מועצת החירום לנקבות היסטריות

[אני*]

שאת במערכת יחסים את מפתחת את היכולת להיות במערכות יחסים הרבה יותר מאשר אם את לבד (עמוק בפנים)
וואו, ידעתי כמובן שאין חכם כבעלניסיון אבל אף פעם לא סידרו לי את זה ככה שמיליון אסימונים ירדו עליי.(אחת)
רבה מאיתנו מבודדות את עצמנו מכל גורם אפשרי של פגיעה, לפעמים צריך לזכור (מדברת לעצמי) שההתבודדות הזו כשהיא כרונית, גרועה מכל פגיעה אחרת(אחת)

בנות, ההבנה הזו היא חשובה מאוד והיא מאוד רלוונטית לגבי. אני ממש מודה לכן על ההתייחסות לנושא הזה, אני לא הייתי חושבת על זה בעצמי.
יש לי נטייה חזקה להתבודד. הייתי במספר מערכות יחסים מצומצם יחסית, אחרי דייטים רבים, אבל לרוב אני בוחרת את הלבד. אין לי "אופי" של חיים בזוג, למרות שאני רוצה אותם בכל מאודי.בייחוד בשנה האחרונה.

אני רוצה קצת לסייג את ההודעה הקודמת שכתבתי בה אמרתי שהכל בינינו נפלא. זה לא ששיקרתי לכן, אולי קצת הסתרתי מעצמי את האמת.
יש משהו בעייתי. משהו שאני מפחדת להעלות לסדר היום. אבל התחום המיני מאוד כושל בינינו. אני חית טרף קטנה ולא מסופקת. אני מרגישה לראשונה שלא מאוד נמשכים אלי. יש לבחור בעיה לדעתי וזה לא בהכרח קשור אלי.

הבעיה שאני לומדת על עצמי, מתוך הקשר הנוכחי, היא שמאוד קשה לי להעלות נושאים קשים. אני מצד אחד מנסה להיות רגישה ולא לפגוע, ומצד שני אני מרגישה שהשתיקה הזאת שלי (ולדעתי זה קשור לנטייה שבי להתבודד, להעדיף לבד על פני קשר) - פוגעת גם בי. גם ההססנות שלי מוליכה אותי. אני לא בטוחה שאני לגמרי רוצה בקשר, אז אין לי הנעה לפתוח את הנושא הזה עד הסוף.

וביני לבין עצמי עוברת הלוך ושוב השאלה: האם מותר לי לדרוש לעצמי חיי מין מספקים בעודי צעירה ואנרגטית? האם זה בסדר לוותר על כל השאר רק כי אני לא מסופקת? הרי כל כך הרבה נשים ואימהות מספרות וכותבות שממילא חיי המין הולכים ודועכים. אם זה ממילא יקרה, אז אולי עדיף לי להחזיק חזק ולנשוך שפתיים?

[בשמת_א*]

שממילא חיי המין הולכים ודועכים
פחחחח.
זו לא אמת פילוסופית על החיים, גם אם יש "נשים ואמהות" לא מעטות שחיות בזוגיות איומה ונוראה, מבחינה מינית או אחרת.
זה כמו להגיד ש"הרי כל כך הרבה נשים ואמהות מספרות וכותבות שממילא הבעל שלהן מתנהג אליהן באלימות ומתעלל בהן" (עשרות אחוזים מכלל הנשים הנשואות בישראל, לפי הסקרים) אז אם ממילא בעלי יכה אותי, אולי עדיף להחזיק חזק ולנשוך שפתיים?

אז אולי עדיף לי להחזיק חזק ולנשוך שפתיים?
מותר להחזיק בתפיסה שהחיים חרא וכל מערכת יחסים תיכשל ותנבול. אבל האם זה כדאי?
לא נראה לי גישה בריאה לחיים, לפתוח מערכת יחסים בציפיה מראש לזוגיות גרועה ונטולת אהבה והתאמה.

כמו שאפשר להבין, אני מאמינה שאם הבעל מתעלל, כדאי להיחלץ מהזוגיות איתו (בזהירות, כי חלק מאלה שמכים עלולים גם לרצוח, אז לא לעשות צעדים פזיזים).
ואני מאמינה שאם המיניות שלך ממש גרועה בשבילך, זו כנראה לא הזוגיות שאת מחפשת.

[זאת_שלא_מלה*]

ואני מאמינה שאם המיניות שלך ממש גרועה בשבילך, זו כנראה לא הזוגיות שאת מחפשת.
לפי התיאורים שלך הוא גבר נהדר וזו המגרעה הכמעט יחידה שלו.
אז דברי אתו על זה. תופתעי לגלות דברים חדשים.
אני חית טרף קטנה ולא מסופקת. אני מרגישה לראשונה שלא מאוד נמשכים אלי. יש לבחור בעיה לדעתי וזה לא בהכרח קשור אלי.
להערכתי, וזה לגמרי באוויר אם אני טועה תתעללמי, הוא קולט בתת מודע שאת לא מרוצה ונמנע ממין כדי לא להיות מאוכזב מהאכזבה שלך.

זוגיות היא דיאלוג שאינו נגמר. נסי ותהני.

[עמוק_בפנים*]

לפעמים זה

להערכתי, וזה לגמרי באוויר אם אני טועה תתעללמי, הוא קולט בתת מודע שאת לא מרוצה ונמנע ממין כדי לא להיות מאוכזב מהאכזבה שלך.

אבל הכרתי גם מצבים של אישה מתוסכלת שפשוט הגבר פחות נמשך אליה, או שאחרי שנים על שנים בנישואים גילה לעצמו שנמשך לגברים או... מיליון סיבות. שווה לברר את זה איתו אבל לאורך זמן לא הייתי נשארת עם מישהו שלא נמשך אלי. למרות זאת, אני שוקלת בימים אלה ממש להתעקש על קשר שהמין היה מבחינתי הדבר הכי פחות מרגש בו. גם כי זו התחלה , וגם כי אני מוצאת הרבה דברים אחרים באדם הזה וחבל לי לוותר ברגע. וגם כמו שאמרתי חשוב לי יותר להישאר בקשר מאשר להיות בסדרה של קשרים קצרצרים כמו שהייתי עד הקשר הבלתי נגיש האחרון שהיה ארוך.

[אפרת_מ*]

אני, זו נראית לי נקודה חשובה. חלק מה"להיות בקשר" היא היכולת להעלות נושאים פחות נעימים.
הרי עם הזמן, ועם החיים, יזדמנו נושאים כאלו. שלא נעים לנו, קשה לנו, לוחץ לנו, יודעות שילחץ לצד השני... משהו. אבל אנחנו מוותרות על פתרון, או אפילו אוורור הנושא, בכך שלא יועלה כלל.
ואם הרגשת שזו הבנה שחשובה לך, נראה לי שלהכלות את זה חשוב במיוחד.
ואפשר בהחלט ברמה החיובית - אתה מאוד עושה לי את זה, ואני רוצה אותך יותר ויותר. גומרת ורוצה ממך עוד.
והשאלה היא באמת אם הוא לא נמשך אליך מינית, או שמראש הליבידו שלך חזק בהרבה משלו, או שמשהו במיטה פשוט לא מסתדר (ביניכם, או אצלו עם עצמו).
וגם אני לא מאמינה שמתאים להישאר במקום בו המיניות ממש גרועה. אבל השאלה אם זה המצב.

[אפרת_מ*]

אני יוצאת עם בחור מקסים כשלושה חודשים.
מההתחלה הוא מאוד עשה לי את זה.
התחלתי לכתוב פה ומחקתי. ואז קרה שוב בדיוק אותו הדבר.
הבחור יזם, ודי מתקשקש עם עצמו, פגישות, חיפוש שותפים, כנסים, אירועים..
הולך לישון מאוחר, וקם מאוחר.
והלו"ז שלי סובל. רב הזמן אי אפשר לקבוע איתו שעה בה ניפגש. או שקובעים, ואז הוא מאחר. ז"א משהו קורה (פגישה שלא מתסיימת, משהו שצץ, פגישה שהוא קבע לאותה השעה!), או שהוא בכלל שכח שקבענו היום ממש מוקדם ב19:00...
וזה פשוט מוציא ואתי מדעתי. ביומיים שיש לי פנויים כל שבוע בלי הקטנה, אני רוצה לפגוש אותו, ומרגישה שהזמן שלי בעיקר לא מנוצל כהלכה. כי אם לא ניפגש, או שזה יקרה מאוחר, אני כבר אקבע לי תוכניות ארורות לשעה מוקדמת יותר.
חייבת לציין שבכל תחום אחר הוא סופר מתחשב, באמת. בכל מה שקשור לללו"ז - פשוט אסון. אני מעדכנת מראש באילו ימים אהיה פנויה, והוא מצליח לשכוח, לכתוב אבל לא להציץ ביומן, או כל דבר אפשרי אחר.
אז אחרי שלל פעמים שנפגשנו מאוחר מדי, והלכתי לישון מאוחר, והייתי עייפה, אני מעדיפה לא להפגש מאשר שזה יהיה מאוחר.
מה שלא ממש נחמד לשנינו, כי שנינו היינו שמחים להפגש יותר. אבל לא מתפקדת עם העייפות הזו, ולא מוכנה לשלם את המחיר הזה יותר.
או שהוא שואל מתי אני צריכה לקום בבוקר- אלא אם מדובר ביום חמישי או שלמחרת אני בחופש- אני תמיד צריכה לקום מוקדם לעבודה. אני לא נשארת לישון עד 12:00! (ז"א הייתי שמחה, אבל גם ככה מאתגר לדחוס משרה מלאה כשאני יוצאת 3 פעמים בשבוע להוציא מתוקה קטנה מהגן).

לא מרגישה שמשהו בתחום הזה מתקדם. שהוא בבלגאן עם עצמו, ועם כל הרצון הטוב, לא מצליח לשנות. התוצאה היא חוסר התחשבות בצרכים שלי.

ואני יכולה להסתכל על מה שלא נראה לי - הוא לא באמת יודע לאן הוא רוצה ללכת (זוגיות? משפחה? "זה שאני פה אומר הכל", אבל שניה לפני לא חיפשת זוגיות..). מצד אחד ידע מהרגע הראשון שיש לי בת, מצד שני מרגיש קצת מאוים מזה.
מצד אחד, קצת כמו 'אני', אני מרגישה לא מסופקת. שאני בטוחה שלפני 20 שנה עמד לו יותר, ומהר יותר שוב.
מצד שני, הוא טיפוס כל כך מתחשב (אני לא סובלת מקומות עם עשן, יש סיגריה אחת? מסתובבים ויוצאים), כולל במיטה, שבה עם אצבעותיו הוא אמן אמיתי, ותמיד ידאג שאני נהנת ומסופקת (אבל מיד אחרי אני רוצה עוד!).
לאחרונה כל איזה שבוע מתחילה לה שיחת "יחסינו לאן". לאו דווקא ביוזמתי. הוא שואל הרבה אם אני מרגישה קרובה אליו ברגע מסוים, אבל לא עונה איך הוא מרגיש (או יענה רק אחרי שאני אשיב).

כל הבלאגן איתו משקף את חוסר השקט שלי עם עצמי? פשוט לא מתאים? פשוט להפסיק לתהות אם ולאן זה הולך? (לא שיחסית אני תוהה הרבה, אבל כשעולים דברים שמוציאים אותי מדעתי כמו התאומים, רעיון כזה בהחלט צף לו, גם אם אני לא דשה בו).

[מישהי*]

אפרת אם זה הטיפוס זה הטיפוס, יצירתי, בעל מעוף, שונא מסגרת ולא מסוגל באמת להתנהל אחרת.

לא נראה שמפריעה לך הדרך בה הוא מנהל את חייו אלא הדרך בה זה פוגע בך (לפחות כרגע).
בגלל שאתם רק בהתחלה אני מציעה קצת לנשום לתוך זה.

בעבר חשבתי שדווקא בהתחלה הוא צריך להראות מחויבות ולשנות את עורו אם צריך (וכאן למרות שנראה לך שזה טרוויאלי, עבורו לא).
היום אני יודעת שההתחלות הן רעועות, אף אחד לא משנה/משתנה מהר אם בכלל ולו רק כי זו התחלה. וכי שלא כבעבר לא משנים עולמות.

אגב יכול להיות שמנקודת המבט שלו הוא מנסה מאוד להתאים את עצמו למרות שלך זה לא נראה כך, אני כל הזמן מופתעת מכמה דברים נראים אחרת מהמבט השני (לגמרי!).

אפשרות נוספת אפשרית - שהוא לא באמת בקטע שלך. בכל זאת שלושה חודשים. וכאן את צריכה להיות כנה, כמה הוא באמת "מתחשב בכל שאר התחומים" מתוך התחשבות גרידא או סוג של קסם, אותו קסם יזמי שהוא רגיל לפזר אחריו ושמחפה על ההתנהלות הקלמזית.

כי יכול להיותש הוא קלמזי אבל כשאתה מחוייב למישהו או משהו אתה מתיישר. אני לאמאמינה שפגישות עם משקיעים הוא מפספס או שוכח, כמו גם עם גורמים פיננסיים וכו'.

במקומך הייתי מנסה לבחון בחודש הקרוב מה יותר מרגיש נכון משני התסריטים האלה. לא ממהרת לפרק אבל גם לא להתאהב.

[רוקדת_לאור_ירח*]

אנחנו כל כך מחפשות את הגבר המושלם שכשמגיע מישהו שנעים לנו איתו אנחנו כבר לא רואות אותו ואותנו מרוב שהוא לא מושלם.
אפרת, אותי זה היה מטריף. מצד שני, צריך לראות אם מה שיש ביניכם מספיק טוב וחזק. כל מי שיגיע, ישגע אותנו במשהו. לפעמים בחוסר סדר ומסגרת שלו, אי עמידה בזמנים, לפעמים בחוסר היכולת שלו לתקשר איתנו, לעתים באדישות שלו כלפי דברים שלנו מאד חשובים או לחילופין בכך שישגע אותנו עם משהו שמאד חשוב לו אבל לנו בכלל לא בוער.
נכון שהיכולת להיות בקשר תלויה גם ברצון ויכולת לבוא לקראת, מצד שני לאף אחד מאיתנו זה לא קל, בעיקר מי שלא היה רצוף בקשרים זוגיים מאז גיל 20 ועד היום ומי שכבר חווה דבר או שניים בחיים. כן, ניתנת האמת להיאמר אחרי שאנחנו עוברים , נשים כגברים, את גיל 30 ועוד יותר את גיל 40 אנחנו נעשים פחות ופחות גמישים ( חוץ מ מי מה שמתעוררת כל בוקר לפנות בוקר כדי לתרגל יוגה) וקשה לנו יותר להשתנות ואם אנחנו מוכנים לזה אז זה בשלב שבו כבר יש לנו הרבה מה לאבד ולא מיד בתחילת קשר. מה לעשות, ככה זה, כהכללה, תמיד יש חריגים ובעיקר חריגות.
יש אנשים שפחות טובים בניהול זמן ותיאומים (אני, אני) אז בדרך כלל כדי שיווצר קשר אתי זה נופל על הצד השני. זה קורה לי גם עם זוגות חברים/חברות, לא תמיד ועם כולם, אבל בדרך כלל כן. מה שעוזר לי במצבים כאלה זה אם קובעים מראש, כבר בפגישה נוכחית את המפגש הבא, או כשיש יום ושעה פחות או יותר קבועים למפגש.
תחליטי כמה זה מהווה חלק משמעותי בשבילך. אין בנאדם בלי חסרונות, פשוט אין. כשאנחנו מנתחות קשרים כל כך הרבה אנחנו נופלות בפח של עצמנו. גבר, אם הוא לא רוצה, לא מעוניין לא בעניין, הוא לא מתקשר ולא בא, נקודה.

