למה לא גן

חשבתי להציע לה לקחת אותו למפגשים של פעוטות בחינוך ביתי
אבל מה היא תעשה עם קבוצת אמהות שיודעות שהן לא רוצות גן? סתם תרגיש לא טוב.
אם כבר - תעזור לה קבוצת "סתם" אמהות שמתכונות לשלוח את הילדים לגן בשלב מאוחר יותר.
את יכוהל להציע לה לחפש או להקים קבוצה כזו, אולי על בסיס של איזשהו מקום שמהווה מפגש לאמהות ותינוקות/פעוטות.

בכל אופן -
אני לא בטוחה שאת צד בענין.
עם כל הכאב והקושי, רקפת - זה הילד שלה

היום, הלכתי לי ברחוב ועברתי ליד גן הילדים בשכונה.
ראיתי אבא שמרים את הילד שלו(בן 3 בערך), והילד כולו דמעות
ולא מפסיק לבכות. האבא אומר לבנו בקשיחות "אני שם אותך בגן והולך, שיהיה ברור". הילד האומלל אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן, שהוא שונא את הגן. האבא אומר לילד "אבל אני לא שואל אותך".

פשוט נשבר הלב )':
אין מילים לתאר.

ישנו אצל חברים, והתעוררנו, בתי ואני, לקול צעקות ורעש מהכביש. זו היתה מורה, או גננת, ואחריה המון ילדים. היו כמה ילדים שרצו ועקפו אותה קצת והיא כל פעם עצרה וקראה בקול נורא: מי זה עקף אותי? מי עבר???? והמשיכה ללכת, בעוד הקבוצה הרחוקה מאחוריה מתפזרת ללא השגחה. בתי אמרה: אמא היא כל כך צועקת על הראשונים ובכלל לא שומרת על האחרונים. אמרתי לה שבטח יש עוד גננת בסוף. בתי חיכתה הרבה זמן ליד החלון ובסוף אמרה לא, אף אחד לא שמר עליהם מאחור. היא סתם צועקת ובכלל לא מסתכלת.

האבא אומר לבנו בקשיחות "אני שם אותך בגן והולך, שיהיה ברור". הילד האומלל אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן, שהוא שונא את הגן. האבא אומר לילד "אבל אני לא שואל אותך".
)-:

שליחה על ידי קים* » 03 אפריל 2005, 15:43

חברים טובים שלום.
כבר יותר משנתיים אני קוראת ולעיתים (די נדירות..) גם כותבת בפורומים כאן. נהנית מאוד ובעיקר לומדת הרבה. הדבר הכי גדול שקיבלתי מהפורום כאן, הוא העיסוק בחינוך. חינוך תמיד היה משהו שעניין אותי, ואני בן-אדם די אימהי מטבעו, אבל כל מה שאתם כתבתם כאן, כל הדיונים והדעות, פתחו לי המון את המחשבה, ונתנו לי גב חזק לפתח את הדעות שלי ואת המחשבות החינוכיות שלי. הביקורת החריפה שלי (כלפי החינוך שקיבלתי ורבים אחרים מקבלים) שהתגלגלה לאידיאולוגיה הושפעה מאוד מהכותבים כאן. ההחלטות שהחלטתי לגבי החינוך של עצמי, והניסיון שלי כ"נושרת" מצאו המון תמיכה כאן. אני מאוד מרגישה שגדלתי כאן, ויודעת שאמשיך להתבגר כאן.
היום אני לומדת במסלול דמוקרטי (שנרקם במיוחד בשבילי..) בבית ספר תיכון ברעות. אני לומדת ארבע מקצועות שבחרתי בעצמי, וכותבת עבודת גמר בפילוסופיה של החינוך. זאת הסיבה בעצם שאני כותבת כאן היום (חוץ מרגשי התודה הענקיים שרציתי כל כך לבטא..). החלק המעשי של העבודה שלי הוא בניית מודל של בית-ספר חדש. עם מטרות , מודל הוראה, דמותו של הבוגר.... בקיצור, אני כותבת על בית-ספר שיהיה הכי טוב לחברה האנושית.. זה מאין פרוייקט שבא להציל את החינוך...והשבוע פתחתי פורום בהייד-פארק שדן בנושא הזה. הפורום הזה יהיה חלק מעבודת הגמר שלי (החלק של הדיאלוג הציבורי) ויעזור מאוד לעצב את בית-הספר החדש. אני מאוד רוצה שאתם תהיו חלק בדיון. אני מזמינה אתכם ויותר, לבקר בפורום ולכתוב, על איך צריך להיות בית הספר, מה יהיו המטרות החינוכיות שלו, מי ילמדו בו, איך ילמדו בו ואיך יראו בוגריו.
חשוב לי מאוד שדעותיכם יהיו חלק בדיון. ואשמח מאוד לכלול את רעיונותיכם במודל...

תודה רבה לכם על הכל, מקווה לקרוא את דעותיכם החינוכיות, ולהמשיך לקרוא את מה שאתם כותבים כאן.. באהבה גדולה, קים.

http:// 13492.hydepark.co.il
פורום הפילוסופיה של החינוך.

קראתי את כל הדף ועוד דפים באתר ומאוד מדברים אלי הרעיונות, אך עוד לא הבשלנו לחינוך ביתי.. מה שכן ביתנו בת ה 1.5 3 ימים מהשבוע עם מטפלת ויחד עם כל העדר התחלנו לברר על משפחתון לספטמבר. כרגע החיפושים עדיין לא העלו אופציה, ועלתה האפשרות שהמטפלת הנוכחית תטפל בה עם עוד ילד מהשכונה, חבר טוב שלה מהגינה ( ההורים באותו ראש). כשהאופציה עלתה , והיא לכאורה סוג של (חוסר?) חינוך אלטרנטיבי גיליתי שעולים בי בכל זאת פחדים הנובעים מחשש שהמטפלת, בחורה בת 23 בכל זאת עם החוסר ניסיון שלה לא תדע והתמודד עם האתגרים של גיל השנתיים, יותר מילד אחד וכו. אני פסיכית? אולי באמת עדיף משפחתון של 5 ילדים עם מישהי שאני יותר רגועה איתה? או שזה בכל מקרה לא עדיף..?

לדעתי אם יש בכלל מה להגיד, זה שגם ילדים וגם אמהות לא אמורים לחיות בבידוד

וזו בדיוק הסוגיה .
אנו חיים בבידוד . חסרה חברת אנשים / ילדים על בסיס קבוע איתם אפשר לפתח קשרי חברות שהינם מעבר למפגשים אקרעיים בפארק .
אין יום שלא עולים בי הספקות אם לא קיים נזק מעצם בדידות זו .
האם לא עדיפה מסגרת גן , פעמיים - שלוש בשבוע למס' שעות .שם אפשר להכיר אמהות וילדים ולהפגש מעבר לשעות הפעילות של הגן .

עדי, נכון שבידוד הוא בעייתי. אבל אפשר לפתור אותו בדרכים אחרות מגן- מפגשי חינוך ביתי, מעבר דירה למקום קטן וקהילתי יותר, וגם השתדלות לראות בכל קשר חברתי סוג של קשר- עם מבוגרים, זקנים, תינוקות וכו', ואז הבידוד הוא כבר לא ממש בידוד , אלא רק חוסר בחברת ילדים (ושוב- חשוב לנסות למלא את החוסר הזה אבל זה כבר מרגיש פחות עצוב ודרמטי).

אין יום שלא עולים בי הספקות אם לא קיים נזק מעצם בדידות זו .

קראת את חברים בחינוך ביתי ?

האם לא עדיפה מסגרת גן , פעמיים - שלוש בשבוע למס' שעות

מהנסיון שלי- בעייתי מאוד. קודם כל אין הרבה גנים שמאפשרים את זה באמת , שזה אומר שהגננת לא עושה לאמא פרצופים ונמנעת מלספר בקול רם איזה כיף היה אתמול בגן (בדיוק ביום שהילד שלך לא היה בגן...), וחוץ מזה גם במינון נמוך זה מכניס לחיים בבית גורם חיצוני שמשפיע, וזה מביא קשיים חדשים.
כך שבסופו של דבר- בכל דרך שבוחרים יש קשיים וחסרונות.

באזור מגוריי נהוג מאד לשלוח ילדים למסגרת גן חלקית .

חלק מלבטיי כתבתי בדף בדידות בחינוך ביתי

רשמנו את הילדה לגן טרום חובה עירוני. רשמנו כי מה כבר יקרה אם נרשום, ושכחנו מזה.

היום הגיע מכתב כמעט בזו הלשון:

לכבוד הורי התלמידה בת של מחשבות,
הרינו להודיעכם כי בש"מ שובצה לשנת הלימודים תשס"ו, הנפתחת ב- 1.9.2005, לגן כך וכך
במידה ותרצו לערער, ערעור על השיבוץ יתקבל בכתב בלבד, על גבי טופס מיוחד בעיריה, החל מה- 17 ועד ה- 22 ביולי בלבד
מעבר לתאריכים אלו לא יתקבלו ערעורים (הדגשה במקור)
אנו מאחלים לבש"מ שנת לימודים פוריה ומוצלחת
כך וכך מנהלת מחלקת גני ילדים

פרשנות חלק א':

הגן נמצא במרחק של שלוש שכונות מאיתנו. צמוד לביתנו יש גן כמעט ריק, שאת שמו רשמנו בטופס אז. מישהו השקיע כאן הרבה מחשבה והשתדלות
השיבוץ הגיע באמצע החופש הגדול. אין שום אפשרות לראות את הגן מבפנים, וודאי שלא לפגוש או לדעת מי הגננת ולא לשאול שום כלום
ניתן שבוע בלבד לערעור, במהלכם לא ישתנו הנתונים של הנקודה הקודמת.
מנהלת מחלקת גני הילדים קוראת לבת שלי תלמידה

מעשה חלק א':
נסעתי לראות את הגן מבחוץ. נדרשת יד אומן כדי לקחת מקום יפה כל כך ולהפוך אותו לעגום ומוזנח כל כך. בחלקות החקלאות צומחים קוצים מיובשים, החלונות שבורים והפלקטים התלויים בחוץ קרועים ומתבוססים בבוץ. אחסוך מכם את שאר התיאורים, אולם אפרט כלשונו את השלט שנתלה בחוץ:

הורים יקרים. עקב הדרדרות הצהרונים אנו נדרשים להפעיל השגחה של הורים על מפעילי הצהרונים שבגן. יש להרשם אצל....

פרשנות חלק ב':
כמה שהכל קל ופשוט. כשנרשמנו חששתי שנתקבל לאיזה גן מקסים, כזה שלא אוכל לשכנע את האיש שלא.

מעשה חלק ב':
לא.

וואו.

איזה כיף שלפעמים פשוט להחליט!

