מתי לדאוג תינוק לא מדבר

[אסתר*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי, בן 2.5 שנים לא מדבר, נמצא בתהליך של איבחון במכון להתפתחות הילד בקופת חולים. לא מתאים לי הקצב של טיפולים ופגישות עם פסיכוילוגים. התחלתי את התהליך בפברואר, עכשיו באמצע אפריל ולא קיבלת עדיין איבחון, זה יהיה רק בסוף מאי. האם אתם יכולים להמליץ על מכון או טרפיסט פרטי? תודה רבה מראש על תגובתכם.

[אסתר*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא כתבתי שאני מחפשת באזור נתניה והסביבה

[הי*]

אסתר יקרה, לא עונה לך בדיוק אבל בערך בגיל הזה, אם נראה כי הילד אכן זקוק לעזרה, מומלץ שהעזרה תהיה תכופה ככל האפשר. למעשה, במקרים רבים אפשר פשוט להכניס את ה"טיפול" לדרך החיים המשפחתית, עד שהוא הופך לטבע שני. למשל, אם צריך לדבר לאט יותר, לכוון בשאלות ברורות, לעקוב אחר המבט וכו'. אפשרות אחרת היא לעשות סשנים של התמקדות כמה פעמים ביום, למשל בלהצביע על דברים שמדברים עליהם, אם זה מה שנדרש. אני מצטערת שאינני מכירה אף מטפל באזורך, ומקוה שתמצאי את האדם המתאים. רק רציתי לשתף שמהנסיון האישי שלי, אנשי המקצוע המוצלחים ביותר שפגשתי היו אלו שהצליחו להדריך אותי בעבודה בבית. בהצלחה!

[ליזט*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי אסתר, אני קלינאית תקשורת, אבל לא מהאיזור שלך. פנינה בן שושן היא קלינאית תקשורת שמקבלת בנתניה. אם היא לא פנויה, ודאי יהיה לה לאן להפנות. חפשי את שמה בגוגל. בהצלחה.

[caremee*]

שלום
הבן שלנו בן 2.7 ונמצא כרגע בתהליך אבחון בהתפתחות הילד מכבי בירושלים
אנחנו לא מרוצים מהכיוון שזה הולך אליו (בפגישה ה3 הפסיכולוגית אמרה שהיא כנראה תתן אבחון של אוטיסט דרגה קל עד בינוני)
אני ובעלי מרגישים אחרת, אנחנו מרגישים שלאור כל השינויים שעברנו במהלך השנתיים ושבעה חודשים זה תגובתי ולאו דווקא אוטיזם
הילד מגיב להוראות כמו לך תביא, בוא הנה, אבל לא מדבר בעצמו
כלומר לא אומר אני רוצה אלא הרבה פעמים לוקח אותנו ביד ומראה מה הוא רוצה, מדבר בשתי שפות עברית ואנגלית
אחד מהשינויים שעבר זה מעבר ממדינה למדינה
נולד באנגליה וחזרנו כשהיה בן שנה ו3 חודשים
באנגליה הלך למשפחתון 6 ילדים והתקדם והתפתח מצוין, לא הרגשנו בשום דבר יוצא דופן
כשחזרנו היינו חצי שנה במרכז ואז עברנו לירושלים, במהלך החצי שנה היה איתי לבד בלי מסגרת כי לא הרגשתי נכון להכניס למסגרת ולהוציא שוב כשנעבור לירושלים
בקיצור הרבה שינויים ומעברים
הוא נשלח לאבחון ע׳י הגנן כי הוא הרגיש שאין ניסיון ליצור חברויות בגן עם הילדים האחרים (אני אישית חושבת שזה תגובתי) אבל כמו שסיפרתי למעלה הלכנו ועכשיו אנחנו מחפשים חוות דעת נוספת באופן פרטי
אשמח להמלצות, עיצות שאלות כל דבר שיכול לעזור

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם!
עברתי את ההודעות של כולם ולחלקן מאוד עוזרות.
אני די חוששת מהנטייה של לשלוח לאבחונים וגנים מיוחדים.
בתי בת 3+חודש, לפני שנה ו2 נולד לנו בן היא הפסיקה לדבר (היא היתה בתהליך אמרה דברים כמו אמא, חתול, רוצה את זה...) אנחנו מדברים דו-לשוני וכשהוא נולד היא הפסיקה...
היתה איתי בבית ועכשיו הלכה לגן עירוני. היא לא ככ רגילה לילדים אחרים ודי אוהבת להיות עם עצמה. מדברת בשפה שלה וכל פעם מוסיפה צלילים חדשים, מתקשרת, לא תמיד באה כשאני קוראת לה, אבל אני רואה שהיא שמעה, מספרת לי דברים בשפה שלה, רוקדת שרה, היא מבחינה פיסית מאוד מפותחת יודעת לטפס על כל דבר, לאכול לבד...
מה ההמלצות שלכן?

[תמרוש_רוש]

פלוני, לא כל כך ברור מה הבעיה.
מה זאת אומרת "היא הפסיקה לדבר"? בכלל? רק בשפה אחת? ומה קרה מאז ועד היום?
מדברת בשפה שלה.
איזו שפה זאת?

[אדוה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם,
גם אצלי כמו לפלוני אלמונית יש את אותה הדאגה.
בני בן 2+חודשיים היה בבית איתי במהלך השנתיים האחרונות, השבוע נכנס לגן בפעם הראשונה ואין מאושר ממנו. אני ממש הייתי מאושרת מהעובדה שהוא נפרד ממני בלי בעיה בבקרים (הוא מאוד מחובר אלי) וכשאני מגיע לאסוף אותו הוא שמח ומרוצה אבל היום לאחר יומיים בלבד הגננת כבר המליצה לשלוח אותו לאבחון התנהגותי כי הוא לא מקשיב לכללים, שהוא בקושי משחק עם הילדים האחרים, חוקר ומביע התעניינות בכול הדברים בגן (מקום חדש, דברים חדשים, משחקים מעניינים זה לא אמור להיות טבעי ובסדר שהוא מביע עניין בכול זה???), החלק הבעייתי ביותר, היא ציינה, זה שהוא לא ממש מגיב כשמדברים אליו. יש לו שמיעה מעולה (לא מבדיקה רפואית אלא מההתנהגות שלו בבית ומתגובות שלו לכול מיני דברי וצלילים) אז הבעיה היא שהוא לא מקשיב ולרוב לא מגיב וזה מקשה עליה במהלך היום.
מבחינת דיבור יש לו שפה משל עצמו, מברבר המוןןןןןן וגם שר אבל בשפה לא ברורה. יש לו גם אוצר מילים דל יחסית בעברית אבל יודע הרבה מילים באנגלית - מספרים, חיות, צבעים.
אני מכירה את כול הבעיות ההתנגותיות שלו והאמת שבגללן גם הייתי דיי בלחץ מהכניסה שלו לגן (איך יתמודדו מולו) אבל זה נראה לי גם ממש מהר תוך יומיים פשוט לוותר על ילד שאף פעם לא היה במסגרת וצריך שילמדו אותו ובמקום ישר לקטלג אותו בתור "not גן Material" ולתת לי שבוע ניסיון לראות אם יהיה שיפור.....
זה נראה לי קצת יותר מידי מחמיר ואני מרגישה כמו כישלון גמור והכי גרוע זה שממש נשבר לי הלב לראות כמה הוא נהנה שם ושאולי הוא בכלל לא ישאר....
נכון לעכשיו קובעת תור לרופא משפחה להתחיל את התהליך, הלוואי שהיה דרך אחרת לבדוק את העניין...

[מישהי_לרגע*]

caremee ופלונית כאן למעלה,
ממליצה בחום לפנות למשעולים
לייעוץ בשאלה האם יש צורך באבחון או לתת לילד את הזמן שהוא זקוק להסתגלות.
זה מקום עוטף, איכפתי, חם ומקצועי מאוד.

[לב_שומע*]

אדוה, לדעתי יש דרך אחרת לבדוק את העניין.
מכל מה שתיארת, בדרך כלל שני הדברים שהכי מטרידים גננות הם ילד שאינו מקשיב לכללים וילד שמביע התעניינות וחוקר כל מה שבסביבתו.
אלה הם שני פרמטרים שנוגעים במקום ההשרדותי של גננת, של צורך בניהול קבוצת ילדים תוך הפעלת סמכות וצורך לשמור על כללי בטיחות וסביבה מאורגנת.
אני לא נכנסת בכלל לשאלה האם הצרכים האלה שנשענים על פילוסופיה מסויימת בגידול ילדים נשענים על גישה עקרונית, פילוסופיית גידול, נכונה. זה די "ככה זה" במערכת.
לגבי הפרמטר הראשון: אני לא מצליחה להבין מה יתרום "אבחון התנהגותי" אצל ילד כל כך צעיר. מה יכולים כבר למצוא? שאין לו גבולות? פשוט לא מבינה מה זה יעזור.
מה שכן מאוד משמעותי בעיני זה לתת לו ולעצמכם התערבות נכונה: שאלות שהייתי שואלת הן שאלות כמו איך נראית מערכת הכללים שהוא מכיר בבית, האם ישנה מערכת כללים, איך הוא מגיב לכללים בבית.
ואם נראה לך שיש מקום לעשות שם שינוי - אז לעשות.
ואם הגישה החינוכית שלכם שונה מאוד מאוד מזו של המסגרת - אז לשאול את עצמכם איך מתמודדים עם מצב של שילד אמור לתפקד בשתי מערכות כל כך שונות שלא מסכימות האחת עם השנייה.
אבל את כל זה אפשר לעשות באמצעים ביתיים, למה אבחון???
מה יגידו באבחון?
לגבי חוקר כל דבר בסביבתו - תלוי מה העוצמה של ההתנהגויות האלה. שוב, הייתי שואלת את עצמי מה קורה בבית. איך הוא מתנהג בבית. מנסה להבין האם סביבת הבית דומה בהרגלים שלה לסביבת הגן או שמאוד שונה.
בעיני מספיק לעבוד קצת על "טריטוריות" - איפה בבית הכל מותר, איפה לא הכל מותר, שילד מפנים שיש חפצים שאפשר תמיד אבל יש כאלה שהם רק של אמא - זה מספיק. שוב - אם התפיסות החינוכיות של הבית מתנגשות עם הגישה החינוכית של המסגרת, הייתי שואלת שוב את אותן שאלות: איזו סביבה אנחנו יוצרים לו בבית? מה מניע אותנו לזה? מה קורה במסגרת? מה מצפים ממנו? בודקת את רמת הפער, את הגודל של הפער, ושואלת את עצמי האם הכיוון הוא לסגור פערים, או כיוון אחר.

[תמרוש_רוש]

מסכימה עם לב שומע.

_למה אבחון???
מה יגידו באבחון?_
ההשערה שלי היא שהגננת רוצה אבחון כדי שיעזור לה להתמודד איכשהו עם הבעיה.
והאמת היא שבעיני, כאשת מקצוע, יותר משתלם לפנות לייעוץ מקצועי, של מישהו שמבין בילדים בגיל הרך, ודרך שיחה אתך ושיחה עם הגננת ואולי גם ביקור ותצפית בגן יוכל לתת הכוונה הרבה יותר טובה מאשר דרך אבחון פורמלי.
(יש סיכוי שזה גם יהיה יותר זול)

אבל אפשר באמלת לעשות הרבה דברים "באמצעים ביתיים", כמו שלב שומע אמרה.

זה נראה לי קצת יותר מידי מחמיר ואני מרגישה כמו כישלון גמור והכי גרוע זה שממש נשבר לי הלב לראות כמה הוא נהנה שם ושאולי הוא בכלל לא ישאר....
אל תקחי את זה לשם. חבל
את ממש לא כישלון!
הגננת פשוט נכנסה ללחץ.

מה דעתך ליזום אתה שיחה בנוסח "אני רואה שקשה לך אתן. בואי נראה איך אני (כאמא של הילד) יכולה לעזור לך (כגננת) לעזור לו להסתגל לגן ולכל מערכת הציפיות.
לתת לה להבהיר לך את הציפיות שלה, ברמה הכי מפורטת שאפשר.
ולשאול אותה איך היא פונה אליו, איך היא מנסה ללמד את הציפיות האלה.
למשל, אם היא אומרת, מהקצה השני של החדר "עכשיו הגיעה שעת ריכוז", והיא מצפה ממנו שיגיב ויישב על השטיח, וברקע יש את הרעש הנורמלי, לא מפליא אותי בכלל שהוא לא קולט, גם בגלל אוצר המילים החדש (מה זה "ריכוז"? ומה זה "שעת"??), גם בגלל שהיא מדברת מהקצה השני של החדר ודרך כל הבלגן (לסנן הרבה רעש רקע ולשים לב לקול ספציפי של אדם ספציפי זו מיומנות שלוקחת זמן!!), וגם בגלל שהוא עדיין לומד את כל הדברים ויש המון הסחות דעת סביבו. מה שהיא מצפה ממנו זו למידה רב-רבדית!

אילו טיפים את כאמא יכולה לתת לה?
למשל, האם יעזור אם, במשך שלושת הימים הבאים, היא תיגש אליו, תניח לו יד על הכתף (להסב את תשומת לבו) ואז, עם קריאה בשמו ויצירת קשר עין היא תגיד לו מה צריך לעשות, עם תמיכה של שפת גוף? (הצבעה לכיוון הנכון וכו').

ואיך את כאמא יכולה לעזור לה בכך שתעבדי אתו על המטרות של הגן, ותתמכי (בבית) בלמידה שהוא צריך ללמוד?
למשל, האם יעזור אם את תדברי אתו בבית על כמה אלמנטים של שגרת הגן, ומה מצופה ממנו לעשות בכל שלב? (בשביל זה את צריכה לדעת הכל על הסיטואציות האלה - מתי זה מתרחש, איפה, איך, מה הציפיות), ואפילו תשחקו בגן כדי לתרגל את התפקיד שלו?
וכו'............

