חוסר בטחון עצמי
חוסר בטחון עצמי
קורה לכם שסתם פתאום באמצע היום (או הערב או הלילה) משתלט עליכם חוסר בטחון?
זה קרה לי. אני, שאני בן אדם כזה מלא בטחון, שכמעט כל דבר שאני עושה מצליח לי, אני אהובה על משפחתי וחברי, שיש הרבה רנשים שרוצים את קרבתי, שיש המון אנשים שמאמינים בי, שיש לי ילדים מקסימים שבוטחים בי, שיש לי בעל מפרגן ואוהב - אני, סתם פתאום באמצע היום, איבדתי את הבטחון. אני מרגישה לא בטוחה באהבה ואהדה של האנשים, אני מרגישה שאולי אני לא רצויה, מרגישה שכל יכולותי עומדות בסימן שאלה מקצועי ובעצם בעיקר כלכלי.
מרגישה שאין לי בית ואין לי קרקע מתחת לרגליים, מרגישה קצת אבודה וקצת בוהה בעיניים...
ואז, אחרי שאני מרגישה את התחושה הזאת עד הסוף - עד השטיח, אני יודעת שיש פה משהו ללמוד ולהסתכל עליו. אז שאלתי את עצמי - מה יש לי ללמוד מכל הקטע הזה? מה החיים מאותתים לי? מה הוא הדבר לו אני צריכה להקשיב כדי לנקות את התחושה העמוקה והכנראה שנסחבת מילדות (בעיקר אם אני מודעת לגדילה שלי בקיבוץ עם קשיים לא מעטים של דימוי עצמי).
ועכשיו אני מקשיבה לתשובה שתגיע אולי היום אולי מחר אולי עוד יומיים שלושה.
ובזמן הזה אני שולחת לעצמי אהבה ועוד אהבה ועוד אהבה. עד שאתחזק וארגיש שוב בטחון.
לא קל להרגיש עלה נידף אבל אני יודעת שנדרש הרבה אומץ להיות במקום הזה בלי לברוח ממנו.
שנה טובה וקלה.
תכתבו אם קרה לכם גם.
עלה נידף.
זה קרה לי. אני, שאני בן אדם כזה מלא בטחון, שכמעט כל דבר שאני עושה מצליח לי, אני אהובה על משפחתי וחברי, שיש הרבה רנשים שרוצים את קרבתי, שיש המון אנשים שמאמינים בי, שיש לי ילדים מקסימים שבוטחים בי, שיש לי בעל מפרגן ואוהב - אני, סתם פתאום באמצע היום, איבדתי את הבטחון. אני מרגישה לא בטוחה באהבה ואהדה של האנשים, אני מרגישה שאולי אני לא רצויה, מרגישה שכל יכולותי עומדות בסימן שאלה מקצועי ובעצם בעיקר כלכלי.
מרגישה שאין לי בית ואין לי קרקע מתחת לרגליים, מרגישה קצת אבודה וקצת בוהה בעיניים...
ואז, אחרי שאני מרגישה את התחושה הזאת עד הסוף - עד השטיח, אני יודעת שיש פה משהו ללמוד ולהסתכל עליו. אז שאלתי את עצמי - מה יש לי ללמוד מכל הקטע הזה? מה החיים מאותתים לי? מה הוא הדבר לו אני צריכה להקשיב כדי לנקות את התחושה העמוקה והכנראה שנסחבת מילדות (בעיקר אם אני מודעת לגדילה שלי בקיבוץ עם קשיים לא מעטים של דימוי עצמי).
ועכשיו אני מקשיבה לתשובה שתגיע אולי היום אולי מחר אולי עוד יומיים שלושה.
ובזמן הזה אני שולחת לעצמי אהבה ועוד אהבה ועוד אהבה. עד שאתחזק וארגיש שוב בטחון.
לא קל להרגיש עלה נידף אבל אני יודעת שנדרש הרבה אומץ להיות במקום הזה בלי לברוח ממנו.
שנה טובה וקלה.
תכתבו אם קרה לכם גם.
עלה נידף.
-
- הודעות: 1691
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 18:34
- דף אישי: הדף האישי של רועי_שרון*
חוסר בטחון עצמי
יעניין אותך אולי להסתכל בדפים שמקושרים מ-מדור כסף עבודה, ובעיקר ב-בטחון כלכלי וב-רמת חיים. וחוץ מזה קבלי
חוסר בטחון עצמי
תודה רועי. נכנסתי לדפים שהמלצת. הם מדברים יותר על בטחון כלכלי. אני מדברת יותר על משהו ברמה אישית - ברמת המקור - ברמת הבטחון וההכרה במי שאני. חשבתי שכבר ניקיתי את כל השאריות והסתבר לי שלא. פתאום, כשאני נמצאת וחיה במקום שבו גדלתי ואותו עשבתי לכ- 16 שנה, תחושות הילדות צפות ועולות ואלו היו תחושות של זרות ושל "אף אחד לא מבין אותי" ושל בדידות. אפילו שמסביב רובם לפחות תמכו והאמינו והחזיקו ממני. זה לא הגיע לנשמתי כילדה וככה גדלתי עם דימוי עצמי כזה שתיקנתי בהמשך והתברר לי, סתם פתאום באמצע היום, שיש עוד מה לנקות ולשפץ...
-
- הודעות: 1
- הצטרפות: 07 ספטמבר 2002, 22:10
חוסר בטחון עצמי
אולי את צריכה את רגעי חוסר הבטחון כדי שתביני, שלרוב את בטוחה בעצמך ?
-
- הודעות: 1
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2002, 16:05
חוסר בטחון עצמי
אני חווה לפעמים דבר דומה.
בדרך כלל אני שמחה, חיובית, בטוחה בעצמי ומרוצה מהחיים. יש לי לפעמים נפילות כאלו, שלא חשוב כמה יגידו לי ויחבקו אותי ויחזיקו אותי - זה לא יספיק לי. זה מין תחושה של בור בבטן, פיזית, ריק בבטן.
קודם כל עצם המודעות לכך טובה בעיני. וכמו שכתב ברוש לבדו, היוצא מן הכלל מעיד על הכלל. אבל יחד עם זאת מבחינתי זו הזדמנות יקרה מפז להקשיב לעצמי, למקום הכי עמוק ובסיסי בתוכי, לגלות עקבות לעצב הרב שאופף אותי באותם רגעים. לגלות רמזים וסימנים לרגעים עלומים ומודחקים.
במקביל קיבלתי עיצה מיוחדת במינה מאשת מקצוע (אלטרנטיבית יש לומר), שאמרה לי שאף פעם לא יספיקו לי החיבוקים שמסביב. רק אני יכולה לחבק את עצמי, ולמלא את הבור שבפנים. רק בי יש את הכח לתקן ולשנות את אותם רגעים עלומים (עלומים כי אינני זוכרת משהו ספציפי חס וחלילה איזו טראומה או משהו), ולהפוך אותם לאנרגיה חיובית, שתייצר בתוכי כח, ולא תשאב אותו ממני.
נשימות עמוקות מאד אל הבטן עוזרות, גם להגיע אל תוכי, וגם להרגיע את עצמי. מעניקות אנרגיה.
דמיון מודרך - אני עובדת על זה. לחבק את עצמי, כמה דבילי שזה נשמע... זה נעים ומחזק.
עלה _נידף - ממקומי הוירטואלי אני מחבקת אותך בחיבוק דוב גדול, חזק, עוצמתי, כזה שמרגישים חזה אל חזה. תנסי למצוא את הדבר הזה שחסר לך, לבודד אותו, וללמוד להעניק אותו לעצמך, בעצמך.
בדרך כלל אני שמחה, חיובית, בטוחה בעצמי ומרוצה מהחיים. יש לי לפעמים נפילות כאלו, שלא חשוב כמה יגידו לי ויחבקו אותי ויחזיקו אותי - זה לא יספיק לי. זה מין תחושה של בור בבטן, פיזית, ריק בבטן.
קודם כל עצם המודעות לכך טובה בעיני. וכמו שכתב ברוש לבדו, היוצא מן הכלל מעיד על הכלל. אבל יחד עם זאת מבחינתי זו הזדמנות יקרה מפז להקשיב לעצמי, למקום הכי עמוק ובסיסי בתוכי, לגלות עקבות לעצב הרב שאופף אותי באותם רגעים. לגלות רמזים וסימנים לרגעים עלומים ומודחקים.
במקביל קיבלתי עיצה מיוחדת במינה מאשת מקצוע (אלטרנטיבית יש לומר), שאמרה לי שאף פעם לא יספיקו לי החיבוקים שמסביב. רק אני יכולה לחבק את עצמי, ולמלא את הבור שבפנים. רק בי יש את הכח לתקן ולשנות את אותם רגעים עלומים (עלומים כי אינני זוכרת משהו ספציפי חס וחלילה איזו טראומה או משהו), ולהפוך אותם לאנרגיה חיובית, שתייצר בתוכי כח, ולא תשאב אותו ממני.
נשימות עמוקות מאד אל הבטן עוזרות, גם להגיע אל תוכי, וגם להרגיע את עצמי. מעניקות אנרגיה.
דמיון מודרך - אני עובדת על זה. לחבק את עצמי, כמה דבילי שזה נשמע... זה נעים ומחזק.
עלה _נידף - ממקומי הוירטואלי אני מחבקת אותך בחיבוק דוב גדול, חזק, עוצמתי, כזה שמרגישים חזה אל חזה. תנסי למצוא את הדבר הזה שחסר לך, לבודד אותו, וללמוד להעניק אותו לעצמך, בעצמך.
-
- הודעות: 1278
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2001, 22:10
- דף אישי: הדף האישי של ענת_שן_לוי*
חוסר בטחון עצמי
עלה נידף, רציתי להגיד לך שאני מרגישה כמוך מדי פעם, אפילו אחרי שאני קוראת דברים נפלאים שנכתבים כאן, כי הרבה אנשים שכותבים כאן מחוברים לעצמם כל כך יפה, ומה שקופץ לי לפעמים זו תחושת העילגות שלי, והקושי שלי לבטא את עצמי, ולפני זה להרגיש דברים ולראות אותם בצורה חיובית ומקבלת.
אבל מנסיון אני יודעת שברגעים האלו יש פוטנציאל לגאולה אמיתית. כי בעיקר מהמקומות האלו אנחנו יכולים להתבונן בעצמנו ולשבור דפוסים. שינוי יכול לבוא יותר בקלות ממקומות שרע לנו בהם. כשטוב לנו, אין לנו כל סיבה לשנות משהו...
אבל מנסיון אני יודעת שברגעים האלו יש פוטנציאל לגאולה אמיתית. כי בעיקר מהמקומות האלו אנחנו יכולים להתבונן בעצמנו ולשבור דפוסים. שינוי יכול לבוא יותר בקלות ממקומות שרע לנו בהם. כשטוב לנו, אין לנו כל סיבה לשנות משהו...
חוסר בטחון עצמי
חיבוק דוב,
זה נכון והאופציה היחידה ליהיות עם זה - אני עם עצמי. תודה על התזכורת לנשום. תמיד חשוב.
המקום הזה, כמו שאמרתי קודם, מביא אותי לבדוק מה הוא הסימן? מה הוא המסר? וזה רק שלי עם עצמי. ואלה החדשות הטובות בעיני. כי אני לא תלויה באף אחד כדי להרגיש טוב יותר או פחות. ומצבים כאלה, הם באמת באמת הזדמנות פז לנקות שאריות...
אז קיבלתי את חיבוק הדוב שלך. מחמם את הלב.
זה נכון והאופציה היחידה ליהיות עם זה - אני עם עצמי. תודה על התזכורת לנשום. תמיד חשוב.
המקום הזה, כמו שאמרתי קודם, מביא אותי לבדוק מה הוא הסימן? מה הוא המסר? וזה רק שלי עם עצמי. ואלה החדשות הטובות בעיני. כי אני לא תלויה באף אחד כדי להרגיש טוב יותר או פחות. ומצבים כאלה, הם באמת באמת הזדמנות פז לנקות שאריות...
אז קיבלתי את חיבוק הדוב שלך. מחמם את הלב.
-
- הודעות: 700
- הצטרפות: 22 אוגוסט 2001, 11:34
- דף אישי: הדף האישי של עין_הסערה*
חוסר בטחון עצמי
חיבוק דוב, גם אני הרגשתי בעבר את הבור בבטן.
אני הייתי מדמיינת שמש בבטן שלי, מחממת אותי מבפנים.
אני הייתי מדמיינת שמש בבטן שלי, מחממת אותי מבפנים.
-
- הודעות: 489
- הצטרפות: 24 יוני 2002, 12:54
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_דנקנר*
חוסר בטחון עצמי
עלה נידף,
אומרים שלהבין את הבעיה ומקורותיה זה כבר חצי הדרך לפיתרון. תוסיפי לזה עוד 30 אחוזים של מודעות עצמית ועוד 10 אחוזים של ביטחון בעצמך ובסובבים אותך (בדרך כלל) והנה הגענו ל-90 אחוז של הפיתרון לבעיה.
בתור בת קיבוץ כנראה שעשית דרך ארוכה מאד...
חיזקי ואימצי, את בדרך הנכונה
אומרים שלהבין את הבעיה ומקורותיה זה כבר חצי הדרך לפיתרון. תוסיפי לזה עוד 30 אחוזים של מודעות עצמית ועוד 10 אחוזים של ביטחון בעצמך ובסובבים אותך (בדרך כלל) והנה הגענו ל-90 אחוז של הפיתרון לבעיה.
בתור בת קיבוץ כנראה שעשית דרך ארוכה מאד...
חיזקי ואימצי, את בדרך הנכונה
חוסר בטחון עצמי
בהמשך לדף שנפתח כאן לא מזמן "מילים שמנסות לגעת"..
נפתח שם דיון קטן על אנשים שאנחנו מקנאים בהם ונראים לנו מושלמים, או אנשים שאחנו מרגישים לידם "קטנים", או פשוט מרגישים לידם הכי מטומטמים בעולם אבל ממש , אנשים שאנחנו מרגישים לידם צורך לדבר והרבה כי אנחנו (מסתבר אח"כ) מאוד מתוחים לידם, אנשים שלא אומרים לנו מה שהם באמת מרגישים /חושבים/רוצים וגורמים לנו להרגיש כל הזמן כמו שני קוים מקבילים שלעולם לא נפגשים כל אותם האנשים האלה למה הם בעצם גורמים לנו להרגיש ככה לידם,
אני שואלת אתכם???????????????????.
<יש למשהו הסברים, רעיונות>
<הסבר אחד שיש בעיניין הוא שחלק מאותם אנשים אצלם זה "אחד בפה וחד בלב",הסבר אחר שיש לעיניין הוא שהאדם שאליו מיוחסים התיאורים בעצם בעל אותם תכונות שאנחנו היינו רוצים שיהיו לנו, העינין שאותי זה לא מספק! (אבל זה חד משמעי לא נכון לפחות לאדם אחד שאני מכירה אז מה כן?)>
נפתח שם דיון קטן על אנשים שאנחנו מקנאים בהם ונראים לנו מושלמים, או אנשים שאחנו מרגישים לידם "קטנים", או פשוט מרגישים לידם הכי מטומטמים בעולם אבל ממש , אנשים שאנחנו מרגישים לידם צורך לדבר והרבה כי אנחנו (מסתבר אח"כ) מאוד מתוחים לידם, אנשים שלא אומרים לנו מה שהם באמת מרגישים /חושבים/רוצים וגורמים לנו להרגיש כל הזמן כמו שני קוים מקבילים שלעולם לא נפגשים כל אותם האנשים האלה למה הם בעצם גורמים לנו להרגיש ככה לידם,
אני שואלת אתכם???????????????????.
<יש למשהו הסברים, רעיונות>
<הסבר אחד שיש בעיניין הוא שחלק מאותם אנשים אצלם זה "אחד בפה וחד בלב",הסבר אחר שיש לעיניין הוא שהאדם שאליו מיוחסים התיאורים בעצם בעל אותם תכונות שאנחנו היינו רוצים שיהיו לנו, העינין שאותי זה לא מספק! (אבל זה חד משמעי לא נכון לפחות לאדם אחד שאני מכירה אז מה כן?)>
חוסר בטחון עצמי
בקשר לכך שהם גורמים לנו להרגיש ככה- אז בדרך כלל הם לא רק לא גורמים לזה, הם אפילו לא מודעים לכל מה שהם מחוללים בנו.
אנחנו תופרים עליהם סיפור, בדרך כלל. של המושלמות, הסנוביות, וכו'.
אנחנו מתרגשים מהם. מסיבות שונות הם מדליקים בנו משהו (הם כמובן לא יודעים את זה ולא מעלים על דעתם בכלל)
אחר כך אנחנו נעלבים שהם לא נפתחים אלינו ולא מגלים בנו ענין כשאנחנו מתעניינים בהם מאד, (הם עדיין לא יודעים את זה ואנחנו כבר בשלב העלבון)
ואחר כך אנחנו מאשימים אותם שהתנהגו אלינו ככה. (והם עדיין לא יודעים את זה וממשיכים להתנהג כאילו בכלל לא נעלבנו, החארות.)
ובעצם לרוב זה מחול שלנו עם עצמינו.
אני מבינה את ההרגשה שאת מתארת, מצויין. ואסיים בציטוט שאולי לא קשור אבל מתנגן לי בראש בעקבות דברייך כתרופה לרגעים כאלה:
אני נהדרת אני נהדרת
אמרה לעצמה עגבניה מגונדרת
אמרה ועל ראשה חבשה
מגבעת חדשה
(בבקשה לא לנתח לעומק (-: רק לפזם "אני נהדרת, אני נהדרת.")
מה שאת מתארת זה בעיית האנשים הרגישים וההתרגשות שהם חווים כשהם פוגשים אנשים שאינם רגישים כמותם.
נסי בפעם הבאה כשאת ליד מישהו כזה, כשהמלל מתחיל והלחץ גואה, להסתכל עליו רגע בשקט ולקלוט את הצדדים הפוציים שלו. הם שם. תראי אותם בלי שטנה. פשוט תראי איך יש בו משטחים אטומים, במקומות שלך יש נקבוביות שמשדרות החוצה ורוצות לקלוט פנימה.
זה הכל בנוי על המשטחים האלה. אטום או נקבובי?
תסלחי לו בלבך על המשטחים האטומים ואולי הוא יעז לפתוח בפנייך נקבוביות מוסתרות שודאי יש לו.
ואם לא אז לא. זה לא קשור אלייך.
אנחנו תופרים עליהם סיפור, בדרך כלל. של המושלמות, הסנוביות, וכו'.
אנחנו מתרגשים מהם. מסיבות שונות הם מדליקים בנו משהו (הם כמובן לא יודעים את זה ולא מעלים על דעתם בכלל)
אחר כך אנחנו נעלבים שהם לא נפתחים אלינו ולא מגלים בנו ענין כשאנחנו מתעניינים בהם מאד, (הם עדיין לא יודעים את זה ואנחנו כבר בשלב העלבון)
ואחר כך אנחנו מאשימים אותם שהתנהגו אלינו ככה. (והם עדיין לא יודעים את זה וממשיכים להתנהג כאילו בכלל לא נעלבנו, החארות.)
ובעצם לרוב זה מחול שלנו עם עצמינו.
אני מבינה את ההרגשה שאת מתארת, מצויין. ואסיים בציטוט שאולי לא קשור אבל מתנגן לי בראש בעקבות דברייך כתרופה לרגעים כאלה:
אני נהדרת אני נהדרת
אמרה לעצמה עגבניה מגונדרת
אמרה ועל ראשה חבשה
מגבעת חדשה
(בבקשה לא לנתח לעומק (-: רק לפזם "אני נהדרת, אני נהדרת.")
מה שאת מתארת זה בעיית האנשים הרגישים וההתרגשות שהם חווים כשהם פוגשים אנשים שאינם רגישים כמותם.
נסי בפעם הבאה כשאת ליד מישהו כזה, כשהמלל מתחיל והלחץ גואה, להסתכל עליו רגע בשקט ולקלוט את הצדדים הפוציים שלו. הם שם. תראי אותם בלי שטנה. פשוט תראי איך יש בו משטחים אטומים, במקומות שלך יש נקבוביות שמשדרות החוצה ורוצות לקלוט פנימה.
זה הכל בנוי על המשטחים האלה. אטום או נקבובי?
תסלחי לו בלבך על המשטחים האטומים ואולי הוא יעז לפתוח בפנייך נקבוביות מוסתרות שודאי יש לו.
ואם לא אז לא. זה לא קשור אלייך.
חוסר בטחון עצמי
פלונית,
לגבי זה שהוא לא מודע לעיניין אני יודעת,
אבל יש לי סיפור מעיניין- אני מכירה אדם כבר הרבה זמן (שנים),ותמיד קינאתי באדם הזה כי חשבתי כמה הוא כל מה שאני לעולם לא אהיה אוקי?, ומה שקרה בהמשך הוא שבאיזו נקודה מסויימת זה השתנה והחלה קירבה מסויימת שהיתה מאוד מבורכת עבורי וגם זה הגיע לרמת פתיחות כזו ששיתפתי את האדם הזה במה שאני חשה כלפיו כלומר לחץ, התרגשות (רגשי נחיתות אולי) ואין לכך שום סיבה (כי האדם הזה בעל ביטחון עצמי נמוך מאוד(לפחות מהפעם האחרונה שתיקשרתי איתו)והוא גם לא "מחשיב" את עצמו כ"כ יפה ולא מרוצה משום דבר בחיים שלו ובדר"כ לא מבין איך החיים שלי כ"כ שונים ולדעתי חלק מהזמן היה רוצה אפילו את החיים שלי (מבחינת התנהלות)וכיום אנחנו לא מתקשרים אחד עם השני (היה מאורע בעבר שגרם לקרע שבשלבים אלא החיים לא נתנים לגישור) והיום אל עף כל מה שאני יודעת על אותו אדם אני עדיין מאגישה לחוצה עצבנית ורגישה בצורות קשות לידו -אני לוקחת "רסקיו" רק בשביל שאוכל לתפקד בזמנים שכן יוצא לי לשהות במחיצתו ...........
אני לא יודעת איך להמשיך ולהתנהל ליד אותו אדם ואני לא יודעת מה לעשות עוד כדי שאני אוכל להתעלם ממנו כאילו אין לא קיים עבורי (זו אחת העצות שקיבלתי מכמה אנבים פשוט תתעלמי), אני לא יכולה לא לראות אותו יותר בחיים שלי כי לא מציאותי לחיים שלי , אבל זה כ"כ קשה........
לגבי זה שהוא לא מודע לעיניין אני יודעת,
אבל יש לי סיפור מעיניין- אני מכירה אדם כבר הרבה זמן (שנים),ותמיד קינאתי באדם הזה כי חשבתי כמה הוא כל מה שאני לעולם לא אהיה אוקי?, ומה שקרה בהמשך הוא שבאיזו נקודה מסויימת זה השתנה והחלה קירבה מסויימת שהיתה מאוד מבורכת עבורי וגם זה הגיע לרמת פתיחות כזו ששיתפתי את האדם הזה במה שאני חשה כלפיו כלומר לחץ, התרגשות (רגשי נחיתות אולי) ואין לכך שום סיבה (כי האדם הזה בעל ביטחון עצמי נמוך מאוד(לפחות מהפעם האחרונה שתיקשרתי איתו)והוא גם לא "מחשיב" את עצמו כ"כ יפה ולא מרוצה משום דבר בחיים שלו ובדר"כ לא מבין איך החיים שלי כ"כ שונים ולדעתי חלק מהזמן היה רוצה אפילו את החיים שלי (מבחינת התנהלות)וכיום אנחנו לא מתקשרים אחד עם השני (היה מאורע בעבר שגרם לקרע שבשלבים אלא החיים לא נתנים לגישור) והיום אל עף כל מה שאני יודעת על אותו אדם אני עדיין מאגישה לחוצה עצבנית ורגישה בצורות קשות לידו -אני לוקחת "רסקיו" רק בשביל שאוכל לתפקד בזמנים שכן יוצא לי לשהות במחיצתו ...........
אני לא יודעת איך להמשיך ולהתנהל ליד אותו אדם ואני לא יודעת מה לעשות עוד כדי שאני אוכל להתעלם ממנו כאילו אין לא קיים עבורי (זו אחת העצות שקיבלתי מכמה אנבים פשוט תתעלמי), אני לא יכולה לא לראות אותו יותר בחיים שלי כי לא מציאותי לחיים שלי , אבל זה כ"כ קשה........
-
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
חוסר בטחון עצמי
זה נשמע כמו התאהבות קשה.
חוסר בטחון עצמי
חגית,
לא, לא, ממש לא, אלא אם את צוחקת כי לא מדובר בבחור כלל וכלל (המגדר נועד לפרט כמה שפחות..) כי אם בבחורה צעירה ולפעמים נחמדה מאוד ,
אלא שמקרה שאני מדברת עליו המצב כל כל רע שממש קשה לי להיות במקום שבו גם היא נמצאת...
<אם זה שופך אור מעט יותר מדובר בבת משפחה>
<ולטעמי זה הרבה מעבר ליחסי גיסה/חמה >
לא, לא, ממש לא, אלא אם את צוחקת כי לא מדובר בבחור כלל וכלל (המגדר נועד לפרט כמה שפחות..) כי אם בבחורה צעירה ולפעמים נחמדה מאוד ,
אלא שמקרה שאני מדברת עליו המצב כל כל רע שממש קשה לי להיות במקום שבו גם היא נמצאת...
<אם זה שופך אור מעט יותר מדובר בבת משפחה>
<ולטעמי זה הרבה מעבר ליחסי גיסה/חמה >
חוסר בטחון עצמי
אני חדשה כאן אז... קצת בהצתה מאוחרת יש לי פתרון.
תאמיני. האמונה מביאה שמחה, מרגוע ובטחון.
תאמיני בעצמך וביכולותייך וכמובן ב-אלוקים.
ואז תראי איך את משנה את כל הפרספקטיבה שלך על החיים ומקבלת ביטחון.
בהצלחה
תאמיני. האמונה מביאה שמחה, מרגוע ובטחון.
תאמיני בעצמך וביכולותייך וכמובן ב-אלוקים.
ואז תראי איך את משנה את כל הפרספקטיבה שלך על החיים ומקבלת ביטחון.
בהצלחה
חוסר בטחון עצמי
טוב, זה לא בדיוק נכון. דווקא בטחון עצמי יש לי. הבעיה שלי קצת שונה.
אני כבר בן 28, נשוי עם ילד אך מפחד לגשת לראיונות עבודה או לשווק את עצמי מכיוון שאני מרגיש כמו ילד קטן. יותר נכון, מרגיש קצת לא שייך וש"מבוגרים" מסתכלים עלי ורואים ילד קטן וצעיר. אני מעוניין ללמוד מקצוע של "מבוגרים" אך לא מאמין שאוכל למצוא עבודה מכיוון שדבר לא ישתנה.
מה אני יכול לעשות? איך להתמודד עם הבעיה הזו שמציבה בפני כל כך הרבה מכשולים?
