חוסר בטחון בקשר

אמן !

מתוקה.. כל כך מכירה את המקום הזה שנורא נורא רוצים משהו ואז... מקבלים אותו.. אבל כבר שפכנו כל כך הרבה אנרגיה שם, ובתמורה קיבלנו הרבה הרבה מעט.. אז כתוצאה מכך יורד גם מפלס ההתרגשות והחשק..

איך שלא יהיה, המפלס עלול גם לעלות שוב... כמו שאמרת, בינתיים כשאין דרמות תתרכזי בעצמך.. כי אם אין את לך, מי לך?

ניחוח אדמה אחרי הגשם

כל כך מכירה את המקום הזה שנורא נורא רוצים משהו ואז... מקבלים אותו.. אבל כבר שפכנו כל כך הרבה אנרגיה שם, ובתמורה קיבלנו הרבה הרבה מעט.. אז כתוצאה מכך יורד גם מפלס ההתרגשות והחשק..
שוות נפש הגדרת את זה ממש מדוייק

לומדת אני קוראת ולא מגיבה כי אני לא רוצה להטות אותך לכל כיוון... רק לתמוך במה שתבחרי
מצד אחד זה משמח שיש ניצנים שאומרים שאולי תהיו ביחד ואולי יהיה נפלא
מצד שני הוא לא כל כך בטוח בזה והוא קצת מתוסבך ואולי זה לא טוב לך, להיות איתו עם כל הסיבוכים האלו...

אז תלכי עם מה שאת מרגישה, עם האינטואיציות שלך ובאמת תבני את החיים שלך ותשקיעי בעצמך

האם היום הוא אוהב אותי
המשפט הזה תפס אותי, לא יודעת למה... אולי כי זו הרגשה מאוד לא נעימה...

איך החיים שלך חוץ מזה? את מחפשת עבודה חדשה? עושה דברים טובים בשבילך?

איך החיים שלך חוץ מזה? את מחפשת עבודה חדשה? עושה דברים טובים בשבילך?
הגעתי להחלטה לעזוב את הדירה היקרה שלי...אפילו לא אמרתי לו על זה, כי כרגע אין לי מקום ללבטים שלי בקשר הזה. כרגע הוא תופס את הפריים עם הדרמה שלו...
גם אני מתקשה כלכלית אבל גם לזה אין מקום לשתף כרגע אותו....
מנסה לחפש עבודה חדשה,לא להיות מוצפת רגשית, למרות שלפעמים זה מציף אותי ולא נותן מקום לשום דבר אחר...
מנסה להיטיב עם עצמי, להיות עם חברים טובים, להפגש עם אנשים, להתחזק...
הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות בשביל עצמי הוא לאהוב את עצמי...לפעמים אני רק לא יודעת איך...או שפשוט לא יוצא לי...
למצוא עבודה, להתחזק מבפנים, להרגיש יפה....להרגיש ראוייה לאהבה גדולה עם גבר שיהיה מאושר מהנוכחות שלי ולא מתוסבך או מזוכיסט....

כן, את צודקת שוות נפש

כל כך מכירה את המקום הזה שנורא נורא רוצים משהו ואז... מקבלים אותו.. אבל כבר שפכנו כל כך הרבה אנרגיה שם, ובתמורה קיבלנו הרבה הרבה מעט.. אז כתוצאה מכך יורד גם מפלס ההתרגשות והחשק..

אבל לא הבנתי כשכתבת שלפעמים כול כך רוצים משהו..ובסוף מקבלים אותו...אני עדיין לא קיבלתי מה שאני רוצה וספק אם אקבל..אבל בהחלט שפכתי המון אנרגיה שם וקיבלתי מעט מעט, אם בכלל, בשבועיים האחרונים....אז כתוצאה מכך יורד גם מפלס ההתרגשות והחשק.._
הלוואי שאתחזק ואתיישר ואהיה מדוייקת וטובה לעצמי, ואדע לוותר ולשחרר, ולקבל את זה שאולי מה שאני חושבת שאני רוצה, לא ממש טוב לי...להיות באמונה שלמה עם המציאות ולא להתנגד לה....
אוהבת @}

