כמה להניק

דפנה עוד שאלה לי אלייך אם למשל באירועים תינוקך היה מאוד עייף איך היה נרדם כי שלי נרדם אך ורק עם ציצים בפה????

איך היה נרדם כי שלי נרדם אך ורק עם ציצים בפה????

שלי אמנם רק בת 9 חודשים (אבל שוקלת 10 ק"ג) והיא גם אוהבת להרדם עם ציצי. אם אני יושבת ליד שלוחן עם עוד אנשים נגיד, אז בטבעיות, במקום שבו אני יושבת, אני מרימה חולצה מחברת אותה ומניקה, ואז היא נרדמת.
אבל אני לא בטוחה שהבנתי מה הקושי שלך בהקשר הזה. כתבת: ולא לצאת לאירועים אלא אם הוא איתך וכל הזמן לחפש איפה להניק אותו ואיך להרים את החולצה ואיך להסתיר - את תמיד הולכת הצידה כשאת רוצה להניק?

אני אנסה לענות על שאלותיך אחת אחת:
לדעתי, אפשר לוותר על חלב (פרה)/תמ"ל בגיל זה (אנשי המקצוע חלוקים בשאלה האם בין גיל שנה לשנתיים חשוב להוסיף תמ"ל לתינוקות שבדיוק נגמלו מהנקה, בגיל שנה החלב תופס חלק גדול מהתזונה, ובגיל שנתיים מתיחסים לחלב כאל חלק שולי מהתזונה).
בתי בהחלט אוכלת עוד סוגי מזון, אבל לא את כולם, כי יש לה רק ארבע שיניים (למשל - היא לא מצליחה ללעוס בעצמה מלפפון או גזר חי).
תמ"ל לא הצעתי לה. הדבר היחיד שהיא שותה זה מים - מכוס או מבקבוק ספורט (וגם - היא ראתה את בקבוקי התה של אחיה ורצתה גם, אז שמנו לה מים).
בתי בהחלט זקוקה לציצי כדי להרדם, אבל קרה (מכל מיני סיבות) שהיא נרדמה על הכתף של אבא במקום.
אירועים - היינו לאחרונה בשתי חתונות. באחת היא נרדמה על הידיים של אבא (וישנה על מנשא שפרשנו על הדשא רוב האירוע), ובשניה היא ינקה פעמיים ונרדמה רק באוטו בנסיעה חזרה.

לשאלה שלא שאלת במפורש - איך והאם לגמול -
חשוב מאוד, בשביל הגנה על גופך, לגמול בהדרגה, כדי שלא יהיה מצב שאת מיצרת המון חלב והוא לא מרוקן - זה עלול לגרום לגודש-סתימה-דלקת.
אני מציעה לך לבדוק עם עצמך איזו הנקה הכי מפריעה לך (לפני השינה? בלילה? ה"שלוקים" פה ושם? מחוץ לבית? כשאת רעבה?), ולהתחיל מלטפל בה - או להפסיק אותה, או לבדוק איך את מקלה על עצמך.
למשל - אם את שונאת להיניק כשאת רעבה, את צריכה להיות יותר רגישה לעצמך, ולאכול לפני שאת יודעת שתצטרכי להיניק. או - אם הכי קשה לך להיניק בחוץ, את יכולה להתחיל מלחזור הביתה מיד כשבנך רוצה לינוק - במשך תקופה קצרה, עד שילמד שיונקים בבית ולא יונקים בחוץ. אח"כ תוכלי לבקש ממנו לחכות עד שתחזרו הביתה (כמתוכנן, ולא דווקא מיד).
נשים רבות שהורידו את ההנקה שהכי מפריעה מדווחות שפתאום נעשה להן כיף וקל להיניק. אולי זה יקרה גם לך. אם לא - תעברי להנקה הבאה שמקשה עליך.

אגב - בהמשך לשאלה של סיגל ב: את תמיד הולכת הצידה כשאת רוצה להניק? -
בד"כ אני מיניקה בדיוק איפה שנאי נמצאת (בית של חברים, מסעדה, אירוע, רחוב, סופר, יער...). באותה חתונה היה המון המון רעש, ולא היה לבתי שום סיכוי שבעולם לינוק באופן רגוע. אז כן - הלכתי הצידה, וזכיתי גם אני ברגע שקט. מצד שני, זו היתה חתונה של משפחה די רחוקה. הכרנו חלק די קטן מהאורחים, ולא הרגשתי "מנודה" כשהלכתי להיניק בצד, אלא להפך - זכיתי בכמה דקות מנוחה.

זה נכון כל מה שאתן אומרות שאפשר להיניק איפה שרוצים.אבל את גם ציינת שבתך נרדמת רק עם ציצי אז במקרה באותו אירוע שהיה לכם כנראה שביתך כבר הגיעה לאפיסת כוחות ונרדמה לבעלך על הכתף אבל מה קורה במקרים אחרים כמו יציאה לעבודה (או שמא אתן לא עובדות) ואת משאירה את התינוקת אצל מטפלת ואז הגיעה שעת השינה והילדה רוצה רק ציצי כדי להירדם מה קורה אז?! הרי היא לא תוכל לתת לילדה לבכות כל זמן עד שתגיעי. זה מה שקרה לי אחרי חופשת הלידה חזרתי לעבודה ולא היתה באפשרותי לצאת לשעת הנקה מפאת הותק שלי במקוםהעבודה ואז המטפלת התקשרה ואמרה לי שהתינוקת לא מפסיקה לבכות והיא לא מוכנה להירדם עם הבקבוק שהשארתי לה ואז נאלצתי לעזוב את מקום עבודתי עם כל הקושי המלווה בזה .

אני לא עובדת (מבחירה), אבל יש לי חברות רבות שמיניקות פעוטות וכן עובדות.
רוב המטפלות מצליחות להרדים את הילדים בלי ציצי (עם בקבוק מים/על הידיים/נדנוד של עגלה/טיול במנשא - כל מטפלת והפטנטים שלה).
ילדי הגדולים היו אצל מטפלת כשלמדתי, והם נרדמו אצלה עם בקבוק תמ"ל או מים (אולי גם מיץ פירות שהיא הכינה), לפעמים על הידיים אבל בד"כ על הספה או מזרון על הרצפה, לפעמים עם טלויזיה.

זו נשמעת חוויה מאוד לא טובה, לעזוב מקום עבודה מאילוץ כזה, אבל הרווחת זמן עם בתך, והיא הרוויחה זמן עם אמא!
האם יוצא לך להפגש עם אמהות ותינוקות/פעוטות?

נכון היא הרוויחה יחסית די זמן עם אמא ביחס לתינוקות אחרים ששני הוריהם נאלצו לעבוד אבל היום אני מרגישה כבר חנוקה בבית ומוצאת את עצמי כל היום איתו בין קלטות שירים סיפרונים למינהם ומדי פעם גימבורי כל זמני מוקדש רק לוובקושי מוצאת את הזמן גם לצרכים שלי עד שבעלי מגיע מהעבודה בשעות מאוחרות שיוצא לו להיות איתו זמן קצר כי אז מגיעה שעת המקלחת והופ שינה, וכמו שבטח אתן יודעות כמה ההנקה מקשרת בין תינוק לאמא אז גם שהוא איתו הוא רוצה אותי בקשר עין "שחס וחלילה אני לא אהיה שם שהם ביחד או שהוא עם מישהו אחר(סבא סבתא יילדים אחרים) לפעמים אני מרגישה כאילו שכחו לחתוך את חבל הטבור ביננו .ובקשר לשאלתך כן יוצא לנו להיות עם עוד ילדים אחרים בחוג הגימבורי עם בני הדודים שהם כולם באותו הגיל וגם פה אצלנו בשכונה.

אם למשל באירועים תינוקך היה מאוד עייף איך היה נרדם כי שלי נרדם אך ורק עם ציצים בפה
מי נרדם בחתונה ? בחתונה רוקדים !
מה שמזכיר לי שפעם חברה שלי אמרה לי שאיפשהוא באמצע שנות ה- 20 מפסיקים לצאת למועדונים ומתחילים "לצאת" לחתונות, אמנם זה בילוי יותר יקר, אבל יש גם אוכל

וברצינות, גם בני היה נרדם בגיל הזה רק עם ציצי בפה. אז כשידעתי שמתוכנן אירוע בערב, דאגתי שישן טוב בצהרים. וחוץ מזה, למען האמת מעולם לא הייתה לי בעיה עם הנקה מחוץ לבית. וחוץ מזה 2, כמו שציינתי קודם, מעל גיל שנה הוא כבר אכל אוכל אמיתי בהתלהבות רבה, וההנקה לא היוותה את עיקר תזונתו.

וכמו שבטח אתן יודעות כמה ההנקה מקשרת בין תינוק לאמא אז גם שהוא איתו הוא רוצה אותי בקשר עין
לימור, אולי יעניין אותך לקרוא את הדף רק אימא יכולה.

אני מרגישה כבר חנוקה בבית
זה נשמע קשה מאוד.
גם אני לא עובדת - גם כן מבחירה - ואני משתדלת מאוד שהימים שלנו יהיו נעימים ומהנים לשתינו (לי ולבתי). בעיני זה חשוב מאוד שגם אני אהנה ושגם אני אבלה בין מבוגרים במהלך היום. לכן אני משתדלת כמעט כל בוקר להיפגש עם חברה אחת או יותר שגם לה תינוק או ילד וככה אנחנו מבלים כולנו יחד חלק מהיום. לפעמים אני פשוט יוצאת לעשות סידורים עם הילדה ובדרך פוגשים אנשים ועוצרים בכל מיני מקומות וחנויות וגם זה נחמד ונעים.

לימור, יש לך עם מי להיפגש בשעות הבוקר?

כמובן שיש עם מי להיפגש אבל זה קצת מעיק שכל מקום שהולכים הוא צריך להיות "צמוד למדד" אז או קיי כל היום אנחנו יחדיו מעסיקים אחד את השני אבל למשל יוצא אחת לכמה שנפגשים כל החברים ורוצים לצאת אז גם שם את עם העין על השעון ועין על הפלאפון מתי יגיע הצלצול מהשמרטפית ויודיע שהתינוק התעורר ורוצה לשוב לישון שוב רק עם הציצי ושוב רק עם הציצי אז את צריכה לחזור כמו מטורפת כי אין לא מושג מה זה מוצץ ומה זה בקבוק שום פיטמה מלאכותית.

עם החברים (הרווקים) אנחנו נפגשים אחה"ץ, או אם בערב מאוחר - אז אצלינו בבית.
ככה זה. זה לא קשור להנקה, זה קשור לזה שהילדים שלי זקוקים לי יותר ממה שהחברים שלי זקוקים לי (או אני להם).

נדמה לי, לימור, שזה לא שאלה של איך לפתור את הבעיות שאת מעלה.
נשמע לי שקשה לך עם התלות הכל כך מוחלטת של התינוק באמא (שהיא במקרה את...) שקלת איזשהו יעוץ? קבוצת תמיכה?

