוא מתחת לאהבה,הוא הזרע.

האמצעית היא האהבה עצמה והיא הפרח,ומעטים האנשים היודעים אהבה מהי....
סוג האהבה הגבוה ביותר היא החמלה- והיא הניחוח..*

האהבה יכולה להתקיים בנו בשלושת המימדים... בודדים מגיעים לאהבה מתוך חמלה...
מה שבן זוגי ואני חווים היום היא אהבה שאינה תלויה בסקס. היא הרבה מעבר לכך. יש מיניות מקסימה, קשובה שכל הזמן לומדת את עצמה.
ויש גם את הרצון בסקס, גם זה חלק מתוך הפראיים שאנחנו.
מי פוחד/ת להיות פראי/ת?
לא אני.
חיבוק לכם,לפראיים ולפראיות,ולכל השאר
אהבה ושלום מבפנים ומחוץ.

באיזה שהוא שלב-העזתי ובחרתי לאהוב בזוגיות שלי מתוך בחירה בחופש מלא
אישה אחת לפחות, לא הבנתי את המשפט הזה. האם כוונתך שבחרת לאהוב את בן זוגך באופן יותר מלא ועוצמתי? או לאפשר לו להיות עם אחרות? (או שזה היינו הך?

), או לאפשר לעצמך להיות עם אחרים? אנא הסבירי. סקרנת אותי.

בוגנוויליאה, כתבת:
בקשר נישואין, גם בלי שאומרים את זה מפורשות, זו הכוונה בדרך כלל. וזו הרי הסיבה מאחורי מסיבות רווקים או רווקות. הזדמנות אחרונה לחגיגה 'חופשית'.
וכן:
בעיניי זו בגידה באמון הקיים במערכת היחסים. כי כמו שכתבתי לעיל, הכוונה וההתכוונות בקשר ממוסד היא, בין השאר, לבלעדיות בקשר המיני. משקרים כי עושים מה שאינו מקובל. אם זו לא היתה בגידה לא היה צריך לשקר.

אולי לא הסברתי עצמי היטב.
זו בדיוק הבעיה בעיניי, שבקשר נישואין אנשים יוצאים מתוך הנחה שיהיו בקשר בלעדי. על סמך מה?! האם הטבע האנושי הוכיח את זה עד כה?! יותר פעמים לא מכן.
ועוד - שלא מדובר כאן על בחירה. כולם הולכים בתלם המוכר. זו התפיסה בתרבות שלנו, אז הולכים אחרי זה. בלי לשאול. אנשים מתחתנים, אנשים יוצאים מתוך הנחה שבני הזוג שלהם יהיו רק אתם - לא שואלים, לא בוחרים את זה במודע, זו פשוט הנחה.
זה המקובל בתרבות שלנו - להתחתן, לצפות לקשר בלעדי, ולהתאכזב מרות כשזה לא קורה כאילו קרה הדבר הכי לא צפוי בעולם.

אז אני מדברת על בחירה.
קודם כל לחשוב למה מתחתנים ואם באמת רוצים את זה.
לחשוב באמת איזה קשר רוצים, איזה קשר מסוגלים.
וכן לדבר על זה. לא לצאת מתוך הנחה.
לפני שממסדים את הקשר, או אפילו בזמן שלא נשואים - לדבר על זה ולשים ת'קלפים על השולחן. ולהחליט.
להחליט אם אנחנו רוצים קשר בלעדי, או פתוח. ועד כמה אנחנו מסוגלים לזה או לזה.
להחליט מה יקרה אם לא נצליח לבצע את זה.
לדעת למה אנחנו מחליטים את מה שאנחנו מחליטים.

מה שאני התכוונתי בקשר לעצמי, זה שאולי אני רוצה קשר כזה שמתוך מחשבה מודעת, ושיחה - להחליט שכן רוצים שזה יהיה בלעדי.
אבל זה מתוך לקיחה בחשבון שהדברים והחיים הם לא הרמטיים.
אולי להחליט שאם עולה פתאום משיכה למישהו אחר - אז נשתף זה את זה. או להחליט שלא נשתף.

לדעתי אם בזוג רגיל שאף פעם לא דיברו על הנושא, רק 'יצאו מתוך הנחה' - אם בזוג כזה קורה מצב שאחד מבני הזוג הולך עם מישהו אחר - זו לא בגידה. למה? כי הם יצאו מתוך הנחה שהם לא אמורים ללכת. אבל זו הייתה רק הנחה.

לעומת זאת, אם כן הייתה שיחה כמו שתיארתי, והסכימו על דברים ולא עמדו בהם - זה כבר יותר בעייתי בעיניי. ובכל זאת, לא הייתי רוצה לאתגר את הטבע האנושי עד כדי כך, שאנשים לא יוכלו ללכת אחר תחושותיהם האמיתיות. ושיצטרכו להישאר עם אותו אדם תמיד, גם אם אינם מרגישים כך. אז עדיין אתקשה לקרוא לזה בגידה.
אך שוב, מה שכן יפריע לי זה אם יהיה שם שקר.

אני סגור, בלשון זכר כמובן, סגור וטוב לי, במיקומי הנוכחי, נשוי עם ילד בן שנה וחצי, אני לא ממש מבין מאיזה יש לך זמן או מקום להוציא אנרגיה אל מחוץ לתא המשפחתי. יכול להיות שאם תשתמש בזמן הזה בתוך התא המשפחתי יחזור לך הריגוש. ואנימדבר אחרי עשר שנים, אז חכה תראה אחרי... לא תופס.

לדעתי אם בזוג רגיל שאף פעם לא דיברו על הנושא, רק 'יצאו מתוך הנחה' - אם בזוג כזה קורה מצב שאחד מבני הזוג הולך עם מישהו אחר - זו לא בגידה. למה? כי הם יצאו מתוך הנחה שהם לא אמורים ללכת. אבל זו הייתה רק הנחה.
אז ככה: בעלי ואני קיימנו יחסי מין עם בני זוג אחרים במהלך השנים האחרונות. זה קרה לכל אחד פעם אחת בלבד, בנסיבות שונות. כמובן שלא סיפרנו על כך זה לזה מיד לאחר מכן, אלא רק לאחרונה, מספר שנים מאוחר יותר. לי ברור שלא שיתפתי אותו כי זו היתה בעיניי בגידה במה שמוסכם ביננו. זה היה - ועודנו - מוסכם מבלי שנסכם. הרבה יותר מהנחה.
נכון, זה המקובל בתרבות שלנו - להתחתן, לצפות לקשר בלעדי_. ונכון גם שמתאכזבים _מרות כשזה לא קורה כאילו קרה הדבר הכי לא צפוי בעולם . אבל זה יותר מהנחה, יותר גורף מזה.
מסכימה איתך שזה מוזר, כי באמת: האם הטבע האנושי הוכיח את זה עד כה?! יותר פעמים לא מכן.

אני חושבת, עם זאת, שרוב הזוגות הצעירים שנישאים, לא יכולים
_לחשוב באמת איזה קשר רוצים, איזה קשר מסוגלים.
לפני שממסדים את הקשר, או אפילו בזמן שלא נשואים - לדבר על זה ולשים ת'קלפים על השולחן. ולהחליט.
להחליט אם אנחנו רוצים קשר בלעדי, או פתוח. ועד כמה אנחנו מסוגלים לזה או לזה.
להחליט מה יקרה אם לא נצליח לבצע את זה.
לדעת למה אנחנו מחליטים את מה שאנחנו מחליטים._

חלקם משום שהם צעירים מדי, ושבויים בקסמו של חלום לגבי חיי הנישואין. אחרים - משום שהקשר הזוגי שלהם, למרות שהם עומדים להיכנס בברית הנישואין, עדיין אינו בשל להחלטות מסוג זה, להנחת קלפים כאלה על השולחן, למחשבה בוגרת של מה יקרה אם וכאשר מישהו מאיתנו ימצא את עצמו במיטה עם אחר או אחרת....
ואחרים אחרונים, לא יכולים לחשוב כלל על אפשרות שהם יימשכו מינית אל מישהו אחר מלבד אל בן הזוג. הם מצויים בתקופה של פריחת אהבתם - זה באמת לא זמן מתאים לפנטז על אחרות או אחרים.
אני מניחה שכאשר נישאתי לבן זוגי, היתה בי (ןבקשר בינינו) תמימות שיש בה שילוב של שלושת אלה.

מי שמתחתן בגיל מבוגר יותר, והוא בעל ניסיון רב יותר בקשרים וביחסים, יכול לחזות את כל זה. אשריו.

בר עדש - הגדרת אהבה רומנטית - זאת עם הפרפרים בבטן והריגוש המיני .

לי יש שאלה דוקא לנשים. האם אתן לא מרגישות צורך באהבה רומנטית?
לגבי הריגוש המיני - יש לי שפע של ריגוש מיני מהיחסים עם בעלי, ואנחנו במגמת עלייה מתמדת בכל הקשור לזה.
אבל הריגוש המיני זה לא רק ליטרלי (literaly) מיני, זה גם להיראות מושך, להריח טוב, תנועות גוף, מגע של יד או שד....

