לימודי ימימה

שליחה על ידי אביה* » 30 יוני 2008, 21:55

רציתי להוסיף לציטוט הנ"ל שזה לא רק בא לסמל משהו, זה הרבה יותר עמוק מרק סמל, התחושות שלנו אם זה כאב או כל תחושה אחרת מאפשרים לנו להשקיף על ל המתרחש במערכת, כשמבינים שזה עולה לתיקוננו, הנה אפשרות לתיקון, לשחרור, לעליה, והלומדת הקשובה מזהה ופועלת הכרתית כדי לאפשר לעצמה דיוק שיביא תוצאות של בניה והתחזקות. מקשב פנימי למתרחש במערכת יכולה להבין את עצמי כלומר מתקרבת לעצמי ומתוך אותה התקרבות לעצמי מאפשרת להבנה הטובה להוביל אותי חזרה אל השקט, אותה הבנה רשומה בהכרה שהחלק עלה לתיקוני. בע"ה.

שליחה על ידי אילת* » 01 יולי 2008, 19:12

הייתי בשעור אחד, בקבוצה של מורה בשם רבקה.
הלימודים נראים לי מעניינים, הקבוצה נראית לי לא מתאימה לי (נשים במקום מאוד אחר בחיים). יש דבר כזה?
יש עוד קבוצות באזור? רחובות נס ציונה ראשל"צ?

שליחה על ידי אליה* » 01 יולי 2008, 21:53

אילת,

אני הייתי נותנת לזה צ'אנס שני. היית רק פעם אחת,תני לעצמך ולאחרים צ'אנס ללמד אותך משהו.גם אם הן ב"מקום מאוד אחר בחיים",תני לעצמך עוד ניסיון.לפחות אחד.לפעמים ,במיוחד בפעם הראשונה בקבוצה חדשה, אנחנו באים עם מחסומים,או הגנות ,או שיפוט,ולא מאפשרים לעצמינו לקבל ולתת,ואם רק ניתן זמן,נוכל ללמוד מכול אחד אחר.מכול לומדת....הרי כבר משותף לכן משהו מרכזי, הרצון לתקן,ללמוד...
אבל כמובן שזוהי רק דעתי, ואם ממש לא מתאים לך לחזור זה גם בסדר, כי יש כמובן עוד הרבה קבוצות.
מאחלת לך שתזכי למצוא את מקומך,כאן או בקבוצה אחרת.@}

שליחה על ידי אייה* » 03 יולי 2008, 08:17

זה הרבה יותר עמוק מרק סמל, התחושות שלנו אם זה כאב או כל תחושה אחרת מאפשרים לנו להשקיף על ל המתרחש במערכת, כשמבינים שזה עולה לתיקוננו, הנה אפשרות לתיקון, לשחרור, לעליה, והלומדת הקשובה מזהה ופועלת הכרתית כדי לאפשר לעצמה דיוק שיביא תוצאות של בניה והתחזקות
הללויה על המשפטים האלה.
אותו מקום בו אנו משקיפות על המתרחש מאפשר עוד מרחב קיום עם כלים נוספים כמו מידת רוחק, הפרדה, כבוד לקיומי, בחירה בטוב. תוצאות של בניה והתחזקות משמע שמחה גדולה ויציבה בלב. משם הדרך למעלה.....

שליחה על ידי אליה* » 03 יולי 2008, 09:20

זה הרבה יותר עמוק מרק סמל, התחושות שלנו אם זה כאב או כל תחושה אחרת מאפשרים לנו להשקיף על ל המתרחש במערכת, כשמבינים שזה עולה לתיקוננו, הנה אפשרות לתיקון, לשחרור, לעליה, והלומדת הקשובה מזהה ופועלת הכרתית כדי לאפשר לעצמה דיוק שיביא תוצאות של בניה והתחזקות
(התכוונתי למסמן אבל כתבתי מסמל,למרות שיכול גם לסמל מבחינת המשמעות שלו,סימן למערכת, סוג של "איתות" האם אנחנו בדרך הנכונה, בטוב לקיומינו,ומכאן ,לצפות במתרחש וממש כמו שאת כותבת:"כשמבינים שזה עולה לתיקוננו, הנה אפשרות לתיקון, לשחרור, לעליה, והלומדת הקשובה מזהה ופועלת הכרתית כדי לאפשר לעצמה דיוק שיביא תוצאות של בניה והתחזקות_"

רוצה להוסיף,כשמבינים שעולה פה ניסיון,אפשרות לתיקון, כאשר עולה סיטואציה הדורשת בחירה,באמת יש זיהוי,צפייה,וחשיבה הכרתית שמובילה לבסוף(אם קיימת) לדיוק שנרשם במערכת.
אבל רוצה להתמקד (ברשותכן)ברגע עצמו של הבחירה המדוייקת,זו המיטיבה עם קיומי והדרך אליה:
לאחר הצפייה, הזיהוי,מידת הרוחק ושאר הכלים שניתנו לנו ,כאשר עולה לי סיטואציה המאפשרת תיקון,ע"י בחירה המיטיבה עם קיומי, עם הכבוד לקיומי,יש בין היתר את הכלים של זיהוי מה טוב לקיומי, ומכאן הפרדה בין תחושת הילדה לבין תחושת הלומדת הרוצה להיטיב עם קיומה ,הנושאת מידת רוחק על המתרחש,כשיש הבנה מהותית,היישום, שבא כאן בצורה של החלטה, לא מאחר להגיע.
באשר לתוצאה,חשוב לי לציין (מנסיוני בלבד)שזה לא בהכרח שמחה גדולה באותו רגע ממש בו מיישמים את ההבנה המהותית של מה טוב לקיומי, מתוך כבוד לקיומי: לאחר הבנה מהותית ויישומה, ישנה אפילו המתנה לתוצאות,בקצב טבעי,בלי לחץ, אלא להיפך,לדעת בפנים שעשינו את הדבר הנכון,ולהרפות,רק לקוות ולהמשיך הלאה,לתת לזה להצמיח תוצאות בקצב של צמיחה של עץ או שתיל.יש לי זרעים של הבנה טובה,יישמתי בבחירה לשתול אותם ,עכשיו נותר רק להמתין לתוצאה באופן טבעי ..@} ייקח הזמן שייקח,זה כבר לא בשליטתי.@}
תוצאות של בניה והתחזקות משמע שמחה גדולה ויציבה בלב

אמן..@}
שנזכה לדיוק הולך וגדל.

אליה, כתבת נפלא.

תודה

@} @} @} @} @}

אני עדיין לא מבינה מה זה נקרא לעשות 'מלאכה'..
אפשר הסבר פשוט פשוט, עם דוגמא..?
הבנתי מגיל דמארי שמלאכה היא משהו שקשור ללראות תץוצאות... ולרשום אותם..
על איזה תוצאות מדובר?
למשל אם לא הגבתי מהעומס אז את זה לרשום?
כי עד עכשיו הייתי חוזרת הביתה והמלאכה שלי היתה ציור או שיר שהייתי כותבת וראיתי בזה מלאכה אבל אולי מלאכה הכוונה למצבים שם 'בחוץ' שקורים ממש, בין אדם לחברו וכו שאני באמת זוכה לראות בהם תוצאות חדשות ואותם לכתוב?
אולי חוסר ההבנה שלי לגבי מהי מלאכה עשה לי את כל החורים בלימוד במשך השנים

בכלל באופן כללי הלב מתרוצץ, המחשבה מתרוצצת. יש קושי להבין שאלו רשימות שנרשמו בלב מהילדות, מכיון שקרה ארוע באחרונה ששיחזר אותן בכזו עוצמה וגודל- שניראה שזה הכל טרי טרי חדש חדש
אבל משהו דק ושקט בתוכי כן יודע שזה לא הענין, אני חווה עומס של פחד, עומס שאומר לי שלא אצליח, שלא אצליח הפעם להפריד לתחם ולא להזדהות, הלב שלי במצוקה כל כך גדולה שמשום מה אני מרגישה את העומס מצטבר בבטן, כאב בטן תמידי כזה, תופעה ממש חדשה עבורי, זה נשמע לכן הגיוני? גיל דמארי אמר שמחשבה שמתקיפים אותה היא מתבלבלת מתרוצצת אז אני עוד לא יודעת איך להרגיע אותה.
בכל אופן..כן יש הרבה דברים שהייתי צועקת מהלב אבל המחשבה מתאפקת כי היא יודעת שאיכשהו זה לא נכון. בגלל פה ושם שיעורים ששמעתי והבנתי שאין טעם לצעוק ולכעוס.
לא יודעת, מקווה שאמצא את החוט להתחיל להתחבר,
מכירות מורה מומלצת מאוד מאוד באזור פרדסיה?

