חתולים בצמרת

היי. יש לי בעיה חתולית.
שלושת החתולים שלי התחילו להסריח את הבית עם הריסוס שלהם.
אני מאוד אוהבת אותם אבל לא סובלת את הריחחחחחח!
מה עושים?

שליחה על ידי ש.* » 08 ספטמבר 2004, 20:35

סירוס יכול לעזור במקרה הזה.
כשחתול מסורס אין לו צורך יותר לסמן את גבולות הטריטוריה עם השתן שלו.

והנקבות מה?

שליחה על ידי ש.* » 08 ספטמבר 2004, 21:42

נקבות בדרך כלל לא מרססות שתן אבל לפי דעתי כדאי לעקר גם אותן.
פחות סיכויים לגורים לא רצויים שקשה למצוא להם אחר כך בית (ראה את מס' החתולים חסרי הבית בישראל...).

תגידו, יש כאן עוד אנשים שמאמינים כמונו ש"חתולים הם רייקי"?? כן כן, רייקי, כזה שאנשים לומדים איך לנתב אותו לרפא את עצמם ואחרים...
במשך כל שנות ילדותי, כל פעם שהייתי חולה ונשארתי בבית החתולה שלי (עליה השלום) היתה באה, נשכבת לי על הבטן/חזה, מגרגרת ולא זזה ממני כל היום. בכל שאר ימות השנה, היא הייתה באה לצומי לדקה ואז הולכת לה לעניניה. היא תמיד עזרה לי להרגיש יותר טוב, רק מעצם זה שהיתה שם איתי בעת מחלתי...
היום יש לנו שלושה חתולים וגם הם מתמחים ברפואה, שלא לדבר על זה שתמיד אפשר לקרוא לאחד מהם בשם והוא/היא יבואו בריצה לחבק אותנו ולגרום לנו אושר והנאה רבה

היום, אישי שכב על צידו על הספה. הוא אמר שכואב לו הצד. בעודו מדבר, שולה החתולה באה, קפצה ונשכבה עליו, על צידו, בדיוק במקום הכואב. ובלי שום הנחיה ממנו. וכמובן שהוא מייד התחיל להרגיש יותר טוב!
מכירים??

מישהו יודע היכן ניתן לקנות מתקן שמאפשר מעבר חתולים ?
מתקן כזה כמו שתמיד רואים בסרטים שיש בדלת כניסה אחורית לבית.
אנחנו רוצים להתקין את זה בדלת פנימית שלנו, דלת עץ סטנדרטית.

לעשות לבד
להביא נגר שינסר בדלת וישים לוח עם צירים
בחנויות בע"ח מוכרים מתקן עם מגנט אותו עונד החתול על הקולר ואמור לספק כניסה סלקטיבית

של חתולים מאנ"ש (מח"ש?) בלבד. לנו זה לא הצליח. המגנט היום מחזיק גלויה על המקרר.
(מצ'כיה. אה, הגלויה, לא המקרר)

נוח יותר ופחות חבל על הדלת להתקין משהו כזה דוקא על החלון:

על הקיר החיצוני של הבית קובעים מדף או שניים מעץ המאפשרים הגעה לחלון מהקרקע.
אם זה חלון עם רשת, ניתן לבקש מיצרן רשתות (מנהסתם כל א.א.א.א אלומיניום בדפי זהב יצלח) להכין מסגרת יעודית עם הפרדה,
שבחלק שמיועד למעבר החתול, במקום רשת יש לוח פרספקס על ציר אפקי.

לשלוח את החתול להשתלמות אצל חתולי יוחנן. הם מזיזים רשתות ופותחים דלתות כך שהאיזון הדמוגרפי בין בעלי החיים הנקראים יתושים לבין אלה שאנם נקראים יתושים מופר, וגורמים ליוחנן להעלות בפומבי השערות אודות עיסוקה של אימו של אותו חתול.