[אפרת_מ*]

מישהי ורוקדת -
האמת? על ההתחלה התאהבתי בו. הוא כל היה Into me, וכל כך סקסי, ורוקד כל כך סקסי - ובמיטה דברים שלאף אחד לא הייתי מרשה לנהוג כך - כשהוא עושה את זה זה מגרה, או מדליק, או בא לי לבחון גבולות (אחרי הוא שואל - אבל למה לא אמרת שלא התאים לך? אבל התאים לי, גירה אותי, ותוך כדי התבוננתי על עצמי ותהיתי למה אני רוצה להיות במצב כזה. אמרתי כבר שהוא באמת מתחשב?) בשניה וחצי התאהבתי.
ואחרי התחלתי להתרחק, כי הרגשתי שהוא מרוחק. ולהתקרב, ולהתרחק.

אני לגמרי לא מנתחת הרבה (הפעם לפחות).
יש גברים שמאוד מעוניינים, רק לא בזוגיות. בחברתך, במגע שלך, בחיבוק שלך, באנרגיה שלך, בסקס איתך. זה שמישהו מגיע או מתקשר לא אומר מספיק מבחינתי.
זה לא המצב איתו.

להיות קבענו ל21:00. שזה בעצם לאל זמן נסיעה. אבל אחרי צץ עוד משהו (לראות דירה), אז עכשיו הוא עוד לא סיים. וזה ביום שהוא לא מרגיש כ"כ טוב, ועייף, אז ניפגש ב22:30?
מצד שני, הוא מאוד בלייני באופיו, ורוצה שנלך למסיבה, או שאני אבוא לת"א ו"נעשה משהו". אתה לא מרגיש טוב, מאוחר... אם הוא היה אומר שהוא הולך לישון מוקדם כיה וא לא מרגיש וטב, ולא התראנו עכשיו שבוע וחצי, זה היה סבבה מבחינתי. אבל ככה... ועוד לפני שקראתי אתכן. נשמתי עמוק.
הוא רק התקשר, ידעתי שזה יידחה. נשמתי עמוק. ושוב.
אני מאמינה שהוא חושב/מרגיש הוא מתחשב ומנסה להתאים את עצמו. רק שההתאמות האלו הן כל כך מינוריות מבחינתי.
מישהי - ההרגשה שהיתה לי איתו מהרגע הראשון היא שבאמת אכפת לו. כשאת אומרת "קסם שהוא רגיל לפזר", זה הזכיר לי איזה ידיד קרוב. הוא מפזר קסם לכל עבר. הוא קוסם, כולם רוצים להיות בחברתו. אני זוכרת בתיכון/צבא, שלבוא לבקר אצלו זה להרגיש כמו נסיכה. אז זה קסם שהוא מפזר על כולם? כן ולא. הוא (הידיד) באמת אוהב, מתחשב, נוכח, וזה מה שעובר.

גם אני לא מאמינה שהוא מאחר לפגישות שהוא קובע בענייני עסקים. רק שכאן חשוב לו יותר לפגוש מישהו, או להמשיך לדבר עם מישהו שפגש באיזה אירוע, על פני להגיע בזמן.
כן יש מעכשיו ימים קבועים. אחד מתוכם נופל על יום שהוא קבוע לא יכול. זה משאיר יום אחד, וסופ"שים אחד כן אחד לא. מעט זמן. אז להפגש נורא מאוחר, מבאס נורא.

כשאני נושמת אני באמת סבלנית, או שאני פשוט מדחיקה את הבאסה הזו?

ומרגישה שאני כבר כל כך מתרחקת, שזה ממילא עוד שניה נגמר, אז בשביל מה?
לפני חג שני הרגשתי כל כך לא פתוחה אליו, אפילו לא הצלחתי לגמור. מאז עוד לא נפגשנו.

[פלוני_אלמונית*]

אפרת יקרה, הוא לא מספיק בעניין שלך. מצטערת.
ם אני לא מאמינה שהוא מאחר לפגישות שהוא קובע בענייני עסקים. רק שכאן חשוב לו יותר לפגוש מישהו, או להמשיך לדבר עם מישהו שפגש באיזה אירוע, על פני להגיע בזמן.

שלושה חודשים אתם בקשר, את אמורה להיות הדבר הכי טוב והכי חשוב ביום שלו. שבוע וחצי לא נפגשתם? תמשיכי הלאה, יקרה.
התאהבת בו מיד. יש גברים קוסמים כאלו שגורמים לנו להתאהב בהן בקלות. וכשהם איתנו הם מתנהגים "מאוהבים" אבל יכולים לנהוג כך עם כל אחת.

[מישהי*]

כן יש מעכשיו ימים קבועים. אחד מתוכם נופל על יום שהוא קבוע לא יכול. זה משאיר יום אחד, וסופ"שים אחד כן אחד לא. מעט זמן. אז להפגש נורא מאוחר, מבאס נורא.

זה נשמע רע. רק זה לכשעצמו.
אם הייתם יחד שבועיים, מילא, אתם שלושה חודשים, זה מספיק זמן להתארגן עבורך.

אבל - את מאוהבת. ואני לא מאמינה שכל הנסיון שלנו צריך להסתכם רק בלהפוך לקיצוניות לכאן או לשם.
להיפך. יש הרבה קשרים שהתחילו בצליעה גדולה אפילו בגילאים צעירים יותר והתפתחולקשר מופלא או ההיפך.

אני מציעה שתתחילי להחזיר את השליטה אלייך.

ראיתי דרך הדף סקר נשי על אי שביעות רצון, את ההרצאות של מארק משהו. הוא גם דיבר על המהירות בה נשים נכנסות היום לסקס. על העקרון הפשוט שהדרך לסקס אצל אישה עוברת בלב וההיפך אצל הגבר. נשמע פשטני וקיצוני אבל אם נוריד את כל הרעשים נגלה שזה נכון, בעיקרו, לרוב.
הוא אמר שגברים אוהבים משא ומתן, שבו הכל ברור, ושמטבעם הם "לוקחים" ונשים "נותנות". כדרך חיים . ולכן הציע שנשים תתחלנה לקחת יותר מגברים ולהיכנס למשא ומתן והסקס גם כלול. זה מאוד הגיוני בהתחשב בעובדה שרובנו לא רוצות ולא נהנות מסקס כשהוא לא מספיק איתנו או כשאנחנו לא מקבלות תשומת לב וחיבה במידה מספקת.

מה שיפה זה שציינת שלא גמרת בפעם הקודמת. הגוף שלך אומר לך מה שהראש מסרב לתפוס.
אני במקומך הייתי מנסה להיות קסם מהלך במפגש הבא, רק בלי סקס. להנות בכיף, לא להזכיר את בעיית תדירות המפגשים, לא להתבאס עליו. להנות מכל רגע. רק בלי סקס.
לא בקטע של הצהרה, אם בסוף הערב הוא יחתור לזה או במהלכו, אפשר להגיד שאת מעדיפה הפעם לבלות בחוץ (אל תחזרו למיטה או לבית) וזהו כי זה מה שחסר לך יותר מהכל כרגע.
אם הוא בעניין שלך אפילו קצת, זה רקיכול להועיל ולייצר תשוקה וציפייה גדולה יותר להבא. וגם לייצר התחלה של יסודות שבהם ברור שאת לא מובנת מאליה, הסקס לא, וכך גם ההיכרכיות שלך סביבו.
אם הוא לא בעניין שלך, יכול להיות שזה יעורר יצר של כיבוש ולכי תדעי אם זה מה שחסר שם ואולי זה יעודד את זה (בשביל להתאהב צריכים להרגיש ריגוש שהצד השני נעלה, לאמושג).
אם הוא ממש ממש לא בעניין שלך (ואני בספק) זה יכול במקרה הכי קיצוני לגרום לו להתרחק. אבל זה לא נשמע התסריט הנכון, בטח לא אחרי פעם אחת.
משהו אצלו לא ברור. כמה הוא מחויב כמה מאוהב כמה רואה שאת כרוכה אחריו. הכל שברירי כך שזה לא השלב של להעמיד תנאים קיצוניים או לומר אותם בבירור. גם לא לפתוח ולחפור. את גם תרגישי תסכול מזה שאת מונעת מעצמך מגע איתו אבל סיפוק גדול על החזרת השליטה לידייך. לדעתי כן?

[מה_זה*]

אני לא בטוחה ש אפרת יקרה, הוא לא מספיק בעניין שלך. מצטערת. יכול להיות, אבל גם יכול להיות שלא. אני פוגשת יותר ויותר אנשים כאלה, שכך הם מתנהלים בעולם, כמו במין הפרעת קשב קבועה כזו. מה שאני מתכוונת לומר שזה בכלל לא קשור אליך, זו דרך ההתנהלות שלו.
ומה שחשוב זה האם לך זה מתאים. מה את רוצה. מה את מקבלת. האם זה מספיק לך. מה טוב לך בקשר מה לא טוב. מה חסר מה יש.
עבורי עצם שאלת השאלות מקרבת אותי לעצמי, גם מבלי לענות.

[עוד_היסטרית*]

גם אני לא בטוחה ש אפרת יקרה, הוא לא מספיק בעניין שלך. מצטערת. אני חושבת כמו מה זה. כדאי להפסיק לנסות להכנס לו לראש, כי זה מעייף ומתסכל וממילא חסר סיכוי. צריך לבחון האם המצב מתאים לך או לא. את מוכנה להמשך התנהלות כזה או לא. אני במקומך הייתי נותנת עוד כמה צ'אנסים, כי מה יש להפסיד. מצד שני, לא הייתי מושכת את זה יותר מדי זמן. אם אופי הקשר יתקבע על פגישות בתדירות כל כך נמוכה, וזה לא מתאים לך, הייתי עוזבת את זה. (קל להגיד, אני יודעת).

סליחה שאני נדחפת פה עם בעיות משלי - בגלל צירוף מקרים די מרשים, יצא שאני במשלחת שנוסעת בקיץ למקום העבודה של הבחור מהסיפורים שלי למעלה. זה בלתי נמנע שאתקל בו (אם כי למרבה השמחה לא אאלץ לעבוד איתו ישירות). אז אמנם הרבה זמן עבר, אבל מאז שנסגר נושא הנסיעה זה לא יוצא לי מהראש. מדמיינת סצינות של פגישה. מאוד מאוד מתחשק לי לכתוב לו ולהתריע מראש שאני באה, אבל אני מתאפקת. זה יהיה מאוד מוזר אם לא ניצור קשר לפני כן ומאוד מוזר אם כן. זהו, לא ביג דיל כמו בפעם הקודמת, עת טיפסתי על הקירות. אבל בכל זאת מספיק מטריד בשביל לחלוק עם המועצה. שיהיו לכולנו ימים רגועים ובחורים יציבים.

[אפרת_מ*]

ביום חמישי נשמתי. הוא הגיע אלי ב23:00!
לא עשיתי מזה סיפור. אמר למחרת שנעים לו שאני סבלנית אליו (תכלס אני ממש הכי לא סבלנית בעולם לכל נושא האיחורים, ואני באמת לא כזה אדם חסר סבלנות).
היה לנו את הסקס הכי טוב אבר. הרגשתי שהוא לא שוכב איתי, אלא לראשונה עושה איתי אהבה.

לגבי סקס, אני יודעת מהעבר שאין לו בעיה לפגוש אותי ושלא נשכב. בחוץ ושלא נגיע בכלל למיטה.
ואפילו אם אנחנו יחד במיטה. אם אחד מאיתנו או שנינו מאוד עייפים, הוא בשמחה ילך לישון בכפיות.
ומסתבר שזה היה שבוע שלא התראינו. לי זה היה נראה שבוע וחצי. ומבחינתו, בניגוד לפגישה עסקית, יש לנו את כל הלילה להיות יחד. פסיכולוגית הוא חושב שיש לנו הרבה זמן להיות יחד.

ביום שישי נפגשנו בסביבות 22:30. הייתי כבר בת"א. הוא קנא שקשקשתי שעות עם שותף של ידיד שהייתי אצלו (כשהוא הלך לישון אחרי ארוע בלי לעדכן מתי בדיוק נפגש). אמר אחרי זה, שאחרי שהרגיש מרוחק בשבוע הקודם, קנא שהיתה לי קרבה ואינטימיות עם מישהו אחר (לפני לא הצלחתי להבין על מה הוא מקנא בדיוק!).
היתה מסיבה גרועה. המשכנו לסרט חצות הזוי (זה אנדר סטייטמנט) בסינמטק. גם לא היה משהו.
אני רציתי לרקוד. לא רקדנו (הוא ממש לא רצה ללכת למסיבה שאני רציתי). היו שלל דברים לא מוצלחים. הוא היה מאוד עייף, ובסוף נסע לישון אצלו (בבוקר עליה לתורה של הבר מצווה..). אני התבאסתי שלא יצאתי לרקוד.
לא שכבנו בשישי בבוקר. לא שכבנו בשישי בערב.
בבוקר היה לי ברור שזהו, חותכת. לא מתאים.
הוא עשה הכל (בפון) כדי לשכנע אותי לא לחתוך. שהוא רוצה באמת לנסות (לנסות?? תעשה!) לשנות דברים לגבי הלו"ז.
שהוא מרגיש שיש בינינו קרבה ומשהו מיוחד.

היום הוא יגיע בערב אחרי שהקטנה תישן.

כן, ברור לי שזו ההתנהלות שלו.
הוא גם כמה פעמים לא הגיע לדברים אחרים, כי היה איתי. כי אני בחופש או שזו שבת בבוקר, וכיף להישאר איתי.
ועדיין אני מרגישה שאנחנו מעט זמן יחד, ושהוא לא מכבד את הזמן שלי.
המרגיעון: תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך.

[אפרת_מ*]

עוד היסטרית,
מדמיינת סצינות של פגישה. מאוד מאוד מתחשק לי לכתוב לו ולהתריע מראש שאני באה, אבל אני מתאפקת.
אני הייתי מיידעת זמן קצר לפני הנסיעה. כך שהוא יידע שאת באה, אבל לא שיהיה לכם זמן ארוך לפנטז או לתקשר בנושא.

עמית מחו"ל שהיה לי איתו משהו, אז יצא שנסעתי שוב, אבל ידעתי שהוא בטיסה למקום אחר, ושלא ניפגש.
הנחתי גם שהא יודע שאני מגיעה, למרות שלא הייתי אמורה לעבוד איתו.
הסתבר שהוא חזר, ואז אחד הימים אני נכנסת למשרד שלו (ושל מישהו נוסף), ולמרבה ההפתעה, הוא שם.
אני לא עמדתי בקסמיו. מקווה שלך זה יעבוד טוב יותר.

[אני*]

אז חזרתי (כתבתי לפני כחודש).
מה שלומכן בנות?

לא עידכנתי שהכל נגמר עם הבחור ה"טוב" ההוא. לא מתגעגעת אליו. עשיתי את ההחלטה הנכונה.

אני רוצה לשתף בקצרה את ההתנהלות שלי בשנתיים-שלוש האחרונות. אני רשומה לאתר היכרויות או שניים, ונמצאת בהן בתקופות מסוימות... בד"כ זה תקופה אינטנסיבית ואז רגיעה.

כבר נפגשתי עם די הרבה גברים. מעטות הפעמים בהן ממש התלהבתי. ומנגד, תמיד נתתי צ'אנס לעוד דייט ועוד דייט, ואם לדייק, מרבית הפעמים הייתי מגיעה לכמה וכמה דייטים גם כשהרגשתי שזה לא לגמרי זה.

האנשים הכי מרגשים שפגשתי בחיי היו מהסיטואציות הטבעיות - בלימודים, או במפגש חברתי מסוים. לצערי עם אף אחד מאלו הדברים לא ממש עבדו.