למשל אם לא הגבתי מהעומס אז את זה לרשום?

כן!!!

בדיוק זה העניין.
רישום של תוצאות טובות (לאו דווקא חדשות - כל תוצאה טובה שהיא).
רצוי לרשום גם איך זה בנוי - מה עשית שהביא לתוצאה הזאת, ואיזו הבנה מהותית זה משקף.
העיקר לתת משקל לחלקים שמעלים ובונים אותך ולא לחלקים מורידים.

תודה...

אתמול הייתי בארוע משפחתי, ידעתי שאני הולכת כדי 'להיראות..' (כמו שגיל דמארי התנסח)
ולא רציתי, כי לא די שאני רחוקה מעצמי, גם אציג התקרבות מעושה לאחרים???
אבל הלכתי וגמרתי אומר להיות קרובה אלי כמה שאוכל..וכשהגעתי כולם שאלו 'מה קרה לך?' כאילו למה אני נראית לא מחוייכת מאוזן לאוזן ואני אמרתי לעצמי בלב: 'את לא נופלת להצגה, תישארי איתי.., היעדר חיוך לא אומר אסון, יותר נעים לי כשאת לא מציגה..' וזה ממש היה קשה אבל עשיתי זאת.
בדרך כלל אני אומרת לעצמי: במהות האמיתית אני שמחה אז בואי כבר נעטה את המהות הזאת על הפנים כדי ש'לא מתוך לשמה יבוא לשמה', ופעם זה היה בסדר, אולי כי הייתי יחסית קרובה עוד ללבי, אבל ככל שההפרות גדלו.. זה יצר בי מתח עז....
הבוקר "משום מה.." קמתי יותר רגועה..
כנראה שהלב שלי הרגיש שאני יותר מתקרבת אליו ולא בכל מחיר אל האחרים.

מה שעשיתי זה: השתדלתי לא להפריז, ונשארתי קרובה לתחושת החסר: לא חירטטתי את עצמי..
מאיזו הבנה מהותית זה נבע?: מההבנה שנתינה שהלב מתנגד לה- היא לא נתינה....
אז התוצאה הטובה היא: התחושה שיש לי הבוקר.

איך 'המלאכה' הקטנה הזאת??

איך 'המלאכה' הקטנה הזאת??

אמיתית

בכלל לא צריך מרכאות

למה את מתכוונת ב- ונשארתי קרובה לתחושת החסר ?

שליחה על ידי אייה* » 05 יולי 2008, 01:26

ואולי בכלל אם ישנה הבנה ש"נשארת קרובה לתחושת החסר" וראית זאת אז זהו סימן לזה שאת למעשה כבר לא בחסר. מעצם הקבלה שלך את עצמך כבר המעלה הוא בפני המוריד והנה, תוצאה טובה. איזה שיתוף מהלב. תודה

שליחה על ידי אייה* » 05 יולי 2008, 01:31

_מאיזו הבנה מהותית זה נבע?: מההבנה שנתינה שהלב מתנגד לה- היא לא נתינה....
אכן. נתינה ברטינה אין בה כבוד כלפי קיומנו._
אנחנו יכולות לתת רק מאיפה שיש. נתנו בחסר או נתנו תוך כדי רטינה אין בזה כדי לקדם אותנו. אלא אם כן צפינו, זיהינו, ועצרנו. עצרנו, התבוננו, הבנו, התקדמנו במסע התיקון.

אכן. תודה.

גיל אומר: 'גם פגיעות וגם כעס מחלישים ומרחיקים אותך מעצמך'

ואני שואלת: אז מה?
מה במקום פגיעות? ומה במקום כעס?
הבנה.
הבנה שהילד הפנימי פירש מצבים מהילדות בעין ילדית, שאינה רואה את כל התמונה כולה.
איך נדע מאיזה עין אנו מביטים על מצבים כיום?

גיל אומר

את כל הזמן מצטטת את גיל

תגידי, את לומדת גיל או ימימה?

מה הבעיה עם זה שמצטטת את גיל? אני לומדת ימימה דרך מי שמעביר את החומר שלה בצורה טובה.
הקנטרנות שלך מעלה בי את העומס של הכעס שנובע מפגיעות. יש לך בעיה עם זה?

שליחה על ידי אביה* » 06 יולי 2008, 21:23

היי בנות תרגעו אולי? פלונית אחרת שואלת נכון כי אנחנו לומדות ימימה ז"א את החומר שהשאירה לנו ודרכו מבינות ובע"ה מיישמות המדריך שם רק כדי להעביר את החומר ולסייע בהבנת החומר ופלונית אלמונית שעלה לה "העומס של הכעס" חבל חמודה לכעוס בעבור שטויות [את זה גיל לא לימד? סתתתתתם] לא יותר נכון יהיה לנסות להבין יותר? לשאול? ללמוד?

_מה במקום פגיעות? ומה במקום כעס?
הבנה.
הבנה שהילד הפנימי פירש מצבים מהילדות בעין ילדית, שאינה רואה את כל התמונה כולה._

אוקיי, אבל ברגע שאת מבינה את הילדה שבך, מה את עושה עם זה?

קבלה עצמית, קבלה עצמית, קבלה עצמית

("בלי זה נישאר נלחמים, לא נוכל לבנות כלום")

שליחה על ידי אייה* » 07 יולי 2008, 10:55

_אוקיי, אבל ברגע שאת מבינה את הילדה שבך, מה את עושה עם זה?
קבלה עצמית, קבלה עצמית, קבלה עצמית
("בלי זה נישאר נלחמים, לא נוכל לבנות כלום")_
תודה יעלי-לה.

צ'טערת.

הנה מלאכה על הענין הזה ממש:

פלונית אחרת אמרה לי דיבור ששינה לי את הלב
הרגשתי מגוחכת וחלשה ומיד גייסתי כעס כדי להראות שאני חזקה כביכול
העומס שעלה לי הוא 'ילדה בכיינית, עומדת מאחורי הסינר של גיל, צריכה הגנה, ילדה חלשלושה..'
והתביישתי... אז תקפתי, כעס מסמל חוזק אז השתמשתי בו...
יכולתי להמשיך לתקוף אבל אני מבינה שזו רק השתקפות שלי, זה העלה בי קונפליקט קיים,

אז מה זה אומר בנות?
שאין רוע בעולם?
לא רוהצ להיות שייה תמימה ולקבל נגיסות
איך אני אדע מתי לשים גבול? מתי להגן על עצמי?

האם מישהי יודעת האם קיים ספר המסביר על שיטתה של ימימה או שמהווה קובץ של מאמריה?

איך אני אדע מתי לשים גבול? מתי להגן על עצמי?

רגש לקיומך
אם את מרגישה שנחצה גבול כלפייך, מעבר לשאלה אם זה עומס או לא, יש גם לכבד את זה
אבל אין צורך להתערבב עם רגשות מורידים כמו פגיעות
מתוך הכרה ורגש לקיום ומתוך הבנה מהותית נלמדת אפשר להתחזק באמת, לא התחזקות מדומה
ופשוט לקבוע את הגבול בנועם

זאת הבחנה שמעמיקה ככל שלמדים ומיישמים

(מרגישה שלא דייקתי בהסבר, אולי אוסיף אח"כ)

האם מישהי יודעת האם קיים ספר המסביר על שיטתה של ימימה או שמהווה קובץ של מאמריה?

