לרוקן את דם הוסת

[פלוני_אלמונית*]

יש !!הצלחתי בכריעה על האסלה. תודה על ההסברים המפורטים.
החלטתי היום לנסות בעבודה. קצת חששתי אבל כן הצלחתי להיות יציבה. יש קיר ליד אבל אין ממש משהו להאחז בו אז היה לי פחד ליפול והיה לי פחד שימרח עליי. סך הכל זו לא ממש כמו כריעה שאני כורעת על הרצפה. כריעה על הרצפה כמובן הרבה יותר נוחה. אני די אוהבת לעמוד בכריעה באופן כללי, מאז ההריונות שלי העמידה הזו התגלתה לי ולפעמים אני מתכופפת ככה לילדים כשאני לידם.
בקיצור, הצלחתי. זה היה מאוד נוח בשביל עצם עשיית הצרכים, הרבה יותר מלשבת בחצי עמידה.
אז תודה

[עוד.אישה*]

יאללה, גם אני משתפת בחוויה שלי.
קודם כל בגלל הרגישות שנצרה כאן מבהירה שמעולם לא למדתי אצל מירב ולא שמעתי מאף חברה על מה שהיא מלמדת וחוץ מזה לא קראתי את הדיון שמעלי אז אולי אני חוזרת על דברים שנאמרו.

אני מודעת לווסת שלי כבר למעלה מעשור. אני יודעת שיש הרבה נשים שיושבות על האסלה ומרפות. אני ממש לא.
אני לא טיפוס מרפה ורגוע באופן כללי ולכן מהתחלה הלכתי בכיוון אחר.
אני לגמרי מרגישה כשגל מגיע. מתיישבת על האסלה. אם יש שרפרף אני מגביהה את הרגליים אבל זה ממש לא הכרחי לי.
אני מרפה רק לכמה שניות, כדי להיכנס ל MODE המתאים ואחרי זה מתחילה פשוט לעשות "שאיבות" קוגל כאלה. אני מכווצת ממש חזק פנימה, כמו בכל תרגול של רצפת האגן, ואחר כך מרפה. עושה את זה כמה פעמים. בהחלט מסתכלת לראות מה השתחרר.
כשכיווצים כאלה לא מניבים יותר שום דבר אני מבינה שנגמר הסיבוב הזה וזהו. קמה.

העניין הוביל אצלי לשני דברים. אין לי שום אי נוחות, נפשית או פיזית בימי הווסת וגם הווסת עצמה התקצרה ליומיים. לפני זה היתה משהו כמו חמישה ימים. אם בתוך היומיים האלה אני נאלצת להשתמש בגביעונית מכל מיני סיבות הווסת מתארכת מיידית.
אני חושבת שמה שאני עושה יכול להועיל לנשים שלא לגמרי בעניין של הרפייה ארוכה ונינוחות ולכאלה שאוהבות להיות אקטיביות בתהליך.
מזכיר לי קצת את הלידות ואת הקסם של הלידה הפעילה שבה היולדת יכולה ממש להרגיש שהיא זורמת ושותפה למה שקורה ושיש לה כלים לעשות משהו בעניין. בשבילי, כיווצים מרגישים כמו יותר עשייה מאשר הרפייה (למרות שאני יודעת שהרפייה היא מיומנות נרכשת וחשובה).

[עוד.אישה*]

הבנתי שאחד הדברים שחסרים זה תיאור של תנוחה.
אני יושבת על האסלה קצת פנימה מהרגיל, בכפיפה קלה קדימה, בפיסוק קל, ואם אפשר, עם הברכיים מורמות על שרפרף.

