מי גאון של מימה

[אנונימי]

דף בלוג
התחלה חדשה. לא להיבהל. למה להיצמד לעבר? נמשיך קדימה בקלילות ונקיון.

[מי_מה*]

הפעם זו אני שמחקתי. למעשה העברתי לוורד.. אני אשתדל לכתוב על זה ממש בקרוב.

[פלוני_אלמונית*]

חבל שמחקת. ראיתי את מה שכתבת בדף על הדפים הארוכים, ואני לא מסכימה איתך. הבלוג שלך הוא אחד היפים בבאופן. אולי תחזירי שוב?

[כוכב_נגה*]

yyy אם את מחקת
אז מה אני אגיד?


<כרגע נוקטת ב"שב ואל תעשה", אבל מחכה עם האצבע על הדופק...>

[מי_מה*]

מה הן המילים ? המחשבות שלי קודחות לי במוח ואני מנסה להשתחרר מהן. אחרי שקראתי בדף על הדפים הארוכים וגם גיליתי שאני מככבת בו בגדול, חשבתי לעצמי "למה אני שומרת את כל זה?" ופתאום הבנתי שבהצמדות הזאת למילים שנכתבו, אני משאירה את עצמי שבויה לא רק למחשבות של ההוה אלא גם להמון מחשבות שחשבתי פעם. בשביל מה אני צריכה את המלכודת הזאת? זה כמו הציורים של הילדים, פתקים שכתבתי או כתבו לי, מכתבים ישנים, כרטיסי ברכה. בשביל מה צריך להסחב עם זה כל החיים? בא לי לשחרר. להתחיל מנקי.
(חוץ מזה זה מאפשר לי לשים עוד פעם שירים שכבר שמתי... לראיה השיר בהתחלה (-: )

(ולמי שנורא מתחשק לקרוא את מה שהיה פעם, תמיד שמורה האפשרות להכנס לגרסאות קודמות)

לפני יומיים דיברתי עם מישהו שמטפל בכל מני גישות הוליסטיות. הוא שאל אותי אם אני מרגישה עכשיו, אחרי הוירוס האגרסיבי שהפיל אותי בשבת, שנולדתי מחדש. אמרתי לו שעוד לא. אבל אתמול פתאום הרגשתי כבר ממש בריאה והיום כן מרגישה מחודשת. אז הנה אני נולדת מחדש.

[אלטר_אגו*]

הוי! בדיוק בימים האחרונים התחלתי לקרוא את ההתחלה שלך, לאט לאט. וחשבתי, כמה שאני רוצה לקרוא את כל זה, ומצד שני, כמה זמן זה יקח לי... אז מבחינתי האישית והאנוכית - מצד אחד חשה מעט צער, מצד שני, טוב עשית.
וחוץ מזה, הי שלום.

[הדס*]

אז הנה אני נולדת מחדש
מזלטוב תתחדשי

מודה לך על האנרגיה הנקיה והחדשה
שעושהגם לי חשק ונותנת השראה
<ברכות, פתקים וציורים של הילדים אמרת?..>

[מי_מה*]

אז אולי אני אדביק את כל ההיסטוריה שלי באתר לגעת אשה , ראיתי שמנסים לעורר אותו....

[מתחדשת*]

תתחדשי

[אמא_ללי*]

גם אני מסתובבת ביומייםהאחרונים עם אותה מחשבה בדיוק, ובינתיים מפחדת מידי...
בכולופן תתחדשי

[פלוני_אלמונית*]

אז אולי אני אדביק את כל ההיסטוריה שלי באתר לגעת אשה?
זה רעיון נפלא!
אם פה מנסים לנקות, ושם להחיות,
זה הכי מתאים.
מבטיחה להכנס לקרוא אותך שם.

[אשה_שמחה*]

לפני יומיים דיברתי עם מישהו שמטפל בכל מני גישות הוליסטיות. הוא שאל אותי אם אני מרגישה עכשיו, אחרי הוירוס האגרסיבי שהפיל אותי בשבת, שנולדתי מחדש. אמרתי לו שעוד לא. אבל אתמול פתאום הרגשתי כבר ממש בריאה והיום כן מרגישה מחודשת. אז הנה אני נולדת מחדש.
איזה כיף לך, שמחה בשבילך מאוד ומאחלת לעצמי גם

[סגו_לה*]

דווקא מתחברת לרצון להתחיל מחדש,לא חייבים למחוק אבל לפעמים דווקא הריק הזה מזמין התמלאות חדשה,הצמדות לעבר קושרת אותנו אליו,פחות מאפשרת שינוי והתחדשות אמיתית,
מה שכן,אולי אפשר לשמור את הדף ההוא ופשוט לפתוח עוד דף חדש? <לטובת אלו שרוצות עדיין לקרוא הסטוריה>

אז שתהיה התחלה חדשה
עם שמחה חדשה
וצמיחה חדשה
@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אז אני רואה שהלכת עם זה עד הסוף, ניסית קצת ועשית לך חשק (-:
אם העברת לוורד ואת שומרת לך לימים בהם תרצי להיזכר או ללמוד אולי משהו, סבבה.
אני בעד לרוקן את הכלי מדי פעם- זה עושה תחושת הקלה ומפנה מקום לדברים אחרים/חדשים לבוא.
שבת מופלאה מקווה שבקרוב יהיה מפגש פיסגה.

[מי_מה*]