אני כבר בן 28, נשוי עם ילד אך מפחד לגשת לראיונות עבודה או לשווק את עצמי מכיוון שאני מרגיש כמו ילד קטן. יותר נכון, מרגיש קצת לא שייך וש"מבוגרים" מסתכלים עלי ורואים ילד קטן וצעיר. אני מעוניין ללמוד מקצוע של "מבוגרים" אך לא מאמין שאוכל למצוא עבודה מכיוון שדבר לא ישתנה.
מה אני יכול לעשות? איך להתמודד עם הבעיה הזו שמציבה בפני כל כך הרבה מכשולים?
-
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 25 אפריל 2003, 09:37
- דף אישי: הדף האישי של בועז_חן*
חוסר בטחון עצמי
אשריך. מאחל לך שתרגיש ילד גם בגיל 70.
אולי תנסה לבנות לך דמות של ילד שבה אתה מרגיש בטוח. מין ילד-פלא. אולי זה שצעק "המלך הוא ערום".
אני לא יודע באיזה מקצוע אתה מחפש, אבל בהרבה מיקרים מה שהמעסיק מחפש זה לאו דוקא "מבוגרים". מתכנתים ילדותיים ויצירתיים למשל זה מצרך מבוקש...
אולי תנסה לבנות לך דמות של ילד שבה אתה מרגיש בטוח. מין ילד-פלא. אולי זה שצעק "המלך הוא ערום".
אני לא יודע באיזה מקצוע אתה מחפש, אבל בהרבה מיקרים מה שהמעסיק מחפש זה לאו דוקא "מבוגרים". מתכנתים ילדותיים ויצירתיים למשל זה מצרך מבוקש...
-
- הודעות: 893
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
- דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*
חוסר בטחון עצמי
טוב, זה לא בדיוק נכון. דווקא בטחון עצמי יש לי. הבעיה שלי קצת שונה.
לי נראה שזה בהחלט קשור לביטחון עצמי מסוג מסויים, או לדימוי העצמי שיש לך כגבר בוגר. אולי זה הכיוון אותו אתה צריך לבדוק, כי אם תחפש כל מיני "טכניקות" לשווק את עצמך זה עדיין ישאר משהו חיצוני ובמהותך אתה עלול עדיין להרגיש את אותן תחושות של "ילד קטן" מול מבוגרים.
אולי תתבונן קצת בילד הקטן הזה ותהרהר בו....
לי נראה שזה בהחלט קשור לביטחון עצמי מסוג מסויים, או לדימוי העצמי שיש לך כגבר בוגר. אולי זה הכיוון אותו אתה צריך לבדוק, כי אם תחפש כל מיני "טכניקות" לשווק את עצמך זה עדיין ישאר משהו חיצוני ובמהותך אתה עלול עדיין להרגיש את אותן תחושות של "ילד קטן" מול מבוגרים.
אולי תתבונן קצת בילד הקטן הזה ותהרהר בו....
חוסר בטחון עצמי
תודה... אני מקווה שאוכל לעבוד על זה, אני פשוט לא מבין מאיפה זה בא ולמה. יש לי חיים מלאים, חברים, משפחה... למה אני תמיד מרגיש כמו ילד קטן?
טוב. אספר לכם אם יצליח לי משהו...
טוב. אספר לכם אם יצליח לי משהו...
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
מה אני יכול לעשות? איך להתמודד עם הבעיה הזו שמציבה בפני כל כך הרבה מכשולים?
בתור התחלה, אולי כמו שהציע בועז חן, אתה יכול להפוך את ההתייחסות שלך לעניין מ"בעיה", ל"הזדמנות", כלומר - לשנות את ההקשר.
כשמשנים את ההקשר, כל מה שקורה אחר כך במציאות יכול להשתנות לגמרי.
דוגמא נוספת לשינוי הקשר שאתה יכול לעשות:
אם אתה נכנס לראיון עבודה מתוך ההקשר שאתה חי אותו כרגע, של ילד קטן_ ו _לא שייך , כל מה שיהיה נוכח לך ולמראיינים במהלך הראיון, כלומר כל מה שיהיה במציאות, הוא שאין לך מה לתרום לחברה שלהם, שלא כדאי להשקיע בך וכו'.
אבל אם תיכנס לחדר מתוך ההקשר של 'אני פרס שכל מקום עבודה היה רוצה לזכות בו', מה שיהיה נוכח בראיון זה שלא כדאי להם להפסיד אותך!
שינוי ההקשר יוצר שינוי במציאות.
כדי שזה יקרה נדרש להעצים ולטפח את ההקשר החדש, ולתת לו לחלחל אליך פנימה כך שזה לא יהיה רק עניין חיצוני כמו שאמרה ענ בל.
זה כיוון אחד שאני יכולה להציע לך.
עוד כיוון הוא לבחון את השאלה - של מי התפקיד לקבוע האם אתה ראוי?
כאשר אתה הולך לראיונות עבודה, אתה בא לשם בגישה שזה התפקיד של המראיינים שלך.
אבל זה התפקיד שלך!
למה אתה נותן להם את הזכות לקבוע כמה אתה "שווה"? כאשר אתה עושה את זה, אתה נותר חסר עוצמה. כל הכוח נמצא כביכול בידיים שלהם.
כדי להמחיש לך שזה לא חייב להיות ככה ושאפשר לשנות את נקודת ההתייחסות הזאת, אני מציעה לך להסתכל על תחומים אחרים בחיים שלך. למשל, אני מנחשת שאתה לא שואל כל בוקר את אשתך האם אתה ראוי לה.
אתה יכול לנסות לקבל השראה מהתחומים האחרים, בהם אתה כן חש ראוי ובהם זו בכלל לא שאלה.
זה מדבר אליך?
בתור התחלה, אולי כמו שהציע בועז חן, אתה יכול להפוך את ההתייחסות שלך לעניין מ"בעיה", ל"הזדמנות", כלומר - לשנות את ההקשר.
כשמשנים את ההקשר, כל מה שקורה אחר כך במציאות יכול להשתנות לגמרי.
דוגמא נוספת לשינוי הקשר שאתה יכול לעשות:
אם אתה נכנס לראיון עבודה מתוך ההקשר שאתה חי אותו כרגע, של ילד קטן_ ו _לא שייך , כל מה שיהיה נוכח לך ולמראיינים במהלך הראיון, כלומר כל מה שיהיה במציאות, הוא שאין לך מה לתרום לחברה שלהם, שלא כדאי להשקיע בך וכו'.
אבל אם תיכנס לחדר מתוך ההקשר של 'אני פרס שכל מקום עבודה היה רוצה לזכות בו', מה שיהיה נוכח בראיון זה שלא כדאי להם להפסיד אותך!
שינוי ההקשר יוצר שינוי במציאות.
כדי שזה יקרה נדרש להעצים ולטפח את ההקשר החדש, ולתת לו לחלחל אליך פנימה כך שזה לא יהיה רק עניין חיצוני כמו שאמרה ענ בל.
זה כיוון אחד שאני יכולה להציע לך.
עוד כיוון הוא לבחון את השאלה - של מי התפקיד לקבוע האם אתה ראוי?
כאשר אתה הולך לראיונות עבודה, אתה בא לשם בגישה שזה התפקיד של המראיינים שלך.
אבל זה התפקיד שלך!
למה אתה נותן להם את הזכות לקבוע כמה אתה "שווה"? כאשר אתה עושה את זה, אתה נותר חסר עוצמה. כל הכוח נמצא כביכול בידיים שלהם.
כדי להמחיש לך שזה לא חייב להיות ככה ושאפשר לשנות את נקודת ההתייחסות הזאת, אני מציעה לך להסתכל על תחומים אחרים בחיים שלך. למשל, אני מנחשת שאתה לא שואל כל בוקר את אשתך האם אתה ראוי לה.
אתה יכול לנסות לקבל השראה מהתחומים האחרים, בהם אתה כן חש ראוי ובהם זו בכלל לא שאלה.
זה מדבר אליך?
-
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 25 אפריל 2003, 09:37
- דף אישי: הדף האישי של בועז_חן*
חוסר בטחון עצמי
נכון, תמיד מפריע לי שמרואיינים לא שואלים שאלות לגבי החברה והעבודה. רבק - ההחלטה לעבודה בחברה מסוימת משפיע על העובד הרבה יותר מאשר על אותה החברה. תשאל ותן למראיין שלך לשכנע אותך שכדאי לך לעבוד שם. (חוץ מזה שאנישים אוהבים לדבר על עצמם ועל ההצלחות שלהם, אז זה בדרך כלל משפר את האוירה....)
-
- הודעות: 893
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
- דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*
חוסר בטחון עצמי
רבק - ההחלטה לעבודה בחברה מסוימת משפיע על העובד הרבה יותר מאשר על אותה החברה.
זו באמת נקודת מבט שחשוב מאוד לאמץ. בשנה האחרונה הייתי צריכה לחפש עבודה ודרך מכרה הגעתי לעבודה במקום מסויים. הם שאלו אותי שאלות, תארו לי את המבנה האירגוני של המקום, שלא ממש מצא חן בעיני...חשבתי שאין לי ברירה כי לא היו באותו זמן אלטרנטיבות אחרות.
אבל הענין הוא שבאמת, כשנגשים לראיון עבודה במקום כלשהו צריך לשאול את השאלות הנכונות כדי להבין לאיזה מקום נכנסים ואם זה מתאים לאישיות שלך.
במקרה שלי, ביום בו עמדתי לתת תשובה חיובית למקום הראשון (שלא היה ממש לטעמי) קבלתי הצעה נוספת ממקום אחר מחוץ לעיר שדיבר אלי הרבה יותר. איזה כייף
זו באמת נקודת מבט שחשוב מאוד לאמץ. בשנה האחרונה הייתי צריכה לחפש עבודה ודרך מכרה הגעתי לעבודה במקום מסויים. הם שאלו אותי שאלות, תארו לי את המבנה האירגוני של המקום, שלא ממש מצא חן בעיני...חשבתי שאין לי ברירה כי לא היו באותו זמן אלטרנטיבות אחרות.
אבל הענין הוא שבאמת, כשנגשים לראיון עבודה במקום כלשהו צריך לשאול את השאלות הנכונות כדי להבין לאיזה מקום נכנסים ואם זה מתאים לאישיות שלך.
במקרה שלי, ביום בו עמדתי לתת תשובה חיובית למקום הראשון (שלא היה ממש לטעמי) קבלתי הצעה נוספת ממקום אחר מחוץ לעיר שדיבר אלי הרבה יותר. איזה כייף
חוסר בטחון עצמי
בשמת שלום, רציתי להתייעץ איתך לגבי הבן שלי. הוא בן 6.5 ויש לו קושי שפתי, ורגישות יתר. לאחרונה, הוא מביע הערכה עצמית מאוד נמוכה, שממש מפריעה לי. יש לו אחות בת 5 , ילדה מאוד מפותחת, דעתנית ושתלטנית, היא גם מקסימה, והם משחקים הרבה ביחד. כשהוא מסתכל בתמונות כשהם היו קטנים, הוא אומר, הילה (אחותו), תינוקת חמודה והנה אני תינוק מכוער. כשאני מכינה איתם חביתה, כל אחד בנפרד, הוא לא אוכל מהחביתה שלו, וטוען שהיא קטנה ולא טעימה, ורק החביתה של אחותו חביתה גדולה וטעימה. הוא אומר הילה היא הבכורה, ואני הקטן. אני בן שנה, אני תינוק וכו'. אני מאוד מודאגת מכך, ואני מאוד כועסת עליו על כך, כי זה מאוד מתסכל אותי. בעלי אמר לי שאני צריכה להתעלם מכך. עם ילדים אחרים הוא גם די מוותר. אני רוצה לציין שיש לו גם אופי מאוד פסיבי והוא אובחן כ-ADD
איך אני יכולה לעזור לו לפתח ערך עצמי גבוה יותר?
איך אני יכולה לעזור לו לפתח ערך עצמי גבוה יותר?
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
חוסר בטחון עצמי
בשמת שלום, רציתי להתייעץ איתך לגבי הבן שלי.
הי מור, קודם כל הבהרה: זה דף ציבורי של אתר באופן טבעי. לכן (אני מקווה) שתקבלי פה תגובות מכל מי שייכנס לדף. באת ל דף-בית-אישי שלי כדי להזמין אותי לכאן אז באתי, אבל זה כמובן לא דף ייעוץ שלי ולא האתר שלי (-:
(ותודה על המחמאה )
אני בכלל לא מומחית, אז קחי את מה שאני כותבת בעירבון מוגבל, בסדר?
את כותבת:
אני מאוד מודאגת מכך, ואני מאוד כועסת עליו על כך, כי זה מאוד מתסכל אותי.
כל אלה כמובן מחזקים את הרגשות שלו.
את מודאגת לגביו - הוא מרגיש חסר, לא בסדר, לא ראוי, לא טוב.
כועסת עליו - הוא מרגיש טיפש, חסר ערך, לא בסדר, לא אהוב.
מתסכל אותך - כל הנ"ל.
עוד דבר: את מתמקדת בתיאורים כאלה שלו:
קושי שפתי, ורגישות יתר.
הערכה עצמית מאוד נמוכה, שממש מפריעה לי.
עם ילדים אחרים הוא גם די מוותר. אני רוצה לציין שיש לו גם אופי מאוד פסיבי והוא אובחן כ-ADD.
ולעומת זאת את אחותו את מתארת במונחים מאוד אוהדים ומעריכים.
אולי כדאי לשים לב לזה.
בתור טריק, הייתי מצטרפת להצעה של בעלך להתעלם מכל אלה, אבל לדעתי זה לא מספיק. את ללא ספק אמא אוהבת ודאגנית. את דואגת לגבי ההווה שלו, לגבי העתיד שלו, לגבי היחסים החברתיים שלו, נורא נורא איכפת לך. לכן יהיה לך קשה מאוד "לא לדאוג" או "להתעלם". לכן מה שאני מציעה הוא - להתמקד במציאת דברים לאהוב ולהעריך ואפילו להעריץ בבן שלך.
לא להתמקד בכלל בכל הדברים שמדאיגים אותך, כי איכשהו זה גורם להם לגדול ולהתנפח והוא מרגיש את מה שאת מתמקדת בו ומחמיר אותו. ככה זה עובד.
לכן, מציעה לאהוב אותו יותר, להקדיש לו תשומת לב אוהבת בכלל הזדמנות, לחבק ולנשק ולעשות עיסוי ככל שהוא מרשה (הוא מרשה? בנים לפעמים לא מרשים), לעשות למענו כל מיני דברים קטנים ונחמדים, אוכל שהוא אוהב, פינוק שהוא אוהב, טיול למקום שהוא אוהב, מה שתוכלי לחשוב עליו.
להמעיט בערך הקשיים שלו (לצד פנייה לקלינאית תקשורת, כי היא המטפלת בקושי שפתי וזה כבר יעזור לו עם ה-ADD ועם הפסיביות. איך יהיה אקטיבי כשיש לו קושי שמפריע לו וגורם לו חוסר ביטחון?).
אבל להגביר את המקום שאת נותנת לכל התכונות הטובות שלו. להזכיר אותן פה ושם, באהבה. במה הוא טוב? מה הוא אוהב לעשות? מה חשוב לו?
עוד נקודה:
אחותו נולדה מאוד קרוב אליו. הוא לא הספיק להיות תינוק בכלל, וכבר היית בהריון וילדת לו מתחרה.
הוא מרגיש מאוד מקופח. לכן הוא רוצה לחזור להיות התינוק. אבל זה אבוד לו. זה מצב מאוד עצוב.
הטיפ שלי הוא לא להילחם בזה או לכעוס על זה, אלא להיפך: לשתף פעולה איתו ולהגביר את זה! תשחקו ביניכם משחק כאילו הוא התינוקי הקטני שלך, ואת אמא שלו והרגע ילדת אותו, או הרגע הינקת אותו, או לא משנה מה, תמחיזי תמונות מילדותו האמיתית. תשחקו שאת עושה לו אמבטיה כמו לתינוק? ומספרת לו על האמבטיה הראשונה שלו? ואיך הוא נולד? ואיך האכלת אותו בכפית? לא משנה מה, תהפכי אותו לתינוק. תתיילדי. תתנהגי במשחק כאילו הוא התינוקי שלך. אפשר לשחק שאחותו היא אבא/סבתא/דודה לא משנה מי - שגם היא תקבל תפקיד בהצגה, שברור לגמרי שהוא לא "היא".
הוא רוצה להרגיש שוב תינוק? תני לו את זה! למה לא!
בקיצור, העצה העיקרית שלי: המון אהבה, המון יחס חיובי, לראות בו כמה שיותר את הטוב - וקלינאית תקשורת.
מקווה שמשהו ממה שכתבתי מדבר אלייך
הי מור, קודם כל הבהרה: זה דף ציבורי של אתר באופן טבעי. לכן (אני מקווה) שתקבלי פה תגובות מכל מי שייכנס לדף. באת ל דף-בית-אישי שלי כדי להזמין אותי לכאן אז באתי, אבל זה כמובן לא דף ייעוץ שלי ולא האתר שלי (-:
(ותודה על המחמאה )
אני בכלל לא מומחית, אז קחי את מה שאני כותבת בעירבון מוגבל, בסדר?
את כותבת:
אני מאוד מודאגת מכך, ואני מאוד כועסת עליו על כך, כי זה מאוד מתסכל אותי.
כל אלה כמובן מחזקים את הרגשות שלו.
את מודאגת לגביו - הוא מרגיש חסר, לא בסדר, לא ראוי, לא טוב.
כועסת עליו - הוא מרגיש טיפש, חסר ערך, לא בסדר, לא אהוב.
מתסכל אותך - כל הנ"ל.
עוד דבר: את מתמקדת בתיאורים כאלה שלו:
קושי שפתי, ורגישות יתר.
הערכה עצמית מאוד נמוכה, שממש מפריעה לי.
עם ילדים אחרים הוא גם די מוותר. אני רוצה לציין שיש לו גם אופי מאוד פסיבי והוא אובחן כ-ADD.
ולעומת זאת את אחותו את מתארת במונחים מאוד אוהדים ומעריכים.
אולי כדאי לשים לב לזה.
בתור טריק, הייתי מצטרפת להצעה של בעלך להתעלם מכל אלה, אבל לדעתי זה לא מספיק. את ללא ספק אמא אוהבת ודאגנית. את דואגת לגבי ההווה שלו, לגבי העתיד שלו, לגבי היחסים החברתיים שלו, נורא נורא איכפת לך. לכן יהיה לך קשה מאוד "לא לדאוג" או "להתעלם". לכן מה שאני מציעה הוא - להתמקד במציאת דברים לאהוב ולהעריך ואפילו להעריץ בבן שלך.
לא להתמקד בכלל בכל הדברים שמדאיגים אותך, כי איכשהו זה גורם להם לגדול ולהתנפח והוא מרגיש את מה שאת מתמקדת בו ומחמיר אותו. ככה זה עובד.
לכן, מציעה לאהוב אותו יותר, להקדיש לו תשומת לב אוהבת בכלל הזדמנות, לחבק ולנשק ולעשות עיסוי ככל שהוא מרשה (הוא מרשה? בנים לפעמים לא מרשים), לעשות למענו כל מיני דברים קטנים ונחמדים, אוכל שהוא אוהב, פינוק שהוא אוהב, טיול למקום שהוא אוהב, מה שתוכלי לחשוב עליו.
להמעיט בערך הקשיים שלו (לצד פנייה לקלינאית תקשורת, כי היא המטפלת בקושי שפתי וזה כבר יעזור לו עם ה-ADD ועם הפסיביות. איך יהיה אקטיבי כשיש לו קושי שמפריע לו וגורם לו חוסר ביטחון?).
אבל להגביר את המקום שאת נותנת לכל התכונות הטובות שלו. להזכיר אותן פה ושם, באהבה. במה הוא טוב? מה הוא אוהב לעשות? מה חשוב לו?
עוד נקודה:
אחותו נולדה מאוד קרוב אליו. הוא לא הספיק להיות תינוק בכלל, וכבר היית בהריון וילדת לו מתחרה.
הוא מרגיש מאוד מקופח. לכן הוא רוצה לחזור להיות התינוק. אבל זה אבוד לו. זה מצב מאוד עצוב.
הטיפ שלי הוא לא להילחם בזה או לכעוס על זה, אלא להיפך: לשתף פעולה איתו ולהגביר את זה! תשחקו ביניכם משחק כאילו הוא התינוקי הקטני שלך, ואת אמא שלו והרגע ילדת אותו, או הרגע הינקת אותו, או לא משנה מה, תמחיזי תמונות מילדותו האמיתית. תשחקו שאת עושה לו אמבטיה כמו לתינוק? ומספרת לו על האמבטיה הראשונה שלו? ואיך הוא נולד? ואיך האכלת אותו בכפית? לא משנה מה, תהפכי אותו לתינוק. תתיילדי. תתנהגי במשחק כאילו הוא התינוקי שלך. אפשר לשחק שאחותו היא אבא/סבתא/דודה לא משנה מי - שגם היא תקבל תפקיד בהצגה, שברור לגמרי שהוא לא "היא".
הוא רוצה להרגיש שוב תינוק? תני לו את זה! למה לא!
בקיצור, העצה העיקרית שלי: המון אהבה, המון יחס חיובי, לראות בו כמה שיותר את הטוב - וקלינאית תקשורת.
מקווה שמשהו ממה שכתבתי מדבר אלייך
חוסר בטחון עצמי
תודה על ההתייחסות, העצה שלך נתנה לי מעין זריקת מרץ ואמונה בבן שלי.
לפתע התחדדו לי כל הדברים שהוא כן טוב בהם ושזה לא מובן מאליו. רק לגבי העצה של לתת לו לחזור להיות תינוק, אני חוששת שזה יכול לגרום לו לנסיגה, כי באופי שלו הוא מאוד פסיבי ומתפנק, ואני לא רוצה ליצור אצלו לגיטימציה להתנהגות כזו.
לפתע התחדדו לי כל הדברים שהוא כן טוב בהם ושזה לא מובן מאליו. רק לגבי העצה של לתת לו לחזור להיות תינוק, אני חוששת שזה יכול לגרום לו לנסיגה, כי באופי שלו הוא מאוד פסיבי ומתפנק, ואני לא רוצה ליצור אצלו לגיטימציה להתנהגות כזו.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
חוסר בטחון עצמי
אני חוששת שזה יכול לגרום לו לנסיגה, כי באופי שלו הוא מאוד פסיבי ומתפנק, ואני לא רוצה ליצור אצלו לגיטימציה להתנהגות כזו
המממ. אני תוהה. את יודעת, הרבה פעמים כאשר לנו יש התנגדות פנימית למשהו, זה דווקא מחזק את המשהו.
נגיד, אם לך נורא מפריע ה"פסיבי ומתפנק" ויש לך פחד שתהיה לו "נסיגה" - זה משהו שיכול לחזק יותר ויותר את הצורך שלו להיות תינוקי.
צורך שאף פעם לא יתממש אם אין שיתוף פעולה, ואז אנחנו מוצאות גברים בני 40 שעושים הכל כדי לממש צורך להיות תינוק חסר אונים ומטופל, ומתחרים לשם כך בתינוק האמיתי שנולד להם מזוגתם.
ודווקא אם תלכי עם זה, תזרמי עם זה, תשחקי את המשחק שלו, זה עשוי לספק את הצורך שלו עד שייגמר.
צורך שמספקים אותו - מגיע לשובע ועובר באופן טבעי.
צורך שמונעים - נתקע.
זו דעתי על גידול ילדים.
וגם, הצורך שלו מתחבר לי לגמרי לעובדה שבאמת נולדה לו אחות תינוקת לפני שהוא הספיק לגמור להיות תינוק, וכבר הוא הוקפץ לדרגת "הגדול", מוקדם מדי.
זו דעתי. מובן שאת בכל מקרה תבחרי רק מה שמתחבר לך (-:
המממ. אני תוהה. את יודעת, הרבה פעמים כאשר לנו יש התנגדות פנימית למשהו, זה דווקא מחזק את המשהו.
נגיד, אם לך נורא מפריע ה"פסיבי ומתפנק" ויש לך פחד שתהיה לו "נסיגה" - זה משהו שיכול לחזק יותר ויותר את הצורך שלו להיות תינוקי.
צורך שאף פעם לא יתממש אם אין שיתוף פעולה, ואז אנחנו מוצאות גברים בני 40 שעושים הכל כדי לממש צורך להיות תינוק חסר אונים ומטופל, ומתחרים לשם כך בתינוק האמיתי שנולד להם מזוגתם.
ודווקא אם תלכי עם זה, תזרמי עם זה, תשחקי את המשחק שלו, זה עשוי לספק את הצורך שלו עד שייגמר.
צורך שמספקים אותו - מגיע לשובע ועובר באופן טבעי.
צורך שמונעים - נתקע.
זו דעתי על גידול ילדים.
וגם, הצורך שלו מתחבר לי לגמרי לעובדה שבאמת נולדה לו אחות תינוקת לפני שהוא הספיק לגמור להיות תינוק, וכבר הוא הוקפץ לדרגת "הגדול", מוקדם מדי.
זו דעתי. מובן שאת בכל מקרה תבחרי רק מה שמתחבר לך (-:
חוסר בטחון עצמי
בזמן האחרון אני מרגישה פחות טובה מאחרים. מקנאה. מרגישה שבחיים לא אעשה משהו מדהים.
לא אהיה משהו מדהים.
יש זמרת פשוט אדירה שגיליתי לאחרונה. יש לה קול יוצא דופן והיא גם יפייפיה.
אני כל כך נהנית מהשירים שלה. ומצד שני - מקנאה. מתבאסת שאני לא אהיה כזאת אף פעם.
(גילוי נאות - פעם למדתי פיתוח קול. המורה שלי אמרה שיש לי קול ממש נחמד ופוטנציאל טוב.... אבל אין לי קול כל כך מדהים ומפתיע ושונה.)
נורא חשוב לי להיות מיוחדת. שונה. מפתיעה. אחרת.
אני בחורה מאוד יפה. באמת. אני יודעת את זה וגם אחרים אומרים את זה. אני אוהבת את המראה שלי.
אבל עדיין כשאני מסתכלת על בחורות אחרות ממש ממש יפות אני חושבת שעדיין אני לא "הכי" יפה.
אולי חלק מהסיבה שאני עושה דברים "באופניים" זה שאני רוצה להרשים, בעיקר את עצמי, שאני משהו מיוחד.
משו-משו. אקסצטנרית. יוצאת דופן.
מזמן מזמן, עוד בתיכון, היה לי ידיד טוב שהיה מאוהב בי. היו לנו המון שיחות נפש. הוא די העריץ אותי. פעם הוא אמר לי משהו:
"את ממש טובה ומוכשרת בהמון דברים. את כאילו 90% טובה בממש המון דברים, אבל אין משהו שאת 100% טובה בו."
המשפט הזה נשאר איתי, בדרך כלל יושב בשקט עמוק ורחוק ברשת של האסוציאציות שלי אבל לפעמים נדלה משם.
בזמן האחרון הרבה פעמים.