התינוק שלנו בן 2 וחודשיים ורשמנו אותו לגן. השבוע הראשון בגן היה פשוט סיוט מבחינת זה שכל בוקר מחדש היה צריך להלחם איתו ללכת, הוא לא רצה להשאר שם לבד ואם אמא הלכה הוא לא הפסיק לבכות.
אבא היה איתו יום אחד שלם בגן כי גם לו לא נתן ללכת כלל. מאז הוא לא מוכן להפרד מאמא לשניה ותמיד צריך לדעת איפה היא ומה היא עושה. לא רוצה לחזור לגן בכלל ומתחיל לבכות כשרק מזכירים את העניין.
יש לציין כי היה תמיד עם אמא בבית, בגן היה בסדר כל זמן שאמא שם, שיחק עם הילדים וכו' אבל כל הזמן בדק שהיא נמצאת.
בנוסף הגננות שדוחפות להסתלקות ההורים מהגן במהרה לא מצאו חן בעיני וגם לא ההתנהגות שלהם לאחר שההורים הסתלו כך שלגן הספציפי הזה הוא לא חוזר.
הבעיה היא שברור לי שהבעיה של היפרדות מאמא תחזור על עצמה שוב בכל גן.
מה עושים? ברור שהוא צריך להתחיל גן מתישהו אבל אולי חשובה ההדרגתיות? עד איזה רמה? אשמח לקבל דעות מאנשים כאן.
תודה

הבעיה היא שברור לי שהבעיה של היפרדות מאמא תחזור על עצמה שוב בכל גן.
לא בהכרח נכון.
ראיתי ילדים שלא שהסתדרו במסגרת אחת, מבלי שתהיה לנו יכולת להסביר מדוע.
שעברו לגן אחר, אחרי שעשו את המוות להורים שלהם, לא היתה להם בעיה בכלל.
פגשתי יותר ממקרה אחד כזה.
נתקלתי אפילו במצב שבו ילד חמוד שקבל במשך שנה שלמה המון חום ואהבה לא היה שמח בגן ההורים שלנו.
הילד עבר לגן חדש, אפילו שזה יותר גדול ופחות משפחתי, היום הוא מאושר. זאת למרות שההורים מרגישים פחות מחוברים לגן.
לך תדע למה הילד מרגיש כך?
אני באופן אישי סומכת על התחושות של ביתי הקטנה, יותר ממה שאני סומכת על עצמי.

כדאי אולי, לנסות אולי גן אחר.
בהצלחה.

ברור שהוא צריך להתחיל גן מתישהו אבל אולי חשובה ההדרגתיות? עד איזה רמה? אשמח לקבל דעות מאנשים כאן.

אולי תספרי מה היו השיקולים שלכם להכניס אותו לשם?
בכל אופן, נדמה לי שרוב האנשים באתר זה לא חושבים שצריך להתחיל גן מתישהו, או בכלל.
למה לא גן

ברור שהוא צריך להתחיל גן מתישהו
זהו, שלא.

עוד דף שכדאי לקרוא: ביתי:דמעות גן

שלום ג'ני. את יכולה אולי לשתף אותנו מה היו הסיבות לרשום אותו לגן? אני מבינה שעד עכשיו הילד היה אתך בבית. משהו השתנה? את רוצה או צריכה לצאת לעבוד? אולי את חושבת שהילד צריך מסגרת אחרת או חברה יותר גדולה? אם תסבירי את:
ברור שהוא צריך להתחיל גן מתישהו
יהיה יותר קל לעזור לך. אני באופן אישי חושבת שגן יכול לענות על צרכים מסויימים של ילד אבל אולי עדיף לענות על הצרכים האלה בדרך שתהיה יותר נעימה לילד.
בגן היה בסדר כל זמן שאמא שם, שיחק עם הילדים וכו' אבל כל הזמן בדק שהיא נמצאת.
כנראה שהילד שלך פשוט רוצה את אמא קרובה. כמה הוא אוהב אותך וקשור אלייך. את מרכז עולמו. אף גננת לא יכולה להחליף אותך בשבילו ועם אף גננת הוא לא ירגיש בטוח להתנסות במקום חדש ובחברויות חדשות כמו שהוא מרגיש עם אמא.

הגננות שדוחפות להסתלקות ההורים מהגן במהרה לא מצאו חן בעיני גם בעיני לא.
בהצלחה וחיבוקים לקטנצ'יק.

הסיבות לכניסתו לגן הן מכיוון שאנחנו גרים במקום קטן וכל הילדים פה הולכים לגן מה שמשאיר אותו מבודד חברתית למשך רוב השנה. כשיש בריכ וכולם שם ברור שרואה ילדים אבל לא ממש אותו דבר. אני מרגישה שמיצינו את הדברים שאני והוא יכולים לעשות לבד ושיענינו אותו. זה מתחיל להגיע למצב שהוא רוצה לעשות כל מה שאבא ואני עושים וכולל מיקסרים, בלנדרים, שפכטלים ועוד.
בנוסף הבית שלנו מאוד קטן ואני מרגישה שאנחנו מתחרפנים כבר, אין לו מספיק מקום לשחק בשקט ולאבא נגיד להרגע ולראות טלויזיה.
הייתי מעדיפה שיהיה 3-4 שעות ביום ואז אקח אותו הביתה אבל המסגרת לא קיימת. אני אצטרך לשלם מלא. אבל החלטתי שלפחות בהתחלה זה מה שאני אנסה לעשות. הבעיה למצוא מקום אחר ואיך לגשת לעניין.
הוא לא רוצה יותר לשמוע מגן ומשום מה לא נראה לי שלהתחיל את היום במריבה על זה שהולכים לגן זה ממש לעניין. הוא צריך אינטראקציה עם ילדים ומחפש כל הזמן מישהו לשחק איתו מה שאני לא יכולה לעשות צן הסתם יש לי גם בית לנהל ואוכל להכין וכו'

הוא צריך אינטראקציה עם ילדים ומחפש כל הזמן מישהו לשחק איתו
אבל יותר מזה הוא צריך אותך.
הוא צריך אינטראקציה עם ילדים - אבל כשאמא או אבא בסביבה.
אולי אפשר לסדר שכל אחר צהריים תיפגשו עם ילדים? או שלושה ימים קבועים בשבוע?
אולי יש מפגשי חינוך ביתי בסביבה שלכם?
בדרך כלל בגיל שנתיים וחודשיים לא ממש צריך "כל יום".
ואפשר לשלב אותו בהחלט במיקסרים, בלנדרים, שפכטלים ועוד. יש כאן דפים באתר שעוסקים בנושא הזה. יש כל מיני דרכים לשתף אותו גם בהכנת האוכל, ובשאר מלאכות הבית.
אני גם ממליצה מאוד על פליי ליידי לעניין "איך לשלב ילדים עם אחזקת בית". יש לה עצות מצויינות, ונוסף עליהן טיפים ספציפיים גם להורים עם תינוקות ופעוטות, וגם להורים בחינוך ביתי.

אה, עוד רעיון:
אם תזמיני הביתה עוד אמא בחינוך ביתי עם ילד קצת יותר גדול (רצוי שהם לא יהיו בדיוק באותו גיל, זה מזמין צרות) ותהיה כימיה בין הילדים, אז תוכלי לעסוק בעבודות כשהילדים משחקים בנחת, אחרי שהם יכירו זה את זה (לפרקי זמן גדלים והולכים). תוכלי לעשות סידור עם האמא, שפעם בשבוע היא באה אלייך ואת יכולה לעשות עבודות בית, ופעם בשבוע את באה אליה ואז היא יכולה לעשות עבודות בית. או ששתיכן יכולות לעשות יחד (לילדים יש נטייה מוזרה לשחק בהרמוניה כשהמבוגרים עסוקים בפעילות פיזית כמו בישול, כביסה, ניקוי וכדומה).

אני נכנסתי כבר כמה פעמים לדף הזה ובעצם לא מצאתי פה הרבה עזרה כי כל מה שקראתי מתיחס לגילאים די קטנים שבאמת לא כ"כ נורא אם אין גן... אפשר לחיות בלי זה. אבל מה גילאי גן-חובה? הגדולה שלי בת 5 וממש מרגישה שהיא צריכה את זה. האם למישהו יש משהו להגיד לי על "למה לא גן" בגיל כזה?

דמעות גן מתייחס לזה, אם אני זוכרת נכון.

מתחיל להגיע למצב שהוא רוצה לעשות כל מה שאבא ואני עושים וכולל מיקסרים, בלנדרים, שפכטלים ועוד.
ילד נורמלי ובריא.

אני אצטרך לשלם מלא. אבל החלטתי שלפחות בהתחלה זה מה שאני אנסה לעשות.
נגיד שאת קונה ספר. אחרי 30 עמודים את מגלה שהוא לא מענינן אותך. האם את קוראת עד הסוף "כי שילמת"?
אותה שאלה עם אוכל על הצלחת (חייבים לגמור רק כי בישלת? ואם זה לא טעים או מקולקל או את שבעה?).
את כבר שילמת. למה, בנוסף, הילד צריך להיות בגן יותר שעות ממה שרצית?

נראה לי סביר לגמרי, לילד שלא היה אף פעם בגן, שתלכי אתו לגן, תהיי אתו שעתיים, ואח"כ תלכו הביתה יחד. (ולא להיות כל הזמן במצב - המלחיץ את הילד - של "טוב אז אני תכף הולכת").

הגדולה שלי בת 5 וממש מרגישה שהיא צריכה את זה
שלום סיגל, לא הבנתי מה בדיוק הגדולה שלך צריכה. האם את חברת הילדים או את מגוון המשחקים שיש בגן או את הגננות. אם את מדברת על חברת ילדים, כדאי לך לקרוא את חברים בחינוך ביתי שמדבר בדיוק על זה ויש שם כמה תאורים שלי ושל אחרים, מה קורה לילד שהיה חברותי לפני שהוא נכנס לגן.