[פלוני_אלמונית*]

תודה עוד אישה
גם על תיאור התנוחה שעזר לי וגם על שיתוף החווה
לגבי ההשתתפות האקטיבית (שאין לי מושג אם היא טובה או לא אני לא בקיאה בזה) אני חושבת שדוקא בלידה באקטיביות היא לא בנרתיק עצמו אלא יותר תנועה מסביב של שאר הגוף. תנועות של האגן בעיקר.
אולי צריך ללמוד מזה למחזור גם.
אשמח אם מישהי תשתף גם בזה אם התנסתה.
וגם בשיטת פאולה אם היא נעזרת בה

[עוד.אישה*]

פלונית, הנה, את עוזרת לי להבין עוד משהו בעצמי על עצמי.
התנועה הזו של הכיווץ וההרפייה (היא בטוח טובה. זה אלף בית של שמירה על רצפת האגן) היא לא רק מהנרתיק.
יש פה שני דברים שונים.
קודם כל, זו תנועה שבמצב האופטימלי שלה כל האגן משתתף. קצת כמו ריקוד. את יכולה לבדוק בעצמך ולראות שאפשר רק לכווץ ואפשר לשתף ממש את האגן במן תנועות קטנות של אחורה וקדימה.
חוץ מזה, יש עוד משהו חשוב. אחרי כמה כיווצים אפשר פשוט להישען קצת קדימה. לטלטל בעדינות תנועה קצת יותר עמוקה קדימה ולראות איך הדם פשוט נשפך. כמו שלוק גדול כזה.
וחוץ מזה אחרון, לטעמי (וילדתי כבר כמה פעמים), לידה זה לא כמו ההתרוקנות הזו. יש קווי דמיון מעניינים אבל בכל הכבוד לשני התהליכים, זה לא אותו דבר. אלו עוצמות אחרות לגמרי ואולי הגיוני שגם כל מה שכרוך בזה יהיה בעוצמות אחרות לגמרי. כשזה לא תינוק שצריך להשתחרר מהרחם לא צריך כל כך הרבה לנוע. בסך הכל הרחם משחררת חומר נוזלי שעובר בקלות רבה מאוד.

[פלוני_אלמונית*]

נשים יקרות,

קראתי את כל השרשור (כבר לפני חודש, במחזור הקודם שלי), ניסיתי וניסיתי ולא הצלחתי. ניסיתי בישיבה על האסלה עם כפות הרגלים מקופלות לבטן (לנשום עמוק, להרפות, לחכות), וניסיתי באמבטיה בכריעה (אותו דבר). לא הצליח לי, למרות שניסיתי כמה וכמה פעמים, וכל פעם חיכיתי רבע שעה או עשרים דקות. בפעם הראשונה שניסיתי, כלום לא קרה, אבל לפחות זה מאוד הקל לי על הכאבים. בפעמים הבאות גם על הכאבים זה כבר לא הקל, ובינתים אני סובלת מאוד (גם נחלשת מאוד בזמן מחזור, כיוון שיש לי פיברומיאלגיה).

מה אני עושה לא בסדר? אשמח מאוד לעצתכן. (הייתי שמחה ללכת לסדנה של מרב שרמן, רק חבל שהיא לבעלות ממון בלבד).

[יער_ה*]

ניסיתי וניסיתי ולא הצלחתי
לא הצלחת לעשות מה? מה את מצפה שיקרה ומה כן קורה?

[פלוני_אלמונית*]

לרוקן את הוסת, מן הסתם... שום דבר לא יוצא לי. מה כן קורה? המחזור מתנהג ממש כרגיל, מטפטף לפד (אורגני), עם כאבים, התכווצויות, ומשככי כאבים כל כמה שעות...

[שירה*]

תמשיכי לנסות
ותוסיפי תנועתיות של האגן,ותלכי לשירותים לעתים יותר תכופות.
זה לוקח זמן. מחזור אחד לא מספיק כדי לחוות ולהתנסות מספיק.
תנסי בכל מחזור,במיוחד ביום הכבד ביותר לשים לב לתחושות,להקשיב לגוף,וללכת לשירותים. זה תהליך.
לי לקח כמה וכמה מחזורים טובים עד שהצלחתי, זה עזר לי לקצר את הווסת. ועזר לי מאוד בכאבי מחזור. ועדיין אני משתמשת בתחבושות כי אין לי היכולת להיות נגישה לשירותים כל הזמן. גם בעבודה וגם עם הילדים שלי. זה מה שיש,אבל גם כך הרגשתי שיפור,כי למדתי לא לעצור את הדימום,אלא לשחרר אותו,גם אם זה אומר לשחרר לתוך התחבושת כי אין לי יכולת ללכת לשירותים.
בהצלחה.וסבלנות.והקשבה

[פלוני_אלמונית*]

תודה, אנסה!

