להתכונן ללדת

[אנונימי]

פתחתי את הדף כדי להתכונן רגשית ונפשית ללידה שלנו,

מקווה שימריא ויתן גם לנשים אחרות כלים ללידה,

@} @} @} @}

[סגו_לה*]

אני בחודש האחרון של הריון קסום,מחוברת לנשמה שעוברת דרכי עוד מלפני ההריון,כבר מתגעגעת אליה ...
מרגישה שבהריון הזה אני גם יולדת את עצמי מחדש,
ישנם דפים רבים שעוסקים בלידה ובהכנה ללידה,אבל חסר לי דף בו אקבל מנשים אחרות רעיונות להכין את עצמי טוב ללידה ולא דווקא במישור הפיזי והפרקטי אלא גם בהיבטים רגשיים ורוחנים,
<אגב,גם עצות מעשיות תתקבלנה בשמחה.>
אמנם אצלי זה הריון שישי,אבל יש בו התחדשות רבה,חיבור גדול לעצמי ולילדי.
בכל זאת מרגישה שיש חלקים בלידות הקודמות שהייתי מוותרת עליהם,בעיקר במקום שלי מול צוות חדר הלידה,
בדקתי את האפשרות ללדת בבית וכרגע נשארת בהחלטה של לידה בבי"ח על חסרונותיה,מנסה להגיע ולקחת משם גם את היתרונות שכרגע נכונים לי.

אז מזמינה אתכן להכנס ולשתף.

@}

[הדס*]

אמנם אצלי זה הריון שישי

טוב אחרי שהתאוששתי מהמשפט הזה.. (כי לפי ההקדמה שלך היתה לי תחושה של הריון ראשון..)
אז יכולה להוסיף את השני סנט שלי בעניין..

מה שלי מאד עזר, זה לקחת פסק זמן מכווווולם, מהבית מהמשפחה, ומה"חיים" (כולל טלפון מחשב טלויזיה עתון וציויליזציה בכלל)
ממש כמה ימים לפני הלידה, נסעתי למקום שקט שקט(מנזר), עם אנרגיות טובות וקסומות.
נשמתי התחברתי לעצמי ולעוברית הנפלאה שלי, לטבע, לתפילות ולשירה של הנזירות.(ובעיקר - התנתקתי לרגע מבית המשוגעים הפרטי שלי..)

הכנתי לעצמי רשימה של חיזוקים בשביל הלידה,
כלומר -איזה דברים אני אוהבת בי, במה אני טובה. מעין "תרמיל רוחני" ובו צידה לדרך ללידה.
לרגעים שאולי יהיה קשה או מייאש, או סתם כדי לשלוף לי קלף שיחזק אותי ברגע המתאים(בהמשך הכנתי לי מהרשימה קלפים)
אח"כ הוספתי לרשימה האישית שלי, משפטים שקיבלתי ושהתחברתי אליהם. (אשמח לכתוב פה חלק מהם אם תרצי או מישהי תרצה).

השקט הזה (שלפני הסערה..) מאד חיזק אותי והרגיע מבפנים, והרגשתי שממש שינה לי את התדר בו הגעתי ללידה.

מה שעוד כתבתי לעצמי זה את תסריט הלידה כמו שאני מפנטזת שיהיה..

מה שמאד שינה לי את חווית הלידה הפעם (לידה רביעית זו היתה)
זו הכנה רוחנית ללידה שעברתי אצל פזית (שמעבירה את הטקסט של "דבש מסלע" אם הבנתי נכון) ופגישה עם תמר עילם.
ומתוך הדברים הרבים והחכמים שלקחתי לי , היה דבר אחד מאד גדול ומשמעותי (טוב, שניים..) ואשמח לשתף.
הרעיון (הפשוט אך כלכך מדהים) שהלידה הזו היא לא שלי בעצם. הלידה הזו היא של העוברית שלי! וואו איך לא חשבתי על זה???
אני פה בשבילה! בשביל להחזיק לה את היד וללוות אותה במסע יציאתה לאויר העולם.
כל מי שנמצא איתי בלידה -הם המלווים שלי, אבל אני המלווה הבלעדית של העוברית שלי.
בשבילי זה היה מהפך רציני בתפיסה ,ובחשיבה לגבי כל הלידה, וזה עשה שינוי אדיר!
הצליח להוציא אותי מהריכוז העצמי שלי בעצמי בלידה.
כי למשל - לשאת כאבים בלידה כשאני שם בשביל העוברית האהובה שלי, זה מרגיש אחרת לגמרי,
מאשר לשאת את הכאבים עם עצמי בהתכנסות וברחמים עצמיים (לפעמים)- כמה קשה לי..
וברגע שלא אני במרכז, אלא הלידה היא שלה וסביבה, אז הכל מקבל משמעות אחרת (רוחנית רגשית ואפילו פיזית..)

הדבר השני שעשה לי שינוי מחשבתי גדול, היה להבין שלא כדאי "להינעל" על שום אופציה או תסריט אפשרי ורצוי של לידה,
כלומר לשחרר (כמה שמצליחה) את השליטה בלידה, ולהשאיר גם מעט עבודה לאלוהים, לעוברית, או ליקום..
לפנטז ולהתפלל לתסריט האופטימילי והרצוי שלי. אבל לדעת לשחרר ואפילו להתכונן לאפשרויות אחרות שיכולות להגיע
(אולי ארחיב על זה ואתן כמה דוגמאות מהלידה שלי, . אולי בהמשך)

אם אזכר בעוד משהו משמעותי - אכתוב
בינתיים, מאחלת לך המשך הריון קסום מחובר ועוטף.
ולידה בריאה מעצימה ונפלאה
תודה ולילטוב. הדס

[עדינה_ניפו*]

איז יופי של דף, לא באתי לשוטט בכלל, רק לסגור את המחשב ופתאום ראיתי אותו.

יכול להיות שימריא ויתן לנשים אחרות כלים ללידה,
אני עייפה מדי בכדי להגיב אבל זקוקה לו בדיוק עכשיו (חודש שישי, הריון רביעי).
הדס, תודה על המילים שלך ואשמח לשמוע עוד מהחויה של הלידה האחרונה שלך (אולי פשוט אתקשר!).
תודה סגולה על פתיחת הדף,
לילה טוב

[יערת_דבש*]

מזל טוב על פתיחת הדף, ממי.
בהצלחה והמשך מתוק.

[סגו_לה*]

תודה הדס על השיתוף והתובנות,אשמח אם תוסיפי גם את המשפטים שעזרו לך.
מה שלי עזר בלידה הקודמת זאת עבודה שעשיתי עם חוברת שנקראת "הכנה רוחנית ללידה" שערכו דפנה ומשה חסדאי,
היו שם מספרי טלפון של תומכות לידה,אחת מהן במקרה(??...) למדה איתי בתיכון ואהבתי אותה מאוד, עשתה איתי את היחידה של ימימה שמופיעה שם.
והנקודה שמאוד עודדה אותי,זה שאותיות לידה הן ליד ה' כלומר,לא משנה מי המילדת\דולה\רופא שלידך, המיילד האמיתי הוא אלוקים,והרגשתי את זה במוחש בכל לידה,שברגע שהילד יוצא,פתאום יש לי מין נחיתה,כאילו עד עכשיו הייתי בתפר שבין העולם הזה לעולם אחר,וברגע שהתינוק יוצא כאילו אני התרחקתי מהעצמה הזאת של קרבת ה'.(זה גם ההסבר הרוחני של טומאת הלידה-אבל זה כבר עיניין אחר לשומרות הלכה)

מאוד מתחברת למה שהדס כותבת שהלידה היא לא רק שלי אלא של הנשמה שעוברת דרכי,נותן כח לעבור את זה בהשלמה גדולה יותר.

עדינה ניפו מקווה שגם את תקבלי כאן רעיונות,אם יש לך משהו להוסיף נשמח גם לתובנות שלך.

יערונת,תודה (ממלאת לך את הטוניקה באנרגיה הריונית....)

[דיאנה_בר_לב*]

דף מקסים,לידות תמיד מרגשות אותי ועושות לי צמרמורת(טובה),ומדהים לקרוא
שהתהליכים האלו קורים גם בהריון שישי!!!
לי היו שתי לידות בית מקסימות,כל אחת שונה ואני בטוחה שאכתוב כאן כל מיני דברים מתוכן.
כרגע מתחברת מאד ל-ליד ה' .בלידתי האחרונה,לפני 9 חודשים בזמן הצירים ממש הרגשתי איך יש יד עליונה שמנצחת על כל התהליך.
במיוחד בין הצירים,בזמן של המנוחה המתוקה הזו עלתה בי המחשבה-ומי מחליט עכשיו מתי יתחיל הציר הבא?מי נותן את הקצב?
בטח יש לזה כל מיני הסברים הורמונליים,אבל אני בלידה ממש הרגשתי את יד השכינה מלווה ומובילה וכל שנותר היה לי זה להתמסר.
זה מאד עזר כי התחושה שבאה מתוך זה זה שמה שקורה זה טוב בדיוק כמו שזה קורה;
וגם מהמקום ששם אותי פחות במרכז ורק כחלק מהתהליך כולו.
מקווה שהדברים שלי עוזרים,שבת שלום בינתיים.@}

[סגו_לה*]

ממש הרגשתי את יד השכינה מלווה ומובילה וכל שנותר היה לי זה להתמסר.
וזאת תמצית העיניין כנראה,להתמסר לאלוקות הזאת.
איזה יופי,תודה!

שתהיה בנתיים שבת שלום @}

[רחל_ברמן*]

ארגז כלים ללידה

[כרמי_ה*]

איזה דף יפה...(גמני מתאוששת מהעובדה שזו לידה שישית..איזה מדהימה..)
מאד התחברתי לחלק שמדבר על ליווי העוברית בלידה - גם אותי זה חיזק מאד ונתן לי תחושת בטחון של מלווה ובוטחת בתהליך כמו שקורה לי לפעמים - להיות גדולה ומכילה יותר בשביל האחר מאשר בשביל עצמי...
עוד משהו שאני מאד נהנתי ממנו בהריון האחרון הוא הספר "התחלות קסומות חיים מופלאים" - יש שם הרבה תובנות והארות שגם אם חלקן לא ממש המציאו את הגלגל ,האווירה הכללית של הספר מאד מרגשת ומעוררת אל הטוב,אל השפע בקיום..ממליצה בחום.
שיהיה המשך הריון טוב ובריא ,ולידה טובה.