אזהרה: כלבים מאותגרים גיאומטרית עלולים לנסות להיכנס דרך פתח שכזה (סיפור אמיתי)

תודה יוחנן
מדובר בדלת פנימית אל מרפסת הכביסה שלנו
העברנו את ארגז החול לשם אחרי שאיילה (8 חודשים) התחילה לזחול ולנסות לטעום אותו
לקראת החורף דרושה התארגנות כלשהיא כי נצטרך לסגור את הדלת (כדי לא למות מקור)

גם לנו יש ארגז חול בבית (באופן זמני עד ששני החתלתולים שלנו יגדלו ויצליחו לצאת מדלת החתולים שמקובעת בחלון). גם אגם שלנו (10 חודשים) מהלך בכל הבית ולאחר התענינות כנה שלו בארגז, סגרנו את הארגז עם המכסה שלו (במשך חודש כל פעם כשהיינו עם אגם בסלון העלנו את הארגז חול על שולחן שהחתולים מגיעים אליו ואגם לא פשוט כי שכחנו שיש לארגז הזה מכסה). את הארגז אני שמה בפינה בסלון עם הפתח כלפי הקיר עם רווח קטן בלבד. בנוסף שולחן עם כסאות מחפים על הפינה הזו כך שבנתים לא יצא לאגם לטעום שוב מהחול הריחני.

אביטל,
בדיוק כמו אצלנו! והארגז אכן הוגלה למרפסת, בעזרתה האדיבה של דלת כאמור.
הבשורה הרעה היא שלא הצלחנו למצוא דלת כזו בארץ. אבל, אם יש לך קרובים או חברים בארה"ב, שיכולים לשלוח או להעביר אליך חבילה שתשלח אליהם, הרי שניתן לרכוש דלת כזו און-ליין. מחיר הדלתות הפשוטות (ודי בדלת פשוטה - לנו יש כזו והיא מצויינת) מתחיל ב-10 עד 15 $. גודל החבילה ומשקלה ממש זניחים (לא יותר מספר קשה כריכה), כך שזו לא ממש טירדה גדולה להעבירה.

אם רלוונטי - חפשי בגוגל תחת 'cat door' למציאת חנויות, דגמים ומחירים.

מכירים??
שולה, אצלנו המצב הפוך - אני מקבלת כאבי גב מלנקות אחריהם...

דווקא מצאתי משהו כזה בארץ
http://www.dol.co.il/ero/

מעניין, גם לי אמרו שאין כזה בארץ.

מנסיונכם - כמה זמן באמת לוקח לחתול להסתגל לבית חדש?
הוטרינרית אמרה שבועיים ימים לסגור אותו בבית...
האמנם?
לא נראה לי שהחתול השמנמן והמסורס שלנו ירחיק לכת וינסה לחזור לבית הישן. ובהזדמנות הזו - שסוגרים אותו, במסגרת "הכן ביתך למעבר" זרקתי את ארגז החול שלו וממש לא בא לי לקנות אחד לשבועיים - מישהו בצפון יכול להשאיל?

זה בדיוק הסוג שיש לי.
הוא מתפרק לשני חלקים שמתחברים משני צידיו של חור מרובע שיש לנסר בדלת.
(בעזרת מסור ג'יגסו המכונה במחוזותינו ג'קסון).
אם את לא מעוניינת במעבר סלקטיבי, החור בדלת הוא כבר 80% מהעבודה, ואין צורך בשער המצ'וכלל בעל שלל מצבי הנעילה. מספיק לחבר לוחית מעט קטנה יותר מהחור עם זוג צירי ספר.

נועה,
כמי שהעביר חתולים כמה וכמה דירות -
קשה..קשה..

אנחנו משתדלים בד"כ לפחות שבוע. הדאגה היא שמשהו יפחיד את החתול רק כשהגיע והוא יברח באיזור שאינו מכיר ולא יכיר את הדרך חזרה.
אחרי שבוע פותחים חלון ונותנים לו לרכוש לבד את הבטחון בטרטוריה החדשה. רצוי באותו מעמד לפזר קצת מהתוצרת של הארגז בסביבות החצר כדי שיהיו לו קצת ריחות מוכרים. הם בדרך כלל עושים את זה במעגלים מתרחבים. בכל מקרה כדאי לשים קולר עם טלפונים.

