מהי עצלנות

שליחה על ידי אלה* » 31 ינואר 2017, 04:40

תודה. אני מאפשרת לעצמי לנוח הרבה, עם הילדים אפשר מדי פעם לנוח.
אני שותה קפה מדי פעם ועדיין זה לא כל כך עוזר.

בכל מקרה אולי צריך לרזות, לעשות כושר. לרשום את הילדים לגנים חלקית. אני גם עייפה וגם מאוד עצבנית.
בכל מקרה, איך מארגנים בית חדש?
סופסוף יש מטבח עם הרבה מקומות אחסון וארון בגדים מרווח. ודי הרבה מקומות אחסון בבית.
איך מאחסנים כך שיהיה קל ונגיש.

אני ׳מתנפלת׳ לך על נושא הקפה. נא לא לקחת ללב...

לי קפה לא עושה טוב. אני מרגישה שהוא ׳מלכלך׳ לי את הויטליות, את החיוּת. אני משתמשת בו לעיתים נדירות. כמעט רק כשאני מעדיפה לנהוג שעות בלילה במקום לנהוג עם 3 ילדים ערים. בפעם האחרונה ששתיתי אפילו הקאתי כמה שעות (במקום לנהוג....). זה היה באמת אחרי הרבה זמן בלי קפה, והכינו לי קפה חזק מאוד.
מה שאני רוצה להגיד זה שקפה אינו משקה תמים. זה שמתרגלים אליו והוא לא משפיע על רוב האנשים חזק,זה לא מדוייק.
זה כמו סמים שכבר לא גורמים לתחושת ׳הי׳ אבל סובלים בלי לצרוך אותם.
מי לא מכיר את המכור שאי אפשר לדבר איתו לפני הקפה של הבוקר?
יש לי חברה טובה שהיתה חייבת לשתות כמה פעמים ביום קפה כי המחשבה שלה לא היתה צלולה בלי זה.
המלצתי לה להגמל וזה לא הלך לה.
עכשיו, אחרי שנים, ועם כמה מחלות כרוניות מדאיגות מאוד (טרום סרטניות) היא קיבלה המלצה חד משמעית להגמל מקפה, וזה העביר את הגושים תוך כמה שבועות- חודשים (כולל תקופה עם תופעות גמילה).

המסר בגדול הוא שאם יש עייפות ממש לא טוב לכסות ולהדחיק אותה בעזרת קפה.
המסר בגדול הוא שאם את גם עייפה וגם מאוד עצבנית, אז חשוב להרגיע ולנוח.
להוריד ציפיות (אז לא תספיקי לפרוק את כל הארגזים עד מחר. זה יקח אולי חודשיים, אולי יותר...).
לאהוב את עצמך. את יודעת שיש רק אחת כמוך בעולם?

איך מאחסנים כך שיהיה קל ונגיש

כמה רעיונות:

אוכל:
מראש תקני ותכניסי הביתה רק אוכל שאת רוצה שיהיה, טעים ובריא לך.
ממתקים זולים ומאפים תעשייתים אם את חייבת לאכול אותם, פשוט תקני מעט ותאכלי במקום, והשאר לפח או לתת למישהו ברחוב. שלא יכנס הביתה.
בקיצור לא לצבור אוכל גרוע בבית. כי... מי יאכל אותו בסוף?....

פריקת ארגזים:
להשאיר ארגז ריק בצד ולשים בו כל דבר שאת מגלה שאין לך צורך בו (זהו מיון בפריקה, והוא משלים את המיון לאריזה שעשית מצויין לפני כמה ימים).
כל דבר שאת מוציאה משמעו פחות דברים דחוסים. פחות דברים לסדר.

ממה להתחיל?
להוציא מעט דברים חיוניים של מטבח (מחבת, סיר, סכין...) שיהיה אפשר לבשל משהו. ולעזוב לעוד יומיים את השאר. (בטח כבר עשית את זה).

לי אישית יותר קל לסדר קודם את הדברים של הילדים כי זה פחות רגשי בשבילי ויותר קל למיין ולארגן, (וגם למסור עוד) וגם כי אז אני יכולה לטפל בילדים יותר בקלות. הם יכולים להשתמש בחפצים שלהם וזה מפנה לי זמן לדברים אחרים.

כשמכניסים לארונות ולמדפים עדיף לרכז את כל החפצים מאותו נושא ביחד (כך את רואה כמה מעילים יש לך, כמה גרביים יש לך...), לפני חלל האכסון ולהכניס אחד אחד, ורק את מה שעובר את המבחן הזה: האם החפץ הזה משמח אותי? אם כן, הוא נכנס. אם לא, הוא עובר לארגז ה׳למסירה׳.

אני נעזרת בשיטת מארי קונדו או סדר יפני. תגגלי.

ועל כל דבר שאת עושה, תחמיאי לעצמך!
ותנוחי כל פעם שאת מרגישה צורך. כל פעם קצת. (אולי קודם כל תארגני לך מקום זמני נעים למנוחה?).

בהצלחה.

עוד משהו: ארגז למסירה שהתמלא, לא פותחים. מוסרים מהר!

ורק את מה שעובר את המבחן הזה: האם החפץ הזה משמח אותי?
לדעתי זה מבחן מפוקפק. לפעמים תועלת באה מעל שאלת השמחה, שזו שאלה שבה ממקום של שפע עצום.

אין לי אף מעיל שמשמח אותי. הם בצבעים מעצבנים. אבל אם אני אזרוק את כולם אני גם אשאר בלי מעיל, וגם אצטרך לבזבז המון כסף על לקנות מעילים חדשים.

מבחינתי השאלה הראשונה היא - האם אני צריכה את זה? שאלת השמחה באה רק אם יש לי כמה דברים כאלו, ואם זה משהו זול. אחרת אני יכולה לבחור לשמור שנים מעיל לא משמח, כי אני לובשת אותו כמה פעמים בשנה, כי מעיל טוב עולה הון וקשה מאוד מאוד למצוא אותו, וכי אין הרבה סיכוי למצוא מעיל מחמם בצבע שאני אוהבת בקלות.

לפני שאני זורקת או שומרת משהו שיקול חשוב זה עד כמה קל למצוא עוד אחד כזה. אם זה משהו שאני יכולה פשוט ללכת לחנות הקרובה ולקנות זה שיקול משמעותי בעד הזריקה/מסירה.

ורק את מה שעובר את המבחן הזה: האם החפץ הזה משמח אותי?

נניח שתגלי שאת לא אוהבת את כל המעילים שלך.
ברור שלא כדאי למסור את כולם מיד. יהיה לך קר לצאת...

אבל...
אולי כדאי לשמור רק אחד או שניים (בעובי שונה, למטרות שונות) ולמסור את השאר.
ככה יהיה מקום בנפש ובארון להתחדשות ודיוק בטעם.

את יכולה להבין את המשפט גם כ׳האם משמח אותי שיש לי אותו?׳
כן, בחורף כשקר אשמח ללבוש מעיל מחמם ואפילו אם הוא לא נפלא בצבע ובצורה, אבל לא משמח אותי לאגור הרבה מעילים שאני לא אוהבת.

גיליתי שעם הפינוי והמסירה הארון שלי מכיל יותר דברים שאני אוהבת, גם אם בנטו יש לי פחות פריטים.

אני כרגע בסוג של אין -לי-כח-יותר-לחפצים

אפילו בחוץ בחנויות ממש מגעיל לי לקנות. אחרי שבוע של אריזות ואחרי שהעפתי שליש מהבית לזבל, ועוד רבע מסרתי.
יש לי רוויה מחפצים.

והאמת שאני כטיפוס מאוד סגפנית. מאוד מאוד.
אני מסוגלת להסתדר עם שני מכנסיים, שתי חולצות ושני סוגי לבנים, זוג נעליים אחד.
ממש.
כמות סירים וצלחות יחד שניתן לספר בשתי ידיים.

אבל יש לי כמות גדולה פי כמה מכל הפריטים עליה, שבגלל אי סדר היתה שקועה בתא נסתר או בקרטון/שקית איפשהו. יש לי הרבה מהכל אבל אני משתמשת בכל כך מעט רק בגלל בלגן.
פה בדירה הנוכחית יש המון מקומות אחסון, ארונות, שידות. תענוג.

והיום אני מודה שסדר ונעימות בבית מקלים גם על השהיה בו ועל האנרגיות. שוו ה להתאמץ כדי שיהיה קל יותר בהמשך. עוד לא התחלתי אבל לאט לאט.

לגבי מסירת חפצים.. אני מגלה שלמסור חפץ למישהו שיעשה בו שימוש מקל עליי את ההיפטרות ממנו. כשיש למי יש גם מה

אפילו לאלטעזאכן שיהנה מזה.

את יכולה להבין את המשפט גם כ׳האם משמח אותי שיש לי אותו?׳
אני מעדיפה שלא. יש הבדל ברור בין שימושיות לבין חפץ שמשמח אותי.

לפני כמה זמן ראיתי שמיכת פליז בצבע צהוב חם שאני אוהבת. היא משמחת! היא בברור משמחת. אלו שני צירים שונים לחלוטין, ואני מעדיפה לא לטשטש את ההבדל ביניהם.

לשאלת השימושיות יש מקום, וגם לשאלת השמחה. ואפשר גם לדבר על התאמה. בחורף הקודם היו חסרות לי גופיות חמות לחורף, אז קניתי שתיים בצבעי פסטל רכים שממש לא משמחים אותי ביום. בתור פיג'מה הם דווקא מתאימים - הרוגע מתאים ללילה. אז קניתי ולבשתי אותן. כי שימושיות מעל שמחה.

ויש פה את נקודת המחסור - עדיף לקנות דברים שהם גם שימושיים וגם משמחים. אבל אם אין עודף, מרווח בטחון, אז יש יותר סיכוי שיחסר לי ואצטרך משהו באופן מיידי, ואז אתפשר על משהו שימושי אבל לא משמח. ויש גם "בל תשחית", שלפחות בשבילי הוא ערך. אבל יש גם דברים מבאסים שאני אעדיף לקנות אחר ברגע שתהיה אפשרות.

במילים אחרות, זה מסובך יותר. ואני מעדיפה לא לזרוק דברים שאחר כך אצטער עליהם.

בכל מקרה, אני חושבת שנקודת המוצא חשובה פה. יש לי שלושה מעילים. מעיל בצבע כחול דהוי מבאס, אבל באורך טוב ומחמם ועם כיסים טובים. מעיל בצבע ורוד שהוא לא הצבע שהייתי בוחרת, אבל הוא נייטרלי ולא מבאס. אני מעדיפה אותו, אבל הוא קצר ולכן פחות מחמם. ויש לי את המעיל מהצבא, למקרה שאני אחליט לסוע לחרמון או משהו...

במקרה שלי, לזרוק מה שלא משמח זה להשאר אולי עם המעיל הוורוד, שלפעמים משמח כי הצבע הוא בהיר ומלא חיים (למרות שזה לא הצבע שלי), אבל פחות פרקטי.

בחברת השפע שלנו לרוב לא מייחסים חשיבות לפרקטיות, אבל בתור מי שדוגלת בפשטות מרצון, אני מייחסת חשיבות. השאיפה שלי היא לשלב הכל - צניעות (ולא במובן הדתי, אלא במובן המקורי של המילה), שמחה, שימושיות, בל תשחית. אבל אם לא יוצא, אז אני מתעדפת.

למשל, אני לא נוהגת ללבוש גופיות. זה לא נוח עם תיקים וכמעט תמיד נגמר בזה שאני נשרפת בשמש או משפשפת את הכתפיים. לא נעים... אז זרקתי את רוב הגופיות (שבלאו הכי קיבלתי מקורבת משפחה, יד שניה), והשארתי כמה. ואז בקיץ הקודם פתאום התחשק לי ללבוש גופייה לפעמים, לספוג קצת שמש, ויטמין D. אז מצאתי את הגופיה האחת מהגופיות ששמרתי שהתאימה לזה ולבשתי אותה (עד שהיא נשחקה ונקרעה, בצורה שאי אפשר לתפור ולתקן).