לפני שבועיים,עוד לפני שמחקתי את כל הבלוג, מחקתי פוסט אחד מתוכו. עכשיו אני חושבת שאם יש דרך טובה להתחיל לספר את הסיפור שלי זה דוקא משם.
_"דופקים לך בדלת", יפתח אומר לי. "יש מצב" אני מחרחרת. ואז הפעמון מצלצל ואני נכנסת לפאניקה קטנה. הילדים שלי חזרו הביתה. אנחנו בדיוק נחים אחרי השכמה פעלתנית, הגוף שלו חמים ורך. אם לא יזהר, בעוד כמה שנים הוא יהיה גבר כרסתן, אבל הבוקר הוא עוד בן 26 וכל החלקים שלו עוד מסודרים באופן מצודד ביותר.
לא ראיתי את יפתח הרבה שנים. כשעזבתי את הקיבוץ הוא עוד היה נער פרוע בתחילת תיכון, כשחזרתי הוא היה בצבא ועכשיו הוא חי בארץ אחרת. בא לביקור.
זה היה ערב שהתחיל לא כל כך מבטיח. בפאב המקומי ערכו ערב מקסיקני. הלכתי עם חברתי נ' ועוד חברה. הדבר הראשון שראינו כשנכנסנו לפאב היה עמיר היושב על הבר עם איזו ילדונת עם גשר על השיניים. זו היתה מכה. מהצהריים ועד אחרי קבלת שבת עמיר היה אתנו, עם הילדים ואתי. הוא ידע שאני אגיע לפאב. נכון, הוא לא חייב לי כלום, אבל היה משהו לא מתחשב בזה שהוא יושב ככה עם הבחורה הזאת, גם אם אין בינהם כלום. נ' נתקפה דחף עז להרביץ לו מכות. אין לה סיכוי עליו. אני הפנתי את הדחפים שלי לקנקן המרגריטה שלנו. מתישהו הם יצאו מהפאב. אני הגבתי לזה בהגברת קצב השתיה ונ' בהגברת החשק לפוצץ אותו במכות. אחרי 5 דקות הבחורה חזרה והלכה עם החברים שלה למועדון. אני מודה שהוקל לי... גם אנחנו הצטרפנו לנחיל ההולכים למועדון. היה לנו נורא כייף. שתינו עוד קצת ורקדנו מלא. באחת מהגיחות שלנו לבר באה האחות הקטנה של החברה והעבירה מסר מיפתח. הוא ראה אותי במועדון והוא מעונין. בהתחלה זה קצת הצחיק אותי אבל אחר כך חשבתי שלמה לא בעצם. וככה הגענו אל הבוקר ואל הילדים שלי שעומדים ודופקים בדלת. איכשהו אני מצליחה להשתחל לבגדים שנותרו זרוקים מסביב למיטה וסוגרת את דלת חדר השינה "יש לך זמן" אני אומרת ליפתח, "תתארגן בנחת". אני מכניסה את הילדים. להקלתי אמא שלי הורידה אותם בחדר המדרגות וחזרה הביתה. הפיונת דוקא רוצה ללכת לחדר השינה שלי. אני ממהרת בעקבותיה. יפתח כבר לבוש. זה קצת מביך. הוא מציג את עצמו בפני הפיונת. נפרד בזריזות והולך.
התודעה שלי עוד פרומה לגמרי והראש שלי הולם. חייבת קפה. שותה מלא מיים עם שני אקמול ומכינה קפה. הפיונת דורשת סיפור. כשהקפה מוכן אני מסכימה להקריא לה. היא מביאה את הספר "אני והמשפחה שלי" שזה אוסף של כל מני שירים וסיפורים. אחד השירים עוסק בירידה ועליה במדרגות. הבית השני הולך ככה "באמת אני גדולה/ גם לרדת יכולה/ אחת שתים שלוש ארבע/ לבד בלי יד תודה רבה" אני מקריאה וצוחקת לעצמי בלב כי רק חצי שעה קודם הוכחתי שגם אני גדולה..._
ולמה מכל 253 העמודים בבלוג אני מחזירה דוקא את הקטע הזה? כי הוא מסביר הכל בתמצות מושלם, את הצומת הזאת שבין אמהות להשתרללות, בין הקפדה על תזונה בריאה לבין שתיה ועישון, את המורכבות. התמונה הזאת שלי, רגע אחד במיטה עם בחור מאוד צעיר וברגע השני מקריאה ספר, מגדירה את מה שאני עכשיו הכי טוב.

---

אגרוף בלב
הבכור הלך ליומולדת אתמול. הוא התעורר בבוקר מלא התרגשות ויצא לריצת בוקר כדי לעזור לעצמו להכיל את ההתרגשות. אחר כך ישב וצייר אותו ואת החבר משחקים כדורסל כלוח התוצאות מראה 6:0 לטובת החבר (רושמת לעצמי לשים לב לביטול העצמי שלו) . למעלה הוא כתב "לחבר מזל טוב! אתה החבר הכי טוב שאי פעם היה לי"
אני נפעמת. הוא מתקלח ומתלבש, אוכל אתנו ארוחת בוקר ויוצא. יותר מאוחר, למרות הגשם אני לוקחת את הקטנים לטיול שלוליות, בדיוק הייתי בטלפון עם נקודות כשהוא התקשר, אבל עד שנפרדנו הוא כבר ניתק. ממילא התכוונות לחזור כבר הביתה. בבית אני רואה סימנים שהוא היה (בגדים רטובים זרוקים על הרצפה) אבל הילד איננו. התקשרתי לנייד של אמא של ילד היומולדת. האבא ענה, הוא אמר שהבכור במסיבה , רק קפץ הביתה להחליף בגדים כי הם שיחקו "חפש את המטמון" והוא נרטב כולו. כעבור זמן לא רב הבכור חוזר הביתה. הוא נראה עצוב. אני מנסה לברר מה קרה אבל הוא מתעקש שלא קרה כלום. אני שואלת אותו אם הוא אכל ביומולדת והוא אומר שלא, כי אכלו כשהוא הלך להחליף בגדים ולא נשאר כלום עד שהוא חזר."בגלל זה אתה עצוב?" אני שואלת "לא." הוא ממשיך לסרב לספר לי אבל אני רואה שהוא ממש מתאפק לא לבכות. בסוף אני מוציאה את זה ממנו. אחרי האוכל חלק מהילדים הלכו לשחק כדורגל, כשהוא רצה להצטרף אליהם הם לא נתנו לו והתחילו לצעוק עליו. בין היתר קראו לו "משוגע" ואמרו לו שהוא ירש את השיגעון מאבא שלו. מישהו אמר לו "כן איזה מן הורים יש לך, אבא שלך המשוגע ואמא שלך עם היוגה המצחיקה שלה". בקיצור נכנסו בו בכל הכוח ואיפה שכואב. כשהוא רק סיפר לי מייד התחלתי לבכות וחיבקתי אותו נורא חזק. לא ניסיתי להסתיר ממנו שאני בוכה, אבל לא נראה לי שהוא שם לב כי הוא היה מאוד עסוק בעצב שלו ובבכי שלו.
ניסיתי לברר מי היו הילדים אבל הוא לא אמר. לפחות אני יודעת שאף אחד מהחברים שלו לא היה בין הילדים האלה. כמה שעות אחר כך החבר שהיתה לו יומולדת התקשר והם הלכו ביחד לשחק כדורסל. זה עזר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הדבר הראשון שראינו כשנכנסנו לפאב היה עמיר היושב על הבר עם איזו ילדונת עם גשר על השיניים. זו היתה מכה. מהצהריים ועד אחרי קבלת שבת עמיר היה אתנו, עם הילדים ואתי. הוא ידע שאני אגיע לפאב.
זה חלק מהבעיה שאתם גרים בקיבוץ. גם כשצריך קצת space אי אפשר להשיג אותו..

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אני עוד לא קראתי את הפוסט החדש.
רוצה להגיד לך שכיף שאת פה ותכתבי בלי לשקול אותיות , כמו שכתבת עד כה.
עד עכשיו הכל היה בסדר וזה שניצן החליטה לחשוב בקול רם לא צריך להבהיל אף אחד.
אני עוד קוראת בדף ההוא ואחר כך אחזור אליך ובאמצע אלביש לקטן בגדים כי נרטב ואכין ארוחת צהריים ועוד כל מיני דברים שמחכים אחרי הסיבוב
אבל..בסוף מבטיחה לחזור וב-ג-דול.
יאלה בי

[הגבירה_בחום*]

חיבוק גדול מותק שלי.
קיבלתי את הד"ש והנשיקות באתר ההוא, והנה כהרגלי בקודש אני עונה עליהם כאן
כואב, המקרה של הבכור ונראה שזו נקודה שמן הסתם תלווה אותם, אתכם, ותמיד יהיה מי שיכנס בה בכל הכוח ואיפה שכואב.....
אני חושבת שלכל אדם יש נקודה כזו מאוד רגישה שהררים של אבק ומגננות לא עוזרים לה להיות פחות כואבת כשמישהו שם עליה את האצבע. אז על אחת כמה וכמה כשעוד אין הרבה מגננות והמקום עוד די חשוף וטרי...
ולדעתי הלא מנוסה פעלת באופן הנכון והישיר שמעודד את הפורקן של זה והיכולת ללשוב ולהתרומם משם הלאה.
@}

[אלטר_אגו*]

מפלצות קטנות.

