לגדל ילדים בלי חיתולים

[טליה_אלמתן*]

אוי, ממש הרגעתן אותי, תודה... כבר התחלתי לדמיין כל מיני תסמונות משונות במערכת
מספיק נייר טואלט ספג הכל
יופי של טיפ! תודה!

[פפריקה_הונגרית*]

_אמהות לבנים: מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?
אצלנו זה ודאי כך. כשלוחצים לקקי יוצא להם קצת._

[אמא_חדשה*]

הקטנה שלנו כבר מדברת!. נו, טוב..לא ממש בשפה שלנו, אבל בשפה המתוקה של הקטנטנים. והיא ממש אומרת כשהיא צריכה פיפי או קקי! כן כן! היא אומרת "אה אה אה אה!" כמה פעמים שצריך כדי שניקח אותה. ואם חשבנו לעצמנו בחלק מהפעמים שהיא סתם מקשקשת...מהר מאוד נרטבנו

אני חושבת (כמו קרוטונית, אם איני טועה) שילד צריך להפנים את ההמתנה עד שמורידים בגדים, ולא עושה בכל מקום (מה שהבנתי שקורה בסין, בגלל החריץ במכנס) , אלא ממתין עד שמגיעים לסיר/כיור/עץ ושם עושה.
אני חושבת שזה לא עניין של בגד, אלא עניין של תרבות. הייתי בסין ושם כולם מתנהגים כך. גם הגדולים, שלהם כבר הרבה שנים אין חריץ במכנס. טוב הם לא באמת עושים בכל מקום, אבל כמעט. יש שירותים ציבוריים שזה פשוט שורות של בול-פגיעה, בלי מחיצות ובלי כלום וסירחון שעולה עד לב השמיים, שאין כדוגמתו בשום מקום בעולם והסינים, בלי שום סנטימנטים, נכנסים, מתרוקנים ויוצאים. בלי להניד עפעף ובלי לעקם את האף. אני חושבת שיש משהו חיובי בבסיס היחס של הסינים להפרשות של גופם, רק שבתנאי צפיפות כמו שיש בסין זה הופך להיות מאוד בעייתי (ומלוכלך ומגעיל).
החיובי הוא שהפרשות צריכות לצאת החוצה. לא שומרים בבטן. אין שם בנושא הזה איפוק, מחסומים ועצירויות. מה שיש מוציאים. תחשבו עלינו, שאנחנו יכולים לפעמים להסתובב יום שלם ולא להתרוקן כי אין שירותים מספיק נקיים וכי אנחנו אוהבים רק את השירותים אצלנו בבית. אצל הסינים אין בעיה כזו. (גם ביריקות, אגב, שזה אפילו יותר מגעיל...)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני חושבת (כמו קרוטונית, אם איני טועה) שילד צריך להפנים את ההמתנה עד שמורידים בגדים, ולא עושה בכל מקום (מה שהבנתי שקורה בסין, בגלל החריץ במכנס)
היי, אני לא חושבת בדיוק כך ילד מערבי בבית מערבי בהחלט יצטרך להפנים את זה, מתוקף התרבות הפיזית והמנטלית שהוא חי בה. ילד סיני שנותנים לו אופציה (מכנסי חריץ), ומובנה אצלם בתרבות שאפשר לעשות ברחוב, ממנו ודאי לא הייתי מצפה להפנים נורמות מערביות

[ער_אציל*]

לגבי סימן: אפשר פשוט להגיד לו, שפלונית ואלמונית (שמות המטפלות) רוצות לעזור לו לעשות פיפי, אבל הן לא יודעות מתי הוא צריך. "אז כשאתה צריך, תרים יד ותגיד אה, אה, והן יידעו". או כל סימן אחר (אם הוא יכול ללכת או לזחול אליהן, אז למשוך להן בשמלה/במכנסיים, או כל רעיון יצירתי וניתן לביצוע שעולה בדעתך).
זה היה מצוין אם הייתי יכולה לנסות ללמד אותו לעשות את זה איתי....ננסה(-:
דרך אגב בבוקר אתמול אחרי שקראתי את הודעתך ראיתי שהוא כן מסמן- הוא מביט למטה ומושך לעצמו קצת במכנסיים. (יותר נוח אבל אם יד מורמת....נראה אם הוא יסכים) מה שכן, אחרי זה פתאום היתה שביתה של כמה פעמים בעיקר בחוץ. לא הסכים בשום אופן שאקח אותו לפשפש בצד ורק רצה בעצמו כשהוא על הקרקע (במכנסיים, כי אני לא יכולה לתת לו להסתובב עירום בחוץ בטח לא כשהוא עוד לא הולך ויכול להחבל). היום יותר טוב כי ממש לא נכנסתי למאבק בענין והנחתי לו אבל עדין הוא מתנגד ורק כשהולכים להשקות את העץ (יופי של טיפ) אז הוא מסכים ואיך שמסיים הוא ישר מסתובב אלי. בכל מקרה אני מרגישה כאילו זה מעצבן אותו שהוא צריך אותי בשביל זה אבל מצד שני לא ממש מסכים לעמוד ולעשות כשהולכים לפשפש (הוא גם לא עומד ללא תמיכה). תוך כדי כתיבה אני מבינה שניסיתי להעמיד אותו לעשות בחוץ כשידעתי שהוא צריך. אולי זה הזמן ללמד אותו שכשצריך זוחלים למקום מסוים , שם נעמדים ועושים? בסיר הוא ממש מתנגד ולא ממשיך לשבת הרבה זמן.

[פפריקה_הונגרית*]

ער אציל, איזה קטע...
את יודעת, ראיתי בשביתה שבין השאר (עצמאות, לא כשאמא מציעה, וכאלה) הוא גם רוצה לשחק בשלוליות של עצמו, ובהתחלה לא קלטתי, וגם נכנסתי למין "פולניות" שזה לא בריא וכאלה ובסוף, פשוט נתתי לו לשחק עם השלולית, עד שמיצה את הקטע, ואח"כ (כשעניין השביתה נכנס למעקב שסיפרתי) נתתי לו לשחק עם השלולית במקלחת.... וזה מה שהרגיע אותו והוציא אותנו מהברוך....
אז אולי גם לבן שלך יש איזה קטע, וזה יעבור... @}
בהצלחה

[פפריקה_הונגרית*]

אני חושבת (כמו קרוטונית, אם איני טועה)

היי, אני לא חושבת בדיוק כך
סליחה, חשבתי שאיתך דיסקסתי משהו בנושא.... @}

[בשמת_א*]

שאין כדוגמתו בשום מקום בעולם
דווקא יש... ועד לא כל כך מזמן, גם היה בארץ. כשהתגייסתי אז עוד היו בבה"ד 12 השירותים המנדטוריים האלה (מתקופת המנדט). ברחתי מהם לשירותים של המבנים החדשים, שנקראו אז "ההילטונים".
בפריז לפני כעשר שנים (פריז!) חיפשתי את השירותים במסעדה ומצאתי רק שירותי בול קליעה. טוב, כמובן, ברחתי.
השירותים האלה בסין הם דווקא מודרניים. המסורתי הוא לעשות בסיר (ואז לשפוך את תוכנו, ככה כמו שזה, על השדות).

זה היה מצוין אם הייתי יכולה לנסות ללמד אותו לעשות את זה איתי
זה דווקא לא! כלומר, יכול לעבוד, אבל לא בטוח. וזה לא אותו דבר.
בכוונה לא הצעתי.
את - האמא. איתך, הוא חושב שאת אמורה להבין אותו אינטואיטיבית. הוא מצפה ממך לקריאה על חושית.
לעומת זאת, נשים זרות הן "חוקים של מקום אחר". הן ללא ספק לא אמורות לקלוט אותו. יותר יהיה לו קל להבין, שהן לא מבינות מה הוא אומר, ולהבין, שצריך להסביר להן יותר טוב...

מסכימה עם מה שנכתב בעניין השביתה. הכי עוזר: שאת יודעת שזו פשוט שביתה, ושזה שלב כזה ויעבור... הביטחון שלך בזה, לצד היצירתיות (שאת מוצאת משהו שכן עובד) הן מה שמעביר את זה יותר מהר.

[ער_אציל*]

אתמול לימדתי אותו לעשות בעמידה , עמדנו באמבטיה ופתחתי זרם מים קטן וזה עבד. אחרי פעמים עם מים בפעם השלישית הוא עשה כבר בלי מים ואחר כך בחוץ. זה פתר את השביתונת שפתח לפני כמה ימים (מסרב בכל תוקף לעשות כשאנחנו מחזיקים אותו). היום היינו אצל סבתא. בשלב מסוים שישנתי הוא התעורר וסבתא לקחה אותו לעשות בעמידה אבל הוא לא עשה והתאפק או שלא היה צריך עד שאני התעוררתי ואז עשה.
לגבי הסימן- אני רואה מה בשמת כתבה לי ואכן לא הגעתי בכלל לנסות ללמד אותו סימן- זה ממש לא נכנס לשום פרק זמן. בכל מקרה חשבתי על סימן כמו שמלמדים בשפת סימנים אז כשאני שואלת אותו אם הוא צריך פיפי (בדרך כלל אני אומרת לו אתה צריך פיפי אז בוא נעשה) לעשות סימן ביד כשאני אומרת פיפי אבל האמת שלא ניסיתי. לא יודעת למה. טוב, אני חושבת שעכשיו כשהוא עושה בעמידה אז הן פשוט יקחו אותו מדי כמה זמן ואני מאמינה שעם הזמן הוא יבין שהוא צריך להגיד להן. הדבר היחיד שאני מקוה שזה לא יהפוך לענין בעייתי עקב זה שהוא בעצם יהיה איתן בלעדיי ויהיה לו קשה בהתחלה ואז אני מניחה שזה יבוא לידי ביטוי במקומות הללו. ממה שקראתי באתר אז המקום הראשון שמרגישים בו מצוקה זה פספוסים...

[תבשיל_קדרה*]

תשמעו, רק עכשיו הבנתי עד הסוף את הענין של השרירים, להחזיק, לשחרר, ללחוץ וכו'.
אבא שלי עבר ניתוח כילה, הוא שמע ממני אי אילו פעמים "לא ללחוץ, לשחרר", ושמע את זה גם ממטפל שלו, אבל רק אחרי הניתוח, כשהמשמעות של ללחוץ היא כאבי תופת, ואילו אם משחררים אפשר להנות מהחוויה בשירותים, הוא הבין את ההבדל (והיתה לו הזדמנות לתרגל את זה, עם ביו פידבק טבעי). יותר מזה, הוא ראה איך כשמשחררים כל השלפוחית מתרוקנת, ואילו כשלוחצים, יוצא רק כמה שמצליח.
איוז מתנה מקבלים התינוקות שלנו!

[ניצן_אמ*]

איזו מתנה מקבלים התינוקות שלנו!

[בשמת_א*]

איוז מתנה מקבלים התינוקות שלנו!
(-:

[אמא_חדשה*]

_דווקא יש... ועד לא כל כך מזמן, גם היה בארץ. כשהתגייסתי אז עוד היו בבה"ד 12 השירותים המנדטוריים האלה (מתקופת המנדט). ברחתי מהם לשירותים של המבנים החדשים, שנקראו אז "ההילטונים".
בפריז לפני כעשר שנים (פריז!) חיפשתי את השירותים במסעדה ומצאתי רק שירותי בול קליעה_

לא התכוונתי לשירותי בול פגיעה, אלא לריח...-סירחון שעולה עד לב השמיים, שאין כדוגמתו בשום מקום בעולם S-:
ובעניין הזה, ויסלחו לי כל אלה שביקרו בבול פגיעה זה או אחר וחושבים שזו חוויה טראומטית, אין דומה לזה בעולם. צריך לראות (או יותר נכון להריח ) כדי להאמין.

[עורכת*]

אמא חדשה יקרה, אנא שימי לבך לכך שהניק שבחרת שימש מישהי אחרת במשך זמן רב. אם לוחצים אליו מגיעים לדף שלה. האם תשקלי לשנות ניק? כרצונך.

[קט_קטית*]

שלום
כאן מתייעצים בלי חיתולים התחלה מאוחרת מצב חלקי ?
בטטה בת ה10 חוד' בלי חיתולים באופן חלקי כבר חודש.
עם הזמן החלק של הבלי חיתולים הלך וגדל ועכשיו יש לה חיתול (רב פעמי)
רק בלילה וכשיוצאים.
בערך אחרי 3 שבועות התחלתי לפשפש אותה (כן-כן, עד אז פשוט ניגבתי, זה מה שאני עושה גם היום לרוב)
וזה לא הולךךךך!!!! אני יודעת בדיוק מתי יש לה פיפי, לפחות כמה מהם.. ואני צודקת, אבל זה לא עוזר!!!
מחזיקה אותה מעל הכיור עם ברז פתוח עד שיוצאת לי הנשמה, כמובן כלום.
איך ששמה אותה בסלון - טראח, שלולית!
היא לפעמים צועקת לפני שהיא משתינה (כי אחרי שהיא משתינה היא מחליקה על זה ואז בטוח צועקת, לאחרונה לקחה את זה צעד אחד קדימה וצורחת כמו משוגעת כשיש לה פיפי) - אבל לא הצלחתי לפשפש אותה אפילו פעם אחת!
יותר נכון פעם אחת חשבתי שהצלחתי (עשתה 3 טיפות) ע ד שהחזרתי אותה לסלון ואז היא באמת עשתה...גם שלולית וגם קקי (בונוס).
קקי אגב אני מעבירה אותה באמצע לכיור ואנחנו עושות ביחד "אהה-ה-ה-ה" , אני חושבת שהיא אוהבת P-:
מה יהיה עם הפיפי, מה?

