לידת בית דעי את אשר תשיבי

אנונימי

חשבתי שאולי כדאי לרשום מין שו"ת (שאלות ותשובות) - סט של תגובות לשאלות / הערות שעולות תדיר ביחס ללידות בית. מן מאגר תגובות שהיית שמחה שיהיה לי מול שאלות וביקורת של אנשים. מעדיפה תשובות לא מיליטנטיות - יותר הסברתיות. על חלק חשבתי לבד, מאוד אשמח אם גם אחרות/ים יתרמו משלהם.

ללדת בבית זה מצויין אם זה נגמר טוב
האמירה הזו ביחס ללידות בית מכילה כ sub text את הטענה / ההנחה שלידת בית מסוכנת, לכן יש להאיר את העובדה שהסיכון קיים / נעדר באותה מידה בלידות השונות. ותשובתי היא: נכון, אבל האמירה הזו נכונה גם ביחס ללידת בית חולים.

את רוצה לחזור 100 שנה אחורה?
גם לידות בית בטוחות היום יותר מאשר בעבר. אני לא מוותרת על פלאי הרפואה והטכנולוגיה ועל הידע שנצבר. יש מעקב הריון, ידיעה מוקדמת על מצבים מסוכנים, יש אמצעים טכנולוגים ניידים (דופלר) הבית יותר סטרילי היום מבהסטוריה, אפשר להגיע לבי"ח במקרה של שיבוש ועוד. לפיכך אין מדובר בחזרה לאחור אלא בהתקדמות- פזו בערוץ אחר מבי"ח.

יש נשים שרוצות ללדת בבית /לידה טבעית, "כדי להרגיש את הכאב" (בד"כ נאמר בנימה מזלזלת)
זה לא שאנחנו רוצות להרגיש את הכאב מטעמי אידיאולוגיה. 1. אנחנו חושבות שכאב הוא חלק מהחיים ולא נורא שכך הוא. 2. אנחנו חושבות שלכאב יש תפקיד בהתקדמות הלידה (מכוון אותנו לזוז בכיוון שיקטין את הכאב וזה הכיוון שהתינוק צריך שנהיה בו) 3. יש דרכים לא כימיות להקטין את הכאב. (אני לא נכנסת פה לדיון על הנזקים שבשיכוך כאבים ביתחולימי) 4.אני רוצה להרגיש את הלידה ומוכנה להרגיש את הכאב שהוא חלק ממנה.

<עכשיו אני מצטערת שלא כתבתי את כל מה שעלה בראשי במהלך ההריון וההתלבטות בחס ללידות בית - היו לי הרבה שו"ת והן נשכחו ממני>

Pלונית סחתיין!
אני דווקא חושבת שחשוב להסביר על הבעיות והסיכונים שבמשככי כאבים, בנוסף על כל הדברים היפים והנכונים שכתבת. אני אישית בהחלט בעד להרגיש את הכאב (לא רק בלידה. אני מדריכה בשיטת גריברג ויש לי על זה אג'נדה שלמה...) אבל חשוב שאנשים יבינו שלא חשוב איפה הם רוצים ללדת, הם חייבים להיות מודעים לתופעות הלוואי ולהשלכות הרחבות של שימוש באפידורל, פטידין ודומיהם.
כי אחר כך אומרים "לא ידעתי, לא אמרו לי", ואם היו יודעים ייתכן מאוד שהיו מעדיפים לסבול כמה שעות בלידה ולא הרבה יותר זמן מתופעות הלוואי. בהחלט ייתכן. אנשים הם בסך הכל רציונליים והבעיה העיקרית היא - הבורות הנוראה.
חוץ מזה - מה את עונה על שתי שאלות מפתח:

מה תעשו אם יש מצוקה וצריך התערבות חירום תוך כמה שניות
האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק (האשמה קשה וחסרת בסיס שיש להפריך ומיד)

מה תעשו אם יש מצוקה וצריך התערבות חירום תוך כמה שניות
ראשית אני עונה שרוב מקרי החירום לא קורים מעכשיו לעכשיו ולכן בד"כ יהיה זמן להתפנות לבי"ח. לגבי החירום המיידי - אני מדברת על הסיכוי שזה יקרה, לדוג' תסחיף מי שפיר 1:20K לידות, היפרדות שיליה פתאומית (מישהו זוכר את הסטט?) ומסבירה שגם בבי"ח קורות קטסטרופות (נדמה לי ש 800 תינוקות מתים בישראל בבי"ח בשנה). לא את כל הקטסטרופות ניתן למנוע - הן חלק מהחיים.

השאלה שלך הזכירה לי את הטענה:
בשורה התחתונה חשובה התוצאה - תינוק בריא ואמא בריאה
אני עונה - נכון, ואני מאמינה (על סמך המחקרים) שלידה בבית מקרבת את התוצאה הזו.

האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק (האשמה קשה וחסרת בסיס שיש להפריך ומיד)
ואללה לא זוכרת ששאלו אותי את זה (אבל אולי כן והדחקתי?!)
צריך לחשוב באמת על תשובה

לגבי הכאב - אמנם אין לי אג'נדה אבל אני נוטה להסכים איתך שיש להרגיש את הכאב - הוא חלק מהחוויה הכוללת של חיינו פה.
עדיין לדעתי (ואולי אני טועה) אנחנו לא יולדות טבעי מתוך כוונה להרגיש כאב. מאמינה שכמוני, הגישה היא שמוכנות לשאת את הכאב שבא יחד עם הלידה כי יחד איתו באים יתרונות נוספים (מצליחה להסביר עצמי?)

הרעיון שלי בדף הזה הוא באמת להכין איזה "פול" תשובות - לפעמים רציתי שתהיה לי תשובה מוכנה לטענות שעלו נגד לידת הבית. הרגשתי את התשובה אבל היא אל היתה מנוסחת לי.

ואני שמחה על כל השתתפות רעיון שאלה ותשובה

כל הכבוד לך P!
בדיוק דיברו על זה במפגש יולדות ומיילדות הבית.

אולי התשובה היא פשוט שלפי מיטב הבנתי לידת בית בטוחה יותר לאם ולתינוק מלידת בית החולים
הנפוצה היום בישראל,ולכן כל אמירה נגדה שכוללת שאלות על בטיחות,צריכה לקבל את אותה ההתיחסות
בדיוק-כולל הסברים לכל המעוניין.
כלומר החוויה שלי כיולדת היא ערך מוסף לעניין הבטיחות ולא דבר שמאפיל על שיקולי הבטיחות.

אנחנו לא יולדות טבעי מתוך כוונה להרגיש כאב.
יש להפריד בין כאב וסבל.
אנחנו מוכנות לכאוב אך לא לסבול.
אנו חושבת שהרבה מאד נשים לא מבחינות בין השניים. כשאני מספרת על לידה בלי אפידורל, התגובה היא בד"כ "אבל למה לסבול סתם?"

יש להפריד בין כאב וסבל.
אוי, זה כל כך נכון
זו אבחנה ממש חשובה.

מה תעשו אם יש מצוקה וצריך התערבות חירום תוך כמה שניות

יש לי עוד להוסיף על זה.
שהיולדת נמצאת במעקב צמוד כל הלידה ע'י מיילדת לא יתכן שתצטרך עזרה שתתבטא בשניות. כי מיילדת מוסמכת מזהה מקרי מצוקה הרבה לפני שהם הופכים להיות קריתיים "תוך כמה שניות" . לעומת זאת בבית חולים, אישה יכולה לשכב לבד בחדרה המון זמן, כך כשיש מצוקה מזהים אותה ברגע האחרון.

רעיון נפלא. אני אחשוב על עוד שאלות ותשובות ואכתוב.

לא יתכן שתצטרך עזרה שתתבטא בשניות
זה, אני חוששת, לא לגמרי מדוייק, אמנם יש מעט מאוד מקרים שבהם אכן נדרשת התערבות מיידית (דקות) ואם זה קורה בבית הסיכויים לא לטובתנו... (היפרדות שיליה פתאומית היא דוגמא, תסחיף מי שפיר, בכלל דברים שסותמים כלי דם ועוד). אם זה קורה, בי"ח הוא מקום עדיף להיות בו.
בעיני זו לא סיבה ללכת לבי"ח אבל זה סיכון שיולדות בכלל ויולדות בית בפרט לוקחות. אצל יולדות בית הסיכון הזה מעט יותר גדול (בכ"ז מדובר באחת לאלפי לידות).
כך שמה שכתבת אסנת נכון מאוד בסה"כ אם כי אני מסתייגת מהמוחלטות שלה. (ולדעתי זה גם עלול "לשחק" לידי המתנגדים כי זה נראה שהדוברת מתעלמת מהסיכונים)
(בשמת, לפני שאת קופצת P-: - הדף הזה נועד לתת לנו תשובות כשאנחנו מדברות עם אנשים שדעתם חשובה לנו (-: )

רעיון נפלא. אני אחשוב על עוד שאלות ותשובות ואכתוב
תודה, [-:

תסחיף מי שפיר
שאלת תמה ובורה: מה אפשר לעשות עם תסחיף מי שפיר, ויהיה זה בביה"ח או בבית? למיטב זכרוני, המקרים האחרונים שהיו הסתיימו במוות (או אולי על מה שלא מסתיים במוות לא מדווחים?). זה היה בבתי חולים.

האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק (האשמה קשה וחסרת בסיס שיש להפריך ומיד)
עובדתית, לידות בבית אינן יותר מסוכנות בבית חולים. זה הכל.

אם זכרוני אינו מטעני, מצילים 40% מהנשים שהיה להן תסחיף, בבית אין סיכוי להציל.
זה נשמע הרבה אבל במספרים זה ממש מעט (תסחיף קורה באחת מ 20K לידות בארץ יש בערך 140K בשנה כלומר יש 7 אירועים כאלו בשנה, מתוכם ~4 נשים ימותו, ו3 ינצלו (מתוכן עשוי להיות חיים עם נכויות שונות)
אני מניחה (אך לא יודעת) שבבי"ח יש יותר סיכוי להציל עובר של אם שמתה - נפגעה מתסחיף - אפשר "לשלוף" אותו ממנה.