אני לא יודעת אם לקרוא לזה חוסר ביטחון עצמי, או מה. השוואה עצמית? תמיד חשבתי שאני לא משווה את עצמי לאחרים.
זה כנראה לא נכון.
אני גם מאוד חוששת מאתגרים. לא מבינה איך אנשים אומרים דברים כמו
"אני מחפש עבודה מאתגרת. משעמם לי בלי אתגרים. אני אוהב להתגבר על קשיים".
מה?!
אמא'לה. אני קוראת במודעת דרושים "עבודה מאתגרת" - ישר שמה על זה X גדול.
אחריות, ראש גדול - כנ"ל.
פעם בתעודה בבית ספר היו כותבים לי "אחראית וחרוצה".
בעצם אחריות מפחידה אותי. ממש.
הפסיכולוג התעסוקתי שפעם שלחו אותי אליו ההורים, כדי לעזור לי למצוא מה ללמוד, אמר שיש לי המון פוטנציאל ומשום מה
אני מתעניינת בכיוונים מאוד "נמוכים". (הייתי צריכה לדרג סוגי עבודות שאני מעדיפה. שמתי במקום ראשון ספרנית ובמקום שני עוזרת במשתלה.)
התחלתי לקחת פרחי באך לנושא הזה (larch) ואולי מכאן מגיעה ההודעה הזו : )
לא אהיה משהו מדהים.
יש זמרת פשוט אדירה שגיליתי לאחרונה. יש לה קול יוצא דופן והיא גם יפייפיה.
אני כל כך נהנית מהשירים שלה. ומצד שני - מקנאה. מתבאסת שאני לא אהיה כזאת אף פעם.
(גילוי נאות - פעם למדתי פיתוח קול. המורה שלי אמרה שיש לי קול ממש נחמד ופוטנציאל טוב.... אבל אין לי קול כל כך מדהים ומפתיע ושונה.)
נורא חשוב לי להיות מיוחדת. שונה. מפתיעה. אחרת.
אני בחורה מאוד יפה. באמת. אני יודעת את זה וגם אחרים אומרים את זה. אני אוהבת את המראה שלי.
אבל עדיין כשאני מסתכלת על בחורות אחרות ממש ממש יפות אני חושבת שעדיין אני לא "הכי" יפה.
אולי חלק מהסיבה שאני עושה דברים "באופניים" זה שאני רוצה להרשים, בעיקר את עצמי, שאני משהו מיוחד.
משו-משו. אקסצטנרית. יוצאת דופן.
מזמן מזמן, עוד בתיכון, היה לי ידיד טוב שהיה מאוהב בי. היו לנו המון שיחות נפש. הוא די העריץ אותי. פעם הוא אמר לי משהו:
"את ממש טובה ומוכשרת בהמון דברים. את כאילו 90% טובה בממש המון דברים, אבל אין משהו שאת 100% טובה בו."
המשפט הזה נשאר איתי, בדרך כלל יושב בשקט עמוק ורחוק ברשת של האסוציאציות שלי אבל לפעמים נדלה משם.
בזמן האחרון הרבה פעמים.
אני לא יודעת אם לקרוא לזה חוסר ביטחון עצמי, או מה. השוואה עצמית? תמיד חשבתי שאני לא משווה את עצמי לאחרים.
זה כנראה לא נכון.
אני גם מאוד חוששת מאתגרים. לא מבינה איך אנשים אומרים דברים כמו
"אני מחפש עבודה מאתגרת. משעמם לי בלי אתגרים. אני אוהב להתגבר על קשיים".
מה?!
אמא'לה. אני קוראת במודעת דרושים "עבודה מאתגרת" - ישר שמה על זה X גדול.
אחריות, ראש גדול - כנ"ל.
פעם בתעודה בבית ספר היו כותבים לי "אחראית וחרוצה".
בעצם אחריות מפחידה אותי. ממש.
הפסיכולוג התעסוקתי שפעם שלחו אותי אליו ההורים, כדי לעזור לי למצוא מה ללמוד, אמר שיש לי המון פוטנציאל ומשום מה
אני מתעניינת בכיוונים מאוד "נמוכים". (הייתי צריכה לדרג סוגי עבודות שאני מעדיפה. שמתי במקום ראשון ספרנית ובמקום שני עוזרת במשתלה.)
התחלתי לקחת פרחי באך לנושא הזה (larch) ואולי מכאן מגיעה ההודעה הזו : )
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
_אני לא יודעת אם לקרוא לזה חוסר ביטחון עצמי, או מה. השוואה עצמית? תמיד חשבתי שאני לא משווה את עצמי לאחרים.
זה כנראה לא נכון._
אני אכתוב לך מה עולה לי כשאני קוראת אותך,
ותראי אם את מתחברת לזה, או אם זה יכול לקדם אותך:
נראה כאילו הצורך להיות הכי הכי במשהו, או מאוד בולטת, או מאוד מיוחדת ויוצאת דופן,
עולה כרצון לפצות על חוויה פנימית לא נעימה, או מכאיבה. כמשהו שמאפשר לך להימנע מלפגוש אותה. או לחילופין - לעמעם אותה אם כבר קרה ופגשת בה.
אם נניח שאת נושאת בתוכך חוויה פנימית של 'ערך עצמי נמוך' (זו המילה שעלתה לי ממקרא דברייך. את יכולה לדייק את השם של החוויה אם המילה לא יושבת לך בול),
אז החוויה הזאת מתפקדת בתוכך כמו פצע לא מטופל שגורם לך כאב תמידי, והיא מתפקדת כמו צורך מתמשך לחוש בעלת ערך ממשי ומהותי.
אבל כאמור - הפצע לא טופל, והצורך לא קיבל את המענה.
וכאשר אנחנו נושאים בתוכנו פצע כזה, זה נורא כואב, ולעיתים אף בלתי נסבל - ואז הכי טבעי והגיוני זה לפתח מולו מנגנונים מאלחשים.
מנגנונים שיאפשרו לנו לחיות עם ולהרגיש בלי.
שיאפשרו לנו לנוע בעולם מבלי להתנגש שוב ושוב במשהו שיזעזע מחדש את הפצע, ויציף אותנו שוב בכאב הישן ההוא.
כי החיים מתנגשים לנו כל הזמן בפצע.
את פוגשת זמרת מוכשרת, או אישה יפה, ואת באופן טבעי (ואנושי. כי ככה אנחנו בנויים) משווה עצמך אליהן, וזהו – נזרקת. פתאום את מוצאת את עצמך בתוך הבור של "אני חסרת ערך".
אנשים שונים שנושאים בתוכם פצע מהסוג הספציפי הזה של חוויית ערך עצמי נמוך (ורבים מאיתנו נשאו, או נושאים, במידה כזו או אחרת),
מפתחים מנגנוני אילחוש שונים. הכל בהתאם למבנה הפנימי הכולל ולשאר הפרמטרים הנפשיים. בכל אופן, כל אחד נאחז בדבר שהכי יעיל עבורו.
עבורך, כפי הנראה, המאלחש הכי יעיל הוא לשאוף להיות הכי הכי, מאאאאאוד מיוחדת, בולטת, שונה.
כי אם אני מיוחדת אני בעלת ערך. כי אם אני מרגישה מיוחדת אני לרגע או שניים או יותר לא מרגישה חסרת ערך. לא כואבת.
העניין עם המנגנונים הללו שהם לא באמת מספקים את הסחורה.
הם לא באמת מרפאים את הפצע, ולא מצליחים ליצור חוויה פנימית משמעותית הופכית לפצע, למשל כאן, חוויה של ערך עצמי גבוה.
הם גם לא מספקים את הכיסוי השלם לפצע, שזו הסיבה שיצרנו אותה מלכתחילה. כדי שלא יכאב. הם מספקים אילחוש נקודתי ומוגבל.
תוך כדי כך מנגנוני ההגנה הופכים לעצמי החיצוני שלנו. לדרך בה אנחנו מזוהים בעולם, מתפקדים ומתנהלים. הם יוצרים את מה שנקרא - האישיות שלנו
הקליפה הזאת משמשת אותנו היטב מול העולם,
אבל גם מגבילה אותנו, וזוללת מחופש הבחירה שלנו להיות, להתנהג, לחשוב באופן אותנטי בכל רגע ורגע נתון ("כי בשנייה הזאת אני חייבת להרגיש מיוחדת ולכן אני חייבת לעשות כך וכך ולא אחרת").
השורה התחתונה של כל זה היא שאפשר, בדרכים שונות, לאט לאט למוסס את חוויית הערך העצמי השלילי וליצור במקומה חוויה של ערך קיומי מבוסס ומהותי, של ערך עצמי גבוה,
ואז בדרך כלל מגלים שהמנגנונים, מתמוססים גם הם.
ככל שהפצע מכאיב פחות, המנגנון נדרש לנו פחות. בהדרגה.
הבהירות הזאת יכולה להוות צעד ראשון לקראת השחרור הזה. לפתוח את הדרך לשם...
ומה שיפה בכל זה הוא שאז פתאום מגלים שיש יותר חופש -
למשל, יש חופש לבחור להיות אם ברגע נתון אני רוצה לבלוט, או לעשות מעשה שייחשב ייחודי - מבלי להיות חייבת לבלוט.
כרגע הצורך הזה בוחר עבורך. את כביכול חייבת לחוות את עצמך כבולטת ומיוחדת כדי שלא יכאב.
השאיפה היא שאת היא זו שתבחרי. שתהיה לך האפשרות להיות בולטת באופן טבעי, אם אכן יעלה רצון אמיתי כזה מתוכך, ולא שהצורך יבחר במקומך.
נדמה לי שהעניין של אתגרים נוגע באותו הפצע.
אתגר גדול מקטין מאוד את הסיכוי לבלוט, ומגדיל מאוד את הסיכוי להיזרק את תוך הבור של חוויית הערך העצמי הנמוך.
אז את נמנעת. מה שבטוח בטוח .
וגם כאן טווח הבחירה מצטמצם כתוצאה מכך.
.
זהו,
אם משהו מכל זה יכול לתרום לך איכשהו – קחי אותו איתך לדרך .
זה כנראה לא נכון._
אני אכתוב לך מה עולה לי כשאני קוראת אותך,
ותראי אם את מתחברת לזה, או אם זה יכול לקדם אותך:
נראה כאילו הצורך להיות הכי הכי במשהו, או מאוד בולטת, או מאוד מיוחדת ויוצאת דופן,
עולה כרצון לפצות על חוויה פנימית לא נעימה, או מכאיבה. כמשהו שמאפשר לך להימנע מלפגוש אותה. או לחילופין - לעמעם אותה אם כבר קרה ופגשת בה.
אם נניח שאת נושאת בתוכך חוויה פנימית של 'ערך עצמי נמוך' (זו המילה שעלתה לי ממקרא דברייך. את יכולה לדייק את השם של החוויה אם המילה לא יושבת לך בול),
אז החוויה הזאת מתפקדת בתוכך כמו פצע לא מטופל שגורם לך כאב תמידי, והיא מתפקדת כמו צורך מתמשך לחוש בעלת ערך ממשי ומהותי.
אבל כאמור - הפצע לא טופל, והצורך לא קיבל את המענה.
וכאשר אנחנו נושאים בתוכנו פצע כזה, זה נורא כואב, ולעיתים אף בלתי נסבל - ואז הכי טבעי והגיוני זה לפתח מולו מנגנונים מאלחשים.
מנגנונים שיאפשרו לנו לחיות עם ולהרגיש בלי.
שיאפשרו לנו לנוע בעולם מבלי להתנגש שוב ושוב במשהו שיזעזע מחדש את הפצע, ויציף אותנו שוב בכאב הישן ההוא.
כי החיים מתנגשים לנו כל הזמן בפצע.
את פוגשת זמרת מוכשרת, או אישה יפה, ואת באופן טבעי (ואנושי. כי ככה אנחנו בנויים) משווה עצמך אליהן, וזהו – נזרקת. פתאום את מוצאת את עצמך בתוך הבור של "אני חסרת ערך".
אנשים שונים שנושאים בתוכם פצע מהסוג הספציפי הזה של חוויית ערך עצמי נמוך (ורבים מאיתנו נשאו, או נושאים, במידה כזו או אחרת),
מפתחים מנגנוני אילחוש שונים. הכל בהתאם למבנה הפנימי הכולל ולשאר הפרמטרים הנפשיים. בכל אופן, כל אחד נאחז בדבר שהכי יעיל עבורו.
עבורך, כפי הנראה, המאלחש הכי יעיל הוא לשאוף להיות הכי הכי, מאאאאאוד מיוחדת, בולטת, שונה.
כי אם אני מיוחדת אני בעלת ערך. כי אם אני מרגישה מיוחדת אני לרגע או שניים או יותר לא מרגישה חסרת ערך. לא כואבת.
העניין עם המנגנונים הללו שהם לא באמת מספקים את הסחורה.
הם לא באמת מרפאים את הפצע, ולא מצליחים ליצור חוויה פנימית משמעותית הופכית לפצע, למשל כאן, חוויה של ערך עצמי גבוה.
הם גם לא מספקים את הכיסוי השלם לפצע, שזו הסיבה שיצרנו אותה מלכתחילה. כדי שלא יכאב. הם מספקים אילחוש נקודתי ומוגבל.
תוך כדי כך מנגנוני ההגנה הופכים לעצמי החיצוני שלנו. לדרך בה אנחנו מזוהים בעולם, מתפקדים ומתנהלים. הם יוצרים את מה שנקרא - האישיות שלנו
הקליפה הזאת משמשת אותנו היטב מול העולם,
אבל גם מגבילה אותנו, וזוללת מחופש הבחירה שלנו להיות, להתנהג, לחשוב באופן אותנטי בכל רגע ורגע נתון ("כי בשנייה הזאת אני חייבת להרגיש מיוחדת ולכן אני חייבת לעשות כך וכך ולא אחרת").
השורה התחתונה של כל זה היא שאפשר, בדרכים שונות, לאט לאט למוסס את חוויית הערך העצמי השלילי וליצור במקומה חוויה של ערך קיומי מבוסס ומהותי, של ערך עצמי גבוה,
ואז בדרך כלל מגלים שהמנגנונים, מתמוססים גם הם.
ככל שהפצע מכאיב פחות, המנגנון נדרש לנו פחות. בהדרגה.
הבהירות הזאת יכולה להוות צעד ראשון לקראת השחרור הזה. לפתוח את הדרך לשם...
ומה שיפה בכל זה הוא שאז פתאום מגלים שיש יותר חופש -
למשל, יש חופש לבחור להיות אם ברגע נתון אני רוצה לבלוט, או לעשות מעשה שייחשב ייחודי - מבלי להיות חייבת לבלוט.
כרגע הצורך הזה בוחר עבורך. את כביכול חייבת לחוות את עצמך כבולטת ומיוחדת כדי שלא יכאב.
השאיפה היא שאת היא זו שתבחרי. שתהיה לך האפשרות להיות בולטת באופן טבעי, אם אכן יעלה רצון אמיתי כזה מתוכך, ולא שהצורך יבחר במקומך.
נדמה לי שהעניין של אתגרים נוגע באותו הפצע.
אתגר גדול מקטין מאוד את הסיכוי לבלוט, ומגדיל מאוד את הסיכוי להיזרק את תוך הבור של חוויית הערך העצמי הנמוך.
אז את נמנעת. מה שבטוח בטוח .
וגם כאן טווח הבחירה מצטמצם כתוצאה מכך.
.
זהו,
אם משהו מכל זה יכול לתרום לך איכשהו – קחי אותו איתך לדרך .
חוסר בטחון עצמי
עירית לוי
תודה רבה על התגובה המושקעת ! ברור שזה תורם לי המון !
אני צריכה עוד לחשוב אם זה מתחבר לי, אבל אני חושבת שבהחלט יש לי איזה משהו עם ערך עצמי נמוך, כמו שאמרת...
אני לא יודעת איך לשחרר את זה... אבל אולי הפרחי באך זו התחלה וגם המודעות לבעיה.
ובאמת אני מבינה שיש משהו ברצון הזה לבלוט שכאילו משתלט קצת על מה שאני עושה, כמו שאמרת לא תמיד יש לי את החופש לבחור...
אני כל פעם חושבת "אני לא אלבש את זה, זה משעמם מדי וכמו כולם" או שאם אני לבושה "משעמם" אני מרגישה לא נוח עם עצמי. לא תמיד.. זה בא בתקופות.
(כמובן שזו דוגמא מאוד פשוטה אבל זה משפיע גם בדברים חשובים יותר...)
תודה רבה על התגובה המושקעת ! ברור שזה תורם לי המון !
אני צריכה עוד לחשוב אם זה מתחבר לי, אבל אני חושבת שבהחלט יש לי איזה משהו עם ערך עצמי נמוך, כמו שאמרת...
אני לא יודעת איך לשחרר את זה... אבל אולי הפרחי באך זו התחלה וגם המודעות לבעיה.
ובאמת אני מבינה שיש משהו ברצון הזה לבלוט שכאילו משתלט קצת על מה שאני עושה, כמו שאמרת לא תמיד יש לי את החופש לבחור...
אני כל פעם חושבת "אני לא אלבש את זה, זה משעמם מדי וכמו כולם" או שאם אני לבושה "משעמם" אני מרגישה לא נוח עם עצמי. לא תמיד.. זה בא בתקופות.
(כמובן שזו דוגמא מאוד פשוטה אבל זה משפיע גם בדברים חשובים יותר...)
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
אני לא יודעת איך לשחרר את זה... אבל אולי הפרחי באך זו התחלה וגם המודעות לבעיה.
כן, פרחי באך זו תמיכה אנרגטית נהדרת לשחרור מסוג כזה.
_ובאמת אני מבינה שיש משהו ברצון הזה לבלוט שכאילו משתלט קצת על מה שאני עושה, כמו שאמרת לא תמיד יש לי את החופש לבחור...
אני כל פעם חושבת "אני לא אלבש את זה, זה משעמם מדי וכמו כולם" או שאם אני לבושה "משעמם" אני מרגישה לא נוח עם עצמי. לא תמיד.. זה בא בתקופות.
(כמובן שזו דוגמא מאוד פשוטה אבל זה משפיע גם בדברים חשובים יותר...)_
זו בדיוק המגבלה של מנגנוני ההגנה.
מצד אחד עוטפים אותנו ומגנים עלינו. מצד שני גובים מאיתנו מחיר כבד של חופש להיות, לפעול, לבחור.
אם תגלי שהכיוון שהצעתי אכן מדבר ומתחבר אלייך (לא בהכרח ההגדרה שהצעתי לפצע. אותה אפשר לשנות ולדייק, אלא הגישה באופן כללי),
נוכל להעמיק כאן את השיחה כך שתאפשר - או תתחיל לאפשר - את השחרור הזה.
כן, פרחי באך זו תמיכה אנרגטית נהדרת לשחרור מסוג כזה.
_ובאמת אני מבינה שיש משהו ברצון הזה לבלוט שכאילו משתלט קצת על מה שאני עושה, כמו שאמרת לא תמיד יש לי את החופש לבחור...
אני כל פעם חושבת "אני לא אלבש את זה, זה משעמם מדי וכמו כולם" או שאם אני לבושה "משעמם" אני מרגישה לא נוח עם עצמי. לא תמיד.. זה בא בתקופות.
(כמובן שזו דוגמא מאוד פשוטה אבל זה משפיע גם בדברים חשובים יותר...)_
זו בדיוק המגבלה של מנגנוני ההגנה.
מצד אחד עוטפים אותנו ומגנים עלינו. מצד שני גובים מאיתנו מחיר כבד של חופש להיות, לפעול, לבחור.
אם תגלי שהכיוון שהצעתי אכן מדבר ומתחבר אלייך (לא בהכרח ההגדרה שהצעתי לפצע. אותה אפשר לשנות ולדייק, אלא הגישה באופן כללי),
נוכל להעמיק כאן את השיחה כך שתאפשר - או תתחיל לאפשר - את השחרור הזה.
חוסר בטחון עצמי
היי עירית,
אני מאד מאד מודה על ההצעה הנדיבה
אני יודעת שיש לך הרבה על הראש עכשיו (קראתי קצת בבלוג שלך באתר ובכלל תמיד קוראת את העבודה
המעמיקה שאת עושה עם אנשים בדפי ייעוץ למיניהם)
ואני חושבת שכרגע אני אתמקד בפרחי באך ואחשוב עוד על הכיוון שנתת לי
שוב תודה !
@}
אני מאד מאד מודה על ההצעה הנדיבה
אני יודעת שיש לך הרבה על הראש עכשיו (קראתי קצת בבלוג שלך באתר ובכלל תמיד קוראת את העבודה
המעמיקה שאת עושה עם אנשים בדפי ייעוץ למיניהם)
ואני חושבת שכרגע אני אתמקד בפרחי באך ואחשוב עוד על הכיוון שנתת לי
שוב תודה !
@}
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
בשמחה.
בהצלחה .
בהצלחה .
חוסר בטחון עצמי
שלום, אני קוראת באתר, ולא כל כך משתתפת, ורציתי להייעץ בנושא מסוים.
אני בסוף שנות העשרים שלי, סטודנטית למדעים מדויקים, ללא זוגיות כרגע (האחרונה נגמרה לפני כחצי שנה)
אני מרגישה צורך עז להתנצל על זה שאני הולכת לכתוב הרבה, כי אולי זה מעיק, ולא קשור לילדים (אין לי) אבל זה חלק מהבעיה
הבעיה שלי היא חוסר בביטחון עצמי, ובהערכה עצמית. היא התחילה בגיל צעיר. היו לי הורים גרועים. היו דברים שהם עשו בסדר, אבל בהרבה דברים הם היו גרועים, אי אפשר להכחיש.
הם היו רבים המון לאורך כל תקופת ההתבגרות שלי, ולמעשה לא היה להם כל כך פנאי אליי. במיוחד לא לאמא שלי. לא כל כך נתנו לי לדבר ולבטא את עצמי, והרבה פעמים צעקו עליי ונתנו לי להרגיש שאני מעצבנת. אז נהייתי נורא נורא שקטה, וביישנית. ותלמידה ממש טובה.
בגיל 17 בערך התחילה אצלי תקופה של ניסיונות מיניים פרועים מדי, צריכה של סמים ואלכוהול, ויותר מהכל בולימיה. ודיכאון או יותר נכון סוג של משהו שהיום אני רואה אותו יותר כמניה דיפרסיה, ואז הגדרתי כדיכאון. אמא שלי לא הייתה מוכנה לקחת אחריות בכלל על מה שקורה לי ואמרה שאני עצלנית ולא הסכימה לשלם על טיפול למרות שהוריי אמידים+. לא התגייסתי לצבא, עבדתי בכל מיני עבודות שכר מינימום וזו הייתה טעות כי להיחשף במצב נפשי כל כך רגיש לשוק העבודה האכזרי, לעשות דברים שאני לא טובה בהם (אני טובה בלחשוב - לא בלמלצר, למרות שהכי הכי השתדלתי בעולם, וזו מעולם לא נראתה לי עבודה שמתחת לרמה שלי.) ולהיות מפוטרת מדי שני וחמישי, מנוצלת ממש ע"י בוסים שקלטו כמה אני פגיעה, ולהעמיק בבולימיה.
בעוד אני כותבת את הקטע הזה אני קולטת כמה קושי עברתי, ושלא נראה לי שאוכל להמשיך לתאר בפירוט את מסלול חיי - אין לי כוחות לעשות זאת כרגע, וזה גם אולי כבר לא משנה. אלו היו חוויות שחוויתי.
נעבור לתקופה הנוכחית - התחלתי ללמוד בגיל מאוחר יחסית, ולמרות שאני לא מצטיינת בלימודים, אני די טובה. אני די ממש טובה. זה מעניין אותי. זה כיף לי.
אבל אני מרגישה חסרת תועלת. תמיד הרגשתי חסרת תועלת. מאז שאני ילדה, כל פעם שהיית עליי קצת אחריות הייתי ממהרת להעביר את זה למישהו אחר באמירה - אני לא טובה בזה, תעשה את זה אתה. אני אשכח. אני לא אדע מה לעשות. וזה המשיך והמשיך. מאחר והייתי לא טובה בעבודות שעבדתי - תחושת חוסר בהתועלת גדלה. מאחר ולא הייתי בצבא, תחושות האשם (עוד אלמנט קבוע בחיי) והבושה נוכחות תמיד.
אני פשוט מרגישה גרועה. אני מרגישה גרוע. החברים שלי בלימודים ממש צריכים לעודד אותי לפעמים להגיד לי שאני טובה, שאני אצליח, וזה קצת מרגיע אותי. הם צעירים, וחלק מהם לא מבין מה הקטע שלי, למה אני כל כך מפחדת מהעתיד, ברור שהוא יהיה בסדר, הרי אני מוכשרת.
אבל הם לא יודעים את הבור השחור שבלב. הם לא יודעים כמה דפוקה וגרועה אני מרגישה.
ומצד שני, כבר מזדעק לו קול בתוך מוחי - הרי היו כמה וכמה מבחנים שלא הצלחת בהם, ואת הרי כל כך עצלנית - תחשבי על כל הימים שישבת מול פייסבוק במקום ללמוד. מילא היית עובדת. מילא היית שווה משהו.
אני בסוף שנות העשרים שלי, סטודנטית למדעים מדויקים, ללא זוגיות כרגע (האחרונה נגמרה לפני כחצי שנה)
אני מרגישה צורך עז להתנצל על זה שאני הולכת לכתוב הרבה, כי אולי זה מעיק, ולא קשור לילדים (אין לי) אבל זה חלק מהבעיה
הבעיה שלי היא חוסר בביטחון עצמי, ובהערכה עצמית. היא התחילה בגיל צעיר. היו לי הורים גרועים. היו דברים שהם עשו בסדר, אבל בהרבה דברים הם היו גרועים, אי אפשר להכחיש.
הם היו רבים המון לאורך כל תקופת ההתבגרות שלי, ולמעשה לא היה להם כל כך פנאי אליי. במיוחד לא לאמא שלי. לא כל כך נתנו לי לדבר ולבטא את עצמי, והרבה פעמים צעקו עליי ונתנו לי להרגיש שאני מעצבנת. אז נהייתי נורא נורא שקטה, וביישנית. ותלמידה ממש טובה.
בגיל 17 בערך התחילה אצלי תקופה של ניסיונות מיניים פרועים מדי, צריכה של סמים ואלכוהול, ויותר מהכל בולימיה. ודיכאון או יותר נכון סוג של משהו שהיום אני רואה אותו יותר כמניה דיפרסיה, ואז הגדרתי כדיכאון. אמא שלי לא הייתה מוכנה לקחת אחריות בכלל על מה שקורה לי ואמרה שאני עצלנית ולא הסכימה לשלם על טיפול למרות שהוריי אמידים+. לא התגייסתי לצבא, עבדתי בכל מיני עבודות שכר מינימום וזו הייתה טעות כי להיחשף במצב נפשי כל כך רגיש לשוק העבודה האכזרי, לעשות דברים שאני לא טובה בהם (אני טובה בלחשוב - לא בלמלצר, למרות שהכי הכי השתדלתי בעולם, וזו מעולם לא נראתה לי עבודה שמתחת לרמה שלי.) ולהיות מפוטרת מדי שני וחמישי, מנוצלת ממש ע"י בוסים שקלטו כמה אני פגיעה, ולהעמיק בבולימיה.