תודה נשים יקרות... הדיאלוג הזה מאוד עוזר לי להגיע לבהירות עם עצמי.
נכנסתי לשני המקורות שצויינו למעלה: דמעות גן וחברים בחינוך ביתי. מודה שלא קראתי הכל מהתחלה ועד הסוף אבל המצב אצלינו קצת שונה: הילדה הולכת לגן בקיבוץ. סדר היום מלא בשפע של טיולים, בנייה בחצר, שעורי תנועה, שעור מוזיקה, שעור טבע ובע"ח, יצירה ועוד כהנה וכהנה. יש שם מטפלות במספר גדול יחסית לכמות הילדים (אני חושבת ש3 על 26 ועוד גננת.). אני מאוד מעריכה את הגננת ואת הגישה שלה לילדים. הגן נקי, מטופח, מואר, מסודר, ושוב... עם שפע רב מכול טוב. אין אלימות קשה לא מילולית ולא פיזית. לא יכולה להגיד שאין בכלל אבל לא ברמות שאני מוטרדת מהן. לפני שבוע היא למדה מילד אחד להגיד "חתיכת חרא". דברנו על זה... נראה מה יהיה.
כמובן שלא הכל מושלם ויש לי המון ביקורת- יש פעמים שאני שומעת טונים שאני לא מוכנה שידברו אל הילדה שלי ככה (אבל גם אני לפעמים כועסת וצועקת אפילו... אל תגלו לאף אחד!), לפעמים אני שומעת "אל תבכה, תפסיק לבכות" שאני מאוד לא אוהבת, אני לא אוהבת את זה שהכל מוכתב מלמעלה ולא זורם ע"פ הילדים, אני לא אוהבת את ההפרדה השרירותית מההורים (בניגוד לחינוך שבטי), אני שונאת את מה שנותנים לה לאכול ועוד ועוד ועוד.
להגיד לכן באחוזים מה יותר טוב ומה יותר רע? אין לי מושג. אני חושבת שבסה"כ גם בחינוך ביתי יש "טוב" ויש "רע". אני משתדלת לא לשפוט ומשתדלת ללמוד לקבל את החיים שלנו בחברה הזאת , בתרבות הזו, בארץ הזו, במקום שבו בחרנו כרגע לחיות.
אני לא רואה אותה נעלמת לי מתחת לשכבות של חינוך מהגן כמו שנכתב בדמעות גן. אבל אני לא בטוחה בכך במאה אחוז. מה שכן ראיתי זה שבתקופה שהיא היתה בבית (חודשיים בסה"כ) לקראת הסוף כבר היה לה מאוד קשה. היא התנתקה מהחברים הישנים מהגן (למרות שהיא יכולה להזמין ולהיות מוזמנת אחה"צ) וכשכבר הגיע אלינו ילד אחד מהגן היה לה מאוד קשה - הגיבה בתוקפנות ואלימות מפתיעות.
אשמח לשמוע מכן עוד תובנות

http://www.globes.co.il/serve/globes/do ... 1000049238

נשיקה לגננת, פיפי ולישון
ג'ובים תובעניים ואילוצי קריירה הולידו תופעה מתרחבת והולכת של ילדים שנשארים בגן עד 19:00 וגם עד 20:00 בערב. הגנים הייעודיים מוקמים בעיקר באזורי היי-טק ברחבי הארץ, כדי להיענות לביקוש האדיר מצד הורים שיום העבודה שלהם מסתיים אחרי שהשמש שוקעת. איזה סוג של קשר נוצר עם ילד שחוזר מהגן כשהוא כבר בפיז'מה? > דיאנה בחור-ניר

לקרוא ולהתבאס, אין לי משהו אחר לומר - השאר בכתבה המצורפת.
לא ידעתי לאיזה דף להוסיף את זה. אפשר להעביר למקום מתאים יותר.

אפשר להעביר למקום מתאים יותר
הציצי נא ב"מעצבן לראות מסביב"

אני לא מרגישה מאוימת, אבל אני נשאלת כ"כ הרבה פעמים מתי ילכו הילדים לגן, כולל אנשים קרובים שאומרים לי שאני טועה, ש - כן, זה יכול להביא לעמדת התגוננות. ועל כל פנים, יש צורך לפרוק את זה איפשהו, וכן להחזיק בראש מאגר של תשובות טובות, כדי לא לגמגם
רעיון של תבשיל קדרה .
אולי באמת ניישם - מאגר תשובות למציקני גן? אפילו בדף נפרד.

<קומה ג' מזמן לא שמעה את השאלה החביבה הזו מהשכנים, אבל בטח היא תגיע שוב בקרוב).

תודה!!

אשמח לקבל תמיכה בהחלטה שהולכת ומתגבשת -
בני בן השנה ו7 נמצא עד היום איתי בבית, אולם קיבלתי הצעת עבודה מפתה לבוקר אחד בשבוע , אני מאוד חוששת לשים אותו בגן ליומים או אצל מטפלת משום שאני חשה שהוא עדיין זקוק לי מאוד ומתקשה מאוד בפרידה ממני. הוא כולו אחוז אימה כשהוא לא רואה אותי בסביבה.
הייתי רוצה מעט לעבוד, אך המצפון בלשים אותו במקום אחר בלעדיי אחוז אימה ופחד לא נותן לי. מה ניתן לעשות? אני חוששת שבבית לא אוכל לספק לו את החויות של מסגרת ובכלל אני קצת עייפה, אך עדיין מוכנה ורוצה להיות איתו כל היום.

זקוקה לעזרה...
הקטן בן שנתיים וחצי, עד כה דחיתי את כל ההלחצות לשלוח לגן, מסיבה מובנת (לי) שהוא קטן מדי וזה לא יועיל לו בכלום.
עכשיו התחיל הלחץ לרשום אותו לספטמבר הבא, אז יהיה כבר בן 3+.
פתאום גילינו בעיתון שיש עכשיו חלון של 20 יום בהם ניתן לרשום ילדים לשנה הבאה לגנים, ויש להתחייב עם מקדמה של כמה מאות שקלים.
ואני לא רוצה!!! אישי חושב שזה חובה ושהקטן ממש זקוק כבר לגן...
זה נכון אמנם שמספטמבר, כשנשארנו האמא+הילד היחידים במושב שנשארים בבית יחד, הגור התחיל לאמר שהוא גם הולך לגן ושהוא כבר גדול ורוצה ללכת לגן כמו כולם (זה אחד מההוכחות לטיעונים של אישי שהגור צריך גן). אבל אין לגור מושג מה זה גן!
והאמת שגם לא לנו...
הגן שאני זוכרת מילדותי היה 3 דקות הליכה מהבית, עם אמא שלפעמים שימשה כגננת מחליפה, כשאני מכירה את כל הילדים מהמושב, ועד 13:00 כבר הינו בבית.
הגן שאליו אנחנו אמורים לרשום את הגור נמצא 10 דקות נסיעה בהסעה (בישוב אחר), רוב הילדים בו מישובים אחרים, והוא עד 16:00.
כרגע אין לי אוטו שאפשר יהיה להחזיר אותו מוקדם יותר, אישי אמר שאם זו הסיבה להתנגדותי אז עד ספטמבר נסתדר ויהיה לנו רכב נוסף.
אבל אני עדיין מרגישה רע עם עצמי לאפשר לזה לקרות!!!
ואיך אפשר להתחייב מעכשיו על משהו בעוד בעוד 9 חודשים?
אם עכשיו הוא קטן מדי בעיני, איך אדע אם אז הוא פתאום יראה לי ילד גדול?
ולא רוצה להתחייב על גן שאני לא מכירה אישית, רק בגלל שזה הגן שכולם הולכים אליו.
ואפילו אם אבדוק את הגן עכשיו, הרי שנה הבאה יתכן ויתחלפו הגננות, וגם הילדים, וכך גם בטח כל האוירה עלולה להיות שונה...
והרי עד עכשיו כל הטיעונים הם בראש שלי... פחדים שלי ולא של הגור.
ונכון לעכשיו אנחנו באמת מבודדים חברתית, והגור דווקא מבקש לשחק עם ילדים אחרים, ולצערי זה לא תמיד מתאפשר לנו (לרוב לא).
והוא כ"כ שמח כשאנחנו הולכים לחברים (למרות שאז גם אני איתו, ופעמים רבות הוא מבקש שאשחק איתו אצל החבר).
ומצד שני הוא ממש עצמאי, ומשחק הרבה לבדו, הולך לבדו לבתים של השכנים-כי רוצה לשחק (כשלא נמצאים...).
אני גם אמורה ללדת בכל-יום, ולא יודעת איך זה יהיה לי עם שניים בבית לבדי.
זה נראה לכם הגיוני- הפחדים שלי? התחושות שלי שהוא קטן מדי להיות יום שלם בלעדי?
ומצד שני- אני בעצם מונעת ממנו חברה של ילדים אחרים (שלא אפשרית במושב שלנו), אז אולי עדיף כבר לשלוח אותו לגן, למרות החסרונות האחרים שהעליתי?
אוף, יצא לי ארוך, ומבולבל,
ואני בלחץ עם ההתעסקות בהלחצה לרשום אותו עכשיו... כשאני בכלל אמורה להתעסק בקינון כרגע (ולא בתכנון הרחקת הגוזל מהקן) ...

עולם קטן,
גם אם אתם נרשמים עכשיו, אתם לא מוכרחים ללכת לגן.
בינתיים חבל להלחץ מהנושא כי
א. יש עוד תשעה חודשים עד שנת הלימודים הבאה, ובכל מקרה את לא יודעתמה יקרה איתכם אז.
ב. כשיגיע הרגע, תבדקי עם הילד מה מתאים לו, ומאזן בין הצרכים החברתיים שיהיו לו לצורך שלו להיות איתך, ובחרי באפשרות הטובה ביותר עבורכם. אפשר, למשל, להשאיר אותו בגן רק ל-4 שעות ביום, ואולי רק כמה ימים בשבוע.
גם אם בסוף תחליטו שעדיף לו להשאר איתך בבית, כל מה שתפסידו הוא בסך הכל דמי ההרשמה, ואולי התשלום לחודש הראשון (אם תדחו את ההחלטה עד הרגע האחרון). זה לא מעט כסף וזה לא נעים, אבל זה ממש לא נורא.

קינון מוצלח

עולם, אולי יעזור לך לקרוא ב חינוך ביתי לקראת הילד השני

עולם קטן
נשמע לי כאילו את מדברת מגרוני ממש...
אני ממש ממש מבינה את הרגשתך! הבת שלי בת שנה וחצי, אמנם יותר קטנה מבנך (שנתיים וחצי) וגם אנחנו גרים במושב קטן שכוווולם הולכים למעון או גן ילדים. אני נהנית להיות איתה בבית וחברה היא פוגשת בעיקר אחה"צ או מהמשפחה המורחבת מידי פעם.
לי זה ממש לא נראה לשלוח אותה למעון שנה הבאה (גיל שנתיים) וכנראה גם לא אשלח. אין הבנה ותמיכה בכלל מהסביבה במושב, שזה לא משהו שמשפיע על החלטתי אבל מבאס שאף אחד לא מבין אותי, את מה שלי נראה כ"כ ברור...
בכל אופן אני חושבת הרבה על מה יהיה בגיל 3 כשאצטרך להחליט אם לשלוח לגן או לא...נכון שיש עוד זמן אבל זה יגיע ונראה לי קשה מאד להחליט מאותן סיבות שהזכרת את.
גיל 3 עדיין נראה לי פצפון מכדי להיות חצי יום בלעדיי כל יום. דווקא הגננת נראית לי מעולה אבל אולי היא תתחלף, אני לא יודעת מי יהיו העוזרות-גננת ובכלל...לא נראה לי.
מצד שני-הצורך שלה בחברה. דווקא בגלל שזה מושב קטן וכווולם הולכים לגן היא תוכל להיות בחברה רק אחה"צ ובטח לא כל יום (מסיבות רבות שאין לי כח לפרט כרגע.)
לרב הילדים בגילה בגן זו תהיה כבר שנה שלישית של שהייה במסגרות. (תינוקייה/מעון וגן) הם מכירים אחד את השני ורגילים למסגרת ואני מפחדת שיהיה לה קשה להיות לא מוכרת ולא מכירה (זה משמעותי בגיל הזה בכלל? מבחינה חברתית?? אין לי מושג) וגם-היחידה שלא רגילה למסגרת של גן מבין כולם..אז אולי לחכות שתגדל עוד קצת(גיל 4? ואז תהיה יותר גדולה, פחות תלויה בי.)