יש. לדעתי לא מומלץ.

מעתיקה מתחילת הדף:

_שרון (09.12.2004 20:46):
יצא לאור ספר חדש המבוסס על החומר.
את הספר ניתן להשיג ברוב חנויות הספרים ברחבי הארץ.
שמו של הספר "המעבר לחשיבה הכרתית עפ'י ימימה אביטל - נגני נפשי" מאת שרון פרלמן בהפצת "בית עלים - תל אביב".
הספר מכיל שיעור של ימימה, ביאור של השיעור הכולל כמה סיפורים הקשורים בימימה, וכן פירוט של כ-500 ערכים מהחומר בתוספת העמקה על כל ערך מספרי קבלה, פנימיות וחסידות.
לפרטים נוספים ניתן להתקשר לפלאפון מס': 0545-297701

פלוני אלמונית (15.12.2004 20:50):
המלצה על הספר: לא לשייך בינו לבין צורת הלימוד והעבודה האישית העמוקה שנותן הלימוד לפי סדרו ע"י מורה שימימה הסמיכה

פלוני אלמונית (23.05.2005 20:57):

יש ספר שהוצ"ל שנה אחרי הסתלקותה של ימימה. בספר יש דברים שכותבים עליה ועל השפעת הלימוד תלמידים שלמדו אצלה.
יש ספר שהוציאה תלמידה ובו היא מפרשת חלקים של ימימה. צריך לזכור שכל חלק, כל תלמיד מקבל אותו למקומו הוא, כך שפירוש מסויים של לומדת לא תמיד מתאים לכל אחד._

שליחה על ידי אייה* » 09 יולי 2008, 10:06

כעס מסמל חוזק אז השתמשתי בו...
כעס לעולם אינו מסמל חוזק. הוא מרכיב בתוך המערכת אך לעולם אינו מעיד על חוזק אלא על חולשה מאוד גדולה, קריאה לעזרה, לחיבוק, להכלה.

שליחה על ידי אייה* » 09 יולי 2008, 10:12

_איך אני אדע מתי לשים גבול? מתי להגן על עצמי?
רגש לקיומך_
זו בדיוק הנקודה המעלה ביחסי. הגבול הוא מאוד סוביקטיבי. אני חושבת שבמצב כזה הכי נכון (לפחות לי) זה לקלוט מה קורה בלב שכן הלב הינו מכשיר מאוד מדוייק. קשובה לליבך, קשובה לקיומך.
וחוץ מזה יעלי-לה הסברת בצורה מאוד מדוייקת. חסרת לאחרונה בדיונים.

תודה לשתיכן

שליחה על ידי נעמה* » 09 יולי 2008, 22:02

שלום לכולם, קודם רוצה לאמר שנהנית מאוד לקרוא את דברי החכמה וההבנות . הרגשתי צורך לענות על השאלה "איך אדע מתי לשים גבול". לדעתי צריך להבין שהשאלה נובעת משכנוע של העומס שאת צריכה כביכול להגן על עצמך. זו לא את שצריכה הגנה, זו הילדה שלך. הצורך להגנה נובע מכך שהילדה מרגישה חלשה, מרגישה שאין לה ערך ולכן זקוקה אישור חיצוני. תחושת הפגיעה בגלל שקיים שכנוע שאת לא טובה מספיק, תחושה שחסר לך ערך ואותו אדם חיצוני שכביכול פגע בך אמר את אותו שכנוע שכבר היה בך . אם לא היית מאמינה לשכנוע הפנימי של הילדה - לא היית נפגעת כל כך מאותו אדם.
לכן , השאלה היא לא "איך לדעת מתי לשים גבול" אלא "למה בכלל נפגעתי מאותו אדם?" מה השכנוע של הילדה שגרם לי להאמין לאותו אדם ולכן להפגע ממנו?
ככל שמבינים את הילדה ויודעים לקבל אותה , לתת מקום לרגש שלה, כך באופן טבעי יודעים מתי לשים את הגבול.
אשמח לקבל הערות או הארות.
תודה לכן.

שליחה על ידי אייה* » 11 יולי 2008, 12:12

השאלה היא לא "איך לדעת מתי לשים גבול" אלא "למה בכלל נפגעתי מאותו אדם?"
נעמה, לדעתי הלמה אינו מקדם. הלמה (עם צירה) כן. אם לוקחים סיטואציה של פגיעות אל מול אדם. אותו אדם שנפגעתי ממנו למעשה מקפיץ לי נקודה פנימית שאינה פתורה אצלי ועל כן אני עסוקה בפגיעות על מנת לא לקחת באמת אחריות על אותו רגש "לא נעים" או עמוס העולה. הלמה (שוב בניקוד צירה) למעשה מלמד אותי על עצמי. כי אני שואלת את עצמי מה אני למדה מאותה סיטואציה וכאן אני בתור הלומדת הבוגרת לוקחת אחריות מלאה. יש פעמים בחיים שאותו אדם שכביכול נפגעתי ממנו לימד אותי כל כך הרבה על עצמי. בא שלב מאוחר יותר בו ניתן להודות לאותו אדם כי הוא למעשה הקפיץ אותי מדרגה בהתפתחות שלי כאדם. שבת שלום ומבורך לכולן.

שליחה על ידי נעמה* » 11 יולי 2008, 17:14

אייה, מסכימה איתך במליון אחוזים. לזה בדיוק התכוונתי.
כאשר שאלתי "למה" לא התכוונתי לשאלה שמעלה בי רגשות אשמה אלא גורמת לי לחפש את ההבנה של מה היה שם שגרם לי להפגע.
תודה על הניסוח היפה . שבת שלום!

שליחה על ידי נוגה* » 13 יולי 2008, 23:37

שלום נעמה.
אהבתי את מה שכתבת בנוגע לשיכנוע הפנימי מעומס. מאוד אשמח אם תוכלי להרחיב בענין זה ולהדגים ?
ובאותו ענין, האם את לומדת או למדת אצל אורנה סלע ?
תודה לך. (-:

שליחה על ידי נעמה* » 16 יולי 2008, 00:50

שלום נוגה, קודם כל תודה על התגובה החמה (-:
לגבי אורנה, איך ידעת שאני לומדת אצלה???
ולעניין השכנוע הפנימי מהעומס- אני חווה אותו יום יום ומרגישה שלפעמים הוא כל כך חזק , כאילו אמיתי.
זה קול פנימי שאומר לי שאין לי ערך משל עצמי, שאני כמו ילדה קטנה שלא מסוגלת להעניק אהבה לעצמי ולכן כל כך חשוב שאחפש את האישור , החום והאהבה מאנשים או מצבים חיצוניים.
כאשר אני מרגישה פגועה - הסיבה היא שקיים בי שכנוע שבאמת אני לא טובה או לא שווה ומרגישה שאותו אדם אישר את התחושה העמוקה הזו והוציא אותה לאור. נראה לי שאם מבינים שהטיפול צריך להיות ממוקד בשכנוע של העומס- אז תחושת מרחב מתאפשרת.

שליחה על ידי אייה* » 16 יולי 2008, 09:00

נראה לי שאם מבינים שהטיפול צריך להיות ממוקד בשכנוע של העומס- אז תחושת מרחב מתאפשרת.
לנעמה. נראה לי כי במצבים כאלה אם נסתכל על מה יש בנו ונתמקד בכך לא יהיה לנו את הצורך ל"טפל" בעומס. הוא מעצמו יתפוגג. אם נמשיך להיות ממוקדות בשכנוע של העומס כך הוא יגדל והקיום שלנו יהפוך להיות בתוך מרחב מצומצם יותר. בעיניי רוחי.
"בהבנה ראשונה יש את הכרת הטוב שבך והכרת המיותר". זו מעין סדר פנימי. א. הכרת הטוב ב. הכרת המיותר.
השאיפה לחיות בשלום עם עצמנו לא?