אני מודה שהפרפרים בבטן חסרים לי לפעמים.

וככל שאני חושבת על כך יותר, הרי שלי ולבעלי יש בהחלט אהבה רומנטית. אבל אני לא מבינה למה לדעתך
בני זוג שקשורים אהבה רומנטית ירצו לשמור על חיי המין שלהם בתוכה.
בהחלט לא נגזר זה מזה. לצערי..... אולי אפילו יכול להיגזר ההיפך ממה שכתבת.

הריגוש המיני זה לא רק ליטרלי (literaly) מיני, זה גם להיראות מושך, להריח טוב, תנועות גוף, מגע של יד או שד....

אני מודה שהפרפרים בבטן חסרים לי לפעמים.
כמו שציטטת אותי למעלה, לדעתי הפרפרים בבטן הם חלק מהאהבה הרומנטית. ההתרגשות כשחושבים על בת הזוג, או כשפוגשים אותה.

אשמח אם תסביר למה כוונתך במושג "אהבה רומנטית"?
קשה להגדיר הגדרה מדויקת, אבל הכוונה שלי היא לאהבת איש ואישה. היא מכילה בתוכה מיניות. יש בה צורך עמוק של בני הזוג להיות אחת עם השני (לא עם המשפחה, אלא באופן בלעדי) והתרגשות במחשבה על השני. ויש רצון חזק להעניק. כל אחד מהמאפיינים האלו בנפרד מאפיין גם סוגי אהבה אחרים, חוץ מהריגוש הנפשי והמיני. לדעתי הוא יחודי לאהבה הרומנטית.

האהבה הרומנטית היא לא בהכרח האהבה החזקה ביותר. בסיפור פשוט של עגנון הירשל מעדיף את אהבת האם לבלומה על האהבה רומנטית למינה, אבל בסוף הוא נאלץ להתחתן עם מינה (שהיתה בת הזוג המיועדת לו לא רק מהוריו, אלא גם משמיים), וזוכה בחיים טובים ומלאים ריגושים מיניים.

לב אדום, לא הצלחתי להבין אותך. את נגד או בעד? הפתרונות שהצעת לא מקובלות עליי. אני בחיים לא הייתי מסכים לפתרון שהצעת, אני חושב שהוא מאוד אגואיסטי, (למה שרק את תהני), הרי כל הרעיון הוא כדי ששני בני הזוג יהנו ולא יהיה מצב של כפייה.
בר עדש, אני לגמרי מבין את דבריך ומאוד מזדהה עם מה שאתה אומר. הפינס אומר שדוקא היציאה החוצה גורמת לאהבה הרומנטית שלו עם זוגתו לשיאים חדשים.
אני באופן אישי הייתי רוצה מאוד מערכת קשרים כזו אבל כמו שאני מכיר את עצמי, אני מתאהב בקלות ונכון להיום חבל יהיה לוותר על חיי המשפחה בשביל ריגוש מיני.
אני מקבל את הטענה שיש דרכים לשפר את חיי הזוגיות ואכן הציעו פה ובדפים דומים רעיונות טובים כמו הטנטרה למשל.
אם לא מדובר בריגוש אלא בהתנסות בסקס עם מישהו/מישהי אחרת, מה הייתם אומרים על ללכת לזונה בהסכמה. כעת יקומו כל הנשים נגדי בהתרסה הרי שבד"כ גברים הולכים לזונות ולא נשים וזה יישמע אגואיסטי מבחינתי להציע זאת.
ראיתי תוכנית בערוץ 8 על גברים בבריטניה שהולכים לזונות בהסכמת הנשים שלהם. אם גבר מרגיש שהוא אוהב מאוד את אישתו אך היא אינה מספקת אותו, למה לפרק את חיי הנישואין?
אם בני הזוג כבר ניסו כמה דרכים לשפר את חיי המין שלהם, אם זה ע"י טנטרה או כל דבר אחר ולא הצליחו והם חוזרים לרצות להרגיש אהבות רומנטיות, אפשר להסכים שאם לא הולכים להתאהב במישהו/י ולא רוצים לשקר אז יש פתרון פשוט מאוד, הולכים לזונה פעם בכמה זמן.
אני יכול להביע ולחשוב רק כמו גבר ולכן אני חושב שמין לרוב הגברים זה אחד הדברים הכי חשובים. אם גבר "נידון" לחיות עם אישה שמערכת היחסים המינית שלהם לא טובה, חבל שיסבול כל ימי חייו.

שמין לרוב הגברים זה אחד הדברים הכי חשובים.
לרוב בני האדם. בנקודה הזו אין הבדל בין גברים ונשים.

הפינס אומר שדוקא היציאה החוצה גורמת לאהבה הרומנטית שלו עם זוגתו לשיאים חדשים.
אני לא הייתי את מערכת היחסים שלו עם אישתו כ אהבה רומנטית אם שניהם מרגישים צורך בריגושים גם מחוץ לזוגיות שלהם. ואני אומר זאת בלי להוריד בערך היחסים ביניהם, אם הם מסוגלים לשמור על חיי משפחה יציבים עם "נישואים פתוחים" (זה בוודאי אומר שכשהורה אחת יוצאת לבלות, השני נשאר עם הילדים, וזה מצריך התארגנות משותפת והרבה התחשבות. אני אשמח אם הפינס פרידום יחזור לספר איך הם עושים את זה).

מה הייתם אומרים על ללכת לזונה
אם כל מה שחסר לך הוא המשגל, אתה יכול לרכוש בובת מין. זה יותר זול מזונה, וגם פחות בעייתי מבחינת ההשלכות ( האם יש בחירה חופשית בתעשיית המין). ובמקרים מאד לחוצים - שפשוף קטן עם היד פותר את הבעיה.

אני רוצה לחדד את מה שכתבתי קודם:
למה לכתחילה מצפים זה מזה למשהו שלא מעוגן בטבע האנושי? משהו שהנסיון להפוך אותו לטבענו הוא כ"כ שברירי. וכאשר זה נשבר קוראים לזה 'בגידה'?!

אולי לו היינו רואים נכוחה היינו מסתכלים על זה הפוך:
יוצאים מתוך הנחה שכנראה מתישהו ייוולד הצורך להתייחדות גם עם אנשים אחרים. ואם זה לא קורה אז נחשוב שזה נס.

גם מי שיגיד שיש הרבה אנשים 'נאמנים' (בכוונה במרכאות, אני לא מסכימה עם הביטויים האלה) - זה במעשה. אבל הרבה מהאנשים ה'נאמנים' כן רוצים ומפנטזים. וחלק מהם גם היו עושים לו הייתה להם הזדמנות. אז גם אצל כאלה (והם רבים) מתברר שטבעם אינו שואף לבלעדיות.

האם לחיות יחד שנים במצב כזה שרוצים אנשים אחרים אבל מרגישים כבולים - זה מצב אידיאלי?
האם אנחנו נהנים לחיות עם מישהו כשאנחנו מרגישים שאנחנו אוחזים אותו בצווארו?
האם לא נרצה לדעת שכשמישהו איתנו זה מבחירה מלאה?
וגם אם הוא אינו מרגיש שאנחנו אלה שכובלים אותו, אבל הוא כבול במוסכמות החברה, או בפחדיו שלו - עדיין, האם זה מצב רצוי לנו?

ובכלל, איך ייתכן שאהבה תהיה הפך החופש???

כן, מאוד הייתי רוצה שבן זוגי ירצה להיות רק אתי. מי כמוני יודעת. אבל, לא הייתי רוצה שיהיה אתי וירגיש החמצה, או רצון חזק בלתי ממומש. זו אכן דילמה גדולה.

אני בחיים לא הייתי מסכים לפתרון שהצעת, אני חושב שהוא מאוד אגואיסטי,

אופיר, שום דבר שמקובל על שני הצדדים אינו אגואיסטי !
הפתרון שאני העליתי הוא שאני אמצא גבר שלא יהיה אכפת לו שאהיה עם אחרים, אבל הוא מצדו ירצה להיות רק איתי.
הווי אומר, מישהו שזה מתאים לו, ולא שמרגיש מקופח.
כמובן שזו אפשרות יותר נדירה, אך קיימת.

אם הגבר שאמצא כן ירצה הדדיות בעניין - אז אולי אצטרך לבחור בין קשר פתוח - שכרגע איני רואה איך אוכל להסתגל לרעיון שהוא עם אחרות, לבין קשר בלעדי - שאז לא אוכל אני לממש את רצונותיי. שתי האפשרויות לא מוצאות חן בעיניי.
מה שיוכל לפתור את העניין כפי שכתבתי יהיה - או שארגיש אליו כזו אהבה ומשיכה וממילא ארצה רק אותו וגם הוא ירגיש כך - אז נבחר בקשר בלעדי. או שאצליח ללכת אל מעבר לרגשות הקנאה שלי (בקצב שאני צומחת זה בהחלט אפשרי) - ואם גם הוא כמוני, אז נוכל לבחור כל דבר שבעולם.