מה עדיף, לזרוק את הגופיות המיותרות ששכבו בארון כמה שנים, ולקנות חדשה, או לשמור אותן? זו שאלה של תעדוף, ואין לה תשובה נכונה אחת. בינתיים, אגב, מצאתי עוד גופייה בסגנון, שתהיה לי לקיץ הבא. יד שניה. לו לא היו לי עוד גופיות בארון אולי הייתי הולכת ישר לקנות גופיה חדשה.

אני הייתי שמחה לדיון קצת יותר מעמיק בנושא הזה, של התעדוף. ואני רואה בברור איך צמצום והעדר שפע גרמו לי לקנות או לשמור דברים לא מדוייקים, וזו גם נקודה שמשפיעה.

<במקום בו אני גרה מקובל מאוד להשאיר חפצים ליד פח האשפה, שאנשים יאספו, והמון בגדים. אני הוצאתי ככה לא מעט בגדים, וגם אספתי - למשל את הגופייה הלא-חדשה>

אישה במסע,

ברור שלא נריב על מספר המעילים שנעים ושימושי לך לשמור אצלך.

לו היו לך יותר מעילים, כולל כמה שלא לבשת כבר שנים, ושאת שומרת כי (כי זו מזכרת, כי היום זה לא אופנתי אבל אולי יחזור לאופנה בעתיד, כי אולי פעם תשמיני שוב, כי...), והארון שלך היה גדוש, ובכל זאת היית מרגישה שאין לך מה ללבוש, אז אני חושבת שהיה יכול אולי להתאים לך לנסות את השיטה הזאת.

אני שמחה שיש לי חפצים שימושיים, גם אם העיצוב שלהם לא מתאים לי בדיוק (רהיטים שקיבלנו, בגדים, כלים, ממש המון). אבל מה שצורם לי בעיניים אני משתדלת ׳לשחרר לעולם׳, והרבה מאוד פעמים מגיע בלי קשר (?) חפץ דומה שמתאים לי יותר.

לדוגמא, הגיעה אלינו נערה שנקרע לה הסנדל או שנעלה משהו לא נוח ומשפשף (כבר שכחתי את הפרטים), ונתתי לה כפכפים שלי שמצאתי ברחוב חדשים ובמידה שלי, אבל עם פייטים. הם היו חמודים ונעלתי אותם מדי פעם, אבל זה לא הסגנון שלי, ושמחתי לחלץ אותה. אחרי שבוע בן זוגי הופיע עם מתנה בשבילי מחברה שגרה רחוק וכמובן לא ידעה כלום מכל זה. פתחתי והיו שם כפכפים מדליקים פשוטים מאוד בעיצובם, אבל מחברה מפורסמת. בחיים לא הייתי מוציאה את הסכום שהיא שילמה על כפכפים כאלה (אני קונה מעט יחסית, ובעיקר יד שניה). הם נמצאים אצלי עד היום ואני ושניים מילדי חוגגים עליהם.

גם אני אקנה מתוך מבחר קיים מה שהכי מתקרב למה שאני רוצה/צריכה גם אם זה לא בדיוק. נניח שחורף ויש רק כפפות מכוערות לטעמי, אז ברור שאני לא ארצה כוויות קור? נכון.
מצד שני אם אני אקבל או אמצא כפפות יפות ומתאימות, האם לשמור את הזוג המכוער ליתר ביטחון? ואם כן, אז כשיגיע אלי זוג יפה נוסף של כפפות, האם כבר אפשר למסור את המכוערות או לשמור?

כל אחד שם את הגבול במקום אחר.

אני מאוד התחברתי לרצון לחיות עם שמחה. אם הדברים שמסביבי מבאסים אותי (בחיי, אני לא אוהבת את המלה הזאת, אבל היא מתאימה), אז אולי כדאי לשחרר אותם בהדרגה ולפנות מקום לדברים שמחייכים אותי. מעט חפצים, אבל בכייף.

_אבל יש לי כמות גדולה פי כמה מכל הפריטים עליה, שבגלל אי סדר היתה שקועה בתא נסתר או בקרטון/שקית איפשהו. יש לי הרבה מהכל אבל אני משתמשת בכל כך מעט רק בגלל בלגן.
פה בדירה הנוכחית יש המון מקומות אחסון, ארונות, שידות. תענוג._

כדי לסדר טוב כדאי לך לסדר את כל הדברים מסוג אחד במקום אחד. לכן כדאי לרכז את כל הסירים, לדוגמא, מול הארון/מדף/כוננית בו את רוצה לסדר אותם, ואז לבחור מביניהם ולהכניס לארון רק את המחבתות שדרושות לך, ולשחרר את היתר. אם את לא רואה את כולם ביחד בזמן המיון אז תמיד תהיה נטיה להכניס עוד אחת או שתיים לארון כשתמצאי עוד ארגז של כלי מטבח. אבל התוצאה דחוסה ולמעשה מיותרת.

כלומר, מקומות איכסון הם נהדרים, אבל לא חייבים למלא אותם בחפצים מיותרים.

מה עדיף, לזרוק את הגופיות המיותרות ששכבו בארון כמה שנים, ולקנות חדשה, או לשמור אותן? זו שאלה של תעדוף, ואין לה תשובה נכונה אחת. בינתיים, אגב, מצאתי עוד גופייה בסגנון, שתהיה לי לקיץ הבא. יד שניה. לו לא היו לי עוד גופיות בארון אולי הייתי הולכת ישר לקנות גופיה חדשה.
אני חושבת שברוב המקרים ששומרים דברים עם סימן שאלה, זה כזה. דברים שהם בבירור שימושיים, אנשים לרוב לא יהיו בדילמה לגביהם. זה בדיוק ה-לא שימושי כרגע אבל אולי יום אחד...
אני הגעתי למסקנה שברוב המקרים (עם כמה חריגים) עדיף לזרוק או למסור גם אם יש סיכוי שיום אחד זה יהיה שימושי, כי שמירה של יותר מדי דברים זה משהו שממש עולה כסף. זה מצריך מקום אחסון (היה לי מאוד בולט כשפעם עברתי דירה וידעתי שאם לא אעשה מיון רציני אצטרך לקנות ארון. ואז על כל דבר שמיינתי חשבתי - האם אני מוכנה לשלם כדי לשמור אותך?), זה מאריך את זמן הניקיון והסדר בבית (מבחינתי עולה כסף גם אם אני מנקה לבד, כי זה על חשבון שעות עבודה), זה מסבך מעברי דירה (ואנחנו יודעים שעוד נעבור) וגם - כשיש המון דברים בבית וגם המון דברים על הראש, לא תמיד זוכרים מה שמרנו ואיפה. ואז לפעמים לא מוצאים או לא זוכרים שיש דברים שימושיים ויפים, וקונים חדש סתם (כבר קרה לי).

אני דווקא בעד להשאיר חפצים/בגדים לא מדוייקים.
גם רכישה לא רק עולה כסף אלא זמן, וסחיבות.
גם כשמקבלים מוצרים יד שנייה - יש כזו התעסקות של שינוע ותאומים.

לפעמים יותר פשוט כן הלשאיר את הכמה מעילים מעאפנים בידיעה במילא השימושבהם הוא מועט - אבל קיים מאשר להתחיל במסע חיפושים אחרי המעיל המושלם לא בתחילת העונה שאז יקר אבל גם לא ממש בסוף העונה כשאין מידות, ולאל עם הילדים כי אז קשה להסתובב.

בקיצור, כשכל זה עובר לי בראש - ברור שעדיף להישאר עם כמה מעילים מעאפנים שכל אחד בתורו כן משרת מדי פעם.

לא חושבת שכל פריט בבית צריך להיות בול ומשמח, לפעמים הוא צריך לשרת אותי במידה סבירה וזה מספיק.

זה מאריך את זמן הניקיון והסדר בבית, זה מסבך מעברי דירה וגם - כשיש המון דברים בבית וגם המון דברים על הראש, לא תמיד זוכרים מה שמרנו ואיפה.

איך בדיוק? נניח, בגדים. פעמיים בשנה, בהם אני מחליפה בגדי חורף וקיץ, קיומה של השקית עם הגופיות יכולה להעריך לי את הסדר. את הניקיון היא לא מאריכה בשום דרך.
על מעברי דירה אני ממש לא חולקת - למעברי דירה עדיף להיות כמה שיותר קלילה ועם כמה שפחות חפצים.
ובנוגע ללזכור - לא קרה לי. אף פעם, למיטב זכרוני. וזה למרות שאני לא מחשיבה את עצמי למסודרת במיוחד...

ואני שומרת חפצים לא מדוייקים. חלק מהם היה עדיף לזרוק, אבל חלק לדעתי לא. כי לקנות חדש עולה כסף, ומה שיותר חשוב - טרחה. וגם כי חפצים לא מדוייקים מרחיבים את מרחב המחייה שלי. אבל זה משהו שאני רוצה להרחיב עליו אחר כך, ואני לא בטוחה אם הוא שייך בכלל לדיון הזה.

איך בדיוק? נניח, בגדים. פעמיים בשנה, בהם אני מחליפה בגדי חורף וקיץ, קיומה של השקית עם הגופיות יכולה להעריך לי את הסדר. את הניקיון היא לא מאריכה בשום דרך.
כל דבר בפני עצמו - ההשפעה שלו זניחה. זה חלק מהעניין - כדי לראות את העלות האמיתית של שמירת דברים, צריך לראות את התמונה כולה, שיכולה למשל לכלול - מצעים, מגבות, מפות שולחן, תיקים, צעצועים, בגדים משלל קטגוריות ונעליים (כפול כמה אנשים שחיים בבית), ספרים, כלי מטבח (כותבת כקטגוריה אחת אבל בעצם זה כל מיני), חפצי נוי, ניירת, ציוד לתיקונים בבית ועוד ועוד.
באופן כללי, ככל שיש פחות דברים בבית קל יותר לנקות כי יש פחות מה להזיז ולהרים ופחות דברים שמצטבר עליהם אבק ולכלוך, אבל ההבחנה בין ניקיון לסדר לא מהותית ממילא, כי בשורה התחתונה שניהם פשוט לוקחים זמן.

ובנוגע ללזכור - יכול להיות שזה עניין של אישיות אבל אני מנחשת שיש פה גם הבדל שנובע מתנאי חיים שונים - ילדים יוצרים המון דברים שצריך לזכור, וכך גם האחריות על המרחב הכללי בבית.
אז למשל אם בסיום עונת החורף נשארו לי שתי חולצות וזוג מכנסיים אחד של ילד שיהיו כנראה טובים לשנה הבאה, בשיקול אם לשמור או להעביר, אני לוקחת בחשבון לא רק את העלות והטירחה של קניית בגדים חדשים, אלא גם את הסיכוי שאני אזכור בעוד שנה שהם קיימים ואיפה הם וגם את הסיכוי שאכן הם יהיו בגודל המתאים. רק אחרי זה אני יכולה להשוות את תוחלת התועלת מהם לעלות של האחסון שלהם - בעיקר המקום שצריך כדי לאחסן אותם ותוספת העבודה שהם מוסיפים (שאני כוללת בה גם הסדר והניקיון וגם את זה שנוסף לי משהו לזכור). למשוואה הזו אין תוצאה ידועה מראש - לפעמים עדיין כדאי לשמור ולפעמים אני אכן שומרת. אבל אם אני שומרת יחסית מעט דברים מהסוג הזה (באופן אבסולוטי זה לא ממש מעט, אבל באופן יחסי), גם הסיכוי שאכן אעשה שימוש במה שאני שומרת יעלה.

צריך לראות את התמונה כולה, שיכולה למשל לכלול
אז זהו, שלדעתי לא נכון לשים את כל באותה ערמה. כי חלק מהדברים משפיעים על האבק (ועל הניקיון בכלל) בצורה ברורה. יש לי למשל מקום על השידה שאני רוצה לסדר, יש שם כל מיני דברים שצוברים אבק. חפצי נוי בהחלט צוברים אבק. אבל יש דברים שלא. מצעים למשל, נמצאים בארון. ציוד לתיקונים - איזה? נמצא במגירות.

