לגבי הלידה, יש לי כמה טיפים שנשמעו לי בזמנו מאוד מועילים:
א. להגיד לה שאת הולכת ללדת, ולהגיד לה גם
שתחזרי תוך כמה ימים (יש הורים שאיכשהו שוכחים לציין את המובן מאליו - שאמא תחזור.
ב. כשאת הולכת, לתת לה חפץ אישי שלך שמזוהה אתך ובדרך כלל את לוקחת לכל מקום: משקפי שמש, המפתחות שלך, הארנק (בלי כרטיסי אשראי)... ככה היא תדע אינטואיטיבית שתחזרי אליה, אם לא בשבילה אז בשביל לקחת את הארנק

ג. אם היא באה לבקר אותך בבית החולים, או כשאת חוזרת הביתה, תשתדלי שברגע הראשון שבו היא רואה אותך, התינוקת לא תהיה עלייך, ובייחוד לא תינק. לי זה נשמע קצת קשה כשקיבלתי את העצה, עם תינוקות שגרים לי על הציצי, אבל הרציונל הוא בערך ככה: איך היית מרגישה אם היית נכנסת הביתה ורואה את בעלך חבוק בזרועותיה של אשה זרה? אולי יתברר שזה בסדר גמור ושזו בת-דודתו האהובה שחזרה מעשר שנים בארגנטינה, אבל איך זה יגרום לך להרגיש ברגע הראשון? אותו דבר עם ילד צעיר ותינוק חדש. תני לה לראות קודם את התינוק, אפילו לגעת בו, ליצור את הקשר הראשוני. אולי אפשר לסדר שיודיעו לך בנייד שתי דקות לפני שהם באים?
ד. אחרי הלידה, שכל היחס שלך לתינוקת יעבור דרכה ודרך החוויה שלה. למשל: התינוקת יונקת? גם את ינקת כשהיית תינוקת. צריך להחליף לתינוקת חיתול כמו שהייתי מחליפה לך. תראי איזה עניים גדולות יש לה - כמו העיניים שלך כשהיית קטנה. וכו' וכו'. שהיא תראה שהיא עדיין מרכז העולם

ה. כנ"ל מבקרים: תנחי את
כל מי שבא, מראש, קודם כל לפנות אליה, להתייחס אליה, תת לה מתנה קטנה אם הם בעניין, ורק אחר כך להתייחס לתינוק.
וכמובן העצה הקלאסית של לשתף אותה בכל הטיפול. גם תינוקת בגיל הזה יכולה לקחת חיתול רטוב מקופל ולשים אותו בפח, או להושיט לך חיתול יבש ממדף נמוך.
האם להעיר אותה ולהגיד לה או לא ושהיא פשוט תתעורר בבוקר ותראה את סבתא?
לא הייתי מעירה אותה בשום אופן, אבל כן הייתי מספרת לה את הסיפור על איך אמא הלכה ללדת, בכל מיני ורסיות, שאחת מהן היא שאמא הלכה בלילה ובבוקר סבתא היתה אתה.