מאהב שיציל את נישואי

אז איך באמת מכירים מאהב???? מאיפה? איך?
זה ממש דומה לאיך שמוצאים מאהבת

גם אני רציתי להמליץ על מיה גל - ואז ראיתי שהיא כבר ביקרה כאן... וגם הומלצה על ידי עירית לוי (פרח בר, מבחינתי).
יש לי חברה שעברה אצלה תהליך פרטני כזוג עם הטנטרה ולדבריה היה מאד אפקטיבי.

שליחה על ידי שוקת* » 20 מרץ 2011, 23:51

ייתכן שלאיש שלי יש בעיה ביחסים אינטימיים בקטע של לרצות מישהו אחר
ואני רואה את זה שזור כחוט השני לאורך כל השנים גם בתחומים אחרים לא רק מין
הוא איש מיני שאוהב מיניות אבל עם עצמו במקום בו הוא לא חייב לרצות ולספק אותי
בתחילת הקשר זה היה קיים והי לנו מין מאד מאד מאד טוב ומספק
אחרי אי אילו שני ביחד וילדים הוא אומר "את שלי עשיתי" וכעת הוא לעצמו.
ואני? כבר יותר משנה ללא יחסי מין בכלל! יש חיבה יש חיבוק יש לפעמים התמזמזויות לעיתים רחוקות. זהו
ממש שכחתי מה זו חדירה, תשוקה, נשיקה סוערת...אוח

שליחה על ידי עינת* » 19 יוני 2012, 20:54

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשואה ללא סיפוק וחייבת למצוא מאהב...איך עושים את זה? יש כאלה שזה בא להן בקלות...

שליחה על ידי עינת* » 19 יוני 2012, 20:58

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כבר 8 שנים אני חיה ללא יחסי מין בכלל עם גבר שסובל מדיכאון. אני רוצה מאהב מבלי להסתכן המכרים מעולם העסקים... יש למישהי עצה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני מחפש אהבה... ולא יודע מה לעשות. אני נשוי המון שנים (כמעט 20) עם ילדים מקסימים אבל אני כבוי מבפנים. יש סקס אבל אין חברות. אני רוצה לשתף את אישתי בכל מיני דברים שקורים אבל היא עמוסה, טרודה ולא פנויה אלי. גם אני עמוס (עובד בהיי-טק, לא מעט שעות) אבל אני רוצה יותר... רוצה פרפרים... מישהי להתגעגע אליה... לדבר בכל מיני שלבים במהלך היום ולא רק אינפורמציה (תביא, מה קורה, אל תשכח).
אוהב את אישתי, מכבד אותה אבל לא מספק בחיים שלי. לא רוצה לפגוע בה ולא מתכוון לפרק את המשפחה.

כשהתחלנומקבלתה שהתחלנו לצאת ולשכב גילינו שעם כל האהבה המטריצה שלנו המין הוא לא הכי הכי . החלטנו שנשארים ביחד והין ישתפר אמ נעבוד עליו כי משיכה מימית יש . המין השתפר ולפעמים התדרדר . האופן כללי היה סבבה. חיינו יחד כשנה וחצי ואז חתונה ומייד ילדה ומייד עוד ילד. מאז ההריון הראשון הוא לא מעוניין מין . תירץ בשלל תירוצים . התקשורת בינינו היא ברמה מאוד מאוד גבוהה. היום אני חמישה חושים אחרי לידה שנחה, מניקה, נראית מעולה . מרגישה מלכת היופי למרות שאני כבר לא בת 22 שוקלת 52 מתארגנת בשתי דקות ליציאה מהבית. היום אני אישה בשלה מטופחת נעימה ורעבה רעבה רעבה לחיי מין עם בעלי האהוב והמהמם. הציפיות שלי הן ליחסי מין פעמיים בשבוע . מספיק לי פעמיים בשבוע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הכרתי את זוגי בטיול במזרח. ומהרגע הראשון ביחד שוב לא נפרדנוץ אנחנו יחד כבר 10 שנים. הבעיה המינית בנינו התחילה מיד אבל כיוון שלא מדובר בסקס עצמו. שם הכל בסדר ויש בנינו התאמה הבעייה שהמגע מתחיל ונגמר,אחרי כמה דקות,שם. האיש לא מחבק לא מלטף ולא נוגע...מליוני שיחות תחנונים איומים בפרידה והכל נשאר כמו שהיה. ופתאום הוא בא כמו מחלה...חבר ילדות שפגשתי ברחוב ומיד הרגשתי להבה שוטפת ושורפת. סקס מטורף אהבה גדולה שנמשכה שנים. ואז הריתי לבן זוגי. נשארתי בבית הפכתי לאם . אמא עם כל מה שמשתמע מכך. אוהבת נוכחת ומעניקה אבל כל כך כל כך לא מסופקת. זהו אנחנו משפחה והמאהב חייב ללכת כך אמרתי לעצמי ועזבתי את הארץ. בכיתי כל הטיסה. אני עדיין בוכה. ונשארת כי מעבר לצורך הזה שלי למגע יש את הצורך של האבא לילד ולהיפך. הקשר התנדנד...ברגע בלתי נסבל איימתי בפרידה. שכבנו נואשות והוא גמר בפנים. אחר כך הוא אמר שאני זאת שתמיד רציתי משפחה גדולה.
היום אני עם שני ילדים ומאהב חדש. זה נחמד שיש מישהוא שחשוב לו לספק אותי הבעייה שזה נמשך שעה ונגמר. בסופו של עניין אני נשארת הרבה יותר ריקה גם אם מסופקת . והכעס על בן הזוג שבשונה מן האיש הזר שבחיי לא משקיע ולא מספק. אפילו שהוא מודע היטב למחיר ששנינו משלמים. כשאני אומרת לו שאני קופצת לסיבוב של שעה הוא אפילו לא שואל לאן הוא כבר יודע.
שחכתי לכתוב שעל המאהב הראשון בן זוגי יודע כי הייתי טיפשה מספיק לספר לו. זה כאב אבל עצם הבחירה שלי להשאר איתו איכשהוא אילחשה את המכה שקיבל האגו מלבד העובדה שבן זוגי כנראה החליט שלספק אותי הוא לא יוכל לעולם.
בכל מקרה רק כדי להוסיף על מה שכבר נכתב על ידכם כל כך יפה ומרגש עד אין סוף אף אחד לא ממש התייחס לעובדה שלחיות חיים כפולים כאלה זה פשוט קשה נורא! איך משלימים עם דבר כזה? איך אפשר ממש לחיות ככה? בכל לילה אני הולכת לישון במחשבה שבבוקר אני נפרדת מרגשות האשם ובכל בוקר השיחה הראשונה שלי בסלולארי היא למאהב המדהים והרך שאומר לי כמה שהוא מחכה ליום ולשעה שלנו בכדי לענג אותי... אין דבר שהייתי רוצה יותר בעולם מאשר לצאת מהמצב הזה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש פה מישהו משוטט בדף?
הדף הסתיים בשאלה חשובה, איך אפשר לחיות חיים כפולים? באמת לא מפתחים רגשות??? זה לא נשלט,לא? והאם בסוף זה לא יוצר ריחוק נוסף בזוגיות?

גילוי נאות: עשר שנים בזוגיות. נשואה. ניהלתי רומן קצר.

בתור גבר שקורא כאן אני מרגיש רגשות מעורבים, מה ההסתכלות הנשית כאן?
זה גם מזכיר לי פרק בסקס והעיר הגדולה על מונוגמיה וכמה היא אמורה להיות מובנת מאליה.