בעוד אני כותבת את הקטע הזה אני קולטת כמה קושי עברתי, ושלא נראה לי שאוכל להמשיך לתאר בפירוט את מסלול חיי - אין לי כוחות לעשות זאת כרגע, וזה גם אולי כבר לא משנה. אלו היו חוויות שחוויתי.
נעבור לתקופה הנוכחית - התחלתי ללמוד בגיל מאוחר יחסית, ולמרות שאני לא מצטיינת בלימודים, אני די טובה. אני די ממש טובה. זה מעניין אותי. זה כיף לי.
אבל אני מרגישה חסרת תועלת. תמיד הרגשתי חסרת תועלת. מאז שאני ילדה, כל פעם שהיית עליי קצת אחריות הייתי ממהרת להעביר את זה למישהו אחר באמירה - אני לא טובה בזה, תעשה את זה אתה. אני אשכח. אני לא אדע מה לעשות. וזה המשיך והמשיך. מאחר והייתי לא טובה בעבודות שעבדתי - תחושת חוסר בהתועלת גדלה. מאחר ולא הייתי בצבא, תחושות האשם (עוד אלמנט קבוע בחיי) והבושה נוכחות תמיד.
אני פשוט מרגישה גרועה. אני מרגישה גרוע. החברים שלי בלימודים ממש צריכים לעודד אותי לפעמים להגיד לי שאני טובה, שאני אצליח, וזה קצת מרגיע אותי. הם צעירים, וחלק מהם לא מבין מה הקטע שלי, למה אני כל כך מפחדת מהעתיד, ברור שהוא יהיה בסדר, הרי אני מוכשרת.
אבל הם לא יודעים את הבור השחור שבלב. הם לא יודעים כמה דפוקה וגרועה אני מרגישה.
ומצד שני, כבר מזדעק לו קול בתוך מוחי - הרי היו כמה וכמה מבחנים שלא הצלחת בהם, ואת הרי כל כך עצלנית - תחשבי על כל הימים שישבת מול פייסבוק במקום ללמוד. מילא היית עובדת. מילא היית שווה משהו.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
חוסר בטחון עצמי
מזדהה עם חלק גדול ממה שכתבת !
-
- הודעות: 3
- הצטרפות: 17 דצמבר 2010, 20:29
חוסר בטחון עצמי
מאד מבינה אותך. מכירה את חוסר הבטחון העמוק ואת הגלישה להפרעת אכילה (אם כי חוויתי אותה קצת אחרת).
פעם חשבתי שהלואי ואפשר היה לגייס פיה טובה שתניף את שרביטה, תמחק את העבר והכל יתחיל אחרת... היום אני מבינה שאי אפשר ולא במקרה. החויות האלה, הכל כך שורטות, כואבות ומדממות הן חלק מהתבנית המוצקה שלנו. הכוחות שלך אצורים שם בפנים - בחרת במסלול לימודים לא קל ואת עומדת בו, ובהצלחה. שרדת גיל התבגרות לא קל ואת מתבוננת בו בתבונה (והלואי שגם בסלחנות).
זמן ואהבה לעצמך. צעדים קטנים. טפיפות כאלה. זה יגיע, יש לך את זה בטוח. תצליחי...
פעם חשבתי שהלואי ואפשר היה לגייס פיה טובה שתניף את שרביטה, תמחק את העבר והכל יתחיל אחרת... היום אני מבינה שאי אפשר ולא במקרה. החויות האלה, הכל כך שורטות, כואבות ומדממות הן חלק מהתבנית המוצקה שלנו. הכוחות שלך אצורים שם בפנים - בחרת במסלול לימודים לא קל ואת עומדת בו, ובהצלחה. שרדת גיל התבגרות לא קל ואת מתבוננת בו בתבונה (והלואי שגם בסלחנות).
זמן ואהבה לעצמך. צעדים קטנים. טפיפות כאלה. זה יגיע, יש לך את זה בטוח. תצליחי...
-
- הודעות: 4
- הצטרפות: 18 דצמבר 2010, 08:09
חוסר בטחון עצמי
היי, אני מזדהה עם תיאור גיל ההתבגרות המתמשך והסוער. גם לי יש חור בלב וקשה לי לתקן אותו, אבל אני עדין מנסה. אני באמצע שנות ה30 לחיי נשואה עם ילד ומקצוע. זה הרבה יותר טוב ממה שהיה לי פעם בשנות העשרים אבל הרבה פחות מהמקום בו אני רוצה להיות. כלומר זה כן נהיה לי יותר קל אחרי ה-מ-ו-ן טיפול נפשי, אבל יש לי עוד דרך ארוכה. אולי למי שנפגע בילדותו המסע לשיקום הערך העצמי ושמחת החיים הוא מסע של חיים שלמים...
-
- הודעות: 1600
- הצטרפות: 27 נובמבר 2006, 02:52
- דף אישי: הדף האישי של עשב_השדה*
חוסר בטחון עצמי
אבולה יקרה,
יש כאן באתר מספר לא מבוטל של כותבים שיכולים לעבוד איתך
את יכולה להזמין .......
בכל מקרה זה מצב מוכר, הורים טועים יש הרבה וזה לא אבוד
אולי באמת טיפול יכול להתחיל איזשהו מסע בשבילך
אבל גם ממה שקראתי, קצת חמלה עצמית, לא רחמים אלא חמלה, דיבור חיובי וחיבוק פנימי כזה
שנושא קול מכיל ומטפח, אפשר לנסות את זה ממש באופן טכני
בכדי ללמד את המח חשיבה אחרת על עצמך
חשיבה שנושאת תוכן אוהב פנימה, זה קצת להמציא את זה אם זה לא בא באופן אוטומטי,
אבל זה אפשרי כי את בטח ראויה לכך ולא רגילה לכך,
יש כאן באתר מספר לא מבוטל של כותבים שיכולים לעבוד איתך
את יכולה להזמין .......
בכל מקרה זה מצב מוכר, הורים טועים יש הרבה וזה לא אבוד
אולי באמת טיפול יכול להתחיל איזשהו מסע בשבילך
אבל גם ממה שקראתי, קצת חמלה עצמית, לא רחמים אלא חמלה, דיבור חיובי וחיבוק פנימי כזה
שנושא קול מכיל ומטפח, אפשר לנסות את זה ממש באופן טכני
בכדי ללמד את המח חשיבה אחרת על עצמך
חשיבה שנושאת תוכן אוהב פנימה, זה קצת להמציא את זה אם זה לא בא באופן אוטומטי,
אבל זה אפשרי כי את בטח ראויה לכך ולא רגילה לכך,
חוסר בטחון עצמי
אהבת עולם : תודה, זה חשוב לי לדעת שעוד אנשים מתמודדים עם קשיים כאלה. זה נותן לי כוחות.
מבינה כל כך, קוראת ומזדהה ועשב השדה : תודה על המילים הטובות. נכון, אני מי שאני בזכות מה שעברתי, ואם יורשה לי לחרוג מהדמות שהצגתי כאן (כי כמובן יש לי גם צדדים שיכולים להתבונן בחיובי) אני גם שמחה במי שנהייתי. הבעיה היא שהגעתי לתקופה שקרו כמה דברים אחד אחרי השני (לא התקבלתי לעבודה מסוימת אחרי ריאיון, ופשוט התרסקתי מזה. לא הצלחתי בכמה מבחנים כמו שרציתי, ונשברתי עוד יותר. עד כדי כך שמצאתי את עצמי יושבת בהרצאה ובוכה. לא מוכנה ללכת לריאיונות מרוב פחד.) ששמה אותי במעין כלוב שקשה לי לצאת ממנו, ומראה מאוד מאוד גדולה לחוסר הביטחון העצמי הזה. ("חוסר ביטחון עצמי" הוא כינוי למה שאני חווה. זה כולל הרס עצמי, אשם בושה, תחושת אימפוטנציה ופחד נורא מכל מה שקשור לממסד) עכשיו אני מרגישה שזה זמן גם להכיל, ולתת לעצמי אהבה ("אוי," אומר הקול בראשי "עכשיו כל הנשים הנחמדות האלה יחשבו שאת נורא אוהבת את עצמך, ומה את מציקה להן בכלל. את מציגה את עצמך כיותר מסכנה ממה שאת באמת כדי לסחוט עזרה שלא מגיעה לך.") וגם לעשות משהו שיותר מחויב לתהליך של שיקום תחושת ערך עצמי. עברתי אולי מאות שעות טיפול בחיי, שדי עזרו (גם הזמן עזר, וגם לאתגר את עצמי עזר) ואם היה לי כרגע כסף, אולי הייתי הולכת בכיוון כזה. אבל אני מאמינה שניתן לעשות תהליך משמעותי גם באין ממון. אני מוכנה להתחייב בפני עצמי למהלך כזה. אבל אני לא יודעת מה לעשות. אני ממש רוצה שיעורי בית כאלה. או סתם עצה ממישהי שניסתה משהו והוא עזר לה בכיוונים האלה. אפילו ספר טוב (יש הרבה ספרי עזרה עצמית בתחום, אבל אני לא יודעת מה טוב, ואני מניחה שהלא טוב רב מהטוב) . וגם סיפורים אישיים מאוד יכולים לעזור, להכיר ולפרק את המנגנון הזה מנשקו.
תודה שוב, עודדתן אותי.
מבינה כל כך, קוראת ומזדהה ועשב השדה : תודה על המילים הטובות. נכון, אני מי שאני בזכות מה שעברתי, ואם יורשה לי לחרוג מהדמות שהצגתי כאן (כי כמובן יש לי גם צדדים שיכולים להתבונן בחיובי) אני גם שמחה במי שנהייתי. הבעיה היא שהגעתי לתקופה שקרו כמה דברים אחד אחרי השני (לא התקבלתי לעבודה מסוימת אחרי ריאיון, ופשוט התרסקתי מזה. לא הצלחתי בכמה מבחנים כמו שרציתי, ונשברתי עוד יותר. עד כדי כך שמצאתי את עצמי יושבת בהרצאה ובוכה. לא מוכנה ללכת לריאיונות מרוב פחד.) ששמה אותי במעין כלוב שקשה לי לצאת ממנו, ומראה מאוד מאוד גדולה לחוסר הביטחון העצמי הזה. ("חוסר ביטחון עצמי" הוא כינוי למה שאני חווה. זה כולל הרס עצמי, אשם בושה, תחושת אימפוטנציה ופחד נורא מכל מה שקשור לממסד) עכשיו אני מרגישה שזה זמן גם להכיל, ולתת לעצמי אהבה ("אוי," אומר הקול בראשי "עכשיו כל הנשים הנחמדות האלה יחשבו שאת נורא אוהבת את עצמך, ומה את מציקה להן בכלל. את מציגה את עצמך כיותר מסכנה ממה שאת באמת כדי לסחוט עזרה שלא מגיעה לך.") וגם לעשות משהו שיותר מחויב לתהליך של שיקום תחושת ערך עצמי. עברתי אולי מאות שעות טיפול בחיי, שדי עזרו (גם הזמן עזר, וגם לאתגר את עצמי עזר) ואם היה לי כרגע כסף, אולי הייתי הולכת בכיוון כזה. אבל אני מאמינה שניתן לעשות תהליך משמעותי גם באין ממון. אני מוכנה להתחייב בפני עצמי למהלך כזה. אבל אני לא יודעת מה לעשות. אני ממש רוצה שיעורי בית כאלה. או סתם עצה ממישהי שניסתה משהו והוא עזר לה בכיוונים האלה. אפילו ספר טוב (יש הרבה ספרי עזרה עצמית בתחום, אבל אני לא יודעת מה טוב, ואני מניחה שהלא טוב רב מהטוב) . וגם סיפורים אישיים מאוד יכולים לעזור, להכיר ולפרק את המנגנון הזה מנשקו.
תודה שוב, עודדתן אותי.
-
- הודעות: 3
- הצטרפות: 17 דצמבר 2010, 20:29
חוסר בטחון עצמי
המקום הזה של לחפש "שיעורי בית" הוא ממש טוב לדעתי. אנרגיה בונה..
ולאותו ענין - הספר של ג'וליה קמרון - "דרך האמן" - לווה אותי בתקופה מסוימת.
הוא לא היה היחיד ולפניו ואחריו היו תובנות שונות - אבל נדמה לי שתוך כדי עבודה בהחלט התבהרו לי ענינים חשובים. אם לא פגשת קודם - הספר עוסק במציאת הזהות של האמן אצלנו ונתינת ביטוי לה ולחלומותינו. אני התחלתי מחיפוש אחרי הציירת שבי... אפילו הלכתי ללמוד אמנות בעקבות זה - אבל לקראת סיום הלימודים הבנתי שזה ממש לא הענין - הדבר המרכזי היה לגלות את הזהות המיוחדת שלי (מה שבעיני הוא אמנות בפני עצמה..) ומתן אפשרות ביטוי ליחוד הזה בחיי.
ולאותו ענין - הספר של ג'וליה קמרון - "דרך האמן" - לווה אותי בתקופה מסוימת.
הוא לא היה היחיד ולפניו ואחריו היו תובנות שונות - אבל נדמה לי שתוך כדי עבודה בהחלט התבהרו לי ענינים חשובים. אם לא פגשת קודם - הספר עוסק במציאת הזהות של האמן אצלנו ונתינת ביטוי לה ולחלומותינו. אני התחלתי מחיפוש אחרי הציירת שבי... אפילו הלכתי ללמוד אמנות בעקבות זה - אבל לקראת סיום הלימודים הבנתי שזה ממש לא הענין - הדבר המרכזי היה לגלות את הזהות המיוחדת שלי (מה שבעיני הוא אמנות בפני עצמה..) ומתן אפשרות ביטוי ליחוד הזה בחיי.
חוסר בטחון עצמי
כן אני מכירה את הספר ממש טוב - עשיתי תרגילים ממנו במשך תקופה. אחרי שקראתי את ההודעה שלך, הוצאתי אותו וקראתי בו, וכהמלצתך ניסיתי לראות בו מעבר למציאת זהות האמן, אבל לא התחברתי לזה כל כך.
-
- הודעות: 3
- הצטרפות: 17 דצמבר 2010, 20:29
חוסר בטחון עצמי
אז לא דרך האמן.. נשמע שה"אנטנות" שלך פתוחות - הקשיבי לך, לחברות/ים, תגגלי מילים שעולות לך בראש, תנסי שאלה כאן באתר בדפים של סאלי תדמור או עירית לוי (שתיהן מאמנות), אולי סתם הליכה על חוף הים.. את יכולה להמשיך להגג כאן בדף שלך ולדוג מתוך התגובות משהו.. אני אמשיך להציץ בכל מקרה.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
אבל אני מאמינה שניתן לעשות תהליך משמעותי גם באין ממון. אני מוכנה להתחייב בפני עצמי למהלך כזה. אבל אני לא יודעת מה לעשות. אני ממש רוצה שיעורי בית כאלה. או סתם עצה ממישהי שניסתה משהו והוא עזר לה בכיוונים האלה.
שלום לך
אשמח לנסות לעזור לך כאן בדף הזה.
אני אכתוב מה עלה לי כאשר קראתי את דברייך, ואת תוכלי לבדוק אם את מתחברת לכיוון הזה, ולסוג כזה של עבודה.
חוויה פנימית של ערך עצמי הוא משהו שבעיני בהחלט אפשר ליצור ולבסס בעזרת עבודה מדורגת וסבלנית. זה לא תמיד קל אבל זה אפשרי. וזה משהו שמאוד מאוד מרגש כשהוא מתחיל לקרות.
אחד הגורמים החשובים שיכולים לעשות את זה אפשרי עבורך הוא הדחף שגרם לך לפתוח את הדף הזה, והמוכנות שלך להתחייב בינך לבין עצמך למהלך שכזה.
הדחף הזה מעיד בעיני על ניצוץ פנימי שלא כבה למרות נסיבות החיים שלך, ניצוץ של של אהבה עצמית ושל ערך עצמי: את רוצה כאן משהו אחר וחדש עבור עצמך. את לא מוכנה ליישר קו עם המסרים שחילחלו אלייך בילדות! עצם הרצון הזה הוא בעיני ביטוי של ניצוץ האהבה הזאת ושל הכוחות הפנימיים שלך. כך שיש לך כאן קצה חוט נהדר .
מתוך מה שתיארת, נראה לי שהאתגר שלך יהיה לבסס תחושה של חוסן פנימי ושל ערך עצמי, תחושה יציבה שנובעת וצומחת מבפנים, מתוכך, ואינה תלויה בגורמים חיצוניים. לא לטוב ולא לרע.
כלומר, חוויה קבועה שלא תתבסס על הצלחות או כשלונות, אלא אך ורק על המהות הפנימית, העמוקה והבסיסית שלך.
וכל זה על מנת שלא תנסקי לגבהים מתעתעים כאשר מישהו יתן לך למשל פידבק חיובי, או כאשר תשיגי ציון מעולה, ועל מנת שלא תתרסקי, כפי שאת מתארת שקרה כעת, כאשר למשל לא הצלחת לקבל עבודה שרצית. את רוצה להישאר יציבה ולא להיטלטל מכל רוח שמגיעה מבחוץ. את לא רוצה לבזבז אנרגיות נפשיות על לאסוף את עצמך בכל פעם מחדש מהריצפה.
הצעד הראשון שאני מציעה לעשותו, ביחסים שלך עם עצמך, יהיה להוריד את הווליום של ההתנגדות העצמית, ושל הגינוי העצמי שעולה בך באופן אוטומטי.
ההתנגדות הזאת היא התניה אוטומטית שנובעת גם מתפיסה עצמית שלילית אבל גם מהרגל רב שנים של הקטנה, הנמכה והחלשה. ככה לימדו אותך. ככה את יודעת.
יש לי תחושה שמה שיהיה נכון עבורך הוא להתחיל מלשנות קודם כל את ההרגל. ממש ברמה הטכנית שלו. כמו שריר שרגיל לנוע בכיוןן מסויים ואנחנו צריכות להרגיל אותו לנוע בכיוון הפוך.
ואחרי שנתחיל ליצור תנועה, גמישות ושינוי מסויים ביחס להרגל, אפשר יהיה להתחיל לגעת ולטפל גם בתפיסה העצמית, כלומר ברובד העמוק יותר של אותה התניה.
אם הכיוון הזה מדבר אלייך, אמרי, ואציע לך כיצד לעבור לפסים מעשיים יותר.
ואם משהו ממה שכתבתי דורש הבהרה או הרחבה, כתבי, ואשמח להבהיר.
שלום לך
אשמח לנסות לעזור לך כאן בדף הזה.
אני אכתוב מה עלה לי כאשר קראתי את דברייך, ואת תוכלי לבדוק אם את מתחברת לכיוון הזה, ולסוג כזה של עבודה.
חוויה פנימית של ערך עצמי הוא משהו שבעיני בהחלט אפשר ליצור ולבסס בעזרת עבודה מדורגת וסבלנית. זה לא תמיד קל אבל זה אפשרי. וזה משהו שמאוד מאוד מרגש כשהוא מתחיל לקרות.
אחד הגורמים החשובים שיכולים לעשות את זה אפשרי עבורך הוא הדחף שגרם לך לפתוח את הדף הזה, והמוכנות שלך להתחייב בינך לבין עצמך למהלך שכזה.
הדחף הזה מעיד בעיני על ניצוץ פנימי שלא כבה למרות נסיבות החיים שלך, ניצוץ של של אהבה עצמית ושל ערך עצמי: את רוצה כאן משהו אחר וחדש עבור עצמך. את לא מוכנה ליישר קו עם המסרים שחילחלו אלייך בילדות! עצם הרצון הזה הוא בעיני ביטוי של ניצוץ האהבה הזאת ושל הכוחות הפנימיים שלך. כך שיש לך כאן קצה חוט נהדר .
מתוך מה שתיארת, נראה לי שהאתגר שלך יהיה לבסס תחושה של חוסן פנימי ושל ערך עצמי, תחושה יציבה שנובעת וצומחת מבפנים, מתוכך, ואינה תלויה בגורמים חיצוניים. לא לטוב ולא לרע.
כלומר, חוויה קבועה שלא תתבסס על הצלחות או כשלונות, אלא אך ורק על המהות הפנימית, העמוקה והבסיסית שלך.
וכל זה על מנת שלא תנסקי לגבהים מתעתעים כאשר מישהו יתן לך למשל פידבק חיובי, או כאשר תשיגי ציון מעולה, ועל מנת שלא תתרסקי, כפי שאת מתארת שקרה כעת, כאשר למשל לא הצלחת לקבל עבודה שרצית. את רוצה להישאר יציבה ולא להיטלטל מכל רוח שמגיעה מבחוץ. את לא רוצה לבזבז אנרגיות נפשיות על לאסוף את עצמך בכל פעם מחדש מהריצפה.
הצעד הראשון שאני מציעה לעשותו, ביחסים שלך עם עצמך, יהיה להוריד את הווליום של ההתנגדות העצמית, ושל הגינוי העצמי שעולה בך באופן אוטומטי.
ההתנגדות הזאת היא התניה אוטומטית שנובעת גם מתפיסה עצמית שלילית אבל גם מהרגל רב שנים של הקטנה, הנמכה והחלשה. ככה לימדו אותך. ככה את יודעת.
יש לי תחושה שמה שיהיה נכון עבורך הוא להתחיל מלשנות קודם כל את ההרגל. ממש ברמה הטכנית שלו. כמו שריר שרגיל לנוע בכיוןן מסויים ואנחנו צריכות להרגיל אותו לנוע בכיוון הפוך.
ואחרי שנתחיל ליצור תנועה, גמישות ושינוי מסויים ביחס להרגל, אפשר יהיה להתחיל לגעת ולטפל גם בתפיסה העצמית, כלומר ברובד העמוק יותר של אותה התניה.
אם הכיוון הזה מדבר אלייך, אמרי, ואציע לך כיצד לעבור לפסים מעשיים יותר.
ואם משהו ממה שכתבתי דורש הבהרה או הרחבה, כתבי, ואשמח להבהיר.
-
- הודעות: 814
- הצטרפות: 25 פברואר 2008, 21:44
- דף אישי: הדף האישי של לבנה_במילואה*
חוסר בטחון עצמי
יקירה, קראתי את דברייך, והזדהתי מאוד.
לא קראתי את כל התגובות אבל הייתי חייבת להגיב.
ברוך ה' אני בדרך החוצה מהמעגל הזה של החוסר אהבה עצמית -
זה לא קל.
בכלל לא.
יש לי את האמונה בה' שאם הוא ברא אותי ודווקא אותי לכל המסלול חיים שאני עוברת - והוליד אותי דווקא להורים שלי - שהקשר איתם ממש לא חיובי- במיוחד עם אמא
אבל לא צריך להיות אדם מאמין בשביל זה.
תאמיני שהכל מדוייק בשבילך- זה נורא עוזר, זה מוציא מהמעגל של האשמה של ה'למה' ומכניס אותי להתבוננות של איך-
איך אני מוציאה את הטוב ממה שהמציאות מביאה לי-
מזה שלא התקבלתי לעבודה,
אני למשל ממש גרועה בראיונות והיו הרבה דברים בחיים שדחיתי בגלל שהיה צריך איזשהו ראיון בדרך- פתאום כל החוסר בטחון המסריח הזה צף ועולה:-(
עכשיו היה לי ראיון והחלטתי שאני שלמה עם מי שאני- אני אני בלי פחד ובלי הרגשה שאני שווה פחות!!
אני חושבת שהעבודה הזאת יכולה להתאים לי ואם אני צריכה להיות שם אני אהיה!
זה משפטים שאני אומרת לעצמי בלב.
אצלי זה שילוב של עבודה- משפטים וכו' ואמונה שמה שצריך בסוף קורה.
מישהי הציעה לי פעם כשמתפללים (שוב, לאו דווקא בהקשר דתי) להתכוון שאני באמת מוכנה לראות את מה שאני צריכה לעבוד מתוך הסיטואציה,
כי לעמים בתוכי אני לא מוכנה נפשית לקבל את מה שאני אראה- אם זה עבודה שאני צריכה לעשות- שינוי פנימי שאני מוכרכה לעבור- זה לא קל.
אם תרצי עברתי עכשיו משהו משמעותי בעניין, אשמח לשתף אותך.
כדאי לך לברר על 'ציור אינואיטבי' (אם כתבתי נכון, תחחפשי בגוגל דק' פינקי פינקשטיין) יש לו שיטה מדהימה שיכולה ממש לפתוח דברים...
שולחת לך חיבוק גדול ואמונה בעצמך!
את מדהימה- איך יכול להיות שלא???
@}
לא קראתי את כל התגובות אבל הייתי חייבת להגיב.
ברוך ה' אני בדרך החוצה מהמעגל הזה של החוסר אהבה עצמית -
זה לא קל.
בכלל לא.
יש לי את האמונה בה' שאם הוא ברא אותי ודווקא אותי לכל המסלול חיים שאני עוברת - והוליד אותי דווקא להורים שלי - שהקשר איתם ממש לא חיובי- במיוחד עם אמא
אבל לא צריך להיות אדם מאמין בשביל זה.
תאמיני שהכל מדוייק בשבילך- זה נורא עוזר, זה מוציא מהמעגל של האשמה של ה'למה' ומכניס אותי להתבוננות של איך-
איך אני מוציאה את הטוב ממה שהמציאות מביאה לי-
מזה שלא התקבלתי לעבודה,
אני למשל ממש גרועה בראיונות והיו הרבה דברים בחיים שדחיתי בגלל שהיה צריך איזשהו ראיון בדרך- פתאום כל החוסר בטחון המסריח הזה צף ועולה:-(
עכשיו היה לי ראיון והחלטתי שאני שלמה עם מי שאני- אני אני בלי פחד ובלי הרגשה שאני שווה פחות!!
אני חושבת שהעבודה הזאת יכולה להתאים לי ואם אני צריכה להיות שם אני אהיה!
זה משפטים שאני אומרת לעצמי בלב.
אצלי זה שילוב של עבודה- משפטים וכו' ואמונה שמה שצריך בסוף קורה.
מישהי הציעה לי פעם כשמתפללים (שוב, לאו דווקא בהקשר דתי) להתכוון שאני באמת מוכנה לראות את מה שאני צריכה לעבוד מתוך הסיטואציה,
כי לעמים בתוכי אני לא מוכנה נפשית לקבל את מה שאני אראה- אם זה עבודה שאני צריכה לעשות- שינוי פנימי שאני מוכרכה לעבור- זה לא קל.
אם תרצי עברתי עכשיו משהו משמעותי בעניין, אשמח לשתף אותך.
כדאי לך לברר על 'ציור אינואיטבי' (אם כתבתי נכון, תחחפשי בגוגל דק' פינקי פינקשטיין) יש לו שיטה מדהימה שיכולה ממש לפתוח דברים...
שולחת לך חיבוק גדול ואמונה בעצמך!
