[-: התרגשתי

ועכשיו לתכלס P-: בכול זאת יום שישי

בחוויה שלי זה כמו שריר או אוטומט חדש שאני מסגלת, חיווט חדש של המוח. בהתחלה נדרשת ערות וכנות פנימית, גם לשים לב, וגם להסכים למציאות ולקבל אותה. להיות במודעות לזה. לזהות. לפעמים אני זוכרת לפני, לפעמים תוך כדי ולפעמים קורה מייד אחרי, או הרבה זמן אחרי, הכול הולך ותלוי במשאבים שלי ובמה שקורה. התרגלתי להתנתק מהסיטואציה, לפצל את עצמי ולעלות למבט על שמסתכל על הדברים מבחוץ. ככול שאני זוכרת יותר התנועה נעשית קולחת, הרמונית ורגילה. הופכת להרגל חדש. המטרה שלי היא לדעת את עצמי, להכיר את כול מתווי האישיות שלי ולכן, כשאני מזהה שמשהי כזו, שהיא לא העצמי המזוקק, קופצת לקדמת הבמה ומנהלת את העניינים דבר ראשון אני רוצה לחבק אותה (לא תמיד זוכרת אבל זו השאיפה) ואז אני מזמינה אותה לקפה או תה צמחים. אנחנו יושבות ואני מראיינת אותה, שומעת ממנה על איזה צורך היא עונה ואחרי ההכרות והקבלה שלה בתוכי ועשיית השלום הפנימי איתה, אני בודקת אם היא נדרשת לי בסיטואציות כאלה. אחרי שהתיידדנו אני יכולה לנהל אותה ולא ההיפך. ככה אחת אחת. ויש שפע, השבח לנו, האלות
זה סוג של מסע, דרך חדשה, והיא מתעקלת ומתפתלת ולפעמים הנוף דומה אבל כיף ללכת בה, כי אחרי הקבלה הזו, פתאום מתרווח לי המון מקום בלב, יש בי קלות ומתפנה מקום לדברים חדשים.
הקבלה הזו היא הכרחית על מנת לשנות. גם את החלקים הכי "מאוסים" אלו שאני לא יכולה לסבול אצל אחרים, אלק... והקטע הוא שככול שעושים את זה יותר מגיעים למצב שבו אין ברירה אחרת. לדוג' עד שלא קיבלתי את האלימות שבתוכי והסכמתי לאפשרות שלפעמים מתפלקים לי דברים שאני ממש לא רוצה שיקרו או יאמרו, רק אז האלימות הזו הפסיקה להשפריץ מתוכי ולהנכיח את עצמה בחיים שלי. כמו ילדים שמגבירים ווליום עד ששמים אליהם לב..
כול מה שצורם לי בחוץ, התנהגות של הבנות או כול דבר אחר, מיד אני בודקת פנימה מה קורה, מה זה בא לשקף, כי זה סוג של מראה. התיקון הוא פנימי. כמו שהזכירה לי אתמול חברה טובה, מה תעשי, תתקני את המראה???? אי אפשר! וזה תקף לפחדים הכי עמוקים ולדברים הכי שנואים. אני בתהליך של למידה וחניכה שעוזר לי לעשות את ההתפתחות הזו ולשמוח על הלמידות הללו שמגיעות בלי להתרגש יותר מידי.
ככול שאני עושה את זה יותר, אני מגיעה לרבדים יותר עמוקים ומטלטלים אבל מצד שני אני כבר מתורגלת ואז אני לא נבהלת ולא מזדהה עם מה שקורה ועם הדרמה ומתמודדת בפשטות ובקלילות.
כאמור, כול זאת מתוך לימודי ב
דרך הפשטות שבאלוהות
יש הרבה ידע באתר, גם בקליפים, הרצאות ומאמרים.
ולסיום הכי חשוב, נדרשים בתהליך חסד וחמלה ומאור פנים פנימי, לשחרר שיפוטים וביקורת, בעיקר כלפי עצמנו, רגשות אשם ולזכור שתמיד אנחנו עושות הכי טוב שאנחנו יכולות (וגם כול היתר), לכבד את התהליך והזמן שהוא לוקח ולשמור על הדשא הצעיר שצומח, לשים לב אליו, לטפח אותו, לא לדרוך עליו, וככול שמתמקדים בחדש הזה שנובט בתוכנו כך הוא גדל ומתעצם. (גם זה ציטוט לא מדויק מדבריה של נילי בכר, שמורידה את התקשורים של הפשטות)
חג חירות שמח גם לך יקירה. תודה גדולה לך על כול הטוב והאור שאת מפיצה