אני מבחינה בין סדר לניקיון כי אני עובדת בסדר כמו בהיררכיית זכרון במחשב. הדברים שאני משתמשת בהם לעיתים קרובות נמצאים קרוב. הדברים שצריך פעם ב- נמצאים בפינה רחוקה שבה אני לא נוגעת כמעט אף פעם, ולכן הם רק תופסים מקום, הם לא משפיעים לא על הסדר ולא על הניקיון.

יכול להיות שזה עניין של אישיות אבל אני מנחשת שיש פה גם הבדל שנובע מתנאי חיים שונים
לדעתי זה גם עניין של הרגל ומיומנות. המודל שלי לסדר הוא אמא שלי. אצלה לכל דבר היה מקום, ולא היה יכול לקרות שהיא לא תזכור בעוד שנה שהם קיימים. למדתי ממנה, ולא פלא שלא קורה לי שאני לא זוכרת שמשהו קיים. למען האמת, לא ממש ברור לי איך אפשר אחרת - זו הדוגמא היחידה שאני מכירה אישית ומקרוב.

כשהתחלתי לפתח סגנון משלי, הבנתי שבעצם זה לא תמיד כזה הגיוני. כי אומנם פעם בשנה, אלב צריך להוציא את הבגדים מהארון בערימות כדי להחליף מקום (שלוש ארבע ערמות למדף, אבל אני לא זכרתי איזו ערימה היא איזו), והחלטתי לכתוב את זה על דף, ולשים אותו מתחת לערימה בארון - בדיוק כדי שלא אצטך לזכור.

מה שאני באה להגיד - יכול להיות שזו אישיות (ולדעתי באלאגניסטיות היא במידה מסויימת נטייה מולדת), אבל זה גם הרגלים, מיומנות שאפשר ואולי גם כדאי לרכוש.

אני לא רואה את העלות של לזכור מה נמצא איפה. אולי כי אני גרה עם ההורים שלי בדירה קטנה, אבל ממש לא ברור לי איך אפשר לשכוח. אם יש מחיר, אני לא רואה אותו.

מהצד השני, את העלות של מחסור בדברים ראיתי, ובצורה ברורה. מילא כשזה כסף, אבל כשנשברו או נקרעו או נשחקו אצלי דברים מסויימים, פשוט לא מצאתי אותם! לפעמים עברו שנה או שניים עד שמצאתי. חצאית אדומה כמו שאני רוצה אני מחפשת יותר מחמש שנים אני חושבת... אם אי פעם אמצא אני בטוח אקנה שתיים, ואולי אפילו שלוש.

לדעתי, אם אחסון חפצים מוסיף לך עבודה, את פשוט לא מאחסנת אותם נכון. יש לי ערימת תיקים שאני לא באמת צריכה שקיבלתי במתנה, והם שוכבים להם בארון שנים ואני פשוט לא נוגעת בהם. מה המחיר של זה שאני לא רואה? המחיר היחידי שאני רואה לזה זה המקום שחסר, ואותו אני באמת כוללת בטרייד אוף. אבל לסדר אותם? לנקות אותם? למה ובשביל מה - אם אני לא נוגעת בהם הם לא מתלכלכים...

ובנוסף לכל זה, שמור מקום מיוחד בליבי (ובחדר שלי) לחפצים שמעצם מהותם משתמשים בהם פעם ב-. למשל, מגפיים. אני משתמשת בהם פחות מחודש בשנה אני חושבת, והיו שנים שבהם בכלל לא נעלתי מגפיים. אבל כמזג האוויר לא טוב, הם נחוצים. כנ"ל לגבי מעילים. או סדוור עבה במיוחד, שלבשתי בחורף הקר במיוחד ההוא.

כלומר, העלות והתועלת של דברים לא חקוקה בסלע. אפשר לשנות אותה.

אני לא יודעת כמה אני שומרת באופן יחסי - כי יחסי בהשוואה למה? יש לי שלושה מעילים, אבל המון גרביים - כי היו לי גרביים צבעוניות לפני הצבא, וקניתי לצבא גרביים לבנות ושחורות בכמויות שתספקנה לשבועיים בלי כביסה עם מרווח בטחון.
אז לזרוק אותם, כי אני לא משתמשת בהם? או לחכות שהגרביים ישחקו ויופיעו בהם חורים שאין טעם לתפור, ואז להוציא את הגרביים ששמרתי?

אני כוללת בחישובים שלי בעיר את המקום שהגרביים לוקחות. הסדר והניקיון לא נכללים בחישוב, כמו גם האפשרות שאני אשכח אותם. אני כוללת בחישובים את העלות, וגם את הטרחה שבלמצוא גרביים מכותנה שאני אוהב, וגם את הסיכון שאצטרך לקנות משהו לא מכותנה כי לא יהיה לי זמן. ואני כוללת גם "בל תשחית" בחישוב שלי.

מה, כולן כאן מצליחות למצוא מה שהן מחפשות מתי שהן רוצות אותו, ורק אני מחפשת דברים מסויימים שנים ולא מוצאת?

_אבל יש לי כמות גדולה פי כמה מכל הפריטים עליה, שבגלל אי סדר היתה שקועה בתא נסתר או בקרטון/שקית איפשהו. יש לי הרבה מהכל אבל אני משתמשת בכל כך מעט רק בגלל בלגן.
פה בדירה הנוכחית יש המון מקומות אחסון, ארונות, שידות. תענוג._
חשוב לא למלא את מקומות האיכסון.
להשתמש בפריטים עד שייגמרו.

מה, כולן כאן מצליחות למצוא מה שהן מחפשות מתי שהן רוצות אותו, ורק אני מחפשת דברים מסויימים שנים ולא מוצאת?
לא, גם אני ככה. שנים מחפשת ולא מוצאת.

_שוב לא למלא את מקומות האיכסון.
להשתמש בפריטים עד שייגמרו._

זה נכון. גם כלכלית.
להפתעתי הוצאות על מזון הן ההוצאות הגדולות בבית. אחרי דיור אצלי לפחות.
ומאח רוההוצאה על דיור גדלה פלאים בעקבות המעבר (ההכרחי), אני חייבת להתנהל בחוכמה סביב הוצאות מזון.
במילא אני קונה בזול ובמבצעים ובמרוכז וכן הלאה, אבל עדיין כל שבוע נזרק מזון, והרבה. פירות וירקות שנרקבו, שאריות תבשילים שלא נאכלו, בשר מופשר שלא בישלתי מלחץ זמן, ושאריות ממרחים בצנצנות שנראו לי כבר לא טריים. גבינות פגות תוקף.
אלו בעיקר. לדעתי זה שווה ערך לאלפיים שלושת אלפים שח בשנה לפחות.

לא הצלחתי לפצח את השיטה לשימוש חסכוני יותר. דווקא לא קונה המון הבעיה היא במה שקונה ולא משתמשת.

כל שבוע נזרק מזון
זה אומר שלא משנה מה השיטה שלך, היא לא פועלת.

פירות וירקות שנרקבו.
את באופן קבוע מעריכה שתאכלו כמות מסוימת אך אתם אף פעם לא מגיעים לכמות הזאת?

שאריות תבשילים שלא נאכלו
את מכינה יותר אוכל ממה שאת באמת אוכלת?
את מכינה מראש לשלושה ימים אבל בפעם השלישית כבר לא מתחשק לך?

השיטה לשימוש חסכוני יותר, שלא פיצחת?
השיטה היא במה שקונה ולא משתמשת...

כלומר:
תשאלי את עצמך "מדוע אני זורקת מזון". לא כשאלה פולנית אלא כשאלת מחקר. שאלת בלשות.
פה צריך להיות עכשיו דיאלוג בינך לבין מישהו שיודע מה לשאול אותך ואיך לפענח את התשובות. אחרי הדיאלוג הזה, את תביני איזה דברים את עושה, שתורמים לפקק במקרר, ואת תפסיקי לעשות אותם.
אני הייתי מתחילה מ- לא לקנות אוכל...
כן. לאתגר את עצמך: אם אני צריכה עכשיו לאכול אך ורק ממה שיש לי בבית, מה אני מכינה עכשיו?
אולי את צריכה גם אתגר, ללמוד להכין כמויות אוכל אחרות (שלא יישארו שאריות).

כאשר את מנתחת "מה אני עושה שגורם לאוכל להתקלקל" , את מגלה מה בהרגלים שלך עולה לך ביוקר.
למשל, אנשים "מסודרים" אין אצלם דבר כזה "שאריות תבשילים שלא נאכלו", מדוע?
מפני שהם בודקים את המזווה שלהם
ולכן יודעים מה יש להם בכל רגע נכון
ולכן מקפידים לאכול את השאריות - קודם כל.
אין אצלם סעיף כזה "אבל לא בא לי" - כי לא אוכלים לפי מה ש"מתחשק לי" אלא לפי סדר העדיפויות.

זו נקודה חשובה, והיא דומה לנקודה הקודמת, שבה אמרתי, שאנשים מסודרים לא שואלים את עצמם מה מתחשק להם לעשות כרגע אלא מה צריך לעשות כרגע, ואז עושים אותו. כאשר אני בכלל לא טורחת לשאול את עצמי שאלות לגבי חוויותי הרגשיות בנושאים שבהם הן לא מועילות, אז יש לי כוחות (אנרגיות מיסטיות פלאיות) לעשות את מה שצריך.

איך אני מבדילה בין הקשבה עצמית לגיטימית, שבה חשוב מאוד שאשאל את עצמי "כיצד אני מרגישה" לבין ההקשבה העצמית הלא מועילה?
התשובה היא בשאלה: אם ההקשבה העצמית מועילה, אז היא נכונה. היא היא לא מועילה, אז היא הלא נכונה.

יש הרבה שטועים ומתבלבלים בעניין הזה, ואתן דוגמא:
למשל, באופן קבוע אני מכינה יותר מדי אורז ואז לא בא לי לאכול אורז ובסוף אני נאלצת לזרוק כי זה התקלקל.
ואז אני חושבת בטעות, שהבעיה שלי היא בזה שאני לא מכריחה את עצמי לאכול שאריות אורז.
לא! זו טעות!
הבעיה היא בזה, שלא נתתי לעצמי לגיטימציה לשנוא אורז מהמקרר.
ברגע שהייתי מבינה שאני לא רוצה לאכול אורז שכבר עבר מקרר, והייתי מבינה שרק אני אוכלת פה אורז בכלל, הייתי מתחילה:

לקחת הפסקה מאורז למשך 5 השנים הבאות, אולי?
להכין רק חצי מכמות האורז השבועית שאני מכינה כרגע, ואז לא יישארו שאריות?

בקיצור, יכולות להיות הרבה אפשרויות. אולי ירקות נרקבים לי כי אני חושבת שיהיה לי זמן לעשות תבשיל כלשהו אבל אין לי. אולי הם נרקבים כי אני מתכננת לאכול כל יום סלט אבל לא מגיעה לחתוך את הירקות. אולי הם נרקבים כי שכחתי שרציתי לעשות סלט, אבל הייתי יכולה להגיע לזה לו היתה לי מערכת יותר יעילה של תזכורת.

השינוי הראשון שהייתי עושה, הוא לכיוון של פחות: לקנות פחות ממה שמתקלקל לך במצב טרי (גבינות, ירקות, פירות), לבשל כמויות יותר קטנות (שלא יישארו שאריות). אולי לעשות כל יום בדיקה במקרר, "מה יש פה לאכול". כדי להרגיל את עצמך לבדוק קודם כל מה יש בבית ומה אפשר לאכול מהמקרר לפני שיתקלקל.

אולי במשך כמה שבועות להכין אוכל רק ממה שיש בבית עד שייגמרו המצבורים. אולי להכין כל יום אותו דבר, בוקר, צהריים וערב אותו דבר, וככה לחסוך הוצאת אנרגיה על החלטות מתישות.

מסכימה עם כל מילה של בשמת ומוסיפה: אפשר להכין תפריט שבועי מתחדש - כלומר בחודש הקרוב כל יום א' אוכלים בבוקר טוסט עם גבינה, בצהריים מרק ירקות ופשטידה, בערב חביתה וסלט (סתם דוגנא כמובן). בימי ב'-גם תפריט קבוע. וכך הלאה לכל אחד מימות השבוע. כמו שהיה פעם בחדרי אוכל קיבוציים (:
ואז הרבה יותר קל לחשב מה צריך לקנות לשבוע הקרוב, ובאיזה כמות.

