לימודי ימימה

[יעלי_לה]

גלי יקרה זו מלאכה טובה ואמיתית, נראה שאת תלמידה שיודעת להעמיק בזיהוי ובתיחום.

רונית כתבה את זה...

[יעלי_לה]

לגבי צורה כוח תנועה... מנסה למצוא הסבר קרוב לקרקע ולא מבלבל...

ת'אמת, הכי פשוט לחשוב על זה דרך תופעות פיזיות. כל תנועה בעולם, בטבע, מושפעם מהכוח שהפעיל אותה. וכל כוח מושפע מצורת הגוף, בעל הכוח.
מהירות ועצמת התנועה של היד שלי תלויה בכוח שלי (כמה אנרגיה יש לי בגוף), שתלוי במסת השריר שלי (צורתו).
בדומה לכך... <מחפשת דוגמה> נגיד שחשבתי מחשבה טובה. מחשבה עם צורה מהותית. ובעקבות המחשבה הזאת אמרתי מילה טובה למישהו. כלומר ביטאתי את כוחה של המחשבה. ובעקבות המילה שאמרתי יש תנועה של התקרבות ביני לבין אותו אדם...
<לא בטוחה שהסברתי טוב>
עוד דרך להבין את זה היא לנסות לקחת מבנים מוכרים ולהלביש עליהם את המבנה של צורה-כוח-תנועה, אז רואים איך זה מתבטא.
צורה כוח תנועה
הבנה יישום תוצאה
ראיית היש ראיית החסר בראי היש השלמת החסר
מבינה שומעת עונה
נוכחת ממתינה מבינה
זרע עץ פרי
עבר הווה עתיד

מה שמאוד ברור הוא, שכל תנועה גלומה בכוח שטמון בצורה. ה-ב' נושא את ה-א', וה-ג' נושא את שניהם.
לכן ההבנה חשובה כל-כך. ההבנה היא שמצמיחה את התוצאה (דרך היישום). ולכן אם התוצאות לא משמחות, יש לחזור להבנות.

מקווה שדייקתי...

[יעלי_לה]

ה-ב' נושא את ה-א', וה-ג' נושא את שניהם.

זה בדיוק מה שמיוחד במבנים האלה.
שזה לא 1+1+1, או 1+1=2. זה יותר כמו 1+1=3.
כי אם ניקח למשל את "מבינה שומעת עונה" -- זה לא שהבנתי, ואח"כ שמעתי, ואח"כ עניתי. זה הבנתי, ואז הקשב שלי נושא את הבנתי, זה כבר קשב מהותי. ואז התשובה שלי נושאת גם היא את הקשב המהותי שלי, זו תשובה מהותית. זה שלם ששווה ליותר מסך חלקיו...
בגלל זה שתי הדוגמאות האחרונות ברשימה (העץ והזמן) כל-כך שייכות, הן מראות את זה בצורה כל-כך מדויקת ועם זאת פשוטה ומוכרת.

<אני מובנת? או שרק סיבכתי יותר?>

[רונית*]

הי לומדות.
כותבת "לומדת "על גילוי הלימוד הטוב להכרותה,ואז שמחת הגילוי, הלימוד.איזו שמחה פנימית נפלאה,כשיש גילוי כזה בלימוד ,כמו נופל איזה אסימון פנימי,זה שמחת גילוי , התקרבות לטוב,ההתפתחות שלי. לי השבוע בשיעור ,זה קרה שהרגשתי חזק פנימה,איך נוצר קשב נקי או קשב עמוס, רק מלהקשיב לאחר.יעלילה,צורה זו של הבנה יצרה בי כח חדש .הרגשתי זאת ברמה בינתית.חיבור חזק ללב.ובידעה השכלית כמה חזק זה ישנו,אך הצלילה ללב,מתנה.
גם בדברים שלנו , הכתובים ,ניתן לזהות מה מקרב אותי, ומה מרחיק,סוגר,ולהיות נוכח.
בדוגמא שלי של העצב,זה כנראה קשור ברישום. ההמתנה והמלאכה חזקה.
המלאכה שלי השבוע,לכתוב מהו דמיון,בחלק של כמויות ומשקלים, אשמח לשמוע מהו דמיון לכם,ומלאכה של יישום.
תודה רונית

[יעלי_לה]

אשמח לשמוע מהו דמיון לכם,ומלאכה של יישום

מכיוון שהזכרת את "משקלים וכמויות" (חלק נפלא, רשום אצלי חזק), עולה בדעתי שהמלה דמיון נושאת משמעויות בשני המשקלים.
במשקל הבונה ישנו הדמיון היוצר, שקשור לכוח הרצון במידתו. מה שנקרא הכוח המדמה. אני מדמה לעצמי את הדבר שאני רוצה, הוא מתוחם כחלק להשגה.
במשקל המפר, ההפוך, אנו "שוגים בדמיונות". בין אם אלה מחשבות סרק, או -- מה שימימה בעיקר מדברת עליו -- תפישה דמיונית, אשלייתית, שקרית של המציאות. הסתכלות מבעד לעומס -- כל אחת והדמיונות שלה בהתאם למה שיש לה להשלים.

מהו דמיון בשבילי? כל עשייה מעומס מבוססת על דמיון, כי אני פועלת שם מתוך הסתכלות אשלייתית במקום הבנה מהותית (למשל: כשאני צועקת על הבן שלי בכעס, אני פועלת מתוך אשליה שהוא מעצבן ואני צודקת ומסכנה, ובטח העומס שלי גם יכול לעזור למישהו...). מלאכה ליישום? לזהות, לעצור, להפעיל מידת רוחק והמתנה, להזכיר לעצמי הבנות, כל הבנה לזמנה (למשל: הוא לא פועל מתוך כוונה רעה, יש צורך שלו שמסתתר מאחורי זה, אם אהיה קשובה לצורך שלו אוכל להיענות לו בנתינה מדויקת ונקייה). ומשם הדרך לדיוק סלולה.

@}

[פלוני_אלמונית*]

יעלי
את כותבת כלכך מדוייק ואני לומדת מדברייך

[יעלי_לה]

די, תמשיכי

ברצינות: מכיוון שזה באינטרנט וכל-כך הרבה אנשים יכולים לקרוא את זה אני עוד יותר משתדלת, הלוואי שהייתי מצליחה להיות עד כדי כך מדויקת ב"חיים"... דווקא אחרי שקמתי מהמחשב חשבתי כמה חבל שלא הוספתי בסוף-בסוף את המלים "בעזרת השם" וכמה יותר מדויק זה היה יכול להיות... אבל אני שמחה שאת לומדת מדבריי וגם לא שוכחת שכל דיוק הוא לזמנו...

[יעלי_לה]

רונית, שכחתי להגיד לך כמה אהבתי את מה שכתבת... (הרגשתי חזק פנימה,איך נוצר קשב נקי או קשב עמוס, רק מלהקשיב לאחר.יעלילה,צורה זו של הבנה יצרה בי כח חדש .הרגשתי זאת ברמה בינתית.חיבור חזק ללב.ובידעה השכלית כמה חזק זה ישנו,אך הצלילה ללב,מתנה.)

[רונית*]

תודה יעלילה,והכותבות.יש לי בת בשם יעל,אז יש לי חיבה נוספת.גם אני חשבתי על הדמיון מהחלק המהותי של מחשבה יוצרת,מול המפר,מחשבה אשליתית.
החלק של המשקלים, גדול בהבנות.מים חיים.יעלילה, את לומדת? עבודתך בפורום,מאד ימימאית עבורי.תודה.

[רונית*]

חזרתי היום מליווי בתי ללידה אתמול..מרגש.לידה קשה מאד.המלאכה שלי היא יצירת מבנה בוטח מאמין מדוייק לי, תמיכה בבתי,וליווי מהצד ליד בעלה,לידה שהסתבכה,מול פחד חוסר אמון סבל דאגה.זיהיתי,תחמתי,מידת רוחק ולב שמח ליוו אותי.התינוק מהמם.יהלי.

[יעלי_לה]

משום מה רק היום אני רואה שכתבת כאן...
מגיע לך מזל טוב!!

