חינוך ביתי מאושר

[אם_במדבר*]

הזכרת המושג שיעור גורמת לבריחת הילדים מהאזור...

אצלנו רק הזכרת המושג שיעור גורמת לבריחת האמא מהאזור

אולי כי צריך לשחרר מושגים ישנים מערכם הישן,ומהמשמעות הנילוות להם. "שיעור" יכול להיות מלשון-שער:פתח לידע,ללמידה,להתקרבות בין לומדים... שיעור צריך להיות דו כיווני על מנת שלא ייברח אף אחד משותפיו...
אני עדיין רואה את האפשרות שאקיים "שיעור" עם ילדי מתרחקת ממני... עדיין מתמודדת עם הצורך לשלב את עיסוקי ועיסוקיהם זה בזה. אני מנסה לכוון לרגעים שקטים מעשייה מתוכננת. נראה לי ששם יקרה ממילא שיעור... אבל אשתמש ברעיון שלך יונת-להציע כמה אפשרויות לבחירה. אלא שזה צריך לקרות כשאני ערוכה לתת שיעור מתוך הרשימה.
בסה"כ נראה לי שהבחירה בחינוך הביתי חייבת לקחת בחשבון את היכולות והרצונות מצד אחד,יחד עם האפשרויות מנגד. בכל פעם שאני מנסה להתארגן באופן מאולץ על סדר מסויים ,מבלי לקחת בחשבון את התקופות המשתנות בבית - מאכזבת את עצמי . מתעייפת מהכל. מתייאשת...כשמשחררת,הילדים משחררים את קסמם,ונרגעת לתוך מה שיש. וזה ה שיעור. ד.א.:
מצאנו אתר לימודי קליל באינטרנט-www.brainpop.co.il עם הרבה סירטונים "שיעוריים" על נושאים שונים.
ובכלל,אני מאוד נהנית ללמוד באמצעות המחשב.לבד,ועם הילדים. גם סרטי טבע מהווים שיעור משותף-שבד"כ אח"כ אנחנו גם ממשיכים להתבוננות בגלובוס או באנציקלופדיה. והכרנו השנה את הצרחולית-צרעה שחורה שחפרה אצלנו בחצר,וטמנה באדמה את ביציה עם זחל ששיתקה למאכל הצאצאים. המשכנו לאחר תצפית של כשעה -לקרוא מעט באנציקלופדיה של החי והצומח. והחוויה נחרטה לכולנו כשיעור משותף,וכחלק מהבית. ובכל זאת:סדר ושגרת למידה מסודרת אין בביתנו.ואולי לא צריך. אבל כן חשוב לי שכל אחד ייצור התקדמות בתחומי העניין שלו ,שלא כל נושא יהפוך לסרטון כמו מ- mtv ,שיהיו גם מקום ודרך להעמיק ולהרחיב ...
אולי,אם כל רגע יכול להיות שער ללמידה,לא נזדקק באמת ל"שיעורים" מסודרים?

והגיג כבד משקל לסיום:
דקרט,חכם של מאה אחרת,אמר:"אני חושב משמע אני קיים"
אמנית אמריקאית,ברברה קרוגר, השתמשה באמירה שלו ורשמה בגדול :"אני קונה משמע אני קיים" .
ומה כעת? אולי-אני חי משמע אני קיים? אולי אנחנו יותר ויותר מפשטים את המציאות שלנו,עד כדי אובדן של דברים קטנים כגדולים? אני מרגישה שבכל הקשור לחיים עם ילדי,אני עושה כן יותר מדי בקלות ,אולי.
האם נכון לנו לפשט כל כך הכל? לוותר מראש על האפשרות לידע רחב וגדול ומסודר? או אולי כל זה שייך למאה אחרת?

[רסיסים_של_אור*]

אולי,אם כל רגע יכול להיות שער ללמידה,לא נזדקק באמת ל"שיעורים" מסודרים?
מאמינה ומתחברת מאד ורואה כמה זה אכן כך. כל דבר שקורה ומתרחש ועובר עלינו, הוא הזדמנות נהדרת, כנה ויעילה ללמידה.

האם נכון לנו לפשט כל כך הכל? לוותר מראש על האפשרות לידע רחב וגדול ומסודר?

להיפך. עכשיו ההזדמנות שלא לוותר על ידע רב ורחב כל-כך, שלא לצמצם אותו להגדרות של משרד זה או אחר, שלא לתחום אותו תחת כותרת כזאת או אחרת, להיפך, לקלוט מגוון רחב, עצום ומעמיק של דברים.

[אורנ_ה*]

אני חי משמע אני קיים
אהבתי
ומה רע בפשטות?

אני חושב משמע אני קיים
זה כבר הרבה יתר מסובך.

מהסיבה הפשוטה שאני מבינה מה זה אומר להיות חי.
ולעומת זאת אני יכולה לתת הרבה פירושים למה זה אומר להיות חושב,או מה זו מחשבה בכלל.


עד כדי אובדן של דברים קטנים כגדולים? אני מרגישה שבכל הקשור לחיים עם ילדי,אני עושה כן יותר מדי בקלות ,אולי.
איך אפשר לאבד משהו שקשור לחיים?

[אם_במדבר*]

איך אפשר לאבד משהו שקשור לחיים?
אפשר ואפשר...ואז צריך לעבוד קשה כדי להשיג את זה חזרה. אפשר לאבד אמונה,אפשר לאבד תקווה...דברים מופשטים הולכים לפעמים לאיבוד,ממש כמו הדברים המוחשיים.
אני , בכל אופן (טבעי...) מוצאת מחדש את האהבה כאן,בעמוד הזה-שמתמלא בתגובותיכם המחזקות.
תודה.

[אם_במדבר*]

ומה רע בפשטות?
אין רע...זה רק עניין מסובך לפעמים לקבל או להצליח בזה. ואולי זה גם מחייב ויתור על הדברים המורכבים והמופלאים האחרים. דוגמא? אפשר לרצות משהו-ולימדונו (בבי"הס?)-שאחד הביטויים / הסיסמאות לחיים צריך להיות:"אין דבר העומד בפני הרצון". ואז רוצים משהו,מאוד,אבל הרצון לא מספיק. כי העניין מורכב מדי,מסובך מדי. ואז מפשטים...ומאבדים דבר בשעה שגם מרוויחים דבר אחר.
כשילדי בחרו להשאר בבית,ואני החלטתי להסכים-דברים מסויימים נעשו פשוטים,אחרים נעשו מסובכים...
ולא תמיד ברור לאן התהליך הזה מוביל,ולא תמיד זה כל כך פשוט. כי אני רוצה לא מעט בשבילם,ולא מעט בשביל עצמי... (?) ומעבר לשיעורי חשבון ואנגלית וגיאוגרפיה,... ישנו ה-שיעור ,החיים. והכל ביחד וואו-לפעמים זה יותר מדי...

[אם_במדבר*]

להיפך. עכשיו ההזדמנות שלא לוותר על ידע רב ורחב כל-כך, שלא לצמצם אותו להגדרות של משרד זה או אחר, שלא לתחום אותו תחת כותרת כזאת או אחרת, להיפך, לקלוט מגוון רחב, עצום ומעמיק של דברים.
אבל צריך למצוא דרך לסדר אותו,אולי? לארגן אותו לפעמים?? אולי?

[אורנ_ה*]

ולימדונו (בבי"הס?)-שאחד הביטויים / הסיסמאות לחיים צריך להיות:"אין דבר העומד בפני הרצון". ואז רוצים משהו,מאוד,אבל הרצון לא מספיק. כי העניין מורכב מדי,מסובך מדי. ואז מפשטים...ומאבדים דבר

אז אולי מה שלימדונו שגוי?
או לא מתאים?
האם יתכן כזה דבר?
האם יתכן שאנו מנסים לחיות על פי תפיסות רווחות (שלימדונו בדרך ישירה או עקיפה) והיום הם יושבות חזק בשכל שלנו,והקושי הוא להשתחרר מהן?



כי העניין מורכב מדי,מסובך מדי. ואז מפשטים...ומאבדים דבר בשעה שגם מרוויחים דבר אחר.

או,אז זה כבר אומר שאם מאבדים,אז גם מרוויחים.

אפשר לאבד אמונה,אפשר לאבד תקווה...דברים מופשטים הולכים לפעמים לאיבוד,ממש כמו הדברים המוחשיים.

לדעתי אנחנו לא יכולים לאבד דבר,לא מוחשי,ולא מופשט.
ואסביר למה...
כי בשביל לאבד משהו עלינו להיות ראשית הבעלים שלו,
ומה שאני הבנתי שאנחנו לא הבעלים של דבר בעולם הזה.
רק יש לנו מין אשליה כזו שיש לנו בעלות על דברים.
ומכאן מתחיל הרבה סבל....
כי אחרי שאנחנו מחזיקים בתפיסה שמשהו בבעלותנו,אנחנו משקיעים המון אנרגיה בלשמר אותו,
בלהחזיק בו חזק,שלא ילך לנו לאיבוד.
הרצון שלנו,נהיה רצון בשליטה,כי אנו פוחדים שאם לא נשלוט,נאבד משהו.
אם לא נחזיק חזק,המשהו יחמוק מאיתנו.
וזה מתקשר יפה גם לחינוך בייתי,
אני ראיתי שכשמרפים ומפסיקים לנסות לשלוט כל הזמן
הדברים מתרחשים בדרך שלהם,ובקצב שלהם.
כשהפסקתי לחשוב שהילד יאבד משהו,
התפנתה לי המון אנרגיה....
בכלל ,בזמן האחרון הבנתי שכשאני לא מנסה להיות מישהו,
כשאני מרפה,אני הכי מלאה שאפשר.
הלוואי שהייתי יכולה להיות כל הזמן אף-אחד.

בכל מקרה רציתי לומר לך,שקראתי את הדף הזה,
ואת אישה אמיצה,
וכיף לראות איך את מתחזקת בעצמך,
למרות הקשיים החיצוניים.

[אור_אוקו_ערוסי*]

אבל צריך למצוא דרך לסדר אותו,אולי? לארגן אותו לפעמים??
תשאירי את זה לילדים.
יש להם סדר משלהם, כשלא מפריעים להם לעשות אותו.

קחי נשימה עמוקה, זוזי צעד הצידה, והתבונני. לא שעה, לא יום, אלא שבוע\חודש ועוד ועוד.
תהיה שם כל הזמן, זמינה, קשובה, ותראי איך לאט לאט דברים צפים על פני השטח, מסתדרים מעצמם.
עברתם שינוי. שינוי מעצם מהותו הוא מטלטל. עכשיו כל אחד מכם, את והילדים, צריך למצוא את מקומו בחיים החדשים. זה לוקח זמן, אבל זה קורה בסוף. ולכל אחד זה לוקח זמן קצת אחר.

[אם_במדבר*]

הלוואי שהייתי יכולה להיות כל הזמן אף-אחד.
ואני לפעמים רוצה להיות בו זמנית כל מיני...
אבל מתוך הבחירה בחינוך הביתי (שלי ושל ילדי כאחד) אני מגלה כמה אני בעיקר רוצה ללמוד לנוח. בתוך העשייה,ובין המעשים. לא תמיד ברור היכן הזמן והמקום להרפות.
אינני שואפת לשליטה והעצה להרפות אכן מתאימה לי. יש עדיין דברים שלא יכולה להרפות לגביהם. לא לגמרי.
ד.א. היום מצאתי פירוש חדש לביטוי "שיעורי בית"="שיעור " יומיומי על איך מתנהגים בבית- מבחינת סדר נקיון ושותפות .עניינים שמרגישה שילדי צריכים ללמוד בכל הקשור
לבית. הנה עניין שלא לגמרי מרגישה שיכולה להרפות בו...

_קחי נשימה עמוקה, זוזי צעד הצידה, והתבונני. לא שעה, לא יום, אלא שבוע\חודש ועוד ועוד.
תהיה שם כל הזמן, זמינה, קשובה, ותראי איך לאט לאט דברים צפים על פני השטח, מסתדרים מעצמם_

אמן. צריכה להתאמן...


_אז אולי מה שלימדונו שגוי?
או לא מתאים?
האם יתכן כזה דבר?_

בודאי. לא מה שלימדונו שגוי-אלא מה שבחרנו ללמוד מתוך ההיצע הרב מדי והמלא סתירות לפעמים. אוף,כשנזכרת בלימודים מגיל 4 והלאה...אני מעדיפה לא להזכר ב"לימודים"הללו,ולתת בהרבה מקרים לילדי שיראו לי מה טוב עבורם. ומתחברת למילותיכם. הימים האחרונים מתישים. מלאי עשייה סביב ענייני , פחות סביב הילדים.
ואני יודעת שעל מנת ליישם את ההתבוננות,אני זקוקה פשוט ליותר זמן איתם.ושקט נפשי.
ואז תעלנה שאלות חדשות...ואז תבאנה אולי התשובות. אבל בעצם,מה רע להשאיר לפעמים שאלות פתוחות?
ונזכרתי בשאלת חיים של בני,כשהיה בן שלוש:"אמא,למה יש בני אדם?למה יש אותנו?"
עד עתה לא מצאתי בעבורו את התשובה.השאלה היתה כל כך יפה בעיני,שבחרתי להשאיר (לו) אותה פתוחה.
לילה טוב...

[רסיסים_של_אור*]

_בכלל ,בזמן האחרון הבנתי שכשאני לא מנסה להיות מישהו,
כשאני מרפה,אני הכי מלאה שאפשר._

מאד מאד מתחברת ומזדהה וגם לזה:
_בכל מקרה רציתי לומר לך,שקראתי את הדף הזה,
ואת אישה אמיצה,
וכיף לראות איך את מתחזקת בעצמך,
למרות הקשיים החיצוניים._

וגם מזמינה אותך, אם עוד לא יוצא לך, לקרוא את הבלוג שלנו שנמצא באתר הבית (הנה אני מנסה לעשות קישור, נראה אם יצליח...) באופן:_בלוג אני בחינוך הביתי - יש בו תיאור תהליך (שאנחנו עדיין בו) אבל בעיקר תובנות יפות שכתבו לי כל מיני אנשים אחרים, בינהם משהו של אורנה על ההתבוננות והתפקיד החשוב שלה בהורות שלנו.

וכמובן, בהצלחה עם התערוכה

[אביב_חדש*]

אנחנו אחרי הביקור של הקב"סית. היה נהדר.
ישבנו בחוץ מתחת לעץ. כשהגיעה הבכור היה בביקור אצל קרוב משפחה, השני והקטנה עשו פיקניק על דשא קרוב ואנחנו היינו עם הקטן.
היא ביקשה לדעת מה סדר היום שלנו, מה אנחנו לומדים, כיצד, עשתה סיבוב בבית והתרשמה עמוקות.
היא סיפרה לי מה יהיה בועדה בעוד שבועיים ואיך להסביר להם את תפיסת עולמנו.
אני אמשיך אחר כך.
סך הכל היה טוב (אפילו מאוד)

[עדי_יותם*]

טוב לשמוע! אני מחכה להמשך.

[אם_במדבר*]

היא ביקשה לדעת מה סדר היום שלנו, מה אנחנו לומדים, כיצד, עשתה סיבוב בבית והתרשמה עמוקות
????
האם החלק הזה בלתי נמנע?
אני עדיין (ואולי בכלל) איני מוכנה לפלישת מערכת החינוך על זרועותיה לתוך הבית.
אנשי הועדה שפגשתי חיזקו את תחושתי - איני רואה בהם אויבים אבל בהחלט לא מי שמסוגל לתרום באופן ישיר או עקיף לדרך בה בחרתי עם ובעבור ילדי.


היא ביקשה לדעת מה סדר היום שלנו, מה אנחנו לומדים, כיצד, עשתה סיבוב בבית והתרשמה עמוקות.
להסביר סדר יום? ומה אם סדר היום שלנו משתנה ומגוון? ומה אם אורח חיינו פועל כמכניזם של שלושה אנשים שצרכיהם משתנים ודינמיים ולכן אנחנו גם בנסיעות ואפילו מתכוונים לנסוע הרחק לראות עולם ,כשנוכל? האם זרועות המשרד המחנך תגענה עד אלינו שם..? אמאלא...

סליחה ,אביב חדש, אם אני נשמעת קנטרנית-אבל אני בחרתי בגישה אחרת,אולי מתוך המפגש עם מערכת החינוך מקרוב. המצבים והדמויות בהם נתקלתי העמידו בעיני את המערכת כחלם . יש בי יותר מדי חוסר הערכה (ולא פחד-מה שאולי משתמע מדברי האחרונים) מכדי שארצה לארח בביתי מי מנציגי המערכת .
אבל אני מתמלאת (קצת) כעס כשכותבת על כך... וכעס,מעייף.

[אם_במדבר*]

_כי בשביל לאבד משהו עלינו להיות ראשית הבעלים שלו,
ומה שאני הבנתי שאנחנו לא הבעלים של דבר בעולם הזה.
רק יש לנו מין אשליה כזו שיש לנו בעלות על דברים_

אור-נה
אני לא לגמרי מקבלת את התפיסה שמרפה ומרפה ...כי אז גם לא לוקחים אחריות,והכל "בידי בורא עולם" .
זיכרון מצמרר עולה בי:אחי הצעיר,בן 24 במותו-ברגעיו האחרונים קרא בקול:אין שליטה!
עניתי לו,אינסטנקטיבית:אבל יש שליטה! והוא השיב:שברת את הקוד!
אולי באמת הכל מעבר לשליטתנו,עדיין אין זה אומר שעלינו לותר מראש על סיכוי להשפיע לטובת עצמנו,אהובנו,וסביבתנו בכלל. איני מרגישה בעלות על ילדי-אבל האחריות שלקחתי על עצמי לחייהם ולחיי איתם-לא תמיד מאפשרת לי להרפות לגמרי. בינתיים מרפה מעט,פה ושם...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בינתיים מרפה מעט,פה ושם...
זה כל מה שצריך.
להרפות זה לא אומר לשבת חסרי מעש ולחקות ש"הדברים יקרו מעצמם".
זה רק אומר שיש דברים שאין צורך לנסות ולשלוט בהם, למשל כמו בלימוד הילדים, אם בחרת בדרך הזאת.
אני מנסה להיות פחות ארטילאית ויותר קונקרטית, זה קצת קשה בנושא הזה...
כשזה מגיע למוות בלתי צפוי, לעיתים התפיסה של "שליטה בדברים" מקבלת פרופורציה שונה.
למשל, יש לי חברה שאיבדה תינוקת, חוויה איומה לכשעצמה. היא חוזרת וכותבת לנו במכתביה ש"אין לנו שליטה על כלום".
מהחוויה שלה, של הריון תקין לחלוטין וחסר פחדים, שהסתיים בלידת תינוקת מתה, היא קיבלה את המסקנה שאין לנו שליטה על כלום.
זה לא לגמרי קשור, אבל התחבר לי לחווית המוות של אחיך.
בזה שבחרת להוציא את ילדייך מהמסגרות, החזרת לעצמך את "השליטה" בחייכם.
אבל אין זה אומר שאת צריכה באופן אקטיבי "לשלוט", אלא שנתת לכל אחד מכם, לך ולילדייך, לכל אחד מכם, את האפשרות "לשלוט" בחייו, כלומר לעשות לעצמו את הבחירות הנכונות לו, וזה מה שנפלא בזה.
מקווה שהצלחתי להעביר את כוונתי. @}

[אורית_אוקו_ערוסי*]

עכשיו כל שעלייך לעשות זה להיות שם בשבילם כשיזדקקו לך, ללוות, להתבונן ולאהוב.
אפשר להציע הצעות, לנסות ולכוון.
אבל לא נראה לי ש"לשלוט" מתאים כאן.

[אורנ_ה*]

אם במדבר

יש הבדל בין אחריות ובעלות.
בעלות זה שליטה וזה בא מפחד. שליטה היא היצמדות,אחיזה בדבר.
(והכי נוח להניח את האחריות אצל בורא עולם כשאנחנו מפחדים (-: )
אחריות זה בדיוק הפוך.
הקריאה של אחיך "אין שליטה!" - אני הייתי מפרשת זאת כך: אין פחד!,אני משחרר,אני משוחרר מכל אחיזה!
מעניין שזה משהו שחוזר על עצמו אצל גוססים.
סיפור אמיתי:
ילד בן 13 חולה סרטן במשך 3 שנים,קורא לאביו ומבקש: אבא, אמא לא משחררת אותי,וזה נורא קשה לי,
תגיד לה שתרשה לי ללכת כבר.
האם שמעה,שיחררה,באותו הלילה הילד נפטר.

[אביב_חדש*]

אם במדבר, כמובן שסדר היום שלנו לא קבוע, אבל יש איזשהו דפוס. יש ימים של בית וימים של מפגשים. התרכזתי בימים שבבית. כמובן שלכל כלל יש יוצאים מהכלל, והרוב יוצאים מהכלל... ביום שבבית מתחילים בהתארגנות, ארוחת בוקר, משחקים ועניינים אחרים, ואז אני שמה גם חוברות עבודה על השולחן שיהיו זמינות, אחר כך ארוחת צהריים, מנוחה ואחר הצהריים חופשי לעשות כל מיני דברים אחרים. חוץ מסדר היום הזה, כל מה שקורה בתוכו משתנה תדירות.
נתתי לה מה שהיא רצתה. זה הכל.

זה בסדר שבחרת אחרת. יכול להיות שאותך לא ישאלו את אותם הדברים.
הרגשתי שהקב"סית הגיעה מגישה מקבלת. היא סיפרה לי שיש לה מלחמה מאוד גדולה עם הבוסים שלה במשרד החינוך. היא חושבת שכל עוד לא מדובר בהזנחה והתעללות, מותר להורים לגדל ולחנך את ילדיהם איך שהם רוצים. היא מבקשת ממשרד החינוך לקבל את דעת הקב"סים ולסמוך עליהם שאם הם מדווחים שלא מדובר בהתעללות או הזנחה, שיתנו להם את הקרדיט (לקב"סים) ושיאשרו להורים לעשות חינוך ביתי.
זה מתחבר לי טוב מאוד לחוק הכשרות והאפוטרופסות.
לשמחתי, היא תהיה נוכחת בפגישה במשרד החינוך בעוד שבועיים.
כששאלתי אותה מה לדעתה הסיכויים שלנו לקבל אישור, היא ענתה: "הרבה נחישות". אם נשדר שאנחנו הולכים על זה עד הסוף ונגיע אפילו לשרת החינוך, אז הם לא יוכלו לסרב לנו.
היא הנחתה אותי מה להגיד בוועדה, להתרכז בלספר את האידיאולוגיה שלנו ואת כל מה שאנחנו עושים שקשור ללמידה (שאני נותנת לילדים לזרום עם הלמידה אבל גם מכוונת), לתאר את הבית, את החצר (גן ירק, פינת חי קטנה, מתקני שעשועים).

אני מרגישה בטוחה בעצמי מאוד, אני רואה את הילדים שלי מתפתחים וגדלים בבית ובטוחה שנצליח בגדול בועדה עוד שבועיים.

[רסיסים_של_אור*]

אני מרגישה בטוחה בעצמי מאוד, אני רואה את הילדים שלי מתפתחים וגדלים בבית ובטוחה שנצליח בגדול בועדה עוד שבועיים.

בהצלחה רבה, ד"ש ונשיקות לכל החבורה העליזה שלך

[תבשיל_קדרה*]

היא ענתה: "הרבה נחישות". אם נשדר שאנחנו הולכים על זה עד הסוף ונגיע אפילו לשרת החינוך, אז הם לא יוכלו לסרב לנו.
מרגיז.

[אם_במדבר*]

הרגשתי שהקב"סית הגיעה מגישה מקבלת
לצערי(?),אך לגמרי לא להפתעתי-הקבס"ית "שלנו" ממש לא הפגינה יכולת לסייע. בועדה היחידה (והאחרונה מבחינתי) אליה הגעתי,היתה זו היא ששאלה שאלות מכשילות,ושנקטה אפילו בגישה רכילותית בשאלותיה. לכן,בחרתי גם לא להגיב לכל מכתב או פנייה אחרת של נציגי משרד החינוך או אגף החינוך באיזור בו אנו חיים. למרות שכתבתי מספר טיוטות לעצמי,כתגובה לועדה וכו'-בחרתי לשלוח מכתב ממש אך ורק למנכ"לית משרד החינוך. אם אמנם היא זו שמחליטה וקובעת,כדאי גם שהיא תדע כי המידע אותו היא מקבלת מנציגיה בשטח נשען ,לפחות במקרה שלנו- על חוסר הבנה ,
חוסר ידע וחוסר רצון אמיתי לסייע למי שבחר את הנכון והטוב ביותר לילדיו. ובעבור מי שניזון ממערכת החינוך,יש והבחירה שלי מהווה אולי בעיניו אמירה על חוסר היכולת של המערכת במקרים מסוימים.. אבל בעצם ממש לא מתחשק לי להרחיב או להעמיק בעניין,כל זמן שיש לי שקט מנדנודי המערכת. לו הייתי (בת של) רוטשליד,ואם היה חשוב לי להיות עם נייר ביד שמאשר לי את מה שממילא לקחתי לעצמי-הזכות לחופש לי ולילדי- בטח איזה עו"ד טוב היה כבר מתפרנס ממני.



אני מרגישה בטוחה בעצמי מאוד, אני רואה את הילדים שלי מתפתחים וגדלים בבית

ואצלי עדיין יש אי שקט. צריכה לכוון עוד ועוד לאי...של שקט.

לא נראה לי ש"לשלוט" מתאים כאן. נכון,לא תמיד שולטת ,ואולי בכלל לא,בסערות שבדרך... עדיין לא יכולה לברך על ימים שקטים,של בוקר נינוח,של הכוונה מספקת שלי לטובת עשייה עם הילדים/של הילדים. ואולי זה זמן שבו אנחנו צריכים לחתור יותר ויותר להבנה איך לחיות זה בצד זה,ויחד. ואולי החגים הללו,שאין בהם סתם ימים שגרתיים,ואולי קשיים שלי שהתחדשו פתאום עם האבא של הילדים... אני מוצאת עצמי מגדירה מחדש ומגדרת ביתר בירור את מקומנו. לעצמנו. 1,2,3 =אמא ושניים."חד הורית " אולי יתאים כאן.אלא שמאוד לא אוהבת את ההגדרה הזו. אבל אולי יש בזה שחרור,וצריכה להתחבר לזה. רק שמתעייפת,או שמא מעייפת את עצמי? צריכה לשנות גישה. אולי.

[אם_במדבר*]

עבודה וילדים:
בילדותי,אהבתי מאוד ללכת לעבודה עם הורי. חיינו במושב שיתופי,וללכת עם אבא או אמא לעבודה ,היה ללכת למוסך,לשדה או למתפרה. לפעמים זכיתי לקחת חלק בעבודה:לנקות חוטים מבגד חדש,לעבוד עם מקדחה חשמלית,למיין ברגים ... היום אני מגלה המשכיות בעשייה שלי.כשמעצבת תיק בד מעוטר באיור שלי,לשוחח עם בעל המתפרה מתחבר לי לילדות-לביקורים במתפרה בה אמא עבדה. למיין ברגים למגירות הסטודיו-מתקשר לברגים שעזרתי לאבא למיין במוסך המשק,ולקדוח בפסל - מהדהד לזכרון ילדות/נערות.
זכיתי השבוע להשתתפות של בני הצעיר בטיול אמנות שהדרכתי. הבן,שמגלה לא פעם שעמום בעיסוקיו,לקח חלק פעיל בטיול.כשהשתעמם לרגע,מיד מצא עניין כשסימנתי לא כי הוא יכול ללכת לנגן בפסל מוזיקלי קרוב,שעה שהנחיתי סדנת ציור בנוף. היום עלי להכין חומרים לסדנא גדולה ביום שבת. הבן הגדול הציע את עזרתו בהכנות. אני שמחה לשתף את הילדים בעיסוקי ,לפעמים. את האפשרות לעבוד לבד בסטודיו אני מקבלת כבר מזמן. למדתי איך להפריד ולעבוד גם בשעה שהילדים בסביבתי,ואיך להשתמש ביעילות בזמנים שזוכה בהם להיות לגמרי לבדי. כעת מוצאת שהגיע הזמן ל"עבוד" על החיבור האפשרי שבין עיסוקינו. למצוא לילדים מקום איתי ולצידי ,כשמתאים להם ולי. במפתיע אני מגלה שחסר לי החלק הזה. אני תוהה אם הוא חסר גם להם. ויודעת שעלי להזהר מלאלץ אותם לקחת חלק פעיל מדי בעיסוקי. אולי פשוט צריכה לתת להם פתח ,יירצו-ייכנסו.

בסה"כ ליצור בסטודיו זה עניין שכרוך בלא מעט בדידות. אפילו ואולי בעיקר כאשר היצירה נחשפת . הנה אני כאן,התערוכה שם בבית הקפה.. אפילו ניתקתי עצמי ממנה והפכתי אותה לנחלת הכלל. ( זה מעלה בי שוב את שאלת הבעלות...למי שייכת היצירה ,לאחר שהאמן בחר "לתת" אותה לקהל? ובכלל-מה זו נתינה? האם בעצם חשיפה של רעיון ,שחרור שלו לאויר העולם-הפכתי אותו לשייך לכלל? האם לגמרי לגמרי אין לי זכות, או לדבר ששיחררתי מעצמי אין לגמרי שייכות אלי לאחר השחרור? האם שאלות אמנות ושאלות חיים מקבילות בכלל זו לזו?).

[אורנ_ה*]

אם במדבר יקרה,

ועוד איך יש לך זכות... הזכות שלך היתה להיות הצינור (אם אפשר להגדיר זאת כך) שהוציא לפועל את היצירה הזאת,שהתקימה שם כל הזמן.
( זה מעלה בי שוב את שאלת הבעלות...למי שייכת היצירה ,לאחר שהאמן בחר "לתת" אותה לקהל? ובכלל-מה זו נתינה? האם בעצם חשיפה של רעיון ,שחרור שלו לאויר העולם-הפכתי אותו לשייך לכלל? האם לגמרי לגמרי אין לי זכות, או לדבר ששיחררתי מעצמי אין לגמרי שייכות אלי לאחר השחרור? האם שאלות אמנות ושאלות חיים מקבילות בכלל זו לזו?).

לפי ההבנה שלי "אין חדש תחת השמש" וגם "הכל היה הווה ויהיה" ,ולכן כל המצאה,כל גילוי מדעי,כל יצירה,היתה שם כקיימת כל הזמן,ולאדם כלשהו נפלה הזכות הענקית להיות הצינור שחושף אותה לכלל.

ופה הטעות האנושית העצובה ביותר לדעתי....
מיד עולה הרצון בשליטה,שמביא לרצון להיות הבעלים שלה.
זה הצורך של הנפש להיות מופרדת מזולתה,להפריד עצמה.
היצירה לא שייכת לכלל,וגם אינה שייכת ליוצר,היא פשוט בנק' זמן מסוימת התגלתה,נחשפה.
כלומר מה שיש הוא מה שמתגלה לנו,טפחים טפחים,בהתאם ליכולת שלנו להכיל.
תארי לך מקרר מלא באוכל,אני רעבה,אבל,האם אני מסוגלת לאכול את כל מה שהמקרר הזה מכיל בארוחה אחת?
עכשיו תארי לך את כל היש (אי אפשר אפילו להתקרב לזה)האם אדם יכול להכיל ולהבין את כל היש ?
לכן אנו מקבלים אותו במנות קטנות,ארוחות,ארוחות,לפי קיבולת הקיבה ויכולת העיכול שלנו.

[אם_במדבר*]

...ובכל זאת-פיקאסו זו לא פיקציה ,היה פעם איש כזה. והיצירה שלו השפיעה כל כך על המאה בה הוא חי,שגאונות אינה שייכת היום רק לסובלים(כמו למשל לואך גוך שקדם לו,ומת מסכן לפני שנהנה מהערכה על יצירתו..). להיות צינור -יש לזה מחיר,והעולם (האנושי) שזוכה להנות ממה שהאמן הוציא דרכו,מחוייב לשלם כנגד. התשלום הוא בסה"כ פיצוי על הקשיים הכרוכים ביצירה,על הכאב הכרוך בהפרדות ממנה. היום,משההגדרה "אמן" הפכה בחיי בלתי נפרדת מנפשי,גופי ורוחי-אני מגלה כמה נעשיתי רגישה יותר,שלא יכולה אלא להיות אמן. אפילו לחיות עם ילדי לא יכולה אלא כחלק מאורח חיי כאמן. איני מסוגלת להפריד בין חלקי קיומי,ולכן ילדי לא יוכלו,כל זמן שאינם עצמאיים מספיק-לצאת מדי בוקר לביה"ס. לא יכולה לשלוח אותם מעלי דרך קבע,מדי יום ביומו,ואני מאמינה שכאשר הם ירגישו מוכנים ומסוגלים לצאת לשגרת חיים משלהם-זה יקרה כמו מאליו. לכן מקבלת את הקשיים והמורכבות שבחיי - אמאמנית.
כשנפרדתי מעבודתי במערכת החינוך,וילדי כבר היו בבית , בחינוך ביתי-ניסיתי ובדקתי אפשרות לדרך חיים אחרת. והבנתי שאין כזו בעבורי כעת. בסה"כ חרצתי בעבור עצמי את התלם הזה. --אמנות-- אמנות --אמנות. וכעת-כפי שאמר יאיר גרבוז,מהמורים מהם למדתי -
הנני "אנוסה להיות אמן". הצינוריות שבזה אינה מורידה ואינה מעלה. אבל זכויות יוצרים זו המצאה של האנושות. יש בזה הגיון מסויים. שהרי אם הנני צינור בלבד,אין זה אומר שאיני אמורה להתפרנס מיצירתי. לשם כך חייבת להיות מידה ברורה של בעלות על דבר. אמנים רבים נאלצים לעסוק בתחומים שונים ומשונים,במקום להקדיש עצמם לאמנות -התחום בו הם טובים וממנו מקור כוחם - בין השאר משום שהאנושות לא באמת נותנת תמיד ליחיד את מלוא הזכות על יצירתו. ראיית היחיד רק כצינור -מבטלת את כוחו .
האם כדי לקבל אמת רוחנית אולטימטיבית עלי לותר על מקור כוחי?

[אם_במדבר*]

_

היצירה לא שייכת לכלל,וגם אינה שייכת ליוצר,היא פשוט בנק' זמן מסוימת התגלתה,נחשפה
בתרגילים הנפלאים של גו'דית קמרון,"דרך האמן" הגישה אמנם כזו. בתקופה שבה יבשו קצוות ידי,והפנים עדיין המשיך והבשיל-עזרה לי מאוד בגישה הזו על מנת לשחרר מחדש את עצמי ליצירה ,להאמין שהיא קיימת בתוכי. אבל אם אפעל לפי הגישה הזו בלבד,אם אשכיח לגמרי את צרכי-הקיומיים ואפילו האגואיסטיים- חלק ניכר מההנעה יחלש.


ופה הטעות האנושית העצובה ביותר לדעתי....
אין כאן טעות-יש מניעים חזקים לאדם. בזכותם ובגללם נע העולם האנושי קדימה.
מניעים קיומיים מורכבים גם מהצורך להראות. מבחינתי-הצורך הזה בעייתי. ההסתתרות בתוך ה"צינור" הקשתה עלי מאוד לקדם דברים בהם האמנתי בתחום היצירה והחיבור שבין אמנות וחיים. אפילו כעת,כשמציגה תערוכה דווקא בבית קפה,אני מתייחסת אליה כאל אמירה ולא כאל קישוט. אמנות מקומה בתוך החיים. והחיים-מתוכם נובעת האמנות.
והחיים אינם רק מעבר . הם גם עניין לעצמו. מרתק. קשה . מלמד. מלא בכוח. לא שואפת לשלוט. כן זקוקה לכוח,כוח לחיות. את זה נותנת לי האמנות. מרגישה חזקה כשמתוכי יוצאים דברים. מתוכי,ולא רק דרכי.

[אם_במדבר*]

לפי ההבנה שלי "אין חדש תחת השמש" וגם "הכל היה הווה ויהיה" ,ולכן כל המצאה,כל גילוי מדעי,כל יצירה,היתה שם כקיימת כל הזמן,ולאדם כלשהו נפלה הזכות הענקית להיות הצינור שחושף אותה לכלל.

ואני חשה חובה ולא זכות.
אחרים יקראו לכך "ייעוד".
את צודקת בדברייך,אורנ-ה ,ואני בסה"כ מנסה לכוון (לא לשלוט ...)ולהגיע לאיזון שבין יצירה ואי-יצירה,עשייה ובטלה. עדיין אני זקוקה לכוון את האמנות שלי למקום שאוכל להנות ולהתפרנס ממנו,והבחירה בחינוך הביתי מחזקת יותר את הצורך שלי להתכנס פנימה,לעבודה בסטודיו. מדי פעם להגיח לתערוכה (או אפילו לתוכנית טלויזיה,כפי שצפוי לי בשבוע הבא..). לתת פשוט לדברים שיצאו , דרכי ומתוכי כאחד.ולסלק את הפחד. לא מאיבוד שליטה,אלא מעצם החשיפה שכרוכה בזה.(אולי כי חשיפה עלולה לגרום גם לאיבוד שליטה?). בכלל,דווקא מתוך מפגשים עם אנשים העוסקים במיסטיקה ,למדתי שכדאי להתבונן בדברים ברובדים השונים שלהם בו זמנית. אי אפשר לחיות מרוח בלבד,ולכן חשובה גם הגשמיות.ואי אפשר להתעלם מהיבטים של הנפש. גם עם השחרור הגדול ביותר,ראוי שנתחבר לצרכים שלנו על רובדיהם השונים,לא רק לרעיונות שברוח...

******
ילדי נסעו עם אביהם למעין "חופשת אמצע שנה". שוב נאלצת להיות שבוע בלעדיהם. והשיגרה הברוכה מתרחקת ממני... שאלות של בעלות אחריות וכיוצ' מטרידות יותר כאשר
הדברים לא מוחשיים מספיק. כשנמצאת איתם ודי-הדברים באמת מקבלים את מקומם הטוב. ולומדת להתבונן ... ביומיים מרוכזים של שקט בבית הצלחתי ללמוד עוד על כל אחד משניהם,להקשיב ולהגיב מתוך קרבה רבה יותר.
אבל בלי קשר לבעלות ,אולי כן עם קשר לשייכות=לצורך שלי להיות שייכת לתא המשפחתי הזה שבונה יום יום מחדש-מגלה בכל פעם כזו ,כשהם נוסעים -כמה קשה לי לשחרר. כמה זקוקה לקרבתם . כמה אמאוהבת...

[רסיסים_של_אור*]

הדברים לא מוחשיים מספיק. כשנמצאת איתם ודי-הדברים באמת מקבלים את מקומם הטוב. ולומדת להתבונן ... ביומיים מרוכזים של שקט בבית הצלחתי ללמוד עוד על כל אחד משניהם,להקשיב ולהגיב מתוך קרבה רבה יותר.

איזה יופי

רציתי לספר לך ולשתף אותך, שאני מגלה עכשו, שאחרי כמעט שנה בבית (אוטוטו...) הדברים באמת מצליחים, בסך הכל, בגדול, להרגע, ולהכנס לזרימה יותר טבעית, יותר ברורה. אני כבר לא צורחת בתוכי "גן" בכל פעם שעולה קושי, שלי מולם, שלהם בינם לבין עצמם, שלי עם עצמי... וכו'. וגם, מרגישה איך אנחנו ממש צריכים את ימי הבית האלו, אחרי ימים שבהם פוגשים הרבה משפחה / חברים וכו', כדי שאוכל שוב לחזור להתבוננות שלי, כדי שהם יוכלו שוב לחזור ולמצוא את השקט שלהם...



אבל בלי קשר לבעלות ,אולי כן עם קשר לשייכות=לצורך שלי להיות שייכת לתא המשפחתי הזה שבונה יום יום מחדש-מגלה בכל פעם כזו ,כשהם נוסעים -כמה קשה לי לשחרר. כמה זקוקה לקרבתם . כמה אמאוהבת...
נורא מזדהה איתך. איך מתוך היחד הקרוב הזה, מרגיש כזה ריק פתאם כשהם אינם, כשאת לא עימם... נסי לנצל את זה, להמתלא אויר, להתקדם עם העבודה שלך, לפגוש חברות וחברים משכבר... ובסוף השבוע יחלוף

[אם_במדבר*]

נורא מזדהה איתך
תודה.על ההזדהות והמילים המחזקות. מוזר העולם ה"שבטי" הזה. איך בעזרתכם,אנשים שלא ממש מכירה מקרוב-מתחזקת בהיכרות את עצמי ורצונותי ... שבט וירטואלי שכמונו...
ד.א. אולי אפשר שנתראה בערך... יום ראשון בין השעות 09:00 -10:00 אני אמורה להופיע בתוכנית בוקר בערוץ 2 .
"להתראות"?

[אורית_אוקו_ערוסי*]

קורתותך.
איזה תהליך מרגש את עוברת.

יום ראשון בין השעות 09:00 -10:00 אני אמורה להופיע בתוכנית בוקר בערוץ 2
אני לא בארץ...

אבל יכולה להשתייך ל
שבט וירטואלי שכמונו...

@}

[אם_במדבר*]

אני לא בארץ... נסיעה טובה...נתראה בפעם אחרת , אחרת...

היום שעבר היה בסה"כ מעניין,ולחשוב על הילדים עשה לי פשוט נעים וטוב.
אני צריכה כנראה לכוון במלוא הרצון לאיזה שבוע ריק מדאגות ועיסוקים "חשוביםדחופים"..
ולצאת לחופשה . בעצם,החיים בתוך חופש - מתוך בחירה יומיומית במה שמתאים לנו יותר ומעניין לי ביותר,מתעתעת. נדמה כאילו חיים בחופשה מתמשכת.אבל גם מחיי חופש צריך לצאת כנראה לנופש...

[אם_במדבר*]

אז הייתי בטלויזיה...פעם אולי הייתי נורא מתרגשת. משהו מסדר היום החדש שלנו,בחינוך הביתי,מארגן לי את הדברים אחרת גם בהרגשה. בהתחלה חשבתי שיהיה לי מאוד משמעותי אם הילדים יראו את אמא מעבר למסך. בסופו של דבר,הם היו בענייניהם,בטיול עם אבא שלהם,ואני פשוט הלכתי לעוד יום עבודה שכלל ראיון קצר בטלויזיה.
כיף בסה"כ שהפרופורציות משתנות לכיוון היותר קל.
כי בסה"כ עדיין מוטרדת מאופיו הלא מושלם של החינוך הביתי שלנו. עדיין מרגישה שלא מתפנה להיות מספיק עם הילדים. עדיין מוטרדת מהאפשרות שלא אצליח להיות איתם במידת הזמן ותשומת הלב הראויות אם וכאשר ההצלחה תמשיך להאיר לי את פניה...
וממשיכה לחתור בתוך כך לחינוך הביתי המאושר. אושר והצלחה-זה הולך בכלל ביחד?

[תמה*]

אז ספרי לי, בכל זאת, באיזו תכנית טלויזיה? ובאיזה עניין? עיסוקך האמנותי? חינוך ביתי? אתמול? בסיגליות של סיגל שחמון??? מנחשת.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

... נסיעה טובה...
אני לא גרה בארץ...

נדמה כאילו חיים בחופשה מתמשכת
מ י כתבה פעם, בבלוג התחלנו בחינוך ביתי, ש"קשה לה עם השלווה הפנסיונרת ששוררת בבית". (בלוג מומלץ).
נראה שגם את חווה את זה.
מתרגלים, ואז...מתמכרים... ולא מבינים איך חיינו אחרת...

אושר והצלחה-זה הולך בכלל ביחד?
הולך, הולך.

[אם_במדבר*]

אני לא גרה בארץ... אה,שוב הוירטואליה מתעתעת...הקרוב רחוק והרחוק...

השלווה הפנסיונרת
איזו שלווה?אצלנו הבית בתנועה מתמדת לאחרונה...נוסעים חוזרים--נוסעים חוזרים---
בני בן ה 11 צחק ואמר שהפכנו לחברת נסיעות. החופש להחליט מה עושים מתי והיכן מוגבל כרגע בעיקר מנסיבות כספיות ,ולפי צרכים של מנוחה (לפעמים...) ועיסוקים מעניינים. ממש לא פנסיונריות. אבל כשחוסר השיגרה הופך לעניין שגרתי,זה מעייף כמו שגרה. אולי כשיבוא החורף נרשה לעצמנו דוביות ...נתכנס פנימה למאורה...וננוח.

הולך, הולך.
אמן ואמן. נמשיך להתכוון.

ולא מבינים איך חיינו אחרת...
יש רגעים משונים(?) בהם אני מפנטזת על מעבר דירה למקום בו אמצא את ביה"ס האידיאלי לילדי,שיהיה גם קרוב לחברי שבעיר ולגלריות והאוצרים "החשובים" (בעיני עצמם לפחות...). כמו שהרגשתי אתמול,אחרי התוכנית בטלויזיה (כן,"סיגליות"...) כשהתעוררתי שוב אל חיי העיר,התקשורת עם אנשים הרבה,נחמדים לרגע ,למרות הזרות .
אבל חוזרת הביתה. נרגעת. מחכה לילדים שיבואו. מתכנסת לסטודיו לכמה שעות. ובינתיים כאן. מחנכת גם את עצמי בבית - להרגע משינויים. בינתיים (?).

עיסוקך האמנותי


בזמן האחרון אני מציירת בקפה...אבל בד"כ מפסלת צורות ומתחקה אחרי היצירה האלוהית...גם אם אלוהים הוא פיקציה (לדעתי הוא היצירה(המצאה?גילוי?)האנושית המשמעותית ביותר,..), ליצירה שמסביב אנ'לא מסוגלת אלא להגיב כל הזמן ביצירה משלי. ציור,פיסול,צילום...כל מדיה אמנותית "עושה לי את זה"... חומרעיון...רעיון מוביל לחומר...חומר מוביל לרעיון ...וחו"ח...

[תמה*]

ראיתי את התוכנית ורק משום שאמא שלי התארחה בה גם כן....
כמובן שנאלצתי לראות את כל התכנית כמעט (היא היתה לקראת הסוף) וצפיתי גם בך.
בהחלט נושא מעניין, הציור בקפה.... ובכלל, את גם נראית נהדר.

[אם_במדבר*]

הי תמה!
תודה על המחמאות...מעניין שאחד מילדי לא ממש חשב ככה..הלחיץ אותו לראות את אמא מעט אחרת,מעבר למסך... אני התייחסתי לכל העניין כחוויה מלמדת,והכרתי אפילו איש שדיבר שם על שפת האספרנטו שתמיד סיקרנה אותי (שמו של בני הצעיר:אידו,שפירושו "צאצא" באספרנטו). אבל הסתלקתי די מהר מהאולפן, אולי בכ"ז הספקתי לראות את אמך. מה היא הציגה שם? ומאיזה כיוון את מגיעה לדף הזה? האם כאמא?

[אורית_אוקו_ערוסי*]

שהפכנו לחברת נסיעות
אני דוקא שמעתי את זה מהורים לילדי בית ספר בישובים קטנים, שמתלוננים שצריך כל הזמן להסיע את הילדים לחוגים ולחברים, הלוך וחזור...
אבל אצלכם נשמע כייף.
אתם בוחרים לאן ומתי, אתם בוחרים את המינון. ואם עייפים, אתם יכולים לבחור לנוח.
@}

[תמה*]

כן, אני כאן (באתר) כאמא.
אמא שלי דברה בתכנית על סדנאות שיצרה לפו"פ, מנהלים ואנשי חינוך דרך חוויות מן המטבח.

[אם_במדבר*]

אתם בוחרים לאן ומתי, אתם בוחרים את המינון. ואם עייפים, אתם יכולים לבחור לנוח.
אורית-לא תמיד זה כך. לפעמים האפשרות לבחור מתנגשת עם הצרכים הגדולים והקטנים...
מה שכן-אני מגלה שאנחנו יותר ויותר חיים לפי תקופות. הן לא מתוזמנות כמו עונות השנה,ורצוי לשים לב כל הזמן לאיזה תקופה נכנסנו כדי להיות בתוכה נכון... לפעמים גם נדמה לי שכל הבחירה הזו היא עניין זמני,בגלל השינויים התכופים והיומיומיים.
הילדים בכל אופן מגלים יותר רגישות לצרכיהם מפעם. כשאחד הילדים הרגיש לא טוב השבוע,הוא ידע להגיד לי:אמא,אני רק צריך לנוח. ולא רוצה לנסוע איתך היום. אז הוא נשאר עם אחיו בבית,וגם לקח על עצמו אחריות ,בגיבוי של השכנה ממול.
והנה היום,כשמעדיפה להשאר בבית בימים הקרובים,נאלצת להתמודד מול המשפחה שגרה מרחק שלוש שעות מכאן,והחליטה על אירועי יום הולדת ובר מצווה דווקא כשאני רוצה לנוח...
בקיצור-בכל בחירה יש את ההתנגשויות האלו,בין הרצון האמיתי לבין הרצונות של האחרים.

תמה-דווקא החלפתי כמה מילים עם אימך. תמסרי לה ד"ש..
וד.א. האם מישהו יכול להסביר לי איך מוסיפים סמיילים וכו' לטקסט? עד אז-תדמיינו כאן חיוך++++

[אורית_אוקו_ערוסי*]

האם מישהו יכול להסביר לי איך מוסיפים סמיילים וכו' לטקסט
הבעות בצ'יק צ'ק

[אם_במדבר*]

הבעות בצ'יק צ'ק ניסיתי. זה נשאר בדף הנושא במקום לעבור לכאן..?

[רונית_סלע*]

את אמורה רק לראות בדף ההוא איך לעשות את ההבעה שאת רוצה ואז לעשות את זה בדף שבו את רוצה את ההבעה.

[תבשיל_קדרה*]

למשל - את כותבת כאן - ללא רווחים ( - : ואז יוצא (-:
את יכולה להכנס למצב עריכה כדי לראות איך זה נראה.

[יהודית_ה*]

או שפשוט תעתיקי את רצף הסימנים מהדף של ההבעות אל ההודעה שלך, במקום להקליד את הרצף במקלדת...

[אם_במדבר*]

IאוףI /-: לא ממש הבנתי אז אני עושה נסיון (-:

[אם_במדבר*]

שבת שלום
D-:D-:

[תבשיל_קדרה*]

מה, לא עובד פה?

[אם_במדבר*]

את יכולה להכנס למצב עריכה כדי לראות איך זה נראה.
איך נכנסים למצב עריכה? איך אפשר /האם אפשר לראות את דף האייקונים וגם להיות בדף הזה בו זמנית?

[תבשיל_קדרה*]

איך נכנסים למצב עריכה?
לוחצים על "עריכת כל הדף" (זה בפינה השמאלית עליונה של הקוביה הצהובה שבתוכה מוסיפים הודעה).

האם אפשר לראות את דף האייקונים וגם להיות בדף הזה בו זמנית?
בוודאי!
כשאת מסמנת "הצג עזרה" (פינה ימנית תחתונה של אותה קוביה), נפתח איזור גדול, ובו, בין השאר, יש קישור לדף האייקונים. כשאת לוחצת עליו, הוא נפתח בחלון חדש.
(עצה: תדפיסי לך אותו, ותחזיקי ליד המחשב. בכל פעם שתרצי, תעתיקי ממנו, ולאט לאט תלמדי בע"פ).

[תבשיל_קדרה*]

ועוד -
בסוף, את יכולה להכנס למצב עריכה ולמחוק את כל השעור באייקונולוגיה.
וגם, אני לא יודעת אם כבר אמרתי את זה פה - נורא כיף לי לראות כל פעם את הכותרת של הדף, חינוך ביתי מאושר. המון המון אושר

[אם_במדבר*]

(עצה: תדפיסי לך אותו, ותחזיקי ליד המחשב. בכל פעם שתרצי, תעתיקי ממנו, ולאט לאט תלמדי בע"פ). ניסיתי-ויצא שהדפסתי את כל דף הפורום למטה מהאייקונים,אז הפסקתי. אולי זה משהו במדפסת שלי שמדפיסה מהסוף להתחלה?
בכל אופן,אני אחזור לנסות לפי ההנחיות שלך וגם בעזרת "מגרש המשחקים" הערב או מחר...
החלתי משהו משמח בסטודיו,ולא יכולה להתרכז אלא בדימויים ששם...אייקונים של מחשב,חכו לי...



חינוך ביתי מאושר. המון המון אושר
ןאוףןנמחק לי קטע שלם בטעות...תודה בכל אופן,וגם לך אושר -הנה אייקון שחסר:אושר!
אולי הוא צריך להראות כמו נוצה,לפי השיר הברזילאי:אושר הוא נוצה קלה ברוח שרגע מעופפת באויר?(-:

[אם_במדבר*]

הצלחתי לזכור את האייקון החשוב ביותר בע"פ! אבל לא זוכרת איך עושים "יש"...אולי בפעם הבאה...

[אם_במדבר*]

היי! שבוע טוב לקוראי...
(-:(-:(-:(-:.......

[אם_במדבר*]

חזרנו למתכונת ביתית.הילדים שוב בבית. הצלחתי לארגן את חדר המשפחה כך שנוכל לשהות בו יותר בנועם,עם פינת קריאה ומשחק יותר נוחה. התפיסה לפיה לימוד יכול לקרות בכל מקום ובכל זמן אינה סותרת בעיני את הצורך ליצור סביבה לימודית / מכוונת ללמידה .
אני לא מחכה לשקט נפשי מוחלט ,ובכלל מגלה כמה קצב חיים אינטנסיבי דווקא מטיב עמי. יוצרת יותר,מתקדמת ולא מבזבזת זמן וכוח על עניינים פחות חשובים...וכך בתוך כך שמתארגנת על תערוכה נוספת,מצליחה יותר מקודם לארגן את "מרחב המחיה" המשפחתי.
ועדיין צריכה ללמד עצמי לקבל עזרה מהאנשים הנכונים בחיי:אמא,חברות טובות..
אבל חסרה בכל זאת את הזמן לחזור לספרים האהובים שמחזקים את הכיוון בו בחרנו.
כמו ספריו של דני לסרי או "גילוי היכולות הטבעיות של ילדך".
אני מוטרדת לא פעם מבחירות מוטעות - כמו סרטים נחמדים כביכול,אבל מלאי אלימות (באגס באני,תום וג'רי...).חזרנו עם סרט כזה הביתה היום. הייתי מעדיפה לצפות בסרט טבע.. (אנחנו לא מחוברים עדיין לערוצים,ומסתפקים בסרטי וידאו). ואני תוהה אם אני טועה... =בגישה או בהצמדות לבחירה של הילדים במקום להטות אותם לבחירות כלבבי או אפילו לכפות עליהם אותן? איך מסמנים את הגבול שבין הבחירות שלהם לאלו שלי עבורם?מה מידת החופש בתוך החינוך החופשי הזה שבחרנו יחד,הם ואני?
ברור לי שמדובר בתהליך ובבחירות מצטברות,עם אינסוף הקשבה הדדית. ובכל זאת...?

[אם_במדבר*]

זהו. אני מניחה כעת לשאלות מציקות. חדר המשפחה מאורגן מחדש לטובת שהות משותפת,עם ערימות ספרים שאוהבת בצד מחברת חינוך ביתי לתוכה מטעינה מדי פעם
שאלות לימודיות שעולות,רעיונות חדשים ונושאים בהם אנחנו נתקלים ומתעניינים. ההתעקשות מתחילה לתת את אותותיה: הבן הגדול מתמיד במה שמעניין אותו ביותר,בנייה בלגו ושהייה יומיומית עם חברים שאוהב,הבן הצעיר ממשיך להתעניין בטבע על גילוייו. טיול שבת לפארק הניב היכרות מקרוב עם עץ האקליפטוס. רשמתי לפני את העניין,והיום קראנו דף מתוך אנציקלופדיה ויקיפדיה על העץ הזה,הגבוה ביותר בעולם מסתבר.
כעת אנו יוצאים לאסוף קליפות מתחת לעץ הגדול בקצה הישוב,עליהן נצייר. איזה כיף...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

את כבר נשמעת אחרת.
יותר רגועה, יותר ממוקדת, יותר ברורה.
יותר מאושרת.

[אם_במדבר*]

כן. אבל זה קצת נדנד...יש ברקע את הפחד מאיבוד של נוצת האושר.
הנה שוב חלפו יומיים מוצלחים של בית,והילדים שוב נסעו עם אבא.
גם בתוך החופש הזה צריך להיות משהו שגרתי. עדיין לא מצאתי אותו.
כל פעם מחדש צריך לחזור למרכז:הבית,הטרילוגיה - אמא , שני בנים...
היצירה לבד וביחד. כל פעם מחדש. אמנם ,מפעם לפעם יותר ברור לאן לחזור.
ומפעם לפעם יש משהו שמקבל משנה תוקף - העיסוק בתחומי העניין של כל אחד מאיתנו,
מציאת המשותף והדומה שממנו נוכל לעזור זה לזה לצמוח.והשונה,שאל לי להפריע לו...
ויש את הצורך החיוני ביותר שגיליתי לאחרונה: לאסוף כוחות ולא לאבד אותם.
ואולי גם ללמד עצמי לקבל שהמשפחתיות הזו אינה שלמה. ושהחתירה שלי לשלם
(לא בהכרח המושלם) בעייתית,עם הבחירה ללכת לחיים של הורה יחיד.

IאוףI תמיד עצוב לי כשהילדים נוסעים.

[אם_במדבר*]

שוב לא הצליח לי האייקון...אולי כי "אוף" מיותר ...

[אם_במדבר*]

_יותר רגועה, יותר ממוקדת, יותר ברורה.
יותר מאושרת._

בגדול זה נכון. יש את הנפילות האלה כמו אמש... אולי אני צריכה להגדיר מחדש לעצמי מה זה אושר...בתודעה הוא חרות לי כמו בשיר הברזילאי. בא והולך.
אולי הוא כמו חוט,שלפעמים המתח שלו מתרופף,וצריך.. לא,כמו מיתר,שמנגן נכון וברור רק כשהמתח בו מדוייק וקבוע. אבל החיים לא תמיד מאפשרים מתח מדויק וקבוע ואז יש התרופפות או להיפך-התעלות,עודף(?)אושר...
שיהיה יום מאושרררררררררר

[תבשיל_קדרה*]

שוב לא הצליח לי האייקון
איך את עושה את ה | שלך?
נדמה לי שיוצא לך שם תו נוסף.

[אם_במדבר*]

אני משתמשת באות ן באנגלית.

[אביב_חדש*]

היום היינו בועדה. כנראה שיאשרו לנו. מחר נברר את סיכויינו אצל הקב"סית.

[פלוני_אלמונית*]

ואם לא יאשרו ? אז מה יקרה ?
תחזרו לבית הספר ?

[אביב_חדש*]

_ואם לא יאשרו ? אז מה יקרה ?
תחזרו לבית הספר ?_

כאילו דא? נראה לכם? נילחם עד הסוף.

[יהודית_ה*]

אביב חדש, גם אנחנו היינו בועדה ביום שלישי, ורציתי לשאול: האם הילדים שלך ממשיכים ללכת למסגרות השונות עד לקבלת האישור? ובכלל האם זאת פעם ראשונה שאתם מבקשים אישור?

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בקשר לאייקון, הקו הוא לא אות.
יש מקש של קו ישר וקו נטוי מעל ה"שיפט" הימני,ליד ה"אנטר". מצוייר קו נטוי, ומעליו שני קוים קטנים אחד מעל השני , אבל כשלוחצים "שיפט" והמקש הזה, יוצא קו אנכי. יש מקש זהה גם מצד שמאל, ליד ה"שיפט" השמאלי.
בהצלחה.

[תבשיל_קדרה*]

ויש מחשבים בהם זה מתחת לשיפט או מתחת לאנטר.

יהודית, אביב, תוכלו לספר מה היה בועדות שלכן?

[אם_במדבר*]

|תודה| עכשיו אוכל לכתוב גם

[אם_במדבר*]

מה זה כל עניין הועדות האלו? עושה רושם שאנשי החינוך הביתי מתחילים לפרנס ביתר מרץ עוד מנגנון ממשלתי... אצלנו אגב יש שקט זמני מאז ששלחתי מכתב למנכ"לית משרד החינוך. אני צופה בקרוב ששוב ינסו להציק. (סליחה - "לברר " או אולי "להתעניין"...)
אולי כדאי לארגן אירוע "חשוב" ולהזמין אליו את אנשי משרד החינוך. זה יהיה כנס "אקדמי" (אולי האקדמיה הדיאלוגית תוכל לתת את חסותה). יהיו שם הרצאות מלומדות אודות חינוך ביתי בארץ ובעולם,סרטים תיעודיים ועלילתיים בנושא...אפשר לקיים פנל עם נציגים "מהשטח"...טוב,די,אני מתחילה להשמע לעצמי חשובה מדי...ואנ'לא בטוחה בכלל שחינוך ביתי זה עניין לכל החיים שלי ו/ או של ילדי. כרגע זה הכי נכון לנו והכי מאשיר.
ולטעמי החיוניות של החינוך הביתי נובעת מהיותו הכי אנטי ממסדי שאפשר. אז תשכחו מכנס כזה. זה בעצם רעיון טפשי למדי. ובכל זאת מוזר בעיני מאוד עניין הועדות הללו. כמו פעם בקיבוץ (או במושב השיתופי )-כשועדת חינוך היתה קובעת מה טוב לילד עוד לפני הוריו ויותר מזה-עוד לפני הילד . והרי אם נקשיב לו,וניתן בו אמון,הוא יסמן לנו בהרבה מקרים מה הנכון לו ביותר.ואז אולי לא יהיה צורך ל"שקם את הסמכות ההורית",כי ממילא דיאלוג אינו בנוי על סמכותיות, ואז אולי יהיו פחות ילדים "מופרעים" (=כאלו שהפריעו להם לגדול ).

[יהודית_ה*]

אם במדבר, לשאלתך על הועדות- אצלנו זאת פעם ראשונה, אז החלטנו ללכת עם הזרם ולראות מה קורה, לפני שמתחילים להתנגח. לי באופן אישי אין משהו נגד הועדות, כי זה החוק! אבל יש לי בעיה עם האנשים שיושבים שם ומשחקים את עצמם אלוקים.
ולשאלתך, תבשיל קדרה, הועדה עצמה לקחה בערך 15 דק' והיה לי הרושם שהם לא ממש מתעניינים במה שיש לי לומר. הם מיהרו לסיים כי היו עוד פגישות בלו"ז ... אחד הנציגים הוא ראש מחלקת חינוך של המועצה שלנו, אז אחרי המפגש הוא ניגש לדבר איתנו, וסיפר שהוא מכיר כבר הרבה משפחות שניסו וזה היה קטסטרופה, ושבסוף כולם חזרו למסגרת ואז היה לילדים עוד יותר קשה מלפני שהם יצאו.
לצערי הדברים שאמרו לנו שם דיי הצליחו לערער לבעלי את הבטחון בהחלטה, ואני מקווה שהוא לא יתפוס רגליים קרות. בכל מקרה סיכמתי עם בעלי שבינתיים זה רק לשנה אחת, ואחר כך אם נרצה להחזיר אותה אז היא תחזור לכיתה ב' (הכיתה שהיא "הפסידה") כיוון שהקשיים שלה נובעים בין השאר מכך שלא השארנו אותה בגן עוד שנה והיא קטנה במחזור, וכנראה לא בשלה לדרישות של ביה"ס. כך "נרוויח" השארת כיתה בלי הבלאגן החברתי. זה דיי הרגיע את בעלי וגם את ראש מחלקת החינוך...
בינתיים מחכים לאישור. דרך אגב ראש מחלקת חינוך, וגם הקבס"ית אמרו שאע"פ שהם לא מסכימים עם הדרך, הם יעמדו מאחורינו בכל החלטה וילחמו איתנו על הזכות לבחור- מעודד ומרגיע...

[יונת_שרון*]

שהוא מכיר כבר הרבה משפחות שניסו וזה היה קטסטרופה, ושבסוף כולם חזרו למסגרת ואז היה לילדים עוד יותר קשה מלפני שהם יצאו.
פעם באה שמישהו אומר לך דבר כזה, נסי לשאול אותו פרטים: בני כמה היו הילדים, איפה הם גרו, מה היו הבעיות, מה עשו ההורים ומה עשו אנשי הפקידים. לאנשים קל להמציא שקרים שטחיים, אבל רק מעטים מספיק יצירתיים בשביל לשקר עם עומק.

[תבשיל_קדרה*]

אולי כדאי לארגן אירוע "חשוב" ולהזמין אליו את אנשי משרד החינוך.
כל שנה במאי יש יום עיון.
האם זה רעיון טוב להזמין לשם את אנשים משרד החינוך? ייתכן.

לצערי הדברים שאמרו לנו שם דיי הצליחו לערער לבעלי את הבטחון בהחלטה.
זו, לדעתי, חוצפה.
(ולא פעם ראשונה שנאי שומעת שאנשים הועדה מנסים "להראות את האור" להורים)
אני חושבת שאם רואים שאנשים הועדה עוסקים בשכנוע, כדאי לעצור אותם, ולשאול שוב מה מטרת הפגישה.

[יהודית_ה*]

כדאי לעצור אותם, ולשאול שוב מה מטרת הפגישה
חבל שלא חשבתי על זה, בעצם זאת ועדה לקבלת אישור, ולא להתייעצות...

[אם_במדבר*]

בינתיים מחכים לאישור. דרך אגב ראש מחלקת חינוך, וגם הקבס"ית אמרו שאע"פ שהם לא מסכימים עם הדרך, הם יעמדו מאחורינו בכל החלטה וילחמו איתנו על הזכות לבחור- מעודד ומרגיע...
נפלא! טוב לדעת שיש אנשים במערכת שמסוגלים לתמוך ביציאה מוצהרת ממנה.
אני לא זכיתי ליחס שכזה,אלא דווקא לאמירות שמעבר לחוסר הבנה,אפילו הייתי אומרת זילזול. איני רואה עצמי אלא אורחת במקום בו אני חיה,ולכן אין בכוונתי לעשות מאמץ מיותר ולהסביר עצמי לנציגי מערכת החינוך שכאן. כל יום שעובר מחזק אותי בבחירתי ובדעתי. הלכתי וביקרתי מסגרות חינוך במרכז הארץ בהן מתקיימת שותפות אמיתית בין החינוך שבבית לזה שבבית החינוך/הספר. בסה"כ החינוך הביתי הוא לטעמי מסגרת לגיטימית כמו כל מסגרת חינוך /צמיחה /גדילה של היחיד,אם ילד או מבוגר.
את השלב "הדתי" בעניין כבר עברתי...

לי באופן אישי אין משהו נגד הועדות, כי זה החוק! אבל יש לי בעיה עם האנשים שיושבים שם ומשחקים את עצמם אלוקים.

מדובר בתקנות שתוקנו על מנת להתגבר על הבעייתיות שבחוק חינוך חובה,בהתייחס למקרים חריגים כמונו... אני יודעת שלהורים שביקרו כמוני בועדה נאמר בפירוש שתפקיד הועדה,באופן לא רשמי,הוא לדאוג שילדים יישארו בתוך המערכת . זה לא ענייני ונטול כל הגיון במקרים מסויימים. וכפי שכבר ציינתי-אלו הן "ועדות למניעת חינוך ביתי". חוק ההולך כנגד הטבע האנושי סופו להישתנות/להתגמש.
אני מודעת להיותי "פורעת חוק". (כמה מוזר שילדי ,בשל היותי פורעת חוק הופכים יותר ויותר רגועים...). ואני לא מתנגחת במערכת. אני נאלצת להחשב כמי שאינה מקיימת את החוק בשל התנהלות כושלת של מערכת חינוך מקומית (וכפי הנראה גם ארצית),שיכלה לקבל את ילדי לימים חלקיים בתוכנית חינוך ביתי עם נוכחות גמישה בבית הספר. בית הספר במקום מתהדר בהיותו מאוד מוצלח,עם רמת ציונים גבוהה וכיוצ'. סדר העדיפות כאן הוא מהמעוותים שהכרתי במסגרות חינוך. וההורים במקום מרוצים . אז מי אני שאשנה זאת? להמשיך לחיות כאן ,פירושו מבחינתי כמו בכל מקום בו אחיה-לבחור את הטוב ביותר לילדי ולי. וחינוך ביתי הוא הטוב לנו ביותר כאן. (ואולי בכלל).

_כל שנה במאי יש יום עיון.
האם זה רעיון טוב להזמין לשם את אנשים משרד החינוך? ייתכן._
??
(אולי יהיה מישהו במשרד החינוך שיואיל בעצמו להתעניין באופן אוהד וחיובי במסגרת החינוך הביתי,וילך ויילמד מתוך עניין וכוונה לחזק את האפשרות הזו . ואז ,מתוך עניין הוא יגלה שיש כזה יום עיון,ויישאל ברוב טובו אם אפשר שהוא יגיע .
כפי שאנ'לא מקבלת את עניין ביקור הבית של הועדה כחלק מהחלטה לגבי חינוך ביתי-כך אני מרגישה שאין מקום לפתוח דלת בפני מי שמראש פוסל ושולל את האפשרות לקיומה של מסגרת החינוך הביתי).

[יונת_שרון*]

אולי יהיה מישהו במשרד החינוך שיואיל בעצמו להתעניין באופן אוהד וחיובי במסגרת החינוך הביתי.
יש, יש. הם מנסים ללמוד את הנושא בפתיחות עד כמה שהם מסוגלים לה.

[אם_במדבר*]

יש, יש. הם מנסים ללמוד את הנושא בפתיחות עד כמה שהם מסוגלים לה.

אני אשמח לגלות שכך. בינתיים אני מקבלת מכתבי פקידות יבשים,בהם אני מוזמנת לפגישות אודות "היעדרות" ילדי ממסגרת חינוכית. כאילו חינוך ביתי אינו בגדר מסגרת,כאילו ילדי מוזנחים,רחמנא ליצלן. כל זמן שפניית המוסדות אלי,תמשיך ותישא אופי נטול הבנה /פטרוני/יובשני-אני מסרבת לראות בהם שותפים לחינוך ילדי. הבחירה שלנו בחינוך הביתי מורכבת,ומחייבת אותי להתארגנות כלכלית ,לניהול של אורח חיים עם התחשבות בגורמים שונים ומשונים. ביחס לכל אחד מבני המשפחה הקטנה שלנו,ובקשר עם אביהם של הילדים. אחרונים ברשימה כרגע הם אנשי משרד החינוך.
ואגב,בפתיחות לא די. חיונית לא פחות הרגישות,הקשר לבני האדם -ילדים כמבוגרים.
דווקא מתוך הבנת המגבלות של המערכת החינוכית כפי שחוויתי אותן , אני בוחרת לא להתנגח כרגע. אלא להתעלם. להמשיך לסרב לשתף את אנשי המערכת בענייני הפרטיים-שכוללים בחירה המנוגדת לחוק במדינה. אם זו בחירה זמנית או סופית,עדיין לא ביררתי לגמרי. מה שברור לי מעל לכל ספק:נכון לעכשיו בחרתי הכי נכון לכולנו.

[רסיסים_של_אור*]

שאלה לגמרי לא קשורה למהלכים האחרונים מלמעלה... איפה במדבר אתם גרים (אולי כתבת ופיספסתי... ) ?

[אם_במדבר*]

לא כתבתי. אני מעדיפה להסתפק בכיוון כללי...בין מצפה רמון לבאר שבע.

[אם_במדבר*]

התלבטות-
קיבלנו מכתב הזמנה לפקידת הסעד "מתוקף חוק הנוער" (שו האדה? שאלתי את עצמי,עוד חוק שאמורה ללמוד?למדתי.הבנתי שמבחינת המערכת אני נחשדת בסיכון ו/או הזנחה של ילדי. אשר יגורתי בא...).
חשבתי להתעלם.
ניסחתי מכתב של חוכמולגית,שאמור לדחות את העניין על הסף,
אפילו קבעתי לעצמי פגישה חשובה ממש באותו זמן ובתל אביב,שלא אתפתה ללכת.
ואז פגשתי את חברתי החמודה איילת. יש לה דודה שעבדה כפקידת סעד.וכדאי שאדבר איתה.
דיברתי. קיבלתי הנחיות כל כך ברורות וחד משמעיות-שבמקום לסדר לי את הדברים,מצאתי עצמי שוב
תוהה אם יש סיכוי שאוכל לגדל את ילדי בדרכי בארץ הזאת. בקיצור,הטענה העיקרית שלה היא,שהזמנה לפקידת סעד זה צעד אחד לפני משפט מכוער שבסופו אולי אשלח למעצר וילדי -לפנימיה (????) , שעלי לותר על רעיון החינוך הביתי, או לפחות לטעון כך,ולהתחיל לחשוב על כיוון חדש. אולי באמת לעזוב את האיזור לטובת מקום עם בי"ס שמתאים לתפיסת עולמי. ואמנם ביקרתי במקום כזה בשבועיים האחרונים. אבל רגע,ככה מהר להחליט שעושה שינוי?שעוזבת (אולי סוף סוף?)את ארץ הנגב? אמנם לא נשארתי כאן מבחירה שכולה שמחה,אבל אולי הגיע הזמן...

ללכת לפגישה עם פקידת הסעד? ומה להגיד שם? מה בכלל משמעות ההזמנה הזו?
בפעם האחרונה שהוזמנתי ל"שיחה עם.." מצאתי עצמי מול שמונה אנשים חמורי סבר,ב"ועדה ל(מניעת) חינוך ביתי". ומה כעת ?
.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

נסי לשאול את נאוה פרנס.(אפילו במייל, כי זה דחוף).
אולי היא יודעת במה מדובר.
מחזיקה לך אצבעות.

[יונת_שרון*]

פקידת סעד זה בן אדם שאת לא רוצה להסתבך איתו. יש לה סמכות לעשות לכם כמעט כל מה שעולה על דעתה, ואין עליה כמעט ביקורת. קודם כל כדאי שתבררי למה הוזמנתם אליה -- האם הייתה עליכם תלונה של התעללות או הזנחה? אם כן, אין ברירה ואת חייבת לבוא אליה ולהראות נחמדה ושפויה ומשקיעה ואכפתית, ולקוות שהיא תהיה במצב רוח טוב. אם לא, תמצאי מי אחראי לארגון הפגישה הזאת ותצעקי עליו שחינוך ביתי זה לא התעללות ולא הזנחה ושיוציא מהתיק שלכם את הניירות שהוא הכניס אליו ושתתלונני עליו ותתבעי אותו ומה לא. בכל אופן, פקידת סעד זה מאוד רציני. זה לא אומר שתצטרכי לוותר על חינוך ביתי (תלוי במצב הרוח של הפקידה) אבל זה לא משהו שאת יכולה להתעלם ממנו.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

אויש, יונת, זה לא נשמע טוב.
עדיין
מחזיקה לך אצבעות.

[אם_במדבר*]

קודם כל כדאי שתבררי למה הוזמנתם אליה – האם הייתה עליכם תלונה של התעללות או הזנחה? אם כן, אין ברירה ואת חייבת לבוא אליה ולהראות נחמדה ושפויה ומשקיעה ואכפתית
איך אפשר לברר? מדובר במחר בבוקר. הייתי אדישה לעניין. שיחה אחת אמש עם הדודה של אילת הבהירה לי שאין מקום לאדישות.
נסי לשאול את נאוה פרנס.
אני לא מרגישה נוח עם הגישה שהולכת "בעד" המערכת.

בסה"כ בחרתי בחינוך הביתי מתוך שילוב של בחירה חופשית ומצב של אין ברירה.ביה"ס כאן הוא חלק מתפיסת עולם מקומית .(נו די -אני אחשוף את עצמי ואת המקום הזה:מדובר במדרשת בן גוריון-ישוב שעדיין אוחז בתפיסת עולם שמרנית למדי. בלשון המעטה.). בכל אופן,בניתוח לאחור של תמונת המצב החינוכית כאן,הרי שהבחירה לגור כאן היתה מתוך אילוצים משפחתיים (גירושין,האבא שקרוב לכאן וכו'). אח"כ המחשבה שלבן הצעיר,שהגיע בדיוק לגיל כיתה א' יהיה נכון להתחיל בבי"ס קטן ומסודר.על חינוך ביתי ויתרתי כבר קודם,כי בעצם חינוך בכלל נראה לי כעניין למשפחה שלמה.והנה אנחנו התפרקנו,אז לפחות שתהיה מסגרת "טובה" לילדים,ע"מ שאוכל להמשיך ולעבוד,ובכלל.
ואז הבן הצעיר ,שמראש ידעתי שיביא איתו ייחודיות "קיצונית" (יכולות למידה גבוהות מצד אחד,עם צורך בקצב מאוד אישי מאידך,בשילוב עם קשיים מסויימים בהתאמת עצמו לחברה ה"רגילה"|אוף|כל ההגדרות האלו...).אז הצעיר לא ממש נעשה מאושר כאן,והבן הגדול היה on&off בבי"ס..ובאף שלב לא טרח צוות בי"הס לידע אותי לגבי אפשרויות לתוכניות לימוד אישיות ,כפי שמשרד החינוך מאפשר! בעצם,הבחירה בחינוך הביתי היתה משום לקיחת אחריות מלאה שלי לחינוך הילדים. מה שנראה בעיני טבעי ביותר,לנוכח חוסר השיתוף לו זכיתי מצד ביה"ס לגבי מצב הילדים וצרכיהם. משיחת הטלפון אמש אני לומדת שביה"ס כאן בעצם העדיף להסיר מעליו כל אחריות ומחוייבות לילדי. זכורה לי טענת המורה המובילה בבי"הס את נושא ה"חינוך המיוחד" (אין כאן" מערך מסייע" שאמור לתת מענה לילדים עם קשיים . כי בסה"כ הקהילה כאן מאוד "חיובית" ו"מוצלחת". ובכלל,ביה"ס כאן קטן שאין כנראה תקנים לכך..?). - אז לטענת המורה ,הרי שבחירתי לחנך את ילדי הראשון במסגרת אלטרנטיבית ו/או בחינוך ביתי הינה פשוט "הזנחה".

[אם_במדבר*]

אם לא, תמצאי מי אחראי לארגון הפגישה הזאת ותצעקי עליו שחינוך ביתי זה לא התעללות ולא הזנחה ושיוציא מהתיק שלכם את הניירות שהוא הכניס אליו ושתתלונני עליו ותתבעי אותו ומה לא.
כן. זה כנראה יהיה השלב הבא אחרי הפגישה מחר. כי מצד אחד ממש בא לי ללכת מכאן,ואפילו מ"ארצנו הקטנטונת". (אני נזכרת בהגדרה של פסיכולוגית ש"איבחנה " את הבן הצעיר בגיל 4,בזמן שהילד החל לבד ללמוד לקרוא-וטענה שקווי האופי שלו מראים על צורך לשלבו ב"גן למעוכבי התפתחות". דומה שהמדינה הזו מעוכבת התפתחות בכל הקשור לחינוך.) איך זה,שבאותו יום בו אני משוחחת עם הדודה של אילת,אני זוכה לטלפון בו אני מוזמנת למפגש סטודנטים להוראה בנושא "חינוך בר קיימא 2020",מפגש בו אני אמורה להציג את תפיסת עולמי לגבי הוראת אמנות וחינוך,ובו בזמן אני על סף מואשמת בהזנחת ילדי? משהו כאן דפוק לגמרי,לעזאזאל.(הנה איבדתי את עשתונותי. מה יהיה מחר?).

[אם_במדבר*]

יונת תודה!
בתוך הבלגן הזה אני אמורה להמשיך לתפקד כרגיל ("שפויה" אמרנו..). אז יוצאת למפגש אמן עם תלמידים כרגע. אולי גם אקבל עוד כוחות. ההערות שנתת ממש עוזרות - אולי אצליח להקדים ולברר אם באמת מישהו הגיש תלונה(למה יש לי הרגשה שזה מתאים , שזה תואם את תחושתי בתחילת הדרך,עם הבחירה בחינוך הביתי דווקא כאן,במעוז השמרנות במדבר?). ואם לא אצליח,אגש לפגישה במטרה ,בין השאר לברר . להיות נחמדה, זה יהיה קשה.

[אלמונית_בהליכים*]

איזו מדינה!!! הנה "הם" מנסים להטיל משמעת באמצעות טרור, ממש כמו בבתיה"ס והנה הם שוב נטפלים לחלשים, לגרושים, לעולים חדשים ואנא, אנא אנו באים???!!!
אלוהים אדירים, ואם אני אקבל כזה מכתב מחר?!
אני מרגישה צורך עז לעמוד לצידך ולתמוך בך, לא רק באופן וירטואלי. האם את צריכה ורוצה עזרה? במה וכיצד?

• (אנחנו רק בראשית הדרך ולא מנוסים בבירוקרטיה עדיין)

[אם_במדבר*]

אני מרגישה צורך עז לעמוד לצידך ולתמוך בך, לא רק באופן וירטואלי. האם את צריכה ורוצה עזרה? במה וכיצד?

תודה. אני באמת לא יודעת איזה עזרה לבקש. חברה מכאן תלך איתי מחר,ואני חוששת גם מזה. היא עצמה מנסה להפעיל כעת תוכנית לימוד בביה"ס הזה,ונתקלת בקשיים. ואני לא רוצה להזיק לה. אבל היא הביעה נכונות ורצון לבוא איתי בכל זאת. אבי ילדי ממש לא מבין את העניין,וטוען שלא יכול להיות שמדובר בעניין רציני. אז התחושה הקשה והמתמשכת שאני לבד היא בעצם הקושי הגדול ביותר. עצם ההשתתפות שלך מעודדת. שוב תודה.
_

[אביב_חדש*]

אולי אבי ילדייך יכול להגיע יחד איתך? אני חושבת שאם היא תראה שגם הוא בתמונה, זה יעזור.

[רסיסים_של_אור*]

שיעבור כמה שיותר בשלום

[תבשיל_קדרה*]

אולי אבי ילדייך יכול להגיע יחד איתך?
זה רעיון מצוין.
הוא מרוצה מהרעיון של חינוך ביתי? אם כן - זה יכול להחליק לכם את הדרך.