משום מה יש איזו התנגדות לניסים?
מי לא רוצה פה ניסים שירים ת'יד
תגידו, מה אתן חושבות שניסים זה איזה שד שיוצא מהבקבוק ושואל אתכן מה המשאלה היומית?
הנס הכי גדול מעוגן בטבע. הוא כזה נס עצום שבכלל לא רואים אותו. והנס העוד יותר גדול הוא שהאדם מבחין בו. כי רוב בני האדם בכלל לא שמים לב לניסים שבכל יום עימהם.
יש ניסים גלויים ויש נסתרים. יש שגלויים לאדם ויש שנסתרים ממנו.
על ניסים גלויים צריך להודות. על נסתרים (מאחר והם נסתרים) אין צורך להודות.
מה זה נס נסתר? למשל אדם עובר מתחת לפיגום בניין ובדיוק נופל עליו בול עץ ומפספס אותו בשניה והאדם לא שם לב וממשיך ללכת.
אני חושבת שלנסוע בכבישי ישראל ולהגיע ללא פגע הביתה זה נס נסתר וגלוי כאחד...
לגבי הסיפור שלי, הנסים פה מורכבים משילוב של דברים.
הרי כל אחת פה בטח מכירה מישהי או שמעה סיפור על מישהי שלמרות שדבריה היו כנים ולמרות שעשתה מאמצים מרובים, בכל זאת לא הצליחה. בין אם מדובר בעסק או בחיפוש עבודה, או בחיפוש אחר זוגיות, או בנסיון לשמור על שלום בית או בגירושין.
כמה סיפורים שמעתי, מנשים שבאמת סבלו, שעברו הכל והחליטו להתגרש, והנה, הבעל המנוול יוצא מנצח.
וכן, הן לקחו עורכי דין טובים וסיפרו את הסיפור שלהן, אבל זה לא עניין אף אחד, לא את הדיינים וגם לא את השופטים.
אני מכירה אישית אחת כזאת, שבכל פעם שאני רואה אותה, ורואה את פניה העצובות, המיואשות, וידי קצרה מלעזור לה. וכי איך אוכל? האם יש משהו שאני עשיתי יותר טוב ממנה? וגם אם כן, האם היא היתה יכולה לעשות זאת גם? לא בטוח.
כשרק החלטתי להתגרש, לא ידעתי בכלל מה לעשות. באמת שלא. לא היה לי מושג קלוש לאן פונים ואיך.
הלכתי לעורך דין מטעם הרווחה ויצאתי ממנו כשבא לי להקיא. (עליו לא סיפרתי, אבל באמת שזה לא חשוב).
הלכתי לארגון צופיה בבני ברק ולא עזרו לי.
הלכתי לייעוץ בנעמת ואתן יודעות מה היה שם.
אז נכון, היתה לי נחישות להשיג משהו, אבל מי הבטיח לי שזה יקרה? החוק לא היה לצידי! לפחות לא במקרה של הכספים.
ומה לגבי הוכחות להתעללות?
אז התחלתי לתעד ולכתוב כל יום מן יומן התעללות.
אחר כך הקלטתי את כל השיחות איתו וישבתי לערוך.
אז איפה היו הניסים?
כל השילוב של הדברים ביחד.
הרב האדמו"ר שהתחיל להנחות אותי (גם נס איך שהגעתי אליו בכלל!).
הברכה שקיבלתי מהרב אמנון יצחק ומה שהוא ביקש ממני לעשות 3 חודשים רצוף (ואכן ידעתי שהברכות שלו פועלות ולכן ידעתי היטב שבתום שלושת החודשים אקבל גט, ואכן כך קרה!).
המשטרה שהגיעה, ואיך הגיעה! ואיך עזרו לי! (רק לסבר את האוזן, יש לי מכרה בעירי שבעלה היכה אותה ממש, עם סימנים כחולים על הגוף. היא הזמינה לו משטרה 6 פעמים ולא התייחסו אליה!!).
צו ההרחקה שהוצא לו.
היחס של הקהילה אלי (והוא לכלך עלי, היום אני יודעת, אבל אף אחד לא האמין לו!).