[אשה_שמחה*]

שולחת אהבה רבה, וגם את מילות ההזדהות והנחמה והעידוד שמציפות אותי כרגע, עד כדי אי יכולת ניסוח.

[עיפרון_פחם*]

שלום יקירה
את זריזה. אני חושבת להוריד את הבלוג שלי לגמרי, אבל בין מחשבה למעשה, אצלי עובר הרבה זמן. אני שמחה שאת ממשיכה לכתוב.
האכזריות של ילדים...זה משהו שאת זוכרת גם מהילדות שלך? זה עצוב מאד, אבל אני חושבת שקשה להימנע מלחוות את זה, וכשחווים את זה, זו הזדמנות ללמוד הרבה מאד דברים על אנשים, ועל עצמך, ועל ההתמודדות שלך עם אנשים אחרים.
אני שמחה בשביל הבכור המקסים שלך שיש לו את התמיכה והעזרה שלך, ובטוחה שזה יקל עליו ללמוד את השיעורים האלו, לעבור אותם בשלום, ולצאת מחוזק מהצד השני.
טוב לשמוע שיש לו חברים טובים באמת. לי כילדה לא היו כאלו, וגם לא ממש עזרה מההורים (וכשהם התגרשו זה עוד היה חריג, וזה גם היה במקום קטן בו כולם ידעו את כל הפרטים המלוכלכים, וירדו עליי כהוגן).

חבל שאני לא יכולה להתנייד יותר בקלות ולבוא לחבק לא וירטואלית (וגם לרקוד...)
נשיקות

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

וואי. ישר ירדו כמה טיפות מהעיניים...
רגישה לילדים וזקנים- מה לעשות.
למה? למה אמרו לו ככה? זה חבר'ה גדולים ממנו? למה משוגע? איך הוא שונה בנוף הכיתתי? (לא שזה רע- נהפוכו ואם זה ככה את חייבת להגיד לו שאנשים שונים, הם אלה שמביאים בשורות לעולם - שלום חנוך, חמי רודנר עולים לי ככה בשלוף.
אוף!!
את הילדים גם צריך ללמד.
את יודעת? אני ביסודי הייתי ילדה מאוד מאוד מקובלת. היינו שלוש בנות ..שולטות.
הייתה חבורה סגורה (מעבר לתנועת הנוער וימי הולדת וכאלה). זה מאוד נעים בזמן עצמו להיות כל כך אהובה ומקובלת אבל כשגדלתי התפתחו לי המון המון המון רגשי אשם כלפי אלה שהיו בצד. שלא הושטתי להם יד.
ויש בי כעס על כך שלא הייתה שם יד מבוגר להנחות אותי איך לעשות זאת נכון. אולי זה לא ממש אפשרי- ההתערבות המבוגרת - אבל שוב כפי שאני טוענת בדפים אחרים:
בית הספר לא עסוק בשום צורה בחיברות. הוא עסוק בעיקר במרוץ מטורף אחרי... תחרותיות, השגיות לשמה, השוואה בין ילדים, מדידות- לא טוב.

[נועה*]

הסיפור על הבכור נגע לליבי...
לילדים יש נטייה לתאר דברים בצורה שהיא לפעמים כ'כ חותכת ואכזרית. הרי תכל'ס, בטח יש בסביבה כמה וכמה "מבוגרים" שמדברים אותו דבר רק במילים יותר "מבוגרות". אבל הבן שלך,בטח נקרע לו הלב כשאמרו לו ככה. גם תחושת הדחייה שלא משתפים אותו וגם הסיבה ללמה לא רוצים אותו בסביבה.מעליב. אני חושבת שלו אני הייתי את, הייתי אומרת לו שבטוח שיש אנשים בקיבוץ שחושבים ככה על המשפחה שלכם והם חושבים ככה כי הם לא מכירים אתכם טוב ולא מכירים את הסיפור שלכם טוב ולא יודעים בדיוק מה זה יוגה וכ'ו וכ'ו... ושכשאנשים/ילדים מדברים ככה זה בדרך כלל כי הם לא יודעים את האמת. ועובדה,החברים הטובים שלו חושבים אחרת....
אני לא שוכחת עד היום איך בכיתה ז' היו הבנים רצים אחריי בכל בי'ס(חטיבת ביניים,הכל חדש,מפחיד) וצורחים "שטוחה שטוחה"!!!!!!!

[מי_מה*]

תודה חברות שלי. יקרות.
הבכור חולה, מלפני כמה שעות הוא מקיא ומשלשל ולדעתי זו תגובה הולמת. למה לשמור בבטן? יש דברים שממש עדיף להוציא.
היו לי עוד דברים לכתוב אבל גם אני עוד לא מאה אחוז בריאה והתעייפתי.
אז בינתיים חיבוקים חמים.

[שיחות*]

אחד השירים עוסק בירידה ועליה במדרגות. הבית השני הולך ככה "באמת אני גדולה/ גם לרדת יכולה/ אחת שתים שלוש ארבע/ לבד בלי יד תודה רבה" אני מקריאה וצוחקת לעצמי בלב כי רק חצי שעה קודם הוכחתי שגם אני גדולה...
אוי! איזה מזל יש לי שנכנסתי בפאניקה לדיבורי מחיקות בלוגים וקראתי שם שחבל שמימה מחקה בעקבות הדיון, והגעתי לקרוא את הנפלאות הזאת! תודה!

[שיחות*]

אני חושבת להוריד את הבלוג שלי לגמרי,
די! גם בגלל הדיון ההוא? אני מוחה בתוקף אפילו שלא קראתי בו אף פעם, ובכלל כמעט לא קוראת בלוגים ואם כן אז רק קטעים אקראיים. עד היום כל בלוג שנתקלתי בו ונתקלתי בכמה מליונים פה באתר, נתן תחושה של היכל של אהבה ויצירתיות בכלל עוד לפני שנוברים בו לעומק. מה פתאם למחוק.

[ההולכת_בדרכים*]

_אני חושבת להוריד את הבלוג שלי לגמרי,
די! גם בגלל הדיון ההוא?_

תכנסי לדיון ההוא, ותראי שהרוב בעד הבלוגים, אז דיר בלאק למחוק

[רוקדת_לאור_ירח*]

חיבוקים לך ולבכור.

[חוחית*]

שלום מתוקתי,
אני לא טובה בוירטואליות בימים אלה, אז קבלי אוהב וצפי לצלצול בימים הקרובים.

[לילה_טוב*]

חיבוקים לך ולבכור.

[אמא_ללי*]

איזה קווץ' בלב
טוב שנתת לו מקום לבטא ולפרוק את זה ושככה תמכת בו.... אני יודעת שזה נראה לך ברור, אבל זה ממש ממש לא (לפחות לא בשבילי).