לא שקלתי יעוץ או קבוצת תמיכה כי אני חושבת שאני לא זקוקה להם וכנראה את גם לא הכי מבינה אותי נכון .אני נהנית מכל רגע עם התינוק כיף לי ואני מאושרת זה הדבר הכי טוב שקיים עבורי הוא ממלא לנו את כל היום הוא האור בבית כל יום צץ משהו חדש כל יום לומדים דרכו דברים חדשים ומגלים דברים חדשים זו שמחה שאי אפשר לתאר ועד שאת לא הורה את לא יכולה להרגיש את זה כי אם יספרו לך מיליוני סיפורים. אבל אני סה"כ רוצה להדגיש את הנקודה שאתן בעצם מנסות לא להודות בה באיזה שהוא אופן (אם תחזרי למה שכתבתי בהתחלה) וזה טיפ מצוין לאמהות טריות שחשוב פעם אחת ביום כן לשאוב חלב וכן לתת לילד לנסות להתרגל לבקבוק.ואני אתן לך דוגמא שקצת יוצאת דופן להוכיח שזה אכן חשוב :לפני שלושה חודשים הרגשתי ממש גרוע הזמנתי ביקור רופא אליי הביתה זה היה בשעת לילה מאוחרת הגיע הרופא והפנה אותי בדחיפות למיון וכמו שידוע לכולם זה לוקח לפחות 3-4 שעות אז נאלצתי לקחת איתי את התינוק למקום הלא הכי סימפטי ועם כל מה שכרוך בזה להיסחב בקור להפריע לתינוק בשעת השינה שלוולקוות שזה יגמר כך ולא יצטרכו להשאיר אותי לאישפוז לילה ואז כל מה שחשוב לך באותאו רגע זה מה את עושה עם התינוק איך הוא ישן אם יצליח להירדם אם לא ירצה לאכול ועוד המון שאלות מסוג זה.אני באמת מקווה שעכשיו את אכן מבינה את הנקודה שלי ולמה אני מתכוונת באומרי את כל זה.

אבל אני סה"כ רוצה להדגיש את הנקודה שאתן בעצם מנסות לא להודות בה באיזה שהוא אופן (אם תחזרי למה שכתבתי בהתחלה) וזה טיפ מצוין לאמהות טריות שחשוב פעם אחת ביום כן לשאוב חלב וכן לתת לילד לנסות להתרגל לבקבוק

לימור,
ראשית, אל תניחי שאת יודעת מה אנחנו חושבות, מרגישות או חוות ו- מנסות לא להודות כלשונך (אני מדברת בשם עצמי).
יש אפשרות סבירה, שכל אחת מאיתנו חווה אחרת את האמהות. זאת אפשרות.
אצלי, (וכך נראה שגם אצל גילה) לא עלה עד היום הצורך במתן חלב שאוב בבקבוק. אצלך עולה הצורך הזה. זה הכל. וזה בסדר. מותר שיהיו הבדלים בין אמהות שונות, לא?
אני מבינה שאת חושבת שאמא, שמתכננת לשוב לעבודה באיזה שלב אך רוצה להמשיך להניק, כדאי שמדי פעם תתן לתינוקה בקבוק עם חלב שאוב כדי שניתן יהיה להשאיר אח"כ עם מי שמטפל בתינוק בהיעדרה. אני מבינה נכון? אם זה מה שאת אומרת, אז באמת זו עצה שיכולה אולי להיות טובה עבור אמהות שמתכננות לשוב לעבודה בחודשים הראשונים לחיי תינוקם אך עדיין רוצות להמשיך להניק. אני רק רוצה לסייג: אמהות רבות בקהילה הווירטואלית באתר כאן לא חוזרות לעבודה בשלבים מוקדמים של חיי ילדיהם (ויש כאלה שגם לא אח"כ, אבל זה כבר שייך לדפים אחרים). רק רציתי שתהיי מודעת לזה.

בכל מקרה, טוב לשמוע שאת חושבת על חלב שאוב בבקבוק - כי בלי ספק זה באמת הדבר הטוב ביותר, אחרי הנקה.

אשר לבעיה הפרקטית של לתת בקבוק שאותו בנך לא אוהב:
אולי כדאי לנסות חלב שאוב בכוס? בכל מקרה, כדאי שמי שנותן את הכוס לא יהיה את, כי אז הוא וודאי יעדיף ציצי. כדאי אולי לנסות שאבא ייתן או מטפלת כשאת אפילו לא נמצאת בחדר.

מעבר לכך האם את עדיין מעוניינת להמשיך להניק? האם באותו אופן שהנקת עד עכשיו או שהיית רוצה איזשהו שינוי?
באופן כללי יש את מדור הנקה, ייתכן ששם תוכלי למצוא דפים נוספים שייענו על שאלותייך.

אשר לקשר בינך לבין בנך, נשמע שאכן את מאוד נהנית אך חווה מדי פעם איזה קושי. אני ממליצה שוב לקרוא את רק אימא יכולה, אולי תמצאי שם משהו שידבר אל ליבך.

תודה רבה על הצעתך בעיניין ועל הרעיון של חלב שאוב בתוך כוס(על זה עדין לא חשבתי)ובהמשך לשאלתך לא הייתי רוצה להפסיק בינתיים להיניק אלא הייתי מעדיפה שינוי קטן למשל להיניק רק בלילה לפני השינה ולוותר על הנקת יום כי היום כבר בני גדול ויודע להביע את רצונו ומרים לי את החולצה מבלי "להתחשב"איפה ועם מי אנחנו.ושוב אני חוזרת אני בעד הנקה עובדה לכך היא שאני מניקה כבר 14 חודשים בכיף וממליצה בחם לכל אמא חדשה להיניק ורק להיניק .מספר שאלות לי אלייך: לא קרה מקרה בו היית צריכה להתמודד עם זה שלא יכולת להיניק את תינוקך מסיבות כאלה ואחרות.מהו גילה של בתךוהאם היוא עדין ישנה איתכם בחדרכם או בחדרה שלה? איך אתן מעבירןת את היום היא נמצאת בחוגים מסוימים כמו גימבורי או פעלולטף?

לא קרה מקרה בו היית צריכה להתמודד עם זה שלא יכולת להיניק את תינוקך מסיבות כאלה ואחרות
האמת שלא. האם את שואלת על נסיבות חברתיות שאליהן התייחסת ב- בני גדול ויודע להביע את רצונו ומרים לי את החולצה מבלי "להתחשב"איפה ועם מי אנחנו ? לי אין בעיה עם זה. אני מתכוונת לכך, שאין לי בעיה להניק בפומבי, זה לא מפריע לי בכלל. בכל מקרה זה משהו שאת יכולה לנסות ולפתור בעזרת בגדי הנקה או כיסוי כלשהו. מבחינתי, הנקת בתי בכל רגע שבו היא רוצה, זה הדבר החשוב ביותר בעולם, וכל דבר אחר מקבל עדיפות משנית ליד זה. אולי יעזור לך לחשוב על הדברים ככה?

מהו גילה של בתךוהאם היוא עדין ישנה איתכם בחדרכם או בחדרה שלה?
בתי בת 9 חודשים. היא ישנה איתנו במיטה שלנו (זו כבר המיטה של כולנו). אין לי שום תוכנית לשים אותה במיטה שלה או בחדר אחר עד שהיא תבקש בעצמה. גם אם זה יהיה בגיל חמש. או שבע. התוכנית שלי היא להמשיך לישון כולנו יחד כמשפחה כל עוד זה נעים לנו. וכרגע זה נעים מאוד מאוד!

אגב, זו גם תוכנית ההנקה שלי... (עד שהיא תגמול את עצמה).

איך אתן מעבירןת את היום היא נמצאת בחוגים מסוימים כמו גימבורי או פעלולטף?
כפי שציינתי,
אני משתדלת כמעט כל בוקר להיפגש עם חברה אחת או יותר שגם לה תינוק או ילד וככה אנחנו מבלים כולנו יחד חלק מהיום. לפעמים אני פשוט יוצאת לעשות סידורים עם הילדה ובדרך פוגשים אנשים ועוצרים בכל מיני מקומות וחנויות וגם זה נחמד ונעים.
פעמים רבות אנחנו יוצאות כולנו למשחקייה כלשהי - בדרך כלל משהו פתוח ובחינם, שם הילדים נהנים ואנחנו - חברתי ואני - מבלות בצוותא. היא לא נמצאת בשום חוג, ואני לא מוציאה על הפעילויות האלה כסף.
מעבר לזה, אני עושה גם את עבודות הבית יחד עם בתי. חלק מהזמן היא עליי במנשא, או סתם שוהה איתי באותו חדר ומשחקת (למשל בזמן שאני מקפלת כביסה).

אני מקווה שעניתי לשאלותייך. @}

לדעתי כל אמא (מיניקה או לא, עובדת או לא) זקוקה לקבוצת תמיכה (-:
וזה בדיוק בגלל הטוטאליות הזאת של האמהות.

לגבי צמצום היניקה - ראית מה כתבתי למעלה בנושא? היעד שלך - להיניק פעמיים ביום, לפני השינה, לדעתי - בר השגה, אבל לא מהיום למחר.
את אומרת שהכי מפריע לך שהוא מבקש לינוק בכל מקום ובכל זמן - את יכולה ללמד אותו שיונקים רק בבית (הצעתי למעלה דרך אחת אפשרית לעשות זאת).

גילה, למה את מתכוונת שאת אומרת "אבל לא מהיום למחר"

שלום שאלה לי אליכן האמהות בתי בת שנה וחודש אני לא עובדת ומניקה רציתי לדעת את דעתכן בנושא הגן באיזה גיל כדאי להכניס אותה לגן ומה האפשרות לכך כי אני מניקה ונורא רוצה להכניסה לגן הבעיה שהיא רגילה לציצי שלי ?האם ילדיכם בגן אם לא מה הסיבות אודה לכן על תשובתיכן מיכל

אני מתכונת שבמרבית המקרים מוטב לילד שזה יהיה תהליך הדרגתי, ותמיד מוטב לאמא (פיזית) שזה יהיה תהליך הדרגתי (כיוון שיש להפחית את ייצור החלב, וזה יכול לקרות רק בהדרגה).

קראי שוב את מה שכתבתי למעלה:
_חשוב מאוד, בשביל הגנה על גופך, לגמול בהדרגה, כדי שלא יהיה מצב שאת מיצרת המון חלב והוא לא מרוקן - זה עלול לגרום לגודש-סתימה-דלקת.
אני מציעה לך לבדוק עם עצמך איזו הנקה הכי מפריעה לך (לפני השינה? בלילה? ה"שלוקים" פה ושם? מחוץ לבית? כשאת רעבה?), ולהתחיל מלטפל בה - או להפסיק אותה, או לבדוק איך את מקלה על עצמך...
נשים רבות שהורידו את ההנקה שהכי מפריעה מדווחות שפתאום נעשה להן כיף וקל להיניק. אולי זה יקרה גם לך. אם לא - תעברי להנקה הבאה שמקשה עליך._
בין שלב לשלב צריכים לעבור לפחות 3-4 ימים, עד שאת רואה שאין לך יותר גודש בגלל צמצום ההנקה.

מיכל,
יש פה באתר ריכוז גבוה במיוחד של אמהות חינוך ביתי - כאלה שלא מתכונות לשלוח את ילדיהן לגן, ואף לא לבית הספר. את מוזמנת לקרוא יותר על כך ב-מדור חינוך ביתי.
יותר אמהות עובדות ומיניקות יש ב פורום הנקה בתפוז את מוזמנת גם לשם.

גילה תודה רבה עזרי לי איך אני מגיעה לאתר של חינוך ביתי

לוחצת על המילים: מדור חינוך ביתי.
באתר הזה, כל שתי (או יותר) מלים מחוברות בקו תחתי הן קישור לדף.

מיכל, אני ממליצה לך לקרוא את הדף מתי רצוי לשלוח לגן.

מישהי מכירה תרופת פלאים נגד סדקים יובש ופצעים בפיטמה???????????????.

כן. יועצת הנקה.

