מדרום לצפון וחזרה

[עדינא*]

מותר לנוע רק על הציר מצפון לדרום וחזרה.
ממזרח למערב נהיה מסוכן. לא בטוח. הרפתקני
כך אמר לי פעם שלום, באחת הפעמים שהכרנו.
האמת קצת נפגעתי על הפגיעה בזכויותיי המרחביות, אבל הבלגתי.

[עדינא*]

אני יודעת לזהות אנשים בצורה מאוד פרימיטיבית.
תחושה של משהו שאפילו ללא מילים, אני יודעת.
הייתי יכולה להרגיש על אנשים אבל רק ביחס אל עצמי :
הוא אדם חם ונעים
היא קשה
היא חמימה אימהית ובטוח יש לה אוכל טוב בבית
עליה אי אפשר לסמוך .

אז כשההיא עם הכלבה עברה לגור 2 בתים מזרחית ממני (ויסלח לה שלום)
לא מצא חן בעיניי, ידעתי שאי אפשר לסמוך על זאתי, אבל ידעתי שהיא לא מאלה שנשארים.
באים מרחרחים את סביבתם, מנסים להתחבר , אבל לא הולך, וביום אחד בהפתעה
בלי הרתעה קמים ועוזבים, כאילו מעולם לא היו כאן.

ידעתי את כל זה עוד לפני שידעתי את שמה.
מהרגע הראשון שראיתי אותה הולכת ברחוב עם הכלבה.

[עדינא*]

ההיא עם הכלבה היתה באה לבית של ההיא שגרה בדיוק בבית שדרומית אלי.
זו שיש לה אוכל טוב בבית.
זו שניסתה כמה פעמים כבר לעזוב את הבית שדרומית לי.
זו שבכל מקרה תישאר גם אם לא באותו בית, אז באותו רחוב
היא מאלה שנשארים מחוברים לאותו מקום על אותו ציר.
ציר ירקות היא הכינה אתמול שיהיה ליום גשום.

[עדינא*]

אני יודעת לזהות אנשים בצורה מאוד פרימיטיבית.
תחושה של משהו שאפילו ללא מילים, אני יודעת.
אמא שלי אמרה לי את זה עוד כשהייתי בת 6 , שהיא סומכת על כושר השיפוט שלי את האנשים.
גם לה היה את זה, אבל היא איבדה את היכולת.
יותר מדי ספרים, פחות מדי סמים.
גבוהה מדי, הראש התרחק מהלב
צוואר ארוך יש לה לאמא שלי.
וברכיים נוקשות. זה כנראה באשמתי. הברכיים.
הנוקשות .

[עדינא*]

כמו שידעתי
ההיא עם הכלבה עזבה צפונה תוך 4.5 חודשים (ומעט מערבה).
הכלבה הוליכה אותה לשם.
זו היתה כלבה לחילוץ והצלה, הצילה אותה. הכלבה את ההיא, זאת אומרת.
הצילה אותה מהצפון הרחוק רחוק משם הגיעה בהתחלה.

[עדינא*]

גם ההיא שקשה גם לה יש כלב.
אבל היא נשארת באותו מקום כבר שנים.
מגיעה צפון מערבית מביתה כדי להיפגש עם כל החבר'ה האחרים.
קַשֶה
קשָה זאתי.
אוהבת לעשות הכל מושלם.
אי אפשר מושלם אומרים לה, אז מה? מתווכחת. קשה.
קשה לה... אז קשה לכולם איתה- והיא קשה עם כולם.
קשה גם עם עצמה.
אני קוראת לה קושיא.

[עדינא*]

אמא שלי , זאת עם הברכיים הנוקשות , הקפידה הקפדה יתרה שלא לאכול קלמנטינה בימי ששי.
למה?
מה זאת אומרת למה?
ככה!
לא עושים דברים כאלה!
ובכל זאת – למה?
ואז הסתכלה בי בעיניים מצועפות כאילו נזכרת במאורעות רחוקים מימים אחרים וקשים בהם עברה.
"בתי , מי שאוכל קלמנטינה בימי ששי סופו שיאכל בננה ביום ראשון" הפטירה בצער.
בסוף הבנתי.