[מי_מה*]

הבנים שלי לפעמים רואים ערוץ הילדים. כן, כן, אני יודעת שזו תועבה, וגם הייתי שומרת את זה בסוד מחמת הבושה, אלמלא ראיתי פה בדף מאוד פופולרי שבעלת הדף כתבה שהיא מבשלת עוף בביסלי (?!!) ואף אחד לא פצה פה ולא ציפצף. ולא תגידו, הפוסט הבא אחרי וידוי הביסלי היה מאת בשמת בכבודה ובעצמה. אז אם מותר לבשל עם ביסלי, לא נורא שלפעמים רואים ערוץ הילדים ולטווח הארוך לא בטוח מה פחות מזיק (לדאבוני כנראה ביסלי P-:).
בכולופן, היה שם איזה קטע באולפן שהמנחים הדבילים עזרו לאיזו נערה בשיעורי בית והיא התקשרה עם בעיית "רכבות יוצאות מעיר לעיר". פתאום התמלאתי חשק לפתור את הבעיה הזאת ונזכרתי שזה דוקא היה אגף במתמטיקה שדי הצלחתי בו, אולי בגלל הספרותיות שבו. כי הרי אם כל המשתנים הם סתם מספרים מה איכפת לי מהתוצאה? אבל פה יש רכבות, יש נוסעים, יש אנשים שמחכים להם על הרציף ואני במו פתרון הבעיה שלי אביא אותם ליעדם!
חבל רק שתום אבני וטל מוסרי לא נתנו לבודד שום משתנה כי הם היו עסוקים בדאחקות וצחוקים ושיגועים.

[כרמל_האורחת*]

בדף מאוד פופולרי שבעלת הדף כתבה שהיא מבשלת עוף בביסלי (?!!) ואף אחד לא פצה פה ולא ציפצף. ולא תגידו, הפוסט הבא אחרי וידוי הביסלי היה מאת בשמת בכבודה ובעצמה
ואם יורשה לי להוסיף.. המתכון כלל גם מרגרינה (כן, כן!) לא נשלח אפילו רמז כי ניתן להמיר את המר-גר-רינה בשמן.

אותי גם הרכבות לא איתגרו...

[סגו_לה*]

אותי גם הרכבות לא איתגרו... גמני,יותר מעניין להסתכל מהחלון של הרכבת מאשר לחשב באיזה שעה היא תגיע,לא...?

[שיחות*]

היא מבשלת עוף בביסלי (
לא עוף בקולה?
אגב, אם לחזור לקווץ' בלב שניה, אני מכירה עוד אמא נפלאה וילד נפלא (טוב אני לא ממש מכירה אתכם אבל איכשהוא נראה לי שאתם עונים על ההגדרה) שסובלים מבעיה דומה מאד. לא הזכרתי את זה אתמול כי מה זה משנה לך בכלל אבל אולי זה משנה? אולי תרצי לדעת מי היא ולשמוע על התמודדות דומה ממקור ראשון? וכמובן שאולי לא ואם לא סעי הלאה בקלילות. (יש את אלה שנענים להצעות כאלה רק כדי לא לבאס את המציע.)

[רוקדת_לאור_ירח*]

מצחיק כי בדיוק הבוקר סיפרתי למישהי כמה גרועה הייתי בחשבון אבל כשזה הגיע לבעיות תכל'ס עם אנשים ורכבות אז זה קצת יותר עניין אותי (טוב רכבות לא ממש אבל כן דברים יותר ספרותיים מזה) ואין סיכוי שראיתי את זה. הטלויזיה אצלנו בבית זה זו שהבת מניחה כשהיא בונה בקוביות ואומרת : זו תהיה הטלויזיה.

[שיחות*]

אז אם מותר לבשל עם ביסלי
טוב, זה ממש מציק לי. הרי ביסלי כשהוא נרטב נהיה כמו מחית סחבה ישנה ומסריחה, אז איך?
אה. אולי בביסלי יש מונוסודיום גלוטומט והוא בעצם משמש כתבלין. (מה זה נהיה לי חשק לביסלי ברביקיו.)
(ממליצה לבקש מיונת את המתכון שלה לעוף בקטשופ קולה ודבש או משהו כזה. זה יכניס פה אולי קצת פרופורציות בקשר למה מותר ומה אסור (-: )

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אלמלא ראיתי פה בדף מאוד פופולרי שבעלת הדף כתבה שהיא מבשלת עוף בביסלי (?!!) ואף אחד לא פצה פה ולא ציפצף.

וואלה גם אני תמהתי איך זה עבר בשתיקה.
נו, כניראה שאפשר להתחיל להודות בעוד כל מיני בושות ונמשיך להיות עם חופשי בארצנו (-:
<כשתהיה לי בעיית תנועה , עכשיו אני יודעת למי לפנות >

[רוקדת_לאור_ירח*]

לי אישית לא ממש איכפת מהביסלי, יותר איכפת לי מהעוף.

[כרמל_האורחת*]

ביסלי, מרגרינה, עוף
והיתה מעורבת שם (במתכון) גם שקית! כמה לא אקולוגי והיא בטח גם עושה את זה בתוך תבנית חד פעמית מאלומיניום
אוי, איזה הלם!
אולי בגלל זה
ואף אחד לא פצה פה ולא ציפצף.

_

[מי_מה*]

טוב בואו נסגור את סוגיית הביסלי (השתמשו בו מרוסק, כמו פירורי לחם, לציפוי) כי אני ממש לא רוצה להעליב את הכותבת בדף ההוא שהוא יופי של דף ונתן לי המון השראה, בין היתר גם לחידוש הדפים שלי.
בכלל התיישבתי על המחשב והתחלתי לערוך את טונות המוזיקה שייש לי עליו. חלק צרבתי על דיסקים ומחקתי, חלק סתם מחקתי, ויש עוד איזה 50 שעות של מוזיקה שצריך למיין ולסדר. לאט לאט.
והנה קטע של tinariwen ממאלי, שעכשיו יושבים אצלי לבטח על דיסק ולא תופסים יותר מקום על ההארדיסק.

---

שיחות , אני אשמח לדבר עם החברה שלך.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לי אישית לא ממש איכפת מהביסלי, יותר איכפת לי מהעוף.

אז אם אכפת לך מהעוף בואי אני אעשה לך הכרות:
זה לא סתם עוף. זה עוף שנולד לתרנגולת שישבה בכלוב שיש בו מקום לשתי תרנגולות בדיוק, שיושבות כל היום ומפילות ביצים לתוך מסלול כזה. אז בא המושבניק הרגיש ואוסף לו בחדווה את ביצהן של התרנגולות המעונות. במקרה הזה המושבניק היה נחמד ונתן לה לדגור. הופס נולד לו אפרוח חמוד.
אך אבוי, כמו שהוא נולד לוקחים אותו ואת התינוקות האחרים ושמים אותם במשאית- ומעבירים אותם ללול ענק בקיבוץ זה או אחר.
שם גדלים האפרוחים בלי שאמא תראה להם מה טוב ומה לא ואולי תחמם אותם קצת.
אחרי כמה שבועות כשהבשר עוד רך ולא קשה , הם יוצאים (האפרוחים שגדלו להיות תרנגולות מאוד צעירות) שוב לטיול במשאית. ראית פעם את המשאיות האלה?? כשאני רואה כאלה אני מזיזה את העיניים זה מ-ז-ע-ז-ע.
והופס הם נכנסים למכונות שמריצות אותן, שוחטות מקלפות והופס-
הנה העוף עם הבסלי בצלחת.
<גילוי נאות: נקודות הייתה צמחונית במשך שנים בגלל עוף וחזרה לטרוף בגלל שניצל במטבחה של אמה>
יש לי ממש צורך לאכול בשר ואני מרגישה עם זה - רע מאוד מאוד. (שלא לדבר על החלב של הפרות..)
פה זה הדף בלוג של מימה?
אההה סליחה הבלבלתי , איפה פה הבית של נקודות?