אני מרגישה כבר עייפות. אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר. אני יודעת שאני קצת ביקורתית, אבל אני ממש רוצה "קליק" עם הבן אדם הזה שיהיה איתי.
אני לא אוהבת להסתכל על הנשים לחוצות הזוגיות הללו, ואני מרגישה שאני קצת הופכת לכזו. אני אומרת לעצמי שאני צריכה כבר להשתחרר מכל זה, ולהמשיך לעשות דברים שאני אוהבת, ושזה פשוט יקרה. אבל הפחד נמצא שם. שאם אני לא אהיה אקטיבית ואחפש - אני אפספס.
ואני לא נעשית צעירה יותר, ואני עומדת לסיים את המסגרת החברתית שלי, וזה הולך ונהיה קשה להכיר.
עוד תחושה קשה שמלווה אותי, היא המחשבה שמשהו בהתפתחות שלי תקוע כי אני לבד. אני באמת צריכה "תמיכה" מסוימת. חושבת שעד לא מזמן לא הסכמתי להודות בזה, אבל חייבת להודות שחסר לי תמיכה כנה כזו, שמגיעה מאדם קרוב. סיבה עיקרית שלפעמים גורמת לי לא לפעול היא חוסר בטחון קטן שקיים בי.


יש גיל שבו צריך כבר להתפשר?
שונאת לומר את זה, אבל אני מרגישה חור גדול בלב בגלל שאני לבד. אני לא יכולה יותר לחזור לסופי שבוע אצל ההורים שלי ולהרגיש מן תחושה של הילדה הקטנה נטולת הזוגיות. אני רוצה כבר את האדם הזה שאוכל לחלוק איתו חיים. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה לתת אבל אין למי!
ואני גם צריכה לקבל! ואני לא יכולה לקבל מאנשים שלא פנויים בשביל לתת לי. אמא שלי פשוט לא יכולה למלא את התפקיד הזה של הבן זוג.

התחלתי לצאת עכשיו עם מישהו. הוא חמוד ומצחיק והיה לי יתו קליק מההתחלה. אבל אני עייפה
נמאס לי כבר מהשלב ההתחלתי הזה של השאלות והדיבור עם עצמי. הניסיון לשכנע לתת עוד צ'אנס. לקוות שאני אמשך אליו כי יש פה בחור זהב.
והוא דווקא הגיע משידוך... אחרי שהחלטתי שאני לוקחת הפסקה מהמירוץ הזה.

כבר הייתי יכולה מזמן להיות עם מישהו. והכל היה בסדר. אבל לא נולדתי בשביל לחיות חיים שהם "בסדר"!

[מה_זה*]

אני לא יודעת מה אני עושה לא בסדר , אם בכלל.
אין לי זמן רב להגיב (סליחה) אבל כבר זמן מה נכתב לי בראש איזה פוסט מתלונן על היכרויות, בעיקר דרך האינטרנט. הוא פשוט יוצא כזה אוי יו יויי ומתקרבן ומוסיף דוגמאות הזויות אין קץ, שאני נמנעת. וכן, אני יודעת, בת דודה של ההוא, וחבר של ההיא מצאו שם את אהבת חייהם. אני גם מכירה באופן אישי כמה זוגות שאכן נפגשו דרך אתרי היכרויות. לי זה לא מצליח. למעשה, אני מתחילה לחשוב שזה מדיום כמעט בלתי אפשרי להיכרות. אבל מעגלים חברתיים כמעט שאין לי לצורך היכרויות, גם בעבודה זה לא ריאלי. וגם אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר.

[אני*]

אולי יש משהו קטן בהתנהלות של כל אחת מאיתנו שקצת מפריע או מאט את האפשרות לקשר?
אולי צריך לחשוב בגדול יותר, משהו כללי בהתנהלות שלך שהיית רוצה לשנות?

אני אתן דוגמא לגביי. משהו שקלטתי ממש מאוחר:

אני איכשהו תמיד תמיד ממהרת.
גם כשאני באוניברסיטה אני צריכה לנוע מקצה לקצה. במהירות שיא.
אני הופכת להיות "לחוצת זמנים". להספיק לפה, להספיק לשם.
הולכת מהר, רק לא לעמוד, רק לא להאט את הקצב. ובתקופות בהן כן מחליטה לעצור, זו תמיד תהיה עצירה ארוכה מדי! וברוב המקרים היא תהיה לבד. עם "עצמי". כי אני "כ"כ עייפה ולא מסוגלת להיות סופר חברותית כרגע"

זה ממש מזכיר לי מחשבה של "ביחד אבל לחוד": מצד אחד אני באוניברסיטה, מקום הומה אנשים ואדם
אבל מצד שני, מה ש אני עושה עם זה - זה בדיוק ההפך. נוטה להפרדה, נוטה "לסמוך".

אז טוב, לפחות יש משהו אחד לטפל בו.
מה חשבתי, שגבר חלומותיי באמת ירדוף אחרי כל הריצות שלי באוניברסיטה?

[מצ'רה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה חשבתי, שגבר חלומותיי באמת ירדוף אחרי כל הריצות שלי באוניברסיטה?
D-:
בספר "מישהו לרוץ איתו" הגיבור חושב ברגע מסוים שאם אי פעם הוא ימצא מישהי שמתאימה לו זה חייב להיות בזמן ריצת מרתון.
בספר הוא בן 16 אבל אולי בינתיים הוא גדל...

[אפרת_מ*]

אני בדיוק רציתי להתייעץ, בדיוק לגבי הכרויות באתרים.
האמת שנכנסתי לזה בגלל המלצה של ידיד שהוא מאמן זוגיות.
אז יצאתי עם בחור אחד. אז הייתי עם הבחור שמתואר מעלה כמה חודשים (נפרדנו. הדדית).
והפשרתי את החשבון, ונרשמתי לאתר שאינטו איציה המליצה עליו גם.
והשבוע פגשתי בחור נוסף (הבחור מקסים, המשיכה מכיווני לכיוונו אפסית. משמ כמו עם הקודם).

ואיכשהו יש כמה חמודים, שנראה שכיף לפלרטט/לקשקש איתם.
ואז נשאלתה שאלה - זה לא מתאים. לפלרטט עם כמה במקביל. אני רוצה לבחון מישהו, ורק אם זה לא זה, לעבור הלאה.
איך מתמודדים עם זה?
בראשון דיברתי בפון עם מישהו מקסים, שלא נמצא בסביבה עד שבוע הבא, ולכן לא קבענו.
בנתיים פגשתי אחר (נקסט). ואתמול קישקשתי עד אמצע הלילה עם מקסים אחר (שכלה זמן הזכרתי לו שזה הכל אשליה, הכרטיס והתמונות לא מעידים על כך שבאמת יהיה בינינו חיבור או שנמצא האחד בפני השני כשניפגש). אז סיימתי ת'לילה מגורה כולי, נוטפת ורוצה להכנס למיטה עם הבחור מאתמול (עם זאת הבהרתי שאין מצב שנפגשים במקום שהוא לא בחוץ).

ועוד אחד שכרגע בטיסה עסקית ומפלררט איתי במסרים. אני מישהי שישר קופצת ראש ורוצה אטצ'מנט.
עזרה, בסט-פרקטיסס וכד' יתקבלו בברכה.

[אפרת_מ*]

אני - אם בא לך תהליך "מסע" במתנה, תכתבי לי בדף הבית עם דרך התקשרות (אמחק אחרי, ותמיד אפשר להגדיר איזה מייל ג'אנק, או מייל זמני).

[פלוני_אלמונית*]

ואתמול קישקשתי עד אמצע הלילה עם מקסים אחר (שכלה זמן הזכרתי לו שזה הכל אשליה, הכרטיס והתמונות לא מעידים על כך שבאמת יהיה בינינו חיבור או שנמצא האחד בפני השני כשניפגש).
אם זו אשליה למה להקדיש לזה חצי לילה? עדיף לשוחח רק עד שמקבלים רושם ראשוני, והשאר לפגישה.

אז סיימתי ת'לילה מגורה כולי, נוטפת ורוצה להכנס למיטה עם הבחור מאתמול (עם זאת הבהרתי שאין מצב שנפגשים במקום שהוא לא בחוץ).
האם את רוצה להיכנס למיטה מייד בפגישה ראשונה?

ההידלקות שלך מובנת. אבל עושה רושם שאת מבזבזת המון משאבים לכיוונים שונים באופן שלא מקדם את הרצון למפגש משמעותי אחד.

[פלוני_אלמונית*]

המשך - לגיטימי לחלק את הזמן ביניהם. אבל אם זה גורם לך להתפזר לכל הכיוונים וללכת לישון לבד אז אולי תחליטי שלא ליצור קשר עם יותר משניים בשבוע למשל.

[אפרת_מ*]

פלונית,
אני גם ככה מתקשה ללכת לישון בשעות סבירות לאחרונה,
אז זה תרוץ טוב יותר מאחרים.

פלרטוט זה ממכר. אני נהנת לפלרטט. עם גברים. עם העולם.
יש בי חלק שלא רוצה להכנס למיטה בדייט ראשון. חלק אחר לא מבין איך יש אפשרות אחרת, אם הגבר עושה לי את זה.

האמת שאני כל כך חדשה באתרי הכרויות, וזה בדיוק מה שמפריע לי - ההמון כיוונים שונים במקביל. יותר מהבחינה הרגשית.

[אני*]

אני נתקלתי בדיוק באותה הבעיה. וחשבתי שיש משהו ממש "מעמיס" ביצירת קשר עם כמה גברים במקביל.
יכול להיות שזה מה שתרם לעייפות שלי מהאתרים האלו. זה חלק מתחושת המירוץ!

אני חושבת שזה עוד סממן של תרבות ה"שפע", והעוד, והמחשבה שיהיה שם מישהו יותר טוב.
של לא לתת צ'אנס אמיתי לבן אדם שאתה מתכתב איתו. וזה לא נעשה במודע חלילה... את הרי הכי רוצה להכיר שבעולם, אבל לדעתי פעמים רבות זה שם. מצד שני הצדדים.
זה הכיף בלהנות ולהתרגש מכל הודעה שמגיעה, ולהרגיש הכי נחשקת בעולם. "איזה כיף לי, כמה גברים כותבים לי".

זאת תחושה שאני באופן אישי רואה שמתקבלת אצלי כשאני פותחת מיילים ורואה הודעות חדשות, אפילו מחברים. זה לאו דווקא צורך "רומנטי". זה נתן לי עוד תחושת חשיבות, תחושה מדומה של העלאת הערך העצמי. ובתקופות יותר יבשות - זה פעל בדיוק בכיוון ההפוך. אנשים לא כותבים לי, משהו אולי לא הכי בסדר איתי / הטקסט שכתבתי טיפשי / אני נראית לא משהו בתמונה. גרם לי לעיסוק מעצבן שהתיש אותי נפשית...

באיזשהו שלב אני פשוט החלטתי... לא עונה / כותבת ליותר משלושה גברים במקביל.
למה דווקא שלושה?
די שרירותי, לא חשבתי על זה לעומק מדי, רק הגיון כללי שגם ככה רוב הסיכויים שעם שניים מהם זה יתמסמס מהר, או שהם ייעלמו או שלי ממש ירד החשק מהר, ואז בפועל זה יותיר אותי "להתמודדות" אמיתית עם אחד או שניים במקביל...

ככה שאם לא היה לי כיף לדבר עם אחד מהם, אז הורדתי אותו מרשימת השילוש הקדוש שלי, וזה הצליח לגרום לי להזדרז וללמוד להגיד גם לא (כאמור, אני ממש קשה בלהגיד לא, תמיד עוד צ'אנס ועוד צ'אנס).

אז אולי תנסי להגביל את עצמך. משהו ש יכול לדבר אליך?
אם מישהו מדהים כותב לך, את יכולה לענות לו הכי בכנות, "מתחיל משהו כרגע עם מישהו אחר ואני לא מערבבת שמחה בשמחה" (סליחה, מה הבעיה לשמוח מלא?! תנו לי לשמוח, קי*ינימאט!!!!)

נ.ב
ואני בכלל מתעבת התכתבויות ארוכות.
תתקשרו כבר, בוא ניפגש! מה זה בזבוז הזמן המשווע הזה באינסוף התכתביות?!

[אפרת_מ*]

אני דווקא הרגשתי מהרגע הראשון מותקפת.
לא מוחמאת.

שרוצים אותי, דורשים ממני, מצפים ממני, פונים אלי גם שלל גברים שבכלל לא עונים להגדרות (מבוגרים מדי, צעירים מדי. יש לי ילדה, ולהם כתוב בפרופיל שהם רוצים רק מישהי בלי ילדים...),
כך שזה לא באמת מכבד אותי או אותם. או שהם מחפשים קשר, אבל בנתיים התמונה שלך נראית שווה, אז למה שלא נתענג באיזה סטוץ בדרך לאהבת אמת?

לגבי מיילים משאר העולם, כן, מסכימה.

אני א-ו-ה-ב-ת התכתבויות. כשיש בהן תוכן. עניין. הדדיות.
וכאמור יש אחד שדיברנו, והקול שלו היה כל נעים. ובצאט כבר היתה איזו פתיחות, מפתיעה לשלב המדובר.
והכל נשמע מאוד מבטיח, אבל כאמור לא התאים השבוע.
ובתור מישהי שלא כל יום יכולה להפגש (בכ"ז צריך בייביסיטר, ואני משתדלת לא לקחת בכלל, אז גם כשאני רוצה, זה לאו דווקא זמין),
אז גם אני משפיעה על כך שעשוי לקחת זמן, וגם מבינה שיש לאחרים אילוצים משלהם.

[מה_זה*]

לאתר שאינטו איציה המליצה עליו גם.
אפשר לשאול איזה?
(התקווה הנואלת שאי שם מעבר לקשת, באתר מסתורי, מסתתר האחד)

[דרומית*]

שלום למועצה, גם אני במתייעצות...
אז ככה. הכל מאוד טרי טרי..
הכירו ביננו. נפגשנו בבית קפה לפגישה אחת שהייתה מאוד זורמת, שיחה על דברים ברומו של עולם שקצת גלשו לעניינים אישיים. נעים, כיף, תקשורת טובה. תחושה שהוא לא עונה על ה"פנטזיה" שלי במלוא מובן המילה- אבל משהו במהות- מתאים ונעים. תחושה שהנה הגיע גבר נורמאלי, עם ראייה אופטימית וגישה חיובית לחיים.
יומיים לאחר מכן, הוא יוזם פגישה שנייה, אצלי בבית. מדברים פחות, נוגעים יותר, לא שוכבים. בסדר. יוצא מהבית לפנות בוקר. לוקח ספר שהשאלתי לו. בסה"כ הרגשה טובה. ומכאן, מתחילה סאגה שלמה של חוסר תקשורת או הודעות סמס יבשות. מדברים לקראת הסופ"ש. מבחינתי אפשרות מעולה להיפגש קצת מעבר לשעה תשע בערב. מפנה זמן, לא ממש קובעים. בערך. הוא חוזר להודעות אחרי מלא זמן. כותב הודעה להתקשר אליו, מתקשרת- לא עונה, לא חוזר. באופן כללי- תחושה מעצבנת של ממתינה, מחכה. אובייקטיבית- הוא עסוק הרבה יותר ממני. תוך כדי שאני כותבת כאן, חוזר. מדברים דקה. הוא נרדם. דברי איתי מחר, אולי ניפגש. כל הזמן- אולי, לא מבטיח, לא קובע, לא מתחייב, חוץ מבפגישה הראשונה.

האמת שיש לי עוד המון מה לכתוב- האם זה אומר שהוא לא רוצה? האם זה "סימן" מספיק מובהק בשביל לקטוע קשר כזה? האם להבהיר לו כבר כעת שזה אופן תקשורת שלא מתאים לי. האם אני מצפה ליותר מידי, המינון שלי גבוה מידי? אבל כשאני רואה את דבריי כתובים, שחור על גבי לבן, מתבהר ומתברר לי שאם לא יווצר כאן איזה שינוי נראה לעין- אין לי עניין בלהמשיך ולחכות, להמשיך ולקוות. אז תודה מעוצה יקרה.

ובצהוב- הספק מבורך..

