כולם שקרנים כולם

[אנונימי]

~ראו גם: למה ומתי אנחנו משקרים אם בכלל / שקרים ורכילות
שקרים שסיפרתי לילדיי / ילדים שקרים ועונשים
העולם מלא שקר~

[זאבה_בודדה*]

אני יודע שזו אני שמושכת את זה אלי, או יוצרת את זה, או שאולי אני יותר רגישה לזה. העניין הוא שעצם הידיעה, לא עוזרת לי לפתור את הבעיה. כי עדיין אני שוב ושוב נתקלת באנשים שמשקרים. שקרים קטנים וחסרי משמעות וגם שקרים מאוד עקרוניים שעולים לי הרבה כסף ועוגמת נפש.
זה מתסכל אותי ומרגיז אותי ומייאש אותי. ואולי אני מצפה מאנשים משהו לא מציאותי? הרי גם אני משקרת לפעמים. גם לאחרים אך במיוחד לעצמי. ועדיין זה לא עוזר לי..
מה לעשות?

[זאבה_בודדה*]

בבקשה אל תפתחו לי דף בית אישי. לא רוצה שסימן השאלה יעלם ויהפוך לנקודה.

[אילת*]

שלום זאבה בודדה.
לא יודעת אם קראת את הדף שלי- הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי,
שהפך עכשיו ל- קורבנות אחריות ומה שבינהם.
שם תארתי איך נפגעתי מפסיכולוגית, התלוננתי עליה והיא שיקרה לועדת האתיקה ויצאה ללא פגע.
אני לא יכולה לתאר לך את השוק והתדהמה שבה הייתי שרויה, כשקראתי את מכתב התשובה שלה לועדה - שכולו היה שקר אחד גדול.
אני עסוקה עכשיו בנושא הזה , בדיוק כמוך. אם כי לא הבנתי מה הביא אותך לענין הזה.
בדיוק דברתי עם בעלי שאחת מעשרת הדיברות, היא לא לשקר- כשהדגש שם, הוא לפני בית דין.
כי שקרים קטנים, שקרים לבנים, הם כנראה חלק מהחיים, ומאפשרים לנו לשרוד אותם (את החיים).
ידיד שלי כותב פרשות שבוע, והשבוע, הוא כתב על הנושא הזה של שקר ודבר אמת- בתורה.
מאד מענין, אשמח לשלוח לך למייל או משהו, אם תשאירי?
אולי תנסי לפרט קצת יותר איך את פוגשת את הנושא הזה ומה מטריד אותך כאן.
שבת שלום, אילת.

[זאבה_בודדה*]

הי איילת, אני לא נכנסתי הרבה זמן לבאופן. הדף שלך נשמע מעניין. אני מאוד מבינה אותך.
אני לא רוצה כל כך לפרט. מדובר באיש מקצוכ, שעלה לי הרבה כסף. שדיברהו וסיכמנו דברים והוא הבטיח דברים מסויימים. בפועל הוא עשה עבודה גרועה בלי להתייחס למה שסיכמנו. כשאמרתי לו שהו הבטיח דברים מסויימים, הוא אמר שהוא זוכר שדיברנו על זה. הבטיח לתקן ולסדר. אני כבר לא האמנתי לו. ביקשתי שיכתוב לי בדיוק מה הוא הולך לעשות. הו עשה סצנה של נעלב ואיך אני לא בסדר. בפועל, הוא לא יכל לתקן את מה שהבטיח. צריך לעשות הכל מחדש. אני לא חושבת שהוא יודע בכלל לעשות את זה נכון. מראש העבודה הזאת הייתה גדולה עליו והוא שיקר לי כשאמר שיש לו נסיון בדברים כאלה.

