מכוערת כנראה

[מכוערת.*]

כנראה

[מכוערת.*]

נורא

[מכוערת.*]

נדחית שוב ושוב מבני המין השני.
רווקה בגיל מאוד מאוד מתקדם
עצוב לי נורא.

[ורד_דרור*]

יש מבחינתך אפשרות להקים משפחה כרגע בלי גבר?
נראה שגברים בשלב זה גורמים לך להרגיש מכוערת וזה דבר נורא
אולי עדיף לשחרר את המקום הזה עכשיו וליצור לעצמך מציאות אחרת שדרכה תוכלי לצאת שוב אל זוגיות וכו'

[מכוערת.*]

לא מבינה למה. אבל מישהו פה הזיז. חתך..
זה הדף שלי ובבקשה אל תעשו פה שינויים בלי רשותי.
זה קצת מכוער.. הייתי אומרת.

[אהבת_עולם*]

מה שבראש הדף זה מה שנחתך? החזרתי לך.

גם אני רווקה בגיל מאוד מאוד מתקדם .

האם את באמת חושבת שאת מכוערת?
או שאמרת זאת מתוך ייאוש?

מקשיבה לך.

[אהבת_עולם*]

שימי לב גם ש-ורד דרור ענתה לך בדף השני, והעברתי לך את תגובתה לפה.

[מכוערת.*]

תודה אהבת עולם אין כמוך.

הכיעור די רודף אותי.
אם לפרוט לפרטים אז אני שמנה. במלחמות על.
יש לי שיניים בכל צבעי הקשת.. הכל מטופל אבל במצב ממש קשה. אני מחייכת עם פה סגור בלבד.
השיער שלי קש.
עור הפנים שלי תמיד עם נקודות אדומות מכוערות.
מרגישה שתמיד עושה הכל כדי להיראות איך שהוא בסדר ולא מצליחה.
הנושא עלה לי הפעם בגלל ניסיון נוסף אחרי הרבה זמן שלא ניסיתי ליצור קשר דרך אתרי היכרויות.
יודעת שאני נחמדה. חכמה. טובה...
הבחור פשוט נמחק ברגע ששלחתי תמונות.
ואני כל פעם בשוק. כל פעם מקווה שהפעם לא ימחקו אותי כל כך מהר. (זה לא שהוא היה חתיך כל כך .. אבל בכל זאת. ניסיתי להמשיך)
אני אפילו לא מצליחה להגיע למצב של פגישות.
ברגע שיש תמונה הם נעלמים. זה קרה לי אין ספור פעמים.
בא לי להיכנס לתוך חדר עם אנשים שיטפלו בי ולצאת רק בסוף. מין מהפך כזה.
בנוסף לכל זה ראיתי עכשיו את "לרדת בגדול " הגמר. ולא הפסקתי לבכות.
בכיתי מקנאה.
כל כך קשה לי בחיי והמראה של כל אלו שהצליחו במיוחד היום היה לי קשה.

[דברתיה_קוממי*]

מה יעזור לך להרגיש טוב יותר עם המראה החיצוני שלך?

רעיונות שעולים לי לגבי מה שכתבת:

ירידה במשקל - אולי כדאי להעזר בליווי אינטנסיבי של איש/אשת מקצוע, כדי לקדם את הירידה במשקל ולתת לך דרייב חזק יותר.

שיניים - האם הטיפולים שאת עוברת מקדמים את מצב שינייך לאן שאת רוצה?

תמונות - אולי כדאי לפנות לצלם מקצועי במיוחד למטרה זו (שליחת תמונות לאתרי שידוכים).


שיער - הוא קש טבעי או קש מטופל? ארוך? קצר?

[אביבה*]

מאד רוצה לנסות לעזור לך. תוכלי לפרט קצת עד כמה את שמנה? שמנה שמנה? או שמנמנה? לפני שאני אומרת משהו, חשוב לי לקבל קצת יותר נתונים. ועוד שאלה: איך הלך לך בעבר בנסיונות להכיר אבל לא דווקא דרך אתרים אלא פשוט להכיר באופן טבעי נניח במקום העבודה שלך?