[מי_מה*]

ביתי ביתך מותק, וגם אני אותו דבר עם העוף. שנים הייתי צמחונית לגמרי. מגיל 9. ואז היה לי חבר, לא חשוב מאיזו עדה, שהמשפחה שלו נגנבו מזה שאני אוכלת רק סלטים (רחמנות, שם בכל ארוחה היו לפחות חמישה סלטים שונים כל אחד יותר טעים מהשני) אז התחלתי לאכול דגים. אחרי שהבכור נולד פתאום נהיתה לי דודא לשניצל. אכלתי. גם עכשיו מדי פעם, אבל עם נקיפות מצפון ותפילה לעילוי נשמתו.

[שיחות*]

רחמנות, שם בכל ארוחה היו לפחות חמישה סלטים שונים כל אחד יותר טעים מהשני)
לא חשוב מאיזו עדה,
נו בחייאת תגלי. (אני בשלבי הקמה של תנועה למחיית החולי נפש הלאומי לא להגיד מרוקאים)
ואני אדבר עם החברה שלי. (מרוקאית אבל מטנג'יר. מכירה את ההקלות האלה? מדברים לאדינו בכלל! ואצלם גם הסלטים פחות משהו. היותר לבנבנות ומשכילות בא על חשבון הטעם.)

[שיחות*]

היא רוצה לחשוב, כי מרגישה שגדול עליה כאילו להיות "יועצת" אבל אולי סתם לדבר. היא תחשוב ותגיד לי. ואני אגיד לך.

[פלוני_אלמונית*]

ביסלי...עוף...על איזה דף מדובר?

[אשה_ואמא*]

חיבוקים לך ולבכור.
גם אם קצת באיחור.

[רוקדת_לאור_ירח*]

נקודית, למה את חושבת שאני לא מכירה את העוף הזה? להיפך, אותו בדיוק רציתי להזכיר כאן למי שחשבה שביסלי זה פויה.
יש לי עוד, אבל זה באמת לא המקום.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

ברור שאני יודעת שאת יודעת- אבל זה היה בשביל הדאחקות.
מימה את יכולה למחוק מה שצריך..

[מי_מה*]

לעת עתה לא מוחקת. רוצה להזכיר גם לעצמי מה היה הדבר הזה לפני שהרגו ושמו לי בצלחת.
שיחות ניחשת נכונה את העדה (לא כזה קשה P-: ) ולגבי החברה שלך, עזבי, לא חייבים. פתאום זה נראה לי קצת מלאכותי ....

[מי_מה*]

בזמן הזה לפני שנה, נאבקתי עם הענין של לבקש בקשות בקול רם. כשהתחלתי לבקש בקול, קרו דברים מופלאים... אחר כך זה הפסיק, יש דברים שאני עדיין מבקשת, בקולי קולות כבר יותר מחצי שנה והם לא קורים.
בקייץ האחרון התחלתי להגיד 'מודה אני' מיד עם הקיצי. בחודש-חדשיים הראשונים כל יום שהתחיל בהודיה הרגיש לי כמו 'בבקשה'. אושר גדול. אחרי כמה זמן זה עבר...
לפני כמה שבועות התחלתי לקיים קבלת שבת על אמת, עם הדלקת נרות בזמן ותפילות וקידוש וברכה על היין ועל החלה ותפילות אישיות. כייף . בשבועות הראשונים קבלות השבת האלה היו מלאות רוגע ושלווה וקדושה וכל סוף השבוע שבא אחריהן היה טעון באיכויות האלו. בשלושת השבועות האחרונים זה לא עובד. קבלת השבת מלאה בעצבים ואני מוצאת את עצמי ממש צועקת על הילדים שיסתמו כבר קיבינימאט ויתנו לי להתמלא בקדושה P-: וגם השבת שבאה אחרי קבלת שבת כזו, כמה לא מפתיע, היא לא איזה מופת של הרמוניה ושלווה.
יש איזה קטע כזה, קראתי אצל חברותי הדוסיות, שבהתחלה יש ניסים של מתחילים, אחר כך כשהאמונה כבר נובטת, נותנים לבנאדם להתאמץ יותר והניסים מתמעטים.
אז בהפוך על הפוך, הדבריםשכתבתי עליהם עכשיו, דוקא מחזקים לי את האמונה (וגם קצת מבאסים כי היה לי נורא נעים הניסים של המתחילים ).
וליתר בטחון מבקשת גם כאן: בבקשה בבקשה אלוהים תן לנו שפע של גשם!

[הגבירה_בחום*]

יש איזה קטע כזה, קראתי אצל חברותי הדוסיות, שבהתחלה יש ניסים של מתחילים, אחר כך כשהאמונה כבר נובטת, נותנים לבנאדם להתאמץ יותר והניסים מתמעטים.
תחשבי על זה, זה כמו ביוגה....
בהתחלה יש מן רגע של גילוי מופלא, המון דברים מתחילים להשתנות. הגוף נפתח, ובעקבותיו האנרגיה זורמת ויש מן תחושה כזו של התרחבות.
אח"כ עם ההתמדה וההכנסה של היוגה לשגרת החולין, מתחילים פתאום כל מיני "משברים". כל מיני חסימות עולות, ואתגרים להתמודד איתם וביצות פנימיות שהיו קבורות למטה מתחילות לבעבע, ואנחנו, בד"כ לא כ"כ אוהבים את זה. לנו היה מאוד כיף שגילינו את "האור" ומעכשיו והלאה נהיה חלק משיפור רציף וליניארי של חיינו - בלי משברים, בלי כעסים, בלי קשרים ופלונטרים פנימיים, בלי הרים ועמקים, רק מישור. ואח"כ...... אח"כ יש פתאום שוב פריצות דרך קטנות וגדולות, התארגנויות מחדש של הגוף, וכל מיני דברים שפעם נראו לנו נורא פנימיים ומעודנים הופכים הרבה יותר חיצוניים וגסים לעומת מה שעכשיו נראה לנו מעודן ופנימי ... (-:
לא יודעת....ככה, איך שכתבת על הדרך שעשית עם הבקשות וההודיות שלך מייד הקפיץ לי בזרם חשמל את האנלוגיה הזאת לראש (-:

נשיקות כפרה
ושבת מלאה בשלווה פנימית @}

[אמא_ללי*]

את יודעת, זה בדיוק מה שקרה לי כשהתחלתי לעשות מדיטציות. בהתחלה כל ישיבה היתה פלא, הייתי מרגישה תחושות מטורפות בגוף ושלווה עילאית... ואחר כך התחילו לעלות הקשיים, חוסר שקט, גירודים, מחשבות, ועוד ועוד. (ואז נכנסתי להריון והפסקתי לעשות מדיטציות אז אין לי איזה happy end על איך שאחר כך הפלאים חוזרים ). אבל הביטוי ניסים של מתחילים מאד מוצא חן בעיני.

