מתי הזמן לילד שלישי

[אמא_לשתיים*]

אוקיי. נולדה הראשונה. נוחה, יפה, טובת לב ומזג. אחרי שנה כבר ידענו- אפשר לעשות את זה שוב, זה יהיה בסדר.
הגיע השני, אהוב ומצחיק. כבר עברו תשעה חודשים ונראה שהדברים נפלו בחזרה למקום. אבל זה מקום שונה. כבר יותר קשה להתנייד, כבר יותר קשה להספיק לנוח, כבר יותר לקשה לספק לכל אחד בדיוק את מה שהוא צריך מתי שצריך.

ועולה התהייה- מתי הזמן המתאים לילד/ה השלישי/ת?

קשה לי לדמיין את החיים עם שלושה, במובנים הכי פרקטיים- איך קושרים שלושה ילדים לכיסאות בטיחות? איך מתזמנים את השינה שלהם כדי שתצא יחד והאמא תוכל לנוח מדי פעם? כל מיני מחשבות כאלה.

ספרו לי, מתי ידעתן שאתן מוכנות למספר שלוש?

[סגולה*]

כבר את חושבת על השלישי? לי גם יש שניים , אז לא יכולה לספר לך מתי החלטתי שהגיע הזמן,
הגדולה בת שלוש והקטן בן שנה והכניסה שלו לעולם טילטלה אותי ואת כולנו מאוד מאוד , הוא ילד מקסים וטוב מזג למזלנו , אבל הטיימינג היה לא פשוט - הגדולה נהייתה בת שנתיים ונכנסה לגן במקביל ללידה, היה מאוד קשה.
אני יודעת שעכשיו אני רוצה קודם כל לנח ולהגיע לאיזו שהיא דרך מקצועית - אני בבית מאז שנכנסתי להריון עם הגדולה , עשיתי הסבת מקצוע ועדיין לא ממש התחלתי לעבוד , בהרבה מובנים אני עוד מחפשת את דרכי בעולם.. לא נראה לי שאחשוב על השלישי לפני שהקטן יהיה בן שנתיים, אולי אפילו שלוש...
וגם מבחינה משפחתית - רק עכשיו הגענו לאיזון מבורך ונעים , הרגשת משפחתיות טובה , אנחנו רוצים לשהות שם עוד קצת, לפני ששוב הכל משתנה...

[אילה_בשדה_הדגן*]

אולי זה נשמע קצת לא עדין,אבל,למה בדיוק צריך שיהיו 3?
תהני מהילדים שיש לך ותגידי תודה שהם בריאים ושאת בריאה.

אם יוצא לך לנוח מדי פעם בצהרים- אשריך.
תגידי תודה כשהם לומדים ללכת לשירותים לבד ותגידי להם מאה פעם תודה כשהם יודעים למצוא להם איזה משחק נחמד בזמן שאת קצת מנמנמת.(ילדים מעל גיל מסויים כבר לא ישנים בצהרים.)

תקראו ספרים ביחד, תעשו טיולים ,תשתפי אותם בפעיליות בבית לא לאט.
תמצאי זמן גם להיות עם הבן זוג שלך, תמצאי זמן לחברים ולמשפחה המורחבת.אולי תצליחי גם למצוא איזה משהו להתפרנס ממנו .

באופן אישי,אני חוששת שלו היו לי עוד ילדים ,חוץ מאלה שכבר יש לי(שיהיו בריאים),הייתי נתקעת בשלב ההנקות והקקי ולא הייתי מצליחה לחשוב על שום למידה או עשיה במשפחה שלנו.
אני חושבת על עצמי ,שאני אמא טובה ,אבל אני בספק אם הסבלנות שלי היתה מפיקה מעצמה איכויות כאלו עוד פעם.

אני לא יכולה להגיד לך שמכל הדוגמאות שאני רואה מסביב זהו המצב.יש נשים מופלאות שבהחלט מצליחות לעשות את זה.אבל זה לא מובן מאליו.

[ליה*]

אני כבר חושבת על ילד שלישי,אפילו שהתינוק רק בן שלושה חודשים והגדולה בת שלוש. מה לעשות,עניין הגיל משחק כאן תפקיד חשוב,השנה אהיה בת 39, ויש לי חלום שיהיו לי לפחות שלושה ילדים,ליצור שבט קטן. אז נכון, לא נראה לי שאשתדל להיכנס להריון מחר בבוקר,אבל אולי כשהוא יהיה בין גיל חצי שנה לשנה ,כבר אנסה שוב,שיהיו קרובים בגיל,שיגדלו יחד. (וגם כמובן לתת לגוף לנוח,להתחזק,להתכונן לעוד הריון)

[א*]

אצלי כל ילד נהרה, כשנעשה למשפחה שלנו פשוט וקל עם הילדים שכבר באו לעולם.

