מועצת החירום לנקבות היסטריות

[עוד_היסטרית*]

אם כל בנות ישראל היו חברות מועצה היינו יכולות להכריז על שביתה. אין קשר=אין סקס...
איך זה שבסוף הכל מתגמד לקלישאות הכי רדודות של גברים רוצים רק סקס ונשים רוצות רק קשר? מה, הם לא רוצים גם? מה קורה פה?
אני לא יודעת מה לחשוב. באמת יש כל כך הרבה נשים נואשות וכל כך מעט גברים מתחמקים? או אולי מהצד שלהם זה גם לא נראה משהו?
אין סיכוי? תביאו קצת סיפורים על פרק ב' מוצלחים, על אהבה מאוחרת, על נשים מחוזרות, על גברים רגישים.

[מי_מה*]

לפני שבועיים כשהלכתי לרקוד ,במקום ההוא שבו התחיל הכל עם הבחור האחרון(אולי אפילו באותו הערב שבו עמוק בפנים ואני חוללנו עם הצרות שלנו ) שוחחתי עם אחת מהקבועות שם והיא אמרה לי כך "תראי מה הולך פה, יש פה מלא נשים פנויות ומלא גברים פנויים ובכל זאת האנרגיה פה כל כך לא מינית שאם מישהו היה מתחיל לאונן באמצע הרחבה אף אחד לא היה מסתכל אפילו" . בעיני זה סוד קסמו של המקום,זה מה שהופך אותו מקום שכייף לרקוד בו כי זה באמת לרקוד. כמעט כמו מסיבת בנות... אבל באמת זה מעלה שאלה על מה קורה?

[עוד_היסטרית*]

בעיני זה סוד קסמו של המקום,זה מה שהופך אותו מקום שכייף לרקוד בו כי זה באמת לרקוד. כמעט כמו מסיבת בנות...
מותר לשאול איפה זה?
אני מרגישה שוב כמו רווקה לחוצה (אולי שוב זו לא המלה הנכונה, כי לא הייתי כזאת, אבל זה מזכיר לי איך שהרגשתי בתיכון כשהיה נדמה לי שלכולם יש חבר ולי אין.)
ואני לא יודעת אם זה מסיבה אובייקטיבית או בגלל שאני ממש רוצה ריבאונד. שונאת להרגיש ככה.

[עמוק_בפנים*]

את צפונית? צפון הארץ, לא צפון תל אביב. כי זה בואכה חיפה באמצע שומקום, או שמא עלי לומר באמצע ההרים.
בכל מקרה אצלנו כאילו כזה.
ברור שאנחנו "מדברים" וברור שנפגשנו וברור שכלום לא השתנה, אבל הוא יודע. ואני: חושבת שעדיף לי לעזוב את זה עכשיו. יש לי כמה שבועות מאד מאד לחוצים. מלחיצים יותר מלחוצים. כלומר: אני לחוצה. להתעסק עכשיו עם הסיפור שלי ושלו זה גם להשליך מהלחץ שלי למקום אחר וגם ליצור סערה במקום שכעת הוא שקט ממילא. אז אולי פעם אחת בחיים אני אהיה מסוגלת להניח ולעבור את השבועות הקרובים בחיי ליצור לי עוד סערות מיותרות וחסרות כל תוחלת.


איך זה שבסוף הכל מתגמד לקלישאות הכי רדודות של גברים רוצים רק סקס ונשים רוצות רק קשר? מה, הם לא רוצים גם? מה קורה פה?
כי אנחנו סתומות. זה לא שהם רוצים רק סקס אבל בגלל שהוא קל וזמין להם הם מסתפקים בחטיפים. נוח להישאר עם הפיצה מול הטלויזיה במקום להצאמץ ולהכין ארוחה אמיתית. הם לא עובדים כמונו. הם צריכים קצת לעבוד, להתאמץ, לכבוש. מצד שני, יצרנו להם מציאות בה הכל כל כך קל וזמין שבשביל מה להם.
אני מכירה אנשים שיש להם חתולים שמנים ומאד שבעים ומפונקים בבית, חתולי מחמד. ואז, כמגיע איזה ג'וק או עכבר, החתול הזה יושב אדיש על הספה ולא מזיז את עצמו לכיוונו. משתדלת לפעמים לדלג לחתול שלי על ארוחות ומאד מבהירה לשכנים שלא יאכילו אותו (כי הוא בא לבקש) ולא שזה עוזר הבקשות האלה- כי הבאתי אותו מלבד לשחק עם ילדים גם שידאג שיהיה לי נקי מעכברים.
ואנחנו: סתומות. והם מסתפקים בחמגשית של אוכל מוכן ומחומם במיקרו.
אני לא חושבת שזה עניין של שביתת סקס אבל אני חושבת שכשנכנסתי לקשר הנוכחי יכולתי אם היה לי שכל לשבת ולהציב סף דרישות מסויים מלכתחילה. ואני עוד בקשר. ומה עם מי שסתם מקפצצת למיטה עם מי שמכירה דייט או שניים? על אף הצורך הגדול במגע וסקס שאני מאד מבינה, אני מתבאסת מהידיעה שזה הרגיל את הגברים לא להתאמץ, פשוט ככה.
אני לא בעניין שמישהו ישפוך עלינו כספים או משהו כזה, אבל כן שיתקשר, שיתעניין, שיביע רצון בקשר. במובן הזה לעתים אני מקנאה בשידוכים של החרדים/דתיים. כי כשהיא נפגשת עם בחור פוטנציאלי מדברים ישר ולעניין: מה חשוב לו, איך הוא רואה חינוך, איך הוא רוצה את המשפחה. הגיע הזמן שנהיה "מלחיצות" כאלה, יותר נכון בררניות ומי שקשה לו שיברח מוקדם, יותר טוב ככה.

[זאת_שלא_מלה*]

הגיע הזמן שנהיה "מלחיצות" כאלה, יותר נכון בררניות ומי שקשה לו שיברח מוקדם, יותר טוב ככה.
)

[פלוני_אלמונית*]

את צפונית? צפון הארץ, לא צפון תל אביב. כי זה בואכה חיפה באמצע שומקום, או שמא עלי לומר באמצע ההרים.
כן, אני מאיזור חיפה (מפלגת ההיסטריות יכולה להווסד פה). אמצע ההרים בואכה חיפה זה כלא דמון, לא? אני מבינה מהרמזים שזה בקיבוץ הקרוב. אשמח לבוא לחולל איתכן.

זה לא שהם רוצים רק סקס אבל בגלל שהוא קל וזמין להם הם מסתפקים בחטיפים.
שוב, אני לא במשחק עדין ואולי לא מבינה נכון את התמונה. אבל זה נשמע לי כמו משהו שאנשים מסויימים צריכים אולי לעבור בין מערכות יחסים, כדי לשבוע ולרצות משהו מעבר. הרי עד איזה גיל אפשר להמשיך עם המשחק הטיפשי הזה? ואם מישהו מעביר את חייו כך, הרי ממילא הוא לא ראוי לנו. ואם הוא באותה סיטואציה כמונו, פרוד או גרוש, אז בעברו כבר הבין שזה לא מה שהוא מחפש, כבר הוכיח שהוא מסוגל להתחייב ושהוא מסוגל ליותר משני דייטים. אני יותר מדי אופטימית?

[עוד_היסטרית*]

דברי אתי
תודה @}

[עמוק_בפנים*]

בל זה נשמע לי כמו משהו שאנשים מסויימים צריכים אולי לעבור בין מערכות יחסים, כדי לשבוע ולרצות משהו מעבר. הרי עד איזה גיל אפשר להמשיך עם המשחק הטיפשי הזה? ואם מישהו מעביר את חייו כך, הרי ממילא הוא לא ראוי לנו. ואם הוא באותה סיטואציה כמונו, פרוד או גרוש, אז בעברו כבר הבין שזה לא מה שהוא מחפש, כבר הוכיח שהוא מסוגל להתחייב ושהוא מסוגל ליותר משני דייטים. אני יותר מדי אופטימית?
כן? וכמה אנשים את מכירה שמבטיחים לעצמם כל יום "ממחר דיאטה" או "אני לא נוגע יותר בסיגריות"? וכן, ריגושים זו התמכרות שמאד מאפיינת את התרבות שלנו, לפחות כמו אוכל או דברים אחרים, בעיקר כשאתה לבד והכל זמין ובשפע.

ופלונית ההוא שהיה פעם בקיבוץ עלה בעשן לפני שנה לפי דעתי. זה פחות או יותר בעוספיה, או לפחות בדרך לשם. הייתי שם לפני כשנה בפעם האחרונה ועכשיו לפני כמה שבועות שוב. פעם אחת. בעיה לחזור לשם. אחלה מקום, ואחלה אנשים עם זאת מוסיקה על הפנים. אני כבר לא מקורבת לדיג'י בשום דרך (לא מה שאתן חושבות בשום אופן) חוץ מלהגיד לו שלום אז אין לי השפעה על זה. זה ש מי מה מכנה הצרה שלי ואני חושבת שהוא השראה להרבה מהטוב בחיי, מאד רגיש בענייני מוסיקה. קשה לי להאמין שנפזז שם שוב. הוא יסכים בשבילי, אבל אני לא אעשה לו את זה. בלעדיו בכלל לא בא לי ללכת לשם, בגלל זה לקח לי שנה, עד שהסתנכרנו (בעיקר אני, ביום הזה בשבוע קמה מאד מוקדם למחרת רק הפעם הברזתי).

[מי_מה*]

הלו! דברי הוצאו מהקשרם! לא כיניתי אותו הצרה שלך! אמנם כתבתי שחוללנו עם הצרות שלנו אבל זה לא בהכרח אומר שהגברים הם הצרות. הצרות הן הסרטים שאנחנו אוכלות ....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למה להשאיר את המסך דלוק אני אגלוש ויהיה לי את הגישה לגלוש אחרך

[שלולית_י*]

זה לא בהכרח אומר שהגברים הם הצרות. הצרות הן הסרטים שאנחנו אוכלות ....

[בסיבוב_הבא*]

מקווה שיש עדיין קוראות ושיש להן כוחות להשתתף בסיפורה של עוד נקבה היסטרית. (מרגיעון "הספק מבורך". מה זה אומר?)
אז זה הסיפור: היה לי בעבודה ידיד טוב מאוד, נשוי, עם אשה נחמדה. יצא לנו להתקרב עוד ועוד, בקטע חברי, לאורך כמה שנים. אני הייתי במשבר נישואים שהפך לגירושים והוא מאוד תמך וליווה לאורך כל הדרך. הכל היה טוב ויפה, נפגשנו מדי פעם, גם עם הילדים, עד שאיכשהו מתוך הידידות צמחה גם משיכה והגענו למיטה. חשבתי שזה יהיה סטוץ חד או דו-פעמי, ככל הידוע לי היו להם נישואים טובים מאוד ולא העליתי על דעתי שהדברים ייכנסו לסחרור.
ואז הבחור התאהב, ואני, שהייתי עצובה וחלשה אחרי פירוק הנישואים, התאהבתי בחזרה, ונהיה סיפור מסובך שנמשך כשנה וחצי, ואז נפרדנו לחצי שנה והוא ואשתו ניסו לשקם את הנישואים, אבל זה לא הצליח. ושוב היינו יחד, למשך שנתיים. היתה אהבה גדולה, ענקית, עם כל מיני אמירות על זה שנהיה יחד לנצח, ואיך הוא מצטער על כל השנים שהיה עם אשתו בלי לדעת שיש אהבה אמיתית וגדולה שכזו. חיי מין נהדרים, שיחות נפש וקירבה של נשמות תאומות - אין דברים כאלה.
אבל אז הדברים התחילו להסתבך ולהתקלקל, הילדים לא קיבלו בעין יפה את הקשר, גרנו בערים שונות והיה קשה להיפגש. אני רציתי מאוד לקדם את הקשר ולחצתי שדברים יתקדמו בקצב מהיר יותר ממה שהוא היה יכול. גם מצבו הבריאותי התחיל להסתבך ונהיה לו קשה ואז הוא נפרד ממני.
עברה מאז שנה וחצי. לו היו מאז שני קשרים קצרים של חודש-חודשיים ועכשיו הוא בקשר עם מישהי כבר כתשעה חודשים. לאורך הזמן הזה אנחנו בקשר פה ושם. בלתי אפשרי לנתק את הקשר לגמרי כי אנחנו באותו תחום מקצועי (כבר לא באותו מקום עבודה) ויש לנו גם תחומי עניין דומים - כל זה היה גם חלק מהסיבה שהקשר היה כ"כ אינטנסיבי, כי בהרבה דברים אנחנו דומים, ותמיד יש על מה לדבר. ככה שרק אם הייתי עושה הסבה מקצועית + הסבת תחומי עניין יכולתי להימנע מלהיתקל בו או בשמו...
יש לו קשיים גם במערכת הזוגית הנוכחית ומדי פעם הוא שיתף אותי בהם (אחרי לחצים ממני, שרוצה מאוד להיות עדיין חלק חשוב מהחיים שלו). אני צריכה להבהיר אם לא היה ברור כבר, שאני לא ויתרתי עדיין על הקשר הזה ועל התקווה שנחזור להיות יחד. נראה לי לא הגיוני אחרי כל מה שהיה בינינו וכל מה שהוא אמר אז. למרות שהיום הוא חוזר ומבהיר מדי פעם שהוא המשיך הלאה.
לפני כמה שבועות הוא היה במשבר ועל סף פרידה מחברתו. באותה תקופה יצא פרסום על אירוע באחד מתחומי העניין שלנו ואמרתי לו שהמתנה שלי ליום ההולדת שלו היא שנלך יחד לאותו אירוע. זה מחר.
בינתיים הוא וחברתו התגברו על המשבר ונראה כאילו הם בסדר. יצא שלא דיברנו כמה ימים והיום שאלתי אותו מה קורה עם האירוע - הוא שכח שזה מחר, חשב שזה בעוד שבוע או חודש, ובכלל כרגע הוא שוב קצת חולה והוא צריך לחשוב אם כן או לא.
אני עצבנית, כועסת, מאוכזבת... מה לא. ומצד שני אומרת לעצמי- מה את רוצה, הנה לך עוד הוכחה שהוא פשוט לא בקטע שלך. צאי מזה. תמצאי מישהו אחר לאירוע, ותעשי את זה מהר כי אחרת תצטרכי ללכת לבד.
אבל אני לא יכולה להתנתק מן התקווה ומן האכזבה אני כל כך רוצה ומאמינה שנועדנו להיות יחד, שנולדנו להיות יחד. והקול הציני אומר - את סתם מבלבלת את המוח, אין כזה דבר נולדנו להיות יחד. יש צירופי מקרים, מוצלחים ופחות מוצלחים, וככה אנשים מוצאים את הזוגיות שלהם.
בבקשה תענו לי, גם אם יהיה לי לא תמיד נעים לקרוא.

