ילדה בת שנתיים גמילה מהנקה והעברה למיטה

[פלוני_אלמונית*]

בוקר טוב לכן (:

אני אמא לנועה בת שנה ותשעה ועשרה חודשים
(ונתנאל בן שלוש).

נועה נכנסה השנה למעון,היא יונקת אחה"צ ובלילה. אפשר להגיד שמאז שהיא נולדה לא חוויתי ולו חצי לילה של שינה,מדי פעם שעה של שינה רצופה.
היא כרגע ישנה איתי במיטה(בתקופה האחרונה לתחילת הלילה בורחת לבעלי עד שהיא מתעוררת בסביבות 1-2 ומאז כבר הלכה לשתינו השינה.
עד היום לא צלחו שום נסיונות להעביר אותה למיטה משלה..והיו המון. היא ילדה מאד מאד מאד עקשנית..כי היא יודעת שאני בסוף נכנעת(קשה כ"כ שלא!).

במעון היא למדה תוך יום-יומיים להירדם לבד לגמרי.

עכשיו..אני רוצה לקנות מיטת מעבר (היא מתנגדת בתוקף לכל מה שיש לו סורגים..) וללמד אותה להירדם לבד(בלי ציצי!) במיטה שלה עם אחיה בחדר..

בעיקרון כרגע היא כבר לא נרדמת עם ציצי..היא מקבלת ציצי,אני מנתקת אותה,היא בוכה 20 דקות ונלחמת בנסיונות להרים את החולצה ולקבל את מבוקשה,בסוף נכנעת ונרדמת.
בשבוע האחרון אימצה את היד שלי שתחבק או והיא על הכתף שלי..וככה היא נרדמת. אחרי כמה שעות בודדות מתעוררת,ואם אני לא במיטה יוצאת לחפש אותי בכל הבית,עד שאני חוזרת למיטה וציצי לישון.

מהרגע הזה..ציצי כל חצי שעה עד הבוקר,לא נותנת לי להתנתק ממנה,וכבר ב6 כשהיא רואה שאין סיכוי לציצי,מתעוררת ומעירה אותי איתה עם קריאות או מכות קלות.

כבר תקופה ארוכה שזה ככה..קשה לי מאד,אני לא ישנה כבר המון המון זמן ,כאבי גב קשים בעקבות הצורות הנקה המשונות.

ורוב הזמן הציצי זו נחמה בשבילה ולא באמת לאכול. משחקת,קופצת מאחד לשני..

שבוע הבא אני רוצה להתחיל בתהליך של העברה לחדר של אחיה ולגמול אותה מההנקה בלילה.
אין לי בעיה להמשיך להניק אותה אחה"צ..למרות שכשהיא מקבלת ציצי,גם לחצי שעה,היא פשוט מסרבת להתנתק..כמעט תמיד,וזה מלווה בצרחות וכו'.

ואני פשוט לא יודעת איך אני מתחילה את זה המעבר הזה..שחייב להתבצע.

גם יש לציין שבערבים היא לא נותנת לאף אחד להרדים אותה..ומדי פעם אני צריכה לצאת לאנשהו-ואני פשוט לא יכולה..כי מפחדים להישאר איתה מהסצנות שהיא עושה.
כבר יצא שהייתי צריכה לצאת באמצע הרצאה ולקחת מונית הביתה,כי אי אפשר להשתלט עליה.

אשמח מאד לעצות!

יאנה (:

[מנסה*]

יאנה,
אין לי עצות מנוסות, אך אני רוצה לומר לך שאני מבינה את הקושי.
הבת שלי בת שנתיים, נרדמת לפעמים עם בקבוק ולפעמים עם ציצי, תמיד ב״מיטה של אמא״, דווקא לפני יומיים חשבתי לעצמי... וואו כבר שנתיים שלא ישנתי לילה רצוף, ושנראה לי שגם אם תהיה לי את האופציה לעשות זאת, הגוף שלי כבר לא כל כך זוכר איך להרדים את עצמו.

אני חושבת שצריך להאמין ממש ממש שזה הדבר הנכון (להעביר למיטה משלה ולהירדם לבד) כדי שזה יצלח, אתמול הקטנה שלי נרדמה כמובן במיטה שלי, איתי, בזרעותיי, וכשהגיע הזמן להחליט אם להניח אותה במיטה שלי, או לחלופין להעביר אותה למיטה שלה, היה לי רגע כזה שהבנתי עם עצמי שאני לא רואה בזה חשיבות עליונה שהיא תישן כרגע במיטה שלה, אז הנחתי אותה בכייף שלי ושלה במיטה שלי.

מה שאני מנסה לומר הוא שצריך להגיע לשלב הזה בטוחים מאוד בנכונות שלו, לדעתי.

חוץ מזה אני שולחת לך חיבוק על העייפות הבלתי נגמרת הזו.

[פלוני_אלמונית*]

היום אני מאמינה יותר מתמיד שזה היה הנכון ביותר בשבילה..ואני מאד נחושה,ביחס לפעמים קודמות,שהייתי מוכנה להתפשר ולוותר לה.
ככה שתינו לא ישנות,חבל מאד..בתחילת הלילה כשהיא לבד במיטה,היא ישנה הרבה יותר טוב..

