לידה אינסטינקטיבית

[חוט_השני*]

לא יודעת איפה את היית בלידה אבל אני הייתי לגמרי מחוץ לראש. לרגע לא הפעלתי ולא הייתי צריכה להפעיל את המוחולחשוב או להחליט כלום.
הגוף עבד ועשה בדיוק מה שהיה צריך והמוח היה באיזה גל אחר שבכלל לא מוכר לי מהחיים הרגילים.
בתוך המצב הזה אי אפשר ממש לתקשר. לא באמת.
מילה לא במקום בהחלט יכולה להוציא מהמצב הכמעט היפנוטי הזה. לפעמים אפילו קול מסוייים.
אולי יש נשים שהן כאלה סופרוומן שמצליחות להכנס למצב כזה ולהשאר בו אפילו בבי"ח באורות ניאון עם עשרה אנשי צוות מסביב אבל אני חטשבת שהרב לא.
צריך בשביל זה סביבה מתאימה ולא לגרום ליולדת להפעיל חלקים מסויימים וחושבים של המוח.
בעיני חלק מתפקיד המלווים הוא ממש לשמור על המרחב של היולדת נקי מהפרעות .
אני בזמן לידה לא מסוגלת לדבר. אני בתוך עצמי . המחיר של להסביר לדבר או לבקש לעשות או לא לעשות משהו יכול להיות כבד מידי עבורי.

המיילדת תכריח אותך ללחוץ?! COME ON. לכל היותר היא תזכיר את זה ואת תתעלמי. אפילו בבית חולים אי אפשר באמת להכריח מישהי ללחוץ. זה פשוט טכנית לא מתאפשר.
את אולי פשוט תתעלמי. אותי זה הוציא לגמרי מהזרימה האינסטנקטיבית של הלידה,לא לחצתי אבל נלחצתי, נסגרתי ונקרעתי.
לא יכולה לחתום שלא הייתי נקרעת אחרת אבל יש סיכוי סביר.

[בשמת_א*]

את חושבת שאם היא היתה מבקשת לבדוק פתיחה והיית אומרת שאת מעדיפה שלא, או אומרת שאת מעדיפה לא ללחוץ, המיילדת היתה כופה את עצמה עליך?
לא יודעת.
בלידה הראשונה זו אני שרציתי לדעת.
בלידה השנייה, לא היה איכפת לי מה התשובה. ורק תוך כדי הבדיקה תפסתי שאני לא רוצה.

אצלי, "אמרה לי ללחוץ" לא היה "הכריחה אותי ללחוץ" (חחח, בלתי אפשרי, כמו שכתבת), אלא יעצה/הציעה. במקום לעזוב ולחכות שהוא פשוט ייצא מעצמו בעוד איזה ציר עתידי.

ואולי צריך גם להגיד, שאצלי הלידות קצרות וההתקדמות מהירה. 7.5 שעות, 2.25 שעות.
אני ממש לא בקטע של לידה-ללא-עזרה, אני רק לא רציתי להיות מופקרת בבית חולים לחסדי צוות עלום, והכי לא רציתי שייקחו ממני את התינוק שלי לשום מקום.