הוא גם הכאיב לי שאתמול הוא דיבר שוב על האקסית שלו להסביר לי משהו שהוא עבר, ושהוא אמר כמה היא דפוקה וביקורתית ושתלטנית אבל שהיא בחורה מוכשרת ,שהציעו לה פעם משרה בכירה אבל היא לא רצתה כי היא לא יכולה לקבל מרות....
זה עלבון בשבילי לשמוע את הדברים האלה. אולי אני קטנונית, ואולי כשיוצאים עם גרוש צריך לסחוב חבילה , אבל בכול זאת, אני באמת חושבת שמגיע לי יותר...שרק אותי יראו, שרק עליי יחשבו...שלא אעמיד את עצמי בסיטואציות מעווותות כאלה...אבל כנראה שמשהו בעצמי לא לגמרי מסכים עם זה...יש לי עדיין עבודה לעשות לגבי מה שאני מאפשרת לעצמי לחוות ויכולת הנתינה לעצמי....

זה לא תיק לצאת עם גרוש, כי לכל אחד יש חבילה גם בלי גירושים אבל זה תיק לצאת עם מישהו שלא יודע לסנן ומישהו שהחבילה שלו רגישה מדי, כבדה מדי ונצרכת מדי.

אבל משהו קצת מוזר בכל הסיפור הזה. את טוענת שהתרחקת, שהוא התקשר פעמיים ואל ענית ושחזרת אליו אחרי שלושה ימים וזה הוציא ממנו משהו אחר, הודאה שהוא מתגעגע ושהוא נזכר בך. איך מזה הסקת שדווקא את צריכה להתקרב ולהתמסר ולתמוך? זן אם כל החטאים מה שקורה לך עכשיו, הצורך לגונן על גבר, אפילו לטפל בו - לא בריא. זה צורך כביכול טבעי אבל לא בריא. המצב הבריא האידיאלי הוא הפוך לרוב, ואת זה אומרת פמיניסטית מושבעת. כשגבר מגונן ודואג ואכפתי כלפייך זה לא בא ממקום של חולשה, להיפך, זה סוג של הבעת אהבה וחיזור וזה מחזק גם אותו. כשאישה בשלב כל כך מוקדם ובסיסי בקשר רואה את עצמה ככזו שצריכה להקריב את הצורך שלה בתשומת לב (שהוא טבעי ונכון ובריא, זה לא נידיות, ככה זה צריך להיות גם אם בכמויות גדולות) - וצריכה להקטין את המקום שלה בקשר (וזה מה שאת מהרהרת לגביו) על מנת להכיל אותו, זה בא ממקום של ויתור שעל פניו נדמה בריא אבל מהר מאוד הופך למרמור.

לכן לדעתי זה אל המקום שלך להבין יתר על המידה ולהכיל יתר על המידה וכו'. הוא יכול לשאוב כוחות מקשר חזק למרות מבצ כלכלי קשה ודוחק על ידי חיזור נלהב ופתיחת זרועות כלפייך, הרי את שם מחכה, והוא יודע זאת. הוא לא צריך מטפלת או פסיכולוגית או אמא תרזה. הוא צריך אהבה. ואם הוא לא לוקח אותה או חושש ממנה או לא לגמרי אוהב (וזו גם אפשרות) אז צריך להניח לו ולהתרחק, מקסימום הוא יעבור תהליך של התקרבות חזקה עוד יותר דווקא בגלל הריחוק או שלא.

דבר שני, לא תמידכ שגבר מתקשר אחרי פרידה זה אומר שהוא אוהב ושאת היית לא בסדר בניתוח שלך את הדברים ושאם רק היית יותר מכילה או פחות חרדתית הכל היה בסדר. לרוב, גברים מתקשרים קצת אחרי כי הם מתגעגעים לתשומת לב, לקשר, לחום, לנשיות, גם בלי כל המשמעויות האחרות. לפעמים אפילו למין. לא נעים לקרוא את זה אבל חשוב לא להתלהב ולטוס על כנפי הפנטזיה משני טלפונים מצידו ומכך שנאלצת לששאול אותו ישירות אם הוא מתגעגע.
גם אני אגב כשאני נפרדתממישהו קשה לי לנתק את החבל למרות שאין בי מוכנות ו/או אהבה או כוח לקשר, ואני מתקשר לא מעט אחרי שכבר סיכמנו ש"לא".