[פלוני_אלמונית*]

_הנושא עלה לי הפעם בגלל ניסיון נוסף אחרי הרבה זמן שלא ניסיתי ליצור קשר דרך אתרי היכרויות.
יודעת שאני נחמדה. חכמה. טובה...
הבחור פשוט נמחק ברגע ששלחתי תמונות_

קודם כל, אולי אתרי היכרויות הם לא המקום המתאים. זה שוק בשר אחד גדול והמניות נקבעות ברגע, לפי התרשמות הכי שטחית.
אז אולי באמת כדאי לפתוח ערוצי היכרויות אחרים, פחות שטחיים.

בא לי להיכנס לתוך חדר עם אנשים שיטפלו בי ולצאת רק בסוף. מין מהפך כזה.
יש כאלה! קוראים להם יועצי תדמית, או סטייליסטים, אפשר לקבוע איתם פגישה ולהתרשם. ואם תתחברי למישהו שלא שואף לנתח לך את הצורה אלא רק לסייע לך בשינויים קלים שיעזרו לך להרגיש טוב יותר עם עצמך, כבר הרווחת.

שלישית, הייתי רוצה להזכיר לך שיש המון נשים עם נתוני פתיחה גרועים, הרבה יותר גרועים ממה שאת מתארת, והן נשואות ואפילו באושר. זו לא רק, אבל גם, שאלה של איך את מרגישה ביחס לעצמך.
אבל קודם כל, כדאי באמת לעבוד על שיפור בגורמים שמפריעים לך - בשיער אפשר לטפל. שיניים אפשר להלבין. לא חיבים להוריד 30 קילו אבל אפשר להקפיד טיפה על התפריט, ולהתלבש בצורה מחמיאה, ולהיראות הרבה יותר טוב.

[סאלי_תדמור*]

אישה יקרה @}

יש לי חדשות שאני לא יודעת אם הן יהיו טובות או גרועות עבורך (לדעתי הן טובות מאוד).

מרשה לעצמי לנחש. אני לא חושבת שעניין החוסר בזוגיות ואהבה זוגית בחייך קשור למראה שלך.
קשור, כן, במובן הזה שאת חושבת שהוא קשור.
אבל לא קשור במובן שהוא הסיבה לכך שהזוגיות עצמה לא יכולה להתקיים.
עולות לי כמה דוגמאות בראש של אנשים שהם באמת, בסטנדרט המקובל, מכוערים מאוד. כלומר, לא תואמים את הסטנדרט. למשל דובי גל, או האף של ברברה סטרייסנד, ויש עוד שאני רואה אבל לא יודעת את השמות שלהם. אבל יש בהם כל כך הרבה דברים אחרים נפלאים, שזה פשוט לא מפריע.

בחרת מדיית חיפוש זוגיות שבה התמונה עוצרת אותך לחלוטין. התמונה שלך לא מאפשרת לגברים להכיר תכונות אחרות שלך.
וכנראה שיש משהו שקשור לתפיסה העצמית שלך שלא מאפשר לך ליצור קשר לא דרך המדיה הזו.

לכולנו יש קשיים חיצוניים שאנחנו מתמודדים איתם. אחד זה ילדות קשה והשני זה מזל רע אחר שהיה, או טעות גדולה שעשינו או נתונים פיזיים. גם גיל הוא נתון חיצוני שקיים. והשאלה היא מה אנחנו עושים עם זה. יש הרבה שאפשר לעשות עם אותם נתונים. יש מי שסרטן משמש עבורם כמקפצה אישית אדירה לשינוי גדול בחייהם, ויש מי שלא. ואפשר שכן.

אני מכירה אנשים שהתגברו על קשיים כל כך גדולים. השאלה היא, אם את מוכנה לעבוד?

היתה פעם משאלה שמאוד רציתי. לא משהו שאני מרגישה בנוח לפרט בתפוצה כזו. ושנים רדפתי אחריה ללא הצלחה. יום אחד קראתי בעיתון שמדענים מנסים לפתח (או הצליחו משהו... זה היה מזמן) משהו שיכול לתת את התוצאה הזו בבת אחת. בלי לעבוד. ישבתי בהלם. ברור שזה עדיין לא בשוק. אבל פתאום דמיינתי שהמוצר הזה קיים ואני קונה אותו. דמיינתי איך ארגיש איתו, איך חיי השתנו. מה בעצם השתנה? מה אעשה אם אקנה את זה וזהו, המשאלה שלי תתגשם, ומה אני אעשה עכשיו?