[מישהי*]

כותב הודעה להתקשר אליו,

דברי איתי מחר,

כל מי שמתייחס אלי ככה ואומר לי דברים כאלה, ולא רק גבר בהקשר של חיזור ורומנטיקה אלא גם חברה או ידיד או כל בן אדם, אני מייד מורידה ציפיות לגביו מבחינת חברה. מי שכותב לי הודעה להתקשר אליו - בעצם אומר לי - חפשי אותי. הרי באותה אנרגיה של כתיבת ההודעה כבר יכולת להתקשר, לא??? ועם אדם כזה אני לא הולכת ליצור מערכת יחסים קרובה, כיפית, הדדית, נעימה. אני מייד יודעת שהוא (או היא) לא מעוניין בי אלא באיזשהו משחק שבו אין לי שום חשק להשתתף.
יחס כזה אני מוכנה לקבל רק מאנשי מקצוע שאני זקוקה להם (וגם אז מעריכה יותר את אלה שחוזרים אליך כמו בני אדם שמכבדים אותך), או מחברות ממש ממש טובות שאני יודעת שהן ספציפית בתקופה לחוצה מאוד ושכחניות מאוד וכרגע נקודתית נורא קשה להן ליזום תקשורת.

דרומית, הסיפור שאת מספרת נשמע - איך לומר - לא. אני מציעה לשחרר ברגע זה ממש. אולי השחרור הזה ייצור שינוי, לא בטוח בכלל, בכל אופן נראה לי שצריך שינוי דרסטי מן הקצה לקצה.
בהצלחה ו

[אפרת_מ*]

אפשר לשאול איזה?
בטח! okcupid.com

[אפרת_מ*]

מי שכותב לי הודעה להתקשר אליו - בעצם אומר לי - חפשי אותי
לא יודעת אם הייתי מנסחת את זה , אבל בהחלט אומר - לך זה כנראה חשוב ממני, אז תתקשרי את.
אם חשוב גם לצד השני - אולי יתקשר הוא? ישים kעצמו תזכורת להתקשר, אם הוא עמוס ושוכח?
לא אוהבת אפילו חברות שאומרת - למה את לא מתקשרת? (האמת מזמן לא שנמעתי את הטרוניה הזו. או שאני פשוט עד כדי כך לא בתקשורת, או שפשוט מהסוג הזה אין יותר בחיי). את מתגעגעת? מגניב, תתקשרי! מה רק אני יודעת לחייג?

כל השאר, אולי באמת הוא עמוס כרגע, השבוע, קורה. לא יודעת.
עדיין אם היה מוצלח הייתי מצפה לתקשורת מהצד השני.
אבל ה'תתקשרי', 'תחזרי' וכד' - באמת מרגיש לא מתאים.
אבל היי - כבר קיבלת את התשובה! וזה הכי חשוב!

[פלוני_אלמונית*]

יומיים לאחר מכן, הוא יוזם פגישה שנייה, אצלי בבית. מדברים פחות, נוגעים יותר, לא שוכבים. בסדר. יוצא מהבית לפנות בוקר. לוקח ספר שהשאלתי לו. בסה"כ הרגשה טובה.
לי נשמע הגיוני שהוא שאף כן לשכב בפגישה השנייה (אם את לא מעוניינת לשכב בשלב הזה אולי לא תקבעי אצלך בבית, זה עלול ליצור ציפיות לא מתואמות). אבל הוא ראה שאת בעניין של יותר מזה, וזה לא כ"כ מתאים לו.

[דרומית*]

כותב הודעה להתקשר אליו,

מעניין שנתפסתן לעניין הזה... כנראה שהבחור תזזיתי מאוד. ההודעה הזו נכתבה בהמשך להודעה ראשונה שבה הוא כתב שהוא נמצא במקום מסויים וחוזר רק למחרת בערב. הודעה שהייתה מאוד מתסכלת מבחינתי והשתהיתי עם לענות לה. זמן קצר לאחר מכן הוא התקשר. לא עניתי. לא רציתי לענות בסערה. ואז הוא שלח הודעה שהוא בסוף כן חוזר לכיווני ושאדבר איתו. מבחינתי הודעה לגיטימית. מה שפחות לגיטימי זה ההמשך- מנסה, הוא לא זמין, כותבת הודעה, מנסה שוב, הוא לא עונה. חוזר אלי אחריי חמש שעות בערך ואומר שנרדם.
עוד קושי הוא בחוסר מחויבות שלו, הוא כאילו מכסתח את עצמו כשהכל נשאר באוויר- אשתדל, אולי, לא מבטיח, נראה..
לי זה לא מתאים ומצד שני זה עוד לא שלב שמתאים לי להאיר על זה.. זה מהותי מידי והתחלתי מידי.
ויחד עם כל זה עדיין נושאת את התחושה מהפגישה הראשונה שלנו, אך היא הולכת ומתעמעמת.
נראה, היום שוב "אולי" ניפגש.
מבטיחה לעדכן..

[קוראת*]

הוא לא בעניין שלך. מה זה היום שוב אולי ניפגש? את בכלל פנויה היום? אם כן אז תמצאי לעצמך משהו לעשות (גם לצפות כל היום בריאליטי זה מספיק). אם מישהו רוצה לראות אותך הוא יכול לקבוע כמה ימים מראש. ספונטניות זה לנשים נשואות.

[פלוני_אלמונית*]

ספונטניות זה לנשים נשואות.

[אפרת_מ*]

ספונטיות זה מעכשיו לעכשיו. וואלה, משהו השתנה לי בלו"ז - מתאים במקרה?
אולי ניפגש זה הכי מעצבן שיש, מסכימה. תתאם. אפילו יום לפני או על הבוקר. אני אמורה לשריין את היום בשבילך, אם אולי לך יתאים?
מעצבן.

האמת? גם עם חברות וכל אדם שהוא זה צעצבן, אלא אם יש איזו סיבה באמת טובה (צפוי להיות משהו חשוב לו"ז עם סיכוי שיתבטל. חברה שמרגישה לא טוב, ואולי תרגיש טוב יותר וכד').

[עתליה*]

"דברי איתי", וואוו איזה חשיבות עצמית וזלזול בך.
גם אני כמו מישהי לא אחזור אף פעם למישהו שאומר לי "דברי איתי" אלא אם כן המניאק הוא איזה פקיד או פונקציה מן הסוג הזה שאני תלויה ב"חסדיו" לצערי.
כן, אם אחי היה אומר לי דברי איתי , כי הוא טיפוס לחוץ מאד אבל מאד אוהב ואכפתי. לא איעלב כלל. אבל גבר שאמור לחזר אחריך ?
בנות ,איפה הכבוד הנשי ?
בדיחה עצובה..

[דרומית*]

דווקא לי אין שום בעיה עם "דברי איתי". זה מונח שאני משתמשת בו גם. אפילו כלפיו- רשמתי לו בהזדמנות- "דבר איתי כשתתפנה" כשהוא היה בעבודה. הוא חזר מאוחר לשתי דקות שיחה שנקטעה באיבה- באמירה- אשתדל להתקשר. נאדה.

ולענייננו- לא נפגשנו היום. כשביררתי מה קורה איתו, בהתאם לסיכום ש"אולי" ניפגש (לצערי בהודעה ולא בטלפון) הסתבר שהוא חזר למרכז להשקות צמחים של חבר שלא נמצא בבית
ועכשיו נשאלת השאלה- האם פשוט לשחרר ולהרפות, האם להביע את חוסר שביעות הרצון, האם להתקשר ולשחרר ת'עצבים שלי...
מרגישה שיצאה לי הרוח מהמפרשים, אך יחד עם זאת עדיין ממתינה לטלפון שלא מגיע, להודעה שלא מתקבלת..

[בשמת_א*]

האם פשוט לשחרר ולהרפות
בוודאי.
אחרי שתקבלי בחזרה את הספר שהשאלת לו... (-:

להביע את חוסר שביעות הרצון
בשביל מה? מה ייצא לך מזה?

האם להתקשר ולשחרר ת'עצבים שלי
אותו כנ"ל.

אני אכתוב כמה מלים קשות, אבל אני אומרת לך מראש שהכוונה שלי טובה. להחזיר לך את הפוקוס, את המיקוד, על מה שבאמת חשוב: את. הערך שלך. היותך ראויה לאהבה אמיתית.
שימי לב: חוסר שביעות הרצון שלך, והעצבים שלך, נובעים כולם מאותה בעיה: שלא למדת את הלקח מהסרט שפותח את הדף הזה...
הבעיה שלך איננה הבחור הזה.
הבעיה שלך היא חוסר הערכה עצמית. את לא מעריכה את עצמך, ואת מוכנה למכור את עצמך בזול בשביל הסיכוי הקלוש שאולי ירצו אותך. את יותר מדי מרוכזת במציאת חן בעיני הבחור, בציפייה שהוא ירצה אותך - ופחות מדי מרוכזת בשאלה אם ההתנהגות שלו מתאימה לך, אם היחס שאת מקבלת ממנו מגיע לך.
זו המחלה של רוב הנשים בחברה שלנו.

עמוק בפנים, את בעצם כועסת על עצמך. הבעיה היא לא הוא ואין מה לכעוס עליו. אין לו כוונות רעות. זו את שעשית שוב ושוב אותה שגיאה: לא הבנת שאת לא ראויה ליחס כזה מצד אף גבר, ושוב ושוב נתת צ'אנסים למי שלא צריך לקבל אותם. לא היית בעצבים אילו את היית "חותכת" ברגע שחשת את הירידה בעניין מצידו. ותאמיני לי, את חשת אותה. את חשת אותה בגוף. פשוט לא הקשבת לה. זלזלת בעצמך. השפלת את עצמך. אל תכעסי. תקבלי את עצמך באהבה ובחמלה אבל תלכי ללמוד איך לא לעשות לעצמך את זה יותר.

בואי נלך אפילו קצת אחורה, ממש לא הרבה:
הוא אמר לך ש"אולי" ניפגש? תשמעי. הבחור לא מגלה התעניינות. מישהו שפגש אותך צריך להתלהב ממך. אם לא מתלהב כבר בשלב כל כך ראשוני, תעזבי. יותר מזה: כל הסימנים מראים שהבחור מזגזג בינך לבין עוד פגישות. נו באמת.
"אולי" בשלב כזה של הקשר? ביי ביי.
אחרי זה, מה פתאום את ביררת מה קורה איתו בהתאם לסיכום ש"אולי" ניפגש? שמת את החיים שלך on hold, מה? רדפת אחריו? חיכית לטלפון ממנו? חיכית שהוא יקבע מה תעשו? את בשיתוק ומחכה לפקודותיו? סימן רע מאוד. כבר בשלב כל כך מוקדם, כשאת בכלל לא יודעת אם הוא שווה אותך, אם את באמת רוצה אותו, את כבר דבר ראשון נותנת לו את כל הכוח על החיים שלך. ואז הוא עוד מוכר לך סיפורים על צמחים של חבר. נו באמת!!!
ואת עדיין שואלת אם כדאי להמשיך!
כבר מזמן היית צריכה לשחרר אותו.
והמלצה נוספת: אל תתני כלום ואל תשאילי כלום למישהו שרק הכרת. אלא אם כן זה משהו שלא איכפת לך להעיף מהבית ואת ממש לא רוצה בחזרה...

אני מציעה לך להשקיע את הזמן שיש לך לבזבז על בחורים בחודשים הקרובים - בעצמך. בבניית גאווה עצמית, כבוד עצמי, אהבה עצמית וביטחון עצמי. לא כדאי לך להמשיך לחפש בחורים כאשר את עדיין לא מעריכה את עצמך כראוי, כי ככה תמשכי אלייך רק את הסוג הלא נכון. חבל.

[רוקדת_לאור_ירח*]

מצטרפת למילים של בשמת א . לא שאני לא חוטאת לפעמים בלחכות למישהו שיתקשר או לקוות שמשהו יתפתח, אבל הצד השני צריך לגלות עניין וכבוד כלפיי. במקרה שלך ה"אולי" נשמע כמו מישהו שלא יודע איך לומר לך לא ולא כמו מישהו מוניין, או גרוע יותר, מישהו שמוכן להגיד "אולי" רק כי אולי יום אחד יהיה לו איזה זמן משעמם של כמה דקות ודווקא אז הוא יחליט שבא לו להתקשר ולדבר.

[אחת*]

טור בעניין - כדאי לקרוא
http://man.walla.co.il/?w=/473/2536645

ובעבר הייתי מסכימה עם בשמת. היום פחות. הגברים פלגמטים, הנשים מבולבלות. ההתחלות חורקות אבל אחרי שצולחים אותן צומחים דברים נפלאים.
רק מה שנכון ללפני עשור ל אנכון להיום. גינוני התחלה ונימוסים זה משהו שגבר מוציא מעצמו אחרי שהוא נקשר במקום לפני.
חיזור זו בכלל מילה מגונה.

[עתליה*]

ממשיכה עם מה שכתבתי מעלה , ומסכימה עם בשמת.
אני לא מסכימה אתך אחת. גברים הם לא פלגמטים כשהם מעוניינים בך! נקודה. הם נעשים כאלה כשכבר איבדו עניין או לאחר נישואין.
מפתיע אותי לכמה מעט מהגבר נשים מסכינות, רק בכדי להיות במערכת יחסים עם אותו אחד שמצא חן בעיניהן.
וחיזור ? זה לא זר פרחים כמו בשנות החמישים, לא זה לא לעניין היום .. חיזור זה גם בטון דיבור ובעיניים המשתוקקות שלו..
נו מה יהיה בנות ?

[נילי*]

וחיזור ? זה לא זר פרחים כמו בשנות החמישים, לא זה לא לעניין היום ..
פעם מישהו הגיע אלי הביתה עם זר פרחים יפה. ועוד משהו. אולי גבינות אולי יין. התנהג כמו ג׳נטלמן אמיתי.
<את הגבינות אכלנו כבר בבוקר. >

[קוראת*]

גם אנחנו פלגמטיות כשמישהו לא מעניין אותנו. לא עונות לטלפונים, אומרות "אולי" ו"נראה".. זה לא קשור לגברים, זה קשור למידת העניין בבנאדם. ואם אין, אז אין ורואים את זה במעשים.

[אפרת_מ*]

אחת, השאלה היא אם מדובר לפני או אחרי שנפגשים.
ז נראה לי הבדל משמעותי.
ת'כלס, מסכימה עם הטור. אבל אם פגשתי מישהו פנים-אל-פנים, או שבאורח פלא אחרי הכרות וירטואלית הצלחנו להפגש - לאחר מכן התנהלות כזו נראית לי כבר הרבה פחות במקום. בטח ובטח שלא אחרי דייט ראשון. מעוניין? מגניב. לא? NEXT.

ובדיוק קיבלתי מייל - עוד לא נפגשנו, קבענו להיום - גרושתו חולה והצאצא אצלו, דוחה את הפגישה, וינסה להתקשר.

ינסה.

[עוד_היסטרית*]

טוב, אז עשיתי כעצתה של אפרת מ וחיכיתי קצת, ועכשיו כשהנסיעה קרובה יותר יצרתי קשר ובישרתי על בואי במייל נחמד אך קצר.
הוא כתב חזרה וביקש לדבר. לא ראיתי טעם בסירוב, הרי ממילא ניפגש בקרוב. וגם הייתי סקרנית.
דיברנו. סיפר שאחרי שנסע הוא עבר תקופה שהוא רק יכול להגדיר אותה כאבל. הוא אמר שאף פעם לא כאב לו ככה. זה נמשך כמה שבועות טובים והוא לאט לאט התאושש. אבל עם זאת לא הפסיק לקוות שעוד יצא לנו להפגש. הופתעתי מעצמת הרגשות. לא כל כך התעסקתי באיך הוא מרגיש בינתיים אלא בעצמי. כשכן הקדשתי לזה מחשבה דימיתי שהוא בוודאי חש הקלה. בסך הכל הייתי גורם מפריע בחייו ונסחפנו למשהו שהוא רצה לעצור. כמובן שהתגובה הזאת שלו עוררה בי רגשות. הכימיה בינינו, למרות המרחק, היתה מאוד מורגשת. לא דהתה כשקיוויתי. עכשיו אני קצת יותר חוששת מהנסיעה. סיכמנו שנבלה קצת ביחד אבל מבלי לחצות קווים. נחיה ונראה.