[שלולית_י*]

וואו, סיבוב. נגעת בלבי.
אני לא יודעת מה להגיד.
מצד ההגיון כמובן יהיה לך טוב בהרבה אם תמצאי מישהו/מישהי אחרת למחר ותלכי ותהני מהאירוע. או שתלכי לבד ותהני מהאירוע.
נראה לי שרק אנרגיה של "אני המשכתי הלאה" (אבל באמת), תוכל, אולי, יום אחד, להשיבו בחזרה אליך.
בעצם, זה לא רק במישור השכלי. זו בעיקר עבודה של הרגש והלב.
אני לא חושבת שיש לך דרך למשוך אותו אליך כעת כי פשוט אין דברים כאלה. אפשר רק לשנות את המדרגה שלנו, וככה למשוך גברים (גברים חדשים, או גברים מוכרים שכבר עברו בעצמם למדרגה החדשה)
ואני מבינה מאד את כל מה שכתבת על נשמות תואמות ולא מפחיתה ממנו בכלל.
אוהבת.

[י_פה*]

קבלו בדיחה בשביל לצחוק קצת:
לכל אלו שמחפשות את האחד, הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת

[עוד_היסטרית*]

[י_פה*]

רק עכשיו קראתי את מה שכתבת סיבוב.
סיבוב, נראה לי לא הוגן המצב שאת מעמידה בפניו. הוא רוצה להמשיך הלאה ואת נותנת לו מתנות הולדת שהוא לא מעוניין בהם.

תניחי לו. ותהיי הוגנת עם שניכם. אם אתם מיועדים להיות יחד זה יקרה מבלי שתצטרכי תחבולות ופיתויים כאלה או אחרים. בהצלחה אישה.

[עמוק_בפנים*]

מסכימה עם י פה . לא מעוניין, הלאה. נקסט.

[פלוני_אלמונית*]

מה עושים כשהוא לא עונה לטלפון? (אנחנו גרים ביחד). אני לא יכולה שלא להיכנס לסרטים...

[עוד_היסטרית*]

מה את רוצה, הנה לך עוד הוכחה שהוא פשוט לא בקטע שלך.
אני מאוד מבינה את חוסר הרצון לוותר אחרי כל השנים והחוויות שעברתם ביחד. אני מזדהה מאוד מאוד.
אבל הוא אומר לך מפורשות שהוא עבר הלאה. זה כואב, אבל ככה זה בחיים הדינאמיים האלה. האהבה לא תמיד נצחית. דברים שהוא הרגיש בעבר, הוא כבר לא מרגיש אותם.
הוא עם מישהי אחרת. אז הנה, כתבת את זה.
כואב ככל שזה יהיה, וזה יהיה, כדאי לשחרר אותו ואת עצמך ולהמשיך הלאה. ברמה הרגשית זה מאוד קשה. ברמה המעשית זה יותר קל: נתקי איתו מגע, או לפחות צמצמי למינימום האפשרי. (מנסיון אישי מאוד עדכני -- הראשון הרבה יותר פשוט).
עם הזמן זה יעבור. מבטיחה.

[קוראת*]

סיבוב אני חושבת שהתחושות שלך מאותות לך לא לוותר ויש בזה היגיון.
עברתם הרבה והיה לכם משהו מאוד חזק ונדיר ולכן באינסטינקט קשה לוותר.

אבל יש אינפורמציה חסרה בכל זאת במה שאת כותבת.
דיברתם פעם והקשבת למה שיש לו להגיד על הקשר שהיה לכם?
על הסיבה לפרידה?
על חוסר היוזמה שלו לחזור?

כי אם הוא היה חושב כמוך הוא לא היה ממשיך הלאה. הוא אולי היה הולך על סטוצים או לא יוצא עם אף אחת אבל לא בונה משהו עם אחת אחרת כשאת פנויה ברקע ודומיננטית מאוד.

כך שעם כל זה שאת מרגישה שנכון לך להתעקש את צריכה לדעתי קודם כל להבין ממנו בשיחה פתוחה מאוד כשאת מוכנה נפשית להקשיב להכל ולהבין את התשובה לשאלות למעלה. כששני בני זוג מסיימים קשר שהיה אהבה גדולה ואף קרש הצלה מבחינתם מעורבים הרבה רגשות. יכול להיות שאת צודקת ויש על מה ולמה לחזור ויכול להיות שאת טועה. שמבחינתו הקשר נתן לו המון ועד שזה הפסיק להיות כזה, או שהוא השתנה (גם אם את לא רואה את השינוי) וזה לא מתאים לו יותר. אבל את חייבת לעצמך את ההבנה הברורה של הסיבות. בלי לחשוב שזה רק נסיבתי או בלבול שלו ומעבר לפינה את כבר מחזירה אותו אלייך..

ודרך אגב התנהלות דומיננטית מצידך לא תחזיר אותו בין כה וכה. גם אם יש מה להחזיר וגם אם אין, הייתי מציעה לךלהתנהל בצורה נשית -להיות באזור אבל בלי כפייה. להתקשר להגיד יום הולדת שמח בלי לחטט, לתת לו תחושה שיש לך חיים מעולים ובהם יש לו פינה חמה בלב. אם יש לומשהו אלייך זה יעורר בו תחושת קנאה וסקרנות ורצון להתקרב. אם אין לו - כלמה שתעשי במחשבה שאם הוא רק יבלה איתך כמה שעות כאן ושם ויחזור - יירד לטמיון. זה לא עובד ככה.

[קוראת*]

_מצד ההגיון כמובן יהיה לך טוב בהרבה אם תמצאי מישהו/מישהי אחרת למחר ותלכי ותהני מהאירוע. או שתלכי לבד ותהני מהאירוע.
נראה לי שרק אנרגיה של "אני המשכתי הלאה" (אבל באמת), תוכל, אולי, יום אחד, להשיבו בחזרה אליך.
בעצם, זה לא רק במישור השכלי. זו בעיקר עבודה של הרגש והלב.
אני לא חושבת שיש לך דרך למשוך אותו אליך כעת כי פשוט אין דברים כאלה. אפשר רק לשנות את המדרגה שלנו, וככה למשוך גברים (גברים חדשים, או גברים מוכרים שכבר עברו בעצמם למדרגה החדשה)_
אה וגם שלולית אמרה משהו דומה

[בסיבוב_הבא*]

שלולית וכולן: תודה רבה על התשובות. קוראת הכל בתשומת לב רבה.
אני מחפשת מערכת יחסים חדשה בכל מקרה, כדי להמשיך הלאה באמת או רק לשדר אנרגיה כזו, אבל זה ממש קשה. "השוק" נוראי וחסר רגש, ולא שאני מלאך. כמעט אף אחד אחר לא מוצא חן בעיניי, ואם יש מישהו שכן - אני לא בעיניו... כרגע יש מישהו על הפרק שלא נראה לי שיש סיכוי למשהו אמיתי איתו, אבל לא אכפת לי -העיקר שיהיה כבר משהו, אפילו לתקופה קצרה.
שלולית, תודה רבה לך שאת לא מפחיתה בערך של מה שיש והיה.

י פה -
לגבי מה שכתבת ול עמוק בפנים שהסכימה:
_סיבוב, נראה לי לא הוגן המצב שאת מעמידה בפניו. הוא רוצה להמשיך הלאה ואת נותנת לו מתנות הולדת שהוא לא מעוניין בהם.
תניחי לו. ותהיי הוגנת עם שניכם. אם אתם מיועדים להיות יחד זה יקרה מבלי שתצטרכי תחבולות ופיתויים כאלה או אחרים._
זה לא שהוא לא מעוניין במתנה. הוא שמח עליה. זה פשוט מורכב - כשהוא יודע מה אני מרגישה ולמה אני מצפה. ואני גם לא יודעת מה החברה שלו חושבת על הקשר בינינו ומה היא אומרת לו.
אני לא כ"כ מאמינה ב"אם אתם מיועדים זה יקרה". לא במקרה הזה, בכל אופן. הוא רגיש ומורכב וכשהוא לא בטוח באלף אחוז שרוצים אותו - הוא נסוג.

עוד היסטרית - אולי הייתי מנתקת לגמרי אם זה היה אפשרי. אבל אנחנו נפגשים במרחב הווירטואלי והמקצועי, אם ארצה או לא ארצה, כל חודשיים-שלושה לפחות. וכל פעם שכזו פותחת את הפצעים. שקלתי הסבה מקצועית + ירידה מהארץ אבל זה לא מעשי

קוראת, תודה על השאלות.
_דיברתם פעם והקשבת למה שיש לו להגיד על הקשר שהיה לכם?
על הסיבה לפרידה?
על חוסר היוזמה שלו לחזור?_
זה מסובך. דיברנו כמה פעמים ומדי כמה חודשים הוא פתאום מעלה איזשהו הסבר או סיבה, והם בכל פעם משתנים! אני ניסיתי לחפור כמה וכמה פעמים, וקיבלתי כמה תשובות. אני מודעת לחלק שלי בבעיות שהיו. העניין הוא, ממש לקחתי את הדברים לתשומת לבי, עברתי תהליך, וכמעט כל הדברים שהפריעו - השתנו, ומה שלא השתנה עד הסוף נמצא בתהליך של שינוי. אם היום היינו יכולים לחזור למקום שבו היינו לפני שנתיים - המצב היה נפלא, לדעתי. באמת. יש לנו התאמה נדירה בכל כך הרבה תחומים.

יש משהו אחד שהוא בלתי ניתן לשינוי, שעליו רק עכשיו ובדיעבד אומר שהיה בעייתי, ואני פשוט לא קונה את זה. שנים היינו יחד ומעולם זה לא עלה. אני מצטערת שאני לא יכולה לפרט כי זה חושפני מדי. אז אני חושבת שהוא מספר לעצמו איזשהו סיפור על הסיבה לפרידה, והראייה שלו לאחור פשוט משתנה כדי שהוא יוכל להצדיק לעצמו את הבחירות הזוגיות העכשוויות שלו (שאגב, בעיניי הן ממש מוזרות - הוא יוצא עם נשים שהן מתחת לרמה שלו, מי יותר ומי פחות). בכל אופן, לדעתי יש לנו הרבה סיבות טובות לחזור.

כי אם הוא היה חושב כמוך הוא לא היה ממשיך הלאה. הוא אולי היה הולך על סטוצים או לא יוצא עם אף אחת אבל לא בונה משהו עם אחת אחרת כשאת פנויה ברקע ודומיננטית מאוד.
נכון, הוא לא חושב כמוני.