נשיקות ושבת שלום

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

טוב אז הנה האי עידוד שלי P-:

היו לי כאבי ראש ולא הבנתי ממה, עד שעליתי על זה שיש קשר לשוקולד.
הפסקתי לגמרי צריכת שוקולד ושוקו.
סיפרתי את זה לאחי ואמרתי לו שפסקו כאבי הראש.
אז הוא אמר שככה זה: בהתחלה הגוף בשוק אז הוא מגיב ככה ואחר כך יחזרו כאבי הראש.
התעצבנתי עליו ועל העידוד שלו.....
כאבי הראש אכן חזרו (במינון נמוך, אבל יש) ו....חזרתי לאכול שוקולד (לא בכמויות)

לגבי היוגה-
מנסיוני בריקוד:
בהתחלה יש את הגילויים וההתקדמות המהירה וכולי ואחר כך יש עייפות של הגוף- הוא זקוק למנוחה.
ואכן אחרי הפסקות יש קפיצה בהתקדמות.
שבת שלום ושמחה ו...לאט לאט. @}

[הגבירה_בחום*]

חוצמזה....
אני חושבת שהדברים בד"כ לא עובדים בשיטת האקמול. כלומר יש בעיה x ואז לוקחים תרופה בדמות y או עושים משהו ועניין x נפתר.
יש מכלול של דברים שכל הזמן משפיעים עלינו, וסביר להניח שלעניין מסויים שקיים בחיים שלנו יש יותר מסיבה אחת.
אם יש כאבי ראש, סביר להניח שיש עוד סיבות מעבר לשוקולד שמשפיעות על מצבינו.
אם יש איזשהו דבר שאנחנו לא מצליחים להביא לחיינו: אהבה, בית חדש (הגבירה ממש לא מתייחסת למישהי ספציפית שמחפשת בית (-:), פרנסה יציבה וכ' - סביר להניח שיש מערכת שלמה פיסית ואנרגטית שיוצרת כרגע מציאות מסויימת, ויש איזשהו תהליך לעבור כדי לשפר ולשנות, ואח"כ כדי לדאוג ולשמור על המצב התקין שישאר כך. ונראה לי שככל שאוספים יותר כלים ומתאמנים יותר פעמים ולאורך זמן, פשוט נהיים יותר ויותר מיומנים בלהקטין את הנטיה שלנו להיות במצב הלא רצוי. זה לא אומר שהבעסות לא יבואו, או שכל הזמן יקרו ניסים. לא כל התפילות/ בקשות נענות, לפעמים כי אנחנו לא מבקשים אותן נכון או לא מדייקים, לפעמים כי פשוט משהו בנו עוד לא בשל עבורן. אבל יש עם הזמן יותר ויותר "ניסים" שקורים. לא? - לפחות ממה שאני קוראת כאן וחווה בחיי, כמובן על פני תקופה.
ולפעמים, יש לנו נטיה מסויימת (נגיד לכאבי ראש, או לעצבנות או לדיכאון...) שתמיד עשויה לחזור מידי פעם כשאנחנו חלשים והעניין הוא באמת לרכוש כמה שיותר כלים להתמודדות, למניעה ולשיפור כך שכשהנטיה הזו מרימה את ראשה מפעם לפעם, זה קורה לעיתים רחוקות יותר, בעוצמות פחותות ולמשך זמן קצר יותר ויש לנו דרכים להתמודד איתה.
ונראה לי שזה בדיוק מה שקורה בחייך בשנה האחרונה. האין כך?

[ריש_גלית*]

בקשר לספונג'ה שעשית פה: כבר כמה חודשים שאני אומרת לעצמי שיום אחד יהיה לי זמן לקרוא מסודר את כל קורותייך המסופרות בבלוג הכה-מעניין הזה. בינתיים אני קוראת בדילוגים, מפספסת הרבה, פתאום נכנסת ונופלת על איזה סוף של איזו דרמה שאין לי מושג מה תחילתה, הולכת אחורה ומנסה לחפש את ההתחלה... ואז את עושה ניקיון יסודי. ופתאום אפשר לקרוא הכל מהתחלה, וזה כיף. וזה גם קצת חבל כי פספסתי הרבה מהקודם. אז מה. וזה גם מתמלא נורא מהר! אז בטח גם כאן מתישהו אני אפספס כמה דרמות P-:.
ובקשר לסוגיה שעלתה בדף ההוא, לא עם העוף בביסלי, עם הבלוגים כאן-או-לא - הנה הבלוג הזה, למשל, הוא אמנם סוג של יומן אישי, שמתנהל בגילוי לב מסוים, כך נדמה, לעיני ציבור מסוים, קהל קוראות מגיב. ומפה לשם מתגלגלת לה שיחה שהיא באמת מין שיחת בנות שכזאת, ש... אולי היא באופנית ואולי לא, אבל היא כיפית, מעניינת, תומכת, תורמת, והיא לא יכולה להתקיים במקום אחר.

תתחדשי @}.

[מי_מה*]

וואו. תודה. איזה דברים יפים כתבתן.
ואני בכלל נכנסתי רק כדי להדביק את זה כי שמעתי את זה עכשיו ונגנבתי מרוב יופי.

[אלטר_אגו*]

קבלת השבת מלאה בעצבים ואני מוצאת את עצמי ממש צועקת על הילדים שיסתמו כבר קיבינימאט ויתנו לי לשיר קצת שירי שבת. מוכר. P-:

[מי_מה*]

ולמרות הכל, היתה לנו שבת יפה ונעימה. בבוקר טיילנו בנחל עכברה (על יד צפת) והיה שם מקסים. שקדיות פורחות, המון כלניות, המון ירוק. הילדים התנהגו למופת וזה המשיך גם בבית. כשחזרנו, הבכור הודיע לי שהוא מכין ארוחת צהריים ושאני אנוח. הוא הכניס חזה עוף לתנור, בישל ספגטי וחתך ירקות, ערך את השולחן והכל. אני רק סיננתי לו את הספגטי והוצאתי את העוף מהתנור. אחרי האוכל ראיתי שכולם משחקים באופן עצמאי והלכתי לנקות את חדרי האמבטיה. כבר היתה שם ג'יפה נוראית. כשסיימתי לקחנו את כל מה שאפשר למחזר למרכז מיחזור ומשם המשכנו לגן השעשועים וגם שם כולם התנהגו והיו חמודים ושיתפו פעולה. חזרנו הביתה בשבע בערב ועכשיו כולם כבר ישנים ותיכף גם אני.
שבוע טוב @}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שבוע טוב לכולכם @}

[סגו_לה*]

שיסתמו כבר קיבינימאט ויתנו לי להתמלא בקדושה אחח....זה קורה גם אצל אחרים ??

מקסימה את ! גם אני שאוהבת את הקיץ ואת האביב מתגעגעת לגשם אמיתי שישטוף הכל,שירחוץ לי קצת את הנשמה שהתאבקה בחורף היבש והשרבי הזה.

בבקשה בבקשה אלוהים תן לנו שפע של גשם!
יש בי אמונה שלמרות שכבר ט"ו בשבט ואצלינו כבר כל העצים התבלבלו והתחילו לפרוח,יש עוד חודש וחצי עד ניסן,חודש וחצי לגשמים טובים.הלוואי.

[סגו_לה*]

והקישור ששמת נהדר,תודה.