אני לא רוצה לכתוב את התשובות שהגעתי אליהן, כדי לא להסיט את הדיון אל עצמי. אבל אולי מה שכתבתי יעורר בך מחשבה מעניינת.

בהצלחה @}

[פלמונית*]

וואו, החזרת אותי במכונת הזמן 9 שנים אחורה. שמתי תמונה שלי באתר שידוכים. אוי, כמה השפלות עברתי שם.

[מכוערת.*]

זה בעיקר קשרים שלא מצליחים להתפתח. איזה להתפתח? להתחיל. אפילו.
וזה לא האופי. בחיי שלא.
גם שיחות נפש של שעות נגמרות ברגע שיש תמונה.
אבל גם אני לעצמי..
מול המראה.
שום בגד לא נראה נחמד.
שום תסרוקת לא מסתדרת.
השיניים. השיניים בטיפול מתמיד. באמת. שומרת. מקפידה. אבל עדיין לא אעקור שיניים שהרופא אומר שהן חזקות וטובות. רק בגלל שהן החליפו צבע..
חלק מהפה הם כתרים. חלק שיניים שלי. והצבעוניות חוגגת.

_שאלה של איך את מרגישה ביחס לעצמך.
אבל קודם כל, כדאי באמת לעבוד על שיפור בגורמים שמפריעים לך - בשיער אפשר לטפל. שיניים אפשר להלבין. לא חיבים להוריד 30 קילו אבל אפשר להקפיד טיפה על התפריט, ולהתלבש בצורה מחמיאה, ולהיראות הרבה יותר טוב._
אז. לגבי השאלה הראשונה - חרא.
לגבי השאר - מקפידה מאוד מאוד מאוד מאוד על אוכל. אוכלת כל כך בריא וכל כך נכון. בהחלט יותר מרוב חברותי החתיכות. וזה בהחלט עוד משהו שמעצבן. אני אוכלת מאוד מאוד בריא. אבל הרבה. לא מצליחה להוריד בכמויות.
להתלבש בצורה מחמיאה ? אין דבר כזה. הגלגלים יוצאים מכל הכיוונים. אני מאוד נמוכה. ומאוד שמנה. לא משנה מה אלבש. נראית כמו חביתוש.
לפעמים כשאין ברירה וצריך לחדש קצת את המלתחה אני ממש סובלת. מחנות לחנות לחנות לחנות.. כלום. אבל באמת כלום לא נראה עלי יפה. נשבעת שניסיתי את כל האפשרויות.
אוכלת את הלב על תקופה קצרה ויפה שהייתי בה רזה. ממש. חתיכה. החיים שלי היו אחרים לגמרי. ממש עולם אחר. לא אני. כמה אושר ושמחה היו שם. כמה עצב ואומללות יש לי כרגע. מתה לחזור לשם. ולא מצליחה.

[אביבה*]

יש שני טיפים שאני יכולה לתת לך לגבי העניין של "אוכלת בריא אבל הרבה". כל אחד מהם עובד לבד, ומנסיוני נותן תוצאות מהממות, כמעט ללא מאמץ.

1) להמשיך לאכול בדיוק את האוכל הבריא שאת אוכלת, באותן כמויות, אבל להפסיק כל יום לאכול ברגע שמגיעה השעה שש בערב. אחרי שש לא מכניסים יותר פירור לתוך הפה. עובד נהדר, ומבוסס על מנגנון טבעי שיש בגוף שהחל משעות החשיכה הגוף אינו מעוניין לעסוק בעיכול (ובבניית הגוף) אלא בסיום העיכול ובהיפטרות מפסולת. אפשר לרזות ככה בטירוף.

2) להוציא מהתפריט את כל העמילנים: חיטה, שעורה, אורז, כוסמת, דוחן, קינואה, תפודים, שיפון, כוסמין. לטרוף כמו משוגעת וללא הגבלה פירות וירקות. וממשיכים לאכול בכמויות סבירות בשר ועוף וביצים וגבינות. עובד פצצה, ומרזים ממש יפה, ולא מרגישים מאמץ.