שליחה על ידי נעמה* » 16 יולי 2008, 17:16

שלום איה, מסכימה איתך שבאופן כללי , כאשר מתמקדים בטוב שבנו,המערכת שלנו כל כך חזקה עד שגם אם אנחנו לא מקבלות "אישור" מבחוץ אז העומס באופן טבעי לא עולה.אם אני מרגישה שאני טובה במהותי- לא מחפשת אישורים ולא מפריע לי שהאחר מרגיש אחרת.
אבל כאשר נעשית הפגיעה ,כשעולה עומס - אז לא להתעלם אלא לזהות את הרגש ולקבל אותו.-
בהקשר הזה התכוונתי שכן צריך להתמקד בשכנוע של העומס- להבין למה נפגעתי , איזה רגש עלה שם והאם אני יכולה לתת לו מענה.
.

שליחה על ידי אייה* » 17 יולי 2008, 09:20

הזיהוי של העומס הוא שלב שני מבין שלושה. צפיה- זיהוי- עיצור. מבנה. העניין הוא להשאר עם לב רגיש בלי להרגיש את תזוזות הנפש, בלי להתערבב.
ברגע שניתן מקום מועדף לעומס שם אנו נבלמות ונחסמות ומונעות עצמנו מלהתקרב.
שב"ה נתקרב ולא נפחד.

שליחה על ידי אייה* » 17 יולי 2008, 09:23

בהקשר הזה התכוונתי שכן צריך להתמקד בשכנוע של העומס- להבין למה נפגעתי , איזה רגש עלה שם והאם אני יכולה לתת לו מענה.
ובהמשך, לרשום השגות אל מול אותה פגיעות. ("בדיקת ההישגים כדי להכיר יותר את עצמה").

אייה

רוצה להוסיף:
במקום להתמקד בשכנוע של העומס, כדאי יותר להתמקד בהבנה המהותית שסותרת אותו, ואז קל יותר לא לאחוז.
ימימה אמרה כמה פעמים שהתוכן של העומס לא משנה, לא צריך לנסות להבין אותו.
אם בכל זאת בעבודה מעמיקה עולות הבנות שקשורות לתוכן העומס, חשוב שזה יהיה מתוך תיחום הטוב, עם הפרדה ברורה ויציבה. רק מתוך הטוב אפשר לפרוץ את המיותר ולהשיג השלמה.

שליחה על ידי נוגה* » 22 יולי 2008, 14:01

שלום נעמה, רק עכשיו ראיתי את תגובתך, תודה לך.
לגבי אורנה, שמעתי שהיא מדהימה וקראתי שיעור שלה על השכנוע הפנימי מעומס, ואכן היה מדהים לראות איך בהתבוננות מעמיקה היא מגלה את השכנוע שעומד מאחורי העומס. שכנוע שלא היה קל לראות.
היא מאוד ייחודית בדרך עבודה זו. ורציתי לבדוק אם את לומדת אצלה ולהבין עוד בעניין זה.
ימימה דיברה על כך שיש איזה שכנוע פנימי שמאפשר את העומס, אך לא הרחיבה בעניין.
למעשה, השכנוע הזה, הוא שמפעיל את העומס אצלי, מזין אותו ונותן לו כוח.
ואם השכנוע הזה מתפוגג, משתחרר - לעומס אין יותר כוח לפעול. כמובן שזה תהליך, שמתחיל בצפיה, זהוי וכו'
אבל פה העבודה היא ברובד עמוק יותר.

אני מבינה מה שכתבת וזה נכון לדעתי, אבל עשית שימוש לא נכון במילה "ממוקד"
ומכאן אי ההבנה של אייה.
מה שאייה ויעלי לה כתבו, נכון אף הוא, אך אין זה סותר את מה שכתבת, וניכר מדברייך שאת מבינה זאת :
_...אבל כאשר נעשית הפגיעה ,כשעולה עומס - אז לא להתעלם אלא לזהות את הרגש ולקבל אותו.-
בהקשר הזה התכוונתי שכן צריך להתמקד בשכנוע של העומס- להבין למה נפגעתי , איזה רגש עלה שם והאם אני יכולה לתת לו מענה._
שוב, המילה "להתמקד". לא מתאימה כאן, כי את מתכוונת למשהו אחר, למה שכתבת אח"כ :
להבין למה נפגעתי , איזה רגש עלה שם והאם אני יכולה לתת לו מענה.
וזה עבודה הכרתית על כל המשתמע מכך !!!
אני הייתי משנה את המשפט : צריך להתמקד בשכנוע של העומס
במשפט: "צריך לנסות לזהות את השכנוע שעומד מאחורי העומס" ואז דברייך נעשים יותר ברורים.
כל טוב והצלחה ! (-: @}

שליחה על ידי נוגה* » 23 יולי 2008, 12:45

נעמה, רציתי להוסיף:
קודם כל, איך זה נראה לך מה שכתבתי, האם הבנתי אותך נכון ?
ב. לדעתי, התמקדות יכולה להיות בעניין ההשתדלות לזהוי השכנוע הפנימי, כמובן, עד שמזהים אותו.
ג. לאחר שמזהים, כבר אין צורך להתמקד בזהוי. ובודאי ובודאי לא בשכנוע עצמו, אלא בצפיה עליו.
האם זה מתאים למה שהתכוונת ?

שליחה על ידי נעמה* » 26 יולי 2008, 23:16

נוגה,
נראה לי שהבנת אותי נכון וזה מתאים מאוד למה שהתכוונתי.
תודה לך על הבהרת הדברים,
שבוע טוב וכל טוב!

שלום רב,
זמן רב לא נכנסתי לאתר הזה (מצטערת), מאז אני לומדת ימימה, זה כבר 4 שנים עם מדריך שאין לי מילים לתאר, ברוך השם הרבה השתנה בחיי ועדיין משתנה, לומדת, מיישמת, לומדת, מיישמת. אחד השינויים זה לחזור לשמי המקורי שוראנגיז.
היום אני עוזרת לכל מי שרוצה למצוא קבוצה בכל הארץ, תוכלו לראות אותי באתר www.yemima.co.il, כפי שראיתי, האתר מופיע בראש העמוד כאן, באתר הזה מופיעים קרוב ל-99% מהמדריכים שלמדו ישירות אצל ימימה וקיבלו ממנה את בירכת הדרך ללמד, יש בודדים שבחרו לא להופיע באתר והעמותה שהקימו המדריכים הותיקים, מכבדת את בחירתם.
אם יש ביניכם מי שצריכים עזרה, רוצים לשאול שאלות, אני עומדת לרשותכם באתר או במייל האישי שלי [email protected].
מי שלומדים אצל מדריך שמופיע באתר מוזמנים להשתמש בפורום הקבוצתי, בפורום הזה אפשר לראות את חברי הקבוצה שלכם, לכתוב האחד לשני, להעלות את השיעור שלמדתם, לדון בו ועוד. הפורום מעולה למי שהפסיד שיעור ורוצה להשלים.
מאחלת לכם הצלחה רבה בכל אשר תבחרו ותלכו,
באהבה רבה שוראנגיז

מעתיקה מה שכתבה שורי צייזלר בדף אחר בטעות (הוספתי גם למעלה בתוך ה"פלוס" הרלוונטי):

יש מדריכה מוסמכת בחיפה, מלמדת בימי ראשון ערב שתי קבוצות, קבוצה נוספת מוקמת בימים אלה, הקבוצה הזו תהיה קבוצת בוקר,
אפשר להצטרף לקבוצת ערב או להירשם לקבוצת הבוקר בטל' 052-2791680
יום נפלא שוראנגיז

שליחה על ידי אליה* » 28 יולי 2008, 18:01

וואו, כמה זמן לא נכנסתי....התגעגעתי..
אבל אין לי זמן לכתוב כרגע, אחזור בערב , בס"ד.
@}

שלום רב,
בחודש אוג' תיפתח קבוצה להכנה ללידה לפי שיטת ימימה בראשון, זה יתקיים או בימי שלישי בשעה 12.30 או בימי שישי בשעה 11.00, הרשמה אצלי,
לילה טוב שוראנגיז