המחיר של להסביר לדבר או לבקש לעשות או לא לעשות משהו יכול להיות כבד מידי עבורי
מזדהה.
עם מיכל לא היתה לי בעיה. הרגשתי את התמיכה שלה, והיא היתה שם בשבילי בדיוק בדיוק במינון שרציתי, במקום שרציתי, כמו שרציתי. נתנה לי ביטחון שעטף אותי ובתוכו יכולתי ללדת.
לא הכביד עלי להתקשר לאחותי להגיד שאני יולדת ושולחת את הבת שלי אליהם (אחותי גרה בסמוך אלי וילדה ששה שבועות לפני, הייתי מוזמנת להתקשר בכל שעה כי היה ברור שגם אצלם לא ישנים... התיכנון היה שבת החמש שלי באה אליהם כשאני מתחילה ללדת).
לא הכביד עלי לדבר עם הילדה שלי, שבכתה והתחננה שלא נשלח אותה, שהיא רוצה להישאר, ותיפקדה כדולה מקסימה ותומכת עד שמיכל הגיעה - היא הביאה את הכסא הקטן האדום שלה וישבה לידי בחדר האמבטיה, ליטפה לי את היד והנחתה אותי להשמיע קולות נמוכים במקום לצרוח, גם הזכירה לי שירים ושרה איתי (-: ).
הדיבורים שממש הכבידו עלי היו אחרים:
כשהייתי צריכה לתת לבעלי הוראות איך לארגן את המצע ללידה והוא התווכח איתי. חשבתי שאני מתה במקום. אני על הברכיים באמבטיה, מכוונת טוש עם מים חמים לגב, משתגעת מכאבי הצירים כי בדיוק פקעו לי המים ואלה היו הצירים הכי כואבים, והוא מתווכח איתי לגבי המקום שאני אלד! זו אני שיולדת, לא אתה! זה היה מטורף לגמרי. וגם צועק אלי מהסלון, לא טורח אפילו לבוא עד אלי כדי לדבר איתי. (אני הכנתי מראש שכבות לרפד את השטיח בסלון ששם תכננתי ללדת, בסלון, על הרצפה, ליד הספה. היה מספיק מסובך להנחות אותו להוציא שכבה שכבה ולפרוש על השטיח, סדין ישן, שמיכת פוך, וילון אמבטיה ישן, ריפודית גדולה, והוא מתחיל להתווכח למה אני לא יולדת במיטה!)

(היום אני כבר יודעת שהייתי צריכה לעבור איתו על זה מראש בצורה מאוד מסוימת: להכריז שאנחנו נתרגל עכשיו על יבש את ההכנה ללידה, להסתכל לו בעיניים, לוודא שהוא נמצא ברגע שמתאים לקליטת המידע הזה, ואם לא אז לנסות שוב, ולהסביר שלב שלב איפה אני אלד, איך לפרוש את השכבות, איפה נמצא כל פריט, ולהשאיר לו פתק על המקרר במקום שהוא זוכר עם שרטוט של סדר השכבות ומניין לקחת אותן לשטיח).

אחר כך, כשכבר הייתי בסלון, פתאום אבא שלי צלצל לברר מה המצב (לא זוכרת אם אני הודעתי לו שאני יולדת או שביקשתי מאחותי להודיע לו) ודיבר עם בעלי. חשבתי שאני הורגת אותם. הדיבורים היו כזאת הפרעה שנאלצתי להרים את הקול, שיסגור את הטלפון, שידברו אחר כך, לא פה בזמן שאני יולדת.

[סלט_פירות*]

שידברו אחר כך, לא פה בזמן שאני יולדת
הזכרת לי איך השתקתי את אמי ואחותי שדיברו בינהן (בשקט) בזמן הלידה השניה. זה לגמרי הוציא אותי מהמצב שבו הייתי לתוך מן מערבולת של רעש והפרעה.

[Manty_T*]

דף חשוב ביותר!
אני כבר שנים לא כותבת על לידה (ושנים לא כותבת באתר ) אבל המון מהאני מאמין שכתבתי עליו בעבר נמצא פה במילים מדוייקות להפליא.
תודה לך תזמורת הים על שפתחת וכתבת. עכשיו אדע לאן להפנות כשאשאל לדעתי..

[תזמורת_הים*]

מנטי, איזה יופי שבאת

[אמא_בבית*]

דף חשוב ביותר!
אני פשוט קוראת ומהנהנת, נזכרת בלידות שלי ובלידות שליוויתי וחושבת על הבועה שצריכה להיות סביב כל יולדת, על ההשקטה של המוח החושב ועל כמה זה מפנה את הבמה להורמונים ולאינסטינקטים.
תודה @}

[נטע_ש*]

בשמת, מאד התרגשתי לקרוא איך הבת שלך ליוותה אותך בלידה... זה נכס לכל החיים... מרגש...

[בשמת_א*]

מאד התרגשתי לקרוא איך הבת שלך ליוותה אותך בלידה... זה נכס לכל החיים
נכון (-:
אני עד היום מתרגשת כשאני נזכרת איך היא ישבה וליטפה לי את היד, ואמרה "מתוקה שלי, חמודה שלי"
היא כבר הודיעה לי שאני אהיה בלידה שלה (-:

[דגנית_ב*]

זה דף מהפנט לגמרי. יש כאן אוצר בלום של חכמה. אתן מביאות את הטוב הנכון המתוקן והמובן בדיעבד מהלידות, ועושות מזה ספר מלא השראה לדורות הבאים.
כלכך יפה כמו לוחות הברית של הלידה.