כפי שכתבתי, גם אם אין רגשות קנאה, אני כן בעד קשר הנוטה לבלעדיות, מן הסיבה הפשוטה של אנרגיה שמנותבת לקשר ולא מתפזרת. ואפשרות של בניית משפחה באופן יציב וכו'. אך כמובן שגם קשר כזה יהיה קל ונעים יותר אם יהיה נקי מרגשות קנאה, ותורגש בו תחושת חופש.

ולסיום:
בסיפור פשוט של עגנון הירשל מעדיף את אהבת האם לבלומה על האהבה רומנטית למינה, אבל בסוף הוא נאלץ להתחתן עם מינה
בר עדש, למיטב זכרוני הפרטים קצת שונים כדלקמן:
בסיפור פשוט של עגנון הירשל מעדיף את האהבה הרומנטית לבלומה על אהבת האם למינה, אבל בסוף הוא נאלץ להתחתן עם מינה

בר עדש, למיטב זכרוני הפרטים קצת שונים כדלקמן:
קראי את הסיפור שנית. הירשל אכן נאלץ להתחתן עם מינה ולהפרד מבלומה (שמת לב לשמות?) אבל אהובתו הרומנטית (אהבה ממבט ראשון!) היתה ונשארה מינה, גם אם סירב להודות בכך בפני עצמו.
(הרי עגנון לא היה נותן לו את הכותרת "סיפור פשוט" אם הסיפור היה באמת כל-כך פשוט.)

למה לכתחילה מצפים זה מזה למשהו שלא מעוגן בטבע האנושי?
בלעדיות ביחסים מיניים בתוך מערכת יחסים רומנטית מתיישבת מצויין הטבע האנושי.
גם הצורך במערכת יחסים רומנטית כשזאת לא קיימת הוא טבעי.

מצד שני, הכרתי אנשים (גברים) שקיימו מערכות יחסים מיניות עם מספר שותפות בו זמנית. באף מקרה לא ראיתי מישהו שהיה מאושר לאורך זמן (או בכלל) מקיום כזה. אני לא מסכים שחיים כאלו מתאימים לטבע האנושי. אם מישהו חי כך, לא נראה לי שזה מתוך חופש, אלא מתוך חוסר.

דיון מעניין.
אני חושבת שמה שחסר לי הן מערכות יחסים קרובות עם גברים אחרים, שכוללות גם קירבה פיסית (חיבוק), אבל לא מין. מין סוג של קשר שדומה להתאהבות, אבל לגמרי לגמרי בלי מין.
המשפט שמין לרוב הגברים זה אחד הדברים הכי חשובים. והתוספת
לרוב בני האדם. בנקודה הזו אין הבדל בין גברים ונשים. לא מתאים להרגשה שלי. נראה לי שאחד הדברים הכי חשובים הוא לאהוב ולהיות קרוב, ובאמת חבל שמקובל שאפשר להיות בקשר כזה רק עם גבר אחד.

אנונימי

דרך הפילטרים שלי,
אופיר צודק כשהוא כותב שלגברים המין הוא אחד הדברים הכי חשובים.
נכן שגם לנשים הוא חשוב, אבל נראה לי שלנשים רבות יותר חשוב מגע של רוך וחום בלי מין, ורק אחר כך מין, אם בכלל. תלוי מתי מדברים איתן על זה.

הצורך בגיוון בן/בת הזוג, כדבר אנושי או לא, מאד מורכב.
(על קצה המזלג, בלי בכלל להיכנס לעומק, כי נכתבו על זה כבר ספרים רבים ומצויינים)
יש את ענין הבטחת שימור הגנים, דור ההמשך.
יש את הצורך בהתרבות באופן כללי.
גברים רוצים להפיץ כמה שיותר את הגנים שלהם - גיוון בפרטנריות
נשים רוצות לדאוג לתינוקות שכבר נולדו - אחרי הלידה לא רוצות בכלל סקס, ובזמנים אחרים בתדירות נמוכה בהרבה ממה שרוב הגברים היו רוצים.
זה לא בהכרח בסתירה, אבל בצורת החיים שלנו, של זוגיות בלעדית, של איסור על גיוון בני הזוג, יש קושי גדול.

כל זה לפי הפילטרים שלי כמובן. לא סטטיסטיקות מדוייקות ולא הוכחות מדעיות.

שלום לכולם.
ממש כיף ליראות אתכם נפתחים לאט.
אני אנסה לענות על מס שאלות, סלחו לי אם אני לא פונה ישירות לאותו שואל.
במערכת הנישואים הפתוחה שלי,אני לא קם בבוקר לאור חלום רטוב בלילה,
ושואל את עצמי, את מי נשגל היום? העניין אחר לגמרי מבחינתי.
עצם העניין, שאני חופשי ללא פחדים ,ורגשות אשם, זוהי כבר הרגשה נפלאה לקום איתה בבוקר.
אתם הצגתם את העניין, כאילו זו עבודה מפרכת, אפילו שמדובר בסקס.
הלוז אינו צפוף, ואפילו לא מלחיץ .יש לי המון זמן לילדי, נהפכו,מאז ההחלטה בדרך,אני אדם,
מאוד רגוע וסובלני. אין מתחים במשפחה,הקרבה לבת זוגתי, רק התעצמה, שלא נדבר על הסקס.
במצבים של יציאות בערבים, אין שום התארגנות לחוצה, העניינים נעשים באהבה,ואפילו בכיף לצד השני,
אפשר אפילו לומר בפרגון.
אפשר לומר שנישואים פתוחים הם דבר נפלא, אך ורק לבני זוג שעברו הרבה,
בשנות נישואיהם, והגיעו לתובנה עמוקה ביניהם ,בכול נושא הבחירה החופשית.
לדעתי זוג ליפני ילדים ,או אפילו זוג עם ילדים ,שנשואים תקופה קצרה יחסית,לא יוכלו לחיות במערכת כזו,
מיפני שהדבר נרכש ב ניסיון גדול בתקופת הזוגיות.
דרך אגב, השם הפינס מלשון שימחה כמובן!!! פרידום אין צורך להסביר, אולי זו ההזדמנות לומר, ששמי הוא גיל.
ערב טוב לכולכם.

אני לא מסכים שחיים כאלו מתאימים לטבע האנושי. אם מישהו חי כך, לא נראה לי שזה מתוך חופש, אלא מתוך חוסר.
בר עדש, בינגו!

לא נראה לי שזה מתוך חופש, אלא מתוך חוסר
לא נראה לי שהפינס חולק על זה. הוא אומר מראש שבזוגיות ארוכת טווח יש חוסר בריגוש. החופש הוא מבלעדיות.
הפינס, תקן אותי אם אני טועה

הוא אומר מראש שבזוגיות ארוכת טווח יש חוסר בריגוש
לא יודעת למה בר עדש התכוון. כוונתי היתה לחוסר רגשי במובן שריטה ולא חוסר בריגושים.

אני די מסכים איתך ענת, אני ממש לא רואה את הנישואים הקונונציונאלים כמשהו טבעי. להיות עם אותו פרטנר בחוויות
מיניות לעד?
עצם המחשבה לא טבעית לגבי.
וחוץ מזה בר_ איזה מין הגדרה זו הטבע האנושי ? הטבע האנושי שלי לדוגמא הוא-להיות חופשי

דרך אגב, השם הפינס מלשון שימחה כמובן!!!
זה היה ברור. סתם הצחיק אותי שאפשר לקרוא את זה: הָ-פִּינֵס
דף מעניין ומתאים לרוח הגברית שמתעוררת. מחכה להמשך.

הפינס,
האם הסידור בינך לבין אישתך מגביל אתכם מבחינת האנשים שמותר לשכב איתם?
לדוגמא, אם לאשתך מתחשק לשכב עם חבר טוב שלך מהמילואים או עם אח שלך, יש לה אור ירוק מבחינתך או שסגרתם בינכם על הגבלות בעניין הזה?