ואפשר למצוא כאן: יועצות הנקה

מישהי מכירה תרופת פלאים נגד סדקים יובש ופצעים בפיטמה
כן, שיפור התפיסה של היונק. יועצת הנקה מוסמכת. אין תרופת פלא, יש טיפול בסיבה לבעיה- וזה בעיה בתפיסת הפטמה ע"י היונק.
כמובן שכל משחות "הפלא" (המשחה של שילב, של אוונט וכו' לפטמות סדוקות) מקלות אך אם הגורם לא יטופל זה יחזור שוב.

אני גרה בבאר שבע איך אני יכולה להגיע ליועצת הנקה מישהי מכירה יועצת הנקה בעירי שלי?

מתוך הדף יועצות הנקה שהומלץ לך למעלה:
ג'יזל טל-רוזן, 053-939938 וגם 08-9985988 (אזור באר-שבע והנגב המערבי).

מישהי מכירה תרופת פלאים נגד סדקים יובש ופצעים בפיטמה?
מבלי להפחית ממה שכתבו לך כאן המשחה של שרון קוצר (04-9596453) עזרה מאוד לשתי חברות שלי שהיו במצבים לא סמפטיים אבל ברור ש אם הגורם לא יטופל זה יחזור שוב ואני רואה שאת כבר בדרך ליועצת הנקה

נונה בי ידוע לך שמה של המשחה תודה על עזרתך

הקטנטן בן שנה , יונק מתי שרוצה. במהלך הלילה יונק כל שעתיים בערך. מצאנו שהתחילה לו עששת - (לפי דעת רופא השיניים), תפסנו את זה בשלב
מאוד מוקדם , ומקווים שזה ייעצר. רוצה לדעת , אם אתם מכירים את המצב , והאם מומלץ להגביל את יניקת הלילה?

גלילה, יש באתר כמה דפים על הנקה ועששת. הדעות חלוקות

Sos חורים בשיניים
טיפולי שיניים בתינוקות
הנקה ועששת
רעיונות לצחצוח שיניים לילדים

שלום לכן אני חייבת את עזרתכם בדחיפות. יש לי תינוקת בת שנה וחודשיים שאני עדין מניקה החלטתי שאני רוצה לגמול אותה מזה .אך בשלושה הימים האחרונים היא רוצה לישון רק עם הציצי בפה היא נועלת אותו עם השיניים וזה פשוט כאבי תופת אני מנסה להוציא אותו בכח אך זה לא עובד וככה זה נמשך כל הלילה אתמול החלטתי שאני לא מוותרת ולא נתתי לה לינוק חיפשתי אלטרנטיבה אחרת (קלטת,שירים, דיגדוגים, ) וכלום לא עזר מוצץ ובקבוק היא לא לוקחת.ככה נלחמתי איתה במשך כל הלילה עד אור הבוקר והיא בכתה עד כדי צרידות בקולה.קשה לי מאוד עם ההנקה בחודשים האחרונים עקב פצעים נוראים בפיטמה.האם יש לכן רעיונות או עצות לבעייתי?ואיך אוכל לגרום לכך שבלילה היא תעזוב את הציצי היא נרדמת רק איתו???.

היא נועלת אותו עם השיניים וזה פשוט כאבי תופת אני מנסה להוציא אותו בכח
נראה לי שכח לא יעזור פה. בעיקר כשהשיניים נעולות.

ככה נלחמתי איתה במשך כל הלילה
אני לא בעד מלחמות. אולי זה לא זמן טוב בשבילה לגמילה?

קשה לי מאוד עם ההנקה בחודשים האחרונים עקב פצעים נוראים בפיטמה
אולי כדאי לטפל בפצעים. אולי יועצת הנקה?

אולי הפצעים הם גם תוצאה של נסיונות להוציא בכוח. כשאת רוצה לנתק אותה מהציצי, הכניסי בעדינות את הזרת בין צד הפה שלה לבין השד כדי לשחרר את הוואקום שנוצר ביניקה.

אולי זה לא זמן טוב בשבילה לגמילה?
אני גם חושבת.

שלום לך 1111111111 (כמה 1-ים יש שם? שם מורכב (-:)

קצת התבלבלתי. אני אנסה לעשות סדר:
את מיניקה בת שנה וחודש, ויש לך פצעים בפטמה.
בנוסף - היא יונקת הרבה מאוד בלילה, והיית רוצה להפחית את זה.
בגלל הכאבים את שוקלת גמילה מלאה ודי.
נכון?

רוב רובם של הפצעים בפטמה (בכל גיל של היונק) נגרמים םמאחיזה לא טובה של היונק. כשנכנסות שיניים לתמונה, אחיזה בינונית כופכת לנשיכה כואבת /-:
הוצע לך למעלה לפנות ליועצת הנקה, ואני עדיין חושבת שזה רעיון טוב. לדעתי, אם תפתרי את בעית ההכאבה תוך כדי יניקה, תוכלי לשקול בלי לחץ גמילה - חלקית או מלאה או בכלל לא.

אני אשאל אותך עוד כמה שאלות כדי לנסות להבין איפה את עומדת, וכיצד לעזור לך -
האם את עובדת? כמה הילדה יונקת ביום? האם היא אוכלת מזון מוצק? הרבה? מה סידורי השינה שלכם? איך את מיניקה בלילה? מתי התחילו הכאבים בפטמה? ממתי הפצעים?

תדה על תשובתכן. אז ככה: אני לא עובדת הילדה כמעט ולא יונקת ביום רק לפני שנת הצהריים כדי להירדם.בקשר לאוכל המוצק אני משתדלת לתת לה כמעט כל אוכל שאני מכינה וזה אומר עוף אורז פירה קוסקוס מרקים.מאכלים שמסוכנים כמו נקניקיות דגים אני נמנעת מלתת לה. סדר השינה שלה הוא כזה: היא מתעוררת בערך בשעה 9 בבוקר ואחרי שעתיים של פעילות היא חוזרת לישון לעוד חצי שעה בערב היא נרדמת לעוד פחות משעה ובלילה בסביבות השעה 9 וחצי אני מרדימה אותהואז מתחיל הסיפור עם הציצי שהיא לא רוצה לעזוב וכך עד אורהבוקר .הפצעים בפיטמה החלו לפני חודשיים ניסיתי כל מיני תרופות כמו משחת רפאל שמן זית שמן אבליפוחה שהומלץ לי על ידי הרופאה אך כלום לא עזר .

הפצעים בפיטמה החלו לפני חודשיים ניסיתי כל מיני תרופות
אהה, זאת הצרה.
הסיבה האמיתית לפצעים בפיטמה היא בדרך כלל בעיות בתפיסה (לפעמים יש גם קשר לפטרייה, אבל לא בהכרח). זה באמת קורה הרבה בגיל של בתך, שהתינוקות מתרשלים בתפיסה.
עוד דבר שגורם לפצעים בפטמה: מה שתיארת שאת עושה, שאת מנתקת אותה "בכוח". זה פוצע.... אחחח.... (כואב לי רק לחשוב על זה)
הטיפול האמיתי בפצעים בפיטמה הוא תיקון התפיסה וההיצמדות. המומחית לצורך העניין היא יועצת הנקה מוסמכת.

רוב הרופאות והרופאים, למרבה הצער, לא מתמצאים בכלל בהנקה. אפשר לראות את זה גם מהעובדה שהיא המליצה לך על משחות במקום על אשת המקצוע הרפואי המתאימה, וגם מהמשחות שהיא המליצה לך... (תארי לך שאת באה לרופאת המשפחה עם כאבים בחזה, ובמקום להפנות אותך לקרדיולוג או למיון בבית חולים, היא נותנת לך משחה ושולחת אותך הביתה. זה טיפול? )-: ).
את יכולה גם לבוא למפגשי ליגת לה לצ'ה (בחינם). שם המדריכה יכולה לעזור עם התפיסה. את יכולה לראות איפה יש מפגשים באזורך בדף הזה .

שוב שלום.
עכשיו אלואה בת כמעט 3.5 חודשים, לשמחתנו כבר אין גזים והלילות יותר קלים.
אבל עכשיו יש התלבטויות חדשות. קראתי שלושה פרקים בספר "התינוק יודע" (בכי, שינה, הנקה) והתבלבלתי שוב.
עד עכשיו הנקתי את אלואה מתי שהיא רצתה והיו פעמים שהיא בכתה והצעתי לה ציצי והיא לא רצתה, אז ניסינו שיטות הרגעה אחרות - טיול במנשא,קפיצות על כדור, שירה, אובר-טונים... ואחרי שקראתי בספר, התחלתי לנסות לשים יותר לב כמה זמן עובר בין הנקות, ולא להציע לה ציצי בכל בכי.
אז קודם כל, פתאום יש לי גודש (יש לי שפע של חלב), ושנית, לא מרגיש לי נכון למנוע ממנה ציצי אם זה מנחם אותה.
למרות שהיו נקודות בספר בנוגע לבכי שמאד התחברתי אליהן ואחרי שנתתי לה לפרוק כמה פעמים, ראיתי שזה מקל עליה והיא נראית רגועה יותר.
בקיצור יש עומס של מידע בראש ונראה לי שמרוב רעש , אני לא שומעת את עצמי ואת האמא שבי בכל הסיפור הזה.

לא מרגיש לי נכון למנוע ממנה ציצי אם זה מנחם אותה.
נראה לי שאת דווקא שומעת את עצמך, רק לא בטוחה אם באמת להקשיב. את מוזמנת לדף התינוק יודע.

קראתי בדף התינוק יודע - זה רק בלבל אותי יותר.

ליאת,
מה מבלבל? בין מה למה את מתלבטת?
אולי אני אנסה לעזור באמצעות כמה שאלות:

ואחרי שקראתי בספר, התחלתי לנסות לשים יותר לב כמה זמן עובר בין הנקות, ולא להציע לה ציצי בכל בכי.
מה בספר גרם לך לעשות שינוי?

לא מרגיש לי נכון למנוע ממנה ציצי אם זה מנחם אותה.
נשמע שיש קול שיוצא ממך. מה דעתך על מה שאומר הקול הזה?

ליאת. נראה לי שאת יודעת את התשובות ופשוט קצת מבולבלת (מי לא?)
בכל אופן, אני למשל, לא נותנת ציצי ישר כשהוא מקבל מכה, למשל. נראה לי כאילו אני "משתיקה" אותו עם הציצי במקום להכיל את הבכי שלו. היום גם כשהוא בוכה (שנה וארבע) אני לא מנסה להסיח את דעתו למשחק או לדחוף לו ציצי. אני מרימה אותו מחבקת מלטפת מנחמת, אחרי שקצת נרגע אני נותנת לו ציצי.
לגבי הלילה, למלשל, אני לא חושבת יותר מדי. מתעורר- ציצי, או מים. תלוי בתדירות ההתעוררות. בלילה אין לי זמן לחשוב אולי זה לא ציצי. אני פשוט רוצה לחזור לישון!

תנסי להקשיב למה שנראה לך נכון.

השאלה שלי היא האם יש מצב שתינוק יינק (יניקה ארוכה) גם אם הוא לא רוצה לאכול?
אני יודעת שציצי הוא יותר מאוכל, אבל חשבתי שבמצב כזה, היניקה תהיה קצרה מאד.