[אפרת_מ*]

עוד היסטרית, קודם כל קבלי חיבוק!
שנית, יש לך זמן לנשום את זה.את יודעת מה יש שם, מה עולה אצלך, איפה זה לוחץ.
מצד שני, את עוד לא שם,לא מולו. קצת יותר מרוחקת ממה שהיית לפני כמה חודשים.
את יכולה להתבונן על זה, ולנשום. לבחון מאיפה זה נובע, על מה זה יושב.
לנקות/לטפל בדברים האלו לפני (לנקות/לשחרר/להחליף אמונות, לרפא פגיעות מאהבות קודמות וכד').

[עוד_היסטרית*]

תודה על החיבוק
אני יודעת שאני צריכה לעשות המון עבודה, אבל לא רואה את עצמי עושה אותה... אני מנחשת שהכל יתפוגג כשאראה אותו. כמו בפעם הקודמת. מבחינה מעשית שוב אני סומכת עליו שלא נסחף.
הוא כבר אמר שהפעם יהיה הרבה יותר לחוץ כי זו הסביבה הטבעית שלו. אנשים מכירים אותו. המשפחה שלו שם. הוא מגיע בבוקר מהבית וחוזר אליו בערב (ובכל זאת גישש על טיול משותף קצר). הפגישה הראשונה שלנו היתה במקום ניטרלי וחופשי והפעם השניה היתה פה בארץ. מאז שדיברנו אני לא מצליחה להוציא לי אותו מהראש. עוד מכשול לעבור. מצחיק, הייתי בטוחה שלא נתראה יותר לעולם ופתאום תוך חצי שנה היקום מזמן לנו פגישה נוספת.

[אפרת_מ*]

לקח לי יותר מדי זמן להבין שהוא באמת Not htat into me.
או בעצם הבנתי, אבל היה לי נחמד להשתכנע שזה לא נכון.

מחמיא לי בלי סוף. לפעמים בצאט מולי. לא מתקשר (לו יש את המספר, שנתתי כשהיינו אמורים להפגש בתחילת השבוע, וזה בוטל מאילוצים מוצדקים, לי אין את שלו).
לא קובע. מסביר שהוא מעדיף לא ללבות את הפלרטוט לפני שניפגש. וואלה? אז חבל שלא אמרת את זה מראש.
מה נסגר?

הוא אונליין במייל, כותבת - בוא נקבע להפגש או שנחתוך. אופס, הוא כבר אופליין.
נכנסת חצי שעה אחרי לאתר הכרויות, ורואה אותו אונליין (מי שמסומן כפייבוריט, יש חיווי אם הוא אונליין גם בלי להכנס לכרטיס שלו או להודעות).
למה רק עכשיו נפל לי האסימון לעזאזל???

למה מרגיש שהוא בדיוק כמו התאור פה למעלה - עושה הכל חוץ מאשכרה לקבוע להפגש? כנ"ל לגבי ההוא שהתחיל לעבוד השבוע במרכז, ואחרי השיחה בשבוע שלפני לא שמעתי ממנו יותר..
טוב, הוא בטח עמוס, משרה חדשה. אה, כן, וגם הוא לא into me.

למה אני מכניסה את עצמי לאשליות הלאו, בלי בכלל שפגשתי אותם?

[דרומית*]

נכנסת בשביל לדווח שאחרי כמה ימים של חוסר תקשורת. התקשרתי. הוא העלה ראשון את השאלה "מה קורה איתנו" ואמר שלא מצא משהו מספיק עמוק בשביל לנסות ולהמשיך (אחרי שתי פגישות חטופות יחסית) ואיך שהוא זה התמסמס לו. נותרתי עם תחושה כזו של פספוס, שהוא לא באמת נתן הזדמנות וגם עם כך שכמובן בעניינים האלו לא הכל בשליטתי.
במהלך התקופה הקצרה הזו, הצגתי את המקרה לאיזה בחור- "גבר, גבר" ושאלתי לדעתו- הוא ישר אמר "עזבי אותו, הוא לא מעוניין, לא כך מתנהג בחור שמעוניין" ואני הגנתי- "אולי בכל זאת- עסוק, סרטים, עניינים" והא ענה לי בתגובה שביקשתי את חוות דעתו של גבר ולא את נקודת הראות של האישה... מה אומר.. במקרה הזה הוא צדק.

[.*]

כתבו בדיוק על התופעה הזו, על גברים פסיבים -
http://man.walla.co.il/?w=/473/2536645

ומצד שני יש הרבה, באמת שרוצים. וגם אקטיבים. מאוד מאוד. וצריך רק לנפות אותם מכל הבררה.

[אפרת_מ*]

מה אומר.. במקרה הזה הוא צדק.

[מה_זה*]

אי אפשר עם וממש, אבל ממש, אי אפשר בלי:-(
איך יוצאים מזה? מהמטוטלת הזו? מהטלטלה הזו? אותו אחד שסיפרתי לפני כחודשיים כמה כואב להיפרד ממנו ולהבין שהוא לא יכול לתת לי מה שאני צריכה (שקר! אני לא באמת מבינה. בהרגשה שלי הוא לא רוצה לתת ל י)- אז חזרנו להיות בקשר.
כי לא להיות בקשר זה מוות. זה תחושת שיממון קשה. שיעמום. ולהיות בקשר (לא זוג, לא נוגעים, לא נפגשים. רק טלפונים, אימיילים, צ'אטים) זה כואב כ"כ שאני רוצה למות. כי לא להיות בקשר זו התנהלות סתמית. דיכאונית. ולהיות בקשר זה לא התנהלות. זה חוסר תפקוד. זה להיכנס בקיר.

כבר כאבתי בחיי, כבר נשבר לי הלב בחיי. אבל דבר כזה עוד לא היה לי.

[אחת*]

ושאלתי לדעתו- הוא ישר אמר "עזבי אותו, הוא לא מעוניין, לא כך מתנהג בחור שמעוניין" ואני הגנתי- "אולי בכל זאת- עסוק, סרטים, עניינים" והא ענה לי בתגובה שביקשתי את חוות דעתו של גבר ולא את נקודת הראות של האישה...
מעניין יהיה לשאול אותו מה גבר שכם מעוניים עושה?

לא שקשה להבין מישהו שמעוניין אבל לאור כל מה שנכתב כאן על כך שהם שכחו לחזר, נדמה לי שהחיזור היום מתבטא בצורה שונה, בטח באינטנסיביות ובעוצמות. לי יש דיעה שהחיזור האמיית מתחיל בשלב מאוחר יותר, אחרי שנקשרים, כי בהתחלה כל אחת דומה לאחרת מבחינת רובם.

[בשמת_א*]

מעניין יהיה לשאול אותו מה גבר שכן מעוניין עושה?
מתקשר כל רגע שיש לו הזדמנות. בכל אמצעי (טלפון, סמס, מייל) אם כי יעדיף לשמוע את קולך ולדבר איתך בזמן אמת. מייל וסמסים זה נגיד אם הוא באמצע ישיבה או באיזה בר מצווה ולא מתאים לדבר... P-:
רוצה לראות אותך, כל יום אם אפשר.
רוצה להיות איתך, לגעת בך, לא רוצה ללכת.
זה בתור התחלה.

[אחת*]

בשמת את עונה אינטואטיבית התנהגויות שהיו נכונות לבערך לפני עשור ומוכרים גם לי, נכון לעכשיו הדברים שכתבת מזמן לא נכונים.
למה? פשוט מאוד - כי את לא שייכת לדור האסאמסים והמולטיטסקיות ואדישות
דור שבדרכ מעדיף להתחיל להמשיך ולסיים דברים בסמס ולכן זה תלוש מהמציאות -
מתקשר כל רגע שיש לו הזדמנות. בכל אמצעי (טלפון, סמס, מייל) אם כי יעדיף לשמוע את קולך ולדבר איתך בזמן אמת.

רובם יעדיפו לעשות הכל מלבד לדבר איתך בטלפון. הם מרגישים לא ורבאליים מספיק, לא אוהבים טלפון, גם כשהם מאוד מעוניינים מעדיפים בכתב - ואת זה אמרו לי לא פחות ממאה אחוז מהגברים ששאלתי אותם למה אבל למה בסמסמ?!?!
אני הגדלתי ו ואמרתי שקשה לי לקבל אסאמסים, "הם מגיעים אליי לא מובני"ם רק בשביל לסיים עם הקשקוש הזה. זה הפחית את כמות האינטראציות בעשרות אחוזים.
אם הוא ממש מעוניין הוא ידבר איתך אבלישתדל שזה יהיה קצר ולא רגשני ובדרכ תתחרי על תשומת לבו עם עוד מיליון דבריםש הרי הפכנו לחיות מולטיטסקיות.

רוצה לראות אותך, כל יום אם אפשר.
רק אם הוא מאוד מאוד נמשך אלייך. אבל מאוד. וזה קורה רק אם
את ממש שווה
או אם את ממש עושה לו את זה אחרי תקופה ממושכת של היכרות (בעבודה או הרבה דייטים) לא בהתחלה.

השפע גדול, ועל כל ערב שהוא לא איתך הוא באתר להכרויות או בצאט או בפאב למטה, או עם היזיזה, או ביורו או בעבודה. הם מדפדפים מהר (כמונו!) אגב לא רק הם לא בסדר. אין גבר שדיבר איתי ולא אמר שרוב הדייטים הלא מוצלחים שלו מסתיימים דווקא במיטה. וההסבר הגיוני - שני המיועדים קולטים שזה לא זה (וקולטים את זה מהר ברוחה שיפוט המהיר והבררנות) ומחליטים שלפחות ייצא מזה סקס... . אז אם כל דייט טומן בחובו אופציה לסקס הוא לא ייצא רק איתך ולאיחכה רק לך ולא יקרקר סביבך.
סיפוקים מהירים, מיידיים שפע.
וגם לגיל יש משמעות, גבר בגיל 25 יחזר אחרת מגבר בן 35, זהה אחרון יהיה מחושב, לא בטוח שיזמין אותך ולא בטוח שילווה אותך, וז עד שנהיה כהה רגשיתלגינונים ועניינים.ה לא קשור אלייך זה קשור לכמות ה דייטים ש הוא יצא אליה עד עכשיו כל שבוע לאורך זמן עד שנהיה כהה רגשית.

[בשמת_א*]

אחת, אני פשוט לא מסכימה איתך. ממש לא.
מה שכן, אני בכלל לא מתפלאת ש את נתקלת בהמון גברים מנותקים, אדישים וחסרי עניין.
זה שיש כאלה, לא אומר שאשה כלשהי חייבת לבחור בהם. לדעתי עדיף שיישארו בודדים ולעולם לא יקימו משפחה או יביאו ילדים פגועים כמוהם לעולם. סיוט להיות נשואה להם, סיוט לגדל איתם ילדים, סיוט להתגרש מהם.
אם את רוצה אחד קהה רגשית - תבחרי אחד. כאלה יש מיליון, בכל גיל. מוצאים אותם בכל חור, ממש כמו שאמרת, ואפשר להיפגע מהם יופי ולבוא לבכות כל שבוע על אחד אחר בדף הזה.

[מה_זה*]

נכון לעכשיו הדברים שכתבת מזמן לא נכונים.

מסכימה.
ואולי זה עוד טריגר להיסחפות שלי אחר אותו אחד וחוסר היכולת שלי להרפות ממנו. כי אני יודעת שכבר אין דברים כאלה. הוא רק משקף לי ביתר שאת עד כמה ההיכרויות הוזנו (ולא מלשון האכלה P-:) בעת האחרונה. כי, על אף שהוא כבר חצה את ה-35, הוא יזמין (חודשים אחרי ההיכרות הוא מתעקש להזמין) וילווה ויתקשר ויסמס. ויסתכל עלי, אלוהים איך הוא מסתכל עלי. אחרי כמה שבועות איתו קלטתי ששכחתי להיכנס לאתר ההיכרויות לראות האם הוא ממשיך לבקר שם (מסתבר שזו פעולה נפוצה, ואנשים אף מחזיקים בזהות בדויה באתר רק כדי לעקוב אחר הדייט הנוכחי מבלי שהוא ידע. זה נשמע למישהו סביר?!), כי היה לי ב ר ו ר שהוא לא.

[מה_זה*]

אני בכלל לא מתפלאת ש את נתקלת בהמון גברים מנותקים, אדישים וחסרי עניין.
בשמת, זו אמירה קצת קשה. אני מניחה שהתכוונת לעזור, אבל זה יכול לפגוע, במיוחד למישהי שכבר כואבת כרגע.
ובכלל, אני קוראת אותך הרבה כאן בעניין הזה שאת אומרת שזה הכל מה שאת מזמינה אל חייך. וניסיתי ללכת בדרך הזאת. ולעבוד על עצמי ולאהוב את עצמי ולהגדיר לעצמי מה אני רוצה ולבקש את זה. ונראה שאני לא מצליחה.
הנחרצות שבה את מתנסחת, ושאני מבינה שהיא תוצאה של תהליך שעברת ואכן הוכיח את עצמו עבורך, יכולה רפות ידיה של אחרת. כי לא לכולם זה מצליח. כי באמת חל שינוי בעולם ההיכרויות, שאף פעם, עוד בזמנה של סבתי, לא היה קל - וזה שינוי לרעה. או שמדוייק יותר יהיה לומר שחל שינוי לרעה בדרך שבה בני אדם מתייחסים זה לזה, וזה משתקף, כמובן, גם כאשר שני ב"א נפגשים למטרת היכרות רומנטית.

[בשמת_א*]

_אני בכלל לא מתפלאת ש את נתקלת בהמון גברים מנותקים, אדישים וחסרי עניין.
בשמת, זו אמירה קצת קשה._
המממ. בקריאה שניה, אולי היא לא מובנת. אולי אני צריכה להסביר:
מי שמאמינה באמת ובתמים שכאלה הם "כל הגברים היום" - תראה רק כאלה גברים. ככה זה בנוי: אם זה כל מה שאת רואה, אז זה כל מה שאת רואה...
אם את מחפשת משהו אחר - יש לך סיכוי למצוא משהו אחר...
אם את מאמינה שלא קיים משהו אחר - אין לך גם סיכוי למצוא אותו.
זו מתמטיקה פשוטה להפליא.

וניסיתי ללכת בדרך הזאת. ולעבוד על עצמי ולאהוב את עצמי ולהגדיר לעצמי מה אני רוצה ולבקש את זה. ונראה שאני לא מצליחה.
זה לא הוקוס פוקוס. זו תורה שלמה שצריך ללמוד אותה, ורובנו (כולל אני) צריכים עזרה של מורים/מדריכים/מאמנים/מטפלים/מרפאים מכל מיני סוגים.

תמיד רוב הבחורים היו לא ראויים והתייחסו בצורה לא ראוייה. רק תבדקי את סטאטיסטיקת האלימות במשפחה, הנשים המוכות והנשים שנתונות לטרור כלכלי במדינת ישראל. הנתונים מבהילים, ומדובר באלה שהתחתנו. כלומר - "השיגו זוגיות" ואז, איך השם של הסרט? מצאו את עצמן בתוך לישון עם האויב

[עתליה*]

אני אמנם כבר לא בת 30 ולא בתוך החוג הזה של פנויות שמחפשת בן זוג.. אבל אני מסכימה עם בשמת כאן.
גבר הוא גבר והתקופה לא משנה כהוא זה את העובדה הזו. אם גבר מעוניין באמת, הוא יחזר אחרייך , הוא ישמח מאד לעשות זאת אם הוא מעוניין.
אם הוא לא עושה את זה זה בגלל שהוא לא מרגיש את הקליק.
גם בתקופה זו , גבר עדיין לא נדלק על מישהי שבדייט הראשון כבר מוכנה לעשות הכל בשבילו, כולל להיכנס אתו למיטה.
ראבק, דייט ראשון. תני לו לפנטז קצת עליך, לרצות אותך. אפילו שזה נשמע פרמיטיבי, הוא יגיד לעצמו "בואנה זאת בטח עם כולם קופצת למיטה ככה".
ואין בזה רע , אם זה כל מה שאת מחפשת , אז יש סחר הוגן
אני מודעת לזה שאני נשמעת פוריטנית , אבל אני לגמרי לא כזאת. אלה עובדות חיים פשוטות.
הגבר רוצה לחזר אחרי מישהי, הוא לא אוהב את הטובות מידי האלה שיהיו מוכנות לבשל לו ארוחה של שמונה מנות כבר בדייט השני
הערה אחרונה, מה שאני אומרת כאן לא מופנה באופן אישי לאף אחת מהכותבות כאן כמובן. אני לא מכירה אתכן.