כך שעם כל זה שאת מרגישה שנכון לך להתעקש את צריכה לדעתי קודם כל להבין ממנו בשיחה פתוחה מאוד כשאת מוכנה נפשית להקשיב להכל ולהבין את התשובה לשאלות למעלה. כששני בני זוג מסיימים קשר שהיה אהבה גדולה ואף קרש הצלה מבחינתם מעורבים הרבה רגשות. יכול להיות שאת צודקת ויש על מה ולמה לחזור ויכול להיות שאת טועה. שמבחינתו הקשר נתן לו המון ועד שזה הפסיק להיות כזה, או שהוא השתנה (גם אם את לא רואה את השינוי) וזה לא מתאים לו יותר. אבל את חייבת לעצמך את ההבנה הברורה של הסיבות. בלי לחשוב שזה רק נסיבתי או בלבול שלו ומעבר לפינה את כבר מחזירה אותו אלייך..
גם אני הרגשתי שאני חייבת להבין, ולכן שאלתי, וחזרתי ושאלתי, ודנו בזה כמה פעמים. אבל איך אפשר להבין כשמדי כמה חודשים הוא משנה את הסיבות? וכשמה שהוא מונה כסיבה לפרידה, עכשיו כבר לא קיים?
גם אם בראש אני מבינה שלפעמים הרגש נגמר וממשיכים הלאה, אני לא יכולה להשתחרר מתחושת הכאב, התסכול וההחמצה. אני מרגישה שרוב האנשים לא מקבלים אפילו הזדמנות אחת לאהבה גדולה כזו, להבנה וקירבה גדולות כל כך, לאורך כל החיים. אני קיבלתי הזדמנות והרסתי אותה. ומה הסיכוי שמשהו כזה שוב יקרה. ואפילו אם שוב ייקרה בדרכי גבר מתאים, האם אני בכלל אהיה פנויה ומוכנה לראות אותו.

מרגישה שקצת חזרתי על עצמי. תודה לכל מי שקוראת.

[מתפלמנת*]

סיבוב קראתי ונשמע לי לא קל. את כותבת על תהליך שאת עוברת וזה נהדר - אם הוא היה הטריגר ואת נכנסת לתהליך שהרווחת ממנו מצוין - אבל זה משהו שלך.
אשר לבחור... אני חוזרת להתחלה של הדף ולדברים שנאמרים אי שם בסרט.. אם הוא לא עושה מצידו , הוא לא מעוניין. לא מתקשר מעצמו - לא מעוניין. וכשזוכרים את זה - חוזרים לאיזו נקודה חשובה משל עצמך....
מציעה לך לחשוב מה ישמח אותך , מלבד האיש, מה את שמחה בעצמך בלי קשר לאנשים חיצוניים בקיצור - קודם כל לחזור לעצמך.

[שלולית_י*]

_להתנהל בצורה נשית -להיות באזור אבל בלי כפייה.
לתת לו תחושה שיש לך חיים מעולים ובהם יש לו פינה חמה בלב_
כל מילה בסלע.

[שלולית_י*]

אבל זה ממש קשה. "השוק" נוראי וחסר רגש
סיבוב, מה דעתך להכניס אנרגיה חדשה לחייך, שהיא לא בהכרח ישירות בכיוון הזוגי?
למשל, לימודים חדשים, קורס ערב, משהו בסגנון הזה.
לי זה מאד עוזר: לא רק כדי להכיר, בעיקר כדי שיהיו כמה שעות שבהן תתלהבי ממשהו אחר, שפתאום יהיה זמן בו לא תשימי לב שלא חשבת עליו
(מכירה את "שוב הולכת ברוטשילד" של מירי מסיקה?)

[בסיבוב_הבא*]

שלולית - לא הכרתי. שמעתי אתמול (נדמה לי שקוראים לו "טיפה טיפה") יפה מאוד ודיבר אליי. תודה.
(מרגיעון: "הכל נכון - גם פרשנות לקויה". יפה ומתאים)
אני עושה דברים שמשמחים אותי - עבודה, תחביבים, חברות. זה כל כך לא מספיק. עכשיו מתחיל סופ"ש בלי הילדים שאז הכי נורא מבחינתי. הבית מבולגן ומלוכלך, אני אנסה תכף לסדר ולנקות אבל בתחושה של "בשביל מה, בשביל מי..." ולא שאני לא נהנית כשהבית מסודר ונקי ויש אוכל - אני מאוד נהנית. אבל עושה את זה בתחושה של עצב - הנה זה שוב בא, סוף שבוע לבד. אני שונאת את זה!

זה לא שחור ולבן, זה שהוא לא רוצה. כל הזמן הזה מאז שנפרדנו, כולל בתקופות שביקשתי שלא נהיה בקשר - הוא בקשר. שולח מייל כדי להתייעץ בעניינים מקצועיים, מעדכן כשיש אצלו איזשהו משבר (רגשי, בריאותי) - והוא צריך תמיכה. כביכול הוא יכול לטעון לחפות בבית משפט - מעולם לא ביקש לחזור, מעולם לא יזם מגע גופני - רגע, זה לא בדיוק נכון - אבל מעולם לא אמר משהו שסותר את כוונותיו המוצהרות, כביכול.
ובכל זאת: היינו יחד ביום עיון מקצועי לא מזמן. ישב לידי, לא הקפיד שלא לגעת בי. לא נגיעות מיניות אבל התנהלות חופשית שגורמת ללא מעט נגיעות. לשם השוואה, אני ממש נזהרתי שלא לגעת בו.
פעם בכמה חודשים מחמיא שאני נראית טוב.
אני מנסה לומר שנוצר כאן רושם שאני מחפשת את קרבתו והוא מציג חזית אחידה של סירוב, וזה לא ככה, לא שחור לבן. ואני כמובן נתלית בכל שביב רמז.

[עוד_היסטרית*]

ואני כמובן נתלית בכל שביב רמז.
זה נשמע מאוד מובן ומאוד מבלבל ומאוד קשה. מכל מה שכתבת, עולה שכרגע הקשר ביניכם לא עושה לך טוב ומעכב אותך. אני בכל זאת ממליצה לנתק מגע עד כמה שאפשר. אם תקראי את הסיפור שלי למעלה תראי שלי אולי יותר קל כי מושא התסכול מתגורר מעבר לים, אבל כמו אצלך אנחנו מאותו התחום ואני נתקלת בשם שלו ובאנשים שנמצאים איתו בקשר לא מעט (סתם סיפור קטן: שוחחתי השבוע עם ידידה מהתחום והשיחה התגלגלה לסיפורים על ביקור שלה במקום העבודה שלו לפני כמה שנים, ואה, את מכירה במקרה את ההוא שאירח אותנו? הוא מאוד נחמד, לקח אותנו לארוחת ערב עם אישתו, ואני מהנהנת עם לב דופק, מנסה לשמור על פרצוף פוקר...) ישנו הבדל גדול בין התקלות בו אחת לכמה חודשים והתקלות בשם שלו פה ושם לבין קשר אישי רציף וכמעט יום יומי. קחי לך מנוחה ממנו. קחי לך חודשיים-שלושה בלי קשר אישי. הרי לא עם כל מי שנמצא איתך בקשר מקצועי את גם בקשר אישי, נכון?...
בקיצור - כן, עושה רושם שהוא לא רגיש מספיק בשביל לא לתת לך תחושה שאולי יש סיכוי, ואולי הוא עושה את זה בכוונה (מודעת או לא), אבל נכון להיום - לא יוצא לך מזה שום דבר טוב. הניחי לזה, עם כל הקושי.
גם עם תוגת הסופ"ש אני מאוד מאוד מזדהה. מכירה את תחושת הריקנות. אני משתדלת להעביר אותם בנעימים, אחרי הנקיונות שמנקים קצת את הנשמה, עם סרט טוב, ספר טוב, אמבטיה מפנקת... להפוך את הלבד לחגיגה. (אה, וגם אצלי זה השבוע - מוזמנת לעבור אותו וירטואלית איתי )

[עמוק_בפנים*]

אבל בתחושה של "בשביל מה, בשביל מי..." ולא שאני לא נהנית כשהבית מסודר ונקי ויש אוכל - אני מאוד נהנית. אבל עושה את זה בתחושה של עצב - הנה זה שוב בא, סוף שבוע לבד. אני שונאת את זה!

אני כל כך מבינה ואפילו מזדהה. לא עם ה"בשביל מה" אבל כן חסר לי. ריק לי בסופשבוע להתכתב במייל במקום להיות יחד. אני בדרך כלל לא לבד בסופ"שים, כמעט תמיד יש כאן גמדים ובדרך כלל גם הרבה עם משפחה מורחבת וחברים ובכל זאת, אני רוצה אותו על ידי בתוך כל זה.

אני כל כך מבינה גם את הקושי כשמעורבים מקצועית. אצלי זה ממש ממש ככה. בימים שקשה לי איתו אני פחות שוקדת על פרוייקטים משותפים שלנו ואלוהים יודע כמה גררנו דברים שיכלו להיגמר הרבה יותר מהר כשדברים ביננו היו בנתק או באי בהירות.
זה קרה בתקופה שלא ידעתי מה יהיה בכלל בהקשר הכלכלי-מקצועי והרגשתי תלויה בו לגמרי. בתקופה הזו הוא עובד הרבה לחוד ממני ולי מתחילות להיכנס לא מעט עבודות שלא קשורות אליו ואני משתדלת לטפח את זה כמה שיותר, כדי שלא ארגיש שאני איתו בגלל שותפות מקצועית. כמובן מטפלת בהצעות בתחום המשותף בצורה עניינית ומקצועית וכאלה מגיעות הרבה עכשיו, אבל משתדלת לא להיתלות, עד כמה שנעים לי לעבוד יחד וזה עושה לנו טוב, מפתחת את הנפרדות ככל הניתן.

דווקא מהמקום של ההזדהות אני אומרת שנשמע שאת צריכה להתרחק ממנו. יש מסרים כפולים. מתרחק אבל רוצה אותך בסביבה. נפגשתם בכנס? שבי לחוד ממנו. שולח לך אימייל? אל תתייחסי לתוכן רק לזה שביקשת לנתק קשר ולזה שקשה לך לעבור ככה הלאה. תדאגי לשמור על עצמך.

[קוראת*]

בסיבוב - אולי בכל זאת תתמקדי בשינוי כיוון אחד. במילא כל מה שניסית עד עכשיו לא עזר, לא להחזיר אותו ול להרגיש טוב יותר עם עצמך.
אולי תנסי לנתק מגע לתקופה?
יש תחושה של דחיפות בדברים שלך, כאילו שאת חיה את ההחמצה ואם לא תפעלי ותחשבי עליו ותעבדי על עצמך את תפספסי.
האמת היא שבמילא אתם לא יחד. ולא בגלל אירוע חד פעמי שפירק את שניכם לכיוונים שונים (נאמר בגידה).
הוא במקום אחר.
מאוד קשה להתנתק, אני יודעת... בייחוד כשאת לא משוכנעת שהוא לא איתך מהסיבות הנכונות אבל.. במקומך הייתי מתנתקת. לגמרי. ליצור חלל, ואקום, את נגישה אבל רק ביוזמתו.

[עוד_היסטרית*]

ואז גיליתי שכבר מגיל 35 (ואחד היה גם ישר מספיק להודות: מעל 30-32) פשוט אינם מסוגלים להבין זוגיות מהי.
סליחה שאני מעלה פה דיון שכבר התפוגג, אבל רציתי למחות. נכון שמי שחצה את ה35 ונשאר רווק יש לו בעיה אישיותית כלשהי (יש יוצאי דופן אבל בגדול וכו').
אבל יתכן והבעיה האישיותית הזו לא תפריע לבת זוג שתתאים לו בבחינת לכל דלי יש סמרטוט. ואני אדגים. יש לי ידיד טוב שמאוד רצה להתחתן. מאוד מאוד. אבל מה, היתה לו רשימת דרישות מאוד מוגדרת. ניסה לא לפסול אף אחת על סעיף זה או אחר אבל כן פסל. זאת אין לה תואר שני, זאת מדברת עברית לא תקינה, זאת ככה וזאת ככה. יצא עם מיליון בנות. הגיע לגיל המופלג של 38 בלי אף מערכת יחסים רצינית בעברו, ועדיין כלום. בסוף, מצא אחת שלא רק שעמדה בקריטריונים, אלא לא היה לה אכפת שהוא כזה ביקורתי. יש דברים שאנשים מסויימים יכולים לחיות איתם ואחרים לא. הם נשואים + , והם אחד הזוגות היותר מתוקים שאני מכירה.
בקיצור אני רוצה לומר שלא כדאי לפסול מראש על סעיף רווק מבוגר וכדאי לבדוק אולי הדפיקויות שיש לו (ובוודאי יש, למי אין) הן כאלה שנכנסות לנו לנקודה העיוורת.