שלום וברכה...
תקופה מבולבלת. מהולה בעומס, ירידה. מנסה לתחם את העומס,תקופה בה הגיבה ופעלה בעיקר הילדה.קשה היה לי לראות את הרגע העכשווי, להשאר בנוכחות של הלומדת. נבלעתי לתוך הסיטואציה. זה היה חזק ממני ולקח ממני אנרגיות רבות.(אפילו איבדתי מעט משקל).
כעת הסערה שכחה, מנסה לאסוף את השברים.את הלומדת, את עצמי. מנסה לתחם את כול הירידה הזאת, שהייתה מהולה בכול כך הרבה היסוסים וספקות מהילדות, חוסר בטחון. לא מבינה איה הלכה כול העבודה שעשיתי על עצמי במשך כמעט שנה עם ימימה. לא מבינה איך נשאבתי לתוך סיטואציה כזו בלי לשמור על עצמי, על מקומי. חוץ מכמה פעמים ממש בודדות שעדיין הייתי יכולה לפעול מתוך הלומדת, אבל לא לאורך זמן.
אשתף:מדובר בסיפור אהבה, שנגמר עוד כמעט לפני שהתחיל. זה כבר התחיל לא חלק. אבל נשאבתי.
מנסה לא לכעוס על עצמי, על החולשה שלי, על זה שנתתי לעצמי ללכת כול כך רחוק ולא שמרתי על מקומי, שהייתי בטוחה שהוא יציב,הייתי בטוחה שהשגתי יציבות מסויימת.
ושוב נתתי לעצמי להכנס לסיטואציה כואבת,בה לא תמיד מכבדים אותי.ובעיקר, אני לא מכבדת את עצמי.מוותרת על מקומי...
הלוואי והקב"ה ייתן לי כוחות לצמוח ולגדול מכאן באמת, לסלוח ולקבל את עצמי, גם בירידה, גם באי שמירת מקומי וכבוד לקיומי. כנראה הייתי צריכה לעבור את זה,דרך זה, אולי זה עוד שיעור שלי מיני רבים. עייפתי משיעורים כאלה.רוצה להיות בטוב יציב וחזק, שאף אחד לא יזיז אותי ממקומי ולא יגרום לי לאהוב את עצמי פחות.
רוצה להיות בטוב.מי ייתן, והדרך מלפניי תהיה מבורכת בדברים טובים, שאצמח ואתחזק באמונתי-שהכול לטובה, ואהבתי לעצמי.אמן

אליה את כל כל מרגשת. עד כדי דמעות.
רוצה להיות בטוב יציב וחזק, שאף אחד לא יזיז אותי ממקומי ולא יגרום לי לאהוב את עצמי פחות.
נשמה, רק את יכולה לגרום לעצמך לאהוב עצמך יותר ואז הפחות לא יהיה כזה נוראי. מודה לך מכל הלב על השיתוף ועל אומץ הלב.
לא מבינה איה הלכה כול העבודה שעשיתי על עצמי במשך כמעט שנה עם ימימה
העבודה לא הלכה לשום מקום. לפעמים אנחנו מגיעים למעין מקום אשלייתי כזה בו אנו חושבים מתוך יוהרה של עצמנו כמובן "אני לומדת, מפותחת, מתקדמת...." ואז מגיעה המציאות ומחזירה אותנו למידות שלנו ששומרות עלינו, שמגינות עלינו. וזה כל העניין. מעצם קבלת הסיטואציה, היכולת שלך לראות מכלול והיכן "נפלת" זה כבר לדעתי עושה אותך לומדת מאוד מאוד מאוד מלומדת.
מי ייתן, והדרך מלפניי תהיה מבורכת בדברים טובים, שאצמח ואתחזק באמונתי-שהכול לטובה, ואהבתי לעצמי.אמן
ושוב אמן ואמן. שבוע טוב לך, לכולנו.

אליה עוד משהו קטן. "מגשימה את הכלים לפי יכולתך הנקייה, בלי לחלום ולא תהיי אז בהישגים אלא בהשגה". "יש הבדל בין השגים גשמיים והשגות רוחניות, יציבות, בלתי נתנות להתפרקות".
"את נמצאת כנושאת חלקים יקרים לקיומך אשר מאפשרים את קיומך. אותה מחשבה, אותו לב, יש להכירם דרך כוחם ותנועתם".
(תשובה בהמשך ללא מבינה לאן נעלמה שנה של לימוד...)

זה היה חזק ממני ולקח ממני אנרגיות רבות.(אפילו איבדתי מעט משקל).
איבוד המשקל כמו איבוד המידה. סליחה על התגובות המקוטעות מול מה שכתבת. כל פעם בהבנה אחרת מול זה.

הי איה, תודה על התגובה המקסימה שלך....
רק את יכולה לגרום לעצמך לאהוב עצמך יותר ואז הפחות לא יהיה כזה נוראי
חשבתי דווקא שאני "כבר" אוהבת את עצמי מספיק. הכול היה יחסית בסדר...אפילו די פרחתי בחיים שלי בתקופה הזו. עד שהכרתי אותו..ואז זה שאב אותי לגמרי. משהו בו היה פשוט שואב.מוריד.הרסני. או שאולי השילוב בין שנינו היה כזה
חשוב לי לציין פרט מאוד חשוב שאולי קשור לירידה החזקה שלי, וכבר אשתף ביתר הרחבה: כבר הייתי מאוהבת בו פעם, אבל כשהייתי ממש צעירה,בת 18,והוא לא ממש שם עליי אז,(כלומר רק התחיל איתי ,יצאנו כמה ימים וזהו)הקשר התנתק מצידו. הוא מבוגר ממני ב8 שנים.אבל זכרתי אותו.
וכנראה משהו מהילדה הזאת ,בתת מודע, זכרה אותו. כי ייתכן מאוד שאם הייתי כך סתם פוגשת אותו היום, ייתכן והייתי יותר יציבה,שומרת על מקומי. אבל פה, כאילו משהו מהעבר חזר בדינמיקה הזו, כאילו לא הייתי אליה של עכשיו אלא אליה בת ה 18 מול הגבר הזה...שהעריצה אותו..מוזר נכון? אחרי ההסבר הזה, מבינה יותר את עוצמת הירידה והסיבה לכך שמשהו כאן היה לא בשליטתי,חזק ממני.. ואולי זה סוג של תיקון...הרי שום דבר לא במקרה...ימים יגידו מה השיעור הזה לימד אותי..
בע"ה שנתקרב ונתחזק.@}
(אפשר למחוק אחר כך את התגובה הזו, זה נראה לי אישי מדי...)

איבוד המשקל כמו איבוד המידה
גדול! כול כך מדוייק@}
(התחלתי שוב לאכול ונראה לי שקצת עליתי..

@}- חוזרת לעצמי, למידתי...

אליה יקרה,
ימימה מכוונת כל הזמן שאנחנו חייבים בטרחה ולא בתוצאה, אני רואה כאן התמקדות בתוצאה ולא בטירחה,
מה שקרה, קרה לתיקונך, בא להראות לך שזה עדיין לא נגמר, העומס לא נוקה עד הסוף, הקליפה עדיין ישנה, נכון ששנה שלמה עמלת, אבל זה עדיין לא נקי עד הסוף.
וימימה אומרת "אותה שארית, למעשה, כקליפה חוסמת, לא רק מעוותת בפיתוליה, אבל חוסמת תנועה של החלקים כשמאוזנים בתנועה מאוזנת בשלום אחד עם השני והכל יחסי".
מה שהשגת במשך שנה זה מעולה, קחי את זה כמחזק ולא כמחסיר, "חשבתי דווקא שאני אוהבת את עצמי מספיק", זה מחסיר "אני יודעת שאני אוהבת את עצמי יותר מבעבר" זה מחזק, קחי את הטוב והשתמשי בו, אל תסתכלי על מה שעדיין לא השגת, זה יגיע בעה"ש, תסתכלי על מה שכן "ביחסי". אני בטוחה שאחרי שנה של לימוד זה לא אותו הדבר כמו מקודם, בוודאי התקדמת מילימטר וזה מה שחשוב, הסתכלי עליו, הוא לא היה שם קודם.
את כותבת עוד "משהו בו היה פשוט שואב". השלט בידיים שלנו, אנחנו אלה שנותנים את השלט למישהו אחר,
אני בטוחה שהשיעור הזה עדיין לא נגמר, עכשיו את מכירה אותו, היי מוכנה אליו, את ההפתעה אי אפשר למנוע אבל אם תהיי מוכנה אליו זה יהיה יותר קל ותדעי מה לעשות איתו.
מחבקת אותך, לילה נפלא שוראנגיז