לגבי הארגז, כשחתול חולה, מנותח, מסורס ושאר מרעין בישין, הוא נכנס להסגר התאוששות בבית ליום יומיים או יותר, כך שארגז לא הופך להיות מיותר גם כשעוברים לבית עם חצר.
מאידך, גם גיגית כביסה מרובעת מפלסטיק (כאלה שקונים בסופר) תעשה את העבודה.

<וכל הידע והתובנות הם של יוכבד בצק , יוחנן רק שולה קקי מארגזים>

מ י כ ל,
אישי הוא זה שמנקה ודווקא הוא אמר שהם מרפאים אותו. איזה מזל.
מעניין (אך לא מפתיע במיוחד) שאחד החתולים שלנו מצא את עצמו קרוי בשם החיבה "רייקי"... זה התחיל מ "blue" ועבר לרעי, ומשם רייקי. ואכן זה מתאים לו! הוא גם מזיל ריר כשהוא שמח, אנחנו חושבים לבקבק ולשווק את זה בתור תרופת פלא

רציתי לשאול כמה זמן עובר לחתולה עד שהיא מולידה?

61 יום.....................דרך אגב! גם כשחתולה מניקה היא יכולה להכנס להריון, אבל זה די נדיר...

קוטג', חתול הרחוב המקסים שאימצנו, נוהג לעשות את צרכיו בשולי הגינה, זה קצת מסריח. האם יש דרך ללמד אותו לעשות את זה יותר רחוק מהבית (יש לנו חצר גדולה מאוד).

שלום לכולם. ברגע זה ממש שוכבת עלי החתולה המתוקה שלי כשהיא ביום ה62 להריון שלה, אני דיי מפחדת עליה כי היא חתולונת קטנה וההריון הזה נראה עליה כמו מכולה פרוותית של גורים... אני ממש מקווה שהיא תמליט בארגז שהכנתי לה, ולא במיטה שלי (אני משוכנעת שזאת התוכנית שלה!)
בכל אופן אם למישהו יש עיצות שיקלו וינעימו קצת את החוייה, שתינו נודה מקרב לב.
נפגש בשמחות...

שלום, זה אתא אימצנו חתול חדש בין 4 חודשים.
האם כדאי לתת לן אוכל מעבר למזון חתולים? האם אפשר להסיק ממצב הזנב שלו (למעלה\למעטה) לגבי מצב רוחו\בריאותו?

אני מצרפת את הסיפור על החתול שלנו, בדיוק לפני שנה, שזה גם קצת סיפור הקליטה שלנו:

ביום השני בסביבות רבע לתשע הבחנתי שהוא נעלם. ישבתי בחדר השינה הקטנטן של בתי, הדלת סגורה כדי לא לשמוע את רעש המקדחה הרוטטת שקדחה בקירות הבטן המזוין. אולי שכחתי לסגור את דלת הבית. ביום הראשון הקפדתי על כך מאד ובכל זאת בלילה הוא יצא מחלון המטבח ונעמד ליד דלת ההזזה בסלון וילל. ביום השני בעלי אמר שהוא במילא לא רוצה לצאת ושזה בסדר. הוא צחק עליו שהוא חתול שמן ועצלן שלא יברח לשום מקום. חשבתי שהוא השאיר את הדלת פתוחה בכוונה, לא רעה, אלא תמימה. שהוא חשב שזה כלום בשבילו לעבור למקום חדש. שכל הדברים שאמרה דפנה הוטרינרית, בפגישת היעוץ שאליה הלכתי עם הילדים, הם אולי נכונים לחתולים אחרים אבל לא לשלנו.
אין סיכוי שהוא יצעד יותר מחמישה צעדים, אמר בעלי.
לא הצלחנו להחליט מי לא סגר את הדלת. הסתובבתי בפנים זעופות והאשמתי אותו. למה הוא צריך להיות תמיד כל כך חסר אחריות? הרי אמרו לנו בפירוש שהוא צריך להיות סגור בבית שבועיים. למה לזלזל? "תמיד אתה חושב שהכל צריך להיות בדרך שלך", כעסתי.
"את לא צריכה להסתכל עלי כאילו שאני רוצח", הוא אמר. "את אשמה בדיוק באותה מידה. אולי זו את שלא סגרת את הדלת?, החזיר אלי את האשמה, בדרכו הגברית..
"אולי", אמרתי, "אבל זה רק בגלל שאתה התנהגת כאילו כבר הכל כרגיל ושהוא התרגל כבר, איך אפשר להתרגל אחרי יומיים?".
התחלנו לעשות חיפושים מסביב. הלכנו בסיבובים ועשינו פססטט ארוך ונופפנו לו בקערית האוכל. בדרך כלל זה מספיק כדי להביא אותו מקילומטרים. הוא לא חזר.
בינתיים הגיעו עוד שכנים והביאו עוגיות ועצרו לשיחה קטנה של מה נשמע וגם להסתכל איך הבית ומה יש לנו ומה לא ואיזה מין אנשים אנחנו לפי הסלון והחדרים. ניסיתי לא להתבייש בבלאגן וגם לא במחשב ובטלוויזיה. אמרנו להם שהחתול שלנו נעלם והם אמרו שהוא בטח יחזור. הם נזכרו בחתול שלהם שברח ואחר כך הסתבר שהוא היה בשיחים. הם היו מאד אופטימיים והרשינו לעצמנו רגע של עידוד.
הבן שלי היה שבור. ראיתי את זה מיד, בגלל שאני מכירה את הדרך שבה הוא מחזיק את הרגשות שלו בפנים. אני יכולה לשמוע מרחוק איך הכל קורס בתוכו בצער נוראי ואיך הוא מצטער כל כך, אבל לא יכול להראות את זה. החברים שלו מהכיתה שגרים בישוב באו בדיוק לבקר אותו, אחד הגיע עם הכלב שלו. אז הוא הראה כאילו שזה לא הכי אכפת לו בעולם שהחתול שלו נעלם והם ישבו ביחד בסלון ושתקו. ראיתי שהוא מנסה להיות שמח בשבילם וזה הכאיב לי בטירוף.
"החתול הזה הוא כל מה שיש לילד הזה בעולם", אמרתי לבעלי, "לא יכולת לחשוב עליו קצת?" באותו רגע הייתי קרובה מאד לארוז את המזוודה שלי וללכת הכי רחוק שאפשר מהמקום הזה שיום קודם לכן חשבתי שהוא הבית שלי.