אין פה הסתכלות נשית.
"הסתכלות נשית" מרמזת כאילו יש איזו גישה שמשותפת לכל הנשים.
יש פה הסתכלות של כל מיני נשים שונות שכתבו את דיעותיהן או שסיפרו על עצמן. לא שמת לב שחלק מהן חושבות ממש ההיפך מאחרות?

שליחה על ידי יסמין* » 16 מרץ 2019, 21:25

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נראה שהדף רדום
והשאה הזו מבחינתי נותרה בעיינה
האם יש כזה דבר?
איך מתאמים ציפיות?
איך שולטים ברגש?
ולמה למעשה ללכת ולחפש בחוץ במקום לחפש בפנים?
מה עושים עם הפיתוי, המשיכה, הגעגוע, הכמיהה
למגע אחר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נשואה 30 שנה לגבר מקסים שאוהב אותי אני אוהבת אותו. היו לנו תקופות מאוד קשות בהם הוא כמעט ויתר על יחסי מין ולי זה תמיד היה חשוב ולכן הייתי מתוסכלת וכועסת. בשנתיים האחרונות לאחר טיפול אצל סקסולוג החזרנו את התשוקה לחיים שלנו. אז מה הביעה פה? שבדיוק בשנים האחרונות חידשתי קשר עם מישהו שהיה פעם החבר שלי ושעליו היה לי מאוד קשה להתגבר. הקשר נוצר בסביבה של חברים משותפים.
בקיצור, דיברנו ודיברנו ובסוף נפגשנו, ולא לקפה. זה היה משהו שחלמתי עליו כל החיים, ואני לא מצליחה להרגיש אשמה. אנחנו ממשיכים לדבר כמעט כל יום על הכל, כמו שהיה פעם.
אני לא רוצה לעזוב את בעלי והוא לא רוצה לעזוב את אשתו.
אני לא יכולה לחשוב על החיים שלי בלי בעלי ומצד שני לא מסוגלת לותר על החוויות עם החבר/מאהב
זה לא סיפור המאהב הקלסי. האם למישהי/ו זה קרה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אהבת נעורים
אז איפה למעשה הבעייה? נשמע ״שהכל בסדר״...
אין לך רגשות אשמה.
ואולי התשוקה חזרה דווקא משום שאת בקשר עם החבר הזה?
בעלך לא מרגיש בכלום? כמה זמן אתם בקשר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יסמין את כאן ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לילה ירח היכן את ,? מה קורה קרה ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח לעורר את הדף הזה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קדימה שריר, תעורר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך בוחרים מאהב כזה ?
האם השיקול הוא רק גבר שיקשיב כתחליף רגשי לבן זוג ? להשלים את העומק הרגשי שחסר ?
או רק סיפוק לצרכים פיזיים או גם וגם ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל אחד ומה שמתאים לו.
ומה איתך שריר? מי את/ה.? מה היה מתאים לך/ה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מי את /ה ? מה מתאים לך ?
שואל כי אני במצב מסוים ....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני שריר הלב והגוף

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בקיצור, שריר ולא קיים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומי את ? או אתה ?
קיים וקיים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שריר, בוא/י תהיה נחמד/ה, תציג/י את עצמך קצת, תסביר/י מה השאלה בדיוק.
אני, אם ארצה, אענה בהתאם.

נישואים, הם ברית בין אנשים שמאמינים שהברית הזאת תשפר את הסיכוי או אפילו תאפשר להם להשיג מטרות בחיים. אנחנו נכנסים אל הברית מתוך אמונה שאותן שאיפות תתגשמנה.
אבל, כידוע המציאות אינה מתלכדת תמיד עם השאיפות. אנשים משתנים. תפיסות משתנות. צרכים משתנים. לברית הנישואים קשה להתאים את עצמה, בהצלחה, לשינויים אלו.
לכן, לא מדובר לדעתי בהצלת נישואים אלא בויתור על החלום שהמענה לכל הצרכים והצורך המיני בפרט, יבואו על סיפוקם במערכת הנישואים.
ההבנה שעליך לבחור בין ויתור על חלום שהתשוקה תבוא על סיפוקה בתוך מערכת הנישואים או ויתור על התשוקה עצמה.
הדבקות באמונה שהתשוקה תבוא על סיפוקה במקום שבו זה לא קורה, מתסכלת. זו אפשרות לא מומלצת. השאלה היא על מה מוותרים נוכח המציאות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני גבר , מחפש בודק תוהה , חושש
מההפרדה הזו בהמשך למה שכתבתי קודם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני גבר עם אנרגיות מטורפות , רצון להעניק לא רק ינית אלא גם רגשית ..... הדף כאן רדום ? לעורר ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יום כיפור.
יום חשבון הנפש.
אולי יום שמתאים לדיונים של מוסר בין אדם לחברו וכמובן בין אדם לחברתו.
האם מאהב או מאהבת אכן מצילים את הנישואים או שלא? האם ניתן להציל מה שקמל?
וכמו כן, האם מאהב הם אכן חטא ואם כן מי הנפגע מהעבירה ומי מרוויח ממנה?

אז אצלי הבעל המושלם שהיה לי… התפרצה לו מחלת נפש. מאז הוא משקר בלי סוף, קונה דברים באימפולסיביות ועושה מה שבא לו. סקס תמיד אני רציתי יותר ועכשיו זה גם לא בראש מעייניו לספק אותי. ואני גם מרגישה מושפלת להכנס איתו למיטה אחרי שהוא משקר לי. גם אם יש רקע של מחלה.
אני גם מבינה שהבעל שהיה לי לא יחזור.
לא רוצה שכל הצרכים הרגשיים והמיניים שלי יהיו תלויים בו.
מצד שני לא רוצה לפרק את החבילה. שני ילדים קטנים.
האמת היא שמאהב אוהב יכול להתאים לי ממש. להתחיל קשר איטי בלי סקס ולהתפתח משם.
זו שאלה דבילית אבל איפה מוצאים אפילו מאהב?? אני בזוגיות שנים ארוכות, רוב חברינו הם זוגות, בעבודה אין מישהו כרגע.

לא חושבת שזו השאלה הנכונה, אבל: בטינדר.

בכל אופן נראה לי שאת מתמודדת עם מצב לא פשוט מול בעלך ולא חושבת שמאהב זה הפתרון. נשמע שאת רק רוצה לברוח מהמציאות הבוערת אל איזה דלי מים לתקוע בו את הראש ולהעמיד פנים שעכשיו הכל בסדר. אני הייתי מתמקדת בלעודד את הבעל ללכת לטיפול (תרופתי ואחר), אם יש התנגדות להפעיל עליו לחץ מצד המשפחה וכו', ולמצוא את הטיפול שיתאים לו. זה לא הגיוני לחיות עם אדם חולה נפש לא מטופל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו הפעם הראשונה שאני שומע (קורא יותר נכון) על חוסר סיפוק אצל המין הנשי
לצערי גם אני נמצא במקום הזה ואני מפחד לפרק את הכל
הפרטנרית שלי ואני מאוד אוהבים ואנחנו תקשורתיים, אני מאוד רעב לסקס אבל היא בשאנטי שלה, פעם בחודש זה בסדר מבחינתה, בתחילת הקשר הכל היה טוב ויפה ואפילו מדהים ופרוע אבל עם הזמן שמתי לב שהתדירות ירדה כשהפסקתי ליזום ורציתי שגם היא תקח בזה חלק, זה הרגיש לי חד צדדי יותר מדי,
הסקס הפך לסתמי עם תחושה מוזרה, אקוורד, למרות שניסינו ודיברנו על זה,
עם הזמן בערך 3 שנים היא הפסיקה לטפח את עצמה, כבר אין את הסקסיות והשובבות הזאת שהייתה, למרות שאני מהצד שלי לא הפסקתי ותמיד דאגתי להיות בכושר, להראות ולריח טוב, להיות אטרקטיבי,
זה הגיע למצב שאין סקס מעל לחצי שנה.
אנחנו ביחד כמעט 10 שנים ומרגיש לי שאני חי בדירה עם שותפה ופעם ב... קורה משהו וגם כשקורה זה חסר טעם ומוזר