[טינק*]

בני בן 2.11 נולד פג כחודשיים לפני התאריך המשוער, בגיל שנתיים לא צירף שתי מילים ביחד אך היה אומר הרבה מילים (ספרתי בערך 100 אם אני זוכרת נכון ) תמיד הבין את ה"משימות" שנתנו לו, הצביע על מה שרצה או היה מושך אותנו לדבר שרצה, היה ועדיין מצביע על תמונות בספר או בקלפים בהתאם לשאלה אוהב בעיקר מכוניות ומסלולים אבל גם ספרים ופאזלים וטלויזיה (כמובן במידה)
היום מדבר שוטף אך עם הרבה שיבושים
לפעמים מדבר בלי הפסקה....
הוא מביע את רצונו (ובעיקר את חוסר רצונו) הוא משתף פעולה עם הסובבים אותו (מבוגרים וילדים) הוא יוצר קשר עין, מתעניין בילדים אחרים,אוהב ללכת לחברים ושחברים יבואו אליו
משחק כל הזמן במשחקי דימיון שבהם הוא דמות מרכזית והופך גם אותי לדמות בסיפור או חבר שאיתו, הוא משתף ברגשות שלו ובנעשה סביבו (אמא תראי צבעתי איש) אינו נרתע מחומרים שונים או רעשים או אנשים (לפעמים כשהוא עייף הוא מתחיל להתבכיין)
בגיל שנתיים בערך פנינו להתפתחות הילד בקופח בעקבות המלצת רופאה מטפלת שביקרנו אצלה פעם ראשונה ובני יצר איתה קשר עין והראה לה תמונות בספר, השיחה התנהלה כך: רק איתי הוא לא מדבר הרבה?
עניתי שלא יש לו עיכוב בשפה אבל חוץ מזה הכל תקין. היא אמרה שכדאי לפנות להתפתחות.. אוטיסט הוא לא! אבל צריך לבדוק את השפה
והדיבור
התחלנו תהליך אבחון במקביל התחלנו טיפול אצל קלינאית תקשורת
הוא עשה קפיצה אדירה! בתוך 3 חודשים הילד לא הפסיק לדבר
בהתפתחות הילד קבעו שיש לו הפרעת תקשורת קלה. נפלנו על פסיכולוגית שטענה שהיא דוגלת בשיטה המחמירה והיא במקצוע 32 שנה ולא טעתה אף פעם
הקלינאית תקשורת הייתה בהלם! לא הבינה על מה הם מדברים... כפי שציינתי למעלה הוא יוצר קשר עין ,מבטא רצונות, עונה לשאלות משחק משחקי דימיון מתעניין בבני גילו וכו
והיא מודעת לכך שבהתפתחות הילד אוהבים לשים בתבניות... אם קצת חורגים מהנורמה זה כבר לא תקין
הפסקנו את התהליך בהתפתחות הילד והמשכנו אצל הקלינאית תקשורת
פנינו לפסיכולוגית פרטית לאבחון פרטי אך זה נגדע באמצע בגלל המבצע והתחלת הגן
כרגע הוא אינו מטופל כיוון והקלינאית טוענת שהוא מדבר בסדר גמור גם עם יש שיבושים מבינים אותו ויש אותיות ועיצורים שנלמדים עם הזמן ואין צורך להלחיץ את הילד
בנוסף הוא נכנס לגן עירייה רגיל יש לו קצת קשיי הסתגלות (טבעי לא?) הוא בוכה כשלא מקבל מה שהוא רוצה ובעיקר בצהרון כשהוא רגיל לשנת צהריים
אז א. סליחה על החפירה הארוכה
ב. אני צריכה המלצות למכונים פרטיים לאבחון
ג. במקביל צריכה המלצות לפסיכולוגיים התפתחותיים פרטיים
אנחנו גרים ברחובות

[טינק*]

שכחתי לציין שהוא ילד תזיזתי מאוד
לא נח לרגע! גם כשהוא יושב הוא לא רגוע... הרגליים זזות או שהוא נעמד כל רגע או קופץ
והקלינאית תקשורת אמרה לי שהיא חושבת שיש לו הפרעת קשב וריכוז

[עלמה*]

טינק - ברחובות זה קל: יש את מכון אפיק http://www.machon-afik.co.il/
התייעצי עם חן כרמי, היא מנוסה ומקצועית מאד
בהצלחה!

[טינק*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עלמה תודה
להתייעץ עם חן כרמי באיזה נושא? על מה שסיפרתי או נושא שיבושי השפה?

[עלמה*]

הי טינק.
כתבת שאת מחפשת מכון אבחון פרטי. אז אני מכירה וממליצה על אפיק, וחן היא אחת ממקימיו.
למכון הזה (ולאחרים פה ושם) יש שני יתרונות בולטים - אחד שיש לו מגוון אנשי מקצוע, ושני השיטות שהם עובדים בהם
(בטיפול בהתפתחות הילד יש כמה אסכולות. בלי להכנס לתיאוריות וכו', חן היא מחסידי ה- DIR, ובעיני הסובייקטיביות זה יתרון גדול).
אני הכרתי משם רק אותה, אבל אני מניחה שכל אחד מהם יוכל לעזור לך. פשוט, לכוון מה צריך לעשות ועל מה כדאי להסתכל, ואם הם עושים וממליצים על אבחון רב-תחומי (כמה אנשי מקצוע ביחד).
כך או כך, אל תמהרי להיבהל. לכל ילד יש את הקצב שלו, וגם למאבחנים יש את הקצב שלהם. לפעמים זה פשוט לא מותאם...

[עלמה*]

הערה נוספת מקריאה חוזרת של דברייך:
מקוה שלא אכפת לך שאני כותבת את זה... אבל אולי שווה לשקול את נושא הצהרון בגן. אמנם אני בצד ששוקל גן בכלל... כמו רבים כאן... אבל צהרון על אחת כמה וכמה.
והשילוב הזה, של למנוע מפעוט שעות שינה ובד בבד לחשוד בו בהפרעות קשב וריכוז... פשוט מקפיץ קצת

[טינק*]

עלמה היקרה
ראשית תודה על ההעינות והכוונות הטובות
שנית כנראה דברי לא הובנו כהלכה הקלינאית תקשורת חושבת שיש קשב וריכוז עוד לפני שהתחיל גן עיריה...
לגבי הצהרון אני חלוקה בדעותיי כרגע לא מתאפשר לי לוותר על הצהרון

[סבתא_רחל_המודאגת*]

שלום,
מאוד נהניתי לקרוא את הדיונים, השאלות והתשובות ובמיוחד מהעידוד והגישה החיובית ויחד עם זאת עניינית.
יש לי "נכד זקונים" שנולד כתוצאה מהפריות, הוא בן שנתיים וחצי, מקסים, אינטליגנטי, מפותח מבחינה מוטורית אפילו מעבר לגילו, בעל שמיעה מוזיקלית יוצאת דופן. אבל, למרות שיש לו אוצר מילים, הוא לא אומר משפטים ומדבר ג'יבריש ואי אפשר להבין מה הוא אומר, או רוצה. הוא לא מפסיק לקשקש ולשיר (מזהים את השיר על פי המנגינה). מבלי להשוות לילדים בקבוצת גילו, אלא ביחס לעצמו, יש חוסר הלימה.
מן הראוי לציין, שרק אני חושבת שיש בעיה, לא הוריו ולא הגננת שהתייעצו איתה חושבים כמוני. התחלתי להתעניין בנושא וכך גיליתי את נושא הדיספרקסיה הורבלית. אני הייתי הולכת לאיבחון עוד אתמול... השאלה החל מאיזה גיל יש לעשות איבחון ומתי זה נחשב ל"חבל, שלא בדקנו קודם".
דומה מאוד לתיאור הקודם של עלמה, חוץ מעניין התזיזתיות. הוא מסוגל להתרכז עד שהוא מסיים משימה שהוא התחיל בה.

[סבתא_רחל_המודאגת*]

שלום,
האם מאז שכתבתי (לעיל) נפסקה ההתכתבות? או שאני אמורה להוסיף? לשלוח?

[זהבית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הילד שלי בן שנתיים ו3 ואומר אולי 10 מלים ומתוך זה מחבר רק מילה אחת מה זה אבא או מזה אמה
ולפעמים משמע קלות לבד לברור לי למה גם לפני שינה עושה קולות מוזרים
מה עושים ?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי , יש לי ילד בן שנתיים וארבע שלא מוכן לדבר אומר רק אמא אבא תודה, את זה , גבינה וזהו וגם את המילים הללו לא אומר במורה ברורה , אני מאוד אשמח שינחו אותי מה עלי לעשות ?

[הילה_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם!

מקווה שתוכלו לעזור לי הבת שלי בת שנתיים + 5 חודשים עברה ניתוח כפתורים לפני כ 4 חודשים בשל הצטברות של נוזלים באוזניים (לא דלקות) כרגע היא שומעת בגדר הנורמה, אגב גם לפני הניתוח שמעה אך פחות טוב...
היא מבינה הכל אך אוצר מילים ממש דל, היא אומרת רק: אבא, מים, כן, די, עוגה, תאתא (סבתא), זה,בוכה, אוכל, התחלנו מעקב התפתחותי אצל קלינאית תיקשורת היא משתפת פעולה יפה,
אך אני מודאגת ממש לגבי הדיבר איך מסבירים את התופעה הזו שילדה מבינה הכל!! משתפת פעולה נמצאת בגן רגיל (פרטי) אך לא מצליחה לדבר??? זה מתסכל נורא...
מי מיכם נמצאת באותו מצב?? ואולי אני צריכה לפנות לעוד גורם? אשמח באם תוכלו להיענות.... תודה

[תפילה_לאם]

שלום הילה,

האם את מבחינה בהתרחבות של אוצר המילים מאז הניתוח?

ייתכן שהירידה בשמיעה השפיעה ועיכבה את רכישת השפה, וייתכן שקיימים קשיים נוספים.
את מונה כמה נקודות מעודדות: בתך מבינה פניות אליה, משתפת פעולה ויש לה אוצר מילים בסיסי שכולל מילים מקטגוריות שונות.


ואולי אני צריכה לפנות לעוד גורם?
נראה לי שקלינאית תקשורת טובה היא הגורם המתאים לטיפול במקרה כזה.
מציעה שתתייעצי אתה אם להסתפק במעקב או להתחיל טיפול. אם יוחלט לעקוב בלבד, אפשר וכדאי לבקש מהקלינאית הדרכה כיצד לעודד את רכישת השפה.
טיפים קטנים בינתיים:

• שימת לב לכמה התנהלויות יומיומיות שחוזרות על עצמן, כמו רחצה לפני השינה. במצבים אלה לחזור על אוצר מילים קבוע ועם הזמן לעודד את הילדה לחזור, לחקות ואף להשלים ("ועכשיו ניקח את ה... מגבת". "ועכשיו... מצחצחים שיניים".)
• חזרה על אוצר המילים הנלמד בתוך סיטואציות מגוונות. (ה"מגבת" רלוונטית גם במטבח...)
• ניצול סיטואציות של עניין ושל סקרנות לחיזוק השפה. למידה במצבים כאלה נתפסת יותר מאשר עבודה מובנית דרך משחק "לוטו" וכיו"ב.
• חזרה על מלל של הילדה בתוספת הרחבה קטנה. ("תאתא" - "כן! סבתא באה." או "די!" - "די להתנדנד.")
• ניסיון לבקשת חיקוי, אם לא מתסכל מדי. ("תגידי: 'עוד!'")

בהצלחה!

[תמרוש_רוש]

היי הילה,
יש לי הרהור אחד וטיפ אחד.
הרהור:
איך מסבירים את התופעה הזו שילדה מבינה הכל!! משתפת פעולה נמצאת בגן רגיל (פרטי) אך לא מצליחה לדבר??? זה מתסכל נורא...
מתסכל אותך או אותה? האם נראה שקשה לה עם אוצר המילים המצומצם, או שהיא מצליחה להסתדר אתו ולהעביר לך את המסר, להשיג את מה שהיא רוצה?
שפה זה עניין מאוד פונקציונלי, והמטרה שלה היא ליהנות מקשר עם אנשים אחרים ולהשיג את מה שאתה רוצה מהם. ילדים שטובים בתקשורת ומבינים מה קורה, יכולים להסתדר טוב להפליא עם אוצר מילים מינימליסטי, ולהשלים את השאר עם מחוות, שפת גוף ואינטונציה.

אהבתי את הטיפים שאהבת נתנה לך.

טיפ נוסף: להקפיד לדבר במשפטים קצרים ולהדגיש את המילים החשובות.
ככלל, באספקט של עיבוד שמיעתי, ילדים יכולים לעבד רק מספר קטן של מילים ברצף, והנורמה זה פחות-או-יותר מילה אחת לכל שנת חיים, כלומר שילדה ממוצעת בגיל שנתיים+ יכולה להתמודד עם רצף של שלוש מילים כל פעם. יותר מזה - הולך לאיבוד. יכול להיות שאצל הבת שלך היכולת היא (או היתה עד לא מזמן) רק שתי מילים ברצף, בגלל הנוזלים באזניים.

הנטייה שלנו כמבוגרים היא להכביר מילים, ולדבר במשפטים הרבה יותר מדי ארוכים, והילדים מפספסים המון וצריכים להשלים כמיטב יכולתם, ולקוות שהם קלטו את שתי המילים הבאמת-רלוונטיות. לפעמים זה מקשה על רכישת השפה והדיבור בפרט.

[תפילה_לאם]

טיפ נוסף: להקפיד לדבר במשפטים קצרים ולהדגיש את המילים החשובות.
אם לא היה ברור, זה בהחלט מה שהתכוונתי ב - חזרה על מלל של הילדה בתוספת הרחבה קטנה. ("תאתא" - "כן! סבתא באה." או "די!" - "די להתנדנד.")
תודה על החידוד.

[תמרוש_רוש]

[פלוני_אלמונית*]

תמר שלום!

קודם כל תודה על היחס מעריכה זאת מאוד!!!, ואכן מתסכל אותי שהבת שלי אינה מצליחה להגיד משפטים, או לומר "אמא" (רק אבא) היא יודעת לתקשר בצורה אחרת מצביעה לכיוון הארון כשהיא רוצה עוגיה לצורך העניין,
יודעת איפה כל האיברים בגוף, וכשאני לא מבינה אותה היא מתחילה להתעצבן ולבכות מתסכל!!! אז יכול להיות שזה מפריעה לה גם, וזה מה שמביא אותי למה שרשמת ששפה זה עניין מאוד פונקציונלי ואני מפחדת שבגלל שאנחנו מבינים אותה היא תסתפק בזה ולא תרצה להרחיב את אוצר המילים, לדברי הקלינאית תקשורת יכול להיות שמדובר בבעיה של "תכנון המילה" ועדיין לא בטוחה.... הטיפ שנתת מעניין מאוד איזה משפט עליי להרכיב ב3 מילים למשל: "הולכים לבקר את סבתא" (זה מורכב מ 4 מילים)

[הילה_אלמונית*]

היי תפילה תודה על הטיפים זה עוזר מאוד!!