הפואנטה שלי אבל זה לא האם אני צודקת והוא שמוק. או מי בסדר ומי לא בסדר. הפואנטה שלי היא שהוא לא השקרן היחיד שאני נתקלתי בו. גם כשחיפשתי איש מקצוע לענייני, נתקלתי באנשים שהבנתי שהם משקרים בלי למצמץ. את איש המקוע שלי, בחרתי בעקבות המלצה של מישהי שאני סומכת עליה. הי לא שיקרה. היא באמת הייתה מרוצה ממנו. רק שלה הוא עשה משהו אחר ולא בסדר גודל שלי. ובכלל אני נתקלת בהרבה אנשים שמשקרים. לא כל השקרים גדולים ונוראים. לפעמים דווקא את השקרים הקטנים קשה לי להבין. למה?

ושוב אני סוטה מהעניין. הזווית שלי היא שפתאום הבנתי, שאני זאת שמושכת את זה לחיים שלי. אחריות שלי. לא אשמה, אחריות. כנראה בגלל חוויות מוקדמות, אני איך שהו משחזרת. או שאני רגישה יותר לשקרים. גם מבחינת יודעת מתי משקרים לי או חושדת שמשקרים לי, וגם מבחינת שזה מרגיז אותי כל כך. מרתיח אותי. אני לא יכולה לסבול את הבן אדם. אני מתייחסת אליו בחוסר כבוד וזילזול.

כששאלתי מה עושים, לא התכוונתי איך אני מונעת מאנשים לשקר. אין לי שום אפשרות כזאת וזה בעצם לא ענייני. מה שאני מבקשת זה עזרה בלקבל את זה שאנשים משקרים בלי להכנס למצוקה רגשית ששואבת ממני אנרגיות ומשתלטת עלי. הרי אם מישהו משקר לי, אני פשוט יכולה להגיד תודה, לא וללכת, אבל זה מתבשל אצלי בראש ובבטן, הרתיחה הזאת. הזעם. ודווקא בגלל זה אני נשארת לפעמים בסיטואציה שלא טובה לי. כי אין לי אנרגיות לחשוב בבהירות מה נכון לי. אני עסוקה בשקרן. בזה אני רוצה עזרה אם אפשרי.

תודה.

[אורחת_לרגע*]

האם את משקרת לאחרים? האם את אדם אמין? חשבי היטב על שאלתי וחשבי גם על יחסך למכלול האנשים שנמצאים במגע איתך.

אני שואלת כי גיליתי חוקיות מדהימה בחיים. כשאדם משקר, משקרים לו (לאו דווקא אותם האנשים..זה חוזר ממקומות לא צפויים).
כשאדם נותן מכל ליבו הוא מקבל נתינה מכל ליבם של אחרים.
אנחנו מושכים אלינו אנשים עם תכונות שדורשות לעבור תיקון אצלינו.

[פלוני_אלמונית*]

אולי בהמשך לדברי האורחת....
האם את נותנת אמון?
נדמה לי שכשאנו לא מאמינים באחרים, לוקחים אותם לעבודה אך מפקפקים ביכולותיהם וכד'
אנחנו באופן מסויים מזמנים אלינו את ה'בגידה', את המעילה באמון...
כתבת נורא יפה על לקיחת האחריות שלך, דרך צלחה ואיחולים לשבת של שלום

[אילת*]

חבל שאני לא יכולה לשלוח אותך למה שכתבה לי משהי בדף שלי- מחקתי את כולו!!
אבל היא בדיוק כתבה על כל שיש נטייה ליחס כל דבר לעצמנו- אנחנו מקבלים את מה שמזמנים (כמו שכתבת וכתבו לך),
אבל לפעמים יש מציאות חיצונית- משהו אכן פגע בך.
היא כתבה לי נורא יפה, שהיא מאמינה בשני הדברים- גם במציאות חיצונית וגם בפנימית, למרות שהם כביכול סותרים,
ושהיא רואה אותם כמכלול של שלם.
נזכרתי שהדפסתי לעצמי את התגובה הזו, כי זה היה מדהים מה שהיא כתבה לי!
אחפש את זה ואכתוב לך שוב כאן.
בנתים בהצלחה, אעכוב אחר התהליך שלך, שמאד מקביל לשלי, כנראה אנחנו מגיעות אליו ממקומות שונים.
בדיוק יצא לי במחכימון- המאחד הוא המבדיל! אני מתחלה להאמין בבורא עולם! ושהוא שולח את המחכימונים לכאן.
אילת

