מה אהבתם בהוריכם

מה אהבתם במה שההורים שלכם עשו או אמרו?
מה אתם אוהבים עכשיו במה שההורים שלכם עשו או אמרו?

אנחנו כל כך רגילים לקטר על ההורים ולהאשים אותם בכל מיני דברים .
אבל אני דווקא מוצאת את עצמי לאחרונה מתעסקת בדברים החיוביים שהיו. והיו!
ניתן ללמוד מזה בטח המון לגבי ההורות שלנו. לא?

אמא שלי הפכה כל דבר להרפתקאה. אפילו ללכת איתה לדואר בתור ילדה היה תענוג, שלא לדבר על מקומות מסעירים ממש כמו השוק.

אוו
חושבת על כך כבר כמה ימים, יש המון דברים שאני אוהבת בהם.

שהם הלכו עם האמת הפנימית שלהם.
סידרי העדיפויות שלהם.
אצל אבא שלי - את הכוח הפנימי, שיכול להזיז הרים ממקומם.
אצל אמא שלי - את הסקרנות לקריאה וללמידה.
את החום והמשפחתיות.
את הקבוע והיציב.
את הנאמנות
את המסורת
את האפשרות שהם שם כשאני צריכה

10 . את הידיעה שכל שהם עשו הם עשו מכוונה טובה.

וכמובן יש עוד המון - תודה על הדף.

את האמון שהם נתנו בילדים שלהם - תמיד מה שאמרתי היה בעיניהם אמת והם אף פעם לא חשבו אולי אני משקרת
את זה שאמא שלי נשארה איתי בבית עד גיל ארבע ובכלל בבית עד שהייתי בת תשע. כל פעם שלא רציתי ללכת לבית ספר לא הלכתי והיא נתנה לי פתק להראות למורה. הייתה לה בעיה מה לכתוב בפתקים ובסוף החלטנו שהיא לא תשקר אלא פשוט תכתוב שהיא יודעת שלא הגעתי אתמול לבית הספר וזה עבד.
את הלילות הקייציים הלוהטים כשהייתי במיטה ואמא שלי הייתה עוברת על הריצפה עם סמרטוט לח כדי לקרר קצת את הבית ובכלל את כל הטיפול האינסופי ללא טענות או הגשת חשבון למישהו.

את הנתינה הגדולה,את הדאגה המתמדת שלא יחסר דבר בבית,
את אמא שבלילות היתה תופרת עבורי בגדים ותחפושות לפני פורים,
את הסנדוויצ'ים המושקעים של אבא...פעם זילזלתי בהם,היום למדתי להעריך כמה היה משקיע,פורר לנו פתיתי לקרדה על שכבת מרגרינה....<היום זה נשמע מגעיל אבל אז כ"כ אהבתי...>
ואת הסיפור לפני השינה,למרות שתמיד חזר על אותו הסיפור...

את ההקשבה של אמא שלי. היא הקשיבה לי כאילו אנחנו ממש באותו גיל. צחקה או היתה עצובה יחד איתי. את ההתלהבות מאומנות פלסטית ,מוסיקה,הצגות, יצירתיות. אוהבת את היצירות שלה.
אבא שלי ,אוהבת את המסירות שלו.תמיד ידעתי שהגב הכי חזק בעולם הוא של אבא שלי.
אפשר להשען עליו עם כל הכובד,ולהרגיש בטוחה.

את העובדה שהם היו ועודם מלך ומלכה בממלכתם. וכל נתיניהם הם בעצמם מלכים.
כל יחיד הוא מלך
ושאני הבת של המלך והמלכה - תחושת בטחון אדירה.

איזה דף מדליק... באמת בד"כ מקטרים עליהם. אבל שלי באמת מדליקים

אבא שלי היה מוכן להשקיע אינסוף זמן במשחקים איתי. פעם הוא בנה יחד איתי שעון קוקיה אמיתי מקרטון. רק לחשוב כמה זמן זה לקח... שעות על גבי שעות והוא עשה את זה מכל הלב. הוא גם היה מוכן להסביר לי כל דבר באריכות מדהימה. עד היום אני זוכרת את ההסברים שלו. על ההסטוריה, על מזג האויר, על איך דברים עובדים.

מאמא שלי יש לי זכרונות נהדרים מתחילת גיל ההתבגרות (ומשם הלאה). היא לקחה את כל העניינים שלי מאוד ברצינות, אף פעם לא זלזלה במה שעובר עלי. תמיד עניין אותה לשמוע את כל הפרטים שסיפרתי על החברות והבנים בבי"ס, והיא באמת היתה חושבת יחד איתי, מה כדאי לעשות, איך אפשר להתמודד עם הבעיות שעברו עלי. היא גם תרמה לי המון בהשקפת העולם שלה.