שלחתי אותם הביתה. הבן שלי נכנס למיטה ובכה. בעלי ניגש אליו אבל הוא לא רצה לדבר אתו. 'רוצח', שמעתי אותו צועק בפנים. חיכיתי קצת וניגשתי אליו. לא היה צריך הרבה כדי להוציא ממנו את הדמעות שכמעט חנקו אותו. לא רציתי להגיד את זה בקול רם, ידעתי ששנינו מדמיינים אותו הולך בהרים במקום שהוא לא מכיר בלי מים ובלי אוכל מוקף חיות רעות וכלבים טורפים. התאבלנו עליו. הרגשתי אשמה שעברנו. וכל הסבב הזה של למה לא שמתי לב, השגחתי יותר, הקפדתי על ההוראות, התחיל להסתובב בתוכי. בינתיים הגיעו עוד כמה מבקרים, שלחתי כביסה לחברה, הכנתי משהו לאכול ופרקתי עוד ארגז. החיים ממשיכים.
אחרי כמה שעות היה שיפור קטן באווירה. שמענו יללה וליד הדלת עמד גור אפור קטן. התלבטנו עם אנחנו בשלים למחליף או מעוצבנים שהוא מילל וגורם לנו לחשוב שהחתול שלנו חזר.
לקראת ערב הבנים שמעו יללות מוכרות. רק החתול שלנו מילל ככה הם אמרו. חיפשנו אותו שוב ואז לרגע היתה לי הארה. נזכרתי שפתחתי את ארגזי המצעים מתחת למיטה כדי להכניס אליהם את בגדי החורף לאחסון ואחר כך סגרתי אותם.
הוא היה שם.
בבת אחת חזרה אלינו כל השמחה של הבית החדש. ויכולנו לשכוח את השכנה מהישוב הישן שרגע אחרי שנסענו עם המשאית לקחה לנו עשרים כדים ענקיים שהשארנו לאחר כך ורוקנה מהם את האדמה לגינה שלהם.
יכולנו גם לשכוח את האבק שמילא את כל הבית מהבנייה ואת זה שהמטבח שהזמנו לא היה לפי המידות שלנו והדלתות שלו לא הגיעו ושהרצפה של הבית אלכסונית מה שגרם לנו להרגיש סחרחורת.
הוא לא הבין על מה ההתרגשות. יצא לו בשלווה כזו מארגז המצעים, התמתח, חרבן בקופסא ואכל קצת. כולנו התנפלנו עליו בחיבוקים ונשיקות שהוא לא הכי סובל, מעכנו אותו וחיבקנו אותו ואפילו אני, ששונאת חיות, אהבתי אותו מאד. ליטפתי אותו אולי בפעם הראשונה בחיים והסתכלתי לו בעיניים והוא נראה לי כל כך שלו ונחמד וזה הרגיע אותי. אם החתול שלי לא ברח ובסך הכל הסתתר מתחת למיטה, סימן שהכל יהיה בסדר ושהוא אוהב את הבית הזה. ישבתי איתו על הכורסא האדומה, שהרגליים שלה נשברו ובהיתי כל הבוקר שלמחרת. היו עדיין המון ארגזים ומכונת הכביסה לא היתה מחוברת, אבל הייתי עייפה מהאבל ומהשמחה והבלבול ולא ידעתי מה לעשות קודם אז לא עשיתי כלום. ישבתי ובהיתי עד שנהיה דחוף להכין צהריים ואחר כך נחתי עד שנהיה דחוף לשים לב לבת שלי.
אחרי הצהריים הילדים הלכו לחברים ואחרי שעה בערך יצאתי לראות מה שלומם. הנשים ישבו והכינו קישוטים לסוכה. הכרתי את רובן אבל זה היה מוזר, הרגשתי מבולבלת לגמרי. בכל זאת ישבתי והשחלתי עלי בוגנוויליה כתומים וחרובים והתבדחתי עם מי שהיה שם. היה נחמד. כמה נשים התנצלו שהן לא הביאו לנו עוגה. ככה זה תמיד. יש את אלו שמביאים ואת אלו שמתנצלים. הטעם של ההתנצלות הוא גרוע כי ישר צריך להגיד לא נורא ושטויות, אבל זה מין מסר כזה שההגעה שלנו הוא לא העניין הכי חשוב בחיים שלהן ושכל המקום שיש להן תפוס כבר בחברות ישנות ובחיים שלהן. נהיה לי צפוף אחרי איזה זמן והחשיך והלכנו הביתה. שמחתי לראות שם את החתול שלנו ואפילו לא הפריע לי שבלילה הוא ילל ורצה לצאת מהבית. חשבתי שזה סימן טוב שהוא כבר מוכן להעיז ולנסות, אבל לא פתחתי לו. יש גבול.