כשאני ובעלי מדברים על זה היום הוא אומר שנראה לו שבגיל 3 כבר יתאים לה ללכת לגן.(לגבי היום-הוא מסכים איתי שלא מתאים) לי זה עדיין נראה פצפון אבל אני אומרת ש"יש עוד זמן..נראה מה יהיה עד אז".
מה שנראה לי שיקרה זה שבעוד שנה אני אחזור לדף הזה או דפים דומים להתייעצויות.. (-: .
אולי אחליט לשלוח רק לכמה שעות כל יום,(מה שבטח הגננת לא תאהב...)וגם יהיה מבאס שהיא תהיה בעיניי הילדים יוצאת דופן כזו. או שהיא תישאר עם אמא שאוהבת אותה הכי בעולם בבית, עוד שנה. במקרה הכי "גרוע"... (-: .

לגבייך-אני מסכימה עם בר עדש שאפשר להירשם ובתחילת שנה תחליטי מה מתאים לה ולך. כשיגיע הרגע, תבדקי עם הילד מה מתאים לו, ומאזן בין הצרכים החברתיים שיהיו לו לצורך שלו להיות איתך, ובחרי באפשרות הטובה ביותר עבורכם. אפשר, למשל, להשאיר אותו בגן רק ל-4 שעות ביום, ואולי רק כמה ימים בשבוע. ואולי בכלל באמצע שנה הבאה תרצי לשלוח ותצליחי להכניס באמצע שנה. (בסה"כ הגן מרוויח מזה כסף אז אם יש מקום אולי יסכימו להכניס, לא?)
אז נכון שאולי תפסידו כמה מאות שקלים אבל נראה לי שזה שווה את השקט הנפשי שלך שלא תצטרכי להחליט עכשיו מה יתאים לבתך ולך בעוד 9 חודשים...
לידה קלה, נעימה ובריאה!

נדמה לי שאני ואת עמוק בלב יודעות מה נכון לנו

נכון לילדינו

נכון למשפחתנו. אבל העול הזה של לשכנע ולהסביר ולהוכיח כמה ילדינו אינם נופלים בכלום ממקביליהם אשר בגן. זה מאוד מאוד מחליש.[/u]
לי נדמה שהבעיה כפולה - מעבר לפן הזה, צריך גם להשתיק את הקול הקנטרני (החיצוני) ששואל למה הילד שלך כזה מיוחס ולמה לא נאה לו להצטרף לחבריו ובני גילו.
אני חווה את זה עכשיו במיוחד, כשהגיע זמן ההרשמה לגנים לשנה הבאה (אני בודקת... כרגיל בבדיקות שלי לא יוצא מזה כלום בסוף), והחברים שילדיהם הולכים לגן רוצים "לשדך" אותנו אליהם, לעשות הסעות יחד וכולי. קשה לומר להם "לא נראה לי שהתנאים האלה מתאימים לו" (24 ילד בקבוצה, ימים ארוכים ללא אפשרות לחצי יום וכולי).

הגן שאליו אנחנו אמורים לרשום את הגור נמצא 10 דקות נסיעה בהסעה (בישוב אחר)
גם אם יש שיקולים כבדי משקל בעד הגן אני רוצה להגיד שבאופן אישי אין שום מצב שאני הייתי שולחת את הבן שלי בגיל שלוש וקצת (וגם לא בגיל ארבע, חמש או שש) למסגרת מחוץ לישוב בהסעה. אני חושבת שזה ממש מסוכן ומפחיד.
היום (הילד בן שנתיים) אין מישהו חוץ מבן זוגי ואבא שלו שאני סומכת עליו להסיע את הבן שלי, ולקח לי לא מעט זמן עד שהסכמתי שיסע איתם באוטו בלעדי.

הגוש בחזה הלך וגדל ככל שהשיחה המשיכה, כ"כ הרבה בדידות הרגשתי שתהיה שם בעוד כמה ימים.

אני עוד קוראת את הדף , אבל זה משפט חזק.

ימים ארוכים ללא אפשרות לחצי יום
יש דבר כזה ?

מה, את לא יודעת? (הרי היית בתחום פעם)

גם זה. או שמאפשרים לבוא חצי יום, אבל במחיר מלא (לגיטימי).
או ש"לא מרשים" להיעדר יום בשבוע. אמר לי גנן אחד שהילד יפסיד פעילויות וכולם ידברו על זה והוא ירגיש לא שייך, "הילד הוא של הגן, הוא שייך לגן, כאן הוא חי, הוא צריך להיות פה, זה המקום שלו.." וכן הלאה. מן הסתם התכוון לומר משהו הרבה יותר נחמד מזה, משהו על השייכות לקבוצה אולי. אבל זה יצא לו ממש רע. ואמרתי תודה רבה ויצאתי (למרות שזה היה אחד הגנים הכי סבביים ונינוחים שראיתי, מבחינת אווירה. אבל בטח כל חצי יום היעדרות גורר שם נאום).

"הילד הוא של הגן, הוא שייך לגן, כאן הוא חי, הוא צריך להיות פה, זה המקום שלו.."
D-:

<הוי, נהדר>

אמר לי גנן אחד שהילד יפסיד פעילויות וכולם ידברו על זה והוא ירגיש לא שייך

לדעתי ולניסיוני - זה שטויות. (לדעתי, כן?).

"הילד הוא של הגן, הוא שייך לגן, כאן הוא חי, הוא צריך להיות פה, זה המקום שלו.."

קרוטונית, נראה לי שלגנן יש זכות לתביעת דיבה

. אין מצב שהוא השתמש בביטויים האלה. זאת פרשנות שלך, שאת מנסחת במילים אחרות ממה שנאמר (לא הייתי עדת שמיעה, כמובן, אני פשוט לא מאמינה שגנן בגן אמר לך דברים בניסוח הזה). אני מניחה שהאמירה היתה יותר בכיוון של - הגן זה הבית השני של הילד, הוא נמצא כאן חצי יום, אנחנו רוצים שהילד ירגיש בבית, שייך, חלק מהקבוצה. שלא יפסיד פעילויות ושיוכל לנהל מערכות יחסים רציפות עם ילדים אחרים בקבוצה (אני, אגב, באופן אישי לא מתחברת לאמירות האלה, אבל מכירה אותן... אבל אני כן חושבת שהילד צריך להרגיש בגן כמו בבית השני שלו). מצד שני, יש ילדים שבאמת המעברים קשים להם (כל סוג של מעבר), וכיש גן-בית-גן. זה יותר קשה להם מכמה ימים רצופים (ראיתי ילדים כאלה. אצל הילדים שלי אין שום בעיה לזפזפ). (השבוע - שני ימי כיף עם אמא. אחד יום רכבות והרפתקאות. שני יום בית קפה ומציאות). (חבר שהיה אצלנו יומיים אמר לי - את האמא היחידה שאני מכיר שאומרת שיותר קל לה עם הילדים בבית

).

אבל בטח כל חצי יום היעדרות גורר שם נאום

זה סתם עניין כלכלי. אף אחד (אני חושבת) לא חושב שלילד עדיף להיות עד 4 במקום עד 1. פשוט, זה יותר נוח לא להתעסק בחישובים של צהרון (צהרון נראה כמו דבר ריווחי מאוד, אבל למעשה צריך לדעת איך לתפעל אותו, כי בקלות אפשר גם להפסיד ממנו. אצלנו זה היה ככה בשנה הראשונה שהיה צהרון - אני מתכוונת להפסד, כמובן לא לקטע שחייבים לשלם על יום "מלא"). אבל גן שלא מאפשר לשלם עד אחת - זה מאוד מעצבן וכפייתי. הנחת היסוד שיום "מלא", הוא עד ארבע, היא מעצבנת מאוד. אני חושבת שגן צריך לעודד את ההורים לימים קצרים (עד 1), כי אמור להיות ברור לכולם שזה מצב בריא יותר. רק אנקדוטה - הבת שלי הרבה פעמים לא רוצה ללכת לגן, אבל רוצה מאוד להישאר בצהרון. ??? ההסבר פשוט - בצהרון יש מעט ילדים, יש אינטימיות גדולה יותר, יש אפשרות לקשר אינטימי ואישי יותר עם הגננים. מתפתח משחק רגוע יותר. לבת שלי הרבה פעמים מפריע רעש, ויש משהו בצהרון שהוא עוטף ואינטימי יותר. שלא לדבר על הבן... אנחנו לא אוהבים להשאיר אותם בצהרון, אבל כשיש צורך - הם מאוד נהנים מזה

. אין מצב שהוא השתמש בביטויים האלה.
למה אין מצב??
המציאות מפתיעה מכל דימיון.
אני זוכרת שבפגיה האחיות היו אומרות לי ש"אני לא משחררת את התינוקת שלי"....בגלל שהייתי שם כל היום כמעט.

זאת פרשנות שלך, שאת מנסחת במילים אחרות ממה שנאמר
לא. ככה אמר! "הילד הוא של הגן".
אני מניחה שהאמירה היתה יותר בכיוון של - הגן זה הבית השני של הילד, הוא נמצא כאן חצי יום, אנחנו רוצים שהילד ירגיש בבית, שייך, חלק מהקבוצה
גם אני מניחה כך, וכתבתי את זה.

זה יותר נוח לא להתעסק בחישובים של צהרון
בגנים פרטיים בעירנו, בגיל הזה, אין צהרון. הכל בגן. אבל כמובן שאפשר להבין את השיקול הכלכלי, שהם רוצים לקבל תשלום מקסימלי ולא להתעסק עם "חצאי תשלומים".

קרוטונית, נראה לי שלגנן יש זכות לתביעת דיבה
לי יש זכות לתביעת דיבה נגדך, על שאת טוענת שיש לי בעיית שמיעה. למעשה האנשים שלי נמצאים בדרך אליך (לא יודעים איפה את גרה, אבל נברר).

לי יש זכות לתביעת דיבה נגדך, על שאת טוענת שיש לי בעיית שמיעה. למעשה האנשים שלי נמצאים בדרך אליך (לא יודעים איפה את גרה, אבל נברר).

כשתבואו, תודיעו, נכין עוגה וקפה...

לא. ככה אמר! "הילד הוא של הגן".

טוב, נו, לפולטיקה הוא כנראה לא מתאים... הרד-קור ולא נעים. גם אני הייתי עושה אחורה-פנה, אבל אם ממש היה מוצא חן בעיניי הגן - הייתי מנסה להסביר לו בנימוס מה הוא אמר ולראות מה תגובתו.

בגנים פרטיים בעירנו, בגיל הזה, אין צהרון. הכל בגן.

גם אצלנו - זה בגן, זה עם אחד הגננים (בתגבור מישהי נוספת), וזה לא צהרון שאוסף ילדים מכלמיני גנים, אלא לילדי הגן הזה. התכוונתי שיש גן, שהוא עד אחת, ומה שאח"כ נקרא צהרון - וכנראה שההפרדה הזאת היא לא סתם בהגדרה, כי הנחת היסוד היא באמת שהגן נגמר באחת, ושיש צהרון כי יש אנשים שצריכים את זה (עבודה), אבל זה לא טריוויאלי. זה נעשה כמענה לצורך (בשנה הראשונה לא היה).

