כלבים בפארק הירדן

רק לי זה נשמע כמו newspeak?
גם אני חשבתי על מכבסת מילים לא פעם בעת קריאת הדף הזה...

לא הייתי בפארק הירדן מעולם
(אופס, האם אמחק כעת?)

אבל באופן משונה אני נוהגת לקרוא את החוויות שאחרי ושומעת על מצוקה הנובעת מצרעות, מזרונים שמתפוצצים, חום איום, קשיים בזוגיות, קשיים חברתיים, אוכל, ועוד פעם חום איום.

לא זוכרת שאי פעם מישהו העלה את נושא הכלבים כ"בעיה".

מעניין לא?

ומה לגבי כל הנושאים האחרים? האם לצרעות יוקצה מקום משלהם? האם רני כשר יתבקש לשנות את החום האיום (שמאוד מגביל את פעילות הילדים היקרים שלנו)? אני עוקבת כי ברגע שתשיגו תנאים של קניון ממוזג אז אני גם אבוא.

מה שהפריע לי בדף הזה (יש עוד מקום לטחון? לא בטוחה בעצם) הוא הרף המוגזם של הבקשות, ותביעת הבעלות על הנוחות בפארק.

כל נושא הדף בעייתי כשלעצמו, כי המסר עבר כבר בראשיתו לכל מי שהוא יכול היה לעבור. המשך הדף, לעניות הבנתי, נסוב על עניינים אחרים.

בקיצור, הפריע לי שציפו ממני להתאדות.. ככה פשוט - תטי את אוהלך רחוק, אל תתקרבי אלינו ואל תתקרבי לשום מקום שאנחנו עשויים להגיע אליו. וזאת למה - כי יש לי ילדים שפוחדים גם מכלב שטיח. כך הודגש שוב ושוב (אמנם על ידי אם אחת בעיקר), ונמצאתי אשמה מכל כיוון: גם אם כלבי יהיה המחונך שבכלבים, גם אם יהיה קשור, גם אם ישכב ללא תזוזה וגם אם יתאבן - עדין עלי להיות בעונש, משום שיש כאן ילדים שפוחדים מכלבים.

אני מודה שעיקר הבעייתיות שלי עם הדף הזה נסוב סביב הנושא של פחד מכלבי שטיח. אני מתנצלת מעומק הלב אם פגעתי כאן במי מהמשתתפים, וכפי שכבר אמרתי קודם, ברור לי לחלוטין שאקח אחריות על כלבי במפגש הזה, כפי שאני מקפידה לעשות בכל מפגש שלי עם בני אנוש אחרים.

אבל אני רוצה להציג נקודה, ואני מבקשת סובלנות בקריאתה. לגבי - ילדים שפוחדים מכלבי שטיח מהוים מטרד. לא בגלל שאני גסת רוח ומגעילה - להפך. משום שאני עדינה ומתחשבת מטבעי, ומאד מאד לא רוצה לפגוע. כך, מרגע שהתחיל הדף התחלתי לנוע באי נוחות מול המחשב, הופכת והופכת איך אני יוצאת מזה, ומבינה שאם אלך לפארק, וכנראה שכן, בכל רגע נתון אבדוק איפה נמצאים הילדים של אותה אם ואיך אני דואגת לא להפריע להם.

וזה מצב בלתי נסבל. כי השקעתי אין סוף מאמץ ואהבה בלגדל את כלבי, והוא מחונך ונחמד ואהוב. תיאורטית או לא: אוכל לשמור אותו קשור, אוכל לשמור אותו לידי, אוכל להסות אותו ואוכל לרסן אותו בכל צורה שהיא. אבל מול ילד שפוחד מכל צל של כלב, ושאמא שלו מרשה לעצמה לנסות ולנקות את הפארק מכלבים על שום פחדו זה, אין לי שום דרך רציונלית להתמודד, בלא שאראה בבקשה מטרד.

_בקיצור, הפריע לי שציפו ממני להתאדות.. ככה פשוט - תטי את אוהלך רחוק, אל תתקרבי אלינו ואל תתקרבי לשום מקום שאנחנו עשויים להגיע אליו. וזאת למה - כי יש לי ילדים שפוחדים גם מכלב שטיח. כך הודגש שוב ושוב (אמנם על ידי אם אחת בעיקר), ונמצאתי אשמה מכל כיוון: גם אם כלבי יהיה המחונך שבכלבים, גם אם יהיה קשור, גם אם ישכב ללא תזוזה וגם אם יתאבן - עדין עלי להיות בעונש, משום שיש כאן ילדים שפוחדים מכלבים.
אני מודה שעיקר הבעייתיות שלי עם הדף הזה נסוב סביב הנושא של פחד מכלבי שטיח. אני מתנצלת מעומק הלב אם פגעתי כאן במי מהמשתתפים, וכפי שכבר אמרתי קודם, ברור לי לחלוטין שאקח אחריות על כלבי במפגש הזה, כפי שאני מקפידה לעשות בכל מפגש שלי עם בני אנוש אחרים.
אבל אני רוצה להציג נקודה, ואני מבקשת סובלנות בקריאתה. לגבי - ילדים שפוחדים מכלבי שטיח מהוים מטרד. לא בגלל שאני גסת רוח ומגעילה - להפך. משום שאני עדינה ומתחשבת מטבעי, ומאד מאד לא רוצה לפגוע. כך, מרגע שהתחיל הדף התחלתי לנוע באי נוחות מול המחשב, הופכת והופכת איך אני יוצאת מזה, ומבינה שאם אלך לפארק, וכנראה שכן, בכל רגע נתון אבדוק איפה נמצאים הילדים של אותה אם ואיך אני דואגת לא להפריע להם.
וזה מצב בלתי נסבל. כי השקעתי אין סוף מאמץ ואהבה בלגדל את כלבי, והוא מחונך ונחמד ואהוב. תיאורטית או לא: אוכל לשמור אותו קשור, אוכל לשמור אותו לידי, אוכל להסות אותו ואוכל לרסן אותו בכל צורה שהיא. אבל מול ילד שפוחד מכל צל של כלב, ושאמא שלו מרשה לעצמה לנסות ולנקות את הפארק מכלבים על שום פחדו זה, אין לי שום דרך רציונלית להתמודד, בלא שאראה בבקשה מטרד._
תודה שכתבת את זה!
מזדהה ולכן לא באה לפארק!