השאלה שלי היא האם יש מצב שתינוק יינק (יניקה ארוכה) גם אם הוא לא רוצה לאכול?
בהחלט.
ציצי הוא כמעט הכל עבורם בגילאים האלה. ציצי זה 100% אמא. ואיזה כיף לנו שאנו יכולות לתת את זה. אם זה מקשה עלייך את הניידות אולי כדאי לנסות להניק במנשא.
באופן אישי, אני מאמינה שאין מצב שבו זה "לא טוב" להציע ציצי. הציצי קיים בשביל כל מה שתינוקת שלי צריכה. אוכל, מוצץ, נחמה, אהבה, מגע, קרבה, חום אנושי, אמא, אמא, אמא. ככה שלדעתי, אין שום סיבה בעולם לא להציע ציצי בכל מצב שבו יש תינוק שבוכה. ממש לא מצליחה לחשוב על שום סיבה כזו. אם התינוק לא ירצה הוא לא יאכל. אם משהו אחר מפריע לו - הוא יגיד. ואם הציצי יעזור לתינוק להרגע ולחזור להיות מאושר - איפה הבעיה?
כשהבת שלי היתה בוכה, תמיד בדקתי כמה דברים: ציצי, חיתול (בתקופה שהיא עוד היתה מחותלת), גרעפס ובטח יש עוד משהו ששכחתי. בכל אופן, ציצי תמיד היה ראשון להיבדק.

התינוקת שלי יונקת לפי ביקוש , כל 5-6 שעות כך שיוצא מעט ארוחות ביממה, היא בת חודש ועולה במשקל, האם זה בסדר? נראה לי מעט מידי, אני שומעת כל הזמן על הנקות כל שעה וחצי שעתיים או מקסימום 3 שעות...

שליחה על ידי .* » 26 ינואר 2005, 16:14

אם היא עולה במשקל ולא בוכה מרעב וטיטוליה רטובים אז למה שלא יהיה בסדר?!

נעמה:
האם היא עולה לפחות 150 גרם בשבוע?
האם יש לפחות 5 חיתולים רטובים ולפחות 2-3 יציאות ביממה, כל יום? (לא כתם) (לגבי היציאות, 2-3 מינימום נכון רק עד גיל 6 שבועות. אחר כך התדירות משתנה, וכל תדירות טובה).
האם משקל הלידה שלה היה גדול מ-2500?

אם כן, אז הכל בסדר ותיהני. כל עוד הכל בסדר, אז כל דפוס יניקה הוא טוב.
אם לא, פרטי ותמשיכי לשאול.

היא עולה לפחות 150 ויותר בשבוע (נולדה 2800) אבל יש לה יציאה פעם ביומיים עד ארבעה ימים, צבע טוב ולפי הבנתי עד שישה שבועות זה בסדר ומששה שבועות זה יכול ליהיות אפילו יותר זמן. אבל בכל זאת אני דואגת לגבי כמות הארוחות זה יוצא כ-5 ארוחות ביממה, ברור שאני נהנית אבל חשוב לי בשבילה, האם אני צריכה להעיר אותה לפחות ביום ולא בלילה לאכול כל 4 שעות מקסימום?

אבל יש לה יציאה פעם ביומיים עד ארבעה ימים
בגיל שפחות מששה שבועות? וככה זה היה מלידה?
ועכשיו המשקל שלה 3600? 3750?

אם היא מרוצה ושבעה ועולה במשקל, אז היא אוכלת בסדר, לפי הצרכים שלה.
לא צריך להעיר תינוקות בריאים שנולדו במועד ובמשקל תקין, שעולים במשקל.

בעיקרון יש דפוס תקין כזה של יניקה כל 4 שעות.
מצד שני, היציאות שלה קצת מטרידות אותי.
איך נראה לך לראות מומחית, כלומר יועצת הנקה מוסמכת?

אני לא יודע האם זהו הדף הנכון אבל בפעם הבאה שיציקו לכן או לכם עד מתי הילדים ימשיכו לינוק. הראו להם את הכתבה הבאה: ינק עד גיל חמש. מה זה שער נגד אירלנד

אליאור בן שבוע והוא כל הזמן רוצה לינוק איך אפשר לדעת אם הוא רעב או שיש לו גזים ?
ברגע שאני מניקה הוא נרגע וכשאני מפסיקה הוא נמתח ומתפתל .
האם כשיש לו גזים ואני אמשיך להניק יכול לגרום לו נזק או שעלי לתת לו לינוק כל זמן שהוא רוצה ?

אמא חדשה, את נותנת מעט מדי פרטים.
בעקרון - כן, יש לתת לינוק כמה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, מאיזה צד שהוא רוצה.
לגביך ספציפית - קשה לומר.

הנה כמה אפשרויות:

לפרט קצת יותר על מצבכם - עליה במשקל, חיתולים רטובים, כאבים, שינה...
לבדוק את עצמך מול טופס מעקב ליונק
לפנות לקו של לה לצ'ה - 1-700-700-254
להפגש עם אחת מ-יועצות הנקה או עם מדריכת הנקה (עולה כסף, כך שאולי את מעדיפה לפנות לאחת כזו רק אם באמת יש בעיה).
ללכת למפגש של קבוצה לה לצ'ה (בעיה: זה רק אחת לחודש).

איפה (בערך) את גרה?

שליחה על ידי א.* » 23 יולי 2005, 22:35

היי בנות צריכה עזרה דחוף .
אני אמא טריה לילדה מקסימה בת 3 שבועות.
התחלתי מבית החולים להניק והתינוקת ינקה יפה כפי שאמרו מדריכות ההנקה. בטיפת חלב הסתבר שהיא ירדה במשקל ולכן אמרו לי להוסיף לה תחליף חלב . הוספתי לה ולכן עלתה במשקל כעת אני מנסה להפסיק אך פוחדת שהיא לא תינק שוב מספיק יועצות הנקה אמרו שהיא יונקת נכון גם עכשיו כמו בהתחלה - הבעיה היא שעכשיו היא כבר רגילה לבקבוק ולא כלכך רוצה לינוק - אני שואבת לה חלב אם והיא לא שבעה עושה רושם - אז אני מוסיפה לה תחליף חלב.
מה עושים במצב כזה טיפת חלב ויועצת הנקה המליצו להתעקש איתה על יניקה אבל היא בוכה ולא רוצה רק אחרי הבקבוק היא מוכנה לינוק הבעיה פה שהיא נרדמת לי מהר מידי על הציצי תוך חמש דקות היא נרדמת מה עושים????????????? אולי אין לי חלב טוב אולי לא מזין איך בודקים ???? פוחדת להפסיק את התחליף חלב ושהיא תרד שוב במשקל .

א.
את מוזמנת לפנות אלי למייל שלי (הוא כתוב בדף הבית שלי), אם תרצי אשמח לשוחח איתך בטלפון. אני לא בעלת מקצוע בנושא אבל אולי אוכל קצת לכוון אותך, אם אדע פרטים נוספים.

עצוב לי לקרוא הודעות כמו שלך, של אמהות שרוצות ומנסות להניק, ונתקלות באטימות ובורות.

חברה שלי ילדה לפני שבועיים, היא מניקה ורוצה להניק עד גיל חצי שנה.
התינוק שלה "לא ממהר לשום מקום", ולפעמים היא צריכה להעיר אותו ולהניק כדי שלא יישן יותר מדי.
היא שואפת להרגיל אותו לארוחה אחת פחות-או-יותר כל ארבע שעות. בלילה בעלה מאכיל אותו חלב שאוב כדי שהיא תוכל לישון. אין מיטה משפחתית.
אני לא רוצה להתערב לה בחיי המשפחה, אבל תהיתי אם לאורך זמן הפערים האלה בהנקה לא יורידו לה את תפוקת החלב. האם כדאי להמליץ לה לתת לתינוק לינוק כשהוא רוצה, גם בתדירות יותר גבוהה? ולמה? (בעיקר למה). האם אפשר להניק רק כל ארבע שעות ולהמשיך בזה חצי שנה? מה יקרה אם היא תמשיך בדרך הזאת?
חשוב לציין שאנחנו לא בישראל, ולפי ההתרשמות (העקיפה) שלי התמיכה בהנקה פה היא ממש טובה, מרגע הלידה (לידה טבעית, ביות מלא, המון עזרה והדרכה, ביקורי בית של המיילדת ושל טיפת חלב, וכו'), ועוד יותר חשוב לציין שעד עכשיו ההנקה הולכת יופי, התינוק למד לפתוח פה גדול, יש לה שפע של חלב וגם היא למדה לשאוב ודי קל לה לשאוב.

היא סיפרה שלי שבלילה או שניים האחרונים הוא ממש שמר על הפערים של ארבע שעות, והיא היתה מבסוטה מזה. האם עשוי להיות מצב שבעתיד הוא יתחיל לדרוש יותר, מעבר לקפיצות גדילה? האם כדאי להעלות בפניה את האפשרות, שהיא תהיה מוכנה למצב כזה? כי נראה לי שלפחות בינתיים הם בסגנון ההורות של "יצירת הרגלים ושלא יתרגל להתפנק". ואני לא רוצה להיכנס להם לתחת אם אני לא יודעת על מה אני מדברת.

להרגיל אותו לארוחה אחת פחות-או-יותר כל ארבע שעות
כאן השאלה היא מה פירוש "להרגיל". אם הכוונה היא לא לתת לו לינוק כשהוא רעב אלא לחכות עד שהשעון יתאים לה, ולהפסיק אותו באמצע ה"ארוחה" גם אם הוא לא סיים כדי להתאים לנוחיותה, בגיל שבועיים - זה פשוט מסוכן.
האם יש מקום בשבילך בכלל להתערב?
האם שוקלים את התינוק או מתכוונים לשקול אותו באופן קבוע?
הייתי מציעה לא להגיד כלום כרגע.
אם הוא עולה יפה במשקל, חזר כבר למשקל הלידה ועולה מינימום 150 גרם לשבוע החל משבועיים מהלידה, ומרוצה, מרטיב היטב לפחות 5 טיטולים (חד פעמיים) ביממה ולפחות 3-4 קקי יפה (כמות יפה, לא רק מריחה) של קקי חרדלי די נוזלי - זה בסדר.
אם יש בעיה - את אולי יכולה לברר אם הוא אוכל פחות מדי.
אבל אם באמת התמיכה בהנקה והמידע שניתן לה מגורמים אחרים ממש טובים - אז אם יש בעיה עם ההנקה שלה הם כבר יעלו על זה. עדיף שאת, כחברה, באמת לא "תידחפי".

בשמת, תודה על התשובה.
אני לא מאמינה שהיא תקטע ארוחה שלו באמצע, אבל אולי היא תנסה "למשוך" אותו קצת אם הוא ירצה לאכול במרווחים קטנים יותר. היא נשמעה כאילו לא מוצאת חן בעיניה המחשבה על להניק כל שעה-שעתיים, ואני רק חשבתי לי שטוב יהיה, אם הוא יתחיל לדרוש יותר והיא תתחיל להילחץ, שאני אוכל לעודד אותה בכמה מילים ולהגיד לה שזה בסדר גמור ונורמלי וצפוי, ושתתן לו לאכול חופשי.

והיא תתחיל להילחץ, שאני אוכל לעודד אותה בכמה מילים ולהגיד לה שזה בסדר גמור ונורמלי וצפוי, ושתתן לו לאכול חופשי.
זה נשמע לי מצויין.
בהצלחה!

הנקה על פי דרישה - כמובן, ככה אני מניקה, אלא שבימים אלו עולה אצלי השאלה אם ניתן לעושת איזו מניפולציה על הדרישה?!
ז"א מתחיל להיות לי קשה אי הסדר היניקות באות במרוחים של שעה, או שעה וחצי או שעתיים או שלוש - אין חוקיות, ומה שממש מבאס זה שבין חצות וההשכמה בבוקר היא קמה במרווחים של 45 דקות עד שעה וחצי ויונקת.

האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי ליצור איזה שהוא סדר יום?! (בשביל אמא שלה (-:)
זה ככה כבר כמה שבועות, חשבתי שבגלל שהיתה חולה אבל היא הבריאה והיא חמודה להפליא ובכ"ז יונקת באופן מוזר זה.