[עמוק_בפנים*]

38 זה מבוגר? לי יש מכרים שהתחתנו אחרי שהיא כבר אימצה ילדה והפכה לחד הורית לקראת גיל 50 והוא היה קרוב ל 60.
וכן גם היה לי ידיד כזה שלא היתה לו חברה של יותר מחודשיים עד גיל 40 או אולי 42, לא מדייקת, וכשמצא את "האחת" שגם מצאה אותו, יפהפיה וחמודה אגב, התחתנו, ילדו כמה ילדים. הוא תמיד כיוון גבוה מהחינת בחורות אבל היה נראה שהוא בעצמו: לא יופי מדהים, לא כסף, לא איזה כיוון חזק בחיים, בחור חביב שידע גם לעצבן לא מעט ועובדה.
אבל וזה אבל גדול, להם הרבה יותר קל למצוא כשהם מחליטים שהם רוצים. לנשים הרבה יותר קשה. גם כי סטטיסטית יש הרבה יותר נשים מאשר גברים מעל גיל 30 (פנויים ופנויות או לא, לא משנה) וגם כי יש יותר נשים שרוצות קשר רציני מגברים שמוכנים להסתפק בדברים אחרים.

[עוד_היסטרית*]

סטטיסטית יש הרבה יותר נשים מאשר גברים מעל גיל 30
http://www.cbs.gov.il/shnaton62/[po]st02 20x[/po].pdf
מעניין מה שקורה פה. יש יותר, אבל לא הרבה יותר (אני מתייחסת לטווחים 30-50).
מה שכן, יש הרבה יותר גרושות בטווח 30-45 מאשר גרושים ולעומת זאת הרבה יותר רווקים מאשר רווקות.

[עוד_היסטרית*]

אבל וזה אבל גדול, להם הרבה יותר קל למצוא כשהם מחליטים שהם רוצים. לנשים הרבה יותר קשה.
יכול להיות אבל מה שרציתי לומר זה שאין לפסול רווק על שום רווקותו בלבד (כי אם רוצים למצוא, מה לעשות, צריך לחפש).

[עמוק_בפנים*]

הסטטיסטיקה הזו לא משנה הרבה ממה שאמרתי כי יש רווקים שמוכנים להיכנס לקשר ארוך טווח עם גרושה פלוס, אבל הם מעטים יחסית לאלה בגיל הזה שיעדיפו מישהי שצעירה מהם בעשור. עד הנוכחי הסתובבתי רק עם צעירים ממני ורווקים במשך כמה שנים טובות, אבל עובדה שקשר יותר עמוק יש לי דווקא עם מי שמבוגר ממני, הורה בעצמו (זה ממש לא היה הכרחי מבחינתי) ולצערי גם אפילו לא גרוש.
אני לא מכירה הרבה נשים שפוסלות רווקים על סמך רווקותם, אני כן מכירה רווקים שפוסלים על סמך ילדים. פחות נשים פוסלות על הסעיף הזה, או שפוסלות בתיאוריה אבל לא פוסלות כשאחד מוצלח מגיע אל סף דלתן לעומת רווקים שבתיאוריה זה בסדר להם ילדים ואפיללו "מגניב" אבל כשנתקלים בקשיים האמיתיים שזה עשוי להציב ביחסים הם נסוגים מהמערכה.

[אלמונית*]

די, די ,די
שמישי או מישו יפרסמו איזה נתון מעודד...
בחייאת...

[עוד_היסטרית*]

אני כן מכירה רווקים שפוסלים על סמך ילדים.
זו פסילה מאוד מובנת. בתור רווקה הייתי רואה את זה בתור ראש בריא למיטה חולה. זה תיק. אין מה לעשות, צריך להכיר בכך שה"שוק" שלנו הוא גרושים עם ילדים.

שמישי או מישו יפרסמו איזה נתון מעודד...
בבקשה: אמנם יש הרבה יותר גרושות מגרושים פר טווח גילאים, אבל אם, נניח, את גרושה בטווח של 35-40, אז יש לך מבחר לא רע של גרושים או רווקים בגילך, או מבוגרים ממך ב5-10 שנים. ע"פ הנתונים, גרושים מתחתנים יותר עם גרושות מאשר עם רווקות (ואני מניחה שבין אלה שמתחתנים עם רווקות יש כאלה שהם גרושים בלי ילדים שזה לא נחשב).
אז אפשר לשבת ולהלין על איך כל הגברים הם ככה וכאלה, אבל זה מה שיש ועם זה ננצח מבחינתי קשר עם גבר נשוי היתה טעות חד פעמית שאין לי שום כוונה לחזור עליה. לא יגן עלי מפני שברון לב, אני יודעת. אבל נותן לי יותר תקווה.

[עוד_היסטרית*]

פחות נשים פוסלות על הסעיף הזה,
אתמול היתה לי שיחה עם האקס שלי בנוגע לסיכויינו למצוא אהבה חדשה. המשנה שלו מאוד סדורה ומאוד קרובה לרוח הדברים פה מפי ההיסטריות למודות הסבל. גברים גרושים מעוניינים ל%&$ ולא מעוניינים בקשר רציני ומגביל (הוא לא כזה, אגב, הוא סתם מיואש מהחיים אבל מודע לאפשרותו "לחגוג"). רובם מסתובבים בעולם ומנצלים את רצונן העמוק של נשים פנויות לתפוס בחור. אף אחד לא ירצה להכנס למערכת יחסים רצינית עם אישה עם ילדים, בעיקר ילדים קטנים, כי בשביל מה בעצם. יש דגים רבים בים בלי כל מיני גמדים והגרושים ביניהם הרי עזבו אישה באותו מצב אז למה שירצו לטפל בעוד גמדים ועוד של מישהו אחר. אין להם שום מוטיבציה לקשר רציני ולכן נשים גרושות צריכות להכיר בזה ולא לפתח ציפיות לקשר מחייב.
יכול להיות שזה בגדול נכון, אבל אפשר גם להגיד את זה על רווקים. טונות של רווקות היסטריות ולחוצות, אפשר לחגוג, לא חייבים להתחייב. ובכל זאת רוב האנשים מתחתנים ומקימים משפחות.

עכשיו משהו על נשים. בואו נודה על האמת. אנחנו אמנם רגישות וחכמות ומוצלחות אבל ניחנות ביצר התעללות עצמית לא מבוטל. דפוקות לא פחות מהם. מכירות את אלה שמתאהבות באסירים, בגברים שמבוגרים מהן ב-20 שנה, בנשואים, בסתם מניאקים? (אני מרשה לעצמי להלקות במגזר כי גם אני פשעתי בשלושת הסעיפים האחרונים) וכמה גברים שמתאהבים בנשים נשואות ומבזבזים עליהן שנים של ציפייה דומעת אתן מכירות? יש לנו צורך עמוק באהבה ונטייה לחפש אותה במקומות הלא נכונים. אנחנו צריכות להיות מודעות ולקחת אחריות על הדפיקויות שלנו. מרכז פנימי יציב וכו'. יהיה בסדר.

[אני*]

פתאום גליתי שנדלקתי על הגנן בגן של הבן שלי (אני גרושה טריה) אני אפילו לא יודעת בן כמה הוא, אבל נראה לי שהוא צעיר ממני בעשר שנים.
גם אין לי מושג אם הוא בענין שלי, אבל מנסיוני אם נדלקתי אליו פתאום יש מצב שזה בגלל שקלטתי שגם הוא נדלק אלי (אני בדרך כלל קולטת שמתענינים בי בדיליי)
טו מייק א-לונג סטורי שורט: כמה נורא זה יהיה אם יהיה לנו משהו?
שבוע טוב

[פלוני_אלמונית*]

בקשה לעזרה
אולי זה לא הדף המתאים, אבל לא מצאתי דף אחר
כדי למנוע זיהוי אני משמיטה ומשנה פרטים מזהים כיון שחלק מכם מכירים אותי
אני נמצאת כבר כמה שנים בקשר עם אדם שלילי אלכוהוליסט מהמר ונרקומן
בעזרתו האדיבה הפכתי למכורה לחשיש וכעת אני רוצה להיגמל ולא יודעת איך
כאשר אני רוצה לעשן הוא מכריח אותי לעשות את זה יחד איתו וזה כולל גם סקס
אין לי דרך אחרת להשיג את הספ
מה עושים?

[פלוני_אלמונית*]

אני לא טרול וחבל שאף אחד לא מתייחס

[תאיר*]

פתאום אני הסטרית כי זה לא קורה לי,
אין לי בן זוג וזה לא נראה באופק,אני עם עצמי כבר בגיל די מתקדם, דווקא בשנים האחרונות שהבחירה בבן זוג היא קריטית כי זה אמור להיות אבי ילדי, אני פשוט כמו משותקת, אפילו אין מתח מיני ביני לבין גברים, פשוט נהייתי א-מינית, כמו יצור שחי כאן בין כולם שנראה ומתנהג כמו כולם, אבל בעצם משהו מהותי לא מתקיים בי, כולם מתחתנים מולידים ילדים ואני כמו ילדה לא מקובלת, יושבת בצד מבויישת

[וואו*]

וואו...
תאיר את בטוחה שאת כותבת על עצמך?
כי זה נשמע פשוט תפור עליי....

[תאיר*]

וואו נעים לדעת שאני לא לבד

[שלולית_י*]

פשוט נהייתי א-מינית, משהו מהותי לא מתקיים בי,

חברה שלי מעבירה סדנאות "מעירת החשק" - סוף שבוע לנשים בלבד, שאחריו את חוזרת מאוהבת בעצמך, בעולם, וכן - מוכנה לטרוף את העולם על הגברים שבו
מערת החשק

http://maagal.co.il/workshops/the-cave/

[רוקדת_לאור_ירח*]

גם אני מכירה את מיכל דון שמעבירה את סדנאות "מערת החשק" והיא מקסימה ולמרות שלא הייתי בסדנה הספציפית שמעתי שזו סדנה נהדרת.

[מי_מה*]

במקום לצטט את רוקדת אני אגיד -גמני!
ול אני שנדלקה על הגנן, נראה מדליק לגמרי בתור פרק מסדרה בטלויזיה אבל בחיים האמיתיים זה בעייתי. כל מי שאי פעם ביקרה בבלוג שלי בודאי זוכרת את המכונה 'עמיר' , צעיר ממני ב12 שנים , מורה בחוג של הבכור, נו, היה שמייח. גנן זה אפילו יותר מסובך ממורה בחוג...הייתי מחכה למסיבת סיום הגן
ולאלמונית עם בעית הסמים. אני ממש מצטערת שלא קיבלת כאן שום תמיכה. נשמע שזה רציני מכדי לטפל בזה בפורום , חביב ככל שיהיה, באינטרנט. את צריכה לקבל תמיכה ממשית במציאות הפיזית. מבטיחה לחשוב על רעיונות ולהביא לכאן.
ועכשיו הולכת לרקוד. זה פותר המון בעיות

[פלונית*]

יש לי שאלה. האם משהו מזה - סופי שבוע לבד, שברונות לב, מחסור בגברים שווים ושאר עניינים שעולים פה בדף - גורם לכן להצטער שפירקתן את הנישואים? האם זה עדיף או גרוע מנישואים גרועים? שאלה אמיתית לגמרי, לא מתוך שום סבאטקסט או הטפת מוסר. רק מתוך רצון להבין וכמובן מתוך קושי בנישואים.

[מי_מה*]

שום דבר מזה לא גרוע כמו חיי הנישואים שהיו לי

[הגמד_חיוכון*]

שאלה טובה ולא קלה..
בדיעבד חיי הנישואים שלי היו ממש גרועים אך היו הבלחות של טוב והיה ניתן אולי לעבוד ולהציל אותם.
העובדה שלא ניסינו מספיק לעבוד ולטפל (לא משנה שהיה צריך לקרות שינוי מהותי ע"מ שהכל היה מסתדר לדעתי, ומי יודע אם בכלל אפשר היה..) לעולם תצער אותי.
כך שההמלצה הגורפת שלי היא ללכת לטיפול ולדבר לדבר לתקשר, לפני שמפרקים סופית הכל. בגלל שבאמת לא פיקניק שם בחוץ. וכשיש ילדים אז כפליים.

[אחת_מהחברייה*]

בחור שלא מציע להקפיץ אותי הביתה אחרי דייט ראשון, כשיורד גשם ושיש רוחות. או לפחות לא מתעניין בדרך החזרה שלי הביתה, הוא לא להיט ופסול.
האם אני ממהרת מדי או שמישהי מרגישה משהו דומה?
איזשהו כבוד בסיסי, איכפתיות. על דבר כזה יקום ויפול דייט.

[פלונית*]

תודה על התשובות. @}

[קוראת*]

_האם אני ממהרת מדי או שמישהי מרגישה משהו דומה?
איזשהו כבוד בסיסי, איכפתיות. על דבר כזה יקום ויפול דייט_.

אני איתך אבל כן השתכללתי, הבנתי שזה נכון לפסול על משהו כזה אבל לא לפני שאני מבהירה במילים את הציפייה שלי.