את מדהימה- איך יכול להיות שלא???
@}
חוסר בטחון עצמי
עירית לוי : שלום גם לך . תודה רבה שהגעת, תודה על העזרה שאת מציעה וגם על העידוד. אני אכן מחפשת הרבה אישורים חיצוניים (ממש הרבה, וחברים שלי כבר יודעים שהם "צריכים" לתת לי הרבה מזה...)
הכיווןן מדבר אליי, אני אשמח להתקדם בהקטנת הגינוי העצמי.
לבנה במילואה: אשמח לשמוע על התהליכים שאת עוברת בנושא הזה...
תודה לכל מי שכותבת, וגם למי שרק קוראת!
הכיווןן מדבר אליי, אני אשמח להתקדם בהקטנת הגינוי העצמי.
לבנה במילואה: אשמח לשמוע על התהליכים שאת עוברת בנושא הזה...
תודה לכל מי שכותבת, וגם למי שרק קוראת!
-
- הודעות: 814
- הצטרפות: 25 פברואר 2008, 21:44
- דף אישי: הדף האישי של לבנה_במילואה*
חוסר בטחון עצמי
התחלתי לכתוב אבל הרגשתי חשוף מידי.
רוצה שאכתוב לך למייל?
אני אשמח:-)
רוצה שאכתוב לך למייל?
אני אשמח:-)
חוסר בטחון עצמי
ניסיתי בימים האחרונים לשים לב מה אני אומרת לעצמי ואיך אני מתנהגת לעצמי.
השבוע הייתי צריכה לשבת עם אחד המרצים והוא אמר לי משהו שפירשתי אותו כביקורת עליי (אני לא בטוחה אם זו הייתה או לא הייתה, ועד כמה היא הייתה חריפה. בטוח לא חריפה מאוד) זה מטריד אותי עד עכשיו. שמתי לב שהתעורר פחד, היסטריה, וגם גינוי עצמי.
שמתי לב גם שמלווה אותי מין היסטריה כזאת לאורך היום. זה משהו שאני שמתי לב אליו כמה פעמים בעבר. גם כשכלום לא קורה אני במין anxiety .
אני בינתיים רק מתבוננת.
השבוע הייתי צריכה לשבת עם אחד המרצים והוא אמר לי משהו שפירשתי אותו כביקורת עליי (אני לא בטוחה אם זו הייתה או לא הייתה, ועד כמה היא הייתה חריפה. בטוח לא חריפה מאוד) זה מטריד אותי עד עכשיו. שמתי לב שהתעורר פחד, היסטריה, וגם גינוי עצמי.
שמתי לב גם שמלווה אותי מין היסטריה כזאת לאורך היום. זה משהו שאני שמתי לב אליו כמה פעמים בעבר. גם כשכלום לא קורה אני במין anxiety .
אני בינתיים רק מתבוננת.
חוסר בטחון עצמי
anxiety ממה ? שעשית משהו לא בסדר , שמישהו רודף אחריך , ש ?
יש לך רשימה של ההקשרים שבהם את מרגישה חוסר ביטחון עצמי או שזו הרגשה כללית ללא הקשר מסויים ?
יש לך רשימה של ההקשרים שבהם את מרגישה חוסר ביטחון עצמי או שזו הרגשה כללית ללא הקשר מסויים ?
חוסר בטחון עצמי
הי לבנה במילואה. גם אני אשמח אבל איך ניתן להעביר לך בפרטיות את המייל שלי? אני לא רוצה שהוא יפורסם באתר.
לדודג'סון - השאלה שלך גרמה לי לחשוב. תחושת החרדה נמצאת שם ולרוב מלווה בפחד שלא יהיה לי כסף. שביטוח לאומי אחריי. שעשיתי משהו לא בסדר שאני לא יודעת...
וגם - שאני לא אצליח במבחן או שלא אמצא עבודה. שהשותפים שלי לדירה שונאים אותי כי אני שותפה גרועה. דברים קיומיים כאלה שקשורים לביטחון שאני מסוגלת לדאוג לעצמי.
קשור לזה - חלומות רדיפה שחוזרים. ברך כלל אני חולמת שרצחתי מישהו ובמהלך החלום המשטרה בעקבותיי, בעוד אני יודעת שאני לא אוכל לחיות עם האשמה, ושלא אצליח לברוח לנצח, וכן שאין לי סיכוי בכלא (אני אדם מאוד מאוד עדין ולא אסרטיבי) בקיצור מתחת לפני השטח שאני חושבת על זה, החלומות הללו למעשה מציגים סיטואציות בהן הברירה הנורמלית היחידה שלי היא להתאבד. או סיטואציות בהן אני צריכה לברוח כל הזמן. לרוב משולב אלמנט של רגשי אשמה איומים.
רשימה של הקשרים בהם מופיע חוסר הביטחון: אני מרגישה שאני לא מסוגלת להיות מסודרת. שגם אם אני ממש אתאמץ אני לא אצליח. אני מפחדת שאנשים מסודרים חושבים שאני דפוקה.
אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד במשימות גדולות. תיקון - אני יודעת בוודאות שכרגע אני לא מסוגלת לעמוד במשימות גדולות. אני מרגישה לא יעילה. שאני לא מסוגלת לעשות דברים פשוטים בצורה טובה וחכמה.
הקשרים בהם הוא לא מופיע: אין לי בעיה להתחיל לדבר עם אנשים, ולהצחיק אותם וכאלה. א-ב-ל כן קורה שהחוסר ביטחון בתחומים אחרים נכנס כבר לכאן, ואני פתאום ממש מפחדת שהאדם השני יראה כמה אני חסרת תועלת, כמה אני חסרה מרכז פנימי. ממש כאילו אני מתחזה לבן אדם... עצוב לי לכתוב את זה, כי זה כל כך נכון. ככה אני מרגישה.
אייאייי איי אבא. אייאיי איי אמא. אייאיי איי
לדודג'סון - השאלה שלך גרמה לי לחשוב. תחושת החרדה נמצאת שם ולרוב מלווה בפחד שלא יהיה לי כסף. שביטוח לאומי אחריי. שעשיתי משהו לא בסדר שאני לא יודעת...
וגם - שאני לא אצליח במבחן או שלא אמצא עבודה. שהשותפים שלי לדירה שונאים אותי כי אני שותפה גרועה. דברים קיומיים כאלה שקשורים לביטחון שאני מסוגלת לדאוג לעצמי.
קשור לזה - חלומות רדיפה שחוזרים. ברך כלל אני חולמת שרצחתי מישהו ובמהלך החלום המשטרה בעקבותיי, בעוד אני יודעת שאני לא אוכל לחיות עם האשמה, ושלא אצליח לברוח לנצח, וכן שאין לי סיכוי בכלא (אני אדם מאוד מאוד עדין ולא אסרטיבי) בקיצור מתחת לפני השטח שאני חושבת על זה, החלומות הללו למעשה מציגים סיטואציות בהן הברירה הנורמלית היחידה שלי היא להתאבד. או סיטואציות בהן אני צריכה לברוח כל הזמן. לרוב משולב אלמנט של רגשי אשמה איומים.
רשימה של הקשרים בהם מופיע חוסר הביטחון: אני מרגישה שאני לא מסוגלת להיות מסודרת. שגם אם אני ממש אתאמץ אני לא אצליח. אני מפחדת שאנשים מסודרים חושבים שאני דפוקה.
אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד במשימות גדולות. תיקון - אני יודעת בוודאות שכרגע אני לא מסוגלת לעמוד במשימות גדולות. אני מרגישה לא יעילה. שאני לא מסוגלת לעשות דברים פשוטים בצורה טובה וחכמה.
הקשרים בהם הוא לא מופיע: אין לי בעיה להתחיל לדבר עם אנשים, ולהצחיק אותם וכאלה. א-ב-ל כן קורה שהחוסר ביטחון בתחומים אחרים נכנס כבר לכאן, ואני פתאום ממש מפחדת שהאדם השני יראה כמה אני חסרת תועלת, כמה אני חסרה מרכז פנימי. ממש כאילו אני מתחזה לבן אדם... עצוב לי לכתוב את זה, כי זה כל כך נכון. ככה אני מרגישה.
אייאייי איי אבא. אייאיי איי אמא. אייאיי איי
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
חוסר בטחון עצמי
ממשיכה להזדהות עם הרבה...
השבוע הייתי צריכה לשבת עם אחד המרצים והוא אמר לי משהו שפירשתי אותו כביקורת עליי (אני לא בטוחה אם זו הייתה או לא הייתה, ועד כמה היא הייתה חריפה. בטוח לא חריפה מאוד) זה מטריד אותי עד עכשיו. שמתי לב שהתעורר פחד, היסטריה, וגם גינוי עצמי.
קרה לי דבר מאוד דומה בשבוע שעבר. לקח לי כמה ימים להתאושש. להיזכר במרכז הפנימי שלי ובאמונה שלי בעצמי.
שמתי לב גם שמלווה אותי מין היסטריה כזאת לאורך היום. זה משהו שאני שמתי לב אליו כמה פעמים בעבר. גם כשכלום לא קורה אני במין anxiety .
גם אצלי. כאילו החיים מפחידים אותי. התמודדות עם דברים פשוטים.
תחושת החרדה נמצאת שם ולרוב מלווה בפחד שלא יהיה לי כסף. שביטוח לאומי אחריי. שעשיתי משהו לא בסדר שאני לא יודעת...
גם זה. מאוד.
(ולא יודעת למה את מתכוונת ב-שעשיתי משהו לא בסדר שאני לא יודעת - אבל אצלי זה מתקשר לי לתחושות דומות שעולות לי הרבה פעמים. למשל רכב משטרה עובר לידי, והמחשבה הראשונה שעולה לי זה שאולי עשיתי משהו לא בסדר וכדאי לי להתחבא, ורק אח"כ מגיעה המחשבה הרציונאלית שאומרת לי 'איזה שטויות, הרי לא עשית שום דבר'. האם למשהו מהסוג הזה התכוונת?)
***********
ודרך אגב, לאחרונה הלכתי לאבחון, עדיין לא סיימתי אותו, אבל כן אמרו לי שנראה כיוון חזק של בעיית קשב וריכוז. וגם אם זה נראה לי רחוק מלהסביר הכול, בכל זאת זה פתאום מסביר לי הרבה דברים.
זה מתקשר לי למה שכתבת:
אני מרגישה שאני לא מסוגלת להיות מסודרת. שגם אם אני ממש אתאמץ אני לא אצליח. אני מפחדת שאנשים מסודרים חושבים שאני דפוקה.
וגם: אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד במשימות גדולות. תיקון - אני יודעת בוודאות שכרגע אני לא מסוגלת לעמוד במשימות גדולות. אני מרגישה לא יעילה. שאני לא מסוגלת לעשות דברים פשוטים בצורה טובה וחכמה.
הדברים האלה שכתבת פתאום קפצו לי חזק לעין בהקשר הזה של הקשב וריכוז, וחשבתי שאולי זה כיוון שכדאי גם לך לבדוק.
השבוע הייתי צריכה לשבת עם אחד המרצים והוא אמר לי משהו שפירשתי אותו כביקורת עליי (אני לא בטוחה אם זו הייתה או לא הייתה, ועד כמה היא הייתה חריפה. בטוח לא חריפה מאוד) זה מטריד אותי עד עכשיו. שמתי לב שהתעורר פחד, היסטריה, וגם גינוי עצמי.
קרה לי דבר מאוד דומה בשבוע שעבר. לקח לי כמה ימים להתאושש. להיזכר במרכז הפנימי שלי ובאמונה שלי בעצמי.
שמתי לב גם שמלווה אותי מין היסטריה כזאת לאורך היום. זה משהו שאני שמתי לב אליו כמה פעמים בעבר. גם כשכלום לא קורה אני במין anxiety .
גם אצלי. כאילו החיים מפחידים אותי. התמודדות עם דברים פשוטים.
תחושת החרדה נמצאת שם ולרוב מלווה בפחד שלא יהיה לי כסף. שביטוח לאומי אחריי. שעשיתי משהו לא בסדר שאני לא יודעת...
גם זה. מאוד.
(ולא יודעת למה את מתכוונת ב-שעשיתי משהו לא בסדר שאני לא יודעת - אבל אצלי זה מתקשר לי לתחושות דומות שעולות לי הרבה פעמים. למשל רכב משטרה עובר לידי, והמחשבה הראשונה שעולה לי זה שאולי עשיתי משהו לא בסדר וכדאי לי להתחבא, ורק אח"כ מגיעה המחשבה הרציונאלית שאומרת לי 'איזה שטויות, הרי לא עשית שום דבר'. האם למשהו מהסוג הזה התכוונת?)
***********
ודרך אגב, לאחרונה הלכתי לאבחון, עדיין לא סיימתי אותו, אבל כן אמרו לי שנראה כיוון חזק של בעיית קשב וריכוז. וגם אם זה נראה לי רחוק מלהסביר הכול, בכל זאת זה פתאום מסביר לי הרבה דברים.
זה מתקשר לי למה שכתבת:
אני מרגישה שאני לא מסוגלת להיות מסודרת. שגם אם אני ממש אתאמץ אני לא אצליח. אני מפחדת שאנשים מסודרים חושבים שאני דפוקה.
וגם: אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד במשימות גדולות. תיקון - אני יודעת בוודאות שכרגע אני לא מסוגלת לעמוד במשימות גדולות. אני מרגישה לא יעילה. שאני לא מסוגלת לעשות דברים פשוטים בצורה טובה וחכמה.
הדברים האלה שכתבת פתאום קפצו לי חזק לעין בהקשר הזה של הקשב וריכוז, וחשבתי שאולי זה כיוון שכדאי גם לך לבדוק.
חוסר בטחון עצמי
הי אהבת עולם. לגבי התחושות של רכב המשטרה - כן מאוד. אני מפחדת משוטרים והמשטרה מופיעה לי גם בחלומות.
לגבי ההפרעת קשב - אין לי ספק שהיום יש לי משהו שדומה להפרעת קשב, אבל אני יודעת בבירור שזה משהו נפשי, שקשור לטראומות שעברתי, וזה בגלל שהייתי ילדה שיכולה להתרכז בדברים שהיא עושה/שיעורים בכיתה/כל דבר אחר ברמה די מדהימה. זה משהו שכל מי שהכיר אותי כילדה זוכר טוב, וגם אני זוכרת את יכולת הריכוז שלי בגילאים מוקדמים יותר - אני זוכרת כמה פעמים שהייתי צריכה ללמוד משהו למבחן, מתיישבת בבטקר מול ספר וקמה אחרי שהשמש שוקעת, ממש בלי בעיה. מה שכן תמיד היה לי חוסר יכולת לסיים דברים. לעשות דברים כמו שצריך. ברמה פתולוגית. יכולתי להשקיע המון מאמצים, אבח הייתה לי בעיה לנביא לידי גמר.
לגבי ההפרעת קשב - אין לי ספק שהיום יש לי משהו שדומה להפרעת קשב, אבל אני יודעת בבירור שזה משהו נפשי, שקשור לטראומות שעברתי, וזה בגלל שהייתי ילדה שיכולה להתרכז בדברים שהיא עושה/שיעורים בכיתה/כל דבר אחר ברמה די מדהימה. זה משהו שכל מי שהכיר אותי כילדה זוכר טוב, וגם אני זוכרת את יכולת הריכוז שלי בגילאים מוקדמים יותר - אני זוכרת כמה פעמים שהייתי צריכה ללמוד משהו למבחן, מתיישבת בבטקר מול ספר וקמה אחרי שהשמש שוקעת, ממש בלי בעיה. מה שכן תמיד היה לי חוסר יכולת לסיים דברים. לעשות דברים כמו שצריך. ברמה פתולוגית. יכולתי להשקיע המון מאמצים, אבח הייתה לי בעיה לנביא לידי גמר.
-
- הודעות: 814
- הצטרפות: 25 פברואר 2008, 21:44
- דף אישי: הדף האישי של לבנה_במילואה*
חוסר בטחון עצמי
נשמה - אני רוצה לחבק אותך חזק!!
אולי תנסי להתרכז בטוב-
אולי תכתבי פה רשימה של דברים שאת טובה בהם-
שאת שמחה בעצמך-
אפילו כמו 'אני אוהבת את העיניים שלי'
רק קצת ראיית הטוב על עצמך!!
אולי תשלחי לי הודעה ותמחקי אח"כ את המס'
בסלקום: 3557545
מתחברת מאוד לבעיית הקשב וריכוז-
זה מכניס אותנו לקטגוריית' פחות טובים' מול כל העולם!
אהבת עולם, אבולה - אומתר גם לעצמי
חייבים למצוא דרך לצאת מזה!!!!
זה מתסכל נורא!
נשיקות@}
אולי תנסי להתרכז בטוב-
אולי תכתבי פה רשימה של דברים שאת טובה בהם-
שאת שמחה בעצמך-
אפילו כמו 'אני אוהבת את העיניים שלי'
רק קצת ראיית הטוב על עצמך!!
אולי תשלחי לי הודעה ותמחקי אח"כ את המס'
בסלקום: 3557545
מתחברת מאוד לבעיית הקשב וריכוז-
זה מכניס אותנו לקטגוריית' פחות טובים' מול כל העולם!
אהבת עולם, אבולה - אומתר גם לעצמי
חייבים למצוא דרך לצאת מזה!!!!
זה מתסכל נורא!
נשיקות@}
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
חוסר בטחון עצמי
וואו, מדהים, גם עם הדברים האחרונים שכתבת אני מזדהה מאוד:
אין לי ספק שהיום יש לי משהו שדומה להפרעת קשב, אבל אני יודעת בבירור שזה משהו נפשי, שקשור לטראומות שעברתי, וזה בגלל שהייתי ילדה שיכולה להתרכז בדברים שהיא עושה/שיעורים בכיתה/כל דבר אחר ברמה די מדהימה. זה משהו שכל מי שהכיר אותי כילדה זוכר טוב, וגם אני זוכרת את יכולת הריכוז שלי בגילאים מוקדמים יותר - אני זוכרת כמה פעמים שהייתי צריכה ללמוד משהו למבחן, מתיישבת בבטקר מול ספר וקמה אחרי שהשמש שוקעת, ממש בלי בעיה. מה שכן תמיד היה לי חוסר יכולת לסיים דברים. לעשות דברים כמו שצריך. ברמה פתולוגית. יכולתי להשקיע המון מאמצים, אבח הייתה לי בעיה לנביא לידי גמר.
גם אני יכולתי מאוד להתרכז בהרבה דברים וגם עכשיו. בכיתה ישבתי כמו טטלע. קראתי ספרים. הכנתי שיעורים.
לכן בחיים לא חשבתי שיש לי בעיית קשב וריכוז.
וגם כשזה עלה לאחרונה באבחון (אצל יותר ממאבחן אחד !), אמרתי לא יכול להיות. הבעיה שלי היא רגשית. גם אם יש בעיית קשב וריכוז מסוימת, היא הבעיה השולית.
אבל הסבירו לי שקשב וריכוז זה לא בהכרח מה שאני חושבת.
קודם כל, לא בהכרח שאם יכולתי להתרכז במטלות זה אומר שאין לי בעיית קשב וריכוז. קשב וריכוז יכול להתבטא גם בדברים אחרים.
ושגם קושי בוויסות רגשי למשל קשור לקשב וריכוז, ויכול אולי להסביר חלק גדול מהדברים שאני חווה (אני מוצפת רגשית בקלות).
ועוד הרבה דברים אחרים שלא חשבתי שקשורים.
הסימפטומים יכולים להשתנות מאדם לאדם. זה לא שחור או לבן.
אז עכשיו אני פתאום רואה הרבה יותר דברים בחיים שלי שקשורים לזה.
(בנוסף לעניין הוויסות הרגשי, זה יכול גם למשל להסביר למה קשה לי עם הרבה מטלות. או למה אני מרגישה משותקת כשאני צריכה לטפל באיזה עניין מעשי - יכול להיות שהקושי לארגן בראש ובמעשה את אינספור הפרטים הקטנים שקשורים לכל פעולה מוציא אותי משיווי המשקל. או למה אני מוצפת מהר כשאני נמצאת בחברת אנשים. ולמה אני כל הזמן עסוקה בלעשות סדר ובכתיבת רשימות - חשבתי שזה בגלל שאני מאוד מאורגנת, אבל יכול להיות שזה להפך - שזו דרך להתמודד עם הבלגן שיש לי בראש).
למרות שאני עדיין לא לגמרי בטוחה מה נובע ממה, ואם זה הדבר העיקרי או השולי. האבחון עדיין לא הגיע אל סופו, ואני גם עדיין קצת סקפטית לגבי הנכונות של העניין הזה.
אבל אני כן מבינה שכדאי לי לבדוק את זה יותר לעומק, כי יכול להיות שמסתתרים שם דברים שלא חשבתי, ושאולי יכולים להסביר חלק מהקשיים שלי - וזה דווקא יכול להקל עליי אם אבין את זה.
*************
גם עם הקושי לסיים מטלות אני מאוד מזדהה.
למשל, המון קורסים שהתחלתי לא סיימתי. לפעמים ממש רגע לפני הסוף.
עדיין לא יודעת אם זה גם קשור לקשב וריכוז, אני צריכה לבדוק את זה.
************
מקווה שלא כתבתי כאן יותר מדי, רציתי פשוט לחדד לך למה אני מתכוונת, ושתראי אם אולי כדאי לך בכל זאת לבדוק גם את הכיוון הזה.
אין לי ספק שהיום יש לי משהו שדומה להפרעת קשב, אבל אני יודעת בבירור שזה משהו נפשי, שקשור לטראומות שעברתי, וזה בגלל שהייתי ילדה שיכולה להתרכז בדברים שהיא עושה/שיעורים בכיתה/כל דבר אחר ברמה די מדהימה. זה משהו שכל מי שהכיר אותי כילדה זוכר טוב, וגם אני זוכרת את יכולת הריכוז שלי בגילאים מוקדמים יותר - אני זוכרת כמה פעמים שהייתי צריכה ללמוד משהו למבחן, מתיישבת בבטקר מול ספר וקמה אחרי שהשמש שוקעת, ממש בלי בעיה. מה שכן תמיד היה לי חוסר יכולת לסיים דברים. לעשות דברים כמו שצריך. ברמה פתולוגית. יכולתי להשקיע המון מאמצים, אבח הייתה לי בעיה לנביא לידי גמר.
גם אני יכולתי מאוד להתרכז בהרבה דברים וגם עכשיו. בכיתה ישבתי כמו טטלע. קראתי ספרים. הכנתי שיעורים.
לכן בחיים לא חשבתי שיש לי בעיית קשב וריכוז.
וגם כשזה עלה לאחרונה באבחון (אצל יותר ממאבחן אחד !), אמרתי לא יכול להיות. הבעיה שלי היא רגשית. גם אם יש בעיית קשב וריכוז מסוימת, היא הבעיה השולית.
אבל הסבירו לי שקשב וריכוז זה לא בהכרח מה שאני חושבת.
קודם כל, לא בהכרח שאם יכולתי להתרכז במטלות זה אומר שאין לי בעיית קשב וריכוז. קשב וריכוז יכול להתבטא גם בדברים אחרים.
ושגם קושי בוויסות רגשי למשל קשור לקשב וריכוז, ויכול אולי להסביר חלק גדול מהדברים שאני חווה (אני מוצפת רגשית בקלות).
ועוד הרבה דברים אחרים שלא חשבתי שקשורים.
הסימפטומים יכולים להשתנות מאדם לאדם. זה לא שחור או לבן.
אז עכשיו אני פתאום רואה הרבה יותר דברים בחיים שלי שקשורים לזה.
(בנוסף לעניין הוויסות הרגשי, זה יכול גם למשל להסביר למה קשה לי עם הרבה מטלות. או למה אני מרגישה משותקת כשאני צריכה לטפל באיזה עניין מעשי - יכול להיות שהקושי לארגן בראש ובמעשה את אינספור הפרטים הקטנים שקשורים לכל פעולה מוציא אותי משיווי המשקל. או למה אני מוצפת מהר כשאני נמצאת בחברת אנשים. ולמה אני כל הזמן עסוקה בלעשות סדר ובכתיבת רשימות - חשבתי שזה בגלל שאני מאוד מאורגנת, אבל יכול להיות שזה להפך - שזו דרך להתמודד עם הבלגן שיש לי בראש).
למרות שאני עדיין לא לגמרי בטוחה מה נובע ממה, ואם זה הדבר העיקרי או השולי. האבחון עדיין לא הגיע אל סופו, ואני גם עדיין קצת סקפטית לגבי הנכונות של העניין הזה.
אבל אני כן מבינה שכדאי לי לבדוק את זה יותר לעומק, כי יכול להיות שמסתתרים שם דברים שלא חשבתי, ושאולי יכולים להסביר חלק מהקשיים שלי - וזה דווקא יכול להקל עליי אם אבין את זה.
*************
גם עם הקושי לסיים מטלות אני מאוד מזדהה.
למשל, המון קורסים שהתחלתי לא סיימתי. לפעמים ממש רגע לפני הסוף.
עדיין לא יודעת אם זה גם קשור לקשב וריכוז, אני צריכה לבדוק את זה.
************
מקווה שלא כתבתי כאן יותר מדי, רציתי פשוט לחדד לך למה אני מתכוונת, ושתראי אם אולי כדאי לך בכל זאת לבדוק גם את הכיוון הזה.
חוסר בטחון עצמי
אהבת - זה עושה לי טוב לקרוא תובנות של אנשים אחרים בנושא הזה, אני מאמינה שאנשים (במיוחד נשים) חווים חוויות דומות לעיתים יותר קרובות מהנדמה, ולעיתים יכולים לנסח לנו דברים שהיה לוקח לנו הרבה זמן לנסח לעצמנו. אז סביר להניח שאת לא כותבת יותר מדי, כי אני שמחה לקרוא.
באיזה מסגרת את עושה את האבחון?
באיזה מסגרת את עושה את האבחון?
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
הכיווןן מדבר אליי, אני אשמח להתקדם בהקטנת הגינוי העצמי.
אוקיי,
(סליחה על ההשתהות, ימים מוטרפים שכאלה... ).
כבר התחלת להתבונן בזה, וזה יופי.
אני רוצה למקד אותך לשני תרגולים מקבילים.
אם את רואה שזה יותר מדי עבורך, התמקדי כרגע רק באחד מהם בלבד, לפי בחירתך.
האחד –
נסי לזהות כמה שיותר פעמים בזמן אמת התייחסות מחלישה שלך לעצמך.
התייחסות מחלישה היא כל מה שהוא בגדר דיבור "לא יפה" שלך כלפי עצמך. זה יכול להיות דיבור בקול רם, באזני אחרים, או דיבור פנימי שלך כלפי עצמך. כל דבר שנכנס לקטגוריה של ביקורת, גינוי, חוסר קבלה, הלקאה עצמית, ירידות עצמיות, שלילה עצמית. כל המשפוחה הזאת. "איזו דפוקה אני" / "בחיים לא תצליחי" / "אויש, איך אני לא בסדר" / איזו נוראית אני" וכו' וכו' וכו'.