לגבי היפרדות שיליה פתאומית ומלאה (שלא הצלחתי לגלות כמה קורה למרות שניסיתי משך חודשים רבים, נראה לי שאין סטטיסטיקה בכלל).
לפעמים מצליחים להציל את האם בד"כ זה נגמר במות העובר. בבית כנרהא לא יצילו את האם.
אגב, לכך השבתי : הסיכון שיקרו האירועים הללו קטן מהסיכון שאנחנו לוקחים בנסיעה בכביש (אני חושבת, אולי, איפה רועי ואיתי מחשבי הסטטיסטיקה?!)
וגם בתשובה - יש סיכונים שונים שאנחנו לוקחים בחיים - הסיכון פה לא יותר גדול, רק פחות מקובל לקחת אותו.

טרה, זה הכל.
העניין הוא שלפעמים היתה חסרה לי הפריטה לפרוטות של הטיעון הכללי הזה.
ועדיין יש את התחום של צרות שבבי"ח יודעים לפתור - ואז רק צריך להסביר שיש פתרונות (בבית יש פחות "מצבי חירום" (מה שמוגדר חירום בבי"ח הוא לא בהכרח חירום הוא הרבה פעמים התאמה לממוצע) וגם מצבי חירום מתפתחים לאט בד"כ, יש פינוי לבי"ח וכו')

בשמת, לפני שאת קופצת - הדף הזה נועד לתת לנו תשובות כשאנחנו מדברות עם אנשים שדעתם חשובה לנו
אהה, את לא מכירה אותי מספיק.
הדף נראה לי מצויין ומבורך, והמחשבה הראשונה שלי כשהתחלתי לקרוא היתה: "וואו, איזה יופי! כל אחת חייבת ללכת עם עותק בכיס!"

לידות בבית אינן יותר מסוכנות
אני לא אוהבת את הניסוח הזה, שתמיד משמיעים אותו ככה.
המחקרים הראו חד משמעית: הן בטוחות כמו, או בטוחות יותר, מלידות בבית חולים, והתוצאה טובה יותר (היולדת במצב טוב יותר, היילוד במצב טוב יותר, וכמובן שביעות הרצון טובה בעשרות אחוזים, וזה נקרא "טובה יותר בעליל").
"אינן מסוכנות" מרמז שהן מסוכנות (אבל הציבור הרחב לא קולט מהמשפט הזה ש"לידות בבית החולים מסוכנות" גם הן P-: כאשר המחקרים מראים שהן מסוכנות, או אף מסוכנות יותר, ברוב המכריע של המדדים, ובמיוחד באלה הנפוצים - הסיכון לקיסרי, הסיכון לחתך חיץ, הסיכון להנקה, הסיכון לפגיעה ביילוד, וכן הלאה).

ואני תוהה מה גורם לתסחיף ומה גורם להיפרדות שיליה פתאומית ומלאה, ומה מידת ההשפעה של עצם התקיימותה של הלידה בבית חולים (מלחיץ, זר, לא תומך וכו') להיארעותם של האירועים האלה? כלומר, האם הסטאטיסטיקה לשני המקרים הקשים האלה זהה בבית ובבית החולים? או שאולי יש יותר מקרים כאלה בבתי חולים?
אני תוהה. אין לי תשובות. רק השערות אנרגטיות פרועות (גם אני באה משיטת אבי גרינברג (-; ).

_לגבי היפרדות שיליה פתאומית ומלאה (שלא הצלחתי לגלות כמה קורה למרות שניסיתי משך חודשים רבים, נראה לי שאין סטטיסטיקה בכלל).
לפעמים מצליחים להציל את האם בד"כ זה נגמר במות העובר. בבית כנרהא לא יצילו את האם._

שמעתי על מיקרה, די עצוב, של הפרדות שליה מלאה. קרה בבית, לא בלידה, ככה פתאום. נסיעה של רבע שעה לבית החולים (אבל עד שיצאו לקח זמן אני מניחה), התינוק מת, האם ניצלה, כולל הרחם.
אני מבינה שלהגיע לבית חולים עם היפרדות שלייה זה די ראלי, לפחות גבי האם.
ומזכירה, לעצמי ולאחרות, שללא כל קשר למקום הלידה, לנסיבות החיים ולהתכוונות הפנימית - דברים "רעים" קורים.

אהה, את לא מכירה אותי מספיק.
D-: כמובן שלא...
לגבי הערתך הנוספת לידות בית אינן מסוכנות יותר - אני מסכימה זה נוסח בעייתי.
אולי בכלל לומר לידה היא דבר בטוח שאין סיבה לקיימו בבי"ח אלא אם יש רמז לחריגות.
זה בדיוק מתחבר עם ההגדרה של הריון בריא בה השתמשו ב"לידה פעילה" (חלופה להריון בסיכון נמוך - שמרמז שהסטנדרט הוא הסיכון הגבוה)

הדף נראה לי מצויין ומבורך, והמחשבה הראשונה שלי כשהתחלתי לקרוא היתה: "וואו, איזה יופי! כל אחת חייבת ללכת עם עותק בכיס!"
[-: [-:

בואו אני אהיה נציגה של השטן...
לידות בית אינן מסוכנות יותר,
השאלה מה קורה כאשר ארוע מסוכן קורה בבית.
בואו אני אציג דוגמה אחרת. מצב של "כמעט אירוע" בלידת בית לאחרונה.
vasa previa - שבנס לא קרה שומדבר.
יש לי שכנה מיילדת שבלידה השניה שלה היה וזה פרביה. הבהילו אותה לניתוח קיסרי. שניהם ניצלו.
עד כמה שאני יודעת (וזה לא הרבה), זה מצב שמסכן גם את האם וגם את הילוד, וזה יכול להיות עניין של דקות.
כשדיברתי עם אחת האחיות שלנו היום על לידות בית (היא התחלחלה מהרעיון שהסכמתי ללכת לבדוק לידת בית) היא נתנה לי את זה כדוגמה.
לא היתה לי תשובה טובה.
למה בעצם עדיפה לידת בית?
אולי עדיפה לידה בבית יולדות שנמצא בבי"ח, שם הכל בשליטת המיילדות עד לרגע בו ארוע חריג קורה. שהחדרים יהיו עם אופציה ללידה טבעית. עם מי שרוצה להיות שם מבחינת המשפחה. עם אופציה למיילדת צמודה לפי בחירה. אבל עם ה- facsilities של ביתחולים (חדר ניתוח, טיפול נמרץ...)

העניין הוא, שלידות בית בטוחות כמו בית חולים, כלומר הסטטיסטיקה כוללת גם את כל המקרים החירומיים האלה שאתם מציינים.
ולכן, אם נקודתית יש יותר סיכוי להציל מישהי מתסחיף כשהלידה בבית חולים, כנראה שבבית חולים יש מקרים אחרים מסוכנים, שאינם קיימים בבית. הרי בסופו של דבר זה מתאזן, ויוצא שהלידות בטיחותיות באותה מידה (אני יודעת שקצת יותר בטוח בבית, אבל לצורך הדיון).
אז נכון שאם בוחנים כל מקרה בצורה מבודדת, ויש מקרה של תסחיף בלידת בית והאמא מתה, זה נראה כאילו זה בגלל שבבית חולים אפשר היה לעשות משהו. אבל כשמסתכלים על כלל הלידות זה לא יותר מסוכן. למה? כי סטטיסטית כנראה הייתה אשה אחרת שמתה בבית חולים, ובבית היא לא הייתה מתה. רק שאז זה נראה כאילו זה היה בלתי נמנע, ואילו במקרה שקרה בלידת הבית, זה היה נמנע, לכאורה.

בדוגמה של שרון, עם וזה פרביה - השערה - אולי בבית חולים, היולדת הייתה שוכבת על הגב, היה מגיע פחות דם לשלייה, הלידה הייתה מתארכת והמצב היה מסתבך, ואילו בבית הלידה הייתה מהירה מאוד, ולכן עברה בשלום? סתם השערה.

אני רוצה להדגיש את מה שטרה רוסה אמרה, כי זו נקודה חשובה וקצת טריקית. ברור שאפשר לחשוב על מקרים שאם הם יקרו בבי"ח אז האישה/תינוק יינצלו, ואם הם היו קורים בבית אז אולי לא. ומצד שני, יש מקרים שאם הם יקרו בבי"ח אז האישה/תינוק ייפגעו, מה שבטוח לא היה קורה בבית. דוגמאות (אפשר להשתמש):

נכחתי בניתוח קיסרי שנעשה לפי בקשת האישה במהלך הלידה (כלומר, לא היה מצב חירום שהצריך זאת), והרופאים פשוט לא הצליחו להוציא את הראש של התינוק מן הרחם במשך כמה דקות. כתוצאה מכך הוא נולד מת. אח"כ ביצעו בו החייאה והוא התאושש די מהר. אני מקווה שהכל יהיה בסדר איתו (אי אפשר לדעת כרגע).
טיפלתי באישה שקיבלה פיטוצין (זירוז) במשך 9 שעות בצורה לא מבוקרת מספיק. כתוצאה מכך נקרע לה הרחם והיא כמעט מתה. היא קיבלה 6 מנות דם (שמי יודע מה יש בהן..) והתאוששה יפה. הרופאים כמעט כרתו לה את הרחם.
מספר נשים מתוך 1000 שעוברות ניתוח קיסרי יצטרכו לאבד את הרחם שלהן בניתוח.
אישה בבי"ח שאני עובדת בו קיבלה בטעות תרופה מסוכנת (לטיפול בל"ד גבוה) דרך הוריד. זה גרם לה לדיכוי נשימתי והיא כמעט מתה. ברגע האחרון הבינו מה קרה ונתנו לה את האנטידוט.
חברה של חברתי ילדה בבי"ח, קיבלה זירוז והרחם שלה נקרע. היא דיווחה על כאבים חזקים ושונים מכאבי הצירים. אף אחד לא האמין לה במשך די הרבה זמן. ברגע שגילו זאת הכניסו אותה לניתוח קיסרי דחוף. התינוק שלה סובל מפגיעה מוחית קשה כתוצאה מכך ולא ברור אם ישרוד. לעומת זאת, מיילדת בית מגרמניה סיפרה לי על מקרה שהיה לה בלידת בית, שבו היא אבחנה קרע ברחם והיולדת הובהלה לבי"ח במהירות והכל הסתיים בשלום.
יש המון סיבוכים שקורים בבי"ח שהם "קטנים" ואף אחד לא מדבר עליהם ולא מזכיר אותם, כי אף אחד לא מת או נפגע קשות. זה כולל כאבים מטרידים באפיזיוטומי, דלקות ברחם עקב חוסר שמירה על הגיינה מצד הצוות או בדיקות וגינליות תכופות מידי (ידעתם שמעל 7 בדיקות בלידה הסיכון לזיהום ברחם עולה ב-70%!), דלקות בדרכי השתן עקב קטטר (אפידורל..), ועוד מיליון דברים אחרים.