אם את אומרת שבתקופה שכן היית רזה כן היית מאושרת, אז לא הייתי מתמקדת בלנסות להרגיש טוב עם עצמך כרגע (זה נשמע מצחיק אני יודעת.... ברור שלנסות להרגיש טוב.... זה תמיד חשוב.... אבל לא לשים את הדגש על השלמה עם המצב.... זה מה שהתכוונתי) אלא פשוט להתלבש ברצינות על שיטת תזונה יעילה (כמו למשל שני הטיפים שנתתי, אבל יש גם עוד דרכים). את כבר יודעת מנסיונך מה גורם לך להרגיש מאושרת - אז לדעתי פשוט לכי על זה!

[בשמת_א*]

אני הייתי אומרת לעזוב את האוכל, להתחיל פעילות גופנית. היא גם מפעילה הורמונים שיוצרים תחושה טובה לגבי עצמך.
והייתי מפסיקה את החיפושים עד לשלב שאת תרגישי שטוב לך עם עצמך.

[נועה*]

מקפידה מאוד מאוד מאוד מאוד על אוכל. אוכלת כל כך בריא וכל כך נכון
ועוד דבר בעניין הזה. יש מצבים שאנשים אוכלים מעט מדי והגוף נכנס למגננה ושומר על כל השומנים.
ופעילות לא תקינה של בלוטת התריס.
לא יודעת אם זה נכון לגביך.

להתלבש בצורה מחמיאה ? אין דבר כזה.
יש היום סטייליסטיות שיודעות להתאים (צריך לחפש כזו שלא מקבלת אחוזים מהחנויות אליהן אתן נכנסות).

בהצלחה

[שמנה_בוודאות*]

מכוערת יקרה... לבי איתך. בא לי לחבק אותך. מגיע לך להיות מאושרת, לעשות לעצמך, ובלי קשר לזוגיות. משפחה אפשר להקים לבד, עצות להרזיה וטיפוח קיבלת כאן אבל אני מניחה שאת כבר יודעת הכל... גם אני לא בדיוק רזה בלשון המעטה, אבל כן נשואה, עם ילדים... ההריונות והלידות נתנו בי את אותותיהם, ואני שמנה למדי והפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, לא מצליחה לגייס כוח רצון מספיק בשביל לרזות. אז נכון שאני לא צריכה למצוא בן זוג, אבל אני מרגישה זיפת עם זה. מרגישה כמו איזו דובה חסרת עמוד שדרה בכל פעם שאני תוקעת דברים שאני לא אמורה זה נורא קשה לא לתת למראה שלך להשפיע על המצברוח שלך ועל האופי שלך. שמנה היא תמיד עם אופי של שמנה, אוטומטית מרכינה ראש, מחביאה עצמה תחת מעטה הבגדים הרחבים ומשכנעת את עצמה שזה "מסתיר". עאלק מסתיר. נראה לי שאביבה נתנה עצות טובות, אולי אני אצליח ליישם בעצמי... נסי גם את ובינתיים, נסי גם לעבוד קצת על שיקום הבטחון העצמי והאהבה העצמית שלך. את הראשונה שצריכה לאהוב אותך - לא חשוב שום גבר, את חשובה.

[אהבת_עולם*]

ברור שחשוב קודם לאהוב את עצמנו. אבל איך עושים את זה - זו שאלת מיליון הדולר.

יש בטח כל מיני טיפולים שעוזרים, כמו אימון אישי, טיפולים פסיכולוגיים, הומאופתיה וכו'.
אני יכולה להגיד שיש טיפולים שעזרו לי בזה, אבל לא יכולה להגיד שכבר מצאתי את התשובה האולטימטיבית.
(בכל מקרה, חני בונה עזרה לי מאוד בהרבה דברים. היא מאמנת מדהימה. אני ממליצה עליה).

***********

בעניין המראה - העור והשיער -
אולי אפשר לפנות ל-עפרה עדין שהיא קוסמטיקאית טבעית. והיא כתבה גם בדף עיצות לטיפוח טבעי, וגם בדף שיער מה ניסינו ועבד (שגם בהם את יכולה לקרוא או להתייעץ).