יש לי חיבה נוספת_ _יעלילה, את לומדת? בהחלט.

[יעלי_לה]

(הערת עריכה: הדברים נכתבו בתגובה לבקשת המלצה על מדריכה מוסמכת)
לדעתי עניין ההסמכה די איבד מהרלוונטיות שלו, פשוט כי יש צמא אדיר ומעט מוסמכים ומוסמכות.
עדיין אני סבורה שיש משמעות ל"דור" של ההסמכה. כלומר אני לא הייתי הולכת למדריך שהסמיך את עצמו או הוסמת ע"י מישהו שלא הוסמך על-ידי ימימה (זו דעתי האישית).
בעתיד גם זה כבר לא יהיה רלוונטי (כל דיוק לזמנו... )

[אוריין*]

האם למישהי יש מושג איך השיעורים המועברים במכון מעיין עצמו?
תודה

[גלי*]

האם מישהי שמעה על איילת, אחייניתה של ימימה שלמדה על ברכיה ומלמדת היום בכפר סבא? האם היא מלמדת בעוד מקומות בארץ? טלפון שלה?

[לומדת*]

שלמדה על ברכיה אהה????? אף אחד לא למד על ברכיה איזו שטות..... גם קרובי משפחתה לא, בכלל לא...

[לומדת_ג*]

הרהורי לב על החלק של הקשבה הכרתית
"מידת קשב מתוקנת, בלי מילים"
, כלומר, להתבונן ולהרגיש את התדרים שמשדר לנו האדם שמולינו,מעבר למילים.(כי אם
אנו באים ממקום של עומס,
של השלכה, ההבנה הבאה מתוך המהות מוסתרת כמים סוערים המסתירים את קרקעית הים.עלינו להשתדל ולראות את הכוונה שמעבר למילים, ללא סרבול,בצלילות, מה שיוביל אותנו למידת רוחק ראוייה ומתוך כך לחמלה כלפי אותו אדם.
אם אנו מתבוננים מתוך העומס שבנו, אנו עלולים להתמלא כעס מתוך רצון אגואיסטי,כשאותו אדם לא מילא אחר הציפיות שלנו או לצרכים האגואיסטים שלנו,
ואז כבר לא לראות את הטוב שבו, כי זו אהבה על תנאי. לא ממקום אמיתי ונקי.וזהו סימן שיש לנו לעשות תיקון בדיוק במקום החסום. כי הפוסל- במומו פוסל.וכאשר אנו מוצאים חסר באחר, זהו בעצם חסר המצוי בנו.לכן חיבור וראיית הטוב שבכול אדם, מקרבת אותנו למהותינו ועושה אותנו אדם טוב יותר לאחרים ולעצמינו.

[לומדת*]

מה שיוביל אותנו למידת רוחק ראוייה
בזכות מידת הרוחק יש אפשרות להקשיב על נקי

[לומדת_ג*]

מסכימה בהחלט ותודה על התגובה

[לומדת*]

המדריכה שלי ממש לוחצת על כתיבת מלאכות וכמה שניסיתי זה פשוט לא הולך לי לא מצליחה לרשום כלום. זה אפילו הגיע למצב שאני כבר חוששת שהיא שוב תשאל אותי ושוב ארגיש בחסר על שלא עשיתי מלאכה כתובה. אפילו שקיבלנו חלק על איך רושמים מלאכה ויש בו הנחיות ברורות זה לא מצליח לי. מה עושים? אני מבינה שרישום מלאכה זה כלי חשוב בתהליך אז איך איפשר לפרוץ את המחסום הזה????

[יעלי_לה]

המדריכה שלי ממש לוחצת על כתיבת מלאכות [...] זה אפילו הגיע למצב שאני כבר חוששת שהיא שוב תשאל אותי ושוב ארגיש בחסר על שלא עשיתי מלאכה כתובה.
דבר ראשון נסי לשחרר את זה, כי זה עושה לך לופ. הדרישה היא מעומס. צאי מהלחץ, שחררי, העיקר הוא הרישום בהכרה, הרישום במחברת הוא בונוס.

אפילו שקיבלנו חלק על איך רושמים מלאכה ויש בו הנחיות ברורות זה לא מצליח לי.
דווקא זה מאוד עזר לי בזמנו. אולי תנסי להתקרב לחלק הזה יותר באיזי, לא מתוך הלחץ והדרישה אלא באמת בהמתנה מול החלק, בנוכחות של הבנה ורגש הכרתי ואז אולי ייפתח לך

וכמה שניסיתי זה פשוט לא הולך לי לא מצליחה לרשום כלום. [...] מה עושים? אני מבינה שרישום מלאכה זה כלי חשוב בתהליך אז איך איפשר לפרוץ את המחסום הזה????
תמצאי נקודה טובה אחת, רק אחת, אפילו הכי קטנה. תמיד יש אחת. היתה לך שמחה קטנה ממשהו? לא צריך להיות משהו גדול, בטוח היתה איזו הבנה מהותית שתרמה לאיזה דיוק קטן, אפילו יחסי וזמני וחלקי ומה'ש'ת'רוצה, שהביא אותך להתקרבות לעצמך ולשמחה. לפעמים לפני רישום המלאכה זה נראה לנו שולי, "לא מספיק", לא ראוי להקראה בפני הקבוצה, "לא מה שנדרש ממני".
אין דבר כזה.
השכנוע הזה שהדיוק שוקל פחות מהדרישה הוא שכנוע מעומס, יעני - בולשיט
ברגע שרושמים את המלאכה זה מתפוגג, יש ודאות בתוצאה ושמחה מתחזקת.

שבת שלום.

[לומדת_ג*]

תודה יעלילה על ההערה האחרונה, היא מאירה...
שיהיה לכולנו שבוע נפלא:-)

[רות*]

לעניות דעתי (אני לומדת מתחילה)
גם מה שכתבת כאן זאת מלאכה

[רונית*]

הי בנות,איזה תכתובת פורייה. אשמח לקרא ולהעמיק,הייתי בעומס סבתאות ותפקיד.תודה על הברכה.יעלילה.

[לומדתג*]

שולחת לכן אור , התקדמות ,הבנה ובינה, שתתחדשנה..
אשמח אם נשתף אחת את השנייה בהבנות ושאלות לגבי החלקים, כי תגובותיכן מעשירות תמיד.רוצה לשתף אתכן ולשאול בנושא הדיוק..וליתר דיוק, בעניין הסליחה...אספר דוגמא קונקרטית: אדם שהערכתי,למרות היכרות ממש לא ארוכה איתו,כחודש, אמר לי מילים שידע מראש שיפגעו בי..("אני רוצה להגיד לך משהו אבל אל תפגעי"..), לאחר שהוא אמר את הדברים ולאחר יחס מאוד לא סימפטי מצידו, הילדה שבי כמעט ונפגעה עד עמקי נשמתה, הבוגרת שבי בחרה לא להגיב בזמן אמת ולא לערבב כעס בכעס,למרות שהיה לי קשה.חזרתי הבייתה ,קצת המומה מעוצמת המילים וההתנהגות המפתיעה שהייתה מעליבה כול אחד שבא עם לב פתוח לאדם אחר ומקבל מעין "בעיטה בבטן"...נכון, אני יודעת שהמצב האידאלי הוא לא להפגע בכלל, אבל אני עדיין לא שם.כמה שעות לאחר מכן קיבלתי אס אם אס "מצטער שפגעתי בך"..אבל משהו בי לא האמין שהוא באמת מצטער..כי הרי הוא ידע שהמילים יכאיבו לי והוא בכול זאת אמר אותן...השאלה שלי היא, האם לסלוח ולקבל כאילו היה ונשכח? האם להתרחק? הלב שלי אומר לי שטעיתי בשפיטתי את האדם לכף זכות מהר מדי...לא חשבתי שהוא מסוגל להרע או לפגוע, נפתחתי אליו..התאכזבתי...למרות שתחמתי את הניסיון הזה ,העומס שעורר והמיותר שבו ,מעבר לזה,זה אולי שיעור בשבילי,שיעור במידה-במידת רוחק ליתר דיוק, אולי, אם הייתה לי מידת הרוחק הראויה עם אותו אדם,הגבולות היו נשמרים והוא לא היה עובר את הגבול...מה אתן חושבות על זה?אשמח מאוד לקרוא
תודה מראש
כול טוב לכן ושבוע טוב@}

[לומדת*]

האם לסלוח ולקבל
יש לך ברירה אחרת?