מה שאתה מתאר נשמע קשה, אבל לא בהכרח סופי. אתה כותב שיש אהבה ותקשורת, וזה חשוב. וגם שהמין נעשה מוזר וסתמי (אולי בגלל זה הוא התמעט כל כך?). מעניין מה קרה שם? מה נמצא מתחת לפני השטח של התחושה המוזרה הזו?
אולי אתם לא משתפים בזה, אולי אפילו לא מודעים למה גורם לזה. אבל אין ספק שכשיש תחושה מוזרה כזו בסקס זה מאד מאד מביך, וזה רק מגביר את המוזרות, ואת המבוכה, והרצון להימנע... במיוחד שאתם זוג וותיק ואמורים כבר להרגיש בנוח זה עם זו.
גם זה שאשתך הפסיקה להרגיש סקסית, ש"סקסיות" זה קוד ליפה, נחשקת, אוהבת ונאהבת, אבל לדעתי זה קשור באופן כללי לחיבור לכוח החיים, תחושת שייכות וחיבור לעולם, תחושת חושניות במובן מודעות לחושים. כמו להרגיש את העשב מתחת לכפות הרגליים, את המים על העור, את טעם האוכל בפה. עולם של הנאה מהחושים שהוא גם פתח לאירוטיקה אבל גם בכלל לחיבור לחיים, להנאה ועונג ממקום רחב יותר.
גם זה משהו שמעניין מה קרה שם, וזה לא מובן מאליו.
בהרגשה שלי זה משבר שלה שלא קשור אליך, אבל הוא מתוגבר בקונטרה שלך - אתה כן מרגיש סקסי, אטרקטיבי, בכושר, אתה מתלבש, מריח טוב, רוצה סקס. והפער הזה יכול מאד להכאיב. יש מקום של חוסר אצלה, שמתורגם אצלך לחוסר אצלך. אתה זה שרוצה סקס ולא מקבל. אבל בעצם היא נמצאת בחוסר, לא מחוברת למנוע הזה של עונג, חיות, אהבה עצמית שמייצר בסופו של דבר חיבור למיניות. ואתה כאילו בחוסר ממשהו שהיא לא נותנת לך, אבל היא בחוסר ממשהו שהיקום לא נותן לה. וזה יכול מאד להרגיש ביקורתי ושיפוטי ומביך ומכאיב.

נשמע שמתחת לפני השטח יש דברים שהם לא מובנים עד הסוף, לא מודעים, לא מדוברים ולא פתורים שאפשר לשים עליהם תווית של נורמליות. "אנחנו עשר שנים יחד, ברור שהמין יפחת" "אני מתבגרת, ברור שאפסיק להרגיש סקסית\לרצות סקס". ובעצם קושי לברר מה קרה שם. מה הפסיק את נביעת החיים.

נשמע שכזוג אתם לא מצליחים לעורר את הנביעה או שאין לכם כלים לפתרון. אולי אפילו אין רצון באמת לברר מה יש מתחת לפני השטח. כשהזוג לא עובד צריך להכניס כוח שלישי - אבל מיהו השלישי הזה?
זה יכול להיות באמת מאהב או מאהבת.
זה יכול להיות גם מטפל או מטפלת (לפי הדברים שסיפרת, אני ממליצה על שרה שרגא, "אישה חיה", כי אמרת שיש אהבה ותקשורת והקושי הוא ספציפית בנושא המיני, והמקור הוא כנראה אצל האישה. אז אולי היא תתחבר אליה.
https://www.facebook.com/sara.shraga.1).
זה יכול להיות גם זמן משותף יחד שמוקדש למשהו שהוא לא סקס, אבל הוא חוויה חושנית שמעוררת את שמחת החיים ואת פתיחת הלב. למשל: להתרחץ במקווה מים בטבע (אפילו בעירום, אבל בלי שתהיה ציפיה לסקס), מעיינות חמים, ללכת למסאז', ללכת לרקוד, לנגן ולשיר יחד, לאכול במסעדת גורמה, לשבת בבר מגניב ולשתות קוקטיילים או כל דבר שנראה שיעניין אתכם ויחיה אתכם. שזו תהיה משבצת קבועה בשבוע שאתם מקדישים לדבר הזה (משהו קבוע או בכל פעם דבר אחר, תלוי כמה יש לכם כוח להשקיע בלתכנן, כמה כסף וכולי).הייתי ממליצה גם להסכים ששניכם מתלבשים יפה ומתקשטים לכבוד היציאה הזו.
אפשר לקרוא לזה "דייט" או "זמן לזוגיות" אבל אני לא מציעה את זה מהמקום הזה אלא שמה דגש על משהו שמעורר את כוח החיים. את החיבור ליופי, לשמחה שנובעת מן הגוף, מן החושים. לא לצאת ולדבר על הקשר שלכם או על היום שלכם. לעשות משהו אחר...
עוד שלישי שאפשר להכניס אותו הוא חבר או חברה שבחברתם אתם מתעוררים לחיים. (אם יש לכם כזה). מן אדם שבחברתו אתם מרגישים יפים יותר, מצחיקים יותר, מרשימים יותר. שאיתו עושים דברים שלא מעיזים בלעדיו. ולהיפגש איתו יותר, לצאת איתו לחיים שלו, שהם אולי אחרים משלכם. זה גם משהו שיכול לנער אתכם קצת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על ההתייחסות!

אנחנו מאוד פתוחים ומדברים על הכל, כשפתחנו את הנושא היא לא הזכירה שהיא מרגישה לא סקסית או נחשקת, אבל כן גיליתי שהיא אף פעם לא נוגעת בעצמה, ואומרת שזה לא עושה לה כלום כשהיא מנסה,
בבית שהיא גדלה בו לא הייתה פתיחות בכלל לגבי הנושא, אפילו הדחקה הייתי אומר,
ושבעבר הייתה לה טראומה מסויימת בגלל אקס שהיה יותר מדי פושי, כמובן שאני לוקח את כל זה בחשבון.

לגבי התחושה המוזרה, היא התחילה כשאני רציתי שהיא תיזום מהלכים כי זה חד צדדי יותר מדי, באלי להרגיש שזה מגיע ממנה, שתקפוץ עליי, תפתיע אותי שתעשה משהו, לא יודע מה, אבל זה תמיד הגיע בצורה מאוד מוזרה, אפילו הרגיש כמעט ואנחנו 2 זרים שנמצאים בסיטואציה מביכה בעל כורחנו, ואז שוב דיברנו כמה פעמים וניסיני לעבוד על זה, אבל זה כבר נהיה מתיש..