בלילה הרביעי נתתי לו לצאת החוצה. הוא חזר בבוקר, שמח ורעב וישן כל הבוקר. בלילה החמישי הוא יצא בדיוק כשהתחלנו לראות את גיבור, בסרט שקנינו לדידוידי החדש שלנו. היו ערפילים בחוץ וידעתי שיהיה חם נורא מחר והמזגן שלי לא עובד והמחשבה הזו הכניסה אותי ללחץ. אני שונאת להזיע והתחיל להימאס לי מהאבק האינסופי שמסביב ולמרות שכבר היתה לי מכונת כביסה מאולתרת בחוץ, הבנתי שהארגזים ישארו עוד איזה זמן.
בבוקר השישי הוא לא חזר. בלילה התעוררתי בשלוש לפנות בוקר ויצאתי החוצה לחפש אותו. הלכתי מסביב ועשיתי פסססט וקראתי לו בשקט. הוא לא ענה. עשיתי את זה כל שעה עגולה. לא יכולתי יותר להרדם. כשהשמש גרשה את ערפילי הבוקר והפועלים הגיעו והתחילו לבשל בחביות שלהם זפת רותחת הבנתי שהוא לא יחזור כבר. כל הבוקר בילינו בחיפושים עד שנהיה חם מאד ואי אפשר היה לזוז יותר. חשבתי עליו צמא ולא יודע למצוא מים או אוכל ונהיה לי עצוב נורא, אבל לא יכולתי לבכות. במקום זה כעסתי נורא על עצמי שחשבתי שכבר הכל בסדר ועל כולם וגם זה היה קשה כי לכעוס זה מסוכן והעדפתי לספוג את כל הכעס שוב בפנים ביחד עם בקלוואה מתוקה שישר עשתה לי להרגיש שמנה וזה רק הכעיס אותי יותר.
חופש סוכות כבר התחיל והחברים של בני שיחקו והסתובבו ביחד והפעם לא הרגשתי את הר הכאב המתרסק הזה בתוכו. התחלתי לחשוב שחברים זה יותר טוב מחתול ושאולי כולנו היינו צריכים לוותר על משהו כדי לבוא לכאן. התבדחנו שהחתול שלנו לא עבר ועדת קליטה.
אולי הוא בהרים או בעמקים, תהיתי אם הוא הולך לאיטו ומרחרח כל פיסה חדשה, מוצף באלף ריחות חדשים של מרווה וזעתר וברושים וגידולים אורגניים, או שהוא רץ ורץ בכל כוחו מבוהל לעבר ריחות מוכרים.
תהיתי אם הוא מרגיש זר ובודד, אם הוא מחפש אחרי הבית שהיה לו ושאבד לו. אם הוא מרגיש בהלה או מצוקה או בדידות או כיסופים למקום שאליו הוא מרגיש שייך.
הצטערתי שהוא ברח. חלמתי עליו בלילות. איך הוא חוזר וקופץ עלי ואני מרגישה שמחה שלמה וענקית שהוא החליט לחזור אלינו ולבית הזה שעכשיו הוא שלנו. אבל הבנתי את הצורך שלו למצוא את הבית שלו. הבנתי את הכמיהה הזו שמושכת קדימה כל הזמן, שמכוונת ומכריחה לקום וללכת, צמא ורעב, עייף ובודד לעבר המקום שבו תרגיש שייך.
יכול להיות שהיה צריך לסיים את הסיפור הזה כאן. אבל זה לא מה שקרה.
בלילה העשירי, שמענו אותו מילל ליד החלון הגדול. מתוך שינה רצתי ופתחתי לו. הצלחת שלו וגם שקית האוכל היו במקום והוא הלך באיטיות לעבר הקערית וגמר שתיים כאלו.
הוא היה שמנמן כתמיד, נקי ורגוע.
הערנו את הילדים וביחד בכינו מאושר ושמחה.
מאז הוא כאן איתנו. כל הזמן. כאילו לא נעלם. אותו חתול מתפנק ועצלן שהיה. יושב בית ואוהב נוחות.
אנחנו כבר מבינים שלעולם לא נדע היכן הוא היה ומה הוא עשה. אולי הוא הלך בחזרה לבית הישן, גילה שזה כבר לא הבית וחזר, אולי כל הזמן הזה הוא שכב מתחת לבית ואולי הוא עשה סבב הכרות עם השכנים. אין לנו מושג. האמת שאנחנו די גאים בו ובהרפתקה שהוא פרגון לעצמו.

