שאפטור אותו מהתמודדות
אפטור (-:
כל היום אנחנו מבלות ביחידות, הוא ישן
מה הקטע של הצום אם ככה?
רק שתקבלי פרופורציה:
לא מזמן (בתשעה באב) עבדתי על הכנת מסמך שעוסק בהנקה וצום. עבור כל מגוון האמהות שצמות, החל מכאלה שצום ביום כיפור זה בערך הדבר היחיד שנשאר להן ממסורת בית ההורים, ועד חרדיות שלא עושות כלום בלי להתייעץ עם הרב הספציפי שלהן.
ובין היתר, הזכרנו שלפי ההלכה, "החיוב של אמא לצום ביום כיפור יותר גדול מהחיוב של אבא להתפלל במניין" - הווי אומר, שאם יש ילדים קטנים או תינוקות יונקים בבית, אמא זקוקה לעזרה, ולכן יותר חשוב שאבא יישאר לעזור לה ולא יילך לבית הכנסת.
האם את מבינה שברור לגמרי פה שהאבא צם אבל לא ישן, אלא - או צם ומתפלל כל היום בבית הכנסת, או צם ועוזר כל היום עם הילדים הקטנים בבית?
אין אופציה הזויה כזאת, "צם אבל ישן כדי לסמן
על הצום אבל לא לסבול" P-: זה יום הכיפורים! כל העניין בצום הוא לעשות חשבון נפש, הוא להתענות! אחרת מה זה, ספורט???
גבר מבוגר שאינו דתי
בוחר לצום אבל גם לא לתפקד בכלל, להתנער לחלוטין מתפקידו כבעל לאשה בהריון וכאב לבתו הקטנה... זה אומר דרשני.
ליתר דיוק, זו פשוט התנהגות קלאסית של גברים מרעילים )-: (בזה אני מתכוונת, שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בהתנהגות הזאת והיא תמיד הולכת עם שאר הדברים שאת מתארת).
שימי לב שאחרי שלקח לעצמו פטור מהחיים שלו בכלל ומהחיים המשותפים שלכם בפרט, באמתלה ובמסווה של "צום", כשאת מתפקדת לבד כל היום - הוא מצפה להמשיך לקבל פטור מתפקידו כאב, במקום שיאכל, יתאושש, ויבוא לעזור לך/להחליף אותך.
והוא לא
מבקש באופן בוגר ולוקח אחריות על עצמו,
אלא "מפיל" עלייך ציפיה שתפטרי אותו בלי להפוך את התרגיל המניפולטיבי שלו לגלוי, וגם מפיל עלייך האשמה.
קבעתי ב2030... אמרתי נו? אז בתשע, לא? ״אי אפשר לדבר איתך בכלל״ ונכנס לחדר.
שימי לב לשני הדברים שהוא עושה.
- אי אפשר לדבר איתך? אתה מתכוון שניסית לרמות ו"לשחק" עם השעות כדי "לדפוק" אותי גם אחרי שנגמר הצום, ואני לא מקלה עליך לרמות אותי?
- נכנס לחדר - ניתוק מגע לצורך הענשה.
מי שלא מאפשר דיאלוג זה הוא. מההתחלה ועד הסוף.
גם יוצא מהחדר ודבר ראשון פותח בסוג של תלונה מניפולטיבית שמטרתה להתפטר מהבת שלו.
שימי לב, לא באמצעות הבעה ישירה של איזו מצוקה שלו, אלא במשהו מסולף ומסובב כדי שייצא שצריך לרחם עליו ולהציל אותו מגורל מר, וחוץ מזה הוא רק מתכוון לטובת הקטנה, הצדיק שלנו.
דבר שני, גם מרמה אותך בצורה מאוד בוטה. חשבון השעות לגמרי לא סביר, החל מעצם השעות שהוא מציין, כאילו בכוונה קבע מאוחר נורא, וכלה בשעה השגויה-בכוונה שהוא אומר לך (הבנאדם לא דתי, אחרת לא היה ישן ביום הכיפורים. מה רלבנטי שהחג יוצא בדיוק בשבע וחצי? מחשיך עוד קודם ואפשר לנסוע. ובאמת הנסיעה לוקחת שעה שלמה?).
דבר שלישי, גם ממשיך את התעתוע בזה שבמקום להגיב כמו אדם שעשה טעות "אוי, נכון, את צודקת, נהיה שם בשמונה וחצי", הוא לגמרי מגיב ברעל מפני שלא נפלת בפח שלו, אבל שוב, לא זו בלבד שלא מתנצל, מסביר, מצטדק - הוא גם מאשים אותך.
תפסו אותו על חם ומה שיש לו להגיד זה ש-את- הבעיה?
ודבר רביעי, ממשיך את התעתוע בזה שמסתלק. אילו היית במצב הקודם, זה שעדיין לא מתבונן מהצד בדברים - שני הדברים האחרונים היו מערערים אותך לגמרי.
היית מטילה ספק בעצמך.
היית מתחילה להרגיש שאת כנראה לא בסדר במשהו, שהרי הוא כועס עלייך ומביע באופן די ברור אכזבה, כעס ואי שביעות רצון מהתנהגותך.
היית מתחילה להרגיש חזק מאוד את הדחף הפנימי "להיות נחמדה", לרצות אותו, להשביע את רצונו, להרגיע אותו, רק שלא יכעס עלייך, רק שלא יהיה מאוכזב ממך, את חייבת להיות "ילדה טובה" ולעשות מה שמצפים ממך. ומה הוא מצפה ממך? שתמשיכי לקחת על עצמך את הכל ולדאוג גם לילדה וגם לבית וגם לבישול וגם לעבודה שלך, בלי שהוא יצטרך לנקוף אצבע.