[יעלי_לה]

ברירה תמיד יש השאלה איפה הרצון...

(כרגע קצרה בזמן, אולי יותר מאוחר אגיב באמת)

[רונית*]

ללומדת ג.
תודה על השיתוף. המלאכה שתארת היא ללמוד,לגלות,למצוא את הדיוק היחסי שלך אל עצמך. האחר הוא רק משקף לך משהו פנימי שלך. משהו שעלייך לחזק, לשים גבולות לשמור על מקומך,.ההתנסות היא שיעור במידות ומשקלים. כמה אמון ,קרבה, פתיחות ,קשב רגש נכון ,מדויק מתאים מאוזן ,לי? פעלי בכל החלקים.הכרה ערה,קשב נקי,רגש פתוח,דיבור לא מעומס,ומבט. הרגישי את מדת המרחק, את הלב. במקום ששם המהות האמת שלך ,לבך יפתח.
הקשיבי לתוכך. זוהי העבודה שלך.האחר הוא מראה למלאכותינו.חולשה שיצאה מראה לנו היכן עלינו להתחזק. חוסר אמון מול אמון מופרז.
ספק מול שיקול דעת.בהירות מול ערפל,פיתול מול יושרה וכו...והחשוב קבלי את כיווץ הלב, הלב שנפגע יסגר, ידחה. הכירי בהכרה,זהי את הרגש העולה,תחמי, ונהלי ממחשבה טובה,והתחזקי מהטוב לחיזוקך,לימוד,שמחה,מידה, קבלה ונתינה לעצמך.לימוד להתקרבות לעצמך,
שבוע טוב.רונית.

[יעלי_לה]

לומדתג,
האם לסלוח ולקבל כאילו היה ונשכח?
רק את יכולה לדעת אם זה מדויק לך כרגע או לא, או יותר נכון -- באיזו מידה זה מדויק לך. לנסות לאלץ את לבך לסלוח בכוח -- לא כדאי. אני הייתי הולכת קודם כל על סליחה וקבלה לעצמך -- על שאפשרת לעצמך להיפגע ככה.
אם את מרגישה שזה שיעור במידת רוחק בשבילך, את כנראה צודקת (שוב, רק את יכולה לדעת)... אז קחי את השיעור הזה בשתי ידיים בהודיה ותלמדי אותו בשמחה...

אהבתי גם מה שרונית כתבה.

[לומדת*]

ברירה תמיד יש השאלה איפה הרצון...
בהבנה מהותית האפשרות לא לקבל את המתרחש זה אומר מאבק וזה שואל איפה הלומדת וזה מה שיכול להביא רצון ממוקד לקבל ולהשאר בטוב.... השאלה איפה הרצון זו לא שאלה כי יש לי כלים למקד את הרצון להיטיב עם עצמי... והוא תמיד קיים ממהות.

[יעלי_לה]

בהבנה מהותית האפשרות לא לקבל את המתרחש זה אומר מאבק וזה שואל איפה הלומדת וזה מה שיכול להביא רצון ממוקד לקבל ולהשאר בטוב.... השאלה איפה הרצון זו לא שאלה כי יש לי כלים למקד את הרצון להיטיב עם עצמי... והוא תמיד קיים ממהות.

מסכימה איתך שתמיד יש ברירה להתקרב. ברוך ה' יש לנו כלים, אנחנו יכולות לבחור בטוב בכל רגע.
אני לא מסכימה עם האמירה שתמיד אין ברירה אלא להתקרב (לא בטוחה שלזה התכוונת כששאלת יש לך ברירה אחרת?, אבל זה השתמע לי מזה אז הרגשתי צורך להגיב). ההתקרבות היא תמיד בחירה מול הברירה השנייה. בכל רגע ורגע עושים את השיקול הזה. מי יכולה לומר ביושר שהיא תמיד-תמיד-תמיד בוחרת בטוב, שהרצון שלה תמיד-תמיד-תמיד על מקומו, בחיבורו? לא אני (הלוואי).

ובהקשר שבו זה נאמר במקור, (האם לסלוח ולקבל? יש לך ברירה אחרת?) בכלל לא בטוח שסליחה לאדם השני באותו מקרה זה הדיוק המדויק ללומדתג, אין לנו שום דרך לדעת את זה.

[יעלי_לה]

אה, אבל אם התכוונת שלבחור בטוב זה תמיד-תמיד-תמיד יותר טוב, אז ברור שאת צודקת

[לומדתג*]

תודה לומדות יקרותּ,
תודה רונית על התגובה שׁבּאה מהלב ,היא עזרה לי למקד את העבודה,תגובה מדוייקת ומעשׁירה.
תודה לומדת,גם התגובה שׁלך מעשׁירה,כּי היא על מהות הרצון ויותר נכון על העבודה שׁעלינו לעשׂות על מנת שׁהרצון יבוא מהמהות...
תודה יעלילה, על זה שׁהארת את עניין היחסיות והסובּייקטיביות שׁבדיוק,
שׁמה שׁמדוייק ונכון לאחת לא בהכרח נכון לאחרת,למרות שיש משׁהו בכול זאת משׁותף לכּולנו בּעניין הדיוק:כנראה שכּשׁזה בּא לכּולנו מהאמת הפּנימית שׁלנו, אז הרצון בּא מהמהות...זוהי בּדיוק המלאכה שׁל כּולנו ,ׁשׁלי לפחות;להסיר את העומס והעננים מהלב ,הנושׂא את האמת הפנימית , כדי שזו תתבהר לי, הרי הלב יודע...צריך ללמוד איך להקשׁיב לו.. ומה שׁקרה לי כּנראה שיעור חשׁוב.. אז אני באמת מקבלת אותו בּהודיה...
שׁוב תודה לכן,תבורכנה בּדיוּק ובאור,
בברכּת שׁבוע טוב @}

[לומדתג*]

הדיוק לא יצא מדויק,אז שוב,מאחלת לכן שבוע מדויק ומואר (-;

[לומדת*]

בכלל לא בטוח שסליחה לאדם השני באותו מקרה זה הדיוק המדויק ללומדתג, אין לנו שום
שוב, בדיוק על זה אני מדברת, נכון שיש לנו בחירה בין הטוב להפוך וכשאמרתי שאין ברירה אלא לבחור בטוב הרי שזה מהבנה מהותית שבחירה בהפוך סותר את כוונתנו לתקן ולהטיב עם עצמנו. כנ"ל לגבי הסליחה... אז אם לא נסלח מי נפגע מכל זה? אנחנו! ויותר גרוע, הלב שלנו נפגע אנו פוגעים בלב שלנו ואיפה הלומדת החסה על ליבה, על עצמה? כך שממש לא חשוב מי צודק ולמי "מגיע שנסלח לו או לא" מה שחשוב זה לא לשאת רגשות מורידים מכל סוג שהוא ולסלוח תמיד לסלוח, לסלוח גם מתוך רגש כלפי קיומנו אנו.