שירה, חמד, מה שלומך? אני מקווה שתחזירי לי תשובה. אני ממש ממש צריכה עצה. חתלתולית מאוד מאוד קטנה (עוד עם חבל התבור) הופיעה אצלינו בדשא. מיד בתי הקטנה לקחה עליה אחריות. כמה שהסברתי לה שזה ממש לא פשוט לטפל ביצור כ"כ זעיר, היא התעקשה. אני לא רציתי. היום, אחרי שמצאנו לה שיטת האכלה שעבדה הכי טוב (מזרק), ואחרי שפתחה עיניים, שמתי אותה במחסן בתקווה שאמא שלה תשוב לקחת אותה. (אם זאת לא החתולה שמצאנו שכובה על הכביש...) הבטחתי לבתי שאצור איתך קשר כי את בטח מומחית לזעירים שכאלה ואולי תייעצי לנו מה לעשות. היא מייללת ורוצה אהבה אבל אין מצב שנכניס אותה הביתה. (בית של סבא וסבתא) מה אפשר לעשות?

תודה לך על תשומת הלב.
חאן יא ובתי וחתלתולית.

אני מתחננת!!! שמישהו ירשום כבר מאיפה קונים את הדלתות האלה עם המגנט בבקשה!!!!!!!!!

מאיפה קונים את הדלתות האלה
בכל חנות ציוד לבעלי חיים שמכבדת את עצמה.
יש כיום גם דור חדש של דלתות והן לא על מגנט אלא על אינפרא אדום אבל זה באמת קשה למצוא.
ומכיוון שקולרים הם אביזר אופנה שחתולים ממש מעדיפים לבלות בלעדיו ואז הם בבעיה כי אין להם איך להכנס הביתה-יש חבילות של מגנטים ספייר לקנות בנפרד.

אוהבי ואוהבות חתולים הפנו אוזן לכאן

מחפשת ב

בתים לשני חתולים מדהימים ועיוורים.

הראשון - אלכס, בן שנה וקצת, יצור אוהב ומדהים שמתחבר לכולם, מלבד לחתולים אחרים, שמפחידים אותו.
אוהב להתחבק וללקק ולצוד זבובים ופעמונים. חתול יפיפה בלבן ואפור.

השני - מפיסטו, גור בן 5 חודשים, עיוור גם הוא, דורש צומי מושבע, ג'ינג'י שמנמן שמגלה פוטנציאל נהנתני בסגנון גרפילד. אוהב לטפס על כתפיים ולגרגר כמו טרקטור, מסתדר עם חתולים אחרים.

שניהם מסורסים, בייתים, מחונכים לארגז ורוצים מקום קצת פחות צפוף מהדירה שלי

רוצים להכיר?
אשמח מאוד להציג ב 0504-884-667
תודה
אלה

עדין בתוקף לגבי שני החתולים, מלבד הגילאים שלהם, שממשיכים להתקדם.

שליחה על ידי גלי* » 13 יוני 2010, 21:36

אני מזועזעת, עברתי היום במרפאה של וטרינר בזכרון. היו שם גורי חתולים קטנטנים. נכנסתי ושאלתי אם אפשר לאמץ, הם אמרו שנראה להם שכן, הם צריכים לשאול את האשה שהביאה אותם. שאלתי אותם איך הם מאכילים אותם, הם אמרו - תתכוננו לזעזוע - שהם מחדירים להם צינורית דקה כל כמה שעות וכך נותנים להם מזון רטוב A/D ישר לקיבה. שאלתי אם זה לא כואב להם, הם אמרו שלא שזאת צינורית מאוד דקה.
פשוט נורא, בגלל שהאכלה מבקבוק צריכה להיעשות בהפרשי זמן יותר קטנים ועם יותר סבלנות, הם בוחרים בשיטה המתעללת הזאת. הם מאכילים במשך היום והאשה במשך הלילה. נראה לי שמחר אני הולכת להביא אותם אלינו הביתה.

יש לי שאלה לגבי חתול עבור ידיד:
יש לו חתול פרסי גזעי בן 4 חודשים שחי רק בבית. מצד אחד הוא לא רוצה לסרס אותו (כאמור, חתול גזעי). מצד שני הוא חושש ממה שיכול לקרות עם חתול לא מסורס (סימון, תוקפנות ואולי עוד דברים שלא יודע). הדעות שמסביב סותרות. אשמח לשמוע עוד דעות וגם עם יש למישהו נסיון.
תודה

חושש ובצדק, חתול לא מסורס בבית זה מתכון להשתנה בנקודות אסטראגיות ובכללי לחתול לא מאוד מאושר.
(אם אתה היית רוצה כל הזמן, ולא יכול לקבל כי אתה סגור בדירה ותלוי ברצונם של אחרים, איך היית מרגיש?)
מנגד, סירוס אצל חתולים עוצר את החשק, ומשאיר מקום להמון חוויות והנאות אחרות.