[קרן*]

גם אני כמו ליה רוצה ילד שלישי משהילד השני בן 3חודשים. אפילו קודם.
אני רוצה מאד, משתוקקת וגם אצלי הגיל משחק תפקיד-38.
מצד שני
מאד קשה לי פיזית ואני חוששת שהצטרפות ילד שלישי בקרוב
תתיש אותי ולכן אני מחכה.
מהבטן אני רוצה מאד! משיקולים אחרים אני מחכה ואולי נישאר
עם שני ילדים.
אני תוהה מאיפה הכמיהה הענקית הזו לילד. לא הרגשתי אותה כל כך חזקה לפני שני ההריונות הקודמים.

[אמא_לשתיים*]

אצלי כל ילד נהרה, כשנעשה למשפחה שלנו פשוט וקל עם הילדים שכבר באו לעולם.

כן, אני חושבת שזה המדד גם אצלנו בנתיים. רק תהיתי מתי זה מגיע אחרי הילד השני

חוץ מזה, מגוון התשובות שביאסו אותי פה (עזבי אותך, שני ילדים זה מספיק) גרמו להבין שהשלישי בוא יבוא...

[תודה*]

גם אני נורא רציתי עוד ילד אחרי שהשני נולד. אחרי חצי שנה עבר לי כי להסתדר עם תינוק נייח זה לא כמו להסתדר עם תינוק נייד או פעוט. שני דברים שונים לגמרי.

[פךם*]

לדעתי אחרי השני מגיע תור השלישי

[אמא_מאוהבת_3*]

בתור אמא טרייה לשלושה ילדים.הגדול בן חמש וחצי והאמצעית בת שנתיים הגוזל בן חודשיים.
לא קל בכלל למשל לקלח את הגדולים והתינוקי בדיוק בוכה להשכיב לישון כי אבא בדיוק עובד.
האמצעית מאוד זקוקה לי אבל בדיוק מניקה והיא לא ממש מבינה כי היא רוצה את אמא ועכשיו
ללכת ולאסוף את הגדול מהגן בשתיים, כמובן לצאת עם העולל במזג אוויר לא הכי נחמד ,ושוב לצאת בארבע כי היא במעון
מקווה שלא מייאשת חלילה ,אבל גם לי היה חלום שיהיו לי שלושה ילדים (בניגוד לבעלי שהסתפק בשניים)
וכיף לי לא קל כרגע אבל מרגישה סיפוק אדיר..וזה פשוט הגיע בלי שום תכנון האמת

[פלוני_אלמונית*]

אני עכשיו עם שני ילדים: הגדול בן חמש וחצי והקטן בן כמעט 4, ונראה לי שזה הזמן.
הם גדולים כבר ומבינים.
לפני זה נראה לי קשה בטירוף.

[סגולה*]

מגוון התשובות שביאסו אותי פה (עזבי אותך, שני ילדים זה מספיק) גרמו להבין שהשלישי בוא יבוא...
כשהשני שלי נולד הצהרתי בפני כולם שאני לא עושה יותר ילדים. פשוט ככה.
זו הייתה תקופה כל כך קשה והידיעה הזו , שאני לא מתכוונת לחזור על זה לעולם מאוד חיזקה אותי בהרבה מובנים
ואז , יום אחד , הלכתי ברחוב וראיתי אמא עם שניים גדולים ואחד קטן במנשא והיה לי ברור, שהשלישי בוא יבוא ,
ועכשיו ,
האמת שעכשיו אני לא בטוחה , ברור לי שכרגע זה לא הזמן ופתאום שואלת את עצמי למה בעצם לא להשאר עם שניים?
אני מניחה שימים ותחושות בטן יגידו..

[סיהרא*]

אני עם שלוש... בנות ארבע, שנתיים וחצי ושבעה שבועות.
וואלה לא תמיד פשוט, אבל ככה זה עם תינוקת קטנה בכל מקרה.
האמת שאחרי השניה ידעתי שאני רוצה קצת פסק זמן. אחרי שנה וחודשיים הפסקתי למנוע, ולקח עוד חצי שנה בערך עד שהריתי. האמת? אמנם זה היה קשה כל חודש להתאכזב מחדש, כי מאוד מאוד רצינו. אבל מצד שני- בדיעבד אני אומרת תודה על הזמן הזה, כי זה נתן לי לחזור לעצמי.
פתאום גיליתי שיש לי מלא כוח כשאני לא מניקה ולא בהריון... (השניה הפסיקה לינוק מעצמה בגיל שנה וחצי)
נהיה סדר יום ברור ומשותף לשתי הגדולות,
אני עצמי יכולתי יותר לצאת לעבוד מדי פעם כי הקטנה כבר יכלה להיות בלעדי מדי פעם עד הערב,
יציאות משפחתיות הפכו נינוחות יותר,
נהיה לי כיף לא להחליף טיטולים כל הזמן...
בקיצור, היה בזה טוב.
כל אחת עם התחושות שלה. אבל חוץ מהתחושות, יש גם תהליך החלמה מהלידה. לא סתם אמרו חז"ל שלוקח לאישה שנתיים להחלים. הם ידעו על מה הם מדברים... גם פיזיותרפיסטית רצפת אגן אמרה לי שלוקח שנתיים עד שהאזור מחלים לחלוטין.
אז אמנם הכל נחמד וטוב, אבל את אפילו עוד לא שנה אחרי לידה...
תחליו מה שתחליטו (ולפעמים זה לא תלוי בנו...), שיהיה לכם בהצלחה והרבה כיף.
אגב, זה לא כזה סיפור עם הכסאות ברכב... רק לוקח קצת זמן וקצת נהיה צפוף...
רק לסיום- השבוע החזקתי את הבובונת הקטנה ופתאום האושר הציף אותי והרגשתי בבירור כמה זה טוב שיש תינוק בבית.התחושה הזאת של חיים חדשים- אין עליה...