[יעלי_לה]

@}

[לומדתג*]

שבוע טוב לכולכן
רציתי לשתף ולשמוע את דעתכן בעניין מסויים: נראה כי ככול שאני נעשית (על ידי עבודה עצמית וחלקים שעולים לתיקון )יותר ויותר מדוייקת במוצא פי ,מעשיי ורגשותיי, אני פתאום קולטת עד כמה לא הייתי מדוייקת קודם לכן, ואני מבינה עד כמה לא הייתי ככול שאני נעשית יותר ויותר קרובה לעצמי ,וכשהדברים מתבהרים לי,כשאני מתבוננת ,מקשיבה לעצמי באמת ונותנת לעצמי , לאמת שלי להשמיע קול...נראה כי ככול שמידת הרוחק שלי גדלה אני מבינה עד כמה הייתי בעצם רחוקה מעצמי,מהטוב לי,מובלת על ידי העומס, ללא חופש אמיתי ,עם רגשות מגבילים, שלא היו טובים לי...נראה כי ככול שאני מדייקת בהווה, אני מזהה את חוסר הדיוק שלי בעבר, מבינה עד כמה לא הייתי קשובה לעצמי ,( ועד כמה זה אפשרי לגדול רוחנית ורגשית..).זה דבר נפלא ההתקרבות הזו וההבנה , המיקוד בטוב והמודעות המבורכת, אבל העניין כעת הוא לקבל את עצמי ולסלוח לעצמי,על שהייתי כול כך לא מדוייקת לעיתים, על שלא הייתי טובה לעצמי תמיד...אני מנסה לקבל את זה בחמלה, את זאת שהייתי לעצמי,וחושבת שאולי זהו חלק עיקרי ומהותי בעבודה הזו,שזה אומר לא רק לגדול רוחנית ורגשית ולהיות יותר ויותר מדוייקת(היינו יותר ויותר טובה לעצמי ומכאן גם לאחרים), אלא בו בזמן לקבל בחמלה את הילדה שהובילה אותי לפני כן ושהייתי כמו שבוייה שלה, שלא תמיד הובילה אותי למקומות שטובים לי....ובקיצור נראה לי שככול שלומדים להתמקד ב"יש", פתאום קולטים עד כמה היינו ב":אין" קודם לכן, וזה לא קל להבין עד כמה לא מדוייקים היינו יכולים להיות...
כעת אני מנסה להבין אילו כלים יש בידי כדי לקבל ולסלוח לעצמי,ולהתקדם עוד ועוד...
אני קודם כול מלאת הודייה למזל הגדול שנפל בחלקי ולברכה אגב של כולנו,
כי איזו זכות יותר גדולה מתיקון מידות ,ואיזה סיפוק יותר גדול מלצמוח נפשית?
בללמוד כיצד להיות יותר טוב לעצמך ולאחרים?
לכן מנסה לחשוב שאולי מה שהיה,הביא אותי בעצם עד הלום? לרצון לתקן....
אולי בלי כאב לא הייתי צומחת? אולי בלי כול הנסיונות והמצבים הלא קלים שלנו בעבר ששמנו את עצמינו בהם לא היינו מזהים את הטוב כשהוא קרב ובא?מעז באמת יוצא מתוק? כלומר, אחרי חושך(מבחינת מודעות) בא האור? וכשהאור כבר פה החושך לא יחזור יותר?או שצריך לתפעל אותו ולהיות על המשמר?(כנראה שכן אה?)
.. ולכן אשמח מאוד, אם תתיחסנה ואולי בתשובותיכן אמצא עוד כלים שיחזקו את דרכי ומקווה שגם את שלכן...
...מודה לכן מראש, תבורכנה באור ובשבוע מדוייק וטוב.

[ידי_אור*]

למה את מתכוונת כשאת משתמשת במילה "מדויק" ?

האם יש דיוק בעולם???

[לומדתג*]

האם יש דיוק בעולם???

ידי אור,
מדוייק זה תמיד בקשר לעצמי ולא לשום דבר אחר, בהתאם למצפן הפנימי שלי. הרי על העולם אין לנו שליטה, רק על עצמינו...על העולם שבתוכינו,שזה מקרין על סביבתינו.
אם יש דיוק בעולם, זה כבר נושא אחר,שכורך בחובו אמונה, ולא נכנס לזה פה.
העבודה שאנו עושים פה היא פנימה, בעולמינו אנו...רק על זה יש לנו יכולת הבחירה..
כול טוב לך.

[לומדת*]

נראה כי ככול שמידת הרוחק שלי גדלה אני מבינה עד כמה הייתי בעצם רחוקה מעצמי,מהטוב לי,מובלת על ידי העומס
את במצב נפלא... והתחושה הזו שקודם שגית והנה כעת יש לך כלים לדייק עם עצמך עם סביבתך ועם קיומך אמורה לשמח אותך מאד. הלימוד מקיים אותנו בעכשווי... העבר עבר כבר ופנינו אל עתיד נקי מדויק ושמח יותר.. תתחמי זמן עבר כחלק מיותר לקיומך בעכשוי ז"א כל אותם הרהורים על משגי העבר מתוחמים ולא משתלטים על הבנתך הטובה המקיימת אותך כאן ועכשיו.. שבוע טוב

[לומדתג*]

כל אותם הרהורים על משגי העבר מתוחמים ולא משתלטים על הבנתך הטובה המקיימת אותך כאן ועכשיו..

תודה לומדת,התשובה שלך מחדדת את משמעות הקבלה והסליחה ונותנת להבין שכמו שאת אומרת, העבר שייך למיותר ... את צודקת ,תיחום העבר מהווה כנראה חלק בלתי נפרד מהמלאכה,להתקדמות אמיתית בהווה וליותר דיוק . (ונכון, אכן ישנה שמחה,שמחה של הבנה ורצון לדייק עוד יותר )(-:, כול טוב

[לומדת*]

ונכון, אכן ישנה

מחה,שמחה של הבנה ורצון לדייק עוד יותר
וזה העיקר נכון?

[פלוני_אלמונית*]

וזה העיקר נכון?

נכון, נכון מאוד,זה העיקר....:-} @}

[לומדתג*]

התגובה האחרונה של "פלוני אלמונית " זו אני, ....רק כרגע על מחשב אחר ולא ציינתי "מאת"...
@} @}
כול טוב

[יעלי_לה]

איזה יופי של דיון

[לומדתג*]

כן,באמת יצא דיון מעניין ומאיר ...מקווה שעוד לומדות ישתפו במלאכותיהן ,כך שתיווצר אינטראקציה בונה ,זה מחזק!
כול טוב טוב ו...טוב!

[יעלי_לה]

מקווה שעוד לומדות ישתפו במלאכותיהן ,כך שתיווצר אינטראקציה בונה ,זה מחזק!

נכון! כמה שזה מחזק!
אז אני רוצה לשתף במשהו שאמרתי אתמול בשיעור -- כמובן יצא שכשאמרתי אותו זה נרשם לי בהכרה עוד יותר, אז אני אגיד גם פה ואז זה יירשם לי אפילו עוד יותר חזק...
אתמול ישבנו 5 בנות בשיעור, והסתבר שרק אני הבאתי מלאכה. אז אחת הבנות אמרה משהו כמו... שכרגיל הבאתי מלאכה, אני כזאת תלמידה מצטיינת ובטח כל השבוע שלי נראה פרחים ופרפרים ואיזה כיף לי.
ברור שזה שטויות... זה שאני תמיד מביאה מלאכה זה מפני שהרגלתי את ההכרה שלי לראות את הטוב, אז מאוד קל לי -- כשאני כבר פותחת מחברת -- למצוא תוצאה טובה ולרשום אותה... ואז למצוא את המבנה שבניתי ולרשום אותו במחברת ובהכרה, לתת לזה משקל, להתחזק מזה ולהיבנות מזה.
זה לא אומר שאין לי כל מיני "יציאות מפגרות" מנפש, לפעמים הרבה פעמים ביום אחד... אבל אני לא מתעכבת עליהן. כי עוד יותר פעמים ביום יש דיוקים, שהם שלי, והם אלה שמעניינים, הם אלה שמהם אני נבנית.
חברה בקבוצה אמרה: "כשאני חושבת של לפתוח מחברת ולכתוב מלאכה, ושנייה לפני כן רבתי וצעקתי, אני מרגישה שזו התייפייפות..."
ואני אומרת: אני לא מתייפייפת. אני לא ממציאה משהו שלא קיים. אני יפה באמת, אני מדייקת באמת, כ"כ הרבה פעמים ביום. אצל כל אחת מאיתנו זה כך!
לא צריך להסתכל על הפער, זה לא נותן כלום. אפשר להרגיל את ההכרה להסתכל על הדיוקים. הם נמצאים בדברים הקטנים. וברגע שרושמים אותם (במחברת, בהכרה), זה מחזק כ"כ, בונה.