לכן בקשתי פסק זמן במשך היום, בו אוכל להיות עם כלבי וילדי ביחד במים, בלי לדאוג. קבלתי מגון תשובות כמעט זהות שאמרו א. לא נח לנו להתחייב על שעות (אמא אחת) וב. לכי למקום אחר, יש הרבה מקומות. מה יצא לי מזה?

א. אני צריכה להתחשב 24/7, ובתמורה לא מוכנים להעניק לי אפילו דקה של פורקן מהנטל
ב. אני צריכה לחפש לי מקומות אחרים. וכן, הייתי בפארק בשנה שעברה, והכי כיף היה לי בבריכות הרדודות, כשילדי שיחקו עם חבריהם בהנאה רבה, ואני קשקשתי עם ההורים, גם כן בהנאה רבה. לא רוצה לנדוד למקום אחר, לא רוצה להפריד בין הילדים לחבריהם, לא רוצה להתבודד - את זה אני עושה מספיק בבית. זאת ועוד - גם את המקום האחר אצטרך לפנות אם יגיעו אנשים, כך על פי המשתמע מהכתוב. משמע - כל הזמן לדאוג.

וכל זה למה? משום שכלב השטיח שלי, המתוק והאהוב, שייך במקרה לגזע של כלב אחר שהפריע למישהי בשנה אחרת לאכול, ושחשף שיניים בנוקדים, ושנבח עד השמיים במדבר. ועל זה אמרתי גזענות, וישר חטפתי. אבל מה זה אם לא, ומה לי ולכל אחד מאותם כלבים בעיתיים. אני חוזרת שוב ושוב על השאלה שהצגתי כאן כבר מספר פעמים, לצד תלונות על כלבים שונים. מה לי ולו, מה לי ולו, מה לי ולו.

<פלונית מעולם לא נטלה חלק בעונשים קולקטיביים, מה שהביא לשפע חוויות משעשעות בביצפר, בצבא ובחיים בכלל>

פלונית יקרה,
כמו בכל קבוצה של אנשים, יש קולות לכאן ולכאן. גם בדף הזה הקולות הללו היו לכאן ולכאן, ואפילו לדברייך - רק אמא אחת חוששת עדיין מכלב השטיח שלך.
קחי את רוח הדברים. ברור שאף אחד לא קורא גם לכלב שקט שיושב בצד - מטרד. ואם יש מישהו כזה, הוא יצטרך לבחון את מעשיו איך להתגבר על הבעיה.
נראה לי שההגדרה "מטרד", למרות שאינה מדוייקת דיה, לא כוללת נוכחות של כלבים, אלא מעשים של כלבים.
וכשיבוא היום ותגיעי לפארק הירדן, ואם כלבך יסתובב חופשי בין האוהלים, היי קשובה לקולות. רוב הסיכויים שלא תשמעי צרחות וצעקות רק מזה שהוא מטייל.

ויש לי הצעה פרקטית, שאני מקווה שלא תפגע בבעלי הכלבים הרגישים: אם הכלב נמצא כל הזמן קרוב לבעליו - אין בעיה משום שבעל הכלב יכול לראות מתי כלבו מטריד ולמנוע ממנו לעשות כך. אבל אם זהו כלב שיכול לשוטט (בתנאי שבאופן עקרוני הוא לא מטריד), אולי כדאי לתלות על רצועתו שלטון קטן בנוסח "אני רקסי ואני הכלב של יוס'קה". כך ניתן יהיה להתייחס אליו באופן אישי, ולהעלות בפני בעליו טענות קונקרטיות, אם יהיה בכך צורך.

ולכל הנעלבים והנפגעים, ובעיקר לאלו ש"מאיימים" שלא יבוא למפגש בגלל הדף ה"מכוער" הזה -
הקהילה גדולה ורבים בה הקולות. לא כולם יודעים להתנסח בצורה מנומסת, ומצד שני לא פעם הנעלב מצליח להפגע גם מטפיחה קלה על השכם.
לכן, אל תקחו שום דבר אישי. קראו את רוח הדברים ופעלו על פי צו מצפונכם. רוב הסיכויים שזה יספיק בהחלט.

אני עיוורת מלווה בכלב נחיה- היכן עלי להיות במהלך המפגש?
( הכלב רגוע ונעים- אך גדול ומפחיד)
בן זוגי יגיע לפארק בדיוק באותם הימים לא קשור לבאופן עם שני כלבי ענק...מה לעשות?
ברצינות....הרי ביום יום אנו בעלי הכלבים מחויבים ע"פ חוק לאיקס דברים כנ"ל בפארק הירדן
ומי שלא שידע שהוא עובר על החוק

זו שאלה אמיתית?
אני קוראת שוב ושוב ומנסה להבין אם מסתלבטים או לא. אולי באמת יש בקהילה עיוור שמישהו אחר קורא וכותב עבורו. אולי אני עייפה מדי ולא קולטת את ההסתלבטות. בכל אופן כלב נחיה בכל מקרה קשור, לא?

נראה לי שההגדרה "מטרד", למרות שאינה מדוייקת דיה, לא כוללת נוכחות של כלבים, אלא מעשים של כלבים.
לא בטוחה. נדמה לי שהיתה טענה גם נגד הנוכחות בלבד. והביאו לדוגמא את הכלב שטיח ליד המים שלא זז אבל הפחיד.