[אחת*]

_אחת, אני פשוט לא מסכימה איתך. ממש לא.
מה שכן, אני בכלל לא מתפלאת ש את נתקלת בהמון גברים מנותקים, אדישים וחסרי עניין._

תראי אם את רוצה שהדיון ייגע בלבל שבוחן את רמת הניסיון של שתינו ואת העדות האישית של נסיוננו אז אחד - תבררי מה הניסיון שלי איתי כי אני לא כתבתי שזה הניסיון האישי שלי, כתבתי מה קורה בשדה החיפושים כי זה מה שקורה שםמהכרותי את הסצינה מקרוב כי אני רווקה וחיה בתוך עמי וזה שדה החיפוש. בדיוק כמוש תיכנסי לאינטרנט, תוכלי לבחור את דף הבית שלך ותוכלי לבחור את החברים שלך בבאופן אבל לא תוכלי לברוח מידיעות חדשותיות שמשודרות בדף הבית, מפרסומות, ממאמרים שהיתה להם כותרת אחת אבל הנושא היה אחר ועוד. תוכלי לצמצם אבל לא לכסות עיניים מכל מה שאת לא אוהבת. ושדה החיפוש של הגבירם כיום מורכב מהרבה עייפת וחוסר רומנטיות ובטח בליקויים בחיזור.

זה מאוד לא לעניין לקחת טיעון שלי ולהפוך אותו נגדי, כאילו שהוא הסיבה ולא דיעה לגיטימית.. זה כמו ש אגיד לך, בשמת לא פלא שאת מדבר שטויות, את נשואה 20 שנה, את בכלל לא בעניינים, הדיון לא קשור אלייך. "

אני לא נתקלת בגברים *מהסוג המזוויע בגלל שאני חושבת שכל הגברים כאלה, אניחושבת שזה חלק משדה החיפוש של גברים, מתוך אותו השדה שמלא באדישים ושרוטים ומחפשי ריגושים (לא הכל באותו אחד לרוב) וגם רגישים ורומנטיקנים וטובים ואוהבים ומתוך השדה הזה אני בוחרת את הרגישים, רומנטיקנים, רציניים וכו'.

אני מאמינה שאני לא צריכה את כל הכוכבים רק אחד מיוחד. ולכן לא מעניין אותי מה יש או אין אני מעבירה מערכת סינונים שמחלצת דייט אחד ל.. אבל הוא דייט איכותי עם בחור מקסים ואם זה הולך יופי ואם לא אז לפחות היה נעים. כך שכשמדברים על ניסיון, במקרה ורק מסיבה של פחדנות וקוצר רוח אנילא מגיעה הרבה לסיטואציות של קשר עם גבר כזה. בקושיטלפון זה עובר. כשמלאכת הסינון לא פשוטה בכלל.

ו אני לא מאמינה שאת מזמנת אחד לאחד מה שאת רוצה. זה לה לה לנד בעיניי. נכון שאם את טיפוס מסוג מסויים שמאמין במשהו מסויים את תמצאי את עצמך מוקפת בהרבה ממנו. אבל זה לא אומר שלא תמצאי את עצמך מוקפת גם בהרבה ממשהו אחר. בייחוד כשהם שם כמו זבל (סליחה על הביטוי אבל זו האמת).

אין ולו רווקה אחת בסביבתי, מכל כיוון גיל , אג'נדה, טיפוס וכו' - שלא נתקלת באופן גורף בשכאלה. גם נשים שנישאו עם מקסימים וחמודים תספרנה על מה שעברו עד אז - אז מה? פתאום הן זימנו מישהו טוב? סתם על הדרך בלי עבודה עצמית ובלי יהשאר...

וגם כחוקרת אני חושבת שרמת הנחרצות שאת נוקטת בה חוטאת לאמת. אמת כלשהי. כזו שיוצאת רגע מתפיסה שאת מחזיקה בה תמיד בלי קשר לכלום - ובודקת מה קורה מעדויות מסביבי, חלקן מחקריות, חלקן מדגמיות, רובן סטטיסטית מצביעות על שינויי מגמה בזוגיות של היום וכן בדרך אליה. שהרי את מחוץ לעניין 15 שנה אנימניחה שבאופןטבעי את פחות מעורה בנושא וכן ישנם מחקרים, תזות ,מאמרים, בלוגים כתובים ממקור ראשון על "העייפת" הזו שפשטה במחוזותינ.ו על צעירים מעל גיל 30 באסיה שרמת הליבידו שלהם מקבילה לזו של אבותיהם מרוב שפע וגירויים ועבודה קשה, הם פשוט מעדיפים כמעט כל דבר אחר מלבד סקס. על כל כך הרב הפגיעות אישיות מקשרים גרועים שבעידן שלנו כמעט וכל אחד חווה כמה כאלה - שמקשים להיפתח ולהתמסר, על אחוזי גירושים שמבהירים כמה קל להתפתות, לפרק, לא להתחייב, על לגיטימציה הולכת ומתרחבת להורות אלטרנטיבית מכל הסוגים (שזה מבורך אבל זה תוצר של משהו ולא סיבה), על יותר ויותר צעירים מפונקים שמתבגרים מאוחר, נשענים על ההורים - ובהתאם יכולתם להתחייב, לחזר, להוביל זוגיות טובה לוקה בחסר, על הפמיניזם שטשטש ובלבל גם אותם הגברברים שרוצים לשלם ולא בטוחים שזהלא יפגע בך אחרי שאמרת שלמדת מגדר בקרוס באוניברסיטה ושאת אשת קריירה ורוצים לוות אותך אבל המסרים משתי הבנות הקודמות לך הבהירו שזה מיותר, על גרושים וגרושות שמספרם רב מאי פעם שמתקשים במציאות כל כך סבוכה (ילדים שלו ילדים שלו, מזונות, מאבקים משפטיים, אקסים סוררים, בעיות כלכליות, ירידה בבטחון העצמי, שברו של חלום) - לקום ולנהל מערכת זוגית טובה עם פרטנר חדש ולהשקיע מחדש ולפתוח את הלב ואת הכיס ואת הכבוד וההתרגשות לקשר חדש ובגילינו רובם כאלה.

אלו ועוד סיבות לא מצריכות הרבה מדי הגיון בשביל להבין שמשהו פה משתנה מהותית ביחס לזוגיות, לתפיסות הגבר אישה, ובין היתר לחיזור. חלק מהשינוי טוב וחלק מהשינוי ממש לא. זה כבר מעבר לעניין של דיעה, זה כאן מול העיניים.

זה לא אומר שאין צדיקים בסדום אבל אני אומרת שיש סדום ויש צדיקים (ואני משתדלת לבחור אותם ומביניהם למצוא את האחד שלי) ואת אומרת אין סדום, יש אולי כמה איומים אבל יש הרבה מצויינים ואתן פשוט מגנט דווקא לאיומים, אז בעיניי זו ממש טעות ואני ממשיכה להתווכח בעניין כי אני חושבתש היא מובילה נשים לחשוב על עצמן במושגים של אחראיותלכל ג'יפה שנדבקת או נקרית בדרכן.

אחריות היא טובה כשילוקחים אותה על מה שניתן להשפיע, וזה לסנן יופי, לעבוד על עצמנו זה תמדי טוב בלי קשר לגבר, להבין מה לא טוב או כן טוב במה שאנחנו עושות, לבדוק מה מפחיד אותנו ולמה אנחנו בכחנמנעות או נוגעות בעיקר בו. בעניינים אלו אני מסכימה, יש דפוסים ש קשה להתעלם מהם. אישה שתמיד מוצאת עצמה עם ביקורתיים אלימים מילולית או אישה שתמיד נמצאת בקשרים עם נשואים, או אחת שמרוב רעב לקשר נצמדת לכל דורש, יש בעיה, צריך לקחת אחריות על זה.

אבל על זה ששדה החיפוש הנוכחי מלא באדישות/חוסר ג'נטלמניות/טישטוש הבדלים בזה אי אפשר להאשים את עצמינו, וצריך לדעת לשכלל את מנגנון הסינון, לדעת שאולי יש בחור לפנינו שירצה מאוד לחזר ולהתקשר ולאהוב אבל הוא רוצה קודם לוודא שיש עם מי, שגם את מעוניינת שלא תפגעי בו כשיעשה משהו חריג, ושיהיה שווה לעשות אותו עבורך אחרי שבכמה פעמים ה קודמות הוא נפגע כל כך, שלא תברחי רק כי הוא התקשר מיד אחרי או למחרת שלא תחשבי שהוא נידי רק כי הוא מציע שתעברי לגור אצלו אחרי חודש, שאת לא מעווניינת רק בכספו ולכן לא יפזר מתנות מיד.. יש המון תסריטים ש רצים להם בראש אחרי שנשדדו לתפיסתם עלידי אישה כזו א או אחרת אם בלב ואם בכיס. או אחרי שחווו ורוו מכל הבא ליד.

אני חושבתש אנו בשלב אבולוציוני חשוב בכל התהליכיםה אלה.ש אנו מתגעגעים, בנות ובנים לפעם לתום לבהירות ש בחיזור ומצד שני לא יודעים מה לעשות עם הגעגוע הזה. אבל חבל לשפוך את התינוק עם המים. יש כל כך הרבה קשרים שהתחילו עקום והם מושא לקנאה ויש כל כך הרבה שהתחילו מקסים, סרט הוליוודיובא להקיא ממה שנהיה שם בזוגיות אחרי תקופה. אנו נדרשים כמו ב כל תחום שהופך מורכב והגבולות מיטשטשים בו, ללמוד להתנהל אחרת, לדעת לסנן מתוך אותם סימנים לא ברורים האם הוא לא אקטיבי בחיזור כי הוא לא מעוניין, או כי הוא כזה או כי יש לו באגז' שלם וטרי (!) לא מהילדות ולא עמוק כזה שלא כדאילהיכנס לתוכו גם אם נורא בא לנו - של תסריטים מבולבלים/כואבים בראש שמשהה את האני האמיתי עד שיבין עם עצמו מי את ומה את. זה אתגר וזו הנקודה שצריך להעמיק בה בעיניי.

אגב גבר הוא לא גבר בכל תקופה בהתייחס להודעה שהגיעה אחרי בשמת. אנחנו עוברים שינויים כל הזמן, גם הם גם אנחנו.

יאללה הולכת לראות כוכב נולד....

[עוד_אחת*]

אחת - כול מילה.

[בשמת_א*]

ואת אומרת אין סדום, יש אולי כמה איומים אבל יש הרבה מצויינים ו
ממש לא.
אני אומרת: הרוב המכריע איומים ונוראים.
האם לא קראת?
אני גם אומרת, לזרוק את האיומים ונוראים! לא להגיד "זה מה יש אז מתוך זה צריך לבחור".
לא! אני אומרת, לא להתפשר על האיומים והנוראים, ולא להתפשר על גבר שלא מעוניין בך מספיק, לא אוהב אותך ולא איכפת לו ממך. לא שווה לסמן על "התחתנתי" רק בשביל שהחיים יהיו איומים ונוראים.
ואם הוא לא אקטיבי בחיזור, זה סימן לזרוק אותו.
כשיהיה שבע מבחורות קלות שקופצות למיטה בערב הראשון, ויבין שזה לא מה שהוא רוצה - אז שיחפש אותך. בינתיים, לא להרשות לאחד כזה לסובב אותך על האצבע הקטנה מתוך התירוץ של "טוב כל הגברים לא אקטיביים היום אבל למרות ההתחלה העקומה אולי בכל זאת ייצא ממנו משהו".
מה שאני אומרת זה, שאם את כבר בהתחלה מוכיחה לבחור שאפשר להשיג אותך גם עם יחס רע, חוסר עניין וחוסר איכפתיות - זאת מערכת היחסים שתקבלי.

אני אומרת: לכל גבר, בכל גיל, יהיה עניין בבחורה שיש לה סף קבלה גבוה ושמעריכה את עצמה.
אני נגד זה שבחורות ימכרו את עצמן בזול.
אם יש רק אחד שווה מתוך חצי מיליון - את צריכה להאמין שאת שווה אותו ורק אותו.

[מה_זה*]

אם יש רק אחד שווה מתוך חצי מיליון - את צריכה להאמין שאת שווה אותו ורק אותו.
נכון. אבל עכשיו, לכי תמצאי אותו...
זה מייאש, זה משמים, זה מדכא. תכנסי פעם לאתרים האלה (וזה כמעט בלתי אפשרי להכיר מישהו בדרך אחרת. לי זה לא קורה. קצת אחרי אוניברסיטה- כמעט שאין מעגלים חברתיים, במיוחד אם את עוסקת במקצועות מסויימים שברובם יש נשים).
זה קוטריי. אני יודעת, אבל מותר מדי פעם לעשות גם את זה.

[אהבת_עולם*]

_להביע את חוסר שביעות הרצון
בשביל מה? מה ייצא לך מזה?

האם להתקשר ולשחרר ת'עצבים שלי
אותו כנ"ל.

אני אכתוב כמה מלים קשות, אבל אני אומרת לך מראש שהכוונה שלי טובה. להחזיר לך את הפוקוס, את המיקוד, על מה שבאמת חשוב: את. הערך שלך. היותך ראויה לאהבה אמיתית._

בשמת, מסכימה כמעט עם כל מה שכתבת בהודעה ההיא.
רק כן חושבת שטוב מאוד לשלוח הודעה שמביעה את חוסר שביעות הרצון.
לומר משהו כמו 'אם אתה מעוניין אני מצפה לקצת יותר התלהבות. ואם לא אשמח לשמוע מילים ברורות. אני מחפשת משהו רציני, ולא מתאים לי משחקים'.
למרות שלכאורה העבודה היא מול עצמנו, ולומר דבר כזה זה לכאורה מעשה חיצוני - אני חושבת שטוב לפעמים לעשות את המעשה באופן חיצוני, כדי לחזק את המקום הפנימי שלנו - שאנחנו ראויים לטוב.

לדעתי, כן לומר.
לנסח לעצמנו למה אנחנו ראויים, ולומר את זה החוצה. בקול צלול.
אפשר לומר רק לשם האמירה, אפילו אם כבר החלטנו מה אנחנו רוצים לעשות. (נניח לנתק את הקשר).
ואפשר לומר, לשמוע מה יש לבחור להגיד על אמירה כזו ברורה - ואז לפי התשובה שלו להחליט סופית מה אנחנו רוצים לעשות.

************

_בשמת את עונה אינטואטיבית התנהגויות שהיו נכונות לבערך לפני עשור ומוכרים גם לי, נכון לעכשיו הדברים שכתבת מזמן לא נכונים.
למה? פשוט מאוד - כי את לא שייכת לדור האסאמסים והמולטיטסקיות ואדישות happy_ [...]
השפע גדול, ועל כל ערב שהוא לא איתך הוא באתר להכרויות או בצאט או בפאב למטה, או עם היזיזה, או ביורו או בעבודה.

אחת, בקשר לכל מה שכתבת באותה הודעה - יכול מאוד להיות שאת צודקת והרבה גברים מתנהגים כך.
יחד עם זה, אין בזה בשום פנים מן ההצדקה להסכים לצאת עם גבר כזה.
מה בדיוק אפשר ללמוד מכל מה שכתבת? האם את רוצה לומר שאנחנו צריכות להתאים את עצמנו למציאות הזאת? האם את היית רוצה להתאים את עצמך לאחד כזה?
אולי יש ללמוד מהדברים שאם מישהו אומר 'דברי איתי' כדאי באמת להתקשר אליו? בגלל שהוא 'פלגמט', ובגלל שאם לא תתקשרי אז הוא כבר ימצא את עצמו עם מישהי אחרת, וכו' וכו'?