[אשה_שמחה*]

יש בי אמונה שלמרות שכבר ט"ו בשבט ואצלינו כבר כל העצים התבלבלו והתחילו לפרוח,יש עוד חודש וחצי עד ניסן,חודש וחצי לגשמים טובים.הלוואי.

אמן!

בבוקר טיילנו בנחל עכברה (על יד צפת) והיה שם מקסים ככה קרובים הייתם ולא עברת להגיד שלום?! לא יפה..
(מתאמנת בפולנית). איפה זה בדיוק, איך מגיעים? (מחפשת המלצות לטיולים קלים וקרובים )

[מי_מה*]

אתמול יצאתי לדייט. הבחור ענה על כל הקריטריונים של ל' הפסיכולוגית: בן 45, גרוש, 3 ילדים. אמנם מצאתי אותו באינטרנט, אבל לא באתר היכרויות. מכיון שאני רוצה להתקדם עם הגשמת החלום שלי ולפתוח מרכז ליוגה, התחלתי לגשש קצת בקהילה העסקית וככה מצא אותי הבחור מאתמול שהוא מקדם אתרים באינטרנט. עצה טובה אחת כבר קיבלתי ממנו והיא לא לשים תמונות של עצמי עושה יוגה כי אז אני אקבל אנשים כמוהו שרוצים להתחיל אתי ולאו דוקא של יוגים בפוטנציה.... בכל אופן, דיברנו קצת בטלפון וקבענו להיפגש. ראיתי תמונות שלו באינטרנט והוא היה נראה בסדר. קצת התרגשתי, הנה אחד שעונה על כל הקריטריונים של ל' וגם די מוצא חן בעיני. אבל בפגישה עצמה הוא לא משך אותי בכלל )-: היה נחמד, נעים במידה, אבל לא איזה קליק מיידי. אחרי בירה אחת הוא הכריז על סיום ("גומרים הולכים") . הוא לחץ לי את היד, שאלוהים יעזור לי. מצד אחד שמחתי שנגמר מהר כי לא מאוד נהינתי, מצד שני התבאסתי כי הילדים ישנו אצל אמא שלי ולא רציתי לא לנצל את זה כמה שיותר, אבל אז בכניסה לקיבוץ ראיתי שיש פעילות במועדון לילה ותכננתי להתקשר לחברתי נ' לראות אם היא פנויה ליציאה ובעודי מהרהרת בזה היא התקשרה בעצמה. התברר שזו היתה מסיבת טרום בחירות של הטכניון. זה הסביר את היעדר הערסיאדה הרגילה מהקהל.
אז הנה אני שוב באותו המקום. הראש, הלב וגם עוד כמה חלקים נבחרים עוד לגמרי תפוסים בעמיר והגברים הבשלים שאמורים להיות בשבילי לא יהיו אלה שישחררו אותי ממנו.
בחיאת אלוהים, תעשה לי נס (גם תה צמחים הולך)!

---

והלכתי בבוקר ושמתי ה' במעטפה ומשום מה זה ממלא אותי שמחה. בכלל מרגישה איזו התרוממות רוח באויר, כאילו עכשיו הפתקים עוד לא ספורים וכל אחד בלב טווה לו ממשלת חלומות והכל עוד אפשרי. אני מאחלת לנו שהמחר יהיה התחלה חדשה וטובה (כן אני יודעת שהסיכויים לא משהו P-: ) ושאור גדול יזרח עלינו. אמן

[מי_מה*]

שמתי קישור ל יום בו יקום בדף של הבחירות, כי המילים שלו כל כך מתאימות אבל אני רוצה את זה גם אצלי.
_{(למרות שכל פעם שאני רואה את התמונה הזאת אני מתעצבנת על הספה שלי שהיא לקחה...)}

[חוחית*]

התייחסות מהסוף להתחלה:
השיר הזה הוא בעיני אחת ההברקות הרציניות ביותר של עבודה עברית האחרון, קרולינה היא מלכה.
גם אני הלכתי בבוקר ושמתי ה' במעטפה ויש בי אופטימיות לגבי סיכויי המפלגה היחידה שהרגשתי שאני יכולה לתת לה את קולי בלב שקט. נראה לי שיש עוד לא מעט שמרגישים כמונו והגיע הזמן שנפסיק לפחד להצביע למפלגות ש"לא עוברות את אחוז החסימה" וכך יעברו את אחוז החסימה.

הוא לחץ לי את היד, שאלוהים יעזור לי שאלוהים יעזור לו!
אם את בכל זאת בעניין של להכיר גברים שעונים על הקריטריונים יש לי מישהו בקנה, רק תגידי.
זה לא את עמיר שאת צריכה לשחרר אלא את עצמך.

בחיאת אלוהים, תעשה לי נס (גם תה צמחים הולך)! יאללה, בואי ניפגש כבר לקפה/תה.

[רוקדת_לאור_ירח*]

גם אצלי התרוממות רוח מהבחירות אף פעם, לא זוכרת את זה מהעבר. אולי מפני שהצבענו למשהו חדש, משהו שמייצג בעייני את הטוב ולא את כל הגועל נפש מסביב, התחלה של משהו אחר כאן, בתיקווה.
וגם, אם מצביעים ל ה' הוא חייב להקשיב, לא?
ובקשר לשאר: את בתנועה וזה נהדר בעיני.

[אשה_שמחה*]

והגברים הבשלים שאמורים להיות בשבילי לא יהיו אלה שישחררו אותי ממנו.
זה נכון רק לגבי הגבר הבשל הזה , לא לגבי אחרים (בשלים או בוסריים).

גם אצלי התרוממות רוח מהבחירות אולי לא ממש התרוממות רוח, אבל כן תחושה של שלמות, שעשיתי מה שצריך (לא הרגשתי ככה אף פעם, אפילו לא כשהצבעתי עלה ירוק ).



ושאור גדול יזרח עלינו
אמן!

[הגבירה_בחום*]

הוא לחץ לי את היד, שאלוהים יעזור לי
שאלוהים יעזור לו! לגמרי!
בחיאת אלוהים, תעשה לי נס (גם תה צמחים הולך)!
נראה לי שהוא כל הזמן עושה, לא?
ובקשר לשאר: את בתנועה וזה נהדר בעיני.
גם בעיני @}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הורג אותי, איזה כיף זה להיות בקיבוץ שיש בו פעילות חברתית ועוד ליד יש חברה טובה שאפשר לקחת אותה וללכת לפאב שכונתי- פאב? איך זה נראה? בירה? איזה טעם יש לזה?


בחיאת אלוהים, תעשה לי נס (גם תה צמחים הולך)!
ואם תה אז שיהיה ליד הנס אם אפשר...


הוא לחץ לי את היד, שאלוהים יעזור לי D-: (מי שמכיר את מימה זה יותר מצחיק)

[מי_מה*]

מי שמכיר את מימה זה יותר מצחיק
למה?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אוי, ישר את מתחילה עם פרנויות אה?
כי יש בך משהו חם יותר או אולי צריך לאמר שונה מחליפה, לחיצות ידיים וכל הענינים האלה, האמת כשאני חושבת על זה רוב אלה שאני מכירה באתר לא מסתדרים לי עם לחיצות ידיים.
ובלי קשר סיטואציה מצחיקה הלחיצת יד אחרי הדייט הזה.
את מתוקה אמיתית.נקודה סימן קריאה.