[זאבה_בודדה*]

האם את משקרת לאחרים?
כתבתי בתחילת הדף. הרי גם אני משקרת לפעמים. גם לאחרים אך במיוחד לעצמי. ועדיין זה לא עוזר לי..
מצד שני, כבר הואשמתי לא פעם בכנות יתר. אני כנה יותר מהרבה אנשים שאני מכירה. וגם כשזו לא נזיפה אז אני מקבלת מחמאות על הכנות שלי. אף פעם לא לקחתי כסף על עבודה לא טובה שעשיתי. אף פעם לא אמרתי שאני יודעת לעשות משהו שלא ידעתי. אם כבר להיפך, אני תמיד מהססת וגם כשיודעת לעשות משהו טוב, לא בטוחה בעצמי.
אני לא חושבת שאפשרלא לשקר כלל. אורחת לרגע, האם את אינך משקרת אף פעם?

_האם את נותנת אמון?
נדמה לי שכשאנו לא מאמינים באחרים, לוקחים אותם לעבודה אך מפקפקים ביכולותיהם וכד'
אנחנו באופן מסויים מזמנים אלינו את ה'בגידה', את המעילה באמון..._
פלוני אלמונית, יש משהו בדבריך. אני אכן לא נותנת אמון. אני גם מאמינה שבחיים שלנו אנחנו מוצאים הוכחות לאמונות השורשיות שלנו. רוצה לתת אבל לא יכולה. זה לא משהו שבשכל אלא משהו בלב ובבטן. איך נותנים אמון? אפילו על הרחם של אמא שלי בגדה בי והכאיבה לי במהלך ההריון איתי. וגם אחר כך, לא היה מישהו שיכלתי לתת בו אמון. לא שהיכו אותי או התעללו בי מינית. פשוט הזניחו אותי. אז איך אני נותנת אמון? אני באמת רוצה.
עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי באמת יותר עניין של בגידה. אני רווקה וכשמתחיל איתי אדם נשוי, אני כל כך כועסת עליו. ממש זועמת, איך הוא מעז לבגוד באישתו. ברור שמעולם לא ניהלתי רומן עם גבר נשוי. אני מיד מבריחה אותם בנביחות שלי. לא שהייתי רוצה רומן עם גבר נשוי.

אולי צריך להחליף את שם הדף לכולם בוגדים בי.


_שיש נטייה ליחס כל דבר לעצמנו- אנחנו מקבלים את מה שמזמנים (כמו שכתבת וכתבו לך),
אבל לפעמים יש מציאות חיצונית- משהו אכן פגע בך._
איילת, זה נכון, יש אירועים חיצוניים שלא תלויים בנו. זה בכלל לא משנה אם הזמנתי את זה או יצרתי את זה (ככה זה נשמע שזה בא ממקום של אשמה) אלא מה אני עושה עם זה. אין לי שליטה על התנהגות של אנשים אחרים, או מאורעות של החיים. דברים קורים. רעידות אדמה ממוטות עלינו את עולמינו בשני. השאלה מה אני עושה עם זה. למה אני מגיבה כל כך קשה ובזעם ומאבדת שליטה על עצמי. נשאבת כולי לאירוע יותר משמעניין אותי למה זה קורה, כי חלק מהתשובות אני יודעת, מעניין אותי איך אני עושה את זה? איך משתחחררת? איך גם אם יבוא לי שקרן או בוגד, אני אתייחס לגופו של עניין בלי להפוך אמוציונאלית?.

[תאמיני_לי*]

כדי לקבל פרופורציה על מימדי השקר בקנה מידה רחב יותר מאשר החיים הפרטיים שלנו, אפשר להטות אוזן לשקרים בין אנשים אחרים (איש מכירות: " לאישתי קניתי אחד כזה!!!"), ובקנה מידה רחב יותר, שקרים לציבור רחב יותר עד לכדי כל הציבור כולו.