והדיינים שקיבלתי בבית הדין! מי בכלל הבטיח לי שיהיו לי כאלה דיינים מדהימים? מה, זה לא נס??
ואחר כך מה שהיה עם עורכת הדין, איך שהתחילה לגמגם, איך שלא נתנו לה לדבר.
ובכלל, אתן חושבות שיש לי עורכת דין טובה? אז לפי דעתי היא טובה באופן חלקי ואני די שמחה שלא יצגה אותי. למה? כי בשיחות שלי איתה היתה לה נטיה די גדולה לוותר לדרישותיו של י', ורק הנחישות שלי והויכוחים שלי איתה נתנו לה את הכוח לתמוך בי.
ועוד, זה שהיא תמכה בי ביום הדיון, וזה שבכלל היא ענתה לי לטלפון והיתה זמינה. שתבינו, אני חודשים בקשר איתה ולא מצליחה לתפוס אותה ימים שלמים!
ועוד ועוד ועוד, תקצר היריעה מלהכיל.
אז כל הדברים האלה ביחד וכל אחד מהם לחוד מהווה נס לא נורמלי.
לפעמים יש גזרה משמיים ואנחנו לא יודעים מהי. והרב אמר לי במפורש שהוא פוחד שי' יסחוב אותי שנים עם הגט. "הוא יעשה אותך זקנה! את תהיי זקנה ממנו!" כך אמר לי בשיחות הראשונות.
זה היה די מבהיל לשמוע, אבל אני מאמינה שהתפילות שלי והנחישות שלי לצאת מהגזירה (לצאת מהגיזרה, מגיזרת הסכנה) אכן עשו את שלהם. לפעמים יש גזרה, אבל אפשר לשנות עם המון תפילות והשתדלויות.
נכון צריך נחישות ורצון והמון כוחות, אבל מי בכלל מבטיח שרק זה מה שישנה את המציאות לטובה?
ואם אייחס הכל לעצמי, ורק לעצמי, בבחינת "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", במה אני שונה מט'? עורכת הדין המהוללה? שאפילו את הנצחונות של הזולת מייחסת לעצמה! ("היא היתה אצלי בפגישת ייעוץ וקיבלה ממני את כל העיצות הטובות").
אני אומרת שהמילה "נסיון" מורכבת משתי מילים - "נס" ו"יון". כאשר יוון - מסמל את מה שיוון מייצגת בתפיסה הפילוסופית - הספק, שלכאורה אין בזה רע כאשר מדובר בחקירה פילוסופית, אבל ברגע שאדם נתפס לספק גם בחייו האישיים וחש חוסר בטחון עצמי ותחושת אפסות וחוסר יכולה, אזי כאן הבעיה.
כשאדם עומד בפני נסיון, אם רק יזיז את הספק לצד, יסלק את ה"יון" ויבין וידע שהכל לטובה ואין שום ספק בכלל ורק יהיה בשמחה, אזי ה' יעשה לו נס. הנסיון יהפוך לו לנס.
וכך אני מרגישה, שכל מה שעבר עלי היה נסיון, אלא שלאורך כל התהליך נלחמתי בספק כל פעם מחדש והזזתי אותו בכוחות רבים החוצה, ואכן נשארתי עם הנס.
וגם זה נס שבכלל היה לי כוח ולא שקעתי ביאוש.
וזה נס שהתחלתי לכתוב פה ולקבל כל כך הרבה משוב חיובי (שדחף אותי באופן משמעותי לעשות את השינוי בחיי).
וכל האנשים שפגשתי.
שום דבר לא מובן מאליו. היה יכול להיות הפוך לחלוטין.
כמו אותה מכרה שלי שגם לקחה עורכת דין מארגון חסד לנשים, אבל היא לא עזרה לה בכלל, ובעלה הצליח להוציא ממנה את הבית שהוריה קנו לה, והוא לא משלם מזונות בכלל, ולא עוזרות לה טענותיה. למה? לא יודעת. ורק לראות את פניה העצובים ולהבין שאני ממש לא יכולה לעזור לה. כי מי שלא יודע להודות על הכל, גם על מה שנראה לו לא טוב, קשה לו להאמין שיהיה טוב.
סליחה על הנאום חוצב הלהבות. מקווה שהובנתי.
לילה טוב.