[עולם_ומלואו*]

איזה כיף זה להיות בקיבוץ שיש בו פעילות חברתית ועוד ליד יש חברה טובה שאפשר לקחת אותה וללכת לפאב שכונתי-

באמת כיף
כל כך מזדהה עם הדייטים המעצבנים האלו

זה לא את עמיר שאת צריכה לשחרר אלא את עצמך.
אני חושבת שיש בזה משהו.

[מי_מה*]

אין מה לעשות, נחזור להתעסק בקומפוסט. תהיה פה חרא ממשלה )-:

---

זה לא את עמיר שאת צריכה לשחרר אלא את עצמך
אם כבר המשפט הזה גם מצוטט אז אני בכל זאת אתיחס אליו. ברור שאת עצמי, זה גם מה שכתבתי, אבל מרוב תחכום זה לא הובן כל כך כנראה....
זו סיטואציה כל כך מורכבת <נאנחה מימה מקרב לב>. עוד סיבה שהיתה לי לפתוח דף חדש כאן היא שלא רציתי לכתוב על הנושא הזה יותר. ומכיון שהנושא עוד כל כך נוכח בחיים שלי אני ממעטת לכתוב (יחסית). ואני לא ארחיב על זה גם עכשיו.
יאללה, עגמומי ככל שיהיה, צריך להתחיל גם את היום הזה...

[חוחית*]

עוד סיבה שהיתה לי לפתוח דף חדש כאן היא שלא רציתי לכתוב על הנושא הזה יותר
מותק, לעניות דעתי אם הנושא עוד נוכח בחיים שלך, אז למרות הרצון לו להתבחבש בו כאן בבלוג ובכלל, אולי זה בדיוק מה שצריך לעשות.
ההתעלמות לא מחלישה את נוכחותו רק מחזקת (כמו ליברמן (-:)
נשיקות ויום שמח כמה שאפשר @}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

[מי_מה*]

קודם כל צריכה Q]ניחומים MB3gW83mc[/po]&feature=related
כל השאר אחרי שהילדים ישנו.

[מי_מה*]

עכשיו הילדים ישנים אבל נמחק לי מהראש כל מה שרציתי לכתוב P-:

[רוקדת_לאור_ירח*]

מנחמת אותך אם את זקוקה לניחומים.
במה שרצית לכתוב בודאי תיזכרי בפעם אחרת.

[מי_מה*]

זו רק תוגת פוסט בחירות כזאת. לא איזה אבל ויגון.

[חוחית*]

אני רואה שרק כתבת, אם בא לך אפשר לקשקש קצת, יש לי עדכונים, לא הכי מלהיבים, אבל אני מוכנה לנסות להעלות את המורל בכוחות עצמי.
@}

[מתחדשת*]

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הבחירות האלה בהחלט מעלות גם לי ריח חמוץ באף.
פיכס.

[מי_מה*]

השארתי את עצמי בבית ליום מחלה. מאז הוירוס ההוא, ששלח אותי ליום שלם במיון, הגוף שלי לא מתאושש. כבר כמעט 4 שבועות עברו וכל כמה ימים מתחלף סימפטום. פעם גרון כואב, פעם שיעול, פעם נזלת שלא מפסיקה, או כאב אזניים. עכשיו זה הגרון. וכל הזמן חולשה כזאת. לא באנרגיות הרגילות שלי. אז היום אני לא נלחמת בזה יותר והולכת להשכיב את עצמי במיטה. לא לסדר ארונות, לא לשטוף רצפה, אפילו לא לגלוש כאן יותר מדי. להיות מונחת.

---

_אם הנושא עוד נוכח בחיים שלך, אז למרות הרצון לא להתבחבש בו כאן בבלוג ובכלל, אולי זה בדיוק מה שצריך לעשות.
ההתעלמות לא מחלישה את נוכחותו רק מחזקת_
כבר שבוע שאני מתכוונת להתיחס לזה, רק שמרוב החולשה אני מגיעה למחשב בערב חצי מתה ולא מתחשק לי אפילו להיכנס לכאן, רק מפזרת קצת חיבוקים אצל חברות והולכת לישון.
אז ככה, אין בי שום התכחשות להתבחבשות. אני מוכנה לטחון באזני כל מי שחשקה נפשה להתרפק על גיל הנעורים, את כל ה"הוא אמר לי ואני אמרתי לו והוא עשה ככה ואני עשיתי ככה" עד שהיא תתחננן שאני אפסיק. אני בהחלט מדברת על זה. אבל אני לא רוצה לכתוב על זה משתי סיבות הגיוניות ואחת מתחום האמונות הטפלות.
הסיבה ההגיונית הראשונה היא, שמאז ששוחחתי עם אמא אחת בגן השעשועים והבנתי שהיא יודעת על הבלוג הזה וגם את הניק שלי, אני מרגישה כאן פחות מוסתרת ממה שהרגשתי לפני. אז כל עוד זה נוגע רק לי לא איכפת לי לתת כאן מונולוגים מהואגינה אבל זה נראה לי לא הוגן שאנשים שחיים באותה קהילה אתי ועם עמיר ידעו עליו דברים שהוא אפילו לא יודע. המצב, כאמור מורכב ולא פשוט גם ככה אז אני לא צריכה גם את הקהל המקומי בחגיגה.
הסיבה השניה היא שככל שעמיר יותר מעורבב בחיים שלי זה נראה לי פחות הוגן כלפיו לכתוב עליו 'מאחורי הגב'.
והסיבה השלישית והלא הגיונית, נשענת על איזו אמונה טפלה, שלכתוב על זה יביא לי מזל רע P-:

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

_המצב, כאמור מורכב ולא פשוט גם ככה אז אני לא צריכה גם את הקהל המקומי בחגיגה.
הסיבה השניה היא שככל שעמיר יותר מעורבב בחיים שלי זה נראה לי פחות הוגן כלפיו לכתוב עליו 'מאחורי הגב'_

בהחלט בהחלט!!
ולגבי הוירוס שלא נגמר.. גם אצלנו היה מן מצב של סימפטום רודף סימפטום וכל פעם כאילו הכל נגמר ואז חוזר (אפשר לקרוא לזה וירוס נסראללה (-:)
בכל אופן יש לי חדשות בשבילך:
לבסוף זה נגמר כליל
תרגישי טוב ושיהיו מחשבות טובות, שיהיה יום טוב והרבה מנוחה

[חוחית*]

תרגישי טוב ושיהיו מחשבות טובות, שיהיה יום טוב והרבה מנוחה

עכשיו אני מבינה לגמרי למה נמנעת מלכתוב.

@} ו-

[מתחדשת*]

[אשה_שמחה*]

הסיבה השניה היא שככל שעמיר יותר מעורבב בחיים שלי זה נראה לי פחות הוגן כלפיו לכתוב עליו 'מאחורי הגב'.

מסכימה עם זה מאוד.


להיות מונחת. - תני לעצמך, נראה לי שזו המטרה של מחלות מלכתחילה.

רפואה שלמה

[רוקדת_לאור_ירח*]

נוחי לך. תרגישי טוב!

[נועה*]

תרגישי טוב ממי. התאוששות קלה. וקחי את האמונים באיזי הא?