הרי ממש לא.
גם אם המציאות היא כזאת מחורבנת, אם גבר לא יודע להבחין מה טוב, ולסנן, ולהשקיע אנרגיה בכיוון אחד שבו הוא בוחר - מה יש לך לחפש שם?
להתגמש עם זה? להתפשר עם המציאות הזאת?
לדעתי לא.

אולי אני טועה, אבל אני שמעתי שם אמירה: 'ככה זה וצריך להתאים את עצמנו כי לא נמצא משהו יותר טוב'.
זה נורא בעיניי.

צריך לשים לנגד עינינו את התמונה של הגבר/בן הזוג שאנחנו רוצים - ולא להתבלבל ממה שרואים בשטח.
את רוצה ויודעת שמגיע לך למשל גבר נאמן, ורוב הגברים שאת רואה הם לא כאלה?
לא להתבלבל. לא לומר 'אין מה לעשות, אין גברים כמו שאני רוצה, צריך להתפשר'.
כל מי שהוא לא כזה - מיד מסונן מהמערכת. ממש לא משנה אפילו אם נראה לך שכל העולם לא נאמן.
את יודעת איך נראה גבר אמיתי - ואת תחכי לו.

*************

אני כן מקבלת את דברייך על כך שלפעמים גברים גם נפגעו מקשרים קודמים, ולכן צריכים זמן כלשהו לוודא שגם את רצינית בעניין.
יש הרבה חמלה במה שכתבת, וזה יפה בעיניי.
יחד עם זה, זה לא מצדיק אובר פאסיביות לדעתי. מי שמחכה שאני קודם אראה לו שאני רצינית, או אחזר אחריו וכד' - ורק אז אולי הוא יתעורר לכיוון שלי - עושה טעות ומפסיד בגדול.
לתפיסתי (האישית !) גבר הוא זה שצריך לחזר אחרי אישה, ולא ההפך. וכדי שהאישה תדע שהיא רוצה אותו, הוא צריך להשקיע מספיק. אם הוא יחכה שהיא 'תדע' בלי שהוא משקיע את עצמו - לעולם לא תהיה לה דרך לדעת.
אז גם אם פגיעות העבר משפיעות ואי אפשר לזלזל בכך, זה לא נותן לך פטור מלהיות 'גבר' !

[אפרת_מ*]

לתפיסתי (האישית !) גבר הוא זה שצריך לחזר אחרי אישה, ולא ההפך. וכדי שהאישה תדע שהיא רוצה אותו, הוא צריך להשקיע מספיק. אם הוא יחכה שהיא 'תדע' בלי שהוא משקיע את עצמו - לעולם לא תהיה לה דרך לדעת.
אהבת, זו תפיסה מאוד פטריארכלית (וזה לא קשור לדעתי. לך יש את הדעה הזו כי גדלת בחברה פטריארכלית, אם היית גדלה בחברה אחרת, כנראה היתה לך דעה אחרת).
למה רק הגבר צריך לחזר??
אם שניהם צריכים להשקיע מעצמם - אז למה רק הוא מחזר? או שהיא משקיע רק בכל דבר שהוא לא חיזור?

מוצאת את עצמי מסכימה עם שני צדדי הדיון פה.
מצד אחד, יש התנהלות שונה כיום. וגם יש אנשים שלא אוהבים את חלק מהמדיומים. מכירה אנשים שבכיף יכתבו מגילות במייל או יצוטטו, אבל שונאים לדבר בטלפון, עם כולם.
מצד שני, אם מישהו באמת מעוניין - אז לא רק תפקידי לשמור פה על קשר. ויחד עם זה, לא להכנס לסרטים ולשמור על פרופורציות, זה גם תפקידי.

וגם אני חשבתי שקשה לפגוש בחורים כיום, אז אפילו נכנסתי לאתר הכרויות, בעצת ידיד שהוא מאמן לזוגיות.
בנתיים 3 דייטים כושלים (בחצי שנה ). אבל כולם עם גברים מכבדים ונחמדים, רק שממש לא עושים לי את זה.
ואחרי הדייט הראשון, פגשתי במסיבה את ההוא שיצאתי איתו כמה חודשים. ואיכשהו כשיצאנו, נראה היה שיש סביב לא מעט אנשים שנראים אטרקטיביים.
בעיקר הרגשתי שהוא החזיר לי את האמונה שיש גברים שווים, מכבדים, מתחשבים וכו' out there. אז אולי פתאום גם ראיתי כאלו בסביבה.. (מצד שני, לא יודעת אם הם באמת כאלו, לא יצאתי איתם..).

[פלוני_אלמונית*]

_לתפיסתי (האישית !) גבר הוא זה שצריך לחזר אחרי אישה, ולא ההפך. וכדי שהאישה תדע שהיא רוצה אותו, הוא צריך להשקיע מספיק. אם הוא יחכה שהיא 'תדע' בלי שהוא משקיע את עצמו - לעולם לא תהיה לה דרך לדעת.
אהבת, זו תפיסה מאוד פטריארכלית (וזה לא קשור לדעתי. לך יש את הדעה הזו כי גדלת בחברה פטריארכלית, אם היית גדלה בחברה אחרת, כנראה היתה לך דעה אחרת)._
אני דווקא חושבת שהיא צודקת - ולא בגלל שכל האחריות לחיזור היא על הגבר.
יש פה איזה בלבול - כאילו אם הוא לא מחזר, אז קדימה, תפקיד האישה לחזר אחריו. אני חושבת ומאמינה שגבר שלא מחזר, הוא גבר שלא מעוניין מסיבה כלשהי. ואם הוא לא מעוניין, אלף חיזורים של האישה לא יעזרו. או שיעזרו רק זמנית ואז יגרמו לכאב לב גדול. (נניח - הוא נמשך אליה אבל מחליט שהיא לא מתאימה לו כבת זוג מסיבה X ולכן לא מחזר אחריה. היא תחזר אחריו ותיצור המון הזדמנויות להיות יחד, בסופו של דבר זה יגיע למיטה או לערב אינטימי והיא תפתח ציפיות. כשהוא יתעשת בהמשך ויתרחק, היא תתאכזב ותאשים אותו ששבר את לבה, או משהו. בעוד שכל הסרט היה שלה מן ההתחלה, היא זו שטיפחה אשליות שתשנה את דעתו. ראיתי את זה קורה כמה פעמים ותמיד בסוף הגבר כונה "מניאק"... נכון, הוא גילה חולשת אופי מסוימת בכך שהתרצה לה בלי שהוא מעוניין בה באמת).

בסופו של דבר, כבוד לרגשות של הצד השני זה גם כבוד לרגשות שמובילים אותו לסרב. נשים שוכחות את זה המון פעמים. הן מצפות שהוא יכבד את הרגשות העדינים שלהן, ושוכחות שהן אמורות לכבד את הסירוב שלו (לו זה היה ההפך הן היו מאוד מתקוממות).

לגבי גברים שמתקשרים רק וירטואלית ומפגינים אדישות - נכון, יש הרבה כאלה, אבל למה לבזבז עליהם זמן? זה נגזר מהחידושים של הדור שלנו, אבל זה לא כל הדור. עובדה שאנשים עדיין מתחתנים ויוצאים יחד ושומרים על בלעדיות, ואוהבים ומתאהבים. למה לא למחוק מהסלולרי את האדישים? כאמור, זה שהוא לא מחזר אומר שהוא לא מעוניין. או שיש לו 2 במקביל והוא שומר על אש קטנה...
הסיפור של הפרופילים הכפולים באתרי הכרויות, גם אני שמעתי אותו וזה מחריד בעיני, רמת ההוצאה של האנרגיה על משהו כזה, ורמת החשדנות והתככנות.

אולי כתבתי בהכללה גדולה מדי, אולי חטאתי לכמה יוצאות דופן.

[עתליה*]

כן. הגבר הוא זה שאמון על החיזור בתחילת הקשר..וגם בהמשכו.
זה לא פטריאכלי או מטריאכלי.. אין זה קשור לגישות ותפיסות שבני אדם המציאו לעצמם .זה הרבה יותר בסיסי, אלה חוקי הטבע (ואנחנו בבאופן טבעי ).
הזכר, מלבד דוגמאות בודדות הוא הוא האמון על החיזור. ובינינו, קחו את זה ממנו, מה נשאר לו? לקדוח בורג למדף ספרים ? זה לא פייר
אחרי החיזור , אנחנו בתוך הקשר נפנק מאד ונכיל ונעטוף.. כן. זה ברור. ככה אנחנו נבראנו .

[אפרת_מ*]

נו באמת.
מאות אלפי שנים של נישואי שידוך - אף אחד לא חיזר אחרי אף אחת. אולי המשפחות חיזרו זו אחר זו.
ופלונית, גם אלפי חיזורים של הגבר לא יעזרו אם האישה לא מעוניינת, ורק יגרמו לכאב לב.

כל הדוגמא שנתת, רלוונטית גם להפך. מישהו לא מעוניינת, במצב מסוים היא כן מקדישה ומרעיפה תשומי על הצד השני, שעכשיו נכנס לאשילה. אז סביר שהיא לא תכנס איתו למיטה, מצד שני, גם זה קרה.
ויש הרבה גברים שלא מסרבים. הם אולי לא מראים - אני סופר מעוניין - אבל בהחטלט לא אומרים "לא".

וסליחה, אבל מישהו שלגמרי לא משתמש בחידושים של דורנו - כנראה שזה לא יעבוד בינינו.
ומיש הו בחידושים, גם יסבול מחלק מתופעות הלוואי. מישהו שרוצה ללכת לחיות בהתיישבות בודדים בערבה, עם כל הכבוד לרומנטיות - ולחוסר האקולוגיה - לא באמת מתאים לתוכניות שליי.

[אחת*]

ממליצה בחום לקרוא את הספר "גברים אוהבים נשים ש אוהבות את עצמן"

ספר שמחדד המון אמיתות אינטואיטיביות שלנו ומחזיר עטרה ליושנה.
מעט מיושן פה ושם, אבל בגדול מאוד מאוד נכון וממקד.

ממליצה גם על הספר "יחסים" של ורזה רזיאל. עזבו את התדמית התקשורתית שלה, לטוב ולרע - יש שם כמויות של תובנות נדירות על הדקויות במערכות יחסים וקשרים והתחלות.

היא לא מדריכה מה לעשות אלא רק מפנה זרקור להבחין בין טוב לרע, מתארת בפרוטרוט התנהגויות וטיפוסים, מורכבויות רגשיות, התנהלות בשלה ופחות בשלה, הרסנית או בונה - לי השאירה תחושה שכל כך הרבה דברים אינם אישיים, שרוב הדחיות של אחרים אותנו או שלנו אחרים - אינן אישיות, הן טבועות בנו עמוק והרבה פעמיםה אחרים ניצבים ממש. שהרבה יותר משחרר ככה לצאת לדייטים ולהתחיל מערכות יחסים. לא כל מילה משפט ואקט הם פצצה פוגענית. והרבה יותר מחזק הבנה בסיסית שיותר משחשוב האיך לבנות קשר, חשוב יותר עם מי. ממי לא כדאי מלהכתחילה להיכנס משהו כזה. וממי כן.

לדוגמא, נושא קטנטן שזכור לי מהספר -
באחת הפעמים החריגות שהיא מציינת משהו ברמת העשה ואל תעשה - לא לצאת עם גבר שלא מסוגל לקבוע איתך מראש פגישה. כזה שרוצה רק ספונטני מעכשיו לעכשיו. לא רק מהסיבות הברורות מאליהן אלא כי הוא בדר"כ לא ירצה להתחייב, כדרך התנהלות, לא לפגישה, הוא תלוי במצבי רוח ובמיליון דבירם אחרי. אפילו לא בגלל פחד ממחוייבות.

זה נכון גם לאישה כמובן. ובעניין הזה מודה ומתוודה שאני כזו רוב הזמן , ובאמת קשה לבנות איתי משהו. הכל תלוי כל הזמן במיליון דברים ותירוצים שמטרתם אחת - להימנע. במקום פשוט להתמקד ולהשקיע. בכל תקופה שבה דחיתי דייטים עד אינ קץ רק כי חיכיתי למצב רוח טוב, להרגיש טוב עם עצמי, לדעת שאני באמת רוצה, חשש, דיכאון, אחרי פרידה, עומס וסתם לא התעניינתי במיוחד. לא בהתחלה ולא בהמשך אם היה. ובכל המקריםה אלה לא הייתי רצינית במאה אחוז מהמקרים. מהסיבות הנל והיא מנתה בדיוק את הסיבות האלה. בתקופות אחרות יותר "זרמתי" אבל בבסיס באמת קשה מאוד לבנותאיתימשהו והסימפטום הראשון הוודאי שהי הנכון כמעט תמיד - היה הרצון שלי לקבוע דייט ספונטני ולא מראש. ואל מסיבות של רצון לסטוץ וזו הבחנה יפה של הסופרת (אנייודעת שיש מקרים שזה לא תופס שבמקרה כן מתאים מפגש ספונטני ולפעמים כשמרגישים בונח בונים משהו לעומק , אבל כמו בכל כלל, מדברים על רוב הפעמים ולא על היוצא מהכלל).

יש עוד הרבה פנינים כאלה, מרתק היה לקרוא, בעיקר הרבה חומר "חדש" מסוג הדברים שלא קוראים בספרים אחרים (והספר ישן, משנות התשעים!).

אם מעניין אתכן המלצות אני אמשיך.. נכנסתי לשגעת ספרים ומאחר ויש לי ספרייה מול הבית השמים הם הגבול...

[אחות*]

לא ממש קשור ל"נושאי הליבה" של הדף , אבל לא מצאתי מקום מתאים יותר, שגם יעורר תגובות.
אז ככה: יש (היה?) לי ידיד טוב. במשך השנים בתי נקשרה אליו מאוד, והוא אפילו שימש כמעין "בייביסיטר" שלה לעיתים. היא מאוד אוהבת אותו (והוא אותה) ומחכה לפגוש אותו, מתכננת מה נעשה כולנו יחד ושמחה כשהוא בא.
אותו ידיד החליט להתאהב באמא. אני לא מעוניינת בו באופן הזה ונראה (לאחר תקופה ארוכה ועליות ומורדות) שטובתו דורשת את ניתוק הקשר בינינו, לצערם של כל הצדדים.
הוא מבקש לבוא ולהיפרד מהילדה. ברור לי שכדאי לארגן באמת איזה מפגש פרידה מסודר, אבל אינני יודעת כיצד להסביר לבתי את פשר הניתוק.
אשמח לכל נקודת מבט.

[נקופנדה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משתוקקת לשמוע את דעת המועצה.

אני לא נקבה היסטרית ורק זה לבדו מכניס אותי להיסטריה.
זה נורמאלי, לייחל מתוך תקוה?
זה נורמאלי לרצות אבל לא להילחץ?

אולי זה שאני נינוחה ולא בדיכאון גורם לי לא לשנס מותניים?

דברו אלי והביאו שקט ללבבי:)

[קוראת*]

מה היתה תדירות המפגשים ביניהם?

[אחות*]

אחת לשבוע. נדיר שיותר (בד"כ לא יותר מפעמיים גג) ונדיר שפחות (אחת לשבועיים שלושה). לפעמים אפילו דיברו בסקייפ, או סתם שלחה לו פרצופונים (היא בת 6).

[שלולית_י*]

ונראה שטובתו דורשת את ניתוק הקשר בינינו
גם הוא חושב ככה?

[אחות*]

כן. לא. משתנה. אולי.
אבל בסיכומו של דבר: כן. ואני מסכימה איתו, כי זה נמשך זמן רב, ולמרות שהוא אמר שינסה (להיפגש עם אחרות, לעבוד על עצמו וכו') כל פעם היה ממשיך לקוות שיחול שינוי. לא יחול שינוי.
זה גורם לכאב רב, אני עצמי לא רוצה להיות במקום המכאיב הזה (ז"א להכאיב לאחר) ומניסיוני האישי אני חושבת שכדי להתנתק, צריך להתנתק. הייתי שמחה למצוא דרך ביניים, בכל זאת- הוא גם חבר שלי. כרגע אני לא רואה כזו (והוא לא רוצה להפגש לעיתים רק עם הילדה, ואני מבינה אותו).