הייתי מנסה להסביר לו בנימוס מה הוא אמר ולראות מה תגובתו.
חשבתי על זה, אבל החלטתי שאם זו המדיניות (שאין גמישות בשעות ובימים) זה ממילא לא מתאים לי וחבל להשחית מילים.

כשתבואו, תודיעו, נכין עוגה וקפה...

חשבתי על זה, אבל החלטתי שאם זו המדיניות (שאין גמישות בשעות ובימים) זה ממילא לא מתאים לי וחבל להשחית מילים

נכון. רק התכוונתי שזה נשמע באמת זוועה, אבל יכול להיות שהוא פשוט גרוע בהתנסחות ולא באמת אוחז בתפיסת עולם מפחידה כמו שיצא לו...

אבל יכול להיות שהוא פשוט גרוע בהתנסחות
אבל אם הוא כל כך גרוע בהתנסחות אז אולי אנחנו לא רוצים שיהיה דובר מרכזי בחיי ילדינו?! (גולשת לדיון אחר)
ז"א הילד הרי מביא הביתה "שפה" של הגן הבת שלי התחילה להגיד מייד ( בואי מייד תן לי מייד וכאלו) ואת זה לא הביאה מאמא שלה (מאמא שלה היא למדה להגיד שיט, ולצעוק דיייייייי! אולי עדיף כבר גן

אולי עדיף כבר גן
ברור שלא.
מייד.

(גולשת לדיון אחר)

אבל אם הוא כל כך גרוע בהתנסחות אז אולי אנחנו לא רוצים שיהיה דובר מרכזי בחיי ילדינו?!

לי אין בעיה עם זה שמי שנמצא עם הילדים ילקה בפגם כזה. יש אנשים דיסלקטים שאומרים "שתי שקל" וגם זה לא אכפת לי (למרות שזה חורק לי באוזן). אנשים צעירים ולא מנוסים במשמעות שיש לדרך שבה מנסחים דברים יכולים להיכשל בלשונם, ולבטא משהו אחר ממה שהתכוונו לו. בגלל זה כתבתי שהייתי מנסה לברר מה תגובתו ל"שיקוף" שהייתי עושה לדבריו. אם הוא באמת עומד מאחוריהם - ברור שזאת תפיסת עולם שלא מתאימה לי ומבהילה אותי. עם זה סתם מישהו שגרוע בהתנסחות - אז גם אני לפעמים גרועה בהתנסחות בע"פ, ומעדיפה מאוד לנהל למשל דיונים וויכוחים ופיתוחי רעיונות בכתב - כי בכתב הרבה יותר נוח לי להתנסח בבהירות ובצורה שמשקפת את דעותיי כפי שהן באמת. אולי את לא מכירה את זה, כי את טובה בהתנסחות בע"פ. אני דווקא מכירה את זה, לא מהכיוון של חוסר ניסיון או דיסלקציה, אלא משהו שאני פחות מוכשרת בו ובהחלט יכולה למצוא את עצמי מתקשה בו. ומזל שאני לא צריכה לדבר עם הורים, שאלה בטח הדמויות הכי מלחיצות ובוחנות וביקורתיות שיש... (לא שיש בזה משהו רע, זה פשוט נורא קשה, בעיקר לאנשים שקשה להם להתבטא נניח בצורה בהירה שמשקפת את דעתם, אבל לצורך העניין יכולים להיות מעולים כגננים וכו').

וואו. אני עדיין לא יודעת כמעט כלום על ה"מדיניות" של הגן אצלנו ושל הגננת עצמה. זה בסדר, אני עדיין לא אמורה לדעת כי היא עוד לא בגיל. היא בת שנה וחצי
וגן זה מגיל 3. (עד גיל 3 אין לי בכלל שאלה אם לשלוח או לא. היא בבית איתי.)
האמת, נראה לי שגם להנהלת הגיל הרך אצלנו ולגננת (ישוב קטן) אין מושג מה המדיניות שלהם לשאלות כמו שלי בטח יהיו... כי אין הורים ששולחים רק לכמה שעות או לחלק מהימים. רב רובם של הילדים עד 4 ומעט עד 1. (חלקם מ-7 בבקר וחלקם מ-8) )-:

רב רובם של הילדים עד 4 ומעט עד 1. (חלקם מ-7 בבקר וחלקם מ-8)

נו, אז אם יש חלק מהילדים עד אחת, סימן שיש אפשרות כזאת. למה את שמה סמיילי עצוב בסוף? יש אנשים שעובדים באופן כזה שהם צריכים לצאת מוקדם מאוד כדי להספיק להצליח לעבוד במשרה מלאה ולחזור בארבע כדי לאסוף אל הילדים מהגן.

מה, את לא יודעת? (הרי היית בתחום פעם)
אם הייתי יודעת לא הייתי שואלת

נכון שאני מהתחום, אבל מצומצם מאוד... כולה היה לי גן - אחד!
נכון שהמחיר של חצי יום זהה ליום שלם, כי אחרת (ובכלל..) גן הוא לא כלכלי, אבל לא חשבתי שאפשר לחייב מישהו בגן פרטי להגיע בזמן מסויים או מתי ללכת.
את משלמת סכום גבוהה מספיק בשביל לעשות מה שאת רוצה.
מה שכן, הינו אומרים להורים שרצו חצי יום שיתכוננו שהילד יבקש להישאר, כי כך קורה בפועל. הם לא אוהבים לחתוך באמצע המסיבה (בד"כ).(ויש עוד סיבות).

אבל אם ממש היה מוצא חן בעיניי הגן - הייתי מנסה להסביר לו בנימוס מה הוא אמר ולראות מה תגובתו.
גם אני חושבת כך.
אולי באמת
סתם מישהו שגרוע בהתנסחות - אז גם אני לפעמים גרועה בהתנסחות בע"פ, גם אני.

לדבר עם הורים, שאלה בטח הדמויות הכי מלחיצות ובוחנות וביקורתיות שיש... (לא שיש בזה משהו רע, זה פשוט נורא קשה, בעיקר לאנשים שקשה להם להתבטא נניח בצורה בהירה שמשקפת את דעתם, אבל לצורך העניין יכולים להיות מעולים כגננים וכו').
מסכימה מאוד.
אני לא אומרת כן גן או לא גן, אבל אם כבר הולכים לראות גנים, כדאי לבוא תמיד יותר מפעם אחת (אלא אם ברור שאין על מה לדבר..) ובזמנים שונים, לראות את כל הצוות, ולדעתי, הכי חשובה ההתייחסות לילדים.
אין מה לצפות שיהיה גן אחד מושלם. אין דבר כזה, ואת זה אנחנו מכירות הכי טוב מעצמנו, בבית. גם בבית אין מושלמות ובטח שלא בכל רגע.
גן הוא לא התחליף המושלם לבית, הוא אלטרנטיבה למי שצריך בייביסיטר ורוצה לשלב שם גם קצת חברה ותכנים.
נורא קל לקטול גננת או גנן, גם קל לקטול אימהות אחרות, וגם את עצמנו. החכמה היא למצוא את הדברים הטובים

וזה לא קל.

נו, אז אם יש חלק מהילדים עד אחת, סימן שיש אפשרות כזאת.
נכון. אני התכוונתי לפחות מזה. אבל באמת אי אפשר לדעת מה יהיה עד אז...

למה את שמה סמיילי עצוב בסוף? יש אנשים שעובדים באופן כזה שהם צריכים לצאת מוקדם מאוד כדי להספיק להצליח לעבוד במשרה מלאה ולחזור בארבע כדי לאסוף אל הילדים מהגן.
נכון ואני מצטערת אם פגעתי במישהו.
לי זה לא נראה אידיאלי מתלכתחילה, אבל לפעמים אין ברירה מכל מיני בחינות כלכלית/חברתית או שפשוט זה מה שהכי מתאים לאמא ולילדים במשפחות מסויימות.

את משלמת סכום גבוהה מספיק בשביל לעשות מה שאת רוצה
הממ. מצד שני, בדרך כלל ככל שהסכום יותר גבוה מקדם חיי הנפש של הגן גבוה יותר (ראית איך לא אמרתי פלצנות?) והם מחזיקים יותר מהתכנים וכל זה. במעונות ההמוניים גם כן די נוקשים. המקומות ב"דרג הביניים", חסרי היומרות, כנראה כן מאפשרים להגיע מאוחר ולבוא לקחת מוקדם כשזה מתאים.

מה שכן, הינו אומרים להורים שרצו חצי יום שיתכוננו שהילד יבקש להישאר, כי כך קורה בפועל. הם לא אוהבים לחתוך באמצע המסיבה (בד"כ).(ויש עוד סיבות).
מעניין מה שאר הסיבות.
האמת שבכלל לא מתאים לי חצי יום, עם נסיעה של 8-10 תחנות באוטובוס הלוך וחזור. אני סתם רואה מקומות, מתאמצת להגיע לכל מיני חורים בעיר שהמליצו לי עליהם, שאין סיכוי שאגיע אליהם על בסיס יומיומי. סתם.
מה רע לי שהוא יישאר בבית? אה כן, הוא יותר מתבודד ממני ויותר בטטה ממני. קטסטרופה להצליח להגיע עם ילד כזה למפגשים באופן קבוע (למעשה הסיבה היחידה שנכחנו במפגשי פרוייקט המנהרה פעמיים בשבוע, היתה שהם התקיימו אצלי בבית).

<נראה לי שיישאר כבר ככה>

אני אוכלת דייסות שאני מבשלת בעצמי ולא של אחרים.
איזה משפט....

אולי את לא מכירה את זה, כי את טובה בהתנסחות בע"פ אני ?!

טוב האמת שאני מתפרנסת מלדבר אז אני מקווה שאני לא רעה בהתנסחות בע"פ

יחד עם זאת גם אני כאחת האדם נכשלת לעיתים בהעברת מסרים

משהו חשוב שלמדתי בעניני גן ותודה לבר עדש ולחברה אחרת בלי אאוטינג
קומ"ג אולי ידוע לך ששלחתי את הבת שלי (בגיל בנך) לגן כבר בגיל 11.5 חודשים אבל כמובן שלא אהבתי את זה מטעמי חנ"ב עדיף.
התוצאה היתה שכל הזמן "הבאתי אותה מאוחר" "לקחתי אותה מוקדם הביתה - כל פעם שהתאפר, ועזרתי לה להחסיר ימים רבים.
כל פעם שהגננת אמרה לי שזה מקשה על הילדה ביטלתי את זה ביני וביני (וגם ביני ובין אחרים בואי נודה על האמת...) "הרי גם בשבת יש יום חופש וצריך להסתגל" ועוד כאלו מן דברים.
אבל זה בעייתי!