היית מרגישה מוחלשת.
והיית מרגישה חסרת אונים כי הוא מונע בכוונה את המשך השיחה וגם מתנהג כאילו מי שפשע פה זה את.
"הרצחת וגם ירשת". גם מנסה לרמות אותך, גם מנסה לגנוב ממך אחרי שגנב לך את כל היום, וגם כועס עלייך שאת לא מאפשרת לו לגנוב מאחורי הגב.
שימי לב שהוא עוד מוסיף חטא על פשע:
- מסרב לאכול מהאוכל שהכנת (מתקרבן כדי שתרגישי אשמה ומסרב כדי שתרגישי חרא וכאילו איכזבת אותו. עד כדי כך חשוב לו לתעתע בך ולערער אותך, שהוא מוכן לרעוב, העיקר לפגוע בך).
- "לא יודע". המשך ההתקרבנות.
- מחליט לא ללכת. התקרבנות.
- מאשים אותך בהחלטה שלו לא ללכת, אף על פי שההחלטה מבוססת על טיעונים שבצדק זיהית שהם הזויים במיוחד, חסרי כל היגיון, לא רלבנטיים ומקוממים. במיוחד שהוא מצרף את זה להאשמה שלך. הוא כאילו לא הולך באשמתך, בגלל הילדה.
- לא רוצה להיות אבא לילדה שלו?
כלומר, שוב ושוב מנסה להיפטר מהבת שלכם, מתפקידו כאבא. הצליח כל היום, מנסה גם בערב.
מה הקטע?
תגידי, הוא בכלל עמד לנסוע לאחותו או שקבע עם איזו מאהבת בתקווה שיצליח להשאיר את הקטנה איתך? (תסלחי לי על ההשערות הפרועות, אבל בחיי, זה די ברור שהוא רוצה ללכת אבל רק בלי הילדה. למה לרצות ללכת למשהו
משפחתי בלי הילדה, עד כדי כך שהוא מבטל את ההליכה שלו כשהוא מבין שאין סיכוי? לי מהצד די ברור שמתרחש שם משהו אחר, הכל סיפור כיסוי ומסווה למשהו. אבל אין לי מושג מה הוא מסווה)
מכל הסיפורים שסיפרת עד כה, זה נושא חוזר. איזה מין אבא הוא לילדה שלכם? איזו תחושה של אבא היא מקבלת? איזה יחס היא מקבלת ממנו? יש פה כל כך הרבה גסות כלפיה, כל כך הרבה יחס מכוער אליה, הרי לא יכול להיות שהיא לא קולטת שהוא לא רוצה להיות איתה?! זה נורא לילדה קטנה.
כל הכבוד על תשומת הלב למחשבות שלך לגבי הקיא של הכלב. אכן, אורח מחשבה מובהק של אשה מוכה S-:
תמשיכי רק להתבונן.
מוסיפה ניתוח קצר של סיפור קודם אחד:
הבוקר אני לוקחת לגן, כי יש לו פגישה גורלית.
שימי לב שאמורה להיות לו פגישה גורלית אבל:
א. הוא לא טורח לדאוג להעיר את עצמו.
ב. את מטפלת בו כמו אמא בילד קטן (גם דואגת להעיר אותו, גם דואגת להדליק לו דוד) - הערת אגב: למה? מחשבה חתרנית: לבדוק אם את רוצה ויכולה להפסיק לקחת על עצמך אחריות לטיפול בו, ומשאירה אותו לדאוג לאינטרסים שלו בעצמו. רוצה לקום לפגישה? שיסדר לעצמו שעון מעורר. רוצה מים חמים? שיבקש ממך להדליק דוד או יתכנת את הדוד עם טיימר או ידליק כשהוא קם.
ג. הערת אותו בשבע וחצי? (עשיתי חישוב שאם צלצלת בתשע אחרי שישבת שעה בגן, ולקח לך זמן להגיע לגן אחרי שהערת אותו, אז הערת אותו לפני יותר משעה) והוא גם לא הוציא את הכלב "כי לא הספיק" וגם לא יכול להקפיץ לך משהו לגן??? סליחה??? בואי נתערב שהוא בכלל לא קם בזמן ל"פגישה הגורלית" שלו? מדובר בגבר. הגבר הנורמלי יכול להיות מוכן תוך עשרים דקות. מה הוא עשה בשעה וחצי שלא איפשר לו להספיק להוציא
כלב שצריך פיפי??? הוא מתאכזר לבעל חיים כדי להעניש אותך על זה ש"הפלת" עליו משימה להוציא את הכלב בזמן ש"לא בא לו"? האם את רואה שזו התנהגות לא סבירה בעליל? היו לו שעה וחצי לטפל בעצמו בלבד, ולהוציא כלב, לבד, בלי ילדה קטנה ובלי הריון. למה הוא לא קם ביחד איתך אם יש לו כזאת פגישה גורלית? איך זה שהוא לא קם ביחד איתך כדי לעזור לך להספיק לעשות דברים? איך זה שאת לגמרי יכולת לקום מוקדם, לטפל בך, בילדה ובו ורצית גם להוציא את הכלב אבל לא הספקת - והוא לא יכול לקום אפילו כשאת מעירה אותו כדי להספיק להוציא את הכלב כמו שביקשת?
) לדוגמה: משחקי כדורסל משותפים כל שבוע. אולי פחות עקבי- אבל עקביות הורית קשה לממש בשלט-רחוק. אני למדתי עם הזמן לא לשפוט את הסיטואציה, אני חושבת שאין קושי יותר גדול מלהיות מנוטרל ביכולת שלך/ זמן/ משאבים לגבי הורות לילד שלך.
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.