אנונימי

גמני מבינה שילדי בשמת כנראה יפחדו גם מכלב שטיח.
ועם כל האמפתיה והרצון הטוב שלי ושל רעי לקהילה, נראה לי שברור שלא כל התנאים האידיאליים עבורם, יוכלו להתקיים. מהלעשות.

דרך אגב, בהזדמנות חגיגית זו, רני - במקום שנחפש קניון ממוזג לקיים בו מפגש של 8 ימים, אולי פשוט תפעיל את המזגן בפארקהירדן סוףסוף?!

_ולכל הנעלבים והנפגעים, ובעיקר לאלו ש"מאיימים" שלא יבוא למפגש בגלל הדף ה"מכוער" הזה -
אל תקחו שום דבר אישי. קראו את רוח הדברים ופעלו על פי צו מצפונכם. רוב הסיכויים שזה יספיק בהחלט._
|איך עושים את מוחאן-הכפיים הצהוב המעצבן ?|

לא קראתי את כל או אפילו רוב הדף.
רציתי להגיד, שנביחות כלבים בלילה, היוו מטרד משמעותי בשנה שעברה.
רק עוד נקודה למחשבה, בלי להגיד לאפחד מה לעשות.

וכעת נדמה לי שמה שמטריד את הסובלים מהכלבים, זה העובדה שנראה שרוב בעלי הכלבים כאן בדף לא משדרים מסרים מרגיעים בנוסח: אני אקח אחריות על הכלב שלי.
למה, גם אני אמרתי:
אני חושבת שצריך שכל בעל כלב יהיה אחראי על הכלב שלו, בדיוק כמו שהוא אחראי על ילדיו
וגם הוספתי:
מבחינתי זה אומר לסמוך על שיקול דעת בעלי הכלבים, ולאו דווקא להחזיק אותם ברצועה או קשורים כל הזמן.

אני חושבת גם שהרעיון של רני כשר מצוין: אם הכלב נמצא כל הזמן קרוב לבעליו - אין בעיה משום שבעל הכלב יכול לראות מתי כלבו מטריד ולמנוע ממנו לעשות כך. אבל אם זהו כלב שיכול לשוטט (בתנאי שבאופן עקרוני הוא לא מטריד), אולי כדאי לתלות על רצועתו שלטון קטן בנוסח "אני רקסי ואני הכלב של יוס'קה". כך ניתן יהיה להתייחס אליו באופן אישי, ולהעלות בפני בעליו טענות קונקרטיות, אם יהיה בכך צורך. אפשר גם מס' טלפון נייד למקרה ויתעורר צורך.

אפשר גם כמו שנאמר, לארגן מפגשון בנושא הכלבים ביום השלישי של הפארק ולהסיק מסקנות.

ושאלה קצת אופ-טופיק: מה עם כל בעלי הכלבים שלא קוראים באתר ובכל זאת יבואו? איך הם ידעו להתנהג עם כלביהם?
נראה לי שיש לא מעט כאלו. הלא כן, יונת שרון?

|איך עושים את מוחאן-הכפיים הצהוב המעצבן ?|
גילה, הנה, ביקשת: http://ico.walla.co.il/wu/s/v/clipart/[po]smiley big[/po]/9.gif

האו האו לכולם,

כיוון שרני כבר הזכיר אותי הרגשתי צורך להתערב קמעה בוויכוח שלכם - להשחיל קצת פרופורציה, נאמר.
הב הב.
אספר קצת על עצמי, איך אומרים, על קצה השרשרת...
בן שלוש, אולי טיפה'לה יותר, בצער בעלי חיים לא היו בטוחים. זאב גרמני מעורב בלברדור עם נגיעה של האסקי ולשון א-רו-כה. אוהב אנשים, קצת מפחד מילדים כי מתישהו הם ימשכו בזנב - זה רק שאלה של מתי.
אני שונא שמושכים לי.
אוהב כשאמא מקרצפת לי בין השכמות. תענוג.
מיואבי אני לא מפחד. הוא בגובה שלי ולו מותר למשוך לי, אבל הוא יודע שרק בעדינות, כי אמא תגיד יואבי!... אנחנו משחקים בחצר מאחורי הבית. הוא נותן לי מקל ואני מחזיק את המקל בין השיניים ומושך אותו ברוורס וככה דקות ארוכות.
כשטיילנו במכתש הגדול בפסח שמרתי על יואבי ואמא כשהם אספו חול צבעוני וגם עזרתי להם לחפור - אין להם צפורניים, מסכנים. היו שם כמה כלבים, אחד פומרניאן מסכן שמת מחום ושכב מתחת לאקליפטוס כל הזמן ועוד שניים קטנים שכל הזמן נבחו מרחוק. האמת שאני לא גיבור גדול אבל סימרתי את השיער כדי להראות להם מי חצי זאב ומי צריך להיות כלב אלצהיימר על הדשבורד. וכל הזמן צעקו שם לילדים תתרחק ממנו, אתה שומע?! אתה לא מכיר אותו!
לך תבין.
האו.
אז אני ככה, רוצה לומר לכם, לכו לקערה, שתו מים, תתגרדו קצת - תפסיקו לנבוח אחד על השני.
כמו הפתגם - כלב נובח לא שותק.
או בערך.
ביננו, לאחר ההוספה העשירית בדף הזה, הנושא האמיתי כבר לא נשאר כלבים, אה?
הנושא היה להקה, אילוף, מיקום מעמדי, יחסים, טריטוריה... הכל של אנשים. לא כלבים
בקיצור, טלו קולר מבין עיניכם וקחו את עצמכם לטיול פיפי בפארק הרגשי שלכם.
כי זה צודק וגם זה צודק.
מה ניראה לכם, אני יכול להישאר בבית כשאמא ויואבי נוסעים לכמה ימים? כאילו, יכול, אבל אני אהיה בבאסה קיומית לגמרי. ויואבי יבכה כי אני לא בא והוא יודע שעצוב לי. ומה אם יהיו שם אמסטפים? מי ישמור עליו? אמא?! אין לה ניבים ששווה לחשוף אותם בכלל. ואמא תמיד יכולה לקשור אותי ליד האוהל - בים תמיד עושים לי צל מסדין ומקל תקוע בחול. ואפשר ללכת לטייל ולחפש נוטריות לקפוץ עליהן.
ואני חייב לומר שאני מחונך לא לקפוץ על אנשים. רק כשעושים לי תנועה של טפיחה על החזה אני אניח שם את הלאפעס שלי.
אז פשוט תריחו אחד לשני במקום הנכון ותבינו:
אלה צריכים להתחשב במי שלא רוצה מכות בין בובי למוקי ליד הילדים שלהם
ואלה יחיו עם העובדה שאין סביבה סטרילית.
לפעמים אפילו לא לראשי ממשלה.