[יער_נורווגי*]

באמת דף מקסים (למה לא פתחת אותו לפני שנתיים? היה עוזר לי מאד...) גם אני קראתי את הספר הכנה רוחנית ללידה. לא להכל התחברתי (אני חילונית לחלוטין) אבל היו דברים שמאד דיברו אלי. במקביל ניהלתי מדי פעם שיחות עם חברה (עדיאל המקסימה שפתחה בזמנו את הדף לאן הולכת האנרגיה המשפחתית) והתייחסתי לזה ממש כאימון. כל פעם שהיו לי פחדים שמשהו יסתבך בלידה (בבית) היא אמרה לי לדמיין את התינוקת בזרועותי, ולדמיין אותה גדולה יותר, בגיל שנה, בריאה ושלמה וכד'. את כל שיחותינו וגם הרבה מחשבות שהיו לי כתבתי במחברת וקראתי בה כמעט כל יום לפני השינה. וגם עשיתי לי רשימה של משפטים שקראתי מדי יום, חלק מהם מצאתי פה באתר (אולי בדף ארגז כלים ללידה? יש דף כזה? זה מה שאני זוכרת).

אחרי שתלדי תספרי איך היה.

[ההולכת_בדרכים*]

הי סגו לה @}

_אני בחודש האחרון של הריון קסום,מחוברת לנשמה שעוברת דרכי עוד מלפני ההריון, כבר מתגעגעת אליה ...
מרגישה שבהריון הזה אני גם יולדת את עצמי מחדש_
לדעתי החיבור שלך לתהליך ההריון ולעובר כפי שאת מתארת אותם הם יופי של מפתחות ללידה טובה ומעצימה.
אני מאמינה שהלידה היא נקודת שיא מסוימת בתהליך השלם, שמתחיל עוד לפני ההתעברות וממשיך גם בתקופת הפוסט פרטום,
ושמתוך כך - חיבור לתהליך השלם מקדם לידה טובה.
נכון שלא על כל דבר שקורה בלידה יש לנו שליטה, אבל על החוויה שנשארת לנו ממנה יש בעיני קשר הדוק למקום האישי שלנו.
אני מאמינה שההקשבה שפיתחת במשך ההריון ולפניו לעצמך ולעובר, תלווה אותך גם בלידה ותחזק אותך.

חסר לי דף בו אקבל מנשים אחרות רעיונות להכין את עצמי טוב ללידה ולא דווקא במישור הפיזי והפרקטי אלא גם בהיבטים רגשיים ורוחניים
הפירוש שלי למשפט את יולדת כמו שאת חיה הוא - שהיכרות טובה של אישה עם עצמה, עם ההרגלים הרגשיים, הדפוסים המעכבים וגם כמובן עם האיכויות החזקות שלה, יכולה לסייע לה מאוד בלידה.
אם את עושה לעצמך רשימה של רגשות ותגובות שאת מכירה היטב ממצבי לחץ, מעבר והפתעה בחייך, את יכולה לצפות מראש לפגוש חלק גדול מהם בלידה. עצם המוכנות הנפשית והמודעות לכך יכולות להועיל לך מאוד לעבור דרכם בקלות יחסית או לדעת לבקש עזרה באותם מקומות בזמן אמת. את יכולה גם לעשות רשימה של איכויות חזקות שיש לך בדרך כלל באותם מצבים, ולזכור לתת להם מקום בלידה.
נושא נוסף הוא היחסים שיש לך עם איזור הרחם והוגינה - גם במקום הזה את לא צריכה חוויה של מושלמות כדי ללדת לידה טובה, אבל כן כדאי להחזיק מודעות לתחושות, רגשות, זכרונות ותפישות שיש לך לגבי האיזורים האלה בגוף, ובכך לסייע לעצמך לעבור דרך פחד, כאב או תקיעות שעשויים להתעורר שם בזמן הלידה.
מעבר לכך - כמו ברמה הפיזית, גם ברמה הנפשית והרוחנית לידה דורשת מאיתנו "פתיחה מלאה" למה שקורה לנו, התמסרות למשהו גדול מאיתנו, אמונה... כל מה שנכתב כאן על ימימה ודבש מסלע נוגע בנושא הזה.

בכל זאת מרגישה שיש חלקים בלידות הקודמות שהייתי מוותרת עליהם, בעיקר במקום שלי מול צוות חדר הלידה
בא לך לפרט? אם זו היתה נקודת התורפה שלך בעבר, זה המקום בו את צריכה להתמקד כעת...
נראה לי שזה אחד האתגרים הכי גדולים בלידה, ההתמודדות מול הצוות הרפואי.
אני אישית בחרתי לעקוף אותו וללדת בבית, אבל אם הבחירה שלך היא לחזור לבית החולים אז יש מקום להתבוננות נוספת במה שהיה, ומתוך כך בתהליך של יצירת תנאים נפשיים למשהו חדש.

[סגו_לה*]

עכשיו אני יודעת למה פתחתי את הדף הזה,ידעתי שאגלה את הנשים המעצימות שנמצאות כאן...@}
מדהימות אתן !!
קודם כל הדף של ארגז הכלים מעולה,לא יודעת איך חמק ממני.אז מצויין שהקישור שלו בדף הזה,ככה אפשר להמשיך בכיוון הרוחני כי למישור הפיזי יש מענה שם - וגם אותו אני צריכה.
יש שם גם אמירות רבות שאני מתחברת אליהן.
אחד הדברים שעזרו לי בלידה,שהגעתי לשלב של הצירים הכואבים מאוד,אמרתי לעצמי שזה סימן שאני מתקרבת לסוף,כל ציר מקרב אותי לתינוק.
וגם,תמיד לקראת הסוף יש נקודת שבירה בה אני חשה שזהו,מכאן שמישהו אחר ימשיך במקומי,לא יכולה יותר.לפעמים אני פורצת בבכי לא נשלט,כמו ילדה קטנה.
זה עבורי עוד סימן שאני לקראת הסוף,אני תמיד אומרת את זה לחברות שעומדות לפני לידה ראשונה-שתרגישי שאת לא יכולה יותר,זה סימן שאת בשלב האחרון של הלידה.

[סגו_לה*]

כרמי ה ושאר המתפעלות מכך שיש התחדשות גם בהריון שישי,
דעו לכן שדווקא הריון בוגר יותר מביא לדעתי עומק וחיבור חזק יותר מהריון ראשון.
מעבר להתרגשות ולשמחה שהיו בי בהריונות הראשונים אני זוכרת את עצמי סובלת,אומללה,לא כל הזמן,אבל בעיקר אחרי הקאות רבות או סתם בכבדות הזאת,
היה בי מאבק להמשיך הכל למרות ההריון.
ועכשיו הייתי קשובה לגוף שלי ולנשמה,היו ימים בהם שכבתי נחה כמעט בלי לתפקד בבית - וזה היה בסדר גמור.שום אשמה.
ודווקא עכשיו כמעט לא הקאתי,אמנם הגוף היה חלש,במיוחד בחודשים הראשונים,אבל הייתי עם החולשה הזאת בהכלה טובה של עצמי בגוף המשתנה והמכיל.
<היום אני יודעת, שההקאה מיצגת סוג של דחייה של ההריון על משמעויותיו הנשיות >

ההולכת בדרכים ,את מעלה כאן עבודה טובה שאני יכולה לעשות,אולי אפילו כאן בדף.
(יש כאן צ'ופקי שדורש שאני אכין לו לשתות...אולי אחזור כבר בקרוב עם תובנות)

[סגו_לה*]

לגבי ההתמודדות מול הצוות,
טוב,אז כמובן שהעמידה על מינימום התערבות רפואית,בלידה האחרונה אני חושבת שחלק גדול מההתערבות היתה מיותרת ובדיאבד גרמה לסיבוכים מיותרים,פיצצו אותי בפיטוצין (בווריד ובירך מיד שהוא יצא) ובמקביל נלחצו שהשיליה לא יוצאת ומשכו יותר מידי,נוצר דימום מבהיל שהוריד אותי לחדר ניתוח שם הוציאו בהרדמה את השיליה.
כמו שאני מכירה את עצמי,פשוט היה צריך לתת לגוף שלי יותר זמן לפלוט את השיליה,אני לא יודעת אם הדימום נגרם בגלל ההתערבויות של הצוות או שאכן היה מצב חירום .אבל הפער בין הלידה עצמה(טובה ומעצימה) לשלב האחרון היה מאכזב.

עוד נקודה שעכשיו אני בודקת,הוא השלב בו המילדת דורשת ממני ללחוץ,
באף לידה לא היה בי הדחף הזה שנשים רבות מתארות,פשוט לא הרגשתי צורך ללחוץ .
המילדת תמיד האיצה בי ללחוץ,וללחוץ יותר נכון\טוב.מה שנתן לי תחושה שאני "לא מספקת את הסחורה" ולא עונה על הציפיות.
אז המקום הזה שאני "לא מספיק בסדר" הוא מקום שאני מרבה לחקור גם באימוני סינרגיה (לחיות סינרגיה).
אני קוראת כאן באתר שבכלל לא חייבים ללחוץ,כיוון שיש מנגנון פליטת תינוק טבעית לגוף בנוסף לעבודה של התינוק שדוחף לצאת,
אני תוהה,אם אין בכך מצב בו הוולד עלול להתקע ולהגיע למצוקה אמיתית,כאן אשמח לתובנות של מיילדות או נשים שמבינות בזה.
כלומר,האם באמת אפשר ללדת בלי לחיצות ורק ע"י התמקדות בנשימה ורכיבה על הצירים?

יש עוד נקודות שאשמח להעלות בהמשך.