הפינס יקר, אני לגמרי מסכימה שיש קושי _להיות עם אותו פרטנר בחוויות
מיניות לעד?_ אבל למען האמת אני, להבדיל ממך, מנסה לחיות עם הקושי ולמצוא הפינס במתכונת הסטנדרטית. ליתר דיוק, אני חושבת שהאופציה של נישואים פתוחים מתאימה למתי מעט ובטוח שלא בשבילי. אני ק נ א י ת !! ובנוסף אני עלולה להתאהב ואז תתפרק לי המסגרת. כשאני כתבתי ל"להתאהב" לא התכוונתי לריגוש או למה שקראת "אהבה רומנטית", אצלי "להתאהב" יכול להפוך ל"אהבה" ואז מן הסתם זה אומר לרצות לבלות יותר זמן ביחד וכו'. בקיצור זה יעשה לי בלאגאן 'בפאזל' ו'עומס יתר'. אני לא בנויה ללחיות במס' מקביל של סיפורים. אולי ביום מן הימים אהיה אחרת ואז אנהג אחרת.
אבל אם לך ולזוגתך זה מסתדר אז סבבה.
<אני טובה בפאזלים דו-מימדיים בלבד... אתם השתדרגתם לתלת מימד>
<איזה צחוק, המרגיעון שעלה אומר- "כולנו משפחה אחת" וואלה ממש משפחה מורחבת

>

לב אדום, כאשר את ניגשת לבחור את אהבת חייך ואת מסכימה להתמסר לו, מגיע שלב הפרפרים בבטן. אני לא מתכוון לשלב הזה. אני מתכוון לשלב שבו אתה נשוי כבר למעלה מעשר שנים ויום אחד אתה מתעורר ונזכר שפעם היו לך פרפורי בטן. כשאת מכירה משהו חדש, לעולם אין לדעת כמה זמן ימשכו פרפורי הבטן.

הכי גרוע הוא שבמהלך החיים אתה פתאום מגלה את פרפורי הבטן האלה ואז מתחילות לצוץ השאלות והתהיות.

ענב סגול, אני לא אוכל להסתדר עם סגנון ההתאהבות ללא מין. את מציגה פה פרדוקס. ברב המקרים, (ואני לא מדבר על אהבה ממבט ראשון), דוקא מגיע הסקס ואח"כ ההתאהבות. כמה פעמים יצאתם לפגישה עיוורת וחשתם את הקירבה רק אחרי הנשיקה הראשונה?

הפינס - גיל, נחמד מאוד שחשפת את שמך.
איפה הילדים בכל העניין הזה? האם חל עליהם איסור לדעת על 'המשחק' של אבא ואמא?
בעניין של לקום בבוקר ללא פחדים אני לגמרי מזדהה איתך.
רציתי לשאול אותך, איך פתאום מגיעים להחלטה כזו? איך בכלל מעלים את הסוגיה בפני בן הזוג? ספר על ההתחלה, איך זה היה אצלכם. למה אתה מתכוון כשאתה אומר בני זוג שעברו הרבה? כמה ומה עליי לעבור עם זוגתי עד שאבין שאולי כדאי לי להציג בפניה את הרעיון של נישואים פתוחים? אני בטוח שהיא לא תסכים. אני חושב שאם זה מגיע מכיוון הגבר, הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש אך אם האישה מציעה את הרעיון, תראה לי גבר שלא יסכים לנסות. איזה גבר לא ישמח אם תהיה לו אפשרות לזיין מהצד ועוד בהסכמה.
המחיר שמשלמים הוא הידיעה שגם בן הזוג מזדיין מהצד. לא כל אחד יכול להיות שלם עם זה.

האם לספר אחד לשני על החוויות או שמע שעל הזוג רק לקחת את ההחלטה על נישואים פתוחים וכל אחד יעשה ככל העולה על רוחו רק שלא יעדכן את הפרטנר שלו על כך.

בהנאה רבה,
אופיר א

תראה לי גבר שלא יסכים לנסות. איזה גבר לא ישמח אם תהיה לו אפשרות לזיין מהצד ועוד בהסכמה.
אני !
אופיר, תפסיק להפיל על גברים את כל מה שאתה. מצטער, אותי אתה לא מייצג.

_תראה לי גבר שלא יסכים לנסות. איזה גבר לא ישמח אם תהיה לו אפשרות לזיין מהצד ועוד בהסכמה.
אני!_
גם אני. כפי שכתבתי למעלה, זה תלוי במערכת היחסים בין בני הזוג.

אבל אני מנחש שזה נכון לגבי הרבה גברים (וגם לא מעט נשים).

הפינס, מצטרפת לשאלות של אופיר. גם אותי מעניין לדעת על התהליך שלכם, ומה מוסכם ביניהם בנושא הזה.

רציתי להוסיף משהו:

נראה לי שחלק גדול מהבעייתיות הוא ריחוק האנשים מהטבע האמיתי שלהם.

זה משליך גם בנושא הקנאה. כי שציינתי לעיל, שהיא נובעת לרוב מחסכים בילדות, או גידול לא נכון עם עודף תשומת לב דווקא - שגורם לצורך המתמיד ביחס, בלהיות מס' 1, יחיד מיוחד ובלעדי וכו'.

להשוואה, בספר עקרון הרצף החברה המתוארת שם היא חברה ללא קינאה. לא בין הילדים ולא בין המבוגרים. (עקרון הרצף תמיד היווה בשבילי קריטריון לבחינת 'הטבע האנושי האמיתי', אם כי אני לא מסתמכת רק עליו אלא על תחושותיי הפנימיות. וכמובן שספרים רבים אחרים טוענים כך.)

וזה משליך גם בנושא 'הצורך בחידוש, בגירויים ובריגושים'.

אנחנו חיים בתרבות שהכול בה מתחלף מאוד מהר. שכחנו איך ליהנות בפשטות מהדברים 'הקטנים', ממה שיש ברגע הזה. לדעת להפיק הנאה שוב ושוב מאותו הדבר. הטלוויזיה למשל הלכה והפכה ליותר ויותר מהירה וקופצנית. תוכניות טלוויזיה שאהבתי כשהייתי קטנה, לא היו תופסות היום. הן איטיות מדי. בנוסף מרגילים את הילדים לאורח חיים קופצני ובדרני. הבילויים הם נורא רעשניים, במרכזי קניות, עם המון דברים צבעוניים. קונים להם מלא צעצועים. ימי ההולדת הם נורא פעלתניים ורועשים וכו' וכו'. לכן הרבה ילדים צריכים כל הזמן שיפעילו אותם, שירגשו אותם, שיבדרו אותם. ואם רגע אחד נפסק ה'בידור' מייד שומעים את ה'משע-מם לי!'.
אך בכל זאת באופן חלקי ילדים עדיין משקפים את הטבע הזך והאמיתי, ואם אינם מקולקלים עדיין, הם יכולים להראות לנו דוגמא איך ליהנות שוב ושוב מאותו הדבר. איך ליהנות מדברים קטנים, ואיך להתעסק שעות עם אותו 'קשקוש'. במיוחד כשרואים תינוקות משחקים - באיזה מקל או חוט, הם משחקים בו עוד ועוד, ולא משעמם להם. והם גם כ"כ יצירתיים - כל פעם ממציאים איזה משחק חדש עם המקל או החוט הזה. וילדים קצת יותר גדולים - הם אוהבים לשמוע את אותו סיפור או שיר שוב ושוב ושוב ושוב.
אני חושבת שהתכונה הזאת לא חייבת להיות בלעדית לילדים. זה פשוט שאיבדנו משהו שהיה יכול להיות לנו מהטבע שלנו, לולא קצב החיים של התרבות המערבית.
כך שאנחנו כמבוגרים, לא כ"כ זוכרים איך פשוט לחיות ברגע ולהפיק את המירב מכל רגע נתון ומכל דבר קטן או גדול שיש לנו. במקום זה - אנחנו כל הזמן חושבים על הרגע הבא, וכל הזמן מחליפים מחליפים מחליפים. כל הזמן רוצים חדש.
וכך זה מתבטא גם בזוגיות - שדי מהר היא הופכת להיות 'מובן מאליו'. מתחיל להיות 'משעמם'. שוכחים איך להפיק שמחה והתרגשות מהזוגיות הקיימת, ולכן רוצים 'ריגושים חדשים'. שוב פעם - להחליף, להחליף, להחליף.

לכן, לדעתי, הריפוי צריך לבוא משני כיוונים:

להגיע אל שורש הקנאה - אל המקום שבנו שכ"כ צריך אהבה, ולרפא אותו. למלא את עצמנו. כך נוכל להשתחרר מהקנאה, או לפחות להפחית בה.
ללמוד להיות בהוויה, בנוכחות. להתרגש מכל רגע, מכל דבר שיש לי, להכיר תודה על הכול, לראות את הנקודות הטובות במה שיש לי - וכמובן בבן הזוג, להעריך, להגיד לו תודה, להשקיע מתוך שמחה וכו'.

זה מתחיל מלדעת להיות ברגע הנוכחי ולהכיר תודה על מה שיש לי בחיים באופן כללי, וממשיך לשמחה והכרת תודה על הזוגיות. וכך גם הזוגיות מתחדשת כל הזמן, ובן הזוג נראה לנו חדש כל יום, ואז יש פחות צורך לחפש 'חידושים והמצאות'.
(וכמו שכבר כתבתי, הטנטרה מאוד עוזרת להגיע למצב שבו הסקס מרגיש כל פעם חדש, הזוגיות מרגישה חדשה. אין יום דומה למשנהו...)