[פפריקה_הונגרית*]

מה יהיה עם הפיפי, מה?
אולי אולי- תנסי שכשהיא צורחת להגיע אליה עם סירונצ'יק קטן, שתבחרו יחד בחנות (ורוד עם פרחים, משהו שנחמד לה...) ותשימי תחתיה, ותושיבי אותה, או שתרימי אליה, בין הרגליים , ןתגידי בבטחון, "בטטה, (סליחה, אני קצת צוחקת אבל בטטה זה ניק חמוד!) חמודה שלי, את כבר גדולה, ואנחנו עושים רק בסיר, נכון?" או משהו כזה- ותודה לבשמת שכל כך מחזקת, עד שאני מרגישה שאני יכולה לעזור (אולי) למישהי אחרת. >זה הכל עצות שלה ושל ותיקות ממני<
בהצלחה

[בשמת_א*]

כן-כן, עד אז פשוט ניגבתי, זה מה שאני עושה גם היום לרוב
מתוקה, לימדת אותה לעשות ככה על הרצפה - ועכשיו את רוצה לעקור עוד הרגל ולהכניס שוב הרגל חדש?? ייקח זמן... ייקח זמן... סבלנות... מסכנה הקטנה, איך בילבלת אותה, איך...

[קט_קטית*]

תודה פפריקה קודם כל!
יש לי בבית שני סירים פעילים,
אחותה הגדולה של הבטטה (שנתיים) משתמשת בהם בשיא המרץ
את חושבת שכדאי לקנות עוד אחד?
או לחלק בינהן? כי אני מעדיפה את ה"ביחד", שילמדו להתחלק P-:
בכל אופן, הגדולה לא מוכנה שבטטה תשתין בסיר ועושה קולות של אזעקה וגם חוטפת לנו את הסיר,
אני חושבת בגלל שהיא מקשרת את הסירים לצרכים שלה,
ואת הצרכים שלה היא מקשרת לעצמה.
הסתבכתי...
להושיב על הסיר ממש ישיבה?
יאללה בהצלחה לי אבוא לבכות גמחר...

[קט_קטית*]

בשמת, למה בילבלתי אותה?
לא לימדתי אותה לעשות על הרצפה,
זה מה שהיא עשתה בכל מקרה.
ולפני זה היא עשתה על עצמה בחיתול.
זה לא שהרגלתי אותה למשהו מסויים, היא המשיכה לעשות על עצמה רק בלי החיתול.
למה היא מסכנה סליחה?
על אותו משקל אפשר להגיד שבילבלתי אותה כי הורדתי את החיתול.
ובטח שהיא לא מסכנה.
אני לא מתעללת בה, נהפוך הוא, עושה את מיטבי כדי שהטוסיק שלה ינשום.
וואללה לא מטריד אותי השלוליות בבית, אם זה היה מטריד אותי הייתי כל היום יושבת עם קערה
ומחכה שהיא תשתין ואז אחרי כך וכך ימים היא היתה מתפשפשת בכיור.
אבל מכיוון שלא בהיתי בה אז וואללה, מתפספס לרוב.
נתתי לעצמי זמן ללמוד את דפוסי הפשפושים שלה,
ועכשיו כשאני מכירה אותם אני מנסה לזרום איתם.
לא יודעת איך הגעתי למצב שבאתי לבקש עצה ומצאתי את עצמי כמעט מתנצלת על זה שהורדתי לה את החיתול?

[בשמת_א*]

לא לימדתי אותה לעשות על הרצפה,
כשמתחילים בלי חיתולים, מורידים את החיתול באופן מכוון ולוקחים לפישפוש.
או מחזיקים על הידיים ולוקחים לפישפוש.
או שמים על הרצפה, וכל פעם לוקחים ומציעים פישפוש.

את מתארת מצב שבו קודם הורדת חיתול, ואחרי שלושה שבועות התחלת לפשפש.
או שזה לא היה תיאור מדוייק?
לכן, בשלושה שבועות האלה, היא מבחינתה הבינה שזה ממש מתאים ונכון לעשות על הרצפה.

חס וחלילה לא טענתי שאת מתעללת בה. אוף, לקחת אותי לכיוון הפוך.
יופי שהורדת לה את החיתול.
אבל באת לבכות שהיא לא מסכימה עכשיו לסיר - אז אני אומרת, סבלנות. סבלנות. גם זה יבוא. לאט לאט. היא מבולבלת. כן, מהחיתול, מזה שאחר כך היה לך בסדר שהיא תעשה על הרצפה (ככה היא הבינה את זה) ועכשיו פתאום את עושה לה שינוי - כן, זה מבלבל. ולא נורא, היא תלמד. רק להירגע. לא לצפות לתיקון תיכף ומייד.

ואם הגדולה מאוד מתרגשת מזה שלוקחים את הסיר "שלה", אז אני בהחלט מציעה לקנות עוד אחד חדש לקטנה. דווקא מעודד את שתיהן: לכל אחת הסיר המיוחד שלה, הן יכולות לשבת ביחד, אין מריבות, יש אולי רצון לחמוד את הסיר כי גם השנייה על הסיר? בקיצור, אני רואה רק טוב בזה שלכל אחת יהיה הסיר שלה.
אפשר להשיג סירים בעשרה שקלים. נכון, הבית יהיה מלא סירים... אבל זה שלב וגם זה עובר.

[קט_קטית*]

תודה בשמת
הבית כבר מלא סירים ושלוליות בינהם D-:
פישפשתי את הבטטה לאורך כל הדרך
אבל קודם לא ידעתי מתי לפשפש
ז"א הייתי מחזיקה, לא היה קורה כלום
ואז הייתה מסתובבת בסלון - וגם לא היה קורה כלום
אז אמרתי לעצמי: וואלה, סתם אני מחזיקה אותה מתי שאין לה

עכשיו אחרי 3 שבועות אני כבר יודעת בדיוק מתי יש לה
ומחזיקה אותה בזמנים הנכונים
עדיין לא הולך
וכן זה עדיין מבחינתי לעשות על הרצפה
אני מאוד שמחה על כל פיפי שהוא על הרצפה ולא בחיתול
(ככה פחות לכבס) ובטח ובטח על הקקי (הקקי היא כן עושה איתי ביחד בשמחה)
היא עושה אולי 4-5 פיפי כל היום כך שזה בכלל לא סיפור לנגב וזה לא מטריד אותי.
הבאסה זה רק הצעצועים שנפגעים בדרך... חחח
כשהיא עושה פיפי היא צועקת צעקה מיוחדת, שלמדתי לזהות אותה, והצעקה הזאת במקור נבעה מזה שהיא פחדה להחליק,
אבל עכשיו היא צועקת לרוב גם לפני הפיפי.
ז"א קל לזהות מתי יש לה פיפי, אבל קשה להוציא אותו ממנה P-:
החשש היחידי שלי עם הסירים הוא שבעלי יזרוק אותי החוצה ביחד איתם.
לדעתו אני קונה יותר מדי והאמת יהיה לי די קשה להסביר סיר שלישי בבית,
כשאת השני קניתי לפני שבוע כדי לנסוע לנופש (הוא קטן)
ומאז הגדולה מגוונת ומפזרת את הצרכים בין שניהם באופן שווה.
בלילה קמה לעשות פיפי והתחילה לצעוק "איפה הסיר הקטן?!"
התחשק לה דווקא בקטן ורק הגדול היה בחדר...
בטטה עושה פיפי על הרצפה.
אני: פעם הבאה בסיר!
הגדולה(מוטרדת): לא-לא-לא!!! (מחזקת את השלילה עם תנועת אצבע מתאימה)
וככה כל פעם...
תארו לעצמכן שלושה סירים צבעוניים מגוונים צפים בים של פיפי...
סיפור חיי

[סירופ_מייפל*]

ער עציל
לגבי הסימן- אני רואה מה בשמת כתבה לי ואכן לא הגעתי בכלל לנסות ללמד אותו סימן-
הסימנים שאני חושבת עליהם:
פיפי: תנועת זרימה/גלים מלמעלה למטה.
קקי: כמו קוביות.
מה את חושבת?

קט קטית, אצלי הברז לא עובד. ואני גם שמחה שלא. כך אני יכולה להיות איתה במטבח עם מנשא בלי לחשוש כל פעם כשאני פותחת ברז.
בנוסף למה שבששמת כתבה הייתי מנסה לא להיות איתה שעות מעל הכיור אלא רק 10שניות.
בזמן שביתה צריך כל פעם לזכור לא להיכנס למאבק כוחות- לפחות אצלי זה ככה, אני מזכירה לעצמי שאמנם אני יודעת שיש לה פיפי אבל זו בחירה שלה מתי לעשות אותו.
כך שנראה לי שאצלך, שזו התחלה גם כדאי יותר לחשוב שזה משהו שלה ואולי היא בכלל לא מעוניינת? או עדיין לא ובאמת לאט לאט למצא את הדרך להגיע אליה, משהו שיעניין אותה.

[קט_קטית*]

כדאי יותר לחשוב שזה משהו שלה ואולי היא בכלל לא מעוניינת
ממש ככה P-:
נראה לי שהיא בשלה, לא מבינה מה לי ולזה חחח

[קט_קטית*]

בנוסף למה שבששמת כתבה הייתי מנסה לא להיות איתה שעות מעל הכיור אלא רק 10שניות
לא יודעת אם לצחוק או לבכות אז אני צוחקת D-:
10 שניות עם 10 ומשו קילו עלי בתנוחת פישפוש,
שכל מה שהם (הקילואים) עסוקים בו זה לנסות לבעוט עם הרגל בזרם מים,
או לנסות לתפוס סבון עם יד ימין, או מגבת עם יד שמאל,
או אם מתיישרים ונזרקים קדימה אפשר לתפוס מברשת שיניים
(או להתמזג עם הדמות שבמראה)
10 שניות כאלה זה קצת על גבול יכולתיי S-:

מנסחת מחדש (או מנסחת בכלל) את השאלה.
3 שבועות מנסה לפשפש.
בינתיים ללא הצלחה.
אפילו לא פעם אחת.
אין לחץ סביב הנושא.
לא מתלוננת שקשה וממש לא קצרת סבלנות
(נהפוך הוא, נשארה סבלנות גם לנושאים אחרים)
אלא סתם תוהה: איך לעודד אותה להשתין במקום המיועד לכך?
מכיוון שבינתיים התברר שהמקום המיועד הוא בכלל סיר,
ומכאן ישנה גם מוטיבציה להצליח ע"מ להדמות לאחות הגדולה,
ההתנסות של הכיור באה ללמד שכנראה שאנחנו לא נשתין בכיור,
וממילא טוב שכך כי זה סתם הרגל זמני שגם ממנו נצטרך להגמל...
אז יאללה קט קטית הולכת להתפרע על סירים,
תודה על העזרה
ועל החוויות

[תזמורת_הים*]

קטקטית,
שימי לב שהתחלת ממש בגיל של השביתות. זה גיל שבו גם תינוקות מפושפשים למשעי מתחילים לעשות שוב על הרצפה...
אני עם בשמת- את צריכה המוווווווווווווווון, אבל המוווווווווווווווווווווווווווווווווון, סבלנות.
אני הייתי בלי חיתולים עד גיל 8 חודשים, ואז חזרנו לחיתול ל 4 חודשים (בעקבות שביתה), ואחרי ששוב הורדתי את החיתול לקח חודשיים עד שהצלחנו לשחזר את התקשורת. במשך חודש ומשהו היו לי כמעט 100% פספוסים, פשפוש מוצלח אחד ביום היה נחשב בעיני להצלחה גדולה. זה כדי לתת לך פרופורציות...

[קט_קטית*]

שימי לב שהתחלת ממש בגיל של השביתות
אני והמזל שלי חחח
לא ידעתי שיש גילאים כאלה.
התינוקת שלי הגיעה בלי הוראות הפעלה P-:
לא נורא, בשביל זה יש מנוסות ממני!!!
טוף, אז אנחנו משתינות בכיור עם 100% פיספוסים חחחח
תודה על האמפטיה

[פפריקה_הונגרית*]

_תארו לעצמכן שלושה סירים צבעוניים מגוונים צפים בים של פיפי...
סיפור חיי_
LOL
D-:
יהיה בסדר....