אני לא מנסה להפחיד או לעצבן, ואני בהחלט שמחה שקיים בי"ח שאפשר להגיע אליו כאשר יש היפרדות שליה או קרע ברחם. אוי ואבוי אם לא היה. יש לי לפחות חברה אחת שהיתה מתה אילולא היו בתי חולים. פשוט, לא צריך לחשוב שבבי"ח כל הסיבוכים שקורים הם הכרחיים ואילו בבית, כל הסיבוכים הם קטלניים. המצב הוא הרבה יותר מורכב מזה, וכל התערבות גוררת עוד ועוד סיבוכים פוטנציאליים.
ואגב קרע ברחם - כל הזמן שואלים - מה יקרה אם יהיה קרע ברחם בבית? ובכן, קרע ברחם קורה כמעט אך ורק בנשים אחרי ניתוח קיסרי או בנשים שמקבלות פיטוצין. וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה לגבי שאר הדברים שמנופפים בהם כדי להפחיד אותנו.

פשוט, לא צריך לחשוב שבבי"ח כל הסיבוכים שקורים הם הכרחיים ואילו בבית, כל הסיבוכים הם קטלניים. המצב הוא הרבה יותר מורכב מזה, וכל התערבות גוררת עוד ועוד סיבוכים פוטנציאליים
משפט מצויין (-:

איזה אומץ יש לך ללדת בבית ובן דודו - לידה ראשונה בבית - איזה אומץ.
אין לי ממש תשובה
התשובה - צריך אומץ בשביל לדת בבי"ח שקראתי פה אמנם מתארת את הרגשתי אבל נשמעת לי מלחמתית.

איזה אומץ יש לך ללדת בבית
מה לגבי התשובה - תודה על המחמאה..[-:

לא צריך לחשוב שבבי"ח כל הסיבוכים שקורים הם הכרחיים ואילו בבית, כל הסיבוכים הם קטלניים
אני חושבת כבר זמן רב שלא צריך כל הזמן רק להתנצל ולהסביר למה לידת בית בטוחה, אלא צריך להראות מה בעצם לא בטוח בלידת בית חולים. כמו שאמרתי בכנס ממשיכים ללדת בבית - הטעון על ההרגשה הטובה יותר, השלווה הרבה יותר, ההעצמה הנשית וכו' - לא ממש משכנעים את רוב האנשים. כי הרי מיד נשאלת השאלה האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק .
צריך להסביר שיש סיכונים בלידת בית חולים .
זה דומה למצב שנשים מתייעצות איתי לגבי לקיחת תרופות בהנקה. אני מסבירה שצריך לשקול מה הסיכון הגדול יותר - הנקה עם תרופה, או אי הנקה. (ברוב המכריע של המקרים אי הנקה הוא סיכון הרבה יותר גדול, כי ברוב התרופות לא הוכח כל סיכון, אלא יש רק חשש תיאורטי מסיכון.) לעיתים קרובות נשים שואלות אותי בתמהון רב - איזה סיכון יש באי הנקה? למה אני מתכוונת? כלומר - תמיד מדברים על יתרונות ההנקה, אבל לא מדברים על הסיכון של אי הנקה. כאילו הזנה מבקבוק בתמ"ל זה המצב הנורמלי, ואכן להנקה יש יתרונות, אבל אם לא מניקים - אין בזה כל חסרונות.
כך גם לגבי לידות בית חולים ולידות בית. כולם רק חוששים מהסכנות האורבות בלידת בית, לעומת לידת בית חולים, שהיא להרגשת רוב האנשים הלידה ה"נורמלית" והבטוחה ביותר. ולכן בהשוואה בין לידות בית ללידות בית חולים משווים בין לידות שיכול להיות בהן סיכון נוראי, לבין לידות בטוחות לחלוטין. אם זה אכן היה כך - היה לגיטימי לחלוטין לשאול האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק . גם אני לא חושבת שכדי להנות מחוויה נעימה ומופלאה שווה לסכן את התינוק. רק שאני לא מאמינה שהסיכון בבית גדול יותר.
בודאי יש מצבים מסוכנים מאד בבית, אבל יש לא פחות סיכונים בבית החולים, ולפי כל המחקרים, כאשר מדובר בהריון תקין אצל אשה בריאה, פשוט אין יותר תמותה או תחלואה של נשים ו/או תינוקות בבית מאשר בבית החולים. כלומר - על כל סיבוך או סיכון בבית, יש סיבוך או סיכון מקביל בבית החולים. זה לא חייב להיות אותו סיבוך או סיכון, אבל התוצאה היא זהה - נזק משמעותי לאמא או לתינוק. ולפי חלק מהמחקרים, יש יותר סיבוכים בבית החולים.
כולנו קוראים על נשים או תינוקות שמתו או נפגעו בלידת בית חולים. אף אחד לא אומר שזה סימן שאסור ללדת בבית חולים... אבל אוי ואבוי אם יש סיבוך בלידת בית - זה מיד סימן כמה זה מסוכן ללדת בבית....

אמא ל 5 , כל מילה. כל כך נכון להסתכל על זה ככה.

איזה אומץ יש לך ללדת בבית
אני עניתי: לדעתי צריך אומץ בשביל ללכת לבית חולים

<ובסוף הייתי מאוד אמיצה

>

על כל סיבוך או סיכון בבית, יש סיבוך או סיכון מקביל בבית החולים
כל זה נכון ואני בהחלט חושבת כך(וכידוע, קראתי הרבה מאד לפני הלידה בנושא , לא מדובר בתחושת בטן בלבד)
הנקודההחשובה בלידת בית(אחרי שראינו שהסיכון בבית דומה לזה של בית חולים) הוא ידיעת הסיכונים שיש בבית. השאלה היא:
במצב בו מתקיים אחד הסיבוכים האפשריים, האם עדיין האשה תרגיש שלמה עם לידת בית?
ברור כי אנשים שאומרים שלידת בית מסוכנת לא חושבים כך. ולא בטוח שישנו את דעתם גם אם יראו להם מחקרים. בעיני הבעיה העיקרית של אנשים היא לא בעיה של הבנת העובדות אלא בעיה חברתית. של נורמות ותפיסה של איך דברים מתנהלים.
סתם דוגמא :"האסונות של נינה" סרט נחמד. אשה יולדת באוטו בדרך לבית החולים. כמובן שהסצינה הבאה זה לאות אותה מדדה בחלוק תכלת בתינוקיה מכוערת.
מה שכן,הטיעון שמשפיע הכי הרבה הוא שבמקומות אחרים בעולם(מערביים)זה מקובל.

דגים אינם יכולים לראות את המים וגם חלק שני - לחלק לכל מי ששואל ורוצה קצת יותר מ-הסבר מעלית.

אגב - לידה היא לא "בטוחה לגמרי", בלי קשר למיקום הלידה.

גם אני כמו עוגיה, עונה על
איזה אומץ יש לך ללדת בבית
שקראתי הרבה והיום נראה לי שצריך יותר אומץ בשביל ללדת בבית חולים.

עוד מטאפורה שמצאתי, זה בין לחצות כביש במקום נידח, רחוק מבי"ח, לעומת חציית כביש סואן סמוך לבי"ח. מה יותר מסוכן?

שרון ג כותבת-אולי עדיף ללדת בבית יולדות,שם הכל בשליטת המיילדות עד שאירוע חריג קורה.
ברוב בתי ביולדות זה לא המצב (שליטה מלאה של המיילדות בתהליך),אולי רק במרכזי הלידה שנפתחו
לאחרונה בלניאדו ובשיבא.
אך גם להם יש חסרונות משלהם-

עדיין משפטית אנו תחת אחריות בית החולים,ואולי תהיה פחות גמישות במה שנחשב כמצב המצריך התערבות.
תהליך הקבלה (רישום,מוניטור,בדיקות ראשוניות) מתקיים ועלול להפריע לרצף הטבעי של הלידה
שחרור אחרי שעתיים בלבד למחלקת היולדות ה"רגילה",ותתכן הפרדה מבן הזוג

ובכל זאת מרכזי הלידה הללו נפלאים ומבורכים כשלעצמם,בוודאי לעומת מה שהיה קיים עד עכשיו.
בקשר לשאלות של אנשים על מצבי חירום-בדרך כלל יצא לי לשמוע שאלות שנוגעות למצוקה עוברית
(לצערנו מצב לא נדיר בלידות בית חולים).
אני עונה שבלידות בית הסבירות למצב כזה מאוד נמוכה,ועדיין שואלים "אבל מה יקרה אם"
בהנחה שכדי להציל עובר במצוקה אין זמן לפינוי של אפילו 10 דקות מהבית.
האם זה נכון?

יש מצבים מועטים שבהם אין זמן. זה נכון ואין טעם להתכחש לעובדות.
מצד שני יש בתי חולים, ובהם יש עניינים מסוכנים כשלעצמם. שנמנעים בלידות בית.
אף אחד מהמקומות לא הופך אותך לחסין.

אך גם להם יש חסרונות משלהם
אני דיברתי על מצב אוטופי, שאולי אליו אפשר לשאוף. משהו בסגנון הצימר של אילנה, אבל בקנה מידה יותר גדול ובסמוך לבי"ח.
משהו שיהיה אוטונומי לחלוטין, ורק בשעת הצורך תהיה התערבות של צוות רפואי מביה"ח.
שינוהל ע"י מיילדות בית.
שביה"ח הסמוך יהיה רק כגיבוי, על כל צרה שלא תבוא.
נראה לי שבמצב כזה יש win-win situation. להינות מכל העולמות...
ואז, אולי, אפשר יהיה גם לנצל בו את מענק הלידה שהמדינה נותנת לבי"ח.

שינוהל ע"י מיילדות בית.
לידת בית מנוהלת ע"י היולדת, אחרת במה הועילו חכמים?
כפראפראזה על "להוציא את בית הספר"- להוציא את בית החולים מהלידה. ויפה שעה אחת קודם.

נראה לי שבמצב כזה יש win-win situation. להינות מכל העולמות...
לא לכולן מתאימה לידה בצימר. עצם המעבר המלאכותי מהבית למקום אחר בזמן הלידה הוא בעייתי, ויכול לפגוע במהלך הטבעי של הלידה. בשורה התחתונה, לא בטוח אם ניוד היולדת (וניוד הילוד הטרי הביתה לאחר הלידה) כדי להיות יותר קרוב לבית חולים מעלה את בטיחות הלידה או פוגע בה, ובכל מקרה, הוא פוגע בחווית הלידה. מרכז לידה כזה יכול להיות פיתרון טוב ליולדות בסיכון גבוה שרוצות ללדת בלידה טבעית, והאלטרנטיבה היחידה שלהן היא לידה אישפוזית.