[עדינא*]

על זאת שידעתי שהיא חמימה ובטוח יש לה אוכל טוב בבית
ראיתי מיד שיש לה בן יחיד אהוב כל כך.
את אהבתה לבנה ראו על פניה החביבים.
אך בנה סלד מאהבתה זו.
המשיך בנסיעתו צפונה צפונה צפונה עד אשר הגיע לאלסקה.
שם הטמפרטורה התאימה למזגו.
התיישב שם עם אשתו היפנית.
שבר את ליבה של אמו, אך לא את רוחה.
את כל אהבתה אליו הכניסה באוכל הטעים אשר תמיד היה בביתה.
בואי רוצה מרק כתום?
בואי היום הכנתי קדירת ירקות שורש בתנור
תאכלי תאכלי עבדת קשה, בואי תשתי מיץ גזר.
כך היתה מפנקת אותי כאילו הייתי בנה יחידה,
כאילו להשביע את רעבוני ישביע את כל אכולי הגעגועים שבעולם.

האוכל היה עשיר באהבה מתובל בגעגוע.

[עדינא*]

אני יודעת לזהות רגשות בהרגשה.
זה לא במילים זה בגוף.
אני יודעת להרגיש צער, יש לזה תחושה בגוף.
את הצער מרגישים קרוב ללב בחזה השמאלי מקיף את הלב מסביב כמו בועה כחולה מעיקה שמחלחלת ומחלחלת
כמו מים שחקו אבנים, עד שהלב נשבר.
יאוש זה אפרוריות באיזור המצח מעל העיניים.
את ההיסוס אני תמיד מרגישה מתחיל בזרוע ויורד עד אצבעות יד ימין.
אם יש לי דאגה זו תחושה חומה חולנית שמטפסת למעלה עד מעלה הכתפיים.

ולא דיברנו עוד על שמחה.
היא באה מלמעלה מעל הראש מחייכת את השפתיים וממלאת את הצוואר באור זהוב.

[אינדי_אנית*]

מקסים @}

[עדינא*]

אמא שלי ננטשה בלידתה.
במשך 6 שבועות שכבה בעריסת פלסטיק שקופה כשרק האחיות סובבות סביבה.
הן היו תמיד עמוסות בעבודה אך היא לא בכתה.
הן דאגו להחתלות והאכלות ,אך לא יכלו לעצור ולחבק אותה.
לא פלא שאמא שלי היתה בכלל במרכז העולם.
לא זזה במילימטר צפונה או דרומה, נשארה בדיוק במרכז.

[עדינא*]

שלום, הוא טיפוס בלי סבלנות, הכל הוא רוצה תיכף ומיד ועכשיו.
לא מחכה לכלום.
לכן כשנדרשת המתנה כלשהי מישהו מאחר הוא מכריז שהוא כבר לא בא.
אבל אני אוהבת אותו, בדרך כלל.

[עדינא*]

זה שאמא שלי ננטשה בלידתה, לא אומר שסבתא שלי נטשה אותה.
ממש לא כך.
סבתא שלי כלל לא הסכימה לכך, אך התינוקת היתה חולה ונאלצה להישאר שם במשך שבועות.

תשאלו את אמא שלי,
היא ננטשה בלידה על-ידי אמה.

[מנטה*]

וואו, גאה להיות השני לגלות את הבלוג הזה!
מפעים.

[לוטם_מרווני*]

@}

[עדינא*]

_שלום, הוא טיפוס בלי סבלנות, הכל הוא רוצה תיכף ומיד ועכשיו.
לא מחכה לכלום._
רוצה עכשיו הכל עכשיו.
משיח (לא בא) עכשיו שלום עכשיו.
מתריס.
מהי ההתרסה?
כמו תריס שנסגר בפתאום.
כמו ריס של עין שסוגר את העפעפיים.
סוגר.
לא רואים לא שומעים אף אחד.
חיץ. תריס.
בינו לבין העולם.