אחרי הניתוח חל שיפור גדול! יותר רגועה, אוצר מילים יותר גדול בכמה מילים, ואכן היא בטיפול אצל קלינאית תקשורת כפי הנראה נגדיל את מספר הביקורים לפעמיים בשבוע, זה לא מספיק רק פעם אחת, קיבלתי כמה טיפים מימנה לעודד אותה כשהיא אומרת מילה, לגרום לה להוציא צלילים כמו ח..., ש.....
ושהיא רוצה לספר משהו בהתלהבות שאני שואלת אותה איך היה בגן היא מדברת בשפה של ג'יבריש (מקווה שרשמתי נכון)

[הילה_אלמונית*]

אולי זו אני שלחוצה מידי ואני צריכה לתת לה את הזמן שלה לדבר מה אתן אומרות?

[תפילה_לאם]

היי הילה,
ראשית, בעניין חששך שהיא תסתפק בהבנתכם אותה- הרי ענית לעצמך כשאני לא מבינה אותה היא מתחילה להתעצבן ולבכות מתסכל!!!_ וגם _היא רוצה לספר משהו בהתלהבות
וככל שתגדל ותרצה להביע תכנים מורכבים יותר, לא תוכל להסתפק בהצבעה על הארון. וזהו דחף אנושי טבעי לרכוש שפה ולתקשר! נשמע שאתן בדרך הנכונה. @}


לדברי הקלינאית תקשורת יכול להיות שמדובר בבעיה של "תכנון המילה" ועדיין לא בטוחה...
אולי תציצי בדף עיכוב בדיבור דיספרקסיה כאן באתר.
בכל מקרה, היא קטנטונת, יש לה הבנה טובה, יש לה מוטיבציה, יש לה אמא מודעת, כך שנראה לי שהסיכויים שתתקדם היטב הם יפים.

איזה משפט עליי להרכיב ב3 מילים למשל: "הולכים לבקר את סבתא" (זה מורכב מ 4 מילים)
לא הייתי מתייחסת לטיפ כנוסחה מוחלטת.
המילה "את" היא בעצם מילית שהאינטונציה מדגישה פחות. מותר לך לא לספור אותה...
ומותר גם לומר ארבע מילים ואפילו חמש.
מה שחשוב הוא לשמור רוב הזמן על העיקרון של שפה פשוטה שמושכת את בתך קצת מעל מה שהיא מסוגלת לו כרגע. לחזור על מה שאמרה ולהוסיף עוד מילה או שתיים. ליצור לכן רפרטואר של ביטויים שימושיים ושגורים ("יש! הולכים לסבתא!") ולצדם גם לגוון ולחדש, להשתמש במילה בהקשר שונה, להראות את הגמישות והפרגמטיות של השפה ("רוצה ללכת לסבתא?"/ "נדבר עם סבתא בטלפון"/ "מחר נבקר את סבתא").



_אחרי הניתוח חל שיפור גדול! יותר רגועה, אוצר מילים יותר גדול בכמה מילים, ואכן היא בטיפול אצל קלינאית תקשורת כפי הנראה נגדיל את מספר הביקורים לפעמיים בשבוע, זה לא מספיק רק פעם אחת, קיבלתי כמה טיפים מימנה לעודד אותה כשהיא אומרת מילה, לגרום לה להוציא צלילים כמו ח..., ש.....

ושהיא רוצה לספר משהו בהתלהבות שאני שואלת אותה איך היה בגן היא מדברת בשפה של ג'יבריש (מקווה שרשמתי נכון)_
כל מה שאת מספרת מעודד מאוד.
כמובן שצריך לתת לה את הזמן, אבל מצד שני, עזרה שמותאמת לקצב ההתקדמות שלה גם היא רצויה. אם למשל את יכולה מתוך הג'יבריש שלה (שמאפשר לה חוויה של שטף, תרגול של אינטונציה תקינה ועוד!) לזהות מילה בעלת משמעות, חזרי על המילה ונסי לצרף עוד מילה כדי להראות לה שאת מבינה את כוונתה או לפחות מנסה. בכך תתני לה מודל - היא תשמע איך המסר שהיא מנסה להעביר אמור להישמע. אם למשל, בתוף רצף ההברות שאמרה, שמעת משהו כמו "אינה" ולגננת קוראים "רינה" - את יכולה לנסות ולהגיב: "רינה הייתה בגן" או "רינה שיחקה משחק". כך גם תעבירי את האינטראקציה לשלב של שיחה בעלת תור אחר תור.

[הילה_אלמונית*]

תפילה שלום!

אני חייבת לציין שאת מעודדת אותי תודה!!!!, ודברייך מאוד נכונים אני אאמץ את הטיפים הללו, אגב את מורה לחינוך מיוחד? או שמה גם את חווית סיטואציה דומה לשלי?

[תפילה_לאם]

שמחה שהדברים מתאימים לך. @}

(אני קלינאית תקשורת וגם אם לילדה לקוית שפה.)

[הילה_אלמונית*]

תפילה שלום! הינך אם לילדה לקוית שפה כמו הבת שלי ליאן ? עוד משהו ברשותך שלא ציינתי כשאני מבקשת מימנה שתגיד מילה לצורך העניין "אמא" היא אומרת "מא"
ואני חוזרת ומבקשת שוב שתגיד אז היא אומרת לי "די" (מביעה פרצוף כועס) זאת אומרת שהיא מודעת לקושי שלה? מה דעתך?

[תפילה_לאם]

סליחה על העיכוב בתשובה. @}


הינך אם לילדה לקוית שפה כמו הבת שלי ליאן ?
אני מניחה שכל ילד ומאפייניו האישיים. בכל המקרה, בתי כבר בת תשע וחצי. היא לומדת בכיתה רגילה ומקבלת תגבור פרטני. עדיין יש פער בינה לבין הכיתה, אבל בשיחה עם המורה המשלבת בסוף שנת הלימודים שמעתי את הערכתה שהפער הצטמצם.


זאת אומרת שהיא מודעת לקושי שלה? מה דעתך?
קשה לדעת. בהחלט ייתכן שהיא מודעת לקושי, אך ייתכן גם שהיא תופסת את הבקשות החוזרות כ"נדנוד", וה"די" הכועס שלה מכוון לומר לך "אמא, די לחפור".
אני מאמינה שטוב לאדם להיות מודע ליכולותיו, גם אם יש בכך לפעמים כדי לעורר תסכול מסוים. בסך הכול כך מתמודדים עם המציאות וזה גם פתח למוטיבציה.
אבל מעבר לזה הייתי משתדלת לא לעמת אותה עם הקשיים שלה אלא לתרגל מתוך כיף, בתוך הקשר בעל משמעות.

[הילה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום תפילה! סליחה על האיחור ילדתי לפני חודש... תודה שהגבת, התווספו עוד כמה מילים לליאן לאוצר המילים הדל שלה כמו פרפר, דבורה, רניים (שזה רגליים) אני מקווה שעוד ישתפר לוקח המון זמן היא בת שנתיים וחצי ובאמת החלום שלי שהיא תתחיל לדבר ותגיד ״אמא״, תודה על עזרת לי מאוד שנה טובה..

[תפילה_לאם]

מזל טוב, הילה!
שמחה לקרוא גם על ההתקדמות של ליאן.
שנה טובה!

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולם.
אני אמא לילד בן שנתיים וחודש. הוא כמעט ולא מדבר רק מילים בודדות ולא שלמות כמו למשל:
אבא, אמא,תאתא, באבא(סבא), עוגיה, ננה(בננה) ועוד כמה ... לשאר הדברים הוא מצביע ואומר "האאאממ" משהו כזה .
הוא מבין הכל, משחק יפה אבל עם קוצים בתחת. בדיקת שמיעה תקינה / בגדר הנורמה.
קראתי את ההצעות והטיפים ובאמת אתחיל ליישם אותם.
שאלתי כזו אני ממתינה לבדיקת רופאה מפתחת ואיבחון ובהמשך קלינאית תקשורת. אני חוששת שהוא לא ישתף פעולה. איך קלינאית תקשורת תוכל לעזור לילד בגיל כזה (הייתי עם הבת הגדולה שלי כשהיתה בת 3 ויחסית רגועה יותר ועם אוצר מילים גדול.)
תודה לעונות.

[פלוני_אלמונית*]

בהמשך לשאלתי.
שכחתי לציין שבגיל 7 חודשים היה מאושפז כחודשיים עקב מחלת חום כרונית. שבסופה עבר ניתוח שכלל הרדמה כללית. האם זה דבר שאולי השפיע עליי? כי התחיל לזחוח וללכת באיחור

[תפילה_לאם]

איך קלינאית תקשורת תוכל לעזור לילד בגיל כזה
קלינאית מיומנת אמורה להיות ערוכה למפגש כזה - באבחון היא תשתדל להעביר משימות מובְנות אך תשתמש גם במשחק, בשיחה ספונטנית כדי להתרשם ממנו. בטיפול, לדעתי, יש חשיבות עצומה לשיתוף שלכם, ההורים. הקלינאית תדגים אצלה בחדר, תדריך ותייעץ, ואתם תיעזרו בהדרכתה לקידום שלו בבית.
@}

[פלונית*]

האם זה מעיד על בעיה שילד בגיל הזה לא מדבר עדיין?

[תפילה_לאם]

לפי המתואר הילד מדבר מילים בודדות .
מצופה שיצרף מילים למבעים, ולכן נראה שיש עיכוב ביחס לנורמה.
האם לקרוא לכך "בעיה"?
העיכוב יכול לנבוע מסיבות שונות, ויש סיכוי טוב שהילד ידביק את הפער, אולי אפילו ללא עזרה מיוחדת.

[הילה*]

שלום תפילה זו אמא של ליאן, חודש הבא ליאן חוגגת שלוש, לגבי שנה הבאה אני נמצאת בדילמה האם לרשום אותה לגן שפתי ? או לגן טרום טרום חובה רגיל? מאחר והיא הובחנה שיש לה עיכוב פונולוגי ניכר דיספרקסיה ורבאלית הפחד שלי שבגן רגיל מבחינה חברתית לא ימצאו עניין בה, כלומר לא תהיה שיחה...רק עכשיו היא התחילה לדבר קצת יותר עוד מילים בודדות ומשפט אחד קבוע ״ מא אני כאן״ יש לפנינו עוד שמונה חודשים מקווה שתשתפר עוד, ולגבי גן שפתי אין לה בעיות התנהגותיות ולכאן לא נראה לי דתתאים למסגרת כזו, מה את מציעה שעליי לעשות לאן לרשום אותה? תודה

[ישראלונה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, יש לי בן בן שלוש וארבעה חודשים. מספטמבר בגן ערייה ועד אז בבית. הוא יליד דצמבר וכמעט הכי קטן בגן. אנחנו בית תלת לשוני. הגננת אמרה לי בכמה הזדמנויות שהיא לא מבינה את הילד והמליצה לי ללכת לקלינאית. מצד שני, קשה לי לסמוך על השיפוט שלה כי היא די צעירה ומשווה אותו לילדים אחרים בגן שהם יותר גדולים ממנו (מבחינת צורת משחק לדוגמה).
אני רואה שיפור מאז שהיה בן שלוש. הוא מדבר פחות טוב לגילו אבל כל פעם מתקדם ומשתפר. הוא מבין את הנאמר לו בשתי שפות לפחות.
היום ראיתי ילד מהגן שלו שסיפר לאחותו על הבן שלי שמדבר כמו תינוק. זה גרם לי לחשוב שאולי בגן הוא מדבר פחות מבבית אולי כי לא מבינים אותו או כי כולם יותר גדולים.
אני לא רוצה לקחת אותו לאבחון כי אני רואה התקדמות אבל אני קצת דואגת לגבי ההתנהלות בגן (היתה לו התאקלמות קשה למרות שזה גן קטן ואוהב) וכן שואלת את עצמי איך אני יכולה לעבוד איתו על השפה כדי לשפר אותה.
אשמח לעצות, חוויות דומות או כל תרומה אחרת...

[יונת_שרון*]

מה את חוששת שיקרה באבחון? למה את מנסה להימנע מזה?

[תמרוש_רוש]

תלת לשוניות עלולה לעכב קצת את קצב התפתחות הדיבור, אבל לא באופן דרסטי.
כשעושים הערכה של ילד רב-לשוני, או שמחברים את ההישגים שלו בשלוש השפות ביחד (למשל כשסופרים את אוצר המילים), או שמסתכלים על ההישגים שלו בשפה שהכי חזקה אצלו, ולא בשפה שהכי מדוברת בחברה.
אם השפה היותר-חזקה של הילד שונה מזו שמדוברת בגן, אז ברור שבגן יעירו על כך. אפשר תמיד להזכיר להם שעברית זו השפה השניה שלו.

אם את שואלת את עצמך איך לעבוד על השפה כדי לשפר אותה, אז קלינאית תקשורת היא הכתובת כדי לשאול אותה בדיוק את זה. "אבחון" זה תהליך שיכול להיעשות בכל מיני דרכים, וכשמדובר בילדים צעירים, הרבה פעמים זה כולל בעיקר שאלון ושיחה עם ההורים, ופחות מזה בדיקה ישירה של הילד.
מצד שני, נכון שיש פער בין אנשי מקצוע שונים ביחס שלהם לדו- ורב- לשוניות, ולכן כדאי לנסות לבחור מראש קלינאית שיש לה הבנה לנושאים של רב לשוניות ושתוכל לתמוך בך.

שואלת את עצמי איך אני יכולה לעבוד איתו על השפה כדי לשפר אותה.
הטיפ הכי בסיסי בעולם: להיות עקבית בשימוש בשפות השונות כשאתם מדברים אתו, כלומר לא לערבב שפות. נניח, את תדברי אתו תמיד בשפה X, האבא שלו בשפה Y ואנשים אחרים בשפה Z.

ההמלצה הכללית היא שאם בבית מדברים שפה אחרת מהשפה הכללית (כלומר, במקרה שלכם, שפה אחרת מעברית), אז להמשיך לדבר אתו בשפה הזאת גם כשאתם בחברת אנשים אחרים. אני מגדלת כך את הילדים שלי: אנחנו חיים באוסטרליה, מגדלים את הילדים בעברית, וזה כולל לדבר אתם עברית גם שאנחנו בחברת דוברי אנגלית. בהתחלה זה קצת קשה, לעשות את הסוויצ'ים כל הזמן (לעשות סוויץ מאנגלית לעברית כל שלושה משפטים, כי הילד מושך לי בחולצה ושואל משהו), אבל זה נעשה קל יותר עם הזמן. אני גם מסבירה לאנשים בפעם הראשונה למה אני עושה את זה (שלא ירגישו שהם מחוץ לעניינים) ומשתדלת לתרגם את עיקרי הדברים כדי לתת להם הרגשה שהם מבינים מה קורה.
רק כשבאים חברים של הגדול הביתה, אני מעדיפה אנגלית כשאני פונה לכל הילדים כקבוצה.

[אמא_לתאומים*]

תמרוש אשמח לתשובה גם למשהו שחיפשתי לו תשובה זמן רב.