[אשה_שמחה*]

אני מדייקת באמת, כ"כ הרבה פעמים ביום כן, מאוד מזדהה. זו בדיוק ההעמקה שסיפרתי עליה בדף שלי -

_כמו מעטה הוסר ופתאום היא יכולה לראות יותר את הטוב. לחוש בו ביתר ממשות. היא שוכבת במיטה עם זהרה, מחבקת אותה, ופתאום מבינה שזה רגע טוב. שהנה היא נותנת חום כפי שרצתה. בדרך כלל רגעים כאלו חולפים מבלי שתשים לב. מה נרשם, בדרך כלל, בסופו של יום? הכעס, הצעקות, הלב הסגור, האשמה. וכך הם תופסים יותר מקום. פתאום היא רואה, ומבינה בהבנה עמוקה יותר, מהו רישום היש, מהי הכרת הטוב.
היא מונה בהשתאות במחשבתה רגעים טובים אחרים שקרו במשך היום, מתרגלת את ההבנה החדשה. מסתכלת שוב, בדיעבד, על פעולות יומיומיות שהטוב בהן היה כל כך מובן מאליו עד שכלל לא נתפס בהכרתה.
היא מרגישה התרחבות, ובמרחב החדש רואה את ניצני צמיחתה העתידית- תפיסה חדשה של המציאות, וודאות גדלה והולכת של הטוב המתקיים בתוכה ומסביבה._

מדהים כמה שקשה לתפוס את זה. מרגישה שההבנה שלי עד היום של הכרת הטוב הייתה יותר שכלית, ושבאותו רגע שסיפרתי עליו הייתה פתאום הבנה עמוקה, בינתית, של מה זה הכרת הטוב.
חייבת לציין גם שמאז לא חזרה שוב הוודאות הזו, בכזו בהירות. כמו ניפתח איזה חלון וניתנה לי הצצה למרחב שעוד ייפתח בפני, למדרגה הבאה, ושוב נסגר.
אבל ההבנה נשארה אתי.

[לומדת*]

כשאני חושבת של לפתוח מחברת ולכתוב מלאכה, ושנייה

לפני כן רבתי וצעקתי, אני מרגישה שזו התייפייפות..."
אז מה לכתיבת מלאכות ולהתיפיפות??? רק כשהכל יפה אני מסכימה לרשום מלאכה?? מלאכה היא כלי הכרתי עוצמתי שמאפשר לי לחזק את הטוב בטח גם כשאני חלשה ועצובה. דרך המלאכה מקיימת את הסדר הנכון: תמיד להביא את הטוב קדימה, לפני, מתוחם, מאפשר לי להתחזק דרכו. אז ממש לא צריך לחכות ליום טוב שבו הצלחתי לדייק כדי לרשום מלאכה... כי חבל..
אשה שמחה, שמחתי לקרוא מה שכתבת הבנות נפלאות שכתובות נפלא עם המון רגש, תודה לך אשה שמחה, אשה טובה.

[לומדתג*]

לא צריך להסתכל על הפער, זה לא נותן כלום. אפשר להרגיל את ההכרה להסתכל על הדיוקים
זה מחזק המשפט הזה,כי נראה לי יעלילה ,שהעניין הוא לשחרר ת'עומס,(אשמה,כעס ורגשות כאלה)לא להלחם בו -
לבוא אליו בטוב ואז הוא יברח :-).... ,לפעמים, יש מן אחיזה כזו בעומס, כי הוא יותר מוכר לנו ,ואפילו שהוא לא טוב לנו, לפעמים אנשים נאחזים בזה מפחד מהלא מוכר... צריך לשחרר,לקפוץ למים החיים ,לטוב, לעזוב את העומס איפה שהוא וכמו שאת אומרת להתמקד בדיוקים של אותו יום.יש בזה משהו מטהר,בעצם הרצון הזה לדייק עוד ועוד...

אולי תוכלי להסביר לי למה את מתכוונת כשאת אומרת
... ואז למצוא את המבנה שבניתי ולרשום אותו במחברת ובהכרה, לתת לזה משקל,? ( אם אפשר תני דוגמא למבנה שאת בונה...) כי כנראה לא הגענו לחלק הזה של מבנים ומשקלים וזה מאוד מעניין אותי ...

אגב, אהבתי את התגובה שלך אישה שמחה, הזדהיתי עם מה שכתבת, בעניין הבינה ,של הכרת הטוב בצורה בהירה,חדשה... הלוואי ונדע עוד הרבה רגעים כאלה.. וגם את התגובה שלך לומדת אהבתי ,בעיקר את סופה, כי היא מפרגנת מקסים לאישה שמחה...(סליחה על פרץ הרגשנות ....אבל אנרגיות טובות של נשים מפרגנות , זה באמת מחזק, התמיכה הזאת אחת במלאכתה של השנייה נותן כוח....שנתחזקנה כולנו בשמחה -אמן!

כול טובטוב..

[רונית*]

כמה שפע יש לכן בנות. מעל שבוע לא נכנסתי לפורום , שפע של טוב והתחזקות, דרך לימוד.
קצת הצפה של רגשות מאשה שמחה, מלומדתג, מיעלילה , מכל אחת שכותבת, ואני מקבלת את ההתרגשות, ,ותוחמת וממתינה.
הייתי רוצה הרחבה על הבינה, חיבור המחשבה והלב.
המלאכה שלי השבוע לשיעור היא דיוק שדייקתי בהקשבה לעצמי. אני עושה .... את המלאכה בפורום.
אני עובדת כל השבוע בנסיעות כמנחה.יום בשבוע אני נוסעת לבתי שילדה.חברה הציעה לי מפגש באזור הנסיעה..חשובה לי העבודה שלי עם עצמי מול האחרת ומול הרחבת המשפחה שלנו..הדפוס בעבר, לעשות החוצה יותר,לאבד מקום. מצד אחד יש לי תיקון והתחזקות מול האחרת. שמחכה לבואי,. מצד שני הדיוק קיום המפגש.זו אשה שבקשה שנפגש, לומדת ימימה בגולן...ואנו בדרך להתיידד.
הבנתי מאחר, על האמירה בחצי הומור, מהאחרת על ההחלטה שלי לשלב בביקורי מפגש.היה לי גם תור לרופא באזורה..הייתי בהתקרבות לעצמי, הביקור היה טוב,כלל עזרה, באתי עם אחרת נוספת,תמיכה וגם זמן למפגש, ולרופא. .אני מקשיבה לעצמי, אני מדייקת, הדיוק עובר לאחרים. הרגשתי בערב טוב.כשאני מדייקת הדיוק עובר החוצה.

האחר אומר לי על אזכרה במשפחה ביום חמישי.במרכז.
אני אומרת שקשה לי לסע. האחר מגיב מהעומס.
האחרת ששומעת אומרת לאחר,תגיד ....שאתה רוצה שהיא- תסע אתך .
האחר מבין,ומצטער. אומר רק צחקתי. אני לומדת. בעבר התכווצתי והשתתקתי והתנתקתי מהלב[הילדה הפגועה]. הדיוק,שלי,להרגיש,ולפעול מהלומדת.,ולהגיב מדויק,לא לפגוע או להתקיף, לא להתנתק ולהשתתק, לומר ישיר,לא בפיתול.
שבוע טוב.

[לומדתג*]

כשאני מדייקת הדיוק עובר החוצה.

זה נכון, כשאנו מדייקים אז זה עובר באמת לאחרים...(ואם הם מזייפים הם מרגישים שטותי אחר כך כי הם מרגישים שזייפו)

מעבר לזה, בקשר לבינה, יכולה רק לומר לך מתוך התחושה האישית שלי, שאלו רגעים של אחדות כזו, של המחשבה והתחושה, חיבור לאור פנימי שאינו תלוי בדבר, חיבור למהות, וברגעים כאלה אני פשוט מרגישה שאני לא לבד....

תודה לאל,גיליתי מן עוגן חזק ויציב שלא ידעתי שקיים בי, וזו תחושה נפלאה, גילוי נפלא ,ומאז הגילוי הזה בא לי להתחבר אליו יותר ויותר.
ברגעים אלו אני יכולה להסתכל על העולם מהטוב, מהמהות, וזה משנה כול כך הרבה...