לגבי זמן משותף ביחד, יציאות זה פחות הקטע שלנו, לרוב בסופ"ש אנחנו מבשלים יחד, רואים סרטים/הופעות ובעיקר הרבה מוסיקה, בגדול כיף לנו יחד, ממש חברים טובים, לא מזמן גם חזרנו מפסטיבל גדול בחו"ל שבואי נגיד ככה.. האוכלוסיה שהולכת לשם היא מאוד מאוד ליברלית, בלשון המעטה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמחה שיש לכם היכולת להינות ביחד.
לגבי מה שכתבת, האמת שזה רק מוסיף על ההרגשה שלי שמשהו קורה לה ושהיא לא ממש מודעת לו עד הסוף או לא רוצה לחטט בו, ושאין את הכלים לפתור אותו.
התחושה המוזרה הרגישה אחרי שביקשת ממנה ליזום אבל בעצם היא היתה שם קודם. כי היא לא רצתה ליזום וכשניסתה זה יוצא מוזר. כי אין חיבור למיניות... לאנרגיה המינית.
הרבה פעמים משהו שעד עכשיו עבד מפסיק לעבוד כי יש שכבה עמוקה יותר שמבקשת התייחסות. גם אני בשנות העשרים הייתי מינית ופרועה אפילו שהיתה טראומה מאד גדולה. באיזשהו שלב החלטתי להפסיק לעשות סקס עד שזה ירגיש לי נכון כמכלול, לא רק בתור חשק מיני או רגשי. לא היה לי בן זוג אבל ציפיתי שזה יהיה לי קשה בטירוף להימנע מסקס. ואיכשהו ההחלטה היתה כל כך שלמה שכל הזרם המיני שינה את כיוונו, פנימה. כל האנרגיה הושקעה פנימה לרפא את הפצעים, לראות אותי, לדייק ולברוא את המיניות מחדש.
מהמקום האישי הזה אני יכולה לשתף אותך שאישה שמתנהגת הכי סקסית, פרועה, שובבה וליברלית לא בהכרח מרגישה ככה (ואולי אפילו לא יודעת שהיא לא מרגישה ככה!) ולא בהכרח מחוברת למיניות האמיתית שלה. ויש פה דווקא בקשה יפה ואילמת, לשנות משהו, לתת לשכבה עמוקה להתגלות ולהתקבל באהבה.

הדף הזה ודפים מסוגו שצפים מהארכיון כל כמה זמן באתר תמיד מעלים בי הרבה מחשבות. אמנם זה לא קשור באופן ישיר לנושא הדף או למישהו ספציפי אבל מרגיש לי נכון להעלות את זה כאן.

להיות אישה זה לחיות בתוך פיצול. מיניות נשית היא מקום של פיצול. הטווח נע בין המצב של נשים עד לפני מאה שנה, כרכוש של הגבר, כמשועבדת לו, כפופה לו, מנוצלת על ידו, חסרת זהות וחסרת זכויות. לבין האישה כשווה, כעומדת בזכות עצמה, כראויה, כבעלת זכות על גופה ועל מיניותה. אז חשוב מאד להבין שקודם כל, אנחנו נולדות מתוך הטראומה, מתוך מקום כלשהו על הרצף הזה, שהאמהות והסבתות שלנו היו יותר אחורה מאיתנו ברצף הזה. וכל אחת מנסה למצוא את המקום הנוח בתוכו, וגם לפרוץ קדימה, להרחיב את הרצף. ובאמת כל דור בונה את זה שאחריו. הגברים במובן הזה מגיבים לתנועה של הנשים. הנשים מתקדמות - ואז הגברים מגיבים להתקדמות הזו. חלק בשינוי, חלק בהתבצרות והליכה אחורה, אבל כתגובה. הצורך הבוער לברוא את המקום בעולם הוא של הנשים.
לנשים יש באמת חיבור עמוק וגדול לכוח המיני. וכאן אנחנו מקבלות מסר כפול לגמרי. מצד אחד זה כוח מדהים, נערץ, נחשק כאין כמותו. מצד שני זה כוח מסוכן, בזוי, משפיל, מלוכלך. כל השיח על מיניות (עכשיו זה כבר קצת שונה כי יש אינטרנט ויותר מודעות) הוא גברי. את לומדת שמיניות זה חדירה והריון, אבל לא איך זה מרגיש כאישה, איך להתענג על המיניות ולהגיע לאורגזמה כאישה, איך להבין ולשים גבולות נכונים, שהגבולות שלך יתקבלו בהבנה, ויותר מהכל שאישה מינית היא דבר טבעי וחיובי.
אפשר להמשיל את זה לבחור דתי או חרדי שכל היום אומרים לו כמה אישה זה רע, שאסור להסתכל עליה, שאפילו מרפק או ברך של אישה זה מלוכלך. שאסור לגעת בה, שלאונן זה חטא, שלהרגיש תשוקה זה חטא, וכל מה שקשור ביצר הוא רע ומלוכלך. ואז הוא מתחתן, ופתאום מחוייב לשכב עם אישה שהרגע הכיר ועוד לספק אותה מינית. פתאום זו מצווה!
אמנם זו הקצנה, אבל זה הפיצול שאנחנו גדלות לתוכו במיניות. מהצורך להיזהר, לשמור, לא לדעת, לא לגעת, להיות תמימות, לא לשדר מסרים לא רצויים, לא להיות טיזרית - לציפייה להיות סקסיות, ליזום סקס, להיות תמיד זמינות, רוצות, מרוצות.
כל המבט הזה הוא גברי. משני הצדדים שלו.
ומה האישה רוצה? מה היא צריכה? מי היא בכלל? האם יש מקום למיניות הנשית האמיתית בעולם, לא לאיך גברים חושבים שהיא צריכה להיראות, להתנהג? האם אישה יכולה להרשות לעצמה להיות מינית כפי שהיא? האם החברה תרשה לה?
אז אנחנו במסע לשם.
אצל אישה, מיניות תמיד קשורה בסכנה. להרגיש מינית, לבטא מיניות זה מסוכן. וזה צרוב בתאים שלנו. בגוף שלנו. זה ביולוגי.

כשגבר מחובר ומשדר תדר מיני חיובי - הוא מרגיש מדהים. הוא מחובר לעצמו, הוא מרגיש יפה, חזק, מוצלח, וזה מה שהוא מקבל מהסביבה. מבטים מעריצים, נשים שמפלרטטות, חיזוקים לאגו שרק גורמים לו להרגיש יותר חזק ומוצלח.
כשאישה מחוברת למיניות שלה ומשדרת את זה - היא מקבלת המון דברים שהיא צריכה לסנן. מבטים חודרים. הצעות מגונות. נגיעות פולשניות. אישה היא פתח - כשהאישה פתוחה, גברים מפרשים את זה כאילו היא פתוחה לכל אחד. כל אחד יכול להיכנס בלי לשאול, בלי לבדוק, בלי לגשש. האישה פתוחה - זכותו.
ונערה בת 13 או 14 שרק מתחילה לגלות את המיניות, משדרת את התדר המיני בלי לדעת את זה אפילו. ואז מתחילה לקבל את השדר הזה מבחוץ, בלי להתחשב בגילה, בלי להתחשב בזה שהיא בתולה ואפילו לא התנשקה ואין לה שום ידע על מין. השדר הזה מגיע גם מגברים בני 50 ו60 בלי שום הלימה או ראייה שלה, של הגיל שלה. האישה פתוחה - אפשר להיכנס. וזה מה שכל אישה חווה מאז שהיא מתחילה לחוות התעוררות מינית.
התחושה היא של פלישה מאד גדולה. והפחד הכי גדול של אישה הוא פלישה. כאונס כמובן, אבל גם מבט או מילה יכולים להיחוות כפלישה מלוכלכת ומגעילה. כניכוס שלך ע"י מישהו אחר.
אז לפעמים זה קל יותר פשוט לא להתחבר לתדר הזה, כי זה גורר כל כך הרבה אנרגיה לא רצויה.