אבל כל העצות האלה שוב מאוד מאוד מקשות על מי שלא מסודר.

זה רחוק מדי מכדי ליישם.
וגם ברמת הרצון- אני לא מאמינה ורוצה לאכול אוכל רק כי זה מה שיש, או כי ככה קבענו מראש.
זה לא שכל מה שעובר בראש מכינים... אבל יש סוג של איזון בין מה שמתחשק לבין מה שיש במקרר, וכמובן כמובן שכאמא לפעוטות חשוב יותר מה הם יאכלו, מה טוב להם, מה לא אכלו בזמן האחרון וכדאי שיאכלו, למה סרבו ומה בטוח יאכלו, מה יהיה כבד להם ומה טוב בהתחשב במה שעובר עליהם.

התזונ השלהם לרוב קובעת מה יבושל.

וגם יש הרבה שינויים. פתאום אנחנו יוצאים ליום סידורים ארוך ואוכלים בחוץ כל מיני (מעדנים, מאפים וקרקרים ופירות) ואז מה שיש במקרר לאותו יום נזרק (אם הכנתי מראש או נשאר מיום לפני) ואז למחרת אני חייבת לבשל משהו יותר מזין מקרקרים וכו'- כלומר אין פה תכנון מראש.
או שהפשרתי בשר וביום מסויים פשוט הגעתי בקריסה למיטה בלי יכולת להגיע לבשל אותו, או שהוא לא הופשר או שמישהו מאיתנו חלה ולא יכולתי בכלל להתפנות להכנת קציצות למשל.
למחרת בדיוק התארחנו ובערב מבחינתי כבר מסוכן לבשל אותו ואני זורקת.
אלו דוגמאות קלאסיות לשינויים אופייניים שמשפיעים על מה שקורה במטבח.

אבל כל העצות האלה שוב מאוד מאוד מקשות על מי שלא מסודר.
אני לא מסודרת. לפחות באוכל. לדעתי העצות האלו מקשות רק על מי שפרנואיד.

לזרוק בשר כי הוא שהה במקרר יומיים? באמת? את רצינית? לי יצא להכין גם אחרי שלושה ימים. למה שמה שיש באותו יום במקרר יזרק? אצלנו דברים נאכלים גם אחרי חמישה ימים. בכלל, דברים לא נרקים אחרי פרק זמן. הם נזרקים אם הם מסריחים. ואם הם רק התחילו להסריח אז הם עוד בסדר ואפשר וכדאי לאכול אותם מהר, לפני שיתקלקלו ממש.

ו גישה מאוד מודרנית לאכול - לזרוק אוכל ברגע שיש צל של רמז לקלקול. בעיני זו גישה בזבזנית, לא הגיונית, ומלאה בחוסר אמון כלפי הגוף. ולדעתי היא מקור צרותייך.

יוצא לי לעיתים רחוקות לאכול אוכל לא טעים, אוכל נזרק פה לעיתים רחוקות עוד יותר, ודברים מבושלים מראש מתוך הנחה שיאכלו אותם לפחות עוד שלושה ימים (כלומר, אם הם לא יסתיימו לפני כן, אבל זה התכנון), ואפשר גם שבוע קדימה, תלוי מה זה. כשיש מספיק זמן, אז הארועים האקראיים מתפזרים בצורה שווה יחסית ודברים לא נזרקים.

בשמת, חזרתי להמשיך את התגובה שלי בשעות השקטות של הלילה כשהילדים ישנים

מהסיבה שהדוגמא שנתת לגבי האורז היא כל כך מדוייקת שהייתי חייבת לחזור לפה ולכתוב לך.
אני חייבת לציין שכמעט בכל תגובה שלך את מחדשת, מאירה את העיניים ומעניקה השראה.
כי הטעויות האלה שמתחילות ב"אורז" ונגמרות באוברדראפט רצחני הן הטעויות שבסוף מנהלות את חיינו במקום להיפך.

ואם לחזור לפרקטיקה, הדוגמא שלך עם האורז הזכירה לי עניין שלי עם הבשר.
בעוד שפחמימות וירקות וכו' אפשר לבשל טיק טק - בשר זו כבר התעסקות וזה מצריך תכנון מראש .
כי צריך להפשיר מראש
וצריך לפנות שעה לעמידה על האש בדר"כ (אם זה עוף או קציצות או ממולאים). כלומר לא לישון אח"כ שעה או לא לצאת או לא להתעסק במשהו שעלול להשכיח ממני את הסיר.
וההתעסקות- חשוב לי שהכיור יהיה נקי לפני ואחרי סביב התעסקות בבשר כדי למנוע זליגה של חיידקים מבשר נא. ובגלל שאצלי הכיור כמעט תמיד מלא זה אומר שבשביל להכין בשר אני צריכה הרבה זמן

ואם מכינים משהו סיזיפי כמו קציצות או ממולאים אז זה בכלל דורש יותר זמן וידיים תפוסות.

בקיצור היו לי מספיק סיבות למה לא לעמוד ולהכין.
מה שגרם לזה שהרבה בשר נזרק עוד לפני שהגיע לסיר.
כמובן שברוב הזמן הכנתי מה שהפשרתי, אבל בחלק מהזמן - זה פשוט היה נזרק.

בנוסף, אני לא חובבת הקפאות, גם כי טעם המזון שונה לאחר הפשרה, וגם כי גם זה דורש תכנון והתעסקות.

אבל - התחלתי בלשנות כיוון.
פחות בגלל החיסכון, ויותר כי קלטתי שהילדים לא אוכלים מספיק בשר בגלל שאמא שלהם מתחרבשת עם זה.

אז עשיתי ניסיון והכנתי יום אחד 40 קציצות מושקעות במיוחד לילדים עם ירקות, טיגון ואח"כ בישול. חילקתי למנות יומיות והקפאתי.
זה היה ממש מבצע שהתגייסתי אליו מעל סיר הטיגון והבישול והמגרדת עם הירקות וכו'.
ואז באמת היה לי סוג של "שקט" בעניין הזה של הלחץ להכין בשר.
ובגלל שיש אצלנו רכבת הרים מבחינת הימים, יש ימים עמוסים וצפופים או לא צפויים ושם בדיוק שם צריך את האוכל המוכן מראש זה היה נחמד להפשיר ולחמם טיק טק. וקציצות טעמן משתבח עם הזמן דווקא.

זה נשמע כאילו מובן מאליו, אבל לי זה בכלל לא. כי אני לא סובלת להקפיא, ואם אני גם לא אוהבת התעסקות בבשר אז השילוב של שניהם מבחינתי הוא שינוי כיוון.
וזה משהו שהגעתי אליו אחרי שנה של מאבקים עם עצמי ועם סוגיית הבשר בבית.

כאלה שינויים אני מחפשת, בדיוק כמו שהצגת את עניין האורז כדוגמא.
ולא פשוט להבין אותם על עצמך תמיד. הרי ברור שתמיד קראתי על המלצות להכין הרבה, לחלק למנות ולהקפיא.
קראתי כהמלצה. ולא אהבתי את ההמלצה הזו וניסיתי אותה בעבר עם מרקים ותבשילים וזה היה קטסטרופה.

אבל בבשר זה כן עבד והייתי חייבת להבין שהאופציה הזו נכונה לי במקרה הזה.

יש דף כזה בבאופן? שמעניק רעיונות איך להתנהל בצורה חסכונית סביב רכישה, אחסון והכנת מזון? אבל מההיבט שבשמת ציינה? של לעקוף מחסומים אישיים כאלה?
אני חושבת שדוגמאות כאלה יכולות לעזור.

אישה במסע אני לא מגיבה לתגובות מתלהמות/היסטריות.

בחירה שלך, כמובן. אני הצעתי לך להתבונן בכל האמונות המגבילות המיותרות לחלוטין שיש לך (זליגה של חיידקים? איפה היית בשיעורי ביולוגיה?). את יכולה להקשיב למה שיש לי להגיד (למשל, ללכת לקרוא פה את הסיפור על איך בשמת התחילה לבשל בקלילות. האמונות המגבילות שם שונות, אבל העקרון אותו עקרון), או שאת יכולה לקרוא לי בשמות, כדי להסביר לעצמך למה את לא מקשיבה לי. הבחירה כולה שלך...

אורז "מקרר" + עשבים טריים קצוצים = ממולאים במהירות האור.

לגבי בשר וכו: אצלי המשוכה היא טיגון. וחלק מהבית טבעוני.
סעיף אחד פתרתי בסבתא אחת (תודה אמא) שמטגנת עבורי שניצלים וזו הבקשה הקבועה. כך שתמיד יש תוספת לשלוף. פעם בשבועיים אני עושה מבצע קציצות הכי לא מושקעות (רק בשר טחון ובצל מגורר) בבישול ברוטב ומקפיאה בכלים קטנים. בשר בקר יכול להחזיק במקרר יומיים+, ועדיף כמובן בחלק הקר ביותר.
קטניות- תמיד מקפיאה ישירות את מה שלא נאכל (שעועיות למיניהן, קציצות ירק, אורז עם עדשים הכל חוץ מפסטה ופירה, בגדול). ככה זה לא נזרק, והטבעונית מבינינו יודעת שיש לה במקפיא אוכל מבושל זמין. גם אותי זה מציל בבקרים בהן אני יודעת שלא אגיע לבישול צהריים - מוציאים קופסה לשיש/ למקרר.
השדרוג של העניין הוא מדבקות וטוש במגירה ליד המקרר, כדי לרשום תוכן הקופסה.

אני כבר זמן מה מקפידה על מזווה מינימום. מכניסה את זה כאיזה אתגר משחקי. מוצאת שתמיד יש מה לאכול בסוף...

עצות מניסיון - אמא לארבעה כולם בני 20 פלוס מינוס - בשלנית בינונית אבל סופר מאורגנת
א. קציצות זה באמת הרבה עבודה. רוטב בולונז קל ומהיר יותר. סיר במקרר טוב לכחמישה ימים (ברור שמתחסל ביומיים)
ב. כמו שאשה במסע כתבה - לא זורקים אוכל. לפעמים אני אוכלת את השאריות והילדים את הטרי

על כל פנים חכו 10 שנים והם יאכלו כל מה שיש במקרר עד שיגמר
ג. הקפאה כפי שכבר הוצע - אם אני רואה שהסיר מלא אחרי יום מקפיאה מנות. אפשר להקפיא גם פחממות כמו אורז ופסטה. ירקות לא אוהבים הקפאה. כהילדים הופכים נערים זה קורה רק כשהם בטיול שנתי
ד. בחורף תמיד סיר מרק במקרר וסיר אורז. מרק אפונה/ מרק עדשים/ מרק ירקות פשוטים להכנה ומזינים
ה. שיטת ירקות + שמן זית וקצת מלח בתנור - הכל: תפוא, ברוקולי, כרובית, שומר, סלק. עושה כל ירק בנפרד. חלק 180 מעלות חצי שעה, תפוא אוהבים חום גבוה יותר. מה שחשוב - הכנה קלילה, טעים מאוד, כולם אוהבים. התפריט המועדף לארוחות שבת (לצד המנה)
אפונה קפואה (ויש מותגים זולים מאשר סנפרוסט) - תוספת עם או בלי אורז. כף חמאה משדרגת
ו. דייסת קווקאר לשבתות חורפיות - יאמי

בהצלחה

נשמע לי שאולי פשוט אין לך מספיק מתכונים שאת רגילה להכין ושהם מהירים יותר ומכילים בשר או עוף. אנחנו כרגע רק שני אנשים בבית כך שיותר קל לשלוט בעניין האוכל, אבל עדיין אני מבשלת הרבה ומשתדלת תמיד למצוא מתכונים טובים ומאוזנים יחסית שלא לוקח שעות להכין. קציצות ברוטב ביתי לדוגמה נחשב אצלי למתכון שלוקח הרבה זמן יחסית.