כי זה מעביר לילד איזה מסר שאני שולחת אותו למקום שממנו צריך להציל את הילד (אחת למה אני באה הכי מוקדם שאפשר ברגע שאני מצליחה וכו)
כי זה מפריע לילד להשתלב בריתמוס של הגן - אני רואה את זה עכשיו כשהיא מגיעה מאוחר (קמים אצלנו לאט בבוקר...) ההשתלבות יותר קשה מאשר בימים שאנחנו מצליחים להגיע לפני 9:00.
ילדים אוהבים את ה"צהרון" אני רואה את זה שוב ושוב אצל חברותי אמהות מסורות שמוציאות את הילדים מוקדם הביתה אבל הילדים רוצים להשאר. נדמה לי שזה בגלל שהרבה "אקשן" חברתי קורה בצהרון, הרבה קביעות של מפגשי אח"צ מתרחשים כשיוצאים יחד מהגן ואלו שהולכים מוקדם הביתה קצת מפסידים את זה. אציין רק שמדובר בילדים קצת יותר גדולים משלנו. היבט נוסף - אם את מוציאה את הילד מוקדם מהג את לא תכירי את האמהות ואז לא תהיה בסבב של "בואי נפגישתילדים אח"צ.

אה, הכי חשוב - אני מוציאה את הילדה בצהריים

, בנתיים בכלאופן.

ועוד הכי חשוב אחד - הפיתרון לדעתי (נכון לעכשיו) הוא שההעדרויות מהגן / איחורים / יציאה מוקדמת יהיו קבועים ולא "כל פעם שאמא יכולה" זה כנרהא טוב יותר לילד.

איפה הדיון שהיה על זה ?! קטעים איתי אני פתחתי פעם דיון כזה במהגגת אבל אין לי מושג איפה הוא

הדיון על השפה הזכיר לי שחברתי סיפרה לי על שכנים שהכניסו את הילד לגן, ולאחר מס' ימים הוא התחיל לדבר לא יפה (משהו כמו "אמא יא בת זונה..."), הם ישר חזרו לחינוך ביתי!

מחר אנחנו (אני והגור) נוסעים לבקר בגן אליו אמורים לרשום שנה הבאה.
העלתם לי עם הדיונים פה עוד רעיונות לשאול את הגננת, ולשים לב אליהם (לפני כן חשבתי שזה מובן מאליו ש"ירשו" לי להוציא את הגור מוקדם, לדלג על יום פה ושם, ושלא נדבר על כמה חודשים שאנחנו מתכננים לקפוץ להודו שנה הבאה, וכו').
ובכל זאת אם יש למישהו רשימת שאלות לגננת/נק' לשים אליהם לב, אשמח לשמוע.
אני כבר מתבעסת מהמחשבה שאם באמת ילך לבסוף לגן (מה שמסתמן כרגע-כי הגור צמא לחברים-מצרך שאינו בנמצא בישובינו עד אחה"צ), נצטרך להתחיל לקום מוקדם, ולצאת ב7:30,
לעומת סדר היום הנפלא שלנו כרגע, שהולכים לישון כשעיפים, ולא מתעוררים לפני 8:30-10:00...
ואיך בטח הבקרים הנמרחים שלנו (בכייף) יהפכו למין לחץ, להספיק להתלבש ולהתארגן במהירות שיא, ע"מ שלא לאחר את ההסעה...
הגן חייב להיות באמת משהו מיוחד בשביל שאני אוותר על שגרה שכזו...!

לפני כן חשבתי שזה מובן מאליו ש"ירשו" לי להוציא את הגור מוקדם, לדלג על יום פה ושם,
לדעתי אין מה לדבר על הדברים האלה עם הגננת. אני לא רואה איך אפשר להכריח להשאיר ילד עד 4. את צריכה להציב עובדה - את באה לקחת את הילד ב-1 (או בזמן אחר שבדיוק מסתיימת פעילות אחת ומתחילה אחרת), ולגבי החסרת ימים בכלל-בכלל אין מה לדבר על זה. רוב הגננים לא יתלהבו מזה. אבל זה לא משנה. בימים שלא בא לך, אל תשלחי. מקסימום יתקשרו לשאול למה הוא לא בא היום. אחרי כמה זמן הם יתרגלו לזה שהילד שלך לא מופיע כל יום. אני חושבת שאם זה פעם בשבוע, זה ממש לא נורא, אבל אם זה מצב של יום כן יום לא זה כבר סתם לשגע את הילד. אפשר גם לעשות את זה ביום קבוע, נגיד ביום של הגננת המחליפה, ואז זה אפילו עדיף.

שההעדרויות מהגן / איחורים / יציאה מוקדמת יהיו קבועים ולא "כל פעם שאמא יכולה" זה כנרהא טוב יותר לילד
מסכימה. לשלוח מראש באופן חלקי.

לבחור את הגן שלהם
וגם גן הורים בית זית + מה שרון כתב באייל הקורא - עוזר להתחדד
למה אין אייקון של מקלידה ב 3 ידדים? (2 שלו )

יקירה, אם את מנסה לעזור לי לבחור חבל על הזמן שלך

הייתי בכל מיני מקומות, ראיתי, שאלתי שאלות, התרשמתי, והמסקנה שלי היא, שאני מחפשת משפחתון לבני שלוש פלוס. למשל, 5-7 ילדים ו-2 מטפלות. ארבע פעמים בשבוע, ארבע שעות. אם אפשר אצלנו מעבר לפינה. מוכנה לשלם על זה תעריף בייביסיטר אישית.

אבל כמובן שקל יותר למצוא דרקון סגול במרתף. ואנחנו, אין לנו מרתף.

אפשר גם לעשות את זה ביום קבוע, נגיד ביום של הגננת המחליפה, ואז זה אפילו עדיף.
לא בהכרח.
הבת שלי מאוד אוהבת את הגננת המחליפה. וגם את הגננת הקבועה.
ביום של הגננת המחליפה, היא אומרת בשמחה בבוקר - היום י' באה במקום ר' לגן.

בעיניי אחד הצעדים לבדיקת גן זה לדבר עם הורים אחרים.

עוד משהו לשבת לשיחה עם הגננת, עם הסייעות (בשעות שקטות, או מחוץ לשעות) ולשמוע עליהן קצת.
על ההיסטוריה, איזו הכשרה יש להן וכו'.
פחות כי ההכשרה מאוד חשובה, אלא יותר בשביל להכיר את האנשים ולהרגיש אותם.
וגם בשביל לקבל נקודות ייחוס שתוכלו לברר ולשאול אח"כ (אם הגננת עבדה לפני שנתיים במקום X אפשר לשאול עליה גם שם).

יקירה, אם את מנסה לעזור לי לבחור חבל על הזמן שלך
האמת עניתי לעולם קטן

ואת לגמרי צודקת גם במה שאת מחפשת (ולצערי גם בסיכוי למצוא אותו)
אני בכלל רוצה שתשארו בבית של הקהילה (עדיין מפםנטזת שאני מוציאה אותה מהגן, מצטרפת אליכם שם וצועדת מעדנות וברוגע אל השקיעה עם שני ילדי. [ כשאני אות ומופת לשלווה כבר אמרתי?!

]

שבת שלום

ולדעתי, הכי חשובה ההתייחסות לילדים.
אני מסכימה עם כל מה שנועה כתבה, רציתי רק לחדד את הנקודה של "על מה מסתכלים" כשבאים לראות גן.
כשנכנסים הורים לגן, אף אחד לא מתנהג כרגיל. לא הילדים ולא הגננת. הגננת בדרך כלל מנסה לעשות רושם טוב על ההורים והיא תהיה חמה וסבלנית מהרגיל. לכן, כדי לנסות לראות איך הגן באמת, כדאי להיות שם די הרבה זמן ולהסתכל פחות על היחס לילדים ויותר על היחס של הילדים לגננות. צפוי שהגננת תתייחס יפה לילדים בנוכחותכם אבל אם אתם רואים שהילדים מתרפקים על הגננת, באים לשתף אותה בדברים שעשו וכו', זה נראה שיש בינהם קשר טוב.

מה רע לי שהוא יישאר בבית? אה כן, הוא יותר מתבודד ממני ויותר בטטה ממני.
אני לא מכירה אותו וממש לא יודעת אם מה שאני חושבת על זה מתאים לו אבל על הרעיון שטוב לילד מתבודד להכנס למסגרת עם עוד ילדים, יש לי המון מה לאמר אז אם זה לא מתאים לכם אישית, אולי זה יניא מישהו אחר מלעשות את הטעות הזאת. ילד מתבודד מטבעו, בדרך כלל לא "יתרפא" מההתבודדות שלו בגן אלא רק יתבודד בחברה. את לא תראי אותו מתבודד ותהיה לך הרגשה שהנה, סוף סוף הוא נהיה חברותי. בפועל, המצב לא יהיה כזה.

ילד מתבודד מטבעו, בדרך כלל לא "יתרפא" מההתבודדות שלו בגן אלא רק יתבודד בחברה
חלילה לי "לרפא"! ממש לא רוצה לשנות אותו. זה לא רק מקסים, זה גם מתאים לי אישית

וברור שאי אפשר לגרום למישהו להיות חברותי.
אבל תמיד יש לי הרגשה שהכי סבבה בשבילו יהיה לעסוק בענייניו כשיש מינון נכון של אקשן נעים (לא עמוס מדי, לא רועש מדי) מסביב, והוא יכול לבחור - אם לצפות ממרחק בטוח, אם להצטרף או להמשיך בשלו.
ויש לי הרגשה שאצלנו, עם הפחות מדי מפגשים לאחרונה, זה לא קיים. לא מספיק. ורוב הזמן אני לא מצליחה לדאוג לזה.

אני גם כל הזמן שואלת את עצמי כמה חברה הוא באמת צריך (וכמה אני באמת צריכה), וממש קשה למצוא על זה תשובה טובה.
האם העובדה שהוא לא דורש חברה, אומרת גם שאני לא צריכה לאפשר הזדמנויות להתחבר?
(זה כבר ממש לא קשור לגן או לחברה בגן, אני יודעת).

אני מוצאת שהרבה מהבעיות שמעסיקות אותי כרגע בהקשר של ילדיי, קשורות למצוקה חברתית ולעניינים שיכולים לכאורה להיפתר בקלות (או יותר בקלות) במסגרת כמו גן. מאתגר מאוד למצוא פתרון במסגרת החנ"ב. כלומר, ברמת העקרון אני יודעת מה אני צריכה לעשות כדי לפתור את הבעיות, אבל ברמה המעשית זה אף פעם לא כל כך פשוט.

שאני מחפשת משפחתון לבני שלוש פלוס. למשל, 5-7 ילדים ו-2 מטפלות. ארבע פעמים בשבוע, ארבע שעות.
נו, זה אצלנו. לא שתי מטפלות אמנם, אבל בזמנים קשים הבעל של הגננת נמצא והוא גנן עם ניסיון בעצמו. הם 7 עכשיו, אבל אחת מגיעה בימים שבתי ועוד ילדה לא מגיעות. בתי ועוד אחת 3 ימים. הגן בשעות מ 8-1 אבל כמובן שאפשר להביא מאוחר יותר (לי זה נורא מוקדם. ביומיים בשבוע שנשארת עד מאוחר אני מביאה אותה ב 10. ביום שהיא עד 1 היא מגיעה ב 8-830 אבל זה כדי שאני אספיק משהו ויש לנו גם נסיעה אז זה באמת יוצא נורא מוקדם).
מסקנה: לעבור לטבעון. יש עוד כאלה משפחתונים, זה לא היחיד.
היא כבר שנתיים שם ואני מתכוונת להשאיר שנה שלישית אם ההורים של שאר ה"גדולים" ישאירו. יש שם כרגע שניים קטנים יותר, אני מקווה שההורים האחרים לא יחשבו שזהו, הילד צריך בגיל 3 גן של 20 ילד, או אפילו 15 ויחליטו לצאת משם כי אני לא אשאיר אותה רק עם קטנים ממנה בשנה.
מה שכן עבורי זה לא מעבר לפינה, אבל יש שם לפחות אמא אחת שמגיעה ברגל ויש עוד לפחות אחת שיכולה מבחינת מרחק...

