מייק בר רב אשי

[נועה_ברוך*]

תודה על הקישורים שצרפתם, כמה מרגש ומרשים לצפות

יהי זכרו ברוך.

[עודד_לבנה*]

הקישור להספד של עירית תוקן

[תבשיל_קדרה*]

[בשמת_א*]

איזה יופי המאמרים של מייק על הלבוש ועל חדר האוכל! והתיאורים כל כך חיים!
אני עדיין זוכרת את חדרהאוכל הישן של מעיין ברוך. איזה חג, בטח פסח, ושירה בציבור, בחדראוכל הישן... וואו.
הימים שהיית מתקשר לחדראוכל בשעת ארוחת הצהריים ומחכה שמישהו יענה ויקרא ליענקל'ה לטלפון...
ועכשיו, חדר האוכל ה"חדש" (מייק כותב שנחנך ב-1975, ובשבילי הוא עדיין "החדש"... P-: ), כבר מזמן שומם )-:

[אמא_של_יונת*]

תהיתי מי יטריח את עצמו לקרוא את שני המאמרים האלה...
מי אם לא בשמת!

[אמא_בבית*]

כחובבת נוסטלגיה, קראתי בעניין את המאמרים ונהניתי ביחוד מהמאמר על חדר האוכל.
בילדותי היו לי דודים בקיבוץ החותרים והייתי מבלה שם שבועות שלמים בחופש הגדול.
בין שלל הדברים שגרמו לי קינאה, חדר האוכל היה במקום גבוה מאד (אחרי הסרט על הדשא כמובן).
גם אני זוכרת את חדר האוכל הישן שם ואת ההתרגשות כשבנו חדר אוכל חדש ומפואר.

[תבשיל_קדרה*]

הי! גם אני!
לא בשלמותם, אבל בהחלט קראתי חלקים.

[גילית_ט*]

http://www.youtube.com/watch?v=_kEhGj1Ttzo
http://www.youtube.com/watch?v=ufx-q8GAvxo&NR=1
מייק לבנה גם ביוטיוב

[עודד_לבנה*]

איתרתי והוספתי את הקישור לכתבה ב"מידע 8".

---

גילית, תודה.
הקישור הראשון (לסרטון הארוך יותר, דמויות גליליות) מופיע ברשימה שבראש הדף ("סרטון קצר...").

[מיכל_שץ*]

_הי! גם אני!
לא בשלמותם, אבל בהחלט קראתי חלקים._
בעיקר על חדרוכל... מייק היה מזדזע, אבל בילדותי זו היתה מילה אחת, וככה ביטאנו אותה.

[ב_עילום*]

גם אני נהנתי מהכתבה על החדרוכל.
נוסטאלגיה... "במקום" "מרקייה" "סעודת לילה"

וגם למדתי כמה דברים חדשים

[אמא_של_יונת*]

ועכשיו, חדר האוכל ה"חדש" (מייק כותב שנחנך ב-1975, ובשבילי הוא עדיין "החדש"... ), כבר מזמן שומם
לא לגמרי שומם. חברים אמנם כבר מזמן לא אוכלים בו, אבל הוא משמש את חניכי המכינה הקדם-צבאית.

אלה מכם שמתעניינים בהשקפותיו של מייק מוזמנים להיכנס לקישור "ארצנו" המופיע גם הוא ברשימה שלמעלה. וכולל פוסטים המבטאים את דעותיו של מייק ביחס לגולן בהקשר ליחסינו עם סוריה.
אחרי פוסטים אלה יש מאמר של מייק המבטא את ה"אני מאמין" שלו לגבי ההדרכה במצדה.

[אמא_של_יונת*]

הוספתי פריט נוסף לקישור ל"ישראל אנשים".
מייק השתתף וגם יזם מאבקים בנושאי שמירת טבע, אבל גם נגד סגירת אתרי טבע בפני מטיילים.הוספתי קישורים למאבקים כאלה.

[חוט_השני*]

גם אני נהנתי מהכתבה על החדרוכל.

[עודד_לבנה*]

הוספתי את הקישור ל-
בדרכיו - למורה דרכי שנפטר, מייק לבנה, בעקבותיו הלכתי גם בלכתי בראש
מתוך שישי בגולן, מאת דודי בן עמי, מקצרין

[טלי_מא*]

בעקבותיו הלכתי גם בלכתי בראש
וואו. איזו בחירה מקסימה של מילים.

[לוטם_מרווני*]

המאמר על השלום, מפוכח להפליא. הלוואי והיה אפשר להפיצו.