[שירלי*]

שלום סגולה, זה באמת מרגש לקרוא את החקירה הפנימית שעולה בהריונך השישי...
בקשר ללחיצות, בתור מדריכת הכנה ללידה (בשיטת אילה אלישע "ללדת אם") ודולה, רוצה להרגיע אותך שגם אם לא תלחצי בשלב הלחיצות, הילד/ה יצאו. ולראיה כל אותן נשים שיולדות בדרך לבית-החולים, תאמיני לי הן ניסו לא ללחוץ, לסגור רגליים ופה -כי רצו את ה"ביטחון "של הבי"ח ובכל זאת ילדים נולדים ברכב בדרך...
יודעת מניסיון בליווי נשים שלידה ללא לחיצות יזומות אפשרית! לחיצה שהגוף מבקש אותה (ולא המיילדת)בסוף הלידה יכולה לקרות אך היא כבר תביא עימה את התינוק/ת והיא תהיה מדוייקת לך, כי היא באה מבפנים- ולא מגורם חיצוני שאין לו מושג מה קורה - לך!- שם בפנים. יכול למנוע היתקעויות שונות , אבל גם אם לא, לא הלחיצות יימנעו את תקיעות העובר או את מצוקתו. וההקשבה לתהליך היא בונוס גדול מאוד לעובר... מה שמחבר אותנו לעובדה שזו אכן לידתו שלו, ושלך לצידו/ה.

אם יש לך עוד שאלות או רוצה הבהרות נוספות מוזמנת להתקשר אלי ואשמח לענות לך (במתנה (-: ) שירלי 054-3004406

[סגו_לה*]

תודה שירלי,
המילים שלך מרגיעות אותי,אשמח להיות בקשר.
(היום אני כבר עייפה,אולי מחר בערב אם מתאים לך)

[לב_שמח*]

אהלן סגולה,
מוכרחה להתחיל בזה שאני מלאת קינאה בך על הריונך ה-שישי. מקווה להגיע לשם גם מתישהו...
בינתיים חוויתי שתי לידות מדהימות והלוואי שמשהו מנסיוני המועט יקדם מישהו
בלידה הראשונה עברתי חוויה דומה לשלך
_...עמידה על מינימום התערבות רפואית,בלידה האחרונה אני חושבת שחלק גדול מההתערבות היתה מיותרת ובדיאבד גרמה לסיבוכים מיותרים,פיצצו אותי בפיטוצין (בווריד ובירך מיד שהוא יצא) ובמקביל נלחצו שהשיליה לא יוצאת ומשכו יותר מידי,נוצר דימום מבהיל שהוריד אותי לחדר ניתוח שם הוציאו בהרדמה את השיליה.
כמו שאני מכירה את עצמי,פשוט היה צריך לתת לגוף שלי יותר זמן לפלוט את השיליה,אני לא יודעת אם הדימום נגרם בגלל ההתערבויות של הצוות או שאכן היה מצב חירום .אבל הפער בין הלידה עצמה(טובה ומעצימה) לשלב האחרון היה מאכזב._
ילדנו בבית מטבחיים "העמק" בעפולה ובמהלך הלידה השקענו המון אנרגיות בלהתמודד עם הצוות, להדוף אותם, לא לתת להם להתערב. בעלי שימש שומר ראש וזה היה מאוד מתיש. בסופו של דבר הם "נכנעו" לנו ולא התערבו (מסכנים, משמרת משעממת) והלידה הייתה מדהימה. אבל, מייד לאחר שבני נולד הם פצחו מחדש במלחמת ההתשה. זה היה שלב שאמרתי להם "עכשיו, אחרי שהוא יצא בריא ושלם, אין לי כח להתמודד איתכם יותר. תעשו מה שאתם רוצים" אז הם הלכו עם זה הכי רחוק שאפשר ועשר דקות אחרי הלידה מצאתי את עצמי מורדמת בהרדמה מלאה כדי שיוכלו לשלוף את השיליה. בדקתי בדיעבד - לא הייתה שום סיבה רפואית מוצדקת לפרוצדורה הזאת. לא דיממתי באופן חריג ולא היה שום מצב חירום.סתם ככה.הקלות והזילות מפוצצים אותי כל פעם שאני נזכרת בזה.
בלידה השניה כמובן שלא התקרבתי לאותו בית חולים ונתתי לאחיות המדהימות של בית חולים "פוריה" את העונג ליילד אותי.הן באמת נהנו... הייתה לידה מדהימה מההתחלה ועד ההתחלה האמיתית. החלטתי לא לגלות להם שבפעם הקודמת הוציאו לי את השיליה בהרדמה מלאה כי זה יגרום להם להתייחס אל העניין כבעייתי מלכתחילה. בעלי היה איתי וידע שאם אחרי חצי שעה השיליה לא יוצאת אנחנו מיידעים אותם בהיסטוריה. באופן לא מפתיע בכלל, כמה דקות אחרי שהבת שלי נולדה וינקה והתלטפנו לנו בנעימים וחתכנו את חבל הטבור אחרי שהפסיק לפעום והאווירה הייתה נינוחה ורגועה המיילדת אמרה לי ללחוץ. עשיתי "אה" ובלופ השיליה יצאה לה. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד בסיפור הארוך הזה:
א. תמצאי לך צוות/ בי"ח/מיילדת שתרגישי בנוח איתו ושיאמין ברעיון של מינימום התערבות רפואית
ב. ההיסטוריה המיילדותית שלך לא בהכרח מעידה על לידותיך העתידיות.
ג. תכיני ערימת תשבצים, מקרמה, סודוקו וכו' לצוות שלא ישעמם להם וכדי להרגיש נחוצים וחיוניים ימציאו דרכים להתערבויות שונות ומשונות בלידה הפרטית שלך
ד. הכנתי לי רשימת משפטים שליוו אותי בלידות ועזרו לי מאוד בהתמודדות עם הדיגדוג של הצירים. כשאני אמצא אותה אוסיף ל ארגז כלים ללידה
מאחלת לך לידה קלה ונעימה

[טליה_אלמתן*]

תודה על הדף! אני שבוע 35, ילד חמישי, ומרגישה ממש לא מוכנה ללידה.
בהריונות הקודמים ציפיתי בהתרגשות ללידה, ועכשיו כלום
הכל טכני - מרגישה שיש תינוק רק כשמרגישה תנועות. כשאני חושבת להתכונן ללידה, אני מתרגלת נשימות.
אקרא את הדף לעומק ולרוחב בערב. אני בטוחה שהוא הגיע בדיוק בזמן גם בשבילי.

[ללי_באדולינה*]

איזה כיף שהזמנת אותי לכאן, לכבוד הוא לי @}
אני דיברתי כל הזמן איתו/ איתה. הזמנתי, תמכתי, ליטפתי, ליוויתי, שרתי. עבדתי עם עצמי בהריון על דרך המחשבה שזו אכן הלידה שלה/ שלו ואני שם כדי ללוות את הדרך ולאפשר אותה. זה עזר מאוד והוציא אותי מפוקוס עצמי אל משהו גדול ורחב יותר. ההבנה שעלי לאפשר לילדי לצאת בדרך בה ייבחר. חשוב מאוד-
להיות במקום לעשות
שיעור חשוב לחיים למדתי בלידה- שאפשר להיות נוכחת ברגע הזה, בלי מה היה ובלי מה יהיה. במערבולת ההתרחשות כל רגע הוא שונה והייתי עם מה שהוא מביא. כלל הפחדים שעברו לי בראש לפני פשוט לא היו קיימים כי לא היה להם מקום,
היה בדיוק מקום לי, לתינוק המופלא שבי שעושה את דרכו החוצה, ולבורא עולם.
המיילדת שלי אמרה לי בתום הלידה שהיא ראתה כאב אבל לא היה סבל. זו התמצית של העבודה הרבה שהשקעתי בהכנה הרוחנית ללידה (ולכן גם שמחתי לשמוע את החוויה הזו שלי). נראה לי שמה שכתבתי עד כה איפשר את זה.

הדף הזה נפלא וחשוב וגם אני מברכת אותך על ילדים רבים בבית ובהריון נעים ולידה מעצימה.
אשוב לכאן.

[סגו_לה*]

להיות במקום לעשות מעולה,לוקחת.

היא ראתה כאב אבל לא היה סבל. גם לזה מתחברת מאוד.תודה ללי,
טליה,אני מאמינה שעם הלידה יגיע גם החיבור,פשוט אי אפשר אחרת....
ולב שמח,תודה על ההמלצות לתעסוקה לצוות-קלפים גם הולך? D-:

[סגו_לה*]

רוצה להעלות עוד עיניין שאני הוגה בו,
קראתי כאן סיפורי לידה רבים,וראיתי משהו מעניין,
אצל נשים רבות שהמודעות שלהן לגוף גדולה,ומודה שגם אצלי כך היה,
מרגישים הכל מוקדם מידי,מה שהופך את הלידה למאוד ארוכה,קראתי סיפורי לידה שנמשכו ימים רבים,מהרגע בו האשה חשה בצירים,
מה שלפעמים מביא אותנו ללידה כבר עייפות ומותשות,גם מהמתח הנפשי וההשתדלות לעשות הכל כמו שצריך-תנועות,נשימות,התכוונות.
לעומת נשים שמרגישות את הדבר האמיתי - צירים ארוכים וכואבים,ואז הן ישר מגיעות לעיניין האמיתי,היינו צירי לחץ.
כאילו שאנחנו קצת עושות לעצמינו גול עצמי עם המודעות המוגברת הזאת.
מקווה שהפעם אשכיל לחוות יותר מהלידה בבית מאשר במסדרון ביה"ח...

מישהי חשבה על זה?