אני חושבת שכמעט לכל אישה יש טראומה שקשורה במיניות - כי הנשיות עצמה היא טראומה שקשורה במיניות. אין לנו מדריכות, אין לנו מגינות, אין לנו ידע וכלים. וכמובן שאנחנו סוללות דרך ומפתחות לנו כאלה.
בעיני הפער בדף הזה ובשאר הדפים בהסתכלות הגברית והנשית על מין הוא מטורף. נראה אצל גברים יש שם רק צורך - פיזי, רגשי, טהור, נקי. משהו מאד ליניארי. יש סקס שלוש פעמים בשבוע או לא.
אצל נשים יש שם הכל - עוצמה וטראומה, בושה, אשמה, פחד, עונג, ביטול עצמי, מציאת עצמי, כאב, רוחניות, חיבור, בעצם כל המהות שלנו בעולם הזה, כל הפצע שלנו בעולם הזה. ולתוך הדבר הזה אי אפשר להכניס איזו הסתכלות לינארית נקייה ופשוטה - אם יש סקס או אין. פשוט אי אפשר.

לאורה,
אני מאוד אוהבת מה שכתבת. זה מתחבר לי עמוק בפנים. אני שמה לב שאינסטינקטיבית אני מרסנת את המיניות של בתי המתבגרת התמימה בשביל להגן עליה מתקיפה אפשרית

עכשיו המנגנון הלא לגמרי מודע שלי ברור לי יותר. אני אשתדל לשחרר ולחזק אותה במקביל.
אי אפשר לגרעין הכל, אז בחרתי את הסוף.

לגריין.

הקראתי את מה שכתבת, לאורה, לבנות ולאיש.
התובנות שעלו בשיחה לגבי מה שכתבת:

אמנם נשים נפגעות, וזו עובדה קיימת, וגם העובדה שרוב הפוגעים מינית (מפגיעה קלה עד חמורה) הם גברים. אבל גם גברים נפגעים מהמצב. גברים נאנסים, ילדים (נקבות וזכרים) נאנסים. להציג את כל הגברים כגבר אחד סטריטאוטיפי זו בעייה, כמו שאין אשה אחת שבלונית.
וגם: ברוב ההסטוריה הגברים היו בשלטון, וזה יצר חוסר איזון, אבל זה פוגע בחברה כולה, ולא רק בנשים. הגברים נדחפים להתנהג בסגנון מסויים שמצופה מהם, וזה פוגע במי שלא מתנהג לפי טבעו עקב כך, ובמי שלא ממלא את הציפייה הסטראוטיפית ממנו.
לאפשר לאשה חופש על ידי ציור גרוטסקי של דמות הגבר היא לא דבר רצוי.

כשאישה מחוברת למיניות שלה ומשדרת את זה - היא מקבלת המון דברים שהיא צריכה לסנן. מבטים חודרים. הצעות מגונות. נגיעות פולשניות. אישה היא פתח - כשהאישה פתוחה, גברים מפרשים את זה כאילו היא פתוחה לכל אחד. כל אחד יכול להיכנס בלי לשאול, בלי לבדוק, בלי לגשש. האישה פתוחה - זכותו.

מזכיר לי איך פעם שאלתי חברה שלי מה משך אותה בקינק, BDSM, שהיה חלק מאוד חשוב במיניות שלה.
היא אמרה לי שהתרבות בקהילת הקינק הרבה יותר אנושית, ואחראית.
"כשאת הולכת למועדון וונילה (=מיינסטרים), את רכוש הציבור. כל אחד יכול לשים עלייך ידיים. במועדון קינק אין חיה כזאת! קודם כל יושבים, מדברים, מסמנים העדפות, גבולות, מי אוהבת מה, אילו דברים לא באים בחשבון, ואז מתחילים לגעת. למה בחורים ונשים צעירות מהמיינסטרים לא לומדים את זה? למה זה כל כך נדיר ששני אנשים שמתחילים לצאת ביחד יושבים ומדברים על מין לפני שהם קופצים ראש למיטה?"

ומה שיוליקו אמרה בפוסט שמעלי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לאורה תודה רבה!

יוליקו -
אני לא חושבת שכל הגברים הם גבר אחד סטריאוטיפי. וגם לא כתבתי שום דבר ברוח הזו. זה שגם גברים נפגעים מהמצב - בעיני זה ברור מאליו. העולם בנוי על איזון והרמוניה בין נקבי לזכרי, כל האסונות שיש לנו בפלנטה כרגע הם כי התדר הזכרי קיבל את כל הכוח והתדר הנקבי נשלל מכוח.
בעיני כל אחד מאיתנו הוא שלם שיש בו נקבי וזכרי, בכל מקרבן יש גם קורבן, וכל מי שפוגע פוגע גם בעצמו. מי שרומס את הנקבי רומס גם את הנקבי שבתוכו, ומתוך כך פוגע בשלמות שלו.

כתבתי על מציאות שכל אישה חיה אותה, מבינה אותה, מתבגרת מתוכה.
כתבתי את זה כדי להנגיש את החוויה שלנו, לא כדי להאשים את הגברים או להגיד להם נו נו נו.
זה לא מקרה פרטני של כל אחד ואחד. זה הסיפור שלנו כחברה, כתרבות, סיפור שהולך אחורה עשרות אלפי שנים. זה לא גבר ספציפי או אישה ספיציפית.
אני מרגישה בתגובה שלך הרבה רצון לסנגר על הגברים ואני לא חושבת שיש צורך. אין פה מתקפה על הגברים. יש רצון להביא מודעות ובעקבות כך תקשורת נכונה, הבנה ורגישות.

אגב, מאד מחמיא לי שהקראת את דבריי למשפחתך

אני מבינה את הרצון לגונן על בתך... מתוך החוויה שלי כמתבגרת, אי אפשר באמת להחביא את המיניות אלא צריך ללמוד כלים. למשל ללמוד שיש פירוש לשפת הגוף, שמבט של ילדה הוא תמים אבל מבט של נערה כבר נחשב להזמנה. וכנ"ל כשגבר מביט בך. לי לקח הרבה זמן לקבל את זה...
יש הרבה אובדן חופש בהתבגרות מינית. לכל סימן שלך שמים לב ולהכל יש פרשנות מינית, למה את לובשת, לאן את מסתכלת, באיזו תנוחה את יושבת, אם את מחייכת או לא.
הכל פתאום נטען במשמעות.
לי כמתבגרת זה היה נורא קשה. הרגשתי את העין הבוחנת, את התגובה האנרגטית שייצרה כל פעולה שלי, הרגשתי שאין לי יותר חופש פשוט להיות אני.