ואם נתראה בפארק, תזרקו איזו עצם, הא?

ולכל הנעלבים והנפגעים, ובעיקר לאלו ש"מאיימים" שלא יבוא למפגש בגלל הדף ה"מכוער" הזה -
רני ברשותך לא אתייחס לניסוח אלא לעיקר.
אני מתכננת לא לבוא למפגש!
לא מאיימת, מתכננת!
בעקבות הדף הזה!
לפני הקריאה בו היו לי כוונות אחרות.
ויש עוד אנשים שמרגישים כמוני (כותבת בעקבות התכתבות יותר אינטימית), אני לא היחידה!

האו האו רקסי, האו דו יו דו.

אהבתי מאד את התיאורים שלך, בחלקם הם הזכירו לי את עצמי. וגם לי יש יואבי, אבל הוא מאד גדול ורציני.

לעומת זאת יש לי שני פעוטות משלי, שאני מאד מאד אוהבת. אבא ואמא אומרים שמאד קל לגדל אותם, פשוט קושרים אותם אלי ומשחררים. הם באמת עושים את זה לעתים קרובות, ועוקבים אחרינו מאחור. ואז אני הולכת ברחוב, גאה כאווזה, והשניים האלו רצים אחרי בצעדים הקטנים והתזזיתיים שלהם, תופסים חזק ברצועה בשתי ידיים והולכים בטור קטן, עליז ופטפטני. ואתה יודע רקסי, אני אגלה לך סוד. זו הייתי אני שלמדתי את הפעוטות שלי להזהר בדרכים. כן, אני עוצרת אותם ליד כל מעבר חציה, מושכת אותם לכיוון פנים המדרכה, ובכלל מחנכת אותם למעשים טובים.
טוב, חוץ ממתי שעובר חתול. יש גבול.

אבא ואמא קוראים לי האחות הגדולה. כשהגעתי הביתה, שבועות ספורים לאחר שהכירו שני אלו, כולם צחקו עליהם שכלב ראשון סימן לילדים. וכך היה. בהתחלה חשבתי שאני אתגעגע לשנים הראשונות האלו של מלוכת היחידה, לפינוקים, לריצות בפארק הירקון, למרדפים בחוף הים. באמת היה כיף, מה אני אנבח. אבל בתכל'ס, היו אלו הילדים שלי שהחזירו את אבא ואמא הביתה למשך היום. וכמה כיף לנו ביחד. האו.

בבית הם עושים בי שפטים. אני מרשה להם הכל, מקשקשת במרץ או כנועה ומתמסרת, מה שלא יהיה ובלבד שימשיכו להתייחס אלי. חוץ מזה גם הם התנהגו יפה כל כך עם הגורים שלי, הרשו להם לגור בארון עד שנגמלו. כן, גמלתי אותם, מה אתה מתפלא, אתה יודע כמה שיניים זה ששה ממזרים רעבים? בקיצור אלו יצאו ואלו באו, ומכל המשחקים שבעולם, עוד לא נמצא משחק ארוך ומסעיר כמו זה של הפעוטות שלי בי. כי מה אנבח לך רקסי, בחיים שלי אין רגע דל. פעם מלבישים אותי, פעם מקשטים אותי, פעם מגייסים את כל סדיני הבית לבנות לי מיטת אפריון ופעם אחרת מגלחים את כל כלי המטבח למען הקמת המזנון למען אני. מכריות הסלון בונים לי מסלול מכשולים, ממגבות המטבח מכינים לי סינורים, מהמחברות של אמא מכינים לי פירורים ומהתיקים של אבא מכינים לי מחבואים. כן, יש להם הרבה משחקים אחרים, לפעוטות שלי, אבל אני לא בטוחה שאני זוכרת אותם נוגעים בהם.

אך, הגינה. משהאו משהאו. בכל בוקר נפתחות הדלתות, ושלושתנו משוחררים לגינה עד שההורים יתעוררו ממש. עוד בטרם זרחה החמה אני כבר מקבלת מקלחת מהצינור, שפריצה מהממטרה, שרשרת פרחים מהבוגונוויליות ואלף חיבוקים ונישוקים תינוקיים.

יכולתי להפליג בסיפורים עוד ועוד, אבל אמא שלי אומרת ששתיים בלילה והגיע זמן לישון. אז בתכל'ס, סקסי, הולכים על איזה מפגשון בפארק הירדן? כי אני אהיה שם, וגם נורא קל יהיה לזהות אותי: מצד אחד קשור אלי ילד, מצד שני ילדה, ומאחורה אמא אחת שרצה אחרי שלושתנו ומתנצלת לכולם שהיא באמת האמינה שאני שטיח, ואיזה פאדיחה ששחררתי נביחה.