כאשר אנחנו מורגלים בהתייחסות שלילית כלפי עצמנו, בלי לשים לב, אנחנו מרשים לעצמנו דבר אל עצמנו בדרך שבה בחיים היינו מרשים לעצמנו לדבר אל היקרים לנו, או לאנשים אחרים בכלל. התרגלנו לקטול את עצמנו מבלי שזה יצרום לנו. התרגלנו לבלוע רעל. פיתחנו סבילות לרעל. לא שהוא לא מרעיל אותנו, אבל איכשהו אנחנו חיים איתו בשלום.
הכוונה של התרגיל הזה הוא לעורר בתוכך צרימה. הכוונה היא שאת תתחילי להיות רגישה, כמעט אלרגית, לדיבור מחליש ומקטין שלך כלפי עצמך. כלומר שתהיה בתוך המערכת שלך אי-סבילות לדיבור מקטין, במקום הרגל לדיבור כזה.
יש סיכוי שבתחילה את תשימי לב לדיבור כזה רק בדיעבד, לאחר זמן מה. אם תהיי מכוונת "ללכוד" את אותם ביטויים, עם הזמן את גם תשימי לב לזה בזמן אמת, ברגע שהם יוצאים לך מהפה. ולאחר עוד קצת זמן, בגלל הרגישות, ההרגל ילך ויפחת.
הכוונה היא שלאט לאט את תצרי בתוכך מדיניות פנימית של "דיבור יפה" כלפי עצמך. דיבור שהוא מעצים בלבד. זה כאמור דורש בראש ובראשונה לשנות את ההרגל. ולאחר מכן זה גם ידרוש לעשות סוויץ' בתפיסה העצמית הבסיסית.
השני –
הוא תרגול שיצא לי להציע אותו פה בדפי באופן לא מעט, והוא תרגול של מתן רשות.
וגם הוא עובד על הרובד של קודם כל לשנות את ההרגל של אי מתן רשות שלך לעצמך להיות מי שאת.
על כל מחשבה, פעולה, הרגשה ותחושה שלילית שעולה לך ביחס לעצמך – את נותנת לעצמך רשות להרגיש, לחשוב או לפעול כפי שפעלת.
למשל:
"כמה שאני לא מאורגנת" (מחשבה) – זה בסדר. מותר לי. אני נותנת לעצמי רשות להיות לא מאורגנת.
"איזו שטות אמרתי עכשיו" (פעולה) - זה בסדר. מותר לי להגיד שטויות. מותר לי לטעות. אני נותנת עצמי רשות להיות מי שאני בכל רגע נתון.
"אני שונאת אותי" (הרגשה) – זה בסדר. מותר לי לשנוא אותי. אני נותנת רשות לכל רגש שקיים בתוכי.
אוקיי? על כל דבר. זה בסדר. מותר לי.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, מתן רשות שכזה איננו מקבע את הדברים או משמר דפוסים והתנהגויות, אלא פותח פתח ומאפשר לך מרווח נשימה להיות מי שאת. קבלה שכזאת, וחופש שלך להיות אנושית הוא מפתח מדהים בעוצמתו ליצור שינוי. למשל מתן רשות לשנוא את עצמך הוא אבן דרך חשובה בדרך ל-להפסיק לשנוא את עצמך. מתן רשות להיות לא מושלמת מאפשר לך להתחיל לעשות שלום עם כל מה שלא מושלם, ליצור תחושה של שלמות ביחס לאי המושלמות (האנושית, הטבעית, ההגיונית, הנורמלית).
תבדקי אם את מתחברת לדברים הללו, כרעיון.
אם משהו לא ברור לך עד הסוף ביישום, או לא מתחבר לך – אמרי, ונדייק את הדברים כך שיתאימו לך באופן ספציפי.
ושוב – את מתחילה כרגע לעשות שינוי בהרגל. זה לא סתם משהו טכני, אלא זה משהו שמאוד יקל עלייך בהמשך ליצור שינוי שהוא עמוק ומהותי יותר בתפיסה העצמית ובחוויית הערך העצמי, ומן הסתם גם בביטחון העצמי. זה יסלול לשם את הדרך.
אוקיי,
(סליחה על ההשתהות, ימים מוטרפים שכאלה... ).
כבר התחלת להתבונן בזה, וזה יופי.
אני רוצה למקד אותך לשני תרגולים מקבילים.
אם את רואה שזה יותר מדי עבורך, התמקדי כרגע רק באחד מהם בלבד, לפי בחירתך.
האחד –
נסי לזהות כמה שיותר פעמים בזמן אמת התייחסות מחלישה שלך לעצמך.
התייחסות מחלישה היא כל מה שהוא בגדר דיבור "לא יפה" שלך כלפי עצמך. זה יכול להיות דיבור בקול רם, באזני אחרים, או דיבור פנימי שלך כלפי עצמך. כל דבר שנכנס לקטגוריה של ביקורת, גינוי, חוסר קבלה, הלקאה עצמית, ירידות עצמיות, שלילה עצמית. כל המשפוחה הזאת. "איזו דפוקה אני" / "בחיים לא תצליחי" / "אויש, איך אני לא בסדר" / איזו נוראית אני" וכו' וכו' וכו'.
כאשר אנחנו מורגלים בהתייחסות שלילית כלפי עצמנו, בלי לשים לב, אנחנו מרשים לעצמנו דבר אל עצמנו בדרך שבה בחיים היינו מרשים לעצמנו לדבר אל היקרים לנו, או לאנשים אחרים בכלל. התרגלנו לקטול את עצמנו מבלי שזה יצרום לנו. התרגלנו לבלוע רעל. פיתחנו סבילות לרעל. לא שהוא לא מרעיל אותנו, אבל איכשהו אנחנו חיים איתו בשלום.
הכוונה של התרגיל הזה הוא לעורר בתוכך צרימה. הכוונה היא שאת תתחילי להיות רגישה, כמעט אלרגית, לדיבור מחליש ומקטין שלך כלפי עצמך. כלומר שתהיה בתוך המערכת שלך אי-סבילות לדיבור מקטין, במקום הרגל לדיבור כזה.
יש סיכוי שבתחילה את תשימי לב לדיבור כזה רק בדיעבד, לאחר זמן מה. אם תהיי מכוונת "ללכוד" את אותם ביטויים, עם הזמן את גם תשימי לב לזה בזמן אמת, ברגע שהם יוצאים לך מהפה. ולאחר עוד קצת זמן, בגלל הרגישות, ההרגל ילך ויפחת.
הכוונה היא שלאט לאט את תצרי בתוכך מדיניות פנימית של "דיבור יפה" כלפי עצמך. דיבור שהוא מעצים בלבד. זה כאמור דורש בראש ובראשונה לשנות את ההרגל. ולאחר מכן זה גם ידרוש לעשות סוויץ' בתפיסה העצמית הבסיסית.
השני –
הוא תרגול שיצא לי להציע אותו פה בדפי באופן לא מעט, והוא תרגול של מתן רשות.
וגם הוא עובד על הרובד של קודם כל לשנות את ההרגל של אי מתן רשות שלך לעצמך להיות מי שאת.
על כל מחשבה, פעולה, הרגשה ותחושה שלילית שעולה לך ביחס לעצמך – את נותנת לעצמך רשות להרגיש, לחשוב או לפעול כפי שפעלת.
למשל:
"כמה שאני לא מאורגנת" (מחשבה) – זה בסדר. מותר לי. אני נותנת לעצמי רשות להיות לא מאורגנת.
"איזו שטות אמרתי עכשיו" (פעולה) - זה בסדר. מותר לי להגיד שטויות. מותר לי לטעות. אני נותנת עצמי רשות להיות מי שאני בכל רגע נתון.
"אני שונאת אותי" (הרגשה) – זה בסדר. מותר לי לשנוא אותי. אני נותנת רשות לכל רגש שקיים בתוכי.
אוקיי? על כל דבר. זה בסדר. מותר לי.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, מתן רשות שכזה איננו מקבע את הדברים או משמר דפוסים והתנהגויות, אלא פותח פתח ומאפשר לך מרווח נשימה להיות מי שאת. קבלה שכזאת, וחופש שלך להיות אנושית הוא מפתח מדהים בעוצמתו ליצור שינוי. למשל מתן רשות לשנוא את עצמך הוא אבן דרך חשובה בדרך ל-להפסיק לשנוא את עצמך. מתן רשות להיות לא מושלמת מאפשר לך להתחיל לעשות שלום עם כל מה שלא מושלם, ליצור תחושה של שלמות ביחס לאי המושלמות (האנושית, הטבעית, ההגיונית, הנורמלית).
תבדקי אם את מתחברת לדברים הללו, כרעיון.
אם משהו לא ברור לך עד הסוף ביישום, או לא מתחבר לך – אמרי, ונדייק את הדברים כך שיתאימו לך באופן ספציפי.
ושוב – את מתחילה כרגע לעשות שינוי בהרגל. זה לא סתם משהו טכני, אלא זה משהו שמאוד יקל עלייך בהמשך ליצור שינוי שהוא עמוק ומהותי יותר בתפיסה העצמית ובחוויית הערך העצמי, ומן הסתם גם בביטחון העצמי. זה יסלול לשם את הדרך.
חוסר בטחון עצמי
שלום עירית. אני מסכימה עם מה שכתבת, והם נראים לי כמו תרגילים טובים. אדווח בהמשך איך הולך לי עם הביצוע.
חוסר בטחון עצמי
הייתי עכשיו בשיחה עם אבא שלי שהתקשר בדיוק שהייתי בדיכאון, ופשוט סיפרתי לו הכל, על הבכי, על המחשבות המדכאות. הוא הקשיב וניסה להגיד לי דברים כמו: את צריכה להגיד לעצמך דברים טובים, אל תרדי על עצמך. אמרתי לו שאני לא מאמינה שזה ייגמר ביום אחד. הוא אמר שהוא יודע שאני סובלת מזה, וגם האחים שלי. אחר כך חשבנו על עוד אנשים שאנחנו מכירים שיש להם חוסר ביטחון עצמי ברמה שפוגעת בהם, וחשבנו על הרבה מאוד אנשים.
ואני באמת יודעת שזו בעיה שפוגעת בעוד אנשים. לרדת על עצמך. לפגוע בעצמך. אני עושה את זה לעצמי כל יום. אנשים סביבי גם עושים את זה.
פתאום זה חיזק בי את הרצון לזהות את זה יותר, לעבוד על זה יותר, לחזק את עצמי יותר. פתאום התעודדתי קצת, אחרי יום מאוד מדכא.
לגבי התרגילים - קשה לי לעשות אותם כרגע, כי אני נמצאת במקום די נמוך, כאילו אני במעין ערפל של תחושת דיכאון. אבל זה בגלל שזה סוף שבוע, וזה קשה תמיד. (אין סיבה לשנות את התרגילים עדיין - זו רק ההתחלה, במהלך השבוע שאני נמצאת יותר בתנועה נראה לי שיהיה יותר קל להבחין בדברים)
ואני באמת יודעת שזו בעיה שפוגעת בעוד אנשים. לרדת על עצמך. לפגוע בעצמך. אני עושה את זה לעצמי כל יום. אנשים סביבי גם עושים את זה.
פתאום זה חיזק בי את הרצון לזהות את זה יותר, לעבוד על זה יותר, לחזק את עצמי יותר. פתאום התעודדתי קצת, אחרי יום מאוד מדכא.
לגבי התרגילים - קשה לי לעשות אותם כרגע, כי אני נמצאת במקום די נמוך, כאילו אני במעין ערפל של תחושת דיכאון. אבל זה בגלל שזה סוף שבוע, וזה קשה תמיד. (אין סיבה לשנות את התרגילים עדיין - זו רק ההתחלה, במהלך השבוע שאני נמצאת יותר בתנועה נראה לי שיהיה יותר קל להבחין בדברים)
חוסר בטחון עצמי
אה וגם - נותנת לעצמי רשות להיות בדיכאון של עכשיו. זה בסדר.
חוסר בטחון עצמי
מחר יש לי התנסות מעניינת, אני הולכת להעביר הרצאה אני מרגישה שאני מוכנה 80 אחוז בערך. אני מפחדת שיהיה לי בלאק אאוט מול כל הקהל... אמאלה.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
אה וגם - נותנת לעצמי רשות להיות בדיכאון של עכשיו. זה בסדר.
יופי, נהדר.
אז שימי לב שאת כבר בעצם כן מיישמת, למרות הדיכאון. יחד עם הדיכאון. באמצעות הדיכאון.
זה כל הכיף בתרגילים האלה. שהכל מותר. מותר להיות בדיכאון. מותר לא להצליח לתרגל. מותר שיהיה קשה.
זה בעצם ליצור מצב בו כל פיפס הכי קטן שלך, כל חלק מהווייתך ומעצם קיומך - הוא ממש ממש ממש, אבל ממש בסדר.
קחי בחשבון שמן הסתם לוקח זמן להטמיע את התרגילים ואת ההרגלים הללו במערכת. זה בעצם ליצור היפוך של מאה שמונים מעלות בדרך שבה את רגילה לעצמך. הרי לא סביר שזה יקרה תוך יום.
כדאי להתכוונן לשם שוב ושוב ועוד ועוד, עד שמשהו מתחיל לזוז שם בפנים. נדרשות לך כאן מצד אחד סבלנות, ומצד שני נחישות.
מחר יש לי התנסות מעניינת, אני הולכת להעביר הרצאה אני מרגישה שאני מוכנה 80 אחוז בערך. אני מפחדת שיהיה לי בלאק אאוט מול כל הקהל... אמאלה.
מותר לך להיות 80 אחוז מוכנה. זה בסדר.
מותר לך שיהיה לך בלאקאאוט מול קהל. זה בסדר.
מותר לך לחוש פחד. זה בסדר.
מותר לך לא להיות מושלמת. מותר לך להיות אנושית. מותר לך להיות בנאדם .
יופי, נהדר.
אז שימי לב שאת כבר בעצם כן מיישמת, למרות הדיכאון. יחד עם הדיכאון. באמצעות הדיכאון.
זה כל הכיף בתרגילים האלה. שהכל מותר. מותר להיות בדיכאון. מותר לא להצליח לתרגל. מותר שיהיה קשה.
זה בעצם ליצור מצב בו כל פיפס הכי קטן שלך, כל חלק מהווייתך ומעצם קיומך - הוא ממש ממש ממש, אבל ממש בסדר.
קחי בחשבון שמן הסתם לוקח זמן להטמיע את התרגילים ואת ההרגלים הללו במערכת. זה בעצם ליצור היפוך של מאה שמונים מעלות בדרך שבה את רגילה לעצמך. הרי לא סביר שזה יקרה תוך יום.
כדאי להתכוונן לשם שוב ושוב ועוד ועוד, עד שמשהו מתחיל לזוז שם בפנים. נדרשות לך כאן מצד אחד סבלנות, ומצד שני נחישות.
מחר יש לי התנסות מעניינת, אני הולכת להעביר הרצאה אני מרגישה שאני מוכנה 80 אחוז בערך. אני מפחדת שיהיה לי בלאק אאוט מול כל הקהל... אמאלה.
מותר לך להיות 80 אחוז מוכנה. זה בסדר.
מותר לך שיהיה לך בלאקאאוט מול קהל. זה בסדר.
מותר לך לחוש פחד. זה בסדר.
מותר לך לא להיות מושלמת. מותר לך להיות אנושית. מותר לך להיות בנאדם .
חוסר בטחון עצמי
מותר לך לא להיות מושלמת. מותר לך להיות אנושית. מותר לך להיות בנאדם
קשה קשה לקלוט את זה. הלך מצוין בהרצאה אגב. הייתי הרבה יותר מוכנה ממה שחשבתי, ואמרו לי שהיה טוב. הרגשתי שהיה די בסדר.
שמתי לב שאני נוטה להציב לעצמי רף מאוד מאוד גבוה ולא מציאותי (אני מאמינה שאנשים יכולים באמת לעמוד ברף שאני מציבה. ושיום אחד גם אני אוכל. אבל אני לא שם לא כרגע. וגם זה בסדר, כנראה. זה מה שקורה במציאות בכל אופן)
אני מנסה להוריד את הרף הזה. לדעת לא לצפות ללמוד 15 שעות בסוף שבוע, כי אז אני סתם אכעס על עצמי. הרמה שלי כרגע היא ללמוד 8.
קשה קשה לקלוט את זה. הלך מצוין בהרצאה אגב. הייתי הרבה יותר מוכנה ממה שחשבתי, ואמרו לי שהיה טוב. הרגשתי שהיה די בסדר.
שמתי לב שאני נוטה להציב לעצמי רף מאוד מאוד גבוה ולא מציאותי (אני מאמינה שאנשים יכולים באמת לעמוד ברף שאני מציבה. ושיום אחד גם אני אוכל. אבל אני לא שם לא כרגע. וגם זה בסדר, כנראה. זה מה שקורה במציאות בכל אופן)
אני מנסה להוריד את הרף הזה. לדעת לא לצפות ללמוד 15 שעות בסוף שבוע, כי אז אני סתם אכעס על עצמי. הרמה שלי כרגע היא ללמוד 8.
חוסר בטחון עצמי
עבר לי עכשיו בראש: "אוי לא אני לא לומדת, איזה נורא!!"
ואז אמרתי לעצמי:"לא נורא. אז את לא לומדת עכשיו. זה בסדר."
ופתאום: פיו! איזה רגיעה!
ואז אמרתי לעצמי:"לא נורא. אז את לא לומדת עכשיו. זה בסדר."
ופתאום: פיו! איזה רגיעה!
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
_עבר לי עכשיו בראש: "אוי לא אני לא לומדת, איזה נורא!!"
ואז אמרתי לעצמי:"לא נורא. אז את לא לומדת עכשיו. זה בסדר."
ופתאום: פיו! איזה רגיעה!_
איזה יופי! כאמור, לוקח קצת זמן להתרגל לחשוב כך, לעשות את הסוויץ',
וכמו שאת רואה זה לאט לאט מתאפשר, ומשחרר מתוך המערכת הרבה מתח ודריכות מיותרים.
אני מנסה להוריד את הרף הזה. לדעת לא לצפות ללמוד 15 שעות בסוף שבוע, כי אז אני סתם אכעס על עצמי. הרמה שלי כרגע היא ללמוד 8.
מעולה. אין יותר משחרר מלתת לעצמך רשות להיות בנאדם.
שימי לב שבעצם הצבת הרף הזה את לא מוותרת לעצמך, את לא מתפשרת, את לא מציבה כביכול "רף נמוך". את בסך הכל מתייחסת לעצמך בצורה הגיונית, סבירה ואנושית.
אני משערת שמאחורי הנטייה להציב לעצמנו רף גבוה קיימת בדרך כלל איזו איזו מחשבה לא מודעת - שבעצם הצבת הרף - אנחנו מקדמים את עצמנו, אנחנו לא מוותרים לעצמנו.
נראה לי שזו מן דרך אשלייתית לחוש מאוד מאוד כן-בסדר. ושזה מנגנון שפועל כמו מעין פיצוי על האמונה הפנימית של "אני לא-בסדר" / "אני לא מספיק טובה". משהו כמו: "אם אני שואפת גבוה, אם אני דורשת מעצמי, סימן שאני בסדר".
תבדקי אם זה מדבר אלייך.
ואם כן, אז מול הנטיה הזאת להציב לעצמך רף גבוה, את יכולה באמת לבסס בתוכך את האמונה שאת בסדר בדיוק כפי שאת. נפלאה ונהדרת כפי שאת. לתת לעצמך רשות, כאמור, להיות בדיוק מי שאת בכל רגע נתון. אפרופו אבן הדרך הראשונה שלך בתרגול.
מתן הרשות שלך להיות אנושית, יסייע לך, כך אני מאמינה, למוסס את הנטיה להציב רף לא סביר שכזה. בדיוק כפי שהתחלת לעשות!
ואז אמרתי לעצמי:"לא נורא. אז את לא לומדת עכשיו. זה בסדר."
ופתאום: פיו! איזה רגיעה!_
איזה יופי! כאמור, לוקח קצת זמן להתרגל לחשוב כך, לעשות את הסוויץ',
וכמו שאת רואה זה לאט לאט מתאפשר, ומשחרר מתוך המערכת הרבה מתח ודריכות מיותרים.
אני מנסה להוריד את הרף הזה. לדעת לא לצפות ללמוד 15 שעות בסוף שבוע, כי אז אני סתם אכעס על עצמי. הרמה שלי כרגע היא ללמוד 8.
מעולה. אין יותר משחרר מלתת לעצמך רשות להיות בנאדם.
שימי לב שבעצם הצבת הרף הזה את לא מוותרת לעצמך, את לא מתפשרת, את לא מציבה כביכול "רף נמוך". את בסך הכל מתייחסת לעצמך בצורה הגיונית, סבירה ואנושית.
אני משערת שמאחורי הנטייה להציב לעצמנו רף גבוה קיימת בדרך כלל איזו איזו מחשבה לא מודעת - שבעצם הצבת הרף - אנחנו מקדמים את עצמנו, אנחנו לא מוותרים לעצמנו.
נראה לי שזו מן דרך אשלייתית לחוש מאוד מאוד כן-בסדר. ושזה מנגנון שפועל כמו מעין פיצוי על האמונה הפנימית של "אני לא-בסדר" / "אני לא מספיק טובה". משהו כמו: "אם אני שואפת גבוה, אם אני דורשת מעצמי, סימן שאני בסדר".
תבדקי אם זה מדבר אלייך.
ואם כן, אז מול הנטיה הזאת להציב לעצמך רף גבוה, את יכולה באמת לבסס בתוכך את האמונה שאת בסדר בדיוק כפי שאת. נפלאה ונהדרת כפי שאת. לתת לעצמך רשות, כאמור, להיות בדיוק מי שאת בכל רגע נתון. אפרופו אבן הדרך הראשונה שלך בתרגול.
מתן הרשות שלך להיות אנושית, יסייע לך, כך אני מאמינה, למוסס את הנטיה להציב רף לא סביר שכזה. בדיוק כפי שהתחלת לעשות!
חוסר בטחון עצמי
קשה. היום לא עשיתי כמעט כלום. הייתי מדוכאת רוב היום, ובגלל שלא היו לי הרבה שיעורים, ויותר הייתי אמורה לעבוד עם עצמי זה הזמין שקיעה לתוך העצב.
בזמנים כאלה הכי קל לרדת על עצמי - "תסתכלי על עצמך! איך תצליחי להשיג משהו ככה! כמה שאת לא שווה, עצלנית, גרועה!"
קשה לי למצוא מענה מתאים לקולות הללו. מנסה להרכין ראש עד יעבור זעם.
בזמנים כאלה הכי קל לרדת על עצמי - "תסתכלי על עצמך! איך תצליחי להשיג משהו ככה! כמה שאת לא שווה, עצלנית, גרועה!"
קשה לי למצוא מענה מתאים לקולות הללו. מנסה להרכין ראש עד יעבור זעם.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
קשה לי למצוא מענה מתאים לקולות הללו. מנסה להרכין ראש עד יעבור זעם.
נסי לעבוד עם זה כך:
נסי לעבוד עם זה כך:
- מותר לי שיהיה לי קשה למצוא מענה מתאים לקולות הללו. זה בסדר. אני נותנת לעצמי רשות.
- מותר לי להרכין ראש עד יעבור זעם.
- מותר לי לא לעשות כלום יום אחד.
- מותר לי לא להצליח לעבוד לבד עם עצמי.
- מותר לי לשקוע לתוך עצב.
- מותר לי להרגיש רע עם עצמי.
- מותר לי להיות אני. זה בסדר. אני נותנת לעצמי רשות.
חוסר בטחון עצמי
מחשבות שעולות כל הזמן: אם רק הייתי כזאת יותר. מביאה יותר אנרגיה מהסוג הזה. יותר כמוהו. מתנהגת ככה ולא כמוני.
אז הכל היה יותר טוב בהרבה.
אם אני לא כזאת, אם אני כמוני, אז החיים שלי יהיו אומללים. לא יהיה לי סיכוי עם כלום:
לא אמצא עבודה, לא אתקדם בלימודים בלה בלה בלה....
אז הכל היה יותר טוב בהרבה.
אם אני לא כזאת, אם אני כמוני, אז החיים שלי יהיו אומללים. לא יהיה לי סיכוי עם כלום:
לא אמצא עבודה, לא אתקדם בלימודים בלה בלה בלה....
חוסר בטחון עצמי
אבולה אני מחזקת אותך בדרך שאת עושה, לעיתים מזדהה.
רציתי לשאול אם אפשר בדף שלך לשאול את עירית לוי שאלה אישית, בנושא המדובר. זה בקשר לבת שלי, היא בת 8, ואני קולטת שהיא מאוד ביקורתית עם עצמה, מרגישה חסרת בטחון ויורדת על עצמה כמה היא גרועה.
רציתי לשאול אם אפשר בדף שלך לשאול את עירית לוי שאלה אישית, בנושא המדובר. זה בקשר לבת שלי, היא בת 8, ואני קולטת שהיא מאוד ביקורתית עם עצמה, מרגישה חסרת בטחון ויורדת על עצמה כמה היא גרועה.
חוסר בטחון עצמי
את יכולה לשאול את עירית, אבל ייתכן שמישהי אחרת תענה גם, אז קחי את זה בחשבון...
חוסר בטחון עצמי
תודה @}
אז הבת שלי, בת 8 וקצת, מראה לא מעט סימנים של חוסר בטחון אותם היטיבה לתאר אבולה.
אני שומעת אותה קוראת לעצמה "טיפשה" "מטומטמת" ויורדת על עצמה כשהיא לא מצליחה, אני רואה אותה מפחדת להתנסות בדברים חדשים, בעיקר מול אנשים חדשים (מורים, חוגים) היא מאוד חוששת שלא יאהבו אותה, זקוקה לחיזוקים אבל לא באמת (כנראה) מאמינה להם.
אם תוכל לעדיף להימנע ובכך עוצרת את עצמה כל הזמן מלחיות את החיים בבטחון וברוגע, ובעיקר בשלמות עם מי שהיא.
היא משווה את עצמה לחברות שלה, בעיקר נשלטת ע"י אחת מהכיתה שמאוד דומיננטית וכריזמטית, רוצה להיות כמוה, ולא אוהבת את עצמה
איך לעזור לה?
שוב תודה
אז הבת שלי, בת 8 וקצת, מראה לא מעט סימנים של חוסר בטחון אותם היטיבה לתאר אבולה.
אני שומעת אותה קוראת לעצמה "טיפשה" "מטומטמת" ויורדת על עצמה כשהיא לא מצליחה, אני רואה אותה מפחדת להתנסות בדברים חדשים, בעיקר מול אנשים חדשים (מורים, חוגים) היא מאוד חוששת שלא יאהבו אותה, זקוקה לחיזוקים אבל לא באמת (כנראה) מאמינה להם.
אם תוכל לעדיף להימנע ובכך עוצרת את עצמה כל הזמן מלחיות את החיים בבטחון וברוגע, ובעיקר בשלמות עם מי שהיא.