אני מרגישה שמה שהיה חסר לי הוא לייצר הגנות, ללמוד איך לשים גבולות ברורים - אנרגטיים ומילוליים, ואם צריך גם פיזיים. ובתוכם להרגיש בטוחה להיות מי שאני.
אולי לפני לשים גבולות, בכלל לברר ולמצוא מהם הגבולות שלי - הרי כשרק מתחילים כל דבר הוא בדיקת גבולות.
אבל המרכז הוא שמותר לך לשים אילו גבולות שבא לך. אף אחד לא צריך להחליט בשבילך "כמה רחוק" ללכת או מתי להפסיק. וגם את לא צריכה לוותר על עצמך ממקום של ריצוי או רצון למצוא חן בעיני מישהו.
ומהצד השני ללמוד להכיל את המיניות. את העוצמה שלה, את היופי שבה, את ההורמונים, החרמנות, השינוי של הגוף... זה לא קל.
אמא'לה להיות אמא לנערה מתבגרת.

ולתמרוש רוש וודסטוק שהגיבו, תודה.
משמח אותי שנוצר דיון.

עוד דבר שחשוב לי לציין הוא שלא דיברתי ספציפית על אונס אלא על חווית פלישה, חוויה של חוסר גבולות וחוסר כבוד לגבולות שבתוכה אנחנו מתנהלות. החוויה הזו יוצרת גם מקרי אונס כי אונס הוא בדיוק זה - חוסר כבוד לגבולות וחווית הפלישה האולטימטיבית. אבל החוויה הרבה יותר רחבה מזה.
בעצם לא ברור לנו אם מותר לנו לשים גבולות, כי חשוב מאד להיות "בסדר". ולגברים (ואני מדברת על הקוד הגברי ולא על גבר ספציפי) יש לגיטימציה ואפילו מעודדים אותם לשים גבולות, לתחום את הטריטוריה שלהם ולהגן עליה, אצל נשים יש מסרים סותרים, מצד אחד את אישה מודרנית ועצמאית שצריכה להסתדר לבדה, מצד שני במסורת שטבועה מאד עמוק מישהו צריך להגן עלייך (הבעל, האב) ואת בתמורה צריכה לשרת אותו, לרצות אותו.

לכן התגובה היא של הכל או כלום - לא רוצות לגעת במיניות בכלל, כי בכל הזמן שהיה צריך לשים גבולות נכונים הכלנו והחלקנו אותם.
לשים גבול יכול להיות משהו מאד קטן ועדין אבל כשלא מתורגלות זה גדל לדבר מאיים. אולי הבנזוג יפגע, אולי תהיה חווית דחייה, זה לא נורא, עדיף לא להגיד כלום.
מחשבות שעוברות בראש באוטומטיות בלי לשים לב אליהן אפילו.
עדיף להחליק, להכיל, להימנע מלגרום לעימות.
גם ההימנעות המוחלטת היא אותו סיפור - חוסר יכולת להיות כל הזמן בדיאלוג עם מה שמרגיש נכון ומה שלא, מה שנעים ומה שלא מתאים באותו הרגע, גבולות שמשתנים כל הזמן. דיאלוג חשוף סביב גבולות. שזה מה שמעודדת המיניות.
אפילו בלי לדבר, גם הגוף שלנו משדר את הדברים האלו, המבט, הקולות, העצירות.
וגם אותם אפשר לזייף ויש מי שנוח לו להסכים לזיוף ולהעלים עין.
בסוף שני הצדדים צריכים להעז להיות תמיד בדיאלוג, בשיח סביב הגבולות שמציף הרבה פעמים חוויית דחיה, חוסר אונים, מוגבלות, חוסר סיפוק, חוסר מימוש.
ואם הדברים האלה לא יכולים להיות בתקשורת טובה ובטוחה תהיה הימנעות ממיניות.

כשאישה אומרת שאין לה כח לסקס היא יכולה להתכוון גם לזה. אין לי כח לחוות פלישה או טריגר לחווית פלישה מהעבר, אין לי כח להסביר את הרצונות שלי ולהתוות את הגבולות שלי, אין לי כח לבדוק עם עצמי ולתקשר איתך מה נכון לי, אני בעצמי לא יודעת מה נכון לי, אין לי כח לחוות חוסר וודאות וחוסר ידיעה במקום הזה, אין לי כח למגע לא מדויק ולא נכון, אין לי כח לרצות, אין לי כח לעודד ולטפח את האגו הגברי, אין לי כח להתמודד עם הגוף שלי ומלאי החוויות שהוא אוגר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הניסיון למצוא פינה בחדר עגול מתסכל. בעיקר, בגלל שאין פינה בחדר עגול וגם לא תהיה.
הסטטיסטיקה יודעת לספר שדעיכה בכמות ובאיכות של הסקס היא נחלתם של רוב הזוגות. כמובן שתעשיית הנדסת התודעה יכולה לנצל את העובדה שהרוב מתבייש בכך שהגיע למצב הזה ולספר על זוגות שעשו שינוי, אבל מהניסיון שלי אין זה מלמד על הרוב.

אז מה עושים כאשר בן זוג אחד רוצה סקס והשני לא? התשובה היא בגוף השאלה. עושים בדיוק את מה ששניהם רוצים.
זה שלא רוצה, לא וזה שכן, כן.
אין לאף אחד זכות לכפות את רצונו על השני. זה שלא רוצה לא יכול לכפות על זה שכן ולהפך.

הדבר היחיד שמונע את המהלך הזה הוא טאבו חברתי שאיתו צריך להתמודד רגשית. לדעתי, נכון יותר להתמודד עם תפיסות עולמך מאשר לכפות על בן/בת הזוג שלך לעשות משהו שהם לא מעוניינים בו רק כדי לחסוך ממך את ההתמודדות שלך עם תפישת העולם שלך.

אני חושבת שזה לא כה פשוט...
יש אנשים שרק רוצים לעשות סקס, ועבורם לעשות סקס מחוץ לנישואין זו אופציה סבירה לגמרי שתספק אותם אם הם רק יסתגלו לרעיון שזה בסדר.
אבל ממש שראיתי באתר לאורך שנים, האנשים שמתוסכלים מהמצב הזה לא רוצים סתם לעשות סקס. הם רוצים סקס עם בני או בנות הזוג שלהם. הם רוצים לחוש בקירבה שסקס טוב מביא איתו. הם רוצים לחוש שהקשר שלהם מלא יותר ויש בו גם את הרובד הזה.
במצב כזה, שהוא לדעתי מאוד רווח, הסתגלות לתפישות חברתיות חדשות לא יועיל.
בוודאי שאי אפשר לכפות, אבל החלופה המוצעת פה ברוב המקרים לא תפתור את הבעיה ולא תענה על הצורך.

לדעתי, אין זה קשור למימד הרגשי הקשור לסקס. אפשר לקיים יחסי מין עם המון רגש עם מאהב/ת. זה יכול להיות קשר חברי, מהנה ארוך שנים שפשוט משלים את מה שחסר וגם לא יהיה בבית.
די ברור שאנשים יעדיפו קשר מיני מהנה ומספק עם בן/בת הזוג שלהם. זה מה שהם קיוו שיהיה. זה גם הכיוון שהחברה ממליצה עליו ומעודדת אותו. אבל השאלה היא מה עושים כשזה לא קורה ואין גם שום סיכוי שזה יקרה.
מה קורה כאשר הקשר המיני עם בן/בת הזוג הוא נדיר, משעמם, לא מהנה ועם המאהב/ת כן?

אני אישית לא נגד זה בכלל. אבל אני חושבת שבעיקרון דברים צריכים להיות באומץ ובהסכמה וברגישות רבה.
בנוסף, בהרבה מקרים זה ממש לא מציל את הקשר המרכזי, רק את האדם שהיה לו קושי בתוך הקשר.