לילה טוב

_ביננו, לאחר ההוספה העשירית בדף הזה, הנושא האמיתי כבר לא נשאר כלבים, אה?
הנושא היה להקה, אילוף, מיקום מעמדי, יחסים, טריטוריה... הכל של אנשים. לא כלבים_

כי אני אהיה שם, וגם נורא קל יהיה לזהות אותי: מצד אחד קשור אלי ילד, מצד שני ילדה, ומאחורה אמא אחת שרצה אחרי שלושתנו ומתנצלת לכולם שהיא באמת האמינה שאני שטיח, ואיזה פאדיחה ששחררתי נביחה.

<איזה מזל שמותר להביא כלבים לאתר (-: כיף גדול שבאתם>

<פלונית, אגב, לראשונה בחיי כלבתה הארוכים, מצאה את עצמה מריצה מחשבות בלהה על אפשרות שהכלבה שלה תזיק למישהו, ולא תהיה לה שליטה על זה.
פתאם, בעקבות הדף הזה, זה מתחיל להיראות לא דמיוני.
קצת מזכיר את מיתוס הזאב, לא?>
(מיתוס הזאב, זה מה שגורם לילדים שלנו, היום, לפחד מזאב אפילו שמעולם לא ראו אחד, ואין להם מושג שהוא אחד מבעלי החיים שהכי סבלו משנאה ופחד אנושיים שקודמו בסיפורים, שירים ציורים ושאר אמצעי ביטוי אנושיים>

הדף הזה מייצג את כל מה שקורה עם כלבים בכל מקום שהוא. הבעיה היא שהחוק עומד לצידם של אלה שבכל הזדמנות יבואו ויתלוננו על המטרד שהכלבים מהווים עבורם. החוק אומר לקשור אותם !!

אם לא קשרת אתה חשוף לתביעות ולדרישות.
גם מארגני האירוע פעלו פה באותה צורה. לגיטימי מצידם לבקש שלא יבואו עם כלבים, ושאם יבואו שלא יסתובבו להם בין הרגליים, דהיינו: לקשור אותם. כי הפעילו עליהם לחץ חברתי. אפילו צפריר השכיל לציין שהחוק אומר לקשור אותם.
אלא מה, שבפועל בעלי כלבים שפויים לא קושרים את הכלבים שלהם, לא מחזיקים בעל חי כדי שיהיה קשור לרצועה כל היום. אני לא הייתי יכולה לעשות כלום אם הייתי צריכה (בנוסף לתיק ולציוד שאני נסחבת איתו תמיד לכל מקום בגלל הילדה) להיות מחוברת לרצועה שמחוברת לכלב. לבעלי הכלבים יש אחריות על כלבם ולא הרצועה היא זו שתחשוף את הציבור לפחות נזקים, אלא ההיפך. כלב קשור הוא כלב תוקפן.
מי כמוכם אמור להבין את השוני שבין גידול יצור חי בצורה זורמת לבין צורה צורמת.

פלוטו , צר לי לבשר, מיץ פטל לקחה אותך בסיבוב:

היא מקום 2 ואתה 5 ברשימת ספרי הילדים האהובים.

לא נורא, 5 זה מכובד מאד מאד.

ו - שימו לב ! -

מיץ פטל - אמנם אינו כלב, אך הוא חיישן וביישן, מתרחק מהבריות וממש מסתתר. ממש שטיח .

פלוטו , לעומת זאת, משתחרר מהחבל ויוצא לתור את הקיבוץ (הפארק?), קופץ ואץ ממקום למקום, מחפש חברים במרץ עד שבסוף הבעלים שלו בא.

****************

האם ניתן להסיק מכך שאוכלוסיית קוראי ספרי הילדים האיכותיים בארצנו תעדיף כלב "שטיחי" ע"פ כלב "פלוטוני"?
ליתר דיוק, העדפה ביחס של פי 2.5 !!!
כמובן עם מקדם סטייה אלגנטי של 30% כמו במפקד 'העבודה'.
האם גב' צמח נמצאת פה לידנו?

_מיץ פטל - אמנם אינו כלב, אך הוא חיישן וביישן, מתרחק מהבריות וממש מסתתר. ממש שטיח .
פלוטו , לעומת זאת, משתחרר מהחבל ויוצא לתור את הקיבוץ (הפארק?), קופץ ואץ ממקום למקום, מחפש חברים במרץ עד שבסוף הבעלים שלו בא._
דמותנו הוירטואלית מול זו הממשית. או ליתר דיוק - ניקנו המיצג את דמותנו הוירטואלית.
מענין.

_פלוטו , לעומת זאת, משתחרר מהחבל ויוצא לתור את הקיבוץ (הפארק?), קופץ ואץ ממקום למקום, מחפש חברים במרץ עד שבסוף הבעלים שלו בא.
דמותנו הוירטואלית מול זו הממשית. או ליתר דיוק - ניקנו המיצג את דמותנו הוירטואלית.
מענין._
רק לי זה נראה קצת לא לעניין, כל ההתבדחות הזאת שלכם על חשבון פלוטו? כנראה לא התכוונתם, ועכשיו, אחרי הפצרות של משתתפים בדף לא לרדת לפסים אישיים, ואחרי שאתם מבינים שזה יכול להיקרא בצורה פוגענית, אתם יכולים למחוק. (אתם זה צוויליך וגילה).

ושמישהו כבר יארגן לי חסימה אוטומטית לדף הזה. מה זה נמאס לי ממנו.

פוגעני?
לא התכונתי.
פלוטו - למחוק?

מי לא אוהב את פלוטו מקיבוץ מגידו?
דווקא חשבתי שהמהלצה תתפרש כקבלה סלחנית של מקרה הכלב השובב!
מצטרף לגילה, כמובן.