אם מה שכתבתי לא היה ברור- הם בעצם 6 בו זמנית, לכל היותר, 7 זה כולל את כל מי שבגן לא יחד.

רוקדת, אני ירוקה מקנאה

אצלנו הגדולה בגן עם יחס ילדים - מטפלים מעולה יש שם 12 ילדים שלושה מטפלים.
בשנה הבאה בקבוצת הגדולים זה יהיה 35 ילדים על 2 מטפלים

אמשיך אח"כ

מסקנה: לעבור לטבעון. יש עוד כאלה משפחתונים, זה לא היחיד
אני עדיין בשוק מכך שבת"א יש כל כך מעט מקומות כאלה לגיל הזה (ודווקא ב"נחשבים", האנתרופוסופי ודומיו, יש 34 ילד בקבוצה אחת...).

_גם זה. או שמאפשרים לבוא חצי יום, אבל במחיר מלא (לגיטימי).
או ש"לא מרשים" להיעדר יום בשבוע._
אני עדיין קוראת את הדף אבל נתקלתי במשפט של קרוטונית ואני רוצה להגיד שזה גם תלוי בגן וגם בהורים ובנחישותם. כששלחתי את הבכורה לגן לפני שנה, כשמלאו לה שלוש - לא ניכנס לשיקולים כרגע, רק אומר שאני עד היום אמביוולנטית - לא חשבתי שחלקיות בימים היא אפשרית, אבל לשמחתי האפשרות לקחת אותה באחת - ולשלם פחות מהמחיר המלא עד ארבע וגם לקבל ארוחת צהריים - היתה קיימת והיתה שיקול מכריע מבחינתי. בקשר לשבוע חלקי - באמצע השנה פניתי לגננת האחראית ואמרתי לה שאני מוכרחה לצמצם ימים ותשלום בגלל קשיים כלכליים, ולהפתעתי לא היתה לה שום בעיה. היא חשבה שלא כדאי שהילדה תבוא רק לחצי שבוע בגלל שזה ינתק אותה יותר מדי מהפעילות בגן, אבל הציעה שנוריד יום אחד לגמרי וימי שישי פעם בשבועיים ונשלם לפי ארבעה ימים (במקום ארבעה וחצי). זה נמשך עד היום ולדעתי אין שום צורך שהילדה תהיה בגן שישה ימים בשבוע. ואנחנו תופסים מקום באחד הגנים המבוקשים בעיר...

איזה כיף לגלות שהדף עדיין חי ובועט (-:

אני מוצאת שהרבה מהבעיות שמעסיקות אותי כרגע בהקשר של ילדיי, קשורות למצוקה חברתית ולעניינים שיכולים לכאורה להיפתר בקלות (או יותר בקלות) במסגרת כמו גן. מאתגר מאוד למצוא פתרון במסגרת החנ"ב. כלומר, ברמת העקרון אני יודעת מה אני צריכה לעשות כדי לפתור את הבעיות, אבל ברמה המעשית זה אף פעם לא כל כך פשוט.
זאת בעצם הסיבה שבגללה הבת שלי בגן. ועדיין, יש ילדים שהיא נמצאת איתם כל היום בגן ולא מתקשרת איתם (כי הם בנים) ואחה"צ הם הופכים להיות החברים הכי טובים שלה. אם היו עוד ילדים בחינוך הבייתי בקיבוץ, כבר מזמן הייתי מוציאה אותה מהגן. גם בגן הטוב ביותר, עצם הצורך להיצמד למסגרת ובעיקר לשעות הקבועות, הורס כל חלקה טובה. איך נלמד ילדים להתמיד ולהמשיך דברים שהם התחילו כשכל היום מלחיצים אותם: "תסיימו כבר, עכשו יש מפגש" או "תקומו כבר, צריך להגיע לגן לפני ארוחת הבוקר"... זה די מטורף, להכניס ילדים לסדר יום של טירונות.

ניבה, לא מצאתי מי אמר את מה שציטטת. בכל מקרה, העניין החברתי במסגרות, קצת מתעתע כי נראה שבמסגרת יש יותר חברה פשוט מכיוון שרואים את הילדים ביחד כל הזמן.
מצד שני, להרבה ילדים אין שם חברה אמיתית שהם רוצים לראות גם בימי חופש או אחר הצהריים ואצל חלק מהילדים כמו שהיה לבן שלי וכמו לבת שלך, מחוץ למסגרת הגן הם משחקים עם ילדים אחרים מאשר בתוך הגן.
אני מרגישה שהשוני הזה קורה בין השאר בגלל שמסגרת חינוכית לא באמת מעודדת חברות אלא ברוב המקרים להפך. מעצם זה שיש הרבה ילדים יחסית לכמות המבוגרים ומעצם זה שרוב הילדים מולחצים בצורות שונות כמו שתיארת, הילדים נמצאים בסוג של הישרדות.
הם משחקים אחד עם השני, נכון, אבל הרבה פעמים הם התחילו לשחק ו"להשתלב" רק אחרי שהבינו שאין ברירה. אין אפשרות להיות בבית ועם זה צריך להסתדר.

מאתגר מאוד למצוא פתרון במסגרת החנ"ב. כלומר, ברמת העקרון אני יודעת מה אני צריכה לעשות כדי לפתור את הבעיות, אבל ברמה המעשית זה אף פעם לא כל כך פשוט.

לי זה הרבה יותר פשוט להגיע פעמיים, שלוש בשבוע למפגשי חינוך ביתי מאשר להעיר את הילדים כל יום מוקדם, להכין סנדויצ'ים, לצאת כמעט בכל מזג אויר ולהיות בזמן בחזרה לקחת אותם. יחסית למה שאני עושה בשביל חברה לילדים, ללכת לגן נשמע לי מאוד קשה.

אני הכנסתי את הבת שלי השנה לגן (בת 4) בגלל הצורך שלה בחברים, ובניגוד למה ש-אמא בבית כותבת, היא דווקא מאוד אוהבת לשחק בגן עם החברות שלה, ואחר הצהריים הן ממשיכות לשחק יחד, כשנפגשים בבתים. היא כמובן הכירה את אותן ילדות גם לפני שהלכה לגן, אבל לי היה קשה לתאם את הפגישות האלה אחרי הגן. לי היה קשה להתקשר אל האמהות out of the blue ולהזמין את הבת שלהן אלינו, לזכור מי הולכת מהגן ב-1 ומי ב-4 ומי הולכת באיזה יום לאבא (אם ההורים גרושים). ומלבד זאת, גם הילדות תמיד העדיפו ללכת אחר הצהריים לשחק עם חברה מהגן שאיתה שיחקו בבוקר, ולהמשיך את האינטראקציה שהתחילו בה.

לי זה הרבה יותר פשוט להגיע פעמיים, שלוש בשבוע למפגשי חינוך ביתי מאשר להעיר את הילדים כל יום מוקדם, להכין סנדויצ'ים, לצאת כמעט בכל מזג אויר ולהיות בזמן בחזרה לקחת אותם. יחסית למה שאני עושה בשביל חברה לילדים, ללכת לגן נשמע לי מאוד קשה.
גם לי זה היה נראה קשה, אבל בעצם אלה בדיוק השעות שבן זוגי ממילא הולך לעבודה בבוקר, וחוזר הביתה לאכול ארוחת צהריים, ככה שמבחינת השעות זה הסתדר. ברור שזה דורש הרבה יותר מאמץ בבוקר.

מעצם זה שיש הרבה ילדים יחסית לכמות המבוגרים ומעצם זה שרוב הילדים מולחצים בצורות שונות כמו שתיארת, הילדים נמצאים בסוג של הישרדות.
אני דווקא חושבת שלפעמים כשיש הרבה ילדים על מעט מבוגרים יש לילדים יותר חופש לעשות מה שהם רוצים, ויש עליהם הרבה פחות פיקוח. אם מניחים להם לנפשם, מי שרוצה משחק עם חברים ומי שרוצה משחק לבד. לא מכריחים את הילדים לשחק עם ילדים אחרים.

טרה, בעניין כמות הילדים יחסית לכמות המבוגרים, אני מסכימה איתך שיש עליהם הרבה פחות פיקוח. זה טוב אולי בגיל שמונה ועוד יותר טוב בגיל ארבע עשרה אבל בגיל שנתיים או ארבע לדעתי, הם כן צריכים סוג של פיקוח. לא פיקוח שלא מניח להם לנפשם אלא פיקוח שרואה אותם.
רואה עם מישהו במצוקה, אם מישהו צריך פיפי אבל בדיוק עסוק ושואל אותו אם הוא צריך, אם מישהו רוצה משהו ולא מעיז וצריך קצת עידוד, וכל שאר הדברים שמבוגר קשוב ואיכפתי עושה עם הילדים שלו.
אותו מבוגר, לדעתי, ישאר קשוב ואיכפתי גם בתפקיד אחראי על קבוצת פעוטות אבל פשוט מעצם כמות הילדים הוא לא יצליח להסתכל על כל ילד ולתפוש את המצוקה כשהיא עוד קטנה או סתם לראות מה כל ילד אוהב וצריך.
בעניין החברה, כנראה כתבתי קצת נחרץ. מהנסיון שלי כגננת וכאמא, אני רואה כך את הדברים לגבי רוב הילדים. כמובן שלא לכולם.

שליחה על ידי נועה* » 13 מרץ 2008, 16:29

עוד יגיע היום, ויעשו מחקר על התקופה החשוכה הזו, בה היה נהוג ומקובל לרכז את הקטנים שלנו במבנה עמוס צעצועים וחפצים ילדותיים (כאילו זה העולם האמיתי...) למשך רוב שעות היממה (לפחות של הקטנים) עם 2-3 מבוגרים זרים שאמורים ללמד אותם איך להיות בני אדם בחברה בה אנו חיים. אז כמובן כבר יבינו שסגנון החיים כיום הוא לקוי ומייצר כל כך הרבה בעיות, כולל את אלו שכולנו מעלות כאן. בעתיד אולי נחזור לחיות בשבטים? לא בהכרח במלבושי עלים וטופלס אבל בקונספט החברתי. אולי... בנתיים גם אני אמא לבת שנה וארבעה חודשים, המצב הכלכלי מחייב חזרה לעבודה, הלב יודע, איזה הלב?! ההוויה שלי כולה יודעת שגן זה המקום האחרון שיהיה טוב לילדה שלי עכשיו (וזאת לאחר שכתתי רגלי אל עבר 9 גנים). ואם אתן חושבות שאני לא אכניס אותה לגן בכל זאת, אתן טועות. הפרדוקס באמהות - הזוי.
בן זוגי כבר מזמן לא מבין במה מדובר, רבקה מהבנק אוטוטו שולחת מעקלים והפרצופים שאני מקבלת כשאני אומרת ש"לא, הילדה עדיין לא בגן" יכלו להוות השראה חסרת תקדים לפיקסו ושות'!
בקיצור, תשובות אין, והקטנה מתעוררת (ארוע חריג ונדיר בשעה כזו!) רק הזדהות ותמיכה...