[עד_ידע*]

הי זאבה
פעם זה היה לי חשוב אמירת האמת-וציפיתי שכולם כמוני יבטאו אותה כפי שהיא-עד שהבנתי יום אחד שהצפייה מונעת ממני לשמוע את האמת. האמת לא תמיד נאמרת בקול לפעמים היא מתבטאת בהבעת פנים או בצורת הקול שיוצא מהאדם. אם האמת חשובה לך תצטרכי לשמוע אותה בעצמך ולא לצפות שישמיעו לך אותה -זה דורש ממך להקשיב ואז תדעי מבפנים מה האמת בלי שזה יהיה בקול רם.

[פלוני_אלמונית*]

מי אמר שהשקר הוא בהכרח רע? אי אפשר לחיות בעולם בלי שקרים. אנחנו חיים בעולם השקר.
לדעתי יש להבדיל בין שקרנים שהשקר אצלם הוא אורח חיים, ובין אנשים רגילים המשקרים מפעם לפעם. אפילו בנושא הרגיש של "בגידה" בנישואים, למרות הגינוי הגורף לניאוף, (כמעט כל התרבויות מגנות), בכל מקום יש ניאוף, ובאחוזים גבוהים מהרבה ממה שנוטים לחשוב. הציפייה "לנאמנות" היא מעבר לטבע האדם.
לדעתי הציפייה לאמת, ומתן אימון באחר, חייבים להיות מדורגים ומוגבלים. לפחות ממה שיישמתי בחיי, יכולתי להתמודד טוב יותר עם שקרים שמשקרים לי. זה גם גרם לי לשקר הרבה פחות, לשקר מעט. ואפילו לימד אותי שלפעמים בני אדם משקרים דווקא כדי לרכוש אימון, ולהגביר את האימון. דבר שהוא לכאורה פרדוקס. (דוגמא: בעל מקצוע שמגזים ברקע וביכולת שלו).

[עירית_לוי]

מה שאני מבקשת זה עזרה בלקבל את זה שאנשים משקרים בלי להכנס למצוקה רגשית ששואבת ממני אנרגיות ומשתלטת עלי. הרי אם מישהו משקר לי, אני פשוט יכולה להגיד תודה, לא וללכת, אבל זה מתבשל אצלי בראש ובבטן, הרתיחה הזאת. הזעם. ודווקא בגלל זה אני נשארת לפעמים בסיטואציה שלא טובה לי. כי אין לי אנרגיות לחשוב בבהירות מה נכון לי. אני עסוקה בשקרן. בזה אני רוצה עזרה אם אפשרי.
הי, אני מנסה
מה שאת בעצם אומרת כאן זה שאת רוצה ליצור לעצמך, בתוכך, חופש מול סיטואציות שבהן את באה במגע עם אדם שמשקר.
כלומר - להצליח להישאר אַת-עצמך בסיטואציות כאלה. להישאר יציבה מבפנים ולא מטולטלת על ידי האירוע החיצוני.
להפנות את הפוקוס פנימה אל עצמך, ולבדוק מה שלומך ומה באמת נכון לך כאן, במקום לשים באופן אוטומטי את הפוקוס על האדם ששיקר.

הכיוון שאני יכולה להציע לך הוא לבדוק מהו הכאב או הפגיעה שיושבת שם מתחת לחוויה הלא נעימה שנוצרת במפגש עם ה"שקרן", ומתחת לעיסוק האובססיבי בו,
ואותו לשחרר. איתו לעשות עבודה.
להפוך את המנגנון שגורם לך סבל ממנגנון הגנה אוטומטי למשהו שיש לך יותר יכולת להתנהל בו בחופשיות.

אם מה שכתבתי מדבר אלייך תגידי ואשמח להציע כמה כיוונים יעילים בהקשר הזה.