[גברת_פלפלת*]

לי לא נוח להשאיר אותה במכונית
ברור שלא. היא בת אדם. אני לא אתן לה לשבת שעות בלי שירותים, אוכל, תנאים נורמליים. אין חדר נוסף? שתשב במטבח.

בשמת, או בעצם גם כל אחת אחרת, את חושבת שאם היא היתה מבקשת לבדוק פתיחה והיית אומרת שאת מעדיפה שלא, או אומרת שאת מעדיפה לא ללחוץ, המיילדת היתה כופה את עצמה עליך?
זה העניין, אני חושבת שאנחנו לא מעוניינות להיכנס למקום הזה של הצעות מיותרות, סירובים, וכו'. אחד הדברים שחשובים לי, זה הידיעה שאם המיילדת מבקשת לעשות איזשהי בדיקה, או מורה לי ללחוץ- זה כי עכשיו חייבים (ויש מצבים כאלה, כמו מצוקה עוברית למשל). אז אני צריכה עכשיו לצאת מהפוקוס ולהתחיל להתלבט: היא אומרת לי ללחוץ כי היא סתם רגילה? או כי עכשיו יש מצב דחוף שמחייב זאת?
לא, אני רוצה מיילדת שהיא בגישה שלי ואם היא מבקשת משהו, אני מבינה שיש צורך הכרחי.

כי אם המיילדת אמרה לך משהו וזה הדבר שהרס לך את הלידה אז את לא לוקחת אחריות על הלידה אלא זוקרת אותה על המיילדת.
אני לא מרגישה שהמיילדת הרסה לי את הלידה, בגלל ההנחיות ללחוץ או לשבת ככה או לעמוד אחרת. אבל זה לא סותר את זה שאני רוצה התנהלות אחרת בלידה הבאה.

יאללה, בנות- צאו מזה. אף אחד לא מאשים פה את המיילדות. ממש לא.
קניתי בגדים בחנות. הגעתי הביתה וראיתי שהבדים שלהם לא נעימים לי, ובכלל הצבעים עושים אותי חיוורת. אני לא אאשים את המעצבת, או את בעלת החנות. אבל בפעם הבאה אני אחפש חנות שמוכרת בדים קצת פחות סינטטיים, אסתכל טוב טוב על הצבעים, ואבדוק בקפידה רבה יותר לפני שאני קונה. בטוח שיש מיליון בנות שמתות על החנות ההיא, אבל אולי לי היא לא מתאימה.

_מילה לא במקום בהחלט יכולה להוציא מהמצב הכמעט היפנוטי הזה. לפעמים אפילו קול מסוייים.
אולי יש נשים שהן כאלה סופרוומן שמצליחות להכנס למצב כזה ולהשאר בו אפילו בבי"ח באורות ניאון עם עשרה אנשי צוות מסביב אבל אני חטשבת שהרב לא.
צריך בשביל זה סביבה מתאימה ולא לגרום ליולדת להפעיל חלקים מסויימים וחושבים של המוח.
בעיני חלק מתפקיד המלווים הוא ממש לשמור על המרחב של היולדת נקי מהפרעות .
אני בזמן לידה לא מסוגלת לדבר. אני בתוך עצמי . המחיר של להסביר לדבר או לבקש לעשות או לא לעשות משהו יכול להיות כבד מידי עבורי._

בדיוק, בדיוק, בדיוק!!! מה שאני מרגישה

אחר כך, כשכבר הייתי בסלון, פתאום אבא שלי צלצל לברר מה המצב (לא זוכרת אם אני הודעתי לו שאני יולדת או שביקשתי מאחותי להודיע לו) ודיבר עם בעלי. חשבתי שאני הורגת אותם
אוי )-: זה משהו ששיגע אותי בלידה: המיילדת ובן הזוג שלי משוחחים ביניהם (והוא כזה לא דברן, שאני יכולה להניח שהיא זו שפתחה בשיחה)- כאילו, סתמו!!! אני יולדת עכשיו!!