ו-ענת, כמו שאת רואה, גם אני לא הצלחתי ל ארגן לי חסימה אוטומטית לדף הזה. , הוא דף וכחני ונמרח אבל מסקרן.
בכל הכבוד,
צוויליך

אני גיליתי את באופן בשלושת החודשים האחרונים.
למרות שכשחפשתי טלפון של מיילדת בית בזמנו, מצאתי אותו דווקא פה, אבל לא ידעתי אז לקשר את זה לדברים האחרים שיש באתר.
בתור אדם חדש לוקח לי זמן להתמקם מבחינה חברתית.
הכלבה שלי לא הייתה באף מפגש, לעולם לא הציקה לאף ילד מבאופן ככה שהדברים לא מכוונים כלפי.
אותי מאוד מרתיעה המיליטנטיות של הדברים שנכתבו פה והנכונות של כל צד לחרף את נפשו על מזבח האמת שלו.
לכן אני לא אגיע, ולא בגלל הכלבה. בגלל רוח הדוברים.
אנחנו נבוא לביקור בן כמה שעות.
במידה ויהיה נחמד נשקול להגיע בהמשך. הרי זה לא המפגש האחרון של הקהילה

תודה על ההזמנה החמה, זה מחמם את הלב.
תודה!
@}
<אגב את בשמת שמחתי לפגוש ולהכיר במפגש האחרון ברמת- גן >

נטייה זאת אם כן, להשליך החוצה את הקונפליקט הפנימי, נפוצה כתפישה אנושית, על פיה האשמה מניבה זכות אצל המאשים. שכן אז האחריות מוטלת החוצה.
על פני אלה, שמותירים את הצד השני בחוסר תגובה, או מחייבים אותו להמשיך ולהעליב את הצד הפגוע לכאורה, ניתן לקחת אחריות אישית ולהשפיע. השפעה במובן הזה הוא הבעת אותה עמדה שמוצגת כתיאורטית, בפועל.
במילים אחרות, יכול כל אחד ואחת, עם כלבים או עם נחשים או עם אריות או תחת הכותרת של עירום לקדם את עמדותיו במעשה.
אז, כאשר הקהילה מצטיירת כחסרת סובלנות כלפי מישהו, מוזמן אותו אדם להפגין סובלנות ובכך להשפיע. מכאן, שסובלנות אינה יכולה אלא להינתן. אי אפשר לדרוש סובלנות מהאחר שכן עצם הדרישה - היא היא חוסר סובלנות.
כאשר מאן דהוא או מאן דהיא, מגלה עניין בתחום מסוים, ולצורך זה ניקח את משל הכלבים, ויש עניין להעביר מסר חדש או התייחסות מסוימת לגבי כלבים, על פני לרטון על החוק ועל העוול, ניתן לבוא ולהשפיע, ולהראות כיצד נכון לחיות עם כלבים.
יתכן שינתנו כלים בידי הקהילה להבין יותר טוב כלבים, יתכן שלא. בכל מקרה, התבוננות בגובה העיניים תניב את ההשפעה עליה מדובר כאן.

כך הדברים מתרחשים בין כה וכה.
לפני עשר שנים בקירוב, שתי נשים יישמו רעיון של תקשורת בין אנשים שיש להם מכנה משותף. כך נולד העלון "באופן טבעי". מאז הרעיון הזה הפך לעיתון, אתר, ומפגשים בין אנשים ש מעונינים להיות אחד עם השני. ברבדים אחרים נוצרה קהילה שאיננה רק וירטואלית, עם זאת, גם וירטואלית. כאן, רב הנסתר על הגלוי במובן הזה של ה השפעה של הקהילה הזו.
כל זה לא היה מתרחש אילו לא נוספו אנשים, רעיונות וללא ההשתתפות הפעילה של רבים באתר הזה. דווקא הסובלנות המפליגה ניתן לומר, שמאירה את ההתקהלות הזו היא שמאפשרת, כפי שאיפשרה בעבר את התפתחות הקהילה ופרישת מסריה.

אמנם, ניתן לראות בקהילה את אותו כותל כפול, זה שמקבל לקרבו את בקשות האנשים לאלוהיהם וזה שאפשר להטיח בו את תסכולינו ומרירותנו. אבל, זה רק פן אחד של הקהילה.
בבואנו לקלס את הקהילה, אנחנו בכל מקרה נמצאים מברכים אותה. בבואנו להרוס, להאשים, למצוא ולהאדיר את הפגמים, אנחנו מקדמים את סובלנות הקהילה ובונים את עוצמתה שבעתיים.

עם זאת, אנשים הם אנשים הם אנשים. מתוך כך, מתוך היותם משתנים, במובן הזה משפיעים ומושפעים, מי יותר מי פחות, דווקא הגעה למפגשים והארת התיקון הנדרש, בנוגע לכלבים ולהימנעות מלבישת תחתונים, בנוגע להנקה וברית מילה, בנוגע לסובלנות ולקוצר רוח, בנוגע לפחדים ולאמונה וכן הלאה... היא המתבקשת.

ואם לא, גם דריכת הקשת והעפת החיצים משרתים את הקהילה. גם התרחקות מהקהילה משרתת את הקהילה.

<שלם>

_הדף הזה מייצג את כל מה שקורה עם כלבים בכל מקום שהוא. הבעיה היא שהחוק עומד לצידם של אלה שבכל הזדמנות יבואו ויתלוננו על המטרד שהכלבים מהווים עבורם. החוק אומר לקשור אותם !! אם לא קשרת אתה חשוף לתביעות ולדרישות.
גם מארגני האירוע פעלו פה באותה צורה. לגיטימי מצידם לבקש שלא יבואו עם כלבים, ושאם יבואו שלא יסתובבו להם בין הרגליים, דהיינו: לקשור אותם. כי הפעילו עליהם לחץ חברתי. אפילו צפריר השכיל לציין שהחוק אומר לקשור אותם._

לא קראתי כול הדף אבל זה נושא שמאוד נוגע לליבי.
גם פעם לי הייתה כלבה ואני הייתי בעלת כלב עד שיום אחד טיילתי איתה בחוץ וכלב אחר בלי בעלים תקף אותה ו הרג אותה. כלבים הם חיות עם יכולת להרוג - גם כלבים אחרים וגם אנשים. ובתור מישהי שחוותה את היכולת של כלב לתקוף ולהרוג, אני נגד לתת לכלבים להסתובב חופשי במפגשים.