לגבי המענק, משרד הבריאות מנהל עכשיו מאבק כדי שהוא לא יצא לידי מילדות בית או מרכזי לידה, ואני לא חושב שהוא ישוש לוותר עליו גם לטובת מרכז לידה שקרוב לבית חולים.

_כשדיברתי עם אחת האחיות שלנו היום על לידות בית (היא התחלחלה מהרעיון שהסכמתי ללכת לבדוק לידת בית) היא נתנה לי את זה כדוגמה.
לא היתה לי תשובה טובה._
דוקא אחות צריכה להיות מודעת למספר הילודים והיולדות שנפגעים בלידות בית חולים. רוב הפגיעות האלו (וכנראה חלק ממקרי המוות) היו יכולים להמנע אם היולדות לא היו מאושפזות. אני שמעתי אומדן לפיו כ-80% (!!!) מהסיבוכים בלידות נגרמים עקב האישפוז (אני אנסה לאתר את המקור, אבל המספר נשמע לי סביר, ביחוד לאור האחוז הגבוה של ניתוחים קיסריים בלידות אישפוזיות).

העובדה היא שגם בבית-חולים הרופאים לא מצליחים להציל את כל הילודים והיולדות כשהלידה מסתבכת, וגם אם מצילים את חייהם, לפעמים הם נשארים עם פגיעה תמידית (בנוסף לפגיעה הנפשית של חלק מהיולדות). לכן עדיף לנסות להמנע מסיבוכים, מאשר לרוץ לקראתם בשאיפה שהצוות הרפואי בסוף יצליח להציל משהו.

המשונה הוא, שדוקא בתחומים אחרים ברפואה כבר מזמן הגיעו למסקנה שבמקרים רבים החולה יותר בטוח בביתו מאשר בבית החולים, משום הסכנה בסיבוכים עקב האישפוז. דוקא בתחום המיילדות, שבו לרוב המאושפזת היא בריאה לחלוטין, בארץ עדיין לא הגיעו להבנה הזאת.

באה להקשות (כי מתי נקשה קושיות, אם לא לפני פסח?):

מה עם יולדת מאוד מודעת, ומאוד אסרטיבית (אבל גם חביבה), שבאה ללדת בבית חולים, ויודעת שלא כדאי להישכב במיטה, ושלא כדאי להסכים לבדיקה וואגינלית כל חצי שניה, ושלא כדאי מוניטור רציף, וכו' וכו'...
הכוונה - יולדת שיודעת כיצד להפחית התערבויות מיותרות, ובכך להפחית את הסיכון שבלידה בבית חולים, יחד עם שמירה על הייתרון שבחדר ניתוח קרוב? מה תמליצו ליולדת כזו? האם במקרה כזה לא נשאלת בצדק השאלה האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק

ושכחתי לומר שזה דף פשוט נהדר, ושהנה סוף-סוף למדתי מה הם אותם מקרים נדירים שמצריכים התערבות מהירה, ומה הסטטיסטיקה לגביהם, וגם לגבי הסיכונים שבלידה בבית חולים... וכל זה יומיים אחרי שהדף נפתח!

מה עם יולדת מאוד מודעת, ומאוד אסרטיבית (אבל גם חביבה), שבאה ללדת בבית חולים, ויודעת שלא כדאי להישכב במיטה, ושלא כדאי להסכים לבדיקה וואגינלית כל חצי שניה, ושלא כדאי מוניטור רציף, וכו' וכו'...
אני הייתי כזאת - כבר הייתי רופאה בלידה הראשונה, ידעתי בדיק מה אני רוצה ומה לא, אבל זה קשה. אמנם סרבתי לחלוטין ללדת בשכיבה על הגב עם הרגליים קשורות, ומעולם לא ילדתי כך, אבל בלידה הראשונה נכנעתי לזרוז ופקיעת מים, שלא רציתי, ובלידה הרביעית נכנעתי לאפידורל. אחת הסיבות שילדתי בבית בפעם החמישית היא שלא רציתי שוב לעמוד בפיתוי הזה. אכן לידה עם אפידורל לא כואבת, אבל לא אהבתי את הלידה הזאת, וזו התינוקת היחידה שלי שהתקשתה בהנקה בימים הראשונים.
ובודאי קשה ליולדת שאינה רופאה לעמוד בפני צוות רפואי שכל הזמן מספר לה על סכנות האורבות לה אם לא תסכים לניטור פנימי, זרוז, ואקום וכו' וכו'. הרי בלידה אשה מאד פגיעה וחסרת אונים בבית החולים.

_מה עם יולדת מאוד מודעת, ומאוד אסרטיבית (אבל גם חביבה), שבאה ללדת בבית חולים, ויודעת שלא כדאי להישכב במיטה, ושלא כדאי להסכים לבדיקה וואגינלית כל חצי שניה, ושלא כדאי מוניטור רציף, וכו' וכו'...
הכוונה - יולדת שיודעת כיצד להפחית התערבויות מיותרות, ובכך להפחית את הסיכון שבלידה בבית חולים, יחד עם שמירה על הייתרון שבחדר ניתוח קרוב? מה תמליצו ליולדת כזו? האם במקרה כזה לא נשאלת בצדק השאלה האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק_

אני הייתי כזאת בלידה האחרונה. בעלת ניסיון חיובי מאוד בלידות בית, נאלצתי ללדת בבית חולים. לא מתכוונת לחזור על זה בעד שום הון שבעולם,כולל הון סיכון

. הייתי חביבה וגם אסרטיבית מספיק ולא הייתה לי שום התערבות בלידה. כן הסכמתי למוניטור בעמידה כל עוד הוא לא היה מציק מדי. כשהאחות התעקשה על מוניטור בזמן הלחיצות וזה הכאיב לי, בן הזוג שלי הוריד אותו ממני כל פעם מחדש (בחיי, הם פשוט נלחמו עליו!)

א-ב-ל כמה דברים עיקריים:

גרמו לי לא להאמין בעצמי. שאם אני מרגישה לחץ לכיוון "למטה" מייד לקרוא להם, זה עלול להיות נורא מסוכן. בלידות הבית לא הרגשתי חשש להיות לבד. בלידה הזאת - כן.

שכנעו אותי ללחוץ לפני שהרגשתי את הצורך הטבעי בזה. שכנעו, הסבירו, אמרו שבזמן ציר יש לי פתיחה מלאה אז אין שום בעיה, וכדאי לי. שטויות במיץ. זה כל כך לא טבעי. זה כ"כ קשה. זה כ"כ מיותר. בדיעבד, אז הייתי עוברת עוד 3 או 6 שעות של צירים. אז מה? כי האחת התוצאות (חוץ מרצפת אגן שאין לי אומץ לבדוק מה שלומה) הייתה ש

האחות צעקה עליי בזמן הלחיצות שאני לא לוחצת, שאני לא עושה את זה כמו שצריך, היא והאחות השנייה דיברו ביניהן על כמה שאני לא עושה את זה כמו שצריך - ואני נוכחת נפקדת בחדר, חצי מטר מהן, מנסה ומנסה...זוכרת את הכעס שגאה בי כלפיהן, אם זה לא טוב, שיגידו מה הן רוצות ממני ולא רק יבקרו, את התסכול, את תחושת הכישלון, אבל לא הייתי מסוגלת לדבר. נראה לי שהכעס יצא בצעקות שהשמעתי בלחיצות. והלב נכמר כשאני זוכרת איך הרגש הראשון לתינוק שיצא בוכה היה רחמים. "מסכן, היה צריך לשמוע את הצרחות האלה דבר ראשון..." והוא היה מהתינוקות האלה שבוכים מכל שינוי. פעם ראשונה שהיה לי תינוק כזה. והיה נראה לי שזה קשור. והרגשתי כעס עליהן ואשמה בגלל זה. (אחרי חודש בערך הוא הבין שאנחנו כן נחמדים, ומאז הוא לא מפסיק לצחוק )

זה נשמע אולי קטנוני או מטופש,אבל אני ביליתי את הלילה הראשון אחרי הלידה בבכי ובמחשבות נוראות. המשכתי לבכות עוד כמה ימים אח"כ. עד היום כשאני נזכרת בחוויה הזאת אני מצד אחד מתקפלת לתוך עצמי ומצד שני כועסת מאוד.

קשה בבי"ח. אם גם אמא ל 5 נפלה קורבן מה יגידו אזובי הקיר? בלידת בית את בוחרת את האנשים. בבי"ח אין לך מושג על מי את נופלת. חווית הלידה בהחלט יכולה להשפיע על הקשר אם-תינוק. חוויה חיובית מקלה על שני הצדדים, ולהיפך.
אני אומרת מאז, שלפני הלידה הזאת הייתי בעד לידות בית, ואחריה, אני נגד לידה בבית-חולים. נכון שלפעמים אין ברירה, אבל גם התחושות של האם הן חלק מהבטיחות לתינוק. אם מסכימים להתערבות, יש סיכונים נוספים, ואם אמא מרגישה כישלון, זה עלול להתפתח לדיכאון אחרי לידה. שמחה לומר שלי זה לא קרה, אבל אין ערובה שזה לא יקרה לאחרות.
יצא מגילתי. מצטערת.

תודה ששיתפתן - אין ספק שאתן צודקות!

יצא מגילתי. מצטערת.
מצויין, בכלל לא להצטער
ואם לא שכנעתי אותך, קראי כמה הודעות (ארוווכווות) שלי - זה ינחמך (-;( )

מה עם יולדת מאוד מודעת, ומאוד אסרטיבית (אבל גם חביבה), שבאה ללדת בבית חולים, ויודעת שלא כדאי להישכב במיטה, ושלא כדאי להסכים לבדיקה וואגינלית כל חצי שניה, ושלא כדאי מוניטור רציף, וכו' וכו'...

הרי בלידה אשה מאד פגיעה וחסרת אונים בבית החולים.