[כרמי_ה*]

מישהי חשבה על זה?
הרבה
את בתי השניה ילדתי עם צירים של שלשה ימים תמימים...עם הפוגות כמובן, אבל כל התהליך היה ממש שלשה ימים..אני בטוחה שיש קשר הדוק לכך שזו בעצם היתה לידה ראשונה עבורי(הראשונה נולדה בקיסרי),מאד מאד רציתי ללדת בפעם הזו והייתי מאד מכווננת,מודעת,"עובדת" תוך כדי - והיו כל כך הרבה דברים חדשים וחזקים שקרו תוך כדי בגוף ובלב ,שאני משוכנעת שמשך הזמן הארוך כל כך ,היה גם כדי לאפשר לי להיות נוכחת ,ערה למתרחש,עם הזדמנויות רבות לתיקון והכרה.
וגם: אני כמו אני לוקח לי קצת זמן .
מזלי כי רב היתה איתי דולה חכמה חכמה שעזרה לי מאד לא להגיע לבי"ח מוקדם מדי וכשהגעתי אז ילדתי תוך שעה וחצי...
ולגבי הגול העצמי: לא יודעת ,אפשר אחרת ? הרי את (או אני לצורך העניין ) אנחנו עשויות כמו שאנחנו,יולדות כמו שאנחנו,יש לנו דרך מסויימת לעבד דברים..ובל נשכח את הנשמות הקטנות שאתנו: ילדינו היפים שגם להם יש את הקצב שלהם - כל אחד על פי אופיו ונטייתו שלו להתמודדות עם בעיות זמן ומרחק
אני נזכרת תוך כדי הכתיבה פה באיזו שיחה ששמעתי משכנתי לחדר בבי"ח (מספרת בטלפון לחברה): "כן..התעוררתי עם שלולית במיטה ודי מהר התחילו צירים..כן וזהו..נסענו לבי"ח והייתי עם פתיחה של 5...ו..כן...אחרי 4 שעות ילדתי."
אני שוכבת על ידה אחרי 3-4 ימים של צירים,פתיחה שנמתחת כאורך הגלות ולא כל כך מאמינה שדברים כאלו זה בכלל אפשרי,
אז אולי ההתחלה היא בכך שנאמין שזה אפשרי .
ואז נבדוק אם זה מה שאנחנו רוצות
ואז נתכווונן
ונתפלל
ונתנקה
ונדבר
ונחשוב
ובסוף נלד
ונלד
ונלד
ונלד
...סתם יצא לי פה הגיג לילי לא מפפוקס כבר
ליל מנוחה ואהבה

[ההולכת_בדרכים*]

הי סגו לה

אני חושבת שאת עושה תהליך מאוד אמיץ לקראת הלידה, ואני בטוחה שההתבוננות של עכשיו תישא פירות בהמשך.
אני רוצה להתייחס לכמה דברים שכתבת:

בלידה האחרונה אני חושבת שחלק גדול מההתערבות היתה מיותרת ובדיעבד גרמה לסיבוכים מיותרים, פיצצו אותי בפיטוצין (בווריד ובירך מיד שהוא יצא) ובמקביל נלחצו שהשיליה לא יוצאת ומשכו יותר מידי, נוצר דימום מבהיל שהוריד אותי לחדר ניתוח שם הוציאו בהרדמה את השיליה.
טוב, ברור שהיתה פה התערבות מיותרת לחלוטין
השאלה המעניינת לחקירה היא - איך קרה שאת הסכמת לכך? הצליחו להפחיד אותך, או שאולי הם פשוט משכו בלי לשאול?
<לצערי, אני לא אתפלא אם זה מה שקרה >
אם תראי איך נוצר המצב בו היית חלק מהסיטואציה הזו של התערבות מיותרת, אולי תוכלי לחשוב על דרכים יצירתיות למנוע אותה בלידה הקרובה.

באף לידה לא היה בי הדחף הזה שנשים רבות מתארות,פשוט לא הרגשתי צורך ללחוץ .
אולי כי לא היתה לך הזדמנות להגיע לשלב הזה. לדעתי פשוט דחקו בך ללחוץ לפני שהוא הגיע.
אבל השלב הזה קיים, ואם תאמיני בזה ולא תפחדי שאת אולי עושה נזק לעובר בכך שאינך לוחצת, אז תוכלי לחכות לו, ולא לשתף פעולה עם ההלחצות של המיילדת.
מאיפה בא לך הרעיון שאת יכולה להזיק לעובר אם את לא לוחצת אותו החוצה? בעיני זה קצה של חוט לחקירה פנימית משמעותית.
לדעתי אישה שמגיעה ללידה עם פחד כזה - שאי ציות להוראות הצוות הרפואי יגרום נזק לעובר, ועם הנחה שהצוות הרפואי בוודאי יודע הכי טוב, צפויה להתערבויות בלידה. ככל שתרכשי יותר מידע "אלטרנטיבי" ותרשי לעצמך להאמין בו ולהשתמש בו, קטן הסיכוי שלך להתערבויות.

אצל נשים רבות שהמודעות שלהן לגוף גדולה, ומודה שגם אצלי כך היה, מרגישים הכל מוקדם מידי
לי יש מודעות מאוד גדולה לכל קצה הכי קטן של תחושות בגוף, אבל זה לא גרם לי ללידה ארוכה. אולי אפילו להיפך.
הרגשתי את הציר הכי עמום וראשון, אבל העסק התפתח משם די מהר, אולי בין השאר כי הגבתי לצירים הראשונים בפעולות מזרזות למיניהן <מרוב שהייתי בטוחה שהלידה תהיה נורא ארוכה >
לדעתי יש סיבות אחרות מדוע אצל נשים מסוימות יש המון זמן של צירים קטנים לפני שמתחילה לידה פעילה.

וההשתדלות לעשות הכל כמו שצריך - תנועות,נשימות,התכוונות.
ימימה אומרת שבשלב הלטנטי הארוך, יש לחיות בין ציר לציר כרגיל, ממש לא להיות בהשתדלות יתרה ומאמץ, כי זה בדיוק מה שיוצר הלך רוח שמעודד תקיעות בלידה.

[דיאנה_בר_לב*]

סגו לה יקרה,
נשארתי עם הדף שלך בראש,ועכשיו אני חוזרת וקוראת את כל הדברים הנפלאים שכתבו ואת כתבת,
וזה מחמם את הלב.זה באמת נראה כמו התכוננות מעולה.
את פתוחה לשמוע ולקבל וזה אומר שאת מוכנה גם לשחרר דפוסים ורעיונות ישנים שלא ישרתו אותך כבר בלידה.
בהקשר הזה חוזרת על דברי ההולכת בדרכים
לדעתי אישה שמגיעה ללידה עם פחד כזה - שאי ציות להוראות הצוות הרפואי יגרום נזק לעובר, ועם הנחה שהצוות הרפואי בוודאי יודע הכי טוב, צפויה להתערבויות בלידה. ככל שתרכשי יותר מידע "אלטרנטיבי" ותרשי לעצמך להאמין בו ולהשתמש בו, קטן הסיכוי שלך להתערבויות.

מצד אחד הייתי שואלת אותך עוד על אותם הדברים שלא היית מרוצה מהם בלידות הקודמות,ואיך אפשר להימנע מהם עכשיו.
מצד שני,וזה יותר חשוב בעיני-איך את רואה את הלידה קורית,איך את רואה את עצמך מתמודדת עם הקשיים,
ומה מרחב הפער בין הרצוי למצוי שאת לוקחת בחשבון שאם הוא יהיה זה ממש בסדר.
מה האמונות והרעיונות שמחזקים אותך לקראת הלידה,שאת רוצה להצטייד בהם?אפשר לכתוב משפט ולהדביק על המראה.
אחד הדברים שאני עשיתי לפני הלידה השנייה שבדיעבד התממש בלידה עצמה היה לדמיין את תהליך הלידה כפי שהוא מתרחש בגוף.
איך צוואר הרחם נמחק,וא"כ נפתח,עוד נפתח ועוד,ואז הראש מתחיל להיכנס לתעלה,ולרדת ולרדת,ואז איך הפרינאום שלי נפתח לאט,בגמישות ובקצב הנכון
והראש יוצא.תוך כדי הלידה חזרתי לתמונות האלה והם ליווי את התהליך כולו.
זה בא יחד עם מודעות מדויקת וגדולה לתחושות בגוף,שבשתי הלידות הרגשתי שמאד עזרה ותמכה.לא נראה לי שדבר טוב יכול להיות גול עצמי
יכולה להמשיך לקשקש על לידה עוד ועוד,אך לבינתיים אלך לישון כדי שאוכל להתעורר בבוקר לחמודים שכבר נולדו!zzz

[סגו_לה*]

השאלה המעניינת לחקירה היא - איך קרה שאת הסכמת לכך? הצליחו להפחיד אותך, או שאולי הם פשוט משכו בלי לשאול? בדיוק,המילדת פשוט משכה והגיעה עוד רופאה שלחצה ומשכה,בזמן הזה הייתי בכאבים מטורפים מכל הפיטוצין,
אגב,אפילו את זריקת הפיטוצין נתנו לי בלי לשאול-פשוט הרגשתי דקירה בירך,שאלתי מה זה? ואמרו לי "פיטוצין" כלומר נוהל רגיל של בי"ח להזריק ....
הכאבים היו חזקים כל כך שזה מה שאני זוכרת מהלידה כסבל הגדול ביותר (ואת ההתאוששות הנוראית אחרי חדר ניתוח)
בלידה הייתי שם לגמרי,אחרי הלידה כאילו שהצוות והכאב ניהלו אותי...

הלידות הקודמות היו במשגב לדך שם הייתה גישה הרבה יותר טבעית,זאת הייתה בשערי צדק והיום אני יודעת שיש שם נטייה גדולה להתערבויות מיותרות.
עכשיו אני הולכת לעין כרם,מקווה ששם הגישה יותר טבעית.

[סגו_לה*]

לבינתיים אלך לישון כדי שאוכל להתעורר בבוקר לחמודים שכבר נולדו!
D-: מסתבר שזה מה שקורה בסוף,הא..?