העבודה שלי היא להגביר את הרגעים האלו עד שמשקל האור והדיוק יגבר על העומס בהרבה והחיבור שלי למהותי יהיה הדומיננטי. נראה לי שכולנו בדרך הנכונה!
ישר כוח...
כולטוב :-}

[יעלי_לה]

_אולי תוכלי להסביר לי למה את מתכוונת כשאת אומרת
... ואז למצוא את המבנה שבניתי ולרשום אותו במחברת ובהכרה, לתת לזה משקל,?_

בשמחה!
קודם אני אסביר על משקל, כי זה יותר פשוט לי.
כל דבר שאני עושה (או אומרת או חושבת אפילו) בונה אותי או מפר אותי. אלה שני משקלים הפוכים, הבונה והמפר - כי אחד מעלה אותי והאחר מוריד, אחד קל והשני כבד, אלה ממש תנועות לכיוונים הפוכים, משקלים הפוכים.
ומשקל זה גם פשוטו כמשמעו, כמה דבר שוקל. כשאני רושמת משהו בהכרה, אני מחזקת את המשקל שלו. נגיד שאני מתעסקת בפער, "מחטטת" - אני נותנת משקל לעומס, נותנת לו למשוך אותי למטה. וככל שאני מסתכלת על הדיוקים, אני נותנת יותר משקל להכרת הטוב, ואז הטוב מושך אותי למעלה.

אז כמו שאמרתי, חשוב לרשום כל הבנה, כל דיוק, כל תוצאה טובה, כי הרישום נותן לזה משקל, והמשקל של הטוב בונה אותי.

(ככה אני מבינה את זה)

ולגבי המבנה --
אם יש לי תוצאה טובה, הרי בניתי משהו, הוספתי אבן-בניין למבנה שלי. כל אבן-בניין כזאת בנויה במבנה של הבנה-יישום-תוצאה.
אני אתן לך דוגמה מהמלאכה של רונית (רונית, את מרשה נכון? ):
רונית דיברה על דיוק בהתפשטות (הדיוק עובר לאחרים_) -- זו תוצאה. התוצאה נבעה מיישום (_אני מדייקת_) שנבע מהבנה (_אני מקשיבה לעצמי).
זה -- אני מקשיבה לעצמי, אני מדייקת, הדיוק עובר לאחרים -- מבנה מאוד פשוט ומאוד ברור. וכל חלק במבנה הזה הוא תמצות של מכלול:
ב אני מקשיבה לעצמי יש צירוף של הרבה חלקים, יש שם הבנה וקשב ונוכחות והמתנה, ובוודאי גם מידה מסוימת של בינה ועוד -- כל זה מאפשר את ההקשבה לעצמי.
אח"כ הדיוק, גם הוא מכלול. אנחנו לא יודעים מה היה הדיוק כי רונית תמצתה יפה, אבל מן הסתם השתתפו שם הרבה כלים -- אולי היה שם הקשבה לאחר, דיבור במידתו, אני לא יודעת, נותנת דוגמאות כדי להסביר מכלול.
גם התוצאה היא תמצות של מכלול -- הדיוק בהתפשטות, יש בזה הרבה דברים ובוודאי גם הבנות חדשות להתחדשות המבנה.

אז כל פעם שאני מוצאת תוצאה טובה או דיוק שעשיתי או הבנה, אני יכולה לחבר את זה למבנה, לראות איך זה בנוי (הבנה יישום תוצאה) -- וכמובן לרשום!
כדאי גם להבין את המכלולים ואיזה כלים השתתפו ואיזה צירופים צירפתי, כדי שאני אוכל להסביר, אבל בלי להיכנס לסיפור (כדי למנוע פיזור).

[יעלי_לה]

(שלחתי בלי לרפרש אז לא ראיתי שכתבת אני רואה שאת מכירה מצוין את המושג של משקל)

[יעלי_לה]

בינה, יכולה רק לומר לך מתוך התחושה האישית שלי, שאלו רגעים של אחדות כזו, של המחשבה והתחושה, חיבור לאור פנימי שאינו תלוי בדבר, חיבור למהות

בפשטות, הבינה היא חיבור בין המחשבה לרגש כך שהם פועלים כאחד; לא מחשבה וגם רגש, אלא מחשבהרגש... אבל מה שיפה, וגם קשור מאוד למה שכתבת, זה שכשיש חיבור בין שני חלקים, המעברים נפתחים - וזה מאפשר את ה{{}}חיבור... החיבור למהות. @}

[לומדתג*]

זה שכשיש חיבור בין שני חלקים, המעברים נפתחים - וזה מאפשר את החיבור... החיבור למהות
כן, זו בדיוק התחושה...אחדות של תחושת לב ומחשבה וכמו שאת מכנה:מחשבהרגש. יפה לחשוב על זה כמעברים שנפתחים ומאפשרים את החיבור,כי זה אומר שאם המעברים לא נפתחים ,ישנה חסימה(היינו- עומס)

לא ידעתי שאני יודעת על משקל... רק באינטואיציה הסקתי, ועכשיו התעשרתי עוד...

ההסבר שלך על מבנים ומשקלים נהדר ,כי זה מאפשר להבין יותר את אופן המלאכה,זה מאיר ומדיוק יותר,תודה! אני אחזור ואתעכב עליו יותר מאוחר.

[לומדתג*]

מחקתי את ההודעה שלי כי זה נראה לי קצת אישי ,מדי... ובעיקר לא היה לי נכון להשאיר אותה, כיון שהיא מתמקדת ומנציחה רגע של עומס, ונראה לי שעדיף לי לכתוב על רגעי ההתמקדות בטוב ולא ברגעי העומס...(כי אם כותבים על העומס, נותנים לו משקל וחשיבות- ככה מרגיש לי....)

שבוע נפלא,בטוב ובדיוק

[דפי_שיעורים*]

שלום לכן.
אנא אנא שלחנה לי קובץ שיעורים מהשיעור ה10 בערך,שלחנה לכאן.
התחלתי ללמוד ,ולא היה לי נוח עם המורה,אין זו אשמה או טענה,זה לא התאים לי.
אני מאוד מעונינת ללמוד,אולם אין בסביבתי מורה אחרת,אני מחפשת מענה.
בינתיים מקשיבה לאיתמר בערוץ החיים הטובים בכל ראשון בשעה 20.00
חצי שעה בסה"כ אך מברכת גם על זה.
אז אפשר קובץ?????????תודה.

[יעלי_לה]

ככל הידוע לי, לפי הנחייתה של ימימה, חלקים לא מיועדים למסירה מחוץ למסגרת של הכתבה בשיעור לקבוצה, בטח ובטח שלא באינטרנט.
באיזה אזור את גרה? אולי אפשר למצוא לך מדריכה אחרת...

[רונית*]

הי חברות.
לפני שנתיים נותחתי ,התגלה סרטן שחלות מפושט.אחרי טיפולים כימוטראפיים....עברו שנה וחצי של התאוששות , שמחה חזרה למערכת,והבראה והתחזקות.
הייתי היום במעקב. יש עלייה של הסמן,סמן המנבא או מראה על מצב המחלה זה כבר מספר חודשים.
אני מנסה לקבל את הבהלה,הפחד,אני עדיין בנורמה, אך מרגישה עצב וירידה קטנה. אני מקבלת, תוחמת, מזהה את הפחד, ומנסה להתחזק מהטוב. עבודה פנימית,...,משפחה.חשבתי גם לכתב כדי להתחזק.אשמח לקבל ולהתחזק במהות.תודה.

[איילת*]

יעלי-לה תענוג לקרוא את דברייך בנוגע ללימוד. אצל מי למדת?

[איילת*]

ברצוני להוסיף נקודה מאוד חשובה על הבינה. הבינה מבדילה בין עיקר לתפל. (בתוך המילה בינה יש המילה בין). האישה הבינתית בונה מתוך הבינה. מתחמת, מפרידה בין המיותר שבכל חלק לבין מהותו.