נראה לי רלוונטי: התחלנו עם מוצקים לפני שבועיים בדיוק, היא אוכלת אותם בהתלהבות רבה מאוד מאוד מאוד! בנתים ירקות מאודים ומלפפון מרוסק - אני מניחה שהיא אוכלת כמות של 2-3 כפות מרק ביום, כלומר זה לא תזונה אלא יותר להכיר מזון. אה, והיא שותה לפעמים מעט מים (לא יותר מ 80 CC בימהמה) לצורכי הרגעה בהעדר ציץ. בת חצי שנה שוקלת 8 ק"ג. ובגדול אין איתה שום בעיות אוכל - יניקה - בלבול פטמות.

נראה לי רלוונטי: התחלנו עם מוצקים לפני שבועיים בדיוק
רלבנטי וחצי.
מתוקתי, היא פשוט רעבה! ירקות מאודים, מלפפון, 80 סמ"ק מים! זה ממלא לה את הבטן, ובלילה היא פתאום נזכרת שהיא רעבה...
אני ממליצה להשאיר לה חלב ולא מים (אם יש אפשרות כזאת). אם היא צמאה שתשתה חלב שאוב (70 קלוריות ל-100 סמ"ק בערך) ולא מים (0 קלוריות לאותו כנ"ל). בירקות, במרק ובמלפפון יש המון מים גם ככה. וזה ממלא את הבטן יופי.

דבר שני: היא רק בת חצי שנה. רק חצי שנה בסך הכל היא קיימת בעולם! באמת אין חוקיות. העולם שלה חסר כל חוקיות וקצת מבלבל, והיא משלימה זמן-אמא בכל מיני שעות P-: וזה גם הגיל שהשיניים מתחילות להרים ראש, וזה מציק (מגרד) בעיקר בלילה, וכל פעם שזה מציק מה עושים? כמובן, ממהרים לינוק, המרגיעון הלאומי...

האם כרגע יש לכן סדר יום כלשהו, קבוע וחוזר על עצמו יום יום?
למשל, שעה קבועה לקימה? טיול קבוע? אמבטיה בשעה קבועה עם סדר פעולות קבוע כלשהו?
אלה דברים שעוזרים מאוד לקדם "סדר יום". אבל מעבר לזה יש גם האופי שלה, הצרכים (המשתנים תדיר) שלה, ויכולת מילוי הבטן שלה יחד עם קיבולת השד שלך, שבהם את לא יכולה "לשלוט" במובן "לסדר".
יכולת מילוי הבטן שלה = יכול להיות שהיא מתמלאת מהר מכמויות קטנות. טיפוס כזה תמיד תרצה ארוחות קטנות לעתים קרובות. אומרים שזה בריא יותר, אבל לאמא מיניקה זה לא פשוט. גם לאמא שצריכה לזכור לספק מזון כל שעתיים לילד שאוכל מזון מוצק ועדיין לא מבשל לעצמו - זה מעיק, אלא אם כן היא כזאת "אמא אדמה" שאוהבת לבלות את רוב זמנה במטבח.

עוד נושא בגיל הזה: הרבה גירויים ועניין במשך היום גורמים ליניקות קצרות יותר עם הסחות דעת, ככה שנוצרות המון יניקות קצרות במקום כמה "ארוכות ויסודיות", וגם המון השלמות בלילה (כשהבטן נזכרת שהיא מקרקרת). במקרה כזה מומלץ לקחת אותה להנקות לחדר חשוך ושקט כדי להתכרבל להנקה בלי גירויים והסחות דעת.

טוב אחרי מעקב נוסף.
הבת שלי בעצם יונקת הרבה גם ביום וגם בלילה.
ספרתי - היא יונקת בין 10-11 פעמים ביממה - זה נראה לי די הרבה לתינוקת בת חצי שנה.
יש שתי הפסקות ארוכות האחת כשהיא הולכת לישון - הסשן הראשון הוא של 3-4 שעות (בהן היא ישנה ולא יונקת) והפסקה נוספת בד"כ בבוקר של 4-5 שעות (שינה ואי יניקה).
המשמעות היא שבהלך שאר היממה היא יונקת כל שעה - שעתיים.
מודה, שדי נשבר לי מזה, זה מציק, מעייף (במיוחד הלילה), וגם מטריד - אולי יש ירידה בייצור החלב אצלי ?! אולי היא חולה? אולי.....

ניסיתי הנקה בפינה שקטה היא באמת אוכלת יותר יעיל אז, אבל לא מפחיתה במספר היניקות.

אה, וחזרנו ל רק הנקה לפני שלושה ימים כי הפיצקה פורחת, לכן אני "מאפסת מונה" ומתחילה מחדש - הפעם גם עם תשומת לב D-: העיקר שהקפדתי להוסיף פריט חדש כל 3-4 ימים, אבל לא שמתי לב מה גרם לגירוי.

רעיונות בכ"ז לריווח ההנקה? אני בדרך להשתגע קלות (או קשות, תלוי את מי אתם שואלים P-: )

רעיונות בכ"ז לריווח ההנקה?
כן, שהיא תעיר אותך בלילה פעם נוספת

את יודעת מה? פעמיים נוספות!

קומה ג' לא מאמינה לחוצפה של אנשים שמתלוננים שהילד שלהם נותן להם לישון 5 שעות רצוף באופן קבוע...>

וברצינות: אם המוצקים יילכו בסדר (שזה כמו אצלנו, לא בהתלהבות גדולה אבל בסדר), תוך כחודש כבר תוכלי להוריד הנקה אחת בשעות היום.

ספרתי - היא יונקת בין 10-11 פעמים ביממה - זה נראה לי די הרבה לתינוקת בת חצי שנה.
זה בדיוק לפי הספר. למה זה נראה לך הרבה?
(אגב, יועצת הנקה אחת מנחה את ההורים עוד בתקופת ההריון לרשום כל דבר שהם מכניסים לפה במשך היום, כל לגימת מים, כל ביס, נישנוש או ארוחה. תנסי. לא אתפלא אם ייצא גם לך 10-11 פעמים ביממה ששתית או אכלת משהו, גדול או קטן)

בעיקרון מסכימה עם קומה ג'.

אגב, אני חייבת להגיד לך שאחרי השאלה שלך, ועוד יותר אחרי המפגש, חשבתי כמה ימים רצופים על השאלה שלך.
ורק אחרי שלושה ימים תפסתי מה אני שומעת בדברים שלך, ולמה הנסיונות שלי לעזור לך גורמים לי הרגשה של חוסר אונים.
את כותבת:

מודה, שדי נשבר לי מזה, זה מציק, מעייף

רעיונות בכ"ז לריווח ההנקה? אני בדרך להשתגע קלות

ז"א מתחיל להיות לי קשה אי הסדר

אני שומעת:
ההנקה קשה לי. אין לי כוח להנקה. ההנקה קשה מדי. אני רוצה שההנקה תתאים יותר לצרכים שלי, לסדר היום שלי, לחיי העבודה שלי, לי.

מה קשה לי בזה, ולמה קשה למצוא לך פתרונות?
שני דברים.
אחד, שאת אומרת "ההנקה". אני מטפסת כמה קומות למעלה, למטא-הסתכלות, ורוצה להגיד לך: מותק, זאת לא "ההנקה". זאת התינוקת. יש לך תינוקת. אדם חדש הפציע בחייך, הפך אותם מהקצה לקצה, את לא בת שש עשרה, היו לך חיים מוכרים, מסודרים ובעיקר עצמאיים הרבה שנים, ופתאום - לא סתם אדם חדש הפציע בחייך, אלא אדם חדש קטן מאוד, אהוב מאוד, חשוב מאוד, ותלוי בך.
ולצד האושר הגדול, זה עול גדול.
והעול קשה לך.
זה בסדר, זה נורמלי, אבל אני בתור אחת שנורא רוצה להתגייס ולעזור לך - מה אני יכולה להגיד לך? כן, תינוקות הם עול. כן, זו עבודה קשה. כן, יש להם צרכים ודרישות וזה ממש-ממש לא מתאים לחיים שאנחנו מכירות.
מה אני אגיד לך (איפה האייקון של "באמת ממי אף אחד לא יכול לעזור לך" עם המבטא, והיד האוהדת המנחמת את זרועך, והמבט של האמא האמהית והטובה שאני מכירה מהסרטים) - יש לך תינוקת. ככה זה תינוקות. אם הם לא צריכים לינוק כל שעה (בשעות שהם לא ישנים, וכמובן בשעות שלא נוחות לך) יש משהו אחר. ככה זה תינוקות, Querida.

אני מבינה (אוי כמה מבינה) ומזדהה (אוי כמה מזדהה) עם הרצון לשנות אותה, ככה שצורכי היניקה שלה יהיו יותר "מתאימים לך", אבל אני מוכרחה להגיד לך, כאמא לאמא - זה מה יש. זה מה שהגרלת. זה לא שום דבר שאת עושה לא בסדר ויכולה לעשות אחרת. ככה היא.

אז מה הדבר השני?
השני, שממש בא לי להגיד לך: אם את חושבת שההנקה קשה לך מדי, וכל כך לא מתאימה לך, וסדר היניקות שלה לא נוח, וזמני השינה לא מתאימים, וכל השאר - האם את רוצה שנציע לך להפסיק להניק? כי השאלה שלך מובילה לזה.

אולי זה מה שאת רוצה, בעצם? אולי עם זה את מתלבטת?

תפסתי, שהמיניקה שבתוכי בעצם שומעת בדברים שלך, כאילו מה שאת בעצם אומרת זה, "נמאס לי להיניק, תשכנעו אותי שכדאי לי להמשיך להיניק! תעשו שההנקה תהיה לי יותר נוחה וקלה, ואז אני אהיה מוכנה להמשיך להיניק!"
והרי זה לא בהכרח נכון.
אבל אני הגבתי לתחושה הזאת, ולכן בתשובותי הקודמות ניסיתי באופן בלתי מודע לעזור לך שההנקה תהיה לך יותר נוחה וקלה.
אבל אחרי ששמעתי את דבריה של עדי במפגש, חשבתי לעצמי, כמה הייתי שבויה בתחושה הלא-מודעת הזאת.
ושזה לא חייב להיות ככה.

אז אני אומרת לך בפשטות:

אולי מה שיעזור לך זה לשמוע שככה זה, שזה טבעי, שגידול תינוקות הוא כזה והוא קשה והוא לא מתאים את עצמו לנוחיות שלנו ולהרגלים שלנו ולמה שקל לנו, הנקה או לא הנקה, ואולי זה יקל עלייך לדעת שההנקה בסדר, נורמלית, תקינה ומצופה, וככה זה תינוקות, וכולנו עוברות את זה. לא מכירה אמא אחת שמיניקה - וביני לבין חברותי יש כמה עשרות חוויות של הנקה ביחד - שלא מספרת על מה שאת מספרת.

ואולי מה שיעזור לך זה לשמוע שאם זה כל כך קשה לך, ואם את מאמינה שזו ההנקה שקשה לך, אולי את רוצה לשקול גמילה. אולי זה באמת קשה לך מדי. אז את חיה במאה העשרים ואחת, ויש לך אופציות אחרות.

ואולי עצם הידיעה שיש לך אופציות אחרות מנחמת, כי אז את יכולה לחזור ולבחור בהנקה בלב שלם, מתוך ידיעה למה את רוצה ובוחרת להניק, ולא רוצה "אופציות אחרות", ולמה את עושה מאמצים עילאיים להיות אמא לילדה שלך, ולא השארת אותה כבר מזמן עם מטפלת וחזרת למשרה מלאה רחוק ממנה.