אם יתקיימו שני התנאים הנ"ל, יוכלו בני זוג לחיות בתוך מערכת יחסים מאושרת - בין שהיא תהיה פתוחה או בלעדית.

אני בעד מערכת יחסים ש:

כן מקדשת את הזוגיות, ויודעת להכיר תודה ולשמוח בכל דבר קטן, עם הקשבה, שיתוף, השקעה, ומוּדעות לכך שלא יהפכו היחסים למובן מאליו. זה מצד אחד.
ומצד שני - להיות קשובים לצרכים הפנימיים, ולא להתכחש לטבע שלנו וללב שלנו. ואם בתוך מערכת יחסים טובה כנ"ל עולה אצל אחד הצורך במין או בקשר מחוץ לזוגיות, אז להיות יכולים לדבר על זה, ואם זה חשוב - גם לממש את זה. (כמובן מתוך מצב אידיאלי כנ"ל, שהצלחנו ללכת אל מעבר לקנאה).

גם כאשר הזוגיות היא במרכז, עדיין צריכה להיות הקשבה ללב ולשינויים פנימיים, ותחושת חופש.

שני ספרים שמאוד יכולים לעזור בעניין:

הספר לבסוף מוצאים אהבה של ד"ר הארוויל הנדריקס. כחלק מתהליך חיזוק וריפוי הזוגיות, הוא מציע בתור התחלה איך לעורר מחדש את הרומנטיקה והריגוש בין בני הזוג. לעשות אחד עבור השני דברים שיזכירו להם את התקופה הראשונה של הקשר. של ההתאהבות.
הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי. ספר חובה לכל עניין, וגם לזוגיות. אפשר ללמוד ממנו מצד אחד איך לאהוב את בן הזוג שלנו כמו שהוא. ככה שזה יכול לחזק זוגיות קיימת. מצד שני אפשר ללמוד מהספר איך 'לשחרר' בן זוג שאיבד עניין, או שמצא עניין מחוץ לקשר וכו'. וקודם כל - זה מחזק את הקשר שלנו עם עצמנו. בטוח שאם מיישמים את זה, אז כל קשר שיהיה לנו יהיו הרבה יותר טוב.

לסיכום, איני מתנגדת באופן עקרוני לזוגיות פתוחה (באופן אישי, איני יודעת עדיין). זה יכול להיות נפלא. מצד שני - כדאי לפני כן לבדוק אם אכן הפקנו באמת את המירב מהזוגיות שלנו באופן שתיארתי לעיל כך שהחיפוש בחוץ הוא רק תוספת, או אם אנחנו מחפשים ריגושים בחוץ כיוון שאנחנו לא יודעים להיות בנוכחות וליהנות ממה שכבר קיים.

מי שלא יודע ליהנות באמת ממה שכבר יש לו - גם לא יידע ליהנות באמת מדברים חדשים. כל ריגוש חדש יסתיים מהר, והוא יזדקק לאחר במקומו.

לסיום,

משפט חכם שפעם שמעתי: "אושר זה לא מה שיש לך, אלא כמה אור אתה מפיק ממה שיש לך" !!!

ובית משיר שפעם שמעתי ומאוד אהבתי. מתוך השיר "בית וגיטרה" של מיקי גבריאלוב:

"[...]יש אחד הוא דון ז'ואן
חתיכה תלויה מכאן וגם מכאן

ואני יש לי אישה

בשבילי כל הזמן כמו חדשה*"

("ואני אומר פשוט
תן לי חומוס עם חריף אני מבסוט
החיים הם כיף חיים
אם אוכלים אותם נכון הם טעימים[...]".)

(כל השיר בקישור הזה: http://www.mikigavrielov.com/artID.php? ... content=68)

הייייי אתם משהו ,ממש נהיה כייף לדבר איתכם.
לא_ יכולה מה קורה חומד? למען האמת גם אני חשבתי בהתחלה על דואליות בשם שלי,
אבל זה רק לשעשוע, אני כבר גיל,זוכרת?
אהלן לנורית: יש במה שאת אומת משהו,עדיף באמת להימנע מיצירת קשר,
עם אנשים מוכרים במערכת, העניין יכול סתם להוביל לקשיים מיותרים,
ופה באמת החוכמה לשחק יפה ולא לנופף בדגל, כי אמרתי קודם לכן,
העניין לא להתפזר לכל עבר, עם ריר מסביב לפה,ובין הרגלים.
ענת שלום גם לך יקירה,
אני בהחלט מסכים איתך באמירות שלך,אין אפילו מקום לשכנוע.
לכל מערכת יחסים יש ציווין משלה,ובהחלט אפילו לדעתי ישנם זוגות,
שלא יזדקקו לסוג כזה של מערכת.
אין פה טוב, ולא טוב.דרך אגב ,המושג" אהבה רומנטית" לא בא מימני.
אופיר אופיר אופיר:
עדין קצת קשה לי להיפתח לרמות כאלו, אני אנסה להגיב מאוחר יותר
ביי .

ערב טוב לך לב אדום.
שמעי, יש לך המון אנרגיה בכתיבה ,את כותבת בחוכמה,
אך בשבילי זה יותר מידי,
את מציגה המון נושאים, ונוצר איזה שהוא פיזור.
אני מאוד רוצה לענות לך, אבל יצאתי מבולבל מימה שכתבת.
באהבה גיל.

לא יכולה מה קורה חומד? למען האמת גם אני חשבתי בהתחלה על דואליות בשם שלי,

עכשיו אני שמה לב שגם את הניק שלי אפשר להבין אחרת בהקשר של הדף.

אני עוקבת אחרי הדיון, בהתחלה משועשעת מהענין ה'כל כך לא שייך אלי ולחיי' אבל התחלתי קצת לחשוב האם בסיטואציות מסוימות הייתי כן מסכימה. אני חושבת שאם הייתי עומדת בפני מצב שבו איני יכולה לספק את צרכיו הטבעיים של בנזוגי והברירה היתה לתת לו אור ירוק לחפש 'בחוץ' או לפרק את החבילה - הייתי בוחרת באפשרות הראשונה אבל מבקשת לא לדעת פרטים. האמת שזה די המם אותי שזו מסקנתי (אני חושבת שעדיין לא קיבלתי אותה לחלוטין).
מאוד היה מדאיג אותי פחד מפני מחלות - לא זוכרת שראיתי כאן התייחסות לנושא.
אני חושבת שהייתי עומדת על כך שישתמש בקונדום - לא רק בגלל מחלות אלא גם היה מפריע לי אילו היה מבקר אצלי אחרי ביקור חשוף במקום אחר. (מקווה שהכוונה ברורה). ולא, אני לא נקיינית כפייתית ומים וסבון זו לא התשובה. זה אמוציונאלי ולא רציונאלי.
אני מנסה לחשוב אם הייתי עושה את זה בעצמי. לא חושבת. אני נהנית לפנטז אבל לעשות צעד מעשי בכיוון די מפחיד אותי. אילו מישהו היה מבטיח לי סקס ללא התאהבות - אולי. הסיכון של התאהבות ואיבוד כל מה שיש לי גדול מדי. גם סיכון קטנטן גדול מדי בשבילי.
אני חושבת שהמסקנה העיקרית שלי היא שזה לא ענין של 'כן או לא' אלא 'איך'. אם בתחילת הדף זה נראה לי רעיון נוראי הרי שכעת אני חושבת שלאנשים מסויימים בתנאים מסויימים זה יכול להתאים אבל חייבים להגדיר גבולות מאוד ברורים לענין.

בתור בעלת זוגיות צעירה (שנתיים), מאוד מעניין הדיון הזה @}

לא מזמן דיברנו (זהב (כינוי לבן זוגי) ואני) על מין ופורנוגרפיה ועניינים. שמחתי לגלות ש מבחינתי מין עם אישה אינו מחוץ לתמונה.
הוא התפלא לשמוע שלא התנסתי ואני לא פוסלת.
"אויש, דלית, יש לנו עוד הרבה עבודה." היה הביטוי

והוסיף: "בשמחה, איתי או בלעדי, להגיד או לא, (כדאי לך

)".
לא שאני רואה את עצמי כרגע במיטה עם שותפה ואיתו ואת ההרגשה שלי טובה, זה הרחק מעבר לאופק, אבל מי יודעת?
(גם לא הייתי מזדעזעת ואפילו שמחה אם הוא יבחר להתנסות במגע עם גבר, איתי או בלעדי, להגיד או לא).

בן זוג אחר שאל מה אם תעבור לידו מכונית פתוחה עם שלוש חתיכות שמזמינות אותו להכנס?
אמרתי שאם הוא לא עולה אני זורקת אותו. אני לא צריכה עניינים עם אנשים שרואים הזדמנות להגשמת חלום ומוותרים עליה.
(ואם הוא לא שם קונדום, אנחנו 3 חודשים כן משתמשים, עד להגעת תוצאות הבדיקה).
(ואם כבר חלום, אז עם קונדום?)