[סגו_לה*]

עוד דבר שאני חושבת עליו לאחרונה,שבלידה הזאת אני לא צריכה מלווה,היו איתי בשתי לידות חברות (חוץ מהאיש כמובן) וזה היה טוב ונכון.
הפעם אני מרגישה שאני רוצה להיות רק עם עצמי.
לאיש אני נותנת תפקיד של אמירת תהילים+גיחות לתת צדקה .כך שאני שם כמעט לבד עם המיילד הגדול.
חשבתי על דולה אבל גם אין לי כרגע אפשרות כלכלית וגם אני לא מרגישה שכל אחד יכול להכנס למרחב האינטימי והמקודש עבורי.
מקווה שאכן אני בוחרת נכון,מודה שמידי פעם עולות בי חששות,בעיקר בעמידה מול צוות שעלול כמו שתיארתי בלידה הקודמת לכפות התערבות מיותרת.

[סגו_לה*]

לדעתי יש סיבות אחרות מדוע אצל נשים מסוימות יש המון זמן של צירים קטנים לפני שמתחילה לידה פעילה. אשמח לשמוע.

[טליה_אלמתן*]

עוד דבר שאני חושבת עליו לאחרונה,שבלידה הזאת אני לא צריכה מלווה,
לגמרי! גם אני!
גם הודות לדף, יצרתי סוף סוף קשר עם מיילדת הבית שחשבתי עליה. הגיע הזמן, בשבוע 35, לא? יש לי יותר מזל משכל - לא לקחתי בחשבון שהיא עלולה להיות כבר "תפוסה" לתאריך שלי, אבל נראה שהיא פנויה.
ממשיכה לקרוא (ואולי גם להתקדם, בצעדים קטנטנים...).

[סגו_לה*]

הייתי בקיץ בפסטיבל נשים מקסים לתנועה יצירה ומחול,(אחחח...איפה אני עכשיו ואיפה לרקוד...)
שם בדוכן אחד מצאתי חוברת קטנה ויפה שנקראת "שבעים קולות" יש בה כל מיני סגולות וסיפורי לידה,
חוברת קטנה אך עשירה בתפילות וחיבור להריון וללידה.
עכשיו פתאום אני מגלה אותה שוב,יש שם המלצות לפרקי תהילים שטובים לשעת הצירים והלידה,
מעתיקה לטובות כל הקרבות ללדת (או אלא שרוצים להתפלל למען אשה יולדת)

מזמור ק' - מזמור לתודה - לתודה אותיות תולדה
מזמור כ' - שהוא 70 תיבות כנגד 70 קולות (ע"פ תורה של ר' נחמן שלומד מהזוהר ,אשה מוציאה 70 קולות עד שהתינוק יוצא)
מזמור כ"א
מזמור קכ"א - שיר למעלות אשא עיני אל ההרים (אפשר לשיר אותו) שהוא נחשב מזמור שמירה ליולדת ולתינוק,ע"פ שיחות הרבי מילובאוויטש.

אגב את החוברת אפשר להשיג בטל' 054-5750193

[טליה_אלמתן*]

אני רואה שאני היחידה בדף שבזמן הלידה couldn't care less בקשר לתינוק?! D-:
כולן מדברות על להיות שם בשביל התינוק (בעוד שאני זקוקה לכל המשאבים לעצמי כדי שלא לאבד שליטה על הכאב) ועל הציפייה לפגישה עם התינוק (בעוד אני מצפה רק לסוף הכאב, ומבחינתי רק במקרה באותו הרגע מצטרף תינוק לתמונה). אם מישהו מדבר איתי על התינוק במהלך הלידה (וזה לא קרה עד היום, למיטב זכרוני, למרבה המזל), זה יכול רק להרגיז אותי. כאילו, אתם רואים שאני עומדת למות, ולכם אכפת מהתינוק עכשיו?! כאילו, מה איתי?!?!

[עץ_התמר*]

את מצחיקה אותי מאוד D-:

[עץ_התמר*]

אני חושבת שבתת הכרתי אני חושבת בדיוק כמוך, רק שאאמוד בכאב ושהוא גם ייגמר..נכון זה הולך יחד עם התינוק....

[סגו_לה*]

בעוד אני מצפה רק לסוף הכאב, ומבחינתי רק במקרה באותו הרגע מצטרף תינוק לתמונה d-:
את מצחיקה אותי מאוד

טוב,גם אני בשיא הכאב מחוברת יותר לכאב מלתינוק, אני זוכרת אפילו בלידה הראשונה אחרי שלקחו אותו,לא רציתי לראות אותו,רק לישון ולהתנחם מטלטלת הכאב...

אבל איך שלא יהיה כל זה קורה בשביל תינוק,לא?
אז יש התכוונות שמביאה אותו ומנחה אותו ואני מרגישה שזה מקל במשהו על נשיאת הכאב שלי,
אח"כ יש ימים (יותר נכון,לילות) שאני שואלת את עצמי איך הבאתי את זה על עצמי... אבל גם זה כמובן רגע שבא,נמצא וחולף,
עד הפעם הבאה...

איך אומרת אמא שלי,אנחנו כמו תרנגלות,שוכחות ויולדות,אם לא היינו שוכחות אין מצב שהיינו חוזרות ללדת !

[או_רורה*]

טליה, את גדולה..... !

[מיכל_שץ*]

לגבי הלחיצות בלידה
יש את הדפים הבאים (אם טרם קראת)
מדור רצפת האגן
# לחיצות בלידה
# מה הלחץ מתוך באופן 55
# ללדת בלי ללחוץ
שיהיה לך

[סגו_לה*]

תודה מיכל , חלק כבר קראתי וחלק היה לי חדש - הדפסתי לי כדי לקרוא בנחת.

מי יודעת איזה שמנים מתאימים ללידה גם למבער וגם לעיסוי? (יחד עם שמן שקדים)

[סגו_לה*]

אני מודיעה לכל מי שאמר לי "להתחבר לגלי הכאב"..... "לשוט על ספינות הסבל" ...."ולחבק כל ציר" - לכו ת'חפשו ת'חברים של'כם! (הערסית מתוך הערסית מכה שנית סיפור לידה)

טליה,נתקלתי בגריין הזה ולא יכלתי שלא לצטט...

[טליה_אלמתן*]

אוה! אני רואה שנתלתי באילנות גבוהים! תודה רבה סגולה @}
עדכון - המנוול במצג עכוז.
ניסיתי עמידת נר ועמידת טוסיק-למעלה-ראש-למטה ואחרי שתי שניות התייאשתי אני מרגישה כמו פרה שמעלה גרה, רק בלי הקיבה הבאה שאמורה לקבל את האוכל, לאחר שזה חזר לפה בגלל התנוחה (כן, גם על הבוקר אחרי שעות של צום).
נשארתי עם שיחות עם העובר. נקווה שיעזור.
(שבוע 36 היום)

[סגו_לה*]

תבדקי אם אין ספר קדש הפוך על איזה מדף בבית
<סגולות של דוסים:-)>
מקווה שהגוזל יתמקם במקום הנכון לקראת הלידה...

[כינור_לשירייך*]

אם מישהו מדבר איתי על התינוק במהלך הלידה (וזה לא קרה עד היום, למיטב זכרוני, למרבה המזל), זה יכול רק להרגיז אותי
וואללה. בלידה הראשונה, אחרי שעה ומשהו של לחיצות, שמעתי פתאום בכי של תינוק מחדר הלידה שליד. המיילדת חייכה אליי ואמרה משהו כמו "בסוף זה מגיע". חשבתי שהיא נפלה מהירח. למה זה קשור עכשיו? מי בכלל חושב על תינוק?

המנוול במצג עכוז
אבוי!
תמסרי לו ממני שחסר לו שהוא לא מתייצב כמו שצריך עד הלידה. לא מקובל עליי לידת בית עכוז!

[או_רורה*]

טליה, בהצלחה לך עם השיחות עם העובר.

תאמרי לו שאין מצב שהוא לא מתהפך עד הלידה....

למרות שאני מחזיקה ממך אחת שמסוגלת בלי למצמץ ללדת עכוז גם בבית....

[סגו_לה*]

ו או רורה ,שגם לך תהיה לידה קלה,טובה ושמחה,
את ממש בסוף,נכון?

[או_רורה*]

כן, 40 +4.....

למרות שעדיין מתה מפחד...

[או_רורה*]

ותודה כמובן!

[בז_מצוי*]

אחלה דף סגו לה, נכון שאני רק בשבוע 30, אבל מתחילה לחשוב לקראת...
כאב לי לשמוע על סיפורי ביה"ח. עבורי הלידה הראשונה היתה האחרונה שם, בדיוק מהסיבות הללו.
הלידה השניה הייתה בבית- קצרצרה,מדהימה ואפילו כייפית במידה. ההכנה העיקרית היתה לדמיין לעצמי אותה, להכין מלא דיסקים, את הבריכה, לארגן את הבית לתהליך ולברוכה שהגיעה בסופו. הדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא לא לפחד מהכאב- להזמין אותו אפילו, כי הכאב שאנחנו חוות הוא הרבה פעמיםתוצאה של הפחד ממנו.

קוראים לי למקלחות העוללים.... אשוב אח"כ

[עדינה_ניפו*]

טוב, רציתי לכתוב כאן כי אני עסוקה מאד בלידה בזמן האחרון, כל דבר לוקח אותי לשם וחשבתי שיהיה נחמד לחלוק איתכן.

אני לומדת את שיטת פאולה מאז תחילת ההריון, דבר שמפגיש אותי עם כל מיני חוויות חדשות.
אני כל הזמן תוהה ביני לבין עצמי עד כמה בזמן הלידה עצמה אני אצליח ליישם אותם.

הסיפור הראשון היה כשהייתי בשבוע ה 17 של ההריון,
הייתי בשיעור פאולה ואמרתי למורה שקשה לי להתרכז בשיעור כי אני דואגת מזה שאני לא מרגישה עדיים את העובר.
היא אמרה לי לשכב על הגב לעצום עיניים ופשוט להתבונן בבטן שלי, ברחם, לנסות לראות את העובר שם בפנים.
את העובר לא הצלחתי לראות אבל גיליתי שנעים לי נורא פשוט לנשום למקום.
לתת לו להתרחב ולהצתמצם.
אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש תנועות ממש.
וזה רק הלך והתגבר... במשך כרבע שעה שכבתי שם והתמוגגתי מאושר.
התינוק לא הפסיק לזוז!!
ומאותו היום התינוק הזה לא הפסיק לזוז, ממש ככה, באמת!
הבנתי שכל מה שהייתי צריכה זה להיות קצת בשקט ולהתבונן.