אז אם נמאס לך וקשה לך להיניק זה בסדר.
אבל אנחנו לא ננסה לשכנע אותך להמשיך להיניק P-:
ואנחנו לא יכולות לעשות שההנקה תהיה לך יותר קלה או נוחה. או שגידול התינוקת שלך יהיה לך יותר קל או נוח.
זה לא קל ולא נוח לגדל תינוקות.
זאת האמת העירומה, שלא אומרים אותה מספיק להורים-שבדרך (ואם אומרים, אין להם מושג מה אומרים להם, והם לא קולטים).
אז אני אומרת לך את האמת העירומה.
ומאמינה בך ובכוחות שלך, ובלב שלך ובכוח העמידה שלך (את אשה, לא? ואת אמא, לא? אולי זאת תמצית האמהות: כוח העמידה. היכולת לשאת. קודם את ההריון. ואם חשבת ש זה קשה, קיבלת את הלידה. ואם חשבת ש זה היה הדבר הכי כואב וקשה שנאלצת לעבור בחיים, אז קיבלת תינוקת חיה לטפל בה.).
זהו, יורדת מהקופסא. את צריכה לנוח

זה לא קל ולא נוח לגדל תינוקות.
אוי בשמת, כמה אני לפעמים רוצה להגיד את המפשט הזה לאמהות. אבל אסור לי. כי זה נשמע מתנשא, ומרגיז, ומתריס.
אני מסכימה עם כל מה שכתבת, ורק כאן אפשר בכלל להגיד את זה.
אני כל הימים עוסקת באיך לנסות לתמרן בין המציאות, ש זה לא קל ולא נוח לגדל תינוקות._ לבין לנסות לעודד אמהות, לעזור להן להמשיך להניק, לעזור להן להבין _שגידול תינוקות הוא כזה והוא קשה והוא לא מתאים את עצמו לנוחיות שלנו ולהרגלים שלנו ולמה שקל לנו, הנקה או לא הנקה,

אבל אחרי ששמעתי את דבריה של עדי במפגש
תזכירי לי? מה אמרתי?

אני מסכימה עם מה שאמרת, בשמת. ורוצה לחדד - לא קשה ונמאס לך לפעמים, Pלונית, נניח כשאת אצל משפחה או עם חברות, וכמעט כל הזמן - ובדרך כלל בדיוק כשהקפה מוכן ואת רוצה לשתות - שהיא רוצה/צריכה משהו? פעם זה חיתול, ופעם הרדמה, ופעם היא פלטה וצריך להחליף את הבגד...
וזה כל יום ככה.
ושותים קפה רק כשהוא פושר, ואוכלים רק מה שאפשר להכין במהירות, וישנים רק כשאפשר, ולובשים רק מה שקל לכבס...

אולי זה לא מדבר אלייך. אולי זו באמת רק ההנקה, אצלך. אני מעלה השערה. אבל אם זה קרוב למה שקורה אצלך (זה, אגב, מה שהיה אצלי חלק גדול מהזמן בשנה הראשונה כאמא לשניים - יש לְמה לצפות

)
זה ק ש ה. ומזל - שלהם ושלנו - שיש גם הרבה רגעים אחרים, ובעיקר - שזה עובר

אבל אסור לי. כי זה נשמע מתנשא, ומרגיז, ומתריס
כן. בחמש בבוקר התעוררתי וכמעט הלכתי למחוק את כל מה שכתבתי. מרוב פחד שזה יישמע מתנשא, ומרגיז, ומתריס, שזה כמובן ההיפך ממה שהרגשתי והתכוונתי.

_אבל אחרי ששמעתי את דבריה של עדי במפגש
תזכירי לי? מה אמרתי?_
בערך ככה:
אמא אחת סיפרה על קושי מסוים שיש לה, נדמה לי שעם ההנקה בלילה.
אני התחלתי לחשוב, איך אפשר לעזור לה שזה יהיה לה יותר קל.
את, לעומת זאת, פחות או יותר שאלת אותה בחמימות רבה, איך היא מרגישה עם האפשרות שזה יימשך ככה עוד איזה שנתיים.
והיא אמרה שעוד שנתיים זה בסדר מצדה P-:
ואז הבנתי כמה אני טועה.

והיא אמרה שעוד שנתיים זה בסדר מצדה
במפגשים אצלי אני לרוב מסבירה את הצרכים של התינוק, שכוללים בין היתר הנקות תכופות, ורוב האמהות שואלות אותי עד מתי, מתי יהיה סדר, מתי יהיו רווחים סבירים, ולרוב מתקשים אפילו לקבל את התשובה שתוך כמה חודשים. ולמעשה אני אומרת כמה חודשים כדי שהאמהות יראו איזה אור בקצה המנהרה. לעיתים מאד קרובות יש לי הרגשה שאם אגיד שאי אפשר לדעת מתי זה יקרה, אולי עוד שנה, שנתיים, חלק נכבד מהאמהות יוותרו על ההנקה באופן מיידי.
אולי אני טועה. אולי אם ידעו שזה המצב יהיה להן יותר קל לחיות עם זה.
אבל הרושם שלי שמאד קשה לאמהות רבות לקבל שככה זה. כי כל התרבות שלנו, כל הספרים, תוכניות הטלויזיה, אחיות טיפת חלב, רופאי הילדים - כולם, מדברים על סדר, סדר יום, מרווחים בין הנקות, ארוחות וכו'. זה פשוט לא נתפס שתינוק יכול להזדקק לאימו כל הזמן.
אני חושבת שאחת הסיבות לקושי הגדול הזה, מלבד העיניין התרבותי של ציפיות לא ריאליות, הוא גם אורח החיים שלנו. רוב המשפחות הן משפחות גרעיניות, רוב האמהות לבד עם התינוק חלק נכבד מהיממה. אין חיים בשבט, אין מצב שאמא של ילד בן שלוש, שכבר יותר עצמאי, תקח קצת את התינוק הקטן, או סבתא, או דודה, וכך תשחרר את האמא קצת. באמת נורא נורא קשה להיות כל עולמו של תינוק קטן כל הזמן.

איך היא מרגישה עם האפשרות שזה יימשך ככה עוד איזה שנתיים
בהמשך לדברייך, אמא ל-5 (שאני כל כך מסכימה ומזדהה איתם, כמובן), אני רוצה להדגיש כאן את הנקודה החשובה, שאני רוצה שלא יחמיצו אותה:
עדי שאלה את האמא .
היא לא ניסתה תיכף לעזור לה.
היא לא ניסתה תיכף להקל עליה.
היא לא פיספסה, כמוני, את השלב שבו ישר קפצתי "לעזור" כי חשבתי שתפקידי "להקל". היא עצרה רגע לפני שהניחה הנחות (מוטעות, כפי שהתברר במקרה הזה - לאו דווקא מוטעות במקרים אחרים!), ומצאה את הדרך הנכונה, המדוייקת, שהיתה פשוט מושלמת בעיני - לשאול את האמא ההיא באותו רגע באותו מצב מול אותה שאלה,

"איך היא מרגישה עם האפשרות" - כלומר, שהיא תקשיב לאיזה רעיון היפותיטי שעדי תיכף תציג, ותנסה לבדוק איך הוא מרגיש לה, איך היא מרגישה עם זה, מה זה מעורר בה,
"שזה יימשך ככה" - כלומר, אפשרות שזה לא יפסיק.
"עוד איזה שנתיים" - הנה זרקנו טווח זמן ממש קיצוני P-: בלי להגיד את ה"אנחנו לא באמת יודעות כמה זמן זה עוד יימשך", אלא ממש לזרוק טווח נורא רחוק (בוודאי רחוק מאוד למישהי עם תינוק בן אולי חצי שנה או משהו כזה).

עכשיו - ההמשך הטבעי איננו
והיא אמרה שעוד שנתיים זה בסדר מצדה

לא. זה רק מה שגרם לי להבין את השלבים שפספסתי אצלי (לא קלטתי עד כמה אני "תיכף נחלצת להציל" במקום לעצור רגע ולבדוק עם האמא מה היא רוצה ).
לכן, במקרה אחר, אמא אחרת יכולה להגיד דברים אחרים לגמרי.

למשל: אוי ואבוי, אין מצב!
ואז עדי יכולה להמשיך ולהקשיב לה ולשאול אותה:
אז מה היית רוצה לעשות?
עוד כמה זמן כן נראה לך סביר?
ועוד כל מיני שאלות, שבסופן האמא תבהיר לעצמה (וגם לעדי שיכולה כך לקבל הזדמנות לעזור לאמא בדיוק איפה שצריך, ולא להתנפל עם שלל עצות שלא צריך) מה באמת הרצונות שלה, הקשיים שלה, הציפיות שלה, והרעיונות שלה לגבי פתרונות ומעשים (אם כבר מדברים, אז אני אשמח מאוד מאוד מאוד לרשימה של שאלות שאפשר לשאול את האמא שאומרת "אין מצב" P-: ).

זה תהליך שמקשיב לאמא.
זה תהליך שמעצים את האמא.
זה תהליך שנותן לאמא שליטה מלאה והזדמנות לביטוי מלא של הצרכים שלה והמחשבות שלה.
ורק במקום שצריך, ובכמות המדודה שצריך - עדי (או כל אחת אחרת שעוזרת) תוכל לספק מידע ותמיכה לאותה אמא.
מידע, במובן הכי פשוט, מה אפשר ומה אי אפשר (למשל: אם התהליך מוביל את האמא למסקנה שהיא בעצם רוצה כבר לגמול מהנקה כליל, אז צריך לספק לה את המידע שבמקרה כזה יש לתת תמ"ל עד גיל שנה, ובגיל שנה להתייעץ עם רופא הילדים לגבי המשך התמ"ל לפי נתוני המזון המוצק שהילד כבר יאכל), ותמיכה, במובן שעדי (לצורך העניין) תתמוך בכל בחירה של האמא ותחזק אותה בהבנה ובהרגשה שזכותה לבחור בכל אופציה שמתאימה לה ולתינוק שלה, בלי שום הטפה או מיסיונריות (חשוב במיוחד במקרה שלאמא אין כוונות להמשיך בהנקה, והיא מפחדת שמישהי שמדברת על הנקה תגיב אליה בשלילה).

זה על רגל אחת (-; (עדי, תתקני אותי אם צריך, וזו עוד הזדמנות להגיד לך

).