[גםמנסה*]

נסי בכריעה

[תמרוש_רוש]

וגם לשתות הרבה מים.
מניסיוני, כשהשלפוחית מלאה, יותר קל לזהות את הדגדוג (התחושה העדינה של הדם יורד לו לכיוון הנרתיק), וגם יותר קל לרוקן אותו החוצה, עם שלפוחית חצי מלאה.

[פלוני_אלמונית*]

אני בשוק... לא ידעתי שיש דבר כזה אבל אני לא משתמשת בטמפונים וכמעט לא בתחבושות כי אני מתרוקנת... אף פעם לא ידעתי להסביר את זה , אני יושבת בשירותים והכל יוצא.... אני אפילו יכולה להיות בלי תחתונית והתחתונים לא מתלכלכים לי...עכשיו אני יותר מבינה

[פלוני_אלמונית_26*]

שלום לכולן
קודם כל- תודה על ההסברים!
קראתי פה היום בערך שעתיים +- ופעם ראשונה שאני נחשפת לדבר כזה... ואיזה כיף לגלות את זה.
אני עדיין מרגישה שלא הבנתי כ"כ כל דבר כאן ואני בטוח לא ארשם לקורס יקר כדי ללמוד מודעות והקשבה עצמית.
מישהי יכולה להסביר בתמצות מה הדרך?
פשוט כשמרגישים "נזילה" ללכת לשירותים ולהיות בכריעה ולנשום? זה הכל?
תודה!

[פלונית_האלמונית*]

פשוט כשמרגישים "נזילה" ללכת לשירותים ולהיות בכריעה ולנשום? זה הכל?
כן.

[אישה_במסע*]

כן.
אפילו לא חייבים לכרוע ולנשום. לי הספיק להיות מודעת לאפשרות הזו, וללכת לשירותים אפילו לא בכל הפעמים כשיש נזילה, אלא רק באלו שהולך לי. וזה ממש ממש ממש עובד לי!

[תמרוש_רוש]

לא חייבים בכריעה, אבל הכריעה מאוד עוזרת, כי היא מאפשרת לנו לשחרר את שרירי רצפת האגן ולעבוד אתם באופן נכון.
ישיבה על האסלה (לפיפי, קקי או ווסת, לא משנה) מפעילה לחץ על שרירי רצפת האגן ותורמת לשחיקה מתמשכת שלהם.
כריעה היא התנוחה המומלצת והבריאה ביותר, ראי יציאה בכריעה

חוצמזה, אצלי הכריעה חיסלה לפחות שליש מכאבי הווסת (ומעבר לרפידות בד חיסל עוד חצי, כך שכיום אני כמעט בכלל לא סובלת)

[תמרוש_רוש]

פשוט כשמרגישים "נזילה" ללכת לשירותים ולהיות בכריעה ולנשום? זה הכל?
כן.
אני בהתחלה הייתי רצה על כל פיפס. עכשיו, שאני יודעת שזה עובד, אני מתחילה להפעיל יותר את שרירי רצפת האגן בכיווצים עד שאני מגיעה לשירותים, בייחוד אם אני בדיוק בדרך לאנשהו או שהשרותים רחוקים.

ועוד טיפ שעוזר: לשתות הרבה. כשהשלפוחית יותר מלאה, גם יותר קל להרגיש את הנזילה מוקדם, וגם יותר קל לשחרר אותה.

[קרן_שמש_צהובה*]

שאלה,
האם השיטה 'לרוקן את דם הווסת' יכולה לעזור גם בנוגע לדימום אחרי לידה?
האם זו יכולה להיות הזדמנות טובה לנסות ולהתנסות?