אין שום סיבה להרבות עוד חתולים, ובטח שלא פרסים. הם נוטים למחלות תורשתיות נוראיות, כדי להרבות אותם כמו שצריך זקוקים לכסף והרבה בדיקות גנטיות שימנעו מהם להיות פחוסים מידי בפרצוף (מקשה על נשימה, אכילה, יוצר בעיות עיניים שדורשות ניתוחים, דופק לידות וגורם למות האם והגורים לעיתים קרובות מידי), להבין שהם נוטים להיצרות של דרכי השתן (שוב ניתוחים), לשאת גנים גורמי מחלות בגלל הרבעות עבר גרועות (PKD - מחלת כליות קשה שלרוב לא מגלים עד שמאוחר מידי, הגדלת הלב, שוב, אם לא עושים אולטרסונד יקר מידי שנה, עלולים לגלות חתול מת יום אחד, ללא שום אזהרה)

הם יכולים להיות חתולים מקסימים ובריאים, אבל הם דורשים המון תחזוקה כדי להישאר כאלה, ונוטים לסבול מהדרך.
ממש לא ממליצה להרבות בלי בקרה והמון בדיקות.

ובעצם, לא ממליצה להרבות בכלל, העמותות מלאות בחתולים פרסים, גזעיים ומעורבים. לא חבל להביא עוד גורים למקום בו הם תופסים מקום של יצור חי אחר שממתין לאהבה?

אלה, תודה. אעביר את המסר!

האם יש פיתרון לאלרגיה לחתולים?
חמותי לעתיד אוהבת חתולים, אבל גילתה אחרי שנים רבות של גידול חתולים שהיא אלרגית להם.
אני ובן זוגי עברנו עכשיו לדירה חדשה, ואני מאד רוצה להביא אליה את החתול שלי (שכבר כמה חודשים נמצא במשמורת אצל אמא שלי). מצד שני, אנחנו רוצים שההורים של בן זוגי יוכלו לבוא לבקר (הם כנראה לא יעשו זאת לעיתים תכופות). בן זוגי חושב שניקיון יסודי + שאיבת שערות לפני הביקור לא יספיקו.
יש לכם רעיונות?

למקרה של חיים יחד עם חתולים, רחיצה תכופה של החתולים (אם מתחילים בגיל צעיר הם מתרגלים) יכולה לצמצם כמות אלרגנים
שמעתי על בחור שנרפא מאלרגיה לחתולים בעזרת דיקור סיני, הייתי בודקת עם אייפק.
לביקורים - אפשר לקחת כדור נגד אלרגיה לפני הביקור, זה עובד לרוב האנשים.

תודה רבה! במקרה הזה זה רק ביקורים, כך שלשימחתי לא אצטרך לנסות לרחוץ את החתול.
אני אבדוק בעניין האייפק.
לגבי כדורים - אני משתדלת להימנע מלקיחת כדורים מכל סוג שהוא, כך שלא נעים לי להמליץ למישהו אחר לקחת. ובכל זאת - יש סוג ספצפי שאת מכירה?

שמעתי את השם זילרג'י. אבל אין לי נסיון בתחום

אני אבדוק. תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לנו חתולים, אחד מהם אוהב להתבודד, המצב הכי סוציאלי שלו הוא יושב על הספה לידי, ולעולם לא עלי, נראה שהוא לא מחפש מגע. האם יש דרך לעודד אותו לאהוב ליטופים ומגע? אמצנו אותו בגיל 3 חודשים, אני לא יודעת מתי הופרד מאימו ומה עבר עליו.תודה

,

באופן טבעי

באופן טבעי