שלום בנות
כמה אור של למידה,תובנות,התבוננות.
הרבה זמן לא נכנסתי לפורום,כך שכמה שניסיתי לקרא לאט,להכיל,השפע גדול.
ימימה אמרה ,קבלי את המתאפשר.
אשמח כדי להבין, דוגמא על שכנוע פנימי, השכנוע של העומס.? כמו צדקנות,וכחנות,כעס?
אליה,הרגשתי ממך את ישרות הלב.כנה,פתוח,רוצה ללמוד.
אני גם מרגישה אחרי 4 שנים של לימודים,שיעורים כלהזמן.עברת גל גדול,אך בעזרת הלימוד ראי איפה את היום,לפני שנה? בגיל 18?
איזה דרך של למידה, והלימוד הוא הדרך לתיקון.תיקון של...לכל אחת והשרשים שלה.
אני לומדת עכשו את החלק של צפייה אנוכית,צפייה נכונה והצפייה השלישית, שמתקנת ומחזקת את החלקים.
איזה כלי מחזק,,מתנה גדולה,ועדיין כל הזמן כפי שכתבו הבנות. זיהוי הטוב והמיותר,תיחום קבלה,והתחזקות מהטוב.
הייתי רוצה תשובות ,לימודי ימימה הם לימודי הכרה לתיקון,והתקרבות למהות הטובה,אך בשפה פשוטה בהירה,מה זה בשבילי לימודי ימימה? מעין הגדרה עממית, של כל אחת,פשוטה,מהלב....
שבוע של טוב

מישהי יכולה להמליץ על מדריכה בצפון תל אביב-רמת השרון ?\
תודה

מחפשת קבוצה ברמת גן או גבעתיים בשעות הערב (חוץ משלומי) , מישהיא מומלצת וטובה

לפלוני אלמונית.
ברמת השרון - יש מדריכה מצוינת, שמה יונה ערמוני. טלפון: 035492608. נייד: 0522532548.
בגבעתיים - יש גם מדריכה טובה, שמעתי עליה הרבה שבחים. שמה אביטל ברעם. נייד: 0545274770
בהצלחה !!!

ערב טוב לכן,
בתל אביב יש קבוצות בהדר יוסף, רמת החייל,
בגבעתיים הקבוצות של אביטל מלאות, אפשר להירשם לקבוצה חדשה שאני מקימה בגבעתיים בבוקר או בערב, הפתיחה תהיה אחרי החגים,
באהבה שוראנגיז

יש לי שתי שאלות, הראשונה לנגה, מאין לך המידע הזה על המדריכות למדת אצלן?
והשאלה השניה לשורנגיס מה זאת אומרת את מקימה קבוצה את המדריכה? ואם לא את אז מי? חשוב לדעת מי לא?

לפלוני אלמונית ערב טוב,
המדריכים שלמדו אצל ימימה וקיבלו ממנה את ברכת הדרך ללמד, התאגדו והקימו את "המכון ללימודי חשיבה הכרתית ע"ש ימימה", הם עמותה רשומה.
העמותה הקימה את האתר www.yemima.co.il, אני מטעם העמותה מקימה קבוצות בכל רחבי הארץ, ברגע שיש לי 15 רשומים בקבוצה, אני פונה למדריך/ה שילמדו את הקבוצה.
אני לא מדריכה, תפקידי לענות לכל אלה שיש להם שאלות לגבי הלימוד, לעזור לכל מי שרוצה עזרה, ולהקים קבוצות לפי בקשת אלה שרוצים ללמוד.
אני מקווה שעכשיו ברור יותר, לכל שאלה נוספת אני כאן.
לילה טוב שוראנגיז

שלום לפלוני אלמונית.
את יונה ערמוני אני מכירה משיעורים שלמדתי אצלה בעבר.
אצל אביטל לא למדתי, אך שמעתי וראיתי ברשת המלצות חמות עליה מתלמידות שלה.
כל טוב והרבה הצלחה.

כמה טוב לדעת ולהרגיש עלייה לאחר ירידה.
לדעת ולהשתמש בכלים שברשותי: תיחום העומס, ראיית הטוב, דיוק יחסי, ומשם, בדרך להבנה יותר גדולה שמובילה לדיוק יותר גדול...
כמה טוב לדעת שלפעמים ירידה הכרחית לצורך תיקון, ניקיון וסדר פנימי. כמו שכדי לעשות סדר, צריך קודם לבלגן...(שמעתי לא מזמן רבנית מיוחדת שהשתמשה בדימוי הזה,לצורך דוגמא לירידה לצורך עלייה, אהבתי)
כמה טוב לחזור לעצמי, חזקה יותר, מחודשת. לדעת ולהרגיש מחוזקת, אהובה,ראויה לטוב...
לחזור לעצמי - הלומדת, המקבלת, הסולחת, הבטוחה, בשמחה, בטוב, בהודיה על כול השפע בחיי.
להבין שזה היה כנראה הכרחי לי לצמיחה, תקופת ספק קצרה, כדי להוציא ולהעלות מעלה את הטעון תיקון. וכשמגלה את הפגמים, את הטעון תיקון, לא מחטטת בהם, אלא מתמקדת בטוב וכדרך פלא ,אור פנימי מציף אותם וזה כבר לא חיסרון,כי קיבלתי אותם...
שמחה עכשיו,כי אני מאמינה, כי אני יודעת, שהכול בסדר.@}
שנתברך בשבת של צמיחה ואהבה עצמית.@}
אמן|L|

בוקר טוב לכן,
מסכימה עם דברי נגה, אכן שתי מדריכות טובות, כמו גם כל המדריכים המוסמכים שטובים ואוסיף את דעתי - כל המדריכים שקיבלו מימימה את ברכת הדרך ללמד הם טובים, כל אחד מביא את האישיות שלו ואת הייחוד שלו לתוך הלימוד, כל אחת ואחד צריך למצוא את המדריך/ה שמתחברים אליו, זה שלא מתחברים למדריך לא אומר שהוא לא טוב, אומר שפשוט לא התחברנו אליו. היופי בלימוד של ימימה שמה שקובע זה הרצון שלנו, הבחירה שלנו, במידה ולא מתחברים למדריך מסויים, פשוט מחפשים מדריך אחר עד שמוצאים את "המדריך" עבורינו.

לאליה - הקסים אותי מה שכתבת, יישר כח ואוסיף את השיקוף שלי - במקום לקרוא למתרחש ירידה, אני קוראת לזה קושי, כל העבודה שלי בלימוד של ימימה זה התמודדות מול קושי, כל קושי שאני "מנצחת", מעלה אותי במדרגה. והפתעה, שוב יהיה קושי ואפילו יותר גדול כי הרי גדלתי ועכשיו אני מסוגלת להתמודד מול קושי יותר גדול. הלימוד שלי הוא להיות מוכנה לקראת הקושי הבא, לקבל אותו בברכה, כשאני מוכנה אני לא מופתעת ולכן יותר קל לי לקבל את הקושי הבא.
שבת שלום ומבורך לכן שוראנגיז

כל קושי שאני "מנצחת", מעלה אותי במדרגה. והפתעה, שוב יהיה קושי ואפילו יותר גדול כי הרי גדלתי ועכשיו אני מסוגלת להתמודד מול קושי יותר גדול. הלימוד שלי הוא להיות מוכנה לקראת הקושי הבא, לקבל אותו בברכה, כשאני מוכנה אני לא מופתעת ולכן יותר קל לי לקבל את הקושי הבא.