קיצר, אני מציעה להמשיך בדרך שהוכיחה את עצמה, להימנע מקשר יזום. שהוא ייתקשר אם הוא רוצה, שהוא יחמיא שהוא יזום מה שלא יהיה שבא לו. את מקסימום תהיי שם לקבל את השיחות או לשקול את ההצעות לחזור או להיפגש אם יבואו אבל יקירה אל תפלי לתהום החלקלקה הזו של התמסמסות ושוב האשמה עצמית שאם רק תהיי יותר מכילה הכל יהיה נכון יותר. זה לא.

ובכל זאת מילה טובה.. כל הכבוד שהתקשר, וסחטיין עלייך, כי מדובר במישהו שיש לו רגשות כלפייך, לא משהו לגמרי לא מחובר, ומישהו שכן השפעת עליו וכנראה שלא מעט. קחי את זה כמו שזה, מחמיא מאוד - וזהו. אל תשני את ההתנהלות שלך - לדעתי זו הדרך לכל מה שלא יהיה, לפרידה סופית או לחזרה אליו ממקום של כח.

אני שואלת את עצמי, האם שווה לי כול המהומה הזאת, כול הערבוב הזה עם תסביכים שלא שלי...כול התחושה הכללית הזאת של להיות באודישן..
מצטרפת לתהיה שלך.

אני לא רוצה להטות אותך לכל כיוון... רק לתמוך במה שתבחרי
אהבתי את הגישה של ניחוח אדמה. גם אני מרגישה ככה.

בהצלחה

.

הי לומדת,
מחבקת אותך בכל מה שאת עוברת.
משום מה כשקראתי את הדף, צצה לי מחשבה שמטרידה אותי. אני לא יודעת אם יש לזה אחיזה במציאות או שזה בא מתוךמסיון מר שלי ואני משליכה את זה עליך. התלבטתי הרבה אם לכתוב לך את זה כי לא יודעת אם זה נכון להטות אותך לכיוון מסויים.
בהתחלה ראיתי דגל אדום כשסיפרת שהעניינים בינכם התפתחו מאוד מהר וכבר מההתחלה ביליתם המון זמן ביחד, ואז הרגשת חוסר ביטחון בקשר. לי זה צילצל כ"מושך הודף" אלה אנשים שמאוד חשוב להם לגרום לבת זוג להתאהב בהם וכשזה קורה, הם הודפים אותה. הצורה בה פתאום הוא לא בטוח והוא משאיר אותך על אש קטנה, שוב מרימה אצלי דגל אדום.
בנוסף כשסיפר לך על אשתו שהייתה מתעללת, שוב הונף דגל אדום. הרבה אנשים מתעללים, טוענים ואף מאמינים שבן זוגם הוא זה שמתעלל. גם אם לא, ואכן הוא היה הקורבן להתעללות, לעיתים קרובות כשקורבן כזה יפגוש מישהי שהם תופסים כחלשה יותר, הם יתחילו להתעלל בה.

אני מדגישה, שאולי מה שאני אומרת לא קשור בכלל אליו. אולי אני סתם פרנואידית. בכל זאת כדאי לשים לב

תודה חושדת על התגובה...

הוא לא סגור עליי. הוא אמר לי שלשום...
לא סגור עליי. לא סגור עליי. המילים האלו מהדהדות בי ומכאיבות...
באותה שעה דיברנו על נישואין. הוא אמר לי כמה אני נכונה לו, כמה הוא יודע שיהיה לו טוב איתי....ברציונלי..
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, אבל שקשה לו לקחת את ההחלטה, לקחת אחריות על ההחלטה הזאת. הוא אמר לי: קשה לי להיות סגור על זה שאת האישה שאיתה אהיה כול החיים....
הוא אמר לי שהוא יודע שהוא לא ימצא עוד מישהי כמוני ושגם אם יש, אז למה לו מישהי אחרת כשיש לו כבר אותי...
בלילה, לפני שהלכנו לישון, הוא אמר לי: "מאמי, תעזרי לי, לקחת אחריות על ההחלטה הזאת."
תתמיד דמיינתי שהגבר לו אנשא יהיה נורא שלם עליי וסגור ומתלהב אבל כאן זה לא ככה.
בכמה מקרים שאני מכירה אישית, האישה הייתה צריכה לעזוב ולהתנתק ואז הגבר , אחרי תקופת זמן חזר תוך כמה חודשים עם הצעת נישואין...
מה אני עושה?!
אני כבר עייפה מזה. מתמודדת עם עוד כמה שינויים חשובים בחיים שלי. בא לי לשחרר הכול. נמאס לי שזה מורכב.
למה זה לא יכול להיות פשוט? מה, אני צריכה לשמוע את בדברים האלה, שהוא לא יודע?!