אני מכינה לעתים קרובות גרסאות שונות של מוקפצים בסגנון אסייתי עם אטריות אורז או שעועית, או עם אורז מוקפץ. זה יחסית מהיר וקל, רק צריך לחתוך ירקות ועוף, בזמן שאת חותכת את משרה אטריות במים פושרים ואחר כך מקפיצה הכל בווק או מחבת גדולה. להקפיץ עוף זה ממש מהיר.אפשר להכין ככה כמות די רצינית וזה ממש לא לוקח הרבה זמן, כי זה לא מצריך בישול ארוך והכנה ארוכה. אני יכולה לתת מתכונים יותר מפורטים אם את מעוניינת.
עוד משהו שעובד טוב אצלנו זה צלי בשר בסגנון אנגלי, זה ממש קל להכין ולא צריך להתעסק עם זה יותר מדי, מכניסים את הצלי לתנור וזהו. צריך להוסיף לו קצת גזר חתוך למקלות ובצל ולהכין לו רוטב, אבל זה די קל ומהיר ואין שום התעסקות עם הבשר עצמו. אני מכינה עם זה את התוספת המסורתית של תפוחי אדמה בשמן בתנור, זה אחד הדברים הכי טעימים בעולם אבל משמין...

אותו דבר גם עם דג או שוקי עוף בתנור, יש מתכונים ממש פשוטים שלא מצריכים הרבה עבודה. אני לא מכינה בדרך כלל קציצות אלא כדורי בשר שזה בערך אותה התעסקות, וכשאני כבר מכינה אני יודעת שזה ייקח לי הרבה זמן גם להכין את הרוטב, גם את הכדורים, לטגן ולבשל עוד קצת ברוטב וגם להכין ליד זה תוספת (בדרך כלל פירה). אז אני עושה את זה רק כשאני בטוחה שיהיה לי מספיק זמן, ואני מכינה כמות גדולה ומקפיאה מיד כשזה קצת מתקרר חלק מהכדורים עם הרוטב, בחיי שזה אותו הטעם בדיוק כשזה מופשר.

ועוד מתכון פשוט ומהיר - חזה עוף חתוך לחתיכות קטנות שגילגלת בקמח מעורבב עם מלח. מטגנים את זה בשמן זית וכשמזהיב שופכים למחבת יין לבן. נותנים לזה להתבשל אולי 10 דקות נוספות עם היין או עד שרוב הנוזלים מתאדים. יוצא ממש נימוח וטעים עם ציפוי רך של קמח ויין, אני תמיד מכינה את זה כשאין לי הרבה זמן. מגישים עם אורז או אפונה (או שניהם).
יש עוד אופציות, אני בטוחה שישמחו לתת לך כאן מתכונים מהירים אם תבקשי.

וכן לגבי הקפאה - זה נכון שיש דברים שפחות עובדים עם הקפאה, אבל יש כאלה שעובדים מצויין. אני מכינה רוטב עגבניות ביתי כל כמה זמן ומקפיאה, אחר כך צריך רק להפשיר ולהוסיף לפסטה או לשעועית ירוקה או ברוקולי או מה שרוצים. גם מג'דרה הקפאתי כבר כמה פעמים והיא שורדת את זה מצויין. וגם קציצות עוף שהכנתי פעם ברוטב לימון. צריך פשוט להתנסות ולראות מה עובד טוב עם זה.

נשמע לי שאולי פשוט אין לך מספיק מתכונים שאת רגילה להכין ושהם מהירים יותר ומכילים בשר או עוף.
אני מבינה שאתם זוג כרגע? כי תינוקות זה עניין אחר לגמרי.

יש לי תינוקות, הם אוכלים כרגע בעיקר קציצות ועוף רך רך. זה די מגביל את האפשרויות וכן מצריך בישול ממושך. וכן אחסנה ותהליכי הכנה נקיים, וזהירים יותר, וכן הקפדה על מזון בריא וטרי.
זה גם מתאים לאבחנה שציינה אמא לארבעה כולם בני 20 פלוס מינוס שאמרה שצריך לחכות 10 שנים ואז הם יאכלו הכל. כי בישול לתינוקות שונה לחלוטין מבישול לבוגרים.
לפני שהייתי אמא יכולתי גם לחיות על סיר פסטה 4 ימים. היום זה אחרת.

תינוקות גם בררנים יותר, אנחנו מבינים שאם זה מה שיש זה מה שאוכלים, הם לא וטוב שכך. הם יכולים להנות מאוד מקציצות מסוימות ושבוע אחכ אותו מתכון והם יסרבו לטעום. צריך כל הזמן לבשל מגוון יותר (גם בשביל הבריאות וגם בשביל הרחבת הטעמים שלהם) במנות קטנות (או גדולות ולהקפיא).
בקיצור זה שינוי מהותי מבישול לבוגרים וזה שינוי שאני עושה כרגע בתור אחת שהתרגלה לבשל המווון ולהשאיר במקרר ולאכול מזה כמה ימים.

אבל אני באמת לא מוצאת עדיין מנות שאפשר לקחת החוצה. משהו מבושל שטעים גם כשהוא לא חם ומתאים לתינוקות. כי בימים של בילויים בחוץ לאורך חצי יום שם- אני גם נופלת לקניית מזון שזה לא בריא (בדרכ מאפים ומעדנים) וגם האוכל שבבית לא נאכל.

אוקיי, סליחה. חשבתי שהילדים שלך גדולים יותר. אם הם ממש בגיל של טעימות ראשונות זה כמובן משהו אחר ומה שהצעתי לא יתאים. בכל אופן, גם אם המתכונים שנתתי לא מתאימים לכם, אני עדיין חושבת שכנראה עוד לא מצאת מספיק מתכונים שמתאימים לכם ושמספיק מהירים ופשוטים להכין. נדמה לי שבעצמך אמרת משהו כזה בהודעה האחרונה שלך.
אני בטוחה שיידעו לתת לך כאן המלצות טובות יותר משלי.

אם זה עוזר, אני זוכרת שהאחיינים שלי כשרק התחילו לאכול מוצקים היו אוכלים הרבה ירקות ובשר ועוף מאודים, זה לא מצריך כמעט שום התעסקות חוץ מקילוף וחיתוך. וכשכבר גדלו קצת היו אוכלים כמעט כל דבר שההורים בישלו, אפילו מתובל ובטקסטורות שונות. כך שזה אולי גם תלוי בילד ובעד כמה הוא בררן.

כשרק התחילו לאכול מוצקים היו אוכלים הרבה ירקות ובשר ועוף מאודים, זה לא מצריך כמעט שום התעסקות חוץ מקילוף וחיתוך. וכשכבר גדלו קצת היו אוכלים כמעט כל דבר שההורים בישלו, אפילו מתובל ובטקסטורות שונות. כך שזה אולי גם תלוי בילד ובעד כמה הוא בררן.

זה מה שעשינו עם הילדים שלנו.

אני מבשלת רק דברים קלים וקצרים. קציצות? נדיר שאני טורחת.
מה כן קצר וקל:
מרקים (של ירקות, עדשים אדומות, עוף וירקות).
פשטידות (כשקולטים את הקטע כבר לא צריך מרשמים, כל מה שנשאר במקרר יכול להכנס לפשטידה עם ביצים, גבינה, קמח חומוס, ואת קובעת כמה חלק או גבשושי המרקם לפי מידת הקיצוץ או הטחינה).
לאדות,
תבניות בתנור של חומרי בסיס קצוצים (ירקות, דלועים ועוד).
סיר בתנור לבישול ארוך (בשר לסוגיו, עם גריסי פנינה ורוטב עגבניות).

הילדים שלי אכלו מגיל 6 חודשים לבד ירקות מאודים או מבושלים, וכן חתיכות בשר עוף חתוך (הם קיבלו ראשונים ובזמן שהתמודדו עם האכילה הגשתי לגדולים, ואז התפניתי לעזור לתינוק עם מה שבורח לו).
מגיל שנה הם אוכלים את האוכל שלנו או מהאוכל שלנו (עדיין לא דבש, ולפעמים צריך לחתוך להם וכו׳).

אני חוזרת לדיון הקודם.
בקשר לסדר בבית, אני רוצה לציין שלרווקים ולזוגות קשה לפעמים לקלוט איזה כמות חפצים ואי סדר מתווספים לכניסת עולל למשפחה. ואם יש יותר מילד אחד, וגם מצפים להתווספות השלישי או הרביעי, אז יש קושי אמיתי של מיון ודילול חפצים. מי ששומר הרבה מדי נקבר בסופו של דבר תחת הבלגן או שלא רואה את הרצפה שלו או שלא מוצא מה ששמר דווקא כשהוא צריך.
לכן כדאי להשתמש במה שיש, אבל גם כדאי מאוד לשחרר חפצים.
פשטות מרצון, כבר אמרנו?

תודה על העצות.
תמיד טוב לקבל עוד רעיונות.
לגבי ירקות ועוף מאודים אני מחפשת סיר אידוי נורמלי מנירוסטה לא מבמבוק או אלומינום ופשוט לא מוצאת, זה ממש מרגיז כי זו נראית לי אחלה שיטה ובטעם מיוחד והבנתי שהערכים התזונתיים נשמרים טוב יותר.

לגבי כל השאר, אנחנו כבר אחרי שלב הטעימות אבל לא הרבה אחרי, ואני לומדת עדיין לבשל גם מבחינת כמויות וגם מבחינת טעמים שיתאימו להם, כל מיני שלעצמי לא בישלתי (למשל קטניות, או ירקות מגוונים בשרים כאמור שהייתי מבשלת ממש מעט לפני שהייתי אמא).

אגב במשפחות גדולות כמו שתיארתן שיש קטנים וגדולים וכו'- במילא יש אוכל מגוון ובגלל שיש הרבה אנשים הסיכוי לזרוק פוחת.
הנושא הזה עלה מבכלל מהעניין שתהיתי איך לחסוך אחרי שאני זורקת די הרבה.

בדיוק נזכרתי איך אני גדלתי, וגדלתי בבית שתמיד היה בו אוכל מעולה ביתי ובשפע.
אמא שלי וגם אבא היו מבשלים כל השישי בבוקר כמויות של סירים (משפחה גדולה ומזרחית). אוכל מושקע - ממולאים, דגים טריים, כמה סוגי בשר, כמה סוגי תוספות (אבל בעיקר ירוקת כמו שעועית, לוביה, אפונה, סלק ולא אורז או כאלה), סלטים מבושלים בכמויות (מטבוחה, חצילים מטוגנים , פלפלים קלויים , סלט גזר מבושל, סלט סלק אדום, סלט חי בקיצור הרבה סלטים ובכמות גדולה ).
בצהריים של שישי היה או קוסקוס עם עוף או דגים חריפים עם חלה טרייה של בית.
בערב שישי כל מה שציינתי למעלה.
בשבת- סיר חמין ענק עם הרבה קטניות. הרבה בשר, הר ה מהכל.

ומה שהיה קורה זה שמכל זה היה נשאר אוכל גם לראשון וגם לשני. ואלו סוג המאכלים שטעמם בוודאות משתבח עם הזמן (ממולאים למשל וסלטים מבושלים, בשר ברוטב ועוד).
משלישי עד חמישי היו אילתורים לא מחייבים, החל ממרק שעועית ברוטב עגבניות ובשר, בורקס תרד שאמא שלי מכינה אליפות, ועד לנקניקיות שאחי היה זורק לסיר עם פיתות שאני והוא אכלנו כשהגדולות כבר יצאו מהבית.
אוכל טעים, מה שבא, בלי השקעה מיוחדת.
.
גם לא היו אצלנו קופסאות אחסון, אלא סירים על גבי סירים במקרר, עד היום אצל אמי שתחיה. ועד לא מזמן אצל אבי זיכרונו לברכה (שהיה מכין את הדגים, הממולאים והקציצות הכי טעימים בעולם).
עכשיו גם אני רגילה ככה, לבשל הרבה, לשים במקרר ולאכול מזה.
לא להקפיא

השיטה של ההורים היתה חכמה, וגם מתאימה למשפחות גדולות.
אצלי זה סוג של מיש מש. גם כי אני לא משפחה גדולה ולקח לי זמן, ממש תקופה ללמוד לבשל לא בגדול אלא כמויות קטנות. וזו עדיין התמודדות אבל ייאמר לזכותי שאני עומדת בזה.