ממש מחזק. ונכון..
גם אם לפעמים נדמה לי רק שאני לא "מנצחת" את הקושי,כשאני בתוך הסיטואציה, כול עוד יצאתי ממנו לאחר זמן ,מחוזקת, עם הבנה טובה,בראיית הטוב והשיעור, הרי ניצחתי..
סימן שגדלתי..איזה כיף..

.@}.

כל העבודה שלי בלימוד של ימימה זה התמודדות מול קושי, כל קושי שאני "מנצחת", מעלה אותי במדרגה.
ההתמודדות אינה במידה ועל כן נראה לי שבמצב של קושי במילה התמודדות יש איזשהו סוג של מאמץ אשר מחליש לעומת המילה מידה בה נשקל הקושי, המכשול, העומס והמילה עצמה כבר מסירה שכבה של עצב, ייאוש, כעס וכו'...

ערב טוב איה,
האם הכוונה שלך זה להחליף את המילה התמודדות עם מידה?
כלומר : כל העבודה שלי בלימוד של ימימה זה מידה מול קושי?

איה מה דעתך על: התפתחות מול קושי?

עבורי מול קושי זה זיהוי,תיחום,הפרדה והתחזקות מהטוב. זה בניית מבנה,בנייה מול פעולה מעומס.שהייתי רגילה לפני למידת כלים. יצירת המבנה., דרך להתקרבות. .המלה המתאימה אולי לימוד,מול ההתמודדות,ההתפתחות...שהבנות כתבו.
ממליצה לקרא את החלק הכנה לאלול. אני מאד אהבתי אותו,וכל שנה אפשר להעמיק.מי שלא מכירה,יכולה לבקש ולכתוב לי באימיל' ואשלח.
[email protected]

ניסיון נוסף עולה, כרוצה ללמד אותי שוב ולתת לי את האפשרות לשחרר, להרפות, לא לאחוז במשהו חיצוני או מישהו חיצוני . רואה את הקושי כהזדמנות נוספת לעלייה. כי אם זהכאן, סימן שאני יכולה לו. הפעם רוצה להצליח להתגבר עליו.
להיטיב עם קיומי. להעשיר את עולמי ולתקן אותו. לא לחפש פתרונות מבחוץ. רק מבפנים.לא להיות תלויה באהבה של האחר , כמו הילדה, אלא להיות הלומדת, זו המיטיבה עם קיומה, שאהבתה וקבלתה העצמית אינה תלויה באיש לא בדבר.
יודעת שהדבר הכי נכון לקיומי הוא לשחרר, להמתין. המתנה רוחנית, בה אצמח ...שאינה קשורה לדבר ,גם לא לאיש, אלא לאהבה שלי לעצמי, לקבלה שלי את הילדה שבי,שלא פעם עולה ומשתלטת על הלומדת.
מתחמת את הקושי, מתבוננת בילדה שבי נאבקת, אבל הלומדת אפילו לא רוצה להתמודד. אלא להיות בטוב שיש בי. להישאר בטוב הזה, להכיר בו ולהגדיל אותו.
הבנה עולה, והיא:ככול שאעשיר את עולמי שלי, ואתמקד בטוב לקיומי, כך השפעת הילדה הלא רלוונטית לחיי -תפחת, אהיה חזקה יותר ומלאה יותר, לא אהיה עוד מושפעת מהאחר לקבלת חיזוקים...אהיה חופשייה, בת חורין אמיתית, המתמקדת במהות ולא בתפל, בטוב ולא בקושי, בלומדת שעושה ומיטיבה עם קיומה, ולא בילדה מלאת הפחדים והספקות...
אמן שנזכה לעלייה גדולה.

הלימוד שלי הוא להיות מוכנה לקראת הקושי הבא, לקבל אותו בברכה, כשאני מוכנה אני לא מופתעת ולכן יותר קל לי לקבל את הקושי הבא.
והנה, עלה הקושי. שוב..כנראה מישהו מלמעלה רוצה שאגדל ואתקן...אז שמחה על הקושי הזה ומודה עליו, כי זו ההזדמנות שלי לתיקון אמיתי!..נראה אותי עכשיו מתמודדת איתו...
מרגיש לי כמו אתגר, תיקון, וזה מדהים. הלוואי שאעלה ואצליח.
מודה עליו...ויודעת שהכול לטובה@}@}

לשורי
_האם הכוונה שלך זה להחליף את המילה התמודדות עם מידה?
כלומר : כל העבודה שלי בלימוד של ימימה זה מידה מול קושי?_
איה מה דעתך על: התפתחות מול קושי?
אכן. מפני כשאני במידה מול משהו אני לא נלחמת בו. מקבלת עצמי (ביחסיות ובמידת המתאפשר). יש איזושהי מנוחה מול הסיטואציה ולא לחימה בה ובחלקים שמעלה.
אני מעדיפה לבחור את המילה מידה. המילה התפתחות היא גם מילה פתוחה משום שבהתפתחות יש דינמיות ולא מאמץ. כל נושא ההתפחות בלימוד הוא מאוד איטי ונבנה. שלב אחר שלב. וגם מולי קושי לראות את ההתפתחות שלי בתוך הלימוד, בתוך החיים, בתוך הסיטואציות זו מדרגה מבורכת מאוד. מה את אומרת?

אייה,

מפני כשאני במידה מול משהו אני לא נלחמת בו. מקבלת עצמי (ביחסיות ובמידת המתאפשר). יש איזושהי מנוחה מול הסיטואציה ולא לחימה בה ובחלקים שמעלה.

אייה, כתבת מאוד מדוייק, נכון.
הלומדת אפילו לא רוצה להתמודד. אלא להיות בטוב שיש בי. להישאר בטוב הזה, להכיר בו ולהגדיל אותו.

כול טוב|L|

שוראנגיז, תודה!
סורי שרק עכשיו מגיבה לתגובה...
@}@}

בוקר טוב לכן ויישר כח גדול, איזה יופי של הבנות,
אליה את מקסימה ואת בדרך הנכונה, המשיכי,
והנה, עלה הקושי. שוב..כנראה מישהו מלמעלה רוצה שאגדל ואתקן...אז שמחה על הקושי הזה ומודה עליו, כי זו ההזדמנות שלי לתיקון אמיתי!..נראה אותי עכשיו מתמודדת איתו...
כאן כתבת הבנה נהדרת אלא שאת לא מאמינה בו עד הסוף, הוא עדיין לא יישומי עבורך כי הוא מסתיים במשפט מחסיר "נראה אותי עכשיו מתמודדת איתו" - ביקורת, שיפוט, אכן תודי על הקושי, עשי כיכולתך, כמדרגתך, תתקדמי צעד אחד ובפעם הבאה בעה"ש יגדל בעוד צעד וכך הלאה
הלוואי שאעלה ואצליח. עוד ספק, בוודאי שתצליחי, יש לך כלים, השתמשי בהם, האמיני וזה יקרה.
בהצלחה יקרה

לאייה - המילה מידה לא מתחברת לי מכיוון שאני עדיין לא יודעת לעשות דברים במידה, זה לא יישומי עבורי, המילה התפתחות כן מתחברת לי, אני מתפתחת כל הזמן וזה כן יישומי עבורי, וזה אכן מבורך.

יום טוב ומבורך לכן שוראנגיז

שורי
אז ניתנת לך ההזדמנות למדוד את המידה כל פעם מחדש.
ערב נעים

עכשיו זה מתאים לי, אני אכן מודדת כל יום, כל שעה, כל רגע, ובעה"ש אגיע לשם,
לילה טוב יקרות שוראנגיז

האם ישנה קבוצה בפתח-תקווה?
הנסיעות להרצליה מקשות ואם יש קבוצה בפתח-תקווה
אשמח לחזור ללמוד

נמצאת בעין הסערה עם בן הזוג. מרגישה שכל הארגז כלים נשמט מידיי. מנסה למצוא כח בתוכי, הכרת יש, מידת רוחק, הקשבה ללב, לרצון, לדיוק. מרגישה המון בלבול.