אגב, במרגיעון כתוב עכשיו:"הספק מבורך.."

מותק,
אני אהיה קצרה מאוד ולא PC (צר לי אין לי זמן אבל מרגישה צורך עז להגיב),

אבל נראה לי שככל שתתרחקי ממנו יותר מהר יהיה לך יותר טוב.

מוזמנת למחוק אם לא מתאים לך.

את לא צריכה "לעזור לו לקחת אחריות". זו מן מלכודת מגעילה.

מה שטוב אצלו זה שהוא אומר את הדברים ולא שומר אותם בבטן, ובכך נותן לך את כל הסיבות לעזוב. אני מרגישה בדברים שלו כמעט בקשה ממך לעזוב.

את יודעת מה, את יכולה לעזור לו לקחת אחריות בכך שתלכי. שילמד לקחת אחריות.

סליחה על העצבנות, יכול להיות (מה יכול להיות, בטוח) שזה בא מהפצעים שלי, וכמובן, מוזמנת למחוק אם לא מתאים...

תראי, גם אני לא הייתי רוצה להתחתן או אפילו להיות בזוגיות ארוכה עם מישהו שלא סגור עליי.
אבל, הייתם ביחד רק חודש וחצי !
למה ואיך תוך חודש וחצי אמורים להיות 'סגורים על מישהו'?

גם אם אני אתאהב במישהו - אני אמורה לדעת אחרי חודש וחצי שאיתו אני רוצה להיות כל החיים?
אמנם, יש מקרים שזה קורה, אך לא נראה לי שזה רוב המקרים.

השאלה, אם לפחות הוא מרגיש שהוא רוצה להיות איתך עכשיו. ובתקופה הקרובה (לא יודעת כמה, תגדירי את...)
לא נראה לי שכדאי שתצפי ממנו עכשיו לדעת אם הוא רוצה להתחתן איתך.
אולי רק אחרי זמן מה יש טעם לבדוק את ההחלטות הגדולות.

חוצמזה, שאם כלכך מוקדם חושבים רחוק - על משהו שהוא לכל החיים - זה עלול להיות מלחיץ (אולי גם בשבילך) ולא מאפשר היכרות טובה והדרגתית.
השאלה, בתור התחלה, אם עכשיו אתם רוצים להיות בזוגיות זה עם זה. אם הוא רוצה. (כי אולי גם על זה הוא לא סגור - ואז באמת אין טעם...)

זה בגדול.

מעבר לזה - יש כמובן האפשרות שהוא אף פעם לא יהיה סגור איתך על כלום. אני לא יודעת.
אני לא אומרת לך להישאר איתו.

אני רק אומרת שבעניין לדעת על חתונה וכאלה - זה נראה לי ממש מוקדם מדי.