האמת שגם עניין האפייה והצלייה חשו בכי הוא מאפשר הרב היותר מגוון.
אני דוחה קניית תנור כי בניתי על תנור רגיל ומסתבר שבדירה שעברנו אליה יש מקום רק לבילט אין, עכשיו השאלה - אני רוצה מטעמי תקציב לקנות טוסטר אובן במקום בילט אין שיתאים רק לדירה הזו שהיא שכורה.
האם טוסטר אובן טוב אופה/צולה כמו תנור חזק?

נטע_*

טוסטר אובן יכול לצלות ולאפות היטב. החסרון הוא הגודל.

השינוי הראשון שהייתי עושה, הוא לכיוון של פחות: לקנות פחות ממה שמתקלקל לך במצב טרי (גבינות, ירקות, פירות), לבשל כמויות יותר קטנות (שלא יישארו שאריות). אולי לעשות כל יום בדיקה במקרר, "מה יש פה לאכול". כדי להרגיל את עצמך לבדוק קודם כל מה יש בבית ומה אפשר לאכול מהמקרר לפני שיתקלקל.

בזכותך בשמת היום כמעט והלכתי לסופר לחדש מלאי... בעיקר בגלל שאין לי מתוקים בבית (ואני נרקומנית בעניין הזה), וגם השלמות. אבל עצרתי, ממש בדרך ועשיתי אחורה פנה. הזכרתי לעצמי שיש פירות ויש כל מיני שאפשר לאלתר (למשל דייסת קינואה מתוקה).
והבית מפוצץ באוכל מבושל ובמזווה.

הרהור שקשור לעצלנות והרגלים.
יש לנו ציפייה שזה יהיה קל. באיזשהו מקום, גם לי עדיין יש ציפייה סמויה כזו. ומטענים של אשמה סביב תחזוקה שוטפת (יש דף כזה, נכון?)
אני התחלתי להתייחס לעניין בשנים האחרונות כמו אימון פיזי. הרבה בזכות האתר וקריאה בנושא.
אני מכוונת למטרה ספציפית, נגיד- רק שהכיור יהיה נקי בערב. או רק לאסוף דברים מהסלון למקום. או רק לשים מכסי סירים בצורה נוחה ונגישה (יש לי אחסון מסתובב. אני מעמידה את כל המכסים בנפרד מהסירים. זה נוח ועוזר להתמצאות).
כל המטרות האלה כבר הושגו!

אבל לא ביחד. התייחסתי לזה בשיטות של "הרגל שנרכש רק אחרי 21 יום", או תזכורת, וסלחנות כשזה לא הצליח. והרבה פעמים היו שבועיים ברצף של כאוס. והבנתי שיש מציאות ויש חזון... היום, הנקודות שהצליחו הן אלה שבאמת מקלות עלי ולא מכבידות. זאת אומרת, אלה שיישומן מעניק אנרגיה בחשבון הכללי, וכבר לא גוזל מחשבה והתגייסות.

אבל כל העצות האלה שוב מאוד מאוד מקשות על מי שלא מסודר

צריך להפוך את הניסוח.
הניסוח הנכון הוא:
"כל העצות האלה לא נוגעות במה שבאמת חוסם אותי".
לכן דיברתי על דיאלוג.
זה לא היה צדדי או מקרי, התכוונתי לכל מלה שכתבתי. צריך לשבת איתך ממש עם מחברת ועט, ולרשום. זו עבודה קשה של איבחון, פענוח וניתוח. מראיינים אותך ורושמים, מראיינים אותך ורושמים. בסוף מבינים מה הדפוסים שלך. ואז יש ביד מפה, מה לשנות.

זה רחוק מדי מכדי ליישם

בואי אצביע לך על דפוס מאוד בולט אצלך: דפוס של תלונה. את נוטשת. עוזבת. מוותרת. נכנסת מאוד מהר לפינה של "אבל אי אפשר..., אבל אני לא יכולה...". ונתקעת שם (-:
מהי למשל תשובה של מי שכן רוצה ליישם? שרוצה לעשות שינוי?

וגם ברמת הרצון - אני לא מאמינה ורוצה לאכול אוכל רק כי זה מה שיש, או כי ככה קבענו מראש.

את מתווכחת איתי.
זה מיותר וגם מצחיק.
את לא צריכה להתווכח איתי. עם עצמך את מתווכחת פה. העבודה שלך היא לרשום: במה את מאמינה? מה את רוצה לאכול?
יש פה רק חוק אחד: לפחות בשלב של התוכנית, אסור שתהיה סתירה בין הרצונות שלך. אז:

את זורקת אוכל: זה נכון או לא נכון? בואי נסכים שזה נכון?
את לא מרוצה מזריקת האוכל. נכון או לא נכון? בואי נסכים שזה נכון? שאת לא מרוצה מהעובדה שאת זורקת אוכל?
"אני לא רוצה לאכול אוכל רק כי זה מה שיש" - נכון או לא נכון? בואי נגיד שזה נכון. אז מה זה אומר? מה נובע מזה? מה המסקנה?

הפירוש של המשפט האחרון הוא: "אני לא רוצה לאכול משהו, רק מפני שאחרת הוא יתקלקל וייזרק".

אוקיי, אמירה הגיונית. אבל האם פירושה: "לרוב אינני אוכלת שאריות מזון כי בדרך כלל לא מתחשק לי לאכול אותן"?
אם התשובה שלך היא: "כן, נכון. כל השאריות מגעילות" - אז השגיאה בדפוס שלך היא שאת בכלל משאירה שאריות.

אם התשובה שלך היא: "לא, מה פתאום. אני אוכלת שאריות כל הזמן, זה מציל אותי. רק לעתים רחוקות קורה, שלא בא לי על משהו ובסוף הוא גם מתקלקל" - אז אין שום בעיית שאריות ולא הייתי מחפשת לזה פיתרון...

זה לא שכל מה שעובר בראש מכינים... אבל יש סוג של איזון בין מה שמתחשק לבין מה שיש במקרר, וכמובן כמובן שכאמא לפעוטות חשוב יותר מה הם יאכלו

במלים אחרות:
את פרפקציוניסטית.
את מקשה על עצמך ללא כל צורך.
את עושה המון דברים מפני ש"צריך" ואת מכריחה את עצמך ואת הילדים שלך לסבול ללא כל צורך P-:
פלא שלא נשארים לך כוחות

פתאום אנחנו יוצאים [...] ואז מה שיש במקרר לאותו יום נזרק (אם הכנתי מראש או נשאר מיום לפני) [...] ובערב מבחינתי כבר מסוכן לבשל אותו ואני זורקת.
.
הצטרפתי ל-אישה במסע בתגובה שלי לזה. וואו וואו למה את זורקת כל כך הרבה! נשאר אורז מיום שני ולא אכלתם אותו ביום שלישי אז ביום רביעי את זורקת?
בקיצור, השגיאה הראשונה בשאלה הבלשית "מדוע נזרק אצלי כל כך הרבה אוכל בבית" - היא "כי אני זורקת סתם דברים טובים".

_ואם לחזור לפרקטיקה, הדוגמא שלך עם האורז הזכירה לי עניין שלי עם הבשר.
בעוד שפחמימות וירקות וכו' אפשר לבשל טיק טק - בשר זו כבר התעסקות וזה מצריך תכנון מראש .
כי צריך_

הנה עוד "אמונה מגבילה". את מאמינה בכל מיני דברים, שעושים לך את החיים קשים, והם בכלל לא נכונים 0-:
והנזק כפול.
לא זו בלבד שהאמונות המגבילות שלך לגבי הבשר פשוט, אה, מגבילות אותך, אלא שהן גם מפריעות לראות את התשובה הנכונה.
התשובה הנכונה היא:
קודם כל אני מסכמת עבורך את מה שאת עושה:

בשר מצריך תכנון מראש אבל אני לא מצליחה לתכנן מראש. אז אני מנסה מדי פעם להכריח את עצמי לתכנן מראש. אז באמת פעם בכמה חודשים מצליח לי אבל זה קשה מדי.

ואני מציעה לשאול:

איך אני יכולה למצוא מתכון של בשר, שמצריך מינימום של תיכנון מראש ואפס התעסקות?

לא: "איך אני מכריחה את עצמי להפוך להיות מישהי שאני לא, ולתפקד כמו מישהי אחרת?"
אלא: "איך אני מקבלת באהבה ובשלום את כל הקשיים שלי ומתארגנת סביבם ככה שיהיה לי הכי הכי קל?

אצלי זה ההפך; בשר אני מכינה בקלות, אבל בשביל ירקות אני צריכה תכנון מראש.
תודה שהראית לי שזה יכול להיות ההפך, שתיאורטית אפשר גם להכין ירקות בקלות.

בשמת ויונת, כל מלה.
אצלנו ילדים בני שנה או שנה וחצי אוכלים כבר כמו כולם, רק חתוך יותר קטן. זה תהליך הדרגתי כמובן.
איך אני מקבלת באהבה ובשלום את כל הקשיים שלי ומתארגנת סביבם ככה שיהיה לי הכי הכי קל? זהו משפט מפתח לדעתי.

בשמת
כמה אני אוהבת לקרוא אותך. כמה את מחכימה. אם היה אפשר לגריין שוב ושוב.
כתבתי לך כבר קודם אבל אז מה, אני כותבת שוב, תודה על ההשראה. אני קוראת כמה פעמים מה שאת כותבת וחושבת לעצמי, זה כל כך מדוייק.
כי זה לא הנושא הספציפי, זו דרך החשיבה, שכל כך מאירה! מאירה. מאירה את הדרך שלי למצוא את הפתרון. הבישול זה פינאטס לעומת הנושא הרחב יותר, הרגלים, שינוי הרגלים, התמודדות עם הקשיים. הצלחות.

כתבת
_לא: "איך אני מכריחה את עצמי להפוך להיות מישהי שאני לא, ולתפקד כמו מישהי אחרת?"
אלא: "איך אני מקבלת באהבה ובשלום את כל הקשיים שלי ומתארגנת סביבם ככה שיהיה לי הכי הכי קל?_
מסכימה וזו השאיפה שלי. גם אם לא נראה מהמקום שלך שלשם אני חותרת, זה לגמרי שם.

וזה מתקשר לזה שגם פה אני מרגישה שהובנתי הפוך.
_בואי אצביע לך על דפוס מאוד בולט אצלך: דפוס של תלונה. את נוטשת. עוזבת. מוותרת. נכנסת מאוד מהר לפינה של "אבל אי אפשר..., אבל אני לא יכולה...". ונתקעת שם
מהי למשל תשובה של מי ש רוצה ליישם? שרוצה לעשות שינוי?_

אם נסתכל על מה שקורה מאז שהתחלתי את הכתיבה פה- יומיים וחצי - בפועל אני מיישמת ודי מהר. לוקחת אליי ורצה.
למשל כתבתי לך שכבר לקחתי את העיצה לקנות פחות.
תיארתי למעלה איך תכלס לא נכנסתי לסופר בשעה שהייתי אמורה להיכנס לסופר (ובהמשך גם לא נכנסתי להזמין מהאינטרנט ביום שהייתי אמורה ועוד)
ופירטתי לפרטי פרטים את הבעיות כדי לשמוע איך אפשר לטפל בהן כאן בעמוד.

והיום בבוקר קמתי מוקדם (מדי

) לטגן מיליון שניצלונים ודגיגונים, בפעם הראשונה לילדים, כי הפשרתי חזה עוף וברבוניות כבר יומיים וחצי וידעתי שאם לא אקום מוקדם זה יילך לפח כי במהלך היום אין לי זמן לטגן מיליון קטנטנים כאלה עם ציפוי... (זה גם היה על הפנים, כי הילדים התעוררו והונחו אחר כבוד מול הטלויזיה כשידיי מלאות בשילוב האלמותי של קמח, ביצה ופירורי לחם), ויצאו מיליון כאלה שאפשר להקפיא ולהפשיר ולקחת לגינה שזה פותר לי בעיה רצינית ר- שכשאין לי משהו בשלוף לגינה או ביום סידורים, כזה שאפשר להחזיק ביד והוא גם מזין, אז אני קונה להם ג'אנק.
וקניתי במיוחד בחנות פלצנית קופסאות אחסון למקפיא ששומרות על טריות ככה שזה לא יהיה התרוץ.