אני מניחה שאם החלום של בן זוגי היה לשכב עם זרה בחנות/פאב/רחוב, לא היינו יחד ממילא. היקום לא כזה טיפש

שיחקת אותה יקירתי
"התעוזה מביאה הזעה"
אם רוצים מאוד,לא צריך לפחד מכלום,לילה טוב....

אני סגור, בלשון זכר כמובן, סגור וטוב לי, במיקומי הנוכחי, נשוי עם ילד בן שנה וחצי, אני לא ממש מבין מאיזה יש לך זמן או מקום להוציא אנרגיה אל מחוץ לתא המשפחתי. יכול להיות שאם תשתמש בזמן הזה בתוך התא המשפחתי יחזור לך הריגוש. ואנימדבר אחרי עשר שנים, אז חכה תראה אחרי... לא תופס.

אהבתי והתחברתי!

שליחה על ידי שמש* » 27 יולי 2006, 19:15

טוב הדיון בהחלט מעניין, ומן הסתם עולות מס' שאלות...
מה עם הילדים? נראה לי שכל הפתיחות הזאת יכולה בקלות לערער, לבלבל, לגרום לחוסר בטחון זה או אחר (הדברים אינם מצוצים מהאצבע, שמעתי כמה וכמה סיפורים שכאלה)
הדבר השני הוא - אולי באמת זכיתי ויש לי זוגיות עם פרפרים(כבר 7 שנים), או אולי זה משהו שקרה מתחת לחופה, החיבור הזה הרצון האינסופי להיות ביחד (ואנחנו ביחד 24 שעות ביממה),
את מי זה מעניין בכלל מה קורה שם בחוץ?!

אני לא שופטת, לכל אדם יש את רמות המוסר והערכיםאתם הגיע לעולם, או שרכש אותם עם השנים....

אני ממש שמחה שאנחנו (בעלי ואני) כ"כ כ"כ לא שם!!

שמש היקרה,
מה שאני חושב שאת מדברת מה mind ולא מהבטן.

שלום לך הפינס,
ועוד איך מהבטן....מעניין אותי איך הגעת למסקנה הנ"ל?
בכל מקרה, אני מוכרחה לציין שלא היה שומדבר שיפוטי בדבריי ואני עדיין סקרנית לגבי השאלות ששאלתי.

zzz ויש מרגיעון שאומר "התשמע קולי באשר הנך" לא יודעת אם קשור אבל מאוד מחוברת לשיר

שמש היי
לא שופט, ולא משכנע, רק משתף.
לדעתי, התשובות לשאלותיך, נמצאות בדף שלי.
קראי את מה שכתבתי,אם עדין יהיו לך שאלות אשמח לענות.
באהבה גיל.

אחד הדברים שאפשר לקבל במערכת פתוחה הוא סיפוק צרכים שלא יכולים לבוא לידי ביטוי במערכת הזוגית "החוקית".
למשל צרכים מיניים.
כמובן שסיפוק הדדי זה משהו שכדאי מאוד לבדוק לפני שמתחייבים ומתחתנים.
אבל אנחנו בני אדם, אנחנו גדלים ומשתנים ומתפתחים כל הזמן.
אני למשל התחתנתי בגיל 25. היה לנו טוב ביחד מכל הבחינות.
היו לי פנטזיות מיניות לא ממומשות, ובאותו הזמן גם לא חשבתי לממש אותן כי הן הפחידו אותי.
הייתי בטוחה שזה יהיה משהו שיישאר לעולמים בראש שלי.

עברו השנים, אני גדלתי והתפתחתי (הרבה בזכות הקשר הזוגי), וגם המיניות שלי השתנתה.
עכשיו, 10 שנים אחרי שהתחתנו, אני כן רוצה לממש את הפנטזיות.
זה לא החלטה שאיתה קמים איזה יום בבוקר.
זו הרגשה לאורך זמן של חיים עם צרכים לא מסופקים.
ואמנם יכולתי להמשיך ולחיות ככה אבל לא רציתי.
רציתי לבדוק את המקום הזה בי שצריך את הדברים האלה. מה המשמעות שלו בחיי.
בעלי לא מתקרב למקום הזה, הוא לא מעניין אותו.
אני לא יכולה לבקש ממנו לעשות דברים בכאילו. הכאילו לא עובד בשבילי.
יש לנו ילדים ולא עולה על דעתי לפרק את החבילה בגלל זה.

אז יש לנו קשר פתוח. זה נמשך כבר כשנה.
לשנינו יש קשר זוגי נוסף.
קבענו כללי בסיס לפתיחת הקשר כדי להגן על המשפחה הקטנה שלנו.
למשל - הגנה על הזמן עם הילדים, כרגע הם קטנים אז אין עניין של בלבול וחשיפה, הקפדה על זמן אישי של שנינו.

כרגע טוב לשנינו במקום הזה.
יכול להיות שזה ישתנה ונצטרך להתמודד עם זה.
אבל אלה החיים, לא ?

הפינס, או שאתה מעדיף בשמך האישי, גיל.
מה שמעניין אותי זה אם אתה רק מדבר או גם פועל.
אני שואלת כי אתה מוצא חן בעיני והייתי מוכנה לזרום איתך. מה אתה אומר?

למה נראה לי שהדף מיצה את עצמו...?

עננה יקרה
לא לשם התרחיש האחרון, נפתח הדף שלי כמובן.
אך מצד שני, החיים יפים ומעניינים, ואני זורם איתם ,כמו שאת ודאי רואה.
בכל פעם שמישהו מוסיף את דעתו וחוויותיו, הדבר משמח אותי, ואת מי שקורא אני מניח.
אשמח גם ליקרא את תגובתך, אם יש לך.
ביי בינתיים גיל.

הי גיל,
אני שמח שהדף הזה יתעורר.
אני מאחל לכל מי שחפץ להעלות נושא מרתק כזה מחייו להעלות אותו כאן.
בהלצחה בהמשך, גיל.
אני נהנה לקרוא אותך.

יום אהבה שמח

מתעניינת........ את מתעניינת או משחקת???
אני פה, גיל.

נישואים פתוחים מתאמים לאנשים חלשים,זאת דעתי כיועץ לעניני זוגיות.
גיל יקר,ספר באמת מה גרם לזה?
אל תסתתר מאחורי מילים שלא אומרות לשותפים כאן בעצם כלום!
מתעניין,אל לנו לשחק באש.
עובדה

נישואים - פתוחים ?
נישואים- סגורים?
מי מחליט מה זה מה?
הכל הגדרות ומילים

עובדה לך! ערב טוב.
אין לי הרבה זמן לכתוב כרגע,
אך אל לך , במיוחד בתור יועץ, לדבר בסגנון מתנשא , למרות היתרון היחסי שלך.
אני את שלי אומר ממקום פתיחות של אמת, מה שמילותיי אומרות לשותפים,זהו עניינם האישי פרטי!
זהו להפעם דוקטור,
קח נשימה.....בהבנה, הפינס.

לך מתעניין, ערב טוב.
בוא ניתן קצת בפרטיות?
אני מכיר טוב את המסתתרים מאחורי המסך,(מניסיון)
מקווה שתבין, גיל..

אני מוחקת את הודעתו של מתעניין מכיוון שהיא אינה מכבדת את המקום הזה.