שני דברים בעצם.

1. הקטן אמר אמא, אמו, מגיל חצי שנה (חמסה חמסה חמסה בלי עין הרע טפו טפו טפו) והפסיק לאחרונה. הבנתתי שלא בהכרח מקשרים זאת לאמא? אבל הוא תמיד אמר זאת כשאני לא בסביבה וכשהוא צריך עזרה, הגיוני שכן דיבר אליי?

אחיו, גם אמר אמא בגיל 7 חודשים במשך שבוע (!) וזהו.
כמובן מלבד שאר ההברות והבבבאא ררררה וכאלה.

השאלה - אני לא מלמדת לומר שום דבר אבל חופרת שאלות כמו מה זה? הנה אמא, הנה עץ הנה נעליים, הנה כרטיס זוכה בלוטו סתם... אבל היי אם לא נהיה אופטימיים

השאלה שלי איך מעודדים יותר לדבר. אנחנו קוראים סיפורים כמה פעמים ביום (מעשה בחמישה בלונים, איה פלוטו ועוד אחד רנדומלי.

שאלה שנייה, בעוונותיי האנגלית שלי גרועה, וברמות קשות. לכן כמעט ולאמשמיעה להם את עצמיב אנגלית - אבל אני משמיעה להם על בסיס יומי שירים באנגלית ותוכוניות יו טיוב באנגלית לתינוקות (איף איזה שירים מעצבנים, מכירה את כולם כבר בעל פה, והכל כזה דידקטי,לא נתקלתי באיזה כבש שישה עשר חביב), מקריאה מדי פעם סיפורים באנגלית (ואפילותירגמתי על דעת עצמי את איה פלוטו לאנגלית, לא פיספסתי קריירה, נגדיר את זה ככה). אני גם מלווה מדי פעם פעולות קצרות בהסבר באנגלית.


השאלה אם הקצת הזה לא עלול לבלבל אותם, אם הם לא מנסים למצוא חוקיות ופתאום אני באה להם עם שטויות? וגם.. זה המקסימום שאני יכולה באנגלית, לא רוצה לדבר לעומק שלא ילמדו טעויות, האם להמשיך בזה או שיש שלב שצריך אדם דובר אנגלית שידבר איתם כמה זמן בעצם.. במינימום?

אשמח לסדר וכן חשוב לי שיטמיעו גם אנגלית. לא כמו אמא שלהם

[תמרוש_רוש]

טמט לתאומים, תזכירי לי בני כמה הם. אני פה רק לשניה, אשיב לך יותר מאוחר, כשיהיה לי זמן.

[שמנדובה*]

אפשר לענות לך גם אמא לתאומים מהנסיון שלי עם ילדים בכלל ודו לשוניים בפרט?

[תמרוש_רוש]

או.קיי, התעדכנתי בדף שלי.
אז רק כדי ליישר קו, אנחנו מדברים פה על תינוקות בגיל פחות משנה, על אמא ששפת האם שלה היא עברית, ועל אבא / בנזוג ששפת האם שלו היא... גם עברית?
ואת רוצה שהם יגדלו עם אנגלית כי... מה המוטיבציה שלך? פשוט שיהיה להם יותר קל עם אנגלית משהיה לך?
האם יש בסביבה דובר אנגלית שמשמעותי להם (אבא, דודה, משהו) כדי לתקשר אתו באנגלית? או כדי שיהיה להם "לחיים" בכלל?

ועכשיו לשאלותייך:
א. איך לעודד ילדים לדבר - להקשיב ולהגיב.
כמובן גם לדבר אליהם זה חשוב, אבל מדען-הבית שלי דיווח לי על איזה מחקר שגילה שהילדים שדיברו בשפה הכי עשירה הם לא בהכרח אלה שדיברו אליהם בשפה עשירה, אלא אלה שהקשיבו להם, ונתנו להם זמן להביע את עצמם.
לי זה נשמע הגיוני מאוד.
אז מה שאת עושה עכשיו זה יופי- מראה להם דברים, אומרת להם את השמות של זה ושל זה, אחלה. מאוד מתאים לגיל ולשלב שלהם.
להקריא להם ספרים שהם ואת אוהבים זה גם אחלה, מתי שמתאים ואיך שמתאים לכם, בלי לחץ, בהנאה.
ו... להקשיב. כשהם רוצים להגיד משהו, אז לחכות בסבלנות, לתת להם להגיד את זה בקצב שלהם (אוי, כמה שזה מייגע לפעמים...), לחזור על מה שהם אומרים (בהגייה תקנית, כמובן) כדי להראות להם ששמעת והבנת ואת מתייחסת.
וכשהם "אומרים" לך משהו דרך מחוות והבעות, הצבעה, משיכה בזרוע שלך, הושטת יד, כל זה - גם זו שפה. וגם לזה להתייחס, ולהגיב, ולתת להם את המילים שהם רוצים ואת מה שהם רוצים (או להסביר למה הם לא יכולים לקבל אותו.... )
אין צורך ביותר מזה ילדים לומדים שפה דרך אינטראקציה עם אנשים משמעותיים (=אוהבים), תוך כדי חוויות משמעותיות (=כיפיות).

וכאן אנחנו מגיעים לעניין האנגלית:
לא מספיק שהאנשים יהיו משמעותיים לילד, והחוויות יהיו מהנות או מעניינות או חשובות, צריך שגם השפה עצמה תהיה משמעותית.
והמשמעות של השפה נכנסת דרך ההבעות, ההדגשים, האינטונציה, בחירת המילים, והרגשות שאת מביעה דרך המילים.
כך שכשאדם מדבר בשפה שהיא לא "שלו", שהוא לא שולט בה וזורם בה היטב, הרבה ממרכיבי המשמעות הזאת הולכים פייפן. לא משתלבים היטב.

ולכן, אם אנגלית היא לא שפה שאת מרגישה בה בנוח, חבל על המאמץ שלך. זה לא זה.
לא ככה תינוקות לומדים שפה. למידת שפה של תינוקות היא תהליך שונה לגמרי ממבוגרים. מבוגרים יכולים ללמוד מספרים, מטלוויזיה, בכל מיני צורות. תינוקות לומדים מחווייה עם מרכיב רגשי שמעגן את החווייה למשמעות שלה ולמילים שמקושרות אליה.
והרגש הוא קריטי.
עד כדי כך האינטונציות והזרימה של הביטוי האישי חשובות, שאפילו אני, שחיה בסביבה דוברת אנגלית כבר עשר שנים, שעובדת וחיה ואפילו חושבת באנגלית (כשאני מדברת בדמיוני עם דוברי אנגלית) - כשאני עם תינוקות, לא משנה מאיזו עדה, אירים או סינים או יוונים (דוברי אנגלית כולם, לא פגשו ישראלי בחיים), אני כמעט תמיד מדברת אתם עברית.
ותאמיני לי, הם מבינים.
בייחוד הצעירים שבהם, אלה שמתחת לגיל שנה -שנה וחצי. הם קולטים את המסר שלי, ומגיבים אליו נכון. ראיתי את זה לפחות פעמיים.

התאומים שלך יקבלו ממך המון - אבל אנגלית הם יצטרכו לקבל ממישהו אחר. מישהו שחי באנגלית ומרגיש באנגלית.
ואפילו אם היתה לך אנגלית טובה, לא מומלץ לערבב שפות. כלומר לדבר עם הילדים שלך לסירוגין בעברית ובאנגלית. זה יוצר אצלם סלט בראש. אחד האלמנטים הכי חשובים בדו-לשוניות זה ההפרדה בין השפות. אילו צלילים שייכים לשפה הזאת, ואילו לשניה (הצלילים מאוד חשובים, וזו עוד סיבה למה עדיף לך לא להיכנס לזה, כי אני מתערבת אתך שצלילי האנגלית שלך נשמעים הרבה יותר מדי כמו עברית. אין מספיק הבדל במבטא ובהגייה כדי שהם יקלטו אותו). אחר כך באה ההפרדה בין המילים - אילו מילים שייכות לאיזו שפה.

אז אם זה ממש ממש ממש חשוב לך, אני הייתי מנסה למצוא להם איזו בייביסיטר דוברת אנגלית, נחמדה וחביבה, שתבוא ותשב ותשחק אתם ותדבר אתם באנגלית.
ואם אין לך אחת כזאת, אבל כן יש לך שכנה או דודה או חברה או מכרה דוברת רוסית, או אמהרי, או צרפתית, או יידיש - מעולה! שתבוא אליכם ותהיה אתם ותדבר אתם בשפה שלה. שילמדו יידיש (או רוסית או אמהרי).
ואם הם הולכים לגן שבו יש גננת ששפת האם שלה היא... (מה-שלא-יהיה), אז תעודד אותה, בריש גלי, שתדבר בשפתה עם הילדים. מזה הם ירוויחו.
כי רכישה של שפה שניה, מקלה על התהליך של רכישת שפה שלישית.
ואם ייפתח להם הראש, בגיל הזה, לשפה שניה, על המצלולים השונים שלה וההגיות השונות ואוצר המילים השונה, אז אחר כך לצרף לזה גם אנגלית יהיה הרבה יותר קל להם.
אבל את - תישארי עם העברית.

מה דעתך שמנדובה?

[שמנדובה*]

לכל מילה של תמרוש.

אני חושבת שאין סיבה ואין צורך לעודד את התינוקות לדבר, בטח לא בשלב כל כך מוקדם. זה לא שהם בעיכוב או משהו... צריך לדבר אליהם ולהקשיב להם ולאהוב אותם - בדיוק כמו שכתבה תמרוש. אם הם לא גדלים בואקום שפתי, הם ידברו בקצב שלהם.

יכול להיות שה״אמא״ וה״אמו״ של הקטנים שלך פירושם אכן אמא, ויכול להיות שזה פשוט מלמולים רגילים של תינוקות. אני מאמינה שאת כאמא שלהם יודעת הכי טוב רק שתדעי שמילים קבועות בגיל הזה זה מאוד מוקדם, ולכן גם אם זו לא מילה ממש אלא חלק ממלמול תינוקות טבעי, זה ממש לא משהו מדאיג. רוב התינוקות לא מדברים עדיין בגיל הזה.

לגבי הדו לשוניות אני מצטרפת (איזו הפתעה! :-p ) שוב לתמרוש בדבריה החכמים. אם את לא מעולה ושוטפת באנגלית, חולמת באנגלית, מדברת לעצמך באנגלית, כותבת ומתנסחת ומרגישה כדג במים בשפה - לדעתי אין לך מה לטרוח באנגלית. את רוצה שהם ייחשפו לשפה קולחת ונכונה תחבירית שאת מתחברת אליה בכל הרמות. אין משמעות ללמידת מילה פה ומילה שם, בטח לא כתינוקות שלא נחשפים לאנגלית כשפת אם.

הילדים שלי למדו אנגלית מהאויר פחות או יותר... פשוט בגלל החיים בעולם דובר אנגלית. הם נולדו בארהב ואחרי כמה שנים של הפוגה בישראל שכחו פחות או יותר הכל... כשחזרנו לארה״ב לקח להם שנה וחצי (!!!) אבל התמדתי עם העברית בבית כי ידעתי שזה יחזור ובסוף יבוא על חשבונה, ואכן כיום כמעט חמש שנים אחרי שחזרנו לארה״ב, הילדים קולחים באנגלית לחלוטין ואף מתקנים אותי :-p (האנגלית שלי מעולה, שתביני).

[תמרוש_רוש]

רק שתדעי שמילים קבועות בגיל הזה זה מאוד מוקדם.
נכון, שכחתי להגיד:
תינוקות יכולים לבסס איזה סוג של מלמול או "מילה", להשתמש בה המון ואחרי כמה חודשים לשכוח ממנה לחלוטין.
נורמלי ובסדר.

התמדתי עם העברית בבית כי ידעתי שזה יחזור ובסוף יבוא על חשבונה
אוי, כמה שזה נכון... :-\

[תמרוש_רוש]

_מאוד חשובה ההפרדה בין השפות. אילו צלילים שייכים לשפה הזאת, ואילו לשניה
אחר כך באה ההפרדה בין המילים - אילו מילים שייכות לאיזו שפה._
ומוסיפה זנב: בשלב השלישי, גם באה הפרדה בין מבנים לשוניים שונים.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

הנושא של דו-לשוניות מאד מרתק ורלוונטי בשבילי,
תמרוש רוש תודה על ההסבר המקצועי והברור ! ניסחת את הנושא בצורה ממש ברורה, זה היה לי בראש אבל לא מסודר בצורה כל כך טובה.

אני ובן-זוגי דוברי רוסית, עלינו לארץ בגיל קטן (אני בגיל 3, הוא בגיל 7) ושנינו יודעים רוסית מצויין, כולל קריאה וכתיבה. ההורים של שנינו השקיעו הרבה בלשמר את הרוסית שלנו.
אבל - אנחנו מדברים בינינו עברית בלבד, אפילו שהרוסית שלנו מעולה.
כמובן שמשלבים הרבה ביטויים ומילים ובדיחות ברוסית והשפה נוכחת בבית אבל התקשורת האמיתית והרגשית בינינו היא בעברית.
אני גם חושבת רק בעברית.
אני מרגישה שברוסית קשה לי לבטא את עצמי באמת, לא בגלל אוצר מילים פחות טוב ומבטא לא מושלם
אלא בגלל איזו תקיעות מסויימת, מרגישה שזו לא השפה שאני באמת רהוטה בה ובאמת מחוברת לעצמי רגשית.
אני כן משתמשת המון המון המון ברוסית שלי, קוראת מלא, מאזינה להרצאות, חוקרת באינטרנט על נושאים שמעניינים אותי,
היו לי כמה עבודות שהייתי צריכה להשתמש ברוסית הרבה והתקבלתי אליהן בשביל ובזכות ידיעת רוסית.
אבל מבחינת דיבור וביטוי - משהו שם לא הולך, וזה מתבטא גם בקשיי תקשורת עם ההורים ובכלל עם אנשים שמדי פעם אני פוגשת שאני צריכה לתקשר איתם רק ברוסית.

ולכן כשנולד התינוקי שלנו (עכשיו בן שנה) הייתה התלבטות מסויימת, כולם שאלו אותנו האם נדבר איתו ברוסית.
בן זוגי מרגיש יותר בנוח ממני לדבר ברוסית אבל הוא החליט שידבר בעברית עם הילד ואני גם החלטתי (מזמן עוד לפני ההריון ) לדבר בעברית,
היה לי ממש חשוב שהתקשורת שלי איתו תהיה אמיתית, ספונטנית,
אני לא יכולה לדמיין את עצמי מדברת איתו כל כך רהוט, בכל קשת הטונים האפשרית, כולל פוצי מוצי ובכזו קרבה ואינטימיות אם זה היה ברוסית.