אצלי הברז לא עובד. ואני גם שמחה שלא. כך אני יכולה להיות איתה במטבח עם מנשא בלי לחשוש כל פעם כשאני פותחת ברז.
אני שוטפת איתו כלים, ואנחנו נשארים יבשים... לא בטוחה אם זה הברז- נראה לי שזה העניין של מיקום והברז רק עוזר/מסיח דעת/משעשע .....

תגידי, קטקטית, היא עומדת אם היא מחזיקה במשהו?
כי אם כן- אני הצלחתי לצאת משביתה ע"י שנתתי לו לפשפש על כסא גינה- הוא מחזיק במשענת, מחזיק את הדוש של המקלחת (לאחרונה) ומפשפש.... אם יש לך אמבטיה, זה גם נוח.... (אלא אם כן לא בא לך שהיא תתחיל להתנחל שם.....)
מזדהה עם עניין ה-
_שכל מה שהם (הקילואים) עסוקים בו זה לנסות לבעוט עם הרגל בזרם מים,
או לנסות לתפוס סבון עם יד ימין, או מגבת עם יד שמאל,
או אם מתיישרים ונזרקים קדימה אפשר לתפוס מברשת שיניים
(או להתמזג עם הדמות שבמראה)_
(את מצחיקה, קרעת אותי...)
וככה, היא יכולה להיות גם כמה דקות, ואת לא לחוצה להוריד אותה (מהקושי להחזיק...) ואת יכולה לתת לה כלי קיבול, ולמלא מים עם הדוש, ולשפוך לאט, או איזה צעצוע של מים....
אצלי זה עובד מה זה טוב... כבר לא צריך את המים. (בד"כ)
>פפרי מזמינה שוב לבלוג פשושי. שתראי שיש עוד אנשים שקשה להם P-: ...<
@} @} @} @}

[תמרוש_רוש]

טוב, שאלה ראשונה שלי:

אפשר בכלל ליישם את השיטה בבית עם שטיחים מקיר לקיר? זה פקטור משמעותי או לא משמעותי בהתנהלות? איך בכלל מתכננים דבר כזה?
(אנחנו מחפשים דירה חדשה, ולמרות העדפתנו לדירה עם רצפת עץ - לא בטוח בכלל שנצליח למצוא אחת כזו, כי הן במיעוט. הרוב המכריע פה זה שטיחים)
אני חשבתי לי טנטטיבית על לקנות איזו יריעת פלסטיק או לינולאום או משהו, שתכסה נגיד חדר אחד, לפחות, שיהיה חדר הזחילה. אבל אני כבר רואה את התולעת זוחלת לי בכל הבית ברגע שאני מפנה לשניה את הראש, ומחרבנת בדיוק על החריץ הלא-מכוסה-ביריעה. חוק מרפי. אז מה עושים?
האם יריעה כזאת נראית לכם מעשי? אפשרי? הכרחי? יש אלטרנטיבות טובות יותר?
ואיך מנקים ביעילות שטיח (של דירה שכורה) מקקי ומפיפי?

[סירופ_מייפל*]

שכל מה שהם (הקילואים) עסוקים בו זה לנסות לבעוט עם הרגל בזרם מים
אני יושבת על כסא נח מעל קערה, ככה בקקי לא הולך לי הגב. ממש נח. אם היא בועטת ברגליים אני מבינה שאין לה.

אפשר בכלל ליישם את השיטה בבית עם שטיחים מקיר לקיר WOW
וואחד תיק, ועוד דירה שכורה. אין לי יותר פתרונות ממה שכתבת. נסי ותראי, לפעמים יש פתרונות שבאים פתאום אחרי זמן שלא יכולנו לחשוב עליהם קודם.

[בשמת_א*]

תמרוש רוש, זה אתגר גדול.
אני חושבת שהייתי מלבישה בחיתול רב פעמי ומקפידה לקחת לפישפושים באופן סדיר. אם אתם מוצאים דירה עם מרפסת/גינה, זה יכול לעזור: שם אפשר להוריד. תלוי במזג האוויר כמובן.
לנקות שטיחים מקיר לקיר מפישפושים: או-אה, לא בטוחה שזה ריאלי... נראה לי שיצטרכו להחליף...

[פפריקה_הונגרית*]

לנקות שטיחים מקיר לקיר מפישפושים: או-אה, לא בטוחה שזה ריאלי... נראה לי שיצטרכו להחליף...
לי הוא פשפש על השטיח, והוא לא מקיר לקיר.. היה לי מאוד קשה לנקות... אז כל יום איזה כמה פשפושים, כמה חודשים טובים... \-:
נראה לי ש- אם אתם מוצאים דירה עם מרפסת/גינה, זה יכול לעזור
בהצלחה

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

שאלה למומחיות...
הקטנה שלי בת חמישה חודשים וחצי, מפושפשת מגיל חודש.
עד לפני שבועיים בהצלחה יחסית, עכשו היא כבר שבועיים זוחלת- אז יש המון פיספוסים.
שאלתי היא לגבי קקי.
בהתחלה היא היתה "משפריצה" אותו מייד אחרי כל הנקה...
עכשו היא עושה הרבה בבוקר ועוד פעמיים בערך במהלך היום
העניין הוא שכל פעם שאני מציעה לה קקי ואין לה, אני מרגישה
איך היא מנסה להוציא בכל זאת, והשאלה שלי אם זה לא מזיק
איכשהו למערכת ה"לחיצות" שלה...

[בשמת_א*]

תשובה קצרה: לא.

[תמרוש_רוש]

תודה
טוב, יש סיכוי שהיקום ידאג לי ותזדמן לי הדירה האחת מתוך 20 שיש בה רצפה נורמלית.

[סירופ_מייפל*]

נזכרתי שלפני כמה שנים (4 אולי?) הייתה בחדשות פינה על גידול ילדים עם חיתולים ר"פ ובלי חיתולים.
מעניין מי השתתפה בכתבה.
זו הייתה כתבה קצרצרה שהשאירה עלי רושם עז.
אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאשתמש בטוח ברב פעמיים.
אני גם זוכרת שהייתה אמא שהראו את הבן שלה -שכבר הולך, ככה מסתובב בחצר בחו, ואז היא הספירה שאם יש פספוסים אז פשוט לוקחים מטלית ומנגבים.
היא אמרה זו בכל כך פשטות. הפיפי הוא לא גועל נפש...

[הולכת_את_מעימי*]

יש לי שתי שאלות התייעצות:
הראשונה: כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג ואתן יודעות שיש לו פיפי, תפריעו לו באמצע בשביל לקחת לשירותים? כי בסך הכל לא כ"כ איכפת לי שישפריץ על סביבתו, וחבל לי להפריע לו כשהוא ככה רגוע.
ועוד דבר מטריד: מקריאה פה הבנתי שבגיל שלנו (6 שבועות) יש פיפי כל בערך רבע שעה בזמן ערות. אצלו זה לפחות הפרשים של חצי שעה ולפעמים יותר. יש מה לחשוש שהוא מתייבש? בסך הכל הוא גדל יפה (כך נראה לי). רק אציין שאחותו הגדולה מאז שהיא גמולה בגיל 2+- עושה פיפי 4-5 פעמים ביממה (כולל לילה) אז אולי יש כאלה שזה פשוט ככה אצלם?

[בשמת_א*]

כל תינוק אחר. מה שטבעי לו, זה מה שבסדר.

[טליה_טקאוקה*]

תמרוש רוש לנו בבית יש ברוב החדרים (גם בסלון) טטאמי...וכן זה בית שכור... הפיפי לא עושה כתמים ואין ריח...אני ישר מנגבת כדי לספוג כמה שיותר מהנוזלים. אין כתמים...הקקי בינתיים גם לא משאיר סימנים כי הוא נוזלי וקל לנקות... לא בטוחה לגבי שטיחים אבל זה נראה לי אותו הדבר...בכל מקרה מבחינתי לא שווה בגלל זה לוותר על הבלי חיתולים...מקסימום נשלם על טטאמי חדש כשנצא מכאן..p-: חשוב מבחינתי להשלים עם זה ושזה לא יעלה לי את הלחץ לגבי פיספוסים.

קט קטית נשמע לא פשוט...בהצלחה!! תספרי איך הולך!!@}

[תבשיל_קדרה*]

כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג ואתן יודעות שיש לו פיפי, תפריעו לו באמצע בשביל לקחת לשירותים? כי בסך הכל לא כ"כ איכפת לי שישפריץ על סביבתו, וחבל לי להפריע לו כשהוא ככה רגוע.
ברור שכן!
אם הוא כבר התחיל את הפיפי, אז לפעמים לא, בד"כ כן.

[סירופ_מייפל*]

כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג ואתן יודעות שיש לו פיפי
אםהוא מסמן אז ברור.
אם לא אבל הגיע הזמן לדעתי אני אבוא ואדבר איתה למשך כעשר שניות ואז אחליט.
אם היא לא מסמנת אז אני יכולה לשחק איתה דקה ואז פיפי, ואז נחזור לשחק.

[תמרוש_רוש]

כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג ואתן יודעות שיש לו פיפי, תפריעו לו באמצע בשביל לקחת לשירותים? כי בסך הכל לא כ"כ איכפת לי שישפריץ על סביבתו

מנקודת מבט של מישהי שעוד לא התחילה עם זה , התשובה שלי היא "כן, בהחלט", בייחוד בשבועות הראשונים של גיבוש התקשורת והמודעות, כי אם אני אקח אותו זה יגביר את המודעות שלו לכך שהוא באמת היה צריך, וייקל עליו לסמן לי בפעם הבאה.

אם זה בגיל שהוא מבוגר יותר וכבר מסמן באופן מפורש, ואני יודעת שהוא עלול להתעצבן ולהתמרד אם אני אקח אותו בלי רשותו, אז אולי לא. תלוי במצב. אבל זה נראה לי כמו שלב הרבה יותר מאוחר ממה שאתם.

[ניצן_אמ*]

כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג
אין, לא היה, ואני יכולה להגיד בבטחון מסויים, אם כי לא מלא, שלא יהיה לי מוביל. ולתחושתי, הם כן מפריעים לפשפושים.
כשהילד עלייך, את מרגישה כל אי נוחות שלו ויכולה מיד לקחת אותו לפשפוש. הגוף שלך מסתגל בהדרגה לעלייה שלו או שלה במשקל.
זה לא שלא הנחתי אותה אף פעם, עשיתי את זה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה. פשוט העולם כל כך עמוס בגירויים מיותרים, שדווקא לשכב בחדר עם צבעים טבעיים נעימים (חום, ירוק..) נראה לי הרבה יותר חשוב מאשר הגירוי שמספק המוביל.
אבל לא חשוב המוביל. מה שחשוב זה שאם לא תפריעי לו, אז הוא יטיל שתן על עצמו, ואז זה הרבה יותר יפריע לו לשבת בתוך פיפי מתקרר או שתרימי אותו להחלפת כל הבגדים, וכו' וכו'. עדיף להיות ערים לצרכי הגוף ולטפל בהם כשהם מתעוררים. לי עוזר לחשוב עליה כעל חיה קטנה. לא הגיוני לי שחתלתול קטנטן יהיה כל כך עסוק בכדור צמר שהוא יעדיף להטיל את צרכיו על עצמו. לא הגיוני לי ששימפנזה פצפונת תעדיף לוותר על טיפול אמהי בצרכיה לטובת משחק בצעצוע. ואם כן, אולי הצעצוע בעייתי?
_{(רגע לפני שמורידים לי את הראש... אם לא פה, איפה אוכל להביע את דעתי הקיצונית?? בשורה התחתונה, שכל אחד ישים את התינוק שלו איפה שהוא רוצה ולכמה זמן שהוא רוצה. גם אני. כל אחד גם יכול להביע את דעתו על הנושאים האלה. גם אני.)}

[אמא_חדשה*]

לבקשת העורכת, מחליפה את הניק.
להלן: ים כחול ושמיים

[סירופ_מייפל*]

ניצן אמ, מרימה לך ת'ראש (-:
בכל אופן הראשון שלי היה בלי מובייל, הקטנה כן, כשנמאס לה היא מתהפכת לבטן שמה אצבע בפה ונרדמת. (בהתחלה הזדעזעתי אבל אח"כ גיליתי שלה זה מתאים).

והיא מסמנת די ברור כשהיא עם המובייל או עם כל דבר אחר.

[קט_קטית*]

מעדכנת

בלי תקווה בלי עתיד בלי חלום חחח
לא משנה כמה זמן אני מחזיקה אותה ואיפה
הבטטה מחכה בסבלנות שאוריד אותה על הרצפה,
שם היא עושה פיפי.
תעלומה התינוקת הזאת.
משערת לעצמי שיום אחד היא פשוט תרצה ללכת לסיר כמו אחותה.
הלא כן?

[טליה_אלמתן*]

_משערת לעצמי שיום אחד היא פשוט תרצה ללכת לסיר כמו אחותה.
הלא כן?_
ברור. לפני היציאה לסרט

(אין לי עצות חכמות, אל יישר כח גדול על אורך הרוח! מתרשמת עמוקות ומקווה ללמוד ממך!)