אני הייתי יולדת כזו - הרי הגעתי ישר מלידת הבית!. אומנם את האפידורל אני ביקשתי, אבל ברגע שלבשתי את החלוק ההוא כמעט שפרחה כל המודעות שלי דרך החלון. עדיין הייתי חביבה ואסרטיבית, הצוות היה נהדר ברובו, כמעט שלא כפו עלי התערבויות (לבד מהוואקום והחתך בסוף, וזה עדיין החלק שצובט בלב). כל מה שעשו לי, עשו בהסכמתי ולאחר שביקשו יפה. שאלתי בנימוס, קיבלתי תשובות "בסדר" והסכמתי להתערבויות. אבל בדיעבד, מי היה צריך פקיעת מים? מי היה צריך פיטוצין? ואנטיביוטיקה (בגלל הפקיעה)? ואחר כך לשכב על הגב שעות בגלל שכל הזמן נוזלים ממני מים? שכחתי תנועתיות! פשוט שכחתי! לולא מיילדת הבית שנלוותה אלי, לא הייתי חושבת בכלל לעלות על כדור הפיזיו על המיטה. אבל גם זה היה מעט מדי.
שכחתי גם את מה שהדולה שיננה באוזניי בזמן ההכנה ללידה - כל התערבות שמציעים לך, תשאלי שלוש שאלות:

למה?
למה עכשיו?
אפשר לקבל 5 דקות לחשוב על זה?

לו הייתי זוכרת את העצה הזו ברגעים מסוימים, אולי דברים היו מתגלגלים אחרת.

אז כן, זכרתי לבקש שלא ייתנו לפצפון חיסון צהבת וטיפות עיניים (שאר הבקשות לגביו הפכו לא רלוונטיות אחרי כל ההתערבויות וההוצאה בוואקום). אבל לגבי עצמי: ברגע שנכנסים לחדר ההוא, ברגע שיש בית חולים ואנשי צוות, כמעט כל התערבות שמציעים נראית הגיונית. אפשר להתחיל ככה במצב טוב ולגמור רע מאוד, בגלל המצב הנפשי שהיולדת נכנסת אליו בזמן לבישת החלוק והאינטראקציה עם הרופא. ואני לא מדברת על המקרים הטראומטיים שבהם כופים התערבויות על יולדות ומכאיבים להן במודע. אני עוד יצאתי במצב טוב - נסערת, אבל לא ממש מצולקת. יש מקרים קשים הרבה יותר.

ובאותה נשימה, בעצם נכנסתי לדף הזה כדי לומר משהו הפוך... -
רציתי לומר: כשמנסחים את התשובה לגבי הסכנות שבבית החולים, דווקא חשוב לא להציג את זה כמו שאני הצגתי עכשיו, לא להפוך את התיאור לקונספירטיבי או למכליל מדי. כי זה רק מרתיע את המאזינים המיינסטרימיים. קשה לי לחשוב עכשיו איך כן להציג, אבל צריך לחשוב על זה.

לא להפוך את התיאור לקונספירטיבי או למכליל מדי
איפה ראית קונספירטיבי? איפה ראית מכליל מדי?
תיאור מדוייק - זה מה שקורה לנו כשאנחנו נכנסות למקום הזה. הנה ככה אנחנו הופכות להיות ילדות טובות ומנומסות שעושות מה שהרופאים (הגדולים, המבוגרים, היודעים, הממונים עלינו) אומרים לנו/מצפים מאיתנו. הנה ככה בקלות אנחנו מוותרות על כל החוכמה שלנו והכוחות שלנו והרצונות שלנו, כל כך בקלות אנחנו מחליקות לתפקיד "הילדה הטובה והצייתנית" -
הכל אנחנו.
התיאור שלך בדיוק ממחיש את זה: היו נחמדים, היו מנומסים, אבל כשאת יולדת את לא במצב להיות אסרטיבית/נגדית/סקפטית/חשדנית או עומדת על שלך או מפקפקת או כל הדברים.
הם כמו שהם, ובלי כוונות רעות.
אבל הקלות שבה אנחנו נופלות לרשת הקורים הזאת. ואחר כך מתפכחות ומאשימות את עצמנו. ומרגישות רע עם זה. שנים, שנים סוחבות את רגשי האשמה על זה שלא היינו מסוגלות להגיד "לא" בזמן הנכון.

איפה ראית קונספירטיבי? איפה ראית מכליל מדי?

לא התכוונתי שזו רוח הדף - התכוונתי להזהיר מנפילה במלכודת הזו (לי זה קורה הרבה...).

שליחה על ידי איש* » 20 אפריל 2005, 20:36

כל אחת חייבת ללכת עם עותק בכיס!"

מותר גם לנו ?

לא התכוונתי שזו רוח הדף
חשבתי שהתכוונת למה שאת כתבת וזה בכלל לא נראה ככה.

מותר גם לנו ?
מותר, ואף רצוי (-:

יש כאן נקודה שעד עכשיו משום מה לא העלו אותה והיא יכולה להיות תשובה טובה להרבה שאלות בנושא:
שם המשחק הוא לקיחת אחריות.
אני אחראית על חיי, על ילדיי ונגזר מכך- על האופן בו אני רוצה ללדת.
אף אחד לא הבטיח לי שהלידה בבית תסתיים בשלום ושלא יהיו סיבוכים או סיכונים
אבל בעצם,
אף אחד לא יכול להבטיח לי דבר כזה אף פעם,
בשום מצב בחיים.
ולהפיל את האחריות הזו על אנשים זרים (עם כל הרצון הטוב) לא נראה לי הוגן
ובטח שלא באופי שלי.
חוץ מזה, אני מסכימה עם זה שהרבה יותר מפחיד ללדת בבית חולים. אין מה להשוות...

ואם כבר מדברים על מצבים מסוכנים שצריכים התערבות מיידית-
מה לגבי צניחת חבל טבור (שלא נגרמת מפקיעת מים מלאכותית)?

מתחילה מהסוף: צניחת חבל הטבור נדירה למדי כשמדובר בפקיעת מים ספונטנית. הרבה יותר נדירה מאשר בפקיעת מים מלאכותית (כלומר בי"ח). אם בכל זאת זה קורה, צריך להתפנות בדחיפות לבי"ח, בתנוחה הפוכה, וכשמישהו (המיילדת?) מחזיק יד בפנים ( S-: ) ושומר מפני מעיכת חבל הטבור. למיטב ידיעתי, בארץ זה עוד לא קרה בלידות בית (נדיר, כבר אמרתי?).

לגבי היולדת האסרטיבית, בנוסף למה שאמרו כל כך יפה:
א. לא כולן כאלה מראש
ב. בלידה קשה להיות אסרטיביים
ג. בצירים מתקדמים, קשה מאד להגיד "לא" לכל הצעה שתקל על הכאב, גם אם במודע אנחנו לא מעוניינים בה.
ד. אסרטיביות מסוכנת ללידה. היא מפעילה את ההורמונים הלא-נכונים (אדרנלין במקום אוקסיטוצין), ומכניסה אותנו למתח שמעכב את הלידה ועלול לגרום לסיבוכים. מלווה אסרטיבי גם הוא מוגבל - כי לא הוא חווה את הקושי, ולכן קשה לו לשים את גבולות העזרה. לא פעם, בן הזוג גם פחות מוכן ללידה מבחינת ידע ודעה, ולבני זוג רבים (לא כולם, אבל נפוץ) יש נטיה לקבל דעת רופאים בצייתנות.

לגבי מרכז לידה, אפילו אוטופי: בתחילת הבירורים שלי לפני הלידה, חשבתי שזה אכן הפתרון האידאלי. היום אני חושבת שזה לא תחליף, ומבחינתי, לא הייתי רוצה ללדת שם (שלא לדבר על כך שלא היו מקבלים אותי). יתרון גדול של לידת הבית הוא בכך שאני בטריטוריה שלי. אני בעלת הבית (ולו וירטואלית, לא בודקים בטאבו (-; ). זה הופך את האסרטיביות מהסעיף הקודם, למיותרת, ולזמינה יותר - אני לא אורחת, או אפילו לקוחה. אני המרכז. אני הקובעת. השאר מסייעים לי. זה לא רק הנוחות, זה גם הבטיחות. בנוסף - החיידקים הם החיידקים הביתיים, שיש לתינוק נוגדנים נגדם. הוא אפילו לא פיתרון טוב ליולדות בסיכון גבוה שרוצות ללדת בלידה טבעית, והאלטרנטיבה היחידה שלהן היא לידה אישפוזית. כי יולדות כאלו לא יתקבלו למרכז לידה (וכיום: גם יולדות שכן יולדות בבית לא היו מתקבלות ללידה במרכז לידה, או אפילו בחדרים הטבעיים בבתי החולים).

לגבי צניחת חבל הטבור - היא אכן נדירה כשלא עושים פקיעה מלאכותית, כי אז לרוב היא מתרחשת רק אחרי שראש התינוק מבוסס היטב בתעלת הלידה ולא מאפשר את צניחת החבל. היא שכיחה מאוד במצג עכוז, שכן אז אין את הראש שחוסם את הפתח של הרחם. אם היא מתרחשת, הסיכוי להגיע לבי"ח בזמן הוא נמוך עד אפסי. לעומת זאת, בקריירה הקצרצרה שלי כבר נפגשתי עם שתי צניחות חבל טבור, שתיהן התרחשו מייד אחרי פקיעת מים מלאכותית (בבי"ח, ברור שבבית חולים..). בשתי הפעמים נעשה ניתוח קיסרי דחוף. באחת מן הפעמים התינוק יצא חיוני ובמצב טוב. במקרה השני הוא הוצא במצב מאוד לא טוב (אולי אפילו בלי דופק ובלי נשימה, כלומר - מת), עבר החייאה והתאושש, אבל סיכוי גבוה שהוא סובל משיתוק מוחין. עדיין לא ניתן להעריך בדיוק.
בכל חדר לידה ממוצע מבצעים עשרות פקיעות מים מלאכותיות בחודש (אם לא מאות), כשהצורך הרפואי בהן (הממשי) לרוב לא קיים. לפעמים עושים אותן מוקדם מאוד, ואז יש גם סיבוכים של חשיפת הרחם והעובר לזיהום. לפעמים זה "רק" מגביר נורא את הכאבים ואז היולדת, שעד עכשיו הסתדרה נהדר, חייבת משככי כאבים (ושוב - מפל ההתערבויות הידוע).

וסיפור קטן נוסף - בניתוח קיסרי שהתרחש בבי"ח מסויים לפני כמה ימים, בזמן פתיחת הרחם סכין המנתחים פגע בגבו של התינוק וחתך אותו, עד לחוט השדרה. כנראה שלא נגרם שום נזק נוירולוגי. כנראה.