נועה , מה לגבי מטפלת שלוקחת 2 ילדים במקום גן, כך בטוח שהיחס יהיה הרבה יותר טוב וההבדל במחיר לדעתי לא יהיה משמעותי.

לא קראתי את כל הדיון אבל אחד מפתרונות הביניים הוא להשאיר את הילד בבית ולשמור על עוד ילד/ים מספק גם פרנסה וגם חברה יכול להיות במתכונות שונות (לפי שעות, שבוע חלקי או מלא). המרגיעון כותב לי: אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה.
מה הכי חשוב? אולי אפשר לרדת ברמת החיים / ההוצאות?

שליחה על ידי נועה* » 14 מרץ 2008, 10:06

לגבי מטפלת, זה נראה לי אפילו פחות מאשר גן, אם זו לא מישהי מוכרת שיש איזשהוא סוג של יחסים קודמים אז לי זה לא מתאים. אני עצמי טיפלתי בילדים, ומגיל מאוד צעיר. יצא לי לטפל בילד עם בעיות קשות בהתפתחות עקב שהיה במחיצת מטפלות לא מתאימות. האחד על אחד האינטימי הזה, או אפילו עם שני ילדים יכול להיות יותר גרוע (בעיני כמובן) מאשר נזקי הגן.
בקשר ללהשאר בבית ולטפל בעוד כמה תינוקות יחד וגם לפרנס, זה משהו שכרגע לא אוכל לעמוד בו מבחינה מנטלית ורגשית כי אני מתמודדת עם קשיים משל עצמי ומרגישה שזה לא יהיה חכם ונכון כרגע.
הבעיה המרכזית שלי כרגע עם הגן היא בעצם זהה לזו שהעלתה הכותבת הראשונה, האם עדיף להכניס את הילדה לקבוצה שבה הרוב קטנים ממנה או לקבוצה שבה הרוב גדולים ממנה. הפחד הוא ליצור תיסכול אצל הילדה, ובכך לפספס את הפלוס העיקרי שבגן - ההנאה מחברת הילדים.

לא התנסיתי אבל מניחה שהכי חשוב ההרגשה שלכן בגן והצוות אחכ עוד כל מיני מנהלות: פעילויות, סביבה פיזית, תזונה, שעות, מיקום, מחיר. לגבי מיקומה מבחינת הגילאים תלוי באופי הילדה איך יותר יתאים לה ולמה היא נחשפת יותר (אישית אני מעדיפה לחשוף אותה לגדולים ממנה בגלל נתונים שרלונטים לנו ונוכחות של הרבה קטנים בסביבתנו). מאחלת לכם שתמצאו את עצמכם בתהליכים אלו. נראה לי שיש כל מינידפים אחרים לגבי התלבטויות גן וכו (כי הדף הזה עוסק בלמה לא ולא באיך כן...)

האם עדיף להכניס את הילדה לקבוצה שבה הרוב קטנים ממנה או לקבוצה שבה הרוב גדולים ממנה.
מהניסיון שלי עם הבת שלי - לפני שנה נכנסה לראשונה לגן בגיל שלוש וכל הילדים היו גדולים ממנה. בהתחלה בגלל החידוש ואופי הגן והצוות לא כל כך שמתי לב אבל באמצע השנה פתאום הבנתי שהיא לא כל כך משחקת עם הילדות, ואז בדיוק נכנסה ילדה חדשה שצעירה ממנה בחצי שנה ומאז עד היום הן משחקות הכי הרבה זו עם זו. השנה, כשנכנסה קבוצה של ילדים קטנים ממנה אבל קרובים אליה בגילם, היא משחקת כמעט רק איתם. אני די לא סולחת לעצמי על השנה שעברה.
בקשר ל למה לא גן יש לי עוד הרבה מה להגיד... אבל יותר מהבטן מאשר מהראש. מהראש אני יכולה להגיד רק שממה שאני רואה אצלה המשחק הוא כמעט תמיד אחת על אחת, מקסימום שלושה ילדים, ולא ברור לי מה היא מרוויחה מכל המוני הילדים שמסביבה. ובאשר לפעילות - זה באמת לא כל כך חשוב בעיני. משחקי הדמיון שלה בבית, והטיולים לים או לגינת המשחקים כשיוצאים, וסתם החיים שלה ליד בני המשפחה וחברינו נראים לי די מספקים בשלב זה של חייה.
כן יש לה צורך בחֶברה. אבל לדעתי - לא בחברה של עוד 24 ילדים ושלושה-ארבעה מבוגרים שהקשר שלה אליהם מקרי לחלוטין.
למען הסר ספק אומר שהגן הוא גן אנתרופוסופי מושקע מאוד מכל בחינה.
אני לא מוציאה אותה מהגן כי היא אומרת שהיא אוהבת את הגן, כי אני פוחדת איך נסתדר, כי קשה לי לעשות צעד כזה דרמטי, כי אני יודעת שאז הזמן שלי לעשות דברים משלי ילך ויצטמצם (אפילו שכרגע אני מובטלת ואפילו שאבא שלה יכול להיות גם איתה בבוקר, הוא ממילא נמצא עם אחיה. אבל כשלא חייבים למהר למסגרת חיצונית בבוקר אז לא ממהרים, ואז מחמש שעות נשארות לי שעתיים במקרה הטוב).
בקיצור, אני כל הזמן מתנדנדת. וזה בטח גם משפיע עליה. כל פעם אני נושמת עמוק ואומרת - טוב, נסחוב עד פורים ואז נראה. נחכה שתיגמר השנה ואז נחליט מה נעשה בשנה הבאה. וחוזר חלילה.

ולא ברור לי מה היא מרוויחה מכל המוני הילדים שמסביבה
את האפשרות לבחור עם מי היא רוצה לשחק. (לא שזו סיבה לשלוח לגן, אבל אם מחפשים יתרונות, אז זה אחד מהם). כשאנחנו עדיין היינו בחינוך ביתי, ראיתי שעל אף שהיא מאוד רצתה חברה, היא לא הסכימה "להתפשר", ואם לא היה לה חיבור טוב עם הילד/ה האחרים שהיו כאן בחינוך בייתי, היא פשוט לא רצתה לשחק איתם (כלומר, לא ביקשה ללכת אליהם, למשל, או שמיצתה את המשחק איתם אחרי זמן קצר, בעוד שעם ילדים אחרים שאתם הסתדרה טוב יותר, יכלה לשחק יום שלם).

_ולא ברור לי מה היא מרוויחה מכל המוני הילדים שמסביבה
את האפשרות לבחור עם מי היא רוצה לשחק._
זה כמובן נכון. תיאורטית בטוח! מעשית - לא תמיד... מה לעשות שלכל ילד יש רצון משלו ואולי דווקא מי שרוצים לשחק איתו מעדיף מישהו אחר..
כביכול הבחירה שלה מרווחת, אך האפשרויות יכולות להפגיש עם כמה אמיתות.
הפחד שלי מסיטואציות כאלו הוא שהצורך האמיתי והפשוט לשחק הופך "משחק כוחות" ומתמלא מניפולציות, רק כדי להשיג או לזכות במה שאתה רוצה.
פחד נוסף שקשור - הרצון האמיתי, כמה הזדמנות 'נותר לו' להישאר אותנטי, אם צריך למהר (כי יש הרבה ילדים = הרבה רצונות) כדי לזכות ולממש את הרצון, לפני שמישהו אחר יתפוס..
או, צריך לוותר על הרצון בשביל להתאים עצמך לשאר החברים - זה כמובן שיעור חשוב בחיים

אבל האם הוא הכרחי בכמותו/באינטנסביות שלו ?
לי זה מרגיש מאוד מתיש, בעיקר שכל מה שהילד רוצה הוא כולה - לשחק.

או, צריך לוותר על הרצון בשביל להתאים עצמך לשאר החברים
את זה היא צריכה לעשות גם אחת על אחת עם החברה שלה מהבניין, הבת של השכנים מלמטה שהן חברות והרבה פעמים מתווכחות - אצלי או אצלך (כל אחת מהן רוצה ללכת לשחק אצל חברתה, כידוע הצעצועים של השכנה תמיד מעניינים יותר), ואם ישחקו את משחק "הנסיעה לאיטליה" או משחק "אמא ותינוקת"... והן מסתדרות, תמיד.
לעומת זאת בגן יש כל כך הרבה הפרעות, וסדר יום, ו"מעגל" וסיפור ו... וכל זה כאשר מה שהילד רוצה הוא כולה - לשחק.

את האפשרות לבחור עם מי היא רוצה לשחק.
את זה היא לא מרוויחה, לפחות למיטב ידיעתי לא הבת האישית שלי בגן הספציפי הזה. למה? לא יודעת. אולי כי היא עדיין בין הקטנים והקבוצה החזקה של הגדולים והגדולות מחליטה עם מי לשחק ועם מי לא, והקטנים - או לפחות הקטנה שלי - לא באמת בוחרת. ואולי זאת היא והדינמיקה שלה עם הסביבה. בגן, כי בבית עם הילדים שמבקרים אותנו זה אחרת לגמרי.

ואולי אני לא באמת יודעת מה קורה שם ואלה רק תחושות שלי.
וזה מה שהכי מפריע לי בגן, וכבר כתבתי את זה איפשהו (וגם לך, נועה בר, אישית): שהיא נמצאת במקום שאני לא יכולה להיות בו איתה. אז אולי אני לא "משחררת" אותה, אבל להרגשתי אין שום סיבה שלילדה בת ארבע וחצי יהיו חיים עצמאיים בנפרד לגמרי מהוריה או ממשפחתה. חוץ מזה, אני מפסידה אותה, את הבילוי איתה.
ושוב, אני לא רוצה ולא מסוגלת להיות איתה 24 ש' ביממה. אבל יש הבדל בין זה לבין גן.
חייבת להתפנות לקטנצ'יק כרגע...

_שהיא נמצאת במקום שאני לא יכולה להיות בו איתה. אז אולי אני לא "משחררת" אותה, אבל להרגשתי אין שום סיבה שלילדה בת ארבע וחצי יהיו חיים עצמאיים בנפרד לגמרי מהוריה או ממשפחתה. חוץ מזה, אני מפסידה אותה, את הבילוי איתה.
ושוב, אני לא רוצה ולא מסוגלת להיות איתה 24 ש' ביממה. אבל יש הבדל בין זה לבין גן._

קשה לי להבין מה בדיוק את רוצה, להיות איתה בגן? להיות יכולה לבקר בגן במשך היום ? איך בדיוק את רואה את זה בפנטזיה המושלמת שלך ?

לא יודעת.