רק כדי להבהיר, לא אמרתי לאותה אמא שזה יימשך עוד שנתיים, בין היתר מאחר שאין לי כמובן דרך לדעת אם המצב ישתנה מחר או בעוד חודש או בעוד שנה. רק ניסיתי לברר איפה הבעייתיות מנקודת הראות שלה. ובמקרה הזה, לא היתה בעיה עם המצב הנוכחי ולכן לא היה צורך לדבר על אופציות לשינויו (אני לא רוצה להיכנס לנושא של אותו דיון - אם במקרה אותה אמא קוראת כאן, אולי היא תרצה לשתף בעצמה).
אם לאמא יש קושי עם המצב הנוכחי, אני מניחה שהייתי אומרת שאי אפשר לדעת מתי הוא ישתנה מעצמו, מנסה לתמוך באמא ולעודד אותה על מה שהיא עושה כיום, ושואלת אותה אם לדעתה יש דרך לשנות את המצב, ואם כן - מהי. הייתי מנסה לברר מה היא שומעת מהסביבה, ואיך היא מרגישה עם ההצעות שהיא מקבלת.
לפעמים הידיעה שגם אצל אחרים זה ככה, ובסופו של דבר, גם אם היא לא תעשה כלום, הדברים ישתנו - מרגיעה את האמא. אצל הרבה אמהות הלחץ נובע מהמחשבה (וזה גם מה שהיא שומעת הרבה מהסביבה) הוא שאם אין רווחים בין ההנקות, אולי החלב שלה לא מספיק טוב. לאמא כזו הייתי אולי מספרת על הרווחים שפותחים יונקים שונים בטבע. יש בעלי חיים שיונקים כל 12 שעות (אם האמא צריכה לצאת לצוד או למצוא לעצמה אוכל), ואלה בע"ח שיודעים ללכת ולהסתתר מגיל צעיר מאוד. החלב של היונקים האלה הרבה יותר עשיר בשומן ובחלבונים מאשר חלב אם. גורי חיות כיס או "קן" אחרות יונקים לעתים תכופות בהרבה, ומה לעשות, אם נולד לך תינוק ולא עופר איילים (תודה ל-עדינה מאוד על ההשראה) זה החלב שהוא צריך ואלה המרווחים שלו

עוד דבר שאני מציעה זה שאם לסביבה כל כך אכפת מהאמא שהם אומרים לה דברים כמו "את הורגת את עצמך" ו"ככה את לא מספיקה כלום" - לומר להם משהו כמו "נכון. אכפת לכם לעשות בשבילי קניות/כביסה השבוע, כדי שאני אצליח לנוח קצת?"
ותמיד טוב לזכור את הכלל שלפיו כשהתינוק ישן גם אמא הולכת לישון...
(הולכת לישון. הילדים שלי ערים אבל מספיק גדולים כדי לשעשע את עצמם. בחיי, השלב הזה מגיע)

ותודה [-: (-:
בפעם הבאה אני אשתוק, את מסבירה אותי יותר טוב...

בפעם הבאה אני אשתוק
ממש לא, כי גם זכינו בהבנות
לרשימה של שאלות שאפשר לשאול את האמא שאומרת "אין מצב

אוי, רק עכשיו אני רואה שעניתן לי

שניה תכף אני אקרא ואתיחס במהלך היום / ערב

טוב קראתי (מהר) ואני שמחה על הדיון שהתפתח פה בינכן בלי קשר למצבי שלי. זה דיון חשוב במיוחד ההבהרה שזה נורמאלי גם בגיל 6 חודשים וגם אח"כ)

בשמת, נדמה לי שקראתי את דברייך כמו שהתכוונת להם בכל מקרה אני מבינה שכוונתך היתה טובה ! (וגם מבינה למה חשבת למחוק P-: ) הנחת הרבה הנחות לא נכונות לגבי (-: זה מצחיק קצת לאור העובדה שהראת יפה איך עדי הקשיבה לאמא

מצד שני אני מבינה למה הנחת את הדברים. כמובן חלק מההנחות נכונות באופן כללי אך לא קשורות לשאלתי פה (כותבת בנימה משועשעת).

לגבי ההנקה - אני לא שוקלת להפסיק, אני נהנת ממנה, אני מרגישה שאני נותנת לביתי את הטוב ביותר, אני מרגישה שזה הולך חלק - היא יונקת היטב, מוכנה גם שאוב בבקבוק, ועכשיו עם המוצקים אין בעיות (טפו טפו חמסה וכאלו...) אני אסירת תודה על שזה המצב - הרי אצלי אישית זה יכול היה להיות כל כך בעייתי, אני בפירוש מרגישה בת מזל.

למה שאלתי לגבי הרווחים? משני טעמים:

הראשון - כנראה בשל שגיאה, הנחחתי שעם הגיל מתרווחות ההנקות ( עכשיו בכלל לא ברור לי למה הנחתי כך, הרי אין בעצם שינוי בין גיל חודש לגיל 6 חוד' אם רק יונקים - ההפך נדרשת אולי אף יותר אנרגיה), מאחר וזה לא קרה חשבתי שאולי יש בעיה - אצל ילדתי או אולי באופן ניהול ההנקה על ידי. - חשבתי שמשהו שאני עושה / לא עושה גורם לכך שלא נוצרים מרווחים גדולים יותר.

השני - נדמה לי שהיו רווחים גדולים יותר ושהם הצטמצמו - כלומר שקודם היא ינקה 8 ~ ביממה ואילו כעת היא יונקת 12 - שניהם בתוך הנורמה אבל 8 יותר נוח לאמא ....
היא היתה חולה ואז ינקה המון ומאז היא אמנם הבריאה אבל זה נשאר ככה

בעצם יש גם טעם שלישי - היניקות המרובות הללו העלו אצלי חשש שאולי אני כבר לא מייצרת מספיק חלב ( בגלל מצבי הבראותי / ניהול הנקה לקוי מצידי), אז נכון שההנקה הלכה חלק עד כה ואני יודעת לבדוק שתן צואה יובש משקל ואני מצליחה לשאוב (פחות ממקודם) אבל בכ"ז אני מסתובבת עם האי שקט הזה.

וכן, זה מאוד קשה - כי ההפסקות הארוכות ביניקה הן בין 2000-2300 ובין 900-1200 והכי צפוף זה בלילה (בין חצות ל 7 בבוקר) - מאוד קשה לי העדר השינה (כן, אני לא האמא הראשונה ולא היחידה שחוסר שינה מחרפן אותה )-: ) יוצא שבין חצות ושש - 7 בבוקר (במקרה הטוב) אני ישנה פרקי זמן של שעה לכל היותר, מרגישה את הפגיעה התפקודית שמחסור בשינה גורם (מורל:עצב, רוגז קוגנציה: ריכוז, הבנה, כושר ביטוי פיזית: כאבים, חולשה).

ובכ"ז רוצה לומר לך משהו על המשפט הזה:
ההנקה קשה לי. אין לי כוח להנקה. ההנקה קשה מדי. אני רוצה שההנקה תתאים יותר לצרכים שלי, לסדר היום שלי, לחיי העבודה שלי, לי.
"ההנקה קשה לי" לא מנביעה את כל המסקנות שהצעת - ז"א היא קשה לי. וכן, אני רוצה לדעת אים ואיך ניתן לעשות אותה קלה יותר (ע"י השפעה על היונקת או רעיונות לשינוי סדר היום שלי) זה בסדר לגמרי לרצות שמשהו שאני לגמרי מחוייבת לו יהיה קל יותר. אני אכן רוצה שההנקה תתאים יותר לצרכי השינה שלי (-: [חבל לי שלא שומעים את טון דברי מקווה שאת שומעת איך אני אומרת לך]

אה, וקשיים אחרים וודאי וודאי קיימים ונמאסים (אוכל קר, אי אפשר לגמור משפט, בכי במקומות ציבוריים מביכים, קקי בדיוק אחרי המקלחת D-: ) או כמו שאומר חברי הטוב - "תינוקות זה לא נוח" אבל פה באמת שאלתי קשורה בהנקה מן הטעמים שהזכרתי לעיל.

(קיטורים כללים אני מוסיפה בדפים אחרים ובשיחות בע"פ D-: )

קומ"ג
או, בגלל הנוסח שלי נדמה היה לך שאני ישנה 5 שעות ברצף אך לא כך היא (-: הסירי קנאה מליבך P-:
הרווח הוא של 5 שעות ביניקה (לאמיתו של דבר קרה רק פעם אחת) יש שתי הפסקות ביממה של 3 שעות והן לא בשעות שאני יכולה לישון בהן )-:
ולא תמיד היא ישנה בהן.
או כמוני כמוך - רוצה לישון

כנראה בשל שגיאה, הנחחתי שעם הגיל מתרווחות ההנקות ( עכשיו בכלל לא ברור לי למה הנחתי כך, הרי אין בעצם שינוי בין גיל חודש לגיל 6 חוד' אם רק יונקים - ההפך נדרשת אולי אף יותר אנרגיה), מאחר וזה לא קרה חשבתי שאולי יש בעיה - אצל ילדתי או אולי באופן ניהול ההנקה על ידי. - חשבתי שמשהו שאני עושה / לא עושה גורם לכך שלא נוצרים מרווחים גדולים יותר.

השגיאה היא שכיחה מאוד, ונובעת (לפחות אצלי נבעה) מהציפיות ששידרה כל הסביבה הקרובה- שבתי תרווח הנקות, ומי זו הסביבה? אמא שלי, חמותי, גיסותיי, שכנות וכו', כולן נשים שלא הניקו או הניקו בקושי חודש.

ותודה על כל הדיון הזה. הלוואי שלי היו אומרים את מה שנאמר כאן, זה היה עוזר, ואפילו עכשיו, עם תינוקת שלישית שבגיל שנה הגבירה את תדירות הנקות הלילה, זה עוזר, להיזכר ש
זה לא קל ולא נוח לגדל תינוקות. , לא תמיד בכל אופן, וזה בסדר.

זה אמנם לא ממש קשור לדף הזה, אלא לדף אחר שהתכוונתי לפתוח והתעצלתי, אבל כשהתחיל להמאס לי מההנקות האינסופיות, הבנתי שבגיל כמעט שנתיים, אם אני לא מגבילה אותה, היא יונקת הרבה יותר ממה שינקה עד גיל חצי שנה! אם כתינוקת היא ינקה בערך כל שעתיים, הרי שבגיל שנתיים, היא לפעמים ינקה כל 20 דקות! זה ממש לא מה שציפיתי שיקרה. ציפיתי שתהיה הפחתה הדרגתית עם הגיל, ככה שבגיל 3-4 באופן טבעי ישארו רק 2-3 הנקות בודדות ביום, מרצונה החופשי. אבל מה שגיליתי הוא, שלפחות עד לשלב זה, ה-אובססיה לציצי רק גוברת ומתחזקת.

השגיאה היא שכיחה מאוד
מה שכן נעשה יותר קל הוא משך ההנקות. אם בהתחלה הן היו ארוכות מאוד, הרי שעכשיו מספיקות 5 דקות לארוחה מלאה של התינוקי. ממני זה דורש להיות בסביבתו רוב הזמן (אם אין חלב שאוב), אבל אני ממש לא רואה בזה מאמץ או השקעה מיוחדת. זה לא כמו בהתחלה (זמן אינסופי, כבולה לכורסה אחת, מכירה מספר תנוחות מצומצם וכולי).

מה שכן נעשה יותר קל הוא משך ההנקות.
אזהו שאצלי קרה בדיוק ההפך )-:

יפה, שהקשיים כל כך אוניברסליים וכל כך יחודיים בו בזמן

הנחת הרבה הנחות לא נכונות לגבי
למעשה, לא כל כך הנחתי הנחות, אלא פרשתי רשימה של אפשרויות כדי שאולי אחת או שתיים מהן יקלעו למה שאת מרגישה (-;
והנה, אחת או שתיים קלעו.
והאפשרות שהתאימה לך היתה, לגלות שזה נורמלי ולא משהו שאת עושה לא בסדר.

שלפחות עד לשלב זה, ה-אובססיה לציצי? רק גוברת ומתחזקת.
טרה,
יש איזה דף בעניין, לא זוכרת מהו.
היה כתוב שם על זה שלפעמים זה משעמום ואז אפשר להחליף את הדרישה לציצי בתשומת לב מסוג אחר (משחק גופני, שיר וכו'). לי אישית היה עדיף כבר להניק

, המחשבה על משחקי אצבעות ועוד הסחות דעת מהסוג הזה עייפה אותי יותר מלהניק.
חוץ מזה היה כתוב שם על זה שצריך לעשות דברים (כי כל פעם שאנחנו מתיישבות הן באות לציצי).