למה אני מספרת את כל זה? - לספק לכן דוגמאות מהחיים לכך שבי"ח הוא לא בהכרח מקום בטוח, ושלניתוח קיסרי יש הרבה סיכונים נוספים. אז בשיחה הבאה עם מבקרי לידות הבית, כשהם אומרים כמה זה בטוח ללדת בבי"ח או כמה עדיף פשוט לגמור את זה עם קיסרי, אז דעי את אשר תשיבי.

לגבי צניחת חבל הטבור שמעתי שאם ההיריון בריא וחיוני, החבל הטבור חזק כמו לפחות זקפה מלאה שהדם שזורם בפין שומר עליו קשה וממש אי אפשר למחוץ את זה. בלידה ללא התערבויות התינוק יוצא בצורה חלקה לפני שזה יספיק לגרום לנזק. לגבי מצג עכוז זה אפילו יותר פשוט כי כאשר הגוף עובר, זה לא מוחץ את החבל הטבור ואז כאשר הראש יוצא זה זמן קצר מאד (במקרים שאין התערבות האשה מגיעה לתנוחה האופטימלית שבחרה בה בצורה ספונטאנית)

מותר לך לעשות מה שאת רוצה

שליחה על ידי מישל* » 13 יוני 2005, 10:07

שלום רב לכולם!
אני קוראת די ותיקה במדור לידות בית, אבל זו לי הפעם הראשונה שאני גם כותבת, כי מרגיש לי לומר תודה לכולכן (וכולכם?), על הכוח העזרה והאומץ שאתן נותנות.
אני עתידה ללדת בבית באמצע ספטמבר..
שאו ברכה ושיהיה חג שבועות שמח.

אני רוצה להביא פה אספקט קצת שונה, שיחזיר את הדיון ל"דעי את אשר תשיבי" המקורי - איך משכנעים את הזולת, בעיקר הזולת הקרוב. זהו הסיפור האמיתי והמרגש על איך גייסתי את אמא שלי ללידת בית בשעה שכל מה שרציתי היה לחשוף אותה לרעיון (חשבתי שייקח לה המון זמן להפנים אותו, ולמה לא להתחיל עוד לפני שאני בהריון בכלל), והדגש פה הוא לא על עובדות, אלא בעיקר על ריכוך פחדים (כי הרי כל המתנגדים ללידת בית בעצם נורא פוחדים ממנה, וזו הבעיה - ברמה הרגשית).

אם מישהי חושבת שהקטע מתאים יותר למקום אחר - אתן מוזמנות להעביר אותו.

זמן מה לפני שנערכה השיחה, התקיים מפגש משפחתי בו קרובת משפחה אחת סיפרה על חברה שלה, "בחורה אלטרנטיבית כזאת", ש"רצתה ללדת בבית, עם דולפינים ותנינים, ובסוף גמרה עם ניתוח קיסרי". רק שתבינו לאן נושבת הרוח. (ד"א, למרות שלא אהבתי את ההתקפה על הבחורה, המשפט על הדולפינים והתנינים קרע אותי מצחוק).

אני: (מעלה את הנושא של לידת בית מתוך נושא השיחה הקודם)
אמא: (נותנת נאום קטן ומבוהל עד כמה לידה בבית זה דבר מסוכן, ומה קורה כשהדברים מסתבכים?)
אני: אל תדאגי אמא, אני לא הולכת ללדת בבית, עם דולפינים ותנינים.
אמא: (בטון שקט ורגוע) העניין הוא שבבית חולים יש ציוד ואפשר לדעת מה קורה, ולעשות כל מני דברים אם הלידה מסתבכת.
אני: זה מעניין, כי בדיוק לפני כמה זמן נתקלתי ברשימת הציוד שמיילדת בית צריכה לקחת אתה, והיו שם המון דברים: מוניטור נייד, וערכת החייאה לתינוק, וערכת החייאה לאם, ועוד כל מיני דברים שלא היה לי אפילו מושג מה הם.
אמא: מקשיבה, ואז מעבירה את השיחה לפסים אחרים.
לאחר כעשר דקות, ובלי שום אמירה נוספת מצדי:
אמא: את הרי נוסעת לאוסטרליה עוד מעט, נכון? אז תנצלי את ההזדמנות, ותלדי שם בבית. הם יותר מתקדמים מאתנו בתחום הזה.

אז מה היה לנו פה? תרגום ופרשנות בגוף הסרט:

אני מעלה נושא שאינו מקובל על אמא שלי, והיא מגיבה כצפוי.
אני נענית לפחדים ולדאגות שלה. למשפט על הדולפינים והתנינים יש כמה משמעויות בסאבטקסט:

א. אני יודעת שלידה בבית מפחידה אותך, ואני מבינה את רגשותייך ומזדהה אתם.
ב. את יודעת שאני בחורה שקולה ואחראית, ולא אעשה שום מעשה מטופש ומסוכן (=תנינים), למרות שיש לי דעות אלטרנטיביות מאוד (=דולפינים).
ג. אני מעריכה ומכבדת את הרצון שלך להגן עלי מפני צרות וסכנות.

אמא שלי נרגעת. טון הדיבור שלה נינוח יותר, והיא מעלה טיעון ספציפי על היתרון של בית חולים.
אני נענית לטיעון הספציפי הזה, ולא נותנת נאום מתלהב משל עצמי (דהיינו, שרוב ההתערבויות שנעשות בבתי חולים הן מיותרות ואף מזיקות, וכו' וכו' וכו'). קשה לי להתאפק, אבל זה יכול לחכות.
אמא שלי קולטת את המידע כפשוטו, מפנימה אותו, ולא מרגישה מותקפת. אין לה צורך להתווכח ולהתגונן.

ואז, מעצמו, מגיע השינוי שהדהים אותי: האם מעודדת את בתה ללדת בבית, אמנם בהסתייגות קלה: עשי זאת מחוץ לישראל. (ואני לא אמרתי לה מילה על זה שאני רוצה ללדת בבית, בבוא יומי. אבל ברור שהיא הבינה את זה)

אני בטוחה שהאלמנט החשוב ביותר בשיחה הזאת היה האמפתיה וההבנה ששידרתי לה. הכי מצחיק היה שאמרתי לה משפט שלחלוטין לא מקובל עלי (הדולפינים והתנינים), כדי להיות על התדר שלה, וזה בכלל לא הפריע לי. כי הבנתי שהאנטי שעשוי להיות לה פשוט נובע מדאגה אמיתית לי. זה אפשר לה להרגע, לבחון את הדברים כפשוטם, ולבדוק את האספקט העובדתי של המצב ("בבית חולים יש ציוד- אבל גם בבית"). ואז, פתאום, היא כבר לא היתה צריכה להשתכנע. כי ברגע שהפחד זז הצידה, השכל הישר והתחושות הפנימיות שלה אמרו לה שאולי זה לא רעיון כל כך רע, בעצם. אולי זה אפילו רעיון טוב.

שכחתי לגמרי: שבת שלום!

שליחה על ידי תום* » 19 יוני 2005, 09:13

אלוהים אדירים, תמרוש!
מי לימד אותך להתווכח/להתדיין/להשיג תוצאות בדיבור?

אני רוצה שיעורים פרטיים, ודחוף!
לחליפין, האם את פשוט יכולה לנהל עבורי ובמקומי את השיחות עם אמא שלי?

איזה סיפור יפה @}

ותראו את זה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3100879,00.html

אנונימי

ואז, אולי, אפשר יהיה גם לנצל בו את מענק הלידה שהמדינה נותנת לבי"ח. נכתב לעיל ע"י שרון ג
לפחות במרכז הלידה בשיבא, צריך לשלם סכום של אי אילו אלפי שקלים כדי להינות משירותי מרכז הלידה.
רק לי זה נשמע כמו שערוריה? (שמתאימה מאד לקצביית תה"ש, ולא צריכה לזעזע אותי, אבל הצליחה בכל זאת)

תמרוש

מי לימד אותך להתווכח/להתדיין/להשיג תוצאות בדיבור?
תום, קשה לי להסביר, אבל זה פחות או יותר שיאו של תהליך של הבשלה, גם שלי וגם של היחסים ביני לבין אמא שלי.
(בסוגריים, ואנא תמחקו אחר כך כי זה לא שייך לנושא: ברגע שהשלמתי עם זה שאמא שלי היא מה שהיא, ואני לא יכולה לשנות אותה, או לעזור לה להשתנות אם היא לא רוצה להשתנות, היה לי הרבה יותר קל לקבל אותה בלי להתווכח ובלי להתכסח.
במקביל, פיתחתי את עצמי, את הביטחון העצמי שלי, את היכולות והתפקידים שלי בעולם, יש לי יותר הערכה למה שאני, וכך פחת הצורך להתנצל, להתגונן ולהתקיף אנשים אחרים ש"מאיימים עלי".)
ודבר אחרון: מאוד עזר לי שאני מרפאה בעיסוק. למדתי להגיע לאנשים אחרים, ליצור אתם קשר איפה שהם נמצאים ולא איפה שאני נמצאת. החוק הכי בסיסי במקצוע זה "תתחיל עם המטופל במקום בו הוא נמצא". זה כבר נהיה קלישאה - אבל זה נכון.

אז התחלתי איפה שאמא שלי היתה, והמשכתי משם.

נורא שמחתי לראות את הידיעה ב- ynet.

אני זוממת לכתוב הצעה מנהלית שתעודד לידת בית, ושמשרד הבריאות וראשי המחלקות בבתי חולים יוכלו לתמוך בה, רגשית ומעשית. המשך יבוא.