גם היום הם מעולים. עוזרים לי בלי חשבון ורק מחכים שאבקש משהו. מוכנים להיות עם הילדים שלי אינסוף זמן. כולל למשל שאמא וגם אבא שלי פה ושם באים ברכבת מת"א לחיפה, לוקחים את הילדה שלי בחזרה ברכבת לת"א ומבלים איתה יום שלם ולילה, ואני מצטרפת רק למחרת. גם לי עצמי הם מוכנים לתת תשומת לב כמה שאני רוצה, תמיד רוצים לשמוע מה קורה איתי וליעץ לי, לעזור.

יש ממי ללמוד...

יש גם דף מעריכים את ההורים

אהבתי את זה שאמא שלי תמיד הייתה אומרת לי כמה אני יפה, וכמה היא אוהבת אותי..
ואצל אבא שלי אהבתי את זה שהייתי הבת האהובה שלו, שתמיד היה אומר לי כמה אני חכמה,והיה דואג שאנשום טוב בלילה כשהיה לי אף סתום והיה מגביה לי את הכרית בלי שאבקש...
וגם....שאמא שלי ,כשהייתי צריכה כסף ליציאה, הייתה פותחת את הארנק שלה ומרוקנת אותו עד הגרוש האחרון ונותנת לי כול מה שהיה לה..
שהיתה קונה לי תמיד את הדברים שהייתי רוצה גם כשלא היה כסף...
שתמיד הייתה לצידי אם היה קונפליקט בבית הספר, שתמיד הרשתה לי להישאר בבית כשראתה שלא ממש בא לי ללכת לבית הספר...(מחאה קלילה לצורך הפרוטוקול וזהו...)
ועם אבא שלי: שתמיד אמרו לי שהייתי כמו מתנה בשבילו כי הוא בדיוק עבר ניתוח באותו בית חולים בו נולדתי ,יומיים לפני יום ההולדת שלו...
ועוד ועוד...
בעצם...יש לי הורים מקסימים למרות הנטייה שיש לי להעביר עליהם ביקורת...

את הרגע שאבא חזר מהעבודה מוכן לפגוש אותי במאה אחוז מוכן לכל חידוש,
את שעת ההשכבה שבה המציא לי בכל ערב סיפור מהראש, וליטף את שערי מאחורי האזן עד שנרדמתי,ככה שנים רבות
את הלילות הצלולים בהם ישבנו על הגג והבטנו הכוכבים תוהים בקול רם על נפלאות היקום, על יש או אין אלוהים על הטבע ,
את הניצוץ בעניו
ואמא שסיפרה וסיפרה על חייה , שהתפעלה מאומנות ומוסיקה וגדולת האדם,
את האהבה .

וואוו, רק מהשם של הדף העיניים שלי הצטעפו מדמעות.
מלא מלא מלא דברים אהבתי אצל אבא שלי , זכרונו לברכה ואמא שלי שתיבדל לחיים טובים.
אבא מלא אהבה ופלא מארבעת ילדיו. נתינה בלי סוף ובלי חשבון. בולע את הדברים הקשים שאיתגרנו אותו בהם. בולע וסופג וסולח. קראו לו סלח.
ואמא, וונדי זאת אמא שלי. אישה שהייתה צריכה להיברא למציאות של נסיכה. חייה באגדות. והחיים קשים כל-כך ,אבל היא לא מתפקחת.
אוהבת אותה, אוהבת אותם.
תודה על הדף

Lמה שלשון עבר ?

אמא שלי שתמיד לוקחת הכל בקלות וגם שהיתה ועודנה מוכנה לחבור אלי לבילויים: סרטים, הצגות, בתי קפה ובאמת להנות נורא מהכל.
אבא שלי שלימד אותי את רוב מה שאני יודעת, שיודע להיות אוזן קשבת תמיד ולכל נושא, שפתח בפני את הדלת לצלול לעולם הרוח.
לשניהם שלימדו אותי שמותר ואפשר להשתנות, לגדול ולהתפתח.
איזה דף נהדר @}

תודה על הדף.
כמה מרגש לקרוא מה כותבים כאן אנשים על הוריהם. מרגש אותי ביותר.
וגם מלמד - מה אולי יעריכו בנו ילדינו בבוא היום. אפשר ממש ללמוד מזה כי יש כמה דברים שחוזרים על עצמם.

אצלי הדבר הראשון שעלה כתשובה לשאלת הדף הוא הזכרון איך אמא שלי היתה קונה לנו מדי פעם ממתקים ומחביאה לנו מתחת לשמיכה והיינו מוצאים את זה פתאום וכל כך שמחים...
ההורים שלי הם הורים כל כך מסורים שאני יכולה למלא מגילות על הטוב שבהם (לא שאין ביקורת אבל לא בשביל זה אנחנו כאן, אה?).