אלו רק דוגמאות מהיומיים וחצי האחרונים של יישום ולחשוב שעוד כותבת את זה עצלנית מדופלמת

אז התאור של מי שמחפשת לוותר מראש או לברוח מפתרונות וכו' מאוד רחוק מהמציאות.

איפה אני כן מצהירה שזה לא מתאים ולשם כנראה כיוונת - במקומות שנראה לי שהעצות מתאימות
להפוך להיות מישהי שאני לא, ולתפקד כמו מישהי אחרת?"

דיאטות. יש אנשים שעושים דיאטות 30 שנה. בני 50 שעושים דיאטות 30 שנה.
עכשיו הם בוכים על מר גורלם ומגיע מישהו ואומר להם תנסו כך,תנסו אחרת. אבל הם היו שם, וזה לא עבד להם.
כי יש עצות שאתה מרגיש ממש מרגיש שזה דורש ממך לפעול ממקום שהוא לגמרי לא אתה. שניסית וזה רחוק שנות אור מהאפשרות ליישם.
ויש כאלה שאתה יכול לומר, היי לא ניסיתי, או כן ניסיתי אבל זה נראה לי הגיוני, מתאים, נכון לי. משהו שאני יכול לאמץ.
זה לא קשור לכמה קל או מוכר, למרות שתמיד נשמח לדרכים קלות ולא בשש בבוקר

זה קשור לכמה רחוקה הדרך המוצעת מיישום.

ויש עוד דבר, אני כותבת פה על משהו ופתאום זה מקבל זרקור ענק כשבפועל זה לא ככה. למשל, אני מתארת הכנת קציצות וכרגע שניצלונים, וזה נתפס כ"מישהי שלא מכירה מספיק מתכונים קלים". או "לא מתארגנת על מתכונים קלים". אז זה עניין הזרקור הלא נכון שמקבלים כשאת מדווחת על חלק מהממציאות (כי אחרת אני אשב פה כל היום לתאר את המציאות כולה) כמו שאם נאמין לחדשות נחשוב שהכל רע במדינה.
אז אני כותבת פה על הקשיים ולא על איפה שקל, הרי ברור שאני מפשירה עוף וזורקת לסיר כמו רובינו. וברור שיש מתכונים קלים ואת רובם אני עושה ביומיום. וכמו שכתתבי למעלה שאת רוב המזון אנחנו כן אוכלים.
אני מתמקדת במה שקשה ובמה שנזרק.
למשל טיגון השניצלונים- זו פעם ראשונה שעשיתי מאז שאני אמא, ואותו תיארתי שוב (דווקא כדוגמא טובה לזה שעמדתי ביעד בדקה התשעים). אז אם לא אציין לצידו שזה החריג שוב תגיע מישהי ותגיד למה את מענה את עצמך עם מתכונים סיזיפים ?:-) והעובדה היא שלא, אני לא. זו כן דוגמא לאיך יוצא שגם כשזה החריג זה מיטגן בשש בבוקר....
בכל מקרההגעתי מכל השבוע הזה למסקנה שהבעיה העיקרית היא הכמויות שאני מכינה וזה שאני לא מקפיאה. שם הבעיות התחילות. ואני צריכה לנהתארגן סביב זה.

מסכימה וזו השאיפה שלי. גם אם לא נראה מהמקום שלך שלשם אני חותרת, זה לגמרי שם
לגמרי נראה לי שלשם את חותרת ולכן תיארתי את זה

אני רואה שאת לומדת, מיישמת ורצה עם זה

איזה כיף! לזה אני קוראת, השקעה שמשתלמת.

איך אני מקבלת באהבה ובשלום את כל הקשיים שלי ומתארגנת סביבם ככה שיהיה לי הכי הכי קל?
זה ממש מפתח חשוב. המממ.

והיום בבוקר קמתי מוקדם (מדי) לטגן מיליון שניצלונים ודגיגונים.
יופי. תיכף אגיד על זה משהו, קודם אגמור לקרוא הכל (-:

בכל מקרה הגעתי מכל השבוע הזה למסקנה שהבעיה העיקרית היא הכמויות שאני מכינה וזה שאני לא מקפיאה. שם הבעיות התחילות. ואני צריכה להתארגן סביב זה.
טוב, אגיד על זה משהו כי גמרתי לקרוא הכל:

ראשית מציעה ניסוח מחדש:
"בכל מקרה הגעתי מכל השבוע הזה למסקנה ששתי טכניקות יעזרו לי להתארגנות טובה יותר באוכל: להכין כמויות גדולות, ולהקפיא".
בניסוח הזה, חותמת בשתי ידיים.
במקום ניסוח ביקורתי שמציג את העבר כבעיה ואותך כלא יוצלחית, אני מציעה ניסוח ניטראלי שמציג מטרה חדשה (להתייעל בתחום האוכל) ומתאר 2 רעיונות חדשים ומבריקים איך להגיע למטרה החדשה הנ"ל.

(ממליצה לסלק מהמילון ניסוחים כגון "הבעיה היא... שאני... ושאני לא...". או "אני צריכה". הכל בסדר. אין שום בעיה, את בסדר. ואת לא "צריכה" כלום. מצד שני יש לך מטרה חדשה, להתייעל בתחום האוכל, שיהיה לך יותר קל ושייזרק פחות אוכל. ויש לך רעיון חדש איך להתארגן טוב יותר ואת בודקת אותו. אחלה).

עכשיו חוזרת לסוגיית סדר העדיפויות והקצאת זמנים לפעילויות:
קציצות ושניצלונים בכמות גדולה להקפאה יכולה להיות פתרון מצויין, ועלולה להיות כישלון. אם זה מתווסף לרשימה הפרפקציוניסטית של "איך אני אמורה וצריכה לתפקד" בחיים האידיאליים (-: ומסתכם בעיקר בהלקאה עצמית על מה שאת "צריכה" אך לא עושה, זה כישלון. אם את עושה את זה אך מתוך סבל, זה כישלון.
לעומת זאת, אם את נהנית מהמבצע, וגם ישר ברור לך איך הוא נכנס לך ללו"ז בסבב קבוע (כל דבר שנכנס לרוטינה הקבועה, יתבצע. זה סוד ההצלחה), זה יכול להיות פיתרון מצויין.

באופן כללי, עם אמהות מאותגרות באירגון לילדים קטנים, אני בעיקר מתחילה בלהראות לאמא כמה קשה היא עובדת וכמה עומס מוטל עליה, כדי שנתחיל לחפש מה מיותר והאמא יכולה להוריד מעצמה, ואיפה אפשר להקל על עצמה.
פעם אמרתי פה לאיזו אמא, שנכון שהקציצות עם הירק שהיא עושה בסיר הן משהו, שאין דברים כאלה. מצד שני לקח לה 3 שעות לעשות אותן (מי-ני-מום?), וכשהיא הקפיצה בולונז מחומרים דומים בשישית מהזמן היה לי טעים מאוד. לא זכרתי אז שהקציצות הרבה יותר טעימות. אז לא חבל על השלוש שעות?
אפשר להשקיע אותן כשעולה בי דחף יצירתי עז שאינו בר כיבוש וכולי געגועים לקציצות, בסדר...
אבל בעיקרון?
אני נגד.
(אשה צריכה לדעת מה סדר העדיפויות הנכון בחיים, ולפני שהיא חוסמת בלוק זמן של 3 שעות שלמות על משהו, כדאי לוודא שזה מקומו הפרופורציוני בסדר העדיפויות המשפחתי. החשד שלי הוא, שכל עוד יש ילדים מתחת לגיל ההתבגרות בבית, יש רק שני דברים שמצדיקים להקדיש כל כך הרבה זמן למשהו, והראשון הוא - מנוחה ושינה מכל סוג).

אז רק עקב החשד שאני מזהה אצלך נטייה מסוכנת ביותר לעשיית-יתר ולציפיות-על, אני רוצה להדגיש בפנייך ש"ייעול" הולך הרבה פעמים ממש טוב עם "פישוט" ועם "הקלה" ולכן אני ממליצה בתוקף לסלק כרגע מהתפריט לעשור הקרוב משימות תובעניות. שוב - לא כולל חוויות המאירות את יומך.

אם ניקח את השניצלונים מהדוגמא שלך, אז הרבה פעמים אני מסתכלת במשהו הסתכלות מאוד נקודתית. אני רואה אותו, ובהקשר של עצמו, הכל נראה מאוד סביר.
לדוגמא, אולי נקודתית את אומרת, נהניתי להכין, נהניתי מהביצוע, נהניתי מהתוצאות. היו לי כוחות לזה.
מצד שני אם נעשה זום אאוט ונתמקד בפוקוס רחב יותר, שמתבונן בכל אותו היום, או אולי בכל השבוע - ייתכן שנגלה, שהזמן והמאמץ שהשקעת בבוקר בשניצלונים ובדגיגונים בעצם הורידו מהכוחות שלך אחרי הצהריים וכבר נגמר לך הכוח שעה וחצי קודם?
מצד שלישי, אם נתבונן בכמות הזמן שהקדשת לטיגון הזה לעומת כמה זה חוסך לך אחר כך בחיפוש אוכל, בקניית ג'אנק פוד, כספית, התארגנונית ועוד?

אז קודם כל אני עושה חישובי עלות-תועלת לצד בדיקה חשובה מאוד, שפעם לא ידעתי לעשות. בבדיקה הזאת, אני שואלת את עצמי מה טוב לי ונותנת לזה מקום חשוב מאוד.
פעילות שאני נהנית ממנה, אני מגדילה. פעילות שאני לא נהנית ממנה, כשלעצמה, אני משתדלת להקטין.
כי כל פעילות משמחת, מטעינה אותי וממלאה אותי בכוחות ואז יש לי לב פתוח להיות מאורגנת ויעילה.
ולעומת זאת פעילויות לא נעימות מרוקנות אותי S-:

מאז שהבנתי שכל הקטע בחיים הוא התחזוקה היומיומית של מצב האנרגיות, ושהמטרה היא א. להזרים את השמחה בגוף וב. לסיים כל יום עם מאגר אנרגיות קצת יותר מלא ממה שהתחלנו איתו בבוקר, אם אפשר, אז אני מבינה שאחת המטרות שלי בכל יום היא למלא את עצמי בפעילויות מטעינות (-:

אגב, אותו טריק עם אוכל. אם יש כמות מינימלית מסוימת של אוכל בריא שאני חייבת למלא בו את הבטן לפני כל דבר אחר, ואני מקפידה לסיים אותו לפני שאני אוכלת כל דבר אחר שמתחשק לי, אז מה שקורה הוא שבבטן יש מקום לאוכל הבריא שלי שחייב להיכנס, ואחר כך נגמר המקום (-:

אז ככה: אני שואלת את השאלה החדשה על כל דבר. זה טוב לי? אני שמחה לעשות את זה? אני נהנית?
דיברתי על הקשבה עצמית? מתי היא יעילה?
אז הנה.
לפעמים ממש כיף לי לקום בשש בבוקר כדי לבצע איזה פרוייקט. זה מיוחד ושונה ונותן לי זריקת מרץ ואני בהיי כל היום ויש לי יותר כוחות.
לפעמים, ממש ההיפך.
לפעמים משימה היא ממש כיפית, אם היא קצרה. למשל גיליתי שלי לא חוסך לעשות בישולים שעות. אני דוחה ודוחה את המבצעים האלה... במקום לדחות ולצבור רגשי אשמה, אני עושה פרוייקטים קטנים צ'יק צ'ק. אמא אחרת יכולה להרגיש ממש ההיפך. לכן זה מאוד אישי, צריך לשאול כל אמא איך היא מרגישה.
אז אני לא שואלת את עצמי "בא לי לשטוף כלים עכשיו?" אלא ברור לי שגמרנו לאכול אז שוטפים כלים... אבל אם אני קשובה לעצמי, ומבינה ששטיפת כלים היא נקודת תורפה שלי, אני אשאל את עצמי: כיצד אני יכולה להפוך את שטיפת הכלים למשהו קל וכיפי בשבילי? יותר ממה שהוא היום?