[יונת_שרון*]

לגבי אינטואיציה לעומת אינסטינקט:
אינטואיציה זו ידיעה שאנחנו לא לגמרי יודעים איך הגענו אליה, אבל אנחנו בכל זאת יודעים אותה.
אינסטינקט זה כשנותנים מכה על הברך ופתאום הרגל בועטת, או כשמשהו מדגדג באף ומתעטשים, או כשהתינוק צריך לצאת והגוף פולט אותו. זה לא קשור לידיעה, או לתודעה, או לדעה. זה משהו גופני לחלוטין, בכלל לא עובר דרך התודעה. אפשר לעשות את זה גם אם מורידים את האונה הקדמית. אולי זה אפילו יותר קל ככה...

[תזמורת_הים*]

תודה יונת. זו בדיוק הנקודה-
זה משהו גופני לחלוטין

אפשר לעשות את זה גם אם מורידים את האונה הקדמית. אולי זה אפילו יותר קל ככה...

[חוט_השני*]

אפשר לעשות את זה גם אם מורידים את האונה הקדמית. אולי זה אפילו יותר קל ככה.

[אחת*]

אינסטינקט זה כשנותנים מכה על הברך ופתאום הרגל בועטת, או כשמשהו מדגדג באף ומתעטשים, או כשהתינוק צריך לצאת והגוף פולט אותו. זה לא קשור לידיעה, או לתודעה, או לדעה. זה משהו גופני לחלוטין, בכלל לא עובר דרך התודעה. אפשר לעשות את זה גם אם מורידים את האונה הקדמית. אולי זה אפילו יותר קל ככה...
למיטב ידיעתי, זהו רפלקס ולא אינסטינקט.
יש הבדל ביניהם ולכן אני חושבת שאינסטינקט הוא כן משהו שבין ידיעה/הבנה אינטואיטיבית לבין רפלקס גופני טהור,
כי לדעתי את המילה "אינסטינקט" אפשר להכיל גם על הראש או הנפש (קשה לי להגדיר - הכוונה לא על הפן הפיזי של קיומנו)

[Manty_T*]

אפשר לעשות את זה גם אם מורידים את האונה הקדמית. אולי זה אפילו יותר קל ככה.

תמיד טענתי שההכנה הכי טובה ללידה היא מחיקת כל מה ש"ידוע" על לידה. ככל שמגיעים יותר בוסריים, יש סיכוי טוב יותר להשאיר את הפחדים/דעות קדומות/מילים מחלישות מחוץ לעניין ולתת לגוף לעבוד ללא הפרעה.
אוסיף ואומר שגם כל הידע ה"טוב" שניתן כיום בשפע בפורומים השונים מעמיס לדעתי על הראש חסר החשיבות ללידה.
אני הרגשתי הבדל רציני בין הלידה השלישית שלי (בבית ללא מיילדת) לרביעית (אותו כנ"ל) רק בגלל הידע שנוסף לו במשך השנתיים ביניהם.
במיוחד זכורה לי אימרה ש"אסור הכנס למים לפני שיש פתיחה של 5 ס"מ", אימרה שהעסיקה את מוחי בעוד גופי אווה למים. נכנסתי לאמבטיה ותהיה האם עלי לנסות לבדוק לעצמי פתיחה. נראה לי שאפילו ניסיתי. תוך 20 דקות הקטנה כבר היתה בידי כך שאני משערת שהייתי מורשת (:-P) אבל כל ההתעסקות המוחית הזו היתה מבחינתי כל כך מיותרת.

אחד היתרונות מבחינתי בלידה לבד זה שאם חפצים בכך, אין שום צורך להפעיל את הראש. אף אחד לא שואל שאלות, לא נותן הוראות, לא מעיר הערות.. הגוף שולט ללא הפרעה ולכן פועל בדרך האידאלית.