[רקמה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משתפת איך היה אצלנו, קחי מזה מה שמתאים:
לא ״גמלתי״ אף פעם יותר מדבר אחד בו זמנית. סביבות שנתיים שלה החלטתי שדי לי להניק בלילה (בדיעבד גם הריתי באותו זמן). ידעתי שעם העיקשות שלה אני חייבת לגמול רק כשאני החלטתי סופית עם עצמי וזהו. דיברנו על זה כמה ימים לפני (ציצי ילך לישון בלילה וכו. יש על הנושאים האלה הרבה דפים, אגב..חפשי) היתה הנקה של הירדמות ~ 21:00, ואח״כ אין מוחלט. לא הלכתי לשומקום, לא הפקדתי את ההרדמה בידיים אחרות- חיכיתי שלה לא יהיו מצוקות (שיניים למשל), ושיהיה זמן שהוא סביר לי להעביר כמה לילות לבנים. כשבכתה חיבקתי, הצעתי מים (העדפתי לא להרגיל לבקבוק של ארוחה בלילה, בדיעבד לנו זה התאים כי כך היא ישנה לילה שלם, ולא היה לה צורך של ריב). לילה ראשון בכי און אנד אוף כשעה, איתי, עלי, מחובקת ומנוחמת כמה שניתן. לילה שני פחות. לילה שלישי נגמר. לא יודעת אם זה מתאים לכל אחת, כך היה אצלנו.
מיטה משלה- המיטה ליד שלנו ב90 מעלות (הראשים קרובים, זה עקרוני). כשרצינו שתעבור למיטה היתה חגיגה גדולה כולל קניית סדין יפה, סידור הבובות וכדומה. זה היה זמן מה אחרי שכבר ישנה טוב בלילה ללא הנקה (רק הירדמות, וזו התחלפה מהר בקוואקר ואחכ בכלום). הייתי התחלה נרדמת לצידה (במיטה, על פוף, מה שמתאפשר) וקיבענו אחכ איזה טקס קטן של סיפור, דיבור קצרצר בחושך (לילה טוב ל..., דברים טובים שקרו היום..) ואחכ יד לאמא ולישון.
מאוד עוזר לה שזה לא גבול הרמטי. באמצע לילה עם חלום רע היא מוזמנת אליי. לעיתים נרדמות במיטה של אבא ואמא. מעבירים אותה או שלא, תלוי בחשק ובכוח... ובכל מקרה היא באותו חלל מוכר.
מה הכי חשוב לך? לא להיאבק על ציצי? לא להניק בלילה? שתישן במיטה שלה? לפי זה תתחילי.
אגב, גן / מעון לא אומר דבר. בבית לא מתנהגים באופן דומה. במעון אין לה ברירה אלא להירדם כך.
חוצמזה, נשמע שכדאי בכלל ליישם הירדמות יותר נעימה מוסכמת ושגרתית בשביל שתוכל להירדם גם עם אנשים אחרם

[פלוני_אלמונית*]

מה הכי חשוב לי ? שתישן במיטה שלה,ותירדם עצמאית..בלי חצי שעה מלחמה על ציצי..שרק אח"כ היא נכנעת.
אבל זה לא מונע ממנה כל ערב לנסות להשיג אותו..
יש לי עוד שבועיים סדנא של פעם בשבוע,שחיכיתי לה המון המון המון זמן.
ואף אחד לא מוכן להישאר איתה כשהיא ככה..ובצדק.
אז גם יש לי דד ליין לזה..מחר בערב נתחיל את התהליך,לגדול שלי יש יום הולדת שלוש ,וקנינו להם מיטות חדשות..אז זאת תהיה כניסה חגיגית לחדר חדש,מקווה שזה יעזור.

[אני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי זה מבלבל גם מיטה וגם חדר חדש?

[פלוני_אלמונית*]

זה לא כ"כ חדש...כבר היו נסיונות בעבר למיטה,ולחדר..
היא דווקא מאד התלהבה וקפצה על המיטה..אבל מפה,ללישון שם..
אתחיל היום או מחר את התהליך..היא קצת מצוננת ולא במיטבה,אז נראה איך יהיה היום..

[פלוני_אלמונית*]

יאנה
את מציגה 2 שינויים שאת רוצה לבצע (מיקום שינה, הפסקת הנקה) שכל אחד מאוד משמעותי עבור נועה.
מנסיוני כאמא ומדריכת אמהות לתינוקות, הנה מספר טיפים:

1. לא לחבר את שני השינויים. להתחיל באחד. לסיים איתו. לאחר מכן לעבור לשני.
2. את צריכה להחליט עם עצמך ולשתף את הסביבה הקרובה (שתתמוך) שאת מתחילה בתהליך השינוי ואין!!! דרך חזרה. (אחרת הבילבול של נועה רק גדל והופך אותה ליותר נחושה "לנצח" בפעם הבאה..)
3. לשבת עם נועה לשיחה ולספר לה מה הולך להיות מהיום. להציג באופן חיובי. לשווק זאת כחוויה נהדרת (לדוגמא: המיטה שלה, הפרטיות שלה, + להכין איתה את המיטה החדשה, שתבחר מצעים חדשים....)

להכין אותה לשינוי. להדגיש בגאווה שהיא "בוגרת".

1. להיות מוכנה להכיל בכי וקושי. זה בסדר, אילו החיים ומטרתינו כהורים להיות עבורם ולתמוך לכל אורך הדרך - (את צריכה להכיל את זה ולומר לנועה ש"זה בסדר שבוכים" ולחבק / לאפשר לה להירגע/ למצוא בובה / דובי שילווו אותה בחוויה)

ולהיות נחושה, ברורה ומאוד נעימה. (לדוגמא: לא להגיד: "את לא ישנה במיטה של אמא", אלא לומר .. "כל אחד ישן במיטה שלו"

1. לקחת בחשבון שתהליך שכזה יכול לקחת שבוע-שבועיים ואף יותר, עם קושי ריגשי, פיזי וכו'. אבל........התוצאה הסופית נהדרת לכולם.

זה על קצה המזלג...
בהצלחה
אורנה אזולאי