[דפי_שיעורים*]

יש לי דפים משעורים קודמים שכתבנו אותם,שלחנו אחת לשניה ולא קרה שום דבר רע. נהפוך הוא.
אני לומדת בימי ראשון עם איתמר בערוץ החיים הטובים,ורושמת. השעורים נפלאים וברורים,רק חבל שקצרים מאוד.

[איילת*]

חברה בקבוצה אמרה: "כשאני חושבת של לפתוח מחברת ולכתוב מלאכה, ושנייה לפני כן רבתי וצעקתי, אני מרגישה שזו התייפייפות..."
כמו אומן שכואב כך יוצאת אמת פנימית מתוכו, מתוך הכאב, מתוך הסבל מתוך הקושי או צייר שפתאום לוקח מכחול ומתחיל לצייר. אין בזה שום התייפייפות. יש בזה דיוק שהוא עכשוי. כך גם בכתיבת מלאכות. מה לעשות, לא כל הזמן שמח לנו וטוב לנו ולדעתי, פעמים ברגעים כאלה, בעת כתיבת המלאכה, מתוך הכאב והקושי פורחת לה פתאום הבנה חדשה ומצמיחה עוד הבנה והקושי כבר נושא שי.

[יעלי_לה]

אני מנסה לקבל את הבהלה,הפחד,אני עדיין בנורמה, אך מרגישה עצב וירידה קטנה. אני מקבלת, תוחמת, מזהה את הפחד, ומנסה להתחזק מהטוב. עבודה פנימית,...,משפחה.חשבתי גם לכתב כדי להתחזק.אשמח לקבל ולהתחזק במהות.תודה.
אין לי משהו חכם להגיד... רק
טוב שיש ימימה במצבים האלה, אה?
מנסה להתחזק מהטוב -- מאחלת לך הרבה טוב שיחזק אותך מאוד מאוד.

---

יעלי-לה תענוג לקרוא את דברייך בנוגע ללימוד. אצל מי למדת?
תודה, איזה כיף לקבל מחמאה... למדתי ולומדת בהדרכת חנה פרלמן מפרדס-חנה (בעבר גם אצל אורנה שלמון)
אהבתי מה שכתבת על הבינה.

[פלוני_אלמונית*]

אני חושבת שתמיד עדיף לנשים ללמוד עם נשים... זה נראה מדויק יותר כי הרי רק אישה יכולה להבין ללב אשה.... (הערה בדיעבד, בעקבות עריכה: זוהי תגובה להמלצה על המדריך יובל)

[גלי*]

שלום לכולן...
אני רוצה לנצל את הפורום לרגע של התייעצות.
אתמול אמרתי משהו בעבודה שיצר מתח. אני התכוונתי להעלות את זה לדיון, אבל כנראה שהיה בי משהו לא מדויק וזה יצא קצת עמוס.
עכשיו יש בי צד שנאחז, ולא רוצה לוותר, רוצה להיות צודק, ומצד שני יש בי צד שרוצה להתנצל, להשיב דברים לקדמותם. אני מנסה לבדוק מה הדיוק שלי ומתבלבלת במרחבי. אם אתנצל, אולי אני פשוט פוחדת שלא יאהבו אותי, ואם לא אתנצל, אולי אמשיך עם הזיוף.
איך יוצאים מהלופ?

[לומדת_לומדת*]

להשיב דברים לקדמותם
זה מה שחשוב, להחזיר את הטוב. והתנצלות ובקשת סליחה זו דרך אמיתית לומר"אני רק בנאדם וכבנאדם שוגה לפעמים"

[אור_נשי*]

שלום לכולן.
אתן מוזמנות לדף החדש שפתחתי, "האגודה למעשים טובים" על מנת לתת רעיונות ולשתף פעולה.
כול רעיון ויוזמה- מבורכת.
כול טוב לכן ושבת של שלום @}

[אור_נשי*]

האגודה למעשים טובים (קישור ישיר) @}

[רונית*]

שלום.
השבוע חוויתי את הכח הגדול של המורה ושלי והלימוד.אחרי שיצאתי מהמידה, אינפורמציה שהפרה את המערכת, ד ברתי רבות עם מורתי.
ההדרכה והכלים הראו לי את המקום ,הגל שאני נמצאית, ובניית כלים של זהוי תיחום הפרדה והכלה של החולשה.הפרדתי את הפחד מהמהות הטובה.הרגשתי את הליפוף החזק האחיזה ,ועם העבודה המבורכת של הכלים של ימימה,את השחרור וההקלה של העומס.לקבל את הפחד,להיות בהכרה צופה, המתנה והתחזקות.קבלה התאפשרת של העומס. רצון לפעול ולבחור מהטוב.אלו כלים חזקים. הכי עמוס לנו כשיש גל גבוה.תיקון ועבודה כל הזמן.הרגיעה - משקל של הקלה רבה.
מודה ומברכת.
לגלי שקלי את הבנותייך, ממידת רוחק. מה נכון לך? מדווק טוב לך? זהי את הרגש המפעיל אותך כעת, ודייקי עמו. תתחמי, תפרידי אותו מהמהות ובני בנייה במערכת המדויקת לך.עבודה מול עצמך.
כל חוסר, חוסר איזון,חוסר דיוק חוסר שקט,מרעישים במערכת.חזרי לשקט, על ידי הבנה יישום תוצאה.היישום מה שטוב לך. תביא לתוצאה של שקט שמחה במערכת ותלמד אותך אם בנית והתחזקת או המשכת את ההפרה.ההחלשה הירידה.
אור נשי היכן דף המעשים הטובים?
שבוע טוב.ממני .

[רונית*]

אור נשי.מצאתי את הקישור .לא ראיתי לפני.כתבתי לך .ברכה לך.בי

[אור_נשי*]

הכי עמוס לנו כשיש גל גבוה.תיקון ועבודה כל הזמן.הרגיעה - משקל של הקלה רבה.

,הגל שאני נמצאית, ובניית כלים של זהוי תיחום הפרדה והכלה של החולשה.הפרדתי את הפחד מהמהות הטובה.הרגשתי את הליפוף החזק האחיזה ,ועם העבודה המבורכת של הכלים של ימימה,את השחרור וההקלה של העומס.לקבל את הפחד,להיות בהכרה צופה, המתנה והתחזקות

רונית, פתאום מה שכתבת מתקשר לי קצת עם משהו ש אשה שמחה כתבה, שלדעתי פשוט נפלא ומעורר השראה,ומדייק בתאור שקשור בלשחרר את העומס או איך להתמודד (או יותר נכון, לא להתמודד,פשוט לשחרר), אני מרשה לעצמי לצטט:


"הנה מתקרב הגל הגדול, המאיים להטביע אותה בתוכו. רסיסיו המלוחים כבר צורבים את לבה, ולרגע אוחז בה הפחד. מה לעשות, איך לעצור אותו, איך לנצח. אבל הוא כבר קרוב, היא יודעת שהוא מגיע, והיא ממתינה, מוכנה.
במקום לנסות להיאבק בו ולהשאיר את הראש מחוץ למים, היא צוללת לתוכו, נכנעת מראש לעוצמתו. ושם, בפנים, שקט. היא מרפה את גופה, את כולה, וממתינה שיחלוף, והיא תצא מתוכו טהורה ואחרת, תנגב את עיניה ותצוף רפויה על הגלים הקטנים, הנעימים, המשמחים, שבאים תמיד אחריו. "
אשה שמחה מתוך סיפורים מעכשיו

נשתמע @}:-)

[מתעניינת*]

קראתי כאן המון. ושמעתי הרצאת מבוא ברשת.... בעוד יומיים יהיה השיעור הראשון...
הבנתי מה זה עומס ועוד כמה מושגים. אולי תוכלו להתעמק יותר על המושג "דיוק" מהיכן הוא בא, מהעבר למחשבות טובות, מה עוד הוא מייצג.
תודה.