[ילדת_טבע*]

אוסיף ואומר שגם כל הידע ה"טוב" שניתן כיום בשפע בפורומים השונים מעמיס לדעתי על הראש חסר החשיבות ללידה.
נטיתי להסכים איתך עד שהידע הזה היה ממש חיוני לי. נכון, כל עוד אין צורך בו הוא באמת עודף אינפורמציה אבל אם יש בו צורך הוא חיוני מאין כמוהו. החכמה היא לדעת להקשיב לגוף שלנו כשצריך לתת לו לזרום עם אינסטינקטים וגם כשהוא מאותת לנו שאולי משהו לא בדיוק זורם כמו שצריך וצריך להתחיל לשאול שאלות ולבדוק. העובדה שיש לנו את הידע גם מצילה אותנו.
בכל זאת אנחנו קופי על...
ומנטי, אני צריכה את עזרתך עם שם... (הבטחת לי...)

[גברת_פלפלת*]

אוסיף ואומר שגם כל הידע ה"טוב" שניתן כיום בשפע בפורומים השונים מעמיס לדעתי על הראש חסר החשיבות ללידה.
אני לא בטוחה, כי הרי כן יש לנו 'ידע' על לידה, שהוא מאוד מעוות ומערבי. אז בשבילי היה מאוד נכון 'למחוק' את הידע המעוות הזה (שנבע מסיפורי הלידה של אמא שלי, וכל הנשים שסביבי) על ידי הכנסת ידע אחר- הסברים אינטלקטואליים ומדעיים ל- למה כן אפשר ללדת בלי לחתוך, למה לא כדאי לשכב על הגב, למה לא מומלץ לחתוך מיד את חבל הטבור וכו' וכו'.
זאת אומרת, שהחלפתי את ה'ידע' שהיה לי בידע חדש. והוא בעצם פתח בפני אופציות שלא ידעתי שהיו קיימות.

אני מנסה לומר, שבתהליך הזה של הלידה, יכול להיות שגם אם הייתי יולדת בלי שום הנחיות של מיילדת- הייתי בוחרת לשכב על הגב, כי לא הייתי מעלה על דעתי שיש דרך אחרת. בדיוק כמו שלא העליתי על דעתי שאפשר להוציא תינוק בלי ללחוץ, ולכן כשהמיילדת אמרה לי ללחוץ- לחצתי (ולחצתי, ולחצתי, ולחצתי...) אם היה לי את הידע הזה, שהתינוק יכול לצאת בלי לחיצות- בהחלט הייתי יוצאת נשכרת.

הגישה שלי היום, לקראת הלידה השניה- היא כן לקבל ידע, אבל להתייחס אליו כידע אופציונלי, כמשהו שקיים ומציע לי אופציות ורעיונות וכיוונים- לא כמשהו על פיו אני צריכה להתנהל.
מה שיוביל אותי בלידה הוא האינסטינקט, כך אני מקווה לפחות.

[בשמת_א*]

אני חושבת כמו גברת פלפלת,
שאנחנו לא לוח חלק.
יש לנו "ידע".
אבל הוא מוגבל ומסולף.
אז חשוב מאוד שנשכיל את עצמנו ונלמד יותר.
אבל לא כדי להחליף דוֹגמה אחת בדוגמה אחרת, אלא כדי לפתוח את הראש, את האופציות, את הגמישות, את האפשרויות.
כן לקבל ידע, אבל להתייחס אליו כידע אופציונלי, כמשהו שקיים ומציע לי אופציות ורעיונות וכיוונים- לא כמשהו על פיו אני צריכה להתנהל.

[לידה_בריאה*]

אני מאמינה שהתנאים הנדרשים להתפתחות לידה טובה דומים מאוד לתנאים שבהם נכנסתם להריון. כמו שאנחנו בד"כ זקוקות לשקט , פרטיות ,אור עמום ובטחון בשותף לחוויה האינטימית כדי להיכנס להריון ,גם כדי לצאת מההריון. מיילדת לא אמורה להפריע בתהליך . עד שהצירים לא מתפתחים וכל זמן שאת מרגישה תנועות הכל בסדר תהמיילדת יכולה להמתין בבית שלה.

[צפרדע_צבי_ופרפר*]

אנחנו ילדנו לבד, לא ידענו על רפלקס הפליטה שגורם ללידה אינסטקטיבית לפני.
נראה לי שכיוון שהכל קרה כל כך מעצמו, בלי הכוונה והתערבות, זה התאפשר
ואותו הדבר היה עם השלייה- בלי שאפילו שמתי לב, היא נפלטה מעצמה, פתאום "פלאק" הרגשתי חמימות בין הרגליים והיתה שם שליה.