[טליה_אלמתן*]

טוב יש לי הצעה. תנסי לשים אותה על הסיר, על הרגליים שלך, מעט חיבוק. ככה אני מפשפשת בלילה, כשאין לה סבלנות והיא מתעצבנת מזה.

[בשמת_א*]

מסכימה עם ניצן אמ, והאמת, כבר היה בעבר בדיוק הדיון הזה. אני ממש זוכרת את המשפט הזה, על "ומה אם התינוק שלי שוכב לו בשקט ונהנה, האם זה בסדר להפריע לו רק מפני שהוא צריך פיפי". זה היה בתוך הדף המקורי של לגדל ילדים בלי חיתולים, לדעתי, אבל הועבר משם לדף אחר במסגרת כל העריכות. בחיי, לא זוכרת איפה למצוא את זה עכשיו!
אבל האמת, יש בזה משהו לא הגיוני.
יש בזה משהו שלא מתחבר לי.
או שמדובר על תינוק שכבר לא מחובר לצרכים שלו,
או שמדובר על תינוק שמאוד מנותק מאמא שלו,
כך או כך - זה לא נשמע לי כמו סיטואציה כל כך הגיונית לאנשים שמדסקסים גידול תינוקות בלי חיתולים.
תינוק שעוד מחובר לעצמו לא שוכב לו סתם ככה עסוק במובייל וצריך פיפי ובלי שום כוונה או ידיעה עושה פתאום על עצמו.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

להפסיק באמצע בשביל פיפי

[טליה_טקאוקה*]

אין, לא היה, ואני יכולה להגיד בבטחון מסויים, אם כי לא מלא, שלא יהיה לי מוביל. ולתחושתי, הם כן מפריעים לפשפושים.
ניצן מ|y|
בדיוק מה שרציתי להגיד אבל לא העזתי....
וזו לא ביקורת כלפי מי שדעתה שונה-שכל אמא תעשה מה שמתאים לה.. אבל זו דעתי...@} (נא לא להעלב!@})

[טליה_טקאוקה*]

ל קט קטית אין לי עצות ... רק סבלנות@} (גם אני צריכה...)

[סירופ_מייפל*]

מובייל זה ממש סבבה אצלינו. עם הגדול לא היה לנו ועם הקטנה יש, היא אוהבת.
זה מזכיר לי את הפעם הראשונה שהגעתי בטעות לבאופן, לפני כ4 שנים:
חיפשתי עגלה והגעתי דרך גוגל להודעה שמישהיא כאן כתבה על כך שהתינוק שלה היה תמיד במנשא והיא נורא ריחמה על תינוקות בעגלה.
ממש כאב לה הגב וכו' וכו'. ואז היא קנתה טיולון והילד שלה היה פשוט מ א ו ש ר!

[הולכת_את_מעימי*]

טוב, אסביר את עניין המובייל. ואשמח לשמוע את דעתכן, היא לא קיצונית בעיני, ולא אכפת לי לשמוע גם דעות קיצוניות בעיני.
אף פעם לא חשבתי שיש בעיה עם מובייל, פשוט ירשתי אותו מאמא שלי והוא יפה ונחמד. מאיר עיניים לקרוא הסתכלות אחרת לגביו.
ולעצם העניין, לפעמים הוא אכן לא מאותת ומשתין, האם זה מעיד על כך שיש בעיה עם עצם ההתעסקות ה"מהפנטת" בו? אני אחשוב על זה. לפעמים הוא מאותת קלות ואז נכנסת ההתלבטות כי אני יודעת שהוא עומד להשתין, אבל חבל לי להוציא אותו.
אגב, בנים נימולים לא משתינים על עצמם, הם משפריצים, כך שלכל היותר צריך להחליף גרביים.
בכל אופן, מאז התעצמה ההתלבטות- האם להרוס שינה בשביל פשפוש? אחרי יומיים עם חיתולים (התארחנו) גיליתי שאיכות השינה עולה פלאים אם לא לוקחים לפשפוש אחרי חצי שעת שינה עם ההתפתלות הראשונה אלא מניחים לישון ולעשות פיפי בחיתול.
אני מודה לכל תשובה של אמהות מנוסות, נא לא לחשוש מ
(נא לא להעלב!)

[פפריקה_הונגרית*]

גיליתי שאיכות השינה עולה פלאים אם לא לוקחים לפשפוש אחרי חצי שעת שינה עם ההתפתלות הראשונה אלא מניחים לישון ולעשות פיפי בחיתול.
איכות השינה עכשיו... זה כן.
מה אח"כ (בן כמה הוא?) ?
אח"כ, הוא רגיל לעשות בחיתול, לפחות בלילה, ולא מאותת לך, ולא נע בחוסר נוחות, ולא מודע לצרכים תוך כדי שינה, ואז, או אז...
אז- תרצי להוריד את החיתול (אני הורדתי בגיל חצי שנה), והוא פשוט יעשה על המיטה.
עכשיו, מילא כשהוא בן 3 חודשים, יונק, והפשפושים קטנים...
מה כשהוא בן שנה, ואת לא יוצאת מזה?
אני העדפתי, ב4.00 בבוקר, ממוטטת מעייפות, אחרי שכבר פעמיים התעוררתי להניק/לפשפש, לפשפש שוב או לפחות להציע.
והלילות שלי יבשים עכשיו.... טפו טפו טפו.
(למעט לילות שהוא שתה ליטר וחצי לפני שהלך לישון, ואז הוא עושה תוך כדי הנקה לילית..... אבל זה כל-כך נדיר....)

. לפעמים הוא מאותת קלות ואז נכנסת ההתלבטות כי אני יודעת שהוא עומד להשתין, אבל חבל לי להוציא אותו.
למה חבל לך להוציא אותו? אם הוא אוהב את זה, ואת מביאה לו סיר אל הלול, מפשפשת ומחזירה לאותה פוזיציה- הוא בוודאי יחזור להתעסק עם המובייל, לא?
מה גם, שלגדל בלי -זה עבודה לא קלה, ונראה לי כל כך חבל להרוס את זה בשביל שישאר במובייל....
כי זה הורס- הוא פשוט לא יאותת לך- כשהוא במובייל, ואח"כ כשהוא משחק בעוד דברים, ואח"כ יש את הזחילה- שהם בכלל לא מודעים/בורח להם/מרותקים מההתעסקות המוטורית עם כל העולם - ויש קצת רגרסיה לפשפוש ללא איתות כמעט, והוא פשוט לא יאותת לך בכלל....
חבל, נראה לי שתפספסי כאן קצת, אם "תוותרי" לו כשהוא במובייל.

>פפרי מתנצלת על הפולניות שהשתלטה- אבל כואף לה הלייב @} <

[ניצן_אמ*]

קרוטונית, ברור שמצבך הוא מיוחד ולא כל דבר הוא יהרג ובל יעבור
בתרגום חופשי קלוקל: הולך מבלי לומר. אבל אני כמו בשמת. וגם לשירותים. כל אחת והנסיבות והסיבות שלה. לי יש גב דפוק. לא נשאתי את בתי כמו שהייתי רוצה. היא קיבלה פחות בגלל זה, אבל זה מה שהיה לי להציע. לא היה יותר.

פפריקה, את יודעת, זה נשמע הגיוני מה שאת אומרת ובהחלט משרת את הטיעון של לקחת את הילד לעשות פיפי בלילה. אלא מה? זה טיעון שאני מיירטת מיד כשמופנה לכיוון השני ולכן אני חייבת עם כל ההגינות לא לקבל אותו לא ברור? אני אסביר.
עכשיו לא אכפת לך לקחת אותו על הידיים, אבל מה כשהוא יהיה בן חמש ולא יסכים ללכת? גם אז תקחי אותו?
עכשיו לא אכפת לך להניק לפי דרישה, אבל מה תעשי כשתרצי לצאת איזה ערב לבלות?
עכשיו זו לא בעיה לישון עם ינוקא, אבל מה יהיה כשתרצי שהוא יצא מהמיטה? גם אם הוא יהיה בן חמש/עשר/חמש עשרה תתני לו?
עכשיו את לא רוצה מוצץ ,אבל מה תעשי כש... אפשר להמשיך ככה עד מחר. בעקרון מה יהיה אח"כ זה לא תירוץ לשום דבר שעושים היום.
שהלא יכול בהחלט להיות שהילד שלי יחטוף מכות באיזשהו שלב של חייו, אני לא מתכוונת כבר עכשיו לקנות שוט להתחיל להכין אותו לאפשרות הזו.

תינוקות וילדים הם חיה יחסית נוחה לאילוף. זה אתגר עצום לא לעשות את זה.

לכאורה אני שמה לעצמי מקלות בגלגלים הדיוניים עכשיו, כי אנחנו משקיעות כל כך הרבה עכשיו, לכאורה כדי לתת לילדים משהו כשהם יהיו בוגרים. אבל להשקפתי זה לא בדיוק ככה. להשקפתי, כשגור אדם מגיע לעולם יש לו ציפיות מסויימות. יש לו רפלקסים שמפעילים אותו באופן שייאפשר לו שרידות מקסימלית בהנחה של טיפול מסויים. שהלא ללא טיפול ספציפי מאד לא היה שורד. אז המצאנו תחליפים שמאפשרים שרידות, אבל לתחושתי משאירים את הילדים עם חסכים שהם הרבה מעבר לרמה הרגשית. ברמה של התפתחות המוח למשל, יש תהליכים שהגוף ממש מצפה שיקרו, וכאשר הם לא קורים, אז יכולים לקרות עיכובים. לא עיכובים התפתחותיים, אני לא מדברת על זה.. אני מדברת על הניסויים של הארלו למשל. בשמת דברה על זה בהקשרים של תזונה לא פעם, אני חושבת על זה גם בהקשר של טיפול אמהי ברמה הכי בסיסית וחייתית, מגע, הזנה, שינה, פשפוש, שחיה. (כן כן, אני חושבת שזה באותה קטגוריה ובאותה חשיבות, אבל זה ליום אחר...)

בקיצור, עכשיו חשוב שיפושפש בלילה. יותר מאשר איכות השינה. כי הציפיה שלו היא להיות מפושפש. אולי לא להיות מוער, אולי לא לעשות את זה בטרטור ובשקשוק אלא מעט הצידה מן המצע שעליו ישנים על האדמה. אבל הציפיה שלו היא להיות מפושפש. (בסבירות גבוהה מאד, זה הרי הכל ספקולציה בסופו של דבר )

אני ממשיכה להניק בשכיבה, וכשפיצי רוצה פיפי אז אני עדיין (בת 14 חודשים) תוחבת סיר בין הברכיים ומפשפשת תוך חצי שינה. היא לא ממש מתעוררת מזה, אפילו אני לא ממש מתעוררת מזה כאשר המיטה שלי מספיק נמוכה. כרגע יש לי מיטה אמריקאית זמנית שצריך סולם כדי לטפס עליה מה שמסבך לי את פשפושי הלילה, אבל העיקרון ברור...

---

יאללה, שולחת בחיל ורעדה...

[ניצן_אמ*]

הולכת, אני מתייחסת לסוגיה העקרונית, ממש לא אישית. זה ברור, לא?

[מיכל_דנקנר*]

אני נחרדת לשמוע שמקימים ילד מהמיטה בלילה בגיל כלכך צעיר כדי לעשות לו פיפי.
הבת שלי, כשרק יכלה להביע התנגדות - עשתה זאת ובגדול.
שימו חיתול רב פעמי בלילה. אפילו חד פעמי עדיף על המתח הזה והתסכול המשותף של הילד והאמא.
כשהילד עלינו, קל לדעת מתי יש לו.
אבל כשהוא ישן או זוחל קשה מאד לדעת.
הילד לא רוצה לקום מהמיטה בלילה, אלא אם כן הוא בוכה או רוצה לינוק, תקשיבו לו!!!!
אני גידלתי את ילדתי האחרונה בלי חיתולים לפי שיטת "הפשפוש"
שיטה מסוכנת למדי אם נכנסים למוטיבציה, ופוחדים או "אלרגים" לזה שישתינו בכל מקום.
במקרה זה כבר עדיף לשים חיתול.
ראיתי אימהות לילדים מהשיטה הזו שלא שיחררו ועד גיל 4 עוד שאלו יש לך פיפי? מוטרף.

[סירופ_מייפל*]

אלא אם כן הוא בוכה או רוצה לינוק, תקשיבו לו!!!! זה מאוד לא מדוייק אצלינו, היא יכולה להיות לא נינוחה מאוד בגלל שיש לה פיפי בלילה ולא בגלל זהיא רעבה. ולכן אני כן מציעה פיפי. גיליתי את זה לאחר כמה לילות שהיא התחילה לעשות בהם פיפי בשעה 0400, מה שלא היה קודם.
אחרי הפםיפי היא נרדמת מעולה. אני נשענת על כרית הנקה עם קערה בין הרגליים, וכמו שכתבה ניצן אמ היא לא ממש מתעוררת מזה, אפילו אני לא ממש מתעוררת מזה

ואני לא חושבת שאפשר לעשות את השיטה השו אם ופוחדים או "אלרגים" לזה שישתינו בכל מקום זה הרי לא מתקבל על הדעת. מי שיעשה זו יפסיק בתוך כמה ימים. וזה שווה לנסות.
יום נפלא @}

[ניצן_אמ*]

ואני לא חושבת שאפשר לעשות את השיטה הזו אם ופוחדים או "אלרגים" לזה שישתינו בכל מקום זה הרי לא מתקבל על הדעת. מי שיעשה זו יפסיק בתוך כמה ימים. וזה שווה לנסות.
ברור. לפעמים אני חושבת שצריך להחליף לנו את השם ל"המנגבים ברינה" (למרות שאנחנו כבר "גמולים" בעצם...שששש!!!! לולגלות!!!)