כלבים הם חיות עם יכולת להרוג.
אני מצטערת על הכלבה שלך. ברור לי שזה כואב מאד ומתנצלת מראש על המשך דבריי:

בגלל הרלוונטיות הרק כאילו לגיטימית של הסיפור שלך לנושא, אני מבקשת להזכיר שגם אנשים הם יצורים עם יכולת להרוג

בגלל הרלוונטיות הרק כאילו לגיטימית של הסיפור שלך לנושא, אני מבקשת להזכיר שגם אנשים הם יצורים עם יכולת להרוג
נכון, ובגלל זה יש חוקים וגם נורמות שמונעים (או מנסים) למנוע מאנשים להרוג אחד את השני. באותו אופן יש חוקים למנוע כלבים מלפגוע בנו ובאחד את השני.

כלבים, למרות מה שבעליהם יכולים לאמין, יכולים להיות מסוכנים.
אני רוצה להגן על בני משפחתי מפני כלבים מסוכנים. אינני יכולה לסמוך על דעת בעלי הכלבים האם הכלב שלהם כן נחמד ולא נחמד - אני בטוחה שהבעלים של הכלב שתקף את שלי חושבים שהכלב שלהם חברותי. גם אינני רוצה לסמוך על דעת אחרים כי המחיר של פגיעה כול כך כבד. בשביל הכלבים אחרים בסביבה והילדים שמסתובבים, מגיע לכולנו סביבה בטוחה ומשמעות הדבר שכול הכלבים תמיד קשורים.

לכל האלה שחושבים שלשלוח את הכלבים לפנסיון זה לא טוב...
תחשבו שלשלוח את הכלב לפנסיון זה כמו שהוא הולך לישון אצל חבר אפילו עם זה מכלאה יש שם הרבה חברים!!
תחשבו אל זה....

רועי יקר,

תאר לעצמך, ללכת להיות בבית שאתה לא מכיר, לכמה ימים.
ותאר לעצמך גם שאתה לא מכיר אף אחד שם.
ובנוסף לזה אף אחד לא הסביר לך למה, ולא אמר מתי יחזרו לקחת אותך.

מפחיד קצת, נכון?

אולי פנסיון הוא אפשרות, אבל לדעתי - לא כייפית לכלב.

פיצה והתוספות - כתבת:
_רני ברשותך לא אתייחס לניסוח אלא לעיקר.
אני מתכננת לא לבוא למפגש!
לא מאיימת, מתכננת!
בעקבות הדף הזה!
לפני הקריאה בו היו לי כוונות אחרות.
ויש עוד אנשים שמרגישים כמוני (כותבת בעקבות התכתבות יותר אינטימית), אני לא היחידה!_

אז קודם כל, לפחות בהקשר לדברים שאני כתבתי, אנא התייחסי גם לניסוח ולא רק לעיקר. הרבה פעמים "כוחנוּ בניסוחנוּ" כך שאם הניסוח שלי לא קלע או להיפך - פגע - אשמח לדעת איפה. בדף הזה בעיקר, אבל גם בדפים אחרים, ה "נעלבים" נעלבים בשל הניסוח הרבה יותר מאשר מהתוכן, ויעידו על כך ההתנצלויות הרבות שבאות אחר-כך בנוסח "לא זאת היתה כוונתי וגו'..." (כולל שלי!).

לגבי העיקר - לא ברור לי עדיין מה גרם לך לשנות מתוכניותייך בדף הזה. העובדה שיש אנשים שלא אוהבים כלבים? העובדה שיש אנשים שלא מוכנים להיות סובלנים לדעתם של אחרים? העובדה שיש אנשים שמתנסחים בצורה בוטה מידי?
אני מניח שיש גם כאלה וגם כאלה וגם כאלה בכל מקום, גם בקרב המשתתפים כאן באתר, וכמובן גם בקהילה ה"רחבה" כולל אלו שלא תשמעי מהם מילה כאן.
אם את מתכוונת לא לבוא ולהשאיר אותנו (ויתכן שגם אנחנו שייכים לאלו שלמעלה) רק עם אנשים "לא נחמדים" כאלו - יהיה חבל משום שזה יכול לגרום לאוירה "לא נחמדה" גם במפגש.
לעומת זאת, אם תבואי, ביחד עם עוד אנשים שאולי נפגעו מחלק מהדברים שנאמרו כך או אחרת בדף זה או דף אחר באתר, המגוון הגדול והנוכחות של כאלו שלא "מעליבים" או לא "חסרי סובלנות" תהיה טובה על כולם.
<עלול להשמע ציני, אבל נכתב ברצינות גמורה>

ולכל הנעלבים והנפגעים, ובעיקר לאלו ש"מאיימים" שלא יבוא למפגש בגלל הדף ה"מכוער" הזה -
או קיי. מתיחסת לניסוח. זה ניסוח מעליב ומתנשא. קודם כל אני כותבת בשמי ולא בשם "הנעלבים, הנפגעים ושאר עלובי החיים".
שנית אני לא מאיימת על אף אחד בשום דבר.
לא נראה לי שהעובדה שפיצה לא תבוא למפגש מאיימת על רני כשר או על מישהו אחר מבני הקהילה! נו, באמת!
אני מצהירה על כך שרציתי מאוד לבוא למפגש.
שתכננתי איך לעשות את זה.
חוסר הסבלנות של בני הקהילה, ביטוים פוגעם האחד כלפי השני, חוסר הנכונות להבין זה את השקפת העולם של זה מאוד הרתיעו אותי.
ברור לי שמדובר בקומץ קטן של אנשים ואינני מכלילה אותך, רני, בתוכם.
אבל ההתנסחות הבוטה של שני הצדדים היתה מאוד לא נעימה לי.
לכן לי באופן אישי, מתאים יותר להגיע לביקור קצר למפגש הקרוב.
אינני מחלקת את באי האתר "לטובים ורעים". אתה לא היית רציני כשכתבת את זה, נכון?!
פשוט נוצרה אוירה לא נעימה.
אני מניחה שזה מרתיע אותי כי אני מכירה רק חלק קטן מאנשי הקהילה באופן אישי וגם זה הכרות מועטה ומצומצמת מהמפגש האחרון ברמת- גן.
אני מניחה שאילו הייתי מכירה יותר אנשים הכרות יותר מעמיקה הייתי נוהגת אחרת.
כאדם חדש יחסית בקהילה הדף הזה לא עושה חשק לבוא.
זה הכל!
נא לא לקחת את דברי באופן אישי.
הם לא מכוונים לא נגדך, רני, ולא נגד אף אחד אחר.
לא נגד מי שכתב פה ולא נגד כאלה שלא כתבו.
פיצה