אבא שלי היה מסיע אותי לכל מקום שרציתי - חברים, מסיבות וכו' לפני שהיה לי רישיון. וגם כשכבר היה. לצבא כמעט כל יום ראשון, לא משנה איפה הייתי צריכה להיות.
כשהייתי סטודנטית הוא היה מכין לי סנדוויצ'ים כל יום. לא גרתי בבית (אבל בשכנות) וכל בוקר היה מחכה לי סנדוויץ' (פיתה עם חביתה ליתר דיוק...) על השולחן.
אפשר לצפות שנצא מפונקים מכל אלה אבל לא נראה לי שאף אחד מאיתנו מפונק (המממ... נושא לשיחה עם אחיי).
אמא שלי היתה עושה איתנו "יום כיף" (כל אחד בתורו, אנחנו שלושה) בעיר הסמוכה, כולל קניית הבגדים השנתית (מי זוכר את אופנת 'טופר'?!) וגלידה ב'קפולסקי'... זה היה אטרקציה כי חיינו בצימצום מבחינה כספית.
ואהבתי לראות את ההורים שלי במצברוח טוב, בדרך כלל בשבת, מפטפטים ומתחבקים במטבח...
היושר הפנימי של אמא שלי הוא נדיר וזכור לי מאד. לא מזייפת, אף פעם.
אוף יש המון!

אני לא אשכח לאמא שלי את זה שהיא אמרה למחנכת הכיתה, כשהייתי בתיכון, שזה לגמרי בסדר שהציונים שלי הם בערך 85 ולא יותר מזה, ושאני עושה עוד המון דברים חוץ מלימודים וזה מצוין. המורה נשארה פעורת פה, וגם אני הייתי מופתעת שהיא מעריכה את הדברים האחרים שאני עושה (צופים, חוגי סיירות).

במבט יותר בוגר אני מעריכה את האמת הפנימית שלהם, אמא שלי תמיד אומרת את האמת שלה. לא תמיד זה נעים לשמוע, הרבה פעמים זה מאוד אמיץ. אני מעריכה את זה שהם בעצם ממש אקולוגיים באופן טבעי - שונאים לנסוע רחוק מהבית. אוהבים את הדברים הישנים, נמנעים מקניות מיותרות. אפילו לא מבינים למה אנשים שמים שקית ניילון בפח. הם פשוט אף פעם לא התקלקלו כשכל שאר העולם התקלקל...

וגם את זה שהם תמיד מוכנים לעזור. תמיד רוצים לתת. אני מחייכת כשאני רואה שהם נבוכים להתערב, ומעריכה את זה שהם לא מתערבים אם לא שואלים לדעתם. לא מעיזים לבוא או להתקשר אלא מחכים בנימוס שאתקשר אני, שאבוא אני.

את זה שהם זורמים ויודעים להסתכל על ה-כל בהומור. את זה שהם מאוד אוהבים, כל אחד בדרכו. את זה שהם מפרגנים לילדים שלהם את הדרך שלהם. את זה שיש להם חיבוק חם ועיניים טובות, לשניהם.
אצל אבא שלי אני אוהבת את היכולת לחיות את החיים הטובים ומודה לו על שהפך את הילדות שלי להרפתקאה מתמשכת ומלאת חוויות. עד היום הוא מעשיר אותי מאוד.
אצל אמא שלי אני אוהבת את התמיכה האינסופית, את העובדה שהיא תמיד לצידי ואני יכולה לסמוך עליה. את החוכמה שלה. את זה שהיא הקריאה לי ספרים כשהייתי קטנה, בעיקר את "פיטר פאן". את הצחוק הנהדר שלה. בעצם לשניהם יש את הצחוק הכי נפל, משוחרר, חם וילדותי ששמעתי.
ולשניהם יש חוש צדק חזק ומוסר חכם. והם לימדו אותי הרבה.

אה! ואת הלחמניות שאבא היה מכין לבית ספר ואת הפתקים שאמא שלי הייתה מכניסה לכריכים שהיא הכינה לי לטיול שנתי. עד היים אני בוכה כשאני חושבת על זה.

אמא שלי הפכה כל דבר להרפתקאה. אפילו ללכת איתה לדואר בתור ילדה היה תענוג, שלא לדבר על מקומות מסעירים ממש כמו השוק.
איך? במה זה התבטא?
נשמע נפלא!

איזה דף מקסים..
תודה על השיתוף. הולכת לחשוב על דברים משלי
להתראות בקרוב