אנונימי

תמרוש

עדיין לא בהיריון אבל משוכנעת שאלד בבית חולים ועם אפידורל.
לוקחת את הריסק ללידת אפידורל כמו שאחרות לוקחות את הריסק לתקלה בזמן לידת בית.
לא יודעת מה עדיף אבל ההרגשה האישית שלי שאני ארגיש יותר בטוחה ורגועה עם צוות רפואי מסביבי ולא כל כך אכפת לי שרופאים זרים יבדקו אותי, אדרבא, יותר תשומת לב בלידה, פחות סיכוי שיפספסו תקלה. בשום אופן לא מוותרת על המוניטור. לי מאוד חשובה ההשגחה הרפואית. אם יקרה משהו בלידת בית שהיה יכול להימנע אם הייתי בבית חולים לא אוכל לסלוח לעצמי לעולם כמו שאם יקרה משהו להיריון (למשל תסמונת דאון) כיוון שהתעקשתי לא לעשות בדיקות (נשים מאות בשנים ילדו בלי אף בדיקה) לא אוכל לסלוח לעצמי שלא לדבר על זה שזה יפגע בילד, בי ובמשפחה. למה לקחת ריסק איפה שלא חייבים. לא כל מה שבקדמה שלילי. צריך לנצל את הקדמה לטובתינו (איפה שהיא משפרת ומקלה על החיים) הרי גם אלה שיולדות בבית מסתמכות על כך שאם תקרה תקלה יוכלו להגיע לבית החולים. יש רעות חולות בקדמה: כמו תאוות צריכה בלתי מרוסנת, מזון סינטטי, ועוד. ויש גם דברים חיוביים. צריך לברור ולקחת את הטוב.
יהיו שיטענו שהאנטרנט והסלולרי הם רעות חולות של הקדמה. אבל בינינו, יהיה לנו קשה מאוד בלעדיהם.
אני מציגה את דעתי גם אם היא לא תואמת את דעת הרוב (וזה בעיני הכי "באופן" שיש).
בכל אופן, אני מכבדת את דעתם של אלה שבעד לידת בית ומקווה שבכל הבחירות (גם בית החולים וגם הבית) יהיה רק טוב ושיוולדו לכולנו רק ילדים בריאים.

יותר תשומת לב בלידה, פחות סיכוי שיפספסו תקלה. בשום אופן לא מוותרת על המוניטור. לי מאוד חשובה ההשגחה הרפואית.
אני מאחלת לך לידה מוצלחת, ואני ממליצה לך להרחיב את השכלתך למשל במאמרים באתר "אמנות הלידה" www.leida.co.il .
כדאי להתחיל מ כאן .

מאוד ממליצה על הדף המדהים בלוג שוליית המיילדת .

זה לא שאני ממליצה על לידת בית (אני אישית לא חושבת שכל יולדת יכולה או צריכה ללדת בבית), אבל ממה שכתבת אני דואגת לך שאת עלולה לקבל לידה לא נעימה בבית החולים, וכדאי לך לבוא מוכנה כדי שתהיה לך הלידה המוצלחת והבטוחה שאת מאחלת לעצמך.

למה את חושבת שאפידורל זה בטוח יותר?

אני מכבדת את מה שכתבת-שאת לוקחת את הריסק שבשימוש באפידורל,כפי שאחרות לוקחות את הריסק של לידה בבית.
נניח שכל היולדות קראו,בדקו ולמדו את הנושא היטב,ועשו את הבחירה שלהן.
על כך נאמר-בחירה מושכלת ואישית.
אבל כמה שורות אחר כך את פונה ליולדות הבית בשאלה-"למה לקחת ריסק איפה שלא חייבים?"
ואת בפירוש סותרת את עצמך

האם יהיה יותר קל לסלוח לעצמך בשל תקלה <חס וחלילה חס ושלום> שתגרם לתינוקך או לך עקב
השימוש באפידורל?
מדוע?!כי אפשר להטיל את האשמה על הרופאים במקרה כזה?!
האמת היא שבחיים קורות תקלות גם אם עשינו את הבחירה המושלמת כביכול,גם אם באמת נורא השתדלנו ,זה יכול לקרות.ואת זה האדם המודרני שרוצה לשלוט בטבע לא מסוגל לתפוס.
אז כל אחת ואחד שוקלים לפי תפיסת עולמם ובוחרים,ומשם פשוט מקווים לטוב.
מאחלת לכולנו רק טוב,לידות מוצלחות ומעצימות,יהיו איפה שיהיו @}

ההולכת בדרכים צודקת בעניין האפידורל. כמו שאמרתי כל אחד יעשה את הבחירות שלו ומקווה שלכולם יצליח.
אפשר גם ללדת בבית חולים ללא אפידורל ואז לדעתי מבחינת סיכונים לידת הבית מפסידה ב"מערכה".

אין פה מערכה אין פה קרב, ממילא כולנו פה חושבות שלידת בית זה לא לכל אחת.
וכפי שאמרו לך קודם אישה הישר בעינה תעשה
בהצלחה בהריון ובלידה כשיבואו.

שליחה על ידי נהר* » 19 יולי 2005, 11:14

קוראת, אני מזמינה אותך ללמוד את הנושא יותר לעומק, הבעיתיות בלידת בית חולים מתחילה הרבה לפני האפידורל.
בהצלחה בהריון ובלידה כשיבואו.

לחשוב שללדת בבית חולים זה בהכרח בטוח ושאפשר באמת לסמוך על הצוות שם...מחשבה תמימה מאוד.<לצערי הרב

>
נראה לי שאין לך מושג כמה סכנות אורבות ליולדת ולתינוקה בבית החולים.
אני כותבת לצערי הרב כי באמת זה נשמע כמו מין "קרב" כזה שבו כל צד רואה עד כמה השני "טועה"
ו"מסכן את עצמו".
בשורה התחתונה-הסטטיסטיקה דווקא לטובת לידות הבית <להריונות בסיכון נמוך ובינוני>
ובשורה העוד יותר תחתונה-כל אשה צריכה ללדת במקום בו היא מרגישה בטוחה-ואז תחושת הבטחון שלה תשפיע לטובה על מהלך הלידה ועל הרגשתה בהמשך.

להריונות בסיכון נמוך ובינוני
הריונות בריאים - אהבתי את ההגדרה הזו ב "לידה פעילה"
לקרוא להריון "בסיכון נמוך" בעצם מאמץ את השפה הרפואית ואת ההנחה מנרמזת - שהריון זה מסוכן.

_"להריונות בסיכון נמוך ובינוני"
הריונות בריאים - אהבתי את ההגדרה הזו ב "לידה פעילה"
לקרוא להריון "בסיכון נמוך" בעצם מאמץ את השפה הרפואית ואת ההנחה מנרמזת - שהריון זה מסוכן._

זה מסוג הדברים שצריכים לעבור פה לראש הדף!

צודקת Pלונית

<ניסיתי להצמד למונח המחקרי,בעיקר כי הנתון של "בסיכון בינוני" הדהים אותי>

איך? איך?? קרה שריקי כהן קראה את זה והבינה מילטנטיות פנאטיות זילזול ברופאים והכנה של תחמושת ?! 0-:
<P חוזרת לקרוא את הדף המקורי רק עכשיו>

(למען הסדר הטוב, טרם ילדתי...)
השאלה הזו-
האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק
נורא הצחיקה אותי

נראה לי שלבטיחות התינוק/ת, חשובה החוויה (האישית) של היולדת.
מה עוד חשוב?

איך? איך?? קרה שריקי כהן קראה את זה והבינה מילטנטיות פנאטיות זילזול ברופאים והכנה של תחמושת ?!
או שהיא לא ממש קראה אלא סרקה עם העיניים בחיפזון כדי למצוא ציטוטים טובים לכתבה שלה, בלי להתעמק, בטח לא בקטעים שהיא פחות הבינה כמו דיונים במיילדוּת עם מונחים מקצועיים וסטטיסטיקות;
או (נראה לי הכי הגיוני) שתמיד מוצאים או מה שמחפשים;
או (מה שבעצם נראה לי עוד יותר הגיוני) שכל אחד משליך את תמונת נפשו על הסביבה (כלומר, מיליטנטית פנאטית המזלזלת במי שלא חושב כמוה ודואגת להיות תמיד מצוידת בתחמושת מילולית, תחשוב שגם האחרים כאלה) ;
או שהיא קראה והבינה, אבל היא מאוד מאוד עקשנית ולא נותנת לעובדות לבלבל אותה;
או שילוב של הנ"ל.

או שהיא קראה והבינה, אבל היא מאוד מאוד עקשנית ולא נותנת לעובדות לבלבל אותה;

תסלחו לי על הציניות,אבל לדעתי ייתכן שהיא פשוט חיפשה באזז תקשורתי,נושא שיעורר הדים וימשוך תשומת לב לטורים שלה ולעצם קיומה העיתונאי.
אתר באופן מלא בנושאים מדליקים לכתבות,מהחיים ללא מקרר וללא חיתולים ועד דיונים בהנקה ובלידות בית.
כלומר-בחורה אחת בודדה שרוצה לחיות ללא מקרר ופותחת דף בנושא מעוררת עניין והדף שלה מוזכר בכלי תקשורת רבים,אוהדים ומשמיצים גם יחד.
למעשה אם הייתי עיתונאית,בטוח שהייתי משתמשת בתכנים מבאופן כי הייתי רעבה לנושאים חדשים.
לצערי ריקי כהן בחרה בקו תוקפני,הקורא תיגר על האתר והכותבים בו,היא כותבת זאת מפורשות בטורים שלה.
הצגת עמדה קיצונית ומתגרה כמו שלה מושכת קוראים,ככה בנוי עולם התקשורת והרייטינג,ולדעתי זה מה שמניע אותה ולא דעותיה האמיתיות.
היא מתבלת את דעותיה הלגיטימיות כשלעצמן בהמון רעל,בוז,צרות אופקים והתנהגות תככנית ולא אתית.
קשה לי להאמין שבתוכה פנימה היא באמת כזו.
בכל מקרה היא יצרה עניין תקשורתי סביב הדף הזה,ונקווה שבזכותה אולי היו כמה נשים שקראו אותו במקרה,שלא היו מגיעות אליו בצורה אחרת,והרוויחו משהו...

שליחה על ידי טלילה* » 10 מרץ 2006, 08:47

קשה לי להאמין שבתוכה פנימה היא באמת כזו
היא דוקא הרשימה אותי כמי שכותבת מתוך להט אמונה.

לדעתי מי שכותב מתוך להט אמונה לא זקוק להשמצות מהסוג הצהוב...
ברגע שכותב מתמקד יותר בללכלך על מי ששונה ממנו מאשר בלבסס את עמדתו שלו בזכות עצמה הוא כנראה לא מספיק מאמין בתקפותה
אלא יותר מחפש לעורר דיון מתלהם.
זו בכל אופן התחושה שלי מקריאת הטורים של הכתבת המדוברת.
<מעניין,האם אני לבד בתחושה הזו?

>

ודרך אגב,זה מאוד מקובל בתחום העיתונות.
מהנסיון המועט שיש לי בנושא,עורכים בהחלט מדרבנים כתבים לכיוון הזה באופן גלוי ומפורש.

מהנסיון המועט שיש לי בנושא,עורכים בהחלט מדרבנים כתבים לכיוון הזה באופן גלוי ומפורש.

לבכות או לבכות?

עורכים בהחלט מדרבנים כתבים לכיוון הזה באופן גלוי ומפורש
לא הכללת בכלל

הכל תלוי באופיו של העיתון/אתר. יש כאלה שבאמת עושים זאת, ויש סולידיים יותר.