אני נחרדת לשמוע שמקימים ילד מהמיטה בלילה בגיל כלכך צעיר כדי לעשות לו פיפי.
טוב, אני לא נחרדת, כי שינה היא לא כזה דבר מקודש בעיניי, אבל בטח שאני נגד "להקים מהמיטה" או להעיר בצורה שרירותית תינוקי ישן. אף פעם לא הערתי אותה לפיפי. היא תמיד עליי בפשפושי לילה, גם היום בגיל 14 חודשים ובוודאי כשהיתה אפרוח פצפון.. והיום כשהמיטה שלנו נורא גבוהה, אני מניחה סיר מתחתיי בעודי על המיטה כדי לא "להקים" אותה. אז אין מה להחרד כל כך. יש דרכים גם להעניק טיפול פשפושי וגם לא להקים. גם לא להרטיב וגם לא להיות במתח. אין האחד גורר את השני כלל.
אמריקה.

אחרי הפיפי היא נרדמת מעולה. גם אצלי. ועדיף מבלי להתפתל חצי שעה מתוך שינה בנסיון להתאפק עד שעושים על עצמך. בין אם על המיטה, בר"פ או בח"פ.

[בשמת_א*]

פפריקה, את יודעת, זה נשמע הגיוני מה שאת אומרת ובהחלט משרת את הטיעון של לקחת את הילד לעשות פיפי בלילה. אלא מה? זה טיעון שאני מיירטת מיד כשמופנה לכיוון השני ולכן אני חייבת עם כל ההגינות לא לקבל אותו לא ברור? אני אסביר
לא, יש כאן טעות אופטית, זה לא הצד השני.
מה ש-פפריקה הונגרית אומרת זה בעצם מה שאת יודעת, ניצן אמ:
שגידול ילדים בלי חיתולים מתחיל בהנחת יסודות להרגלים הנכונים כמה שיותר מוקדם.
כל ניסיון "לחסוך" בשלב המוקדם - מוביל למחיר יותר כבד בשלב מאוחר.
את זה יודעים מי שכבר ניסו. יש לנו ניסיון.
זה לא "לפגוע בילד עכשיו כדי להרגיל למשהו רע אחר כך" אלא להיפך, "ללמד הרגלים טובים מההתחלה כדי שלא נצטרך אחר כך לשלם את המחיר של עקירת הרגלים רעים שהשרשנו מתוך חוסר ידיעה וחוסר מחשבה קדימה".

הרי תובנה קריטית בבלי חיתולים היא להבין מה החיתולים עושים.
מה קורה מחוסר ההתייחסות לצרכים של הילד.
זה בדיוק התהליך: אמא (לצורך העניין, סתם כי אנחנו אמהות פה) מתעלמת - התוצאה: התינוק מתעלם. מתנוון. מפסיק להיות מודע לצרכיו. מפסיק לבקש עזרה.
זה לא חשוב אם זה מובייל או חיתולים.

ושימו לב, אני מפרידה כאן: אני לא מדברת על מצב שבו אמא עסוקה, כדי ללכת לשירותים מעסיקה את התינוק במובייל, נגיד, ולא מבחינה שהתינוק צריך. זה טבעי, זה פיספוס, זה קורה ויקרה ואין מה לעשות. זה לא אסון ולא מרגיל את הילד לכלום, והכי טוב להתנצל כשחוזרים, "אוי, סליחה, לא הייתי פה ולא ידעתי שהיית צריך פיפי" ולהחליף את הרטוב.
אני כן מדברת על מצב שאמא לא עסוקה ודווקא כן מבחינה אבל מחליטה במודע להתעלם כי היא חושבת שיותר חשוב לתת לילד להתהפנט מהמובייל מאשר לכבד אותו בכך שיזכה לעשות את צרכיו בצורה נעימה, ושילמד מגיל צעיר שזה לא מקובל לעשות פיפי איפה ששוכבים.
אם אני משאירה אותו במודע ומבחירה לעשות את זה, אז אני מלמדת אותו שזה מתאים, נכון ומקובל מצד אמא שהוא יעשה על עצמו.
לא מתוך חוסר ברירה, פיספוס או תקלה - מתוך מחשבה אמיתית שזה בסדר. שהחיתול הוא בית שימוש. שהגרביים או הרצפה הם בית שימוש. שזה תקין ונורמלי.
מה שאני אומרת בדף הזה הוא, שזה לא תקין. זה לא מה שאנחנו רוצים ללמד ילדים אם אנחנו מעוניינים לגדל אותם בלי חיתולים.

ואני לא חושבת שאפשר לעשות את השיטה השו אם ופוחדים או "אלרגים" לזה שישתינו בכל מקום זה הרי לא מתקבל על הדעת
מסכימה בגדול.
ולדעתי, הנזק הגדול נעשה מהפחדים והאלרגיות.
ההתנגדות של הבת שלך באה מהרגשות שאת שידרת.
יכול להיות שלבת שלך חלק ממה שאת שידרת לא היה מתאים. יש כל מיני מצבים.
(איזה ילדים את מכירה שגדלו ככה והגיעו לגיל 4 ועוד שאלו אותם? כמה בכלל יש כאלה?)

ואגב, גם אני לא נחרדת בכלל. אני חושבת, מיכל, שאת נחרדת ממה שאת מדמיינת, לא ממה שבאמת קורה.
הרי זה בכל מקרה דיאלוג עדין בין הורה לילד.
אנחנו רואים שלתינוק לא נוח, לא נעים, הוא מתפתל, גונח, משהו מציק לו, רואים שהוא לא רוצה לינוק, מבינים שהוא צריך פיפי וזה ממש מפריע לו, ואז לוקחים אותו לעשות פיפי. לפעמים גם זה מציק לו, כי הוא בחצי שינה ומציק לו הפיפי ומציק לו לזוז... אז כל אמא מחליטה מה היא עושה בפעם הבאה.
אני תפסתי די מהר מתי הוא רוצה שייקחו אותו, ומתי לא. ואז לא לקחתי. ביג דיל. אז הוא בסוף עשה על המיטה.
אני לא הייתי נורא מודאגת, כי מיגנתי את המיטה.
ואז היתה לי החלטה של שלב 2: מה עושים?
כשהיה קטן, סילקתי את הרטוב ושמתי חיתולי בד יבשים.
כשהיה קצת יותר גדול, הרבה פעמים גם אני חזרתי לישון. הוא נשאר לישון על הרטוב. שנינו ישנו.
ושמתי לב, שמהר מאוד הוא בכלל לא עשה בלילה. כבר בגיל כמה חודשים - גמרנו. לא היה פיפי בלילה נקודה. בבוקר הוא בהחלט היה דורש שיקחו אותו. אז נכון, לא נעים לי לקום בחמש או שש בבוקר ואחרי זה כל שעה כדי לפשפש, אבל הוא דרש. כי לא היה לו נעים על הרטוב. זה נתן לו משוב שלא היה לו נעים.
לא מעירים תינוק שישן חזק לעשות פיפי, כי הרי זה מגוחך: אם הוא ישן חזק, אז מה פתאום להעיר ולקחת?
לוקחים כשהתינוק מגלה סימני מצוקה בגלל שהוא צריך פיפי. זה איתות. זה סימן. אז אנחנו רוצים להיענות לו, ועוזרים לו לעשות לא על עצמו ולא בקן שלו.
ובהחלט מובן, שלפעמים הילד גם רוצה פיפי ו-גם רוצה לישון, וההתנגשות בין הצרכים מפריעה לו, והוא מגלה התנגדות.
אז שוב: פה השאלה איך אנחנו מגיבות, איך אנחנו מתנהגות, איך אנחנו תומכות בו. בהחלט ייתכן שנגיב בצורה שגויה שתגביר את ההתנגדות ואז נמצא את עצמנו בבעיה. אבל הבעייה אז היא לא בפישפוש בלילה אלא בתגובות הלא טובות שלנו. וברור שיהיו לנו, כי אנחנו ממציאות את הגלגל מחדש ונעשה מיליון טעויות בדרך.

אני חושבת שיש הרבה אנשים שקוראים משהו על השיטה, ועושים את זה בלי לראות תמונה כוללת, ואז משהו מתבלגן להם והם חושבים שזאת בעיה בשיטה כשבעצם זאת בעיה בפרשנות.

[אום_אל_קיצקיצ*]

אני נחרדת לשמוע שמקימים ילד מהמיטה בלילה בגיל כלכך צעיר כדי לעשות לו פיפי
דוקא לנו בלילה יש שיתוף פעולה יפה הרבה יותר מאשר במשך היום כך שאני לא רואה שום ביסוס לטענתך, מיכל דנקנר , אולי חוץ מהדוגמא אצלך בבית. אני מפשפשת את הבת שלי באופן די דומה לאופן שבו ניצן אמ מפשפשת את ביתה. זה אפילו לא דורש ממנה התעוררות, אבל עובדה שהיא לא משחררת עד שהסיר לא מתחתיה, הישבן חשוף, ואמא עושה לה "פששש". אגב, ההתנגדות של ביתך לפשפושי לילה מוכיחה בדיוק את מה שאמרה סירופ מייפל , שאי אפשר ליישם את השיטה בניגוד לרצונו של הילד, כי הוא פשוט לא ישתף פעולה.

[אום_אל_קיצקיצ*]

ועוד משהו, כשהתחלתי לפשפש בלילה, זה הוריד באופן משמעותי את מספר ההתעוררויות בלילה. בסוף ההנקה היא רוקנה את השלפוחית ויכלה להמשיך לישון יותר טוב, לכן מאוד מתמיה אותי משפט כמו
אני נחרדת לשמוע שמקימים ילד מהמיטה בלילה בגיל כלכך צעיר כדי לעשות לו פיפי
מה?
חייבת לציין שאני נחרדת למחשבה שהילדה תישן בחיתול. ולפעמים כשיש איזה פספוס בלילה, כן, זה קורה, והבנזוג אומר שאולי בכל זאת נשים חיתול, אני חושבת - אין מצב! במה חטאה ובמה פשעה שהיא צריכה לישון בתוך חיתול?!

[ים_כחול_ושמיים*]

לגבי הדיון על הלילה
אנחנו הורדנו את החיתול בלילה בערך בגיל חודשיים. אחרי כמה שבועות של פישפושי לילה מתישים הקטנה ישנה כל הלילה יבשה וקמה לפיפי/קקי בין 4:00-6:00 בבוקר.
הייתי מבסוטה וחשבתי שזהו, המאמצים נשאו פרי.
אלא שאחרי תקופה מסויימת זה השתנה. היום היא עושה פיפי בלילה לפחות 3 פעמים. עצם העניין לא ממש מטריד אותי אלא מה שנלווה לזה:

1. פיפי במיטה כשלא שמתי לב, היא ישנה על רטוב. אצלנו בדרום הלילות בכל זאת קרירים. עכשיו כשהיא בת 5 חודשים היא נוטה להעיף את השמיכה עם הרגליים ונראה לי שקר לה ככה. עכשיו אנחנו מלבישים מכנסיים ארוכים בלילה. ובכל זאת. רטוב זה רטוב. בסוף אני מתעוררת כי היא זזה בחוסר נוחות כי רטוב לה, אבל אין לי מושג כמה זמן היא שכבה ככה על רטוב.
2. היה והתרחש מקרה 1. האופרציה של להחליף חיתול מתחתיה + להחליף לה מכנסיים, לסדר את משטח השינה של כך שלא תערבב את הכל בהתהפכות הראשונה, כשאני טרוטת עיניים באמצע הלילה זה משימה לא פשוטה עם תינוקת ששוקלת 7 קילו ביד אחת מחוברת לציצי שלי. כשאני מצליחה לבצע את המשימה בלי שהיא תתעורר וכשהיא גמרה לינוק אז אני כבר מציעה גם פישפוש. היא מפשפשת בדר"כ בגיגית ליד המיטה וזה נראה שהיא עושה את זה מתוך שינה. מצד אחד אני לא רוצה שהיא תתרגל לעשות מתוך שינה (וכמובם שאני לא אעיר אותה בשביל לפשפש) מצד שני אני חושבת, נו, בכל זאת היא משחררת בעקבות ההצעה שלי, אז אולי זה עדיף מאשר לעשות שוב במיטה, ושוב לישון על רטוב ושוב להעיר את אמא וחו"ח?
3. היה והתרחשו מקרה 1 ו-2, אחרי כל הסיפור גם אני כבר צריכה פיפי. ואחרי שהלכתי לשירותים וחזרתי למיטה כבר קשה לי להירדם.
4. כל הטיעונים לבלי חיתולים ולפישפושי לילה נכונים. אבל העייפות...והעצבנות שנובעת מזה למחרת ממש לא לעניין. מה אתן מציעות?