קראתי את הדף בשקיקה, מתוודעת לעולם מופלא של התמודדות שרחק מחיי,
ואני שואלת את עצמי איפה אני יכולה לשל אותו בפסיפס שלי.

אשמח לשמוע התנסויות וחוויות של התמודדות עם דמם אחרי לידה בצורה טובה יותר מאשר פדים.

אגב, שמעתי על פדים המכילים יוניים שלילים ומסייעים בקיצור משך הדימום. משהי שמעה על כך? הפניה רלוונטית אולי?

[דרדרית_בין_החוחים*]

מנסה לתרגל ריקון וסת.
אך
האם זה הגיוני שאני צריכה ללכת כל רבע שעה- חצי שעה לשירותים בימים הכבדים?
או שזה כי אני מתלמדת וזה עשוי להשתפר?

[אישה_במסע*]

זה עשוי להשתפר. ואני ממליצה מאוד על כריעה בשירותים, לי זה שדרג את הריקון לרמה שאני יכולה ללכת עם תחבושות של יום יום, וגם זה בעיקר לדליפות, גם בימים הכי כבדים.

[תמרוש_רוש]

האם זה הגיוני שאני צריכה ללכת כל רבע שעה- חצי שעה לשירותים בימים הכבדים?
בהחלט! מכירה את זה מעצמי.
אני ממליצה לשתות הרבה מים בימים האלה (לא יותר מדי, אבל נניח חצי כוס כל פעם שאת הולכת להתרוקן), כדי שכמעט תמיד השלפוחית תהיה די מלאה, כי זה מקל על הריקון.
מצטרפת גם להמלצה על כריעה.

או שזה כי אני מתלמדת וזה עשוי להשתפר?
זה בהחלט עשוי להשתפר עם הזמן, אבל יהיו לך גם ימים או חצאי ימים שעדיין יהיו כאלה.
תני לעצמך הרבה זמן לתרגל ואל תלחיצי את עצמך לי השיפור לקח בערך שנה.

[דרדרית_בין_החוחים*]

תודה לכן. אמשיך מעודדת.

[פרח_בית*]

אני בווסת עכשיו ובעקבות ההודעה פה ניסיתי לשים לב כל כמה זמן אני הולכת לשירותים.
לפי מה שזכרתי זה באמת היה כל 15-20 דקות, וזה היה די מעייף אותי.
אבל היום שמתי לב שאני יכולה לשבת כמעט שעה בישיבה, וללכת לשירותים רק בסופה (חששתי אצטרך לצאת כל הזמן באמצע..)
אז כנראה זה באמת משתפר עם הזמן, ואולי גם תלוי בווסת - לפעמים הדימום יותר חזק ואז אני צריכה ללכת יותר, אבל בווסתות האחרונות היה חלש יחסית ואז זה מאפשר לי ללכת פחות.
אני כן משתמשת בתחבושות עבות, כי יש פעמים שאני לא מצליחה להגיע לשירותים לעיתים מספיק תכופות (למשל בנסיעה ארוכה באוטו, אם אני באמצע משהו, או סתם כי אני מאוד עייפה או כואב לי וקשה לי להרים את עצמי כל כך הרבה).
אבל גם בפעמים האלה אני מרגישה את הדימום מגיע, ופשוט מוותרת לעצמי...
היום זה קרה באופן קצת יוצא דופן, והיה יחסית הרבה דם על התחבושת.
זה הרגיש כל כך לא נעים שלא הבנתי איך פעם ככה הייתי מסתובבת כל היום (עכשיו לרוב אלה רק הכתמות קלות)....