וכן, מאד מאד מאד (כפול מאה) יהיה לי חבל ש"לא תהיה לו רוסית" כמו שכל המשפחה שלנו אומרת (אנחנו גרים רחוק ונפגשים פעם בכמה שבועות אז הוא שומע רוסית אבל לא מספיק).
עצוב לי שלא יקרא את הספרים המדהימים שיש ברוסית ושגדלתי עליהם, שלא יבין ביטויים מצחיקים ובדיחות, סרטי קאלט מעולים וכו' ושלא תהיה לו בארסנל עוד שפה סופר-שימושית...
אבל לא הייתי מוכנה בשביל ידיעת שפה לוותר על חיבור רגשי איתו (ואני ממש מרגישה שזה קשור לשפה אצלי).

הכרתי פעם בגן ילדים שעבדתי בו ילדה ממוצא רוסי שההורים שלה אמרו "עד גיל 5 המח הוא כמו ספוג ולכן חשוב ללמד בתקופה הזו כמה שיותר שפות"
(שזה נכון שהמח הוא כמו ספוג אבל... היה בזה משהו מאד מאד דידקטי שלא אהבתי)
האמא של הילדה היא מורה לאנגלית (עוד מרוסיה, ולכן מהכרות עם כמה מורות כאלו אני חוששת שהמבטא שלה והאנגלית היו קצת לא מעודכנים, אבל לא שמעתי בעצמי אז לא אגיד סתם)
ולכן בבית ההורים דיברו איתה ברוסית, אנגלית וייתכן שגם בעברית (יכול להיות שבשביל העברית הם הסתמכו על הגן, אבל היא התחילה ללכת לגן בגיל 3).
אני גם זוכרת שהבנתי מהם שהדיבור בשפות השונות הוא בערבובייה, מה שהכי גרוע,
אבל לצערי לא הרגשתי בנוח לשוחח עם האמא בנושא.
היה לי מאד חבל שהאמא "מקריבה" את הדיבור הספונטני והקליל בשפת האם שלה בשביל "ללמד" את האנגלית.
יכול להיות שאני סתם משליכה על זה מעצמי ואולי היה לה כיף ופשוט לדבר באנגלית, כמובן.
[אגב הילדה כמעט לא הוציאה הגה בגן אבל יכול להיות מאד שזה היה קשור למשהו רגשי ולא לשפות]

זה לא דומה לסיטואציה שאת מתארת, אמא לתאומים , כי את מכניסה את האנגלית בין לבין ורוב התקשורת שלך איתם בעברית,
אבל אלו ה-2 אגורות שלי

ומסכימה שוב עם תמרוש רוש !

[פלוני_אלמונית*]

מחקרים עדכניים על התפתחות של ילדים דו-לשוניים דווקא אינם תומכים בעמדה שכל דובר (הורה) חייב להשתמש רק בשפה אחת. גם ילדים שגדלו בבתים שבהם שני ההורים השתמשו בשתי השפות יכולים לפתח מיומנות גבוהה בשתי השפות, ואינם "מתבלבלים". הם גם מרויחים חשיפה לפרקטיקות של שימוש גמיש בשפות, והתאמת השפה להקשר ולדוברים הנוכחים. לדוגמא כאן
אם השיטה הזו נוחה ומתאימה אין סיבה לא להשתמש בה, אבל אם היא גורמת לחוסר נוחות גם אין סיבה להתעקש עליה בכוח

[אישה_במסע*]

בן זוגי מרגיש יותר בנוח ממני לדבר ברוסית אבל הוא החליט שידבר בעברית עם הילד ואני גם החלטתי(מזמן עוד לפני ההריון happy ) לדבר בעברית/
חבל. ההורים שלי מדברים בבית רק ברוסית. והם ממש התעקשו על כך. זה לא אומר שרוסית לא נכנסת לבית - יש הרבה מעברים ספונטניים. אבל אני יודעת רוסית. והידיעה הבסיסית שלי הספיקה כדי שכשאוכל להחליט לקרוא ברוסית סיפורת - זה יעבוד. ועכשיו הרוסית שלי טובה.
אחי הקטן נולד אחריי. הוא יודע רוסית הרבה פחות טוב. הוא מבין רוסית היטב, אבל לרוב בעצמו מדבר בעברית.

אני מודה להורים שלי על שהעניקו לי את המתנה של שפה נוספת, ואם יהיו לי ילדים אני מתכוונת לדבר אליהם ברוסית (גם אם בן זוגי לא יהיה דובר רוסית).

ונכון שחיבור רגשי וכו' - אבל זה שווה את זה! זה כל כך שווה את זה! יש מקרים בהם חיבור רגשי ממש חשוב, אבל יש המון שיחות יומיות שאפשר לנהל ברוסית, ואפשר להקרא ברוסית, ואפשר ללמד את האלפבית הרוסי. וזה משנה! אמא שלי לימדה אותי את האלפבית הקירילי כשהייתי בגן. הייתי מקריאה פסקה (בקושי רב, בלי להבין מה אני מקריאה) לפני שהיא הייתה קוראת לי פרק בסיפור לפני השינה (שנקרא ברוסית. וכשהיא הייתה מקריאה היא הייתה חוזרת בשנית על הפסקה שהקראתי).
כשעליתי לכיתה א', אמא הפסיקה ללמד אותי, כדי שאתרכז בלימודי העברית.
אפשר לחשוב, מה כבר רמת הידע שיש לילדה בגן? אבל כשבכיתה ו' החלטתי שאני רוצה לקרוא ברוסית, פשוט ישבתי וקראתי. והבנתי מה שקראתי. ואחרי שסיימתי לקרוא ספר אחד כבר קראתי טוב.

זה לא שחור ולבן - אפשר לדבר לפעמים ברוסית ולפעמים בעברית (בטח שאפשר אם יש הפרדה כלשהי. למשל, סיפור לפני השינה - ברוסית. או סרטונים ביוטיוב - לא בעברית. רק ברוסית (או באנגלית). או שירי-דקלום מגניבים לילדים - ברוסית. (בעברית רוב השירים הממש טובים לילדים הם בעברית ארכאית).)

אני לא חושבת שלדבר בשפה אחרת זו הקרבה. אני הייתי מתייחסת לזה בתור אפשרות לתרגל את המיומנות שלי בשפה נוספת. ללמוד משהו חדש זה לא הקרבה - זו הנאה. ואם עושים את זה ביחד, אז זו הנאה משותפת. גם אם לפעמים לא נוח או קשה. זה עדייין כייפי ומגניב.

[ישראלונה*]

במקרה שלי אנחנו בישראל והעברית היא השפה הראשית. מה שכן, שנה שעברה אני עבדתי במשרה מלאה והילד היה עם בנזוגי שלא דיבר עברית וגם לא ממש דיבר עם הסביבה בתל אביב. הוא תקשר אז באנגלית, שפה שלא מדוברת בבית.
יש הפרדה בין השפות. בעלי מדבר איתם שפה אחת, אני עברית ואני ובעלי שפה אחרת.
בן השלוש אומר משפטים מורכבים אבל מעדיף לענות בקצרה, הוא אומר את העיצורים המתאימים לגילו אבל מוותר עליהם כשהוא מדבר (אומר אבן במקום לבן אבל יכול לומר את ה-ל אם אני מתקנת אותו). זמנים בפעלים או זכר נקבה הוא לא כל כך אומר טוב.
אני לא כל כך נגד אבחון אבל לא חשבתי על זה כי הוא מתקדם ומשתפר. אני גם חושבת שבארץ כל הזמן מאבחנים ובודקים שלפעמים צריך לתת לילד זמן להתקדם בקצב שלו.
כרגע אני לא כל כך יודעת אם הוא נחשב תקין לגילו (ברור לי שיחסית הוא מאחור אבל אם הוא נכנס לגבולות התקין).
אני זוכרת שעם אחיו הגדול (בן 5) התאמצתי יותר בהעברת השפה וזה כי לא חיינו בארץ ורציתי שיידע עברית. במקרה של הקטן אני יותר סומכת על הסביבה ואולי בגלל הקושי שלו אני צריכה לשים יותר דגש ותשומת לב.

[שמנדובה*]

גם ילדים שגדלו בבתים שבהם שני ההורים השתמשו בשתי השפות יכולים לפתח מיומנות גבוהה בשתי השפות, ואינם "מתבלבלים"
בדיוק רציתי לכתוב על זה. אני באמת לא חושבת שילדים מתבלבלים. וגם אצלנו למרות ההשתדלות אני לעתים גולשת לאנגלית, וכשאנחנו בסביבה דוברת אנגלית (כלומר לא בבית או עם חברים ישראליים) אני כן עוברת לאנגלית. אני חיה בארה״ב כבר כמעט 20 שנה והאנגלית שלי טובה פלוס פלוס - ועדיין אינה שפת אם.

אתמול בערב חשבתי קצת על הדיון הזה כאן בהקשר של בני הקטן, בן השנתיים. יש לו לא רק אבא ואמא אלא גם די הרבה אחים. והאחים מדברים איתו בבליל של עברית ואנגלית. כך יוצא שהוא מערבב - במשפט אחד מכניס מילה מפה ומילה משם, למשל. בן השבע עושה לפעמים סלט תחבירי ואומר משפט בעברית עם תחביר אנגלי. אבל אני רואה שזה עובר בסוף. הילדים הגדולים יותר כבר לא מערבבים יותר. מתישהו מגיעה ההבנה שלכל שפה הכללים הגרמטיים שלה (לא נראה לי אפילו שזו הבנה ״בשכל״ אלא הבנה ״דרך השרירים״ שבמקרה הזה הם הדיבור והשמיעה והקריאה והאימון בשפה). וכמו שהפעוט לומד לחבר מילים למשפטים בלי סדר בהתחלה ולאט לאט מבין שיש סדר וכיוון לשפה, כך גם בדו לשוניות, יהיה ערבוב של מילים וכללים תחביריים, יהיה תרגום מילולי של ביטויים שלא הולכים טוב בשפה השניה או שימוש בתחביר הלא נכון, ולאט לאט גם זה ייעלם.

כמובן כשמדובר בילד עם התפתחות שפתית תקנית (שזה ככל הנראה רוב הילדים).

[אמא_לתאומים*]

תודה לכל התשובות.
הן נשמעות נכונות רציונלית, אבל אינטואטיבית זה נשמע לי לא הגיוני.

נגיד, מוזיקה, זו גם שפה, וצלילים של כלי בית זו גםשפה.
למה של איקבלו משהו בדיפוזיה משירים באנגלית? וסיפורים באנגלית?

תמרוש תודה רבה על ההנחייה להקשיב, בתור אמא חופרת זה חשוב חשוב. אני מקשיב הלפעמים אבל לדעתי מעט מדי.

והאמא בהחלט היה אמא, עם דגש על ה-מה ופרצוף עצוב. מה גם שאני כל הזמן אומרת אמא עושה אמא אוהבת איפה אמא, וכאלה.
כל כך לא רציית שיגידו קודם אבא שחפרתי על אמא


תמרוש אין פה אבא מעורב, האם יש משמעות ללמידת השפה כמעט רק מאמא? היום שמעתי אבא בגינה מדבר כל כך שונה מכל האמהות! צועק לבן שלו "יא אלוף!" או כל מיני ניואנסים שזרים לי. כמובן שלא זז מילימטר כשהבן עומד ליפול 17 פעם מהמגלשה ומשחרר את הבת הזוחלת ביםןן הנדנדות שזה משהו שייאמר לזכותם של הגברים ברובם.

כאילו, כמה להתאמץ להביא ביביסיטר גבר לפה? או לקרצץ לאחיין האחד והעייפול להתנחל פה?

[תמרוש_רוש]

למה שלא יקבלו משהו בדיפוזיה משירים באנגלית? וסיפורים באנגלית?
וודאי שהם יקבלו, אבל הגרעין של למידת שפה בינקות היא מדיאלוגים וסיטואציות יומיומיות.
אני חושבת שהיכולת ללמוד משירים וסיפורים נעשית יותר משמעותית בגל קצת יותר מבוגר, נניח חמש ומעלה, אבל אל תתפסי אותי במילה

האם יש משמעות ללמידת השפה כמעט רק מאמא?
בהקשר שאת מביאה, יש משמעות ללמידת השפה מאנשים שונים ובסיטואציות שונות.
כל אדם משתמש בשפה קצת אחרת, ויש סלנג, ויש שפה גבוהה יותר, ויש ביטויים ואוצר מילים שמשתייכים לסיטואציות חברתיות מסוימות ולא אחרות (שיחה בין גברים, שיחת אמהות, חיילים, מתבגרים, אנשים מהדור המבוגר, אנשים שחולקים מקום עבודה מסוים וחוויות מסוימות).
ככל שאת נחשפת לשפה ביותר סיטואציות ועם יותר אנשים, כך היא עשירה יותר.
אבל אין צורך להילחץ מזה - הרי הם לא חיים בוואקום! ולא חייבים (וגם אין טעם) לחשוף אותם לכל הרבדים דווקא עכשיו ומייד. למידת שפה נמכת כל החיים, פחות או יותר.

כאילו, כמה להתאמץ להביא ביביסיטר גבר לפה? או לקרצץ לאחיין האחד והעייפול להתנחל פה?
החלטה שלך. הגישה שלי היא: לזהות הזדמנויות, לאפשר לדברים לקרות, אבל אין טעם להכריח אותם לקרות.
אני חיה את זה מהזוית של הגירה והיעדר המשפחה המורחבת. משהו שנורא נורא חסר לי. אז במשך הרבה זמן רק התפללתי וייחלתי וקיוויתי שמשפחה מורחבת מאמצת תנחת עלי פתאום, אבל לא יכולתי לגרום לזה לקרות בשום דרך. אבל כשהבן שלי התחיל לפתח מערכת יחסים עם שני שכנים רווקים שלנו, עשיתי את המקסימום כדי לא להפריע וכשמצאתי "ממלאת מקום סבתא", השתדלתי לטפח את הקשר, להזמין אותה למסיבות בגן וכאלה.

אז לקרצץ לאחיין - בשום פנים ואופן לא. אבל להשקיע בליצור מצבים מזמינים, שבהם נעים וכיף לו לבוא אליכם - זה בהחלט כן.