שליחה על ידי יול* » 23 אפריל 2009, 17:18

למה זה לא יכול להיות פשוט?
אני לא חושבת שיש מקרים שזה פשוט. אלה החלטות הרות גורל, איך זה יהיה פשוט?
למה ואיך תוך חודש וחצי אמורים להיות 'סגורים על מישהו'?
בדיוק! בדיוק!
ומסכימה עם כל מה שכתבה אהבת עולם.
למה אתם כל כך בלחץ כל הזמן? למה הצורך להחליט דוקא עכשיו?
אתם עדיין נורא מעט זמן יחד.
את מכירה את המשפט - החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תכניות... (או משהו כזה).
יש לי הרגשה שהכנסתם את עצמכם לפינה ואתם לא יודעים איך לצאת ממנה, פינת העתיד המשותף והצורך להחליט עליו.
אבל עוד לא בניתם הווה משותף.
ממה שאת מספרת עולה/צועק הצורך להרפות, להיות, פשוט לחיות.
נשמע שהבחור מאד אוהב אותך, מעריך אותך, מודע למזלו הטוב שהגעת לחייו. הוא נדרש להכריע באחת ההכרעות הגדולות בחייו ועדיין לא הגיע להכרעה. זה בסדר. לכל אחד יש קצב אחר, הוא כבר היה פעם בנקודה הזו בחייו ולא הצליח בה,הרי הוא התחתן והתגרש, יכול להיות שזה משפיע ושהפעם הוא רוצה להיות בטוח, אין רע בלקחת את הזמן (כמובן אם זה בגבולות הסביר).
הוא לא ממעיט בערכך, לא משלה אותך, להיפך. נשמע שהוא מאד מודע לטוב שבך ושבקשר אתך. הוא אומר לך משפטים מקסימים ומחזקים.
הוא פשוט לחוץ. כי הוא נדרש להכריע לפני שהוא מוכן לכך.
אתם עוד בתהליך ההיכרות, ההתקרבות, אתם רק מתחילים לתת אמון אחד בשני, עוד אין בסיס חזק לקשר, אתם רק בתחילת הדרך.
אני לא רואה סיבה ללחץ הזה ולרוב לחץ לא מוליד החלטות נכונות.
לי נשמע שאם תרפו, תחיו, תהיו, תפתחו את היחד ואת השיתוף, אז תוכלו להגיע להחלטות האלה ממקום יותר רגוע ומוכן ולא מתוך אילוץ ולחץ. ואז אולי הוא יוכל להיות יותר עצמאי בהחלטות שלו ולא לבקש ממך"מאמי, תעזרי לי, לקחת אחריות על ההחלטה הזאת." כי זו החלטה שהוא צריך לעשות לבד. אבל התפקיד שלך הוא, לאפשר לו להגיע להחלטה הזו בעצמו, בשקט, כדי שהיא תהיה מהמניעים הנכונים.

אני כבר עייפה מזה. מתמודדת עם עוד כמה שינויים חשובים בחיים שלי.
אין שום סיבה שתפסיקי את החיים שלך בגללו. תמשיכי עם השינויים החשובים, להיפך, רק טוב זה יכול לעשות לקשר שלכם. תחיי את חייך, הוא יחיה את חייו, תחיו את חייכם יחד ולאט לאט, אני מאמינ,ה יתגבשו גם ההחלטות ויתבהרו הרצונות.
בהצלחה@}

הי לומדת יקרה, מעבר לזה שהייתי כבר אומרת לו שלום.. לא בגלל שהוא לא רוצה להתחתן איתי אלא בגלל שהוא בכלל לא יודע איך הוא מרגיש כלפי והוא מעצבן.. אותי הקפיץ הביטוי "לא סגור עליך"... מה זה? מה הוא חושב שהוא קונה ספה לסלון? איזה מן צורת התנסחות עולבת זאת.. את לא חפץ. ככה לא מדברים. מעליב וצריך להדליק נורה אדומה...
מגיע לך יותר מזה !!!
אני מרגישה שאת מאד מעוניינת להתחתן, אבל היזהרי.. לא בכל מחיר.. להתחתן זאת לא החוכמה. החוכמה היא לחיות ביחד חיים מספקים..
את בטח לא תירצי לשמוע בעוד X שנים.. "אבל אמרתי לך מהתחלה שלא הייתי ממש מאוהב בך"... או משהו כזה...

בהצלחה יקרה.. יש שם מישהו שמחכה לאהוב אותך ב א מ ת !

אותי הקפיץ הביטוי "לא סגור עליך"... מה זה? מה הוא חושב שהוא קונה ספה לסלון? איזה מן צורת התנסחות עולבת זאת.. את לא חפץ. ככה לא מדברים. מעליב וצריך להדליק נורה אדומה...

מסכים ביותר......גם אם ה מה שהוא מרגיש אפשר לומר את זה בצורה קצת יותר עדינה ואנושית...
וממש לא נראה לי שאת צריכה לעזור לו לקחת אחריות על ההחלטה...נהפוך הוא.....תדרשי ממנו שיהיה בטוח לגמרי שהוא רוצה אותך ורק אותך....[אלא אם מתאים לך שלא תהיי היחידה...זאת גם אפשרות...]