אני חושבת שצריך קצת להיזהר מלהציג משהו עם תועפות מורכבות כאילו הוא פשוט.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אף אחד לא תכנן שכך יהיה בעת החתונה. אף אחד גם לא חושב שזה יגמר בגירושים למרות שהסיכוי גדול. כמו שאומר הצהוב, זכותנו להיות מטומטמים ככל שנחפוץ. האגו והטמטום גורמים לנו לחשוב שאנחנו נסתדר והבעיות הן נחלת האחר.
לגבי פשטות ומורכבות, העניין יחסי.
מה פשוט יותר?
לוותר על המיניות של האחד האין מיניות של השני?
לפרק את החבילה ולנסות משהו אחר?
או לא לוותר על המיניות של האחד ועל האין מיניות של השני באהבה ובשמחה?

פלוני אלמונית, החלטתי בשבילך שאתה גבר

סליחה אם טעיתי אבל הכינוי מבלבל.

קצת מעציב אותי שאתה מתעקש להשטיח את הדיון הזה. קודם כל, השאלה היא לא מה פשוט יותר. אנחנו לא תמיד עושים את מה שפשוט, ולא תמיד מה שפשוט הוא בהכרח יותר נכון או מתאים. בנוסף, הבחירה היא בין הרבה יותר מאשר 3 אפשרויות. ואפילו בין השלוש שהצעת, יכולה להיות זרימה ותנועה פנימה והחוצה.
אם יש אפשרות שנראית לך מאוד ריאלית (השלישית) אבל רוב אוכלוסיית העולם עדיין מעדיפה לא לשקול אותה אפילו, אז כנראה שיש לנו בעיה. ולא נפתור אותה בזה שנאמר על מה שמסובך מאוד- אה, זה פשוט.
אני אישית לא הייתי נכנסת לשיחה עם אדם שעל מה שנראה לי הזוי ואפילו מקומם מתעקש שהוא פשוט ושכל הבעיה שלי מתחילה כי גדלתי בתפישות עקומות.
ושוב, אני אומרת את זה דווקא מנקודת מוצא שתומכת ברעיון הזה לגמרי.

אני כן מבינה לגמרי את זה שלפעמים אנשים מגיעים לנקודת יאוש במקומות האלה (מיניות זה סופר חשוב), ובעיקר אם הם תחת התפישה שהם ניסו כבר הכל.
אבל בזוגיות, בעיקר וותיקה, יש כמעט תמיד הרבה מקום לנשום בו ולראות הרבה יותר אפשרויות שעומדות מול היאוש. הקושי הוא שבשביל זה צריך שניים לטנגו, ולפעמים רק חצי מהזוג מחפש פתרון, כי רק חצי מהזוג מזהה או חש שיש בעיה.

אכן, אני גבר אך עצם הניסיון לקשור בין המין שלי לדעותי ותפיסותי הוא דוגמה להשפעת הסביבה על תפישתנו אותה. למה זה חשוב?
מבחינה עובדתית, רוב העולם כן בוחר לשקול את האפשרות כי לאדם קשה לוותר על מה שבנפשו, גם אם המוסכמות החברתיות דורשות ממנו לנהוג אחרת. גם במדינות בהן זה עלול להיגמר ברצח, זה קורה, אבל כנראה באחוזים נמוכים יותר.

אני גם לא נוהג לשוחח עם אנשים שטוענים שאני גורם להם עצב. אני מאמין יותר בדיאלוג עם אנשים שאני גורם להם שמחה.
אני גם לא חושב שאם יש לי דעה ואני מחזיק בה (וכנראה שאמשיך להחזיק בה), למרות שבת הזוג לדיאלוג חושבת אחרת, זה הופך אותי לעקשן.
להבנתי, מטרת השיח היא לאפשר לכל משתתף לראות את המציאות מנקודת השקפה נוספת. נקודת ההשקפה הנוספת יכולה להעשיר את העולם. להאיר דברים. להוסיף עומק.
אינני מאמין בשיח שמטרתו לגרום לשני לשנות את דעותיו ובוודאי שלא על בסיס פסילתן.

אני ממש לא קושרת בין המין ששיערתי עבורך לדעותיך. פשוט העברית בסוף חייבה אותי לבחור אז הודעתי לך על בחירתי כדי להתנצל אם טעיתי.

ולגבי כל השאר, אכן, לא חייבים לשוחח אם הדינמיקה לא לטעמך.
רק אומר שאין בי רצון לשכנע אותך בדבר. כשאני כותבת פה, זו לא שיחה אישית אלא ציבורית. מה שאכפת לי פה בשיחה מולך הוא הציבור הקורא.
העמדה שהצגת, לטעמי, לא נכון לה להישאר מיותמת בלא מענה.

לדעתי, אין זה קשור למימד הרגשי הקשור לסקס. אפשר לקיים יחסי מין עם המון רגש עם מאהב/ת. זה יכול להיות קשר חברי, מהנה ארוך שנים שפשוט משלים את מה שחסר וגם לא יהיה בבית.

לכולנו מגיעה אהבה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לכולנו מגיעה אהבה - מסכים לגמרי
יש לך?

התגובה מצחיקה. אם זה אכן דיון ציבורי ואת מכוונת לציבור הקורא, את מחזקת את הנקודה שאותה עקשנות ושטחיות שטענת שמצאת בדברי לא רלוונטית.
הן דעתך אינה טובה יותר או נכונה יותר משל אדם אחר.

יש לך?

היום כבר כן, בשפע.
ולך?

וזה הציל את נישואיך?

"הן דעתך אינה טובה יותר או נכונה יותר משל אדם אחר"
תתפלא

ועכשיו ברצינות, הפואנטה שלי לא היתה דעה (וגם לו היתה, אתה יודע, היא לא היתה מאוד שונה משלך להבנתי), אלא הניסיון הנושא להתעקש על המורכבות שבסיפורים האלה מול האמונה בפשטות של הפתרונות.
נחשפתי למספר ממש גבוה של סיפורים כאלה יחסית לכלל האוכלוסייה לדעתי, ועל סמך המידע המוגבל שברשותי אני מאמינה שמאהב איננו מציל הנישואין ברוב המוחץ של המקרים. מאהב, בין אם הוא בהסכמה ובין אם בהסתרה, הוא משהו שמייצר תנועה בנישואין. זה יכול להציל כל מיני דברים, אבל לא את הנישואין עצמם לדעתי.
לפעמים זה משמר את הנישואין בחיים, אבל זה לא אומר שהם ניצלו במובן העמוק אלא רק שהם לא התפרקו. אם יש מי שזה מספק אותו זה אחלה, אבל אני לא בטוחה שזה מה שאנשים רוצים כשהם מבקשים להציל את הנישואין. ואולי בדיוק בזה אני טועה, יש מצב...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מניח שהכי פשוט לומר שהוא משמר את הנישואין, לא מציל את הזוגיות

איך פיספסתי. ברור שדעתך נכונה יותר. עקשן שכמוני.

הצהוב אומר שהכאב אינו בשינוי עצמו אלא בהתנגדות לשינוי. בדיוק כמו שטוענים חוקי התנועה של ניוטון.

נישואים זה קשר שמלווה אנשים במשעולי מסע החיים האישי שלהם. להבנתי, אם יש שוני מהותי ומכביד בין בני הזוג, שוני שנוצר או העצים במהלך השנים, הפתרון אינו בהכרח מציאת פתרון שירצה את שני הצדדים, מה גם שהוא לא תמיד בנמצא.