מחקרים עדכניים על התפתחות של ילדים דו-לשוניים דווקא אינם תומכים בעמדה שכל דובר (הורה) חייב להשתמש רק בשפה אחת. גם ילדים שגדלו בבתים שבהם שני ההורים השתמשו בשתי השפות יכולים לפתח מיומנות גבוהה בשתי השפות, ואינם "מתבלבלים". הם גם מרויחים חשיפה לפרקטיקות של שימוש גמיש בשפות, והתאמת השפה להקשר ולדוברים הנוכחים.
פלוני, תודה עך הקישור! כמעט פיספסתי אותו. הוא מעניין מאוד ואקרא אותו שוב לעומק.
לטענתך, אני חושבת שבכתבה הזאת יש בלבול מסוים באשר ל"שימוש בשפה". בסיטואציה רב-לשונית, ברור שהורים ישתמשו בכמה שפות כשהם מדברים עם אנשים שונים, ואי אפשר לצפות ממישהו שידבר רק בשפה אחת כל הזמן כשהוא עם הילדים.
השאלה היא, שאיזו שפה פונים לילד.

מה שאני מבינה מל מה שלמדתי, כולל המאמר הזה, הוא שעקביות בשימוש בשפה היא חשובה לצורך אבחנה בין שפות שונות, אבל יש כל מיני סוגים של עקביות.
למשל, אם את מדברת עם הילד רק עברית וסבתא שלו רק גרמנית, זה סוג אחד של עקביות.
אבל לדבר עם הילד רק עברית כשאתם לבד בבית, גרמנית כשאת עם בני משפחה ודוברי גרמנית אחרים, ורוסית באירועים במרכז הקהילתי הרוסי - גם זו עקביות. עקביות תלוית-סיטואציה.
או למשל, לדבר רק עברית כשאת אתו, ולערבב חופשי עברית ואנגלית רק כשהאבא דובר האנגלית נכנס לשיחה, גם זו עקביות.
אבל לדבר עם מישהו, ותוך כדי כך לערבב ביטויים ומילים משתי השפות באופן אקראי, פעם כך ופעם אחרת, זה לא עקבי.

עכשיו כשאני חושבת על זה, יש לי חבר שמערבב אנגלית ועברית בתכיפות גובוהה, כמעט בכל משפט ומשפט. זה תמיד עלה לי על העצבים באופן אישי (בלי קשר לחינוך ילדים), אבל עכשיו כשאני חשבת על זה - יש סוג מסוים של עקביות בערבוב שלו. אני חושבת שבלשן היה עולה על זה די בקלות תוך כדי שיחה אתו ומצביע על הדפוסים האלה, בהקשר של איפה במשפט הוא מחליף שפה, באיזה אוצר מילים וכן הלאה. יש חוקיות, למרות שבמבט ראשון זה נשמע די סלט. אז אני חושבת שבחיים עם בנאדם כזה, אולי ילד יכול עדיין לחוש את החוקיות הזאת ולהגיב אליה - אם במקביל הוא נחשף גם לאנשים שמדברים לפחות אחת מהשפות "נטו".

מה שמביא אותי לעניין השני, של שפת מיעוט. כי יש הבדל בין ערבוב שפות שנעשה בקהילה דו -לשונית או רב לשונית, שבה יש מספר רב של אנשים שמשתמשים בכל שפה, לבין ערבוב שפות שנעשה בהקשר של שפת-רוב לעומת שפת מיעוט.
אני מתכוונת לזה: אם את חיה בסביבה דוברת אנגלית, ו- 90% מהאנשים שאת נפגשת אתם ביומיום דוברים אנגלית בלבד, ואת רוצה לשמר את העברית, אז את צריכה לתת לה עדיפות כמה שרק אפשר. אם בסיטואציה כזאת את תערבבי אנגלית ועברית כשאת פונה אל הילד הילד, אז הבעיה היא לא כל כך באבחנה בין השפות, אלא בכך שהחשיפה לשפת המיעוט - המצומצמת ממילא - נפגעת. את האדם הכמעט-יחיד שמדגים את העברית לילד, אין הרבה אנשים אחרים שהוא שומע מהם עברית, ואין הרבה סיטואציות אחרות שבהם הוא שומע אנשים אחרים מדברים זה עם זה בעברית - אז אין מה שיאזן את ערבוב השפות הזה ויציב דוגמה לעברית מלאה, קולחת, שלמה.
באנגלית, לעומת זאת, כן יש הרבה מודלינג לשפה שלמה, מלאה, רציפה, שהוא שומע מאנשים אחרים, שכנים, מוכרים בסופרמרקט, גננות, מורים וכו'.
אז במצב כזה, הערבוב בין השפות עשוי לגרום לזה ששפת הרוב לא תיפגע בכלל, אבל שפת המיעוט כן. לא בגלל הערבוב כשלעצמו אלא בגלל שהוא מצמצם את החשיפה.

מכאן באה הגישה של "שפת מיעוט בבית", שבו שני ההורים מדברים את שפת המיעוט אפילו שבשיל אחד מהם היא שפה שניה.
ומודל כזה בהחלט יכול לעבוד, אם ההורים מרגישים שזה נכון להם.

אני מכירה אשה אחת, אוסטרלית שהתחתנה עם דובר גרמנית והם באו לגור באוסטרליה. היא החליטה שבגלל שהאבא עובד שעות ארוכות והיא זו שמגדלת את הילדה, יהיה קשה לשמר את הגרמנית אם רק האבא ידבר אותה, ולכן היא לקחה החלטה לא פשוטה והחליטה לדבר גרמנית עם הילדה. וז ושפה שהיא למדה רק כמבוגרת, וברור שהביטוי האישי שלה היה מוגבל.
אבל כנראה שמשהו בזה תפס אותה באופן אישי, והיא הרגישה נוח עם ההחלטה שלה, והשתמשה בסיטואציה של גידול הילדה כדרך לשפר את הגרמנית שלה ולהרחיב אותה עוד ועוד - ולהם זה הצליח.
אני משערת שהיתה לה מוטיבציה פנימית מאוד חזקה. אולי היא פשוט התאהבה בגרמנית, ובאמת רצתה להמשיך לחיות ולדבר בה, ולכן היא הרגישה נוח למחשבה על לדבר רק גרמנית עם הילדה, למרות שהיא לא שפה אמה.
קיצורו של דבר, האשה הזאת לא רק התחילה והמשיכה לדבר גרמנית עם הילדה במשך שנים (פגשתי אותן כשהילדה היתה בת 8), ולא רק הרגישה שזה עבד להם, היא גם הלכה והקימה את בית הספר הגרמני-אנגלי הראשון במלבורן. בביה"ס הזה הלימוד מתנהל בשי השפות, כאשר בכתה א' מתחילים עם 90% גרמנית ו- 10% אנגלית (כדי שגם ילדים שרק מבינים קצת גרמנית ירכשו אותה ויישרו קו עם האחרים), ולאט לאט משנים את המינון עד שבכתה ו' ומגיעים ל- 50-50%.
אז אין ספק שמדובר באשה שלחלוטין ננעלה על מטרה שחשובה לה. היה לה רציונל, אבל היא גם עבדה מהבטן, עשתה מה שהרגיש לה טוב ונכון.

ולכן, ניחוח אדמה, אני מזדהה גם עם הסיפור שלך. את הרגשת בקישקעס שלך ש"רוסית זה לא זה", אז זה לא זה. אי אפשר להתווכח עם תחושות בטן, גם לצד זה וגם לצד השני.

[תמרוש_רוש]

בן השלוש אומר משפטים מורכבים אבל מעדיף לענות בקצרה, הוא אומר את העיצורים המתאימים לגילו אבל מוותר עליהם כשהוא מדבר (אומר אבן במקום לבן אבל יכול לומר את ה-ל אם אני מתקנת אותו). זמנים בפעלים או זכר נקבה הוא לא כל כך אומר טוב.

נשמע דומה מאוד לבן ה- 3 שלי
נומציק שלי עדיין קורא לעצמו "אתה", מה שמבלבל מאוד את האבא והאח הגדול שלו (אותי לא, כי אני נקבה, הא הא), ורואים שהוא מתאמץ ללמוד את הזמנים השונים.
נשמע שאת לא ממש ממש מודאגת, כי את רואה שהוא מתקדם ומשתפר. את גם יודעת שהילד עד עכשיו גדל בעיקר באנגליץ, בחו"ל או עם אבא שלו, ולכן העברית שלו קצת מאחור. עכשיו הוא חי בישראל והולך לגן, אז אים ספק בכלל שהפער ייסגר עם הזמן.
אז למה ללכת לקלינאית תקשורת? או כדי לקבל ייעוץ חדפעמי על איך לתמוך בהתפתחות השפתית שלו, או כדי לקבל הרגעה ושהכל בסדר, או... לא ללכת

[תמרוש_רוש]

מי מתנדבת להעביר את הדיון הזה ל דו לשוניות ?

[ישראלונה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמרוש,
אני לא חשבת על קלינאית תקשורת אבל העובדה שהגננת מתעקשת שהיא לא מבינה אותו גורמת לי לפקפק. לדעתי, מכיוון שהוא הכי קטן בגן (וקצת מאחור מעניין השפה) אז היא משווה אותו לגדולים יותר. קשה לי לקבל את ראייתה כי שוב, אני חושבת שהיא לא מתייחסת אליו בהתאם לגיל, למשל היא אמרה שהוא אוהב לשחק לבדו בחול כשהגן בחצר. היא לא אמרה את זה כדבר חיובי או שלילי אבל אחר כך סיפרה איך הוא פעם אחת רץ עם כל הילדים. היא משייכת את הרצון שלו לשחק בחול בלי עוד ילדים כבעיית שפה (לפעמים הוא יושב עם הילד הרוסי שלא מדבר עברית ועם הילד הפיליפיני שלא מדבר עברית). אני חושבת שהוא עדיין לא הגיע לשלב בו הוא צריך משחק עם ילדים (עם אחיו בבית הוא כן משחק במשחק סוציו דרמטי ומדבר) כי הילדים שמשחקים כך בגן הם יותר גדולים (בני 4 או לקראת 4) ואת זה היא לא רואה. לכן אני לא מתייחסת לדבריה ברצינות (והייתי צריכה לומר לה כמה פעמים שאני לא מעונינת לקחת אותו לאבחון...) אבל זה קצת מערער. אני לא זוכרת איך הגדול שלי התפתח והיה בגיל שלוש וכמובן שאני לא משווה בינם אבל לפחות על מנת לדעת מהי התקדמות נורמלית.
האח הגדול היה עדיין בבית בגיל הזה ונכנס לגן כמעט בן 4 (יליד ינואר) אז הכל היה טבעי ורגוע.
אני מרגישה שיש בארץ (אחרי הרבה שנים בחו"ל) מן רצון לאבחן ולטפל על מנת למנוע אבל אני לא רוצה להיכנס לזה אלא לתת לילד להתקדם בקצב שלו.
אני משערת שמה שאני מחפשת שזה יאמרו לי אם ההתקדמות שלו תקינה או לא, אם אני צריכה לדאוג או לא.
(הילד גדל וגודל בספרדית וקטלונית...)

[תמרוש_רוש]

ישראלונה,
אני משערת שמה שאני מחפשת שזה יאמרו לי אם ההתקדמות שלו תקינה או לא, אם אני צריכה לדאוג או לא.
כמובן שנו רבותינו "לא תעשה אבחנות דרך האינטרנט", אבל ממה שאת מספרת, לי הוא נשמע בסדר גמור, ודומה מאוד בהתפתחות שלו לילדים שלי באותו גיל ובמצב דומה.
(הבינו את שפת הגן אבל היא היתה שפה שניה אז פחות שלטו בה, בגן שקטים ומתבוננים, מצמצמים את עצמם לתקשורת הבסיסית ההכרחית, מעדיפים לשחק לבדם, הרבה יותר דברנים בבית. בגיל חמש הגדול שלי נכנס לכתת טרום-א' בביה"ס, ואז האנגלית שלו נתנה קפיצה והוא לא הפסיק לדבר עם אנשים )

נשמע גם שעל כל טענה של הגננת יש לך טענה נגדית משכנעת למדי.

תמיד תמיד תזכרי שההתפתחות השפתית / תקשורתית של ילד (וגם בכלל) נמדדת קודם כל במקומות ובשפות ועם האנשים שהוא הכי טוב אתם. כלומר מחפשים את הקצה העלייון של התפקוד שלו.

[ישראלונה*]

תודה תמרוש. אני גם חושבת ככה. בנוסף לדעתי חל ממש שיפור בימים האחרונים שאני מתמקדת ועוזרת לו בזה. הייתי בטוחה שזה יעצבן אותו אבל להפך, נראה שהוא די מרוצה מכך ושמח לשתף פעולה (אני לא מעיקה עליו יותר מדי). מצד שני, גם בנזוגי הפסיק לוותר לו ומבקש מילים (במקום תנועות שלפעמים הוא מעדיף).

[אמא_לתאומים*]

_החלטה שלך. הגישה שלי היא: לזהות הזדמנויות, לאפשר לדברים לקרות, אבל אין טעם להכריח אותם לקרות.
אני חיה את זה מהזוית של הגירה והיעדר המשפחה המורחבת. משהו שנורא נורא חסר לי. אז במשך הרבה זמן רק התפללתי וייחלתי וקיוויתי שמשפחה מורחבת מאמצת תנחת עלי פתאום, אבל לא יכולתי לגרום לזה לקרות בשום דרך. אבל כשהבן שלי התחיל לפתח מערכת יחסים עם שני שכנים רווקים שלנו, עשיתי את המקסימום כדי לא להפריע וכשמצאתי "ממלאת מקום סבתא", השתדלתי לטפח את הקשר, להזמין אותה למסיבות בגן וכאלה.

אז לקרצץ לאחיין - בשום פנים ואופן לא. אבל להשקיע בליצור מצבים מזמינים, שבהם נעים וכיף לו לבוא אליכם - זה בהחלט כן._


תמרוש תודה רבה, חג שמח איפה שלה תהיי ובכל שפה שתבחרי

[תמרוש_רוש]

חג שמח! @}

[האב_המודאג*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב,
בני בן שנה ותשעה חודשים, עדיין לא הולך לגן אלא נמצא בבית עם אמא שלו.
קורה לא מעט שאנחנו קוראים לו בשמו, אך צריך לחזור על כך כמה פעמים עד שהילד יוצר קשר עין.
כמו כן, הילד לא אומר מילים, פרט למילה אור ואז הוא גם מסתכל למעלה ומחפש את האור.
הילד לא מדבר בכלל וגם לא אומר אבא או אמא, רק ממלמל הברות של מילים וג'יבריש.
הילד מרביץ באמצעות סטירות לפרצוף לנו וגם לאחות הגדולה בת 5.
חשוב לציין שהילד חייכן מאד, אוהב לשחק תופסת עם אחותו, כשמבקשים ממנו שיביא את הכדור אז הוא מוסר אותו,
כשאמא שלו מבקשת ממנו שיבוא ויתן לה נשיקה, הוא עושה זאת.
הרושם הוא שהילד לרוב לא מבין את מה שאנחנו אומרים לו.
הוא מאד אוהב לשחק במכוניות וטרקטורים (מגלגל אותם על הרצפה הלוך ושוב)
יש לו נטיה להשליך חפצים וצעצועים לכל עבר ומכל הבא ליד.
הילד אוהב לשוטט בבית, הולך מחדר לחדר, פותח ארונות, וסוגר דלתות.
פנינו בעניין אל רופא המשפחה, והוא הפנה אותנו אל המכון להתפתחות הילד.
אשמח לקבל את דעתכם בעניין.
בברכה,
האב המודאג.

