מיכל צמות תודה שהצטרפת
התווית של הבן שלך כעצבני - מה שהייתי מציעה לך לנסות זה למצוא זמנים בהם הבן שלך מתנהג הפוך מהתווית שהדבקת לו (כשהוא רגוע ושלו) ולשקף לו את זה.
אני לעיתים מיישמת את זה, לא מספיק ולא בדיוק כמו שתיארת. לוקחת את העצה בשתי ידיי והתחלתי ליישם כבר היום.
לגבי הניסוח "אתה משרה עלי שלווה" - האם זה לא יגרום לו לקחת אחריות על השלווה שלי ולנסות לרצות אותי??
הקשר בין שני האחים - אני מוצאת שבין הילדים שלי הקשר זורם טוב יותר כשאני מעצימה את הגדולים ליד הקטנים במקום של עזרה.
גם את זה אנחנו לא ממש מיישמים בבית. בעיקר כי לא רציתי לתת את תחושת האח הגדול שצריך לשמור/ללמד...את הקטנה שגם ככה לא רצויה מבחינתו. מעבר לזה אני באמת מאמינה, שברגע שהיחסים ביני לבין הזוגי יהיו טובים יותר, אנחנו ניהיה רגועים יותר כך גם היחסים ביניהם יהיו טובים.
ובלי קשר, חייבת לספר שבבקרים האחרונים הם ממש משחקים יחד בערך שעה (זה המון המון זמן). הם עושים מירוץ (הוא קורקינט והיא על בימבה) בכל הבית ובדרך הוא מתקן לה את המנוע, פנצ'רים....כמה נחמד ונעים. ובכלל הוא מכה אותה הרבה פחות ומתקשר איתה בצורה חיובית יותר.
אני מניחה שככל שהיא תגדל (בעצם הם) יהיה לשניהם קל יותר לתקשר.
לפני השינה הוא אמר "אמא, כש - X תיהיה בגובה שלי אני כבר לא ארביץ לה, כי היא לא תפריע לי".
אני מרגישה בין השורות שבן זוגך מאד זקוק לתמיכה שלך ולהכרה שלך בשותפותו.
כמה את צודקת. הוא מרגיש שאני תומכת בו מאוד פרט לתחות האבהות. ואכן, קשה לי לתמוך בדרך שהוא לעיתים בוחר. כלומר, אני קוראת הרבה יותר, מכניסה להורות שלי דרכים חדשות, צורת דיבור שונה....מבינה שאיך שגידלו אותנו זה לא נכון להיום.
הוא שונא לקרוא (אפילו לא פסקה), זה מעצבן אותו (אוף, מה בי"ס עושה לנו). קשה לו יותר להיחשף לצורות גידול אחרות, קשה לו יותר להיפתח לדברים חדשים. ועל אף שאנחנו בחינוך ביתי ועוד מוזרויות יש בו משהו 'מיינסטרימי'. וקשה לי עם זה.
אני חושבת שאתחיל בלכתוב לו מכתב ואולי גם אקבע פגישה - אהבתי את הרעיון.
מציעה לך לבדוק, האם את יכולה לעצור. לנשום מיד פעם ולא רק כי האוויר נתקע לי. (
חני בונה )
גם את זה אתחיל ליישם. שמתי לב, שהאוויר נתקע לי בעיקר כשאני כותבת כאן. במשך היום זה כמעט ולא קורה לי. אני מרגישה את זה פיזית. לא מצליחה להכניס הרבה אוויר, אפילו שאני מנסה.
כל הכבוד על הנכונות להתבונן פנימה ולעשות שינויים. (
יתרון האור ) תודה זקוקה לחיזוקים מדי פעם.
בהמשך לעניין השליטה, רציתי להוסיף עוד משהו.
בעבר הלא רחוק, הייתי מעירה לו על כל פיפס שהיה עושה/אומר לילדים. לדוגמא, הוא דואג לארוחת הערב ואני ברקע, תציע גם מלפפון, למה לא חתכת גזר, שטפת להם ידיים.....
נגמלתי מזה ומעוד מיני הערות במהלך היום והלילה.
ויש עוד משהו, שקצת לא יודעת איך לכתוב מקווה שלא ישמע מוזר. קל לי מאד לשלוט בו. אין לא יכולת החלטה (כלומר, יש לו, אבל הוא בחר לסרס אותה) והוא אף פעם לא יודע.
לדוגמא,
אני : "אתה רוצה ללכת מחר לחברים/סרט/ים?"
הוא : "לא יודע מה שאת מחליטה, אם את רוצה אז כן".
אני : "אתה רוצה שאכין קציצות או פסטה?"
הוא : "לא משנה, מה שאת רוצה"
אני : "איך נראה לך חינוך ביתי?"
הוא : "לא יודע מה שאת רוצה"
מצד אחד, בדברים הקטנים באמת לא אכפת לו. מצד שני, אף פעם אין לו רצון למשהו. זה הרי לא הגיוני. ומה בדברים הגדולים (כמו חינוך ביתי), איך אפשר להחליט על משהו כזה בלי לקרוא על זה, בלי להתעניין בזה. זה הרי כרוך בכ"כ הרבה דברים.
הולכת לכתוב לו מכתב, מקווה שלא יצא מאשים ויהיה תומך ככל האפשר.
שוב תודה לכולכן על התמיכה וההשקעה, זה לא ברור מאליו (לא מסתדרת עם האייקונים, אז דמיינו זר פרחים).