[טאו_להורות*]

אני מצרפת לינק לסרט שרץ באלג'זירה על לידות בנפאל. סרט קשה לצפייה ומעציב בשל הטפול הלקוי של הצוות הרפואי שמעדיף לגרור יולדת 5 שעות בנסיעה לבית חולים שאין בו ציוד ורופא לעזור במצב המסכן את היולדת ,במקום לתת למיילדות הכפריות את הידע והציוד הנדרש למנוע דימום והעברת מחלות מדבקות ולאפשר לנשים ללדת בביתן בתנאים המתאימים להן.
הסרט הוא עוד הוכחה לבורות ואטימות של גורמים מטפלים המאמינים שהם מונעים סבל ,תחלואה ותמותה בניסיונם לדחוק את המיילדות המסורתית הצידה שגורמים לדיכוי נשים, לדיכוי מיעוטים ולהמשכת המצב הקיים. עצוב , אבל אולי יש בינכן מי שהיא שמכירה את האזור ויכולה להפנות אותי למישהוא שיכול להפגיש אותי אם המיילדות המקומיות .אשמח לאסוף ציוד בסיסי ולהעביר אליהן. עם מעט תרופות וציוד החייאה פשוט ,אולי נוכל להשפיע?

http://english.aljazeera.net/programmes ... 35803.html

[פלוני_אלמונית*]

יש לי שאלה, לידה ראשונה ילדתי בקיסרי בלי צירים בכלל.. (מצג עכוז). לידה שניה ילדתי בבית עם מיילד וזו היתה לידה טובה מאוד וקצרה ונראה לי שהיה את "הרפלקס" כי לא לחצתי בכלל בכלל.
אבל מה שכן, יצאתי עם קרעים ליד הדגדגן, לא בפרינאום.
וזה הוביל להתאוששות יחסית ארוכה.
אז השאלה שלי, איך למנוע את זה שוב??? אני בחודש שישי כרגע.. והשאלה הזו מעסיקה אותי הרבה..

[סלט_פירות*]

לי היה קרע קטן כזה בלידה הראשונה (שלושה תפרים). בלידה השניה הוא חזר על עצמו אבל לא דרש יותר מתפר אחד אז החלטנו לא לתפור וההחלמה היתה פשוטה יותר. בלידה הראשונה הייתי בחצי ישיבה. בלידה השניה היתי שעונה אחורה, בתוך מים (בבית).
בלידה השלישית כבר הייתי על הברכיים שעונה קדימה ולא נקרעתי כלל.
בלידה הרביעית הייתי באותה תנוחה, אבל תינוק גדול יותר ושוב קרע קטנצ'יק ללא תפרים והחלמה פשוטה. אחרי יום וחצי כבר לא שרף במתן שתן.

[פלוני_אלמונית*]

את חושבת שמים יכולים לעזור??? אני הייתי על הברכיים שעונה קדימה...בבית. שלושה תפרים בכל צד... וזו היתה לידה שניה,, אבל כמו ראשונה כי הראשונה היתה קיסרי...

[סלט_פירות*]

מים בהחלט עוזרים. גם לקרעים וגם לכאבים (לפחות במקרה שלי). אני ממליצה בחום.

[בלבוסטה*]

ההשפעה של הערות במהלך הלידה איננה שאלה.של אשמה או אחריות אלא נתון. בלידה הראשונה שלי שלב הלחיצות קרה על שרפרף לידה והרגיש מאוד נוח ולא כואב (בניגוד לצירים שלפניו) . ברגע שהמיילדת אמרה שהראש בפתח ביקשתי שתתמוך בפירנאום (ככה יצא) היא שאלה אם אני מפחדת (וזכתה לקללות) והלכה להביא מטלית. בשנייה שהיא יצאה מהחדר לחצתי בטרוף ובני יצא. אני בטוחה שאם הייתי ממשיכה ללדת ללא מודעות לא הייתי נקרעת ובני היה יוצא ללא כאב. היא לא אשמה וגם אני לא. אבל הנתון הוא שאמירה שלה שמטרתה עידוד הובילה לתוצאות פחות טובות (הלידה התרחשה בחו"ל - את הקללות בעברית היא לא הבינה. ...)