אני דווקא במקומך הייתי יותר רגועה מהפגישה האחרונה הזו שלכם. הדברים עכשיו יותר ברורים. ועדיף חוסר אהבה מאי ודאות.
זה יישמע קשה אבל לדעתי, הוא לא אוהב אותך.
טוב לו איתך, נח לו איתך, נכון לו איתך אבל זו לא אהבה.
גבר אוהב, גבר מעריך, גבר מאוהב, או גבר שפתוח לאחד משלושת אלה רגשית - לא ינהל איתך שיחות מיואשות כל כך.
קשה לו לשחרר כי איך אפשר לשחרר אהבה כזו גדולה שלך אליו? תחשבי על עצמך במקומו, הייתי משחררת מישהי כמוך שאוהבת וטובה ורק מחכה ושלו כל כך שלו?
אז קשה לשחרר. בייחוד כשהוא בתקופה מזופתת.

אבל הוא לא אוהב.

היה לי פעם חבר שאמר שעם כל הידידות שלו שי לו חיבור רגשי אינטלקטואלי ויש שאפילו מיני, אבל עם החברה, הבת זוג יש אהבה וזה משהו שאי אפשר להסביר ואי אפשר לכפות ואי אפשר לחכות לו. חודש וחצי בגילכם ה מספיק לקבוע אם יש משהו שיכול לכל הפחות להתפתח לשם ואם הוא מתייסר והולך וחוזר- כנראה שזה לא.

ועכשיו, כמו שאמרה קודמתי שם למעלה, אני מציעה, עם כל הכאב וזה וואחד כאב, עמוק, לעזוב.
ולא לחכות שיחזור אחרי חודשיים שלושה ולא לחכות בכלל.

לצאת לצאת לצאת.

חברה שלי יצאה עם מישהו שהסתבר לו במקביל לתחילת ההיכרות שלהם שהאחרונה שלו בהריון.. ואת לא מבינה איזה סיבוך ואיזה כאב לב לכולם. הוא לא אוהב את ההריונית אבל מחוייב לנסות וחברה שלי היתה מאוהבת בו עד ראש הגג. נפרדו חזרו נפרדו חזרו, בפעם האחרונה גם בילו שבוע שלם בטיולים בארץ, דמעות וכאב ומה לא. בסופו של דבר הוא טס לחו"ל להריונית והיא נשארה כאן. הייתי בטוחה שאי אפשר יהיה לגרד אותה מהריצפה. לא רצתה לשמוע על אחרים ובכל זאת חברה אמרה לה להיכנס לאתר הכרויות מסוים ולחפש שם של מישהו שהוא השכן של החברה, אמרה לה רק תסתכלי תראי איך הוא, אם בא לך כי אני מכירה אותו והא מקסים. היא נכנסה עם דמעות, בלי רצון, עם טרנינג מסריח עליה ורצון למות (הייתי שם), איךש היא נכנסה התחיל לקשקש איתה מישהו, סתם קישקשה איתו עד שמצאה את הכרטיס של השכן ההוא, בינתיים התפתחה שיחה טובה, לא מדהימה, הוא שמע שהיא בדכאון, ואיכשהו נפגשו בלי להתחייב, רק כי קשה לה עם עצמה והוא.. לא ברור מה היה העניין. בשורה התחתונה, הם עומדים להתחתן. ויש לי עוד שני סיפורים כאלה, כולל של אחד שביטל חתונה (!) למישהי בגלל לחץ משפחית שבוע (!) לפני החתונה! היא לא הלכה לעבודה לא עשתה כלום מההלם, ואיכשהו בדרך לחברה ברחוב הכירה את הגבר הכי מקסים עלי אדמות (ואם הוא לא היה תפוס אני הייתי קופצת עליו פאזצטה).

אז יש חיים אחרי, וגם אם רוב הסיפורים הם כאלה שצריך כמה ימים קשים, עדיף כמה ימים כאלה מאשר נצח. את ראויה לא רק לקשר ומחויבות אלא גם לאהבה ודאית וגדולה ותומכת ולא קישקושי שכל.

יש מצבים כאלה שאתה פוגש מישהו שהוא לכאורה כל מה שהיית רוצה - אבל אתה לא מספיק נמשך אליו, או לא מספיק אוהב אותו.
ואתה לא מבין למה.
וזה מתסכל: איך זה שעד שאתה מוצא מישהו שהוא כאילו כל מה שרצית - הלב שלך לא בעניין?