הוא יכול להיות רגיש ואכפתי אבל לא לגמרי מבין בניואנסים או במחוות.
וגם הם מתרגשים, לחוצים, חוו כמה עניינים שעליהם לא חשבת. למשל הוא יכול לא להציע ללוות לבית על מנת שלא תחשבי שהוא נלהב מדי כחלק מהמשחק או שלא תחשבי שיש לו כוונות לעלות איתך לבית או שהרכב שלו מטונף או לא חדיש או כי הוא נתקע בלי מזומן ולהחזיר אותך מחייב מונית (קורה!) ועוד. או כאמור סתם כי הוא לא בפוקוס על זה באותו הרגע כי הוא חושב על איך ינשק אותך בעוד רגע וכולו בלחץ.

אלו לא תירוצים, אלו תסריטים מאוד מאוד הגיוניים שמתרחשים.

כמה פעמים קרה שעצרת התקדמות אינטימית בגלל שלא הרגשת מספיק מושכת, היית במחזור, לא הורדת שערות וכאלה, בזמן שהם חושבים שאת עוד לא שם ואת שם כבר מזמן אבל רבאק השערות...


לכן במקרה כזה הייתי אומרת במילים "וואו מזג אוויר מטורף, איך אני חוזרת עכשיו הביתה ככה... "

ומקשיבה לתגובה, לאיך שהוא מטפל בזה.

כן זה ברור וזה מגיש בכפית זהב. ואם אחרי זה הוא לא מציע תמיכה (לא בהכרח ליווי כי כאמור יש להם גם אישיואים שנבצרים מבינתנו לפעמים) אז אני שוקלת.

ועיצה שלי - אם את מצפה ליחס של ליידי תתנהגי כמו ליידי. כלומר, את מצפה שהוא יחזיר אותך, אז למה את לא קובעת שיאסוף אותך ואז שאלת ההחזרה לבית לא קיימת? זה בסיסי בדייט רומנטי. ההמצאות על להיפגש בקפה באמצע הן בולשיט.

[תאיר*]

כך שההמלצה הגורפת שלי היא ללכת לטיפול ולדבר לדבר לתקשר, לפני שמפרקים סופית הכל. בגלל שבאמת לא פיקניק שם בחוץ. וכשיש ילדים אז כפליים.
בהחלט, וחוץ מזה את מחפשת תמיכה בלהתגרש/להשאר לדעתי במקום הלא נכון כי רק את יודעת את התשובה, אף אחד לא יודע כמה נסבלים או בלתי נסבלים הנישואים שלך,

ולגבי
_האם אני ממהרת מדי או שמישהי מרגישה משהו דומה?
איזשהו כבוד בסיסי, איכפתיות. על דבר כזה יקום ויפול דייט._
אכן יכול ליפול דייט על דבר כזה, את יכולה להגיד לו שזאת הסיבה ושזה לא היה ג'נטלמני מצידו, ואולי התגובה שלו תגרום לך לשנות את דעתך, (התנצלות שלו) יש כאלה שפשוט שכחו איך מתנהגים עם אשה מרוב שמזמן לא היתה להם, ואפשר לסלוח וללמד אותם

[קואלה*]

יש כאלה שפשוט שכחו איך מתנהגים עם אשה מרוב שמזמן לא היתה להם, ואפשר לסלוח וללמד אותם
להציע להקפיץ ידיד/חבר/דייט הביתה במזג אוויר סוער, נראה לי התחשבות בסיסית אלמנטרית בזולת כאדם ללא קשר למינו, גילו וכוונתנו כלפיו

[אחת_מהחברייה*]

תודה למגיבות - שני דברים עיקריים שלקחתי הם:
ועיצה שלי - אם את מצפה ליחס של ליידי תתנהגי כמו ליידי
זה נכון לפסול על משהו כזה אבל לא לפני שאני מבהירה במילים את הציפייה שלי.

אבל
אם את מצפה ליחס של ליידי תתנהגי כמו ליידי

• האם אני לא יכולה להיות ליידי ולהגיע לבד לדייט? אני ליידי עצמאית.

זה שהתחילה סערה בסוף הדייט זה לא היה מתוכנן. באופן ספונטני הייתי מצפה שהוא יציע. קשה לי "לרמוז" שאני רוצה שהוא יחזיר אותי. זה אולי דפקט בי, שאני רוצה שדברים כאלו יבואו נקיים מהבן אדם שמולי ולא בגלל שרמזתי ש"קפוא ויש רוחות מטורפות וממש לא בא לי לחכות חצי שעה בקור לאוטובוס וממנו ללכת עוד 10 דקות בגשם עד שאגיע הביתה"

• האם אני לא יכולה להיות ליידי ולשלם על עצמי?.

אני לא חושבת שזה מפחית ממני להתנהג ככה. מה דעתכן?

• האם הגבר לא יכול להיות ג'נטלמן מבלי לבדוק את רמת ה"ליידיות" שלי קודם לכן?

[בשמת_א*]

זה אולי דפקט בי, שאני רוצה שדברים כאלו יבואו נקיים מהבן אדם שמולי
אוקיי, רק עכשיו תפסתי שזו סוגיה שאני בדיוק עסוקה בה בשבועיים האחרונים. יותר נכון עסוקה בה כמה עשורים, פתרתי אותה רק בזמן האחרון.
זה הולך ככה:

להגיד שיש בך או בו דפקט - זה לא רלבנטי. זה לא קשור.
השאלה האמיתית היא: איזה מין גבר את מחפשת לך.
אם את מחפשת גבר הגון, חברי, שאיכפת לו מהזולת ומתנהג בצורה לא-אנוכית -
(לא רוצה לכתוב "אלטרואיסטית". אני לא מרחיקה לכת עד כדי כך. בסך הכל: לא אגואיסט. לא נרקיסיסט. לא אחד שחושב רק על עצמו. לא אחד שמתקמצן על היחס ותשומת הלב שלו. לא אחד שמפחד להיות "מנוצל" ולכן מחפש איך "לא לצאת פראייר") -
אז זה מה שרלבנטי.

אם את מחפשת כזה גבר, אז אחד שלא חושב אפילו לשאול אותך איך הגעת ואם יש לך רכב (ואז מלווה אותך אליו) או מגלה שהגעת באוטובוס ואז מציע להקפיץ אותך בגלל מזג האוויר - ממש לא מתאים לך.
זה לא משנה כמה תירוצים יש לו.
אם הוא טיפוס כזה, שלא חושב על זה בעצמו - אז תשאלי את עצמך אם את באמת רוצה לנסות "לחנך" גבר בוגר להתנהג כמו בן אדם?
אני חושבת, שאם הוא לא בן אדם מראש, וזו פגישה עיוורת, לעזוב.
אם מכירים גבר בנסיבות רגילות (עובדים יחד, לומדים יחד, בכל סיטואציה שבה פוגשים אותו באופן קבוע מסיבות שאינן קשורות לזוגיות ולומדים להכיר בהדרגה) יש סיכוי להכיר הרבה צדדים לפני שצצות תקריות כאלה, ובמקרה כזה יש פתח להפנות את תשומת לבו של הבחור לעניין ולראות מה קורה (אולי הוא לומד מהר ויוצא ממנו בן אדם, או שאולי מגלים שאין עם מי לדבר).
בדייט,
what you see is what you get

אני אתן דוגמא שאני לא זוכרת אם נתתי פעם: פעם הכרתי בחור שעבר לגור עם החברה שלו בדירה שהבחורה גרה בה. הגיע חשבון הטלפון. הבחור אומר לה: אני לא משתתף בזה כי אני לא מטלפן מהדירה שלך ואף אחד לא מטלפן אלי.
וואללה, צודק. הוא באמת לא השתמש שם בטלפון.
אז זה הגיוני, נכון?
נכון. זה הגיוני. הוא לא חייב לשלם אם הוא לא השתמש בטלפון. כל שופט היה מסכים עם זה.
אבל החיים הם לא בית משפט!
אין לנו שופט דימיוני שעומד ובורר בסיטואציות כאלה.
השאלה אם זה הגיוני או אפילו צודק איננה השאלה הנכונה.
השאלה האמיתית היא: האם את רוצה לחיות עם גבר שגר אצלך בדירה ומודיע לך שהוא לא מתכוון להשתתף בחשבון הטלפון בתואנה שהוא לא משתמש בו?
הגבר הזה הגיוני. וצודק.
אבל הוא שמוק!
וקמצן. ולא פרטנר. ולא חברי.

אז השאלה האמיתית פה היא, לא אם זה הגיוני או סביר שהבחור לא יחשוב איך תגיעי הביתה בסערה. השאלה האמיתית היא: האם את רוצה לחיות עם גבר שנפגש איתך בליל סערה ובסוף הפגישה לא טורח אפילו לברר איך את מגיעה הביתה ולדאוג לך. אפילו בשביל להגיד שגם הוא הגיע באוטובוס, במקרה שהוא בכלל לא ממונע ולכן לא יכול להציע לך טרמפ.

אם התשובה החד משמעית היא: לא, אני מחפשת מערכת יחסים רק עם גבר שמתחשב בזולת - אז זו התשובה שלך.

אגואיסטים שחושבים רק על עצמם ומקפידים לא לצאת "פראיירים" יש כמו זבל.
וכמעט כל אשה יצאה לפחות פעם אחת עם אחד כזה ומצאה המון תירוצים להתנהגות שלו.
אבל השאלה שכל אחת מאיתנו צריכה לשאול את עצמה היא: האם אני רוצה גבר שמתנהג ככה בתור הפרטנר שלי לחיים?

[קוראת*]

בשמת ועוד כמה שענו בפסקנות "תזרקי אותו" (עע רזיאל ז'קונט)

זה לא ככה.
זה ממש לא ככה.
החיים לא כאלה.
ואנחנו לא כאלה.

הוא יכול לרצות ללוות אותי ולהזמין עבורי שתייה, וללטף במבט את העיניים, ולדאוג שיהיה לי נעים, ולשאול אם נח לי, ולהדליק מזגן ברכב כי הוא רואה שקר ורק בגלל זה, ולומר אפילו, וזה קרה לי - שהוא ברגעים אלו מקליט עבורי את סדרת הטלויזיה שקיטרתי באוזניו שכנראה אפסיד כשקבענו לדייט.

והוא יכול להמשיך להיות כזה לרוב.

אבל יום אחד הוא גם יוכל להעיף אותי מהאוטו בעיצומה של מריבה קולנית אחרי חצי שנה חברות באמצע הלילה בשום מקום.
וביום אחר שבו נפרדנו להתחיל לצאת מיד עם אחרות (ולא זה לא מכבד למרות שמותר לו)
או להיפרד ולבקש בחזרה קשקוש שנתן לי.

למה? כי הוא אידיוט? נכון
אבל בכולנו יש מזה. חלק יותר חלק פחות.
ואני לא איימתי לעזוב רק בגלל קריזה רגעית? זה לא ביצ'ית?
ואני לא נשארתי בקשר חברי וקרוב עם השותף שלו גם אחרי שנפרדנו למרות ש כאב לו?

< לא דיברתי על אותו אחד.
< וגם לא בכולנו. כן שמעתי על אנשיםש הם אצילייםועדיני נפש ורכים ורגישים ובעלי אורח רוח ועמאיית שלא פוגעים ושומרים על איפוק בודהיסטי גם במריבה הכי מדממת ומסיימים קשרים עוצמתיים בחברות אדירה ועוד מחזיקים את החופה לחתונה של. שמעתי. רובינו לא כאלה.

אנחנו לא כאלה דיכוטומיים. וזה שהוא יהיה צ'ארמר או רגיש מאוד בדברים הקטנים לא הופך אותו לפחות שמוק מזה שבגמלניותו טיפשותו או אפילו חוסר רגישותו - לא הציע ללוות.

ואני אחת מהקשוחות, נוראית שכמותי, קיצצתי גברים ודייטים על כלום, על מילה, על מבט, על איחור.

התבגרתי. הבנתי שהחמוד, המתוק החברי הדואג הרגיש אינו כזה כל הזמן וגם לו יש יציאות של שמוק.

והשמוק כביכול, יכול להיות חמד אמיתי ורציני ומשקיען שאין שני לו.

ואנחנו לא מדברות על מישהו שמעליב, או לא מכבד, או מדבר בגסות או אגרסיבי, כולה על אחד שלא טרח לברר איך הגיברת חוזרת.

אגב אני הייתימ המרת על כך שהוא פשוט לא מעוניין בך, כי מי שמעוניין בך תמיד יחשוב להמשיך את המפגש עוד קצת ותמיד יחשוב מה לעשות עבורך, יש כאלה שהכל גדול אצלם ורגיש ובטיימינג נכון ויש כאלה שפחות,] אבל אצל כולם בדר"כ כשהוא מעוניין הוא ידאג לחשוב צעד אחד קדימה.

ולשאלותייך

האם אני לא יכולה להיות ליידי ולשלם על עצמי?.