[בשמת_א*]

אני לא יודעת, לדעתי זה קשה מדי ומכאיב מדי ליזום פרידה מהילדה.
זה נראה לי לא מובן מבחינתה, וחזק מדי: מין פרידה ברורה שכאילו עושה את זה סופי ומוחלט ויותר מדי דרמטי.
את אומרת שהוא חבר.
אולי הוא צריך לעבור תקופת צינון לבד, אולי ללכת לכמה טיפולים אנרגטיים שיעזרו לו לנקות מעצמו אנרגטית את הקשר איתך, להוציא מעצמו את התקוות והאשליות ולהחזיר רצון בקשר חברי בריא.
אני מניחה שהפרידה תהיה לתקופה, אז למה לעשות את זה לילדה?
אפשר שהוא יפסיק לבוא ותגידי שהוא נסע לתקופה כשהיא תשאל (אנשים לפעמים נוסעים לחו"ל לשבתון או משהו, לא?), וכשהוא יחזור אז הוא יחזור לבקר אתכן.
מה את חושבת?

[אחות*]

תודה, בשמת.
הוא הולך לטיפול פסיכולוגי כבר שנים רבות (עוד לפני שהכרנו), ולמרות תהיותי, דבק בו מאוד. קשה לי להאמין שיסכים לנסות דרך אחרת, במיוחד שיש לזה השלכות כספיות נוספות.
לא נוח לי לשקר לילדה. כרגע אמרתי שהוא עסוק מכדי להפגש (וזה נכון בחלקו), אבל חיפשתי דרך שקרובה יותר לאמת, ויחד עם זאת מותאמת לגילה ולא מערבבת אותה. הוא רצה לומר לה שאנחנו לא מסתדרים, אבל זה ממש לא נראה לי, ובעיקר- זה פשוט לא נכון.
הוא גם רוצה לחזור ולהיות בקשר בעתיד, אבל זה לא משהו שארצה להבטיח לילדה (ויש לה זיכרון שחבל"ז), כי מי יודע מה יקרה בעתיד? אולי סוף סוף יפגוש מישהי והיא לא תסכים ?

[קוראת*]

זה נראה לי לא מובן מבחינתה, וחזק מדי: מין פרידה ברורה שכאילו עושה את זה סופי ומוחלט ויותר מדי דרמטי.

לא סתם שאלתי מה תדירות המפגשים.
אני חושבת שאני מסכימה עם בשמת באופן נדיר
יש לי תחושה של גוננות יתר שלך או ניסיון להסתכל על ההסיטואציה הזו בגובה העיניים עם ילדה בנושא שלגמרי אמור להיות מחוץ לתחום.זה לא נושא שהיא צריכה להיות מעורבת בו. זה שהפרידה שלו היא סוג של דרמה שלו לא צריך להעביר את זה לילדה.

את יכולה להגיד לה בדרך אגב ובקוליות במהלך ארוחת ערב שבה מדברים על משחקים ובגדים ותוכנית אהובה, שנדמה לך שוואלה נראה לך שבתקופה הקרובה הוא יהיה עסוק/ייסע לאנשהו ולכן לא תתראו ותדברו הרבה, וזה טוב כי זו תקופה שתתרום לו המון ושאת שמחה בשבילו. בדגש על לא תיפגשו הרבה ולא על בכלל לא. אף אחד לא יעמוד לו עם סטופר. ודרמה ממש מיותרת כאן.
ותראי מה קורה. סביר שזה לא יזיז לה ביומיום, היא מוקפת חברים ולימודים, משפחה, הוא תוספת חביבה אבל הוא הוא אינו אב ואינו החברה הטובה ביותר.

אם היא תשאל בעתיד או תאמר שהיא מתגעגעת אז אפשר לחזור על ההסבר, אם הי א תשאל שוב (מה שלא סביר) או/ו תבקשי ממנו להתקשר אליה ולקשקש כמה דקות לא יותר.

גם בואו נהיה ריאלים, הוא מנסה להתנתק מהמחשבה שלא יקרה איתך דבר אבל הוא לא חולה סופני, וטלפון או קשקשת בסקייפ אחרי תקופה זה לא ביג דיל.

אגב בפרק אחד של משפחהחורגת היה זוג שהחליט להיפרד וכל הפרק הם אמרו שהדבר שהכי מלחיץ אותם זה איך לספ ר לילדות, הם היו בפאניקה מזה. בסוף אלון גל אמר להם שאת הדרמה אנחנו יוצרים, והרוב זה בראש שלנו. הוא אמר להם שיגידו לבנות שהם רוצים לשתף אותן במשהו חדש, שאבא עובר לגור בבית אחר קרוב לבית הזה מהתקופה הקרובה, ושיהיה להן חדר נוסף בבית הזה, ושהם רוצים, ההורים לארגן מסיבה לכבוד המעבר לבית החדש. הבנות התלהבו! הציעו להזמין את המורה למסיבה, ורואים איך בבית החדש הן קופצות על המזרונים בשמחה. נאמרו שם עו ד כמה משפטים נבונים שאני לא זוכרת לצטט אבל בגדול ההסבר היה ממש נטול דרמה, לא עליז ולא עצוב, שיחה חופשית בכיף והילדות הגיבו מדהים - 3 בנות בגילאים שונים. אנימניחה ששם הסיפור מורכב ובטח בהמשך עלו שאלות ואז אפשר לענות להן שוב בפשטות בלי סיבוכים - אבא גר בנפרד מאיתנו כי יותר נחלנו ההורים לחיות בשני בתים שונים. בלי פרידה ובלי כאב ובלי גירושים.

לא נאמרה שם המילה גירושים, נפרדים, מפרקים את הבית, מעכשיו תראו או לא תראו.

במקרה שלכם אין בכלל על מה לדבר, על "שיחה" או "הצהרה". הדרמה היא בינו לבין עצמו והיא לא קשורה לילדה והאמת שלא כל כך אלייך. לכן אני מצטרפת בחום להצעתה של בשמת שעלתה גם לי אינטואטיבית, ולא לעשות מזה עניין.



לא נוח לי לשקר לילדה. כרגע אמרתי שהוא עסוק מכדי להפגש (וזה נכון בחלקו), אבל חיפשתי דרך שקרובה יותר לאמת, ויחד עם זאת מותאמת לגילה ולא מערבבת אותה. הוא רצה לומר לה שאנחנו לא מסתדרים, אבל זה ממש לא נראה לי, ובעיקר- זה פשוט לא נכון.

את לא משקרת. את מונעת כניסה למקומות לא לה. הוא באמת עסוק, הרי למה הוא מתנתק? כי כשהוא בקשר איתכן הוא עסוק בך וברגשות שלו אלייך. מה שמונע ממנו להתעסק בו ובזוגיות אחרת שמתאימה לו. אז בקרוב הוא הולך להיות עסוק רגשית בניסיון להתנתק מכן, עסוק בלהיפתח וליצור זוגיות, עסוק בלחיות את חייו בנפרד מהחלום, זה הרבה יותר עסוק מבעבודה. אבל את העסוק הזה לא מתאים לפתוח לילדה בגילה, אז אפשר להסתפק בעסוק. או נוסע לאנשהו. בלי יותר מדי "בין השורות" או שיחה כנה ואמיתית שגורמת ליותר חורים שחורים בהבנה.

[התאהבתי_במבוגר*]

בנות יקרות, מפאת המבוכה אני כעת בדויה:

אז אני די גדולה, בגיל שכבר כדאי להזדרז ולחשוב על משפחה בקרוב.
מחפשת די הרבה זמן את ה"אחד"
בכנות? התעייפתי. הורדתי הילוך. חשבתי שכל כך הרבה אנרגיה להשקיע באתרי היכרויות עושה לי לא הכי טוב.

רצה הגורל והכרתי בחור זר שנמצא באופן זמני בארץ לשם עבודה/לימודים בתחום שהוא מתמקצע בו. לאחרונה הציעו לו להישאר לעוד תקופה של כמה חודשים טובים מכיוון שהוא עושה עבודה ממש טובה...
הוא הקסים אותי מהרגע הראשון שראיתי אותו.
מראש לא חשבתי בכלל שיקרה משהו, בגלל שהפרש השנים בינינו קצת פחות מ-20 שנה
יצאנו כמה פעמים, ככה באופן ידידותי לגמרי. יש לנו תחומי עניין משותפים שהובילו אותנו להיכרות. כל פעם אחרי שהסתיים המפגש היה לי טעם מטורף של עוד. לא הפסקתי לצחוק במפגשים איתו. היה פשוט טוב.
הוא לא ניסה שום דבר באופן בולט אבל המתח המיני צעק מתחת לכל מפגש. יד שנגעה לי לרגע בגב הקר. מבט קצת ארוך מדי לתוך העיניים שלי...
כיף לי לדבר איתו, השיחות בינינו ממש אמיתיות, פשוטות, מתעניינות. הוא עושה לי טוב.
הוא נראה מצוין, הוא מאוד שומר על עצמו מבחינה פיזית. אבל הוא בהחלט לא צעיר.

אחרי כמה מפגשים זה חצה את השלב הידידותי הנחמד בו אנחנו רק מדברים שעות, והגיע אליי גם למיטה (ביוזמתי כמובן, הוא רק העז לבקש לנשק אותי לפני שהגענו אליי הביתה)
וגם במיטה הוא היה עדין וטוב. הוא כל הזמן שאל אותי אם אני בסדר, ואיך אני מרגישה עם זה, ואם נוח לי איתו. מבחינתו רק להתנשק איתי זה אלוהי (אלוהים, איזה כיף שיש גברים כאלו שיודעים להעריך אותי, לגרום לי להרגיש כמו בריאה מושלמת)
וחוץ מלהתנשק חפרנו ודיברנו עד הבוקר. וזה היה נהדר. כשישנו כפיות הסתכלתי עליו ונתמלאתי עצבות, שהוא כל כך מבוגר ממני. הבטתי לו על אי אלו איברי גוף שמתחילים להדלדל ושאלתי את עצמי אם זה באמת מה שאני רוצה עכשיו?
בתוך תוכי אני לא רוצה להיות עם אדם כל כך מבוגר.

אבל מה עושים כשיש חיבור ממש ממש טוב עם אדם? ותאמינו לי, יצאתי לעשרות דייטים.
נו, סופסוף נתקלתי בבן אדם מדהים. אז מי אמר שחייבים חיים ארוכים מאושרים עם בן זוג? ואם יהיו לי איתו 20 שנה מאושרות?
מי הבטיח לי שעוד 5 שנים (מקסימום!) אכיר את הבן אדם הזה, שהוא בערך בגילי, ויעניין אותי כמו שהוא מעניין אותי?
אולי אני צריכה ללמוד להתגבר על מה שכולם יגידו מסביב? (וזה יהיה לי הכי קשה) כי יגידו. כבר אתמול כשהיינו בדרך חזרה הביתה פגשתי מלא אנשים שאני מכירה והרגשתי במבט מוזר מצידם.

[שמש*]

לכי על זה!

[שמש*]

אבל קודם תבדקי שהוא לא נשוי...

[שמשיה*]

לכי על זה!

[גוונים*]

יש לי חברה לקראת גיל 40 אחרי כמעט שני עשורים של חיפושים, מערכות יחסים קצרות ולא מספקות ובשנים האחרונות עשרות רבות של דייטים וסניונות לא מוצלחים.
כבר כמעט התיאשה, כמוך הורידה הילוך, התחילה לחשוב על ילד לבד.
ופתאום הכירה מישהו, והיה חיבור וזה זרם טוב ופתאום היא והרגישה איך זה כשזה עובד טוב, מאד דומה למה שאת מתארת, חיבור, שקט, שמחה, רצון לעוד.
האיש הזה מבוגר ממנה ב-15 שנה, גרוש עם שני ילדים (גדולים אמנם אבל מסבך עוד יותר את הסיפור).
היא התלבטה קצת כי באמת מבוגר והמחשבה על עוד 20 שנה אפילו יותר קשה מהמבטים וההסברים שאיתם היא צריכה להתמודד היום (למרות שגם במקרה שלה האיש נראה מצוין וצעיר בהחלט מגילו...)
אבל המהות הכריעה את השיקולים החיצוניים ואת הפחדים.
המהות היתה שטוב לה, סוף סוף טוב לה.
ברגע שהיא הבינה שהוא מוכן להביא איתה ילדים ומהר זה פשוט הסיר את כל המחסומים שעוד היו לה.
הם התחתנו לפני חודש ולראשונה מאז שאני מכירה אותה (לא מעט שנים) אני רואה בחורה רגועה ומאושרת:-)
@}

[התאהבתי_במבוגר*]

עוד לפני שהמרגיעון שאל אותי מה את רוצה?
באתי רק לכתוב ש אני רוצה לשנות אותו. אני רוצה שהוא יהיה יותר צעיר.
אבל אני לא יכולה. ולא נראה לי שאני מסוגלת להתמודד עם כל העולם ועם עצמי. ובכלל, עם הפחד שמי יודע כמה זמן הוא יישאר בארץ. אני מנסה לדמיין שהסביבה שלי נותנת לי רק אהבה, רק אישור לקשר הזה, וזה נשמע לי יותר קל לכי על זה!
אבל במציאות - אני מקבלת בדיוק ההפך. המשפחה שלי תנדה אותי. אני אתבייש לצאת לרחוב בגלל המבטים של כולם

די, כמה אפשר להילחם? לעמוד מול כולם כל הזמן?

[פלוני_אלמונית*]

ברור שתלכי על זה! אם כי רשמי לפנייך שממש לא ברור מאליו שהוא ירצה ילדים בגילו. לוגית, מבחינת השלב שאתם נמצאים בחיים, היית "אמורה" לפסול אותו. אבל אם הוא עושה לך את זה במידה כזו, והוא פתוח לקשר של ממש, אז ודאי שתלכי על זה ובגדול, תני לעצמך להרגיש, תמצי את מה שיש לכם עכשיו ובעיקר תיהני

[פלוני_אלמונית*]

אני אתבייש לצאת לרחוב בגלל המבטים של כולם
זה אצלך בראש... בלבד.

[התאהבתי_במבוגר*]

יש לי חברה לקראת גיל 40 ...
גוונים, תודה רבה על הסיפור הזה! זה מחזק לשמוע הצלחות ואנשים שנמצאים במצב דומה... אם יש לכם עוד סיפורים כאלו אשמח לקרוא.
וגם כאן, לא רק שהוא מבוגר, הוא גם עלול לרצות לחזור למדינת המקור שלו, שרחוקה מכאן - בטירוף.
גוונים, אני מאחלת לחברתך הרבה אושר ושמחה. כל הכבוד לה שהיא הלכה עם הלב שלה... אני מקווה שגם עוד 20 שנה היא תביט לאחור ותהיה מרוצה מהתקופה היפה שהיא עברה איתו.

ספציפית במשפחה שלי יש אדם מבוגר שכל כמה שנים מחליף לו את הסחורה ב"פרגייה" צעירה. אני רואה אותו ואני מתחלחלת. כי גם בי הוא תוקע מבטים מלאי זימה לפעמים.
ואני יודעת שגם למר בחור היו כבר כמה נשים בחיים שלו. וכמה שאני קוראת טוב אנשים, קשה לקרוא אותם מספיק טוב כשהם מדברים שפה זרה. איך אני יכולה לדעת שהוא לא מהמדהימים האלו שכובשים אותך? יש לי עוד אישיו: אני מפחדת להיפגע. מאוד.
בגן העדן הזה יש גם יתושים

[פלוני_אלמונית*]

זה מובן שאת פוחדת להיפגע. השתמשי בהגיון בריא.
אבל זה לא קשור לעובדה שהוא מבוגר ממך...