ורעיון קטן.
כשסבתא שלי מתחילה לספר על שפע התחלואים שלה (ולצערי יש ויש
), אני מנסה למצוא שיטה איך להוציא אותה מהבאסה העצמית.
דוגמא לשיחה מוצלחת במיוחד שמתנהלת במרוקאית עסיסית.
- סבתא מה שלומך?
- קשה לי, כמו תמיד
- מה קרה?
- מה קרה?! הקיבה שלי, אני לא מסוגלת לאכול כלום. כל דבר עושה לי רע!
- סבתא גם לי. כל מה שאני אוכלת מעורר בי בחילה, ועל הבוקר אכלתי בורקס וממש רע לי. (ירשתי ממנה קיבה רגישה בעליל!).
- בורקס זה באמת כבד, אחח והראש כואב לי, מאוד, סחרחורות, כנראה מהכדורים, 20 כדורים אני שותה ביום! ואולי הלחץ דם...
- אה, סבתא, גם ליי ש סחרחורות, לא יודעת ממה, מהחום, או העייפות...
- והגב, מהניתוח, לא יכולה לזוז
- סבתא! נתפס לי הצוואר! מהמאוורר, כל הלילה ישנתי עם מאוורר דלוק, והצוואר ממש כואב...
- אבל את צעירה! אני זקנה! למה את סובלת כל כך? בגילך לא היה לי כלום! הייתי בריאה וחזקה. ילדתי 11 ילדים, ועבדתי בחוץ, וטיפלתי, ולא היו מכונות כביסה ומדיח ו... ו...ו...
- אה, את רואה סבתא, איזה תקופות טובות היו לך! הלוואי עליי!
- אה, אם רק תיתחתני ותלדי הכל יעבור!
ומפה מתחילים לדבר עליי ועל החיים, ועל הנכדים במשפחה, ועל יופי וטוב ומה לא, וכל המחלות נשארות מאחור. (הלוואי שבאמת תשארנה מאחור ! , כמה הם סובלים הסבתות והסבים, שזה מכאיב כבר) .