[אמא_ל_2*]

הלכתי ברחוב וראיתי אמא עם שניים גדולים ואחד קטן
גם אני זוכרת שראיתי אמא כזו. השניים הגדולים נראו לי כל כך חמודים, הקטן נראה לי כל כך מפריע... אמרתי לעצמי, איזה כיף היה לה ואיזו רגועה היא היתה אם היו לה רק את שני אלה להנות מהם. וככה היא כל הזמן מתעסקת עם הקטן (קצת הכרתי אותה) והגדולים זה מרגיש שהם מפריעים לה עם הקטן.
וזה הזכיר לי בדיוק למה אני לא רוצה עוד אחד.
מה שרציתי להגיד - איזה כיף כשהתחושות מגיעות ברור מבפנים.

[אמא_לשתיים*]

זהו. המחזור החודשי חזר. ההתלבטות בשיאה.

[אמא_לשתיים*]

זוכרות שחזר המחזור? שבועיים אחר כך, כך מתברר, הריתי. אני בשבוע השישי להריון השלישי שלי.
וואו. עדיין קצת בהכחשה ומתקשה להאמין!

[סיהרא*]

בשעה טובה!
נו, להכחיש יותר מדי לא תוכלי... אז שיהיה לך הריון בריא וקל, לידה נפלאה וילד או ילדה מתוקים ובריאים.
(רק מוסיפה בסוגריים: הבת השניה שלי היא ילדה שלא פשוט לי איתה בכלל, כבר מגיל חודשיים. כשהתחלתי לחשוב על זה באופן יסודי, גיליתי שכל ההריון שלה היה מלווה במתח. בכיתי כשגיליתי שאני בהריון, בכלל רציתי לחכות עוד כמה חודשים. גם עברנו דירה, בעלי היה מובטל, לי היה קשה מאוד בעבודה, הגדולה אושפזה פעמיים, וניקיתי את הבית לפסח בסוף חודש תשיעי..

קשה לי עם המחשבות האלה אמנם, אבל אני כותבת לך, כי נראה לי שהשמחה, הנחת והרוגע בהריון הם מאוד חשובים.ברור לי שהמתח שלי השפיע עליה בתור עוברית. אז אני רוצה לעודד ולחזק, שתשמחי כבר מעכשיו, למרות הקושי לקבל את ההריון.
זהו. סוגריים ארוכים, ועכשיו הם נסגרים..)

[בוליק*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 41 עם 2 ילדים קטנים ומתוקים. 2 הפלות שהתרחשו בשנה האחרונה ו... כליה אחת . עד כאן ספירת מלאי.
משום מה לא מצליחה לקבל החלטה ברורה לגבי הריון שלישי.
תמיד היה לי ברור שיהיו שלושה. משפחה גדולה זה חלום מבחינתי. בן הזוג מאד רוצה להסתפק בשניים, אבל מוכן לשלישי במידה ואקח חלק יותר גדול בפרנסה. כי המצב הכספי לא משהו...
והקריירה שלי- הדבר הכי לא יציב בעולם. דווקא עכשיו נראה שהתפנה לי זמן ומרחב נפשי להתעמק יותר בעשיה המקצועית שלי.
פתאום עולה ספק אם יהיו לי המשאבים הנפשיים לגדל עוד תינוק. להתמסר לזה בלי להרגיש שהחיים בורחים לי...
בכל מקרה ברור לי שאם זה לא יקרה בשלושת החודשים הקרובים זה כבר לא יקרה. הרופא שלי טוען שאחרי גיל 42 כבר אי אפשר או לא כדאי להרות. ואני בטח לא אקח סיכון במצבי...
הכי לא רוצה ''לא להחליט'' כי אז החיים מחליטים בשבילך...