[עדינה_ניפו*]

הסיפור השני-

אתמול בשיעור פאולה בזמן תרגיל שבו המורה נתנה לי לשים ידיים על החזה ולהרגיש את הנשימה שלי...
היה לי קשה להתרכז כי היה לי לחץ על הסרעפת מהבטן כששכבתי על הגב,
נסיתי לשנות תנוחה לצד אבל אז לא יכולתי להיות עם הידיים על החזה, שוב שיניתי תנוחה למאין פיתול, החלק העליון של הגב על הרצפה והרגליים לצד
אבל עדיין הרגשתי את הלחץ, התחלתי להיות מתוסכלת.
סיפרתי למורה על הלחץ שיש לי בסרעפת.
היא ביקשה שלרגע פשוט אעצום עיניים ואתבונן במקום הלוחץ ואראה מה קורה.
עצמתי עיניים והתבוננתי בשקט.
נשמתי רגיל והתבוננתי, לאט לאט הלחץ התחיל להתפוגג.
לא הבנתי איך זה אפשרי, הרי הלחץ הזה (כך חשבתי) נוצר מהבטן שלוחצת על הסרעפת ואני הרי לא שיניתי תנוחה.
שמתי לב שאני מרגישה את אותו הלחץ גם בגרון אז הרמתי קצת את הראש ושיחררתי גם שם.
יכולתי לראות איזה קשר בין השניים.
לא נכנסתי להסברים הפסיכולוגיים של זה עם עצמי פשוט התבוננתי ושמתי לב.
אחר כך נשכבתי לגמרי על הגב ובתנוחה הזאת שוב הרגשתי את הלחץ הזה אז המשכתי להתבונן ולנשום.
גם שם זה התחיל להתפוגג ואז המורה הציעה לי שאנסה לגלגל את הדבר הזה (שהיה כמו בצורת גולה) לכל מיני מקומות בגוף, אשחק עם זה.
התחלתי לגלגל אותו בתוך הגוף לידיים, רגליים, בתוך כל הגוף ממקום למקום,
יכולתי להרגיש אותו כמו בתוך נוזל והגוף נע יחד איתו (או הניע אותו) בעדינות.
הרגשתי את כולי כמו מים.
ההרגשה היתה נפלאה ומרוממת ולא היה שום זכר לאותו אי נוחות, ללחץ הזה.

המחשבה שבאה לי מתוך אותה חוויה היא שאין שום כאב שהוא אובייקטיבי.
אני חשבתי שהלחץ שנוצר מהבטן הוא לחץ אובייקטיבי ואני חייבת לזוז בכדי להעביר אותו.
לא רק זה אלא שגם לא נסיתי להעביר את האי נוחות, להזיז אותו הצידה,
אלא התבוננתי בו, ממש עברתי דרכו.
במקום לנסות לסלק אותו, חוויתי אותו.
קיבלתי ממנו, השתמשתי בו וזה לקח אותי למקומות לא צפויים.
בעצם הכאב הזה זימן לי הזדמנות.

זה מיד שלח אותי למחשבות על הלידה והצירים.
הצירים שהם כביכול כאב שהוא אובייקטיבי...
אולי אפשר לחוות אותם בצורה אחרת לגמרי?

אני בטוחה שאפשר!
טוב, כל הילדים שלי התעוררו...
יום טוב לכולנו

[בז_מצוי*]

כרפתנית לשעבר, הפרות כמו שאר היונקים לא זקוקות לאחיות ורופאים שיגידו להן מתי ללחוץ, הן פורשות מעט מן העדר מתרכזות בעצמן, בנשימה, בעמידה, ופשוט ממליטות. בכ98% מהמקרים אין סיבה להתערב להן והולד פשוט מחליק החוצה. כשיש בעיה רואים את זה בנשימה המואצת שלהן והן גם גועות וצועקות מכאבים...רק אז יש צורך לסייע כי הולד נתקע הפוך או משהו. (שוב זה רק במיעוט קטן של המקרים וזה אצל פרות שחיות בשבי, מלאות אנטיביוטיקה ואוכלות מזון מעובד)
בלידה האחרונה, ובכלל כפילוסופית חיים שלי- ואני יודעת שיהיו שיעלבו או יתרעמו מההשוואה- הדימוי הזה של פרה/חתולה /נמרה... שפשוט ממליטה ונותנת לגוף ולטבע לעשות את שלו מאוד עזר לי. אין שום צורך ללחוץ- אני בלידה לא חשבתי או פעלתי דרך הראש /הרציו אלא נתתי לגוף להוביל. למעשה לא ממש הצלחתי לעמוד במקום וכל הזמן הייתי בתנועה, אם בסיבובי אגן או הליכה - קיפצוצים מצד לצד. בשלב הסופי קרעתי על הבירכיים מעל כדור הפיזיו כשבצירים הייתי התנועה קלה כל הזמן ובינהם פשוט נחתי על הכדור.
הגוף יודע לעשות את העבודה זה ידע שתבוע בנו.

[טליה_אלמתן*]

התהפך! כל הלילה לא ישנתי מרוב דאגה והתהפכתי במיטה, וכנראה היוויתי לו השראה! D:
תודה לכל הדואגות

[יום*]

ממליצה על שני עמודים של ימימה ללידה
הם מ ד ה י מ י ם

[עלמו_נית*]

מה שעדינה מעלה נדון גם גם בדף לידה ללא כאב בסופו יש קישור בנושא לידה שלווה http://www.pauladoula.co.il/

[בז_מצוי*]

עדינה תודה, הזכרת לי חוויה ממש מגניבה מההריון הראשון, שבו עשיתי פאולה: המורה נתן לי תרגיל של פתיחה וסגירת אגרוף אחד, כמובן בשכיבה על הגב בעיניים עצומות, והרגשתי שאני פשוט מסובבת את הגור. זה מדהים שפעולות כל כך קטנות שלנו יכולות להשפיע עליהם, או שהם מגיבים לנו...
אולי זה בכלל לא קשור, אלא עצם זה שאנחנו שוכבות במנוחה רגועות אז הם מתחילים להשתולל שם בפנים- כל פעם בסיום שיעור יוגה, כשאני נמצאת במנוחה שלווה באמת, גורי מתחילים להשתולל. הנוכחית מקפצת- מתמתחת ומשתוללת בכל פעם שאני שתי שניות לא זזה...

לעניין ההתכוננות ללידה-
השתתפתי לא מזמן במפגש בו מישהי סיפרה על שיטת היפנו -ברסינג HYpnoBirthing זו שיטה של תירגולי נשימה, סוג של מדיטציה שעוזרת להרגע ולעבור את הלידה ללא כאבים,( אינפורמציה נוספת אפשר למצא באתר www.leydashleva.co.il"לידהשלווה" ), הבחורה סיפרה במפגש איך היא למדה את השיטה מקריאה בספר באותו שם ותירגלה כל יום במהלך ההריון, בזמן הלידה היה נראה שהיא ישנה לה, על פי העדות של שרה לה, והיתה כל כך רגועה שאי אפשר היה לדעת מתי יש לה ציר... כשהיה איזה שינוי קל בנשימה שלה שרה לה הזמינה אותה להכנס לבריכה וברגע שהיא נכנסה למים הילדה פשוט יצאה... היא לא חוותה את הלידה בכאב! והילדה שלה, לפחות בכל זמן המפגש, הייתה רגועה כלכך...
אני לא קראתי את הספר, (כי יש לי המון חומר קריאה לימודי שעלי לסיים לפני הלידה...) אבל את העקרונות של הארכת הנשימה אני משתלת לתרגל, ולהתכוון לסוג השלווה הזה, לשחרר את כל הפחדים, לחשוב חיובי, להאמין בכל ליבי שהיא תהיה לידה מוצלחת כמו הקודמת...

[עדינה_ניפו*]

תודה בז מצוי עלמו נית.
זה מאד מרגש אותי, אילו בדיוק המחשבות שמלוות אותי ביומיים האחרונים.
אני חשה בעמקי נשמתי שיש לי כאן אפשרויות שלא חלמתי עליהן עד עכשיו.
ושלא תבינו אותי לא נכון, היו לי עד עכשיו שלוש לידות בית נפלאות, אף לא חוויה אחת שלילית עם לידה אבל הכאב בהחלט לקח אותי למקומות שפחדתי מהם לקראת כל לידה חדשה.
עכשיו אני מרותקת לקראת הלידה הקרבה בעזרת השם במאי!

הקישור שנתת בז מצוי לא עובד, אולי תוכלי לנסות שוב?
והאם הספר שהיא קראה היה Hypno Birthing ?

[סגו_לה*]

התהפך! יופי !!!
בקרוב אצלי,
כן,גם אנחנו מצג עכוז....:-\
מנסה טיפול מחר ואם לא ילך ברביעי היפוך בתקווה שלא יילדו אותי אם לא ילך.
תכננתי ללדת בראש חודש אדר ואני מאמינה שיש עיניין שיתהפך הכל לטובה.
אז בבקשה מכן ,תתפללו עבורי שמחר נצליח להפוך את צ'ופקי, שהראש יגיע לתעלת הלידה ושאלד בלידה טבעית וטובה ובזמן.

[עדינה_ניפו*]

בהצלחה סגו לה
דמייני את זה קורה מצאי לך זמן שקט ודברי עם העובר.
ומזל טוב ל טליה אלמתן

[סגו_לה*]

המחשבה שבאה לי מתוך אותה חוויה היא שאין שום כאב שהוא אובייקטיבי. מקסים,גם בסינרגיה אני כל הזמן לומדת שהכאב הוא רק במחשבה,אין שום מציאות שמביאה כאב,רק המחשבה שלנו על המציאות יוצרת כאב.

[סגו_לה*]

ותודה עדינה,אני כבר בדיבור...מסבירה שאני מבינה את הרצון להיות קרוב ללב של אמא,אבל לשנינו יהיה יותר טוב להתכונן ללידה טבעית מהכיוון הנכון,
אז מקווה שמקשיבים לי (לפחות בבטן,אח"כ נתמודד עם בעיות משמעת בחוץ )

[או_רורה*]

בהצלחה סגולה,
מה איתך, בטח שיתהפך!