הן אם בן זוג אחד אוהב מוזיקה קלאסית ורוצה ללכת לקונצרט כל שבועיים, והשני לא, הפתרון אינו מציאת פשרה. להבנתי גם אין פשרה שתיטיב עם שניהם. הפתרון הוא שמי שרוצה לשמוע מוזיקה ילך וישמע ומי שלא, לא.

להבנתי, קבלה של השוני והצרכים השונים והדחפים השונים מעצימה את האהבה בין בני הזוג. מכבדת ולא כופה. מעצימה ולא מדכאת.

פלוני, אתה מבין שצחקתי, נכון?

לעצם העניין, אני מסכימה איתך לחלוטין ברמת העיקרון. אני חושבת שיהיה קשה מאוד למצוא אנשים שיחסם לסקס דומה ליחסם לתחביב.
פעם היה בי רצון שאנשים ידברו על סקס ויתייחסו אליו בערך כמו לאוכל. הרבה תשוקה אצל חלקם, קצת מורכבות לפעמים, לא מעט התנסות וכו'.
בפועל, רובנו לא שם לצערי, וסקס הוא נושא מאוד טעון. אנשים מניחים עליו דברים מאוד כבדים וזה מקשה על הפתרון שאתה מציע להרגיש מציאותי עבור רוב האוכלוסייה.

אולי יום אחד, לך תדע.

וזה הציל את נישואיך?

זה הציל אותי.

ברור שמבין. הן כתבתי שתגובתך מצחיקה.
ההגדרה של סקס טוב כתחביב נחמדה. תחביב שעושים אותו עם מי שגם נהנה מהתחביב הזה. מן הסתם, הרגשות הנוצרים בעת השמחה, הגילוי והביחד יוצרים קשר עמוק בין החברים.
גם אם יש להם בן או בת זוג שאיתם הם נשואים ואיתם הביאו ילדים לעולם והם גם אוהבים אותם ומקבלים בהבנה שהתחביב הזה לא ממש מעניין אותם.
הנושא המיני הוא מורכב כי בניגוד לתחביבים אחרים, החברה והדת לקחו בעלות על המותר והאסור במין. אפשר גם להבין את המניעים לכך.
למשל, החברה צריכה להבטיח לגבר שהילד שהוא מפרנס ומגדל הוא אכן מזרעו.
כמו כן, רמת ההגיינה, אמצעי מניעה, מחלות מין. כל מיני דברים שהיום פתירים טכנולוגית היו פעם מכשול שהצדיק מונוגמיות.
לכן, צריך באמת להבין שמה שהיה בלתי אפשרי ואף אסור לפני שנים לא רבות, מצדיק שיקול מחדש.

זה הציל אותך - אבל מציפורניו של מי?

הדף מנסה להלך בין שני דברים חשובים שהחברה יצרה בינן קשר שאותו כדאי לבחון.
נישואים ומשפחה כיחידה כלכלית חברתית המאפשרת את המשכיות החברה. אם זה עובד טוב, זה האיחוד סינרגי של המשאבים מאפשר זאת בצורה טובה. המשפחה הגרעינית היא המצאה טובה.
השני הוא פערים שנוצרים בתוך אותה משפחה. כיצד מנהלים יחידה כזאת שיש לה שני מנהלים שלא יכולים לכפות אחד על השני כיצד לנהוג?
כיצד מספקים צורך של אחד מבני הזוג כאשר השני לא רוצה או לא יכול והחברה גורסת שרק הוא יכול לספק את הצורך?

שאלה שנשאלת, לדעתי, היא האם הפיתרון הזה, לקחת מאהב, נעשה בהסכמה (זה נקרא נישואין פתוחים, למיטב ידיעתי), או בהסתר. כלומר, האם ההסכם בין שני בני הזוג נשמר או נפרץ. לטעמי זה פחות קשור למין ויותר לאמון. אני הייתי מעדיפה בקשר שלי שדברים ידוברו, ושיחליט ביחד על מה לגיטימי בינינו בכל נושא מרכזי בחיינו.

בעניין זה יש לי תלמידה שנפרדת מבעלה כי הוא קונה בלי להתייעץ איתה. זה פתולוגי, ויקר מאוד, והוא סיבך אותה כלכלית במצב שעם ניהול נכון, ורק בגלל הגירושין שמצילים אותה מהמשך סיבוך, היא תוכל לצאת מהמצב תוך כעשר שנות עבודה מאומצת. השקרים בעניין הם שגרמו לפרידה.

זה מצד אחד.

מצד שני, ממקרה קרוב, יחסי מין זה כנראה לא תחביב כזה נייטרלי כמו מוזיקה. פתיחת יחסים בהסכמה (עקב נסיבות חיים מסויימות) מובילה חברה כרגע לגירושין מכוערים.

ואני נזכרת גם מה שספרה לי אשה יקרה לפני שנים. כיום היא כמעט בת 90. בשנות השישים העליזות בעלה היה בעד פתיחת הנישואין. ושגם היא תתנסה. היחסים ביניהם היו עמוקים, והנישואין הטובים המשיכו עד מותו בגיל מבוגר לפני כמה שנים. אחרי פעם פעמיים היא הבינה שבשבילה זה פשוט לא מתאים, והיא הפסיקה. הוא המשיך. זה לא גרם לה אושר, אבל היא הכילה את זה. היא האשה היחידה שהכרתי שהסתדרה עם זה.

חברה אחרת פשוט מתעלמת מהנטייה של בעלה לבלות מינית במקומות אחרים כבר יותר מעשרים וחמש שנים, והם חיים טוב במצב הזה. אני מכירה אותם עשרים שנה.

חברה אחרת פתחה בהסכמה, האיש הסכים בעל כרחו (מאהבה נטו), ואחרי זמן היחסים שוב נסגרו. לא מפרטת, אבל המצב טוב.

במקרים האחרים ששמעתי עליהם בסביבתי הקשר עם המאהב היה בחשאי, וכאשר זה התגלה (ולרוב גם לפני, כי היתה תחושה שמשהו קורה), היה סבל וטלטלה. חלק מהזוגות מינפו את המצב לתהליך עומק ותיקון, וחלק התפרקו.

קשר השתיקה והבושה משפיע על מה שאנחנו יודעים על הנושא. אנשים לא יספרו על חייהם האישיים כמו שקשה לאנשים לשתף בהיבטים אחרים של חייהם.
נטען גם שהרשתות החברתיות גורמות להרבה אנשים מצוקה רגשית כאשר הם משווים את מה שניתן לראות שם על הדשא של השכן בזמן שהם מביטים אחר כך במבט מאוכזב בדשא שלהם.
אני מניח שעל כל מקרה שנודע לך עליו ועל מהלכו, יש עוד 5-6 מקרים שקרו לאנשים הנמצאים בקרבה אליך שעליהם לא תדעי דבר.
יש בכלכלה גישת איסוף נתונים ומחקר הנקראת התנהגות נצפית. כך למשל, כל זמן שאנשים רבים קונים מילקי, סימן שהוא לא יקר. גם אם הם יטענו שכן ויפגינו. רק אם הם לא יקנו, סימן שהוא יקר. חיפוש קצר של חדרים בהם אפשר לעשות אהבה בהחבא יראה מה גודל התעשייה שתומכת בזה וממנה ניתן להסיק כמה זה נפוץ.

להבדיל (ולהמחיש) חשבי למשל על מקרי האלימות הנוראיים בין בני זוג, או על התעללות מינית בתוך המשפחה. מקרים שנמשכים שנים, מתחת לאף שלנו וחלקם הגדול לא נחשף ולא ייחשף.