[אורלי_נ*]

אני חוזרת לדף הזה מידי פעם. מאוד אוהבת אותו.
רק יש לי בעיה קטנה-לא מבינה את הצורך לכנות מיילדת בשם "פרח קיר". בעיני זה מעליב.
"פאסיבית", פשוט ולעניין ודי ממצא את זה.
לא חסרות אלטרנטיבות.

[שיר*]

אני מאד אוהבת את הדף הזה,
אמורה ללדת בעוד שבועיים, אבל בעצם זה יכול לקרות לפני או אחרי.
פתאום עכשיו, כשהלידה כ"כ קרובה, התחלתי לפחד.
בלילה הקודם התעוררתי עם צירים וחשבתי שבעצם אני יכולה ללדת כל רגע ופתאום הרגשתי שאני לא מוכנה וגם הבנתי שאין לי ברירה.
ודווקא חוויתי לידות טובות, בבית, כמעט ללא התערבויות.
הכי מפחיד אותי הסוף של הלידה, כשאני מרגישה שאני מגיעה לסף גבול היכולת שלי לשאת את הכאב.
הבנתי שהפחד מגיע יחד עם ההבנה שאני בסוף ושהתינוק אמור לצאת ואז אני כבר לא במצב המכונס שהייתי קודם בצירים,
נראה לי שאם הייתה לי היכולת לכבות את החשיבה שמעלה את הפחדים למודעות, זה היה עוזר לתהליך להמשיך להיות אינסטינקטיבי.
השאלה איך אפשר להישאר לגמרי בתוך החוויה ופשוט להיות שם, בלי לחשוב, בלי לתת לפחד להשתלט.

[שיר*]

יש למישהו קישורים לעוד סרטוני לידה רגועים וללא התערבויות?
כמעט כל הקישורים שיש כאן לא עובדים לי...

[מרינה_מאוהבת_בים*]

...עברו כמעט 4 שנים מהלידה של בני.

_כי אם המיילדת אמרה לך משהו וזה הדבר שהרס לך את הלידה אז את לא לוקחת אחריות על הלידה אלא זוקרת אותה על המיילדת.
אני לא מרגישה שהמיילדת הרסה לי את הלידה, בגלל ההנחיות ללחוץ או לשבת ככה או לעמוד אחרת. אבל זה לא סותר את זה שאני רוצה התנהלות אחרת בלידה הבאה._

ואני כן מרגישה, לא ברמה של הרסה...כן ברמה של הפריעה. ולא ממקום של לזרוק אחריות אלא מקום של לשמור אותה לעצמי.


היום אני כבר יודעת שהייתי צריכה לעבור איתו על זה מראש בצורה מאוד מסוימת: להכריז שאנחנו נתרגל עכשיו על יבש את ההכנה ללידה, להסתכל לו בעיניים, לוודא שהוא נמצא ברגע שמתאים לקליטת המידע הזה
בלידה המתקרבת בן זוגי יקבל תפקיד מפתח חשוב מאוד : לשמור על הטריטוריה שלי בזמן שאני בלידה.

[שיר*]

http://www.youtube.com/watch?v=o7fZPM7VfgY
טוב, מצאתי קישור לסרטון לידה רגועה וללא התערבויות, הבעל והילדים בקרע קצת מעצבנים (טוב, אותי זה היה מעצבן),
אבל היולדת ממש מדהימה ומצליחה להישאר מחוברת לעצמה.

[מישהי_בהריון*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מאחלת לכולן שההריון יעבור בקלות ללא פחדים /מתחים /חרדות שהלידה תעבור בקלות ללא שריטות וחתכים שיהיה לידה טבעית שהבן זוג יעזור לכן במה שתיצטרכו
שההנקה לא תקשה עליכן שלא יחסר לכן חלב להניק ושתמיד השדיים יהיו מלאות שתוכלו להניק כל הזמן ללא מתחים וללא סדקים וללא כאבים בפיתמות
ושתוכלו להיכנס אחרי הלידה להריון נוסף בלי מחזור ריק
שיהיה לכולם ביי