[טליה_אלמתן*]

אוי מתפללת מתפללת מתפללת! אל תדאגי, יש לי כבר קשרים במחלקת התפילות להיפוך
בלידות מתקדמות יש יותר מקום (הרחם פחות "אגס"), והסבירות להתהפך גבוהה יותר גם לקראת הסוף, לעומת לידות ראשונות.

[סגו_לה*]

תודה חמודות,עשיתי טיפול בדיקור ומוקסה,מדברת עם העובר שיעשה טובה ויתמקם מחדש איפה שצריך,
עכשיו נקווה לטוב ועד מחר אני במרתון כביסות וליתר ביטחון אורזת תיק...שיהיה.

[סגו_לה*]

בלידות מתקדמות יש יותר מקום (הרחם פחות "אגס"), והסבירות להתהפך גבוהה יותר גם לקראת הסוף, לעומת לידות ראשונות. כן,יש כמה נתונים לטובתינו,יש הרבה מים,התינוק ממש קטן (הערכה של 2.400 ק"ג)
וחוץ מזה,שאני ממש רוצה לידה טבעית ! וזאת סיבה מספיק טובה.

<כן,כן,אני יודעת,לשחרר....הכל באמת טוב,כל תרחיש שיקרה הוא מדויק,אבל בכל זאת,אני ממש רוצה ללדת בעצמי>

[או_רורה*]

אבל רגע, את יכולה ללדת גם עכוז! וטבעי!

נכון, טליה?

אפשרי.
בעייתי יותר, אבל אפשרי, דחילק, לידה שישית, מה זה בשבילך?

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

חשבתי שמכיוון שזה הריון ראשון ואני לא יודעת למה לצפות אני כל כך עסוקה עכשיו בהתכווננות ללידה, בהכנה נפשית לקראת הדבר העוצמתי הזה... אבל הנה כולכן בהריון שני, שלישי ואפילו שישי(!) ונמצאות ממש באותו מקום...
בזמן שקראתי כאן חשבתי לי שאולי טוב שאין לי שום דעה לגבי עצמי בסגנון "נורא קשה לי" או "בלידה אני שוכחת את התינוק" כי אז אני עדיין לא מקובעת על שום דפוס. אבל אולי זו פשוט תמימות של מי שעוד לא הייתה שם...

[טליה_אלמתן*]

למזלי לא הייתי צריכה לברר לעומק, אבל אני יודעת ש"ביקור חולים" מאפשרים, ואולי עוד מקומות במרכז.
חוץ מזה שצריך לחתום על אישור כשנכנסים לניתוח, אז את יכולה פשוט לא להסכים לניתוח, ואז הם חייבים (כמובן) ליילד. התכנית שלי היתה להיפגש עם מנהל מחלקת חדרי לידה בלניאדו (ד"ר ממט) ולהודיע לו על מצבי המיוחד, ושאני מגיעה אליהם. שיהיו מוכנים.
ולמזלי לא הייתי צריכה. אבל אם את מרגישה שלא צריכה להיות בעיה מיוחדת בשבילך ללדת עכוז (מה גם שאת אומרת שהוא לא גדול במיוחד), אז אולי שווה לנסות. פשוט, אין לנו את הכסף לקחת לידה פרטית (באזור ה-10,000 ש"ח).

[סגו_לה*]

מתוקות שלי,לא הבנתן,אני לא רוצה תמיכה ללדת עכוז !
אני רוצה שתעזרו לי להתכוון לכך שעוד היום,ברגעים אלו ממש הראש ירד למטה !!!

<איפה אני,ואיפה לשחרר...>

[סגו_לה*]

טוב,עדכון-
אנחנו עדיין במצג עכוז,למרות הטיפול והמוקסה,ממשיכה לדבר לעובר...
הרופא רוצה שאלך לעשות היפוך.
אני מחכה בנתיים לשבוע הבא,פיצקי שלי,שיהיה עוד כמה ימים בבטן של אמא...

הלילה התחילו צירים מדומים,לא תזמנתי אותם,חיכיתי לראות לאן זה יתפתח,
היו כמה מרשימים,עבדו בשיטת הרגש היקפי יענו "סראונד" כמו מערכת סטריאו טובה.
עוטפים מהגב,הבטן וכל כיוון אפשרי,כמעט כמו חיבוק,רק כואב.
נשמתי לתוכם מאפשרת להם לעטוף אותי,כבר מוכנה להכל.
(אפילו לניתוח...)

קיוויתי להוכיח לרופא הקונבנציונאלי שלי שאפשר לשנות דברים באמונה ובטיפול אלטרנטיבי,
הוא ברוב ציניות אמר "את ילדה גדולה,תחליטי מה שאת רוצה,
רוצה ללכת לקברי צדיקים ?להקריב זבחים? רק שתדעי שמבחינתי את כבר בשבוע 39 וזה הזמן האחרון לעשות היפוך"

הצליח להרגיז אותי,אוף.

מבחינתי כל יום בבטן,גם אם אאלץ לעבור ניתוח ,הוא מתנה לעובר.
מקווה לטוב.

[או_רורה*]

זהו, שאת לא תיאלצי לעבור ניתוח.

ותגידי לרופא שלך שנורא קל לדבר וללגלג, שזה לא הגוף שלך שאתה מחליט שיעבור ניתוח.

[פלוני_אלמונית*]

אגב זבחים - מישהי מכירה לעומק את הסגולה של שתיית מי מעיין?
שמעתי כמה גרסאות (מעיין ספציפי או כל מעיין, עם טקס ובלי טקס, וכן הלאה).
שואלת מתוך סקרנות מקצועית
(טליה אלמתן מהספריה)

[סגו_לה*]

כן,אולי מחר ננסה,
מעיין הסטף,
אבל צריך לקבל הנחיה ממי שקיבל את זה ישירות מהרב פישר.
הבעל ממלא את הפה במים מהסטף ומעביר לפיה של האישה.
<יכול להשתמע סופר רומנטי או מגעיל בטירוף,שאלה של השקפה>

טכנאית האולטרא סאונד לא ממש דוסית טענה שראתה נשים רבות שהסגולה פעלה.
סגולה צריכה להאמין יותר בסגולות...

[סגו_לה*]

להרפות....להרפות....להרפות....

[טליה_אלמתן*]

יכול להשתמע סופר רומנטי או מגעיל בטירוף,שאלה של השקפה

ושל איכות המים, ושל הארוחה האחרונה שעברה בפה של הבעל
סגולה צריכה להאמין יותר בסגולות...
הייתי הולכת יותר על ה להרפות....להרפות....להרפות....

לגבי היפוך - את יכולה להתחיל, ואם את מרגישה שזה "לא טוב" (לך או לעובר, אם כואב וגם אם לא - הרגשה ודי) אז להגיד "סטופ!" ותודה, וללכת.

[סגו_לה*]

ואם את מרגישה שזה "לא טוב" ואם מראש לא נשמע לי טוב שינברו בתוכי עוד לפני שיש לי פתיחה מלאה....?

<כבר עדיף מי מעיין אחרי הגשם האחרון,אני אדאג שלא יאכל דג מלוח בבוקר D-:>

[שושיק*]

אני מכירה אישית מישהי שהלכה לסטף וזה פעל, ויש גם סגולה להפוך את הספרים בספריה (הביתית כמובן, אני חושבת שהכוונה לספרי קודש...) כלומר לוודא שכל הספרים ישרים ואין שם הפוכים, המון הצלחה.
ותודה על הדף הנהדר והידידותי אני בחודש שביעי לפני לידה שלישית וכבר מאד מתכוננת...

[סגו_לה*]

עברתי אתמול על כל הסיפריה,כולל ברכונים...
היום בתור לרופא גיליתי שספרון "תיקון הכללי" היה לי בתיק הפוך....:-O מקווה שזה יחשב לי

[שושיק*]

אמן...
סליחה רק עכשיו קראתי את כל הדף וראיתי שכתבת את זה למעלה בעצמך...
עברתי אתמול על כל הסיפריה,כולל ברכונים... אז זה כבר נקיון לפסח לא? אני לחוצה איך אנקה בחודש 9...
מאד מתחזקת מהדיבורים על להרגיש את הלידה כחוויה של העובר/ תיינוק, ושלי ככלי להוליד אותו. לאחר הלידה הראשונה שלי שהסתיימה בניתוח חרום (לאחר 1000 התערבויות) היה לי מאד קשה עם עצמי שבכלל לא חשבתי על העובר בזמו הלידה אלא רק על עצמי, ומה יהיה. ברור שאי אפשר כל הזמן בשיא הכאב לחשוב על ה אבל לי ההתכווננות הזו אפילו מלפני שמתחילים הצירים חשובה...

[חיותא*]

סגולה,תבדקי אם אין מזוזה הפוכה איפה שהוא בבית.
אחות של חברה שלי מצאה מזוזה הפוכה בבית,ומיד אחר כך העובר התהפך!

[מתחדשת*]

מציעה לך לבחון את המחשבה שאת יכולה ללדת עכוז בלי שום בעיה.

ו... גם אם לקבל את ההנחה הרפואית שלידת עכוז וגינלית היא בעייתית,
טוב לזכור ולהתחזק באמונה שזה לא (רק) טבע
ומהלך העניינים לא תלוי (רק) ברופאים ו/או בך...

וגם, שבכל צורה שתלדי - זה בכל מקרה יהיה לטובה.

יודעת שאת יודעת, מרשה לעצמי להזכיר לך...

[בהתחלה*]

איזה דף מקסים... תודה לכן, לכולכן.

אני בהריון ראשון. והכל כל כך חדש עד שלפעמים נדמה שזה ההריון הראשון ביקום (-:
זה נהדר לשמוע נשים שעוברות זאת בדרך כל כך חיה, חוקרת, מעוררת, גם אחרי הריונות אחדים.
כנראה שהופעת חיים חדשים אף פעם אינה שגרה. אלה רגעים קדושים.