[בשמת_א*]

תתרגל לעשות מתוך שינה (וכמובם שאני לא אעיר אותה בשביל לפשפש
זה לא באמת מתוך שינה. היא מספיק ערה בשביל לשמוע אותך ולפעול לפי הסימנים שלך.
לוקח להם זמן לעשות מעברים יותר ברורים בין שינה לעירות. בהדרגה היא תתעורר לגמרי בשביל פיפי, ומייד אחרי זה תחזור לישון.

כל הטיעונים לבלי חיתולים ולפישפושי לילה נכונים. אבל העייפות...והעצבנות שנובעת מזה למחרת ממש לא לעניין. מה אתן מציעות?
אני כבר מזמן לא מפשפשת אף אחד חוץ מאת עצמי בלילה (-: ובכל זאת, קשה לי להירדם...
אז הצעות:

1. לישון במשך היום... כשאפשר.
2. לזכור שזו תקופה כזאת וזה עובר. אם מתמידים עם הפישפושים ביום ובלילה אז תוך זמן יחסית קצר אפשר לישון המון שעות רצוף כי הילד פשוט לא עושה יותר פיפי בלילה עד הפישפוש הגדול של הבוקר.
3. לקושי שלי להירדם כשאני מתעוררת באמצע הלילה עוזרים דברים כמו דיקור סיני ועוד. כי אילו היינו במצב יותר בריא ומאוזן, אז פשוט היינו נרדמות בחזרה מייד. הקושי לחזור ולהירדם - הוא הבעיה, ובו אפשר לטפל באמצעים אחרים. לפעמים זה חסר באיזה מינרל, לפעמים משהו אחר שיצא מהמקום באיזון שלנו.

[סירופ_מייפל*]

_ים כחול ושמיים
הייתי שוקלת לשים לה רב פעמי רק כדי להקל על הפרוצדורה בלילה. היא עדיין תרגיש את הפיפי +- כמו במכנסיים ולך יהיה יותר קל להחליף. מה את אומרת? אולי לזמן קצר?
האם את מציעה לה פיפי לפני ההנקה? שלווה בת שלושה חודשים ובשבוע האחרון -+ אני צריכה להציע לפני הנקה. לפעמים יש לה, וזה לא מעצבן אותה אם לא.
אולי זה עלול ליצור הטניה כל שהיא בין פשפוש ואח"כ הנקה, אבל זה נראה לי עדיף על ששלולית פיפי וכל הפרוצדורההמסביב בלילה.

והכי טוב להתנצל כשחוזרים, "אוי, סליחה, לא הייתי פה ולא ידעתי שהיית צריך פיפי" אותי זה משחרר אבל לרב אני צריכה להגיד משהו כמו "סליחה הייתי חייבת לעשות כמה דברים", במצב זה אני גם אומרת לה מראש "אני הולכת לעשות כמה דברים, את יכולה לעשות פיפי בטרמפולינה...". זה כדי לתת לי הרגשה יותר טובה. אפילו שאני מעקמת את הפרצוף.

אנחנו רואים שלתינוק לא נוח, לא נעים, הוא מתפתל, גונח, משהו מציק לו, רואים שהוא לא רוצה לינוק, מבינים שהוא צריך פיפי וזה ממש מפריע לו, ואז לוקחים אותו לעשות פיפי.
לאור המשפט הזה אני חושבת שאפילו אם נעיר ממש את התינוק ע"י הליכה לשירותים/קימה מהמיטה והליכה לכיור, יש סיכוי טוב שהוא ישתחרר ויחזור לישון ברוגע. זה אם בטוחים שיש פיפי והוא לא משחרר בקערה מישום שהוא לא מספיק ער.

לא מעירים תינוק שישן חזק לעשות פיפי, כי הרי זה מגוחך: אם הוא ישן חזק, אז מה פתאום להעיר ולקחת? כאילו דההה (-:

[סירופ_מייפל*]

מאיפה המסגרות הירוקות האלו בהודעה מלמעלה??????

[קט_קטית*]

+- פטנט רשום-+

[ניצן_אמ*]

ים,
קודם כל, מזדהה עם סבלותייך...
לי עוזר לזכור ככה:
שאם היא היתה עם חיתול, זה עדיין לא היה מבטיח שנת ישרים. יש תקופות קשות יותר אצל כל ילד, וגם הורים שסוגרים את הדלת על תינוק שישן בחדר אחר מתעוררים כשהתקופות האלה מתחילות. שיניים, מחלות, ושאר מרעין בישין. אז את יכולה להתנחם בזה שהקושי שאת מתארת הוא רק סוג אחד של קושי בשינה בשנה הראשונה, וממש לא הסוג הכי גרוע... גם אם הייתם עושים הכל אותו הדבר, ישנים ביחד, מניקים וכו' עדיין היו קשיים ולילות בלי שינה. מה שאני אומרת זה שקל להאשים את העובדה שהיא בלי חיתול בחוסר השינה, אבל האמת יותר מורכבת מזה, וקל להאמין שאילולא, אז הכל היה הרבה יותר טוב. אבל בוודאי שאין שום ערובה לכך.

בקשר לסוגיות הטכניות שהעלית,
אני בפירוש משתפת את אבא שעובד קשה בפשפושי הלילה. גם אני עובדת קשה, וגם אני זקוקה לשינה. בחודשים האחרונים היא רוצה שרק אני אפשפש אותה מתוך שינה, אז אני ישנה פחות טוב, אבל אם אפשר, אין סיבה שלא ישתתף. את לא עובדת קשה? עם כל הכבוד, אם הם עובדים כל כך קשה, איך זה שהם עירניים וחיוניים ואנחנו עייפות ומסמורטטות???
מגבת מתחת לטוסיק. כשיש תקלה, מעירים את כבודו שיביא מגבת אחרת, או לוקחים אחת מערימה שהכנת ליד המיטה, מבקשים מכבודו שירים לה רגליים לרגע ומכניסים מגבת מתחת לילדה הישנה. שום מכנסיים, מה? חסרה לך עבודה? לי היו כמה וכמה שמיכות תינוק מכותנה נעימה, ואיתן כיסיתי אותה. גם היא בעטנית די רצינית. אחת הדרכים לפתור את זה זה חותלות ואוברול תיקתקים פתוח. ככה כל הגוף מכוסה ויש פחות סיכוי לתקלות. אם יש לך חיתולים ר"פ אז אשרייך שיש לך בת הניחי אחד מתחתיה פתוח עם הכיסוי שלו פרוש מתחתיו והחליפי אם יש פספוס. יש סיכוי לחמם רק את החדר בלילה?

וזה באמת לא באמת מתוך שינה. עובדה שהיא מחכה שתחזיקי אותה בתנוחה מעל לגיגית ושתגידי לה שזה בסדר כדי שהיא תעשה. (כמו שבשמת אמרה)

עכשיו למשהו עקרוני. קצת קשה לי עם ההתייחסות ל"שיטה". איזו "שיטה" בדיוק? בשורה התחתונה כל אחת ממציאה לעצמה את השיטות שלה. בעיניי "בלי חיתולים" זו גישה, לא שיטה. תפישה, לא מתודה. אני קראתי הרבה, ונעזרתי בחברה שבכלל למדה מאיזה רוסיה. מי אמר שאנחנו עושות אותו הדבר? מי אמר שהילדים שלנו מגיבים אותו הדבר? בארץ יש גישה מאד מסויימת, ובד"כ עושים הכל ביחד, בלי חיתולים עם הנקה מלאה ולינה משותפת ועוד סממנים של הורות טבעית ומקרבת, אבל זה בכלל לא הכרחי. עכשיו אני בארה"ב ורב האמהות שעושות בלי חיתולים שאני נפגשתי איתן (הייתי במפגש אחד של בוסטון מתוך שניים שהתקיימו מאז שהגענו) בכלל לא עושות בלי חיתולים מלא. הן מפשפשות בבית, בגינה כשהן חושבות שהן קלטו את הילד, אבל ב99% מהזמן הילדים עם שירותים נייד דבוק לטוסיק. אז באיזו שיטה הן? והסיניות? והיקואנה? אותה שיטה? אז מיכל עשתה שיטה אחת, ובשמת אחרת, וכל אחת אחרת אחרת, והילדים שונים, וכו' וכו', אז נראה לי מוזר לקבוע שה"שיטה" עובדת או לא עובדת. מסוכנת או לא מסוכנת, מחרידה או מוטרפת.

_מה ש-פפריקה הונגרית אומרת זה בעצם מה שאת יודעת, ניצן אמ:
שגידול ילדים בלי חיתולים מתחיל בהנחת יסודות להרגלים הנכונים כמה שיותר מוקדם._
זה למשל, ממש לא עולה בקנה אחד עם הגישה שלי. אין הרגלים "נכונים" בספר שלי. בוודאי לא ה{{}}הרגלים ה{{}}נכונים. מה עושה אותם ההרגלים הנכונים? אז כן, גם אני שואפת לזה שהילדה שלי תעשה באסלה בסוף, כי היא חיה, לצערנו, בגן חיות אנושי. אבל אני ממש לא מתפלאת שהיא מעדיפה לעשות בשיחים, העדפה שאני לגמרי חולקת איתה אבל לא מבצעת אותה משלל סיבות לא ענייניות... אם זה ייקח יותר זמן, אין בעיה. כרגע אני בכנות יותר עסוקה בלהענות לצרכים שלה כמו שאני מבינה אותם. צרכים, בניגוד לגחמות (בגיל הזה זה אותו הדבר בספר שלי) וכמו שאני מבינה אותם, לצערי, זה באופן מוטה, מקולקל, מסולף, עם מידע חלקי או בכלל שגוי, וכך הלאה. אז אני בטח לא יודעת מה הם ההרגלים הנכונים האלה ואיך מניחים להם יסודות...
נקודת המפתח בעיניי היא שהעובדה שהתינוק מבקש עזרה איננה הרגל, היא עובדה ביולוגית. העובדה שכאשר לא נענים לבקשת העזרה הם מפסיקים לבקש ומתנוונים, היא עובדה ביולוגית ותרבותית. העובדה שכאשר נענים לבקשת העזרה התינוק מבסס תקשורת שמאפשרת טיפול מועדף בצרכיו הגופניים היא עובדה ביולוגית. גם הניסויים של פבלוב הם ניסויים ביולוגיים.

אפשר להרגיל כמעט להכל.

זה דבר איום ונורא בידיים הלא נכונות.

הידיים שלי הן ידיים של אמא. אני מרגילה ומאלפת מעצם היותי.
יש לי אחריות לבדוק את עצמי כל הזמן ולנקות את כל מעשיי מאילוף מכוון או בלתי מכוון להרגלים נכונים או בלתי נכונים.

ובמאמר מוסגר: (איך אני נהנית מהדיון הזה, בנות, תודה! @})

[ים_כחול_ושמיים*]

לזכור שזו תקופה כזאת וזה עובר. אם מתמידים עם הפישפושים ביום ובלילה אז תוך זמן יחסית קצר אפשר לישון המון שעות רצוף כי הילד פשוט לא עושה יותר פיפי בלילה עד הפישפוש הגדול של הבוקר.

אז זהו, כמו שכתבתי, חשבתי שהזמן הקצר הזה כבר עבר, כי היתה כבר תקופה של יובש כל הלילה... למה הכוונה "זמן קצר"?

[אום_אל_קיצקיצ*]

_אפשר להרגיל כמעט להכל.
זה דבר איום ונורא בידיים הלא נכונות_
ניצן, נראה לי שלזה בדיוק בשמת התכוונה. להרגיל זה למשהו שלא מגיע מהילד עצמו. מה שמגיע ממנו זה לא נקרא להרגיל. אבל אני חייבת להגיד לך שהפלת לי איזה אסימון בכל מה שאמרת ואני הולכת לבדוק בציציותי.

ובמאמר מוסגר: (איך אני נהנית מהדיון הזה, בנות, תודה! )
מצטרפת! מזמן כבר לא היה כאן דיון כל כך מהותי במדור.

[סירופ_מייפל*]

ניצן אמ כתבת: "בלי חיתולים" זו גישה, לא שיטה. תפישה, לא מתודה אהבתי מאוד מאוד.
ובכלל טוב לי לקרא אותך. תודה@}

[בשמת_א*]

"אני הולכת לעשות כמה דברים, את יכולה לעשות פיפי בטרמפולינה...".
למה? (זו שאלה, לא תלונה)
הרי זה לא מתאים לעשות בטרמפולינה.
למה להגיד לה דבר כזה בכלל?
לא עדיף להגיד "אני הולכת לעשות כמה דברים. אם תצטרכי פיפי אז תצעקי לי?"

בעיניי "בלי חיתולים" זו גישה, לא שיטה. תפישה, לא מתודה
מסכימה לחלוטין. ממש כמו עקרון הרצף.

