- זירוזים טבעיים לא-התערבותיים, אלו דברים שעוזרים רק כשהגוף מוכן, או עוזרים להכין את הגוף לקראת לידה, אבל לא יגרמו ללידה שלא במועדה. דוגמאות: הליכה מרובה, יחסי מין, עיסוי פטמות ועוד.
- זירוזים טבעיים התערבותיים, הם זירוזים לכל דבר, רק שלא מכילים חומרים כימיים. לדעתי, צריך להזהר בהם כמו בזירוזים הכימיים, אבל אם כבר צריך לזרז, עדיף לנסות קודם להעזר בהם. דוגמאות: שמן קיק, סטריפינג, פקיעת מים (לא הוכחה יעילות), ועוד. לרוב הם קצת פחות אלימים מהזירוזים הכימיים, אבל גם לא נעשו מחקרים ממשיים לגבי יעילות, סיכונים וכו'. שמן קיק למשל, עלול לגרום לשלשול קשה, שמעבר להתחלת הצירים, עלול להתיש מאד את היולדת (כמו שמרגישים בקלקול קיבה קשה) ולהקשות עליה את ההתמודדות עם הצירים. כמו כן, חלק מהזירוזים האלו מייצרים גם הם צירים חזקים ו/או תכופים במיוחד - שמסכנים את יולדת הלנל"ק בקרע המפורסם.
זירוזים כימיים (התערבותיים) - פיטוצין, פרוסגלנדינים וכדומה. מהווים סיכון ליולדת לנל"ק בגלל שעוצמתם ותדירותם של הצירים הנוצרים בדרך זו עלולה לגרום לקרע ברחם. כאמור - אם יש הכרח, מותר להשתמש, אבל א. עדיף ליצור מראש סיטואציה שתקטין את הסיכון לשימוש בהם (לידה פיזיולוגית, קוראים לזה) ב. אם משתמשים (כבר כתבתי, אבל אחזור, כי משום מה זה* לא ברור לבתי החולים, ואח"כ הם טוענים שלנל"ק היא לידה בסיכון גבוה, כי יש קרעים), חשוב להיות במעקב צמוד, ורצוי מאד מעקב אנושי, ולא רק מוניטור (מוניטור לא שווה כלום אם לא יודעים לקרוא את סימני האזהרה). אם משתמשים גם באפידורל (ובד"כ צירי "פיצוצין" מלווים באפידורל), הסכנה גדולה עוד יותר, כי היולדת לא תחוש בכאב חריג המרמז לקרע עד שיהיה שלב קריטי.
וכך הוא נחרת אצלי כשלך)