וסגו לה - שולחת לך תמיכה, ומאחלת לך ימים טובים לפני הלידה המיוחדת. בטוחה שהדרך תתבהר, ושהכל יעבור בשלום.
כשקוראים את דבריך עולה התחושה החזקה שאת אינך לבד - פיסית ורוחנית, ואני בטוחה שכל מה ומי שלצדך ימצא שם, לברך את הזמן המיוחד הזה, ולמלא אותך בכוח לקראת כל שנדרש.

יש בדף הזה אוירה מיוחדת במינה. יוצאת מחוזקת מהביקור הקצר...

[עדינה_ניפו*]

_מציעה לך לבחון את המחשבה שאת יכולה ללדת עכוז בלי שום בעיה.

ו... גם אם לקבל את ההנחה הרפואית שלידת עכוז וגינלית היא בעייתית,
טוב לזכור ולהתחזק באמונה שזה לא (רק) טבע
ומהלך העניינים לא תלוי (רק) ברופאים ו/או בך..._
איזו מילים מדויקות!

ראיתי אתמול סרטון ביוטיוב של לידה של אישה שהשתמשה בשיטת ה Hypno Birthing
הרופא היה מופתע -
לידה ראשונה, רק 3 שעות מהתחלה עד הסוף ויולדת רגועה...
הוא אמר שזה "בהחלט תפס את תשומת לבו".
השיטה הזאת היא בעיקר סוג של דמיון מודרך, התרכזות פנימה ונשימות (כך נדמה לי מבלי להכיר את השיטה לעומק באמת)
אה, וזה היה לידת עכוז.

רוצה לחזק אותך סגולה ולהזכיר לך שאינך לבד בשום רגע

[סגו_לה*]

תודה לכולכן,
מתחדשת ,שמחה שגם את מצטרפת ומזכירה לי שזה לא (רק) טבע

היום נמצאת יותר בהרפיה וזורקת את זה הלאה למי שמנהל את העולם ואת ההריון הזה,
אפילו מוקסה אני כבר לא עושה.
<אבל בודקת אפשרות לבקר היום עם האיש בסטף>

[אחת*]

אני ילדתי בעזרת ה Hypno Birthing וזה בעניי בגדר נס גלוי
ישבתי עם חברה שהסבירה לי את הנשימות וזה פשוט עבד מהר וקל... (ברוך השם)

[קצה_הקרחון*]

משהו מהלידה שלי - לידת הבי"ח המדהימה של הבת המדליקה שלי שפגשת -
מתוך ההכנה של ימימה שעשיתי עם עדה גיל ומתוך התכוונות כללית שהיתה בי:
אמרתי הרבה "כן" בצירים, גם כשהיה קשה, בצירים של "אני לא יכולה יותר",
כשהתחיל להיראות מעבר לכוחותיי, והסתבר שזה לא מעבר, שזה בדיוק מותאם ומדויק.
כן ארווווווך, נמוווווווווך ככל האפשר
אני זוכרת ציר אחד שבו עברתי ל"לא" והדולה החזירה אותי ל"כן, את יכולה, כ.......................ן"

אז פתאום אני חושבת שאפשר להחיל את ה"כ...............ן" הזה גם עכשיו, על העובר השוכן לו שם הפוך במקום ה"לא"..

ועוד: היתה לי התכוננות והתכוונות להיות ב"שיויתי ה' לנגדי תמיד" ואכן בתוך הלידה, בלי לתכנן באותו רגע או לביים, אני זוכרת שנשפתי לחישות ביני לבין עצמי
"ה'... מולי.. ה'... מולי..." (זו היתה הגרסה הספונטנית שלי ל"שיויתי")
והוא היה שם, מרעיף חסד גדול, מוחש יותר מכל רגע אחר בחיי
(היא נולדה בלילה של ט"ז ניסן, חסד שבחסד)

ואשר לצוות ביה"ח - אני יכולה מאוד להזדהות עם הקושי הזה, גם אני כשלתי שם - אמנם לא בלידה עצמה, ב"ה שם לא היו לי נסיונות כמעט,
אלא אח"כ במחלקה, בנפילה כואבת מהHigh של הלידה המדהימה, בשעתיים מיותרות של הפרדה מהתינוקת מיד כשהגענו
(שעה וחצי אחרי הלידה! עדיין בא לי לצרוח כשאני נזכרת)
אין לי עצות מאוד חכמות שם,
רק עולות לי מילים כמו להתעצם, להתכנס, לתחם אותם מחוץ לתחום שלך, להוסיף עוד מידת רוחק, ועוד אחת ועוד אחת אם צריך, להתחזק בחוזק שלך...
ולזכור שזה לא רק את והאיש שלך שם, יש גם את ההוא שמלווה מלמעלה...

[בז_מצוי*]

אחת אולי תספרי עוד קצת, כי זה נשמע מצויין.
עדינה ניפו הקישור שהתכוונתי הוא אותו קישור שאלמוני מעלי הכניסה, משום מה לא הלך לי...

[אחת*]

רציתי לשתף בתובנה שקצת קשה לי להסביר אותה במילים אבל בתוך הלידה היתה לי את התובנה הפיזית אני אספר אותה אולי זה יעורר השראה למשהיא
עד הלידה האחרונה (2 לידות קודמות) כל ציר שהגיע חשבתי, הרגשתי, ניסיתי.... הציר עובר דרכי. הציר מקרב אותי ללידה.. הציר עוזר לתינוק לרדת
וכו" וכו" בלידה האחרונה חברה הסבירה לי לחוות שהציר ואני לא נפרדים הוא לא עובר ועוזר הוא אני ומתוך ההבנה הזו הכאב כמעט לא קיים כי זה פנימי ומאוחד ולא חיצוני ועובר וחוזר... (כמו שהגל הוא הים )
אבל אני ממש לא רוחנית ולא הבנתי מה היא מקשקשת לי במוח שאני שומעת את המילה "כולנו אחד" אני כמעט מתעלפת.
אבל אבל אבל בלידה שהמוח והשיפוטיות נחו להם לכמה רגעים נגעתי במקום הזה להיות אחד עם הציר ואז ההתכוונות לא על מה הציר עושה לי אלא
פשוט (וזה באמת היה לי פשוט) להרפות ולהיות. כך הגוף מילד עצמו ללא מאמץ קרעים לחצים מיותרים.

[עדינה_ניפו*]

בלידה האחרונה חברה הסבירה לי לחוות שהציר ואני לא נפרדים הוא לא עובר ועוזר הוא אני ומתוך ההבנה הזו הכאב כמעט לא קיים כי זה פנימי ומאוחד ולא חיצוני ועובר וחוזר... (כמו שהגל הוא הים )
תודה אחת.

[בהתחלה*]

אחת, או כל מי שיודעת -
ממש אשמח אם תסכימי לתת קצת יותר פרטים על ה- Hypno Birthing - האם מצאת את זה בארץ? בחו"ל?
זה נשמע מאד מעניין.

[טליה_אלמתן*]

_בלידה האחרונה חברה הסבירה לי לחוות שהציר ואני לא נפרדים הוא לא עובר ועוזר הוא אני ומתוך ההבנה הזו הכאב כמעט לא קיים כי זה פנימי ומאוחד ולא חיצוני ועובר וחוזר... (כמו שהגל הוא הים )
תודה אחת._

[מיכלול_ה*]

לא קראתי את הדף אבל אשמח לשתף בכמה דברים שעשיתי כהכנה ללידה שההייתה לפני שבוע בבית.
בעצת המיילדת שלי כתבתי במהלך ההריון כל יום איך תהיה הלידה שלי, בהתחלה היו כמה ימם שלא קראתי מה כתבתי וזרקתי את מה שכתבתי לפח. אחרי זה כתבתי עוד שבועיים בערך איך תהיה הלידה ושמרתי את הדפים. ואז עברתי עלייהם והוצאתי מהם אמרות חיוביות. את האמרות הללו כתבתי בכמה מקומות בבית וגם לקחתי דפים גדולים וצבעתי אותם יפה וכתבתי עלייהם את האמרות בגדול. תליתי אותם בחדר השינה מול המיטה וכל פעם כשראיתי אותם אמרתי אותם בקול, גם כל יום כתבתי את האמרות הללו במחברת כמה פעמים. עד הלידה האמרות החיוביות הללו היו טבועות בתוכי.
אני אתן כמה לדוגמא אם כי זה עניין מאוד אישי ונראה לי שכל אחת צריכה למצוא את שלה בעצמה. לי היו 5 אמרות ונראה לי שזה מספיק לא רצוי יותר מזה.
אז חלק מהן היו:
אני מוכנה למסע לבלתי נודע
אני בסדר עם כל לידה שתהיה
אני יודעת ללדת יש לי אמון בגוף שלי.

חוץ מזה בחודש האחרון דמיינתי כל יום איך התינוק יורד בקלות בתעלת הלידה ודיברתי איתו המון, סיפרתי לו על הלידה המתקרבת וכמה אני וכל המשפחה מחכה לו ושמחה לקראתו.

השתמשתי בכלים מקיניסיולוגיה חינוכית לחיזוק האמרות וגם לחיזוק המחשבות החיוביות לגבי הלידה. מדובר על סדרת תרגילים פיזיים שתוך כדי שעושים אותם חושבים על המטרה שרוצים להשיג. זה דבר שאפשר להסביר מאוד בקלות אן פוגשים אדם שמכיר את השיטה.

וחוץ מזה בכל פעם שעלה צורך הלכתי לטיפול כדי לנקות פחדים ועכבות, אני אישית מטופלת השיטת אייפק שעוזרת לי מאוד.

כמו כם אני לומדת עכשיו אבחון וטיפול בתמציות פרחים של ארץ ישראל כך שיכולתי לאבחן שהקושי שלי עם הלידה הוא הפחד מהלא נודע אז הכנתי לי תמצית שתשחרר את הפחד הזה.

יש לי עוד מה לכתוב ואני מתכוונת לפתוח בקרוב דף על ההכנה שלי לליידה.

שתהייה לידה נהדרת