ל
שלווה ב
אני בהחלט מסכים איתך שמה שחשוב באמת הוא האווירה בה המשפחה מתנהלת, ללא קשר כלשהו למבנה המשפחה.
נכון הדבר שכל אווירת גידול טובה היא אווירה המסוגלת לאפשר את גידולו של ילד רגוע ומאושר.
למראת האמונה הבסיסית מאוד שלי, שילד אמור ברמה המיטבית לגדול בבית עם שתי הוריו כשהקשר ביניהם טוב, רגוע ואוהב, הרי שהמציאות בשטח מצביעה על העובדה הכואבת שחלק גדול מבני הזוג אינם יודעים במיוחד לחיות בהרמוניה הרצויה לילד.
במצב כזה, בהחלט ניתן להגיע למסקנה שמשפחה חד הורית עדיפה.
כאן המקום לדבר על האוטופיה. מכיוון שאני נמנה על החולמים, איני יכול להתעלם מהצד הזה שבי.
לדעתי, במידה וניתן להגיע לקשר זוגי חם, תומך, ואוהב (תוצאה של למידה רבה ומכוונת מהינקות בערך) הרי שגידולו של ילד ללא שני הוריו, מונע ממנו חלק ממה שהגנטיקה מצווה. (אני רואה בגנטיקה ציווי כי התוכנה שבונה אותנו, היא רק תוכנה, הפועלת בכללים ברורים לה למרות שהאדם אינו תמיד מבין כללים אלו).
מכיוון שלא ניתן להביא ילד לעולם ללא אישה או גבר (ביצית וזרע) הרי שמבחינתי הטבע קובע שילד צריך אישה וגבר לגידולו.
על מנת להמחיש את הנושא, ניתן להשתמש במקרים הרבים של ילדים מאומצים, שאומצו בינקות המוקדמת (עד גיל שבוע ימים) וגודלו במשפחות אוהבות ומסורות.
למרות כל האהבה, ולמרות שההורים לא סיפרו לילד שהוא מאומץ, הילד ידע שמשהו אינו כשורה. חלק מהילדים חש שאינו שייך למשפחה, ללא יכולות להסביר את הסיבה.
לחלק מהילדים המאומצים היה צורך עצום למצוא את האם הביולוגית. צורך זה לא נרגע עד שבגילאים מבוגרים פנו למצוא אותה.
האם יכול להיות שהידיעה שהאם המגדלת אינה האם הביולוגית, הפריעה כל כך הרבה, ברמה הכרתית ותת הכרתית, מבלי שתהיה לזה חשיבות גנטית?
לדעתי לא.
אני חי וחולם על הרגע בו בני אדם יגודלו אחרת, תוך כדי הקשבה לצרכים ולו הדקים ביותר. הקשבה מעין זו יכולה להתקיים בתהליך מלומד ומודע בלבד.
ניסיון חיי הראה שהיכולת להתעוות נמצאת בכל מקום. הקשיים בהם גדלתי, שחלקם היו מולדים וחלקם נרכשים, והתבוננות רבת שנים באחרים, הראו את הדרך של מה שלדעתי צריך לשנות.
ברור שכל אחד התפתח בעקבות ניסיון חייו בדרך שהתאפשרה לו על הצד הטוב ביותר. למרות זאת, האם לא צריך לשאוף לשינוי האולטימטיבי על מנת להגיע בסופו של דבר בעתיד כלשהו לאנושות אחרת?
את הדיאלוג בנושא ילד לאם חד הורית, התחלנו בעקבות הדיון של זוגיות והורות שהתפתח בעקבות המסה הנוראה, לדעתי, הכתובה במניפסט שהובא כאן. מכיוון ששנאת גברים על ידי נשים אינו יכול להיכלל בעתיד שלדעתי צריך לנסות להגיע אליו (גם אם בעוד מאות שנים) הרי שהצורך לנסות לאזן את התמונה על מנת שלכולנו יהיה טוב יותר, הוא צורך אישי אגואיסטי לחלוטין.
אני יכול להבין את הנשים ואת הגברים שהגיעו למסקנה שלא צריך את הצד השני (אני לא מוכן לוותר). בחברה לא מפותחת ואגרסיבית כשלנו, לא ניתן להגיע אלה למסקנה זו במקרים רבים ולדעתי מיותרים.
כל ילד המסוגל לגדול בבית חד הורי, המקנה לו את האהבה והרוגע שנדרש על מנת לגדול בצורה מיטבית, הרי זה טוב בהרבה מילד הגדל בבית מסוכסך.
למרות זאת, בראיה לעתיד, נראה שצריך ללמוד לאזן את המערכת על מנת שבסופו של דבר שני הצדדים יכבדו ויעריכו האחד את השני בדרך שתאפשר לטבע (המשופר לטעמי) לעשות את שלו.
לדעתי, כל זמן שגברים ונשים לא יחיו חיים מלומדים מבחינה התפתחותית אישית, ולא תתפתח מערכת המאפשרת את ההתנקות הרגשית בילדות המוקדמת, תוך כדי שיכלול כלל האינטליגנציה, הרי שלא יהיה מנוח אמיתי לאדם.
מכיוון שהאינטליגנציה האנרגטית של כולנו קשורה האחת לשנייה, ולדעתי ותחושתי כל הקיים מחובר ללא אפשרות להתנתקות, הרי צורת החיים של כל אחד משפיעה על כל אחד אחר. מסיבה זו כל כך חשוב לנסות להעביר את הידע של ההתפתחות האישית כבסיס לגידול ילדים ברמה טובה יותר בעתיד.
אני חושב שנכון יותר לגדל ילדים בזוגיות טובה.
מכיוון שלמרות דעתי עיני פתוחות, אני צופה שבעתיד הילדים יגדלו במשפחות חד הוריות בכמות הרבה יותר גדולה מהיום.
אנשים מאמצים מסיבות אגואיסטיות לחלוטין: הרצון והצורך להיות הורים. אנשים מאמצים מאותן סיבות שאנשים אחרים יולדים. וכשכתבתי שזה מסיבות אגואיסטיות לא התכוונתי באופן שלילי אלא להיפך. התכוונתי שזה נועד להגשים צרכים רגשיים מאוד עמוקים.
יש לי ילד (ללא אב) שהתעורר כרגע.