[בשמת_א*]

ראשית, אם שלחו אתכם למכון להתפתחות הילד, למה להתיעץ באינטרנט? לכו למכון, תשמעו מה אומרים לכם. הם יראו את הילד ויראיינו אתכם, אנחנו פה לא יכולים באמת לדעת דרך האינטרנט.

אבל אחרי ההסתייגות:
לפי מה שאתה אומר, נראה שהילד גם שומע (אין בעיית שמיעה) וגם מבין דיבור.
בגיל שנה ותשעה חודשים הרבה מאוד ילדים, במיוחד בנים, עדיין לא מדברים. זה בטווח הנורמלי. מה גם שהוא התחיל להגיד "אור" וזו בהחלט מלה (זה תפס אותי (-: זו היתה המלה הראשונה שלי (-: ).
בכלל לא בטוח שהוא מבין מה זה "להרביץ" או "לתת סטירה", תינוק נורמלי בגילו מחפש כל מיני סוגים של מגע ומתנסה בהם.

משחק שכדאי לשחק איתו הרבה, לא יודעת אם אתה מכיר: "טובה, טובה"?
כשהוא סוטר - זה מגע לא מדוייק. אין לו שליטה מלאה במגע, הוא מתנסה. אז כשהוא סוטר פעם אחת, לוקחים לו את היד בעדינות ומעבירים שוב על הלחי (של מי שהוא סטר לו) בעדינות רבה, מדגימים ליטוף עדין, ואומרים את המלה "טובה" (כמו לעשות טובה? זה), ואז עושים גם לו - מלטפים אותו ליטוף עדין, ממש כמו הסטירה אבל רך ועדין, שהוא יראה שזו תנועה דומה אבל יתנסה, יחווה ויתרגל שוב ושוב את אותה התנועה אבל בעדינות וברכות.
לא לכעוס ולא להגיב בשליליות - אלא לחייך אליו ולהדגים "טובה", מגע רך, ולשחק איתו בזה גם בלי שיש סטירה.
זה משחק שמלמד את התינוק לתרגל מגע רך ושליטה בכמות הכוח בידיים.
זו מיומנות שצריך לתרגל, וכיוון שאתה מתאר שהוא לא שולט - חשוב שאתם תדגימו לו. שוב ושוב ושוב. ולעשות מזה משחק, עם צחוקים, וליטופים ונישוקים וחיבוקים. שהוא יחווה המון מגע נעים ושכל הסיפור של המשחק "טובה" יהיו לו כיפיים וכך גם יהיה לו תמריץ ליזום מגע רך במקום מגע קשה (סטירה).

קורה לא מעט שאנחנו קוראים לו בשמו, אך צריך לחזור על כך כמה פעמים עד שהילד יוצר קשר עין.
שתי הצעות שקשורות בהתפתחות הילד:

1. לא להרגיל את הילד שמדברים אליו והוא לא מגיב. אם חוזרים שוב ושוב על אותו דבר ואין תגובה - סימן שהרגלתם אותו להתעלם מהקשקושים שלכם... בניסוח אחר: יותר מדי דיבורים בשביל הילד הזה (ובשביל רוב הילדים...).

איך לתקן?

• לא לדבר אליו לפני שיוצרים קשר עין! קודם כל ליצור קשר עין - מה שאומר, להתקרב אל הילד, להפנות את תשומת לבו בעזרת מגע, ליצור קשר עין, ורק אז לדבר.
• להגיד לו רק פעם אחת. אם לא מגיב - עוברים מייד למעשים: לוקחים אותו בעדינות ביד ומובילים אותו למה שרוצים שהוא יעשה.

להמעיט במלים, לתקשר איתו במעשים, את המעשים ללוות במלים (מעט מלים אבל להגיד, למשל, תוך כדי שהולכים איתו יד ביד בעדינות לכיוון האמבטיה אומרים לו "דני, עכשיו אנחנו הולכים לשטוף ידיים". אז, לדיבור יש משמעות. הוא ירצה להבין מה עומדים לעשות איתו. בשטיפת הידיים אומרים לו דברים כמו "ועכשיו נסבן", "תן לי את יד ימין", "ועכשיו את יד שמאל", "עכשיו נשטוף את שתי הידיים", "עכשיו ננגב - איפה המגבת?" ככה למלים יש הקשר, הן מלוות את המעשים, הן מסמנות לו את השלב הבא, הן פורשות בפניו את מפת העולם לפי הסדר (מה עושים עכשיו צעד אחר צעד, מה צפוי, מה רוצים ממנו).

ככה להרגיל אותו מחדש - שלמלים שלכם יש משמעות, שלמלים יש קשר למעשים, זה לא סתם בלה בלה בלה, שפונים אליו בשם שלו וכן הלאה.

1. לשחק איתו הרבה משחקי "קו-קו" מכל מיני סוגים. בכל הזדמנות. למשל, ניקח את הדוגמא הקודמת: כשמנגבים לו ידיים, מחביאים את הידיים שלו במגבת "איפה הידיים של דני?" "נעלמו!" ומייד חושפים אותן: "קוקו ידיים! הנה!!!" ומגלים את הידיים בחדווה. וכך גם אתה מחביא את הפנים מאחורי מגבת, ומייד מציץ "קוקו!"

זה מלמד כמה דברים:

• משחק תקשורתי עם מגע עין ועם עניין
• מעקב אחרי אובייקט ("קביעות האובייקט"), מלמד אותו לחפש, מלמד שמה שמתחבא לא נעלם,
• צחוק ועניין
• קשר אישי משחקי ולא דרך אי שביעות רצון ממנו, דאגה לגביו, איסורים, תגובות שליליות וכדומה.
• מלמד פינג פונג של תקשורת, תשומת לב ומעקב אחרי המשמעות של המלים: "איפה דני" מלמד אותו שהוא דני ומלמד לשים לב לשם שלו, "איפה אבא", "איפה הידיים" וכו'. שוב, המלים מקבלות הקשר מעשי במשחק ויש מוטיבציה לשמור איתכם על קשר.

בהצלחה

[תפילה_לאם]

בשמת, נהניתי לקרוא.


בהצלחה גם ממני. @}

[האב_המודאג*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בשמת,
ראשית, תודה רבה רבה על ההתייחסות והתשובה המורחבת שלך.
למרות הזימון למכון להתפתחות הילד, הייתי סקרן לקרוא כאן בפורום דעות של מי שיכול לענות תשובות מתוך ידע.
לגבי הסטירות שלו, המון פעמים ניסינו להראות לו איך עושים טובה ומלטפים, אך הוא בשלו ממשיך לסטור בחוזקה.
מה שבכל זאת מטריד אותי הוא שקשה לקבל את תשומת ליבו. הוא יכול לשחק באוטו שלו, או סתם לחלום בהקיץ, ולא להעניק תשומת לב.
כמו כן, קראתי בכל מיני מקומות שאחד הסימנים להתפתחות טובה אצל ילדים קטנים, הוא עניין ההצבעה על צעצוע למשל או על דבר אחר שמעניין אותם.
אצל בני מעולם לא נתקלתי במצב כזה בו הוא מצביע על משהו, לא התרשמתי שיש צעצוע שממש מלהיב אותו.
הנטייה הכי טבעית שלו היא לזרוק צעצועים או כל דבר שהוא יכול להגיע אליו.
הילד לא מתעניין בקוביות לדוגמה, הוא רק זורק אותם אל כל עבר.
כולי תקוה כי יחד עם הטיפול והמפגשים במכון להתפתחות הילד, והרישום למשפחתון בשנה הבאה, נראה שינוי לטובה
בהתפתחותו של הילד.
הרושם שלי הוא שהוא מתנהג כמו תינוק בן 9 חודשים ולא כמו פעוט בן שנה ו 9 חודשים.

[אמא_חרדתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום
הבן שלי בן שנה וחודשיים. עם עיכוב של כחודשיים שלוש בהתפתחות (הינו בהתפתחות הילד) נאמר שיש לו טונוס שרירים נמוך הבדיקות דם אגב חזרו תקינות והטונוס תקין. בחודש האחרון נתן קפיצה מטורפת בהתפתחות התחיל לזחול
לעמוד . עכשיו לגבי השפה - הוא אומר רק "את זה" וכמובן מצביע עם היד. הוא לא אומר אבא וכו'. לעיתים הוא אומר דהדהדה טהטהטה. בגן הם אומרים שהוא אומר גם "די " אני אישית לא שמעתי. כל נסיון ללמד אותו לעשות בי בי עם היד לא צלח גם לא להרים ידיים ולשים על הראש. מצד שני יוצר קשר עין מגיל 0 משחק עם האחים שלו ובגן ילדים מאד סקרן וקשוב. הינו באבחון אצל קלינאי תקשורת והיא אמרה שאכן צריך טיפול . מה באמת הוא אמור להגיד בגיל כזה? כשאני שואלת איפה כדור מסתכל לכיוון מזהה אותנו מגיב לשם שלו אבל כשאני אומרת לו בואי אליי הוא לא זז. לעיתים נראה לי שלא הכל הוא מבין. חוץ מטיפול קלינאי תקשורת איך אני יכולה לעזור לו בבית ? לקדם אותו (אגב הרופאת ילדים ובטיפת חלב טוענים שאני צריכה פשוט לשבת איתו יותר )

[תפילה_לאם]

שלום לך, אמא!

תוכלי לפרט את ממצאי האבחון של הקלינאית ובעיקר את המלצותיה?


(אגב הרופאת ילדים ובטיפת חלב טוענים שאני צריכה פשוט לשבת איתו יותר )
אני בטוחה שתוכלי לתרום לו רבות בכל פעילות משותפת שלכם.
חלק מהקשיים שאת מתארת נראים כשילוב של בין התפתחות שפה לבין קשיים מוטוריים. יכול להיות שהוא אינו מנפנף לשלום ואינו ממהר אלייך לקריאתך, כי קשה לו מבחינה תנועתית.
בסך הכול, מדובר בילד צעיר מאוד מאוד, שרכש כבר הרבה מיומנויות ומפגין ניצני התפתחות יפים: יש לפחות מילה אחת שהוא מפיק; הוא ממלמל; הוא משתמש בג'סטה של הצבעה ובכך מעיד גם על רצונו לתקשר עם זולתו; הוא יוצר קשר עין, סקרן ונהנה בחברה; הוא מבין משמעויות יומיומיות כמו "כדור"...
אם כן, איך תוכלי לעזור לו?
אני מאמינה שהוא ייתרם מליווי שלך במלל את המתרחש סביבו ואתו. אני לא מתכוונת להצפה במלל, רק דברים כמו: "רוצה בננה? הנה בננה", "אוי, הדובי נפל", "הנה אבא בא" וכו'. אפשר לנסות לשחק אתו משחקי חיקוי של הברות או לבקש ממנו לחקות מילים מסוימות, אבל שימי לב לעשות זאת במינון נמוך - הרעיון הוא לעשות זאת בכיף. ואם הוא נהנה מלומר לך "דה דה דה" ולשמוע אותך משיבה לו "דה דה דה" או מגוונת ב"מה מה מה" וב"גוּ גו גו", גם זה מצוין - מעודד אותו לווקליזציה, מתרגל אותו בשמירה על תור בשיחה.
הדגש הוא על תשומת לב לקצב שלו, למה שמעניין אותו, ולכן עוד רעיון שעולה לי הוא להתמקד ביזמות התקשורתיות שלו וכך לעודדו להמשיך וכן להרחיב אותן במידה שמתאימה לשלב שהוא נמצא בו. כלומר, כשהוא מצביע על משהו - להמליל את כוונתו: "נכון, הנה הבקבוק" או "דני שכח את הנעליים שלו בסלון" או "הכדור גבוה", וכשהוא אומר "את זה" - שוב להמליל: "אה, אתה רוצה כפית", ואפילו כשהוא אומר "דה דה דה" ושות' - אפשר לנסות לתרגם למילים: "אתה שמח, חמוד?", "נכון, אני מחממת את המרק" או מה שלא יהיה.

בהצלחה!

[אמא_חרדתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ראשית תודה רבה על התשובה הזריזה!
היא רשמה: ילד תיקשורתי וחייכן. משרבב ברבה לשון החוצה (אגב בגלל זה נגשנו לאבחון) לעיתים סוגר פה ולשונו בפנים. אינו נותן נשיקה. לא עקב הצבעה אחר הצבעה שלי אך יתכן ובשל היותו עסוק במשחק (בבית התבעתי לו על הדברים והוא כן עקב אחרי האצבע) עוקב אחר חפצים. ביצע הוראה אחת שהיתנה (תביאי לי) לוקח חפץ המוצע לו. מגיב ל"לא" ולקריאה בשמו.ברוב החפצים מכה וזורק. מכה חפץ בחפץ לא בונה מגדל. נצפנ חיקוי מועט של הקשת חפץ בחפץ. היה באינטקציה של כדקה חייך הראה עניין שומר על קשר עין מותאם הגיב למשחק קוקו ולאחר מכן יזם מעט. הראה ציפיה. באבחון היה מאוד שקט וממעט להפיק קולות ללא חיקוי קולי. יתכנו קשיים אואומוטוריים (מה זה אומר?) נצפה עיכוב קל בהבנה ובהתפתחות המשחק

אותי זה ממש הלחיץ

[אמא_חרדתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סליחה לא ציינתי מה היא המליצה
בדיקת שמיעה (נעשה)
טיפול אצל קלינאית תקשורת התערבות מוקדמת יש להעריך תחושה ומוטוריקה בפה כולל באכילה ולהדריך לגבי גרייה להתפתחות שפה ודיבור

[תפילה_לאם]

אשתדל לחזור בערב. אל תילחצי!!!

קשיים אואומוטוריים
? אולי "אורל מוטוריים"?

[אמא_חרדתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה

[תפילה_לאם]

ילד תיקשורתי וחייכן.
עקב אחרי האצבע.
עוקב אחר חפצים.
ביצע הוראה.
לוקח חפץ המוצע לו.
מגיב ל"לא" ולקריאה בשמו.
חיקוי מועט
היה באינטקציה של כדקה חייך הראה עניין שומר על קשר עין מותאם הגיב למשחק קוקו ולאחר מכן יזם מעט. הראה ציפיה.