_אם אני לא יכולה להיות ליידי ולהגיע לבד לדייט? אני ליידי עצמאית

אני לא חושבת שזה מפחית ממני להתנהג ככה. מה דעתכן?._

אם את יכולה את כל אלה אבל אז למה את לא יכולה לחזור לבד הביתה? מה, קצת רוחות והעצמאות שאת כל כך גאה בה מתמוססת?
ברצינות.

דווקא בסוף הדייט אחרי שבאת עצמאית ושילמת וכל הטקס פתאום ברגע את רוצה שהוא יסוכך עלייך בגופו, רכבו, כספו ויעלה אותך לביתך כמו נסיכה מהאגדות?

הרי ממכרה או פגישת עבודה לא היית מצפה שתשאל איך את חוזרת, ברור שיש כאן עניין של אישה שמצפה לאקט גברי שלוקח אחריות עלייך.

זה הפרדוקס שגברים מתקשים איתו. היא משלמת, היא באה לבד, היא מקרינה והיא משדרת שהיא עושה את כל אלה כי חשוב לה לעשות את כל אלה והיא לא היתה רוצה אחרת ואז לקראת סיום היא רוצה אחרת. ושהוא יבין את זה ללא מילים.

[זאת_שלא_מלה*]

מה זה לרמוז.. זה כל כך מעצבן, אני מחנכת את הילדים שלי להפסיק עם הרמיזות. להגיד "קר בחוץ, אוי איך אני אחזור באוטובוס" ולצפות שיציעו לך לימוזינה זה כמו שהבן שלי אומר "יש לי טעם לא נעים בפה, יכול להיות שאני צריך משהו מתוק" ומצפה שאביא לו שוקולד מהמכולת.
את רוצה שיקחו אותך הביתה? תגידי "קח אותי הביתה".
הוא מסרב? שחררי אותו.

[זאת_שלא_מלה*]

זה הפרדוקס שגברים מתקשים איתו. היא משלמת, היא באה לבד, היא מקרינה והיא משדרת שהיא עושה את כל אלה כי חשוב לה לעשות את כל אלה והיא לא היתה רוצה אחרת ואז לקראת סיום היא רוצה אחרת. ושהוא יבין את זה ללא מילים.
כל כך נכון.
"להבין ללא מילים" זו הסיבה מספר אחת בגינה אנשיםם מתגרשים. כי הם מצפים ש"יקראו" אותם במקום להסביר במילים מה הם רוצים.

[תאיר*]

נחלשתי כל כך, אחרי כל כך הרבה פעמים שהלב שלי נשבר,
ועכשיו איזה אחד התקשר, מישהו שנתנו לו את הטלפון שלי, ואני, שכבר כל כך לא בטוחה בעצמי,
היתה שיחה בסדר, אבל נראה לי שאני משדרת כבר באופן בלתי נשלט כאחת שלא רוצים אותה, וזה לא "הכי מושך" בסוף השיחה הוא אמר "טוב שיהיה בהצלחה, נראה מה יוליד שבוע" ואני בתוכי פירשתי את זה כהתחמקות , והיה לו מן צחוק כזה שפירשתי כזלזול,
מה יהיה איתי, אין לי כל כך כח לחיפוש המתיש הזה, הקורע לב הזה, המפיל לתהומות, וזה לא שהוא כל כך מוצא חן בעיני ואולי זה אפילו יותר גרוע שאפילו מי שלא מוצא חן בעיני מפחיד אותי כל כך, כל הקטע הזה , שזה איבד כבר מהטבעיות שלו, כמו פעם באיזו מסיבה שהמבטים נפגשים שמקפיצים איזה משקה על הבר, ויצאים החוצה ומתנשקים, אי יא ייאי היו ימים

[בשמת_א*]

נחלשתי כל כך, אחרי כל כך הרבה פעמים שהלב שלי נשבר

ואני, שכבר כל כך לא בטוחה בעצמי

למה את מחפשת בחור עכשיו?
די ברור שאת בכלל לא מוכנה לזה משום בחינה. הראש אומר לך שאת "צריכה" או "אמורה" לחפש/למצוא. אבל כל שאר החלקים, בכלל לא מוכנים.
אז למה?
בלב שבור אפשר לטפל. אפשר לרפא אותו.
בבטחון עצמי אפשר לטפל. לחזק את עצמך.
חבל לבזבז זמן על בחורים לפני זה, כי הסיכוי הוא שגם אם תמצאי מישהו שהוא יהיה מעוניין בך ואת בו - מה שמושך אותו הוא בחורה חסרת ביטחון וחסרת הערכה עצמית עם לב שבור. זה לא מתכון טוב למערכת יחסים בריאה וארוכת טווח.
טפלי בעצמך קודם.
כשתהיי שמחה וחזקה ויהיה לך טוב עם עצמך, יגיע הזיווג המתאים

[אחת_מהחברייה*]

תודה לכל המגיבות. תמיד מעניין לקרוא אתכן. כל אחת ודעתה שלה...

אני מסכימה איתך, זאת שלא מלה:
מה זה לרמוז.. זה כל כך מעצבן, אני מחנכת את הילדים שלי להפסיק עם הרמיזות
אני מקווה גם להיות מודעת לזה ולחנך לזה ביום שבו אהיה אמא (בע"ה). מאוד מאמינה בתקשורת בריאה. ואם עומד מולך בן אדם שאתה לא מצליח לבטא מולו מה שאתה רוצה צריך לעצור ולבדוק איפה כאן הבעיה...

בסופו של דבר, זה באמת פשוט לדעתי, כמו שבשמת אמרה
השאלה האמיתית היא: איזה מין גבר את מחפשת לך.
אני יודעת מה אני מחפשת. אני יודעת על מה אני לא מתפשרת. ומכאן והלאה "לחתוך" מי שלא מתאים מרגיש לי פחות רע. פחות רגשי אשמה. למרות שכשמספרים לאנשים מהצד הרבה פעמים התגובות לא אוהדות: "את ממהרת לפסול / לשפוט" וכו.
אותו בחור סימס לי כעבור שלושה ימים שאם בא לי להיפגש עמו "מתישהו" לחזור אליו. כאילו, אתה רציני? (וזה היה אחרי שיחה בה הוא צינתק אליי)

והנה החיים זורמים ויפים וכבר עבר דייט מוצלח ביותר עם גבר מעניין שאולי אותו חיפשתי? הטיפוס המתחשב, המתעניין, שמהרגע הראשון הכל זרם טוב בינינו. כן כן, זהו ה"חנון". אני בינתיים מרוצה. בנות, החיים דינמיים להפליא.

חנונים? - זה הכי טבעי שאני מכירה (אז מה אם הם נוטים להתחבר למחשבים קצת יותר?)

[פלוניתי*]

חנונים זה הכי אחותי

[זאת_שלא_מלה*]

חנונים? - זה הכי טבעי שאני מכירה (אז מה אם הם נוטים להתחבר למחשבים קצת יותר?)
נשואה לחנון!

[עמוק_בפנים*]

קטעים אני לא מצליחה לראות כלום בדף, הכל שחור, אבל לכתוב יכולה.
רק רציתי לספר לכן שזהו. עשינו שיחת סיכום.
בניגוד להיא בקיץ שהרגשתי טוב ושמח בלעדיו והקלה, עכשיו אני מרגישה כאב ועצב גדול.
בכלל יש לי כל כך הרבה דברים להתמודד איתם בחיים. חשבתי שנחתוך ואז אתחיל לצאת ולחגוג אבל מסתבר שלחיים יש תכניות אחרות עבורי, העצב אין לו סוף...
מצד אחד אני תוהה בשביל מה נכנסתי בכלל לזה, יש רגעים שאני חושבת שהייתי מסובבת את החיים שנה אחורה ובוחרת לא להיכנס לשם שוב. מצד שני אני לא יודעת איך הייתי עוברת את השנה האחרונה בלי חבר, היא היתה כל כך מלאה מהמורות שחלקן לא נעלמו , חלקן גדלו, חלקן התחלפו באחרות אבל איכשהו השנה הזו עם מישהו שאוהב ואיכפת לו חיזקה אותי למרות כל הקשיים האמיתיים שהקשר הזה הביא איתו.
ועכשיו לא יודעת. האינסטינקט הראשוני שלי הוא לנתק לגמרי, על אף שהוא ביקש שלא. נראה מה יהיה. אם יהיו עבודות לא אדחה אותן (אני זו שמשווקת ונותנת הצעות מחיר ללקוחות, השבוע מצאתי את עצמי נותנת הצעת מחיר די גבוהה ללקוחה, אולי כדי שלא תיקח ולא ניאלץ לעבוד יחד). זה גם קצת דופק אותי כי רציתי את עזרתו במשהו עבורי (והוא מוכן לכל מה שאגיד... לא להמשיך בקשר הרומנטי, זה הדדי, אבל כן רוצה בחברות). נורא מוזר לסיים ככה אהבה כששנינו בעצם עוד אוהבים. בכל זאת, אני עוברת הלאה, לגמרי. יושבת מולו מישירה מבט מתריס לא מחזירה חיבוק כבר שבועות לא עונה ל"אני אוהב אותך" שלו בטלפון או פנים אל פנים, מוסרת מסר שדי. הספיק לי.
בזמן האחרון חשבתי כל הזמן שהצרות שלי קטנות. אנשים קרובים לאנשים שקרובים לי חולים, מתים, גוססים, גם חבר קרוב שלו עבר עכשיו משהו נוראי שאני אמרתי לו כמה ימים קודם: שירוץ לבית חולים והוא לא הלך, וכמעט הלך... כל הזמן אמרתי לעצמי מה זה כמה כאבי לב קטנים לעומת כל הדברים האלה מסביב. זה גם הקל עלי לבחור בסוף. רציתי להזדקן לידו (נו, הוא כבר מזדקן, אבל לא נתקטנן על זה) והבנתי שזה לא קורה לי.
לא יודעת למה חשבתי שאחוש הקלה וכל מה שיש עכשיו זה כאב. הבנה שהוא ויתר עלי, שאני ויתרתי עליו, אחרי שהבטחנו אחרת.אני חושבת שיש כאן איזה כאב ואכזבה מההבטחה שהופרה לא במובן החיצוני של הוא הבטיח ולא קיים, אולי ההבטחות שהבטחתי לעצמי ואלה שהוא הבטיח יותר לעצמו מאשר לי וההבנה שאנחנו לא עומדים בהן.
כאב.
אבל גם שמחה על זה שדי. מספיק להתבחבש ואיזה מקום שהיה צריך את השיעור החשוב הזה בכל כך הרבה מובנים.
אחד השיעורים החשובים בחיים שלי.
וימים כאלה. אפילו להתפרק לא יכולה, יש כל כך הרבה חלקים לאסוף כל הזמן, כל כך הרבה עולם לטפל בו, לתחזק, לוודא שדברים עובדים. יש לי עכשיו איזה שעתיים בערך להתפרק עד שלא אהיה כאן לבד ואפילו אותן אני לא לוקחת, נראה לי עדיף ללכת לשטוף כלים.

[עוד_היסטרית*]

וואו. חיבוק
זה מאוד מאוד כואב, ואת מאוד מאוד אמיצה.
מבינה מאוד את הכאב והאכזבה. יהיו עכשיו הרבה עליות וירידות. ולאט לאט פחות. את נשמעת לי כמו בחורה חזקה, בטוחה שתעברי אותן ותצאי מחוזקת מהצד השני.

[עמוק_בפנים*]

תודה יקרה.

[אחות_קטנה*]

התאהבתי במישהו שיותר צעיר ממני ב5 שנים, (אני בת שלושים ומשהו)
אני קצת הסטרית,
היש עצה ותבונה מאחיותי ?

[אחת*]

הכי כיף עם צעירים מאיתנו, יותר נאמנות ותום.

[פלוני_אלמונית*]

_אהבתי במישהו שיותר צעיר ממני ב5 שנים, (אני בת שלושים ומשהו)
אני קצת הסטרית,
היש עצה ותבונה מאחיותי ?_

אני נשואה לצעיר ממני ב 6 שנים...
מה הבעיה? למה את היסטרית? אולי אם תבהירי מה בעצם הבעיה זה כבר יתן קצה חוט..

[אחות_קטנה*]

לא יודעת למה אני הסטרית, נרגעתי קצת, תודה (-:

[מי_מה*]

5 שנים בגילאים שלנו זה מיצמוץ , לא ממש פער נחשב. מילא היית בת 22 אז אולי היה כאן משהו להרהר בו, אבל ככה, לא רואה שום בעיה. תהני

[אפרת_מ*]

האבא של הילדה צעיר ממני ב5.5 שנים.
הבעיה? הוא פשוט היה ילדון כשהתחלנו לצאת (אחד מתוסבך במיוחד) במובנים מסוימים, עמוק ורציני באחרים.
השאלה היא לא הגיל, אלא אם האדם הספציפי באמת עושה לך טוב.