ובאופן כללי, אני משערת שזה באמת כמו שכתבת-
ציפיתי שתהיה הפחתה הדרגתית עם הגיל, ככה שבגיל 3-4 באופן טבעי ישארו רק 2-3 הנקות בודדות ביום, מרצונה החופשי.
רק שעכשיו היא בת שנתיים, והשינוי יכול לקרות גם בבת אחת. (ב-natural child project ) יש מאמר על גמילה ונדמה לי שזה מה שכתוב שם- שזה נורא שונה מילד לילד, ויכול לקרות בהדרגתיות אבל גם בבת אחת.

אפשר לשמוע את דעת המומחיות? (נושא שמטריד גם אותי, כמישהי שרוצה להניק לטווח ארוך והאינטנסיביות הזו שטרה מתארת הקשתה עלי מאוד).

_נדמה לי שהיו רווחים גדולים יותר ושהם הצטמצמו - כלומר שקודם היא ינקה 8 ~ ביממה ואילו כעת היא יונקת 12 - שניהם בתוך הנורמה אבל 8 יותר נוח לאמא ....
היא היתה חולה ואז ינקה המון ומאז היא אמנם הבריאה אבל זה נשאר ככה_
1 - בטח, היא הרבה יותר ערה

2 - אחרי מחלה, לוקח שבועיים להתאושש לגמרי! אצל גדולים רואים את זה בקלות - שבועיים של רעב גדול כדי להשלים את המאגרים שהמחלה דילדלה.

יש שתי הפסקות ביממה של 3 שעות והן לא בשעות שאני יכולה לישון בהן
לגבי ההפסקה של 9-12, במצבים כאלה אני הולכת לישון ב 9, ומקבלת (באדיבות אבא) ילדה ליניקת-לפני-השינה בחצות (או אפילו היא נרדמת אצל אבא בטיול עם מנשא). ככה לפחות החלתי את הלילה עם שינה סבירה.

הבנתי שבגיל כמעט שנתיים, אם אני לא מגבילה אותה, היא יונקת הרבה יותר ממה שינקה עד גיל חצי שנה!
בדיוק לפני יומיים דיברתי עם זה עם מישהי.
מה שרונית כתבה - שעמום. נראה לי שזה לא רק "משחקי אצבעות ושירי קופסה" (הפוך), אלא יותר פעילות שקימת בסביבה עתירת אנשים/ילדים.
דוגמאות: 1 - החברה אתה דיברתי שהתלוננה על יניה בלי סוף, אבל כשנפגשנו ביער עם עוד אי אילו משפחות דיברנו לפחות חצי שעה בלי הפרעות, הבת שלה אפילו לא חיפשה אותה. 2 - אמש היינו בחתונה. הילדה ינקה שם רק את יניקת ההרדמות (וגם זה כי שכחתי מנשא). נראה לך שבבית זה יכול לקרות? 3 - הקטנה שלי הרבה פחות ציצי-אדיקטד מהגדולים. אני חשובת שזה קשור גם לזה שיש לה אחים גדולים להנות מהם, והיא פחות זקוקה לציצי בשביל "סתימת חורים בלו"ז".

אפשר לשמוע את דעת המומחיות?
בתור סתם אמא שמניקה כבר יותר משמונה שנים ברציפות: יש ויש, וכל מה שהקדירה אמרה.

כמישהי שרוצה להניק לטווח ארוך והאינטנסיביות הזו שטרה מתארת הקשתה עלי מאוד
עצתי כאמא: עדיף לא לקבוע מטרות לטווח ארוך (-:
תניקי כל עוד זה מתאים לך.
כשלא מתאים לך תעשי שינויים, איך שמתאים לך.
בתור עצלנית, אני אף פעם לא טרחתי ממש לשים לב לעליות ולירידות האלה.

אלא יותר פעילות שקימת בסביבה עתירת אנשים/ילדים.

שזה קשור גם לזה שיש לה אחים גדולים להנות מהם

כן, אני מרגישה את זה באופן כללי עם השלישית, לא רק בקשר להנקה.

עדיף לא לקבוע מטרות לטווח ארוך

וואלה בשמת, צודקת, תודה על התזכורת

לגבי הנקה כל שעה וחצי בלילה בגיל שנה:
אצלי לשמחתי זה אמנם לא ככה, אבל הנה מה שאני זוכרת ממה שג'ולי שור, יועצת הנקה אמרה למישהי שבגיל 8 חדשים עדיין לא ישנה שינה רציפה בלילה. בשלב מסויים ההנקה בלילה הופכת להיות הרגל ולאו דווקא צורך. כמו כל הרגל, קשה לשנות אבל עדיף מוקדם ממאוחר (הערה שלי). בכל אופן ג'ולי הציעה לה שתקבע משהו כמו 5 שעות, בין 12בלילה הנקה אחרונה ל5 בבקר, שכל פעם שהתינוק יקום להרים אותו, לחבק אותו, ולהחזיר למיטה: עכשו הולכים לישון. בלילה הראשון, יבכה 150 פעמים. בלילה השני קצת פחות ובלילה השלישי, היא טוענת, הבעיה תעלם.
אולי זה נשמע קצת אכזרי אבל לי באופן אישי זה נראה לא הגיוני לקום כל שעה וחצי במשך כמה חדשים. זה נראה לי שמרב נסיון לתת לתינוק כל מה שהוא צריך מתי שהוא צריך, באופן לא מודע הוא חייב לספוג את התסכולים, העייפות והכעס המודחק של האמא שאין לה רגע אחד לנוח. נכון, זה לא קל לגדל תינוק, אבל גם אם ישנים 5 שעות רצוף בלילה, זה עדיין משאיר די והותר קושי. ואולי קצת יותר כוח להתמודד עם הקושי הזה.

באופן לא מודע הוא חייב לספוג את התסכולים, העייפות והכעס המודחק של האמא שאין לה רגע אחד לנוח

אשל, הטיעון הזה , שגם הוא שכיח בחברה שלנו, בעייתי לדעתי, כי הוא נובע מתוך הראייה הדיכוטומית של- או אני או התינוק, כאילו מישהו חייב לנצח ומישהו חייב להפסיד, כאילו שזה מאבק.

בפועל, תמיד יש עוד דרכים, שיכולות להיות פחות אכזריות. אם יוצאים מנקודת הנחה שהצרכים של האמא חשובים, וגם של התינוק, אז מחפשים פתרון מתאים.
למשל- ללכת לישון מוקדם, לישון בכל הזדמנות, להזכיר לעצמנו שזה זמני וחולף, רק תקופה קצרה בחיים שעוד נתגעגע אליה, וכו'...

העיקר הוא לזכור שתמיד יש עוד פתרונות.

ראיתי שיש דף פעוט שיונק הרבה. אולי אעביר לשם את החלק שעוסק בפעוטות ?

כן, כאן זה סתם ילך לאיבוד, נראה לי.

רונית, אני מסכימה איתך, צריך למצוא את 'דרך המלך' שעונה גם וגם. אני לא אומרת שצריך ללכת ראש בקיר. אבל 8 חודשים, וגם חצי שנה זה לא תקופה כל כך קצרה, ואם זה לא מתאים לאמא אז גם לא צריך להיות קיצוניים ב'זה מה שהתינוק צריך'. חלק מהדברים הם לא צורך אלא למידה. למשל אם בהתחלה, בכל פעם שהתפתל בלילה מתוך שינה בגלל גזים, או יבבה קטנה בגלל פיפי, הרמתי והנקתי אותו יכול להיות שהוא פשוט התרגל לינוק יותר ממה שבאמת צריך בלילה.

אשל, מבחינת ההנקה, גיל חצי שנה וגיל שמונה חודשים שניהם גילאים שבהם הרוב המכריע של התינוקות (הייתי אומרת כל התינוקות, אבל אני מסייגת למען אותו תינוק נדיר שישן בלילה) זקוק ליניקת לילה. כלומר, זקוק לאוכל הזה.
לסרב לתת להם אוכל בלילה בגיל הזה פירושו להרעיב אותם.
מי שלא זקוק - גם לא מתעורר.
זה באשר לניהול הנקה.

תינוק בן שנה אולי מתעורר מרעב בלילה ואולי לא. תלוי כמה קלוריות הוא מקבל מהמזון המוצק, ותלוי בעוד גורמים.
יש תינוקות רבים שזקוקים לארוחת לילה גם עד גיל שנתיים, והם יתעוררו לאכול (או לא "יתעוררו" אלא יינקו מתוך שינה, אם הם ישנים עם אמא והיא קולטת אותם בזמן ונותנת שד כבר מתוך שינה, לפני שהם "מתעוררים"). גם במקרים האלה, לא לתת להם לינוק זו הרעבה.

אם התינוק מתפתל ומתחיל להתעורר מסיבות אחרות - גזים, כאב בטן אחר, כאבי שיניים, פיפי - אז למען האמת:
א. אם את מגדלת בלי חיתולים, אז אולי תקומי לפשפש אותו.
ב. בכל מקרה, בכל מקרה , הכי קל להניק את התינוק להרדמה מתוך שינה, כשהאמא והתינוק ישנים במיטה המשפחתית.
כי החלופה היא ככה: לקום, לחבק, לנדנד, להרגיע, לעשות עיסוי בטן (אם יש גזים או כאב בטן), והשד יודע מה, וכמובן לכי תדעי למה בעצם הוא בוכה לך: הוא היה צריך פיפי ועוד מחכה שייקחו אותו לשירותים ואת לא לוקחת אבל לא יודעת אם הוא כבר עשה ועכשיו בוכה כי לא נעים לו או כי הוא כועס על זה? הוא עדיין מתאפק ובוכה כי לא לוקחים אותו לשירותים? השיניים כואבות לו והוא צריך משהו בפה להרגיע אותו? הוא צריך קרבה לאמא ולהרגיש את השד החם והנעים בפה שלו? הוא רוצה לישון והנדנודים ממש לא מתאימים לו עכשיו? יש לו גזים והוא רוצה טיפה חלב כי זה נותן לו תחושת הרגעה חמימה בבטן (החלב הוא בטמפרטורת הגוף)?

בקיצור, הטבע (או אלוהים) לא סתם ברא את השד ואת ההנקה.
מי שכל כך סובלת מהנקות הלילה בהחלט יכולה לעשות את כל הניסויים המתישים האלה.
אבל אם התינוק סובל מגזים, מכאב בטן, מרעב, משיניים או מצורך בפיפי - אין שום סיכוי שהוא לא יתעורר מזה.
את לא יכולה "להרגיל" שום תינוק לא להתעורר או לייבב מתוך כאבים.
בינינו, גם אני מתעוררת באמצע הלילה אם אני צריכה פיפי, או שמשהו כואב לי, או שאני נורא רעבה. P-: ההבדל היחיד הוא שאני לא תלויה בדרך כלל באף אחד בשביל למלא את הצרכים האלה
(אם כי רק לפני חודש וחצי הייתי בבית חולים, ותאמיני לי שזה ממש ממש ממש לא נעים כשאת צריכה פיפי אבל לא יכולה לעזור לעצמך כי את מחוברת לחמישה צינורות שונים ודי קשורה למיטה על הגב. עכשיו דמייני את עצמך במצב הזה, רוצה לאכול, וכל מי שמסביבך לא מבין אותך. את אומרת, "אני רעבה, תביאו לי אוכל בבקשה", הם אומרים לך "כן כן חמודה" וטופחים לך על הגב, לא קולטים מה את רוצה, כי את תינוק ובמקום מלים יש לך יבבות או בכי, ופשוט לא מבינים אותך).

אז הדבר היחיד שכל השיטות האלה עושות הוא להאריך את הסבל ולהגביר את ההתשה של אמא.
אלא אם כן התועלת היחידה היא שאת כל הנידנודים באמצע הלילה עושה האבא (-;
(יש אבות כאלה. אני מכירה שניים באופן אישי, אחד מהם גידל אותי).