מה עושה אותם ההרגלים הנכונים?
בדיוק מה שאמרת: לעשות את הצרכים במידת האפשר לא על עצמה.
ובדיוק מה שאמרת: שבכל משפחה זה קצת אחרת.

בדיוק כמו שהבנתי, שזה לא נורא לפשפש אותו לתוך האמבטיה כשהוא קטן (כי לילה ורק לתוך האמבטיה אני לא צריכה לכוון, למשל) כי כשהוא יגדל לא תהיה בעייה ללמד אותו שהאמבטיה היא לא בית שימוש,
ובדיוק כמו שהבנתי, ש פיספוסים בחיתול זה לא נורא, אבל יש הבדל דק אך חשוב בין זה לבין התפיסה שהחיתול הוא בית שימוש, וכאשר מרגילים תינוק שהחיתול הוא בית שימוש - את זה קשה מאוד לעקור!
אז אני לא אגיד אף פעם לילד שגדל "בלי חיתולים" משהו כמו "תעשה בחיתול", "תעשי בטרמפולינה", "תעשה על הרצפה".
כי זה ללמד שקר בעיני. מקום שבו אנחנו לא נעשה פיפי הוא לא מקום ללמד לעשות בו.
זה לא אומר שלא יהיו שם פיספוסים, אבל באופן עקבי נתייחס אליהם כאל פיספוסים. רצוי - שלנו. לא של התינוק. הוא ציפה לעזרה ולשיתוף פעולה מאיתנו, ואופס, לא ידענו לעזור בדיוק במידה הנכונה.
מה שמזכיר לי את עקרון הרצף, והמקום שבו היא מתארת איך לא עוזרים לילד פחות מדי ולא עוזרים לו יותר מדי - אלא הם עוזרים לילדים בדיוק כמו שהילדים צריכים. והיא גם מתארת איך החיים שלהם מאפשרים את הדיוק הזה, מה בעצם מדריך אותם, איך זה שזה יוצא "בדיוק במידה הנכונה": כי זה בא מהילד.

וזה מזכיר לי (אני שופעת אסוציאציות היום, מה?) את קטעי הוידיאו המדהימים שראיתי עכשיו בכנס על התינוקות בני הכמה ימים, שבועות, חודשים, שמוצאים בעצמם את הדרך אל השד ומתחברים לשד בהיצמדות מושלמת ממש! הכל בעצמם! האמא רק מחזיקה אותם ומחבקת, במגע של עור לעור. פתאום נופל אסימון בגודל של האמפייר סטייט בילדינג, ואת מבינה עד כמה התינוק מסוגל לעשות בעצמו, פי אלף יותר ממה שכל הורה בתרבות המערבית מסוגל בכלל לדמיין.
התינוק יודע! באמת!
הבעייה שלנו, גם בבלי חיתולים, היא שרובנו הגדול (לדעתי ניצן אמ נמצאת כמה שנות אור לפנינו בקטע הזה) לא מחוברים לאינטואיציה שלנו במידה שתאפשר לנו להיות באמת מחוברים למה שהתינוק יודע ולמה שהתינוק אומר לנו.

הטעויות שלנו, למשל בגידול ילדים בלי חיתולים, הן תמיד כאשר אנחנו לא יודעות לעזור במידה המדוייקת מבחינת התינוק שלנו.
וזה ההבדל בינינו לבין התרבויות שמגדלות כך מאז היות האדם: אצלם, יש להם מין מצפן או מדיד פנימי כזה, שמכוונן על התינוק בכלל בלי לחשוב על זה, ולכן קורא באופן מדוייק ובלי "בלגן", ומתקשר באופן מדוייק ובלי לחצים.

רובנו עושות את זה "מהשכל". וכמו שג'ין לידלוף כבר כתבה בהרחבה, השכל הוא לא מקום טוב לבוא ממנו.

כרגע, זה מה יש. ויש לנו גם תקווה, שמתוך הניסיון תשתפר גם האינטואיציה שלנו. ושהדור הבא כבר יעשה את זה בצורה יותר טבעית.

מה שמשותף לנו ולאמהות מבוסטון, ניצן, הוא גישת הקשב. לא חשוב מה התינוק לובש, את זה כבר כתבתי מזמן. מה שחשוב הוא להשתדל להקשיב לתינוק ולצרכים שלו (תרתי משמע) ולקחת אותו ל"בית שימוש" כשהוא צריך (כאשר "בית שימוש" הוא כל מקום שמתאים מבחינתנו לעשות בו את הצרכים).
זה לא משנה מה התינוק לובש (עירום, תחתונים, מכנסיים, שמלה, גלימה, חיתול חד פעמי, חיתול רב פעמי, תחתוני גמילה, לא יודעת מה. אגב, השתמשתי לדעתי בכולם).
זה לא משנה מהו בית השימוש (סיר מכל סוג שהוא, קערה, גיגית, בית שימוש, כיור, אמבטיה, מקלחת, עיתון על הרצפה, סמרטוט על הרצפה, חיתול חד פעמי משומש שמחזיקים מעליו, עץ, שיח, בור באדמה, לא יודעת מה).
זה לא משנה כמה פיספוסים יש ביום.
זה לא משנה איזה פיספוסים (הצעתי יותר מדי או הצעתי פחות מדי, הייתי בקשב מתמיד או לא שמתי לב לתינוק בקטעי זמן שבהם הוא עשה את צרכיו ואני לא הבנתי שצריך לקחת אותו).
זה לא משנה מה כמות הלחץ, הדאגה והפחדים שאנחנו באים איתם (זה כן משנה לגבי התקשורת עם התינוק, כי ככל שיש יותר לחץ, דאגה ופחדים יש יותר התנגדויות ושביתות, וככל שיש פחות, כך יש יותר שיתוף פעולה מובן מאליו. אבל זה לא משנה לעצם השאלה אם אני אקרא לזה "לגדל ילדים בלי חיתולים" או לא).
יש עוד משתנים, תחסכו לי.
כל הדברים האלה לא משנים לעצם העניין:
כל מי שלוקח תינוק לעשות את צרכיו במקום "מתאים", ומתוך קשב הדדי בין התינוק אליו - הוא מישהו שעוסק ב-לגדל ילדים בלי חיתולים.
אפשר לעשות את זה פעם אחת ביום כשהתינוק לבוש בחיתולים חד פעמיים.
ואפשר לעשות את זה כל הזמן, מלידה, ללא שימוש בחיתולים משום סוג שהוא.
כל הוריאציות שייכות.
לכן זה באמת יותר "גישה" מ"שיטה" (לא הייתי מרוצה מהמלה שיטה אבל לא היה לי כוח גם לכתוב על זה הסתייגות ארוכה, אז באה ניצן והכריחה אותי לדייק ולהכביר מלים... (-; ).
ניצן אמ, האם זה עונה על התהייה שלך?

ממש לא מתפלאת שהיא מעדיפה לעשות בשיחים
נהפוך הוא.
למה צריך בכלל להתפלא?
האם לא כתבתי ואמרתי כבר מזמן מזמן, שזה העדיף מכל, ושזו דרך המלך לצאת משביתות פישפושים, כי נדיר מאוד שתינוקות יסרבו לעשות בחיק הטבע?

נקודת המפתח בעיניי היא שהעובדה שהתינוק מבקש עזרה איננה הרגל, היא עובדה ביולוגית. העובדה שכאשר לא נענים לבקשת העזרה הם מפסיקים לבקש ומתנוונים, היא עובדה ביולוגית ותרבותית. העובדה שכאשר נענים לבקשת העזרה התינוק מבסס תקשורת שמאפשרת טיפול מועדף בצרכיו הגופניים היא עובדה ביולוגית. גם הניסויים של פבלוב הם ניסויים ביולוגיים.

כל מלה.
ובמיוחד, אם דיברנו על "ההרגלים הנכונים" - מה שכתבת מראה בדיוק, איך כאשר מלמדים את ההרגלים הלא נכונים, התינוק נפגע:
כאשר לא נענים, הם מפסיקים לבקש ומתנוונים.
ההרגלים הנכונים הם אפוא - כל מה שתומך בביולוגיה שלהם, כל מה שמספק את הצרכים שלהם, כל מה שאינו פוגע ומנוון.


תוך זמן יחסית קצר
ים כחול ושמיים: בכוונה כתבתי ניסוח כזה. כמה זה "קצר"? כל ילד אחר... D-:
קצר יחסית לזמן שמבלים ילדים בחיתולים. יכול להיות פחות מרבע, יכול להיות יותר.
אצלי, למשל, אני חושבת שבגיל חצי שנה בערך הוא כבר העיר אותי לפיפי ראשון בשש בבוקר. פיפי אחרון היה בשמונה וחצי בערב.


ניצן, נראה לי שלזה בדיוק בשמת התכוונה. להרגיל זה למשהו שלא מגיע מהילד עצמו. מה שמגיע ממנו זה לא נקרא להרגיל
אוי, ברור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה ל אומ אל קיצקיצ. רק עכשיו הבנתי למה ניצן נראית כאילו היא מתווכחת איתי בעוד אני לא מוצאת שום אי הסכמה P-:

[ניצן_אמ*]

רק עכשיו הבנתי למה ניצן נראית כאילו היא מתווכחת איתי בעוד אני לא מוצאת שום אי הסכמה
אוי לי היה ברור מראש שזה בעיקר באה ניצן והכריחה אותי לדייק ולהכביר מלים LOL )

מה שהציק לי זה "ההרגלים הנכונים" בעוד שברור עכשיו שהכוונה, וכעת גם ההסכמה, היא לא להשריש הרגלים שאינם נכונים.
הרגלים לא נכונים יש מכל מיני סוגים, יש כאלה חמקמקים ולא לגמרי ברורים, ויש כאלה שצועקים בקול רם שהם אינם נכונים (או שהתינוק צועק )

לדעתי ניצן אמ נמצאת כמה שנות אור לפנינו בקטע הזה
אוי, בכלל לא הגזמת!...

[אמא_של_בוטן*]

...וכרגיל כאן, בכל פעם שיש לי תהיה/שאלה חדשה, מיד אני מוצאת דף שעוסק בזה בדיוק..
אז ככה: בוטן כברבת 3 חודשים, ומגיל חודש בלי חיתול בכלל.
בכלל בכלל.
ז"א, כל פעם אני מופתעת מעצמי מחדש.
יש קבוע חיתול בתיק, כדי שאם אני ממש אהיה חייבת, ואיזה משהו יקרה, ועד עכשיו החיתול מחכה למשהו שיקרה...
אז יש פיספוסים, ובאמת לא אכפת לי לכבס חיתול / סדין וכו' , ובסה"כ יש לנו תקשורת מדהימה-
חוץ מבלילה.
כמעט ואין לילות יבשים. בוטן לא מפשפשת לפני הנקה, רק אחרי, ובכל זאת גם אם כל הלילה היה יבש, בבקר היא ישנה בשלולית.. מתישהו אחרי ההנקה האחרונה והפשפוש שאחריה היא עושה בעריסה, בלי לעשות שום סימן מקדים (שעליתי עליו לפחות..).
וכאן בא הקטע שממש לא מובן לי- היא ממשיכה לישון ככה.
ניסיתי אתמול לבדוק את זה, ולא שלפתי אותה מיד- וזה פשוט לא הזיז לה להמשיך לישון שנת ישרים בתוך הפיפי.ממש ישנה . בסוף לא יכולתי יותר (פחדתי שהיא תתעלף מהריח (-:..)והוצאתי אותה.
מה עושים?
כל רעיון שלא כולל חיתול יתקבל בברכה (-;

[בשמת_א*]

וזה פשוט לא הזיז לה להמשיך לישון שנת ישרים בתוך הפיפי.ממש ישנה
זה בסדר.
אבל בהדרגה היא תסמן לך יותר ויותר כשהיא צריכה, ומשהו במוח שלה קולט שהיה פה משהו לא תקין (במיוחד מפני שאת מקפידה לשמור אותה יבשה במשך הימים, כך שהיא לומדת שכאשר לא ישנים, אין מצב שהיא טובלת בצרכים שלה), ובהדרגה זה גורם לה לבקש עזרה.

כל הלילה היה יבש, בבקר היא ישנה בשלולית
כן, כי היא באמת יבשה כל הלילה. בגיל הזה היא מתחילה להתעורר לפנות בוקר והיא צריכה פיפי. זה יכול להיות בסביבות 4-5 בבוקר בגיל הזה. סביר שבשעה הזאת את הלומת-שינה ולא מתעוררת, והיא עצמה עוד בגיל שבו היא מגיעה להתעוררות של חלקיק שנייה, עושה וחוזרת לישון. היכולת שלה להתעורר לגמרי ולתבוע ממך ככה שהיא תעיר אותך - עדיין קטנה, ולכן היא עושה במיטה.
ככל שתמשיכי לפשפש אותה יותר, וככל שהיא תגדל, כך היא תהיה יותר ויותר מודעת לצרכים.
באופן טבעי (כלומר, מעצמו), גם השעה לפישפוש הראשון של הבוקר צפויה להתאחר בהדרגה.
אגב, הבוקר הוא זמן של הרבה פיפי, ולכן יש אפשרות שהיא עושה יותר מפיפי אחד. הרווחים יכולים להיות נגיד כל שעה, עד שאת מתעוררת ומוצאת אותה "בשלולית". אולי פיפי ב-4, פיפי ב-5, פיפי ב-6 ואז את כבר ערה ורואה.