עובדה יקר,
האם כשאתה מטפל באנשים אתה שופט אותם בכזו נחרצות?
משום שבעיני זה כבר מה שיוצר אותך כמטפל לא מתאים.
או שמא רק כאן אתה מרשה לעצמך להתבטא בצורה שכזו... גם עצם השם שבחרת לך מעיד על כך שהינך בטוח שכל התשובות נמצאות אצלך ואין בך מקום פתוח לפגוש דעה השונה משלך.
אישית-לא הייתי ממליצה לאיש לאמץ את גישתך הטיפולית. ואני- מטפלת בעצמי.
אני בת זוגו של הפינס.
מעידה על עצמי כאישה עוצמתית מאד, היודעת לנתב בין חוזק לחולשה במהלך החיים.
מדוע לדעתך חולשה היא חיסרון? האם אין מקום לחולשה אצלך? שווה לבדוק זאת בעצמך פנימה.
הבחירה שלנו בנישואים פתוחים נבעה מהמקום האמיץ ביותר שחווינו בחיינו, מהמקום המעז לבדוק את אותם המקומות שרבים רק מפנטזים עליהם.
ולמתעניין: הקשר בין זה ובין אורגיות- מקרי בהחלט. אישית- עדיין לא התנסיתי, ולא במיוחד מושך אותי להתייזע יחד עם גברים שרואים בחופש- זילות של המין.
החופש- הוא מה שהנחה אותנו בבחירה הזו. התעוזה שבלהיות חופשי ועדיין להיות יחד.
עדיין לרצות ולהמשיך במסע הזוגי מתוך בחירה בה -בכל יום מחדש.
לא רצינו להישאר, כי ככה מקובל. וגם לא רצינו להיפרד, כי מה שיש בינינו היום הוא הרבה מעבר לסקס:
הוא אהבה, שותפות,מחוייבות אישית, התבוננות בעצמנו פנימה באומץ, ומחוייבות לצמיחה אישית.
זה מרגיש לך חלש?
לנו לא.
ומי יודע, אולי ביום בהיר אחד נקום ונבין שאנו רוצים לחזור למסגרת הישנה. ואז, אתה יודע מה?
אנחנו נדע שכבר בדקנו את מה שמציק בטח גם לך בבטן... אנחנו טעמנו את החיים מהמקום הכי נועז ופראי שלהם.
חוויה שאתה יכול רק לחלום עליה,כנראה, וגם לפנטז... כי פנטזיות יש לך- אם אתה בן אנוש.
וחבל לי לראות כמה חוסר סבלנות יש כלפי השונה, ולא רק מצידך- עובדה נחרצת.
חבל לי לראות אנשים נוקשים ושיפוטיים מחנכים את הדור הבא.
לי זה יוצר חוויה של מלחמה.
במה שונה הרדיקליות של האיסלאם מאימרה כמו שלך?
במה שונה החרדיות- מאימרה כמו שלך?
אני רוצה שילדיי יצמחו על ברכי החופש המוחלט. שלעולם לא יחששו להיות מי שהם כמהים להיות באמת.
מה אתה רוצה עבור ילדיך? אתה מבין כמה אנחנו המעצבים את תפיסת עולמם?
מה אתה מספר להם על לסביות והומואים? גם את זה קשה לך לקבל?
יש לי זוג חברות מדהימות שהן שתי נשים החיות יחד עם ילדים. ומה הן בעיניך? אין צורך לענות לי אלא לעצמך.
אני נמשכת גם לנשים. רוצה לקטול גם את זה?
בקיצור- עובדה או לא:
מזמינה אותך לטפל באמונות שלך הרבה לפני שאתה פונה לטפל באנשים ובאמונות שלהם.
אני יכולה לספר לך שאני מחוייבת במאה אחוז להתבוננות באמונות המעכבות שבי וליצירת מציאות חדשה, מאפשרת, מציאות של שלום וקבלה, מציאות של אהבה ובחירה חופשית.
אלה הערכים עליהם יגדלו ילדיי.
מאחלת לך שלווה וקבלה, אהבה והתמסרות,צמיחה והתפתחות,
ובעיקר- שלום עם עצמך ועם האחר.
באהבה,
אשה אחת לפחות.

חבל שנמחקה הודעתו של מתעניין....
אני חושבת שהזכות למחוק היא של מי שההודעה הופנתה אליו
לפעמים צריך להביט גם לקושי בפרצוף ולצמוח ממנו.
הקושי שמתעניין ועובדה מביאים כאן,הם רק הזדמנות להעצמה עבורי- למשל.
אז תודה לכם: עובדה ומתעניין. תודה על המתנה המופלאה שהבאתן כאן בדף
ואיפשרתם לי לכתוב את האמת שלי, ולצד בן זוגי - הפינס- המשוחרר והאהוב.
אני מאמינה גדולה ביקום ובהיותן של כל החוויות מכל הסוגים- הזדמנות לצמיחה. גם לחוויות הפחות נעימות.
עובדה ומתעניין: האם אתם יכולים לראות מהי המתנה שאתם מקבלים מהדיאלוג הזה?
מעניין....
באהבה,
אשה אחת לפחות.

בהצלחה לכם!

הדף הופך לדף הכירויות לבגידות?
אני מבקשת מהעורכת להתיחס למה שקורה כאן.

הדף הופך לדף הכירויות לבגידות?

איך משהו שנעשה בהסכמה של שני הצדדים יכול להיות 'בגידה'?
הרי 'בגידה' זה אומר בגידה באמון.
אבל אם יש אמון בין בני הזוג, ובחרו בדרך זו מתוך החלטה משותפת ובאופן הדדי - אז איפה ה'בגידה'?
אפשר אולי לא להסכים עם הדרך שהזוג בחר, אבל המילה 'בגידה' ממש אינה רלוונטית.

לב אדום היי.
ליבי איתך לגמרי,
פשוט ישנם אנשים שפוחדים משינו נורמות.
כבר אמרתי, אין הכוונה ליצור כאן אתר הכרויות.
אך פלונית יקרה..?? בגידות??? נישואים פתוחים=בחירה מתוך שלמות.
הכול בשליטה, לפחות אצלי.
ישנם דברים שיפה להם הצניעות,ולכן ניתן אם רוצים, לעבור לערוץ שקט יותר.
לילה טוב.

אח שלי נכנסתי קראתי... אגיב פרונטאלית
חבר שלך

_העורכת מברכת.
ומודיעה בזאת שאם מישהו יערוך את העורכת - היא תמשיך לברך על אפך ועל חמתך. חוצפה._

עשית לי לצחוק הרבה וגם להודות לך...
תודה.

אני מנסה להבין, הפינס ובת זוגתו, מה שהביא אתכם לנסות סוג כזה של יחסים הוא הרצון להיות חופשי, או המצוקה מהסקס הקיים (אני בעצם לא יודע מה היה קיים, חוסר ריגוש? חוסר הפרפרים בבטן שדיברתם עליהם)?

הי דרור,
אשמח שתספר מדוע חשובה לך הסיבה "לדעת".
כי אם זו סקרנות בלבד- אני לא כאן לספק את הצורך המציצני של אף אחד- ואיני מתכוונת אישית אליך.
אך אם אתה שואל משום שהסיפור שלנו פוגש מקום עמוק בתוכך- אשמח לבדוק אם נכון לי לענות.
אני דיי מאוכזבת מסגנון השיחה באתר הזה...
אני מרגישה כאן המון שיפוט, המון ביקורת ומעט מידי הקשבה לסיפור עצמו.(לא ממך כרגע...בכללי).
תגובותיה של העורכת התומכות בדף הזה נמחקו יותר מפעם אחת ואני דיי מזועזעת מהחוצפה ומהאלימות שעולה במעשה שכזה.
אתר המביא חינוך ביתי- וחלק מהנוכחים בו מתקשים לחנך עצמם ולקבל את מה שאחר מהם... פרדוקסלי ממש..
כך שלשאלתך לא נכון לי לענות כרגע.
אני כותבת בדף הזה רק משום שבן זוגי כותב כאן. סוגנון התגובות ממש לא קורא לי לקרוא דפים נוספים.
אני מזמינה נשים להיכנס לאתר "לגעת אישה" ולראות איך מתנהל רב שיח בנועם,מתוך הקשבה ועם לא פחות ביטוי עצמי.
ואז שיחזרו לכאן וילמדו נשים אחרות וגם את הגברים באתר על סגנון תיקשורת מעצים ותומך ולא אלים ושיפוטי כמו שאני רואה כאן דיי הרבה.
ואם כאן יש סגנון אלים שכזה- מדוע שלא יתנהלו מלחמות גם בחוץ???
והנה- ממש מעל הקטע שלי כתוב "מילים יוצרות מציאות"
אז במקום שמי שנכנס לדפים יתייחס לזה כסיסמאות בלבד- רגע לפני שמגיבים- להפנים את המסר!!

אז דרור- אולי תתחיל בזה שתספר אתה היכן הסיפור שלנו פוגש אותך. באיזה מקומות הוא נוגע בך
במקום לצפות לקבל מאיתנו מידע.בשבילי הדף קיים על מנת לפתוח דיאלוג או רב שיח ולא על מנת לספק סקרנות או להיות מטרה לחיצים ושושנים של איש.וגם לא של אישה.
וכמובן אני מדברת בשמי בלבד,ואם הפינס ירצה לענות לך, הוא בודאי יעשה זאת.
ככה זה....כשחופשיים....
לילה טוב
ובאהבה
אישה אחת לפחות.

בת זוגו,
סגנונך המוכיח את הכותבים באתר על צורת ההתבטאות שלהם גם הוא אינו עדין.
הפוסל במומו פוסל.

את משהו...
כמי שמאחלת שלווה, קבלה, אהבה וכו' אני חייב לציין שאת דיי תוקפנית,
להזכירך בעלך פתח את הדף על מנת לשתף מחוויותיו וכך אכן היה, עד שהתערבת והחלטת להיות המגדלור המכריז כיצד יש להתייחס, לכתוב ולענות (ואני ממש לא מזדהה עם עובדה).
אם היה בי רצון לספר מתהיותי אזי הייתי פותח דף בעניין ומשתף באופן גלוי וברור ולא מסתתר מאחורי ניקים מוזרים,
אלא שאני מנסה להבין (לא "לדעת") על המניעים, על התגלגלות העניין אצלכם, ויכול להיות שאצליח לקחת אי אילו הבנות לחיי שלי, כך שאם אתם מעוניינים לשתף, אני כאן בלהקשיב דבר ראשון ולנסות לברר לי כל מיני נושאים החוצהמיישה.
ושלא תהיה לך אשליה, לכולם יש ספקות, שאלות, תהיות, חקירות, סימני שאלה, בירורים בנושא המין ולפי עניות דעתי יש מקום לכל התהיות הללו, כך שאם אתם רוצים להאיר עניין מסוים כמו נישואים פתוחים, הבמה לשרותכם, אין כמו ללמוד מבעל ניסיון שלמד, ניסה, הפנים ויצא עם תובנות על מנת לחלוק עם המתעניינים.
ואם עדיין חשוב לך להבין מאיזה מקום אני כותב אז תשכחי מכל...