וגם קשה לך לוותר על דבר כזה - על בן אדם שיש בו כל מה שהיית רוצה.
הרי לא מוצאים דבר כזה כל יום. איך מוותרים על דבר כזה?

ולמרות שהרגש לא ממש רוצה, השכל אומר: אבל תראה מה יש לך ביד. מה, על זה תוותר?!

אתה כלכך רוצה שגם הלב שלך ישתתף. כי אז זה פשוט יהיה מושלם.
אז אתה מסרב להאמין למה שאתה מרגיש, ומנסה לשכנע את עצמך להימשך אליו יותר, לאהוב אותו יותר.

השאלה, האם זה אפשרי?

(אין לי תשובה. אלא שאני אישית אף פעם לא הצלחתי.
אני גם לא יודעת אם זה המקרה ביניכם. רק נתתי עוד זווית הסתכלות...)

הי לומדת יקרה, את שקטה. האם התגובות האחרונות ריפו את ידייך? האם נעלבת? ספרי מה שלומך בבקשה

כן, גם אני אשמח לשמוע מה קורה איתך.

מקווה שאת בטוב.....

ניחוח אדמה אחרי הגשם

גם אני אשמח לשמוע מה קורה איתך.
@}

לומדת , יכול להיות שהפסקת לשתף כי היתה לך הצפת יתר של דעות שונות , חלקו אולי לא ממש מתאימות או רלוונטיות למצב הספציפי שלך. אני חוששת שמה שקרה זה מה שקורה לכולנו כשאחנו כותבים ומחפשים תשובות, עזרה, יעוץ, סיפורים אישיים שלנו... זה מגיע לנקודה שאנחנו מקבלים גם דעות שלא בהכרח מתאימות לסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. ואז אנחנו אומרים ... טוב, די.. אני ועכשו אני אקשיב לעצמי?!
איך שלא יהיה , בבקשה דעי שתגובות באה ממקום של איכפתיות אמיתית ואהבה - תופעה מדהימה בפני עצמה האיכפתיות האמיתית כאן.
אז יכול להיות שכולנו כאן טעינו וחטאנו לאמת שרק את יודעת אותה. ויכול להיות הפוך. באהבה

לומדת, את עדיין כאן?

אם כן, אשמח לשמוע מה איתך...

היי לומדת,
שוב הגעתי לדף הזה, כבר כמעט עברה שנה מאז ששאלתי בפעם האחרונה.

מעניין אותי מה שלומך?

מעניין באמת איפה "לומדת". האם זה דף בלוג?

קראתי עכשיו את הדף המעניין הזה מתחילתו. ויש לי כמה הערות:

התקפי החרדה וחרדת הנטישה כל כך מוכרים לי אישית. עדיין לא החלטתי לגמרי אם הם מתעוררים אך ורק בגלל תסכולים ופחדים ישנים שלי, או אם באמת בן הזוג נותן טריגרים קטנים שמוציאים אותם החוצה, אפילו לא בכוונה. אני כרגע בשלב בקשר שבו כל חרדה כזו מתנפחת לממדים של הר ואז בבדיקה מול בן הזוג אני רואה שהיא בקושי עכבר. בכל אופן, העצה הכי טובה שקיבלתי, כשעולה חוסר ביטחון בקשר, היא להתחיל לפקפק בקשר הזה בעצמך! לשאול "האם הוא הגבר שמתאים לי?". לא להפנות את כל הזרקורים לשאלה האם הוא רוצה אותי, אלא לברר שוב אם אני רוצה אותו. זה יכול א) להרגיע אותך. ב) "למשוך" אותו חזרה אלייך, אנרגטית.

ומעבר לזה, להכיר באופן בוגר בעובדה שאני בחרתי כרגע להיות בקשר עם הגבר הזה ואני "נושאת באחריות" על המשתמע מכך (לא מצאתי ביטוי טוב יותר). זאת, במקום התפיסה הילדותית של "למה למה למה הוא לא רוצה אותי עכשיו ומייד". (אני כותבת בביקורת אולי אבל היא מופנית גם ובעיקר כלפי עצמי)