ויש את פרח הלימון שהיא ספרית טבעית, שאני יודעת שעזרה להרבה כאלה שלא הצליח להן כלום עם השיער.

משערת שגם בעניין המשקל טיפולים כמו הומאופתיה יכולים לעזור (להכניס איזון במערכת, שיורד החשק לאכול למשל).

***********

ודבר אחרון - פגשתי אנשים (ונשים) ממש לא יפים, שברגע הראשון לא התרשמתי בכלל, ואז כששמעתי/ראיתי אותם מדברים/מתנהלים הם שידרו כזה ביטחון עצמי - שפתאום נראו לי לגמרי אטרקטיביים.
(אני רק עדיין שואלת את עצמי, כאמור, איך רוכשים ביטחון עצמי כזה...)

[רעות_מרחוק*]

למה מכוערת? אולי תנסי לחשוב על מה יפה בך? משהו שיעודד אותך, כמו למשל הצבע של העיניים שלך או לא משנה מה -- תמצאי דברים שאת אוהבת בך ובמראה שלך ותתרכזי בזה חזק וכל הזמן. תשכנעי את עצמך שאת כזאת. תנסי להתחיל באמירות או רשימות חיוביות.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הי לך. רוצה להגיד לך שאני מזדהה עם העניין של המשקל.
לא משנה מה יגידו לך ברגע שאת בעודף שום דבר לא מנחם.
אז הייתי הולכת כל הכוח רק על עניין המשקל כרגע (אני הצטרפתי לפני שנתיים לשומרי משקל ורזיתי 20 קילו שהיו תקועים עלי
מאז האימהות...).

[ענבל_נתן_בר*]

אין כזה דבר מכוערת. אין, פשוט מעולם לא נתקלתי באישה מכוערת. אולי לא מטופחת, אולי לא רזה, אולי העור/ שיער לא נראה טוב, אבל מכוערת??? מי החליט שאם אישה לא עומדת בסטנדרטים מסויימים היא מכוערת (צבע שיניים, עור פנים וכאלה)?
אני באמת חושבת שכדאי ללכת לטיפול כזה שמשלב ירידה במשקל (מה זה אני אוכלת 'בריא'? מה ההגדרה של בריא? אין כזה דבר. מה שנכון לי לא בהכרח נכון לך ולשכנה.) עם טיפול רגשי.
אגב, בפרחי באך מומלץ לקחת AGRIMONY ו- CRAB APPLE שמאוד מיטיבים עם מראה העור. (זה לא בדיוק טיפול עומק כאן, אבל זה מה שמתאפשר במסגרת הזו).

[מלאת_אהבה*]

תכנית 12 הצעדים של אכלני יתר אנונימיים הצילה את חיי.
הרגשתי מכוערת ושמנה ורציתי למות.
המפגשים הם ללא תשלום חובה, ויש פגישות כל יום בכל הארץ
http://www.oa-israel.org זה האתר שלהם, יש שם דף פגישות.
בבקשה היכנסי, את לא לבד!
יש תקווה ויש אושר ויש אהבה.
זה מהנסיון שלי בלבד..
חיבוק גדול גדול

[מכוערת.*]

ברור שחשוב קודם לאהוב את עצמנו. אבל איך עושים את זה - זו שאלת מיליון הדולר.
כמה נכון.