היא משווה את עצמה לחברות שלה, בעיקר נשלטת ע"י אחת מהכיתה שמאוד דומיננטית וכריזמטית, רוצה להיות כמוה, ולא אוהבת את עצמה
איך לעזור לה?
שוב תודה
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
חוסר בטחון עצמי
שלום סתיו @} (זה השם של ביתי... שהיא גם בת 8)
ממליצה לך על הספר "כוחה של נחישות". חושבת שהוא יכול לעזור לך לבדוק קודם כל את התפיסה שלך עצמך עם העניין הזה של תכונות שלנו. האם התכונות שלנו הן משהו נתון? עד כמה אנחנו באמת חושבים שאנחנו יכולים לפתח את עצמנו? עד כמה אנחנו יכולים לעודד את הילדים שלנו להתפתח? ספר שמאוד אהבתי ולמדתי ממנו הרבה. מדבר גם על איך להחמיא לילדים. כתבתי בהשראתו קטע על complimenting]איך להחמיא לילדים בלי להרוס את הבטחון העצמי שלהם children[/po] ויש שם לינק לספר וגם לספר טוב אחר של אלפי קון.
בהצלחה
ממליצה לך על הספר "כוחה של נחישות". חושבת שהוא יכול לעזור לך לבדוק קודם כל את התפיסה שלך עצמך עם העניין הזה של תכונות שלנו. האם התכונות שלנו הן משהו נתון? עד כמה אנחנו באמת חושבים שאנחנו יכולים לפתח את עצמנו? עד כמה אנחנו יכולים לעודד את הילדים שלנו להתפתח? ספר שמאוד אהבתי ולמדתי ממנו הרבה. מדבר גם על איך להחמיא לילדים. כתבתי בהשראתו קטע על complimenting]איך להחמיא לילדים בלי להרוס את הבטחון העצמי שלהם children[/po] ויש שם לינק לספר וגם לספר טוב אחר של אלפי קון.
בהצלחה
חוסר בטחון עצמי
מנסה לשים לב - מתי אני יורדת על עצמי. מתי אני מרגישה מכווצת כאילו לא מגיע לי לחיות. מתי אני נמנעת מלדבר כי אני מרגישה לא מספיק טובה.
הרגשתי המון רע בסוף שבוע. השוואה בלתי פוסקת לאחרים. כל פעם שמישהו ניסה לעודד אותי המילים שלו פגעו בי עוד יותר. ("אין מה לעשות את לא יכולה להיות טובה כמו השאר", ככה פירשתי את הדברים. כאילו מוותרים עליי כי לא הוכחתי את עצמי מספיק)
נראה לי שכולם מסתכלים עליי מלמעלה למטה. מתנשאים. אני כואבת וכועסת.
הרגשתי המון רע בסוף שבוע. השוואה בלתי פוסקת לאחרים. כל פעם שמישהו ניסה לעודד אותי המילים שלו פגעו בי עוד יותר. ("אין מה לעשות את לא יכולה להיות טובה כמו השאר", ככה פירשתי את הדברים. כאילו מוותרים עליי כי לא הוכחתי את עצמי מספיק)
נראה לי שכולם מסתכלים עליי מלמעלה למטה. מתנשאים. אני כואבת וכועסת.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
_מחשבות שעולות כל הזמן: אם רק הייתי כזאת יותר. מביאה יותר אנרגיה מהסוג הזה. יותר כמוהו. מתנהגת ככה ולא כמוני.
אז הכל היה יותר טוב בהרבה.
אם אני לא כזאת, אם אני כמוני, אז החיים שלי יהיו אומללים. לא יהיה לי סיכוי עם כלום:
לא אמצא עבודה, לא אתקדם בלימודים בלה בלה בלה...._
תחושה של ערך עצמי נמוך מלוּוה בדרך כלל בתופעת הלוואי של השוואה לאחרים.
כאשר העוגן הפנימי איננו יציב מספיק על מנת לקבל ממנו תחושה וחווית ערך, קיימת נטייה, באופן טבעי לחפש עוגן חיצוני - אינדיקציה חיצונית (הערת סוגריים חשובה: זו נטייה שאין מה לגַנות אותה. אנחנו זקוקים לעוגן, נקודה. ואם הוא חסר מבפנים נחפש אותו בחוץ, וזה בסדר גמור. מה שכן, אפשר, באמצעות מודעות לעניין, לכוון את עצמנו לחיזוק העוגן הפנימי).
כמובן לכל העניין הזה של חיפוש עוגנים חיצוניים לא תמיד מספק את ה"סחורה" הרצויה (=תחושת ערך עצמי גבוה), אלא לעיתים בדיוק את ההיפך (=תחושת ערך עצמי נמוך), כי כמו במקרה שאת מתארת, השוואה לאחרים לא תמיד מוציאה אותנו "שווים" יותר, ופידבקים חיצוניים הם לא תמיד חיוביים. במקרה שלך נוצרה התניה מחלישה דווקא.
באופן מעשי, אני מציעה לך כרגע רק לשים לב לזה שמדובר פה במנגנון אוטומטי שמתבסס על הצורך בעוגן כלשהו. אם אין פנימי אז חיצוני. להבין שבזה מדובר. וכמובן לא לגַנות את הנטייה הזאת, אלא דווקא להיפך, בייחוד בתוך ההקשר של התרגול שלך שאמור לתת לך רשות להיות מי שאת בכל רגע נתון.
למשל:
..
_אז הבת שלי, בת 8 וקצת, מראה לא מעט סימנים של חוסר בטחון אותם היטיבה לתאר אבולה.
אני שומעת אותה קוראת לעצמה "טיפשה" "מטומטמת" ויורדת על עצמה כשהיא לא מצליחה, אני רואה אותה מפחדת להתנסות בדברים חדשים, בעיקר מול אנשים חדשים (מורים, חוגים) היא מאוד חוששת שלא יאהבו אותה, זקוקה לחיזוקים אבל לא באמת (כנראה) מאמינה להם.
אם תוכל לעדיף להימנע ובכך עוצרת את עצמה כל הזמן מלחיות את החיים בבטחון וברוגע, ובעיקר בשלמות עם מי שהיא.
היא משווה את עצמה לחברות שלה, בעיקר נשלטת ע"י אחת מהכיתה שמאוד דומיננטית וכריזמטית, רוצה להיות כמוה, ולא אוהבת את עצמה
איך לעזור לה?_
הי סתיו,
אשמח לנסות לעזור.
לשם כך אני זקוקה למעט יותר מידע.
האם תסכימי לתאר -
ואם אנחנו רוצים לעזור ולהשפיע, אנחנו צריכים לדייק את אופן התיווך. כלומר להיות ערים גם לדרך שבה אנחנו מגיבים אל הילד וגם אל הדרך בה אנחנו עצמנו מגיבים אל העולם או אל סיטואציה ספציפית בו.
ברור שאין לנו שליטה מלאה על מבנה האישיות של הילד. הוא אדם עצמאי ונפרד, ויש לו דרך לעבור, גם אם לעיתים קשה לנו ללוות את המסע שלו. יחד עם זאת, ניתן לעשות את הליווי ההורי, את הדרך שלנו להוֹרוֹת להם את הדרך (מלשון הוֹרוּת) נקייה ועניינית יותר. זה מהלך שיכול להיות טוב ומועיל גם עבור הילד עצמו וגם עבורנו באופן כללי. כלומר מבלי להתכוון לכך מלכתחילה, זה יכול להשפיע על איכות החיים שלנו עצמנו.
בואי נתחיל מהשאלות הללו, נראה מה יעלה, ונמשיך משם.
אז הכל היה יותר טוב בהרבה.
אם אני לא כזאת, אם אני כמוני, אז החיים שלי יהיו אומללים. לא יהיה לי סיכוי עם כלום:
לא אמצא עבודה, לא אתקדם בלימודים בלה בלה בלה...._
תחושה של ערך עצמי נמוך מלוּוה בדרך כלל בתופעת הלוואי של השוואה לאחרים.
כאשר העוגן הפנימי איננו יציב מספיק על מנת לקבל ממנו תחושה וחווית ערך, קיימת נטייה, באופן טבעי לחפש עוגן חיצוני - אינדיקציה חיצונית (הערת סוגריים חשובה: זו נטייה שאין מה לגַנות אותה. אנחנו זקוקים לעוגן, נקודה. ואם הוא חסר מבפנים נחפש אותו בחוץ, וזה בסדר גמור. מה שכן, אפשר, באמצעות מודעות לעניין, לכוון את עצמנו לחיזוק העוגן הפנימי).
כמובן לכל העניין הזה של חיפוש עוגנים חיצוניים לא תמיד מספק את ה"סחורה" הרצויה (=תחושת ערך עצמי גבוה), אלא לעיתים בדיוק את ההיפך (=תחושת ערך עצמי נמוך), כי כמו במקרה שאת מתארת, השוואה לאחרים לא תמיד מוציאה אותנו "שווים" יותר, ופידבקים חיצוניים הם לא תמיד חיוביים. במקרה שלך נוצרה התניה מחלישה דווקא.
באופן מעשי, אני מציעה לך כרגע רק לשים לב לזה שמדובר פה במנגנון אוטומטי שמתבסס על הצורך בעוגן כלשהו. אם אין פנימי אז חיצוני. להבין שבזה מדובר. וכמובן לא לגַנות את הנטייה הזאת, אלא דווקא להיפך, בייחוד בתוך ההקשר של התרגול שלך שאמור לתת לך רשות להיות מי שאת בכל רגע נתון.
למשל:
- מותר שיהיו לי כאלה מחשבות. אני מבינה שזה מגיע כתוצאה מצורך בעוגן כלשהו, בנקודת אחיזה כלשהי.
- מותר לי לא להתנהג כמוהו.
- מותר לי לא להביא אנרגיה מהסוג שהוא מביא. זו מי שאני. אני נותנת לעצמי רשות להיות עצמי.
- מותר לי להשוות את עצמי לאחרים. זה מנגנון טבעי ואוטומטי.
- מותר לי לחוש כאב.
- מותר לי לכעוס. מותר לי לשנוא את העולם שהשוואה איתו מציפה בי כאב. אני נותנת לעצמי רשות. זה בסדר.
..
_אז הבת שלי, בת 8 וקצת, מראה לא מעט סימנים של חוסר בטחון אותם היטיבה לתאר אבולה.
אני שומעת אותה קוראת לעצמה "טיפשה" "מטומטמת" ויורדת על עצמה כשהיא לא מצליחה, אני רואה אותה מפחדת להתנסות בדברים חדשים, בעיקר מול אנשים חדשים (מורים, חוגים) היא מאוד חוששת שלא יאהבו אותה, זקוקה לחיזוקים אבל לא באמת (כנראה) מאמינה להם.
אם תוכל לעדיף להימנע ובכך עוצרת את עצמה כל הזמן מלחיות את החיים בבטחון וברוגע, ובעיקר בשלמות עם מי שהיא.
היא משווה את עצמה לחברות שלה, בעיקר נשלטת ע"י אחת מהכיתה שמאוד דומיננטית וכריזמטית, רוצה להיות כמוה, ולא אוהבת את עצמה
איך לעזור לה?_
הי סתיו,
אשמח לנסות לעזור.
לשם כך אני זקוקה למעט יותר מידע.
האם תסכימי לתאר -
- כיצד את מגיבה להתנהלות שלה. לכל אחד מביטויי ההתנהגות שתיארת: לירידות שלה על עצמה, לפחדים שלה, להימנעות, לנטייה שלה להשוות את עצמה?
- מה ההתנהלות שלה מעלה בך: אילו מחשבות? ואילו רגשות? ואיזו חוויה זה מעלה בך?
ואם אנחנו רוצים לעזור ולהשפיע, אנחנו צריכים לדייק את אופן התיווך. כלומר להיות ערים גם לדרך שבה אנחנו מגיבים אל הילד וגם אל הדרך בה אנחנו עצמנו מגיבים אל העולם או אל סיטואציה ספציפית בו.
ברור שאין לנו שליטה מלאה על מבנה האישיות של הילד. הוא אדם עצמאי ונפרד, ויש לו דרך לעבור, גם אם לעיתים קשה לנו ללוות את המסע שלו. יחד עם זאת, ניתן לעשות את הליווי ההורי, את הדרך שלנו להוֹרוֹת להם את הדרך (מלשון הוֹרוּת) נקייה ועניינית יותר. זה מהלך שיכול להיות טוב ומועיל גם עבור הילד עצמו וגם עבורנו באופן כללי. כלומר מבלי להתכוון לכך מלכתחילה, זה יכול להשפיע על איכות החיים שלנו עצמנו.
בואי נתחיל מהשאלות הללו, נראה מה יעלה, ונמשיך משם.
חוסר בטחון עצמי
היום התחיל משהו חדש - שאלתי את עצמי האם אני מנהלת את הדף הזה נכון.
"את לא עושה את התרגילים כמו שצריך! בחיים לא תתקדמי!"
לסאלי תדמור - קראתי את מה שהבאת. היה ממש מעניין, ורלוונטי מאוד. גם לי תמיד אמרו שאני חכמה.
"את לא עושה את התרגילים כמו שצריך! בחיים לא תתקדמי!"
לסאלי תדמור - קראתי את מה שהבאת. היה ממש מעניין, ורלוונטי מאוד. גם לי תמיד אמרו שאני חכמה.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
"את לא עושה את התרגילים כמו שצריך! בחיים לא תתקדמי!"
זה האוטומט הישן. זה לא משהו שהיה אמור להפסיק לעלות כעת, והוא עוד יעלה בתקופה הקרובה. כוחו של הרגל.
והוא, אגב, אינו מעיד על חוסר התקדמות.
מה שכן אפשר, זה לייצר במקביל לאוטומט הישן - אוטומט חדש ומחזק.
את זוכרת אחרי כל הַקטַנַה כזאת לחזק את עצמך באמצעות מתן רשות?
זה האוטומט הישן. זה לא משהו שהיה אמור להפסיק לעלות כעת, והוא עוד יעלה בתקופה הקרובה. כוחו של הרגל.
והוא, אגב, אינו מעיד על חוסר התקדמות.
מה שכן אפשר, זה לייצר במקביל לאוטומט הישן - אוטומט חדש ומחזק.
את זוכרת אחרי כל הַקטַנַה כזאת לחזק את עצמך באמצעות מתן רשות?
חוסר בטחון עצמי
כן, אני משתדלת אבל לפעמים אני אומרת לעצמי - לא זה לא הזמן. הפעם היית ממש גרועה.. או משהו כזה.
אני מנסה גם לשים לב לתגובות של כיווץ בגוף. היום הייתה הפסקה בשיעור וקרו כמה דברים בזה אחר זה שחלקם פגעו בי למרות שהיו מאוד מינוריים. (מישהו אמר שהוא מצא שגיאה בקוד שלי ותיקן אותה, התבלבלתי בסוף של השיעור במשהו, מישהו שאני מחבבת ראה אותי מעשנת סיגריה...) והייתי לגמרי מכווצת וכמעט לא הצלחתי לנשום. אז התבוננתי בתחושות שעלו בי.
אני מנסה גם לשים לב לתגובות של כיווץ בגוף. היום הייתה הפסקה בשיעור וקרו כמה דברים בזה אחר זה שחלקם פגעו בי למרות שהיו מאוד מינוריים. (מישהו אמר שהוא מצא שגיאה בקוד שלי ותיקן אותה, התבלבלתי בסוף של השיעור במשהו, מישהו שאני מחבבת ראה אותי מעשנת סיגריה...) והייתי לגמרי מכווצת וכמעט לא הצלחתי לנשום. אז התבוננתי בתחושות שעלו בי.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
כן, אני משתדלת אבל לפעמים אני אומרת לעצמי - לא זה לא הזמן. הפעם היית ממש גרועה.. או משהו כזה.
יופי,
אי אפשר בכוח.
אפשר לעשות שינויים מסוג כזה רק באופן מדורג, סבלני ולא מאולץ. זה מה שמקדם את ההבשלה הפנימית לקראת השינוי.
לכן גם חשוב שלא תתנגדי לעצמך כאשר זה לא מצליח. זה קורה בקצב שזה קורה, וטוב שכך.
אני מנסה גם לשים לב לתגובות של כיווץ בגוף. היום הייתה הפסקה בשיעור וקרו כמה דברים בזה אחר זה שחלקם פגעו בי למרות שהיו מאוד מינוריים. (מישהו אמר שהוא מצא שגיאה בקוד שלי ותיקן אותה, התבלבלתי בסוף של השיעור במשהו, מישהו שאני מחבבת ראה אותי מעשנת סיגריה...) והייתי לגמרי מכווצת וכמעט לא הצלחתי לנשום. אז התבוננתי בתחושות שעלו בי.
זה רעיון נהדר!!
לעיתים כאשר נוכחים להשפעות ברובד הגופני - כלומר ממש מרגישים את המחיר שהגוף שלנו משלם על משהו - ההבנה והמודעות יכולות לחלחל ביתר קלות.
הכיווץ מעיד, בין שאר הדברים, על מה שעושה לנו חוויה של שלילה עצמית/הַקטנה/דיכוי עצמי. הוא מעיד על כך שהיא משפיעה על כל הרבדים שלנו, כולל על הרובד הפיזי.
לפני כמה שנים כאשר שפגשתי לראשונה מטפלת באייפק, היא הראתה לי באמצעות בדיקה של מבחן שריר (זהו מבחן שבודק ברובד האנרגטי אם משהו מחליש או מחזק את הגוף ואת המערכת כולה) כיצד משפיעה עלינו התייחסות מעצימה לעומת התייחסות מחלישה.
הבנתי אז שאפילו תנועת יד של ביטול שמישהו עושה לנו (ואפילו מבלי שראינו את אותה תנועה) מחלישה את המערכת כולה.
היא הדגימה לי זאת כך: עשינו מבחן שריר, שיצא חיובי. לאחר מכן היא היא עמדה מאחורי, עשתה לעברי תנועת יד מבטלת (שלא ראיתי בעיני, כלומר לא ידעתי עליה), ואז עשינו מבחן שריר נוסף - שיצא שלילי.
זה המחיש לי אז כיצד כל התייחסות, שלנו עצמנו או של מישהו אחר אלינו - משפיעה באופן כל כך מיידי ומשמעותי על כל המערך שלנו. הרגשי, המנטלי, האנרגטי, הפיזי וכו'. על כל הרבדים.
כיצד לכל התייחסות, שלילית או חיובית נותר רישום במערך שלנו. הגוף שלנו זוכר וצובר.
מה שאת בעצם עושה בהתבוננות החדשה שהתחלת לעשות זה להיות נוכחת להשפעה של השלילה העצמית על הרובד הגופני שלך. זיהוי של כיווץ בגוף והפסקת נשימה הוא מאוד מוחשי ואת קולטת ממש ממש מה קורה לך. כלומר מה השלילה העצמית עושה לך ואיזה רישום שלילי היא מותירה בתוכך.
אני רוצה להציע לך לנסות להשתמש בזה גם לכיוון השני, החיובי:
לקחת רגע של שקט, לומר לעצמך "מותר לי", "הכל בסדר", "אני נותנת לעצמי רשות להיות בדיוק מי שאני ברגע זה". לנשום, ולחזור על זה כמה פעמים - ואז לשים לב לתחושות שעולות בגוף.
התבוננות כזאת עשויה לאפשר לך להיות נוכחת במקביל גם להשפעה החיובית שיכולה להיות למתן רשות ולקבלה עצמית,
להשפעה המבורכת, המרפאת והמשחררת של התייחסות נחמדה שלך אל עצמך.
תבדקי אם מתאים לך כמובן.
יופי,
אי אפשר בכוח.
אפשר לעשות שינויים מסוג כזה רק באופן מדורג, סבלני ולא מאולץ. זה מה שמקדם את ההבשלה הפנימית לקראת השינוי.
לכן גם חשוב שלא תתנגדי לעצמך כאשר זה לא מצליח. זה קורה בקצב שזה קורה, וטוב שכך.
אני מנסה גם לשים לב לתגובות של כיווץ בגוף. היום הייתה הפסקה בשיעור וקרו כמה דברים בזה אחר זה שחלקם פגעו בי למרות שהיו מאוד מינוריים. (מישהו אמר שהוא מצא שגיאה בקוד שלי ותיקן אותה, התבלבלתי בסוף של השיעור במשהו, מישהו שאני מחבבת ראה אותי מעשנת סיגריה...) והייתי לגמרי מכווצת וכמעט לא הצלחתי לנשום. אז התבוננתי בתחושות שעלו בי.
זה רעיון נהדר!!
לעיתים כאשר נוכחים להשפעות ברובד הגופני - כלומר ממש מרגישים את המחיר שהגוף שלנו משלם על משהו - ההבנה והמודעות יכולות לחלחל ביתר קלות.
הכיווץ מעיד, בין שאר הדברים, על מה שעושה לנו חוויה של שלילה עצמית/הַקטנה/דיכוי עצמי. הוא מעיד על כך שהיא משפיעה על כל הרבדים שלנו, כולל על הרובד הפיזי.
לפני כמה שנים כאשר שפגשתי לראשונה מטפלת באייפק, היא הראתה לי באמצעות בדיקה של מבחן שריר (זהו מבחן שבודק ברובד האנרגטי אם משהו מחליש או מחזק את הגוף ואת המערכת כולה) כיצד משפיעה עלינו התייחסות מעצימה לעומת התייחסות מחלישה.
הבנתי אז שאפילו תנועת יד של ביטול שמישהו עושה לנו (ואפילו מבלי שראינו את אותה תנועה) מחלישה את המערכת כולה.
היא הדגימה לי זאת כך: עשינו מבחן שריר, שיצא חיובי. לאחר מכן היא היא עמדה מאחורי, עשתה לעברי תנועת יד מבטלת (שלא ראיתי בעיני, כלומר לא ידעתי עליה), ואז עשינו מבחן שריר נוסף - שיצא שלילי.
זה המחיש לי אז כיצד כל התייחסות, שלנו עצמנו או של מישהו אחר אלינו - משפיעה באופן כל כך מיידי ומשמעותי על כל המערך שלנו. הרגשי, המנטלי, האנרגטי, הפיזי וכו'. על כל הרבדים.
כיצד לכל התייחסות, שלילית או חיובית נותר רישום במערך שלנו. הגוף שלנו זוכר וצובר.
מה שאת בעצם עושה בהתבוננות החדשה שהתחלת לעשות זה להיות נוכחת להשפעה של השלילה העצמית על הרובד הגופני שלך. זיהוי של כיווץ בגוף והפסקת נשימה הוא מאוד מוחשי ואת קולטת ממש ממש מה קורה לך. כלומר מה השלילה העצמית עושה לך ואיזה רישום שלילי היא מותירה בתוכך.
אני רוצה להציע לך לנסות להשתמש בזה גם לכיוון השני, החיובי:
לקחת רגע של שקט, לומר לעצמך "מותר לי", "הכל בסדר", "אני נותנת לעצמי רשות להיות בדיוק מי שאני ברגע זה". לנשום, ולחזור על זה כמה פעמים - ואז לשים לב לתחושות שעולות בגוף.
התבוננות כזאת עשויה לאפשר לך להיות נוכחת במקביל גם להשפעה החיובית שיכולה להיות למתן רשות ולקבלה עצמית,
להשפעה המבורכת, המרפאת והמשחררת של התייחסות נחמדה שלך אל עצמך.
תבדקי אם מתאים לך כמובן.
חוסר בטחון עצמי
טוב דוח מצב חלקי - מצב הרוח שלי מאוד השתפר בימים האחרונים, אבל זה לא אומר הרבה, כי הוא בדרך כלל בסללומים.
לגבי התרגילים - אני ביצעתי אותם כשזכרתי, כשהצלחתי, כשיכולתי.
גם וריאציות עליהם, נגיד לפני השינה להרפות את המחשבות, ולהגיד לעצמי שאני בסדר ואני מרשה לעצמי להיות עצמי.
אני רואה תחומים שבהם ברור לי שאני יכולה להשתפר, ומשתדלת פשוט להניח לעצמי להיות ברמה שאני נמצאת בה. לדוגמא אני לומדת עכשיו עם מישהו שזוכר את החומר יותר טוב ממני, אז במקום להיות לחוצה מזה אני פשוט מנסה להירגע ולהגיד לעצמי שאני כנראה אצטרך לעבור על החומר עוד כמה פעמים.
המאמר של סאלי ממש עזר לי. נחתה עליי תובנה משמעותית. אני פשוט רוצה להשתפר. באמת. לא איכפת לי אם אני "טובה" אם נולדתי חכמה חרוצה או חברותית. אני פשוט רוצה להשתפר בזה. לא לדרג את עצמי כל הזמן בדירוגים מדכאים ומגבילים.
זאת ההתייחסות היותר חיובית שלי לתחום הלימודים. לגבי התייחסות יותר חיובית לעצמי - חשוב לי לראות את המגבלות האובייקטיביות שלי. בכלל חשוב לי לראות דברים כמו שהם. ועם זאת גם חשוב לי לא להרוג את עצמי תוך כדי. אני משתדלת לראות את המגבלות ולהישאר שוות נפש. לא להתבאס מזה שאני לא מצליחה להתרכז. מזה שאני טועה. פשוט להתבונן בזה בתום. אז למרות שאני לא פוצחת כל בוקר בלאשר את עצמי (כמו ג'סיקה: http://www.youtube.com/watch?v=qR3rK0kZFkg ) אבל מסתמן שינוי.
לגבי התרגילים - אני ביצעתי אותם כשזכרתי, כשהצלחתי, כשיכולתי.
גם וריאציות עליהם, נגיד לפני השינה להרפות את המחשבות, ולהגיד לעצמי שאני בסדר ואני מרשה לעצמי להיות עצמי.
אני רואה תחומים שבהם ברור לי שאני יכולה להשתפר, ומשתדלת פשוט להניח לעצמי להיות ברמה שאני נמצאת בה. לדוגמא אני לומדת עכשיו עם מישהו שזוכר את החומר יותר טוב ממני, אז במקום להיות לחוצה מזה אני פשוט מנסה להירגע ולהגיד לעצמי שאני כנראה אצטרך לעבור על החומר עוד כמה פעמים.
המאמר של סאלי ממש עזר לי. נחתה עליי תובנה משמעותית. אני פשוט רוצה להשתפר. באמת. לא איכפת לי אם אני "טובה" אם נולדתי חכמה חרוצה או חברותית. אני פשוט רוצה להשתפר בזה. לא לדרג את עצמי כל הזמן בדירוגים מדכאים ומגבילים.
זאת ההתייחסות היותר חיובית שלי לתחום הלימודים. לגבי התייחסות יותר חיובית לעצמי - חשוב לי לראות את המגבלות האובייקטיביות שלי. בכלל חשוב לי לראות דברים כמו שהם. ועם זאת גם חשוב לי לא להרוג את עצמי תוך כדי. אני משתדלת לראות את המגבלות ולהישאר שוות נפש. לא להתבאס מזה שאני לא מצליחה להתרכז. מזה שאני טועה. פשוט להתבונן בזה בתום. אז למרות שאני לא פוצחת כל בוקר בלאשר את עצמי (כמו ג'סיקה: http://www.youtube.com/watch?v=qR3rK0kZFkg ) אבל מסתמן שינוי.