האמת? אני חופשי מסננת על גיל (לשני הכיוונים), אבל זה יותר מה ההרגשה שלי שהם צעירים/מבוגרים מדי, מאשר מה הגיל שלהם (החלטתי עוד לפני ששמעתי מה הגיל).
משהו באנרגיה שלהם הוא צעיר/מבוגר מדי עבורי/לטעמי. נראה ש-5 שנים מתחתיי (למה כל הזמן מתחילים איתי בחורים מהשנתון הזה?) זה בדיוק הגבול שאני מסננת. מזהה אותם ממרחקים.
אבל שוב, זה עוד לפני ששמעתי בני כמה הם. תאורטית יכול להיות מישהו בגיל הזה שישדר לי משהו אחר.

[עמוק_בפנים*]

מה זה כמה שנים. זה באמת עניין של תחושה. אבא של- צעיר ממני בהרבה יותר מזה. ההוא מהסיפור של השנה האחרונה מבוגר ממני בהרבה יותר מזה. עם האבא של באמת הרגשתי שהוא צעיר ממני במי שהוא, לא קשור לגיל. עכשיו הוא בגיל שאני הייתי כשהכרנו ונשאר תינוק מגודל. עם האחרון לא הרגשתי פערים רוב הזמן.

בקשר אלי: אחרי כמה ימים נפל האסימון.
גם באמת שיש לי כל כך הרבה קשיים בחיים כרגע, אובייקטיביים, כאלה שאנשים סביבי עושים פרצוף של: אז מה תעשי עכשיו וגם תגידי איך אפשר לעזור.
בין כל זה אני קולטת שההתפרקות הטוטאלית שאני כן נמצאת בה קשורה גם אליו. לא רק אבל גם.
שלשולם שעות במיטה אחרי פיזורי הבוקר. אתמול השעון צלצל , כיביתי אותו וסירבתי לקום גם לצעקות של : אמא כבר שבע וחצי. לא פיזרתי, לא שלחתי, בית. מה יש? היה קר ואמרתי שללכת לשוק יותר חשוב. רוב המוכרים כמובן לא הגיעו לשוק ככה שיכולנו להישאר בבית בכל מקרה גם ככה. לא אופייני לי, אני מהמתפקדות. אבל בתור מתפקדת החלטתי שלא נורא להתפרק קצת, לגיטימי לאסוף את החתיכות של עצמי לפני שאני מדביקה פרצוף של מסיכה יפה ויוצאת החוצה.
אפילו השיער שלי נראה איזה שבוע זוועת עולם, מה שלא נתתי לו בחצי שנה - שנה האחרונה, לא עד כדי כך.
חברה שבחיים לא נכנסת אלי, אלא אם כן יש עניינים פרקטיים, תמיד אני באה אליה, נכנסה ככה סתם כשעברה כאן לתה וחיבוק לפני איזה יומיים כי ידעה כמה הכל רע וגם ידעה שלפחות במה שקשור לאחד העניינים היא יכולה להציע הצעות להמשך. זה היה בזמן שחברה אחרת התקשרה להגיד תודה על משהו וברגע שהתחילה להגיד שנראה שצריך לדאוג לי לתשומת לב השניה נכנסה...
והאמת, עם כמה שהכל אצלי כל הזמן בדרמות ושיאים אני חושבת שלא רע שאני נותנת לעצמי להיכנס לזה כל כך חזק, ליילל, להתפרק ולנסות לחשוב בצלילות איך מעבירים כל יום כי ככה אני מוציאה מהמערכת את כל מה שצריך ולא צריך, סוג של ניקיון כזה לנשמה. ובין לבין אני נזכרת גם לחשוב עליו ושבטח היה יותר קל אם הוא היה בתמונה עכשיו אבל מבינה שלא ולאט לאט מתחילה להבין שזה בסדר, שתהיה לי אהבה. שזה לא הוא או כלום. שיכול להיות הרבה יותר טוב אפילו, עד כמה שזה לא נתפס לי קודם ועד כמה שיש ביננו באמת חיבור מאד טוב וחזק גם הבנה מאד ברורה שזה ממש בסדר כמו שזה, שהדברים שאני נאבקת בשבילם עכשיו בחיים שמים אותי במקום מאד חשוב ומה שהיה ביננו איכשהו פחות חשוב לי עכשיו ואיכשהו משהו מאד חזק בבית עם גמדים, ששאלו עליו המון וכמה שהסברתי לא עזר עד שכן עזר. גם להם פרידה היא לא פשוטה.
החברה הציעה שאארגן פגישה שלהם אבל לי לא מתאים, נראה לי לא קשור. נראה, אולי בכל זאת, כשאתאושש קצת מכל החיים האלה עכשיו.

[מה_זה*]

מה זה זה? לא מצליחה להבין. מרימה לרגע עיניים מהמקלדת, ומה ממורקר לו שם? "אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה". ברור, אבל גם ההתבוננות הזו לא מעלה דבר. ובמה מדובר?
חודשים מספר שאני נפגשת עם אחד. הכל שם זועק: לא מתאים. יש כשלים טכניים עצומים במימוש הקשר (מרחק גדול, ילדים של כל אחד, עבודה- מבלי לפרט: הכל). אבל עליהם, עם רצון משותף, ניתן אולי להתגבר (איך? אין לי תשובה).
מהותי יותר, התבוננות "אובייקטיבית", עד כמה שזה אפשרי, אומרת לי שיש שם, באחד, בקשר ה מ ו ן דברים שמפריעים לי, ושככל שיעבור הזמן יפריעו לי יותר ויותר. ואני לא יכולה לעזוב. אני לא רוצה לעזוב. אם תשאלו אותי מה מפריע- אתן לכם (לכן?) רשימה ארוכה ומפורטת, כולל דוגמאות, ציטוטים ומובאות . ואם תשאלו מה טוב שם, לא אוכל לפרט. אין לי תשובה. אם תשאלו האם הוא נותן לי מה שאני רוצה, מה שאני צריכה- אז לא. אם תשאלו אותי אם אני רוצה לעזוב- אני אתחיל לבכות: לא, לא, לא.
אין לי עבר מתקרבן, למיטב ידיעתי. דווקא לעזוב היה הדבר שהייתי "טובה" בו, טובה מדי. זה, הרי, הכי קל. ולא הייתי בקשר כזה מעולם. ולא הייתי מאוהבת- שנים (ברצינות. יותר מעשר שנים, בטח). והמערבולת הזו- לא טוב לי כאן- לעזוב - לאלאלאלא!!-תישארי-לאלאלא מתישה אותי.
וכרגע אנו בעוד אחד מהמשברים?ויכוחים?התלבטויות? שלנו. הוא רוצה לדבר. אני מרגישה שכבר אין לי מה להגיד. מתערבלת.... אז מה זה זה?

[מה_זה*]

לא מתקשרת לא מתקשרת לא מתקשרת. אבל צריכה איפשהו לפרוק ולהעביר את זמן הכאב הזה. איך עושים זאת? ודווקא עכשיו כולם נעלמו. או להיפך: לי אין כוח ליצור קשר, לדבר עם חברים. והייתי יכולה להנות גם מהאבל הזה, מלהתבוסס ברחמים, מלוותר לעצמי מול הילדים - אבל! הייתי בדיוק שם ומאותן סיבות ממש לא מזמן, עד שהוא שוב חזר ושוב נסחפתי רק כדי לחזור- כמה טיפשי! מרגישה מטומטמת- לאותו המקום בדיוק.
והכאב הזה כ"כ גדול שאני שוב מוכנה שלא לעזוב אותו (הוא עוד לא יודע שעזבתי, אבל בטח כבר מרגיש), אבל לשם מה? זה הוא. אי אפשר להיות עם מישהו ולצפות שהוא ישתנה. מתכון לבעיות.
פעם אמרו לי שדברים כאלה אי אפשר בכוח. אבל עכשיו נדמה לי שרק בכוח אני אצליח. כי אחרת לא. ואחרת זה יימשך ויימשך כדי להגיע לאותו המקום בעוד כך וכך חודשים או כך וכך שנים, כשהחלום למשפחה הולך ומתרחק ממני.

[שלולית_י*]

[עמק_בפנים*]

אולי פשוט להיות שם עד שתהיי חייבת ללכת. ככה אני עשיתי. ידעתי שיום אחד אני לא אוכל יותר. לא חששתי להיתקע שם שנים, להיפך, חששתי שלא אתן באמת צ'אנס למה שצריך לקרות. אז הייתי עד שלא יכולתי יותר ואז הלכתי. עכשיו נראה לי לרגעים שאולי הייתי צריכה למשוך עוד קצת, עוד חודש, אבל זה באמת כבר התפרק לי בידיים.

[עמוק_בפנים*]

עבר חודש, ושבוע. לפני שבוע, חודש לפרידה, נכנסתי לבית של מישהו לתת לו משהו (ברמה של פרסמתי משהו למסירה ב ככר השוק ועברתי בסביבה ממילא, סיפור קצת ארוך יותר מזה שגרם לי לחשוב שכדאי להתעכב שם אבל זה התמצית שלו) ומאז נפגשנו יומיום חוץ מערב אחד שחשבנו להיפגש אבל בסוף היינו עייפים מדי. הלילה ישנתי אצלו בפעם הראשונה והבוקר היתה לנו שיחה שאני עוד לא יודעת איך לקחת אותה. ברור שאני צריכה להתבונן היטב במה גורם לי להביא אל חיי דווקא גברים במצב רגשי מסויים. אני לא אגיד גברים מסוג מסויים כי בכל דבר שאני יכולה להגיד בקול רם, הוא הפוך ממי שהייתי איתו בשנה האחרונה. וגם: אם את ההוא פגשתי מתוך חולשה, קושי, חוסר אונים, דכדוך, את זה שעכשיו פגשתי כשבדיוק הייתי בכמה ימים של שמחה גדולה מאד, אושר אפילו. דווקא משום כך עם הקשרא ההוא הרגשתי שהוא מרים אותי מתהומות ופה אני מרגישה שהוא קצת מוריד אותי למטה, לא האיש, עצם הקשר. הוא מקסים והכל נורא חדש לי, לא הסתובבתי עם טיפוסים כמוו בעבר, אבל המהות של איש שעסוק מנותק שעסוק עכשיו בעצמו יותר ממה שיש לי מקום, חוזרת. וכן, הוא מתקשר ובא ומזמין, ומאכיל אותי, נעים אלי ובטח ובטח שמכבד (גם הקודם כיבד לגמרי, אגב) אבל נמצא במקום כזה של התכנסות. הכל מאד חדש וגם עלו לי צמד המלים המבאסות "חרא סקס" שאני מוכנה לשים עליהן סימן שאלה רק בגלל שמוכנה לתת צ'אנס ולראות מה קורה, אבל יש משהו שאפילו באינטימיות הכי אינטימית לא נמצא אתי והבוקר דווקא דיברנו על זה... לא האשמתי ודווקא הוא יזם את השיחה כי ראה שאני מוטרדת ומה שיצאתי ממנו זה מוטרדת עוד יותר מלמה אני מזמנת לי לחיים אנשים שברמה כזו או אחרת אין להם ממש מקום אלי כעת. הוא אמר שהוא רוצה (אותי) אבל העדיף לדבר על המקום הזה הפנימי שלו גם אם הוא יפסיד אותי כי הוא לא יכול לרמות.
לפעמים אני מרגישה שנמאס לי כבר שתוך חמש דקות של קשר הם כבר נפתחים בפני ואומרים מה קורה, הייתי רוצה להיות קצת טיפטיפה באשליה שהכל בסדר שנחיה באושר ועושר, עשר דקות שמחה אחר כך להתנפץ אבל איכשהו הם לא מוכנים לרמות אותי או לשקר לי אפילו קצת להבטיח לי הבטחות שוא ואחר כך לאכזב, לא הם חייבים להביא לי את זה בפרצוף מהתחלה ואני חייבת לבחור בין לבד כזה או לבד אחר. רציתי לברוח באמצע הלילה אבל פחדתי לנהוג זו דרך בעייתית והייתי עייפה מאד אבל אפילו הבריחה הזו לא התאפשרה לי הוא יצא ג'נטלמן מושלם , הכין לי משהו טעים, הביא לי למיטה (הבית שלו ענק, זו השתדלות גדולה לרדת למטבח ולחזור...), יזם שיחה על מה שהציק לי.מסודר, מאורגן, לא נותן לאבק להישאר בפינות.
נשאלת השאלה אם אני אלך עכשיו מה אזמן לחיי הלאה. מצחיק כשהכרתי אותו לפני שבוע חשבתי שהנה כל מה שחשבתי עליו הגיע בקלות ושהקושי היחיד זה לעבור הלאה מהקשר שיצאתי ממנו שעוד סוחב אותי למטה כל הזמן, עכשיו אני רואה שיש כאן משהו שעולה שקשור למה שעלה בקשר הקודם. אחר, אבל דומה. לפחות קודם היה לי סקס טוב. מעט ומרעיב, אבל טוב מהשניה הראשונה. שכחתי איך זה אחרת.