הקשבה עצמית לא תפטור אותי מעצם הצורך להכין אוכל או לשטוף כלים, אבל היא כן יכולה לייעל לי את העבודה ולכוון אותי לבחור בפתרונות כאלה, שיקלו עלי בכל מה שקשה. ככל שאשתדל להקל על עצמי כך יתפנה יותר זמן מתוך היום שלי ל"כיף", לדברים שממלאים אותי בחיוך ומטעינים אותי באנרגיות, וכך יתבזבז פחות זמן על הדברים הכבדים והמעיקים.

לא בטוחה שהצלחתי להסביר... יש לי איזו הרגשה עמומה שיש פה כמה משתנים שאולי לא הצלחתי להבהיר איך הם קשורים זה לזה. נו לא נורא, פעם אחרת.

לא בטוחה שהצלחתי להסביר... יש לי איזו הרגשה עמומה שיש פה כמה משתנים שאולי לא הצלחתי להבהיר איך הם קשורים זה לזה. נו לא נורא, פעם אחרת.

הסברת מצויין, הבנתי מעולה.
הדוגמא של האוכל הבריא והמקום בבטן- יותר לפשט את זה מזה אין

תמיד יש משתנים נוספים, אבל מאוד מיקדת.
ואני מסכימה לגבי טרמינולוגיות, אם היית שומעת מה הולך בראש שלי 99 אחוז מהזמן... די עצוב אצלי בראש מרוב יסורי מצפון. היום התבאסתי שלא ירד גשם שלפחות יהיה תרוץ ללמה לא יצאתי עם הילדים לגינה (בפועל אני מתה לצאת איתם אבל קשה לי מאוד בגינות, בגלל אחד שרוצה למרחבים ובוכה כשאני עוצרת אותו בגלל שאחיו על הידיים וההיפך).
<עכשיו הבן שלי נצפה כשהוא שוכב על הריצפה לצידי ומלקק קרמבו שמצא בשקית, אין דברים כאלה בעולם

אני אקרא שוב בלילה מה שכתבת, אחרי שישנו, יש פה פנינים.
תודה

אם היית שומעת מה הולך בראש שלי 99 אחוז מהזמן...
חחח לא תאמיני אבל אני שומעת עד כאן, ולכן הדגשתי את עניין הטרמינולוגיות D-:

_אני מכוונת למטרה ספציפית, נגיד- רק שהכיור יהיה נקי בערב. או רק לאסוף דברים מהסלון למקום..
כל המטרות האלה כבר הושגו!
אבל לא ביחד. התייחסתי לזה בשיטות של "הרגל שנרכש רק אחרי 21 יום"_

רק מה אני גם מנסה ללכת בכיוון הזה, אבל יש כל כך הרבה לבצע ולשנות. עברתי דירה. הבית מלא בקרטונים. צריך לנקות לכלוך של שנים של דיירים קודמים שלא טרחו. תיקונים לבצע בבית שאני רודפת אחרי בעלי הדירה, ורהיטים לקנות יד 2 (הרבה) שזה גם כן חתיכת פרויקט
ומשימות מסביב שעוד צריכה לעשות ובנקים וחשבונות, וסידורים שחיכו מלפני המעבר. ברקע יש את השוטף- כביסות ובישולים ובילויים עם הילדים, וקניות קניות קניות, והתרגלות לדירה החדשה. הדלתות חורקות צריך לקנות שמן מכונות. חצי בית אין מנורות צריך לקנות נורות ולבקש סולם ממישהו, כאלה כל הזמן.

אז אני מרגישה שיש שרשרת הרים לטפס

למרות שהכל מוביל לדברים טובים.
לארגן בית זה נחמד סך הכל והתגמול גבוה כי זו דירה נעימה ונוחה לנו מהקודמת.

ולגבי האנרגיות, מה שבשמת כתבה- לבחור מה שממלא אותנו, בדרכ מה שממלא אותי זה לבצע משימות גם אם בפועל הן מרגיזות ומשמימות. כשיש לי כמה דקות בצהריים עדיף היה לעשות משהו מהנל. אלו פעולות מציקות אבל בסיומן- הן ממלאות סיפוק. והתחושה היא זריקת אנרגיה.
אבל בפועל אני מתעסקת בשוטף, סדר ובישול ולשחק עם הילדים, ועוד ועוד... ואפשר לפנות זמן גם למשימות האלה, אם רוצים, אפשר בהחלט.
חשבתי לקבוע שלוש משימות ביום, אחת לבוקר, אחת לצהרים ואחת לערב... בינתיים אין לי כח לזהההה.

<עכשיו הבן שלי נצפה כשהוא שוכב על הריצפה לצידי ומלקק קרמבו שמצא בשקית, אין דברים כאלה בעולם

אגב, זה לא היה קרמבו... הלוואי זה היה קרמבו... לקח לי רבע שעה להבין מאיפה הריח המבושם שיש לו ולאחיו שהגיעו אלי מרוחים בלבן דביק סביב הפה והידיים, חשבתי שזה מקרמבו שהסתובב בבית, אז לא- זו המשחה לטוסיק מבית טבע, שעד שהשגתי אותה... היחידה שמעלימה תפרחת חיתולים, והם חיסלו אותה עד תום

מי צריך שניצלונים....

תפילה_לאם

כל עוד יש ילדים מתחת לגיל ההתבגרות בבית, יש רק שני דברים שמצדיקים להקדיש כל כך הרבה זמן למשהו, והראשון הוא - מנוחה ושינה מכל סוג.
ומה השני???
<סקרנית ביותר!!! או שפספסתי משהו?>

זו המשחה לטוסיק מבית טבע, שעד שהשגתי אותה... היחידה שמעלימה תפרחת חיתולים, והם חיסלו אותה עד תום.ב
D-:
מזכיר לי כשהרביעי היה קטנטן, והתאומות לא גדולות בהרבה, קרה פעם אחת שמצאתי אחת מהן יושבת על השטיח בסלון והוא שוכב לידה ומלקק מאצבעה דבק פלסטי...

הדלתות חורקות צריך לקנות שמן מכונות.

אפשר וזלין או רחמנא ליצלן מרגרינה.

<נתפסת לקטנות>

אפשר וזלין או רחמנא ליצלן מרגרינה

חמאה גם עובדת? אני יודעת ששמן רגיל הורס גורם לחלודה, השאלה אם גם חמאה (הולנדית

).
הדלתות החורקות מוציאות אותי מדעתי.

לדעתי עדיף משהו שלא מושך נמלים, מרגרינה ניסינו פעם ולא היו נמלים.
אולי חמאה טובה כן תמשוך אותם (-:

_כל עוד יש ילדים מתחת לגיל ההתבגרות בבית, יש רק שני דברים שמצדיקים להקדיש כל כך הרבה זמן למשהו, והראשון הוא - מנוחה ושינה מכל סוג
ומה השני???
<סקרנית ביותר!!! או שפספסתי משהו?>_
סקס כמובן [-: (לא רלבנטי לדף)

אני ממליצה לקרוא את הדף מתחילתו, יש כאן הרבה עצות טובות מבשמת ועוד.

ומשהו מוזר.
אומרים תמיד שהדרך למלא את עצמך באנרגיות היא לעשות פעילויות שעושות לך טוב.
אני מגלה שכבר כמה שנים אני לא יודעת מה עושה לי טוב כי כשיש לי זמן פנוי זה בדרך כלל מתבזבז על טלויזיה/מחשב, אוכל מנחם או קניות לילדים.
ואלו דברים שמעבירים יופי זמן פנוי (וגם זמן לא פנוי... ) אבל לא ממלאים באנרגיוץ. להיפך תחושת ההחמצה ויסורי המצפון גדלים עוד יותר.

איך בוחרים מה עושה לך טוב? נאמר יש תחושה שמפגש עם חברות אמור למלא.
אצלי המעט חברות שהיו רובן עברו רחוק רחוק מכאן, גיאוגרפית אבל גם מנטלית.. אם זו ההיא ללא הילדים שקהתנתקה מההריון, או האחרת שילדה בגיל 22 ועברה לירושלים, או זו שחיה בדנמרק ופתחה עסק.
האמת שאני פוגשת כל הזמן חברות מהעבר אפילו ברחוב וכל הזמן יש דינמיקות בפייסבוק, אבל אני לא מוצאת את הכח לבנות משהו חדש, כשאני מכילה כל היום את הילדים שלי ואת הקשיים שלי.
למי יש כח?

תחביבים? אין לי סבלנות בימים אלה.

פעם כשרציתי לשפר מצב רוח ידעתי פחות או יותר מה אני צריכה,
אבל כבר כמה שנים שאין לי מושג קלוש מה יכול לשמח אותי.
אולי יום או חצי בוקר משוחרר לנפשי... בים לבד ואחכ סיבוב בשוק הסמוך ואחכ צהרים עם אמא שלי... נו בכל זאת אפשר למצוא. אבל כמעט בלתי אפשרי לארגן בוקר כזה בקרוב.
יש רעיונות למשהו ממלא שלא מצריך המון שעות והתארגנויות?

האמת שהכי הכי ממלא אותי זה כשהילדים שלי נהנים ממפגשים משפחתיים או מבילוי בחוץ. וזה לא קורה הרבה כמו שהיו רוצים. כי זה כאילו המותרות שבסדר יום שלנו שגם ככה אני רצוצה סביבו. אני מוותרת על יוזמות או הזמנות מראש כי אני רצוצה מכדי להוסיף עוד פיק ליום.

יש רעיונות למשהו ממלא שלא מצריך המון שעות והתארגנויות?
לקרוא ספר מעניין? לעשות ספורט? לשמוע מוזיקה ולרקוד?

מה אהבת לעשות בגיל העשרה? זה יכול לתת לך רמז.
אני אהבתי ספרים, אופניים, לצבוע בטושים, לרקום. בתור דוגמא.

מה אהבת לעשות בגיל העשרה? זה יכול לתת לך רמז.

הדברים שנהניתי לעשות פעם נראים לי פחות מעניינים היום.

אבל מה, מסתבר שתמיד קצת חופש מהעיסוק בבית והילדים וקניות מוצלחות, לאו דווקא לעצמי - מעניקים מרץ.
הקטע הזה שקניות עושות טוב על הלב תמיד מפתיע אותי מחדש, זה באמת עושה טוב. וזה סהכ קניות

לסיים כל יום עם מאגר אנרגיות קצת יותר מלא ממה שהתחלנו איתו בבוקר
מה זאת אומרת? ללכת לישון מלאי אנרגיה? זה לא מפריע להירדם?

ללכת לישון מלאי אנרגיה?
לא, אני ממלאה את מאגר מי התהום של האנרגיה העמוקה.
והפעילויות שאני ממלאה בעזרתן את מאגרי האנרגיה השונים, הן כאלה שבבוקר - מעוררות, ובערב - מרגיעות (-:
(לדוגמא, צ'י קונג)

גם אני מתמודדת עם שיפוט עצמי כעצלנית...

בנוגע ל לעשות פעילויות שעושות לך טוב
משהו שגיליתי על עצמי לאחרונה,
שיש לי מחשבה על עצמי שיעשה לי טוב להסתלבט.
לקרוא ספר, לאכול, לדבר עם חברות,
ולפעמים לקום ולשטוף כלים יעשה לי גם טוב ואפילו יותר לטווח ארוך!
ובכלל לקום ולעשות יהיה לי יותר טוב מלשקוע ולהיות פסיבית.

בשבילי זה חידוש. בטח להרבה אנשים זו ברירת מחדל...

ובכלל לקום ולעשות יהיה לי יותר טוב מלשקוע ולהיות פסיבית.

רוב הדחיינים/העצלנים יודעים את זה.
הם אומרים לפעמים שיותר קשה להתחיל ואח"כ זה תמיד מספק יותר מסתם להסתלבט.
אבל הבעיה של לגייס כוחות להתחיל - לא נפתרת.