תמיד אני מרגישה שאני אוהבת את עצמי כשמישהו אחר אוהב אותי. כמו מראה משקף לי את הדברים הטובים שבי. אוהב. מעריך. את האמת ? לא ממש מכירה כאלו שאוהבים את עצמם כשמולם אף אחד לא אוהב אותם. אני לא מתכוונת לחברות. זה יש לי בכיף. שאוהבות אותי. אבל בסוף יום כל אחת למשפחתה ולאהבתה.
זה כמובן התחיל מאמא שלא מעריכה בי כלום (אצל מי זה לא התחיל ככה ? ) ונמשך בהערכה עצמית אפס.
אחר כך גם כשהרמתי את הראש. גם כשחשבתי שהנה אני ראוייה. אלו שעמדו מולי לא העריכו.
לא מאמינה שיש אחת שתעמוד מול דחייה אחרי דחייה אחרי דחייה אחרי דחייה.... ותגיד שהיא עדיין אוהבת את עצמה. זה סטירות בזו אחר זו. ולאט לאט הראש יורד. שלי כבר מתחת הרצפה.
ואני אוהבת בי המון דברים. באמת. לפעמים אני לא מבינה למה אחרים לא אוהבים אותי. אבל כנראה שזוגיות בכל זאת מושתתת (ככה כותבים?) על מראה חיצוני. אז לא משנה כמה נחמדה אהיה. זה לא מתקדם.
יש לי ידידים מאוד טובים פנויים שלא רוצים ממני שום דבר. רק לדבר ולחפש אחרת למערכת רצינית.
יש לי מאהבים נשואים. שאומרים לי שאוהבים אותי וכמובן נשארים עם נשותיהם. לדעתם אני דווקא כן ראוייה למגע.
אני מקבלת אהבה במקומות לא נכונים. (שלא תבינו - גם זה במנות קטנות בלבד )

תכנית 12 הצעדים של אכלני יתר אנונימיים הצילה את חיי.

גם את חיי.
ירדתי בעזרתם המון. אחר כך עליתי את הכל בחזרה ולא הצלחתי שוב לרזות.
אחר כך וגם לפני זה ניסיתי כל כך הרבה דרכים. כל כך הרבה שיטות. ממש נואשת.

ש היום סטייליסטיות שיודעות להתאים (צריך לחפש כזו שלא מקבלת אחוזים מהחנויות אליהן אתן נכנסות).

אז זה לא אני. אני קצת "שלוחית" לא אוהבת בגדים ב"סטייל" האמת כשאני רואה בחורה שמנה. עם פרצוף מכוער מתלבשת יפה ומתאפרת לפעמים זה נראה לי כל כך מכוער. כי הבסיס מכוער. בגד יפה על גוף מכוער זה ממש נזם באף חזיר. לי זה לא מסתדר. לא אוהבת את זה גם אצל אחרות.

יש בטח כל מיני טיפולים שעוזרים, כמו אימון אישי, טיפולים פסיכולוגיים, הומאופתיה וכו'.
אלפים כבר הוצאתי על זה. לפעמים בשילוב נסיון להרזות. לפעמים רק ללמוד לאהוב אותי.
אין סוף סדנאות. בקבוצות ולבד. מאמנות. פסיכולוגיות. ואין סוף נסיונות.
די.
נואשתי.
עייפה מלחפש פתרונות. עייפה מלהתמודד.


חיבוק גדול גדול
תודה. גם לך. לכן..

[אהבת_עולם*]

תמיד אני מרגישה שאני אוהבת את עצמי כשמישהו אחר אוהב אותי. כמו מראה משקף לי את הדברים הטובים שבי. אוהב. מעריך. את האמת ? לא ממש מכירה כאלו שאוהבים את עצמם כשמולם אף אחד לא אוהב אותם.

לא מאמינה שיש אחת שתעמוד מול דחייה אחרי דחייה אחרי דחייה אחרי דחייה.... ותגיד שהיא עדיין אוהבת את עצמה. זה סטירות בזו אחר זו. ולאט לאט הראש יורד. שלי כבר מתחת הרצפה.

_יש לי מאהבים נשואים. שאומרים לי שאוהבים אותי וכמובן נשארים עם נשותיהם. לדעתם אני דווקא כן ראוייה למגע.
אני מקבלת אהבה במקומות לא נכונים. (שלא תבינו - גם זה במנות קטנות בלבד )_

_אלפים כבר הוצאתי על זה. לפעמים בשילוב נסיון להרזות. לפעמים רק ללמוד לאהוב אותי.
אין סוף סדנאות. בקבוצות ולבד. מאמנות. פסיכולוגיות. ואין סוף נסיונות._

וואו, איך אני מזדהה עם כל מה שציטטתי כאן.

(וזה למרות שאני לא מכוערת, ויש אומרים יפה - ועדיין אני לא בטוחה בעצמי באופן כללי, וגם לא בגוף שלי ובאיך שאני נראית באופן ספציפי. מסתבר שזה בכל זאת לא החיצוניות....
אבל אני מודה שהחיצוניות כן חשובה לי.... מרגישה זקוקה אפילו רק ליהנות מאיזו אשליה קטנה שמישהו יאהב אותי יותר בגלל זה....
מה שלרוב לא מוכיח את עצמו. - ועדיין פוחדת לוותר על זה.
לכן אני מבינה אותך מאוד....)