[שרון_רב*]

[עדינא*]

תהיי בטוחה בזה.
תהיי בטוחה שהיא לא חזרה לעבוד כאילו כלום לא קרה.
תהיי בטוחה שזה השפיע עליה בדרך זו או אחרת.
בדרכים שגם היא לא תדע
העולם הוא עגול קארמה איז א ביטש.
אפקט הפרפר.
זריקת האבן לאגם כאדוות המתפשטות לאיטן בקוטרן.
כל פגיעה , כל הפרזה או החסרה משאירה את רושמה.
מה שלא ניתן לך לא שלך .
לא יינתן לאחר ממה ששלך.

[תפילה_לאם]

איך כותבים ככה??? @}

[עדינא*]

_מותר לנוע רק על הציר מצפון לדרום וחזרה.
ממזרח למערב נהיה מסוכן. לא בטוח. הרפתקני_
וכבר שנים שאני במזרח וליבי צמא לסוף מערב .
לאותה הרפתקנות נינוחה.
לאותו חופש חסר גבולות.
מרחבים על פני צימצום.
מים גנובים על פני אדמה צחיחה.
לבדוק האם כמו שאומרים השמועות - אור הנאורות במערבא?
והאם בקלילות המרפרפת יש שמחת לב של אמת?
ועל זה אמרה לי שכנתי שהכינה את ציר הירקות
האם בשקיעת הדברים תיתכן הארה?

[עדינא*]

הוד מלכותה מטעם עצמה לכתר שלחה ידה.
ברגע שליחת היד ,זהב טהור וזך הפך לקש.
כך הדבר, הסברתי לה
כל עוד לא ביקשת לעצמך את הכתר,
היית ראויה לו.
ברגע שחשקת בו לעצמך לא היה בו עוד זהב.
לא עבורך.
אין דבר, החיפזון מהשטן
המתיני,
כשם שממתינים לשמן האפרסמון. כשתחזרי בתשובתך.
בינתיים שקדי על כתרי האותיות, הן יהיו כתרך.

[עדינא*]

אני קוראת לה קושיא.

הרוצה להחכים ידרים
הרוצָה למכור תציע מרכולתה- לכל דורש.
יושבת על קו צפון-מערב מבקשת חכמה בכיוון מהופך.
אבנים שחקו מים - אבנים (לא רכיכות)
אך היא?
מחלישה יציבות, מפוררת מבנים
הבנויים מיסודות חיוביים עמוקים
מקבעת דפוסים.
שליליים.
מטפחת חסכים, מאפשרת זדונות כשיקופים ראויים.
גוף ללא שדרה כמים ללא קערה.
את הישר מעקמת את העקום מיישרת.
(פלא שעל כאבי- גב מתלוננת?)
עולם כפוף כיוון הפוך.

ולה אני קוראת רכיכה

[עדינא*]

עורי צפון ובואי תימן - אל המעין בא גדי קטן.
בוא שחק איתי ,גדי בחלב אמך.
תמים שכמותך
שחק איתי "ארץ עיר חי צומח דומם".
למה?
כי הראית לי את צידך האפל,
כי דיברת איתי בגסות בסודי סודות.
אז שחק איתי וצחק עימי ונראה ממה אתה עשוי
נבדוק הירבצו יחד נמר וגדי?

[עדינא*]

לפעמים,
אנחנו חושבים מחשבה מציאותית מסויימת.
תופסים את המציאות באופן מסוים.
ואז
כמו בסרט החוש הששי. מבינים רק אח"כ.
נשמטת הקרקע מתחת רגלינו ומגלים שהפסיכולוג מת כבר בתחילת הסרט.
איי סי דאד פיפול...
לא ראיתי.
לא ראיתי אותה.
לא ראיתי אותה.
היא סירבה סירבה סירבה.
דיברתי איתה, אבל לא ראיתי!
ואז היא נעלמה.
נשארה רק הקליפה.