[אישה_במסע*]

אבל גם בפעמים האלה אני מרגישה את הדימום מגיע, ופשוט מוותרת לעצמי...
אני לא מצליחה. אלא אם כן אני חצי ישנה. גם כשאני אומרת לעצמי לשחרר, זה לא עובד. האי נעימות היא כזו שלרוב אני קמה והולכת גם אם לפני חצי דקה אמרתי לעצמי שאני לא אלך (ומה שמפתיע, אני מספיקה! בוסת האחרונה חוץ מערב-לילה אחד, שבו ישנתי ונמנמתי, היו רק הכתמות קלות ותחבושות יומיות (אני שמה מתחתן בד מקופל, למקרה של פספוס שכזה. אני מוצאת שזה נוח לי יותר מהתחבושות הגדולות. אפילו התחבושת הדקה למחזור עבה לי מידי).

לפני כמה שנים, כששמעתי לראשונה על האפשרות של ללכת בלי תחבושת, זה היה נראה לי אוטופיה. היום בימים האחרונים של הווסת זו אפשרות מעשית שאני מנסה לשכנע את עצמי לנסות, יש לי תחבושת נקיה לחלוטין ביום האחרון של הווסת וגם לפני כמה כמה מחזורים.

לפני כמה שנים לא האמנתי שזה אפשרי...

[תמרוש_רוש]

_או שזה כי אני מתלמדת וזה עשוי להשתפר?
זה בהחלט עשוי להשתפר עם הזמן_
וכאן בדיוק המקום לתרגל שרירי רצפת אגן: כשאת רוצה לאסוף את השרירים ולהשאיר את הנוזל בפנים לעוד כמה דקות, כי בדיוק את בדרך הביתה או משגיחה על סיר מבעבע או משהו.

[יוצאת_אופן*]

כל-כך אוהבת את האתר הזה!
כל פעם מחדש מופתעת שקיים עוד דף , יותר גאוני , יותר מדוייק .
וסת ראשונה בהפתעה גמורה כתה י׳ , הורים בחו״ל , רגע אחרי ששמעתי על מותה של סבתא רבה! ניגשתי להתפנות ו
אוופסס... איחס דם, מה עושים?!אמאלה (בחו״ל) חברה מביאה לי טמפונים יום אחרי לבית ספר , עד אז הייתי עם טישו בתחתונים , לא הבנתי למה זה לא מספיק וזהו- המון גלגולים ושנים חלפו ובלי לחשוב שזה יוצא דופן ועם גישה שונה לחלוטין מהילדות לדם, לנשיות, פתאום אוהבת מאוד ומודה למחזור החודשי, רוב מוחלט של הריקון הוא לניאגרה- ומה שלא ,טיפה מכתים תחתונית או תחתון ... טפו טפו ככה זה שנים אבל קיבלתי רק מחזור אחד מאז הלידה , אחרי שמונה חודשים , מצפה להכיר מה יהיה בבאים אחריו.
כותבת כי שני דברים להוסיף ל -המון טוב- שכתוב פה מעל ,האחד הוא
שאם מרגישה שבורח לך- עשי כל דבר, תנועה, זווית באגן או הבעת פנים שתחליטי שתעזור לדם לא להישפך וזה יעזור, גם אם או בעיקר אם , זה פסיכולוגי/ אמונה.

השני- בתור אדם שמאוד אוהב לישון בטבע , מחפשת עוד הזדמנויות ועדיין רוב הלילות עוברים עלי בבית- גיליתי שלאמץ הרגל ודווקא בזמן המחזור לצאת לטייל , הפוך מהגיון שפעם היה לי, זה מדהים .
והניח ביומן פעם בחודש לפחות לשאוף לישון בחוץ. מסתבר ש ״ לטלל״ ( שם הפועל להגרת נוזלים אצלנו באזור) בטבע, כמובן שעדיף בסמוך למקור מים...זה הדבר! כי אז גם באמת הוסת מגיעה ישר לאדמה בלי תיווכים של מים ונייר. לא זוכרת מאיפה, אבל הכירו לי פעם רעיון שזאת הדרך הכי נכונה - קארמטית אולי- להשיב אל האדמה חלקים מאיתנו ... חבל שלא זוכרת את ההמשך/ הדיוק -בכל אופן, מנסיון זה הרגיש כה נכון! ממליצה בחום