-
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
חוסר בטחון עצמי
קראתי את מה שהבאת. היה ממש מעניין, ורלוונטי מאוד. גם לי תמיד אמרו שאני חכמה.
יופי @} חושבת שגם הספר כולו יעניין אותך.
המאמר של סאלי ממש עזר לי. נחתה עליי תובנה משמעותית. אני פשוט רוצה להשתפר. באמת. לא איכפת לי אם אני "טובה" אם נולדתי חכמה חרוצה או חברותית. אני פשוט רוצה להשתפר בזה. לא לדרג את עצמי כל הזמן בדירוגים מדכאים ומגבילים.
איזה כיף שמתחילה להתפתח החשיבה שלך בכוון הזה.
אלו בהחלט דברים שאפשר לעבוד עליהם.
יופי @} חושבת שגם הספר כולו יעניין אותך.
המאמר של סאלי ממש עזר לי. נחתה עליי תובנה משמעותית. אני פשוט רוצה להשתפר. באמת. לא איכפת לי אם אני "טובה" אם נולדתי חכמה חרוצה או חברותית. אני פשוט רוצה להשתפר בזה. לא לדרג את עצמי כל הזמן בדירוגים מדכאים ומגבילים.
איזה כיף שמתחילה להתפתח החשיבה שלך בכוון הזה.
אלו בהחלט דברים שאפשר לעבוד עליהם.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
_לגבי התרגילים - אני ביצעתי אותם כשזכרתי, כשהצלחתי, כשיכולתי.
גם וריאציות עליהם, נגיד לפני השינה להרפות את המחשבות, ולהגיד לעצמי שאני בסדר ואני מרשה לעצמי להיות עצמי._
נהדר. זה האידיאל בעיני:
לבצע מתוך איפשור ולא מתוך חובה והכרח. מתוך הֵקשר שזה בסדר לעשות וריאציות, זה בסדר גם לא לעשות, וזה בסדר גם לא לזכור או לא להצליח, וכיוב'.
אני רואה תחומים שבהם ברור לי שאני יכולה להשתפר, ומשתדלת פשוט להניח לעצמי להיות ברמה שאני נמצאת בה.
בכלל חשוב לי לראות דברים כמו שהם. ועם זאת גם חשוב לי לא להרוג את עצמי תוך כדי. אני משתדלת לראות את המגבלות ולהישאר שוות נפש. לא להתבאס מזה שאני לא מצליחה להתרכז. מזה שאני טועה. פשוט להתבונן בזה בתום.
איזה יופי כל מה שאת עושה ואיך שאת עושה.
התקדמות מתאפשרת מתוך קבלה ואיפשור, ולא מתוך לחץ והתנגדות למצב הקיים (וזאת בניגוד לאשליה הרווחת לפיה רק אם נתנגד למצב הקיים נצליח לשנות אותו).
את הצלחת במו ידייך להוציא את עצמך מהלופ הערמומי והחמקמק הזה של התנגדות לעצמך והחלשה של עצמך. ממש מרגש!
גם וריאציות עליהם, נגיד לפני השינה להרפות את המחשבות, ולהגיד לעצמי שאני בסדר ואני מרשה לעצמי להיות עצמי._
נהדר. זה האידיאל בעיני:
לבצע מתוך איפשור ולא מתוך חובה והכרח. מתוך הֵקשר שזה בסדר לעשות וריאציות, זה בסדר גם לא לעשות, וזה בסדר גם לא לזכור או לא להצליח, וכיוב'.
אני רואה תחומים שבהם ברור לי שאני יכולה להשתפר, ומשתדלת פשוט להניח לעצמי להיות ברמה שאני נמצאת בה.
בכלל חשוב לי לראות דברים כמו שהם. ועם זאת גם חשוב לי לא להרוג את עצמי תוך כדי. אני משתדלת לראות את המגבלות ולהישאר שוות נפש. לא להתבאס מזה שאני לא מצליחה להתרכז. מזה שאני טועה. פשוט להתבונן בזה בתום.
איזה יופי כל מה שאת עושה ואיך שאת עושה.
התקדמות מתאפשרת מתוך קבלה ואיפשור, ולא מתוך לחץ והתנגדות למצב הקיים (וזאת בניגוד לאשליה הרווחת לפיה רק אם נתנגד למצב הקיים נצליח לשנות אותו).
את הצלחת במו ידייך להוציא את עצמך מהלופ הערמומי והחמקמק הזה של התנגדות לעצמך והחלשה של עצמך. ממש מרגש!
חוסר בטחון עצמי
אתמול לפני השינה, ואחרי שקראתי את הדף הזה, (תודה לך עירית, זה היה מאוד טוב לי לקרוא את העידוד הזה) לא הצלחתי להירדם. ממש פחדתי מהעתיד.
הרגשתי שאני לא מתקדמת. שאני חסומה.
ניסיתי להתבונן בהרגשה הזאת. לראות אותה בנפרד ממני. כל הכאב הזה הי יכול להיות שם, גם אם הייתי הולכת לישון אחרי שקיבלתי את מדליית פילדס, הצלתי את כל הילדים בעולם מרעב והתחתנתי עם הגבר הכי נפלא בעולם. חוסר האמון בעצמי ובחיים פשוט שם, באופן עצמאי.
הרגשתי שאני לא מתקדמת. שאני חסומה.
ניסיתי להתבונן בהרגשה הזאת. לראות אותה בנפרד ממני. כל הכאב הזה הי יכול להיות שם, גם אם הייתי הולכת לישון אחרי שקיבלתי את מדליית פילדס, הצלתי את כל הילדים בעולם מרעב והתחתנתי עם הגבר הכי נפלא בעולם. חוסר האמון בעצמי ובחיים פשוט שם, באופן עצמאי.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
להתבונן בפחד ובכאב מבלי להזדהות איתם זה נהדר. יש עוד כל מיני דברים שאפשר לעשות מול פחד וכאב, שמכוונים לשחרור וניקוי שלהם. כל זה בתוך ההקשר של התרגול שאת כבר עושה של מתן רשות.
אם יש לך מקום לזה כרגע, ואת רואה שזה מתאים לך, אשמח לפרט מה ואיך.
אם יש לך מקום לזה כרגע, ואת רואה שזה מתאים לך, אשמח לפרט מה ואיך.
חוסר בטחון עצמי
הרגשת הפחד והכאב מגיעה כמו טרוריסט, בזמנים שאני לא יכולה לצפות... עכשיו לדוגמא היא ללא נמצאת, ואני מרגישה שאי אפשר להילחם נגד טרוריזם...
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
נכון, רגשות נמוכים כמו פחד וכאב הם לא משהו שאפשר או שכדאי להילחם בהם, והם באמת עולים באופן אוטומטי ולא צפוי.
אני יכולה להציע לך כמה תרגילים שיכולים לאט לאט לאפשר לך שני דברים משמעותיים:
הנה התרגילים:
הטמעה של שלושת אלה במערכת הרגשית והמחשבתית שלך מבטיחים לך מימוש של שני הדברים המשמעותיים שתיארתי בתחילת הדברים, שני דברים שיכולים להתממש מול התקפה אוטומטית שכזאת (טרור כפי שכינית זאת) של רגשות נמוכים.
תבדקי אם זה נגיש לך ואם זה מדבר אלייך.
אם יש כאן משהו שדורש פירוט או הרחבה או מעלה שאלה כלשהי, אשמח להוסיף.
אני יכולה להציע לך כמה תרגילים שיכולים לאט לאט לאפשר לך שני דברים משמעותיים:
- הם יאפשרו לך לפתח את היכולת לפגוש אותם ולהישאר יחסית יציבה מולם. כלומר להגיע בהדרגה למצב בו הם פחות מטלטלים אותך, ופחות "לוקחים" אותך. פחות מבהילים אותך, פחות מחלישים אותך. על מנת שזה יקרה נדרש להקטין בהדרגה את ההזדהות שלך עם אותם רגשות.
- הם יאפשרו לך להשתמש ברגעים הללו של הצפה רגשית לצורך שחרור מאותם רגשות, מאותם משקעים ישנים שיושבים בתחתית המערך הנפשי. לנצל את ההזדמנות בהם הם צפו ועלו אל פני השטח על מנת להראות להם את הדלת. זה משהו שכמעט בלתי אפשרי לעשות כאשר הם רדומים וכביכול לא מפריעים למהלך התקין של חייך. דווקא כשהם עולים, דווקא ברגעים הלא נעימים, הבלתי נסבלים, דווקא אז נפתח חלון הזדמנויות שכזה.
הנה התרגילים:
- ליצור מצב של קבלה במקום התנגדות. המצב האוטומטי מול פחד או כאב הוא כיווץ. גם ממש כיווץ של הגוף, לעיתים עצירה רגעית של הנשימה, וגם התנגדות מחשבתית: כלומר, היצמדות למחשבה שהפחד חייב וצריך להפסיק ולהיעלם כמה שיותר מהר. מה שהכיווץ וההתנגדות עושים זה דוחקים את אותו פחד פנימה - בחזרה לקרקעית הנפש שם הוא חיכה עד כה – לעומת למשל לאפשר לו לצאת מהמערכת. מה שעוד הכיווץ וההתנגדות עושים זה מגבירים את הסבל שלך באותם רגעים, משתקים אותך, ומעצימים בתוכך את החוויה של חוסר אונים מול רגשות שכאלה. באופן מעשי מה שניתן לעשות זה לעצור, לקחת כמה נשימות ממש עמוקות, ולומר לעצמך בלב: "אני מסכימה לפגוש את הפחד/הכאב, אני מסכימה להכיל אותם בתוכי לכמה רגעים".
- ליצור הקשר של ניקוי. הרגעים הנדירים יותר או פחות בחיים בהם אנו פוגשים פחד וכאב הם לא רגעים נעימים, בלשון המעטה, אבל הם כאמור חלון הזדמנויות מעולה לשחרור שלהם. כל עוד הם שוכבים רדומים בקרקעית שלנו אין להם בכלל יכולת להשתחרר מהמערכת. אנחנו אמנם לא באים איתם במגע, וזה מצב נוח, אבל הם בהחלט משפיעים על ההתנהלות הנפשית שלנו ברקע, מתחת לפני השטח. עכשיו תשאלי – איך אני יודעת שהם באמת מתנקים ומשתחררים, ולא סתם עולים ומציפים אותי ללא כיוון או מטרה? ובכן, זה לגמרי תלוי בהֵקשר המחשבתי שתצרי בתוכך באותם רגעים. אם תצרי הקשר של ניקוי – את בהחלט יוצרת ניקוי והאצה שלהם. את ממש מראה להם את דלת היציאה, במקום לארח אותם בסלון . מיד אפרט כיצד לעשות זאת משום שניתן לשלב את היישום של זה עם מה שאציע בסעיף הבא.
- ליצור מצב של אי הזדהות עם הפחד/הכאב/הרגש הנמוך. דמייני לרגע שאת כלי שמתנקה, נניח כלי בצורת צינור, שכל הלכלוך עולה בעדו ויוצא החוצה. את יכולה באותם רגעים של ניקוי להיות באחד משני המצבים: או שאת חווה את עצמך ככלי שמתנקה, ואז את לא מזדהה עם הלכלוך, כלומר את לא חושבת שאת היא הלכלוך, או שאת יכולה לחוות את עצמך כ-לכלוך עצמו. כך בדיוק כאשר פחד או כל רגש אחר עולה בתוכך ו\בדרכו החוצה. הנטייה האנושית היא לחוות את עצמנו כדבר עצמו: להזדהות איתו באופן מלא. למשל: כאשר עולה כאב של ערך עצמי נמוך, לחוות את עצמנו כ"אני לא שווה". המצב החדש שאני מציעה הוא לחוות את עצמנו אך ורק ככלי שמתנקה. באופן מעשי מה שניתן לעשות (וזה משלב את סעיף 2 ו-3) זה לומר באותו הרגע בו הפחד/הכאב הספציפי מציף משפט כמו: "כאב ה... (נניח כאב הערך העצמי הנמוך, או כאב הדחייה וכו') עולה בי כעת על מנת להשתחרר מתוכי. אני לא מזדהה איתו".
הטמעה של שלושת אלה במערכת הרגשית והמחשבתית שלך מבטיחים לך מימוש של שני הדברים המשמעותיים שתיארתי בתחילת הדברים, שני דברים שיכולים להתממש מול התקפה אוטומטית שכזאת (טרור כפי שכינית זאת) של רגשות נמוכים.
תבדקי אם זה נגיש לך ואם זה מדבר אלייך.
אם יש כאן משהו שדורש פירוט או הרחבה או מעלה שאלה כלשהי, אשמח להוסיף.
חוסר בטחון עצמי
דיווח זמן אמת - לפני כמה רגעים עלתה בי מועקה, מהסוג ששולח אותי לקיוסק לסיגריות ושוקולד. (אני מעשנת מעט)
אמרתי לעצמי - רגע זה כאב שעולה בך, תשימי אליו לב. שימי לב שאת לא המועקה, את הצינור שמאפשר לזה להתנקות.
זה מה שזכרתי. לגבי יצירת הקשר הניקוי: חשבתי שזה כמו שפולים כינים מהראש (לפני הרבה שנים, שכינים עוד היו מעוניינות בי ) כשרואים אחת היא אמנם דוחה, אבל בכל זאת שמחים כי זה אומר שאפשר להעיף אותה מהראש. לפחות היא כבר לא על הראש. זאת הכוונה בערך?
אמרתי לעצמי - רגע זה כאב שעולה בך, תשימי אליו לב. שימי לב שאת לא המועקה, את הצינור שמאפשר לזה להתנקות.
זה מה שזכרתי. לגבי יצירת הקשר הניקוי: חשבתי שזה כמו שפולים כינים מהראש (לפני הרבה שנים, שכינים עוד היו מעוניינות בי ) כשרואים אחת היא אמנם דוחה, אבל בכל זאת שמחים כי זה אומר שאפשר להעיף אותה מהראש. לפחות היא כבר לא על הראש. זאת הכוונה בערך?
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
אמרתי לעצמי - רגע זה כאב שעולה בך, תשימי אליו לב. שימי לב שאת לא המועקה, את הצינור שמאפשר לזה להתנקות.
יופי! כל הכבוד על היישום.
שוקולד, סיגריות וכדומה הם לרוב אמצעים לדחוק את אותו כאב בחזרה פנימה למעמקים, כדי להימנע מהמפגש איתו.
כל אחד והכאב הספציפי שלו, וכל אחד הדרכים המשוכללות שהוא מצא במהלך חייו על מנת לדחוק את אותו כאב וכדי לא לפגוש אותו.
בקיצור, מה שאני רוצה לומר הוא שזה מנגנון טבעי, אוטומטי, אנושי מ-א-ו-ד, ומובן. מנקודת המבט של המערך הנפשי יש משהו יעיל, בריא ומוגן בהימנעות ממפגש עם כאב. יש משהו שמאפשר להתמודד. אם היינו פוגשים כל הזמן עוד ועוד כאב, באופן מתמשך, הנפש שלנו היתה קורסת.
ו-בו בזמן - מודעות לניקוי של הכאב, בזמן אמת, בדיוק כמו זו שאת שיצרת, מאפשרת ומאיצה את השחרור שלו, לעומת המשך הדחיקה האוטומטית. וזה ברגע שיש בשלות, רצון והסכמה פנימית לעשות זאת.
כשרואים אחת היא אמנם דוחה, אבל בכל זאת שמחים כי זה אומר שאפשר להעיף אותה מהראש. לפחות היא כבר לא על הראש. זאת הכוונה בערך?
כן, זו היתה בול הכוונה שלי!
יופי! כל הכבוד על היישום.
שוקולד, סיגריות וכדומה הם לרוב אמצעים לדחוק את אותו כאב בחזרה פנימה למעמקים, כדי להימנע מהמפגש איתו.
כל אחד והכאב הספציפי שלו, וכל אחד הדרכים המשוכללות שהוא מצא במהלך חייו על מנת לדחוק את אותו כאב וכדי לא לפגוש אותו.
בקיצור, מה שאני רוצה לומר הוא שזה מנגנון טבעי, אוטומטי, אנושי מ-א-ו-ד, ומובן. מנקודת המבט של המערך הנפשי יש משהו יעיל, בריא ומוגן בהימנעות ממפגש עם כאב. יש משהו שמאפשר להתמודד. אם היינו פוגשים כל הזמן עוד ועוד כאב, באופן מתמשך, הנפש שלנו היתה קורסת.
ו-בו בזמן - מודעות לניקוי של הכאב, בזמן אמת, בדיוק כמו זו שאת שיצרת, מאפשרת ומאיצה את השחרור שלו, לעומת המשך הדחיקה האוטומטית. וזה ברגע שיש בשלות, רצון והסכמה פנימית לעשות זאת.
כשרואים אחת היא אמנם דוחה, אבל בכל זאת שמחים כי זה אומר שאפשר להעיף אותה מהראש. לפחות היא כבר לא על הראש. זאת הכוונה בערך?
כן, זו היתה בול הכוונה שלי!
חוסר בטחון עצמי
דיווח נוסף: בזמן האחרון נכנסתי לתקופה יותר טובה. אפילו סידרתי ממש את החדר שלי, ואני מרגישה פחות מבויישת בחיי היום יום. יש לי עכשיו שבועיים של מבחנים - גם באוניברסיטה וגם בחיים (ריאיון עבודה...) ואני מרגישה מוכנה להתמודדות. מחפשת דרכים להתבונן בעצמי, מה עוצר מבעדי לעבוד, מה גורם לי לא להינות מהעבודה... ממשיכה לעשות את התרגיל האחרון כשאני מרגישה רע - להתבונן בהרגשה הרעה כמו משהו שנמצא בתוכי, ואני מוכנה לשחרר אותו.
אמשיך לעדכן בקרוב....
-
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
חוסר בטחון עצמי
איזה יופי! כל הכבוד לך @}
מוכנה להתמודדות
זה פתח (וגם מפתח) אדיר לצמיחה (וגם, מראה בהחלט על חוזק פנימי)
בהצלחה במבחנים.
מוכנה להתמודדות
זה פתח (וגם מפתח) אדיר לצמיחה (וגם, מראה בהחלט על חוזק פנימי)
בהצלחה במבחנים.
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
כיף לשמוע!
שיהיה בהצלחה במבחנים.
שיהיה בהצלחה במבחנים.
חוסר בטחון עצמי
טוב, אז בריאיון עבודה הזה נורא התרגשתי, ולא הצלחתי שאלה, ואחר כך הרגשתי ממש רע. בכיתי המון כל היום ושנאתי את עצמי, כי הייתי בטוחה שאני לא מתקבלת.
ידיד טוב שלי ניסה לנחם אותי במהלך היום, ואמר לי שאני בסדר גמור, ואני מוכשרת, והבעיה היא ב"משהו שיש לך בפנים, מין הרס עצמי, אף פעם לא ראיתי כזה דבר" דיברתי איתו עוד ובסוף הוא אמר שיום אחד יימאס לי ואני אלך לקבל עזרה מקצועית. וזה אדם שחושב שכל טיפול/איבחון וכו זה שרלטנות ובזבוז של כסף.
למחרת (היום) דיברתי עם ידיד אחר שכבר עובד שם. הוא אמר לי שהבוס שלו (שראיין אותי) אמר לו שהוא התרשם שאני חכמה. אבל "חסר לה ביטחון עצמי". ובגלל זה המועמדות שלי לא בטוחה! לא היה לו כל כך איכפת מהשאלה האחת שלא הצלחתי! זה לא היה ראיון אצל פסיכולוג או משהו כזה. אצל מנהל בהיי-טק, שמנהל צוות של מתכנתים. לא בדיוק אנשים שופעי כריזמה וביטחון עצמי...
אני עדיין מנסה לעכל את מה שעבר עליי...
אני עדיין מנסה לעכל את ההתרחשויות
ידיד טוב שלי ניסה לנחם אותי במהלך היום, ואמר לי שאני בסדר גמור, ואני מוכשרת, והבעיה היא ב"משהו שיש לך בפנים, מין הרס עצמי, אף פעם לא ראיתי כזה דבר" דיברתי איתו עוד ובסוף הוא אמר שיום אחד יימאס לי ואני אלך לקבל עזרה מקצועית. וזה אדם שחושב שכל טיפול/איבחון וכו זה שרלטנות ובזבוז של כסף.
למחרת (היום) דיברתי עם ידיד אחר שכבר עובד שם. הוא אמר לי שהבוס שלו (שראיין אותי) אמר לו שהוא התרשם שאני חכמה. אבל "חסר לה ביטחון עצמי". ובגלל זה המועמדות שלי לא בטוחה! לא היה לו כל כך איכפת מהשאלה האחת שלא הצלחתי! זה לא היה ראיון אצל פסיכולוג או משהו כזה. אצל מנהל בהיי-טק, שמנהל צוות של מתכנתים. לא בדיוק אנשים שופעי כריזמה וביטחון עצמי...
אני עדיין מנסה לעכל את מה שעבר עליי...
אני עדיין מנסה לעכל את ההתרחשויות
-
- הודעות: 4247
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
חוסר בטחון עצמי
בכיתי המון כל היום ושנאתי את עצמי
אני חושבת שהאתגר שעולה כאן הוא להיות הרבה הרבה יותר רכה עם עצמך.
להיות מישהי שמאפשרת לעצמה להיות מי שהיא בכל רגע נתון, מישהי פחות קשה עם עצמה, ופחות שונאת את עצמה על אי הצלחה.
להבין שכל מה שעולה מתוכך עולה כי כך התרגלת להתנהל מול העולם, שאלה המנגנונים האוטומטיים שלך, מנגנונים של הישרדות רגשית שהגנו עלייך עד היום מפני פגיעה.
ולהבין ושאת עושה כי טוב שאת יכולה. להבין שאת לא אשמה בגלל חוסר הביטחון, ושאת לא "דפוקה" בגללו. להבין שזה מה שהחיים לימדו אותך עד כה.
נכון, את יכולה מנקודה זו ואליך ללמד אותך משהו אחר ממה שהחיים לימדו. את לא צריכה להשלים עם המצב כמצב עתידי.
כדי שזה אכן יקרה, כדי שאכן תציליח ליצור בתוכך את השינוי, אין מנוס, לדעתי, להתחיל מלקבל ולהבין את נקודת המוצא. אם את מתווכחת עם נקודת המוצא שלך, יהיה לך קשה מאוד לצאת ממנה לדרך. (בהשאלה - זה יהיה כמו לשאוף להתחיל לנסוע מתל אביב לחיפה, אבל להתעקש על זה שאת נמצאת בעצם בפתח תקווה. כל עוד לא תכירי בזה שאת בתל אביב, ותקבלי את זה שאת בתל אביב, ותביני שזה בסדר שאת בתל אביב - כלומר, כל עוד לא תכירי בנקודת המוצא שלך ותקבלי אותה, יהיה קשה להתקדם ממנה אל חיפה).
זה משהו שגם יקל עלייך בהתמודדות עם סיטואצית כגון זו שתיארת,
וגם יקל עלייך כרגע להבין מה עובר עלייך ולעכל את ההתרחשויות כפי שקראת לזה.
אם כך,
האם את מסכימה להיות יותר רכה וסלחנית עם עצמך ביחס לראיון העבודה ההוא?
אני חושבת שהאתגר שעולה כאן הוא להיות הרבה הרבה יותר רכה עם עצמך.
להיות מישהי שמאפשרת לעצמה להיות מי שהיא בכל רגע נתון, מישהי פחות קשה עם עצמה, ופחות שונאת את עצמה על אי הצלחה.
להבין שכל מה שעולה מתוכך עולה כי כך התרגלת להתנהל מול העולם, שאלה המנגנונים האוטומטיים שלך, מנגנונים של הישרדות רגשית שהגנו עלייך עד היום מפני פגיעה.
ולהבין ושאת עושה כי טוב שאת יכולה. להבין שאת לא אשמה בגלל חוסר הביטחון, ושאת לא "דפוקה" בגללו. להבין שזה מה שהחיים לימדו אותך עד כה.
נכון, את יכולה מנקודה זו ואליך ללמד אותך משהו אחר ממה שהחיים לימדו. את לא צריכה להשלים עם המצב כמצב עתידי.
כדי שזה אכן יקרה, כדי שאכן תציליח ליצור בתוכך את השינוי, אין מנוס, לדעתי, להתחיל מלקבל ולהבין את נקודת המוצא. אם את מתווכחת עם נקודת המוצא שלך, יהיה לך קשה מאוד לצאת ממנה לדרך. (בהשאלה - זה יהיה כמו לשאוף להתחיל לנסוע מתל אביב לחיפה, אבל להתעקש על זה שאת נמצאת בעצם בפתח תקווה. כל עוד לא תכירי בזה שאת בתל אביב, ותקבלי את זה שאת בתל אביב, ותביני שזה בסדר שאת בתל אביב - כלומר, כל עוד לא תכירי בנקודת המוצא שלך ותקבלי אותה, יהיה קשה להתקדם ממנה אל חיפה).
זה משהו שגם יקל עלייך בהתמודדות עם סיטואצית כגון זו שתיארת,
וגם יקל עלייך כרגע להבין מה עובר עלייך ולעכל את ההתרחשויות כפי שקראת לזה.
אם כך,
האם את מסכימה להיות יותר רכה וסלחנית עם עצמך ביחס לראיון העבודה ההוא?
חוסר בטחון עצמי
אוקיי.
היה לי קשה כמה ימים להיכנס לדף. כרגע אני מרגישה מאוד מאוד עייפה. המבחנים שהיו לי עברו בסדר. התקבלתי לעבודה, המבחנים היו בסדר, הסמינריון היה היום והיה טוב. הכל בסדר.
אני נותנת לעצמי לנוח היום ומחר מכל התקופה הלחוצה מאוד שעברה עליי (ממש עד לפני שעתיים...). אחר כך אחזור לקרוא את הדף ולחשוב איפה אני נמצאת ולאן אני רוצה להגיע...
הדף הזה עשה לי ועושה לי עדיין המון טוב.
תודה רבה עירית לוי. באמת, מכל הלב.
אני ממש מזמינה בנות שיש להן בעיה דומה לבוא לכאן, לכתוב ולהתייעץ. זה ישמח אותי ממש.
היה לי קשה כמה ימים להיכנס לדף. כרגע אני מרגישה מאוד מאוד עייפה. המבחנים שהיו לי עברו בסדר. התקבלתי לעבודה, המבחנים היו בסדר, הסמינריון היה היום והיה טוב. הכל בסדר.
אני נותנת לעצמי לנוח היום ומחר מכל התקופה הלחוצה מאוד שעברה עליי (ממש עד לפני שעתיים...). אחר כך אחזור לקרוא את הדף ולחשוב איפה אני נמצאת ולאן אני רוצה להגיע...
הדף הזה עשה לי ועושה לי עדיין המון טוב.
תודה רבה עירית לוי. באמת, מכל הלב.
אני ממש מזמינה בנות שיש להן בעיה דומה לבוא לכאן, לכתוב ולהתייעץ. זה ישמח אותי ממש.