[עודד_לבנה*]

הוספתי ציטוטים מתוך כמה מהדפים המוצבעים בראש הדף הזה.

---

לוטם, תפיצי חופשי

[בשמת_א*]

יפה המאמר על השכלת הדרוזים.
אם כי ניכר כי רב בו הנסתר על הנגלה... (מאוד דיפלומטי).

[אמא_של_יונת*]

הוספתי קישור להספד על מייק ואורי דביר ב"ארץ וטבע".

[טלי_מא*]

תודה רבה אש"י.

[אמא_של_יונת*]

המאמר על השלום, מפוכח להפליא. הלוואי והיה אפשר להפיצו.
זה בטיפול.

[יעל_צ*]

הוספתי קישור להספד על מייק ואורי דביר ב"ארץ וטבע". תודה. @}

[טרה_רוסה*]

אני גם קראתי את המאמרים, כששמתם את הקישור. במיוחד את המאמר על הלבוש, כי זה מעניין אותי. מרתק!

[תבשיל_קדרה*]

הספד מאוד יפה ומדויק.
כששמעתי על מותו של אורי דביר, לא יכולתי שלא לחשוב על הסמיכות למותו של מייק.

[מי_מה*]

המאמר בארץ וטבע, קצר, תמציתי ונוגע ללב על אף ואולי בגלל שהוא לא רגשני ומשתפך. תודה על השיתוף. תודה על השבילים.

[אמא_של_יונת*]

הוספתי קישור לאלבום שנפתח לזכרו בפייסבוק.

[פלונית_אלמונית*]

מאוד יפה ומרגש אוסף התמונות בפייסבוק.

יעל צ

[אמא_של_יונת*]

כנס על החרמון המוקדש לזכרו של מייק, יתקיים בבית אוסישקין בקיבוץ דן בימים 11-12 ביוני.
מגוון נושאים, טובי החוקרים.
ביום הראשון - הרצאות. ביום השני - טיול בגבעות הקרב ובדולינות.
למתעניינים - מומלץ!

[עזרה_בהנקה*]

נראה כנס נפלא!

[אמא_של_יונת*]

הוספתי קישור ליומן טיול בסלובניה/קרואטיה/מונטנגרו, שגילי חסקין העלה לאתר שלו.

[בשמת_א*]

יופי (-:

[אמא_של_יונת*]

מייק כתב את השיר הזה לפני שנים רבות - אבל בכל שנה, כשמגיע הסתיו, הוא עולה בזכרוני ומלותיו מתנגנות בי, כמו הצמחים שנובטים בגשם הראשון.

תמיד מחדש
ושוב מגיע סתו, רב-קסם ורב-יופי,
והרוחות שוב מנשבות במשובה.
ואל תזלזלו, ואל תטילו דופי,
כאילו זאת עונה קשה ועצובה.

כל פעם מחדש הולם בנו הרעם,
וריח היורה מרחיב את החזה.
גם אודם השקיעה, כמו מחָדָש כל פעם,
צובע מין חרמון רחוץ, חדש כזה.

ובשבת שוב טוב עם הילדים ללכת
לואדי, לגלות פרחי סתווניות,
ולצלם בצבע צוהַב אזדרכת
על רקע שלא יכול יותר כחול להיות.

חדש תמיד רשרוש הצפצפות ברוח,
מפתיע כתמיד היום המתקצר,
וקלמנטינה עסיסית (לפי הלוח)
הפער בין תפוח ותפוז תְגַשר.

וכמו בכל שנה – הַתַּחרות ניטשת
בין שר-של-גשמים לשר-של-הכותנה,
ובכל זאת בהחלט עדיין מרגשת
התחרות הזאת גם השנה.

מובן שיש זקנים
וחכמים ונבונים
שכבר ראו כזאת אי-פעם, בזמנו,
והם כבר לא מתפעלים –
בסתיו הם רק משתעלים...
וכבר נמאס להם חינו והמונו.

אמת, כל זה כבר היה –
אך בשבילי הוא חוייה
בכל שנה כמו פעם ראשונה.

[בשמת_א*]

מקסים (-:

[פז*]

יפיפה

[רסיסים_של_אור*]

מרגש ומרחיב לב ובהחלט משנה את הגישה לגבי הסתו
כאילו זאת עונה קשה ועצובה.
ובמקומו הלב מתמלא ומתפעם למול
ושוב מגיע סתו, רב-קסם ורב-יופי,


תודה

[אילנה*]

מקסים, תודה.

[לילה_טוב*]

איזה שיר יפה.
אוהבת את הסתו על העצבות שבו.