ברור שהכללתי...פשוט יצא לי להתקל בתופעה,ואני מרשה לעצמי להניח שריקי כהן היא חלק ממנה.
לגבי הסולידיות-המקרה שחשבתי עליו קרה דווקא בעיתון שנחשב מאוד סולידי,עיתון שאהוב עלי מאוד ואף הייתי מנוייה עליו
שם העורכת ביקשה מהכתבת קצת יותר "דם" בכתבה,קצת רכילות,קצת אקשן,שיהיה מעניין

זה לא הגיע לרמה הנמוכה שקראתי בטורים של ריקי,אבל אולי הכיוון השיווקי דומה.
שוב,הכל רק הנחות שלי בהתייחס לדיון מלמעלה ולתהייה "איך קרה שריקי הבינה מילטנטיות פנאטיות וכו בדף הזה"
לדעתי זה לא באמת מה שהיא הבינה,אבל כדי לייצר אייטם שמושך תשומת לב,היא כתבה מה שכתבה,בצורה שכתבה.

היי, אני הולכת ללדת בסקוטלנד באוגוסט הקרוב - לידה ראשונה - ויש פה אפשרות מבחינת החוק לעשות לידת בית, כך שקופ"ח משלמת את הגעת המיילדת הביתה ועבודתה בבית היולדת.
ובכל זאת הרופאים מנסים לשכנע ללדת בבי"ח, והטיעונים שלהם ממש בלי קשר.
אני שמחה שמצאתי את הדף הזה והוא משמש אותי ב"מלחמות" איתם (בעיקרון לא היו לי כוונות להילחם איתם, אבל הם מציגים את זה כאילו הם מסרבים לתת לי ללדת בבית, כאילו יש להם זכות לכך - יש להם, אבל רק בהריון עם סיבוכים וסיכונים). הם טוענים שעצם העובדה שזו לידה ראשונה, היא בקבוצת הסיכון.
קראתי, שכ 40% מהנשים בבריטניה שמתכננות לידה בבית מועברות לבי"ח, ורובן בגלל הרצון באפידורל. נו, אז מה? אני יכולה יפה מאוד להיות אחת מה 60%. שווה לנסות, לא?

בכל אופן, תודה לכן על הדף הזה!!!

לידה ראשונה בבית

שלום סקוטית!
נשמע לי מגוחך הטיעון שלהם. בעיה בלידה יכולה לנבוע מתנוחה לא טובה, מומים בתינוק (ובטח עוד דברים) שממש לא קשורים לכמה ילדים כבר ילדת. סקירת מערכות עשו לך? אני לא מבינה למה לא עושים לך פשוט אולטרסאונד יותר קרוב ללידה שיקבע שהכל בסדר והתינוק במצג ראש...ואז אפשר ללדת בבית עם פחות דאגות. חוץ מזה, בקשר לכאבים, אז אמנם בלידה שניה את כבר יודעת לאיזה כאבים לצפות ואולי זה עוזר, אבל כל לידה היא אחרת. עם אגם באמת לא עמדתי בכאבים וביקשתי בסוף אפידורל, אבל לדעתי חלק מזה היה הלחץ בבית חולים. איך שנכנסתי לשם כבר הרגשתי יותר רע. כאילו שיש לי איזו תפישה שבבית חולים אמורים לטפל בי שאני לא ארגיש רע ובגלל זה פחות יכלתי לסבול כאב. בבית, ואפילו בנסיעה עם צירים ארוכים חזקים של כל דקה, הרגשתי שזה רק אני פה ואני חייבת להתמודד עם זה לבד אז היה לי יותר קל. חוץ מזה, בבית חולים הייתי חייבת לעשות המון מוניטור ובשביל זה מבקשים שתשכבי. לשכב עם צירים זה כואב! אחרי שעה כזו בחדר קבלה לא פלא שלא יכלתי להתמודד עם הכאב הזה יותר. עם אשל הכל היה כל כך שונה. לא ישבתי לרגע. עמדתי והסתובבתי כל הזמן ואפילו ילדתי בעמידה (נשענתי על עמרי. בגלל זה אין לנו תמונות לידה מאשל). המילדת עשתה לי מדי פעם מוניטור לכמה שניות בעמידה. זאת היתה חויה כל כך טובה שהחזירה לי את האמון בעצמי, שכן, אני מסוגלת ללדת. מה הבחור שלך חושב על לידה בבית? התמיכה של עמרי כנגד כל המתנגדים מאד עזרה לי.

היי רקפת - שוב - עניתי לך גם בדף שפתחתי.

לגבי סקירת מערכות, עושים בכל סקוטלנד 2 אולטראסאונדים - בשבוע ה 12 ובשבוע ה 20, אבל באדינבורו עושים רק בשבוע ה 12. עשיתי אצל רופאת הנשים שלי כשהיינו בגרמניה בשבוע ה 18, והכל היה נראה טוב (רק שהמתוק/ה לא רצה/תה להראות לנו את מינו/ה...).
זה דווקא כבר הרבה פחות מדאיג אותי. מסתבר שאולטראסאונד לא באמת נותן הרבה, ושיש בו כל כך הרבה טעויות, שזה סתם מיותר בעיקרון.
רופא או מיילדת יכולים גם ע"י מישוש לדעת אם התינוק במצג ראש, ואם הפנים שלו כלפי פנים, כמו שצריך. זה ממש לא בעיה, ככה עושים פה אצל כולן ואין בזה טעויות, לפי מה ששמעתי וקראתי מנשים שילדו פה.

העניין של להתמודד עם הצירים לבד ולא ב"עזרת" הצוות הרפואי ממש מדבר אליי. ככה בדיוק פועלים המנגנונים שלי, לאורך כל החיים. איפה שאני צריכה לקחת אחריות, אני עושה את זה, ואיפה שזה לא הכרחי, אני לא.
מעבר לזה, שאני באמת לא מוכנה לשכב בלידה. מי המציא את השטות הזו? ממתי יולדים בשכיבה?!

הוכח במחקרים פה, שאין במוניטור שום תועלת שעולה על בדיקת הדופק אפילו עם סטטוסקופ כל כמה דקות!!!
למה להתעלל בנשים המסכנות?!

אני רק מקווה, שההריון באמת ימשיך להיות תקין, ואני אוכל ללדת בבית. אם לא, אני אצטרך להשלים עם לידה בבי"ח, שזה גם ככה תסריט מס' 2, שאנחנו מכינים, למקרה של סיבוכים. אנחנו הולכים לעבוד על תכנית לידה מפורטת ביותר במספר עותקים וכו'.

אה, לגבי הבחור... הוא רק מקסים אותי מרגע לרגע! הוא זה שמחזק אותי בנושא ברגעי מעידה. הוא מאוד מתעניין, קורא אפילו יותר ממני על הנושא, רוצה לבוא לכל פגישה, לדעת כמה שיותר, כדי להיות שם בשבילנו (בשבילי ובשביל התינוק).
בעוד כמה שבועות הוא רוצה ללמוד שיטות עיסוי שאמורות לעזור בלידה, ולנסות אותן עוד לפני שעת הש'.
הוא גם מאוד אסרטיבי בעניין המלחמות עם המוסדות. הוא ממש נהיה קרבי כשמדובר בנושא. זה מאוד חשוב לו!
כל העניין מאוד קרב אותנו וזה כמובן עוזר ומחזק.

שליחה על ידי טלי* » 24 אפריל 2006, 04:09

ב-18.6.05 תמרוש ניהלה שיחה מעולה עם אמא שלה עם ניתוח מבריק.
עוד על "איך לדבר עם אנשים?" בספר "ללא פרויד ללא פרוזק" (שם גם מדובר על דיכאון אחרי לידה ואיך להתמודד)

אני קוראת עכשיו את הספר pd]הזה bbs 2[/po]/104-2857576-8329528?ie=UTF8&s=books&qid=1184729736&sr=8-2 הסוקר את ההיסטוריה של הלידה. רק התחלתי, אבל זה כבר נראה מרתק.

מסתבר שהסיבה ההיסטורית שבגללה הלידות עברו לרשותם של רופאים ובתי חולים הייתה כלכלית . רופאים היו עניים למדיי, בעיקר ביבשת אמריקה בתחילת ההתיישבות האירופית, ולידות היה תחום שהבטיח הרבה רווח ונשלט על ידי מיילדות. הם התחילו בתעמולה המשמיצה את המיילדות ובהדרגה הצליחו גם לדחוק את רגליהן וגם להוציא אותן מחוץ לחוק, ולמנוע מהן לקבל הכשרה. מעניין שאוכלוסיות "לא אטרקטיביות" כמו כושים ולבנים עניים המשיכו לקבל שירותים ממיילדות, וזה כן היה בסדר....

סיפור מהספר: ג'יי וויטברידג' ווילאמס היה פרופסור לרפואת נשים באוניברסיטת ג'ון הופקינס. ב-1912, הוא שלח שאלון ל-120 בתי ספר לרפואה שהציעו קורס ארבע-שנתי במיילדות. הוא קיווה לקבל נתונים שיתמכו בהתנגדותו למיילדות, ויוכיחו כמה הרופאים מוכשרים יותר למלאכה. הוא הופתע. הפרופסורים התוודו לפניו שאינם מבינים דבר בנושא ואין להם המיכשור המתאים. הכי גרוע, הוא גילה שהרופא המיילד הממוצע יכול לגרום ליולדת נזק שווה ואף גרוע יותר מזה שעלולה לגרום מיילדת גרועה במיוחד .

לכאורה יש להניח שדו"ח כזה יוביל את וויליאמס לרחוש כבוד רב יותר כלפי מיילדות, פחות כבוד כלפי רופאים, וליזום רפורמה בהכשרת רופאים מיילדים. אבל וויליאמס עשה דבר מעניין: הוא השתמש במידע הזה כדי לתקוף את המיילדות. למה לטרוח לקחת מיילדת פשוטה כשרופא בור גורם למספר זהה של מקרי מוות מיותרים, הוא שאל? את הרופא אפשר להכשיר במהלך הזמן, ואילו המיילדות אפשר להעלים מהעולם אם צריך. לכן עלינו לכוון את מאמצינו לשנות את הרופא ואת שיטת ההכשרה של סטודנטים כדי שבעתיד הרופא יהיה reasonably competent.

לדעתי, אפשר ללמוד הרבה מאוד מהסיפור הזה. גם על מה שקורה היום בתחום, וגם על מה שקורה בתחומים אחרים.