ואני שואלת את עצמי ממה נלחצת, אמא? מ{{}}יתכנו קשיים אואומוטוריים ?
אם הכוונה לקשיים אורו מוטוריים - מדובר במוטוריקה של הפה. ואז, קודם כול, המאבחנת לא בטוחה בכלל בקיומם! ואם הם קיימים - יכול להיות טווח של קשיים, וכנראה שאתם לא בקצה הגרוע שלו, כי אז היא לא הייתה מסופקת, וסביר שגם את היית רואה קשיים באכילה, לא היו לו עדיין הפקות של מילים קבועות.
מ{{}}עיכוב קל בהבנה ובהתפתחות המשחק ? בסדר, עיכוב קל. ותקבלו הדרכה _לגבי גרייה להתפתחות שפה ודיבור . כלומר, יש לכם סיכוי טוב להדביק את הפער, אם בכלל קיים כזה, שהרי את מדווחת שבאבחון לא הפגין את מלוא יכולותיו.

[אמא_חרדתית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה!!!!!!!!

[תפילה_לאם]

@}
מוזמנת לעדכן!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אני אמא לילד בן 4 עדיין לא מדבר חוץ מכמה מילים בודדות שגם הן לא ברורות,,, שוקולד זה פופלד, בננה זה ננה, אמא זה מה, שוקו זה פופו,,, הוא יותר מחקה מילים שומע, אך לא אומר את המילה ברורה, הוא יכול לשיר שיר ילדים אך במילים שלו... (אני אבין לפי המנגינה/צליל) כרגע הוא בגן טיפולי עם ילדים שיש להם תסמונת דאון ופיגור שכלי, אני רוצה להעביר אותו לגן שפתי אך כל הצוות של הגן ממליץ להשאיר אותו בגן הטיפולי למרות שאני לא מרגישה שהוא שייך לגן הזה, גם בגן הטיפולי וגם בשפתי מקבלים טיפול פרטני של קלינאי תקשורת, מרפא בעיסוק, תנועה, מוזיקה וכד', מצד אחד אני רוצה להעביר אותו ומצד שני אני פוחדת לעשות נזק לילד... האם מישהו יכול לתת לי חוות דעת מקצועית.

[תפילה_לאם]

לתת לי חוות דעת מקצועית.
שלום לך אמא יקרה!

קשה מאוד לענות לך על סמך השורות הספורות המופיעות כאן.
בנך אומר כמה מילים בודדות. האם אוצר המילים הזה קיים כבר תקופה ארוכה ללא שינוי ניכר, או שהוא רכש אותן לאחרונה? מה קצב ההתקדמות?
האם יש השערה באשר לסיבה שהוא אומר רק כמה מילים?
כיצד הוא מתמודד עם יכולת ההבעה המצומצמת?
מה רמת ההבנה שלו?
מהו טווח הקשב שלו?
מהן יכולותיו בתחום המשחק הסימבולי?
מהן יכולותיו המוטוריות?

אינני שואלת את כל השאלות האלה על מנת להעיק עלייך לשבת ולכתוב לנו כאן תשובה ארוכה ומפורטת כל כך. אני רק רוצה להאיר, שבלתי אפשרי לקבוע מה עדיף לילד על סמך מידע זעום כל כך. מה גם שלעניות דעתי, פעמים רבות גם כשמכירים את הילד, לא תמיד קל לקבוע מה מתאים לו ולהיות בטוחים בהחלטה...

אז מה בכל זאת? @}

חוששתני שאכן פעמים רבות לצוותים במסגרות החינוך המיוחד יש נטייה לעיטוף הילדים בצמר גפן. אולי את צודקת ובנך צריך מסגרת "גבוהה" יותר.
ממליצה לברר היטב עם הצוות את השיקולים שלהם, לברר עם עצמך את השיקולים שלך ולבדוק היטב מה כולל המעבר לגן השפתי ומיהם הילדים בו. יכול להיות יתרון להימצאות עם ילדים בתפקוד גבוה יותר, אבל יכול להיות שהפער יהיה גדול מדי ויקשה על השתלבות בנך בגן במשחק חופשי עם ילדים אחרים, במפגשים וכן הלאה. לעומת זאת, ילדים בעלי תסמונת דאון יכולים להיות פעמים רבות ילדים ורבליים וחברותיים.

תוכלי גם להיעזר באיש מקצוע חיצוני, שיאבחן את הילד וימליץ על השמה מתאימה. קחי בחשבון שהמלצה זו אינה תמיד תואמת את האופציות שמערכת החינוך מעמידה בפנייך.

ומעל הכול - השתדלי שמה שתחליטי יהיה מבחינתך האפשרות היחידה. כלומר, מרגע שהחלטת - השתדלי להיות שלמה עם הבחירה ולהפיק ממנה את המיטב!
ההתלבטות אכן קשה. מקווה שעזרתי במשהו... בהצלחה רבה! @}

[א.ל.ר*]

היי,
בתי בת שנה וארבע (וחצי), לא מדברת כלל מלבד ג׳יבריש והרבה. בגיל תשעה חודשים החלה לומר אבא כהברה, בלי קשר באמת לאבא, אבל כשעברנו דירה - (בגיל שנה וחודשיים) הפסיקה.
מידי פעם כשהיא רוצה שארים אותה היא אומרת ״מה מה״ אבל זה לא עיקבי. הגננת ביקשה לעשות בדיקת שמיעה כי אמרה שלעיתים היא קוראת לה ובתי לא מגיבה. אמרה שייתכן שזה התנהגותי וממליצה לשלול בעיית שמיעה.

מבחינת תקשורת:

1. בג׳יבריש - היא משתמשת בטונים שונים והברות שונות כדי להביע את רצונה, לדוג׳ כשהיא עצבנית היא תעשה ״אההההה״ מתמשך. כשהיא רוצה משהו ממני ( למשל את כוס הקפה שלי) היא תרשה לעצמה ו״תצעק״ עלי אולם מול אחרים באותה סיטואציה היא תמלמל קולות נעימים כיאלו מבקשת, מלווה בחיוכים.
2. משחקת עם ילדים, מביאה ולוקחת מהם דברים. מחלקת כיפים. נותנת לילד שבוכה טישו, מחלקת לכל ילד בגן את הנעלים שלו
3. כשילד מתקרב אליה לקחת משהו שלה היא תעשה קול אסרטיבי כאקט אזהרה שלא יתקרב. במקביל כשרוצה מהם משהו כמו במבה, תמלמל דברים בנעימות.
4. מצביעה על דברים שרוצה
5. לא עושה לא או כן עם הראש. אולם כשיעשו לה ״לא״ עם הראש והיא תרצה לעשות צחוק מהסיטואציה היא תעשה ״לא״ חזרה
6. על פניו זה נראה שיש לה שפה עשירה משלה והיא מדברת הרבה בצורות שונות (כמו שכבר ציינתי עם הקפה). באמבטיה משחקת עם צעצועים ומדברת תוך כדי. אחרי הגן כשאין לה כוח ללכת במילותיה שלה ובאינטונציה המתאימה מבקשת ממני שאקח אותה על הידיים וכו׳
7. אני ובן זוגי מתמללים הכל כולל את הבקשות שלה (מצביעה על ספק-אומרים לה ״את רוצה את הספר הזה?)

הבנתי שגיל שנה וארבע הוא מוקדם מכדי להתחיל לדאוג,
אולם עדיין אני שואלת -

1. האם בכל זאת כדאי ללכת לקלינאית תקשורת באופן פרטי? האם זה גיל מוקדם מידי להתערבות חיצונית? האם טיפול של קלינאית יכול לעזור או שיפגע בתהליך הטבעי?
2. מה ניתן לעשות כדי לעזור ולעודד?

[אישה_במסע*]

האם טיפול של קלינאית יכול לעזור או שיפגע בתהליך הטבעי?
לכל טיפול יש מחיר. מחיר בזמן ומבשאבים של ההורים, מחיר בשיבוש בתהליך הטבעי של הילד, מחיר במסר שעובר לילד שהוא לא בסדר.
אני לא הייתי מתערבת בגיל כזה צעיר. אולי הייתי קוראת על ההתנהגויות השונות מצד ההורים שיכולות להקל על למידת שפה מול להקשות עליה - לא מזמן הוזכר פה הנושא הזה עם דוגמאות ועל הפניה לחומר נוסף, אבל אני לא מצליחה להזכר איפה.

בל הגיל כזה צער? כשגם בשנה ותשעה חודשים זה עוד בסדר לא לדבר (ההודעה של בשמת, כמה הודעות מעל)?

לדעתי הנזק מהדאגה גדול מכל נזק תיאורטי שאולי יקרה בגלל שלא תתערבי. הילדה שלך בסדר גמור. (הגננת דווקא לא). הייתי מציעה לקרוא את הדף - יש פה עצות מעולות לאיך לעודד, מתמרוש המדהימה ועוד נשים חכמות.

[פלוני_אלמונית*]

לא הבנתי מה לא בסדר וממה צריך לדאוג.
האם תינוקות בני שנה וארבע אמורים לדבר?! אני שואלת ברצינות, אולי שכחתי מפאת גילה המופלג של בתי (3...)?

מה שכן, אם הגננת זו אישה בעלת נסיון, ויש לה הרגשה שכדאי לעשות בדיקת שמיעה, אז אולי כדאי ללכת על זה. אבל אבחונים?! טיפולים??? לפי תאורי התקשורת של בתך, נשמע שהיא יכולה בעצמה ללמד את הקלינאית דבר או שניים.

[יונת_שרון*]

היא מבינה את מה שאתם אומרים לה?
נגיד, אם יהיו על השטיח כדור וספר, ותבקשי ממנה להביא לך את הכדור -- היא תצליח?

[א.ל.ר*]

אז היום דיברתי עם קלינאית תקשורת שמתמחה בהתפתחות שפה, והיא אמרה לי שהגישה השתנתה, והיום לא מומלץ לחכות שהילד יתחיל מתי שיתחיל, אלא לעזור לו מקצועית כבר בגיל צעיר. למשל, אמרה שבתי אמורה להגיד כמה מילים לפחות בגיל כזה, ומאחר והיא לא אומרת כלום אז צריך לעזור לה. הקלינאית אומרת שהוכח שטיפול מוקדם עוזר הרבה יותר.
התחבאתי עם עצמי לאחר השיחה הזו, ונזכרתי בחברתי שסיפרה לי שהבן שלה אמנם בן שנתיים וחצי ומדבר כמה מילים אך בגן שלו רוב הילדים כבר מדברים, והוא מתוסכל מזה. אף סיפרה לי ששמעה ילד בן שלוש שצחק שבנה תינוק כי הוא לא מדבר.
אז מצד אחד יש היגיון בלתת את הזמן כי בסוף (כך גם אומרות הקלינאיות) הרוב ישלימו את הפער.
מצד שני, המחשבה שבתי תהיה או כרגע מתוסכלת מכך שלא מצליחה לדבר או להביע את עצמה כמו ילדים אחרים...גם היא מסתכלת.
מישהי פה ציינה שטיפול אצל קלינאית ירגיש לה שהיא לא בסדר. למה? זה לא מרגיש כמו ביקור אצל רופא אלא כמו פגישה עם חברה של אמא שמדברת איתה גם.
מה דעתכן על תחושותי?

[א.ל.ר*]

אוף, השלמת אותיות של הטלפון.
התחבאתי =התחבטתי.
קראתי הרבה דברים מעודדים וטובים פה בדף
אולם גם קראתי על כאלה שחיכו עד גיל שנתיים וחצי ואז זה כבר היה מאוחר.
השאלה כמה אבחון באמת מזיק? או שזה יותר פוגע האגו שלנו כהורים שמודים בכך שמשהו אולי לא בסדר עם הילד שלנו.

[אישה_במסע*]

למה?
כי ילדים מרגישים. אי אפשר להסתיר דברים כאלו מילדים. אם את חושבת שהילד לא בסדר - הילד ירגיש את זה. ואם את לוקחת אותו לטיפול הוא עוד יותר ירגיש את זה.
לכל טיפול יש מחיר. אולי טיפול מוקדם עוזר לדבר מוקדם יותר, אבל גם המחיר שלו גבוהה יותר.

אני אישית לא הייתי מקשיבה לעצתה של אף אשת (או איש) מקצוע שלא רואה את המחירים מהטיפול. זה אומר שהיא פשוט מתעלמת או מכחישה אותם.

אבחון מזיק כי הו אמשדר לילד שהוא לא סדר, וזה בקלות יכול להיות נזק להערכה העצמית של הילד לשנים, יותר מזה, זו עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה. ילד רגיל לחלוטין שיאבחנו אותו בתור סובל מ-X יפתח באמת X, גם אם לפני כן לא היה לו בכלל X.

בכל מקרה, לדעתי חלק גדול מהתסמונות של ימינו - בטח ילד שמתחיל לדבר מאוחר יותר - זה בכלל לא ילד שלא בסדר. זה סטנדרטים מערכתיים מנותקים מהמציאות. בני אדם הם קבוצה מגוונת. יש אנשים גבוהים יותר וגבוהים פחות, ובערך כל דבר שהוא מתפלג בעקומת פעמון. זה לא "לא בסדר" להיות גבוה או נמוך במיוחד. וזה לא "לא בסדר" להיות מי שמתחיל לדבר מוקדם במיוחד או מאוחר במיוחד. וזה שהופכים חלקים טבעיים מהמגוון האנושי ל"לא בסדר" בעיניי מזיק מאוד, ליחידים ולחברה.

בעיניי, לשדר לילד שהוא לא בסדר זה נזק. נזק לילד, שלא קשור בכלל להורים ולאגו. את תוצאות הנזקים האלו אפשר לראות בדפים של עירית, שבהם היא בנדיבות וטוב הלב האופיינית לה עוזרת לאנשים מבוגרים לתקן נזקים שכאלו. עוזרת להאמין שהם בסדר, כמו שהם.

[השחר*]

א.ל.ר

לנו הייתה אפיזודה עם הבכור שמדי פעמים לא הגיב לפניה אחיו. בדיקה פשוטה אצל רופא א.א.ג העלתה שבשל נוזל בתעלות השמע, באופן זמני הוא לא שומע כרגיל... .

מה דעתך לקחת אותה לבדיקת שמיעה ולראות אז מה הלאה ?

נסיוני האישי והמקצועי מראה שחוויה של מפגש עם איש מקצוע מושפע מאיכותו כאדם וכאיש מקצוע. אנשי מקצןע רבים וטובים עוזרים לילדים. לפעמים העזרה מסתכמת בהרגעת ההורה ולנ יש ערך בפני עצמו.