ומעט מידי הקשבה
הנה , אנחנו מקשיבים. את באה לאתר עם התנהלות שונה משיש אצל רב הזוגות כאן. שתפי, ספרי. איפה זה פוגש אותי? לא יודעת מספיק כדי להגיד.

בת זוגו, שלום לך. אני כותבת גם באתר של 'לגעת אישה' ואני מודעת לכך שיש הבדלי סגנון בין שני האתרים.

יחד עם זאת, אני מוצאת את האתר הזה כמקסים ומלמד. ואכן יש כאן כל מיני אנשים. ומדי פעם יש גם תגובות לא נעימות. לפי ראייתי, לרוב הן נובעות מאי הבנות, וגם דרך זה אני לומדת הרבה. (למשל, היכן אני נוטה לפרש אנשים לא נכון ו'להיעלב' וכד').
אבל, באמת, אני מרגישה שרוב האנשים כאן הם רגישים ואכפתיים, ויש כאן הרבה תמיכה. המון רצון טוב. המון שיתוף ועזרה והכלה. המון.

אכן, את נקלעת דבר ראשון דווקא לדף בנושא שקשה למספר אנשים.
זו לא הפעם הראשונה שכאשר אנשים פותחים דפים בנושאי מיניות יש מי שרוצה למחוק את הדפים. יש אנשים שקשה להם עם הנושא (את יודעת, לצערנו זה לא נושא פשוט להרבה אנשים), או שהילדים שלהם גם קוראים באתר (זה אתר משפחתי) והם חוששים שהילדים יקראו את זה. וכד'.

נראה לי בכל זאת שאלה הם מיעוט. וגם, אם תשימי לב, התגובות הלא אוהדות שקיבלתם כאן הן דווקא מיעוט לעומת התגובות האוהדות.
אני מבינה שאפילו בן אדם אחד שמתעקש, כותב לא נעים, או מוחק שוב ושוב יכול ליצור תחושה כאילו ש'כל האתר נגדכם'. אבל לא היא.

דרור כמון באמת שאל שאלה כנה, מתוך רצון ללמוד על עצמו יותר. אך כיוון שכבר הייתה לך התרשמות לא נוחה מתגובות מסוימות - אולי זה גרם לך להיסגר.
(אני חושבת שהוא גם קצת נסגר מאי הבנה אותך, ושגם את ביקשת בכנות לדעת מה הסיבה שהוא שואל. וזה לגיטימי בעיניי).

אני הייתי רוצה לבקש, אנא הישארי פתוחה אלינו.
שלא בגלל אדם אחד, או אפילו מספר אנשים, תמנעי את חברתך או את תובנותייך מאתנו, אלה שכן מעוניינים בכך (הרוב, לדעתי).

כמו כן, אני רוצה לספר לך, שהבחנתי על עצמי פעמים רבות, שגם התנהגות שלי שנראית כאילו נובעת מ'סתם סקרנות', בד"כ יש לה סיבה עמוקה יותר. שמתי לב שאני לעולם לא 'מסתקרנת סתם', אלא אני מנסה ללמוד על עצמי יותר ויותר דרך מה שאני רואה בעולם, בין היתר דרך מה שקורה לאנשים אחרים. אולי לא תמיד אני מגיעה למסקנות הנכונות, אבל זה מה שמניע אותי מבפנים, למרות שלאדם מבחוץ זה עשוי להיראות כאילו אני סתם סקרנית.

אם אני שומעת על מישהו שהצליח במשהו, זה מעודד אותי שזה אפשרי. (למשל הסיפור שלכם).
אם אני שומעת על מישהו שנכשל במשהו, אני מנסה להבין למה, ומה אני יכולה לעשות אחרת. וכו'.

ואני גם אתן לך דוגמא לַמה חשובים לי הפרטים.
לי למשל יש אישו של קנאה. אני מאמינה בחופש אך לא יודעת איך אוכל להתגבר על הקנאה.
אם למשל תגידי שמעולם לא הרגשת קנאה, או שזה לא אישו רציני אצלך, אז אני אבין שאולי הדרך שלי תצטרך להיות שונה משלכם (זוגיות 'רגילה' או זוגיות פתוחה ע"י תהליך שונה משלכם), ולא אוכל ללמוד מכם בעניין הקנאה. אולי אצטרך לבחון יותר לעומק אם הדרך הזו יכולה להתאים גם לי, למרות הקושי של קנאה (אז אולי אפנה לזוגות שכן עברו דרך הקנאה בדרך אל החופש האמיתי). ומכם אוכל ללמוד בתחומים אחרים.
אך אם תספרי שכן היה לך קושי עם קנאה, והתגברת עליו, ואולי אפילו תספרי איך - זה יעודד אותי, זה יחזק אותי, ואוכל אולי ללמוד גם איך.

זו סתם דוגמא. אבל יש הרבה שאלות שלי שיכולות לקבל תשובות או כיוונים ע"י שיתוף שלכם (לא רק בתחום של הקנאה).

נכון, זאת סקרנות, אבל סקרנות בריאה. אני רוצה ללמוד.

אני מאמינה שכל אדם 'סקרן' בעצם נדחף לכך מהסיבה הזו, אך לא כל אחד מודע לכך.

בכל אופן, אני מצטרפת לבקשה של דרור כמון, לשמוע את הסיפור שלכם, עד כמה שאתם נכונים לספר אותו. (במיוחד השאלות הספציפיות שהוא שאל ילמדו אותי גם, ואולי אנשים רבים אחרים כאן). כי הנושא הזה מעסיק אותי כבר זמן רב, וככל שאשמע יותר התנסויות, במיוחד מאנשים שניסו והצליחו (כי בסיפורים כאלה עדיין לא נתקלתי הרבה) - כך זה יעזור לי יותר לכוון את עצמי אל הדרך שהכי מתאימה לי בחיים.

וואוו...
עורכת יקרה, אני לא מתכוונת לפסול את כל הכותבים באתר ובכלל לא לפסול. אני מספרת על החוויה שלי כשאני נתקלת באמירות מסויימות ובמחיקות.לא פסלתי איש, הבעתי את חוסר ההסכמה שלי .
ואם זהו הרושם שיצרתי אני מתנצלת מעומק ליבי. אני פתוחה להקשבה כל הזמן,וכשאני מבטאה עצמי בדרך שאינה נעימה לאחר- תמיד מוכנה לשנות.

ולך-דרור יקר
דוקא הרגשתי שעניתי לך בעדינות ובקשב..על מה אתה רוגז? על שהצעתי לך לבדוק היכן הסיפור פוגש אותך?
על שהבעתי קושי לענות על מה ששאלת?

להזכירך בעלך פתח את הדף על מנת לשתף מחוויותיו וכך אכן היה, עד שהתערבת והחלטת להיות המגדלור המכריז כיצד יש להתייחס, לכתוב ולענות

אתה אומר שאין לי מקום לבטא את איך אני מאמינה שאפשר לשוחח?
שאין לי מקום לומר מה מפריע לי?
שאם הדף הזה נפתח ע"י בן זוגי- אז זכותי לכתוב היא פחותה משלך? שאני אמורה לספק תשובות? או הוא?
יכולתי לומר שאני חווה תוקפנות גם ממך. ואפילו קצת מעורכת.
אבל אני בוחרת להתבונן מה זה פוגש בתוכי ולהבין שיש לי מקום לדייק את הכתיבה שלי אליכם בכדי שתעבור כמו שאני מעוניינת שתעבור- פתוח,מאפשר המשך דיון ומהלב.
אני לא כאן להתנגח באיש.
ומה זאת אומרת:
"את משהו?"

מה שעוד מעניין: ראיתי מספר תגובות שהיו לא כל כך נעימות... לא ראיתי שמישהו נזעק.
אבל התגובה שלי המדברת על סגנון השיח- דיי הקפיצה אתכם...למה?
אני לא מחנכת! אני מספרת אותי!
אין לזה מקום כאן?

בכל מקרה,אני בהחלט מאמינה בשלום ובכך שהוא מתחיל קודם כל בתוכנו..
כך שאם פגעתי או נחוותי כתוקפנית- מבטיחה להיות קשובה לכך יותר...
ואשמח שתאירו את עיני בעדינות... כי אני רגישה כזאת....

באהבה,
אשה אחת לפחות.