[מעבר_לקשת*]

אוכלת את הלב על תקופה קצרה ויפה שהייתי בה רזה. ממש. חתיכה. החיים שלי היו אחרים לגמרי. ממש עולם אחר. לא אני. כמה אושר ושמחה היו שם. כמה עצב ואומללות יש לי כרגע. מתה לחזור לשם. ולא מצליחה.

אז כבר היית שם והיית מאושרת שם! זה משפט המפתח לדעתי.
אם כבר היית שם זה אומר שאת יכולה שוב. ברור.
 
והייתי מפסיקה את החיפושים עד לשלב שאת תרגישי שטוב לך עם עצמך.
מסכימה לגמרי עם בשמת, זה לא רלוונטי כרגע, רק יוצר ייאוש.
ודרך אגב, יש לי הרבה חברות שנראות מצויין והן בחיפוש של שנים אחר זוגיות ותסכול מתמשך
מרצון לא ממומש לזוגיות. לדעתי, זה קשור יותר להרגשה שלך מאשר למראה החיצוני.

[אהבת_עולם*]

נשלח אליי במייל תחת הכותרת page]הפנים שלי מעוותות ואני צריכה לחיות עם זה !!!! מה עושים???? id[/po]=138.

בקצרה: זהו סיפור של מי שמלמדת את שיטת העבודה של ביירון קייטי, שלפני כמה שנים קיבלה שיתוק בפנים שעיוות את מראיה. היא התביישה להיראות בפני אנשים וחשבה שלא תמצא בן זוג לעולם, ובמשך שנתיים לא הפסיקה להתייסר בשל העניין הזה.
עד שנפגשה עם שיטת 'העבודה' של ביירון קייטי שעזרה לה לחקור את המחשבות שלה בעניין (כמו 'הפנים שלי צריכות לחזור ולהיראות כמו קודם' או 'הפנים שלי צריכות להיות סימטריות'), והיא מספרת שבאורח פלא ובאופן לא מובן לה - הצליחה להשתחרר בבת אחת מכל הסבל והמחשבות המייסרות האלו.
(ועד כמה שידוע לי, יש לה היום בנזוג אוהב שביחד איתה מלמד את השיטה).

(גם אני לפני כמה שנים במשך כמה חודשים עבדתי עם השיטה. והיא באמת עזרה לי מאוד. זה לפעמים היה ממש כמו פלא...)

[פלוני_אלמונית*]

לא ממש מכירה כאלו שאוהבים את עצמם כשמולם אף אחד לא אוהב אותם.
אני.
בעבר, כשעוד לא אהבתי את עצמי, גם כשאהבו אותי, לא ממש האמנתי שבאמת אוהבים אותי. כי איך יכולתי להאמין שאוהבים אותי כשמה שהנחה אותי זה מה יש בי לאהוב אותי. (שזה כמובן חוסר אהבה עצמית)
אחרי ש למדתי לאהוב את עצמי, הייתי הרבה זמן לבד. אהבתי את עצמי וזה גדל עד שלפעמים חשבתי שאולי אין מקום לאהבה למישהו אחר. אבל אז התחלתי לשים לב לאהבה שמופנית כלפי מכל מיני צדדים שלפני כן די התעלמתי מזה. היום אני רואה בשלווה גמורה, את כל אלה שלא רוצים לאהוב אותי. אבל אני גם רואה מכל עבר כאלה שאוהבים אותי ורוצים לאהוב אותי.

[פלוני_אלמונית*]

אז זה לא אני. אני קצת "שלוחית" לא אוהבת בגדים ב"סטייל" האמת כשאני רואה בחורה שמנה. עם פרצוף מכוער מתלבשת יפה ומתאפרת לפעמים זה נראה לי כל כך מכוער. כי הבסיס מכוער. בגד יפה על גוף מכוער זה ממש נזם באף חזיר. לי זה לא מסתדר. לא אוהבת את זה גם אצל אחרות.
מה שאת אומרת הוא: אם הגוף לא יפה, הוא לא ראוי.