[מה_זה*]

עמוק, תודה. חשבתי להזמין אותך, שתתני קצת פרספקטיבה, תפזרי קצת ורוד אל תוך השחור. וגם הבאת את עצמך. אני חושבת שאף פעם לא כתבתי לך, למרות שעקבתי אחריך, ועכשיו אני רואה כמה זה עוזר כשמישהו מתייחס, אפילו החיבוק של שלולית תרם לי, כי הישיבה הבודדה- לא, לא הבודדה- הבדידות המצמיתה הזו כשהילדים ישנים ואת היית אמורה לדבר עם אהובך אבל הוא כבר לא - חנקה אותי.
אולי פשוט להיות שם עד שתהיי חייבת ללכת
ניסיתי. וגם הודעתי לו שזה מה שאני עושה, אבל באמצע החיים נכנסים ומתערבים והייתי (עודני?) במצב שלא יכולה לקבל את מה שיש, שקורה ולא יכולה ללכת.
וגם: אני רוצה עוד ילדים (אולי זה לא זמן טוב לקרוא את "שארית החיים" המצוין של צוריה שלו, אבל ככה יצא) והלחץ הזה לא מאפשר לי פשוט להיות (=לבזבז זמן שאתאבל עליו בעתיד), מתוך ידיעה שאין לזה סיכוי.
ובאמת, קיוויתי שאולי מישהי תוכל להראות לי (וכן, ברור שפרטים רבים חסרים, אבל הנשים כאן כ"כ חכמות), מה קורה לי? איך נקלעתי למקום הזה? למה אני לא יכולה לצאת משם? וכמובן- איך יוצאים מזה. ומהר. פסח בפתח, והסימבוליות שלו מגירה ממני נהרות...

[מה_זה*]

ועמוק, לא יודעת. אנשים ישרים זה טוב, לא? כי ההוא שתיכף כבר לא יהיה איתי הבטיח ומבטיח עולם ומלואו. זה לא שהוא משקר לי, הוא לא ישר עם עצמו. הוא מתכוון למה שהוא אומר כשהוא אומר את זה, רק מבלי להתייחס למציאות. לא רק מולי, וזה בדיוק אחד הדברים שכיוונתי אליהם לעיל שמפריעים לי, בלי קשר למשבר נוכחי. אז אם את עם בן אדם שמביא את עצמו- זה טוב. השאלה כמה הוא שקוע בעצמו על פנייך, לא?
וסקס, כראי לתקשורת, הוא חשוב חשוב חשוב, אבל מניסיוני, "חרא סקס" יכול להשתפר, ואפילו מאוד (טוב, יותר סתם סקס שהופך לסקס הכי טוב ever).
בואי לבקר. בבקשה.

[עמוק_בפנים*]

הנה באתי. את לא לבד.
אני לא תמיד יודעת מה להגיד, לא תמיד כזו חכמה.
כמה קשה לנו עם אי ודאות בחיים. כמה קשה לא לדעת מה יהיה. ומה יש לנו בעצם מלבד הרגע הזה? שום דבר גם אם נדמה לנו שכן. כל דבר יכול להתפרק לנו בין הידיים. אז הוא הבטיח ואחר כך לא קיים. איפה זה פוגש אותך? איפה חיפשת את זה?
אני יודעת שאני בודקת איפה ולמה אני מחפשת אנשים לא לגמרי פנויים. כנים אבל לא פנויים. התקשר אתמול וביקש הפסקה. שבוע וחצי נפגשנו יומיום ואז אמר על האקסית שצריכה לבוא לפרק ארגזים שאצלו ותישאר. עוד היו כמה ימים אז לא אמרתי כלום מה יש לומר, אבל ערב אחד קבענו והוא לא ענה ולא ידעתי אם להמשיך הביתה או אליו, והוא היה בדרך שלי ולא הייתי חוזרת. יותר מאוחר התקשר אמר שנמצא במרכז ושלא יכול לדבר. למחרת שזה אתמול התקשר להגיד שקבענו והוא נסע לסדר עניינים והיא התקשרה אבודה לגמרי ושאל אם לבוא... כמו שהוא אמר- זה לא שקרה ביניהם שם משהו זוגי או מיני ובכלל היא זו שעזבה אותו אבל נדמה לי שהוא הבין שם דברים שיהיה קשה לחזור מהם. וזה מצחיק כי אני אדישה כמעט לגמרי. בסך הכל היה לי מאד נעים איתו (וראיתי שאולי עם הזמן הסקס ישתפר אם כי אחרי השנה האחרונה כלום לא יראה אותו דבר, באמת. אין כאלה. סיר ומכסה היינו בהמון מובנים, גם בזה) אבל אני מרגישה שהוא בעיקר סוג של נעימות משהו כמו תחבושת שעוזרת להפוך את הפצע המדמם ושותת לצלקת סבירה. וזה בסדר אתי אבל לא היו לי ציפיות בשמים ממנו ולא ממש לחוצה מזה שהוא הולך להיות עכשיו במחיצת האקסית יומיים שעליהם הוא דיווח לי מראש עוד לפני שנהיה הקטע הזה של "הפסקה" כי הכל אינטנסיבי לו מדי. אני? זורמת. מה שמגיע. כבר לא מנסה לכוון את חיי בשום מובן מלבד לחנך כראוי בעיני את דור ההמשך (שזה משהו שהוא הספיק לתרום לי בו כל כך הרבה בפחות משבועיים) כי בחודשים האחרונים שום דבר שחשבתי ותכננתי לא קורה כמו שהיה אמור לפי דעתי גם אם עשיתי כל מה שחשבתי שצריך כדי שהכל יסתדר, ככה שמבחינתי המתנה זה לא דבר רע, לראות איך הדברים יתגלגלו. ההפסקה הזו הגיעה לי בזמן בדיוק כשהרגשתי שאינטנסיבי לי מדיי.

תראי מה זה ממה שאני שומעת אצלך אני מציעה להסתכל בראי. למה דווקא הוא? למה דווקא אחד עם הבטחות שוא? איפה הרווח שלך מלהיות עם מישהו כזה?
אני אלך רחוק יותר ואומר שלפעמים בלי להחליף את האדם שמולנו רק מההתבוננות הזו יכולים לקרות שינויים. אנחנו מסתכלות החוצה במקום על המקום הפנימי הזה אצלי שביקש הפסקה ולא לקח אותה והיא הגיעה מבחוץ. אין שם אף אחד בחוץ, רק אנחנו עם עצמנו.
מבינה בדיוק את התחושה הזו של ערב כשהילדים ישנים והוא לא בסביבה. גם לנשואות זה קורה שהגבר שלהן בעבודה או במילואים או בלימודים. צריכות ללמוד למלא את החללים שבתוכנו, אין ברירה.

[שלולית_י*]

כשהחלום למשפחה הולך ומתרחק ממני.
למה את רוצה עוד ילדים? (את לא חייבת לענות בקול..)
האם את זקוקה לבן זוג בשביל זה?
הקטע הזה של השקט בלילה והכמיהה לבן הזוג.. מכירה. למרות שחייבת לשאול - את לא פשוט נופלת מהרגליים אחרי שהם הלכו לישון ואת סיימת סוףסוף את הכביסה-כלים-רצפה-עניינים ?
שיהיה חג שמח.
מחרתיים מתחילה ספירת העומר.בעיניי זו תקופה נהדרת. זמן מצוין להכין את הכלים שלנו לקבלת אור חדש בשבועות.
איכשהו כל שנה חודש אדר הוא קשה. קשה מאד. ובספירת העומר התחושה היא שנפתח משהו בחיים שלי. בקרוב אצל כולנו

[מה_זה*]

את לא פשוט נופלת מהרגליים אחרי שהם הלכו לישון
זה חלק מהעניין. שעם רבים לפניו זה היה מן: טוב, עכשיו צריך לדבר. כמו איזו חובה מעיקה. ואיתו- חיכיתי לזה.
גם לנשואות זה קורה שהגבר שלהן בעבודה או במילואים או בלימודים
אבל המשמעות שונה. אני אוהבת להיות לבד. זה הזמן שלי בערב- שלא יתערבו לי כאן. אבל עכשיו נלקח ממני משהו. או שאני לקחתי. והאמת, לא בטוח שדבר טוב נלקח. זה כבר גם הפך קצת ל"חובה" כזו- השיחה. וגם בזמנים שהיא היתה הפרס בסוף היום, זה היה עצם קיומה. כי לפעמים זה היה מרגיז או משעמם. לא תמיד אפילו הקשבתי. זה בדיוק מה שניסיתי לברר- מה משך (מושך?) אותי כ"כ באדם שעם כל מעלותיו ממש לא מתאים לי. ולמה כ"כ קשה לי לשחרר. וקופצת חרדת הנטישה, שכבודה במקומה מונח (והיא מונחת- או הו! שנים), אבל היא תמיד עזרה לי להפרד, וכאן: להיפך.
טוב, זה הפסח הזה, שאני בכלל לא אוהבת, והילדים שלא יהיו איתי וללכת לסדר בלעדיהם- אני לא רוצה והיינו אמורים (אני והוא) להיות ביחד. חשבתי לפתוח כאן דף: מי לבד עכשיו

[פלוני_אלמונית*]

התאהבתי במישהו שיותר צעיר ממני ב5 שנים,
מוחמד התחתן עם אשה מבוגרת ממנו ב 15 שנים. אז אם מוחמד הלך אל ההר, גם את יכולה.

[אני*]

אני יודעת שאני צריכה לחתוך.
אבל הפחדים. הם משתקים אותי.

ההגיון לא מוצא שום דבר רע בבחור. באמת. הכל בסדר, by the book. הוא דואג, הוא מתעניין בי בשיחות הטלפון, הוא עובד, הוא סגור על עצמו, הוא חכם, הוא לא רואה בי אובייקט מיני, הוא נדיב (או לפחות לא קמצן), הוא הציג אותי בפני חברים שלו מההתחלה. משפחה טובה. הכל טוב.
אבל אני מרגישה בחוץ.
אני לא מתרגשת. ולא עבר הרבה זמן מאז שהכל התחיל. אני בכלל לא חלק מכל הסיפור הזה. זה הפחדים שלי, של להיות לבד, לא למצוא את הבן זוג שלי. זה גם הפחדים הכלכליים, אני מודה. אני רוצה להיות מסוגלת לגדל את הילדים שיהיו לי בעז"ה, ושלא יחסר להם כלום. וכפי שכיום אני משתכרת אני מתחילה לחשוב שכן, יש בעיה, אני לא יכולה לבדי. זה מרגיש כאילו משהו בי פגום. וכאן מתחילה כל הבעיה, אני חושבת.
עד שלא יהיה לי ממש כיף עם עצמי, ונחת מעצמי, שום דבר לא יעשה לי טוב בלב.

[עמוק_בפנים*]

אני יקרה,
ברור שלפתח את עצמך ואת הפרנסה שלך והלחוד שלך זה חשוב, אבל אני לא מבינה למה לעזוב. מי אמר שחייבים התרגשות? נעים לך? אם מדכא לך אז אל תישארי אבל אם נעים לך אז תישארי עד שיספיק לך. לא מזמן קראתי ספר של רפי יעקובי. אני לא מסכימה עם חלק ניכר מהדברים שהוא כותב בספר, אבל הוא מדבר על פיתוח היכולת להיות ביחסים. ובכן, כשאת במערכת יחסים את מפתחת את היכולת להיות במערכות יחסים הרבה יותר מאשר אם את לבד. בניגוד למה שאנחנו נוהגות לחשוב, מה שמפתח את האפשרות להיות בקשר היא לא אינדיוידואליזם קיצוני, אלא דווקא עצם היותנו בקשר.

[מצ'רה*]

כשאת במערכת יחסים את מפתחת את היכולת להיות במערכות יחסים הרבה יותר מאשר אם את לבד

("להיות בקשר" זה הרבה יותר בתחום המיומנויות מאשר בתחום הגורל. זה דבר להתאמן בו באופן מתמשך.)

[אחת*]

ובכן, כשאת במערכת יחסים את מפתחת את היכולת להיות במערכות יחסים הרבה יותר מאשר אם את לבד. בניגוד למה שאנחנו נוהגות לחשוב, מה שמפתח את האפשרות להיות בקשר היא לא אינדיוידואליזם קיצוני, אלא דווקא עצם היותנו בקשר.

וואו, ידעתי כמובן שאין חכם כבעלניסיון אבל אף פעם לא סידרו לי את זה ככה שמיליון אסימונים ירדו עליי.

הרבה מאיתנו מבודדות את עצמנו מכל גורם אפשרי של פגיעה, לפעמים צריך לזכור (מדברת לעצמי) שההתבודדות הזו כשהיא כרונית, גרועה מכל פגיעה אחרת.

[אחת*]

המרגיעון - תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

זה נכון, התהום הזו שנפערת רגע לפני תוך כדי ואחרי ששמים את הלב על השולחן.