[יעלי_לה]

בפשטות: דיוק הוא כל מעשה שעושה לך טוב, שאחריו את מרגישה טוב באמת.
מעבר לזה, הבנת המושגים נעשית דרך היישום שלהם - ככל שמדייקים מבינים יותר מהו דיוק... (זה נכון לגבי כל המושגים של ימימה)

[דפי_שיעורים*]

שלום למתענינת,
לאיו רשת את מאזינה?
היכן ניתנים שיעורי ימימה רשת? מתי השעור הראשון כלאמר באיזו שעה?
מקודם האזנתי לתכנית של דורי בן זאב ב11.30 רדיו 99 היה שם שיעור קצר בנתינה.
לא שמעתי מה שם המורה,בפעם קודמת(בימי שלישי)דיברה אודליה,הפעם פיספסתי את שמה.
איך שלא יהיה,היא דיברה על דיוק בנתינה.
טוב לתת,ויפה לתת ואדם טוב נותן.
כשיש דיוק,יודעים כמה לתת.נתינת יתר לילד אינה חינוכית.
אם תתני לילד,בלי סוף הוא יאבד את עצמאותו, לא יתמודד. אם תתני כסף או עזרה למישהו שנזקק תהיי מדויקת....שימי לב אם הוא מפתח בך תלות,נתינת יתר גם יכולה לגרום לזלזול,מהצד השני,הוא כבר לא צריך את זה,את גורמת לעצמך תלות בנתינה שלך.
את מרעיפה,הצד השני אינו מעוניין בגודש הזה,והוא בורח,מתרחק.
כאן חשוב לשים לב ולהיות מדויקים.זהו....בוודאי ישנן דוגמאות נוספות רבות.

[מתעניינת*]

תודה

[דפי_שיעורים*]

למתענינת שלום,
את יכולה לענות לי לגבי המשדרים שכתבת עליהם? מחכה כאן לתשובה,תודה לך.

[יעלי_לה]

היכן ניתנים שיעורי ימימה רשת?

לדעתי אי אפשר לקרוא שיעורי ימימה להרצאה או לשיחה ברדיו / באינטרנט / בטלוויזיה בנושא ימימה, בין אם זה ממש העברה של חלק או ניתוח שלו או כל דבר אחר.
זה נחמד, אפשר להחכים מזה, אבל זה לא לימודי ימימה.

שמעתי הרצאת מבוא ברשת
לאיו רשת את מאזינה?
אני חושבת שמתעניינת התכוונה לרשת האינטרנט... אולי כאן

[דפי_שיעורים*]

ליעלילה,
המתענינת כתבה שבעוד יומיים יהיה השיעור הראשון.
אני חושבת ששמעה באיזו רשת ויש לכך המשך.
או....שהאזינה למבוא,התרשמה,ונרשמה לקבוצה.
כל כך חבל לי ששיעורי איתמר בערוץ החיים הטובים הסתיימו.
גם גיל מסביר יפה,באתר ששלחת לי,כבר האזנתי לו בזמנו,ויכולה שוב ושוב....אך רוצה להמשיך הלאה.
למדתי אצל אחת התלמידות של ימימה ז"ל ,והיה לי קשה .......לא רוצה לדבר מיותר...
רובן עזבו,והיו חכמות יותר שאחרי שיעור אחד הבינו............
ולא באו.זהו....המשך יום טוב.

[יעלי_לה]

המתענינת כתבה שבעוד יומיים יהיה השיעור הראשון.
אה, אני הבנתי שהיא תתחיל ללמוד ביום חמישי בקבוצה...

[לומדת*]

_למדתי אצל אחת התלמידות של ימימה ז"ל ,והיה לי קשה .......לא רוצה לדבר מיותר...
רובן עזבו,והיו חכמות יותר שאחרי שיעור אחד הבינו............
ולא באו_
מסתבר שלא כל מי שלמדה אצל ימימה יכולה להדריך.. האם המדריכה הזו ממשיכה ללמד?

[דפי_שיעורים*]

סלחי לי איני מעונינת לעסוק בנושא הזה.
אני מאוד מאוד משתדלת.......להיות מדויקת עם עצמי.לילה טוב.

[יעלי_לה]

מסתבר שלא כל מי שלמדה אצל ימימה יכולה להדריך.. האם המדריכה הזו ממשיכה ללמד?

המדריכה שלי תמיד אומרת: בעניינים האלה (כמו בכל דבר) אין מקרה,
מי שצריכה ללמד - תלמד ותצליח, יעזרו לה משמים.
ומי שלא - לא.

[מתעניינת*]

שיעור מבוא ברשת, ויש לפי הבנתי שיעורים נוספים
http://www.shemayisrael.com/shorashim/m ... ly-gil.wmv

[מתעניינת*]

או....שהאזינה למבוא,התרשמה,ונרשמה לקבוצה.

המתענינת כתבה שבעוד יומיים יהיה השיעור הראשון.

דייקת! שמעתי את הרצאת המבוא, ישנה גם קומונה בתפוז וגם שם קראתי. נשמע מעניין.
היום השיעור הראשון שלי רק שמדובר בקבוצה שכבר התחילה וחבל לי שאני לא מצטרפת לקבוצה של מתחילים. ננסה ונראה.

[דפי_שיעורים*]

תודה ,תודה למתענינת החמודה.

[אור_נשי*]

..התגעגעתי לדף הזה.
לתשובות והמלאכות המדהימות והמעשירות של כול אחת מכן...

כשיש דיוק,יודעים כמה לתת

מקסים! שבוע טוב לכולכן.@}@}

[אייה*]

ברצוני לשתף בהבנה מאוד חשובה שחיממה מאוד את ליבי.
בעת ריב מאוד רציני ביני ובין זוגי שיבדל הבחנתי בכזה ברור בחלק הראשון של הדברים שנאמרו בינינו שאני מגיבה מתוך זמן הילדה שהאמינה לכל הדברים ה"רעים" שהיו אומרים לה ומאמינה. הרבה שנים האמנתי. הלימוד נתן לי לבסס מבנה מאוד יציב בתוך הנפש לשם כבר אף אחד לא יכול לחדור. "שיגיד מה שיגיד" ימימה אמרה. בתוך כל הדברים הקשים שנאמרו בינינו מצאתי את עצמי לוקחת נשימות מאוד עמוקות. ואל תוך הנשימות האלה מכניסה כח למקום בו אני נמצאת. לא יכולה להגיד שהקשבתי לו כי היה פשוט איזשהו שלב בו כבר לא הקשבתי לשום דבר שאמר משום שבאנרגיה שנאמרו הדברים פשוט נסגר ליבי שלא לומר אוזניי. בזמן אחר, כאשר הכעס שוכח, הקשב שלי נפתח שוב ביחסי משום שיש לי מלאכה רבה בתחום הקשב. אך הרגשתי שיצאתי נשכרת מכל המצב שהיה בינינו שכן זכיתי בהבנה מאוד חשובה לקיום שלי. האמון שלי בעצמי והכח שלי בנשמתי, אין שם כח יותר לאף אחד להזיז אותי ממקום הכח שלי, כוחו של מקום. המבנה עומד יציב ואיתן תחת כל סערה שלא תבוא עליו. בוחרת להיות כמו אותה שיבולת גמישה שאם כל קושי המגיע אליה היא מתכופפת ואח"כ מתיישרת.
מישהי מכירה את המשפט של ימימה "צאי אל השדה וראי את הקמה אם היא קשה היא נשברת אל מול הסערה ואם היא גמישה היא מתכופפת ואח"כ מתיישרת"?
סתם.... נושא לדיון. על כמה כח וגמישות (גמישות לקבל עצמנו) יכול להיות לנו גם בתוך הסערות הכי גדולות שפוגשות אותנו. יום נעים לכולכן. אשמח מאוד לתגובות.

[אייה*]

הודעה ליעלי- לה. האם יש מצב להפריד בין המידע שיש על מדריכים ושיעורים המתקיימים לבין דיונים על מלאכות? נראה לי יותר נכון

[ליאורה*]

אייה. תודה על השיתוף. מרגש.

האם יש מצב להפריד בין המידע שיש על מדריכים ושיעורים המתקיימים לבין דיונים על מלאכות? נראה לי יותר נכון מסכימה ומצטרפת לבקשה. (-:

[מרגיעון מדויק: אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה]