חינוך ביתי לא מה שחשבתם

[אילה_א*]

אופ אנשים ברחוב מול הילדים שלנו הם אכן תופעה קשה ומעצבנת
ראיתי באינטרנט בגד לתינוק שכתוב עליו באנגלית :אמא שלי לא רוצה את עצתך
ואני בהחלט חושבת להדפיס כמה כאלה בעיברית לילדים
ועל האחד של הבת שלי לכתוב גם :לא ,אני לא רצה לכביש !
לגבי הארוחה לשים הכל מראש על השולחן ואז אם רוצים מים אופס הנה הם על השולחן אם רוצים זיתים הנה הם על השולחן
ראיתי באינטרנט מקרר שמאורגן לפי הארוחות ואז פשוט לוקחים קופסה עם כל הדברים שצריכים להיות על השולחן בארוחת בוקר נגיד
אז בתוך הקופסה כבר יש גבינה וחמאה ודבש וכו ואז רק צריך להכין את החביתה והירקות
ואז לארוחת ערב יש קופסה דומה שבה יש טחינה וחומוס וזיתים וכו ואז צריך רק להוסיף את הפיתות והירקות
ובכלל מים וכוסות כדאי להשאיר על השולחן כל היום ככה גם הילדים שותים יותר וגם המלצרים צועדים פחות

[בוקר_טוב*]

ועל האחד של הבת שלי לכתוב גם :לא ,אני לא רצה לכביש !
זה אחד טוב! שאנשים חושבים שהם רצים לכביש וצועקים לי את זה
פעם מישהו צעק עליי ליד אנשים
העיקר הבאת ילדים ואת מזניחה אותם
כי אחת הבנות היתה על המדרכה ולא בתוך מתחם גן השעשועים
יש כאלה ששואלים בעדינות
תגידי זה בסדר שהוא שם
כשהם חוששים שאולי לא שמתי לב ואולי הילד ירוץ לכביש
ואני אומרת כן תודה ובזה זה נגמר

[בוקר_טוב*]

מה דעתך?
נשמע טוב אולי יותר טוב עם הילדים האחרים
ראיתי באינטרנט באתרים אחרים שהסיפורים לא חייבים להיות ארוכים
זה יכול להיות סיפור בין 2 תמונות פשוטות לציור
למשל אל תצעק זה מכאיב לי באוזניים
אקרא את החומר הערב ואהיה חכמה יותר
המכשול: הוא לא קורא הוא קצר רוח לדברים ארוכים והוא הולך לאיבוד במשפטים מורכבים מדי

[בוקר_טוב*]

סידרתי את ספוגי הרחצה של הילדים שנשארו מאמש פזורים באמבטיה
סידרתי אותם יפה על המדף
והמשכתי הלאה לחדר הכביסה
כשחזרתי ראיתי שהספוג של צביקילה נפל על הרצפה
ועברה לי מחשבה אולי מטופשת בראש
שאולי זה אות שצביקילה לא צריך להיות כאן איתנו בחנב
אולי אני עושה לו רע שאני משאירה אותו כאן בלי מסגרת סדורה
אולי אני עושה רע לכולנו שהוא כאן

[בוקר_טוב*]

הקטע עם ילדים כמו צביקילה שהם מאוד נוחים לפתח דפוסי התנהגות
ובסך הכל כמו כל ילד רגיל צריך למצנוע אותם באמצעות עקביות ופעולות שלא מתפרשות אצלם כפידבק חיובי
למשל כשצביקילה צורח שהוא רוצה משהו אם הוא מיד יקבל אותו הוא יפרש שבאמצעות צרחות הוא מקבל
כשצביקילה מבקש משהו יפה או מצביע צריך לשבח אותו ולהגיד לו כל הכבוד ולהדגיש את זה שהוא ביקש יפה מבלי לצרוח
במהלך השנים לא פעלתי באופן עקבי ואצל צביקילה התקבעו כל מיני דברים לא רצויים..

[בוקר_טוב*]

לא מפ]ריע לי שצביקילה מנופף בידיים ומפעיל את הפלופלו שלו להמראה אני לא מתביישת בזה
ולמה אני אומרת את זה? כי יש הורים שמתביישים ורוצים להכחיד את נפנוף הידיים
אני לחלוטין מבינה אותם
מפריע לי שצביקילה צורח שהוא משתמש באלימות

[בוקר_טוב*]

מפריע לי שצביקילה שובר דברים בבית בהתקפי זעם ואת זה כן אני רוצה להכחיד
ל-ה-כ-ח-י-ד

[בוקר_טוב*]

אתמול קרה מה שחשבתי עם החייכנים
אחד הילדים אמר
לא רוצה לאסגוף יותר חייכנים זה לא מעניין אותי ואני לא רוצה לאסוף את הלגו (זו היתה המטלה שלו)
אז אמרתי לו שהעניין הוא לא החייכנים אלא האיסוף שיתוף הפעולה ושהיהי לנו נעים בבית מסודר
בעלי אמר לו ככה אתה רוצה שיבואו אלינו אורחים שיראו בית מבולגן?
אז אמרתי זה לא קשור לאורחים בכלל זה קשור לזה שצריך לאסוף כי הבית צריך להיות מסודר

[בוקר_טוב*]

הנה עומדת לידי זו שעוקבת אחר מחטטי אף בבית וצורחת לי שאחותה מחטטת באף
היא צורחת אימה שזה מגעיל אותה
ואני מנסה להסביר לה שזה האף שלה וזכותה לחטט בו אם היא רוצה
ואז המחטטת צועקת
אני רוצה מנוחה!
ובעלי צועק מהחדר:
כולנו!

[בוקר_טוב*]

אבריימי חמוד אוהב את הקטע של החייכנים וגם עניין הבטיחות ברכב מאוד מדבר אליו
בשמת-יש לך קשר קוסמי עם אבריימי

[בוקר_טוב*]

יש פה את שלויימל'ה שהוא מסכן הכל בסדר אצלו
זה מצחיק לפני כמה ימים כשבעלי ואני דיברנו אמרתי לו על הילדים שלא מרגישים אותם כמעט
מסכנים אלה לא מרגישים אותם ואנחנו כאילו בעצם לא חושבים ולא מוטרדים מהם
הוא אמר לי
תגידי את השתגעת? מסכנים? מה מסכנים? תגידי ברוך ה'! את מחפשת בעיות?

[בוקר_טוב*]

שמעתי פעם שעור של הרבנית ימימה מזזרחי על אחים
על זה שתמיד יש במשפחה את האח הזה שהוא כאילו לא בסדר
או שמבחינת ההתנהגות או שלא מצליח לו כזה בחיים או שהוא לא מתחתן
אז היא הסבירה שם הסבר יפה שאני בטח אכתוב אותו כאן לא משהו
על כך שהאחים האלה נועדו (זו לא המילה שהיא השתמשה בה)
כדי שהאחיםש להם יתפללו עליהם
והיה לה הסבר מהמם על איך תפילו של אחים על אחים יותר נשמעות ויותר מתקבלות
מתפילות של הורים על ילדיהם מכיון שהם באו מאותה רחם
והיא נתנתה דוגמה את מרים ומשה

[בוקר_טוב*]

התחלתי להיות עקבית עם צביקילה לגבי התנהגויות מסוימות מעניין אם המחקרים הקוגנטיביים של 21 יום יעבדו עליו

[מיצי_החתולה*]

אין מחקרים כאלה, למיטב ידיעתי, אבל עקביות נשמעת כמו משהו מבטיח . בוקר טוב לך @}.

[פלוני_אלמונית*]

ממליצה לך להסתכל בתפוז בקומונה מדריך הטרמפיסט לאוטיסט יש שם הרבה מידע ודוגמאות לסיפורים חברתיים.

[בשמת_א*]

בשמת - יש לך קשר קוסמי עם אבריימי
אני לא מתפלאת... P-:

(-:

[אין_ייאוש*]

שאולי זה אות שצביקילה לא צריך להיות כאן איתנו בחנב

כשמגיעים ל"אותות" האלה, ולפעמים גם אני נכנסת להלך הרוח הזה, צריך לזכור שקרוב לוודאי, שהפרשנות ל"אות" מתבססת על המחשבות המעסיקות אותנו באותו הזמן.
הרי ברור שאפשר לפרש את אותו מקרה בצורה אחרת:
אולי זה אות שצביקילה צריך חיבוק גדול ועזרה מיוחדת כדי להתמקם בשלווה...

[לימור*]

_כשמגיעים ל"אותות" האלה, ולפעמים גם אני נכנסת להלך הרוח הזה, צריך לזכור שקרוב לוודאי, שהפרשנות ל"אות" מתבססת על המחשבות המעסיקות אותנו באותו הזמן.
הרי ברור שאפשר לפרש את אותו מקרה בצורה אחרת_
מסכימה.
אבל הפרשנות שלנו מובילה אותנו לאורך כל החיים
וברור שנגייס אותה ואת הלוך הרוחות של ה"אותות" לטובת הפעולות המדויקות עבורנו
"אות" היא סוג של עוגן עבורנו, של משהו להאחז בו....

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כוונתי לא הייתה לפסול את הפרשנות של בוקר טוב אלא לעורר מודעות לכך שהיא מושפעת מהמחשבות שלה, ושאין פה "אות" חד-משמעי מלמעלה.

[אין_ייאוש*]

אויש, שוב אני מהעבודה.

[אמא_נחמה*]

קראתי הרבה, נהניתי, והאמת אני לא מבינה- למה לסבול כ"כ בשביל העקרונות? כשאני מרגישה שההנקה מתחילה להעיק עלי אז אני מורידה מינון ואז זה נשאר כיף. למה לסבול? נכון שמערכת החינוך היא לא ולא ולא ולא אבל יש היום מלא בתי ספר מיוחדים שחלקם כן וכן וכן, וחוצמזה, לא נעים לי להגיד אבל אני ממש נהניתי בבית הספר. מכיתה א עד יב. אין לי שום טראומה ועד היום כיף לי ללמוד ויש לי חוויות נעימות וזכרונות כיפיים מהלימודים. וגם בבית היה לי כיף, הורים נהדרים ואחים טובים, גם אם מרביצים.נראה לי שבכללי יצאתי די מוצלחת. אז מה הלחץ מבית ספר? ילד לא יכול להתמודד?
אני מאוד מבינה את הרצון לחינוך ביתי, אבל גם אם הילד חוזר ב13:30 או יותר מאוחר, אמא שלו לא תפספס אותו כל עוד יש קשר עמוק. כל בעיה תעלה מולה, כל חסרון אצל ההורים ישתקף בילדים, וכל הורה שרוצה לעשות עבודה עם עצמו יעשה אותה היטב גם אם הילד בגן או בבית הספר. הילדה שלי יוצאת לגן בכיף כל בוקר וחוזרת בכיף ועדיין יש לי מלא "תיקונים" מולה, בלי עין הרע...לי טוב לנשום (ביחד עם אחותה בת השנה וחצי שעוד צמודה אלי) ולקבל אותה בכוחות מחודשים מהגן. אז באמת, למה לסבול כל כך.
חוצמזה, בוקר טוב, נראה לי שלימודי ימימה יעשו לך טוב מאוד מאוד מאוד. בול בשבילך, אבל כדאי (כך הבנתי) ללמוד ממישהי שלמדה אצלה ממש ולא מ"כלי שני".

[בוקר_טוב*]

בוקר טוב
אתמול היה יום של רגשות אשם ושום דבר לא עזר

[בוקר_טוב*]

אין לי סימן שאלה ליד השם הלכתי מיד לבדוק ופיצית כתבה לי הודעה אז הנה אני מעתיקה אותה לכאן ומחזירה לעצמי את סימן השאלה המאפיין

[פלונית*]

קראתי הרבה, נהניתי, והאמת אני לא מבינה- למה לסבול כ"כ בשביל העקרונות? כשאני מרגישה שההנקה מתחילה להעיק עלי אז אני מורידה מינון ואז זה נשאר כיף. למה לסבול?
את מניחה שהנקה זה לא כזה חשוב וגם גן לא כזה נורא. יש אנשים שחושבים אחרת, ומוכנים לגדול בתוך המאמץ שהם עושים לחיות את החיים כמו שהם חושבים לנכון. כמו שאדם שהוא באמת דתי יתכונן לשבת וישמור נידה ויתפלל 3 פעמים ביום אפילו אם לא קל לו, ולא יתגמש.

בוקר טוב - אני קוראת אותך מההתחלה, ומודה לך על הדף המרתק, שמציף כל מיני בעיות ואתגרים שכולנו מתמודדים עמם.
לגבי רגשות אשם, בעיני, לפעמים אין מה לעשות איתם, רק להתבונן בהם, ולנסות לוותר על השיפוטיות שמתלווה אליהם. להגיד לעצמך: יש רגשות אשם. וזהו. ולנסות לוותר על השיפוטיות כלפיהם, הם לא טובים או רעים, הם פשוט שם.

[לימור*]

גם אני חוזרת על המלצתי מלמעלה - לימודי ימימה
חוצמזה יש לה 2 דפים מופלאים על "הכנה רוחנית ללידה"
אם תרצי אשמח לעבור איתך עליהם (כמו שעשו איתי)
העבודה איתם הפכה לי את 2 הלידות האחרונות לחוויה אחרת

[בוקר_טוב*]

אני בן אדם מודאג
לפעמים מרגישה שהמתח הורג אותי מבפנים
מנסה לנשום עמוק ולקבל כל מה שקורה בשלווה הבנה והסכמה
המתח לא מרפה ממני
אני חושבת על צביקילה ובוכה כל הזמן
אולי אני מבינה בימים האחרונים שאני פשוט לא יכולה לתת לו מה שהוא צריך

[בוקר_טוב*]

אולי לא מתאים לי להיות אמא
כי אני כל כך מודאגת וכל כך במתח ולא מקבלת את הדברים כמו שהם
לפעמים אני מרגישה שהכל עוול אחד גדול לכולם

[ענבלולי*]

אני לא כל כך יודעת מה לכתוב לך, כי הבן האוטיסט שלי היה ילד יחיד כמעט 6 שנים וכל כולי הייתי רק סביבו. יש לזה יתרונות רבים אבל גם הרבה חסרונות ואני בטוחה שצביקילה זוכה להרבה מזה שהוא מוקף אחים ומזה שאמא לא יושבת לו על הזנב כל היום עם כל הציפיות והכוונות שלה...
יכול להיות שהוא צריך שחלק מהיומיום שלו יהיה שונה משל אחיו, וזה אולי מתבהר לך עכשיו ואת מחפשת מה לשנות ואיך, אני מאמינה שתמצאי ותדעי.

[בשמת_א*]

_אולי לא מתאים לי להיות אמא
כי אני כל כך מודאגת וכל כך במתח ולא מקבלת את הדברים כמו שהם
לפעמים אני מרגישה שהכל עוול אחד גדול לכולם_
את לא תאמיני, אבל ממש לפני חצי שעה פתאום חשבתי שוב על ברכות ליומולדת, מאוד מאוד מרגשות, שכתבה לי מישהי מכאן (באופן פרטי), ונזכרתי שלפני זמן לא רב, יחסית לשנות חיי, אולי שנתיים? לא זוכרת, לא חשוב - עד לפני זמן לא רב אני חייתי באמונה פנימית עמוקה וחזקה שמוטב היה לעולם בלעדי.
שהייתי צריכה לחיות על אי בודד ולא להפריע בחיים של אף אחד. שאני מיותרת בעולם.

פתאום נזכרתי שככה הרגשתי פעם. במשך כל כך הרבה שנים. עשרות שנים, את מבינה?

[פלוני_אלמונית*]

מותר לשאול כמה ילדים יש לך?

[בשמת_א*]

מותר לשאול כמה ילדים יש לך?
לפני שבוקר טוב תתחיל להתפתל: אני חושבת שאם קוראים בעיון במעלה הדף, מבינים שבוקר טוב עושה מאמץ שלא להיחשף פה, ובמיוחד לא להגיד כמה ילדים יש לה.
הסקרנות מובנת, אבל בואו נשמור עד כמה שאפשר על מידע מסוג זה, פרטי.

[אמא_נחמה*]

את מניחה שהנקה זה לא כזה חשוב וגם גן לא כזה נורא
דווקא לא. אני מאמינה מאוד בהנקה והנקתי עד שהקטנה שלי בגיל שנה וחמישה חודשים אמרה לי בתוקף :"לא רוצה"...מעולם לא השתמשתי במטרנה ב"ה ואני מקווה שלעולם לא אשתמש. ובכל זאת רציתי שתמיד החוויה של ההנקה תהיה לי טובה ונעימה. זה לא שבגיל ארבעה חודשים הורדתי מינון. בגיל שנה וחודשיים עברתי משלוש הנקות ביום לשתיים, כדי להקל עלי את סדר היום. אבל הנקה זה לא הענין. אני מאוד מאמינה בדרך טבעית בהרבה תחומים אבל נראה לי שהמטרה היא לא להרוג את עצמי בשביל העקרון שלי. בראש ובראשונה אני צריכה להיות שמחה בחלקי ובריאה בנפשי כדי ליישם את כל מה שאני מאמינה בו. התמודדויות בחיים הן הדרגתיות. אדם לא יכול להתמודד עם הכל כל הזמן, זה לא בריא בעיני. זה לא שאני מתחמקת מהתמודדות. אני מתפללת על זה כל הזמן שאני אצליח לעשות הכי טוב בצורה הכי נכונה אבל לא נראה לי נכון ליצור לי עומס כזה שמפיל עלי את כל התיקים יום יום בלי יכולת להרגע ולסדר מחשבות.
הילדה שלי לא הולכת לגן רגיל אלא לגן סבב אמהות אצלנו בין החברות הקרובות וזה ממש כיף, ואני מודה שהזמן שהיא לא בבית נותן לי נחת לחשוב, להסיק מסקנות, לאגור כוח, וגם מה לעשות, לעבוד ולעשות כביסה וכלים.
אני מעריכה מאוד את מי שבחרו בחינוך ביתי, אולי גם אני אעשה את זה מתישהוא, אבל לא על חשבון בריאות הנפש שלי. אני מאמינה שאני לא האחראית הבלעדית על הילדים שלי. יש ה' למעלה והוא האחראי הראשי, וזה קצת מאפשר לי להרפות.
גם אני דתיה (דוסית פלוס..) ושומרת הכל וגם בתחום הזה נראה לי שצריך לשמור על שפיות. אני לא אכין סלטים לשבת אם זה עמוס לי מדי ואני אפילו אקנה חלות מדי פעם כי אין לי זמן להכין..וגם אף אחד לא מת מזה שהחולצה שלו לא מגוהצת תמיד לשבת, ואם ממש קשה לי להתפלל אני אשלים אחר כך (בתור אישה אני מרשה לעצמי..)
אין לי ביקורת על אף אחת, לכל אחת יש מערכת איזונים מאוד עדינה ופרטית בין כל השיקולים, רק שתישאר מאוזנת.

[אמא_נחמה*]

ולבוקר טוב- נשמע שאת אישה מאמינה ושומרת מצוות. עצה מר' נחמן שאולי תעזור- להשליך הכל על ה' יתברך. באמת שהוא אחראי פה על הכל ומה שיפה גם שאפשר לספר לו. זה מאוד מאוד מקל לשבת עם עצמי ופשוט לפרט לקב"ה את הבעיה שלי. כך אני מרגישה, וכך נראה לי, וניסיתי ככה ולא הלך ובאמת שההיא שיגעה אותי היום ואני מרגישה כ"כ רע עם עצמי לפעמים, למה נכנעתי לכעס ולא התגברתי? אבל באמת שהשתדלתי וכמה דברים טובים ניסיתי..וכו' וכו'. לפעמים התשובה מגיעה מכיוון לא צפוי- אפילו מחשבה חדשה שפתאום נכנסת לך פתאום לראש ואת לא מבינה מאיפה, והמחשבה הזאת נותנת זוית ראיה אחרת, או מרגיעה. מנסיון, שווה לנסות. זה קשה אבל בפעמים שעשיתי זה עזר לי.

[בוקר_טוב*]

היום קרה משהו חשוב ולא יאומן
צביקילה דיבר איתנו כמו ילד רגיל!
נסענו במכונית ואח שלו שיושב ליד החלון ביקש מצביקי שיושב ליד החלון השני
צביקי אתה יכול להביא לי בבקשה את הכדור שנמצא מתחת לקלף?
אין תשובה
צביקילה מביט מהחלון
אח שלו חוזר על הדברים
צביקילה לא עונה
אני מסתכלת עליו מהמראה לראות מה עומד לקרות ואז התערבתי מתוך אינסטינקט
אני לא חושבת שהוא מבין אותך חמוד אמרתי לאח שביקש
חכה בסבלנות שנגיע ותוכל לקחת את הכדור
ואז צביקילה סובב את הראש ושאל אותו
מה רצית שמוליק? את הכדור שמתחת לקלף?
פתח את החגורה הביא את הכדור שהיה על רצפת האוטו כנראה מתחת לקלף אני לא יודעת
נתן לשמוליק ואמר תוך כדי
בבקשה שמוליק
התיישב וחגר את עצמו
אני הרגשתי כמו ביום החתונה שלי אני חושבת אני התרגשתי דמעות

[בוקר_טוב*]

כשחזרנו הביתה דיברתי עם שמוליק על בני עקיבא ושתפתח קבוצה לגיל שלו ממש אוטוטו
ותוך כדי שאנחנו מדברים צביקילה בא ואומר לי משהו מדהים
קודם כל הוא קורא לי אמא
צביקי לא קורא לי אמא!
והוא אומר
אמא גם אני רוצה ללכת לבני עקיבא
כל מי שהיה בסלון באותו רגע הסתכל בשוק
(זה אחרי השוק במכונית)
גם אני הסתכלתי עליו רגע בשוק
ואמרתי לו בסדר מותק מה שתרצה נרשום אותך לבני עקיבא

[בוקר_טוב*]

ניסיתי להתמהמה קצת כדי שלא יראו שאני לחוצה כאן ואז תפסתי את הטלפון וטסתי למקלחת
סגרתי את הדלת וצלצלתי לבעלי
משהו קרה לצביקי אני אומרת לו
מה קרה הוא שואל בלחץ
צביקי קרא לי אמא אני אומרת לו
הוא דיבר איתי היום ממש הוא ביקש ללכת לבני עקיבא
סיפרתי לו בדיוק איך נאמרו הדברים והוא אמר לי תשמעי אני מאוד מקוה שנאחנו עולים על משהו חדש ומבטיח
אל תתאכזבי אם זה לא יהיה ככה אוקי??

[בוקר_טוב*]

היה אתמול משהו בלילה איתי ועם צביקי
אני מאוד מוטרדת ודואגת מאוד מאוד ואני כל פעם שאני חושבת על זה ומתמקדת בזה יש לי חולשה
אתמול בלילה אחרי שכולם נרדמו שמעתי את צביקי ממלמל לעצמו והבנתי שהוא לא ישן
נכנסתי אליו לחדר
חיבקתי אותו חזק חזק חזק והוא באופן מפתיע חיבק אותי כי צביקי לא מחבק בחזרה
הוא ככה מניח את הידיים בלי כפות הידיים והפעם הוא חיבק אותי
הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי לו
צביקילה אל תפחד! אל תפחד! אנחנו נעשה הכל כדי לעזור לך צביקי שלי
ואני אוהבת אותך מאוד! הוא התסכל עליי עמוק בעיניים והשפתיים שלו היו מאוד מכווצות כאילו הוא מחזיק משהו
חיבקתי אותו שוב חזק ויצאתי מהחדר
כעבור כמה דקות שנכנסתי ראיתי שהוא כבר רדום

[בוקר_טוב*]

_עד לפני זמן לא רב אני חייתי באמונה פנימית עמוקה וחזקה שמוטב היה לעולם בלעדי.
שהייתי צריכה לחיות על אי בודד ולא להפריע בחיים של אף אחד. שאני מיותרת בעולם._
זו ממש ההרגשה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי

[בוקר_טוב*]

פתאום נזכרתי שככה הרגשתי פעם. במשך כל כך הרבה שנים. עשרות שנים, את מבינה?
מה גרם לשינוי?

[בוקר_טוב*]

_אבל בואו נשמור עד כמה שאפשר על מידע מסוג זה, פרטי.
flower_
תודה לך בשמת

[בוקר_טוב*]

צביקילה אומר לי שהראש שלו מלוכלך והוא צריך לחפוף אותו
הולכת לדבר איתו חייבת לשמוע אותו מדבר עוד ועוד

[שגית_רי*]

_הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי לו
צביקילה אל תפחד! אל תפחד! אנחנו נעשה הכל כדי לעזור לך צביקי שלי
ואני אוהבת אותך מאוד! הוא התסכל עליי עמוק בעיניים והשפתיים שלו היו מאוד מכווצות כאילו הוא מחזיק משהו
חיבקתי אותו שוב חזק ויצאתי מהחדר_

אני עם דמעות בעיניים..
חיבוק גדול לך, את אמא נהדרת!
ותודה על הדף הזה.
@}

[בשמת_א*]

קודם כל, בוקר טוב, מה שאת מספרת על צביקי מדהים! עברה בי ממש צמרמורת!
אילו הייתי ניו אייג'ית אמיתית בטח הייתי אומרת שיש לך כוחות פלא של אור, אהבה וריפוי בגוף שאת בכלל לא מודעת אליהם. תעשי עוד קסם! תראי מה אמרת לו בלילה! איזה מסר חזק זה היה!
גם אני לא אומרת שמעתה והלאה הכל יהיה אחרת.
אבל אם חושבים על הקשר שיש בין מה שאת עוברת עכשיו, לבין השינוי המדהים שחל בו - יכול מאוד להיות שאלה קסמים שאת יכולה להמשיך לעשות, ביחד איתו.

_פתאום נזכרתי שככה הרגשתי פעם. במשך כל כך הרבה שנים. עשרות שנים, את מבינה?
מה גרם לשינוי?_
המון המון עבודה מודעת שלי.
אבל אם אני מנסה לחשוב על הגורם החשוב ביותר, שהוציא אותי לחלוטין מהאמונה הזאת עד כדי כך ששכחתי שלא מזמן הרגשתי כך כל חיי - זו היתה קבוצה של חברות, שכולן ביחד אמרו לי מה הן חושבות עלי באמת.
בהתחלה לא הצלחתי לתפוס מה שהן אומרות עלי.
קראתי ושכחתי, קראתי ושכחתי שוב.
לא הצלחתי בשום פנים ואופן לחבר את התחושה הקטנה שלי עם האישיות הענקית והמאירה שהן תיארו לי. זה היה בלתי נתפס. לא האמנתי שהן מדברות עלי. חשבתי שהן מגזימות. שיש להן תעתועי ראייה. שהן רק מנסות לגרום לי להרגיש טוב. בקצרה, חשבתי כל מה שחושב מישהו שמרגיש
^{קטן קטן}

תמשיכי לכתוב פה בדף.
תקבלי תמונת מציאות על עצמך מהקוראות שלך (אם יש קוראים, מוזמנים גם הם).
לאט לאט תתחילי להבין מי את.

[אחת*]

מאחלת לך עוד המון הפתעות טובות. תודה לך על השיתוף בנס הפרטי שלך.
את נפלאה

[שגית_רי*]

רציתי להוסיף שגם אני מכירה את הרצון הזה להעלם. שאני מיותרת ושיהיה טוב יותר בלעדי. מחשבה דיכאונית להפליא. לא יכולתי להאמין למי שאמר לי שהוא אוהב אותי.
מה שלי עזר היה ללכת עם המחשבה הזו עוד קצת הלאה..
בסדר, קמתי והלכתי. לתמיד.
ועכשיו, דמיינתי את הילדים שלי קמים בבוקר ואני לא שם בשבילם..
דמייני את צביקי ואבריימי והאחרים מתגעגעים לאמא שהלכה, חושבים ומאמינים שכל האהבה הגדולה שהיתה להם לתת לא הספיקה כדי למלא את הבור בלב של אמא שלהם... לי, המחשבה הזו שברה את הלב והבנתי שגם אם אני לא הכי טובה שיש, הילדים שלי צריכים אותי ואל לי לבזבז את זמני ואת האהבה הגדולה שניתנת לי יום יום ע"י ילדיי ובעלי, במחשבות כאלה.

ואהוד בנאי אמר (ואולי ציטט אחרים) "...אז תאמין שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן, כן כן.."
יש ימים שאני שרה את המשפט הזה כמו מנטרה...
השלב הבא הוא להאמין שהכל בסדר, הכל (כולל הכל, בלי יוצא מהכלל) לטובה.

[עולם_חדש_מופלא*]

[פלוני_אלמונית*]

אני עם דמעות בעיניים..
@}

[אין_ייאוש*]

קודם כל הוא קורא לי אמא

_חיבקתי אותו חזק חזק חזק והוא באופן מפתיע חיבק אותי כי צביקי לא מחבק בחזרה
הוא ככה מניח את הידיים בלי כפות הידיים והפעם הוא חיבק אותי
הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי לו
צביקילה אל תפחד! אל תפחד! אנחנו נעשה הכל כדי לעזור לך צביקי שלי
ואני אוהבת אותך מאוד! הוא התסכל עליי עמוק בעיניים_

הולכת לדבר איתו חייבת לשמוע אותו מדבר עוד ועוד

אני הרגשתי כמו ביום החתונה שלי אני חושבת אני התרגשתי דמעות

וואי!
זה באמת מרגש עד דמעות!

|| || || ||

[אין_ייאוש*]

ודרך אגב,
זה נפוץ מאוד לשלב "חריגים" בתנועות נוער.

[רסיסים_של_אור*]

ממשיכה לרוא אותך בשקט אבל הדברים האחרונים שכתבת על צביקי מוציאים אותי מהשתיקה שלי. אני נורא מתרגשת ורואה קשר מדהים בין העבודה שרק לפני כמה ימים הסכמת להגיד בקול ש"הוא אוטיסט" והנה, שעות ספורות אחר כך את מקבלת כזו מתנה מרגשת ומדהימה. כאילו ברגע ששחררת את הציפיות, את הפחד, את האחריות, לא יודעת, אולי עוד הרבה דברים אחרים, איפשרת גם להרבה דברים בתוכך להשתחרר ומתוכם להרשות לעצמך לאהוב אותו במלוא ליבך ולשחרר אותו להיות מי שהוא זה מדהים ומלמד וממלא שמחה ותקווה

[או_רורה*]

קוראת פה בשקט את הכל.
ומתפעלת ממך!
את כזו אמא מדהימה!!!!!!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_קוראת פה בשקט את הכל.
ומתפעלת ממך!
את כזו אמא מדהימה!!!!!!_

והבכי כאן מדבק...

[לימור*]

קוראת פה בשקט את הכל.
ומתפעלת ממך!
את כזו אמא מדהימה!!!!!!

[בוקר_טוב*]

תודה רבה לכולכן
היה לי יום מרגש במיוחד
קראתי שוב ושוב את מה שכתבתן לי
וזה הוסיף להתרגשות ולתחושת היכולת האדירה שאופפת אותי
בומבה של מוטיבציה שנכנסה בי
שמתי לב למה שכתבתי ב - 30.10 על הספוג וזה קיבל משמעות אחרת
וגם ליום של רגשות האשם ועל העקביות שהחלטתי לנקוט עם צביקיש

[בוקר_טוב*]

הייתי בכאוס תקופה מאוד ארוכה
מה תקופה זה כמה שנים
ופתאום ברגע החלטתי לפתוח את הדף הזה
ולא בכדי מישהי מכן ציינה את זה שהוא נפתח עם הכביסה
ולא בכדי שדברים סופסוף עוברים כביסה..

[בוקר_טוב*]

מה שקרה שחשבתי אתמול על צביקי ועל החרדות שאופפות אותו
התוקפנות הזו שנובעת מהחרדתיות
התקפי הזעם עקב כל שינוי קטן הנובעים מהחרדתיות
ושאלתי את עצמי ממה צביקי חרד כל כך?
ממה הוא מפחד?
ממה אני מפחדת?
ואיך זה קשור אליי? זה חייב להיות קשור אליי באיזושהי צורה
משהו שעשיתי שלא היה נכון לצביקי עוד כשהיה תינוק אולי צעקה שהבהילה אותו
או משהו שמישהו אחר עשה לו או אם לא זה משהו בהריון ואם לא משהו לפני שהוא נוצר
הביא את צביקי להיות מי שהוא וזה חייב להיות קשור אליי
ניסיתי לעשות את זה בלי רגשות אשם וזה לא עבד
רגשות האשם השתלטו עליי וכל רצוני היה למות

[בוקר_טוב*]

לא יכולתי לישון הדאגות הטריפו אותי והבכי אולי זה גם קשור לסוף ההריון לא יודעת
וגם החלטתי לנקוט בעקביות עם צביקילה
להיות עליו מה שנקרא לא לעזוב אותו לנפשו
לא לפחד ממנו
כי אני פחדתי מצביקי
כן
הגעתי למצב שאני מפחדת מהילד שלי והבנתי שכשהילד שלי חרד מכל מיני דברים
שלנו נראים פעוטים ואנחנו יכולים להבין אותם ולהסתגל אליהם
ואני אמא שלו
מפחדת ממנו אני בעצם לא יכולה לשמש לו כעוגן
אני לא סלע איתן שיכול להיות שם עבורו כשהוא מתפרץ
כשהוא עושה דברים לא מקובלים חברתית
כשהוא לא מסוגל לדחות סיפוקים
תהיתי מה עובר לצביקי בראש? יש לו כל כך הרבה זמן פנוי לחשוב
הוא הרי לא מדבר עם אפחד ולא משחק עם אפחד זה נראה כאילו הוא אוצר סוד

[בוקר_טוב*]

הכל שזור זה בזה
העקביות עם אבריימי והמריבות של הילדים במכונית
האוכל ושירותי המלצרות שלי
החייכנים התהיות המחשבות הכל התכנס וברגע אחד צביקי שיקף את העבודה

[אין_ייאוש*]

מרתק!
תמשיכי!

[בוקר_טוב*]

כאילו כשאני נכנסתי לסדר עם עצמי והבנתי מה אני רוצה פחות או יותר שיהיה כאן
והיו כאן הגדרות בדף ומטרות משהו הסתדר גם אצל צביקי כי חוסר הסדר שהיה אצלי
השתקף גם אצלו
מבחינתי חוסר הסדר התחיל אצלי מהמצב של צביקי בעצם לפני כמה שנים
אבל מה קדם למה? אולי בעצם התחיל אצלי חוסר סדר פנימי ובלתי נראה שצביקי ברוב רגישותו זיהה ו"התיישר" לפיו והפך להיות צביקי?
לא יודעת

[בוקר_טוב*]

אני גם לא יודעת מה יהיה עם צביקי בהמשך אבל מבחינתי זה שינוי קיצוני בחיים
למי שמכיר את צביקי זה כמו להגיד שהוא בעצם השתגע
הוא היה כל כך חמוד היום וכל כך משתף פעולה ואפילו שהיו קטעים גם הם היו בדציבלים נמוכים
יחסית למה שאנחנו רגילים עם צביקי

[בוקר_טוב*]

מה שמעניין שהילדים ה"רגילים" אלו שנמצאים בצד השקט של הבית
כנראה הרגישו שהתפנה להם מקום ופתאום היו התפרצויות של בכי מהבנות
ושמוליק פתאום נזכר בכלב שהיה לנו לפני כמה שנים ונדרס
ואבריימי צרח כמו מטורף תוך כדי משחק
כאילו אם צביקי לא צורח אז מישהו חייב
וכל זה התקבל מאוד בהבנה אני הרגשתי שהם חשים שהתפנה להם מקום במידה מסוימת

[בוקר_טוב*]

וצביקי עוד דיבר היום המון הוא גם דיבר אל עצמו הרבה מן דיבורים של ילדים רגילים
והשתמש בביטויים שלא ידעתי שנמצאים בכלל בלקסיקון שלו

[בוקר_טוב*]

אני מרגישה מזל של מתחילים ופתאום עולה בי החשש שאולי לא אדע איך להמשיך
וברור לי שעוד יהיו קשיים ומזל שיש לי את הדף הזה לקרוא שיש נקודות של אור

[תמי_גלילי*]

אין לי מלים. (דמעות, יש).
את השראה.

[בוקר_טוב*]

נקודות שאפשר להשען עליהן

[בוקר_טוב*]

תודה תודה תודה לכולכן
אני מרגישה לא בנוח עם המחמאות וזה מביא אותי לדברים של בשמת

[בוקר_טוב*]

_מה שלי עזר היה ללכת עם המחשבה הזו עוד קצת הלאה..
בסדר, קמתי והלכתי. לתמיד.
ועכשיו, דמיינתי את הילדים שלי קמים בבוקר ואני לא שם בשבילם..
דמייני את צביקי ואבריימי והאחרים מתגעגעים לאמא שהלכה, חושבים ומאמינים שכל האהבה הגדולה שהיתה להם לתת לא הספיקה כדי למלא את הבור בלב של אמא שלהם... לי, המחשבה הזו שברה את הלב והבנתי שגם אם אני לא הכי טובה שיש, הילדים שלי צריכים אותי ואל לי לבזבז את זמני ואת האהבה הגדולה שניתנת לי יום יום ע"י ילדיי ובעלי, במחשבות כאלה._

כן אני מדמיינת את זה לא מעט וזה כואב ומה שמוזר שזה באמת נותן כוח להמשיך
לדעת שאם אני לא אהיה עם כל הקושי ועם כל התלונות שלהם יהיה להם קשה בלעדיי וזה מספיק לי כדי לא לרצות להתנדף

[בוקר_טוב*]

וכמובן שנכנס גם החלק הלא רצוי הזה שקיים בי שחושב
אה זו לא חכמה הם לא מכירים משהו אחר חוץ ממני
מה זה משנה בעצם חוץ ממני חור של אין אמא זה חור ולא משנה איזו אמא זו

[בוקר_טוב*]

אבל אם חושבים על הקשר שיש בין מה שאת עוברת עכשיו, לבין השינוי המדהים שחל בו - יכול מאוד להיות שאלה קסמים שאת יכולה להמשיך לעשות, ביחד איתו.
אלא הקסמים שעשיתי עם כולם במשך הזמן הזה מאז שפתחתי את הדף
היה שווה לפתוח אותו ולהשתמש בכן

[בוקר_טוב*]

_זו היתה קבוצה של חברות, שכולן ביחד אמרו לי מה הן חושבות עלי באמת.
בהתחלה לא הצלחתי לתפוס מה שהן אומרות עלי.
קראתי ושכחתי, קראתי ושכחתי שוב.
לא הצלחתי בשום פנים ואופן לחבר את התחושה הקטנה שלי עם האישיות הענקית והמאירה שהן תיארו לי. זה היה בלתי נתפס. לא האמנתי שהן מדברות עלי. חשבתי שהן מגזימות. שיש להן תעתועי ראייה. שהן רק מנסות לגרום לי להרגיש טוב. בקצרה, חשבתי כל מה שחושב מישהו שמרגיש
^{קטן קטן}_

אז זהו שגם אני לא מאמינה
אמנם חברה אחת אבל כזו שכל הזמן נותנת לי זריקות חיוביות של מי את ומה את שווה
ואני תמיד אומרת לה כי אני יודעת שהיא כזו (!)
מה את מבינה את סתם אומרת כדי לגרום לי להרגיש טוב
בכלל את רואה דברים בצורה מעוותת
(ועל הדרך אני גם מעליבה אותה בנוסף לכל)
את לא יודעת לקרוא את המציאות
והיא כל הזמן אומרת לי שהיא לא מאמינה שבן אדם כמוני חושב על עצמו כאלה דברים רעים

[בוקר_טוב*]

כי תמיד אני חושבת שאו שעובדים עליי
או שבוחנים אותי כדי לצחוק עליי
או שבעצם לא מכירים אותי באמת וזה מבוסס על דבר או שניים שלמדו עליי
אבל באמת רק דבר או שניים ואוהוהו איך הולכים להתאכזב

[בוקר_טוב*]

ואז כשאני מסתכלת על עצמי מהצד מרגישה כל כך חסרת ערך
אני נראית לעצמי כמו אלו מהסרטים הזרים
נערה אפרורית כזו שחיה במן אבסורד עם עצמה
שום דבר לא טוב לה והיא בעצם לא מצליחה לפתח את עצמה לשום מקום

[בוקר_טוב*]

אבל עכשיו אני מצליחה לראות את מה שלימור כתבה עליו
על ההתפתחות הזו ועל התפקיד הזה

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

גם אני מהעוקבות בשקט, ויוצאת משתיקתי כדי להתפעל מרגעי הקסם עם צביקי. מדהים איך הכל מתנגן בתואם.

תודה לך על הדף המרתק ומעורר המחשבה הזה. בבקשה, תמשיכי! @}

[בוקר_טוב*]

חשבתי גם על דברים נורמטיביים שצביקי מראה בהתנהגות שלו
למשל לעשות דוקא
זו התנהגות שמראה על איזושהי הבנה של תקשורת
איזשהו נסיון לבדוק גבולות של מישהו אחר
נסיון לתקשר
ונאחזתי בזה ביומיים האחרונים ואמרתי לעצמי בדיוק איפה שקשה לי עם צביקי
אני צריכה לשים דגש
כן להיות שם כן להיות נוכחת לא להעלם כי זה קשה ועוצמתי יותר ממה שילד רגיל עושה
כן להתמודד עם זה בדרך שמתאימה לצביקי אבל להתמודד
עד היום בעצם נקטתי בחוסר תקשורת עם צביקי בנקודות בהן
הוא הראה בדרכו שלו התנהגות תקשורתית רגילה לחלוטין
שוב
אמנם יותר עוצמתי אמנם עם מאפיינים של ילד תקשורת
אבל זו בדיוק ההתנהגות החריגה למצבו ושם שמתי את הדגש

[ריצ'_רצ'*]

נחת, נחת ביציע

[בוקר_טוב*]

עכשיו כשאני משחזרת את היום
אז מי התעורר ראשון בבוקר? צביקי
ולמי זה לא אופייני? לצביקי
יש כאן סדר התעוררות פחות או יותר קבוע כשהקטנים מתעוררים ראשונים
ובדקות אחריהם היתר כשצביקי כמעט תמיד אחרון בהפרש משמעותי
והיום התעוררתי לקולות בבית
קולות שאני לא רגילה אליהם
זינקתי מהמיטה עם כל הבטן הזו
וראיתי את צביקי רץ בבית בשמחה ומשמיע נהמות של התרגשות
רץ ערום ומחפש לו מה ללבוש
אז הבאתי לו בגדים עזרתי לו להתלבש והוא היה מחוייך מתמיד

[בשמת_א*]

אני מרגישה מזל של מתחילים ופתאום עולה בי החשש שאולי לא אדע איך להמשיך
זה בסדר. כולנו מרגישות ככה, במיוחד כשהולך לנו אבל אנחנו לא מכירות את זה שהולך לנו, רגילות כל כך לקשה.
בשביל זה את פה איתנו! אנחנו נחבק אותך ונעזור לך לעשות סדר במה שאת רוצה.

היה שווה לפתוח אותו ולהשתמש בכן
כולנו רק צינור לאור שעובר דרכנו כדי שנוכל להעניק המון אהבה לאנשים היקרים לנו, ואפילו לאנשים שאנחנו בכלל לא מכירים
ואת יודעת, כשאת צינור ועוברת דרכך אהבה - אז את מתמלאת באהבה כל הזמן! והיא זורמת דרכך כל הזמן!
תחשבי על איזה כמויות מדובר.
ככל שמייצרים יותר אהבה ומפיצים יותר אהבה, ככה אנחנו מלאים ביותר אהבה!
ותודה ל aboutus]איל פוליטי heb[/po].html שניסח כל כך יפה את הרעיון הזה ב"רוח פנימית" עמ' 124.

והיא כל הזמן אומרת לי שהיא לא מאמינה שבן אדם כמוני חושב על עצמו כאלה דברים רעים
עסק ביש.
זו המחלה של כל החברה שלנו.
ככה גידלו אותנו. לא ידעו יותר טוב.
עכשיו עידן הריפוי.

אז אני אומרת לך, אני אומרת לך את האמת: כשאת מרגישה ^קטנה - זה הזיוף. את מבינה?
זה התעתוע.
זה השקר.
זו העבודה בעיניים.
במציאות האמיתית, הריאליסטית, העובדתית, אני לא מכירה אותך בכלל, רק קוראת מה שכתבת בדף הזה, וכתבת על קשיים, מצוקות, כעסים, עצבים, פחדים, טעויות, משגים - לא רק על קסמים והצלחות ודברים יפים, ומן הדף עולה דמות של אשה מדהימה, בעלת נשמה ענקית, כנות ואומץ נדירים, שכל חריף ויכולת למידה מבריקים, את פשוט עילוי. ואמא עם לב ענק.

את נופלת לטעות שכולם נופלים בה: את חושבת שאת צריכה להיות מושלמת כדי להיות ראויה ואהובה.
אבל הרי אין אפשרות כזאת.
ברגע שאת בת אנוש, את לא יכולה להיות מושלמת.

אצלנו היהודים, האמת, אפילו אלוהים לא מושלם.
מספיק ספר בראשית בשביל לראות את זה, אבל אם תמשיכי לספר שמות תתעלפי עוד יותר מחוסר המושלמות שלו.
עם שבורא לעצמו אלוהים כל כך עצבני, קצר רוח, חסר סבלנות, פזיז ומהיר לשפוט, שצריך בני אדם שיעמידו אותו על תיקונו - מה הפלא שיצא לא מושלם כמו האלוהים שלו?
חכמינו זכרונם לברכה עמלו קשות כדי לנסות ליישב את הדברים במדרשים, כשהגיעה אופנה חדשה מתרבויות אחרות להציג איזה אלוהים אידילי יותר. אבל נו, האמת מציצה מבעד לתפרים, את יודעת P-:
בקיצור, תנוח דעתך.

[בוקר_טוב*]

זה בסדר. כולנו מרגישות ככה, במיוחד כשהולך לנו אבל אנחנו לא מכירות את זה שהולך לנו, רגילות כל כך לקשה
נחמת רבים וגו'
לא אמשיך את המשפט כדי לא להביך את עצמי
זה פשוט מרגיש בטוח לדעת שאת לא לבד בסירה הזו כי לפעמים זה מרגיש כמו אי שפיות
או כמו "אני" מול "העולם" השפוי


בשביל זה את פה איתנו! אנחנו נחבק אותך hug ונעזור לך לעשות סדר במה שאת רוצה.
מה שיקרה שאני לא ארצה ללדת בגלל ההפסקה שתהיה לי מהדף
אבל בסדר
קוראים לזה אתנחתא להפנמה בז'רגונים של תחומי הריפוי המובילים

[בוקר_טוב*]

_זו המחלה של כל החברה שלנו.
ככה גידלו אותנו. לא ידעו יותר טוב.
עכשיו עידן הריפוי._
אני כל הזמן חושבת איך למנוע מעצמי לעשות את זה גם לילדים שלי
מקוה שהעידן הזה לא פוסח על אף אחד מהילדים

[בוקר_טוב*]

עולה דמות של אשה מדהימה, בעלת נשמה ענקית, כנות ואומץ נדירים, שכל חריף ויכולת למידה מבריקים, את פשוט עילוי. ואמא עם לב ענק.
אני לוקחת איתי את המשפט הזה למיטה

לילה טוב

[תמי_גלילי*]

קוראים לזה אתנחתא להפנמה בז'רגונים של תחומי הריפוי המובילים


כל מה שבשמת אמרה. ואת גם מצחיקה!

[לימור*]

חייבת להגיד לך שהרבה סיטואיות שאת מתארת פה נשמעות לי טבעיות כל-כך
אולי העוצמה אצלכם גדולה יותר לפעמים
למשל,
כאילו אם צביקי לא צורח אז מישהו חייב
אני נתקלת בזה כל הזמן
אפילו התינוק בן השנה שלנו (וכבר מבין את הדינמיקה) מפסיק לילל ונרגע כשפתאום אחותו 'עולה על הבמה המרכזית'
אני רואה בזה איזון מופלא
"תואם מושלם"

ועוד משהו
בעזרת תובנות מלימודי ימימה:
אני כל הזמן חושבת איך למנוע מעצמי לעשות את זה גם לילדים שלי
משימה בלתי אפשרית!
אי אפשר למנוע מילד את העומס שלו
כל אחד גדל עם עומס
הרי אין לנו שליטה מוחלטת על כלום "(אם בכלל)
למשל, תינוק שבוכה ואמא שם בשבילו מנסה להענות לצרכיו והתינוק לא נענה וחווה חוסר אונים אפילו לשבריר שניה
ילדה רצה למגלשה וילד אחר השיג אותה והיא נשארת מתוסכלת
ויש כמובן דוגמאות כבדות יותר
אני חושבת שאי אפשר ולא צריך למנוע תיסכולים
אני מרגישה שתפקידי (מעבר למילוי צרכים פיזיים) הוא 'לראות' את הילדים, לכוון אותם לדרך הישר, 'לעשות' להם מקום, לתת להם מגע
וכל השאר הם עומסים שלי שאני מערבבת מול האינטראקציה עם הילדים - וכאן משימתי היא מלאכת ההפרדה, הקשה ליישום, ונדמה שלי שנכתבה כאן למעלה
(מקווה שזו דרך נכונה אולי אני טועה)

[או_רורה*]

כל מילה של בשמת ושל לימור!

גם לי עולה דמות של אישה אמיצה, שעושה בחירות כל כך אמיצות ולא שגרתיות, ומסתדרת להפליא בנסיבות מאוד לא פשוטות.
לי יש שני ילדים ולפעמים כל כך עמוס לי וצפוף לי, ותראי אותך!

[או_רורה*]

לימור,
זו אמנות, לעשות את ההפרדה הזו.
יש לפעמים רגעים בודדים שאני כן מצליחה להפריד, שאני לא מרגישה קורסת בגלל עומס שהוא לא שלי בעצם, הוא של הילד שלי, ואני לא יכולה לתקן עבורו הכל, והם רגעים מדהימים של הבנה.

[לימור*]

אה, ועוד דבר ששכחתי לציין: תפקידי הוא גם להיות נוכחת. סתם נוכחת.
אני מאמינה שעבור ילד - "אמא פה=אני קיים"

או במילים אחרות כמו שבוקר כתבה:
מה זה משנה בעצם חוץ ממני חור של אין אמא זה חור ולא משנה איזו אמא זו

וכתבתי זאת פעם נדמה לי שבדף של רסיסים:
אני ממלאת תפקיד עבור ילדיי. יש את התפקיד 'אמא', דמות חיונית במבנה האדם, ואני ממלאת אותו, אני תופסת את המשבצת הזו עבור ילדיי.


יש לפעמים רגעים בודדים שאני כן מצליחה להפריד, שאני לא מרגישה קורסת בגלל עומס שהוא לא שלי בעצם, הוא של הילד שלי, ואני לא יכולה לתקן עבורו הכל, והם רגעים מדהימים של הבנה.
אוהו מזדהה לגמרי.
ומה שמדהים הוא שמלאכת ההפרדה היא סוג של מיומנות וככל שמתאמנים בה, משתפרים בה.
ושממש טובים בה - הכל הרבה יותר קל! ואולי זה גם סימן לכך שלהפריד נכון יותר מאשר להתערבב.

[אין_ייאוש*]

רציתי להעיר משהו בקשר להמלצה של בשמת:

קבוצה של חברות, שכולן ביחד אמרו לי מה הן חושבות עלי באמת.

דווקא כמישהי שזקוקה באופן תמידי למשוב (חיובי) מהסביבה, אני חוששת שכל עוד המסר יבוא מבחוץ בלבד, קשה יהיה להפנים אותו ולהאמין בו.

[בוקר_טוב*]

אני עייפה איזה יום איזה יום איזה יום
היה לי עם צביקי
יום קשה מאוד
צרחות אלימות ידיים על האוזניים וצרחות רצפה רקיעות
רחוב אנשים
לוקחת מחזירה לוקחת מחזירה אותו מדברת איתו שוב ושוב
הוא חוזר אחרי ההוראות שלי כמו תוכי זה מחזיק לעשרים דקות ונגמר
רק בלילה לפני השינה הוא פתאום היה ילד אמיתי ולא מכונת צווחות ומחוות אוטיסטיות
הוא יצא מהחדר עם גלגל של מכונית משחק ביד
אמרתי לו צביקי לך למיטה
הוא חייך אליי ואמר
רגע אני מחזיר את הגלגל
לפעמים אני חושבת שהוא עובד על כולנו

[רסיסים_של_אור*]

אני לא מבינה גדולה באוטיזם ובכלל לא מבינה גדולה בהגדרות וכו' אבל מהכתיבה שלך וממנה בלבד, מרגיש לי שהילד שלך הוא ילד מאד מאד מאד רגיש והרגישות העצומה הזו שלו מובילה אותו להגיב בתגובות שנחוות אצלנו כקיצוניות ובעצם זה רק כי הוא חווה משהו באופן קיצוני מדיי עבורו, מבינה ? זה עושה לך הגיון כלשהו ?? בתוך כל הרגישות הזו את , כאמא שלו, יכולה להוות משענת מאד מאד משמעותית כאי שמספק שפיות, אהבה עקבית, תמיכה ומקור לחמלה, הכלה ותמיכה מתמדת, מבינה ?