וכלב אחר בלי בעלים תקף אותה
לא דיברתי על שוטטות. התכוונתי שכלב יכול לטייל חופשי ללא רצועה כשהוא מלווה על ידי בעליו.

פיצה,
ה"איום" היה בכוונה במרכאות, ולא רק את קישרת את אופי הדף לאי-הגעתך, לכן הניסוח לא היה אליך אישית.

חוסר הסבלנות של בני הקהילה, ביטוים פוגעם האחד כלפי השני, חוסר הנכונות להבין זה את השקפת העולם של זה מאוד הרתיעו אותי.
אבל עקרונית אני לא מבין איך אפשר לייחס לקהילה תכונות כאלו או אחרות, בעיקר כאלו של חוסר קבלה וסובלנות, בעקבות ניסוח של בודדים ביותר. צריך לזכור שרק חלק קטן מהקהילה פעילים בפורום, וחלק עוד יותר קטן גם כותב, כך שלא כדאי להסיק מסקנות מדפים כאלו או אחרים.

לכן לי באופן אישי, מתאים יותר להגיע לביקור קצר למפגש הקרוב.
את כמובן מוזמנת לכל פרק זמן שיהיה מתאים לך, ואני מקווה שתרצי להשאר.

_חוסר הסבלנות של בני הקהילה, ביטוים פוגעם האחד כלפי השני, חוסר הנכונות להבין זה את השקפת העולם של זה מאוד הרתיעו אותי.
אבל עקרונית אני לא מבין איך אפשר לייחס לקהילה תכונות כאלו או אחרות, בעיקר כאלו של חוסר קבלה וסובלנות, בעקבות ניסוח של בודדים ביותר. צריך לזכור שרק חלק קטן מהקהילה פעילים בפורום, וחלק עוד יותר קטן גם כותב, כך שלא כדאי להסיק מסקנות מדפים כאלו או אחרים._
שאלתך מצריכה תשובה ארוכה, לכן ברשותך ארחיב.
אחד הדברים החשובים לי ביותר בקהילה, הוא הסבלנות שלה כלפי השונים והאחרים.
בנוסף להבטים אידיולוגים דומים ואורח חיים בעל קוים מקבילים יש בדברים שנאמרים ע"י אנשים שונים בדפים שונים באתר תחושה של קבלה והזדהות עם האחרים.
כשאדם מאמץ אידיולוגיה מסוימת קל לו מאוד להפוך למסיונר לוחמני בשמה של אותה התורה שאימץ ודוגמאות לא חסרות במדינתנו הקטנה והשסועה.
מה שהביא אותי להתחיל לכתוב באתר ולזנוח את הנישה הפסיבית היתה בעיקר התחושה של קבלת האחר.
זה עוזר לאנשים כמוני (פחדנים בנסיבות חברתיות, ראה את ההתכתבות שלי עם צפריר) להחשף.
לדף הספיציפי הזה שתי תכונות:

הוא נוגע לנושא המאוד יקר לי - הכלבה שלי.
הוא רווי אי קשב, אי קבלה ואי הבנה הדדית.

אכן ההגיון איתך, מי שכתב בו זה קומץ קטן של אנשים, מי שמגיע למפגש זה לא בהכרח מי שכותב ועוד ועוד.
אבל רני, הדף עשה לי תחושה מאוד לא נעימה. והרי על מנת להגיע לפארק הירדן אני אמורה להאמין שאהנה שם. אבל ההנאה הזו נפגמה עוד לפני שהחל המפגש!
לכן הגעתי למסקנה שעדיף לי קודם כל "לרגל" במינון נמוך אחרי מה שמתרחש במפגש זה והבאים אחריו.
במידה וארגיש שוב בנוח אתרווח ואגיע ליותר זמן מאוחר יותר.
תודה על ההקשבה ועל הרצון להבין,
פיצה

התכוונתי שכלב יכול לטייל חופשי ללא רצועה כשהוא מלווה על ידי בעליו.
גם אני.

אבל את לא פלונית. למה את מתכוונת?

גם אני מתכונת, באופן כללי, שכלב יכול וגו'
עזבי. לא משנה. בטלי.

שאלה.
יש לי שתי כלבות
אני הייתי שמחה אם היה לי פתרון לכלבות מהסוגים הבאים:
או שמישהו יבוא אלי הביתה וישמור על כלבותי בסביבתן הטבעית
או שהן יתארחו אצלו/ה בבית
במקום פנסיון
אם היה כזה פתרון, משהו מכם היה שמח לבייביסיטר כזה? (אני חושבת לעשות משהו בנדון ורק רוצה לבדוק אם לכך ביקוש/צורך)

או קיי....

מיכל, אני מציעה לפרסם את השאלה ב ככר השוק בתוספת פרטים על הבית (מיקום למשל) ועל הכלבות (אופי, גודל וכד').

תודה

איך היה בסוף? הביאו? לא הביאו?
זרקו איזה עצם....