אולי כדאי להתחיל מהערכה של תכונות אחרות של הגוף שלך - הוא בריא. הוא כשיר. הוא מבצע את רצונך. הוא מתפקד מבחינת המחזור הנשי. הוא מקיים חילוף חומרים מושלם. את נושמת, הלב פועם, הרגליים הולכות. אלה דברים מובנים מאליהם, אבל בעצם בכלל לא: הגוף שלך ראוי להערכה גם בלי שמושג היופי ייכנס לתמונה. הייתי מתחילה מההערכה הפשוטה הזו ואז בוחרת ללבוש בגדים לא שלוחיים - בגדים שייתנו כבוד למכונה המדהימה המתפקדת הזו, שעושה את רצון הנשמה שלך. גם ברבדים הכי לא מודעים. גם אם אלה לא יהיו בגדים "יפים" או אופנתיים מאוד, הם יהיו מוקפדים, לציון העובדה שהגוף אינו מובן מאליו, אינו שקוף. גם את אינך מובנת מאליה, אינך שקופה. זה רק הצעד הראשון.

[מכוערת.*]

מה שאת אומרת הוא: אם הגוף לא יפה, הוא לא ראוי.
לא.
מה שאני אומרת הוא: אם הגוף לא יפה אז בגד יפה לא יתן תמונה אחרת.

[פלוני_אלמונית*]

מה שאני אומרת הוא: אם הגוף לא יפה אז בגד יפה לא יתן תמונה אחרת.
לא נכון!

[פלוני_אלמונית*]

_מה שאני אומרת הוא: אם הגוף לא יפה אז בגד יפה לא יתן תמונה אחרת.
לא נכון!_
זה באמת לא נכון (זו אני הייתי הפלונית שכתבה על הערכת הגוף שלך).
יש כל מיני טריקים וטיפים להראות את הגוף שלך בדרך קצת יותר מחמיאה (או שנחשבת ליותר אסתטית באמות המידה המקובלות כיום, נגיד). יש כאלה, ואפשר למצוא אותם בקלות וליישם בקלות.

אבל מעבר לזה, את כאילו מתעקשת על "האמת המרה". ולכן אני קוראת אותך כאילו את אומרת "אני לא מוכנה לשקר (בהצגת הגוף בצורה משופרת). האמת שלי גרועה ופסולה, ואני לא מוכנה לשקר, ומכאן יוצא שאני מעדיפה להטיח בפני עצמי ובפני כולם את האמת הפסולה שלי שוב ושוב (השיניים לא לבנות, השיער קש...). לשנן לעצמי שוב ושוב שאני לא ראויה. כל פעולה אחרת עוד עלולה להסיח את דעתי מזה שאני לא ראויה. אני עוד עלולה להשתכנע שאני כן ראויה, שאני כן יכולה להיכנס למשחק החברתי, למעגלים שמדירים אותי מהם כרגע, ואני לא מוכנה לזה".

תקני אותי אם אני טועה...

[או_רורה*]

מזדהה עם עניין הגובה.
שנים, שנים הרגשתי רע עם זה שאני נמוכה. שנים!
ומה? לקראת גיל 20 וקצת שמתי לב שלגברים לא אכפת מזה שאני נמוכה, בעיקר לגבוהים שבהם...
בסוף התחתנתי עם בחור מהמם בגובה מטר ותשעים.

מה אני אומרת? שהרבה בראש שלנו.

ואגב, אני יצאתי הרבה וגם את בעלי הכרתי ברשת, קופידון.
סירבתי לשים תמונה.
אלה שנפגשו איתי נפגשו איתי בלי...

[פלוני_אלמונית*]

כמי שחולה במחלה כרונית קשה אני מאוד מתחברת למה שכתבו לך על הערכת גופך כמכונה מתפקדת.
אני רחוקה מלהיראות דוגמנית, כנראה שאני בעלת מראה ממוצע, ואני מביטה פשוט בקנאה באנשים (שנראים) בריאים.
אפילו בשמנים ובמכוערים שבהם.
חשוב לשמור על פרספקטיבה.
אין כמו בריאות.