יעצו פה לשתף את בן הזוג בחרדות. ובכן, אם אלה חרדות על רקע משהו אמיתי שהוא עשה, אולי אפשר לשאול בעדינות. לשתף בזה שהתגעגעת אליו למשל. אבל בשום פנים לא להושיב אותו לשיחה של חפירות על העניין הזה. תחפרו לחברות שלכן ובדפים בבאופן... אחרת הקשר זולל יותר אנרגיות מאשר מטעין באנרגיות. בסך הכל יש גברים שאוהבים שיחות אינטימיות, כלומר אני לא רוצה להכליל, אבל אני חושבת שבאופן כללי גברים לא רוצים סערות נפש דרמטיות, לא דמעות ולא געגועים היסטריים ומכתבים רגשניים על נייר ורוד (שנשים אוהבות בדרך כלל...). בכלל, רוב האנשים רוצים נעימות ושמחה בקשר, באופן הכי פשוט של זה, ומצפים מקשר שייתן הרגשה טובה, כך נראה לי. מי ש"מושך" לכיוון של התפרצויות רגש שליליות כאלה (יש מצב להניח שהבחור המתואר בסיפור של לומדת הוא קצת כזה), שיוצאים מהן נסערים כל פעם מחדש, בעיניי אומר דרשני.

לגבי השיחה עם "אני לא סגור עליך" - נשמע לי יותר מדי חפרנות, בשלב הרבה יותר מדי מוקדם בקשר. אבל יותר חשוב מזה: אין כמעט שום טעם לשאול אותו אם הוא מתגעגע / אוהב / סגור / רוצה להתחתן (יש כמובן טעם להצהיר שאת מתגעגעת אליו נניח, אבל לא לבקש או לסחוט הצהרות מהצד השני כל פעם). מה שצריך לשים לב אליו הוא המעשים של הגבר ולא המילים שלו, בטח לא מילים באמצע שיחה שבה דוחקים אותו לפינה להצהיר הצהרות על אהבה גדולה, במקום שבו מערכת היחסים רק מתחילה להיבנות. האם הוא בא? מתקשר? תומך? עוזר? אם לא, מה שיצהיר לא משנה. אם כן, ואם כל אלה קורים בצורה זורמת ונעימה, את מי מעניינות ההצהרות אם זו אהבה מסוג סגול או כחול או ירוק. כלומר, אנחנו נשים שמחפשות רומנטיקה, אז אני מבינה את הרצון לשמוע הצהרות. אבל זה רצון חסר תוחלת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בחורה שייש לה חרדות מה יהייה בפגישות ירצה אותי או לו מחכה מתלהבת ואין שום קשר יש כאלה שיצאו איתי הרבה ובסוף זהו נעלמו מה עושים אני מרגישה שחסר לי אין

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואני ירדתי בדת אני דתיה חרדית מרגישה חסר מה עושים

מה עושים?
תהיי דתיה, חרדית. לא בעולם החילוני.
עזבי את הפגישות האלו והחילוניות!
תעלי בחזרה.
מרגישה חסר
מה שכתבתי זו התשובה לזה!!!
אני כותבת את זה לך בפרט.
תחזרי אלינו!
נקבל אותך בידיים פתוחות.
למה חזרת בשאלה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא חילונית חרדית עם גרביונים ורק עם גינסים וחצאיות צנועות אחרי הברך וטלפון לא כשר עם הגנה בגלל שאין חסר ואין מה לעשות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ולמה חסר לי מרגישה חיסרון

קודם כל, שאלה קטנה. (טיפ קטן ובקשה: אם תוכלי לכתוב יותר ברור כדי שאבין. ולשם כך יעזור הטיפ: שימי סימני קריאה, שאלה, פסיק, נקודה. ותעברי לשורה חדשה כשצריך).
את חילונית, או חרדית?
אחרי שתעני עליה אוכל לתת לך פירוט מלא על השאלה שלך.
עוד טיפ קטן: את שאלת שאלה, אני עניתי, את תעני עליה... מכיוון שאת לא מבקרת ל2 דקות ואז לא חוזרת לעולם, אולי כדאי שתשני את השם "פלוני אלמונית"?
כך אוכל לזהות אותך ולדעת שזו את (יש הרבה פלוניות...), ובכל פעם שתכתבי תגובה לא יראו בכל פעם "הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה"...
אשמח אם תיישמי את 2 הטיפים ותחזירי תשובה...

יש לכם מספר טלפון

באופן טבעי

באופן טבעי