אייה, אל תדאגי...
תני לעצמך,תתמסרי לגל הזה, של הבלבול,הרגשות המעורבים,אל תלחמי בו, אל תתנגדי, תתמסרי, תשחררי,עד שהסערה תחלוף, ואז תצופי מחדש על המים...

|L|
(יודעת שתחזרי לעצמך במהרה@})

נמצאת בעין הסערה עם בן הזוג. מרגישה שכל הארגז כלים נשמט מידיי. מנסה למצוא כח בתוכי
אז את יכולה למצוא בתוכך כוח לקבל את עצמך? את עצמך ככה? לקבל את המתרחש? לרוץ לחפש כלי ב"ארגז הכלים" הרי שזה סוג של מאבק לא? עזבי הכל ורק, אך ורק תעסקי בקבלה עצמית מתוך רגש עמוק לקיומך שנושא גם התרחשויות לא ממש נעימות אבל מלמדות ובונות, בהצלחה ושבוע טוב.

לאייה|L|
_"הנה מתקרב הגל הגדול, המאיים להטביע אותה בתוכו. רסיסיו המלוחים כבר צורבים את לבה, ולרגע אוחז בה הפחד. מה לעשות, איך לעצור אותו, איך לנצח. אבל הוא כבר קרוב, היא יודעת שהוא מגיע, והיא ממתינה, מוכנה.
במקום לנסות להיאבק בו ולהשאיר את הראש מחוץ למים, היא צוללת לתוכו, נכנעת מראש לעוצמתו. ושם, בפנים, שקט. היא מרפה את גופה, את כולה, וממתינה שיחלוף, והיא תצא מתוכו טהורה ואחרת, תנגב את עיניה ותצוף רפויה על הגלים הקטנים, הנעימים, המשמחים, שבאים תמיד אחריו. "
אשה שמחה מתוך סיפורים מעכשיו_

איה
"נמצאית בעין הסערה" ,יש גל גדול.זיהוי תיחום העומס. על מה יושב? איזה רגש? לתחום, לקבל את הגל הגדול. המאבק הפנימי, מגדיל את העומס,התרחקות דחייה חוסר קבלה.
לחזר לשקט, להמתין ,להיות בדרך, לא לחשוב מול תוצאה, זה מביא פחד והצמדות,המתנה, מדת רוחק,, ,להרגיש את כיווץ הלב, את הבהלה, הפחד,המאבק,לקבל את עצמי ,לזהות את הילדה [המבוהלת, או המפחדת, או חסרת האונים, או חסרת בטחון, או חסרת ערך, חוסר אמון- ספק, או מושלמות... לתת לעצמי קבלה ואהבה ללא תנאי,,ולהתחזק מהטוב. מה מחזק אותי מהיש...קבלי את המתאפשר,ללא מאמץ.באמונה

באמונה
אכן כך

ערב טוב לכן יקרות,
לתלמידה שרוצה לחזור יש קבוצה בפתח תקווה שאת יכולה להצטרף אליה עם המדריכה מיכל, כתבי לי למייל שלי ואשלח לך את הטל' שלה, [email protected]
אייה יקרה, ימימה הכשירה מדריכים לנושא זוגיות, לי נראה שאת יכולה להיעזר באחד מהם, אם את רוצה עזרה כתבי לי ואעזור,
אני עייפה מדי להשתתף איתכן הערב אז סלחו לי,
לילה טוב שוראנגיז

אייה יקרה, ימימה הכשירה מדריכים לנושא זוגיות, לי נראה שאת יכולה להיעזר באחד מהם, אם את רוצה עזרה כתבי לי ואעזור,
די כבר לנסות למכור לנו את הסחורה שלך, לא הגון להכנס לדף הזה למטרת רווחים הרי זה מה שאת עושה נכון?

בנות יקרות. תודה.

אביבית אביבית -
למה את עושה את זה לעצמך ? לא שווה לצאת ממקומנו בעבור איזה שטות.
ואיך אחר כך מרגישים, האם זה שווה ?!
(מה שאנחנו עושים בחוץ, זה מה שקורה אצלנו בפנים.)

בכל אופן, אם היה שווה לך וטוב לך אז קבלי את התנצלותי על התגובה
יה"ר שתבורכי בהבנה טובה.

נוגה יקרה מה שאמרתי בכלל לא קשור אליך ואני לא מבינה איך ומה הבנת, אני פניתי לשורנגיס שמשתמשת בדף הזה בצורה לא הגונה. הנ"ל עובדת לפרנסתה בהקמת קבוצות, עד כאן מילא אבל לקפוץ על מלאכה של תלמידה ולנסות לשלוח אותה ליועצי נישואין למינהם [אגב, בתשלום מלא] נראה לי כבר ממש מוגזם.
ונוגה, עוד שאלה, איך הגעת למסקנה שהכוונה אליך? מה את קופצת?

מחפשת מדריכה באזור נהריה גליל מערבי מי מכיר? מי יודע?

מתמודדת עם רגש שאפילו מתביישת להודות בו...קינאה.
קינאה לבחור שאני אוהבת. יודעת שהילדה שבי ,רשמים מהעבר הם המקור לכך, אבל זה עולה בי בסיטואציה מההווה.
חברה "נחמדה מדי" אליו, התעניינות שלו כלפיה, חיבוק ונשיקה על הלחי שנתנו אחד לשני ...(אפילו שחבריי נוהגים לנשק על הלחי, ועם חיבוק, אבל הוא לא מהחברים!..)
אולי זה ילדותי, זה לא משנה. זה נמצא כאן. מנסה לתחם את זה, לא להילחם בזה, להתבונן, האישה שבי מנסה להרגיע את הילדה ולהזכיר לעצמי מהן הסיבות בגללן הוא בוחר להתראות איתי.מנסה להתבונן בטוב שבי, לשחרר את זה.הרי פיתויים תמיד יהיו וישנם כול הזמן, גם כשנשואים..העבודה בבטחון פנימי אמיתי מתחילה עכשיו...לחזק את עולמי הפנימי, לא להיות תלוייה בבחוץ, לחדד בעיני עצמי את ייחודי, ולהאמין בעצמי, לא לתת לילדה ,שבעבר חשה בחוסר אהבה ובטחון לשלוט עליי כעת. מנסה להזכיר לעצמי שכעת אני "ברבור", וכבר לא "הברווזון המכוער."..(אני גדלתי ונהייתי אישה מיוחדת וכבר אינני אותה ילדה חסרת בטחון שלא תמיד קיבלה אהבה מאימה)
מקווה שזה שייך לכאן, הרגשתי צורך לשתף אתכן...
באהבה@}

אביבית יקרה, אני יודעת שהדברים הופנו לשורנגיס ולא אלי. אין לי כל קשר למה שכתבה.
ולא באתי לשפוט או להצדיק אף אחת.
הדברים שכתבתי הם במישור אחר, ממקום אחר: "הרגש לקיומך"

הייתי פעם ב'מקום' הזה של חיפוש ועשיית צדק, עשיית סדר וכו',
ותאמיני לי, זה לא שווה את האנרגיה שמושקעת בזה, שבאה על חשבון כוחות הנפש שלי.
ואם לא די בכך, גרמתי גם לירידתה של הנפש במקום להשתמש בכוחות שיש לי על מנת להעלות אותה.
ואם בכל אופן יחשוב מישהו שזה שווה את המאמץ, הרי אי אפשר לשנות אף אדם אחר, 'חבל על הזמן'.
המקסימום שאפשר, זה לשנות את עצמי ואת עצמי בלבד.
ולכן חבל מאוד לצאת ממקומי ולהתערבב עם אחר ולהרגיש רע בעבור 'מילים'.
"שיגיד מה שיגיד", אני ממקומי לא זזה. בשום פנים ואופן. זה רגש לקיום.
כמובן שזה צריך לבוא מהבנה, ולכן אני מאחלת לך שוב שתבורכי בהבנה טובה.
יה"ר שתזכי להבין וליישם ולקבל תוצאות מתוצאות.
@} @ @}