[הולכת_את_מעימי*]

תודה על הדיון הער הזה (תרתי משמע)
הוא ענה על כמה שאלות שלי עוד לפני שהספקתי לשאול.
למען האמת אני בכלל התיחסתי בשאלתי לשינות ביום כי בלילה היינו ממילא עם טיטול. אחרי הלידה הייתי גמורה ולא הרגשתי יכולה לקום פיזית מהמיטה בלילה, (לא מרגישה צורך לתרץ או משהו, אדרבא, מסתבר, להלן, שיכולתי עם יותר קשב להרויח לילות קלים יותר עבורי, אבל מי יודע את כל ה"אילו"ים...)
אז אחרי הדיון החלטתי שאני מאוששת מספיק כדי לנסות להוריד טיטול גם בלילה.
אז באחת בלילה הורדתי את החיתול היבש להפתעתי ומאז פישפשתי כל בערך שעה שעתיים בלי פספוס או סרק עד 6 בבוקר.
מה שמדהים הוא שהלילה הזה היה הלילה הכי קל עד עכשיו. בלי הרבה בכי (תמיד יש יללה קטנה לפני שיוצא הפיפי) ופעם ראשונה בלי הליכות בבית עם תינוק על הכתף. אני יודעת שזה לא מבטיח כלום ללילות הבאים, אבל זה נתן לי ביטחון להמשיך.
לגבי להעיר כן או לא, אצלו הפיפי דוקא נעשה מתוך ערנות מלאה (אולי כי לוקח לי זמן להגיב?) אבל אח"כ הוא נרדם בלי קושי, בניגוד ללילות קודמים עם חיתול.
ורק מילה קטנה לגבי מה שכתבה מיכל דנקנר נראה לי שיותר חשוב מאשר מה האמא עושה זה שהיא תהיה בטוחה במה שהיא עושה ולא תהסס ותתלבט כל הזמן (כמוני), ונראה לי שאת שם!

[בשמת_א*]

מה שמדהים הוא שהלילה הזה היה הלילה הכי קל עד עכשיו. בלי הרבה בכי (תמיד יש יללה קטנה לפני שיוצא הפיפי) ופעם ראשונה בלי הליכות בבית עם תינוק על הכתף. אני יודעת שזה לא מבטיח כלום ללילות הבאים, אבל זה נתן לי ביטחון להמשיך.
זהו, בדיוק.
שהרבה מהבכי הלא מוסבר בחודשים הראשונים הוא פשוט - בקשה שניקח אותם לעשות פיפי. הם לא רוצים לעשות על עצמם. הם מתפתלים ומבקשים ומחכים ולא נוח להם. כמה הם נהנים שמבינים אותם, ועוזרים להם להתרוקן ולהשתחרר ולהירדם (-:

[ניצן_אמ*]

_זהו, בדיוק.
שהרבה מהבכי הלא מוסבר בחודשים הראשונים הוא פשוט - בקשה שניקח אותם לעשות פיפי. הם לא רוצים לעשות על עצמם. הם מתפתלים ומבקשים ומחכים ולא נוח להם. כמה הם נהנים שמבינים אותם, ועוזרים להם להתרוקן ולהשתחרר ולהירדם._
|Y||Y|

[פפריקה_הונגרית*]

וכשפיצי רוצה פיפי אז אני עדיין (בת 14 חודשים) תוחבת סיר בין הברכיים ומפשפשת תוך חצי שינה. היא לא ממש מתעוררת מזה, אפילו אני לא ממש מתעוררת מזה
זה מה שאני חושבת שצריך לעשות- לקום לשירותים באמצע השינה נראה לי מופרך, וגם לא תיארתי לעצמי שאני צריכה להסביר.....
ולגבי כל העכשיו'ים שכתבת, אני לא יודעת אם להתייחס כי זה נראה לי פולמוסי @} אז לא משנה.... (וגם כבר עבר איזה 4 או 5 פאזות של דיון, אז מי בכל מתעניין )
אבל בטח שאני נגד "להקים מהמיטה" או להעיר בצורה שרירותית תינוקי ישן. אף פעם לא הערתי אותה לפיפי. היא תמיד עליי בפשפושי לילה,

בשמת א ו אום אל קיצקיצ תודה לכן.... שהבהרתן במילים אחרות (ובניקים אחרים) את מה שאני מניחה שלא הצלחתי בעצמי....
(שמה איפשהו למעלה, בתחילת הדיון הנוכחי.... @})
לילטוב.

[הולכת_את_מעימי*]

לקום לשירותים באמצע השינה נראה לי מופרך
אני קמה לשירותים כי סיר לא מסתדר לי. אני צריכה שתי ידיים בשביל להניק.
למה זה כל כך מופרך? גם אנחנו קמים להשתין בלילה

[בשמת_א*]

לקום לשירותים באמצע השינה נראה לי מופרך
הכל תלוי מי.
לי, למשל, היה קשה עם השינה, אבל לא עם לקום מהמיטה לשירותים. קודם כל, תינוק קטן הוא המשך של ההריון. אפשר לחשוב שבהריון ישנתי טוב כל הלילה.... או לא קמתי לשירותים כמה פעמים בלילה... ואפשר לחשוב שאני בעצמי אחרי הלידה לא קמה לשירותים באמצע הלילה... נו, אז גם התינוק צריך, ממש כמוני (הכי קשה: כששנינו צריכים באותו זמן בדיוק!!!!!). לא נראה לי מופרך בכלל.
זה לא קל, אבל הכל לא קל בחודשים האלה.
שנית, עוד אחד מהיתרונות של דירה פיצפונת: המיטה שלנו במרחק 90 ס"מ מהדלת, שצמודה לדלת של חדר האמבטיה, כך שהמרחק מהמיטה לכיור, לאסלה או לאמבטיה קצר מאוד...

[בשמת_א*]

הכל תלוי מי
התכוונתי: יש מי שזה מופרך בשבילה, אז היא תמצא את הדרך שלה לא לעשות את זה, אלא פיתרון אחר.
ויש מי שזה לא מופרך בשבילה, ואז היא תעשה את זה.
וזה בסדר. כל אחת תתאים את העניין לעצמה, ליכולות שלה, להעדפות שלה, למצב שלה, לילד הספציפי שלה.
<אחרי שקראתי ראיתי שיצא לא מובן>

[חגית_ל*]

חיכיתי לפשפושי הקטנה החדשה בשמחה רבה כחווייה חוזרת. מה שקורה שאני כ"כ עייפה! נכון שעם הקודמת התחלנו בלי חיתולים בגיל חודשיים והפעם יש לי יותר אומץ ואני מרגישה הרבה יותר טבעי עם זה ואכן בגיל שבוע הצלחתי לתפוס גם פיפי וגם קקי בקופסא.
אבל רוב הזמן אני מרגישה חוסר ביטחון ביכולות שלי ועייפות תהומית. מה שעשיתי עד עכשיו שקיפלתי חיתולים פעמיים למשולש ואספתי את שלוש הקודקודים באיזור הפופיק עם פעמיים ליפוף קוקייה (כמו קוקו). בלילה אני קמה ומחליפה לה חיתול שהרטיבה זה עתה - בדר"כ זה קקי שהיא מתאמצת עליו הרבה ואני מחכה מתה לישון לנקות לה כל פעם (עושה בין פעם לשלוש) ואח"כ שוב ציצים וגרעפסים - שמח במילואים!
הקטנה עושה בדר"כ עם הרבה רעש וצילצולים - מתאמצת ומתאמצת שאי-אפשר לפספס כמעט את הפיפי והקקי. לפעמים זה כן מבלבל, כי לפעמים זה גרעפסים, אבל אז היא בדר"כ מצדיעה עם היד ואז אני יודעת שזה גרעפס (גם הקודמת הייתה מצדיעה כשהיה לה גרעפס).
היום - אחרי שקראתי פה, ושוב המון תודות לבשמת שמבהירה את הדברים בצורה כ"כ ברורה לי - העזתי שוב. מצאתי קופסה טובה יותר וכשהקטנה היתה לא מרוצה על הציץ אחה"צ והשמיעה קולות הורדתי לה את החיתול ושמתי את הקערה בין רגלי ואמרתי לה שתעשה פיפי והשמעתי 'פשש....' והחכמה הזאת הסתכלה עלי בהבנה ועשתה יופי של פיפי לקערה!!! ממש הייתי גאה שהצלחתי להבין אותה והיא אותי.
בערב, לפני הציץ, שוב התאמצה ושוב שמתי לה את הקערה. הפעם היא התאמצה והתאמצה והתאמצה וחשבתי לעצמי שאולי טעיתי ושאולי פשוט צריך המון סבלנות (כמו שעם ילדים בכלל) ואכן, בסוף אחרי שהשתדלה מאוד עשתה פיפי בקופסה.
אבל אח"כ על אבא גם עשתה פיפי בחיתול.

[ניצן_אמ*]

הקטנה עושה בדר"כ עם הרבה רעש וצילצולים
אצלנו בגיל הזה (ולמעשה עד עכשיו ) לא היה עשן בלי אש. תמיד היה פוק שבישר את בוא האביב. סליחה, את בוא הקקי. וחוצמיזה לא היו גזים.
מצדיעה? זה עוד לא שמעתי.. היי ליברמן?
רק לי כיף לשמוע את הסיפורים האלה? צריך להוציא ספר של בלוגי בלי חיתולים, לדעתי יש לזה פוטנציאל שיווקי עצום...

[ניצן_אמ*]

תמרוש, בקשר לשאלה ששאלת על השטיחים... אני משתתפת עכשיו ביאהו!-גרופ שחברות בו גם כותבות הספרים על EC, שנקרא פשוט EliminationCommunicaion והיום הגיעה הודעה שגם שעשעה אותי מאד אבל גם יש בה מידע ענייני. חנויות לחיות מחמד! הולכים לאזור של אילוף לעשיית צרכים ומחפשים שם מגיני שטיחים, מסירי כתמי פיפי, ועוד כהנה וכהנה מוצרים שמתאימים לתקופה שבה מאמנים כלב לגור בבית עם שטיחים מקיר לקיר...
בארץ כנראה שעצה כזאת לא היתה ממש עוזרת, אבל פה זה פשוט לא להאמין איזה שטויות הם ממציאים כדי להקל לעצמם את החיים, ואם זה עוזר לך בפשפוש, הרי זה משובח!
אני לא יודעת כמה האנשים סביבך היסטריים שלכל צורך הכי זעיר יהיה מענה, אבל נראה לי שיש לך סיכוי מסויים, אם את באיזור שיש בו הרבה חיות מחמד.

[תמרוש_רוש]

חנויות לחיות מחמד!
ענק. פשוט ענק. למה לא חשבתי על זה בעצמי?
(חנויות כאלה מפותחות פה הרבה יותר מאשר בישראל. לקח לי המון זמן להבין שזה לא חנות בגדים, לא חנות צעצועים ולא חנות כלי בית ושאין לי מה לחפש שם - הן נראו כל כך יפות ומושכות...)

אני לא יודעת כמה האנשים סביבך היסטריים שלכל צורך הכי זעיר יהיה מענה
היסטריים באבוע, בייחוד כשזה נוגע בשתי מילות הקסם "בטיחות" ו"היגיינה".
רק כלים הם שוטפים כמו חורנים.

אני עכשיו בודקת את האופציות של שעווניות.

[חגית_ל*]

ממה ששמעתי, היום יש חיתולים לכלבים - מין ריבוע גדול ששמים על הריצפה והוא 'קורא' לכלב לבוא לעשות עליו.

אצלינו בנתיים הצלחה ממש! הקטנה מעדיפה את תנוחת הגב על הבטן שלי, רגליים לפנים. הרבה סבלנות צריך עד שהקקי יוצא, אחרי מאמצים גדולים. אני כל פעם מקווה שלא בגללי היא מתאמצת כ"כ, אבל היא התאמצה כך גם בחיתול.

עדיין היא עם חיתול על הטוסיק (משולש אסוף בשלוש הקודקודים עם גומיית שיער) כדי שלא יהיה לה קר ולמקרי פיספוסים. כשהיא מסמנת אני מורידה לה את החיתול ומחזירה אח"כ.

שאלה: עם מה מנגבים אחרי? אני מנגבת בעיקר עם חיתול ולפעמים עם צמר גפן רטוב.

[אום_אל_קיצקיצ*]

נייר טואלט

[חגית_ל*]

תהיתי באמת. תודה רבה.

[ים_כחול_ושמיים*]

עם מה מנגבים אחרי? אני מנגבת בעיקר עם חיתול ולפעמים עם צמר גפן רטוב

מים.